פורום הריון ולידה (עמוד 4497)

קלילים ונוחים על הגוף כמו כמעט שיוצא מהבית (בתחילת החורף) אך בהנחה שזה באמת נח לו ואפילו במידה שתיים יותר גדול

 

עליו כך שגם אם הרצפה קרה הוא יזחל עליו ולא יחוש את הקור שלו....

זה ממש כיף.
(שטיח קשיח שלא זז)
אנחנו קנינו ברמי לוי בחורף שעבר וממש מרוצים. . זול וטוב

קנינו שניים ברמי לוי וזה מעולה!!
כל אחד 90₪

מוצרי תינוקות

אנחנו קנינו בשילב שני שטיחים:

זה בעצם פאזל גדול ויפה עם חיות.

שטיח עם תשעה חלקים, 90X90 ס"מ עלה 50 שקל.

מעולה ממש.

ואנחנו שוטפים אותו באמבטיה פעם בשבוע כשעושים ספונג'ה ולא דורכים עליו עם נעליים אז הוא נשאר נקי.

 

הפיצית שלי כבר מזמן לא נשארת עליו אבל זה טוב שיש מקום שהיא יכולה לשבת ולשחק שהוא לא קר ויותר נקי.

נשמע כיף.
שטיח שלא צריך לשאוב ומספיק לשטוף..

http://www.betihuty.co.il/product.aspx?id=17901

 

זה בא מגולגל כזה.

מוכרים את זה בשופרסל\מגה וכד'

http://www.shilav.co.il/toys/activity-gym-and-mats/shape-rug

 

מה שקנינו היה עם פחות צבעים לכל משבצת ועלה 50 שקל.

ראיתי שיש כאלה גם בשלושים שקל..

 

תודה! באמת רעיון מעולה!
קנית בשילב? כי כתוב שזה עולה 90..
איפה ראית שעולה 30?

דווקא מה שיש לנו יותר יפה לטעמי ממה שבקישור.
ראיתי בשלושים בחנויות אחרות.
סתם עשיתי חיפוש "שטיח פאזל תינוק מוקצף" או קשקוש דומה..

יש לי גם פאזל וגם שטיח גדול מסופר-

השטיח יותר שימושי לחורף א. כי הוא גדול יותר

ב. כי הפאזל עשוי מהרבה חלקים, אז או שהתינוק מצליח לפרק או קצת להפריד וזה נהיה מסוכן- אפשר להיתקל בזה , או שאחותו באה ומפרידה חלקים ואז הוא עלול להכניס לפה וזה גם לא בטיחותי.

 

הבת שלי אוהבת לנשוך את החלקים הקטנים. היא לא מצליחה לפורר או אפילו לעשות בהם סימנים, והשיניים שלה די חדות.. כך שנראה לי שאין בעיה מהבחינה הזאת.
למה התכוונת?

וגם השטיח קל לניקוי.

שלא הפסיק לסבול מהצטננות וכאבי בטן מרגע שהתחיל לזחול על הבטן.

לקח לי זמן מה להבין שהוא מאוד רגיש לקור בבטן למרות שבכפות הרגליים הוא מזיע.

 

הפתרון שמצאתי - כרכתי סביב הבטן שלו חיתול שיבודד בינו לבין הרצפה, וקשרתי מאחורה בגב. ככה הוא יכל לזחול בכל הבית בלי הגבלה ובלי להצטנן.

בחורף אפשר לגזור שמיכת פליז (טלביזיה) לרצועות באורך וברוחב המתאימים ולכרוך סביבו.

אצלי שום שטיח לא עזר (אלא אם הוא מקיר לקיר..) הילד שלי זוחל בכל הבית.

פשוט לשים כמה שכבות חמות ונוחות.

אולי קצת יקר, אבל זה אחלה אחר כך שנשמר לילדים האחרים..

כדאי לשים לו גרביונים או געטקס ומכנסיי גינס הם עבים וגם לא גורמים לחיכוך בברכיים.

 

 

תודה לכן על כל הרעיונות!

כבר מיישמת חלק מהן והוא ממש נהנה מלא להיות מוגבל על האוניברסיטה!

ולא יוצא!!

אמנם הוא לא יכול להחליף את כל הפונקציות של ההנקה, אבל לפעמים תינוקות מוכנים להסתפק בתחליף החלקי הזה... ולפעמים לא

מה שאני מנסה להגיד הוא שעצם העובדה שהתינוק שלך רוצה להמשיך הנקה על אש קטנה לאורך זמן - זה לא איזו בעיה שצריך לפתור. זו התנהגות נורמלית של תינוקות והוא מרוויח מזה המון בריאות. הבעיה היא רק אם זה לא נוח לך, ואז כן אפשר לחשוב על דרכים להתערב ולשכנע אותו לעבור לפעילות אחרת (או על דרכים להפוך את ההנקה הממושכת ליותר נחה בשבילך. גם זאת אפשרות). אבל קודם כל לדעתי כדאי שתחשבי עם עצמך עד כמה זה באמת מציק לך ועד כמה זה שדר סביבתי שאת לא אמורה להיות מוצץ.

בכל מקרה אם יש בתמונה גם חוסר רוגע כדאי לעקוב ולוודא שיש שישה חיתולים רטובים ביום. רקככה ליתר ביטחון שהכול בסדר איתו.

הוא עולה במשקל יפה.
לגבנ המציצה האינסופית- זה לא נוח חי כי זה לוקח שעות..
לפעמים אחרי שעה של הנקה כשהוא עוצר מדי פעם. הוא בלע בשקיקה תמ"ל..
מה עושים?

שהנקה לא אמורה להמשיך יותר משעה, לפחות בדרך כלל. אם את חושבת שצריך, אפשר להפסיק אותו,

וכדאי שתשתי עוד כוס או שתיים, ואז תראי אם רוצה לינוק שוב, ואז יהיה לך שוב  יותר חלב .

יכול להיות שהוא אוהב למצוץ, כדרך רוב התינוקות, ולכן זה שאכל מהתמ"ל לא אומר האם הוא רעב.

יכול להיות שהוא מוצץ כדרך להרגע ולהרדם, או בגלל כאב בטן וכו'- לא כתבת את גיל התינוק.

בגיל קטן, כל דבר שמפריע להם- אז הם בוכים, וכשמציעים להם לינוק הם מוכנים בדר"כ,

גם אם מה שמפריע להם הוא משהו אחר- כמו חיתול מלוכלך, קור, חום וכדומה.

ממליצה לך לקרוא מהאתר של "בהתהוות" על נושא זה.

