פורום הריון ולידה (עמוד 4527)

נשמע שזה הריון ראשון
במצבים של חוסר וודאות כדאי לתלות את בטחוננו בקב"ה שהכל יסתדר והכל לטובה.
בנוסף, כשמתחילים צירים לא מיד צריך לנסוע ובד"כ בהתחלה הכאבים די נסבלים כך שלבעלך יהיה זמן להגיע...

ועד שמבינים שאלו צירים מסודרים הם כבר די עוצמתיים.

ככה זה היה אצלנו בלידה ראשונה.

 

לפעמים - ואת זה באמת צריך להשאיר לפעמים נדירות - צריך להגיד בהחלטיות "אני רוצה שתהיה זמין".

בלי להבין יותר מדי.

 

"זה חשוב לי, זה מרגיע אותי, אני חוששת ואני אזדקק לך ברגעים האלה".

למעשה, ירגיע אותי מאוד אם כבר מעכשיו תודיע לי איפה אתה נמצא בכל פעם, וקח איתך את הנייד".

 

נשמע שהוא בעל טוב. הוא יבין.

בקשר לשונות:

תמיד חשוב להבין את העומק מאחורי מה שאומר בן הזוג, ולא לראות רק על פני השטח. להבין את הצורך ש"מתחבא" מאחורי מה שרואים/שומעים.

את יכולה לנסות "לחקור" איתו למה הרוגע חשוב לו, או מה הוא "יפסיד" אם יילחץ ממשהו. נשמע לי שסיכוי טוב שתגלו שהחופש שלו מאד חשוב לו ובשבילו להיות לחוץ זה לוותר על החופש. ואז יהיה לך יותר קל להבין את הצורך שלו לא להלחץ. זה לא שהוא סתם לא מוכן לבוא לקראתך, אלא שומר על החופש שלו שחשוב לו מאד. (או שהוא שומר על משהו אחר אם לא צדקתי בעניין החופש) ואז את יכולה לחשוב בצורה יותר חכמה איך לבקש עזרה ממנו בלי לפגוע במה שחשוב לו.

גם את עצמך את יכולה לשאול מה הצורך שלך בסיטואציה הזו, וכך תוכלי להסביר לו יותר מה את מבקשת ממנו. כי אם את אומרת לו שאת רוצה להגיע לבית חולים בזמן אז הוא יכול לחשוב לעצמו: "בסדר, היא לחוצה, אבל אני יודע שנגיע בזמן", ואז לא חשוב לו כ"כ לשתף איתך פעולה. אבל אם את מבקשת ממנו שישדר לך מראש שהוא שותף שלך ויתן לך תחושת בטחון (לדוגמא) - זו בקשה אחרת מבחינתו.

תמיד חשוב לעשות את העבודה הזו בין בני זוג... פוגשים את זה בהרבה סיטואציות אבל זו אותה עבודה בעצם.

 

ובקשר להתארגנות הספציפית ללידה,

בלידה ההכנה היא גם פיזית אבל לא פחות ואולי יותר נפשית. וליולדת יש צורך ממשי בתמיכה, שותפות, בטחון ואולי עוד שלא כתבתי. זו הזדמנות מצויינת בשבילך להסביר לבעלך שאת צריכה אותו בלידה לא רק מעשית אלא גם נפשית, וזה מתחיל גם לפני הלידה. שבשבילך הידיעה שהוא זמין לך היא חלק ממה שאת מבקשת ממנו בתור שותף בלידה.

 

מאחלת לך שהלידה תהיה בשבילכם חוויה זוגית מעצימה, ותעבור בשלום ובקלות!

אני ממש מסכימה עם מה שכתבת. באמת זה נובע מחופש מסויים ועצמאות...
אבל זה העניין שאם לו חשוב החופש ולי חשוב לדעת איפה הוא ושיהיה ב"כוננות" ואני זקוקה לכך לשקט נפשי

מישהו צריך לוותר לא?
/:

 

לפני שנים הייתי בהרצאה של יועץ זוגיות, והוא אמר על חילוקי דעות כאלה: לרוב מה שמשאיר משקע זה לא אם ויתרתי או לא בסיטואציה הספציפית, אלא אם נשארתי עם הרגשה שהקשיבו לי וכיבדו אותי או לא.

 

דרך הפעולה המעשית היא השורה התחתונה, היא לא צריכה להיות עיקר הדיון.

 

עיקר השיח שהקב"ה מזמן לכם עכשיו - הזדמנות פז להבין זה את זה יותר ויותר לעומק. להקשיב עד הסוף, בלי קטיעות ובלי "כן, אבל". להקשיב באמפתיה אמיתית. באהבה. אם יש צורך - להיכנס באמצע עם שאלות עדינות שיכוונו אותו לחדד עוד יותר למה כל כך חשוב לו החופש שלו (מה את יודעת מה יעלה, משהו שקרה בכיתה ו'...). לתת לתחושות שלו למלא אותך ולנסות לראות מנקודת המבט שלו.

ובתורך גם - להפך. לשתף אותו כמיטב יכולתך. לתת לו יד ולהוליך אותו אל נבכי נפשך. תמיד תגלי שמאחורי מה שהגעת יש עוד שכבה עמוקה יותר.

 

והפתרון המעשי?

 

א) יכול להיות שהחידוד הזה יצמיח אותו מאליו, כי תוך כדי שתסבירו מה באמת חשוב לכם - תגלו שאין בדיוק סתירה. נגיד תגלו שבשבילך העיקר זה הנייד הפתוח, ובשבילו זה לא כ"כ מפריע, רק חשוב לו לבחור לבד לאיזה בי"כ ללכת. או להפך. או כל דבר אחר. כשמשיבים באמת ובתמים מגלים דברים מעניינים...

 

ב) יכול להיות שבסופו של דבר אחד מכם יצטרך לוותר, ואתם תבדקו ביניכם, למרות שלשניכם חשוב הצד שלכם, למי זה יותר משמעותי וקריטי במקרה הזה. במקרה אחר אולי השני יוותר.

גם זה שוויתר, לא יישאר עם משקע של מרירות אם ידע שקיבל הבנה והערכה לצכיו.

 

בשעה טובה!

 

כשחושבים על זה שכלית את צודקת וזה כאילו לא פתיר. אבל נפשית זה לא תמיד עובד ככה.

