פורום הריון ולידה (עמוד 4706)

תתקשרי למכון פועה או לנשמת ותבקשי שיפנו אותך.

חרדית עם ראש פתוח אמריקאית מעולה

יועצת מינית וזוגית 0523003339

וגם אני בע״ה מתחילה ללמוד

יפעת - היא דתית? חרדית?

איך אפשר לדעת אם זה השיניים?

לפעמים גם אדום בטוסיק...

מכל הסימנים רק החניכיים נפוחות מעט, אבל כבר חודשיים לפחות...

 

(כלומר- כבר המון זמן אומרים לנו שהוא עומד להוציא שיניים, בגלל החניכיים.. אבל זה עדיין לא קרה)

הבת שלי הייתה פעם בכמה זמן כמה ימים סובלת מהשיניים ואחרי הרבה זמן באחד הסבבים האלה הם יצאו סופסוף...

גם הבן שלי בן 6.5 חודשים והתחרפנתי מזה שהוא עצבני נורא, מתלונן וכו' לא הבנתי מה יש לו!

עד שפתאום בלי שום התראה מוקדמת ביצבצה לה שן ראשונה ואיתה חזרו השקט והשלווה. (שנעלמו מהר מאד כי עכשיו יוצאת שן שניה) אבל עכשיו כבר יודעים מה יש לו ולא מתרגשים, רק מנסים להקל.

שימי לב לסימנים שאמרו פה למעלה- נפיחות בחניכיים- אפשר להעביר אצבע ולהרגיש פשוט הר איפה שיוצאות השיניים.

הוא מירר הרבה, נושך, תופס צעצועים ו'טורף' אותם וכו'..

כבר יצאו לו 2 שיניים בגיל 3 חודשים..

אבל אני כבר לא זוכרת מה היה אז.. כנראה לא התנהגות שונה במיוחד...

 

עכשיו כנראה הגיע תורם של השיניים למעלה

 

ממש תודה על ההסבר, התנהגותו אכן דומה לבן שלך..

נשמע לי טמטמת קלה בהשוואה למה שקורה לי לפעמים... אתמול הכנתי לבנות פתיתים ונקניקיות. כמה שעות אח"כ, כשבעלי היה בדרך הביתה, הוא אמר לי שהוא חושב לאכול פיתה ונקניקיות. אמרתי לו "אה, זה דומה למה שהבנות אכלו, הן אכלו פיתות ונקניקיות", ועברו חמש דקות עד שהבנתי שאמרתי "פיתות" במקום "פתיתים"...

בהיריונות הקודמים, הייתי מציעה לו חלב ומחזיקה את הסוכר, או להיפך... לא נורא, זה עובר בסוף

היום הנקתי וכבר רציתי שהילדה תקום משנ"צ כי נהיה מאוחר (אם שאלתם זה לא עזר היא עוד ערה) אז קראתי לבעלי שיבוא "להדליק אותה" (התכוונתי להדליק את האור ולהעיר אותה ויצא חיבור של הלהדליק והאותה)

הקטנה הייתה בת חודשיים ואני אז הייתי בסוף סמסטר מלא עבודות ומבחנים, אני יושבת יום אחד לכתוב עבודה והקטנה על הנדנדה לידי, פתאום היא התחילה לבכות והוציאה אותי מהריכוז, ואני בשיא הטבעיות לוקחת את השלט של הסטאריו שהיה לידי מכוונת לכיוון שלה ולוחצת על הכפתור שמנמיך את הקול ומחכה לשקט, כשנפל לי האסימון התעלפתי מצחוק

ניצחת!

היינו אצל ההורים שלי ונכנסתי לחדר להניק ואז היה רעש מבחוץ והתחלתי לבקש מבעלי (קלטתי שניה לפני שאמרתי מה אני צריכה) שיצא לבדוק אם זה לא הקטן משמיע שם קולות כי אני לא יכולה לבדוק בעצמי כי אני באמצע להניק..
כמה שעות אחר כך חיפשתי את הקטן בעגלה לידי כשהוא היה בידיים של בעלי שישב ממש מולי...

אני כבר שוכחת קבוע את הטלפון במקרר, אני כותבת בשגיאות כתיב והילדים צוחקים מהשטויות שלי. נהייתי סתומה לחלוטין.

באנו לחתום חוזה ובעלי נתן לי לכתוב את הצק על סכום של 15 אלף ש"ח

ואז שאלתי- כמה אפסים? 3 או 6?

