בלי קשר להפסק טהרה, אם את סובלת מכאבים, כדאי להיבדק.
לי היתה בעיה בתפרים. עשיתי הפסק בעדינות רבה, אחרי 6 שבועות, ולהפתעתי לא היו כאבים ב"ה.
(למרות שבבעיה טיפלתי רק אחרי הטבילה).
תשובה הלכתית אין לי - אבל את יכולה להתקשר לרב שאת מכירה או לנסות לברר אצל מי לשאול היכן שאת נמצאת.
(אני לא בטוחה שסעיף כזה יופיע בספר הלכה).
עם תפרים - תשאלי רב.
מבחינה הלכתית אפשר לוותר על רוב הבדיקות, חוץ מהפסק טהרה, הבדיקה של היום הראשון ושל היום השביעי.
תשאלי. מצד אחד, אם יש בעיה אמיתית, אולי כדאי לדחות.
מצד שני, אם אפשר להתגבר, חבל להתעכב.
לא כתבת כמה זמן עבר מאז הלידה. אם עברו פחות מארבעה-חמישה שבועות, לא הייתי ממהרת לבדוק, גם כי יתכן שהדימום לא באמת הסתיים.
אנונימי (פותח)יש מה לעשות עם זה מבחינה רפואית?
נבדקתי לפני 3 ימים במיון עם הנחיה לנוח (לא שמירה) ולא להרים דברים.
הכתמים באים והולכים לסירוגין.
רפואית, יש מה לעשות עם זה?
מה זו תמיכה הורמונלית?
הרופא במיון אמר מפורש שאין מה לעשות בשלב כזה אבל הוא לא היה יסודי והיה מאוד לא נחמד אז לא הרחבתי בשאלות
זה תוספת הורמון הפרוגסטרון (מקוה שאני לא טועה 
) בכדורים או בזריקה אם יש צורך. זה ההורמון שתומך בהריון ברחם.
את זה תוכלי לקבל אצל רופאת נשים, אולי אפילו רק רופא/ה פרטית.
מה שבכל זאת אפשר לעשות זה להקפיד מאוד לקחת חומצה פולית. אם את לוקחת רק 400 מק"ג תעלי את המינון ל800 מק"ג ליום כלומר, כלומר שני כדורים, ותתייעצי עם רופאת הנשים לגבי מינון של 5 מ"ג חומצה פולית ליום שזה מינון גבוה עוד יותר והרבה פעמים הוא מומלץ במצבים כאלה.
כדאי לנוח כמו שהנחו אותך. הרבה פעמים זה מספיק. ולא לדאוג .
בעז"ה בשורות טובות.
עם הזמן זה מתארך
שנולד גדול ב"ה.
אבל את זקוקה למנוחה, וגם לשתיה מרובה (יתכן שזה המקור לעצירות).
תבקשי מבעלך, או מאמא, או בן משפחה אחר שאת סומכת עליו, לקחת את התינוק תחת אחריותו מרגע שאת מסיימת הנקה ועד ההנקה הבאה, ותשני. פשוט תשני.
תעשי לך כמה פרקי זמן כאלה ביממה.
השינה עצמה תיטיב עם איכות החלב וגם התינוק יעשה הפסקות ארוכות יותר בעז"ה.
תינוק בגיל הזה אמור לינוק 8-12 פעמים ביום = כל שעתיים, בהחלט נורמלי, תקין ובריא!
ומאוד נכון שאמא לקטנטן זקוקה לעזרה (אמא, סבתא, דודה, אחות, הבת של השכנים...).
האם ניסית לישון איתו במיטה שלך (במצב בטיחותי לחלוטין, כשהוא בינך לבין הקיר, לדוגמא) כדי שתוכלי להרדם איתו?
עד החתונה זה יעבור, בעז"ה גם עד החלאקה!
עד אז, לנשום עמוק, והלנות מכל רגע של מנוחה, ולהנות גם השפע החלב שיש לך והעובדה שהוא גדל וטוב לו.
