פורום הריון ולידה (עמוד 4658)

2 ספחים ותעודת לידה מגיעים בדואר תוך שבועיים בערך..

צריך לחפש בגוגל מתן שם לנולד.

שמעתי כמה פעמים את השם שלה ולא היה נעים לי לשאול...  מי זאת? מה ההתמחות שלה?

אישה דתיה ןמקצועית במיוחד

נראה לי שזה כן צירים

לא חייבים לחכות שיהיה כאב בלתי נסבל, אלא שהוא יהיה מורגש מאוד

נהוג לחכות שיהיה כל 5 דקות אבל לפעמים עדיף לנסוע לפני- תלוי מה הרגשה שלך

כי זה שונה מאישה לאישה

ותלוי מה מרחק נסיעה עד בית חולים 

לפי מה שאני יודעת, ההנחייה היא אם יש  ציר כל 5 דק' למשך כ40 שניות כדאי להתפנות לבי"ח.

 

המלצה אישית, אל תחכי שהצירים יכאבו לך, סף הכאב שונה מאחת לשנייה ויכול להיות שכאשר יכאב לך זה יהיה "מאוחר מידי"...

 

עוד עצה, מנסיון אישי, בלידה האחרונה שלי (לפני קצת יותר מחודש) הרגשתי כמוך צירים כאשר שכבתי במיטה.. התדירות של הצירים היתה לא סדירה.. החלטתי לקום ולהיות בתנועה (האמת שקמת נכנסתי ללחץ והתחלתי לסדר את הבית באמצע הלילה מרוב התרגשות), כל פעם שהיה לי ציר עשיתי תנועות סיבוביות עם האגן (זה ממקם את הראש בתעלה ומקל על תהליך הלידה), גם כשהצירים הפכו להיות כואבים יותר...

 

בהצלחה ובשעה טובה בע"ה!!

צירים לדעתי חכי לעוד קצת זמן כמו שעתיים שלוש ותראי איך מתפתח אם זה ממשיך ולעיתים גם קרובות יותר צרי קשר עם רופאה או סעי לבית הרפואה הקרוב אבל לא בלחץ......

 

לוקח זמן עד שהלידה מתפתחת במיוחד בלידה ראשונה.......!!

 

בהצלחה ולידה קלה ושתצאי בידיים מלאות!!

אני הייתי נןסעת לביח.שיהיה בהצלחה!! קחי בחשבון שלידה ראשונה יכולה לקחת הרבה זמן

חבל לנסוע שלא לצורך

בסוף הלכתי למוקד האחיות של קופת חולים אצלנו ואמרו לי לחכות עד לתזמון הצירים... הם עוד לא סדירים אבל אני מחכה בסבלנות והתרגשות

הכל בעיתו ובזמנו !! וכן זה נורא מרגש....

 

בעזרת ה' זה יהיה אוטו טו .

אבל כדאי להתקשר למרפאה ולוודא שאפשר לעשות אצלם ולבדוק שעות עבודה כי את צריכה לשהות שם שעה בין שתיית סוכר לבין בדיקת דם

ולגבי ההקאות- זה שונה מאישה לאשה אני ב2 ההריונות הקאתי לפעמים גם בשלב הזה...

זה יכול להעיד על רעלת הריון

הרבה פעמים בשבועות מתקדמים יש פתאום בחילות או הקאות...

 

ובקשר ללחץ דם גבוה נראה יותר סביר שאת לא שותה מספיק!! (ואולי לכן יש קשר להקאות)

להתקדם הלאה לאן?

 

אם את יכולה להמשיך לזרום עם זה, חבל להפסיק. באיזשהו שלב זה יגמר מעצמו.  

 

בכל מקרה כדאי להקדיש לזה מחשבה עוד זמן מה, יכול להיות שהרצון לההפסיק בא על רקע משהו, ואולי הוא יחלוף.

מצד שני - אם החלטת סופית, צריך לעשות את זה בנחישות ולהיות ברורים כלפי הקטנה.

 

בהצלחה.

היתה נקודת התחלה כלשהי, צירים או ירידת מים או משהו אחר.

תתחילי לספר איפה היית ומה קרה, ומשם תלכי צעד צעד בזכרונות...

מחכה לך.

בהצלחה!

ואני מקווה בשבילך שיש קטעים ששכחת.
בכל אופן תמיד אפשר להשלים..

נו, מחכה!

היה לי גם איזה חודש לפני הלידה ככה שזה לא בטוח מבשר על לידה...

יציאות רכות, שלשולים וכד' זה באמת סימן מבשר לידה (כי הגוף מרוקן את עצמו לקראת הלידה).

אבל (!) זה לא אומר שאם את משלשלת אז את תלדי בקרוב.

זה יכול להיות ממשהו שאכלת וזה יכול להיות וירוס בטן. (אגב, עכשיו יש וירוס בטן שמסתובב..)

