ואם זה לא מספיק אז הומאופתיה.
ואגב - לא יודעת אם ניסית את אגוז הברזיל או לא, גם אגוז מלך חיוני במצבים כאלה (לא רצית אגוזים 
).
צריך לדעת שמצבים כמו שאת מתארת של ה'רגש יתר' הזו, שואבים ויטמינים.
קשה יהיה להתנמנם בלי להחזיר את הויטמינים האלה למאגרים.
אז העצה של אגוז ברזיל ואגוז מלך היא עצה ששווה זהב.
וזה א-ב לפני כל פתרון אחר.
אחר כך אפשר לעבוד על רגישות היתר בהריון.
זה ממש מתסכל.
מה עם אמבטיה מרגיעה שתרפה את הגוף?
בחודשי ההריון המתקדמים אני סובלת מאותה תופעה ונעזרת לפעמים ברסקיו או בתמצית פרחי בך. עוד עוזר
לי לא לחשוב על הדברים שאני צריכה לעשות ולא לתכנן שום דבר.
פשוט להכנס למיטה, להגיד ק"ש ולחשוב על דברים נעימים.
זה ממש מובן הקושי הזה להרפות בהריון. התקופה הזו מכניסה אותנו להמון מתח.
תרגישי טוב יקרה, וגם זה יעבור. אל תדאגי.
או להסתכל על בגדים באתר של נקסט..
עדיף לשרוף ככה עוד שעה שעתיים ואז להרדם.
מתישהו העיניים מתחילות להעצם, ואז יש הזדמנות להרדם.
ושוקו חמים סתם מרדים, לפחות אותי.
גם אקמול מרדים, אבל..
רצינו בן ראשון (ברית ובע"ה פדיון), ומשום מה גם החלטנו שרואים בסקירה המוקדמת שזה בן (בהתחלה עוד ביקשנו שלא יגלו' 'לנו), ובסקירה המאוחרת, הרופא מכריז- 'בת'!
כל הדרך הביתה היינו בשוק, יום יומיים להפנים, ואח"כ זה נהיה ברור מאליו.
היום מוזר לי לחשוב שהיה נולד בן ראשון...
בטוחה שבע"ה גם אצלכם זה יהיה ככה, רק הפוך! שכמה חודשים מהלידה בע"ה תסתכלי עליו, ותגידי לעצמך- 'בת? איזה מוזר זה אם הייתה נולדת לי בת...'
בהצלחה ובידיים מלאות בע"ה!
זרמו..סיגל!
(זה היה עוד לפני האיחור במחזור) ואז היא הודיעה לי חגיגית שאני בהריון 
(אחרי כמה ימים עשינו בדיקה ביתית וראינו שהיא צדקה ...
)
הריון שני- נסעתי לעבודה מוקדם ותקפה אותי כזו בחילה נוראית (זה גם היה לפני האיחור במחזור) שישר רצתי לסופר פארם לידי העבודה וקניתי בדיקה ביתית.
בעלי צחק עלי..(הוא טוען שאני רצה לבזבז כסף בלי טעם...)
אחרי שעה הודעתי לו שיש פס חלש!!! (זה היה בשירותים של העבודה...)
אשתו שלוכי אני גיליתי עם בדיקה, לא משהו מיוחד..
בהריון השני בעלי היה במילואים, אז התאפקתי חצי יום, ונסעתי לבקר אותו בהפתעה ואז סיפרתי לו
(בהריון הראשון שלחתי לו תמונה בוואטסאפ של המקלון... הוא היה בלימודים)
.הכדורים שלקחתי לפני החתונה שיבשו לי את כל הביוץ (זה גיליתי אח"כ),
בערך שבוע וחצי אחרי שטבלתי בפעם הראשונה אחרי החתונה, התחילו לי כאבי בטן מאוד חזקים, שבאו והלכו לסירוגין במשך כמה ימים. חיכיתי לשבועיים מהטבילה ועשיתי בדיקה ביתית ויצאה שלילי...