בעלי והמתווך כמעט התעלפו מהשאלה..

(את רוצה לכתוב 15 מיליון???)

 

ואז עוד הגשתי למתווך את הצ'ק חתום על כל הפנקס צ'קים

שרציתי להחזיר משהו לארון כלים ופתחתי בטעות את המקרר ובמשך דקה ניסיתי להבין מה רציתי מהמקרר...

מלא זמן ניסיתי להוציא את המפתח של האוטו מהסוויצ' והוא תקוע...

כבר השתקתי את הילדים, ניסיתי לסובב לשני הכיוונים וכלום...

שניה לפני שהתקשרתי לבעלי גיליתי שאני על דרייב ולא על פארק...

והבן שלי היה איתי והתחרפן כבר בכסא תינוק, אז ביקשתי מבעלי שיבןא לחלץ אותנו. והוא לא יכל לבוא מהעבודה אז שלח את חמי... וחמי כל כך התעצבן עליי אני חושבת שהוא לא ידע בכלל שאני בהריון.. זה היה ממש בהתחלה. פדיחות אש

ללמד יום שלם בבית ספר כמה כיתות, לחזור הביתה ולגלות שהחולצה שלי הפוכה!!!!

 

מזל שהיה לי מעל קרדיגן פתוח וזה הסתיר את התפרים שבצידי החולצה, אם הייתי מורידה אותו היו רואים את כל התפרים שבכתפיים..... ב"ה זה הייתה חולצה כזאת עם צווארון משתפל אז לא ראו...שעה בדקתי את עצמי במראה אח"כ...

 

 

 

ללמד יום שלם בבית ספר כמה כיתות, לחזור הביתה ולגלות שהחולצה שלי הפוכה!!!!

 

מזל שהיה לי מעל קרדיגן פתוח וזה הסתיר את התפרים שבצידי החולצה, אם הייתי מורידה אותו היו רואים את כל התפרים שבכתפיים..... ב"ה זה הייתה חולצה כזאת עם צווארון משתפל אז לא ראו...שעה בדקתי את עצמי במראה אח"כ...

 

 

 

הקדמה: יש לי מפתח למשרד שאני עובדת בו וגם למשרד ליד. שני המפתחות דומים. אז סימנתי את המפתח למשרד שלי בטיפקס שאוכל לזהות אותו בקלות.

הטיפקס עם הזמן התקלף ויותר ויותר לקח לי זמן לזהות את המפתח.

היום אני מתלבטת מלא זמן ומחפשת בדל של שארית טיפקס והייתי צריכה דחוף לשירותים.. אז חשבתי כבר לנסות את אחד מהם ולבדוק אם זה המתאים...

אני באה להכניס למנעול.. ונופל לי האסימון שאני בכניסה לבית צריכה את המפתח לפלדלת בכלל!!

גררר..

שעות שינה דחוף!

אני עובדת בחנות צעצועים ואתמול באמצע היום אני לא מומאת פתאום את הפלאפון שלי, ששנייה לפני הייתי איתו!! ניסיתי להתקשר אליו מכל מי שנכנס לחנות(הוא היה על רועש) ופשוט לא שמענו כלום!!!
ניסיתי אלף פעם והתחלתי לחשוב שאולי כבר גנבו לי אותו..
כבר הגיעה השעה שהייתי צריכה ללכת ובבושת פנים חזרתי הביתה בלי הפלאפון..
התקשרתי מאחותי לבעלי והוא ניסה להוריש אפליקציה שמאתרת את הפלאפון..הוא הצליח לאתר ואמר ששהוא נמצא ביישוב אבל מה-בתנועה!!!! נלחצתי וישר אמרתי זהו בדוק גנבו לי אותו!! אני חייבת לדעת מי זה!
אחרי כמה דק בעלי מתקשר לאחותי מתתת מצחוק ואומר לי- איזה טפשת הריוווןןן!!! מה מסתבר???
באה מישהי לחנות וקנתה מתנות לילדים שלה בשם בעלה שחזר מחול ולא הספיק לקנות להם.
טוב, עטפתי כל מתנה בנפרד, שמתי בשקיות ושלום על ישראל. מה שיתברר אחרכל זה שהיא שונעת בבית צלצול מהשקיות של המתנות!!! אני עטפתי לה את הטלפון שלי במתנה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלומצ. ממש צחקתי בקול רם!

