פורום הריון ולידה (עמוד 4536)

רופא עשה לי אולטרסאונד בטני במכשיר שהיה לו בחדר.

אם לא רואים דופק ואח"כ כן- אז מתקנים את גיל ההריון.

ועל שאלת הבטני- תלוי במבנה שלך, ובכמה מים תשתי יש כאלה שאפשר אצלן.

ונדמה לי שזה היה מוקדם יותר .. אז הגיוני שבמבנה שלי בדרכ אפשר? הלוואי. ...

הליכות עוזרות לריפוי של הגוף.

ללכת לאט לאט אבל ללכת.

בהצלחה!

לזוז כן, אבל לא ללכת...

 

בגדול את צריכה להיות עכשיו בתהליך החלמה של כל הגוף הנקרא משכב לידה וכשמו כן הוא: בשכיבה

 

לתפרים עוזר שטיפה כל פעם אחרי השירותים, להחליף הרבה תחבושות

 

וגם פדים קפואים, עזרקאין, אלופירסט וכד'

 

ומזל טוב!

לקח לי חודש לחזור לעצמי אחרי לידה ראשונה. זה כואב, מציק, מעצבן ולוקח את הזמן שלו... שטיפות מאוד הקלו.

לקח לי חודש לחזור לעצמי אחרי לידה ראשונה. זה כואב, מציק, מעצבן ולוקח את הזמן שלו... שטיפות מאוד הקלו.

אבל בדרך כלל אחרי חודש יש הקלה משמעותית

ועדין מאוד כואב

אולי בכל זאת לטבול על כדורים.

לא מחוייב שזה ידביק. חבל להישאר במצב הזה ובעוגמת נפש.

מחזקתאותך.. לא קל לשמור טהרה

עוד עם דלקת אזניים (לא בטוחה כמה זה היה אחראי, אבל הרגשתי שאני רוצה מאד לטבול...)

ואז נכנסתי להיריון

חיבוק! תרגישי טוב!!!

עוד עם דלקת אזניים (לא בטוחה כמה זה היה אחראי, אבל הרגשתי שאני רוצה מאד לטבול...)

ואז נכנסתי להיריון

חיבוק! תרגישי טוב!!!

גרפווטר (לנו זה מאוד מאוד עזר!!)

זה השלב של כאבי בטן וגזים.
לוקח זמן אבל זה יעבור.
תנסי גרפוואטר.

יכןל לגרום לקצת יותר ישנוניות אצל התינוק.

אז אולי כדאי לנסות את כל הדברים האחרים: כדור יוגה, מנשא, תרגילים, עיסויים, ולחברות שלי מאוד עזר הסימיקול והתנוחה של "נמר על עץ" (הבטן של התינוק על הזרוע שלך)

 

בהצלחה

ואצלי לפחות זה ממש לא עשה אותה ישנונית.

מכיל טיפות של שמנים (ולכן כנראה יותר עוצמתי מתמציות צמחים): שומר, אניס ומנטה.

מכיל גם גליצרין.

וגליצרין זה שמן.

בקיצור לא מוכח שזה מרדים.

בבקשה אל תכתבו דברים כאלה נחרצים שעלולים להפחיד אימהות צעירות סתם.

בהקשר של שמנים טבעיים, ראוי לציין שהטיפות מכילות גם גליצרין.

וגם גרפווטר

ואכן- סימילאק הרבה יותר טוב לתינוקות שסובלים מקשיי עיכול.

יתכן שהבעיה היא התחליף החלב ויתכן שמשמפריע לו הוא משהו שאמא אוכלת, ויתכן שגם וגם (במיוחד אם התחליף חלבי, ואמא גם אוכלת חלבי, או שהתחליף סויה, והאמא אוכלת סויה...).

אמנם בד"כ הכאבים עוברים, אבל הרבה פעמים מדובר בסבל של מספר חודשים לתינוק.

אישית, לא הייתי רוצה שיגזרו עלי עונש כזה.

יש אמהות שמנסות דיאטת הימנעות.  אפשרות נוספת היא בדיקת רגישות (לא אלרגיה, אלא למה התינוק רגיש =עושה כאב בטן) ברפואה משלימה (רפואה קונבנציונלית לא יודעת לבדוק עדיין בגיל הזה, לצערי).  יש גם טיפולים ברפואה המשלימה שיכולים להביא את התינוק למצב של אי רגישות לאותם מוצרי אוכל.

ואפשר גם לסבול.

חג שמח!

מערכת העיכול של התינוק. יש כאלה שסובלים יותר ויש שפחות.

יחד עם זאת, יש דרכים להקלה.

נסי להחזיק אותו בתנוחת הנמר על העץ (מתנצלת מראש אם כתבו את זה כבר, לא עברתי על כל התגובות) ולקפוץ איתו על כדור פיזיו. עיטוף ועיסוי בבטן עושים פלאים. בנוסף, אפשר לתת לו גרפווטר, אלה טיפות טבעיות שעשויות מצמחים כמו שומר ומנטה שמאד עוזרים להקלה על גזים. אותנו זה ממש הציל בזמנו, מאד הקל עליו. 

יש כאלה שבאמת מאמינים שהכל תלוי בתזונה של האם ובשינוי התמ"ל... אבל זה לא תמיד נכון ויש תינוקות שסובלים מגזים ככה או ככה. זה חלק מההתפתחות ואצל כל אחד זה אחרת.