ניסיתי שוב אחרי יומיים, ועוד פעם אחרי יומיים, ושוב ושוב היה שלילי, עשיתי גם בדיקת דם ויצאה שלילי...
וכאבי הבטן המשיכו בהתקפות.
עבר עוד שבוע, ואז ראיתי מן כתם ממש גדול, אמרתי לבעלי שסוף סוף הגיע המחזור ואנחנו אסורים, אבל שום דימום לא הגיע...
עוד שבוע עבר, ואז חזרנו במוצאי שבת הביתה, היינו בשבעה נקיים של דימום שלא הגיע, והיו לי בחילות נוראיות כל הנסיעה.
לא חשבתי בכלל בכיוון של היריון כי בתור ילדה הייתי סובלת מזה, וחשבתי שסתם יש לי נסיעה מאוד גרועה.
אבל הבחילות לא עברו גם למחרת ואז בדקתי שוב. וזה היה היריון..... 
אח"כ הרופאה אמרה לי שכנראה הכדורים גרמו לי לביוץ מאוחר בזמן שכביכול הייתי אמורה לקבל מחזור.
עכשיו אני כבר מחכה שוב לכאבי בטן של אז...
הריון ראשון- לא האמנתי שאהיה בהריון כ"כ מהר, חיכיתי למחזור והוא לא הגיע, היו לי תחושות שהוא צריך להגיע אבל לא.. כבר אמרתי לבעלי שפעם הרופאה אמרה לי שמאיחור מעל 45 יום צריך לפנות אליה ואם זה פחות מזה אז זה לא בעייתי, ביום ה 44 אמרתי לבעלי שנראה לי שהמחזור צריך להגיע כי אני חושבת שראיתי הפרשה קצת ורדרדה על הנייר.
הוא לא הגיע
בעלי דיבר עם המדריך חתנים שלו והוא אמר שאולי כדאי לבדוק הריון, אז בדקתי
הכי מצחיק שבראש השנה היינו אצל חמותי וממש הגעיל אותי כל דבר מתוק (חוץ מפירות), בצום גדליה הרגשתי ממש לא טוב, וביום אח"כ נגעלתי מהאוכל- ועדיין לא הבנתי את הרמז!
הריון שני ושלישי- הנקתי תוך כדי והמחזור היה ממש לא סדיר, כל פעם שהיא איחור קטן הייתי מייד בודקת (בזבזתי הרבה בדיקות הריון ;)) עד שהייתה תשובה חיובית...
מחזור ממש משוגע. אז אין אצלי מושג כזה "יום האיחור". אז תמיד חיכיתי מלא ובדקתי רק אחרי פרקי זמן גדולים (60 יום...) ובינתיים ייחסתי כל דבר לאולי-הריון: עייפות, חולשה, מצב רוח מוזר... אחרי קרוב לשנה מהחתונה שמתי לב פתאום שהחזיה קצת קטנה עלי. אמרתי לבעלי שנראה לי שאני בהריון והוא, מסכן, כבר לא האמין לי. וחטף את שוק חייו כשהתקשרתי אליו לישיבה ואמרתי לו שיצא חיובי
כלומר הרגשתי שהבטן מתנפחת כמו בלון (נפיחות בגלל ההורמונים)
היריון שני הכחשתי כל תופעה לפני (כולל איחור ממשי במחזור) כי לא רציתי להתאכזב.
רק בקבלת תוצאת ביתא הירשתי לעצמי להפנים שאני בהיריון.
עשיתי בדיקה ביתית, סתם לצחוקים.
אההההה! חיובי!
והייתה לי תינוקת בת חודשיים וחצי.
לא יכולתי להפסיק לצחוק מרוב הלם.
טוזי)תודה על הכל!זה המקרה היחידי שלא צריך להזמין קייטרינג לשבת בר מצווה ..
ילדתי בתחילת שבוע שעבר וב"ה רואים את הסוף של האסורים.
לפני ההריון מנעתי עם גלולות אבל אני לא ממש רוצה להמשיך עם זה גם מבחינה בריאותית וגם כי הבנתי שזה עושה מלא דימומים ובלאגן.