משהו מההריון הראשון, אני זוכרת את עצמי יושבת עם מליון רשימות של "מה צריך לארגן לקראת הלידה" ובאחת הרשימות היה כתוב שצריך למצוא מי יהיה עם אחים הגדולים לזמן שנוסעים ללדת,

אני מתחילה לחשוב, הצילו! עם מי אני אשאיר כזה תינוק קטן. על מי אני בכלל אסמוך? עכשיו הוא בבטן שלי ועד שהוא יוולד אני לא רוצה בכלל לעזוב אותו!!

 

ככה כמה שעות הייתי מוטרדת עד שקלטתי שאני הולכת ללדת אותו וסביר להניח שהוא יהיה איתי ביחד בזמן הלידה 

אצל ההורים שלך או של בעלך?

זה מה שאני עשיתי ובאמת ילדתי בשבת בלילה.

 

אם לא, אולי יש לך אחיינית/בת דודה/שכנה שתוכל לבוא לישון אצלך ובמקרה הצורך להשאר עם הילדים.

האפשרות היא להזמין זוג מקסים עם תינוקת, אבל זה לא פשוט לאור התנאים...

שאפשר ללכת אותו בשבת ותשאלי אותה מראש אם יהיה אפשר לקרוא לה בשבת אם..

 

ואם תצטרכי ללדת הבן הגדול ירוץ לקרוא לה

לידה שניה:

בלי קשר לשבת, לא היה לי מישהו מהמשפחה שיכל להיות זמין לי ברגע שאצטרך ללדת.

הברירה היחידה שלי הייתה לסכם עם המטפלת שתקבל את הילדה ברגע אמת, עד שבעלי יחזור הביתה לאחר הלידה. המטפלת הסכימה לקבל את הילדה בכל שעה שנצטרך, וגם בשבת. היה ברור גם לי וגם למטפלת, שמרגע שהילדה מגיעה אליה, ועד שבעלי לוקח אותה, המונה דופק, וצריך לשלם. אבל לא הייתה לי ברירה אחרת! עדיף לשלם מאשר לקחת את הילדה אתנו...

 

בפועל הכול היה בסדר גמור. הלידה הייתה ביום חול. התחילה בבוקר, והסתיימה בצהריים. הילדה הייתה אצל המטפלת 8 שעות.

 

בלידה השלישית היה אותו סיכום בדיוק. המטפלת הסכימה לקבל גם את הילדה הבכורה , שכבר הייתה בגן עירייה. התשלום בהתאם כמובן.

 

הבעיה הפעם הייתה שעברתי את התאריך, והשבת שהתקרבה (בשבוע 41) הייתה שבת כלה של הבת של המטפלת.

ביום שישי גם נסעתי לביקורת, ולא ידעתי עם מי להשאיר את הבנות. ב"ה חמותי הסכימה להגיע אלינו לשישי-שבת. (נסעה אלינו דרך של 3 שעות!) באותה שבת ילדתי ב"ה.

 

אז דיברתי עם המטפלת אתמול, והיא הסכימה שנביא לה את התינוקת.

עכשיו אני בטלפונים למצוא לשאר החבר'ה סידורים.

לילדי בית ספר זה יהיה יותר קל.

אני מקווה שלילדת הגן גם יהיה בסדר.

נראה לי לא בטוחה

אני סופרת ת'ימים שיגמר השליש הראשון רק בגלל הבחילות, מסתבר שהן חוזרות........

 

בדיוק גילית שירדתי 3 קילו מאז תחילת ההריון בגלל שאני בקושי אוכלת ומקיאה המון

אם נהיה מדויקים בשליש ראשון היה לי בחילות נוראות

בשליש שני היה לי בחילות קלאסיות

ובשליש שלישי ההי בסדר

הוריד אחרי הלידה!

באמת מייאש במצבך להחשף לעובדות מצערות שכאלה, אז תדעי שזה ממש לא אצל כולן!
לי היו בחילות נוראיות בשליש הראשון ועכשיו אני בתשיעי וב"ה לא היה כלום בזמן האחרון.
אוטוטו יעבור לך ותרגישי כמו חדשה!

כמו שאמרת זה כל כך צעיר כך שיש רק שק הריון.

אם יש לך תור בשבוע הבא ואת מרגישה טוב אז לא חושבת שיש סיבה להילחץ..