וממש לא צריך לסבול, אני גם נתתי גרפווטר שעזר מאוד, הרגיע ועזר לנו לעבור לילות שלמים בשקט, זה טבעי לגמרי. חוץ מזה אפשר לנסות להשתמש במנשא או בשמיכת עיטוף שגם עוזרים מאוד לענייני הגזים.

אלו חששות רחוקים.

ובסה"כ לגוף יש מנגנוני הגנה.

וגם אם חלילה חלילה חוטפים משהו - יש תרופות.

 

פחות בריא להיות לחוצים מאשר לשמור במידה סבירה, ואם חלילה יש משהו, לטפל בעצמך.

וגם אפשר להתפלל לה' שישמור על הבריאות שלך ושל העובר.

לא ממש יודעת איך.
וגם כעקרון נניח ביצים חיות זה בגלל חיידק מסויים שיכול ל..
חלילה אישה חוטפת את זה בהריון . יש לזה תרופה? הבעיה שאומרים שזה חודר שיליה.... וזאת בעיקרון הבעיה. ובגלל זה אני כל הזמן חוששת

אני סומכת על השם אך מרגישה שצריכה לעשות השתדלות... ובגלל זה אולי מגזימה

"אני עושה השתדלות סבירה, וה' הטוב ישמור עלינו".

 

אבל אני מבינה אותך, לפעמים קשה בעצמנו להרפות.

אז אפשר להיעזר ברסקיו של באך או לפנות לטיפול אלטרנטיבי ממוקד יותר.

 

זה החיידק שחוששים ממנו בביצים, ולפעמים גם במלפפונים לא שטופים.
החשש הוא מהקאות ושלשולים אצל האם, שעלולים לגרום להפלה ח"ו.

ליסטריה הוא חודר שיליה, והוא עלול להימצא בבשר מקרור כגון פסטרמה, כנראה גם סושי. אלה לא דברים בריאים במיוחד, אפשר להסתדר בלעדיהם גם בלי הריון..

אז את כן צריכה לשים לב למה את אוכלת, כי את צריכה לדאוג לבריאות שלך, אבל הסיכון לחיידק חודר שיליה הוא נמוך, כמו שאמרו פה.

אני מזדהה איתך, גם חששתי הרבה בהריון. נראה לי מוגזם לצפות ממארחים לעשות הכל סטרילי בשבילך.
אל תאכלי מה שנראה לך חשוד. אל תאכלי דברים שמתקלקלים מהר, כגון מיונז, אצל אחרים. טרי אצלך בבית אין בעיה.
אני דווקא חטפתי משהו במערכת העיכול כשהתארחנו בחגים. אותה גיסה אמרה שהיה וירוס, גם לחלק מהילדים הקטנים שלה. אני עד היום חושבת שזה היה מהאוכל.. לא אומרת לה, שלא תעלב.
להריון לא קרה כלום, הפיצית המדהימה בת 9 חודשים ב"ה, אבל לי זה זכור כזוועה. בהריון המעיים עובדים יותר לאט ולכן כל זיהום נעשה חמור יותר. אני כנראה מלחיצה אותך, אבל אני בעיקר רוצה לומר לך שאת נורמלית.. זה באמת נושא לדאגה.

הלחץ יותר גרוע

זה רק בשר וביצים חיות, סושי ואולי להפחית קצת קפה... לא חושבת שמי שבהיריון (כל עוד אין סוכרת) צריכה תפריט מיוחד..

אם למישהי יש עוד אשמח

חג שמחח

רק להיזהר מכמה ספציפיים ושאת עושה את ההשתדלות שלך וה' משגיח על ההיריון שלך

וגם לא צריך להסביר שום דבר. פשוט תאכלי מה שטוב ואל תאכלי מה שלא טוב.

ותבואי לאירוחים עם האוכל שלך, כך שאם לא יהיה אוכל מתאים - פשוט תאכלי את שלך.

 

תזונה בהריון

או בשר חי. ואם כן-אל תאכלי. זה לא שעושים תפריט מיוחד לנשים בהריון... טוב שאת נזהרת אך לא בלחץ.

לק"י

אם יש משהו שיש לך חשש שהוא אחד משלושת הנ"ל- אל תאכלי.
עדיין יהיה לך מספיק מה לאכול.

אבל אל תלחצי אם אכלת עשר קרמבואים...


אחותי ממש שיגעה לנו תשכל שאסור לה לאכול נבטים וחצילים וכל מיני שטויות ובסוף היא ילדה תינוקת קטנטונת.

תאכלי כדי לחזק את עצמך ואת העובר שלך

הם יכולים מאוד לעזור ולא תמיד יש צורך בכדורים.
תרגישי טוב!

אני מפחדת גם מעניין הכדורים אבל לא רק.
אני לא מסוגלת לדבר על זה עם מישהו.
לא יודעת למה.
פשוט חסום לי.
לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה

 

את כן העלית על הכתב את הקושי. הצלחת!!

אחרי שתתאוששי מעט, תסדירי את הנשימה, תעסי את השרירים שנתפסו - תגלי שאת יכולה גם יכולה לעשות את הצעד הבא.

לא חייבים מדרגה שלמה. אפשר גם חצי מדרגה בכל פעם. אולי לכתוב נוח לך יותר מלדבר? אפשר לבדוק אם יש אפשרות לשוחח בכתב עם הארגון שהוזכר, או עם ארגון אחר שעוסק בתחום.