לשירותים וממש ממש אין לי עצירות.ואני בטוחה שזה לא קשור לאוכל לא טוב

לקום מאוחר לדבר בכיף... ללכת לים.. הזמן יטוס לכם

תהנו

איזה כיף לכם!!
כמו שכתבו.. תהנו מהביחד..
~תנסי להנות. אני ממש מבינה את החששות שלך. כי פתאום זה משהו אחר.. זה נרגש ומפחיד ככמעט באותה מידה
אבל תחשבי על זה...
לקום מאוחר.. לדבר, לשיר אם בא לכם...
( הייתי באילת רק פעם אחת. אבל נהנתי מאוד.) יש שם שוק כזה.. בטיילת. וגם לטייל בים זה נעים ומרגיע. ( יש כל מיני ״סוגי״ חופים..)
וגם הלכנו למצפה התת ימי.
בקיצור ,תהנו!!!

לא לתכנן כלום מעכשיו... להיות ספונטנים ולנצל כל רגע לביחד... תהנו

גם אמי כמוך הולכת לאיבוד בדברים כאלה...
ממליצה כן לתכנן דבר אחד או שניים לכל יום ולזרום בין לבין...
המצפה התל ימי זה מעולה.. מתאים לכם מסלולים? יש כמה בדרגות קושי שונות
הבנתי שיש הרבה. מסעדות מהדרין
כדאי להביא משחק זוגי אחד או שניים ו להשתמש בהם כמנוף לשיחה

תהני!

הרגעתן אותי קצת..
אני לא בקטע של מסלולים עכשיו אבל באמת אנסה לנוח וללמוד לשחרר...

בטוח יהיה כיף!!

 

את אחרי הפלה? ייתכן שיש קשר. קשה לדעת, ולדעתי, גם חבל לעסוק בניחושים. 

תחכי עוד קצת. אם נגמר, והצלחת להיטהר - נהדר. אם לא, ומשהו נראה מוזר (דימום שאינו נפסק, כתמים וכד'), כדאי לשאול רופא. אם קיים חשש שיש פצע - אפשר ליצור קשר עם בודקת הלכתית (תשאלו רב, אם צריך). 

שיהיו רק בשורות טובות. 

מה שהטריד אותי הוא צבע הדימום- ורדרד לא משו שאני מכירה בכל אופן תודה לך

יתכן שזה הריון,

 

אבל עדיף במקום לפנטז, להילחץ או לדאוג

 

פשוט להמתין

 

בסבלנות..

 

בהצלחה!

מלחיץ אותי כי אף פעם לא נזלתי (סליחה על הביטוי...) ככה....

הכי מתאימה למפשעה?

תודה ( :

כל הריון הוא לעצמו, אבל הכי בטוח לבדוק קודם שהכל בסדר ב"ה
בשורות טובות

בהתחלה וכבר חשבתי על הגרוע מכל....פחדים ומחשבות ודימיונות ןאז הבחילות פשוט הגיעו בלי הפסקה...

ממש לא אומר כלום!!!

ובהחלט יכל להיות שוני בין הריונות שונים ...כל פעם הגוף מגיב אחרת.

לי ב2 ההריונות לא היה בחילות בכלל ב''ה.

תשמחי שאת מרגישה טוב כל הריון זה משהו אחר ואני מכירה מישהי שלא היו לה בחילות בכלל כל ההריונות..הלוואי עלי;)

כנראה זה סתם הורמונים הדמיונות האלה

וב הריון הרביעי כלום כבר חששתי שמשהו לא תקין. וב״ה יש ילד בריא ומהמם.

מקווה להחזיק מעמד עם המתח עד יום שני..

מזיהוי גוף ודנא זר. ככל שנשואים יותר זמן הגוף של האישה מתרגל לדנא של הבעל (דרך הזרע) ויש פחות בחילות.


לא יודעת כמה זה אמיתי, אבל...

הרגשה זה הרגשה ):

הקב"ה ימלא חסרונכם!

שתזכי בקרוב מאוד להריון נוסף ותקין!!

תודה יקרות!!

קודם כל קבלי חיבוק גדול, זה קשה ומאוד מתסכל.

בעז"ה בפעם הבאה הכל יהיה בסדר!!!

צריך להאמין שזה המסלול שריבונו של עולם בחר לנו, ולנסות להבין שאולי אם היה עובר הוא היה פגוע מאוד.

אני גם עברתי משו דומה בין ההיריון השני לשלישי.

זה היה מאוד קשה ובמיוחד שזה היה ערב חג שבועות ואף אחד לא ידע כלום אז לא ראו שמשהו לא בסדר.

וכן הייתי בדיכאון קצת ולא יכולתי ללכת לבריתות של שכנות שלי והסתכלתי על כל אחת שבהיריון בקנאה עצומה,

וב"ה זכיתי אחרי שנה לבן מתוק.

ובהיריון שלו כל הזמן הייתי לחוצה, אז כל פעם שהתאפשר הייתי הולכת לעשות אולטרה סאונד כדי לבדוק שהכל בסדר,

יכול להיות שהיה יותר מידי אבל זה מה שעזר לי להירגע.

וזה לא אומר כלום לגבי העתיד,

זה קורה לכל אישה!!

למה אלוקים ניתן הריון למי שזה קשה לה, לא תכננה, רואה בזה עול וקושי וכו... ודווקא מי שרוצה ומצפה זה קורה לה?????

אם בעקבות ההריון הנוכחי יש לך צורך בליבון הדברים מבחינה אמונית או מבחינה נפשית רגשית,לכי לעבד אותם.

עם רב או גורם טיפולי (או שינהם) .

שיהיה בידיים מלאות בקרוב.