תהיי חיובית ובע"ה הכל יהיה בסדר.

לא נראה לי שאם את מרגישה בסדר ולא רואים עליך כלום תהיי חייבת לספר כבר בשליש הראשון.

מתי כן צריך לספר אני לא יודעת. בהצלחה וברוכה הבאה לפורום.

אני זוכרת שגם אני ביררתי את זה אז בזמנו. ולפי החוק אישה הרה צריכה לספר למעסיק על הריונה (נדמה לי שאפילו חייבת, כי הם צריכים להיערך לכך). אבל עד חודש חמישי היא לא מחוייבת והמעסיק לא יכול לעשות כלום אם לא סיפרה.

 

ובאמת אל תדאגי לגבי הא"ס. ברוך ה' אם את מרגישה טוב והכל בסדר, אז הכל בסדר

ה' נתן לך מתנה ושומר לך עליה...תסמכי עליו!

להחליף תחבושת?

יש עליות וירידות בדימום אחרי הלידה.

אם צריך להחליף תחבושת כל רבע שעה זה לא תקין,

אם יש ריח רקוב זה לא תקין,

אם יש קרישי דם בגודל אגרוף זה לא תקין.

 

כמה התבאסתי על החלב שהייתי צריכה לזרוק כשעשיתי ניתוח חודש אחרי הלידה של הגדולה וזה היה הרבה פחות זמן אז שבועיים בטח זה סיוט!
תנסי לפרגן לעצמך דברים נחמדים בזמן השאיבה...
אולי לראות איזה סדרה נחמדה עם אוזניות ככה גם תהיה לך יותר סבלנות וגם הרעש לא יציק לך...
איזה משאבה יש לך? אולי כדאי למצוא משאבה יותר שקטה ושנחשבת למגבירת חלב להשאיל לתקופה הקרובה?
תדעי שהסיפוק כשמצליחים להניק אחרי כאלה אתגרים הוא ענק! (הבת שלי ינקה עד גיל 10 חודשים בערך והגמילה הייתה בגלל ההריון וזה הרגשה טובה לדעת שהצלחתי לתת לה כ"כ הרבה למרות הקשיים)
ואחרי כל העידודים- אם את מרגישה שזה פוגע בשלווה ובשפיות שלך ולוקח ממך יותר מידי כוחות אז תותרי... אמא בריאה חשובה יותר וב"ה שיש היום תמ"ל והוא טוב ומספיק והמוני ילדים גדלו עם תמ"ל מכל מיני סיבוץ והם בריאים ומאושרים...

מבינה את הקושי והמועקה,

גם לי פעם היו שבועיים שרק שאבתי..

תראי את זה כנסיון מ-ה', "כחלב של אמונה",

תנסי להסיח את הדעת מהשאיבה, תקראי, תהיי במחשב רק לא לחשוב על השאיבה..

 

ובטח שישאר לך חלב, השאיבה מגבירה את החלב, לי בזמנו אמרו להקפיד על רבע שעה שאיבה מכל צד,

אפילו שלא יוצא חלב, רבע שעה, וזה ממש הגביר לי את החלב.

 

וגם אם תתני לו תמ"ל בסוף זה לא כזה נורא, יש בזה הרבה יתרונות- בלילה הבעל יכול לקום להכין ולא כמו בהנקה שאת חייבת,

את מרגישה שהתינוק פחות תלותי,

אבל תנסי לשמור על מה שייש בהנקה רק אם זה לא גובל באיבוד הדעת,

תשמרי על עצמך שלא תהיי בדיכאון ח"ו...

תודה!

אולי מישהי מוכשרת ממני תצליח.

תודה

(זה נראה כאילו הכתבה לא הועתקה, אך למעשה היא כן):

