פורום הריון ולידה (עמוד 4693)

אחת אנושית ומקצועית שיכולה להסביר גם למי שמגיעה בפעם הראשונה אחרי חתונה.. ושגם יש לה תורים לא רק בעוד חודשיים.. ועובדת עם מאוחדת צריכה די דחוף אז אשמח לתגובות..
מי אתן ממליצות בבני ברק ומי בירושלים?

(כבר לא גרה באיזור ירושלים)

אבל אני הייתי מאוד מרוצה מד"ר דבורה באומן. מקצועית, אנושית ונעימה, וגם דתיה שזה משהו שלא חייבים אבל עוזר מאוד. לא בטוחה איפה היא מקבלת היום בירושלים אבל אפשר לבדוק באתר של הקופה.

בהצלחה!

יש רופאה טובה שהייתי הולכת אליה, ד"ר דיאנה גורטן, מקבלת בהר נוף.

אין הרבה תורים אבל שבועיים מראש בדרך כלל יש.

היא יסודית ומקצועית ולטעמי גם מסבירה, הבעיה שהיא כזאת צנון, לא מוציאה חיוך, והייתי צריכה לגייס את כל האסרטיביות שיש לי כדי לשאול שאלות ולקבל מרשמים.

לדוגמא, ביקשתי הפניה למומחה כלי דם בגלל ורידים בהריון והיא אמרה שלא צריך, ורק בביקור הבא השתכנעה שאני צריכה.

אז אם את לא מוצאת משהו יותר טוב זאת אפשרות.

יש לכן המלצות?

מקצועית ברמות, אחראית, אנושית,

אני ממש אוהבת אותה.

עוד המלצות ורעיונות?? בבקשה..אני מפחדת וממש לא יודעת איך זה מרגיש..

אין ממה לפחד, בסך הכל אולטרסאונד - הכי גרוע זה קצת קר ואולי מדגדג בבטן
תהני! שום דבר לא אמור לכאוב או לגרום פחד!

והיא רופאה ממש כיפית וסבלנית ומקצועית.

אבל נענע ומנטה. זה אותה משפחה! אז הגיוני...

אם צורכים בכמות קטנה זה לא משפיע

מקבל בהרצליה ורמת אביב...

 

ממש נחמד!

תבדקי באתר שלהם בדיוק כמה חודשים את צריכה לעבודה כדי להיות זכאית

לביטוח לאומי גם אם לא עבדת ברצף. תבדקי באתר ליתר בטחון אולי השתנה משהו...

ואין שום קשר אם את מתכוונת לחזור או לא.

בתכלס את זכאית ל 3 חודשי חופשת לידה בהם המעסיק ממשיך לצבור לך ותק (ופנסיה אם הייתה הפרשה קודם) ואם את עוזבת את זכאית לקבל גם פיצויים (במידה ויש לך ותק מעל שנה במקום העבודה כולל חופשת הלידה) 

את גם יכולה לקחת עוד זמן כחופשה ללא תשלום ולחזור אח"כ.

תבדקי באינטרנט. הרבה נשים לא יודעות מה באמת מגיע להן..

 

אהה והכי חשוב... אם את גרה מעבר לקו הירוק.. קחי הכל בערבון מוגבל, שם החוקים קצת שונים לגבי המעסיק, אני לא יודעת במה.

 

בהצלחה.

והריון קל ובריא.

אם לא אשתה מספיק..זה יעזור לזרז? עברתי את התל"מ...

חיכית כל כך הרבה וסבלת בשבילו. בשבלי כמה ימים תקחי סיכון שאולי תפגעי בו? 

זה לא שאני לא שותה בכלל..פשוט פחות. בערך ליטר-ליטר וחצי ביום במקום 2

לא היית עושה את זה אם הוא היה בחוץ.

אז אל תעשי גם כשהוא בפנים.

מה? אפשר יום קודם לשתות פי שתיים מהכמות הרגילה?

אני צמתי בהריונות. (תשעה באב ויו"כ)

קבלתי הדרכה לעקוב היטב אחרי התנועות, אבל אף אחד לא אמר לי שאני מרעיבה את התינוק!

חוצמיזה שהיום הגוף כל כך חלש שיש רבנים שפוסקים שיעורין גם להריוניות ומניקות (גם ביום כיפור!)

יותר הליכה, ופעילות גופנית אחרת, כמו שטיפת הבית.

יש גם דרכים נוספות, חפשי שרשורים קודמים.

בהצלחה וכמושאומרים- בזמנו.

הסיבה שיש צירים כשאישה מתייבשת זה בגלל שהגוף מרגיש חולשה והוא מחפש איך לחסוך אנרגיה, בהריון הדרך הזמינה לחסוך אנרגיה היא- לא להיות בהריון...

בעצם הגוף מייצר צירים כדי להציל את עצמו מהתייבשות.

אז א. זה יכול להתברר כלא יעיל כי בחדר לידה סיכוי טוב שיחברו אותך לנוזלים ואז הצירים יפסקו.

ב. לא כדאי להגיע ללידה ממצב של מצוקה אלא ממצב של כוחות.

 

תני לתינוק שלך את הזכות להגיע לתאריך שמיועד לו ושיהיה באמת בשעה טובה! בשעה שטובה ללידה הזו, אנחנו לא יודעים מתי היא...