רציתי לדעת האם יש משהי פה שמונעת לפי ימים בטוחים או בשיטה טבעית אחרת כלשהי?
אם כן אשמח לשמוע.
כדאי או שיטת המודעות לפוריות או התקן iub
אין טבעי, המודעות לפוריות זו לא שיטה בטוחה למנוע הריון, הימים הבטוחים זה מיתוס.
אלה שיטות שמיועדות לכאלה שלא יחרב עולמם והם לא יכנסו לדיכאון וירגישו רע אם הם יהיו בהריון חודשיים אחרי הלידה.
סיכוי סביר מאוד שבשיטות כאלה כן יהיה הריון.
אני לא סמכתי על השיטות האלה, אפילו שהגלולות דופקות לי את הגוף והנפש קשות,
כי אני יודעת, שאני לא בנויה נפשית ופיזית ללדת צפוף.
אם לא אכפת לך לראות אם חידשו משהו במחלקת היולדות הקרובה, עוד פחות משנה או לא הרבה יותר,
תנסי שיטות טבעיות.
אם את הולכת להיכנס לדיכאון, קושי פיזי משמעותי, בעיות בזוגיות , קשיים כלכליים קיצוניים,
וכד', בגלל הריון צפוף. תעשי טובה לך , לתינוק שלך ולבני ביתך האחרים, ותמנעי בשיטה הורמונלית.
(גלולות / התקן וכ'ו) .
מזל טוב, בהצלחה ושנה טובה!
אין אמצעי מושלם, יש כל מיני סוגים,
אפשר לברר ולהתאים.
ממש לא צריך לדפוק את הגוף ואת הנפש, חבל על עצמך שאת חושבת ככה...
יש רופאים מספיק אחראים ומקצועיים שאם תגידי להם מה חשוב לך הם יתאימו לך את האמצעי האופטימלי.
בגלולות- יש כל מיני סוגי גלולות
בהתקנים- יש גם סוגים
יש טבעת.
אגב כל הבעיות שמאמרת שיכולות לקרות מהיריון צפוף יכולות להיות גם ממניעה לא מתאימה.
"הוא לא עלה מספיק במשקל" בטיפת חלב..
ואני שואבת ורואה שיש הרבה חלב (בכל אופן מספיק עבורו ב"ה)
אבל משום מה נראה לי שהחלב מיימי ולא שמן..
אשמח לעצתכן, מי שמבינה בזה.. מה כדאי לעשות או לאכול וכו'.
תודה!!
קודם כל ממה שאני מכירה רוב התינוקות היונקים רזים מדי לטעמן של אחיות טיפת חלב.
אם הוא שמח ופעיל אל תדאגי.
אבל בכל זאת כן כדאי להשמין אותו קצת.
מה שאמרו כאן הרבה זה על חלב אחורי וקדמי:
בתחילת ההנקה החלב יותר מימי ובהמשך נעשה שומני ומזין יותר. אז חשוב לתת לו לרוקן כל צד לפני שעוברים לצד הבא.
מעל ארבעה חודשים, תתחילי טעימות. אצלי המוצקים ממש שינו. אמנם הגברת הסכימה לאכול רציני רק מגיל חצי שנה, אבל חשוב כנראה להתחיל מוקדם כי תריך זמן להתרגל.
ואם הוא פעיל במיוחד, ממש משתולל, אז זה לגיטימי בהחלט להיות רזה.. אצלי זה ככה, וזה ב"ה!
(הבת שלי היתה כל הזמן אחוזון חמישים, ואז בארבעה חודשים אאל"ט פתאום ירדה לאחוזון שלושים. מאז היא סביב האחוזון הזה, אבל היא ב"ה מאד פעילה).
בקשר לאוכל שלך - תאכלי טוב, בשר, ביצים, שמן זית, סלט ואם אין לך בעיה מותר גם רוגאלאך..
תחיה דולהמה שחשוב זה לשאוב מכל צד עד שמתרוקן, ככל שאת ממשיכה לשאוב החלב שומני יותר.
