פורום הריון ולידה (עמוד 4543)

לא דימום חזק.

אבל גם לא הייתי מגדירה אותו חלש.

ולא נראה שהוא עומד להגמר

המצב שלך נשמע לי בסדר גמור.

לי הדימום המסיבי הפסיק מהר מאוד, שבועיים +,

ואחריו היו דימומים כבדים יותר ופחות 

עוד חודש ושלושה שבועות בערך.

הצלחתי לעשות הפסק תקין שלושה חודשים כמעט אחרי הלידה.

בהצלחה ..

הרופא ממש לא היה מודאג כשהתלוננתי לו שזה יותר מדי זמן.

אני מתנחמת שמקסימום קיבלתי עוד חודש מתנה להתאוששות מהלידה הקודמת (כבר בן שנה...)

וגם בזה שקיבלתי מתנה עוד טבילה - כן!! זאת מתנה מיוחדת, חוויה מדהימה אחרי שבועיים של פרידה.

תחזיקו מעמד ותזכרו שהוא יודע מה הזמן הכי מתאים...

אבל לא כדי לברוח מהתמודדות עם חוסר הודאות,
אלא כדי להדגיש את העניין שגם אם לא מצליחים החודש- לא קרה כלום, ב"ה אנו בני אדם מלאי עיסוקים ועשייה,
ובעזרת ה' נשתדל ונצליח החודש הבא.

המון ראייה אופטימית ביחד עם כך שיש לסמוך על הקב"ה ולדעת שהכל בידיו... .

בהצלחה

ושבעז"ה תפקדו בקרוב

עודדת אותי

אשרייך על המאמץ בקיום המצוה.

ה' רואה ויודע ונותן שכר גדול..

לי מאד מאד קשה יום הטבילה. ברמת הסיוט.. ותמיד כשאני טובלת אני אומרת לקב"ה שבזכות המאמץ שלי יזכה אותנו בילדים צדיקים וטהורים.

פתרון אפשרי- אולי כדאי להזמין ביביסיטר?

בייביסיטר זה לא משהו שקיים כאן כל כך

אלא אם זה ילדה קטנה (לא רוצה ) בכיתה ח' ומטה 

או  מישהי בת 20 ומשהו  רווקה או נשואה טרייה, שלוקחת 30 שקל לשעה או חלק ממנה כשזה פחות משעה

ותדע בדיוק לאן הלכתי. (איזו סיבה יש לי לצאת ב7 בערב עם תיק גב ולחזור אחרי 20 דקות? )

ואת יכולה להתעכב, ללכת אחרי הטבילה לעשות עוד כמה דברים ואז לחזור..

עוד דבר- יש מקוואות שיש בהם מגבות, אולי שווה לעשות את כל ההתארגנויות בבית ולצאת למקווה בלי כלום ולהשתמש במגבת שלהם.. ואז פחות יחשדו..

מגבות, אפשר לבקש מפתח ולהניח שם את כל מה שאת צריכה כבר בבוקר, ולחזור בוקר אח"כ לאסוף את הדברים.

אני גרה בעיר. יש מגבות והכל אבל אני מעדיפה את שלי מהבית.

אז אני מארגנת שקית עם כל מה שאני צריכה ושמה בבגאז' של האוטו מבעוד יום, כשהילדים לא איתי, ואוספת את השקית הביתה בבוקר שאחרי. שוב, כשהילדים (והשכנים) לא מסתובבים בבנין.

אין כאן מוניות..

אכן הצווה הזו מלווה בהרבה אמוציות, כל אחת וההתמודדות שלה.

גם לי במשך תקופה לא קצרה המצווה הזאת הייתה סיוטית ברמה שהייתי מתעצבנת כמה ימים לפני על כל שטות (מה שהמחזור לו עשה לי המחשבה על התארגנות לטבילה עשתה לי)

טכנית- כל בעיה היא ברת פתרון ונראה שסה"כ את מתמודדת יפה עם הלוגיסטיקה. ההרגשה בעקבות כך זה כבר משהו שקשור יותר לגישה למצווה- מקווה שעם הזמן ההרגשה תשתפר אצלך.

תפנקי את עצמך ביום הזה, זה מגיע לך את מיני כלה ערב אחד בחודש- אז תתפנקי ותנסי לשמוח ביום הזה.

תודה.. 

הבעיה עם הלוגיסטיקה.. זה האי נעימות שלי מההורים של בעלי

ששומרים עליה.