אני פשוט לא יכולה להבין את זה!!!

זה רק שיקולים של חוסר בגרות, בשלות, לא יודעת איך להסביר את זה.

אני בטוחה שאישה אחראית ובוגרת לא היתה חושבת על זה

אולי אני ארצה שהתינוק שלי בגיל חצי שנה ילך, אז אני אכריח אותו לעמוד ואני אגרור אותו, כי כבר אין לי סבלנות עד שיילך..

יש תהליכים בחיים, צריכים לחכות בסבלנות!

יש נשים שהשבועות האחרונים ממש קשים ובלתי נסבלים.... אני משבוע 38 לא הצלחתי לישון בלילה...כל הגוף גירד לי מהסימני מתיחה..שום דבר לא עזר..זה גם היה ממש בקיץ וממש סבלתי... אז אני יכולה להבין מאיפה זה מגיע.

את לא יכולה לדעת מה היא עוברת ואיך היא מתמודדת.. בעיניי זה נובע ממקום של מצוקה

אבל גם אני עברתי לידות, גם ילדתי בשבוע 42

גם חלק מההריוניות היתי שמירה, ז"א יש לי נסיון והבנה בהריון קשה ורצון ללדת.

אם כל זה ככל שאני מתבגרת אני מבינה שזה פשוט טעות להתערב במהלכי שמים, במיוחד בלקבוע מתי ללדת.

מכירות יועצת הנקה עם הסדר של כללית באזור השפלה?

הוא פולט הרבה? אם לא רוב הסיכויים שלא מדובר בריפלוקס...
אצל הגדולה שלי הסיבה שהיא לא עלתה הייתה אלרגיה וברגע שהפסקתי לאכול חלבי היא עשתה קפיצה...

בני גם עם ריפלוקס/לא עולה במשקל למרות שאוכל דיי בסדר.. הוא בן 7 חודישם וממש קטן וכל הבדיקות תקינות.

איזה בדיקות עשית לגילוי האלרגיה?

 

תודה

אלרגיה לחלב אצל תינוקות נפוצה אתלנו במשפחה אז כשראיתי שהיא לא עולה+סובלת מהבטן ופולטת הרבה הפסקתי חלב ופתאום אחרי חודשיים באותו משקל היא עלתה חצי קילו בשבועיים... היא גם אלרגית לסויה...
הקטן גם אלרגי לחלב (היה שיפור קל בפליטות כשהפסקתי לאכול חלבי וגם הקיא כשניסינו להוסיף תחליף חלבי) ולמרות הזנטק וההפסקה של החלבי הוא לא עולה כמעט ככה זה עם ריפלוקס

והוא בולע את זה, לפעמים הוא פולט את זה אבל לרוב לא.

הוא גם לפעמים נחנק מזה ..

הרופאה משערת שזה זה...

היא אמרה לי לתת לו תחליף חלב AR אנטי ריפלוקס.. אבל לא מצאתי בסופר.

והיום הוא עוד יותר לא אוכל טוב ואני מרגישה שאין לי מספיק חלב...

ואם יש ירידה במשקל אז יש תרופות מיוחדות היה את זה לבן שלי הרביעי.. רק בגיל שנה זה עבר.

לגבי יועצת הנקה נסי את שגית לב.

אצלנו עלו על זה בעקבות בכי עד הכחלה, הוא לא פלט יותר מדי ולא הקיא, אך הבדיקה (רצף צילומים עם בריום) הוכיחה ריפלוקס מאסיבי...
מה שכן, הטיפול אכן תרופתי, ובנוסף המלצות שונות איך להקל, כולל זוית השכיבה וכו'.
הפותחת לא ציינה טיפול תרופתי, אז מי אמר שזו אכן האבחנה???

הבעיה של המשקל זה בתפיסה לא נכונה של השד ובגלל זה אני צריכה יועצת הנקה.

עשינו הגבהה למזרון ואני שמה אותו בטרמפולינה במשך היום וזה די מקל.

מה זה בדיוק ריפלוקס?
ואיך בודקים את זה?
הקטנה שלי פולטת המוון! ולאחרונה התחלנו לחשוב אולי זה בעייתי יותר. ואני רואה שנפתחו פה לאחרונה כמה שרשורים בנושא וזה מתחיל להעסיק אותי, אני חוששת...
תודה!

התייעצתי עם הרופא והאחות בטיפת חלב והם אמרו לי שכנראה זה זה. אבל אם יש עלייה במשקל והתינוק עירני ולא חולני כזה אז הכל בסדר.
שימי לב למשקל.
את יכול לשים לה הגבהה בשינה עך הגב אחרי אוכל וכמה שפחות לטלטל אחרי הארוחות..

היא לא מקיאה, בעיקר פולטת המון. נראה שהיא כן עולה במשקל, אולי טיפה פחות מהרצוי, אבל כן עולה. ב״ה חיונית מאוד, תינוקת שמחה וחמודה...
לא לדאוג?
(גם יש לה הגבהה במזרן במיטה)

הלוואי עלינו...(הוא מתפתח ממש יפה אבל ממש לא עולה במשקל למרות הטיפול התרופתי..)

תוך יומיים אם אני לא טועה לא יכולה להיות בכלל השתרשות,מה שאומר שעדיין אין הריון בגוף , לא בטוח שיש קשר להריון.