יהי ה' עמך.

 

 

העלתי את הקושי לכתב כבר כמה פעמים.
זה עדיין לא עזר לי גם לעשות משהו הלאה...
אני מרגישה שאין לי כוח לכלום כלום כלום.
אין לי כוח גם לטיפול.
בא לי פשוט להרגיש טוב.
בלי שאני אצטרך לעשות משהו בשביל זה.
אין לי כוחות

העלתי את הקושי לכתב כבר כמה פעמים.
זה עדיין לא עזר לי גם לעשות משהו הלאה...
אני מרגישה שאין לי כוח לכלום כלום כלום.
אין לי כוח גם לטיפול.
בא לי פשוט להרגיש טוב.
בלי שאני אצטרך לעשות משהו בשביל זה.
אין לי כוחות

קשה מאוד להתעסק בנפש שלנו כשהיא כואבת ומיוסרת.
רוצים שהכל יעבור לבד ויהיה נס משמים.
אבל אני ממליצה לך ממש בחום לאסוף את עצמך וללכת לטיפול, בע"ה כשתתחילי תראי שיותר קל להמשיך ולפתוח, ההתחלה היא קשה ובהמשך יהיה יותר טוב! תדברי עם משהי עדינה ומכילה. כדאי מאוד!!!

יש לך או למישהי אחרת פה,
המלצה איך מתחילים?
לדבר עם ניצה?
יש עוד דברים?

אני לקחתי טיפול הומאופתי.

בעיקרון הומאופתיה מעבירה אותך תהליך בלי צורך לדבר ולעשות את הדינמיקה בעצמך.

התהליך הוא עמוק, תת הכרתי - ולכן לא צריך לחזור עליו או  לשנן "משפטי מפתח" מחזקים בכל פעם מחדש.

 

 

חוסר הכוח להריםאתעצמך הוא חלק מהדיכאון.זהמעגל שמזין עצמו..
יש כל מיני סוגים של טיפולים.. ובשורה התחתונה תשיגי את זה.. ץרגישי יותר טוב.
אם לאתטפלי בזה זה יגדל.זהכבר לא יהיה רק בבית. וישפיע על עוד דברים. וגם אם תלמדי לחיות עם זה הסיכוי שזה יחזור וישנה אם לאתטפלי בזה גבוה מאד גםלהריון הבא . ואז זה יכול להיות יותר גרוע.. יש המון מחקרים בנושא...
אז אני לא רוצה להבהיל חלילה אלא להסביר שחוסר הכוח והחשק לעזור לעצמך הוא אחד הסימפטומים ולכן צריך להיעזר בבעל ופשוט להתחיל. כיזההדרך להרגיש יותר טוב. ומגיע לך להרגיש יותר טוב.

איך גילית?

יכול להיות שהבדיקה הביתית תראה שאני לא בהיריון (אם אני כן)?

אז אני לא דוגמא טובה בשבילך.

 

לא יודעת מה להגיד לך .

 

אבל מה שכן אני יכולה להגיד שאחרי הלידות שאחר כך היה לי קבוע (תוך כדי הנקה אינטנסיבית, בלי מניעה) תופעות כמו בחילות, חולשה, וכל מיני תופעות הורמונליות בדיוק שלושה חודשים אחרי הלידה, ולא הייתי בהריון.

כל פעם נלחצתי מחדש, עד שנהייתי אצלי חזקה בזה (7 הריונות) - שמעתי שזה דבר נפוץ.

אין תור בזמן הקרוב לרופא נשים...

רופאת נשים לא תראה כלום, אלא אם כן טבלת לפני לפחות ארבעה-חמישה שבועות.

 

אל תלחצי.

יש לי כאבים בבטן התחתונה... כאלה שכביכול מגיעים לפני מחזור, אבל המחזור לא הגיע עדיין...

ואני מרגישה את התופעות כבר כחודש וחצי...

וכרגע שלילי?

 

או שזהה כלום - התכווצויות של הרחם, נפוץ אחרי לידה.

או שאולי מוקדם מדי לבדוק.

 

מדימום וכאבים...

 

(בדקתי פעמיים... האחרונה - לפני כשבועיים)

לידה רגילה ובריאה ב"ה => חודש וחצי של כאבי התכווצות הרחם (נפסקו אחרי כשבועיים ב"ה) + דימומים (הדימום המאסיבי נפסק אחרי כשבוע וחצי. אח"כ היו טפטופים, ללא כאבים) => 7 ימי טהרה => טבילה => שבועיים של שקט גמור => כאבים של טרום מחזור (למשך חודש וחצי בינתיים). לא כאבים מטורפים, אבל לא כאלה שאפשר להתעלם מהם...

 

יש עוד תסמינים המזכירים לך הריון? ריחות מיוחדים, בחילות, חולשה

 

אני הייתי עושה בדיקה לי מאוד קשה הספק...

 

ב. אין עוד דברים חוץ מבחילות (שלצערי אני בד"כ סובלת מהן... לא רק בהיריון).

ג. עשיתי 3 בדיקות היריון... כולן יצאו שליליות (גם זו שעשיתי ממש לאחרונה).

פשוט לא נעים לי שהרופא ילגלג עליי... לא אוהבת להיות היפוכונדרית...

 

אגב: יש מצב שבעיות במע' העיכול (כמו: גזים) ישפיעו על הרחם ויגרמו לתחושת התכווצויות שלו?