זה די דומה לשאלה שצדיק ורע לו ורשע וטוב לו. לא זוכרת מה בדיוק רש"י אומר שם...

אנו לא יודעים את המהלכים של ה' למה הוא החליט ככה,

 אבל צריך לדעת שמה שהוא החליט זה לטובתנו גם אם עכשיו זה נראה לנו הכי קשה שבעולם.

אני אחרי הלידה השלישית כשהבן היה בן 3 חודשים שברתי את הרגל והייתי מושבתת בבית.

בחודשיים הראשונים שלחתי אותו למטפלת כי לא יכולתי לטפל בו בעצמי, שאלתי המון פעמים לָמה זה קרה דווקא לי,

ובעלי אמר לי תשאלי לֵמה-לשם מה.

היה לי קשה לקבל אבל בסוף הבנתי שזה כדי שאני אהיה השנה בבית עם המשפחה,

יש פעמים שמקרים קשים יוצרים בעיות באמונה אבל צריך תמיד לדעת שהכל מאיתו יתברך, ולהתפלל שיראה לנו את זה בדרך הטובה ולא הרעה

זה מראה לי על האישה על גדלות וצדיקות למה?
כי השם גילגל בתוכך נשמה של צדיק נשמה של תינוק שלא חטא ופשוט סים את תיקונו בעולם הזה מה ר מאוד וזה מה שהכי טוב לנשמה הזאת
כמובן שזה קשה לאמא אבל אם תסתכלי באמונה על הדברים להכל יש תשובות.
ולא שאני צדיקה פשוט ככה אני חושבת

עברתי את זה בדיוק לפני שנה! תהיי חזקה .תנוחי. תשמרי על עצמך..ואל תתייאשי יקרה יש תקווה. כמו שאמרתי עברתי את זה בול לפני שנה.היום אני בחודש שישי..

אם השק מתאים לשבוע 6 יכול להיות שיש לך טעות בחישוב גיל ההריון ומוקדם עדיין לשמוע דופק. תתיעצי! לאחותי היה כזה סיפור והיא חיכתה שבוע נוסף ושוב לא שמעו דופק, היא הגיעה לבית חולים עם הפנייה לגרידה ועשו שם שוב אולטרסאונד כי הם לא סומכים על הקופת חולים- ומצאו דופק. 

מה הטכנאית אמרה? יש לך בדרך כלל מחזורים סדירים?
אצלי פעם אחת זה היה בעקבות ביוץ מאוחר ושבוע אחר כך כבר היה דופק.
ופעם אחת, אכן היתה הפלה.
זה לא אומר עליך שום דבר!!!
אפשר אפילו לומר שמעטות הנשים שלא עוברות הפלה בשלב מוקדם,
זה קורה כנראה בגלל התפתחות של עובר לא תקין
שהגוף החכם שלנו יודע להוציא בזמן...

אין לך מה להאשים את עצמך. כמעט כל אישה שעברה מספר רב של היריונות חוותה גם היריון שנפסק בשלב מוקדם (כך הבנתי). כנראה שזו חלק מהמחזוריות הבריאה של הגוף שלנו.

ובע"ה, אם אכן ההיריון הזה לא תקין, תיפקדי במהרה לאחריו בהיריון תקין ועגול עם ילדון/ת חמוד/ה! (המתוקה שלי, שהגיעה אליי לאחר הפלה, כבר בת חמישה חודשים)

גם לי בין השני לשלישי קרה בדיוק אותו דבר.
זה היה לי ממש קשה כי חיכיתי מאוד להריון הזה....

אבל בעז"ה אחכ מסתדר. כרגע אני אחרי הרביעי ב"ה.

שיהיה לך בקרוב הריון בריא בידיים מלאות

אז אתמול )ערב שבת( היה לי כמו צירים כאלה בגב תחתון...שעה שעתיים אחרי זה התחלתי לדמם..אבל ממש בקטנה כמו הימים האחרונים של המחזור... אפשר לחכות שזה ירד לבד או שזה לוקח המון זמן? היה לי קשה ממש..הייתי אצל אחותי וכל המשפחה היתה..יש לה כמה וכמה ילדים בליהע והיא שאלה אותי אם אני בהריון עניתי שלא..ואכ היה לי ממש קשה באותו רגע נשבעתי לעצמי שכמה שאני יהיה סקרנית בחיים לא אשאל אותה אי פעם או חברה קרובה אחרת אם היא בהריון אי אפשר לדעת מה עובר על בן אדם.. ושתיהיה בריאה עוד הגדילה לעשות..הרמתי את התינוק שלה והתלהבתי ממנו..אז היא אמרה יאללה..את צריכה עוד אחד קדימה..ואני נשכתי את השפתיים אוף קשה לי..אני מקנאה בה הכל הלך לה ככ חלק..ולי לא..מקויה שה´ יתן לי כח לעבור את התק הזו בחיים..

מתוקה, קבלי חיבוק ענק!

מאחלת לך שיהיה לך נחמה במהרה..