תנסי אפילו פעם לשאוב ארוחה שלמה מצד אחד ופעם מצד שני.
הוא אוכל רק שאוב?
למה?
ב"ה, יאכל יגדל יהיה חייל.
אבל עד אז...
כשהוא בוכה לפעמים הוא תופס לעצמו את השיער ומושך, ואז כואב לו אז הבכי מתחזק, וקשה לשחרר אותו.
או שהוא קופץ אגרופים חזק מדי, בעיקר באמבטיה, עד שהידיים שלו סגולות.
יש מה לעשות עם זה או פשוט לחכות שהוא יהיה מודע לידיים שלו?....
אולי הוא הרבה פעמים לא גומר את הבקבוק
ואת זורקת?
אולי אני לא מבינה כי עוד לא הגעתי לשלב הזה, אבל הבן שלי בן 4 חודשים אוכל כל 4 שעות, הכי מוקדם. פעמים רבות זה גם יכול להיות אחרי.
זה לא פער קטן מדי בין ארוחות בשביל תינוק בן 10 חודשים...?
ולפותחת - הוא אוכל יפה, זה הגיוני, ובקשר לדברים שמעבר למטרנה - אל תדאגי, כשהוא ירצה הוא יאכל...
הבן שלי כבר בן שנה ועדיין מבוסס בעיקר על מטרנה, לפעמים הוא מוכן לאכול במעון ארוחות חלקיות של פרות/ ירקות, ולפעמים לא. רק בחודש האחרון (שבועיים שלוש לפני גיל שנה) הוא התחיל להתעניין באוכל נוסף, אבל ברמה של טעימות בלבד לא מעבר. אמא שלי אומרת שאצלינו בבית אף אחד לא הסכים לאכול כלום לפני גיל שנה מעבר לקצת פירות.
באלבום תמונות של ההריון, הייתן שמות תמונה של המקלון?
זה מביך? בעייתי? לגיטימי?
מתלבטת...
רגע מרגישה שבא לי, רגע מרגישה שלא...
למה כן? כי זו ההתחלה עם כל מה שבא ברגע הזה
למה לא? בתור ילדה, לא בטוח שהייתי רוצה לראות תמונה כזו מאמא שלי...
איך הייתן מרגישות לראות תמונה כזו?
תודה!
נראה לי רעיון חמוד...
למה בתור ילדה לא היית רוצה לראות את זה? מה מביך בזה?
ואין לי בכלל אלבומי היריון
בני בכורי ממש עכשיו חגג 4 חודשים () ומאז הלידה הוא סובל מחסימת צינורית הדמעות בשתי העיניים (מה שהרופא אמר שזה לא רגיל).
ניסינו עיסויים, ניסינו סינטומיצין (המשחה), ניסינו צמר גפן עם תה, מגבונים מיוחדים לתינוקות למיניהם (ויש הרבה...), עכשיו מסיימים טיפול בפנימיקסין (טיפות) וזה לא עובר!!
תמיד יש שיפור קל, ואז כולי מתמלאת תקווה, אבל זה תמיד חוזר! זה ממש מתחיל להימאס להתעסק כל יום וכל היום בניקיון הפרשות ירוקות ומוגלתיות... (סליחה..)
הרופא אמר שאם הטיפות לא יעזרו, צריך לפנות לרופא עיניים. זה כבר מתחיל להדאיג אותי כי זה נשמע כמו התערבות רצינית יותר...
בנוסף לכל הבלגן, המטפלת במעון לא מפסיקה להגיד לי לטפל בזה, ללכת לרופא, לקנות לו זה, לעשות לו ככה... כאילו אני מתעלמת מזה! מאז שהוא נולד אני במרדף אחר ההפרשות.. (זה שיש לך ותק של 36 שנה במעון, זה לא אומר שאת יכולה כל יום לזרוק לי הערה על זה בבוקר ובצהריים...)