אם כן - כנראה שהוא אכן היה רעב, וההנקה לא מספיקה לו משום מה (לא להתייאש! לבדוק מה הסיבה ולמצוא פתרון!).
אם לא - כנראה ש‎משהו הציק לו ו‎ה‎מציצה הרגיעה אותו (זמנית‎‏..).‏‎ ‎

לכן לא נראה לי שזה רעב גם אם אחרי תמ"ל הוא רגוע יותר

נסי בסוף ההנקה להכניס למנשא (אם אפשר במגע עור לעור אז עוד יותר טוב) ותראי אם זה מרגיע אותו.

המשיך אחרי כמה ימים..

 

(סורי לבאס)

המשיך אחכ עוד שלושה שבועות של כתמים שבהם ניסיתי לספור פעמים 7 נקיים ונעצרו בגלל עוד כתם..
אחרי שלושה שבועות הצלחתי ךעשות הפסק. שבע נקיים ולטבול!

אם נפסק לגמרי, זה מצב נדיר.

 

לרוב הדימום נפסק כשיש הצטברות של עומס, מתח, צער,או תשישות.

 

נסי לאכול משהו משביע ומעודד ולישון שעה-שעתיים טובות. לרוב הדימום יתחדש ביתר שאת.

 

בעיקרון זו שיטה שטוב לאמץ כדי שהדימום יהיה רציף ושופע עד לסיומו.

אבל חזר אחרי יומיים... כתמים במשך שבועיים וחצי ואז הפסק.

 בדירות באיזור קרית משה-בית הכרם

אבל זה איזור די יקר לטעמי...

יחסית לבית הכרם/קריית משה יותר זול ויש משם אוטובוס לשע"צ.
ואל תפסלו דירת 2 חדרים אם היא מספיק גדולה, זה יכול לחסוך לכם כסף בשכירות.

אני גרה באזור זה ויש דירות במחיר נמוך יחסית לירושלים.

 

זה אזור ממש נחמד ועם הרבה דתיים (בעיקר קרית יובל).

 

יש שם כמה קהילות שאפשר להצטרף אליהם וזה מאד עוזר כשיולדים או שצריכים עזרה במשהו..

 

בקרית מנחם יש קהילה של הרב תירוש (נראה לי)

 

ובשניהם יש את של הר המור.

 

יש הרבה בנות באיזור שלומדות או עובדות בשערי צדק...

 

אם אשמע על דירה ספציפית כמובן שאשמח לומר לך!

יש שם דירות במחיר סביר לירושלים (2 חדרים באיזור ה-2500 ש"ח) וזו נסיעה של עשר דקות באוטובוס ועוד תחנה אחת ברכבת לשע"צ.

לא עשיתי סקר שוק לאחרונה, אבל לפני שנה בערך כשחיפשנו זה היה האיזור הכי זול. אנחנו גרים בדירת 3 חדרים, 3250 לחודש. אני לא יודעת על דירות פנויות. שווה לחפש ביד 2. 

התחיל כמחזור רגיל- כתמים בניגוב ובתחתונית.
בבדיקה בעד היו ממש כתמי דם.

אבל!
זה לא התפתח למחזור ותוך יומיים הסתיים.

בבדיקה בסטיק הראה פס חלש
בבדיקת דם הערך של הבטא היה נמוך.

ביומיים הראשונים לא היה כמעם כלום - כתמים עם דם ממש שאוסר, אבל לא דימום, אתמול היה קצת יותר אבל גם לא ברמה של דימום, והבוקר פתאום כן התחזק, אבל דימום לא כבד....

אם זה נהיה כבר יותר מכתמים זה בוודאות מחזור?......

בגוף שלי לדוגמא יש כתמים בלבד והם עוברים אבל הם ממש לא חזקים...

היו לי יומיים כתמים.

סיוט..

מוזמנת מקווה שאוכל לעזור.

אבל הן לא בפורום הזה...

באתר מאמילק (אתר לתרומות חלב) מובא הסיפור של פותחת האתר, ואם אני לא טועה היא רק שאבה, עד שבסביבות גיל שנה התינוק שלה פתאום גילה את ההנקה... לא בטוחה שזה בדיוק הסיפור, אבל אם מעניין אותך תראי שם באתר.

בוודאי שלא לשפוך את החלב - הריון ולידה

 

דיברו שם על שאיבה בשבת אבל זה היו נשים שרק שאבו ולא הניקו..

 

בהצלחה!

מוזמנת לדבר איתי, גם בלי קשר

הבן שלי בן חודש וחצי.
חודש ינק מדהים והיה מבסוט עד שפתאום התחיל לעשות "בעיות"-להתנתק כל שניה,לצרוח ולא הסכים לינוק עד שמישהי לימדה אותי תנוחה אחרת שגומרת אותי אבל עוזרת..
מתלבטת אם מתישהו אחזור להניק רגיל

אגב את מכירה הנקה אינסטנקטיבית? יש תינוקות שזה מציל להם את ההנקה.

(אם את לא מכירה ממליצה לחפש בגוגל)

מוזמנת לשלוח לי מסר...

מוזמנת לפנות אלי ​

הכל יהיה טוב בעז"ה.

כשתגיע השעה, את תתמלאי כוחות ושמחה.

 

אין מה לומר - הסוף קשה. הכבדות, החששות. תעשי דברים שמשמחים אותך ותשתדלי להסיח את הדעת מהקושי.

בעז"ה לידה קלה ברגע קטון ממש, בבריאות ובידיים מלאות. (משום מה אי אפשר להוסיף סמיילים, אבל כאן צריך לבוא סמיילי מחבק ונותן כוחות. וגם אחד שמח).

אולי גם עכשיו?

אני ידליק נרות לצדיקים היום אולי זה ייתן לי קצת כח.

מי שיולדת בדרך כלל בימים שסביב התאריך המשוער, צפויה, בדרך כלל, ללדת כך גם בלידות הבאות.

 

אני את ארבעת ילדתי ילדתי בשבוע 42

כמו שכתבת- סגולות למניהן שיעזרו לך או הכנה נפשית של קריאת עוד חומר על התמודדות עם צירים.
גם אני פחדתי מהלידה (לידה שניה), ורק שסיימתי לעבור על כל החומר שרציתי לדעת הייתי רגועה וממש מוכנה, הפחד ירד והתחשק לי ללדת, (ובאמת ילדתי לאחר שסיימתי לקרוא-באמצע שמיני )

בקיסרי, תודה לאל הרבה השגחה פרטית.