( אולי שווה לשתף את האחות, שתדע להבא)

לא היה לי כח לבביכנס לסה ואף לבכות ואז כולם ידעו..סתם קשה יותר...רק אמא שלי יודעת

מחזקת את ידייך ושולחת חיבוק גדול,
בהחלט לא פשוט לעבור את מה שאת עוברת.
טוב שאת כותבת, צריך ללמוד לא לשאול שאלות לא במקום, אפילו אחות או מישהי קרובה.
מאחלת לך ברכה והצלחה, והריון בקרוב בעז"ה.

באמת לא נעים, חוסר הטקט של אחותך... וכל הכבוד לך שאת לומדת מזה איך כדאי לנהוג!

לדעתי את יכולה בינתיים לחכות שהכול יצא לבד. (אולי תתכונני לאפשרות שתצטרכי להיות בבית יום-יומיים).

זה באמת קשההההה  לצערי מניסיוני ראיתי ושמעתי אנשים חסרי טקט ששואלים או אומרים דברים בלי לחשוב על מה דורכים... בשבילך תשתדלי להבין שזה נאמר בלי מחשבה ולא לכעוס נכון שקשה להתגבר על הרגש הזה אבל חשוב לזכור שברגע שעולים לאדם רגשות קנאה במישהו הוא יכול בתפילתו לעורר פלאים לכן חשוב שלמרות הקושי תנסי שלא להקפיד על אחותך (את הרי רוצה שיהיה לה רק טוב....) ולהתפלל על עצמך זה רגעים גדולים ואפשר לבקש על הכל...

ולגבי הדימום אני מתארת לעצמי שהוא יתחזק אבל תתייעצי עם הרופא שלך (בכל מקרה כדאי ללכת ולעשות מעקב לראות שהבטא יורדת) יכול להיות שהוא ישקול לתת לך כדורים או שבעצם אם שק ההריון מתאים לשבוע שישי אז זה ירד לבד צריך קצת סבלנות ורוגע ומנסיון תעסוקה(כדי לא לחשוב...)  זה קשה אבל בעזה הריון הבא מלא ובידיים מלאות 

כנראה זיהה שמשהו לא תקין בעובר ומפסיק את ההתפתחות וההריון.
זה ממש לע כזה נדיר. קורה ב20% מההריונות.
פני לרופא נשים שלך כדי לדעת מה כדרי לעשות

ו

א. כדאי לבדוק האם יש בתי חולים שבהם במסגרת ביות מלא עושים הכל לידך, כולל חיסונים.

ב. ברור שאפשר לא לחסן בבית החולים. למעשה- כל מה שתדרשי שלא יעשו הצוות יצטרך לקבל אלא אם כן זה ממש הזוי. מיד אחרי הלידה נותנים לך לחתום על טופס הסכמה למתן ויטמין K וחיסון צהבת. את יכולה לסמן שאת לא מסכימה לתת חיסון, וזהו. קחי את התינוק מתי שנוח לך לעשות חיסון בטיפת חלב.

ג. לגבי אורות, פרידה וכד'- אם הדברים האלה מפריעים לך עקרונית אז כדאי לך לבדוק אפשרות של ביות מלא. בביות התינוק איתך רוב או כל הזמן, כולל בלילה.

ויטמין K קשור לקרישת דם, ונועד למנוע סכנה של דימום במקרה של מחסור בו

מקובל שכל התינוקות מקבלים למרות שזו בעיה נדירה ביותר, ובכל אופן לא קריטי שהילד יקבל את זה בגיל שעה, אפשר לבקש לחכות (אבל כדאי לתת לפני שיוצאים הביתה). בוודאי שאז כבר תוכלי להיות איתו, זו זריקה קטנה בירך.

 

צהבת - חיסון שמחסנים את כל הילודים לא בגלל צורך דחוף אלא בגלל נוחות של המערכת, כדי למנוע מצב שיהיו ילדים לא מחוסנים בכלל האוכלוסיה (למשל - בדואיות שלא מחסנות אח"כ וכד')

(כך אמרה רופאה במח' יולדות לחברתי שהתעניינה האם זה דחוף לבצע את החיסון מיד).

הסיכוי של ילד דתי להידבק בצהבת הוא בערך 0, אלא אם כן אמא שלו חולה בזה (זו מחלה שעוברת במגע מיני ובשימוש במזרקים מזוהמים). כך שלדחות את החיסון לגיל חודש ואפילו יותר זה ממש ממש בסדר.

 

בדיקת PKU - בדיקת דם שלוקחים מהעקב של הילוד, נשלחת למעבדה ואת התוצאות מקבלים כעבור כמה זמן (מתקשרים אליכם הביתה לומר שהכל תקין) אני חושבת שזה בודק משהו גנטי, לא בטוחה, אבל מבחינת תזמון - חשוב לבצע מיד (עד 3 ימים מהלידה אם זכור לי נכון)

 

חוץ מזה גם מטפטפים לתינוק טיפות עיניים. הליך שגרתי כזה שממש לא מחייב.

 

תבררי איפה באזור שלך, יש מקומות שמסכימים שהאבא יקח את התינוק לכל הבדיקות וכו', ויש מקומות שיעשו פרצוף חמוץ (לפי החוק אגב, הם חייבים להסכים. אבל מי רוצה להתחיל להתווכח עם הצוות אחרי לידה....)

 

זה בודק איזה מחלה/תסמונת גנטית שמאופיינת בחוסר באיזה משהו (לא זוכרת בדיוק מה, ונראה לי חוסר במוח). זאת בדיקה חשובה מאד ומי שחסר לו את החומר הזה זה יכול להיות מסוכן ממש!