אבל זה יותר אצלי בראש.

בעניינים כאלו זה ממש חמור. ואם משהי תוותר על טבילה בגללה?

הבלניות שאני מכירה מתנהגות הפוך - נשארות מאוחר יותר אם משהי אחרה, רק כדי שלא יהיה חשש שיחטאו. אז לפחות שהיא תעשה את המוטל עליה ותעמוד בזמנים. המכתב שלך מעיד עד כמה זה דורש התארגנות, ופשוט לא בסדר.

תרגישי בנח להתלונן עליה לדעתי. נראה לי שזו אפילו מצווה. לשון הרע לתועלת לגמרי. תחשבי מה דבר כזה עלול לגרום.

כל פעם את קובעת עם חברה שבא לך והיא מטבילה אותך..

או כך לפחות אני הבנתי

כל פעם את קובעת עם חברה שבא לך והיא מטבילה אותך..

או כך לפחות אני הבנתי

אין כאן בלנית בשכר

זו חברה-שכנה שלי.

כתבתי את זה שאין כאן בלנית.

מישהי עושה טובה למישהי אחרת.

והחברה הזאת תמיד עושה לי טובה, בשמחה.

היא לא חייבת לי כלום תכל'ס..

לא שווה לוותר על הכסף שמרוויח אם זה גורם לך כאב ראש כזה גדול? כואב לי...

לא בגלל שהמון זמן לא קיבלת אלא בגלל שלפעמים זה ככה אחרי לידות.

1. זה תקין חודש וחצי אחרי לידה לקבל מחזור בהנקה מלאה? כשהייתי אצל הרופאה היא אמרה שהכל תקין ושב למקומו ב"ה..

2. זה אומר שמעכשיו יהיה לי כל חודש וגם ביוץ? תכננתי לא למנוע הריון אבל מלחיץ אותי סיכוי לרווח כ"כ קטן..

3. סליחה על התיאור אבל- יוצא דימום יותר אחורי מבד"כ, זה בסדר?

4. אני ממש מותשת! באלי רק לי לישון וזה לא ממש מתאפשר.. זה גם קשור למחזור?

תודה לעונות!

המחזור או דימום לידה נחלש ואז הגיע הדימום הזה? כי אולי זה עדיין מהלידה... לפעמים בא והולך כזה עד שלגמרי מפסיק

למרות שאני רק חודש וחצי אחרי לידה, אני יודעת שהתנקתי לגמרי.. טבלתי חודש אחרי הלידה.. שבועיים אחריי פתאום התחיל דימום עם תופעות לוואי שהיו לי בעבר במחזור ככה שזה כנראה זה..

במנוחה הדופק אמור ברגיל להיות 60-70 ובהריון עולה קצת.

בעבודה אמור להיות 80 ובהריון עולה קצת אכן יכול להגיע ל 90-100

בין 90-100 בפעילות יש גם לאדם נורמלי יותר

אני ארבע חודשים אחרי לידה. כבר חודש לא מניקה. ומתה שיחזור לי החזה לגודלו המקורי!!

עליתי בשתי מידות ואני פשוט לא אוהבת את זה!!!

אבל ראיתי על גיסתי שזה עבד (רווקה עוד) שאכלה בהפרזה מלא מלא חלבון (חומוס אפונה דברים כאלה..)

שהיא מאד השמינה בעיקר באזור זה כך ששווה לנסות.........

לאו דווקא מצד החלבון אלא מצד זה אפונה וחומוס מכילים ויטמיני B2 B1 שאחראים גם לשינויים הורמונליים.

ושניהם מכילים גם לציטין. אם כי בשונה מסויה הלציטין שלהם אמור להיות חף מהורמונים .

אולי בכל זאת יש בהם משהו.

יש תופעה כזו שזה מתכווץ לגודל קטן עוד יותר מאשר לפני הלידה.

לפעמים יש לזה פתרון ברפואה האלטרנטיבית.

אין לי פיתרונות. רק קראתי בעבר שאחרי הנקה חזה קטן יכול להתקטן יותר..

רק נראה לך קטן כי התרגלת לגודל הגדול שלו בתקופת ההריון..

הנקה מטבעה מגדילה את החזה אך לאחר מכן הוא חוזר למה שהוא היה, לא מתכווץ יותר..זה רק נראה לך..

תהני ממה שיש, זה מה שה נתן ...