הכל דבשאחרונה אגב, אנונימית שדיברת על חזרה לעבודה, יתכן שזה בגלל זה אבל מה לעשות כבר הארכתי בחודש וקיוויתי הפעם לא לקבל בהנקה... בכל אופן ילד רביעי, מאד מבאס. אבל הכל מאיתו יתברך ומה לעשות, אני לא מבינה את כל המהלכים שלו... לפחות את הביוץ זהיתי, עדיין קיויתי שאני מדמיינת אבל באמת קיבלתי. מה שכן בזכות הפורום המדהים הזה הבנתי שהמחזור הראשון אחרי הלידה יכול להיות רציני. תקשיבו, זה מטורף. הרבה יותר מהלידה. אז תודה על העידודים וחג שמח לכולם ומלא בשמחה!!!
קראתי את ההודעה שלך פעמיים, ואני רוצה לשתף אותך במה שהרגשתי:
הרגשתי, בשמך, שאני חוטפת סטירה אחרי סטירה. משפט אחרי משפט - עוד עלבון בוטה, עוד סימן קריאה שמרגיש כמו צעקה...
למה ככה, יקרה?
לא עשית פשע.
משהו פיזי מפריע לך, בסדר. קרה, קורה, יקרה. את יודעת לכמה נשים מפריע משהו פיזי בגברים שלהן? זו לא סיבה לחבוט בעצמך ככה.
ולא, לא להתכחש. להיות מודעת, ולחייך לחולשה האנושית (שהרי מלאכים אנחנו לא... תכונות פיזיות משפיעות עלינו), ולהשלים עם המצב. בחיוך ובאמפתיה. כן, אמפתיה לעצמך!
עם השנים האהבה מתחזקת, חוצים ביחד כמה גשרים, מתקרבים, לומדים להכיר יותר לעומק, מתקרבים עוד קצת --- ורוב הסיכויים שיום אחד תיזכרי במה שהציק לך כל כך בהתחלה ולא תביני איך יכולת לא לאהוב את זה
ממש קשה לי עם ההרגשה..בעלי מודע לזה.
שיצאנו עשיתי בירור עם עצמי למה בעצם אני רוצה משהו גבוה/גדול. זה המקום שרוצה להישען ולהרגיש בטחון.
שיצאנו וגם היום הרגשתי שזה מה שהוא נותן ולכן התחתנו.
גם היום אני מרגישה ככה.. אבל זה כן מפריע. יכול להיות כפי שמה 40+ כתב..ממה יגידו וכו אבל לא רק.
כי כשאנחנו ביחד אין אפחד סביב אז לא כ"כ מעניין מה אומרים וזה כן מפריע לי.
יכול להיות שמה שקשה שבעלי באמת מדהים!! וזה כאילו אני מחפשת למצוא מה לא טוב בו ולהתפס בזה..
אבל אני כן מרגישה שיש נקודה אמיתית שמפריע לי..לא מצליחה לשים בדיוק את האצבע ומה שמפריע שזה משפיע לי על המשיכה לפעמים.
אני מנסה להיזכר בהתחלה איך שזה לא הפריע אבל זה קצת קשה..
אני חייבת לציין שעברתי תקופה לא פשוטה ובעלי פשוט היה ותמך מעל ומעבר!! באמת!!
וזה המקום שאני קצת "אוכלת" את עצמי. הוא כל כך נתן, הכיל והשקיע והיו מצבים לא פשוטים..ומה שמפריע לי זה שהוא נמוך-מאד קטנוני מצידי לעומת המציאות.
אבל הרגש הזה קיים.
נראה לי שכדאי לתת קצת מקום לעצמך ולהבין מה בזה מפריע לך -
כלומר , לא רק להשתיק את הקול הזה עם טענות אידיאליסטיות שזה לא יפה/ קטנוני וכו' , אלא להתחיל בלהבין יותר לעומק - מה בדיוק מפריע לי בכך שבעלי נראה (במבט ראשון...?) נמוך ממני [אנחנו נראים מגוחכים/ מה חושבים עלינו/ ...]