יכול להיות שזה הביוץ והוא כאב,

ויכול להיות שהיו התכווצויות של הרחם בגלל שהייתם ביחד אבל לא כאלה שיגרמו לפתיחת צוואר הרחם.

 

אם את חוששת את יכולה לבקש תור דחוף לרופאת נשים במרכז בריאות האישה או ללכת למיון נשים בבית חולים.

לוקח כמה ימים עד שנוצר עובר, עוד כמה ימים עד שהוא משתרש ברחם.

הרגשת לא טוב מסיבה כלשהי- אבל לא ממה שחששת.

האחרונה. ב"ה ההתקף עבר אחרי זמן. לא חשבתי ללכת למרפאה. אבל מאד נבהלתי...ממש חזרו אלי רגעי הלידה...

תודה למשיבות.

 

מופיעים כשאני מפסיקה להניק לגמרי ומחליטה שאני רוצה עוד הריון.או כשהפסקתי עם מניעה

שואלת באמת. מה יכול לקרות ?

אני בכל מקרה כבר יכולה ללדת מבחינת רמת הבשלות של העובר. 

נגיד ותצומי וזה יגרום לצירים וללידה ותהיי כל כך חלשה מהצום שיהיה לך קשה לתפקד בלידה..שלא נדבר על ללחוץ...ואז הרופאים יאלצו להתערב..שאני ימשיך ?

אם מתפתחת לידה אפשר לאכול.. 

וזה צום קצר.. אנחנו בשעון חורף. 

כאבים בדרכי השתן

וכל מה שיכול לקרות אם לא שותים בהריון

בבחינת לא לערב "שמחה" ב"שמחה". חשוב לשתות בשביל הקטנצ'יק ...וגם לאכול. 

ולא צריך סתם אתגרים וסכנות...

כי אני עם לחצים כואבים כבר כמה שבועות,

ואני כבר ממש, ממש רוצה ללדת.. 

אם יהיו צירים אפשר לאכול... 

אני לגמרי סומכת על ההיתר לאכול, לפי הרב שלנו זה בסדר גמור..

וצד שני, כבר ממש, ממש רוצה ללדת. נמאס לי מזה שאני עם לחצים ובקושי מתפקדת. 

שאלתי רב וזו הייתה תשובתו. שכתוב בפירוש שלא.

ואת רוצה לצום רק כי טולי זה יזרז..אבל אולי זה גם יסכן את העובר ואותך. אז תחפשי דרכים יותר הגיוניות לזירוז..

הרבנים לא יתירו סתם..לפני ההריון צמתי את כל הצומות כולם ברוך ה' ולא שברתי אפילו אחד. הצום הראשון שלי בהריון היה יז בתמוז והתחלתי לצום אותו כי היה לי ממש קשה המחשבה שאני לא אצום - והתחלתי..הגגשתי חלשה ומיד פתחתי אותו במיוחד שגם אמא שלי עודדה אותי שאני לא חייבת לצום וגם לה היה קשה...
אח"כ היא דווקא נהנתה מההיתר הזה...וגם אני

ביום כיפור לצערי הרב נאלצתי לשתות לשיעורים, ובכיתי!! זה קשה לא לצום! אבל אם הרבנים מתירים את הצומות הקלים באופן גורף במיוחד בהריון מתקדם - אז למה לחשוב על זה בכלל?!
תני לעובר לצאת כשאת בריאה, נסי לזרז בדרכים נורמליות ולא ע"י צום...

בהצלחה ולידה קלה בעזרת ה'!

ביום כיפור שנה שעברה הייתי בשבוע 39+5 עם צירים מוקדמים וצמתי. ב2 בצהריים הצירים התחילו להתחזק אז התחלתי לשתות ב4 נסענו לבי"ח(שגם אז רציתי אישור מרב ובגלל זה לקח הרבה זמן). ששם נתנו לי נוזלים ועשו מוניטור. 

הצירים נרגעו אחרי 2 ליטר נוזלים שקיבלתי. אבל עד שהגברת נרגעה לקח הרבה זמן..(הייתי יומיים באשפוז למעקב, וגם אז שחררו אותי בהנחה שאני ילך לאחות בקופה שתמשיך מעקב..) בסוף ילדתי רק בשבוע 42... 

אני הרגשתי מעולה אבל אותה זה סיכן!

ב"ה בריאה ושלימה...

באמת שזה לא היה חוויה מרנינה. את לא צריכה לצום אז אפילו אל תחשבי על זה!

 

חבל לטרוח

גם אמא שלי ככה, וגם סבתא שלי.

זה אפשרי,

צום בהריון הרבה יותר קל מאשר בהנקה. (גם כמניקה השתדלתי לצום).

למה את מעירה אותה?

היא עוד יומיים בת 4 שבועות.

פשוט הנחתי שזה יעבור. ב"ה עבר.

וגילינו שיש לה חום, נהיה היום אצל הרופאה ונראה במה מדובר.