מה שנראה לי-
תמיד הוא חושב. לפי עולם המושגים שלו.
כשהוא יוצא מהבטן זה לפי רגשות- חם לי, קר לי, אני רעב, משהי עם ריח וקול מוכר פותר לי את הרעב,
כשהוא מבחין בדמויות אז הוא חושב מי זאת.
הבן שלי בגיל 3 חודשים- בוחן את הידיים שלו ומנסה לעקוב אחריהן כשהן זזות..

אבל כמו שציינה שוקולדציפס, החשיבה שלו משתכללת בהתאם לעולם המושגים.

השאלה היא מתי הוא מתחיל לחשוב לא רק להרגיש שהוא רעב/עייף/כאוב/שמח

מתי למשל מתחיל לחשוב-
'המ, הדבר הזה נראה מעניין אני רוצה לגעת בו'
(מן הסתם לא בכאלו מילים)

והכי מסקרן אותי באיזו שפה הוא חושב..?

ומן הסתם מחשבה חמודה כמו זו שהעלית מגיעה בשלב בו הם מנסים להושיט יד לחפצים מסביבם (לא זוכרת כבר את הגיל המדויק שזה קורה)

בתחושות ובחוויות, כי הרי אין לו אוצר מילים אלא רק תחושות נגיד של רעב.. זאת אומרת הוא לא בדיוק חושב אלא מרגיש.

כי הוא שומע גם מהרחם, ברור שזה לא הרבה אבל בסיס יש לו, השאר מתפתח אחרי הלידה.

זה באמת מעניין

אני חושבת שהתינוק אפילו חושב עוד בבטן - הרי הוא לומד שם תורה עם המלאך!

ואולי יש להניח, אם כך, שהוא חושבת בלשון הקודש, שפת התורה

אולי כדאי לך לקרוא... יש כל מיני דרכים מעניינות לגלות הסקת מסקנות של תינוקות, תחומי התעניינות של תינוקות ועוד (אני זוכרת למשל שבאחד הניסויים הצמידו להם מוצץ שכשמוצצים אותו חזק הוא משמיע מנגינה אחת, וכשחלש - אחרת, ועקבו אחרי הניסיונות שלהם, ועוד המון ניסויים כאלה. אבל אני לא יודעת אם הם מפורטים בספר הנ"ל או רק המסקנות הסופיות של באיזה גיל תינוק בשל לכל סוג של חשיבה).

 

לגבי השפה נראה לי שאנחנו לא חושבים בשפה. גם לא מבוגרים. יש למחשבות שפה משלהן. זה נדמה לנו שהחשיבה שלנו קשורה למילים, אבל בעצם היא לא.

אפשר לעשות ניסוי בסגנון הזה גם על בע"ח...

(אגב מי ששאלה אם זה ציני - זו לא אני שכתבתי לעיל. לי לא נשמעת צינית בכלל)

 

שמתי לב על עצמי שאני מסוגלת לחשוב מחשבה שלמה וארוכה על אדם כלשהו - נניח לדוגמה אישה שאני רואה מדי פעם במכולת, שומעת אותה מדברת בפלאפון עם ילדיה וכו' וכו' - ייתכן שהיא תעניין אותי ואנתח במחשבתי משהו בהתנהגותה --- ופתאום, במקרה, אשים לב שאני בכלל לא יודעת את שמה. אני שמה לב לזה אחרי שכבר הייתי שקועה במחשבות לגביה, וזה לגמרי לא הפריע לי ולא חסם אותי מלחשוב ובכלל לא הייתי מודעת לכך. פשוט לא הייתי צריכה את השם שלה כדי לחשוב עליה. שפת המחשבות לא צריכה שמות.

אז אני חושבת שעל אותו עיקרון אני לא צריכה גם שמות כלליים, כמו שולחן וכיסא. ולא שמות של פעולות, כמו הלך ולקח. וכו' וכו'.

 

בס"ד

 

יש הרבה מאד כתבים ומאמרים שמתייחסים לתהליכי חשיבה של אדם,

עוד שהייתי קטנה ממש (בת עשר)  העסיקה אותי השאלה, על רגע הרעיון שנולד,

הריי תמיד יש את הרגע הזה שאת יודעת מה את רוצה להגיד,
מה דעתך וכ' ואז מתחילים לחשוב ולפקט אותו למילים,
וככל שחושבים יותר במילים הרעיון רוקם עור וגידים, ומתפתח... 
למשל בוויכוח צד אחד אומר משהו, לפני שאת מסבירה אפילו לצמך-

את כבר יודעת אם את מסכימה או מתנגדת, כי הדיעה שלך קיימת,

ואח"כ את מלבישה אותה במילים.

מילים זה רק כלי ביטוי של החשיבה, זה לא תוכן החשיבה.

אני גם זוכרת שכילדה הייתי מנסה למשוך את הרגע של חווית הרעיון בלי להכניס למילים,

וזה היה ממש קשה, אבל ניסיתי למשוך את זה כי יש בזה רגע של תענוג.

רק לימים שבגרתי והתחלתי ללמוד חסידות ראיתי שכל התהליכים האלו באמת קיימים...
 

האמת שזה מקביל לסדר השתלשלות העולמות,  ואין זה המקום רק אומר בקצרה,

שבהתחלה יש את אור אינסוף הממלא כל עלמין, ורק לאחר צמצום האור מתגלות האותיות. 
ובעזרת האותיות האור עובר בצורת תוכן מוגדר,
ולא אינסוף שמחד מכיל הכל ומאידך אין בו הפרדות.

 

מבנה הנפש שלנו הוא "בצלם אלוקים",

וגם במחשבה שלנו קיימים התהליכים (כמובן בקטנטן)
של הרעיון המופשט כמו שהוא, והוא שלם מכיל הכל- אבל בצורה לא מילולית,

ואח"כ הוא נפרד לפרטים ופרטי פרטים על ידי המילים.
וככל שאוצר המילים גדל יש יותר כלים לעבד את הרעיון ולהוסיף בו, להעמיק אותו, להרחיב ולפרט,

אבל כל זה בבחינת גילוי הפוטנציאל שהיה טמון בתוך אותו רעיון.

 

חפרתי אבל אולי יש מי שזה מעניין אותה....

אני גם הגעתי למסקנה שהרבה מהחשיבה שלנו לא מילולית. כמו שהרבה פעמים יש לנו רעיון בראש ומתקשים להגדיר אותו במילים, אז זה בעצם אומר שהרעיון בבסיס הוא לא מוגדר במילים.
חידשת לי עם ההסבר מהחסידות, תודה!

ולכן נראה לנו שהוא "מפעיל חשיבה"..