לא זוכרת יותר מזה, למדתי על זה בכמה דקות לפני יותר משנה, רק זוכרת שזה יכול להגיע למצב ממש חמור.

אחת מהן, הראשונה שהתחילו לבדוק היא פנילקטנוריה (PKU) ולכן מכנים כך את הבדיקה כולה.

הבדיקה לא ממש סימפטית, אבל היא מאתרת מחלות שקשה מאוד לזהות בלעדיהן, והשלבים שבהן הן מתגלות כבר מאוחרים מידי. טיפול שמתחיל בגיל שבוע-שבועיים מציל את הילד. כפשוטו. והטיפול לרוב לא מורכב

 

ותיקון חשוב למה שכתבה מימיק - לא מתקשרים כשהכל תקין, מי שרוצה יכול לבדוק באתר של משרד הבריאות. אם יש בעיה כבר ימצאו אתכם. http://www.old.health.gov.il/yelod/

התקשרה אחות, הזדהתה, אמרה שהבדיקה תקינה, וזהו.

 

בכל אופן חשוב לבצע את הבדיקה לפני שיוצאים הביתה, כמו שכתבה ג"ל.

אבל חשוב לדעת לא לצפות לטלפון, שלא להלחץ.

(אם יש בעיה מקבלים יותר מטלפון אחד, לא יפספסו.)

יש בתי חולים שישמחו יותר לשתף פעולה, יש שפחות.

באופן כללי במחלקות של ביות עושים את הטיפולים אצל האמא, כך שהכל יותר פשוט.

על החיסונים פירטו בהמשך - אפשר לדחות את רובם, למרות שינסו לשכנע אותך שלא.

על בדיקת הסקר אל תוותרי.

בעלי היה צמוד אליה ישר מהבדיקות שמייד אחרי הלידה..הם בהתחלה ניסו לומר שלא צריך אבל הוא אמר שזה רצוננו.
ותדעי לך שלפי החוק הם חייבים להסכים.

לא עשינו לה את הצהבת שמייד אחרי הלידה- באנו בהמשך לטיפת חלב ועשינו.לא חייב מייד אחרי שבוע אפשר לחכות קצת יותר...אבל לא כדאי מדי הרבה כי אז זה דוחה את כל החיסונים שאחרי וזה מציק.
אבל כן עשינו את הבדיקה הזאת שמוציאים דם מהכף רגל ושולחים לבדיקה- לא זוכרת את השם. הבנו שזה הכרחי וחיוני מאוד.

וויטמין קיי נתנו בטיפות.

זה אפשרי, אבל לא יודעת אם יותר נעים לילד.

אמנם אין דקירה, אבל יש טיפות מגעילות (זה מר מאוד מאוד) וצריך לקחת אותן 3 פעמים במרווחים של שבועיים.

לעומת דקירה של שניה שהתינוק שוכח ברגע הבא.

אני ניסיתי פעם לתת ובטעות הגיעה לי טיפונת לפה, הטעם נוראי.

בפרט לתינוק בן יומו שמכיר רק טעם אחד - טעם מתוק של חלב

אני לא אמרתי לכולן -אל תתנו בזריקה רק בטיפות...אפילו לא המלצתי...

לנו זה היה סבבה. הטענה של הטעם כנראה לא נכונה לכולם...כי לא זוכרת שעשתה אפילו פרצוף...
ובעיני עדיף טען נוראי לרגע מאשר דקירה.


אבל באמת שכל אחת תעשה מה שוב לה

שכל אחת תבחר מה שמתאים לה

כתבתי את זה בתור מידע מועיל למי שתתלבט בין השניים שיהיה את מלוא האינפורמציה.

בגדול אני לגמרי לא בעד זריקות מיותרות לתינוקות או בכלל...

ועצוב לי לשמוע את זה
שלא היינו איתו בזמן הזה........אולי חווה טראומה...בא לי לבכות:'(

לא תמיד יודעים, לא תמיד זה אפשרי.

לא יעזור שתבכי, רק תדעי מעכשיו והלאה.

לק"י

כנראה שזה לא השאיר בו משקעים.

כולל חיסונים ובדיקות רופא

לא של בית החולים, מכל המשתמע מכך. וכמו כל מטופל הוא זכאי להיות עם עוד אדם במהלך טיפול (או חיסון).  אם אתם רוצים להיות נוכחים, ובעיניי זה נפלא, תהיו. אם תהיו בביות מלא לא תהיה בכלל שאלה בעניין.

 

כמו שכתבו- ויטמין K לא מומלץ לדחות. אפשר לתת בטיפות אבל לא בטוח שזה פחות סבל בשבילו.

                 PKU- חשוב לעשות אפילו שזה ממש לא נעים.

                 צהבת- לא דחוף לעשות מיד אחרי הלידה.

מישהו עזר לך לטפל בתינוק?
אני מצד אחד כל כך רוצה את התינוק לידי, ומצד שני כל כך חלשה אחרי לידות...