להקדים תקשורת אסרטיבית לחיבוק הדוב המשפחתי  מאת: בשמת אבן-זהר מזל טוב! ילדת!  אמא שלך באה לבקר אותך בבית החולים, מאושרת לראות את התינוקת שלך. בדיוק התינוקת זזה בעריסה שלה ומשמיעה קול, ואת שולחת יד לקחת אותה להנקה. "לא!" אומרת אמא שלך וחוסמת את הידיים שלך, "אל תקפצי לכל פיפס שלה! שלא תגדל לך מפונקת!" את ישר מתעצבנת, כי את מאמינה שצריך להיענות מייד לאיתותים של התינוק. מה היא מתערבת לך?  את שבוע אחרי לידה, מאושרת עם הבן שלך. מחר הברית, והחלטתם להזמין מוהל הביתה בהרכב מצומצם ביותר, ואת המסיבה לעשות רק עוד חודש, כשאת והתינוק תתאוששו. כל המשפחה מתקשרת שוב ושוב לשכנע אותך לעשות אירוע עם הברית. הם מאוד נעלבים ונפגעים מהבחירה שלכם. חמותך מתחננת בדמעות, שהמצווה דורשת שכולם יאכלו וישמחו בזמן המילה, ושהם יממנו הכל – האולם, האוכל, רק תגידי כן. וגם מאיימים: אם לא תסכימו, הם לא יעזרו במימון המסיבה המאוחרת. את מותשת ולחוצה וכבר התחלת לבכות.  כן, כן, לא נעים, אבל כמו שבהריון נגעו בבטן שלך אנשים זרים לגמרי, אחרי הלידה עוד מחמירה ההתערבות בחיי המשפחה שלכם, ובמיוחד בדרך שאתם מגדלים את הילד. מהר מאוד תתחילי לגלות את כוחה של המשפחה ללחוץ על אמא טריה, ולאלץ אותה לחיות ולגדל את ילדיה לפי התכתיבים של אחרים.  זה הזמן ללמוד כבר מההתחלה תקשורת אסרטיבית, שבה את מבהירה את בחירתך, בלי מריבות, עלבונות והיפגעויות.  מה שאת רוצה הוא דרך להבהיר לקרובים ולחברים (ולפעמים גם לבעל, לרופאה או לשכנה) את עמדתך, בחירתך והעדפתך – בלי להיגרר למריבה. מעל לכל, את לא רוצה להעליב אותם. חשוב לך לשמור על יחסים טובים, ולהרגיש טוב עם עצמך, ואת לא תרגישי טוב אם הבחירה בדרך שלך תגרום לסיכסוכים משפחתיים.  הדרך לכך מתחילה בתקשורת פורייה. קודם כל בינך לבין עצמך, ולאחר מכן בינך לבין אחרים.  להלן תיאור מקוצר של תקשורת כזאת.  כאן, לדוגמא, אמא שבתה בת החודשיים לא רגועה במפגשים משפחתיים, והמשפחה נעלבת מכך שהאם מתחילה להימנע מביקורים:  שלב 1 –  את מנסחת לעצמך משפט חיובי ואישי (שמדבר עלייך, על בחירותייך, על רגשותייך, ובלי שלילה, למשל, לא מה את לא רוצה – אלא מה את כן רוצה), שמבטא את מה שאת באמת רוצה בסיטואציה הזאת.  אם מה שאת באמת רוצה הוא, למשל, להמנע ממפגשים משפחתיים בחודשיים שלושה הקרובים, עד שבתך תגדל קצת, אז המשפט יכול להיראות כך:  "אני מאוד מודה לך על ההזמנה, אבל אני לא אוכל לבוא (הערה: ייתכן שתעדיפו שבן זוגך יילך בלעדייך, וייתכן שתימנעו בהרכב מלא). בתי כרגע מאוד רגישה לרעש ולאנשים, ובשלב זה אני מעדיפה להקל עליה".  תרשמי אותו לעצמך כדי שתוכלי לשנן אותו ולהיזכר בו במהלך השיחות.  עכשיו בן שיחך (למשל, חמותך) יענה. למשל, משהו כמו: "את מתחילה רע מאוד! תינוקת כזאת קטנה כבר מכתיבה לך את כל החיים!"  שלב 2 –  חשוב ביותר. את מקשיבה טוב טוב למה שנאמר לך, ומנסה לשקף בחזרה את דברי הדובר, להכיר ברגשותיו, ולהראות לו שאת באמת שומעת אותו. למשל:  "את חוששת שאני מקריבה את עצמי בגלל התינוקת."  עכשיו היא תענה על זה, ובטח תשלח לעברך עוד חץ. את בטח יודעת איזה טענות מעלים נגדך. אם לא – את תגלי מהר מאוד...  שלב 3 –  את, שוב, מקשיבה טוב טוב למה שנאמר, ושוב מזהה את הרגשות שמאחורי הטענה, ומכירה בהן. כמו כן, חשוב להבהיר את מה שאת מעריכה: למשל, את מעריכה את זה שחשוב להם שיהיה לך טוב, את מעריכה את זה שמבשלים בשבילך ודואגים שאת, בתור אשה אחרי לידה, תאכלי טוב ולא תצטרכי לבשל, את מעריכה את זה שרוצים לתרום לך מנסיון של הורים ותיקים.  