אלא שאלו פשוט נפלאות הבורא,

בגיל יותר מתקדם שבו מתפתחת מעט הבנה, אז גם מתפתחת חשיבה

שאם היינו ממשיכים להתנהג לפי האינסטינקטים הטבעיים שלנו, הדברים היו זורמים יותר בקלות, יותר ב"חכמה"..

בגלל שבמשך החיים אנו נוטשים את אותם אינסטינקטים, אנחנו נאלצים לפתח חשיבה..

החזרתי לאותה נקודה,

אבל אולי עוררתי מחשבה 

 

אוי ואבוי אם נמשיך להתנהג לפי האינסטינקטים שלנו.

הבינה - המחשבה, היא המבדילה בינינו לבין כל בעלי החיים, הם מתנהלים לפי אינסטינקטים, אנחנו יצירה עליונה עם בינה אלוקית. חשיבה היא לא אילוץ, היא ההופכת אותנו לבני אדם.

בעיקר ברמה הפיזית, שאנו נוטשים, במודע או שלא 

וההוכחה לכך- מעיר אותנו לאכול כל שניה בלילה..

את נשמעת עייפה/ צינית...

שה' ייתן לך כוח

זה באמת מתיש החודשים הראשונים

איפה אפשר להשיג "יומנו של התינוק"?

גלי המח שלהם איטיים ורגועים (אלפא ותטא) - כמו לפני חשיבה, מעין שינה\חלום , כמו כשקמים בבוקר ורגועים, לפני שמתחילות דאגות ומחשבות

יש משהו אחר?

אני לא צוחקת.

בדיוק אתמול נתתי קצת לשכנה שלא מניקה, והילד קם בגוקר שאחרי עם עיניים נקיות.

אני גם לקחתי ממישהי שהניקה שמתי שלוש פעמים ונעלמה הדלקת

לוקחים כדור צמר גפן טבול במים רתוחים (שהתקררו) ומנקים בעדינות מכיוון האף החוצה. (כך לימדו אותי האחיות בתינוקיה בשערי צדק)

אם זה קורה הרבה - יכול להיות חסימה בצינורית הדמעות - דבר שעובר עם הגיל אבל צריך הרבה לנקות ואין הרבה מה לעשות (יש מגבונים לעיניים או צמר גפן טבול במים פושרים/תמצית תה)

אם זה חד פעמי - חלב אם או לחלופין לנקות טוב עם מגבוני עיניים/תמציות תה ואם לא עוזר - מעט סינטומצין יעזור (ולא לזרוק עלי עגבניות... לפעמים עדיף לשים פעמיים שלוש סינטומצין ושיעבור מאשר למרוח את זה הרבה זמן ולא עובר) אני גם מנקה לפעמים עם שמפו על דמע מדולל - זה מאוד עוזר אבל לא הייתי עושה את זה לתינוק קטן...

ולפעמים יש הפרשות פשוט כי האף סתום...

 

לנקות - כמו שאמרו.

להכין תמצית. לטבול צמר גפן ולשים על עיינים עצומות

אני בכללית ויש מוקד של אחיות או רופאים וזה מאד נח ובדיוק במצבים כאלה אני נעזרת בהם.

מתפללת איתך שזה חשש שוא...

יכול להיות שזו תגובה אלרגית לחומר המשמר בחיסון.

אם לא יודעים לענות לך, אני הייתי נוסעת למיון. החשש הוא מהתפשטות הבצקת לפלג הגוף העליון.

 

רפואה שלמה.

אני לא רופאה, אבל ככה נראה לי לנכון.

זה לא ממש ברור.
זה נראה שיש איזו נפיחות ברגליים אבל לא בולטת.
ממש לא יודעת אם זה אמיתי או סתם דמיון..

אם היתי בטוחה היתי מייד מתקשרת.

בעלי אמר שאעקוב במשך הלילה ואם יש אפילו טיפה יותר אז נתקשר.
הוא קם כמה פעמים בלילה..אז נבדוק לעיתים קרובות.

לנו הייתה הפלה בשבוע 6 אבל זה היה מטיפולים ומחשבים בדיוק ממתי שהעובר קיים... זה אומר עוד 13 יום בספירה המקובלת.. וראו לפני עובר עם דופק... בהתחלה קצת חששתי ובקשתי הריון של בת בגלל זה. עכשיו אנחנו בנתיים לא יודעים עדיין..

אנחנו דיברנו עם הרב דב ליאור שליט"א

הסברנו את כל הפרטים והרב פסק שיש פדיון.

 

אז אם יהיה רלוונטי וזה בן, פשוט להרים טלפון....

או אפילו 9

אצלנו הוא אמר שיהיה פדיון (נראלי ההפלה הייתה בשבוע 8)

.. בסוף ב"ה זכינו בת

מנסיון רב :

 

סתימה זו דלקת קלה שאפשר לטפל בה בזריזות ללא אנטיביוטיקה.

בפרט אם החום שלך לא עלה (וגם אם כן).

 

תעטפי את השד בכמה עלי כרוב.

לפני כן - תמרחי על המקום קרם סמיך ותניחי על זה צמר גפן ספוג בחומר אלכוהולי - אלכוהול 96-98% הכי טוב (אלכוהול 70% הרפואי הוא רעיל - לא למאכל, שימי לב. אם את בכל זאת משתמשת בו, תקפידי לשטוף היטב לפני ההנקה).

 

רק במקרה של אבצסט חלילה (גם זה היה לי) כדאי לקחת אנטיביוטיקה - אנאירובית (את השם המדוייק אני לא זוכרת - אולי אוגמנטין).

 

וכמובן, להניק הרבה מהצד הזה - כלומר, להתחיל את ההנקה משם, כדי לנקז בזריזות את הסתימה.

 

רפואה שלמה.

אל תדאגי - אם זו רק סתימה בצינורית, זה בדרך כלל ענין 12-24 שעות עד שזה מתנקז.

לפי זה שרק עכשיו חזרתי לפורום אפשר לנחש שבסוף לא לקחתי..
כזה כאב לא היה לי עד היום לכן חשבתי שזה בעייתי ולא יעבור לבד.
הבעיה שלי שהפיצית כבר לא כ"כ פיצית ולא יונקת הרבה, ובוודאי לא לפי דרישה שלי..
בסוף בעלי הטוב החליט שאפשר להעיר אותה ואולי תאכל, כי אני כבר חשבתי ללכת לטרם.. והיא ינקה בלי להתעורר וזה הקל קצת, והיום ב"ה יותר טוב.

באמת לא הייתי מאמינה שכזה דבר יכול להשתפר לבד ומהר.