בעיות במערכת העיכול, בדרכי השתן.

 

רופא אף פעם לא אמור ללגלג. ואם הוא מלגלג, כדאי להתעלם.

התפקיד שלך הוא לשמור על הבריאות שלך.

לא נשמע שאת היפוכונדרית - את סובלת כבר חודש וחצי את אומרת.

 

את יכולה לנסות כיוון כזה - נסי לתגבר את התפריט בסידן וויטמין D, לפעמים מחסור שלהם עושה התכווצויות ברחם.

זה יועיל גם למערכת העיכול.

 

גם מגנזיום (שכשלעצמו מווסת את משק הסידן בגוף) מחסור שלו עלול לגרום התכווצויות.

הרבה פעמים זה יספיק כדי להפסיק את הכאבים.

אם אלו כאבים שאי אפשר להתעלם מהם, כדאי להיבדק.

תקבעי תור למתי שאפשר.

 

השאלה היא גם אם בהריון האחרון ב"ה כן ראית תשובה חיובית בערכת בדיקה? ש נשים שערכה לא עובדת אצלן.

את יכולה לבקש הפניה לבדיקת דם.

לא בערכה המסוימת שבדקתי בה, אבל אני מניחה שכולן אותו הדבר...

של ה-50

בהצלחה

הרופא שלי הדגיש!! לאכול משהו קל בבוקר(כמו פרוסת לחם עם גבינה(.
להגיע עם לימון ותפוח ירוק חמוץ
בהצלחה

אולי בחנות לחומרי צבע ובנין? אולי במוקד של קופ"ח? במקום שמבינים ויוכלו לתת תשובה.

 

אם יש לך עוד כמה ימים לברר, אני בטוחה שתמצאי פתרון בעז"ה. אם לא פתרון מעשי, אז פתרון הלכתי .

 

טרפנטין יכול להיות פתרון אבל לא פשוט לאשר להשתמש על העור.

 

מה עם פשוט אמבטיות חמות לרגל?

צבע מתנקה עי הבסיס ממנו הוא מורכב.
בהצלחה.

ששאלה הלכתית עדיפה על התוצאות המדממות של צמר פלדה....

זו אבן המיוחדת להורדת לכלוך מהעור ועור קשה.

 

ידידותית לעור יותר מנייר שיוף.

 

 

 

קטע של מנהלים.

 

לא האנונימית הפותחת. 

ניתן יהיה להסיר את הכתם.

 

אם תשפשפי ותפצעי חלילה, לא תוכלי להשתמש בשום חומר על העור הפצוע.

קודם אצטון. אם לא יעבוד אז אבן ספוג (אולי עם סבון כלים). אם לא יעבוד אז אשאל רב אם אפשר לטבול כך. לטרמפנטין אעבור רק אם זו תהיה האפשרות היחידה שלי לטבול.

נשמע הגיוני?

אני הצעתי לפנות למוקד קופ"ח או למקום שמבין בצבע. ואת יודעת מה - אפילו רב שרגיל בשאלות משאלות שונות על טהרה - יכול מאוד להיות שכבר נתקל בשאלה כזו ויש לו תשובה.

 

אני חוששת שאבן ספוג עלולה לפצוע עור עדין כמו זה שבחלק העליון של כף הרגל - שם אני מבינה נפל כתם הצבע.

 

העיקר שיהיה בהצלחה .

 

לשאול את המוכר בחנות צבעים, מה ממיס את הצבע. בדרך כלל צבעים על בסיס שמן מומסים בטרפנטין או טינר(ממיס לכה של עץ)יש אתר שקוראים לו סטיפס,את יכולה לכתוב את שם הצבע ויגידו לך מה ממיס אותו.

משחה, פתילות, מגבונים.
נמכר בכל בית מרקחת ללא מרשם.

מאוד מקל על התסמינים.
לדאוג למאכלים שיקלו על מערכת העיכול ולא להפך (מיץ שזיפים, למשל).

תרגישי טוב!

אני פשוט תוהה לעצמי אם מה שיש לי לי זה גם טחורים.
אחרי הלידה דווקא ב"ה היה בסדר גמור. שבוע וחצי אחרי פתאום נהיה לי עצירות קשה וממש שורף לי כל פעם שאני מתפנה...... סיוט כבר שבוע ככה

וגם לי התחיל רק לפני יומיים.

מה שאת מתארת לא נשמע טחורים.
אולי יש איזה חתך או שפשוף כתוצאה מהמאמץ?

בטחורים מרגישים כאב וצריבה תמידית וכשמתפנים-גיהנום..,משיכה כלפי מטה,ובמגע לפעמים מרגישים את הכלי דם שיצא ממקומו החוצה.

רפואה שלמה לנו

זה שורף גם כשאני לא מתפנה.. וכשאני מתפנה זה שששורף.. כואב ומדמם
אני לא מעיזה כ"כ להרגיש מה קורה בכל האזור למטה למה אני תפורה כמו איזה מעיים ממולאות מהלידה.
הלוואי שזה לא טחורים רק המילה הזאת עושה לי עצירות. .
תרגישי טוב אמן!