יכול להיות שאחרי שתסבירי לו למה זה חשוב לך ושזה לא סתם "נודניקיות"מצידך הוא ירגיש יותר משוחרר. במצב עכשיו הוא כנראה מרגיש חנוק ושאת "תופסת אותו"חזק. ואם יבין את הצורך שלך יוכל להבין שזה ממקום אחר. ואז יוכל להרגיש מספיק חופשי כדי לרצות לעזור לך ולמלא את הצורך שלך. חשוב לו לעזור לך אבל ממקום עצמאי שלו.

ובאופן דומה, אם תדברי איתו ותקבלי ממנו שדר ברור שהוא איתך לגמרי וחשוב לו לעזור לך ולהיות איתך וכו', יש סיכוי משמעותי שמשהו בך ירגע, ופחות תצטרכי את הברור המציאותי בכל הנסיבות איך הוא זמין לך וכו' (ברור שלא תוותרי על זה לגמרי, אבל זה יהיה פחות בלחץ), כי יהיה לך בטחון עמוק יותר.

 

אנונימית - אהבתי את איך שכתבת. נראה לי שאנחנו משלימות אחת את השניה.

אבל יש כאלה שזה לא עוזר להן.

מצד השני אני האנונימית עם הבחילות והכדורים מהשרשור האחר

בחודש שני

יש לי בחילות נוראיות אבל בכ"ז אני לא בעד לקחת כדורים, זה מפחיד אותי (למרות שלא בהיריון אני דווקא לוקחת...)
תנסי כל דבר אפשרי - קרח, קרטיבים, לימון... פשוט חכי שזה יעבור עוד כמה שבועות... חיבוק!

יותר מפראמין. ומהניסיון שלי יותר יעיל.

אם הבחילות שלך באמת כל כך נוראיות אז תקחי. זלי זה היה הצלת נפשות ממש. הייתי בדיכאון בגלל ההשבתה מהבחילות. לקחתי עד סוף ההריון ונולד לי בן מדהים ובריא ב"ה.

זה לאין שיעור יותר בטיחותי מזופרן. במיוחד שמן הסתם תקחי רק בשליש הראשון. מאושר ברמה כמו לקחת אקמול בהריון.
החומרים זה ויטמין b6 וכדור שינה

לפחות לנסות קודם.

 

וממה שאני ראיתי גם B3 ו B1 מאוד עוזרים. ויש נשים ש B2.

אפשר להתנסות עם כל אחד בנפרד ולראות מה מועיל. עדיף על B COMLEX שאומנם כולל את כולם אבל קשה לעיכול.

יותר מפראמין. ומהניסיון שלי יותר יעיל.

אם הבחילות שלך באמת כל כך נוראיות אז תקחי. זלי זה היה הצלת נפשות ממש. הייתי בדיכאון בגלל ההשבתה מהבחילות. לקחתי עד סוף ההריון ונולד לי בן מדהים ובריא ב"ה.

זה לאין שיעור יותר בטיחותי מזופרן. במיוחד שמן הסתם תקחי רק בשליש הראשון. מאושר ברמה כמו לקחת אקמול בהריון.
החומרים זה ויטמין b6 וכדור שינה

הריון ראשון והבחילות היו נוראיות, הגעתי לארבעה ימים רצוף בלי להצליח להכניס כלום לגוף, מקיאה מהבוקר עד השינה, פעמיים הגעתי מהתייבשות לבי"ח ואז התחלתי לקחת דיקלקטין.. מאז אני בסדר גמור מבחינת ההקאות.. אבל מחכה כבר שייפסקו הבחילות, אני כבר בשבוע 15 אבל עדיין לא יכולה להוריד את הכדורים..

בנחת ובידיים מלאות..

בדיקת בטא יכולה לעזור לרוגע הנפשי, מעבר לבדיקה ביתית.
לרופא נשים כדאי ללכת סביב שבוע 8, כדי לראות דופק ולקבל הפניות לכמה דברים - בדיקות דם כלליות, שקיפות עורפית, סקירה מוקדמת וכו'.
מניסיון שלי קשה לקבוע תורים. הייתי ממליצה לקבוע תור לבדיקות האלה עוד לפני התור לרופא נשים.
בעז"ה שהכל יהיה תקין!

מאחלת לך בע"ה המשך הריון קל,ארוך,עגול,בריא ומשעמם.. שבסופו תצאו בידיים מלאות.

צריך לקבוע תור לרופא נשים,אם יש לו אולטראסונד בחדר אז לא צריך עוד הפניה לאולטרסאונד. רק לבדיקות דם לבטא וכו'.

רואים דופק בע"ה סביב שבוע 8

בהצלחה ובשורות טובות. להמשיך לקחת חומצה פולית. ברזל רק אם יש צורך

זו שאלה חשובה כל כך! לא חושבת שיש צורך למנוע הריון, אבל מאמינה מאוד שאם זה יצוף בהמשך זה יכול להבהיל יותר ממה שזה באמת. לכן אני מאמינה שעם ליווי הכל יהיה בסדר!!

או שתי שאלות שאולי יעזרו להבהיר עד כמה התחושה שלך היא אובייקטיבית או שמא סובייקטיבית ותלויה בסיבות מתחום אחר לגמרי - שינויים הורמונליים למשל.

 

כמה זמן אחרי החתונה הרית? האם היה פרק זמן משמעותי ללא הריון וגם ללא התחושות והמחשבות האלו?

 

קודם כל אני מזדהה עם מרבית התחושות ושולחת . זה קורה לכולנו אני חושבת, במידה כזו או אחרת, והרבה פעמים מתעצם אחרי לידות. וכבר אמרה לי שכנה שילדה כמה שבועות אחרי - שתינו את ילדינו הבכורים - "אהבה זה לגמרי ענין של הורמונים" , ובאותו זמן לקחתי את האמירה החכמה הזו בשתי ידיים, היא ממש הצילה את חיי הנישואים שלנו.

 

את לא צריכה להרגיש כפיות טובה לא כלפי רבש"ע ולא כלפי בעלך משתי סיבות - האחת - אם מקור התחושות הוא חלילה אמיתי ואובייקטיבי, צריך יהיה לבחון אותן ברצינות, אולי במסגרת יעוץ מקצועי, בהמשך - לא כעת כשאת סמוך אחרי לידה עם סערת הרגשות שאופיינית לתקופה הזו.