אחרי שאת משקפת את הנאמר לך, מכירה ברגשות הדובר, ומציינת את מה שאת מעריכה (לא בהכרח בסדר זה), את חוזרת כמו תוכי על המשפט שהכנת לך מראש, נגיד "אני לא אגיע לארוחה ביום שישי. בתי כרגע מאוד רגישה לרעש ולאנשים, ובשלב זה אני מעדיפה להקל עליה".  שוב תקבלי תגובה, שוב תקשיבי טוב, תשקפי ותכירי ברגשות, ושוב תחזרי כמו תוכי על המשפט שלך, שמבהיר באופן חיובי מה את רוצה.  על המשפט הזה תחזרי כמה וכמה פעמים במהלך השיחה, כמה שיידרש כדי שמי שמדבר איתך יקבל אותו סוף סוף. ככל שתחזרי על זה, בשלווה ובבטחון, תוך כדי הבנה לעמדת הזולת והערכה לכוונותיו הטובות, כך יקבלו אותך יותר ברצינות.  זו עוד סיבה שחשוב לחשוב טוב-טוב על המשפט שלך, ולוודא קודם כל שהוא מבטא בדיוק-בדיוק את מה שאת רוצה. אני כללתי למשל מלים כמו "בשלב זה", שאומרות שזו החלטה זמנית שלך, שבהחלט עשויה להשתנות תוך שבועיים, אם השלב הרגיש יעבור תוך שבועיים.  האם בבית החולים יכולה למשל להגיד לאמה:  "אני מאוד שמחה שאת דואגת לי. אבל אני מעדיפה להגיב לתינוקת שלי במהירות. אני רוצה שהיא תרגיש שהיא יכולה לסמוך עלי".  [הסבר: קודם כל, תודה והערכה למה שאמא אמרה. חוץ מזה, נדירה האם שתגיב "בכלל לא דאגתי לך, אני פשוט חושבת שאת לא מבינה בתינוקות ולא יודעת איך מחנכים אותם שלא ייצאו מפונקים"... אחרי מילות ההערכה לאם בא המשפט שלך, המצהיר באופן חיובי ובלשון "אני" את הבחירה שלך, הרצון שלך, האמונה שלך.]  אמה עשויה להגיד: "אה, זה הרעיונות החדשים האלה שלך שקראת באיזה ספר! תאמיני לי, התינוקת הזאת תטרטר אותך ככה! ואת סתם מקלקלת אותה!"  [עצרי! לא מרביצים לאמא! נכון שמתחשק לך, אבל בואי ננסה משהו אחר. ברוב המקרים, כדאי להימנע בכל מחיר מהיסחפות לויכוח איזו גישה "מקלקלת" תינוקות, כי נדירה האם שתשתכנע ממך, בוודאי ביום הראשון לחייה של התינוקת הראשונה שלך:]  האם הטריה: "את מאוד מודאגת שאני אתעייף מהטיפול בה. בכל אופן, חשוב לי להגיב אליה במהירות. אני רוצה שהיא תרגיש שהיא יכולה לסמוך עלי".  אמה: "מה את חושבת, תינוקות זה עבודה קשה. איך שאת בכית לי בחודשים הראשונים! לא היה קל איתך".  האם הטרייה: "כן, אני מאמינה לך, בטח יהיה לי קשה. אני מקווה שתוכלי לבוא לעזור לי לפעמים."  מיומנות תקשורת כזאת יכולה לעזור לך לכל נושא בעתיד: לבחירות שלך בהנקה, בשינה, במזון מוצק, בבגדים, בגן, במטפלת, בחוגים, בכל דבר. כל אחד יתערב לך ו"ייפגע" מזה שאת לא עושה מה שאומרים לך, וככל שתיכנעי יותר, רבים הסיכויים שתרגישי יותר ויותר רע, לחוצה ומתוחה. וחבל.  כדאי לך לרשום מהזיכרון את כל המשפטים שאומרים לך, ולנסות מראש להכין את עצמך לזהות את הרגשות שמאחוריהם, ולנסח משפטי תגובה רגועים וחיוביים. זו הצעה שלי, כי אני מהמרת שרובנו, כמוני, מתבלבלות ב"שידור חי" ולא יודעות מה לענות.  כדאי גם לסנן שיחות, ולהשתדל לדבר עם כמה שפחות אנשים, כי עשר שיחות כאלה (עם חמותך, חמך, גיסך, אחותך, אמא שלך ואשתו של הדוד של בעלך) אולי יספקו לך שפע הזדמנויות לתירגול, אבל גם יתישו אותך כליל.  את האנרגיות את רוצה להפנות כרגע אלייך ואל התינוקת או התינוק המתוקים שלך.  אז תבחרי מראש עם מי כן תדברי, ובשביל כל המתקשרים האחרים (שאינם תומכים. עם תומכים בעמדתך אין צורך להמנע משיחות) את בדיוק מתרחצת/מיניקה/ישנה/יצאת.  בהצלחה!