לא יודעת מה בדיוק ההבדל כי לקחתי לפני הלידה מיד שרה ואמרו לי שיש שני מכשירים שונים של לידה ואחר של מבוגרים וכאלה וצריך לשלם על המדבקות והיה להם מחירים ממש שונים אחד מהשני.
אני בסוף לא השתמשתי בזה אבל זה היה נשמע שהטנס של הלידה הרבה יותר חזק ולכן נראה לי הרגיל לא יעזור לך כ"כ...

לא יודעת מה בדיוק ההבדל כי לקחתי לפני הלידה מיד שרה ואמרו לי שיש שני מכשירים שונים של לידה ואחר של מבוגרים וכאלה וצריך לשלם על המדבקות והיה להם מחירים ממש שונים אחד מהשני.
אני בסוף לא השתמשתי בזה אבל זה היה נשמע שהטנס של הלידה הרבה יותר חזק ולכן נראה לי הרגיל לא יעזור לך כ"כ...

בלי קשר להפסק טהרה, אם את סובלת מכאבים, כדאי להיבדק.

 

לי היתה בעיה בתפרים. עשיתי הפסק בעדינות רבה, אחרי 6 שבועות, ולהפתעתי לא היו כאבים ב"ה.

(למרות שבבעיה טיפלתי רק אחרי הטבילה).

 

תשובה הלכתית אין לי - אבל את יכולה להתקשר לרב שאת מכירה או לנסות לברר אצל מי לשאול היכן שאת נמצאת.

(אני לא בטוחה שסעיף כזה יופיע בספר הלכה).

הרבנית אסתר לבנון ממליצה לחכות חודשים עד הטבילה לכתחילה.

בהסכמה של שני הצדדים.
אנחנו לא חיות. אפשר להפרידבין חיבוק ליחסי מין.

השאלה היא גם מבחינת בדיקות שאין סיכוי שאעשה.

עם תפרים - תשאלי רב.

מבחינה הלכתית אפשר לוותר על רוב הבדיקות, חוץ מהפסק טהרה, הבדיקה של היום הראשון ושל היום השביעי.

 

תשאלי. מצד אחד, אם יש בעיה אמיתית, אולי כדאי לדחות.

מצד שני, אם אפשר להתגבר, חבל להתעכב.

 

לא כתבת כמה זמן עבר מאז הלידה. אם עברו פחות מארבעה-חמישה שבועות, לא הייתי ממהרת לבדוק, גם כי יתכן שהדימום לא באמת הסתיים.

זה תוספת הורמון הפרוגסטרון (מקוה שאני לא טועה ) בכדורים או בזריקה אם יש צורך. זה ההורמון שתומך בהריון ברחם.

את זה תוכלי לקבל אצל רופאת נשים, אולי אפילו רק רופא/ה פרטית.

 

מה שבכל זאת אפשר לעשות זה להקפיד מאוד לקחת חומצה פולית. אם את לוקחת רק 400 מק"ג תעלי את המינון ל800 מק"ג ליום כלומר, כלומר שני כדורים, ותתייעצי עם רופאת הנשים לגבי מינון של 5 מ"ג חומצה פולית ליום שזה מינון גבוה עוד יותר והרבה פעמים הוא מומלץ במצבים כאלה.

 

כדאי לנוח כמו שהנחו אותך. הרבה פעמים זה מספיק. ולא לדאוג .

בעז"ה בשורות טובות.

וכמון

מה גם שהכתמים הם מדד למצב ההריון. לא כדאי להעלים את התסמינים. כדאי לשמור ולטפל בחולשה ההורמונאלית.

עם הזמן זה מתארך

שנולד גדול ב"ה.

 

אבל את זקוקה למנוחה, וגם לשתיה מרובה (יתכן שזה המקור לעצירות).

 

תבקשי מבעלך, או מאמא, או בן משפחה אחר שאת סומכת עליו, לקחת את התינוק תחת אחריותו מרגע שאת מסיימת הנקה ועד ההנקה הבאה, ותשני. פשוט תשני.

תעשי לך כמה פרקי זמן כאלה ביממה.

השינה עצמה תיטיב עם איכות החלב וגם התינוק יעשה הפסקות ארוכות יותר בעז"ה.

כל שעה וחצי ..שעתיים..
אף פעם כמעט לא יותר. ואצלי
המעגליות היא-הנקה-גזים וכאב בטן-שינה
קצרה-גרפס-שינה-הנקה.. די
קשה.במיוחד
שיש גם את
הגדולה שעוד תינוקת בעצמה
וצריכה
הרבה יחס.
ככה היה גם עם הגדולה-אכלה
כל שעתיים.
עם הזמן הרווח גדל.ומשך ההנקה מתקצר משמעותי.
אל תדאגי!

תינוק בגיל הזה אמור לינוק 8-12 פעמים ביום = כל שעתיים, בהחלט נורמלי, תקין ובריא!

ומאוד נכון שאמא לקטנטן זקוקה לעזרה (אמא, סבתא, דודה, אחות, הבת של השכנים...).

האם ניסית לישון איתו במיטה שלך (במצב בטיחותי לחלוטין, כשהוא בינך לבין הקיר, לדוגמא) כדי שתוכלי להרדם איתו?

עד החתונה זה יעבור, בעז"ה גם עד החלאקה!

עד אז, לנשום עמוק, והלנות מכל רגע של מנוחה, ולהנות גם השפע החלב שיש לך והעובדה שהוא גדל וטוב לו.

לנו זה קרה לפני חופשה משפחתית עם הצד של בעלי.
אין לי מה לנחם אותך כי זה אמת היה מבאס!!!
רק אומר לך שכעבור זמן זה לא רנראה כזה נוראי..