 

הסיבה השניה היא שאם מקור התחושות הוא סובייקטיבי ותלוי בשינויים ההורמונליים שאת חווה - הרי את "אנוסה", וכל זמן שאת לא פוגעת בבעלך, את לא צריכה להתייסר בייסורי מצפון.

 

מה שאני מציעה - בינתיים תסיחי את הדעת מההרהורים המייסרים האלה. תחליטי לא להחליט כרגע. גם זה סוג של החלטה. זה לא הזמן. הבירור יחכה, ואולי אפילו לא יהיה בו צורך .

 

אם קשה להסיח את הדעת, אפשר לקחת רסקיו של באך או לפנות לטיפול אלטרנטיבי ממוקד יותר, פשוט כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך כרגע (אני ממליצה על הומאופתיה, אבל יש גם אפשרויות נוספות).

 

תרגישי טוב, תהני מהקטן? קטנה?, תשמרי את הכוחות שלך להנקה ולהחלמה מלאה בעז"ה.

 

 

 

הריתי אחרי 5 חודשים מהחתונה, שבהם אגב, היה לי הכי קשה. עם הזמן למדנו אחד את השנייה, השתדלנו ללכת לקראת ובאמת התחלתי להרגיש שאני באמת אוהבת אותו... אבל כואב לי שכל פעם חוזרת התחושה שאולי טעיתי.. שקשה לי איתו וזה לא אמור להיות ככה... אז כנראה שזה לא הורמונים. ככה נראה לי.

אני נהנית מהקטן החמוד שלנו ומשתדלת לנוח, למרות שזה קשה בתקופת החגים..

לתחושה זאת יש בסיס אמיתי?

לכל אשה יש דברים שמפריעים לה בבעלה/ שיותר קשה לה איתם.

אולי תנסי להגדיר לעצמך מה בדיוק מפריע לך בו. לפעמים כשמגדירים השד לא נראה כ"כ נורא..ובעצם מגלים שזה ממש דברים ספורים ולא כ"כ משמעותיים..

עד כמה זה מהותי?

ועוד דבר- דרושה השקעה בנישואין. ומה' אישה לאיש. הקב"ה נתן אותו כמו שהוא כי זה מה שנכון לתיקון שלך וכנ"ל גם להיפך.

ומציעה לך לכתוב 10 דברים טובים על בעלך. אפילו הכי קטנים. תחשבי למה התחתנת איתו, מה את שמחה בו. זה מכניס לפרופורציות ומשמח.

 

אפשר גם חמישים שנה להשאר עם השאלה- האם הייתי צריכה להתחתן איתו.

החוכמה היא לדעת שהשאלה הנכונה היא- איך. איך הופכים את חיי הנישואין לטובים.

 

אם תדעי להתמקד בשאלה הזו- החיים שלך יהיו הרבה יותר יפים.

 

 

ואם את צריכה קצת תמיכה מקצועית- אני ממליצה בחום על ענת סטרז' מכוכב השחר שהיא מהממת ועזרה לי בנקודה דומה מאוד.

וגם חיבה, ואפילו זמנים של אהבה רבה.

 

אל תקחי את החמישה חודשים הראשונים כמדד - החודשים הראשונים, אפילו השנה הראשונה ויותר, עלולים להיות קשים.

 

אני כיוונתי רק אל הנתון ההורמונלי, שבגללו אני גם מציעה להניח לזה כרגע. אפשר לחזור אל העבודה הזוגית כשההתאוששות מהלידה תהיה מאחורייך.

נשואים כבר יותר משנה ועדיין יש מחשבות של אולי טעיתי? זה נורמלי?
וכמה אני יכולה לתרץ לעצמי שזה ההורמונים? זה לא הולך להשתנות אם אני רוצה עוד ילדים, חלק ניכר מהזמן יהיה הריון/ תקופה שאחרי הריון... ולמה עם אנשים אחרים אין לי שגעון מההורמונים?

אווףף!

לא אמרתי שבהכרח זה הורמונים. מהתשובות שלך אני מבינה שכנראה שאצלך זה לא.

וגם אם כן, עם אנשים אחרים אין לך את זה כי את לא נשואה להם .

 

כל מה שאמרתי זה להניח לזה עכשיו.

 

ולדעת שזה נורמלי.

 

 

לא הבנתי..
אגב- אף בעל לא מושלם יקירתי

אחרי החתונה מגלים דברים ויש התמודדויות חדשות ושם גיליתי בו גם הרבה דברים טובים ויותר ממה שחשבתי.. והתאהבתי מחדש ויותר עמוק...

אבל הקשיים... הם עדיין גורמים לי כל פעם לרצות לברוח. ולחשוב שהאהבה הזאת, אם קיימת, היא יותר לעצמי מאשר אליו... אחרת הייתי אמורה לשמוח גם בשוני, או לפחות לשמוח בעבודה הזוגית שלנו. אבל במקום זה בא לי שיהיה אחרת, שהמציאות תשתנה...

כתבתי מבולבל, מקווה שהובנתי.

קודם כל המחשבה של - אולי לא הייתי צריכה להתחתן איתו זו סתם עצת היצר. נקודה. אל תתני בכלל למחשבה הזאת לעלות.

דבר שני,, תחשבי מה בדיוק מפריע לך בו, אם זה משהו חיצוני או משהו שלא ניתן לשינוי, אז תעשי עבודה עם עצמך לקבל את זה.
אם זה משהו שכן ניתן לשינוי נגיד מפריע לי שבארוחה אתה מתחיל לאכול לפני ולא מחכה לי... סתם דוגמא, אז פשוט תשתפי אותו בצורה יפה ונעימה אני בטוחה שהוא יקבל את זה. כמובן שלא להגיד את כל הדברים ביום אחד...

וזה נשמע נורמלי ההרגשות שלך רק שאת נותנת להם יותר מדי מקום.

השאלה האמיתית היא- כמה אנרגיות נשקיע בבירור התשובה לעומת כמה אנרגיות נשקיע בהשלמה עם המקום שאת עומדת בו. השאלות האלו עולות המון מהדמיון- אני רואה מהי זוגיות בסרטים, אני רואה זוגיות חיצונית של בני זוג אחרים סביבי וכו' וכו'. צריך להיות עם ראש על הכתפיים להבין שעל מנת שתהיה זוגיות מצויינת צריך לעמול על כך. אהבה היא נתינה- תתמקדי בלתת לו המון וכל דבר שתתני תאמרי בקול לעצמך- זה לכבוד בעלי, כדי שיהיה לו טוב. השיטה הזו תמיד עוזרת ונותנת דחיפה מאוד חזקה. דבר שני שנראה לי נדרש בשלב הזה הוא לא לתת מקום למחשבות הללו בשלב הזה. כשעולה השאלה הזו תעני לעצמך- זה בעלי ואני שמחה בו. ובאותו רגע תדמייני רגע נעים שהיה לכם ביחד. ובוודאי להתפלל בצורה מפורשת מול ריבונו של עולם על הקושי המדוייק.