כנראה היה קצת גודש והיא גם מעכה אותי בצד הזה כשקראנו יחד בספר, ונוצרה הסתימה.
ברוך רופא חולים.

אם יש צורך, והקטנה ישנה ולא מעוניינת לינוק, אז לשאוב.

אני קניתי לפני 3 שנים (אולי 4)

והן ממש נוחות לי, נראות כמו חדשות, לא מחליקות ואטומות לגמרי.

אבל יש הרבה דגמים, לא יודעת אם כולם ככה

וכמובן שנוחות זה משתנה מאישה לאישה...

מקסים!!

לא עברתי אצלו היפוך, ילדתי שם ובאותו הזמן היתה מישהי להיפוך..

גם גדנסקי ושווד יודעים לבצע היפוכים. בהצלחה

הוא כבר לא בביקור חולים?!

אז כל התינוקות ככה?

מתוקים שכאלה...

 

פשוט נמסים רק מלהסתכל ולראות את איך מגלים משהו חדש בגופם ו/או בסביבתם...

תצאי לשופינג

תקפצי לחברה

תזמיני חברות או משפחה אלייך

תזכרי במשהו שאת אוהבת לעשות ותעשי [לקרוא ספר/ לתפור / לטייל/ לכתוב/ לצייר / לרקוד/ לנגן וכו']

 

אני גם הרגשתי ככה

עד שהייתי ממש עצובה 

ופשוט הפסקתי הכל (כביסות, אוכל, נקיונות)

הבית היה הפוך ומבולגן ואכלנו סנדוויצים כל היום (לבעלי יש ארוחה נורמלית בעבודה)

עד שהבנתי מה טוב לי

 

כיום אני מרכזת את הכביסה ליומיים בשבוע

את הניקיון- עושה פעם בשבוע שנוחתת עלי מוזה חדר אחד ביסודיות ואת השאר חפיף

ומפנה זמן לעשות דברים שבשטף המטלות הרגילות והשגרה לא מצליחה להגיע

אני רק שבועיים אחרי הלידה וכבר מתחילה להרגיש משועממת.

אם לא היה חורף נראה לי שהייתי חוזרת לעבודה שלי עם הקטנצ'יק לידי, כבר אחרי החודש הראשון

אבל מסתבר שאני אפחד להוציא אותו בקור ובגשמים

 

עשיתי את זה כבר פחות משבועיים אחרי הלידה....

לא מסוגלת להיות כל היום בבית, ויציאה - אפילו לזמן קצר - עשתה לי טוב מאוד.

וגם הרגשתי נורא ולא היו לי הכוחות לעשות דברים אחרים.

לא השתעממתי, הייתי מתוחה ועייפה וכמעט לא ישנתי.

 

ב"ה נשמע שאין לך בעיה של התאוששות אלא רק של מה לעשות עם הזמן ואיך לעשות בכיף.

אז מצטרפת לכל העצות.

לצאת לא פרקטי, אבל אולי פעמיים בשבוע מישהו יוכל להשגיח על התינוק במקומך ואת תצאי לך לקניון לבד?

אני הייתי מאד צריכה לראות אנשים.

היה לי הרבה יותר כיף בזמן שהייתי אצל ההורים, אע"פ שזה לא הועיל כמעט מבחינת מנוחה, בעיקר כי אמא שלי היתה הרבה שעות בבית והיה לי עם מי לדבר..

 

אם בעלך יכול לחזור מוקדם זה יהיה לכם נחמד. אפילו תנסו לראות סרט יחד או משהו..

אם הוא חוזר מאוחר כי קשה לו עם השינויים בבית תנסו לדבר על זה. הוא אולי מצפה שתהיי עליזה וחייכנית ותהיה ארוחת ערב מוכנה, ואת צריכה את העזרה שלו בשביל זה.. סתם מעלה אפשרות.

 

כנראה הייתי במצב פיזי ירוד במיוחד וגם בסוג של הלם מהמצב החדש..

וגם היה לי קשה עם ההנקה.

מקנאה במי שאומרת שזו היתה לה תקופה נפלאה.

עברנו במהלכה לדירה שלנו והיינו צריכים לקנות רהיטים ומכשירי חשמל כי שכרנו דירה מרוהטת.

ונשארתי עם טראומות ממנה....

מחכה בכליון עיניים לחופשת הלידה הבאה, שלא נראית באופק עדיין, כדי להשלים חסכים...

הילוך ולהתרגל לאט לאט למציאות החדשה

לחפש חברות שגם בחופשת לידה ולבוא אליהן.
לעשות "השתלמויות " מקצועיות לעצמך בתחום שאת עובדת בו.
סדנאות קורסים חוגים שיעורי תורה שמעניינים אותך וגם בשביל החברה
עיצוב הבית קניות אפילו דברים קטנים אבל עושים לך את זה..
ולהכין אוכל מיוחד.
טלפונים לחברות אם לא פרקטי לבוא אליהן. אפשר לתאם מראש שמחר את מתקשרת לפלונית וכו.
ספרים טובים ..

כיף לי בבית עם הקטנה!!
לא משעמם לי כי היא מעסיקה אותי.
אני בקצב שלי, יש לי זמן פנוי לטפל בבית כשיש לי כוח.
בקיצור - לא רוצה לחזור לעבוד בחודשים הקרובים!!!
אני גם יוצאת ללמוד פעמיים בשבוע לימודי תואר, כך שזה כנראה מוסיף עניין.
בהצלחה לכל המחלימות!! שנדע ונשכיל לנצל את החופש לטובת בריאות הגוף והנפש!!
ואם כבר מדברים, אני רוצה להרשם לחוג התעמלות או משהו בסגנון. זה גם יוסיף להתאוששות

החליטו לקרוא לזה "חופשה". יותר כמו" נסיון התאוששות לידה"
אני אישית לא ראיתי את החופש בזה.. ואני עוד יצור של בית.
ולא הייתי מסוגלת לצאת כמו שמישהי פה הציעה.. במיוחד לא בחורף כשהקטן יונק ואין לי כוח לשאוב.. אנחנו מחשבים כל יציאה מראש כי אני גם שונאת נסיעות... קיצור לא סבלתי אבל לא נהנתי כ"כ..

בקיצור רק עכשיו, אחרי שה"חופשה" נגמרה, והוא כבר גדול יותר וקל טיפה יותר אני מרגישה את החופש .. צריך לחזור לעבוד

קחי את החודש הזה כדי לבלות.

ככה בקטנה - פעם בשבוע קפה ועוגה, פעם בשבוע חוג באיזה מתנ"ס....