אל תבהירי, זה שורף וממש לא מתאים לעור העדין כל כך של בתך. אל תגעי בזה, היא קטנטונת, עזבי.... זה לא חשוב....אני בטוחה שהיא יפהפיה ומתוקה אמיתית, תשחררי והכי חשוב שלא תכניסי לה מגיל צעיר ספקות לגבי יופיה, תמיד תחשבי וגם תאמרי לה שהיא יפה, הכי יפה. ובבוא הזמן, בעוד כמה וכמה וכמה שנים אפשר יהיה להסיר....

לפעמים זה נושר לבד..לפעמים לא..תני לילדה לגדול בשקט.....

יש דברים שחולפים עם הזמן ויש לנו יכולת לקבל. אם קשה - מתפללים ועובדים על הרגש שלנו...

הבנות שלי נולדו שעירות בגוף.

הראשונה נולדה עם פיאות לחיים ועם גב מתולתל!!!!גב של כבש שחורה!!!! זה היה מגעיל ומפחיד!!!ניסיתי בצער לשכנע את עצמי שהיא הולכת עם חולצה וכשתגדל היא תגלח או לייזר...וגם, שברוך ה' היא שלימה ובריאה. 

את יודעת בטח כמה שזה "עזר"...

והשניה, בכלל- שערות ארוכות ועומדות בכתפיים ולא זוכרת איפה עוד.

ה' הסיר את השערות שלהן עם הזמן...

אבל כבר ידעתי שזו תופעה והפסקתי להתרגש מזה .

יש להן עוד כמה פגמים בגוף ובפנים, שבולטים לעין (הרגישה שלי...)- והעיקר למצוא את החן. מה חינני בזה עצמו ומה בבת בכלל. אני מכירה נשים, שעם הכיעור או השוני שיש להן- הן נעימות, חינניות, מצחיקות נורא, שמחות, טובות, פעילות (ונשואות עם עשרה ילדים...), שזה כל כך לא ניכר ולא נזכר.

תני לה לגדול ולבחור.

אם זו בעיה הורמונלית- אני מניחה שיימצא הפתרון עם הזמן-או שזה יחלוף או שבתזונה .

 

דבר ראשון תודה לכולן - עודדתן אותי,

אנונימית האחרונה, וואי, עשית לי פרופורציות... נשמע הרבה יותר מלא קל!!

וואו... איך עמדת בזה? כל הכבוד! באיזה גיל זה נעלם?

יש לי בן יותר גדול שהוא גם שעיר, אבל דבר ראשון הוא בהיר מאד - אז זה עולם אחר,

והוא גם בן... אז יאללה בכיף
אצלה זה ממש קשה לי לראות את זה.

אני מאוהבת ביופי שלה, אבל חוששת שילעגו לה... שפם?...

וגם - איך בתזונה? מה את מציעה?

תודה!!!

הורמונאלית - אז כדאי לברר אצל בעל מקצוע.(יש כל מיני שיטות. לא בקופת חולים רגילה. לא דיאטניות רגילות.)

כבר לא זוכרת מתי זה עבר, אבל היום הסתכלתי בגב של הגדולה וכן- יש "אי" שעיר כהה. נזכרתי, שהפחד שלי היה, שכשיתבגרו, דוקא אז השערות תתרבינה ותגדלנה יותר...

 

למה את מפחדת? האחות בטיפה לא תאכל אותך..

אם התינוקת רגועה וחיונית אז בכלל את לא צריכה להילחץ.  יש לי שני בנים מקסימים שהיו באחוזונים של 5 (עכשיו הם עלו ב"ה ל40) והם נהדרים וחכמים מאד. הם פשוט קטנים גופנית.

 

ואת גם לא בטוחה שהיא באמת קטנה מדי, צריך להישקל ומראה עיניים יכול להטעות.

בת כמה היא?

 

 

כשאני רוצה לשקול תינוקות, מה שאני עושה(חוץ מהמעקב בטיפת חלב, כמובן)-
אני עולה על המשקל לבד, ואז עולה עם הילד/ה. ההפרש זה המשקל שלו/ה...
ואז את יכולה לבדוק באינטרנט בעקומות הגדילה באיזה אחוזון היא. ירידה בשני אחוזונים זה בעייתי. מעט מתחת, זה לא כ״כ נורא.

ואם יש בעיה לנסות להגדיל את כמות החלב ואם לא הולך להוסיף תמ"ל עד שהעניין יסתדר

(לא חייבים 200 גר' בשבוע, גם 100 זה בסדר)

ממש חבל שנתת לה אולי לרעוב 4 חודשים

מניחה שהיא לא עשתה בכוונה ולא רצתה להרעיב אף אחד..

סליחה ציפורת

 

ללכת לטיפת חלב ולהתייעץ עם האחות מה אפשר לעשות כדי שהיא תעלה במשקל.

יש להם רעיונות טובים.

וכרגע אל תדאגי, אם תטפלי בזה זה יעבור והיא בעז"ה תעלה במשקל.

יש משפחות שזה פשוט כך.

לא משנה כמה הילד יאכל, הוא ישאר רזה.

הבת הבכורה שלי מגיל 4 חודשים, הייתה מתחת לכל העקומות.

אמרו לי לתת לה תוספות, ונתנו לי עוד כמה הוראות כדי לגרום לה לעלות במשקל.

כלום לא עזר.

עשו לה בדיקות.

שום דבר.

היום היא ילדה גדולה שאוכלת יפה, והיא רזה.

מה לעשות?