מאמינה מאוד שאם תעבדי על זה בעקשנות תראי ברכה גדולה בקרוב. 

אתם בכל זאת נשואים מעט מאוד זמן וכבר מגדלים יחד ילד שהאהבה אליו וההשקעה בו בוודאי מצמצמת מעט את הזוגיות.

תפני לרופאת משפחה או לטיפת חלב.

אם זה משהו יוצא דופן או חלילה לא תקין, יתייחסו לזה במלוא הרצינות.

 

תקבעי תור עכשיו. זה יתן לך שקט נפשי.

 

בהצלחה.

גם אני נלחצתי שהבן שלי לא היה עם ידיים קפוצות, והיום הוא ילד מפותח היטב שאוהב לרוץ ולהשתולל.

היא סוגרת את הידיים לפעמים? היא יכולה לסגור אותן חזק?

בשלישי בקושי, כנראה בגלל שהייתי כבר פחות לחוצה.

 

אני לא הרגשתי בחסרון, למעט זה שבגלל שהייתי רגילה לביבסנס, בשבת הייתי קצת יותר לחוצה..

וגם שצריך לזכור בשבת להוציא.

 

בגדול, עבד כמו שעון. לא צפצף סתם אף פעם, וכמה שניות אחרי שהוצאתי את התינוק התחיל לצפצף (אולי זה החסרון היחיד, שצריך לזכור לנתק כל פעם שמוציאים, או להתרגל לצפצופים מדי פעם..)

 

נתן לי להיות רגועה ולא לבדוק כל פעם בחשש אם הוא ישן יותר מדי, מה קורה איתו.

 

הפסקתי להשתמש בשלב שהם כבר ממש זזו במיטה ויכל להיות מצב שלא ישנו על זה - זה היה אחרי חצי שנה למיטב זכרוני (די מזמן).

 

אצל חברה שלי היה מיעוט במי שפיר והתינוק היה במצב ראש בשבוע 39 אז הרופאה אמרה יאללה לכי לבית חולים יעשו לך זירוז ותלדי
כשהיא הגיעה התינוק התהפך לעכוז

הוא עדיין יכול להתהפך!!!
במקרה שלא ינסו היפוך אם הכל טוב והכי גרוע עושים ניתוח נראה לי
בהצלחה!!!!!!!!

אומנם לפני כמה שנים טובות, כשעוד היו מאפשרים זאת. אבל הילד יצא בריא לחלוטין!!!!
אל תילחצי, זה ממש לא אומר על מום ובטח ובטח כשאמרו לך שהכל בסדר ב"ה.

בעז"ה בשו"ט ולידה קלה!

אין קשר בין המצג לבריאות העובר/ בריאותך.
לא להילחץ סתם!

בכוונה לא מאנונימי.
תראי, אין קשר בין בריאות העובר והבריאות שלך למצג התינוק. אצלי יש חשד לרחם דו קרני (אל תחפשי מה זה כי במצבך ההיסטרי זה לא בריא) ואחד החששות זה עובר במצג עכוז וב"ה הקטנה שלי לא הייתה עכוז.
(בעצם אולי זה לא דוגמא טובה)

לעומת זאת, חמותי ילדה את הבן השלישי שלה בלידת עכוז אחרי שתי לידות רגילות. הבן הזה היה עקשן ולא הסתובב למרות שגם היא ניסתה דברים כדי שיתהפך. הבן אח"כ נולד גם לידה רגילה במצג ראש.

בקיצור, אין קשר.
תנוחי בזמן שעוד נותר ותהני מההריון. גם אם בסוף יהיה עכוז ותצטרכי קיסרי אין שום סיבה שבהריון הבא גם יהיה ככה. יהיה בסדר!

אם יש לי צירים שהם לא סדירים אלא פעם ב האם אני צריכה לפנות לבית חולים?

אלא אם כן את עם שפיכת מים / דימום..

 

תתזמני במשך שעה ו40 דק כל 5 דקות ציר שהולך ומתחזק ואז תסעי..

אם את גרה רחוק מהבית חולים סעי כשיש לך ציר כל 7 דקות..

 

אבל לא במצב שבא והולך אחרי שאת נחה / עושה מקלחת טובה..

אפשר לעשות היפוך בעזרת דיקור סיני

הכול ב"ה תקין!

לא הפכו, ובלי ניתוח.

אין מה לדאוג.

ב"ה יש לנו בת מתוקה מהממת וחכמה מאוד!

ילדתי בניתוח בגלל מצג עכוז אבל באמת שהכל יכול לקרות עד הרגע האחרון והוא יכול להתהפך.....

 

אז בעז"ה בשורות טובות ולידה קלה בידיים מלאות!!!

 

אמא שלי נסתה מלא שיטות ורופאים שיתהפך והוא נשאר עכוז ונולד בריא ושלם! ילד מדהים!
אל תלחצי, לא רואה שום סיבה למום

אני עשיתי לפני כמה שנים היפוך בבי"ח ביקור חולים אצל ד"ר שווד בשבוע 38 אחרי שבועיים ילדתי בלידה רגילה ילד בריא ב"ה. בזמנו הוא גם אמר לי שבביקור חולים מילדים גם לידות עכוז אז אם יש צורך... שיהיה בשעה טובה ובשמחה!

לידה רגילה בבית חולים ביקור חולים. הייתה ממש לידה טובה ותינוק בריא ושמח

מכירה מקרוב את הציפיה לילדים ואת השמחה העצומה כשזה סוף סוף מגיע.

הרופאה לא נתנה לך הנחיות?
לפעמים מנוחה עוזרת,
לפעמים תמיכה הורמונלית.

מקווה בעז"ה שהכל יהיה בסדר וההריון יהיה תקין.
בשורות טובות!

לדעתי- לנוח הרבה ולהתפלל על זה

צוואר פעור.

