בס"ד
יש הרבה מאד כתבים ומאמרים שמתייחסים לתהליכי חשיבה של אדם,
עוד שהייתי קטנה ממש (בת עשר) העסיקה אותי השאלה, על רגע הרעיון שנולד,
הריי תמיד יש את הרגע הזה שאת יודעת מה את רוצה להגיד,
מה דעתך וכ' ואז מתחילים לחשוב ולפקט אותו למילים,
וככל שחושבים יותר במילים הרעיון רוקם עור וגידים, ומתפתח...
למשל בוויכוח צד אחד אומר משהו, לפני שאת מסבירה אפילו לצמך-
את כבר יודעת אם את מסכימה או מתנגדת, כי הדיעה שלך קיימת,
ואח"כ את מלבישה אותה במילים.
מילים זה רק כלי ביטוי של החשיבה, זה לא תוכן החשיבה.
אני גם זוכרת שכילדה הייתי מנסה למשוך את הרגע של חווית הרעיון בלי להכניס למילים,
וזה היה ממש קשה, אבל ניסיתי למשוך את זה כי יש בזה רגע של תענוג.
רק לימים שבגרתי והתחלתי ללמוד חסידות ראיתי שכל התהליכים האלו באמת קיימים...
האמת שזה מקביל לסדר השתלשלות העולמות, ואין זה המקום רק אומר בקצרה,
שבהתחלה יש את אור אינסוף הממלא כל עלמין, ורק לאחר צמצום האור מתגלות האותיות.
ובעזרת האותיות האור עובר בצורת תוכן מוגדר,
ולא אינסוף שמחד מכיל הכל ומאידך אין בו הפרדות.
מבנה הנפש שלנו הוא "בצלם אלוקים",
וגם במחשבה שלנו קיימים התהליכים (כמובן בקטנטן)
של הרעיון המופשט כמו שהוא, והוא שלם מכיל הכל- אבל בצורה לא מילולית,
ואח"כ הוא נפרד לפרטים ופרטי פרטים על ידי המילים.
וככל שאוצר המילים גדל יש יותר כלים לעבד את הרעיון ולהוסיף בו, להעמיק אותו, להרחיב ולפרט,
אבל כל זה בבחינת גילוי הפוטנציאל שהיה טמון בתוך אותו רעיון.
חפרתי
אבל אולי יש מי שזה מעניין אותה....