חזיות הנקה לגודל שלי

וכהר אפילו בהנקה הוא קטן (ילד רביעי)

המון בנות מרזות מההנקה, אז אולי אחרי שמפסיקים להניק, והחזה כבר בלי חלב, הוא יותר קטן ממה שהיה לפני כן בגלל שהמשקל יורד...?

(אני במצב הפוך- צריכה ללכת למישהי מיוחדת בשביל לקנות חזיות נורמליות במידה שלי. כרגע אחרי לידה ראשונה ועוד מניקה, אז זו קצת תקווה שלי, שכשאפסיק להניק הוא קצת ייקטן...)

אכן החזה גדל בהריון ואחרי סוף הנקה הוא קטן.

לא נורא בשביל זה יש פוש אפ..

ברמה כזו כדאי לדעתי לטפל. וכדאי מעכשיו למרות שבד"כ בשלב כזה של ההריון הנטיה היא להציע לא לחשוב על זה כרגע.

יש מגוון אפשרויות טיפול אלטרנטיביות.

אני גם סובלת מחרדה קשה מרופא שיניים ומלידות. ב"ה הקב"ה מרחם עלי והלידות שלי מהירות מאוד, סוערות אפילו, אין זמן לחשוב ואין זמן לפחד . אבל לקראת טיפולי שיניים אני לוקחת הומאופתיה וזה עוזר לי מאוד.

אני משערת שבמקרים מיוחדים אפשר לעבור הרדמה (אפידורלית עדיף כמובן) וללכת להליך ניתוחי שנקבע מראש.

כמו שעושים טיפולי שיניים בהרדמה כללית במקרים מיוחדים. הידיעה שהאפשרות הזו קיימת יכולה להרגיע.

הכל תלוי עד כמה תוכלי להתעשת ולשתף פעולה למרות החרדה.

ובינתיים, עד שתבררי עם עצמך את ענין ההיערכות ללידה, תשמחי בבשורה הטובה. אין סתירה בין הדברים.

מזל טוב!

מציעה לך ללכת לטיפול.

מכירה מישהי מעולה מאיזור המרכז שמטפלת בשיטת "מוח אחד".

מאמינה מאד שזה יכול לעזור..

ובסוגריים אומר- שמה שלי הכי עזר זה הידיעה שזו הדרך הטבעית של התינוק להיולד..

ושהקב"ה הוא המיילד שלי.

החרדה שלך היא רק מהלידה עצמה או גם מאחרי? מלגדל ילד ולהיות אמא? כי כל ההודעה שלך עוסקת בלידה עצמה ובמשפט האחרון הכנסת גם את זה שאת לא בטוחה מה הילד בשבילך..

בכל מקרה, אני ממליצה לך מאד ללכת לטיפול. או פסיכולוגית טובה או שיטות אלטרנטיביות. מצטערת שאין לי המלצות, מקווה שיהיו פה כאלה שידעו להמליץ.

לא פשוט לחיות עם התחושות האלה והחרדה המשתקת.

סך הכל לא אמורים לעשות את זה בשביל לרצות את הקב״ה. הרצון צריך לבוא ממנו, מבפנים. וזה דבר טבעי לרצות להיות הורים כך שלמרות כל החרדה, אני בטוחה שהרגש העמוק הזה מצוי גם בך.

ו, אני לא בטוחה שזה יעזור במצב חרדתי כמו שלך אבל אני תדעי שלידה יכולה להיות ממש לא מפחידה ולא כואבת. היום כשיש אפידורל זה ממש לא אותו סיפור כמו פעם. אני למשל סבלתי כאבי צירים רק שעה בערך ב״ה. קיבלתי אפידורל מאד מהר ומאז לא הרגשתי כמעט כלום. וגם בניתוח, אם תבחרי באופציה הזו, את לא מרגישה כלום תוך כדי, אבל ההתאוששות יותר קשה.

בע״ה מקווה שתמצאי פתרון לחרדה, אבל ממש חשוב לטפל ולא להזניח!

בהצלחה והריון קל ומשעמם!

זה שושנה שטייף מטפלת?

אם כן, לא נשמע לי קשור..

ודווקא לדעתי זה מאד עניין לפסיכולוגית.יש לזה אפילו הגדרה מדעית בפסיכולוגיה, זה נקרא טוקופוביה (את יכולה לגגל, ראיתי שיש פורום לזה..)