il

זה מאמר מקסים אבל תוהה עד כמה פרקטי, גם ככה אחרי לידה את גוש הורמונים, אז לךהנתחיל לעבוד בשכל לפני שמגיבים, ובשיקול דעת וקור רוח...

 

זה כל כך מעצבן כל ההערות האלו!!!!!

בהתחלה נאבדתי לגמרי  

ואז הבנתי שאם שניהן גדלו משפחות לתפארת למרות שיש להן גישות שונות

כנראה זה לא באמת משמעותי ..

והיום -אני גרה רחוק משניהן מערבת אותן בקושי ואז כשפעם ב.. יש עצה אני כבר מסוגלת לשמוע אותה 

והן באמת עזרו לי בכמה דברים

 

דווקא נראה לי שאם משננים אפשר לזכור את זה גם במהומת ההורמונים...

ממש שימושי.

חבל שלא קראתי את זה לפני הלידה האחרונה!

חברה שלי סיפרה לי שכל פעם שהם מפחדים לעשות משהו שיעצבן את החמות, הם אומרים (בינם לבין עצמם)- צריך להיזהר מליקוי חמה...

ואם היא כבר התעצבנה הם שרים: פעם החמה זרחה גם לי, ועתה נותרתי בשלכת...

זה נשמע קצת כמו גזים.. במיוחד אם היא פולטת הרבה אח"כ כנראה שאכלה קצת יותר מדי..
אבלל זאת רק השערה..

אבל לא בהכרח שהם רעבים. אם היא פולטת הרבה בלילה אולי היא אוכלת יותר מידי (היא פולטת גם במהלך היום?).
יכול להיות שכשהיא "מחפשת" היא רק רוצה למצוץ. אולי תנסי לתת לה מוצץ?

תודה!

היא לא מסכימה מוצץ.

אתמול ניסיתי- היא מצצה בקולי קולות כמה דקות עד שנמאס לה והתחילה לבכות...

פליטות זה אומר בהכרח שאכלה יותר מדי?

בלילה היא פולטת כמויות יותר גדולות מביום.

 

 

נניח שהיא לא רעבה. יש דרך להרגיע אותה ולהרדים אותה?

פליטות זה לא בהכרח כי תינוק אוכל יותר מידי, יש תינוקות שפולטים ויש שלא. אבל בגלל שאת אומרת שבלילה היא פולטת הרבה וגם אוכלת הרבה, אז יכול להיות שהיא באמת אוכלת יותר מידי.
בקשר למוצץ, יכול להיות שהוא גדול לה מידי או שהיא לא אוהבת את הסוג הספציפי. הבת שלי משתמשת במוצץ לסרבנים, הוא קצת יקר אבל לפחות היא אוהבת אותו, ותאכלס זה יותר זול מלהתחיל לקנות את כל הסוגים והיא לא תאהב. ניסיתי לפני את מאם וזה היה לה גדול מידי ושל לייף היא לפעמים כן מוכנה למצוץ. תנסי מוצץ אחר, אולי היא תאהב.

אם היא לא רעבה תבדקי אולי משהו מפריע לה- חם לה מידי, קר לה, טיטול מלוכלך. או שאולי היא רוצה להתנחם על הידיים שלך

אנסה את עצותיכן

זה בעייתי, כיוון שרק את הבסיס ניתן לקשור עם חגורת הבטיחות לרכב.