כל האכלה קראתי ליועצת הנקה או אחות כל בוקר באו לשאול מה שלומי והציעו עזרה בלקלח את הקטנה או כל דבר שהייתי צריכה חוץ מזה אמא שלי נשארה לישון איתי (הרבה עושות את זה שם גם השכנה לחדר נשארה עם אמא שלה) וזה מאוד מאוד הקל עלי! כל מה שעשיתי זה להניק אמא שלי ובעלי החליפו חיתולים הלבישו וכ"ו (בעלי בשעות היום ואמא בלילה)

לק"י

אם את בונה על זה- תבררי מראש בבית החולים

אימא שלי היא סיעודית, ובעלי צריך לטפל בגדולים שבבית....

לבד?

אז כמו שכתבתי, אני מאוד חלשה אחרי לידות....

נשאר לי להמשיך לחלום....

מחיסונים שנתנו לי בתור תינוקת, ונראה לי שגם לבן שלי לא...

אולי דווקא החיסונים של גילאים גדולים יותר יכולים ליצר טראומה, כי הם ניתנים במצב של מודעות למתרחש (חיסונים מגיל שנה-שנתיים ואילך)

גם לא נראה לי שהדקירה היא הדבר הקשה לילוד.

נראה לי שהמצב הכללי- של ילוד שלפני כמה שעות היה בסביבה מימית, חשוכה וחמימה פתאום נמצא בסביבה מוארת 24 שעות (בתינוקיה) עם המון רעש וגירויים ו- בלי המגע והקול המוכר של אבא ואמא- הוא המצב הבעייתי.

החיסון הראשון בלי אמא ליד הוא רק חלק מהתמונה הזאת.

 

מי רוצה להגיד שאין לזה שום השפעה על התינוק והילד- בבקשה.

אבל אישית קשה לי להאמין שאין שום השפעה בכלל. בוודאי שלא נהיים תינוקות עם טראומה בעברם, כי עובדה שרוב האנשים הם נורמלים, בגדול. אבל למעשה- אי אפשר באמת לדעת מה ההשפעה של הדברים הללו. והדעת נותנת שקרבה פיזית לאמא וסביבה שקטה וחשוכה יותר מן הסתם מיטיבה עם הילוד.

 

לק"י

אולי פשוט להשתדל להיות עם הילדים הבאים.

היה חשוב לי להביא את הדעה הזו, שלא כ"כ נשמעה.

וגם באמת לתת לגיטימציה לבנות שיקראו את השרשור, או כאלה שקראו ומרגישות ייסורי מצפון על כך שהן לא היו עם התינוק מיד לאחר הלידה בחיסונים או שלא מעדיפות ביות מלא.

יש יתרונות לביות מלא, לשהות ממושכת עם הילד לאורך כל הרגעים שמאז צאתו לאויר העולם,

אבל יש נשים שזקוקות ליום-יומיים 'מנוחה' והתאוששות אחרי הלידה ע"מ לצבור כוחות ללילות ללא שינה וטיפול מסור בתינוקן ובשאר משפחתן לאחר החזרה הביתה.

 

כל אחת ומה שהכי מתאים וטוב לה!

אשרי כל אחת שיודעת להכיר את עצמה וכוחותיה!

ואז לבקש ביות מלא

בעין כרם גם בביות חלקי מעדיפים שתינוק יהיה עם אימא כמה שיותר

ובקשר לטראומה - לדעתי פתרון טוב לפסיכולוג לא מקצועי להאשים את אימא או את אבא בכל הבעיות במיוחד בדבר הזה שאי-אפשר לשנות או לחזור אחורה, ובכלל היום כל מאורע נחשב טראומה עם השלכות רציניות. ובמגזר חילוני יש שמעדיפים שלא להביא ילדים לעולם כי הרי זה בלתי אפשרי למנוע את כל הטראומות האלה ובטח כשיש כמה ילדים

עובדה שבאפריקה  ששם בעצם עדיין עידן של טבעונות אנשים חולים יותר , חיים פחות ומאושרים פחות ואכזריים יותר

כמו גם בכלל לסרב לאפשר לעשות את כל הפעולות הללו או חלק מהם לתינוקך.

את - אמא.

זכותו של כל מטופל למלווה מטעמו בעת בדיקה או פרוצדורה רפואית ואתם האפוטרופוסים של התינוק אז וודאי שזכותכם החוקית להיות נוכחים בכל בדיקה/טיפול שהוא מקבל.

 

מייד אחרי הלידה באמת יותר רלוונטי שהאבא יהיה נוכח.

חיסון צהבת אפשר לדחות ולעשות בטיפת חלב בהמשך.

קבלת ויטמין K צריך לקבל ב6 שעות שאחרי הלידה או זריקה חד פעמית או בטיפות שאז צריך לתת בכמה מנות גם בהמשך אבל בכל מקרה את המנה הראשונה אי אפשר לדחות.

בדיקת pku נעשית ביום השחרור מבי"ח וחשוב לעשות אותה בימים הראשונים אבל אפשר לדחות ליום אחרי לעשות בטיפת חלב, אבל בשביל מה בעצם?