להבין את עצמך ואת הקושי שלך,
תוכלי גם לראות אם זה קשור לתחומים אחרים בחיים שלך [רגישות ל"מה יגידו" , איך אנחנו נראים וכו'] ולראות האם נתת לדברים האלו להיכנס יותר מידי לחיים שלך ולהשפיע בצורה שלא טובה לך/ לכם.
ואחרי זה
לעבוד על זה שהוא גם מקסים וגם נמוך, זה לא "הוא מדהים אבל נמוך "אלא גם זה וגם זה,
זה נשמע מאוד דומה אבל זה יכול גם לעשות את ההבדל -
"יש לי בעל מדהים / מקסים וכו ' ויש לו משהו שאני מתמודדת איתו [כמו שבטח גם לי יש משהו שהוא מתמודד ומקבל אצלי...]"
מקווה שעזרתי
! לדעתי לא נכון להתכחש לתחושות שלך. קשה לחיות בסתירה פנימית.
אל תכעסי על עצמך על תחושותייך. כולנו בני אדם ויש לנו רצונות של בנ"א..
דבר נוסף והכי חשוב- "מה' אשה לאיש". לא משנה מה הסיבה שהתחתנתם או מה חשבת בעבר..
מהרגע שהתחתנתם- הנשמה שלכם אחת!
הקב"ה שלח את בעלך בדיוק הזה (גם מדהים וגם נמוך) בשבילך. זה מה שהכי נכון לך והכי נכון לו.
תתפללי לה' שיאיר לך את הצדדים הטובים והמדהימים שבבעלך.
ושיעזור לך לצאת מהמחשבות "הקטנוניות" ולשמוח בו תמיד!
סליחה שזו הודעה על תקן נוזף ,
וכל השירשור רק הודעות מבינות ..
אני חס וחלילה לא רוצה לפגוע או להיות לא רגישה,
פשוט אני לא מצליחה להבין ...
אני מבקשת סליחה אם פגעתי,
אם ההודעה פגעה בפותחת השירשור, אז תבקשי למחוק אותה ואני אערוך ואוריד את הטקסט.
לפני שנפגשנו בעלי אמר שהוא מטר 70, עד היום הוא טוען ככה,
אבל כשהוא עמד ליד אבא שלי, שהוא מטר שישים ומשהו, ראיתי שהוא יותר נמוך ממנו
ואז שמתי לב
שהוא גבוה ממני ב4-5 סנטימטרים. (אני מטר 60).
היינו איזה חודש חברים אז, והיה לי כל כך טוב בחברתו שממש לא היה אכפת לי.
לא אמרתי לו כלום.
גם אני לא דוגמנית הבית של קסטרו, לא אז ובטח שלא היום.
אם הוא בעל טוב, ותומך, ומקסים כמו שאת מתארת ..
תשמחי .
כבר קראתי פה הודעות שנשים כתבו שבני הזוג שלהם לדוגמה
לא מוכנים לנגב בשירותים או חלילה וחס לרחוץ במקלחת את הבנות הפעוטות שלהן ,
או שהם מלחיצים אותם לקיים איתן יחסי אישות כשהן במצבים פיזיים רגישים וכואבים.
או שמזלזלים בהן או לא עוזרים בשום דבר בבית ורק באים בטענות כאילו האישה היא שיפחה.
ושאר דברים ..
אז תתנחמי בזה שיש בני זוג שהחיים איתם כל כך מורכבים,
ושאת זכית בבעל תומך ואוהב ומקסים.
פשוט תנסי לא לחשוב על זה שהוא נמוך, רק לחשוב כמה שהוא בן אדם מקסים ואת מאושרת איתו.
אגב, אם הייתי הוא, הייתי ממש נפגעת.
בעלי התחתן עם אישה רזה יחסית (יחסית.הכל יחסי ) היום אני סובלת מהשמנה רצינית .
הוא נשאר באותה מידה שהוא היה . אף פעם הוא לא מעיר לי שזה מפריע לו באיזושהי צורה,
רק משדר לי שאני יפה.