אימא שלי אמרה שאני ואחיי, כולנו היינו ככה, וכולם היו בטוחים שאימא שלי מרעיבה אותנו....

 

כשאני התחתנתי שקלתי 40 ק"ג....

כל שנות הילדות והנערות הייתי אוכלת יפה כמה שאני רוצה ומה שאני רוצה....

היו ימים יפים, אני כל כך מתגעגעת אליהם....

 

בתחילת ההיריון הראשון, אמרה לי האחות בטיפת חלב: זה טוב שאת עולה במשקל, תמשיכי לאכול!

ואכלתי!!

אבל בחודש החמישי תפסתי את עצמי, והבנתי שהחיים הם לא פיקניק.

בכל היריון עליתי 20 ק"ג, ובדרך כלל בתקופת ההנקה הייתי מצליחה לשמור על תזונה מאוזנת ולחזור למשקל סביר. 

גם היום אני ב"ה לא שמנה, אבל חייבת לשמור על תזונה דלת קלוריות כדי להישאר במצב שלי.

 

בכל אופן כדאי לעקוב ולראות שהתינוקת לא יורדת במשקל.

כדאי ללכת לטיפת חלב לשקול אותה, כי ז ידעו להגיד לך כמה זה בעייתי שהיא לא עלתה, והאם זה צריך בירור.

הבת שלי בגיל 4 חודשים בערך הפסיקה לעלות במשקל, אני שמתי לב לזה ממש מאוחר, ונלחצתי. בטיפת חלב אמרו לי דחוף לברר למה זה, למרות שהיא היתה ממש רגועה וההתפתחות שלה היתה תקינה.

התחלנו בירור רפואי ארוך ששלל המון דברים- אלרגיות, צליאק, וכו'

הפסקתי להניק כי חשבתי שאולי אין לי מספיק חלב, ואז גיליתי שגם מבקבוק היא בקושי אוכלת. כל ארוחה 20 גר', ולא משנה מה יש בבקבוק.

בסוף התברר שזה היה וירוס שפוגע בתפקודי כבד וגורם לחוסר תאבון. 

ב"ה זה עבר והיא חזרה לעלות במשקל. אמנם נשארה קטנטונת, אבל ברמה סבירה.

בהריון ראשון ראו בטן באמצע/סוף רביעי.. ועכשיו שבוע 10 בטן כמו חודש רביעי..

מקפיצה לך כדי לדעת אם צריך רופא

זה קורה מלא..יש פה אינסוף שרשורים כאלה...
ממה את בדיוק דואגת שאת חושבת ללכת לרופא?
זה שיש לך בטן זה לא שהעובר גדול...זה בסה''כ הורמונים שיש הרבה בתחילת הריון ולפעמים הם גורמים לנפיחות בבטן.
יש כאלה שהנפיחות הזאת יואדת להן בשליש השני ואז לאט לאט גודלת בטן הריונית רגילה. ויש כאלו שהיא לא יורדת..ואח''כ במילא יש בטן..מקסימון היא קצת יותר גדולה.

ממש לא סיבה לדאגה..ובטחח לא לרופא.

זה שזה מבאס אני מבינה ממש.
אני באותו המצב בדיוק...
הריון שני , שבוע 11+ ועם בטן של חודש חמישי. כבר כמה וכמה אנשים עמרו מזל טוב והתפלאו שאני עוד מסתירה כי הרי רואים...
הייתי ככה גם בהרייון הקודם..מייד על ההתחלה יצאה בטן...
אני יודעת שזה בסך הכל אויר..אפילו לא שומן ממש...


ברור שלשמור על תזונה בריאה חלאכול נכון ולעשחת פעילות גופנית שמותרת- זה כדאיצומחמלץ.
אבל אני בטוחה שלפחחת לגהי, זה לא נגרם מאכילה. כי זה ממש אוטומטי עם ההיפקדות יוצאת בטן. בהתחלה קטנה..עכשיו כבר מורגשת..

בקיצור אתן לא לבד.
קראתיצפה בעבר מלא שאלחת כאלה.
וצריך רק לומר תודה..ב''ה שאלו הצרות שלנו.

שרירי הבטן חלשים יותר, בכל זאת לא הריון ראשון.

זה קורה ללא מעט נשים.

לא כיף, ביחוד בגלל התגובות של הסביבה. אבל לא מדאיג בכלל.

 

כדאי לשים לב לעצמך אם העליה במידות זה עליה בהיקף או במשקל. אם גם במשקל עלית יותר מדי כדאי לשים לב יותר לתזונה (בתקווה שאת יכולה לבחור מה להכניס לפה...) כי זה לא בריא לעלות המון בזמן קצר.

הרבה פעמים הבטן יוצאת יותר מוקדם. זה מה יש.

- לבדוק ברזל וויטמינים

-לצאת לנשום אוויר

-לאכול הרבה סלטים עם ירקות חיים.

-לאכול דגנים מלאים לפחות פעם ביום.

-להרפות מעבודות הבית ולאפשר לעצמך לנוח.

מנוחה נעימה!

הרבה בריאות!

אבל הברזל ממש מצוין!
אני חא מצליחה למצוא זמן לנוח וחא לעשות את עבודות הבית.מישהו חייב לעשות אותם.. באמת ב"ה, לא מתלוננת. רק עייפה

בכל אופן, תחשבי על שיפור התזונה.