גם אצלי חופשת הלידה מתארכת לה ואין לי מושג עד מתי.

ואני כנראה טיפה בדיכאון.

הבעיה המרכזית שלי היא הקושי הפיזי, העייפות, זה שאין לי זמן לעצמי.

וכשאני קצת חלשה יותר מהרגיל אז אני ממש מיואשת.

 

המחשבה על עוד הריון ועוד ילדים מכניסה אותי ללחץ ודיכאון נוסף כי אין לי מושג איך מתמודדים, ומצד שני אני ככ רוצה לא לאכזב את בעלי עוד ועוד.. אחח, לו רק היו לי משרתים!!

 

אשמח לשמוע רעיונות איך יוצאים מזה, אע"פ שכנראה יהיה קשה לחשוב על כאלה כשהקושי שלי הוא מאד פיזי.

הייתי צריכה כנראה לחזור לעבוד או ללמוד אבל עם הטיפול בקטנה ועבודות הבית אני לא מבינה איך אפשר. הרי רק נעשים יותר עייפים (אע"פ שלשבת בעבודה הרבה יותר קל מאשר לרדוף אחרי הפשושית!!).

 

מה שכתבת על כך שהכל זמני הוא נקודת מבט טובה שלא חשבתי עליה.

 

(אין לי בעיה של תזונה או ברזל וכאלה, אלא רק של חוסר שינה ופדלאות תורשתית.. )

מתאים למצבים של פדלאות כללית, חולשה, קצת חוסר אונים.

 

אני כמעט בטוחה שזה לא ידבר אלייך, אבל הומאופתיה יכולה לשנות את נקודת המבט שלך, לתת תמיכה.

או טיפול אלטרנטיבי אחר - מוח 1, עוצמת הרכות, למשל.

אבל אני לוקחת פוליפרין מאז הלידה אז הסבירות המוכה.

אסתכל אי"ה, תודה!

בזמן האחרון נעשיתי קצרת רוח לפיצית ממש.

ובזכות ההערה כאן על חומצה פולית נזכרתי שנגמר לי הפרנטל והחלטתי לנסות בלי.

עד שהרופא רשם לי חדש, התחלתי לקחת איזה מולטי ויטמין אחר שהיה לבעלי, ואע"פ שהוא שונה ומכיל בעיקר B12, B6 וכו', אני מרגישה בן אדם אחר. ממש תוך יום ראיתי שינוי.

 

אז זהו, הויטמינים זה קריטי, אפילו שאני לא מניקה הרבה, ובזכותך נזכרתי בזה!

לא חייבים להיות לבד כל היום.. 

אבל כן גם אני השתגעתי !

חינמיות

בקניונים וכאלה..

וזה נחמד כי את יוצאת ופוגשת אימהות במצבך וזוכה גם קצת לדבר עם בנות שעברו את גיל החצי שנה..

אני ממש נהניתי מזה..

ותכלס עדיף שהבית יהיה טיפה מבולגן, ויום אחד בשבוע אולי לא תעשי כלים מאשר שתהיי בודדה ובבאסה..

נכון שזה קשה אבל אפשר להפוך את זה לכיף! תחליטי על יום שאת יוצאת לפעילויות האלה

אני הכרתי דרכן חברות שהיו גם בחופשת לידה באזור שלי

ואח"כ גם נפגשנו בבית שלי, בבית שלהן.. שתי מבוגרות על שתי תינוקות זה הרבה יותר נחמד מאשר מבוגר על תינוק!

אני לא הרגשתי את החופש...

גם על הדרך מקפיצה למעלה .

לדעתי אם הבעל מסתדר ויודע במצבים של ילד חולה , מה לעשות ואיך לטפל ולא נלחץ, מן הראוי שהוא יישאר בבית.

אבל - אם לא אז רצוי שהאמא תיקח יום חופש לטובת הילד.

לדעתי השיקול של עדיף שילמד כי זה מצווה לא כל כך תופס כי יש פה חסד שזה יותר חשוב ועוד עם המשפחה

אבל באמת מעניין לשמוע איך זה אצל נשות האברכים.

אשת אברך (היום בעלי איש חינוך).

באתי מבית שמחנך לעבודה ולמרות השאיפה לבעל בן תורה לקח לי זמן לתרגם את הרצון לחיים המעשיים.

לדוגמא בתחילת הנישואין או מיד אחרי הלידה הראשונה, הייתי מזעיקה את בעלי כמעט בלי חשבון על כל דבר כמעט, הביתה.

 

בעלי הסביר לי שכאברך הוא מקבל מילגה שמחייבת אותו לשעות הלימוד לכל דבר וענין (לא משנה שעד שהתחייבנו למשכנתא, בעלי החזיר את המילגה לישיבה כתרומה, כדי כמה שפחות לעשות את התורה קרדום לחפור בה).

הוא תמיד אמר - "תחשבי שאני איש הייטק, מחוייב למשרד שעות רבות ביום. כמו שלא תזעיקי איש הייטק באמצע היום מהעבודה ותמצאי פתרונות, ככה לא מזעיקים הביתה אברך בישיבה".

 

מצד שני כהילדים היו חולים, ולא היה לנו פתרון אחר - סבתות, ימים חופשיים שלי כמורה וכו' - חילקנו את הנטל בינינו על פי מה שהסתדר.

לימוד תורה כאברך, נחשב ממש לזמן של עבודה!

שבדרך כלל לאמא יש חופשת מחלה לילד, ולאבא לא...

כל פעם עושים חשבון מחדש, אי אפשר שהנטל יפול רק על אחד הצדדים.

משתדלים למצוא גם עזרה מבחוץ, לדוגמא איזה שכנה בחופשת לידה או ביום חופשי וכדומה

שהיחס לישיבה הוא לפחות כמו לעבודה.

אין דבר כזה לחתוך מוקדם כי עייפים, לקפוץ החוצה לכמה שעות או להבריז..

כמובן שיש, בשיקול דעת, ולפעמים.

ולכן כשאנחנו שואלים את עצמנו- אם עכשיו הוא היה בעבודה, הוא היה נשאר או אני?

זה ברור יותר.

 

חוצמזה שיש מקרים שבהם מדובר על תינוק קטן שישן רוב היום, והלימוד תורה לא נפגע כ"כ, אצלנו לפעמים הייתה אפשרות לבעלי ללמוד עם החברותא בבית אפילו בזמן השינה של התינוק וכך יכולתי לצאת כשהיה לי משהו חשוב..

 

בעלי בכולל ואני עובדת והשבוע היה לנו מקרה דומה והסתבר שכל כולל יש ימים שאפשר לקחת למחלה של האישה או של הילד...