בהתחלה זה הצחיק אותי שהוא מתעקש על ה"מטר 70 , מה פתאום מטר 65 "
אחרי כמה זמן כבר זה ממש לא הזיז לי..
מצידי שיהיה גם מטר וחצי . ברוך ה' שזכיתי בו.
לא חיפשת שלט חוצות באיילון כשהתחתנת אין לי ספק שמה שעמד מול עינייך זה שמציאת שותף זוגיות מוצלחת. ואת זה יש לך. מה שעניין אותך כשחיפשת בן זוג להקים איתו בית, לא היה מראה חיצוני ..
בדרך כלל בהכללה, מי שמחפשת בן אדם לפי תכונות חיצוניות,
מוצאת אולי מישהו יפה ,אבל לא מוצאת זוגיות טובה. כי הבן אדם שמצאה אולי יפה, לא מתאים לה מבחינת אופי.
אני אישית הייתי נעלבת אם לבעלי היה מפריע משהו חיצוני בי,
נניח שאני אחרי לידות ולא הצלחתי להיפטר מהמשקל העודף...
ואני יודעת שהוא היה ממש נפגע אם יותר משנה אחרי החתונה עוד היה לי מפריע שהוא כמעט בגובה שלי ,
או שהוא לא באמת מטר 70 כמו שהוא אמר לי לפני שנפגשנו. אחרי כל התמיכה וההשקעה בזוגיות.
אם את תלכי בנעליים שטוחות, והוא - בנעליים עם סוליה עבה (יש נעלי ספורט כאלה וזה נראה נורמאלי לחלוטין) - תיראו שהוא גבוה ממך.
מה זה בעינייך מישהו נמוך? תנסי לכתוב אסוציאציות זורמות למישהו נמוך (בלי קשר לבעלך)
יש עוד אנשים שאת מכירה שהם נמוכים? מה את חושבת עליהם בהקשר הזה?
באילו זמנים את חושבת על זה שהוא נמוך? יש להם מכנה משותף?
אם משהו מהשאלות האלו "דיבר"אלייך ואת רוצה להמשיך להתקדם בכיוון הזה - אשמח שתכתבי.
אני לא כל יום נכנסת לפורומים אז התגובה יכולה להתאחר קצת...
מעריכה את הכנות שלך והאומץ "להסתכל לקושי בעיניים", ולנסות לקדם.
הצלחה רבה!!!
שמתי לב באיחור שכבר קצת התייחסת למה זה נמוך בעינייך. בכל זאת משאירה. אולי בכל זאת יועיל.
לא מצאתי סיבה מספיק טובה בשביל זה..אז את פחות מוגבלת לאיזור. אני מאמנת ויכולה להמליץ על חברות שלי אבל לא רוצה לפרסם בלי ששאלתי אותן... אז אם את עדיין צריכה עזרה מוזמנת לפנות אלי במסר אישי ואולי אוכל לעזור בע"ה.
הרבה הצלחה!
ואל תתפלאי שהניק שלי חדש, משום מה אני לא מצליחה להכנס לקודם שלי (בנחת) אז פתחתי אותו הערב.
סתםוגם אשמח שתזכירו לי על מה לעקוב?
3 פעמים ביום, 3 תנועות בחצי שעה...??
אני זוכרת נכון?!
תודה מראש וחג שמח!!!
משבוע 25, ואם מרגישים ביום 3 תנועות בחצי שעה * 3 פעמים (כמו שאמרת) זה מצוין
תחפשי בגוגל..
אני קניתי מהסופרפארם.
מוצר נחמד, מאוד עוזר לקראת הפסק. נוח אם צריך לעשות הפסק בשבת או בעבודה.
אפשר גם לעשות עם זה בשירותים או במקלחת.
אני אוהבת לעשות עם זה כמה שעות קודם לשטוף טוב את המקום מכל מיני שאריות ולקראת ההפסק לעשות שוב אם היה עוד קצת טיפות.
אני עושה עם מים חמימים.
לא נראה לי שזה יכול לעשות נזק בריאותי.