אבל זה מה שמצאתי..

http://www.doctors.co.il/forum-1241

בקשר לביקום, ממה שאני חוויתי זה יותר לבעיות פיזיות, אנחנו הלכנו על פצעים בעור ונשירה. זה בודק למה הגוף לא מגיב טוב לכן זה לא נשמע לי קשור..

לדעתי במצבך יכולים להתאים טיפול במוח אחד, ואם זה לא מספיק, אז הומאופתיה - יש שם תשובה מדוייקת ויעילה לחרדה מהסוג שלך.

היתרון בהומאופתיה הוא שמצד אחד, זה כמו שאמרת - "לבלוע כדור והכל יעלם" - כלומר, התרופה ההומאופתית נותנת מענה מיידי ומפיגה את החרדה הקשה, ומצד שני, מחוללת שינוי לאורך זמן : מוציאה אותך מהמקום הלא פשוט הזה, ומאפשרת לגשת אל הלידה ממקום אחר, סביר ובגבולות הנורמה.

שתינו אנונימיות , אם תרצי, אפשר דרך תחיה מנהלת הפורום ליצור קשר, אוכל להציע כתובת.

או שתפתחי שם משתמש חדש לצורך העניין.

יקירה, אני נכנסתי באותו מצב להריון. הרגשתי שזה "לא בסדר" למנוע וגם בעלי מאוד רצה אז אמרתי לעצמי- כמה מהר כבר נכנסים להריון?.. אז מסתבר שיש כאלה ב"ה שדי מהר וחודשיים אחרי החתונה כבר הייתי בהריון.. בהתחלה כשהתחלתי להרגיש שינויים ממש התכחשתי ובסוף חודש שני שבעלי כבר הבין מה קורה הוא אמר לי שכבר צריך לדבר על זה וללכת לרופא וכו'. ממש בכיתי מרוב לחץ וחרדה והרגשתי מאוד מנותקת, רציתי פשוט שהכל יעלם ושאני אתעורר בבוקר ואגלה שזה חלום. פחדתי כל כך.. מהלידה, מלהיות אמא.. ככל שהתקדם ההריון שאלתי את עצמי שאלות כמו- מה אם אני לא אצליח לאהוב אותה? (זו בת).. מה אם הלידה תהיה נוראית?.. והיו עוד כמה וכמה דמעות בדרך.. ההריון התקדם, הלכנו לכל הבדיקות, כבר התחלתי להרגיש תנועות ובאיזשהו שלב (די מתקדם) הבנתי שאני מתחילה להרגיש משהו כלפיה, התחלתי לדבר אליה, ללטף את הבטן, לדבר עליה עם כינוי חיבה, לחפש באינטרנט בגדי תינוקות.. לאט לאט הרגשות התפתחו למשהו חזק ומשמעותי יותר.

הפחד מהלידה הוא לגמרי הגיוני, אבל היום ב"ה כבר יש אפידורל ולפי מה ששמעתי זה עובד כמו קסם אני ילדתי בלי (מסיבות בריאותית אסור לי..) 10 שעות בחדר לידה, היה קשה אבל ברגע שראיתי אותה בחוץ ידעתי שזה היה שווה הכל! את ההריון, הלידה, התפרים (והיו לא מעט..).. אני היום שבועיים אחרי הלידה וכל פעם שאני מסתכלת עליה אני חושבת שהיא הדבר הכי מתוק ומקסים שיש. כמובן שההתחלה קשה אבל בסוף מגלים שזה שווה הכל!

לגבי טיפול או לא טיפול אני לא הלכתי, אבל לא רוצה להמליץ או לא. פשוט ראיתי שאף אחת פה לא סיפרה על תחושות דומות שהיו לה אז רק רציתי לשתף אותך שאת לא היחידה שמרגישה ככה וב"ה בסוף זה הילד שלך ואת תאהבי אותו, גם אם הדרך לשם נראת ארוכה מאוד.

בהצלחה!

מזל טוב!!

היא מקבלת את כל הכמות ומגבירה עוד את ייצור החלב. אל תשכחי שבעצם רק היום התחלתן הנקה יעילה.

לא כדאי להתחיל שאיבות. את עלולה להיפצע, והחלב עלול להיות לא בכמות מספיקה כמו בהנקה ישירה.

תני לה כל הזמן, ואם את לא שקטה, קחי אותה להישקל - בטיפת חלב או אצל רופאת משפחה (עדיף בשעה לקראת סגירת המרפאה כשאין כמעט אנשים). פעם היו שוקלים את התינוקות אפילו על המשקל במכולת....