מחברה אני יודעת שבמצבים כאלה תופרים ושוכבים בשמירה.

 

מקווה שתקבלי טיפול הולם ומקצועי.

משמיים שהיו לך דימומים שהסבו את תשומת הלב לצוואר הרחם.

בעז"ה בשורות טובות.

תודה בנות
הרופאה אמרה לי לנוח בבית ואמרה שזה נקרא הפלה מאיימת .
שאלתי על תמיכה הורמונלית והיא אמרה שזה לא מונע דימומים.
אני מנסה לחשוב חיובי ואם הקב״ה נתן לי את המתנה הזאת לראש השנה אני מאמינה שיהיה בסדר.
ההריון הוא באופן טבעי אחרי טיפולים.
פשוט ההמתנה הזאת משגעת אותי.
יש לי תור עוד שבוע לרופא שלי .

זה להקפיד על חומצה פולית 800 מק"ג לצורך התמיכה ההורמונאלית.

 

ההריון שלך יקר (ההריונות של כולן יקרים כמובן, אבל שלך בא אחרי מאמצים מרובים) הייתי במקומך לוקח רופא/רופאה פרטית.

לעניות דעתי המענה שקיבלת לא מספיק.

 

תקפידי לשכב ולשמור.

לבדוק אם אכן אין מה לעשות חוץ מלנוח ולשכב.

אם זה מה שאני חושבת אז לא לקום מהמיטה!!
מכירה מקרה ששמרו אבל קמו וכו וזה לא הסתיים מוצלח!
תשמרי בבקשה!!
בהצלחה😘😘

ב-3 הריונות מתוך 4 היו לי דימומים בהתחלה (כולם אחרי טיפולים), וכולם הסתיימו בלידה, ברוך ה'.

בהריון האחרון - הכי הרבה דימומים עם גושים ענקיים בהתחלה והייתי בשמירה חודשיים, עכשיו מתחילה חודש שישי..
תנוחי ותשתי הרבה. אני הייתי מתקשרת לרופא ולא מחכה שבוע, כי אומנם לא כולם תומכים בכך, אבל ניתן לתת תמיכה הורמונלית של פרוגסטרון בשבועות האלה וזה יכול לעזור.

וגם - לא לקיים יחסים. זה בכל מקרה לא רלוונטי לשבוע הקרוב, אבל גם אחר כך, יכול להיות שכדאי קצת לשמור - תשאלי את הרופא כשתפגשי איתו.

מעבר לזה, אין הרבה מה לעשות מלבד להתפלל (לא יודעת לגבי הצוואר הפתוח, אבל יכול להיות שזה מהדימום ושווה לבדוק שוב כשתפגשי עם הרופא)

השם "הפלה מאיימת" הוא מאוד מאיים, אבל בעזרת ה' נקווה לטוב!

דבר ראשון- רגשת אותי מאד!!

איזו בשורה טובה. ואיך גדולים חסדי ה'!

דבר שני- אולי כדאי שתשמעי עוד חוות דעת של רופא/רופאה ואולי כדאי לשקול ללכת למישהו פרטי.

בהצלחה!

שתבשרי לנו בשורות טובות בעיתו ובזמנו..

לכי רק אם את בטוחה שזה נחוץ, רופאים נוטים להפנות ליותר בדיקות מהנחוץ כדי לסלק כל חשד, זה טוב, אבל המאמץ הזה מסוכן במצבך הנוכחי.
לי הייתה המטומה במהלך ההריון, זו אחת הסיבות לדימומים כשלעובר יש דופק וזה נובע מהיפרדות קרומים, זה שהצוואר פתוח זה סימן לא טוב, אבל יש סבירות טובה שהוא ייסגר אם את נחה, שותה הרבה מים ולא מקיימת יחסים. הפתיחה קטנה יחסית ובגלל זה הרופאה יכלה לשלוח אותך הביתה. אם אפשר תדאגי שיבואו לעזור לך בבית, קחי חופשה מהעבודה ואל תדאגי ב"ה יהיה טוב. לוקח כחודש לפחות עד שהמצב נרגע, אז תתאזרי בסבלנות.

בשעה טובה ושתצאי בידיים מלאות בע''ה.

זה מה שנקרא ''הריון יקר'', לפי הרפואה.

אני במקומך הייתי ניגשת לד''ר יגל, מומחה להריונות בסיכון, מהר הצופים. הוא עולה בערך1500 תבדקי אם יש החזר מקופ''ח החולים שלך. תהפכי את העולם ותקבעי תור בהקדם.

הייתי עושה הכל כדי לשמור על ההריון הזה במקומך.

זה הריון מאוד יקר
אני הולכת לדר פרוימוביץ הוא הרופא המטפל שלי,דרך הקופה.
אבל אני יקבע אצלו בפרטי.
מישהי מכירה רופא מאיזור הדרום?

היא מהדרום ותוכל  לתת שמות.

 

אם מישהי יודעת לתייג שתתייג בבקשה.

או שאולי תסבירו לי איך עושים את זה? .

אם יש לך רופא, אז מה את שואלת?
הלואי שהכל יעבור חלק !!
ובאמת אם את רוצה אתפלל עבורכם.

באופן פרטי.

 

אם את מכירה רופאים מקצועיים בדרום, תכתבי.

 

קרן מ - סליחה שאני מדבררת אותך, פשוט גם אני לשעבר תושבת הדרום, ואני מזה מבינה את הלחץ.

אני נעזרתי ברופאה פרטית בירושלים עד העיבור ב"ה, ואח"כ כשאי אפשר היה לנסוע אליה בגלל דימומים ושמירת הריון (היפרדות קרומים, היפרדות שיליה), נעזרתי בה טלפונית ודרך הפקס קיבלתי מרשמים לתמיכה הורמונלית.

 

ביקורות עשיתי במרפאה המקומית. לא היתה ברירה, המרחק היה גדול מדי בשביל נסיעה. בטח לא במצב כזה.

 

שיהיה לך המון בהצלחה ובשורות טובות בעז"ה.

זה הרופא של הקופה, בגלל שההריון יקר אני רוצה למצוא רופא פרטי.
התורים בקופה לרופא שלי עמוסים כי הוא מתמיה בפוריות

תשמרי ותמצאי רופא טוב, וה' הטוב ישמור.

בשביל מרשם לגלולות או לצורך התקנת התקן, אין בעיה לטבול ולשמש לפני ביקור אצל הרופאה.