מציעה לנסות את זה רק כמוצא אחרון כי זה קצת מעיק
לי אישית זה הציל את ההנקה
בעזרת ה' לא תצטרכי
אם את רואה שיש לך המון זמן פצעים רק אז מציעה לנסות.
אגב אפשר להסתדר עם זה לגמרי לבד, לי היועצת הנקה אמרה שהיא תצטרך לחזור לעוד ביקור כדי ללמד אותי איך להשתמש אבל זה שטויות.2 עצות והכל בסדר

לא לחשוב מראש שיהיו בעיות וזה יכאב, יכול להיות שבעז"ה ההנקה תלך לך בקלות.

 

אני הנקתי 3 ילדים ומעולם לא השתמשתי בפטמות סיליקון.

מניקה עכשיו את החמישית, ופטמות סיליקון השתמשתי רק לתקופה קצרה, כשהייתה לי פטרייה באחת ההנקות.

חוץ מזה - נראה לי שהן לא עוזרות לכל הבעיות. לכן - אם חלילה יש בעיה, עדיף להתייעץ עם יועצת הנקה כיצד לפתור אותה.

להכין את עצמך להנקה בכללי כדי שלא יהיו בעיות

במקום להכין את עצמך למה לעשות כשכבר יש בעיה

(דברים כמו תפיסה נכונה, איך לוודא שיש מספיק חלב וכאלה..)

אם את רוצה להתכונן-
לי בהריון עם השני עזר למרוח משחה מיוחדת להנקה על הפטמות כבר בתקופת סוף ההריון כדי לרכך ולהכין את המקום. ואח''כ לפני/אחרי כל הנקה והיה ב''ה מצוין.

לא כדאי לחשוב שבטח יהיה לך קשה ותצטרכי פטמות סיליקון. זה לא שחובה להשתמש בהן או משו. לא שהתנסיתי, אבל ממה שקראתי פה, נשים אומרות שזה מאוד עזר להן, אבל היו מעדיפות בלי. קיצור, זה מוצא אחרון לדעתי.
תכיני את עצמך נפשית לכך שזה יכול להיות לא הכי פשוט בהתחלה, אבל אם תבואי עם המון נחישות להלחם על זה, יש סיכוי טוב שתצליחי, וגם תהני.
לי מאוד עזר:
א. ללמוד על תפיסה נכונה. אם צריך, תחפשי גם יועצת הנקה טובה שתלמד אותך.
ב. למרוח משחת לנסינו אחרי כל הנקה, ממש ממש מההתחלה. לא לתת לפצעים להתפתח לרמה כזו שיקח להם המון זמן להירפא- ובינתיים את תסבלי... (אני סבלתי מזה איזה חודש...)
ג. לנוח הרבה, ולתת לזה זמן...
בהצלחה!

איפה קונים את המשחה הזו (לנסינו)?

זה עולה יחסית הרבה, ראיתי במקומות שונים בין 48 ש''ח ל60
לשפופרת אבל שוה כל שקל.
בשערי צדק ראיתי שמוכרים את זה גם במכונות בחוץ.

זה יצא לנו יותר זול...

לנסינו או משהו כזה. אני משתמשת בשבועות הראשונים אחרי כל לידה וזה ממש מציל אותי.

וגם תקני מראש משחת לנסינו (הסגולה) ורפידות, רצוי של ג'ונסון.

גם אם לא יהיו לך טפטופים של חלב, את צריכה רפידות כדי שהמשחה לא תלכלך את הבגדים.

ןתתפללי הרבה.

ותדאגי שתהיה לך עזרה אחרי הלידה, להיות אצל ההורים או בבית החלמה, ואם בבית אז שיעזרו לך ויארגנו לך את האוכל כך שתספיקי לישון.

 

וכן, זה קשה, לי היה קשה נורא ועכשיו בגיל שבעה שבועות מאד השתפר אבל יש כל מיני בעיות.

צברתי המון ידע מהשיטוט פה.

כדאי לך לחפש גם שרשורים ישנים בנושא וללמוד מהם.

 

תכיני לך טלפונים של יועצות הנקה, ותשתדלי שתראה אותך יועצת כבר בבית החולים, שתראה שהתינוק/תינוקת תופס נכון.

תשתדלי להניק מיד אחרי הלידה ובימים הראשונים, לי לא הצליח וזה גרם כנראה לקושי הגדול אחר כך, אבל גם אם לא ילך, לא אסון, אפשר לשפר דברים בהמשך בעז"ה.

 

ותתכונני שגם הלידה וגם ההנקה לא בטוח ילכו כמו שאת מתכננת! וקודם כל חשוב שכולם יהיו בריאים ושלמים בעז"ה!

זה עוזר שאח"כ לא יהיו סדקים!

יש מדריכות הנקה שעושות הכנה להנקה, באמת לא כדאי לוותר על זה.

וזה כמובן כשאני מצטרפת למי שכתבה לא להניח בהכרח שיהיה צורך בעזרים האלה.

לפני הלידה הראשונה השתתפתי בסדנת הכנה להנקה, וקראתי חוברת הדרכה בנושא.

ההכנה הייתה טובה, אבל הכנה בלבד אינה מספקת.