מזל-טוב.

לפעמים בגיל הזה הם רוצים לינוק הרבה וזה לא בהכרח אומר שהיא לא שבעה, חבל שאת נותנת לה מטרנה (אלא אם כן היא ממש נראית לך רעבה ואת לא רואה שההנקה משביעה אותה), כדי שההנקה תצליח הגוף שלך צריך להרגיש כמה חלב התינוקת דורשת ולפי זה הוא מייצר את כמויות החלב להמשך.

ולא בטוח שאם תשאבי תצא לך ממש הכמות שהיא אוכלת, בכלל, לא הייתי ממליצה לך לשאוב אם את לא צריכה את החלב השאוב.

כדי להיות רגועה את צריכה:

א. לעקוב אחר היציאות שלה, שיש מספיק טיטולים מלאים

ב. לשקול אותה בטיפת חלב אפילו כל שבוע או שבועיים, אצל הבכורה שלי גם אני דאגתי ולא ידעתי אם היא יונקת מספיק אז בחודשיים הראשונים הלכתי לטיפת חלב ממש לעיתים קרובות רק בשביל לשקול אותה.

יכול להיות שזה פשוט שבוע יחסית מאד מוקדם!

חכי עוד שבוע ותעשי שוב או שפשוט תעשי בדיקת דם.

בכל מקרה שיהיה המון המון בהצלחה!

כל פעם מדמיינת שאולי אני בהיריון, ומתאכזבת בבדיקה...

טוב, כנראה שהקב"ה רצה לתת לי הפעם הפסקה ארוכה יותר בלי מחזור, וגם בלי היריון. כנראה שעדיף שלא אהיה בהיריון עכשיו...

השתרשות ולא מחזור?

יש לי אחות שמקבלת בתחילת היריון דימום סדיר כמו מחזור ממש.

מעבר לזה תלוי גם כמה זמן אחרי הביוץ עשית את הבדיקה, אני באופן אישי לא בונה על אופציה כזו....

לי היה את אותו דבר בדיוק לפי כמה חודשים כאבים מטורפים בבטן התחתונה מידי פעם למעלה

וכל הסימנים שאמרת חולשה וכו.....

מסתבר שזה היה חיידק בקיבה (הליקובקטור) שעושה בדיוק את  אותם תופעות של הריון

כדאי שתבדקי את זה בבדיקת נשיפה .

או שזה באמת השתרשות כמו שכתבה התאומה.

תרגישי טוב מותק!!1

בס"ד

ויכול להיות שזה לא רלוונטי לגבייך- כי את נמצאת במקום הזה כבר. אבל הנה עצה:

להכיר טובה. אפילו במוגזמות.

להגיד תודה על כל דבר קטן, אבל ממש קטן. ולהסביר ולהאריך כמה זה עשה לך טוב, כמה את מעריכה את זה, איזה אלוף, איזה מדהים, איזו עזרה גדולה. אין, אין עליך. הצלת לי את היום.

בהתחלה זה מאולץ ואת אומרת לעצמך בלב: כולה שטף כפית כי נגמרו הכפיות והוא רצה קפה.

אבל אחרי זה את מתרגלת.

את מרוויחה אווירה טובה. את מרוויחה הסתכלות על הדברים הקטנים שהוא כן עושה. ואת מרוויחה דרבון לבעלך להמשיך ולעשות.

זה מצריך סבלנות, ואהבה.

אבל אני מתארת לעצמי שזה שווה את זה.

לפרגן, לפרגן, להחמיא.

לדבר.

"אני ממש מתגעגעת לשיחות שהיו לנו פעם"

"איזה כיף שאתה שואל מה שלומי"

"וואו איזו עזרה גדולה ששמת את הגרביים שלך בכביסה".

בהצלחה...!

כל זמן שזו רק פריקה זה בסדר...

בעל שעושה אחרי שמבקשים ממנו, ובלי לעקם את האף או לרטון, זה לגמרי לא מובן מאליו.

ברוב ההריונות אני מתחילה להיחלש, בחילות וכו' משבוע 6-7.

בהריון אחד התחלתי להרגיש חולשה, עצבנות וסלידה ממתוק כבר משבוע 4+. אני משערת שאם היה צום רלוונטי באותם שבועות, הייתי שואלת רב.

אגב, לא תמיד צריך לשאול רופאה. יש רבנים מנוסים מספיק בשאלות כאלה, שיוכלו לפסוק וגם להדריך את השואלת איך לנהוג.