 

לי בבדיקה גם מישוש ידני של הנרתיק והבטן - לוקח שניה אחת

ואח"כ עוד שניה עם הדבר הזה שמאפשר לרופאה להסתכל פנימה. וזהו. ממש שטויות.

 

ואם אני אומרת שטויות - תאמיני לי. מילה של פחדנית חסרת תקנה .

הפחד תמיד קיים אני חושבת...

אבל באופן רגיל, התפרים היו אמורים להחלים.

 

הרבה פעמים יש עוד מעט רגישות, אבל פעילות במקום, אם הכל תקין, דווקא מסייעת להחלמה של הרקמות ולחזרה לגמישות של השרירים.

 

את יכולה להצטייד בג'ל עזרקיאן לפעמים הראשונות(עם מרשם או בלי, לקנות בבית מרקחת) שמבטיח לחות וגם מאלחש מעט - בדיוק במידה הנכונה.

וכדאי לגשת לענין בנחת, בסבלנות ובעדינות (בתגובה למה שענתה כאן מישהי לא מזמן לאותה שאלה כמו שלך, אני מוסיפה : דווקא כשלא מושכים את ההכנות עד לנקודה שאי אפשר להמתין יותר, טכנית, מגיעים אל התשמיש עם יותר שליטה ויכולת לנהוג בעדינות ובמתינות).

 

בעז"ה בקלות.

זה עלול לשבש אותן!! שאלת רב

דיברתי על תשמיש.

אבל לשאול!!! כל מקרה לגופו

זה די מראה על מצב הכאב, לא?

ממליצה גם להצטייד בג'ל עזרקאין בשביל הפעמים הראשונות.

תקחו בחשבון שלא בטוח שתצליחו בפעם הראשונה, ואל תתבאסו אם זה באמת ככה כי זה קורה להרבה.
לנו לקח כמה פעמים עד שכל האזור נרגע והצלחנו, וגם עכשיו (3 חודשים וחצי אחרי הלידה) לפעמים אם בעלי רוצה מהר מידי זה כואב לי ומפסיקים.

לי באופן אישי כאב בפעמים הראשונות, ועד עכשיו (שנה אחרי) יש לי צלקות קלושות מהלידה

תודה רבה!! הרגעתן קצת..

 

האמת שדווקא לא חשבתי בכלל על הכאב, הפחד הוא מלהזיק למקום..

אין בכלל בכלל שום בעיה אם אין כאב? זה אומר שהכל תקין?

לא הספקתי ללכת לבדיקה אצל רופא נשים, ואין תורים פנויים..

אם חיממת אי אפשר לקרר ולתת שוב
אם לא חיממת שימי במקרר

בחוץ עד שתתעורר שוב...

ולא מבינה בבדיקות ביוץ.

 

בהצלחה ובשורות טובות!

זה ערכה של מקלונים כמו בדיקת הריון. עולה באיזור 30 שח איזה עשר מקלות.
יש בפנים הוראות.
בגדול זה מראה שני פסים בזנן הקרוב לביוץ..

תני לגוף שלך להתאןשש ולעשות את שלו.
בהצלחה.
קחי לך חצי שנה שקטה, למה לך לדאוג ככ מוקדם?

גם אני הייתי במצבך שהייתי בלחץ ( ילד בן שנה + ואין עדיין הריון נוסף)
צריך לתת לגוף להתאושש.. הרי רק הפסקת להניק. חכי קצת וזה יגיע.
אני אישית תמיד הבדיקות ביוץ יצאו לי שלילי ונכנסתי ב״ה להריון שוב

בהצלחה

ורק אז נכנסים להריון. לי יש הבדל של שנתיים וחצי בין הלידות. וברור בוודאות שזו הסיבה.

לא שאני אוהבת לדאוג....רק כדי שנדע  

מעל המפשעה

זה אומר שהוא מתקדם לכיוון תעלת הלידה

יצטרך לוותר על הדמיונות ולקבל אותך כמו שאת.

 

יקרה תאכלי כמו שצריך כי התינוק הוא ברכה ממשית וצריך לדאוג לו לכל צורכו, וגם לך - את צריכה להחזיר לעצמך את הכוחות ואת השמחה. אם צריך קחי ויטמינים.

לעומת זאת חזרה למראה שלפני ההריון הוא התעסקות בדמיונות.

 

יכול להיות שאת מאותן נשים שחוזרות לעצמן מיד ויכול להיות שלא. חס וחלילה שזה מה שישבית את השמחה שלכם.

אישה של בדיעבד.

ולעבוד על זה.

וזו עבודת המידות (תרתי משמע) החשובה.

 

אולי יעזור לדעת שזה מה שנכון לעכשיו. בעז"ה בהמשך תוכלי לעבוד על שיפור המראה אם זה עדיין יהיה חשוב לכם.

אבל כרגע זה שיעור חשוב שנשמע ששניכם צריכים ללמוד.

את העבודה הזו הוא היה צריך לעשות לפני כן, אם בכלל.

בדיוק כמו שאת.

 

תעשי השתדלות, אבל בלי להשתגע, ואל תקדישי לזה יותר מדי מחשבה.

 

אם כבר, מי שצריך לעבוד על עצמו הוא מי שממלא את הראש בדמיונות.

לק"י

וגם סביר להניח שבעלך ישתנה עם השנים.

בעלך יודע שלא תישארי צעירה ויפה לנצח? מה הוא חשב שאחרי הלידה הכל יעלם??
סורי אבל זה נשמע כאילו הוא רוצה שתיהי בובת חרסינה יפה שלא משתנה.


אני אישית היה לי מאוד קשה עם השינויים שעברו על הגוף שלי (כמו שלך..) ובעלי רק חזר ואמר אייך אני יותר יפה בעיניו וכמה זה מושך אותו יותר ולא מפריע לו בכלל..
כדאי שתדברו ביניכם על זה ותבהירו כמה דברים.. זה לידה ראשונה ועוד קל יחסית (לפי מה שאני הבנתי) לחזור למראה הקודם פחות או יותר, אבל מה יהיה בלידות הבאות?? וכשתתבגרו?? ויהיה לכם שער לבן וקמטים?


אני לא אומרת להזניח, אבל צריך לקחת בחשבון שיהיו שינויים ולא תחזרי לגיזרה שלך וסימני המתיחה ישארו..(גם אם הם ידהו ויבהירו..)וכרגע ההנקה יותר חשובה מהמראה החיצוני! את חייבת לאכול בשביל הילד שלך! שלכם! וכדאי שגם בעלך ידע את זה.