לפעמים קיבלו את זה בהבנה, לפעמים נפגעו [חשבו שאני לא סומכת עליהם] הסברתי יפה שאני רוצה להחזיק את הבייבי בזמן הבדיקה ולהרגיע אותו אחרי וכך היה [הם כתבו את זה על הטפסים שעל המיטה] רק פעם אחת קראו לי ברמקול והייתי באמצע ברכת המזון [כמה זמן זה יכל לקחת, באותה מידה יכלתי להיות בשירותים] והאחות של התינוקיה באה לחדר האוכל וצעקה עלי, בעיה שלה, העיקר שהוא לא הושכב צורח במיטה כמו שראיתי שעושים לשאר התינוקות אחרי הבידקות.

יש לי מנשא בד נקשר שהסתבכתי איתו מאוד והיא לא אהבה..

ועוד שאלה- למי שיש את המנשא-התינוקות גם נרדמים עליו? נוח להם?

תודה רבה!

כדי שיחזיק אותה כמו שצריך. אפשר גם לקפל שמיכה ולהכניס, זה אמור לעשות את העבודה.

העיקר שתהיה מוחזקת היטב מכל הכיוונים.

מגיל 4 חודשים- הם כבר מחזיקים ראש ואפשר אפילו על הגב (למרות שלי נוח יותר על הבטן עד גיל חצי שנה)

אם תשאלי אותי יש לי רק דברים טובים להגיד על המנשא הזה.

הוא חזק, תומך, יכול לסחוב עד 20 קילו (אם את יכולה..), יש לו אפשרות נשיאה קדמית, אחורית וצדדית.

הוא כביס.

הלבישה שלו, ברגע שמתרגלים היא קלה ופשוטה- לוקח (גם על הגב) חצי דקה עד שהגברת הקטנה בפנים ומבסוטה. יכולה להעיד שעם הקטנה שלי הפסקנו להשתמש רק בגיל חצי שנה- היא כבר רצתה רק ללכת.

ובכל זאת- לפני כמה חודשים (היא הייתה בת שנתיים +) משום מה היא הייתה מאוד לא רגועה וכשהצעתי לה מנשא היא שמחה מאוד. חמש דקות והיא חזרה לעצמה..

וכן, היא נרדמה בו הרבה פעמים וככה העברנו אותה למיטה, ומאוד מאוד נוח להם.

מבחינת פישוק- זה יוצר לתינוק פישוק רחב וזה מצוין מבחינה אורתופדית.

עוד יתרון- קל להכניס את המנשא לכל תיק או מזוודה ולקחת לכל מקום. אני קבוע לקחתי אותו לחמותי, ובמקום לרדת בשבת ארבע קומות במדרגות- ירדתי עם מנשא והכל היה הרבה יותר קל.

ובגיל חודשיים- פישקת לה את הרגליים או שקיפלת?

אני תוהה לעצמי ממתי אפשר להתחיל לפשק..

הקטנה היתה על הגב עד גיל שנה וחצי... לא חצי שנה

http://www.ergobaby.co.il/product/inf_cre

 

זה בעצם עוטף את התינוק "כמו בחבילה" ואת כל זה מכניסים למנשא.

אפשר לעשות עיטוף עם שמיכה ויצא אותו הדבר. תחפשי ברשת איך עושים עיטוף לתינוק.

בכל אופן במקרה הזה נראה לי שלא מפסקים. הרגליים מקופלות בפנים.

ומה שחשוב נראה לי זה שכל החבילה תהיה צמודה אליך לגוף. ככה שהגב של התינוק לא נופל ברווח בין המנשא לגב שלו אלא שהגב והגוף נתמכים כמו שצריך.

אבל הוא לא מומלץ..בקיץ הוא ממש מחמם...וקצת מסרבל את הלבישה...בילד נבא אני מתכוונת או לרפד עם שמיכה או בלי כלום כשיגדל יותר..

מזל טוב.

אל תעלבי - פשוט ניק בלשון זכר בפורום כזה מקפיץ את כולנו.

לפני שפתחתי את ההודעה שלך, גם לי היה חשש שמדובר בטרול.

 

ההודעה שלך כמובן בסדר גמור, וטוב שאת שואלת.

 

לגבי הכאב, אם הוא לא חולף, הייתי ניגשת להיבדק.

אל תילחצי - לפעמים כאבים כאלו כמו שתיארת - כמו משיכות שבאות בגלים - הם כאבים שמאפיינים התחלה של דלקת. מקומית.

(כנראה בנרתיק עצמו).

 

יש תפרים?

תודה לאנומימי שהגיבה לעניין.

סליחה לכל החושבות שזו התחזות, הבן שלי בן 8 ואני אפילו לא זוכרת מה הגדרנו לו כשפתחנו לו ניק בשביל המשחקים של ערוץ 7.. בהזדמנות אפתח לעצמי. עכשיו כאב לי..

אם מישהי מכירה את התופעה- אשמח לשמוע. 

לגבי הדלקת- אין לי סימנים אחרים כמו חום או משהו כזה. וכן היו לי מעט תפרים אך נראה לי שהם נמסו כבר. 

שבת שלום!

שאכן מעידים על התכווצות הרחם,
אבל הם לא התחילו רק שבועיים אחרי.

חכי קצת, ואם תראי שהכאב לא עובר, אז תפני לרופאה.
רק בריאות ושבת שלום.

הם בנרתיק והיו לך תפרים, יכול להיות שהתפרים הזדהמו או משהו כזה, כמו שהיה אצלי. ואז צריך רופא נשים שיבדוק

ומופיע בעיקר אחרי מאמץ ובשעות אחה"צ-ערב. 