אני בתחילת הריון, ועכשיו כשסוף סוף נפסקו הבחילות ויש הרבה זמן, היה לי דימום אתמול שאוסר. ב''ה לפחות הכל בסדר עם העובר.

ו . וגם אני זקוקה לאחד .

קיבלתי בליל החג, חמישה ימים לפני הזמן, אני סובלת כאבים, בוכה ומתגעגעת, ויש לי יומולדת בחוה"מ.

 

ואני נשואה כבר למעלה משני עשורים. ועדיין לא התרגלתי .

מה שבעלי ניחם, שלפחות חלק מהלילות הוא בסוכה, אז אמור להיות יותר קל...

ובקשר למחזור בהנקה מלאה, ציינת שחזרת לעבודה לפני חודש, אז יכול להיות שזה מה שברם למחזור לחזור. ( לפעמים שאיבה לא שווה לגמרי כמו הנקה )

פתאום בערב חג אחותי הזמינה אותי אז לפחות לא היינו לבד שזה מבאס עוד יותר. ובאמת הסוכה מקלה על העניין כי בכל מקרה ישנים בנפרד. האמת שאני אוהבת לישון בסוכה עם בעלי אבל לא נורא יש איתי תינוק אגב, אנונימית שדיברת על חזרה לעבודה, יתכן שזה בגלל זה אבל מה לעשות כבר הארכתי בחודש וקיוויתי הפעם לא לקבל בהנקה... בכל אופן ילד רביעי, מאד מבאס. אבל הכל מאיתו יתברך ומה לעשות, אני לא מבינה את כל המהלכים שלו... לפחות את הביוץ זהיתי, עדיין קיויתי שאני מדמיינת אבל באמת קיבלתי. מה שכן בזכות הפורום המדהים הזה הבנתי שהמחזור הראשון אחרי הלידה יכול להיות רציני. תקשיבו, זה מטורף. הרבה יותר מהלידה. אז תודה על העידודים וחג שמח לכולם ומלא בשמחה!!!

בשבוע 16.
בהריון ראשון.

בכל מקרה מה שאת מתארת נשמע כמו דופק או שיהוקים..

אני הרגשתי בהריון ראשון שבוע 12, אבל רק פעם אחת. כל היום נשמע פחות הגיוני.
וגם הגנים לא משנים. הם זזים מההתחלה. הבעיה זה להרגיש אותם זזים :

וגם אין מצב שרואים שהבטן זזה בכזה שבוע.
כנראה סתם שריר קופץ. ב,עה טובה!

 

קראתי את ההודעה שלך פעמיים, ואני רוצה לשתף אותך במה שהרגשתי:

הרגשתי, בשמך, שאני חוטפת סטירה אחרי סטירה. משפט אחרי משפט - עוד עלבון בוטה, עוד סימן קריאה שמרגיש כמו צעקה...

למה ככה, יקרה?

לא עשית פשע.

משהו פיזי מפריע לך, בסדר. קרה, קורה, יקרה. את יודעת לכמה נשים מפריע משהו פיזי בגברים שלהן? זו לא סיבה לחבוט בעצמך ככה.

ולא, לא להתכחש. להיות מודעת, ולחייך לחולשה האנושית (שהרי מלאכים אנחנו לא... תכונות פיזיות משפיעות עלינו), ולהשלים עם המצב. בחיוך ובאמפתיה. כן, אמפתיה לעצמך!

עם השנים האהבה מתחזקת, חוצים ביחד כמה גשרים, מתקרבים, לומדים להכיר יותר לעומק, מתקרבים עוד קצת --- ורוב הסיכויים שיום אחד תיזכרי במה שהציק לך כל כך בהתחלה ולא תביני איך יכולת לא לאהוב את זה

 

 

ממש קשה לי עם ההרגשה..בעלי מודע לזה.

שיצאנו עשיתי בירור עם עצמי למה בעצם אני רוצה משהו גבוה/גדול. זה המקום שרוצה להישען ולהרגיש בטחון.

שיצאנו וגם היום הרגשתי שזה מה שהוא נותן ולכן התחתנו.

גם היום אני מרגישה ככה.. אבל זה כן מפריע. יכול להיות כפי שמה 40+ כתב..ממה יגידו וכו אבל לא רק.

כי כשאנחנו ביחד אין אפחד סביב אז לא כ"כ מעניין מה אומרים וזה כן מפריע לי.

יכול להיות שמה שקשה שבעלי באמת מדהים!! וזה כאילו אני מחפשת למצוא מה לא טוב בו ולהתפס בזה..

אבל אני כן מרגישה שיש נקודה אמיתית שמפריע לי..לא מצליחה לשים בדיוק את האצבע ומה שמפריע שזה משפיע לי על המשיכה לפעמים.

אני מנסה להיזכר בהתחלה איך שזה לא הפריע אבל זה קצת קשה..

אני חייבת לציין שעברתי תקופה לא פשוטה ובעלי פשוט היה ותמך מעל ומעבר!! באמת!!

וזה המקום שאני קצת "אוכלת" את עצמי. הוא כל כך נתן, הכיל והשקיע והיו מצבים לא פשוטים..ומה שמפריע לי זה שהוא נמוך-מאד קטנוני מצידי לעומת המציאות.

אבל הרגש הזה קיים.