החל מ 9 שבועות לפני התאריך המשוער שלך  את יכולה לצאת לחופשת לידה מוקדמת.
את צריכה להודיע מראש ולבט"ל בטפסים שמגישים כדי לקבל חופשת לידה לכתוב את התאריך שבו יצאת לחופשת לידה במקום את תאריך הלידה בפועל. (זה כמובן אומר שאת מתחילה לנצל את התשלום עוד לפני הלידה על חשבון הימים שאחרי הלידה)

לגבי ימי מחלה אני לא יודעת

תנסי לקבוע כל יום משהו אחר עד שתשתמשי ב40 שעות האלו.

אבל אני יודעת שרופא משפחה יכול לתת רק עד שבועיים חופש מחלה

אני הלכתי לרופאת משפחה שלי השבוע והיא הביאה לי חופש מחלה לשבועיים הקרובים (כשהתל"מ שלי עוד שבוע ויומיים) ואמרה לי שאם אלד אחרי התל"מ אז שאבוא והיא תביא לי עוד ימי מחלה אם צריך (ואין לי מושג כמה ימים הספקתי לצבור מבחינת ימי מחלה, אבל מה שיש לי יש, אני מגישה, אם אקבל כסף מה טוב, ואם לא, אז לא, במילא אין סיכוי שאסחוב עד הלידה עצמה)

ופשוט הודעתי לעבודה שיש לי ימי מחלה על השבועיים הקרובים וכשאצא ברישמי לחופשת לידה אעדכן אותם.

סתם ירדו לך מלא ימי מחלה על שישי- שבת- חגים.

עדיף לבקש ספציפי על רביעי- חמישי ואח"כ על ההמשך לא כולל שבתות וכו'.

תודה רבה !!

ההלכה לא מסתמכת על בקבוקים של חלב שאוב או של מטרנה.

אם את יודעת על עצמך שהחלב מתמעט באופן משמעותי, מן הסתם הרב יפסוק לך לשתות לשיעורים, לפחות משלב מסויים בצום.

תכיני מראש כמה בקבוקים של חלב שאוב במקפיא, בדר"כ רק לקראת סוף הצום החלב מתמעט ואז יספיקו לך 2-3 מנות של חלב בלבד.

תשתי הרבה הרבה מיץ ענבים לפני הצום

לי זה ממש עזר.

התחילו לי צירים רק לקראת סוף הצום... (לא שברתי את הצום, כי לא ידעתי שצריך. ב"ה הצום עבר בסדר גמור, והמשכתי את ההיריון עד כמעט הסוף - עוד חודשיים בערך).

חלב

מרק עוף

נוזל שמכינים מראש מאבקה מזינה נגד התייבשות (יש בכל בית מרקחת, אבקה לילדים שמקיאים וכו' ולא רוצים לאכול. אאל"ט יש "אורסט" של טבע אבל אני מצאתי רק משהו של חברה אחרת, לא זוכרת שם).

מיץ ענבים אישית לא הייתי שותה כי נראה לי שהמתוק מתוק הזה מצמיא מאד, אבל כל אחת מכירה את עצמה.

אפשר גם בירה שחורה.

מיץ תפוזים.

וכו'.

בסוף שתיתי בעיקר את החלב והאבקה אם אני זוכרת נכון..

כי זה מכיל מינרלים חיוניים שגם ככה אנחנו אוכלים, בכמויות מבוקרות.

חיפשתי עכשיו שמות:

אורסט

אלקטרורייס

מינרלי

של כל מיני יצרנים.

זה תוסף תזונה, ניתן ללא מרשם.

נראה שלזה שהיה לי היה גם בד"ץ.

הרב אמר לי לשאול רופא הבעיה שיש לי תור לרופא רק לאחר יו''כ. מה עושים?

גרביון אלסטי או חגורת בטן כדי להקל על הורידים שם. תתייעצי עם רופאת נשים או משפחה.

היה לי את זה בכל ההריונות, זה באמת מחמיר מהריון להריון. אבל קניתי לי גרביון וב"ה אח"כ יכולתי לעמוד בקלות.

ותמיד מלמדת בעמידה - מרגישה שזה ממש קריטי לי - חוץ מבהריונות.

אין ברירה!!!

זה פשוט הורס את הגוף. שבי .

איך מתאימים מידה?

ממי מבקשים הפניה?