בטח כשזה לא על בסיס יום יומי אלא רק לקראת הפסק.
סכרת הריון מתפתחת בד"כ אחרי שבוע 24.
וואי וואי, מוכר.
תשתי כמה כוסות מיץ.
אפילו קולה או בירה שחורה.
תתקני את זה מהר לפני הצום, שלא תרגישי ככה בצום.
תראי שאחרי כמה כוסות תרגישי יותר טוב.
ואם לא, אז כנראה טעיתי..
יש סכרת הריון שלא תתגלה בבדיקת סוכר רגילה בצום,
ויש סכרת הריון שמתפרצת בהתחלה.
בסתם מציאות לא חוששים לזה, אבל אם יש סימנים מחשידים, אפשר לבדוק כבר עכשיו.
לא נראה לי שצמא של יום אחד הוא סימן מספיק, אבל אם זה ממשיך את יכולה לשאול.
במקרה של חשש אמיתי, נגיד יש גם סיפור של סכרת במשפחה, משקלי לידה גבוהים וכו' אפשר לעשות העמסה מוקדמת,
או פשוט לבקש לקנות בדיקת סוכר ביתית ולעשות מעקב במשך שבועיים.
אני עכשיו עם סכרת הריון כבר חודשיים, רק בשבוע 24, ובדיקות הבוקר שלי עדיין תקינות. יש כזה דבר.
זה אומר שהגוף שלי מצליח לשמור על איזון, כל עוד אין פחמימות, רק שמכל פחמימה, ללא אינסולין - הסוכר קופץ לשמיים...
רק בריאות לך!
ב"ה
מצד אחד אפשר להתפלל כל החג, בעיקר על זה
שייקלט ההיריון סוף סוף.
מצד שני כולן עם תינוקות מסביב, בכל הכיוונים, עסוקות
בשלהן. ואת מסתכלת ואת לבד.
אני אמורה להרגיש כמו חנה שמעודדים אותה לבכות?
יש עוד מישהי שמנסה להיכנס להיריון וחוותה את התחושות האלה?
איך מתמודדים? בעיקר אחרי יום הכיפורים?
עוד מעט סוכות ואיך שמחת בחגך?
אשמח לשמוע חיזוקים.
אמונה
גם חשבתי על זה שאם הייתי זוכה להיפקד אז כמובן שלא הייתי נוכחת בתפילות כמו שנכחתי... .
אבל- הנסתרות לה' אלוקינו
והנגלות לנו ולבנינו.
למנהלות - נא לא לפרסם בעמוד הראשי של האתר... תודה על הרגישות...
היי, כותבת מאנונימי כי לא רוצה להחשף יותר מדי... וכותבת כאן ולא ב''הורות'' כי כאן הכי מרגיש לי בנוח. מקווה שזה בסדר. אז ככה לפני 6 שנים חליתי בדיכאון קשה מאד, למשך שנתיים. עם כל המשתמע מכך. אני חשבתי שלעולם לא אקום מזה. היינו נשואים טריים וכמעט כמעט כמעט התגרשנו עד שבנס הצלחתי להתרומם ולהבריא. גם אחרי שהרגשתי יותר טוב, חיכינו עם ההריון כדי לודא שאני מספיק יציבה. ואז ב''ה הגיע הילד הראשון והמהמם שלנו. ולפני כמה חודשים (עוד מעט שנה) הגיעה גם אחותו המתוקה. ומה איתנו ההורים ? רוב הזמן נשואים באושר. פה ושם יש לי ירידות אבל הן כל הזמן פחות תדירות, פחות עוצמתיות ויותר בשליטה ובסך הכל אנחנו מתקדמים מעולה. אני מרגישה שההורות היא התרופה הטובה שנטלתי אי פעם (ונטלתי תרופות...). בדרך כלל אני מרגישה אמא מצויינת, אוהבת, מעודדת ושמה גבולות כשצריך. בדרך כלל זה אפקטיבי ונעשה בצורה אנושית ומכבדת מאד.