לא מאשימה את בעלך עם כל הפרסומות והנשים שנראות כאילו לא ילדו, זה קשה לעכל כזה שינוי.
אבל אל תשכחי שנשים כאלה עובדת לפעמים על הגוף שלהם 24/7 ולא מיניקות ובקושי עם הילד רק כדי להראות טוב..


ואגב, עם תזונה נכונה להנקה! תרגילים לחיזוק ריצפת האגן והליכה (אפילו יחד עם בעלך והתינוק..) לא מסיבית מידי משהו קליל רק כדי להזרים את הדם ולהניע את הגוף את תחזרי מהר מאוד למה שאת רוצה. הנקה זה לא משמין, להפך.

שיחה כנה ונעימה. לשתף אותו שקשה לך עם השינויים שעוברים על הגוף שלך ואת חוששת שגם לו קשה עם השינויים. ועם זאת את שמחה בתינוק החדש ויודעת שעם כל הקושי- זה שווה את זה.

תשתפי אותו כמה חשוב לך שיעודד אותך ויפרגן לך ויגיד כמה את יפה בעיניו.

אומרים שסימני מתיחה לא יורדים אלא מתבהרים. תסתכלי על זה בגאווה שזה הציורים של המתוק שלך..

מותק- עברת הריון, לידה. את הכי נשית שיש!

כשאת תסתכלי על זה בצורה חיובית, גם הוא יקבל את השדר וישמח בזה..

חשוב שתתחזקי, תאכלי טוב. תדאגי לך ולתינוק..

חיבוק גדול!

כל הזמן הייתי אומרת לו, מה שהיה לפני ההריון נשאר שם, איך שאני נראת היום לא בהכרח אראה אחרי, גם מבחינת שומן וגם מבחינת סימני מתיחה וכו'
לדעתי דברי איתו, תסבירי לו את המצב ונראה לי שאם הוא בעלך הוא יאהב אותך לא משנה איך את נראת.
ובטוחה שעם הזמן לאט לאט תחזרי לעצמך.

את לא אישה של בדיעבד, את אישה שהוא יקבל כי הוא אובב אותך.
למדי אותו לאהוב ולהתרגש גם מסימני המתיחה.
למדי אותו להרגיש כמה זה נחמד שהחזה שלך מלא, תלבשי דברים מגרים קצת כשאתם תכנסו למיטה.
ובכלל למדי אותו לאהוב איך שאת- ככה.
בהצלחה

גם אני חששתי מאוד שבגלל ההריון וההשמנה בעלי יירתע או משהו כזה

שיתפתי אותו בזה והוא אמר לי שממש לא והוא אוהב את איך שאני נראית

והלוואי ותמיד אהיה ככה בהריון 

אני חושבת שכדאי שתעשו תיאום ציפיות 

נכון שיש דברים שמשתנים ונאים אחרת 

אבל תדעי לך גברים מתרגלים ומסתגלים הרבה יותר מהר לשינויים מאשר אנחנו

משהו שאת יכולה שבוע שלם לחיות בסרט שהוא לא אוהב ופתאום הוא יגיד לך מפיתאוום 

ותודה לכולן על התגובות! זה עוזר.

ותזכירי לו שהוא "אשם" בשינוי הזה 

תמיד שבעלי אומר לי שהשמנתי וכדומה כמובן הכל בכיף ובצחוק אני אומרת לו ששנינו ביחד בזה 

זה שאת לקחת את זה במסירות נפש רק על עצמך זו זכות ענקית 

 

שעלול לגרום לדחייה אצל הבעל- אז לא צריך לחשוף אותם... לא במראה ולא בדיבור על כך...בשביל מה?? מי לא רוצה להיות יפה בפני בעלה??? מצד שני- למי אין חסרונות??? זה יכול להיות מקומות שאת לא אוהבת כי לא חטובים בעינייך, או ורידים ברגליים,או כל דבר אחר... מה לחשוף? לכסות את המכוער ולחשוף את היפה... כמה שהבעל אוהב את אשתו- הוא בן אדם,למה להפגיש אותו עם צדדים פחות יפים? זה רק הורס...

לק"י

ואני גם לא אוהבת את עניין ההסתרה.
לא חייב שהוא יראה מה שמגעיל אותו, אבל שידע שזה קיים.

ארוכה. למה שיראה? הוא צריך לחשוב שאני מושלמת כמה שאפשר...אפילו את הגרב האלסטית שאני מורידה לפני השינה- לא מאפשרת שיראה. הכל כדי להיות יפה בעיניו, וששום דבר לא ידחה אותו.

 

ולמה שידע שקיים? כדי לשתף אותו שזה מפריע לך ואת מבואסת? אני מבינה זאת...

לדעתי ברור שהגוף משתנה גם של הבעלים יכול להשתנות אבל שלנו הנשים משתנה מלא, וצריך לדעת לקבל ולאהוב ככה,

 

במצבים מסוימים זה חייב להתגלות.

לק"י

צריך ללמוד לקבל אותם.
בדיוק כמו שהאשה תקבל את הקרחת/ הכרס/ השערות הלבנות.

אפשר להסתיר

 

ברור שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת לנכון

וברור שצריכה להיות הרגשה הכי נוחה ליד הבעל, ובכ"ז אני סבורה שצריך להשתדל לא לעשות דברים שיגרמו לדחייה

בוודאי שלא לעשות שברים שיגרמו לדחייה, אבל אני נגד רעיון ההסתרה, היא לוקחת ממכן כוחות וגורמת עוגמת נפש כשהיא נחשלת, כאילו אין מספיק בעיות בעולם. ביתו של אדם הוא מבצרו והוא צריך להסתובב בו הכי בנחת שאפשר. עשית מעשה אדיר וקורבן עצום כשהבאת תינוק לעולם, את צריכה להיות גאה בכל סימן מתיחה, קפל שומן או קמט, לא להתבייש בהם. בכל אופן, הבטן יורדת בחודש וחצי הראשונים בדרך כלל. וייתכן שבעלך כבר התרגל למראה החדש, הלידה הייתה שינוי פתאומי, ולפעמים מצבי לחץ גורמים לאנשים להתנהג שלא כהרגלם, אולי הוא רמז לך שהוא מוטרד מהשינוי ובעצם שכח מזה מאז, ואת נותרת פגועה... נסי לדבר איתו.