 

צריך הדרכה טובה בשטח. הטוב ביותר הוא כאשר יש לך  סיוע זמין 24 שעות ביממה, ביומיים שלאחר הלידה.

נשמע הזוי?

ממש לא. יש בתי חולים שבהם האחיות של התינוקייה זמינות כמעט כל הזמן, לסיוע בהנקה.

אצלי הסיוע וההדרכה, בזמן אמת, ממש הצילו אותי.

אני מכירה נשים שהיו להן קשיים כמו שלי, ופשוט התייאשו מההנקה. כי אם תינוק בוכה, ולא מצליח לינוק, הכי טבעי לאימא לתת בקבוק. אבל אם תוך כדי הבכי, את יכולה לקרוא לאחות, שתחבר את התינוק אלייך, אז יש לך כבר פתח להצלחה.

 

לי ההתחלה הייתה מאוד קשה, אבל לא נזקקתי לפטמות סיליקון.

היה לי משהו ממש לא נעים איפה שילדתי,שאלו אותי שם מה עם ההנקה ואיך אני מסתדרת וממש היה לי קשה,התינוקת לא הסכימה לינוק ועשו לי שם ממש הרגשה רעה שאני לא מניקה. היתה מישהי שאמרה שלא להביא הרבה מטרנה לתינוקת,כי היא תתרגל לזה ולא תרצה לינוק. מרוב ששטפו לי את המח שהכי חשוב הנקה,מה שקרה בסוף שהבאתי לילדה כמות מאוד קטנה של מטרנה ואחרי כמה ימים היא התייבשה והלכנו שוב לבית חולים,כי היא גם ממש ירדה במשקל.. ולא משנה שגם שם האחיות ממש לחצו עלי להניק ומה לעשות שלא הלך. בסוף לקחתי איתי משפט מאחת שעבדה שם ואמרה לי את צריכה להרגיש טוב עם מה שאת עושה,לא משנה מבףה אחרים אומרים.. אז בהתחלה היא כל הזמן קיבלה מטרנה וחלב שאוב. ואז נפגשתי עם יועצת הנקה וב" ה זה השתפר ולאט לאט בעזרת פטמת סיליקון התינוקת מצליחה לינוק וגם זה אחרי הרבה סבלנות ועבודה. מה שחשוב לדעת שאם יש קושי בהנקה לא יקרה אסון אם הילד יקבל מטרנה..ולפעמים זה רק יציל אותו מירידה במשקל..וגם לדעת שעם הרבה סבלנות אפשר לעבוד על זה. בהצלחה רבה!

כואב לראות נשים שלא מניקות בגלל שבמקום שבו הן ילדו, לא מספיק עזרו להן.

כואב לשמוע לפעמים (בבית החולים) תינוק רעב שבוכה, כי הוא לא מצליח לינוק, ואין מי שיעזור לאימא הטריה!!

זה שהלחיצו אותך, זה לא אומר שקיבלת יותר מידי עזרה, זה אומר שקיבלת עזרה לא מספיק מקצועית.

עובדה שיועצת הנקה טובה הצליחה לעזור לך.

אני גם חושבת שתמ"ל זה לא אסון. אני לא מסכימה עם הגישה שמנה אחת תמ"ל - זה סוף ההנקה.

אני עשיתי בירושלים במרכז בריאות האישה ברמת אשכול.

באמת היה צריך לקבוע תור מראש,

ושואלים אותך לפני זה על המוצא המשפחתי שלך ושל בעלך ולפי זה מחליטים אילו בדיקות לעשות.

התוצאות מגיעות בדואר אחרי יחסית הרבה זמן.

רקע על המשפחה מדפיסה את מה לבדוק ועושה לך בדיקה במקום.

ככה לפחות בכללית הם עושים. ככה שלא נראלי שתוכלי לצרף את זה. אולי לנסות לראות אם הן פנויות ולבקש מהן.

כאב חד צד הבטן התחתונה. בזמן קימה.
נתפס לרגע כואב מאוד..ואז משתחרר.

שאלתי פה ואמרו שזה תקין...זה שריר שמתכווץ..לא יודעת למה..

מה יש להפסיד -ככה אני.

את אמא נהדרת. תסמכי על האינטואיציות שלך. וגם מטעיות לומדים.

תסנני ותהיי שלמה עם עצמך.

יש אפשרות קצת להעמיד אותה במקום? בצורה מכובדת ונעימה, לומר לה שזה לא נעים לך לשמוע הערות כאלו, או לתת דוגמאות "אגביות" לזה שאת כן אמא טובה וכו'.

 

רק טוב!

מילא חברה או בעל או ילד... את יכולה להגיד לה שזה מצער אותך שאת שומעת ממנה רק ביקורת ולא מילים טובות? גם אני אמרתי את זה לאמא שלי... אני מרגישה שהעמדה של ההורים שלנו תמיד כזו ביקורתית ואף פעם לא אמרו לי- וואלה- איזה יופי את מגדלת את הבת שלך!!  אבל יש משהו בלהיות הורה/סבא סבתא שהוא מקום של אחריות ורצון כל הזמן שיהיה בסדר כפי שהן חושבים... אני מציעה לדבר איתה וגם לנסות להכיל זאת כי אני חושבת שזה "בילט אין" בסבתאות, לצערי.