בשנה האחרונה הילד הגדול הפך להרבה יותר אלים והרבה פחות נעים. עדיין שום דבר חריג, משהו אופייני לילד בגילו. בגן הוא אף פעם לא מרביץ אבל בבית הוא עושה את זה המון. עד עכשיו התמודדתי עם זה טוב מאד. אבל לאחרונה, מאז ראש השנה פחות או יותר, משהו בי קורס ואני כבר לא סובלת אותו. בימים האחרונים כל הזמן הרגשתי שאני שונאת אותו (!!!) ובנס הצלחתי לא לתת לו סתירה או לזרוק אותו על הרצפה בכל כוחותיי (!!!). במקום זה שמתי אותו מלא בחדר שלו, כדי להגן על שנינו מתגובה גרועה ממני. מה שכן, צעקתי עליו (מה שאני א-ף פ-ע-ם לא עושה), כששמתי אותו בחדר זה היה בצורה די אלימה והבוקר בכלל לא הייתי מסוגלת לדבר איתו. הוא כמובן שם לב וביקש שאענה לו. פשוט לא יכולתי. שלחתי אותו לגן עם ארוחת הבוקר שלו בתיק במקום שהוא יאכל אותה בבית, כפי שעושים בדרך כלל. לא יכולתי לסבול אותו יותר. רתחתי נגדו ורעדתי לנוכח חוסר השליטה שלי.
עוד כמה נתונים : כשהייתי חולה, הייתי בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי. בשלוש השנים האחרונות, אני כמעט ולא נזקקתי לטיפול ונפגשתי עם הפסיכולוגית אולי פעם אחת או פעמיים. חזרתי אל הפסיכולוגית שלי היום. כלומר שאני מטפלת בזה. אני גם רוצה לציין שעברה עלי ילדות לא פשוטה עם אמא קשה שהיתה מרימה עלי יד מלא (סתירות על הלחי בעיקר אבל גם צביטות ועוד כמה דברים) ומדברת בצורה מאד לא מכבדת (איומים, אמירות פוגעניות...). בינתיים ב''ה הצלחתי להיות עם הילדים שלי ההיפך ממה שהיא היתה כלפי אבל פתאום אני מרגישה שהכל מתפוצץ לי בפרצוף. משהו שאומר לי ''חשבת שאת אמא מעולה, הא ? כל זה היה אשליה. את בקושי יכולה לטפל בתינוק / פעוט קטן. אבל ברגע שהוא קצת גדל וקצת מראה עצמאות, את כמו כולן ! ואפילו יותר גרוע מזה ! את אלימה ומסוכנת.'' אם אתן שואלות איפה בעלי בכל זה, אז הוא מאד נוכח באופן כללי (יוצא מאד מוקדם לעבודה על מנת להיות בחזרה הביתה ב-5:30 כל יום), הוא שותף ב-100% בגידול הילדים שלנו ובימים האחרונים הוא פשוט מציל את המשפחה. (גם אתמול ביום כיפור הוא טיפל מלא בגדול כי אני קרסתי לגבמרי). כמובן שזה לא רצוי ולא בריא שהוא ימשיך להיות גלגל ההצלה שלנו ככה. זה מה שהיה בתקופה שבה הייתי חולה (אמנם באופן שונה) וזה ממש לא הטיב לנו...
אני מכירה כל-כך מקרוב את הנזקים העצומים שהורה יכול לעשות לילד שלו שזה משתק אותי לראות את עצמי ככה. אני מרגישה כמו בכל התאורים האלה של ילדים מוכים שהופכים להיות הורים מכים. בתור ילדה, אמא שלי אף פעם לא הגיעה לתאורים ממש נוראיים של הורים מכים כמו שרואים בעיתונות אבל מה שהיא כן עשתה לי בכל זאת השאיר לי צלקת כואבת.