נראה לי שכדאי לתת קצת מקום לעצמך ולהבין מה בזה מפריע לך - 

כלומר , לא רק להשתיק את הקול הזה עם טענות אידיאליסטיות שזה לא יפה/ קטנוני וכו' , אלא להתחיל בלהבין יותר לעומק - מה בדיוק מפריע לי בכך שבעלי נראה (במבט ראשון...?) נמוך ממני [אנחנו נראים מגוחכים/ מה חושבים עלינו/ ...]

להבין את עצמך ואת הקושי שלך,

תוכלי גם לראות אם זה קשור לתחומים אחרים בחיים שלך [רגישות ל"מה יגידו" , איך אנחנו נראים וכו'] ולראות האם נתת לדברים האלו להיכנס יותר מידי לחיים שלך ולהשפיע בצורה שלא טובה לך/ לכם.

ואחרי זה

לעבוד על זה שהוא גם מקסים וגם נמוך, זה לא "הוא מדהים אבל נמוך "אלא גם זה וגם זה, 

זה נשמע מאוד דומה אבל זה יכול גם לעשות את ההבדל - 

"יש לי בעל מדהים / מקסים וכו ' ויש לו משהו שאני מתמודדת איתו [כמו שבטח גם לי יש משהו שהוא מתמודד ומקבל אצלי...]"

 

מקווה שעזרתי

כשנפגשנו ידעתי שהוא גבוה ממני בטיפ-טיפה. אחרי כמה שנות נישואין גיליתי שאנחנו באותו גובה.
מצד אחד אני מבינה מאוד שזה מפריע לך.
מצד שני, היום זה ממש לא מפריעה לי!!! את אוהבת את הגבר שלך וגם לא מנסה לחפש מושלמות (כי גם בי היא לא קיימת...).
יכול להיות שיש בזה חיסרון, אבל בינינו - עדיף חיסרון כזה!!
בהצלחה רבה לך, מאחלת לך חיים מאושרים ושמחים !

לדעתי לא נכון להתכחש לתחושות שלך. קשה לחיות בסתירה פנימית.

אל תכעסי על עצמך על תחושותייך. כולנו בני אדם ויש לנו רצונות של בנ"א..

 

דבר נוסף והכי חשוב- "מה' אשה לאיש". לא משנה מה הסיבה שהתחתנתם או מה חשבת בעבר..

מהרגע שהתחתנתם- הנשמה שלכם אחת!

הקב"ה שלח את בעלך בדיוק הזה (גם מדהים וגם נמוך) בשבילך. זה מה שהכי נכון לך והכי נכון לו.

תתפללי לה' שיאיר לך את הצדדים הטובים והמדהימים שבבעלך.

ושיעזור לך לצאת מהמחשבות "הקטנוניות" ולשמוח בו תמיד!

 

סליחה שזו הודעה על תקן נוזף ,

וכל השירשור רק הודעות מבינות .. 

אני חס וחלילה לא רוצה לפגוע או להיות לא רגישה, 

פשוט אני לא מצליחה להבין ... 

אני מבקשת סליחה אם פגעתי,

אם ההודעה פגעה בפותחת השירשור, אז תבקשי למחוק אותה ואני אערוך ואוריד את הטקסט.

 

לפני שנפגשנו בעלי אמר שהוא מטר 70, עד היום הוא טוען ככה,

אבל כשהוא עמד ליד אבא שלי, שהוא מטר שישים ומשהו, ראיתי שהוא יותר נמוך ממנו

ואז שמתי לב 

שהוא גבוה ממני ב4-5 סנטימטרים. (אני מטר 60). 

היינו איזה חודש חברים אז, והיה לי כל כך טוב בחברתו שממש לא היה אכפת לי.

לא אמרתי לו כלום.  

 גם אני לא דוגמנית הבית של קסטרו, לא אז ובטח שלא היום.

אם הוא בעל טוב, ותומך, ומקסים כמו שאת מתארת ..

תשמחי .

כבר קראתי פה הודעות שנשים כתבו שבני הזוג שלהם לדוגמה 

לא מוכנים לנגב בשירותים או חלילה וחס לרחוץ במקלחת את הבנות הפעוטות שלהן ,

או שהם מלחיצים אותם לקיים איתן יחסי אישות כשהן במצבים פיזיים רגישים וכואבים.

או שמזלזלים בהן או לא עוזרים בשום דבר בבית ורק באים בטענות כאילו האישה היא שיפחה.

ושאר דברים .. 

אז תתנחמי בזה שיש בני זוג שהחיים איתם כל כך מורכבים,

ושאת זכית בבעל תומך ואוהב ומקסים.

פשוט תנסי לא לחשוב על זה שהוא נמוך, רק לחשוב כמה שהוא בן אדם מקסים ואת מאושרת איתו.

אגב, אם הייתי הוא, הייתי ממש נפגעת.

בעלי התחתן עם אישה רזה יחסית (יחסית.הכל יחסי ) היום אני סובלת מהשמנה רצינית .

הוא נשאר באותה מידה שהוא היה . אף פעם הוא לא מעיר לי שזה מפריע לו באיזושהי צורה,

רק משדר לי שאני יפה. 

בהתחלה זה הצחיק אותי שהוא מתעקש על ה"מטר 70 , מה פתאום מטר  65 " 

אחרי כמה זמן כבר זה ממש לא הזיז לי..

מצידי שיהיה גם מטר וחצי . ברוך ה' שזכיתי בו. 