קבלי חיבוק,זה בהחלט לא קל..

מה הבעיה?
את מניקה? אם כן אז האוכל איתך.
אם לא זה גם לא בעיה קחו תרמוס ובקבוק מים מורתחים ומחלק מנות..
ובמשך הטיול שיהיה במנשא ,יותר קל על הגב אם יש לכם כזה שמתאים גם לקטנטנים בגב..וגם מקדימה זה בסדר..
שימו לו כובע רחב שוליים וקרם הגנה לתינוקות...וקדימה צעד...
גם ענחנו טיילנו עם תינוקת בגיל הזה...למה לא? היה כיף!

אנחנו גם עושים טיולים עם תינוק במנשא.

(ואני דווקא כן חושבת על ניקיונות פסח... לא דווקא בגלל התינוקת הנוספת, ב"ה, אלא בגלל כמות הדברים שיש לנקות...)

באופן כללי, זה מאוד הגיוני

 

אם הכאבים חזקים מאוד, ועדיין לא נעשה אולטרסאונד ראשון, אולי כדאי לבדוק

לשים לב שאת שותה לפחות ליטר וחצי ביום , רצוי כל שעה שעתיים כוס .

ממלאים בקבוק של ליטר וחצי קולה/פנטה  במים , ושותים ממנו כל היום - ככה את יודעת ששתית ליטר וחצי. אחרי יומיים כאלו - כבר לא צריך בקבוק, כי לרוב לומדים להיות קשובים לגוף . כמובן עדיף מים , ולא שטויות. הכי  טוב מים. 

הארוחות הקטנטנות והשתיה המרובה הפסיקו את הכאבים

רוב הגברים לא אוהבים שיש שם יער..ובצדק. תטפלי בזה כבר מעכשיו כדי שכשתכירי אותו תהיי כבר אחריי...

שווה תהשקעה! תחשבי שתגורי עם בעלך בע"ה תצטרכי כל הזמן להשתעבד לזה, עזבי אותך תחסכי כסף וזה באמת שווה כל שקל וגם תכלסס לא כזהה יקר אם זה רק שחי ומשפעות

תלוי ממש בבעל, י בעלים שמעדיפים שיער ויש כאלה שלא.

וגם גם לא כזה פשוט לעשות לייזר במקום כל כך הורמנלי, וזה עלול לפגום באיזור.

 

לא כולם משתעבדות לזה, אל תתני ללחץ חברתי של להוריד שם,אם את רוצה אז כן ואם לא אז לא.

יש המון בנות שלא מורידות שם וזה יכול להיות מושך מאוד בחיי אישות

ויש כל מיני סוגי בעלים.

ככה שאם לך זה לא מפריע לדעתי ממש אין צורך ולא כדאי (למה להתעסק עם מקום רגיש כזה בכלל?) ואם זה יפריע לו אז תחשבי מה לעשות...

העיקר מה שאת מרגישה ומשדרת

אני התחלתי קצת לפני החתונה ו מצטערת שלא חשבתי על זה לפני... מה שכן, היום זה ממש כיף!! לא צריך להתעסק עם זה כל הזמן, אני מרגישה במיטבי ואף פעם לא קורה סיטואציות מביכות עם הבעל.
אני יודעת שיש בעלים שמעדיפים שיער אבל הם ממש מיעוט...
חוצמזה, זה לא צריך להיות שיקול! אמי עשיתי את זה מטעמי נוחות של עצמי ומי שלא מתאים לו זה בעיה...

בעל אמור לאהוב את אשתו כמו שהיא ואני לא רואה משהו מביך בלהיות כמו שאת בצורה הטבעית.

לק"י

ותעשה בסוף מה שיהיה טוב בשבילה!

סליחה אם זה תקיף. מה להסביר לה מה הבעל שלכן אוהב ומה לא?! המלצה לעשות לייזר כן או לא מטעמי נוחות אישיים שלה.
מפריע לך אישית? תעשי! ועדיף הסרת שיער לצמיתות כי אם זה מפריע לך אז זה קשה כל פעם להוריד בדרך אחרת. בסכין זה גם ככה קשה אבל הרבה יותר קל כשזה בליווי של לייזר או כל שיטה אחרת.
אם לבעל זה יפריע, זה שיקול שלך בלבד.לא רואה לנכון לשתף מה הבעלים האחרים מרגישים...

בעלי אף פעם לא אמר לי על זה משו, אבל אני מרגישה עליו שהיה יותר אוהב אם הייתי מורידה.
ואני מתלבטת... להוריד שם זה להוריד מממש ממש הכל, כאילו? מרגיש לי מוזר, וגם פאדיחה, לא?
וגם אני מניקה, זה מותר בהנקה להוריד עם לייזר? הבנתי שזה טיפול ארוך... מה עושים עם מקווה?
תודה... (וסליחה שפלשתי, אבל זה נושא שמטריד אותי כבר איזה זמן והשרשור הזה עזר לי...)

אבל אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מורידה אבל לא הכל...זה גם יותר כואב הכל..אבל מה שהיה נראה לי שאני ירגיש נוח..

בהנקה הם לא ממליצים לעשות.
מה הבעיה עם מקווה? בין הטיפולים של הלייזר מותר להוריד בסכין..