בבקשה אל תכתבו לי דברים כמו ''לכי לטיפול'' כי אני כבר מטפלת בזה. אני צריכה מאד לחזור לביטחון העצמי שלי שאני מסוגלת להיות אמא נהדרת, כמו שהייתי בשלוש השנים האחרונות. אני צריכה הרבה חיזוקים. ואם יש בינינו משהי שעברה דברים דומים ומצליחה בהורות שלה, אל אף משברים נקודתיים כאלה, זה נראה לי הכי יעזור לי ויחזק אותי. אם יש אמאות שעברו גבולות יותר אלימים ממני, בבקשה אל תגיבו, זה רק יפחיד אותי !!!!!!!!!!!!!!!!!!
תודה רבה מראש על עזרתכן ותמיכתן.
אני מעתיקה כאן את מה שכתבתי בפורום השכן - ''הורות''. היה לי יום מאד לא קל אתמול. יום שהתחיל בחרדה גדולה, בלבול וחוסר אונים, התקדם לעבר מסע של חיפושים לעזרה והסתיים בהרגשה חזקה של צמיחה ושל ''היום הזה ייזכר כאבן דרך חדשה בחיים שלי''. הבנתי והפנמתי כל מיני דברים. מעבר לפורום היקר ולאנשים היקרים שנמאים בו, פניתי לעזרה דרך כמה וכמה אפיקים וכל אחד ואחד תרם את חלקו, הבהיר לי דברים אחרים והרגיע אותי. אני לא אומרת כמובן שמכאן ואילך הדרך תהיה קלה תמיד וללא מכשולים אבל אני ממש מרגישה שביחד (אתם, האנשים האחרים שפניתי אליהם ואנוכי) הצלחנו לעשות קברת דרך משמעותית מאד בנושא ניטרול החרדות שלי. אחת התובנות (היו כמה וכמה) שהגעתי אליה אתמול היא שב''ה לא חצתי שום קו אדום מבחינת המעשים שלי. נכון מה שעשיתי לא היה רצוי בכלל אבל בסך הכל זה נשאר לגמרי במסגרת של הורות נורמטיבית. אני עדיין שואפת להשתפר עוד ועוד אבל היה לי מאד מרגיע להבין שזה שאיבדתי את שלוותי לא מבשר על שום הורות נוראית שעומדת להחליף את מה שהיה עד עכשיו.
תודה רבה מקרב לב שלקחת את הזמן לענות, לעודד, לפרגן ולהרגיע. קלטת טוב מאד איזה סוג של עזרה חיפשתי והענקת לי אותה. אני מתכוונת להעתיק את ההודעה שלי ואת התשובות שלכם ולשים את זה בתיקייה מיוחדת במחשב (או להדפיס אותן, נראה...), שאוכל לפתוח שוב בעתיד בעת צורך, על מנת להזכר במה שלמדתי אתמול.
שוב תודה ושבת שלום
והמון הצלחה לכולנו...
כ"כ לא ברור מאליו..
בתור אחת שבדיכאון אחרי לידה- אני יודעת עד כמה הכל כ"כ קשה ומסורבל.
זה שאת יודעת שחוית אימהות והורות טובה ונפלאה- זה כבר נמצא אצלך! נכון, יש נפילות. נראלי שלכל אמא..
אבל את יודעת שאת אמא שמסוגלת ונותנת לילדים שלה אהבה.
רואים שאת עושה הכל לעצמך ולמשפחתך. את מודעת לקושי ואת עושה כל מה שאת יכולה כדי להתקדם ולעלות.
מעריצה אותך!
ומתפללת שיהיה לכם שפע אור ונחת.
וה' ישמח אותך
את מדהימה..
אני לא יודעת אם הייתי במצב שלך, אם הייתי מצליחה
להתמודד כמוך.
גם אני בתקופה לא פשוטה.. ועדיין לא עד כדי כך..
מגיעה לך, וגם לבעלך, כל ההערכה שיש..
שתצליחי ותדעי שאת אמא הכי טובה שהילדים שלך יכלו לבקש.
חיבוק
מאמא אמהפרפר לבןבלידה השישית שלי טבלתי בתשיעי, לא בשביל הסגולה, אלא כי הייתי צריכה.