לא חיפשת שלט חוצות באיילון כשהתחתנת אין לי ספק שמה שעמד מול עינייך זה שמציאת שותף זוגיות מוצלחת. ואת זה יש לך. מה שעניין אותך כשחיפשת בן זוג להקים איתו בית, לא היה מראה חיצוני ..

בדרך כלל בהכללה, מי שמחפשת בן אדם לפי תכונות חיצוניות,

מוצאת אולי מישהו יפה ,אבל  לא מוצאת זוגיות טובה. כי הבן אדם שמצאה אולי יפה, לא מתאים לה מבחינת אופי.

אני אישית הייתי נעלבת אם לבעלי היה מפריע משהו חיצוני בי,

נניח שאני אחרי לידות ולא הצלחתי להיפטר מהמשקל העודף... 

ואני יודעת שהוא היה ממש נפגע אם יותר משנה אחרי החתונה עוד היה לי מפריע שהוא כמעט בגובה שלי , 

או שהוא לא באמת מטר 70 כמו שהוא אמר לי לפני שנפגשנו. אחרי כל התמיכה וההשקעה בזוגיות.

 

מלאה על גבול השמנה.
ארוסי צנום וגבוה ממני בסנטימטרים בודדים
תמיד אהבתי גברים רחבים וגדולים,ועד עכשיו קשה לי להסתכל על הכתפיים הצרות שלו והידיים הגרומות.
אוהבת אותו מאד, ולא יודעת מה לעשות.

אבל הוא מהמם מבחינה פנימית.

וזה מה שהכי חשוב לי.

עדיף לי מישהו שהפנימיות שלו כ"כ זוהרת ומהממת,

על פני מישהו שכולו זוהר ומהמם, מבחוץ.

ואין לו מידות טובות, ולב טוב. אז עושים את הסוויץ' הזה במוח,

ואחרי שאוהבים כבר מעל ומעבר, כבר מתאהבים במראה.

 

כשהייתי כמוך בשנה הראשונה הרגשתי בדיוק מה שאת מתארת. לבעלי זה אף פעם לא הפריע מה שרק הרגיז אותי עוד יותר כי זה הראה שהוא איש הרבה יותר גדול ממני... אצלי זה לחלוטין היה מהמקום של מה יגידו. כל מה שיש לי להגיד לך זה ששבע שנים ושלושה ילדים אחכ זה ממש לא מעניין אותי... אחרי הלידה הראשונה זה עבר. אבל אני לחלוטין מבינה אותך זה

אם את תלכי בנעליים שטוחות, והוא - בנעליים עם סוליה עבה (יש נעלי ספורט כאלה וזה נראה נורמאלי לחלוטין) - תיראו שהוא גבוה ממך.

מה זה בעינייך מישהו נמוך? תנסי לכתוב אסוציאציות זורמות למישהו נמוך (בלי קשר לבעלך)

יש עוד אנשים שאת מכירה שהם נמוכים? מה את חושבת עליהם בהקשר הזה?

באילו זמנים את חושבת על זה שהוא נמוך? יש להם מכנה משותף?

 

אם משהו מהשאלות האלו "דיבר"אלייך ואת רוצה להמשיך להתקדם בכיוון הזה - אשמח שתכתבי.

אני לא כל יום נכנסת לפורומים אז התגובה יכולה להתאחר קצת...

 

מעריכה את הכנות שלך והאומץ "להסתכל לקושי בעיניים", ולנסות לקדם.

הצלחה רבה!!!

 

שמתי לב באיחור שכבר קצת התייחסת למה זה נמוך בעינייך. בכל זאת משאירה. אולי בכל זאת יועיל.

אם את ממש מרגישה שאין אוויר הם חוששים מדברים חמורים (לא עלאה בפרטים כי זה בעייני היסטריה מיותרת)אבל אם מתחשק לך לנוח- אולי זה יתן לך שמירת הריון!!
אני חלמתי על זה כל ההריון, ב״ה הכל היה תקין לא מצאתי סיבה מספיק טובה בשביל זה..

אז את פחות מוגבלת לאיזור. אני מאמנת ויכולה להמליץ על חברות שלי אבל לא רוצה לפרסם בלי ששאלתי אותן... אז אם את עדיין צריכה עזרה מוזמנת לפנות אלי במסר אישי ואולי אוכל לעזור בע"ה.

הרבה הצלחה!

ואל תתפלאי שהניק שלי חדש, משום מה אני לא מצליחה להכנס לקודם שלי (בנחת) אז פתחתי אותו הערב.

מחפשת פסיכולוגית/ עוס"ית קלינית או מישהי כמו שכתבתי "מנוסה"-

אולי צריך להסביר- מנוסה בטיפול בבעיות נפשיות מגוונות, דיכאון, טיפול בטראומה, הפרעות אכילה... ועוד

לא מישהי חמודה שמחוללת איתך שינוי כיוון בצורת אימון אישי....

ממליצה ממש ממש!
תפני באישי ואשלח לך את הטלפון שלה.
היא מקבלת בעיקר ברמת אשכול..וגם במכמש לפעמים.
היא מעולה ואכן עוזרת בכל מיני סוגים של בעיות.

מירה אותה יותר בהכרות אישית.ופחות מקצועית ומאוד מאוד מעריכה אותה אבל אני יודעת שמאוד מעריכים אותה גם מקצועית