אבל אני ממשיכה לעקוב..

יש אמהות שיעדיפו ליצור אותו

אני אישית מעדיפה לתת לסדר היום להתהוות מעצמו, וזה קורה בסביבות גיל 4-6 חודשים, בהדרגתיות.

ממליצה להקפיד בלילה, לטפל בתינוק בחושך ובדממה.

הן בזמן ההנקה, והן בזמן ההחתלה,וברור בזמן שהוא ישן.

לעומת זאת, כשהתינוק נרדם ביום, לא להקפיד על שקט, ולא להגיף את התריסים!

וקורסי הכנה ללידה שיכולים לחבר(שיש בהם הכנה נפשית להורות)

זה משנה את כל חוויית ההיריון.

אפשר לעשות הרבה דברים החל מלקנות דברים לתינוק (או לבחור ושהם ישמרו לך אם אתם לא קונים לפני הלידה)

לכבס בגדים קטנטנים, לראו אותו באולטרסאונד, לראות תינוקות קטנים וכו'.

לי שום דבר לא עזר כל ההיריון לא הייתי מחוברת ואני מרגישה שזה פספוס.

לראשונה התחברתי בתהליך הלידה עצמו כשהיתה מצוקה... לפחות זה כי כשילדתי מיד רצו איתה לביה"ח (ילדתי באמבולנס בחניון ביה"ח) אז לא הייתה לי אפשרות "להתחבר" אליה אחרי הלידה.

הפעם השניה שהרגשתי קשר כלשהו היה במחלקה ואני ממש שמחה שזה לא היה הפעם הראשונה...

ב"ה מאז אני מאוהבת בה, אין דברים כאלה....

 

אגב, יכול להיות שאת מפחדת שיקרה משהו לא טוב (אולי אפילו לא באופן כ"כ מודע)?

אם כן יכול להיות שאי פיתוח הרגש לתיוק הוא מנגנון הגנה.

אם יש מצב שזה זה לדעתי כדאי לעבוד על זה כי זה באמת פספוס.

 

בכל אופן, אם את מנסה ולא הולך שום דבר אין רגש- תניחי לזה. בלי רגשות אשמה, זה קורה ולא כזה ביג דיל, ולא אומר כלום

על איזה מין אמא את...

 

בהצלחה!!

מילים שנכנסות ללב.

לא טופלתי כמו שצריך...

ואני בשבוע 34+5!

בהצלחה ורפואה שלמה

27 והיא היתה בשמירת הריון וילדה בשבוע 31 פג.. התינוק היה בסדר גמור(שבועיים בפגיה)

ואני מכירה עוד מישי שהיתה לה הפרדות בשבוע 5,וההריון הסתיים בהצלחה, אני לא יודעת לפרט

אבל אם יודעים על זה מצריך שמירה קפדנית

שמקבלת בירושלים.
אשמח לתת לך מס׳ באישי.

לכי עם בעלך/ אחות/ חברה/ לבד לבית קפה, בלי התינוק החדש. יציאות כאלה מדי פעם משפרים את מצב הרוח.

 

תצאי כל יום , אפילו לגינה/ הליכה, דברים שאפשר לעשות גם עם עגלה, זה מרענן

 

וקבעי לעצמך זמן ללימוד, זה מחדיר כוחות.

טוב שאת שמה לב לזה בזמן. האם את מרגישה כך תקופה ארוכה? את דואגת לעצמך? נחה? אוכלת טוב? בבקשה תדאגי לעצמך. תורידי מעליך עומס מיותר ותבקשי עזרה. חיבוק!

חשבת אולי על לקחת כדורים, זה יכול לעזור

את חייבת לדאוג לצאת מזה!!!
לטובתך ולטובת משפחתך.
פני למישהי מקצועית. גם בטיפת חלב יוכלו לעזור לך.

בבקשה! שמרי על עצמך.

לא הייתי פונה לטיפת חלב - את לא רוצה להיכנס לרשומות שלהם. בשביל מה להכניס את עצמך תחת זכוכית מגדלת של הרשויות.

 

פני לרופאת משפחה. היא יכולה לאבחן אבחון ראשוני ולהפנות אותך הלאה.

 

ויש גם שפע של טיפולים אלטרנטיביים מוצלחים מאוד שנותנים מענה למצוקות הנפש. לא חייבים לקחת כדורים, להיכנס לשאלה -כן או לא להפסיק את ההנקה בגללם, ובכלל - ככל שתקחי אחריות, תעבדי את החוויה ותגיעי לשורש הבעיה, כך תרוויחי לפעמים הבאות שתהיי אחרי לידה.

 

איך אמרה לי מתנדבת ניצ"ה המדהימה שליוותה אותי בתקופה הזו? מודעות, מודעות ועוד פעם מודעות.

 

כמובן שיש מקרים קשים של דיכאון קליני שם לא יעזרו שיחות תמיכה ויהיה צורך בטיפול תרופתי. אבל גם במקרים כאלה אפשר להיעזר בצמחי מרפא או הומאופתיה.

 

רפואה שלמה.

על ארגון ניצ"ה שעוזר בדיכאון אחרי לידה.

 

לדעתי כדאי לך לפנות אליהם