בבת הראשונה הייתי סטודנטית- ויום בשבוע של עבודה מעשית הוא שמר עליה קבוע בישיבה.. ובשאר הימים היא הייתה איתי בלימודים- שהייתי בסטאז' אז זה היה תלוי יום. יש מצבים שלא הייתי יכולה להחסיר מהעבודה ולכן הוא היה לוקח אותה לישיבה\שומר בבית. ואם הייתי יכולה הייתי לוקחת חופש.

 

חושבת שצריך לראות באותו זמן מה המצב ולהחליט. 

 

 

 

לכל זוג מתאים משהו אחר ויש המון אפשרויות של מערכות יחסים שאני לא יכולה ואף אחת כאן לא יכולה לומר לך מה כדאי לכם לעשות..

הבן שלי היה חולה אני נשארתי איתו למרות שפיספסתי יום לימודים ויום הכשרה ואצלנו לא הגעת שלוש פעמים-שלום..

ובעלי אברך...

אבל אני יודעת כמה חשוב לו הלימוד, וכמה הוא רציני בזה, וכמה הוא מקפיד כאילו זה עבודה אז אמרתי לעצמי שבפעם הבאה אולי הוא זה שישאר איתו ונעשה פעם פעם..

זה מה שהתאים אצלנו, אבל ממליצה לך ממש לשבת ולדבר על זה יחד איתו ולהגיע להסכמה משותפת!

בהצלחה ורפואה שלמה!

והאמת אני בחיים לא ביקשתי ממנו להישאר עם ילד חולה. עשיתי מהפכות או הורים ששימרו, או אפילו שילמתי ביבי סיטר שתבוא הביתה אפילו שזה עלה אותו היום יותר מיום עבודה שהרווחתי.

מה שכן ביקשתי ממנו לפעמים קצת לאחר או קצת לצאת קודם. נגיד אני נשארתי עד 12 עם התינוק בבית והוא יצא ב12 במקום אחד מהכולל ואז הלכתי לעבודה ונשארתי יותר מאוחר כך לפחות הלכתי לחצי יום עבודה..

או שאם אמא שלי יכלה לשמור רק מעשר אז הוא היה עם התינוק עד עשר בבית. אבל יום שלם שאני הלכתי והוא נשאר בבית לא זכור לי בחיים.

אבל אני אחת שמאוד מאוד חשוב לי הלימוד, אפילו התחילו לי צירים שעתים לפני שהוא סיים את הכולל ולא התקשרתי (טוב ידעתי שאני לא בלידה.... אחרת ברור שהייתי מוציאה אותו)

אני גם בחיים אל מתקשרת אליו בשעות הכולל אלא אם כן זה משהוא בהול .

עכשיו לכל אלו שיגידו שבטוח האברכים לא כל הזמן לומדים... אז זה לא העניין שלי אני מאפשרת לו את הלימוד ואני אקבל על זה שכר...

 

לוקחת יום חופש מהעבודה אפילו שלא מגיע לי ימי מחלה בגלל האחוז משרה הקטן.
מבחינתנו בעל אברך זה לכל דבר ועניין כמו בעל עובד,אם היה עובד הייתי מוציאה אותו מהעבודה?לא.אז גם לא כאברך.

יש לך בעיה בחישוב המחלה בתלוש.. תתלונני.

בכל מקרה לפי חוק משלמים מלא רק מהיום הרביעי כך שאם יש בעיה כלכלית זו בעיה להחסיר. 

ככה אמרו לי,השנה אני 35% משרה,נה שעברהייתי 18%,אבל לא חשוב,לא רציתי לנצלש...
תודה בכל אופן..

לי על זה תשלום,השנה שיש לי 35% משרה יש מצב שכן לפי מה שהבנתי שנה שעברה כשהתקבלתי לעבודה,רק לא וידאתי את זה עדין.

להישאר בעצמי, התורה יקרה לי מאוד, יותר מכסף, יותר מהכל.

אני מבקשת ממנו להתחלף איתי רק אם צריך להישאר יותר מיום אחד, ואני מרגישה גמורה, או שאני לא יכולה להיעדר ביופ הבא מהעבודה מכל מיני סיבות.

הבוקר חזרתי לעבודה אחרי שלא הייתי כאן ראשון שני. הייתי עם הילד בבית...

לפעמים הוא נשאר ולפעמים אני..

אז אין טעם לבדוק.

גמני החלקתי במדרגות על הישבן כשהייתי בשבוע 36 ולא קרה לי כלום. והבטן לא נפגעה, רק חבלות ברגליים והידיים.

היום יש לי תינוק מתוק בן חודש וחצי.


האחיות נוטות להחמיר כדי לא לסכן את עצמן...

רק כדי להיות רגועה.... אם גם ככה האחיות זורמות עם זה אז מה אכפת לך

אמנם בשבוע כזה אני לא יודעת אם אפשר לעשות משהו חוץ מלומר לך לנוח.

אבל להיבדק-חובה!

אולי תבינו שהאחיות והרופאים אומרים דברים לא כדי לבטח את עצמם אלא כדי לשמור עלייך ועל העובר טוב.

אני הייתי רצה מליון פעם למיון ולרופאים 'סתם' מאשר חלילה האפשרות השניה.

אחיות ורופאים נוטים להחמיר כדי לנקות כפיים. הם באמת מסכנים! אם יקרה לך משהו ועברת אצלם הם יכולים לשלם מחיר לא קטן. אבל באמת שאם אין תסמינים אז אין צורך להבדק על הכל. זו הגישה שאנחנו גדלנו בבית עליה ובאמת היינו הרבה פחות חולים ומאושפזים. וכשגדלתי והקשבתי לפחדים האלו והלכתי אחרי חששות הרופאים והאחיות חוויתי על בשרי כמה שזה הזיק לי. צריך בדבר הזה לפעול במידה...

אני לא חשודה כאן כחובבת כיסתוחים וכאחת שרצה לרופא על כל דבר אבל בהחלט נפילה בהריון עלולה לגרום להיפרדות שיליה גם אם המכה לא היה בבטן או בגב, כי ההדף עלול לגרום לזה.
במקרה של פותחת השרשור זה באמת שבוע גבולי כי בתחילת הריון ממילא שק ההריון בתוך האגן ומגן עליו. כשהרחם מתחילה לעלות זה כבר בעייתי ואכן על כל נפילה צריך להיבדק- אולטרסאונד ומוניטור.
מעקב תנועות לענין זה גם לא רלוונטי כי חלילה בהיפרדות שיליה יכול לקחת זמן עד שלא יהיו תנועות וזה עלול להיות מאוחר מידי.