זה היה מבאס שזה קרה, אבל ההרגשה בטבילה היתה מיוחדת מאוד.
והלידה היתה קלה ומהירה במיוחד. אין לי שום הוכחה, אבל היתה לי הרגשה שזה קשור לטבילה. כאילו הקב"ה אומר לי: "עשית מאמץ לטבול למרות הבאסה, למרות ההריון, למרות הלידה המתקרבת- מגיע לך!"
גם אני כי שמעתי שזה סגולה...
הכל היה מצויין.
קיבלתי יחס של מלכה "כי אני בהריון"...
ממה שזכור לי זה שלא צריך לעשות את כל ההכנות... פשוט להכנס ולצאת.
אני בהריון בחודש התשיעי,בעלי שמע מחבר כי סגולה ללידה קלה היא לטבול במקווה ,האם זה נכון
שלום וברכה
אכן הרבה נוהגות לטבול בחודש התשיעי, והדבר מסוגל לטוהר נפש העובר. לא שמעתי שהדבר מסוגל ללידה קלה. לידה קלה - בנימין שמואלי
מה שלי עזר: קרטיבים (בכל הטעמים), קרקרים, בייגלה, למצוץ אפילו סתם קרח, למצוץ חתיכות לימון קטנות
והעיקר - לזכור שזה עובר אחרי כמה שבועות
בשעה טובה, בבריאות ובידיים מלאות
מה שלי עזר: קרטיבים (בכל הטעמים), קרקרים, בייגלה, למצוץ אפילו סתם קרח, למצוץ חתיכות לימון קטנות
והעיקר - לזכור שזה עובר אחרי כמה שבועות
בשעה טובה, בבריאות ובידיים מלאות
^_^ 8-) עוד מעט אמא לשתיים..
הגדול בן שנתיים, אני רוצה מנשא מגיל 0.
קצת חיפשתי ונאבדתי...
אשמח להמלצות/ דיס המלצות.
אשמח משהו שיהיה נח לתינוק וישמור על הגב שלי...
תודה!
דגם מירקל לא באמת מגיל לידה ! (פרטים בהמשך ) הגב שלי דפוק לחלוטין..
ככה שאני מעט איתו , בדרך כלל עם עגלה.
ועדיין, הוא (בייבי ביורן , דגם מירקל)
הרבה יותר טוב לגב וגם לתינוק (מנשאים מערביים אחרים פחות בריאים ) מאחרים .
כשהייתה פיצית, בתקופת הגזים, עזר לי המון.
הייתי איתה שעות במנשא.
בכל מקרה, מגיל לידה זה לא מדוייק, רק מ4 קילו, אם תינוק נולד 4 קילו
אז זה מתאים לו מגיל לידה. כתוב בחוברת שמצורפת למנשא שזה רק מ4 קילו.
וגם כשהיא היתה 4 קילו, חיכיתי עוד קצת לפני ששמתי אותה .
זה לא ממש מתאים לגוזלים כמו מנשא בד, לא משנה מה כתוב ומה אומרים,
הם פחות מונחים טוב בזה.
כשהיתה 4 קילו 300 והרגשתי שהיא פחות "עובר" כבר כן שמתי אותה. כמה ימים לפני גיל חודש.
אם את רוצה משהו שמתאים ממש מגיל לידה, גם אם ילדת תינוק פחות מ4 ק"ג, (בדרך כלל זה מה שקורה)
תנסי לברר על מנשא בד.
אני פחות מסתדרת איתם, אז לא קניתי... לא היה לי צורך .. ככה שאין לי אינפורמציה על זה.
יש לארגו מתאם שאפשר לשאת איתו מלידה עד 4 חודשים אבל הוא לא כ"כ נוח.
מגיל 4 חודשים הארגו מעולה.
ראיתי שלארגו יש מלא דגמים, התבלבלתי לגמרי כבר..
גם בביביביורן יש ארבעה דגמים באתר.
הכל נראה כ"כ דומה.
אשמח לעוד תגובות!
ותודה לעונות עד כה...
.
.