אני גם יודעת שלא מתערבים בצורה כירורגית עד גיל שנה, ושלרוב זה עובר עד אז, אבל מה הסיכוי שנצטרך להתמודד עם זה ברמה הזאת עוד כמה חודשים טובים וארוכים?
לא הייתי ממשיכה להשתמש במשחות וטיפת. זו חסימה פיזיולוגית שנפתחת בגיל קצת יותר מבוגר. אנטיביוטיקה לא תרפא את זה עד שהחסימה תפתח.
תמשיכי עיסויים, נקיון עם תמצית תה (קמומיל).
תסבירי למטפלת שזה הולך להיות ככה עוד לזמן מה.
בגיל יותר מבוגר (נדמה לי ש - 9 חודשים-שנה) לוקחים לרופא עינים לפתיחת הצינור אם זה עדיין לא הסתדר.
אם כבר להתמיד בטיפול כלשהו, הייתי הולכת על משהו מהתחום הטבעי - דיקור סיני או רפלקסולוגיה או הומאופטיה.
אצלנו עבר רק בגיל שנה ומשהו (בעין אחת), למרות שאם הזמן היה פחות חמור אז לא הלכתי (נראה לי באזור גיל 9 או עשרה חודשים כבר היה הרבה פחות מעיק). זה בהחלט שיפור הדרגתי, חוזר והולך.
ניקיתי עם מגבוני עניים, כמה פעמים ביום או צמר גפן רטוב/עם תה כשהייתי בבית, כי המגבונים קצת יקרים. זה אומנם קצת מתיש אך לא סיפור גדול.
אומנם יש לאנשים הערות, אך אם את יודעת שזה חסימת הצינורית, את פשוט אומרת להם את זה וזהו.
אם את רוצה תביאי כל יום למטפלת מגבון או שניים ותגידי לה שאם זה מפריע לה שתנקה. אך זה לא מדבק ואין עם זה שום בעיה. ותעשו קצת עיסויים בקצה בעדינות, זה לא עובר מיד אלא בהדרגה.
ההתערבות הכירוגית היא ממש תהליך פשוט ולא מסובך, אך בסוף לא היינו צריכים אז אין לי נסיון בזה.
היום הילד בן 3 וחצי, אין שום זכר ואין שום הפרשות בעיניים בשנתיים האחרונות בכלל טפו טפו, אז זה נראה לי כמו זכרון רחוק..
למטפלת הבאתי חצי חבילה של המגבונים בגלל שכל יום היא העירה לי לטפל בזה... אחרי 3 ימים היא כנראה התעצלה וכשאני באה בצהריים, אני רואה שיש לו הפרשות שכבר התייבשו. כ"כ מרגיז!
אני ממש מקווה שזה לפחות ילך וישתפר כי בינתיים ההפרשות ממש בכמויות.
תודה רבה.
מבאס
אני גם ניסיתי כל מיני סוגי שמפו מחזקים, וויטמנים, אבל אין תרופת פלא.
יקח קצת זמן וזה יגמר.
ממש מבאס.
אני מתנחמת בכך שאנחנו בריאים, ושאלו יהיו הצרות שלי.
מים שקטיםכל הבית שערות ועל הראש עשירית ממה שהיה..
תקפידי לאכול חלבונים ולקחת אבץ.
הייתי אצל רופאת עור בעניין הזה והיא נתנה לי מרשם לתוסף כלשהו שאני לא זוכרת את שמו ועדיין לא קניתי אותו וגם לתרסיס כזה לגברים מקריחים
מקווה שיעזור ואוכל להמליץ על זה!
גם אני ככה... עוד לפני שהתחתנתי היה לי שיער דליל ונשיר, אבל עכשיו זה ממש מפחיד. לא עזרה תספורת, וכבר עברה חצי שנה..
למישהי יש נסיון עם מכונים שמתמחים בנשירת שיער? משהו כמו hair clinic, אבחון מקרוסקופי וכו'...? עזר? הצליח? לא בא לי להישאר בלי שיער...
*סמיילית*אחרונהמתואמת
חחח... ממש משוררת, כשמך כן את, רננה...