 

כשאני לא בהיריון אני גם לא רצה לרופא על כל דבר, אבל בהיריון לדעתי צריך להיות זהירים יותר. אני בהיריון עושה בדיוק כמו פרפר לבן...

בתחילת ההריון אין לרופאים מה לעשות באמת והסיכוי שהעובר ינזק ככ בקלות היא יותר נמוכה ולכן אני אומרת את מה שאני אומרת. כי בתחילת ההריון אם יש בעיה מיד רואים כתמים. לכן בעיניי זה המדד.

של הריונות שהסתיימו בצורות כואבות מאוד "כי הרופאים נוטים להדאיג סתם" וכי "זה כסתח".

יודעת מה?
מעדיפה ללכת סתם, מעדיפה שהרופא ישלח אותי למיון אלף פעם (ותאמיני לי שהייתי מאושפזת בהריון סתם) מאשר חלילה לאבד את העובר.

הייתי אצל רופא משפחה ששלח אותי למיון למרות שחשב שהכל בסדר..וב"ה באמת הכל בסדר! לא מתחרטת לרגע על שהלכתי..רק שהרופא במיון אמר שבמקרה כמו שלי אז לא הייתי חייבת לבוא כי זו לא נפילה רצינית ואין תסמינים לח"ו מקרה רע.. אבל לא רוצה שאף אחת תסיק מזה משהו, אני בעד שאם יש חשש-ללכת להיבדק
בשורות טובות אצל כולן בעז"ה!!!

חשוב מאד לא לגרד! ותבקשי מהרופא לעשות בדיקותדם של תפקןדי כבד.

להקלה אפשר למרוח שמן שקדים עם לבנדר

אם הבחילות הרגילות פסקו, כנראה שהחדשות נגרמות ממחסור בסידן ואולי גם המינרל גופרית שנגרם כתוצאה ממה שההריון לוקח מהגוף, ומתקופה שבה לא מסוגים לאכול כל דבר.

 

לסידן (ועל הדרך ויטמין D)  שתים-שלוש כפות גבינה לבנה. אם הצרבת מלווה בעווית (הושט מתכווץ ומעלה את האוכל כלפי מעלה חזרה), אפשר ללקק לאט לאט את הגבינה.

 

יתכן שזה יספיק. אם לא, תוסיפי לתפריט גם כרוב/קולורבי/אפילו צנון או לפת אם את אוהבת - זה יחזיר לגוף את מינרל הגופרית.

אני לא ככ מסתדרת עם מוצרי גבינה בהריון... וקפסולת שמן דגים לא מסריחה?

ובאיזשהו שלב מתפנה להכנות.

מתפללת.

אני לחוצה, נרגשת, לא מרוכזת. 

באיזשהו שלב אני מותשת מהתרגשות ומצליחה לנמנם קצת - בעלי עוזר עם הילדים ומקפיד לאפשר לי לנוח.

 

כשמגיעה השעה להתארגן, אני סופסוף מצליחה להתעשת ונעשית יעילה.

 

עם כל השמחה, זה יום לא קל לי. אני משתדלת להכין הכל יום יומיים קודם - גם כביסה נקיה וכו', כי אני יודעת שביום הזה אני לא יכולה לסמוך על עצמי.

 

שהיינו רק זוג בלי ילדים

הייתי ישנה, עושה את ההכנות בנחת והייתה התרגשות כל היום.

היום, כשיש ב"ה ילדים אני כ"כ עסוקה כל היום שהמיוחדות מורגשת

דרך הציפייה ודרך ההכנות אבל קשה יותר להקדיש זמן מעבר לזה...

אבל אני באמת עצמאית. עובדת מהבית.

איזה מתנה זו...

מסדרת את הבית, לפעמים מדליקה נרות יפים בחדר
ואז האווירה מתחממת
מקפידה לתכנן ולהתחיל את ההכנות יום קודם כמה שאפשר

יום מיוחד!!

אני חסרת סבלנות כבר מהרגע שאני קמה בבוקר. מתקשה להתרכז בעבודה...

אם אין לי זמן לארוחת ערב רצינית אז אני מכינה משהו קליל יותר - אבל תמיד משהו חם.

פעם סיפר לי איזה בחור בדייט שיש לו שכנים זוג צעיר שרצו לעשות ערב רומנטי והדליקו נרות, ונשרף להם כל הבית..
אז עדיף להיזהר עם זה. בחדר שינה ממש אסור. מילא על שולחן אוכל כשאוכלים..

מיום המקווה

אצלי זה יום לא קל.. כל היום אני בהכנות קצת קצת, כדי שאגיע בנחת למקווה. הילדים משום מה מרגישים שאני צריכה לצאת ופתאום לא נרדמים, אני מתקשה למצוא בייביסיטר.....אני מגיעה למקווה ורק רוצה לברוח ולסיים!!!!

כשלמדתי הדרכת כלות אצל הרבנית לבנון לפני רבה מאוד שנים,

היא אמרה שביום הטבילה לא צריך לבשל לנקות את הבית וכו'.

לזה יש מספיק ימים בשנה. שליל טבילה הוא כמו ליל החתונה.

מה שחשוב זה המפגש והחיבור המחודש של הזוג.

היא אמרה שמי שלא ישנה בדרך כלל בצהרים שתלך לישון שיהיה לה כוח לליל טבילה.

היא אמרה שבה יש להשקיע את הזמן אפשר לבשל משהא טעים,אבל שכל מה שעושים שלא יגרום ליעםות ויגרה מהדבר האמיתי שהוא המפגש הזוגי.

באותו יום על חשבון ה20 %ומצחצחת את הבית כמו לשבת ומכינה משהו טעים כמו וקליל כמו בורקס פיצה וסלט פירות
אחרי הלידה זה נראה שונה כי אני מתעסקת עם התינוק בלי סוף...

מתרגשת, מנסה לעכל מה באמת הולך להיות, מסתכלת על אנשים ברחוב מסביבי וחושבת- רק בעלי ואני שותפים לפגישה המשותפת שלנו הערב!!!, מנסה לסיים כמה שיותר משימות בעבודה לפני שאגיע לבית, בבית מתקתקת עניינים כדי שמיד כשאפשר לטבול אלך וחושבת איך לשמח את בעלי (הודעה מחממת את הלב באמצע היום, מכתב אישי, בגדים מיוחדים שהוא אוהב...) .

כמובן אם אני מרגישה עייפות אני נחה קצת... .

בד"כ בעלי אחראי לאוכל ולסידור הבית... .