קודם כל אישה צריכה להרגיש נוח עם הגוף שלה, ואז ממילא נוהגים בספונטניות.

 

גם אני לא מתלבשת בפניו, אבל זה מתוך צניעות ולא בגלל שאני מתביישת בגוף שלי.

ויש לי בטן, וישבן וורידים ומה לא בעצם .

 

מצד שני, שמתי לב שמפריע לבעלי שהזרועות שלי שמנו. רק זה מכל הדברים. הוא כמובן לא אמר כלום אבל משהו קל שבקלים במבט שלו.

אז אני משתדלת להספיק ללבוש חולצה עם שרוולים עד שעולה האור, מה שלא עשיתי בעבר כי הרי אני מכוסה כמעט כולי בשמיכה.

וגם זה עד שאצליח בעז"ה לחזור לעצמי בשביל שנינו.

 

אז משהו מאוזן באמצע - באופן כללי אין צורך להתבייש בגוף שלנו כמו שהוא. אבל אם יש משהו שמרגישים בפירוש שדוחה אותו, מוטב לא לדחוף את זה לפרצוף וגם להשתדל לעשות משהו בקשר לזה. אין טעם להתגנות בכוח רק בשביל להיות צודקת באופן עקרוני. וכל אישה (וגם בעל) שרגישים אחד לשני מבינים ונרמזים גם אם הדברים מובעים בנימה דקה מן הדקה.

 

אבל! במקרה שמתארת הפותחת היא צריכה לעמוד בסטנדרטים לא מציאותיים. אין סיבה שתתבייש בגוף שלה רק בגלל סטנדרטים דמיוניים.

לק"י

אבל להסתיר מהבעל דברים- ממש לא.
לא חייבים להראות דברים שמגעילים, אבל שידע שהם קיימים. כדי שאם בכל זאת יצא לו לראות- זה לא יהיה "הלם".

גברים אוהבים עם עיניים, הם אוהבים לראות גם אם זה נראה לנו לא יפה

גישה כזאת לפעמים יכולה רק להרוס, כי במקום להתקרב וליהנות תחשבי איך להסתיר ואיך הוא לא יראה ולפעמים גם לשדר ריחוק ולהעליב

אבל ברור שאת צריכה לדבר איתו שיחה פתוחה על העניין.

אני כבר שנה וחודש אחרי הלידה, ועושה כמה תרגילים פשוטים לחיזוק שרירי רצפת אגן ובטן גם בשביל בריאות ובעיקר ליופי, עם בסיס יומיומי. זה עזר רק חלקית, והבטן לא ירדה לחלוטין, והסימנים דהו מאוד אבל הם שם, חיים וקיימים (ויש לי המון!!).

ולא חזרתי למשקל שלפני ואני עדיין מבואסת מזה, למרות שהשלמתי חלקית. וכל פעם אחרי שאני רואה תמונות מהחתונה אני מבואסת מחדש מאיך שאני נראית עכשיו.

אבל בעלי אוהב אותי רק יותר. כן, הוא אומר מפורשות שישמח אם ארזה קצת, אבל אין קשר בין זה לאהבה...

ואל הסימנים הוא כבר מזמן לא מתייחס (אם כי מעולם לא הביע דחייה מפורשת כמו שאת מתארת). וזהו...

זה החיים יקירתי, משלמים מחיר על מתנות מדהימות כמו המתוקים שלנו....

לק"י

גם אם הלידה לא זורמת חלק- יש הרבה אפשרויות לעזור היום.

בעז"ה שתהיה לאחותך לידה קלה ומהירה עם הרבה בריאות.

והיא מוגדרת "חולה שיש בו סכנה" בזמן הקרוב ללידה.

אך ב"ה באמצעי הרפואה המודרנית של היום פחות שומעים על מקרים שנגמרים רע.

יש דברים נדירים לא עלינו, לכן צריך לעשות השתדלות-

היא- ללדת במקום בטוח ולא לסכן את עצמה ואת העובר-

וכל השאר להתפלל שיעבור בשלום,

ו-ז-ה-ו! בלי לחץ

חבל שהפחידו אותך

בעבר לפני כמה מאות שנים באמת היה מסוכן אבל ברמה סבירה 

לידה קלה והרבה בריאות לה ולתינוק או תינוקת שיוולד

איזה הזוי, כמה ימים שאני רוצה לשאול את השאלה ואיך שאני שואלת הכמות גדלה וזה כנראה רשמית המחזור..
אז אין צורך בתגובות, תודה

אם את לא מספיקה לקבל בכלל אנטיביוטיקה-יקחו מהתינוק בדיקת דם ואם צריך יתנו אנטיביוטיקה.

אם קיבלת בזמן הלידה אבל פחות מ4 שעות-אז זה תלוי בי'ח-
יש כאלו שיבדקו את התינוק ויש שלא..
אני למשל קיבלתי פחות משעתיים לפני הלידה-ולא בדקו את התינוק כי אמרו שזה מספיק.

בכל מקרה-לא סתם נותנים לתינוק אנטיביוטיקה.בודקים קודם.

לגבי מתי לצאת-גם אני הסתבכתי לפני.
בפועל-
יצאנו אחרי חצי שעה של צירים צפופים וכואבים.
הגעתי עם פתיחה 5 וילדתי תוך שעתיים ב'ה.
גם לי הלידה הראשונה היתה מאוד ארוכה.
ממליצה להקשיב לעצמך ולזהות מתי את עוברת שלב לשלב הפעיל של הלידה ואז לא לחכות הרבה ולצאת.
אני יצאתי עם צירים מאוד צפופים-כל דקה וחצי.אבל אני גרה 3 דקות מהבי'ח אז לא דאגתי.
זיהיתי שעברתי שלב לפי היכולת תקשורת עם הסביבה-הרגשתי מעורפלת יותר,שקועה רק בעצמי ובצירים,לא יכולה לעשות משהו אחר.

אני גם מקיאה ברגע שאני עם מחיקה מלאה-ואצלי זה סביב פתיחה 3-4.

וגם זיהיתי לפי סוג ועוצמת הכאב.

לפני-גם הסתבכתי איך אזהה.
בפועל-היה לי ברור.

מאחלת לך לידה מהירה וקלה כמו שלי ואפילו יותר.