 

ללא הבסיס התינוק קשור בכסא, אבל הכסא שלו לא מחובר למושב הרכב עצמו

ובמקרה של תאונה ח"ו הכסא עלול לעוף

הסלקל שלנו אפשר לחגור אותו או אפשר לחבר לבסיס. (לא מהחברה הזאת)

ואנחנו לא קנינו,ויש מקום לחבר במאחורה של הסלקל את החגורה של הרכב.

אבל אנחנו לא קנינו את הבסיס, ומחברים את הסלקל עם רצועות הבטיחות של הרכב. (סלקל של מקסי קוזי)
הבסיס הוא בעיקר לנוחות, מי שמעביר הרבה פעמים את הסלקל מהרכב לעגלה, ולא רוצה כל פעם להתעסק עם החגורות(למרות שזה אפשרי, רק סתם פחות נח. עניין של תקציב, לדעתי...)
אז משתמש בבסיס.

חוזרת בי

 

פשוט ככה זה אצלינו!

אז הנחתי שזה הסטנדרט

אנחמו קנינו את עגלת ג'ואי. אומנם לא השתמשנו בה עדיין..)עוד לא ילדתי(
אבל בגדול ממה שראינו ומהחוות דעת שקראנו ושמענו היא טובה ומי שקנו די מרוצים ממנה. סה"כ אין עליה הרבה חוות דעת באינטרנט, נראה לי היא עגלה חדשה ולא מוכרת כל כך עדיין

לגבי השאלה השניה זה תלוי סלקל. יש סלקלים שניתן לקשור אותם לרכב ללא הבסיס . הילד קשור בסלקל והסלקל קשור לרכב. לא נראה לי זה תלוי סלקל, אבל אל תסמכי עליי...תשאלי

לפני חודש וממה נהנים ממנה! קנינו עם אמבטיה אז בטיולון עוד לא השתמשנו..

אבל הבנתי שיש כמה סוגים שזה בלתי אפשרי.

אז צריך לברר בחנות.

ביות חלקי- התינוק גם לידך וגם בתינוקיה. (הוא בתינוקיה בעיקר בלילה..)

את יכולה להיסתכל באתרים של בתי חולים הם מסבירים שם מה זה ביות מלא וחלקי ובביות חלקי הם רושמים מתי התינוק אצלך ומתי בתינוקיה. (זה מה שאני ראיתי..)

ובתינוקיה?סתם שומרים עליו כדי שהאמא תנוח?

אני מציעה לך להיכנס לאתר של בית החולים בו את רוצה ללדת ולקרוא שם. בדר"כ הם נותנים את כל האינפורמציה וגם טלפון לבירורים.
(הבנתי שיש גם הבדל אם את מניקה או לא. כי מי שמניקה אז מתקשרים אליה כשהתינוק צריך לאכול..)

לפי הוראות משרד הבריאות תמ"ל נחשב להתערבות רפואית - ומותר רק לאמא להאכיל את הילד או לאחות בנוכחות האמא.

מלבד פעם אחת בלילה שמותר לתת תמ"ל בחתימה של האם.

(הם ראו שאני ערה אז פשוט קראו לי. היתה חויה חביבה בתינוקיה עם אחת פריקית של הנקה 

היינו רק שנינו והיה ממש כיףףף)

מי ששמה בתינוקיה,ולקחה לפי השעות שהם נותנים,אם היא רצתה להניק בלילה היתה צריכה לחתום,או לרשום להם אצלם או משהו כזה...אחרת לא הביאו אותו להנקה בלילה,והוא קיבל תמל.

אם אני זוכרת נכון, לא בכל בית חולים מאפשרים ביות מלא, וכדאי לברר מראש - אם חשוב לך. 

ובע"כ יש רק ביות חלקי או מלא. והמחלקה של ביות מלא הרבהההה יותר שווה. 

בתינוקיה לא שומרים עליהם מעבר לטיפול פיזי ושמירה מסכנות

כשתינוק בוכה לוקח להם זמן להתייחס אליו ולא תמיד הן מבינות למשל שהוא רעב

וצריך לקרוא לאמא

ואני לא מאשימה אותן בכלל, בסה"כ אין להן אפשרות להגיע לכל התינוקות כי יש

כמה אחיות בודדות על כמה עשרות תינוקות

זאת ההסיבה העיקרית שאני לוקחת ביות מלא

שצריך גם לקחת בחשבון את הכוחת הפיזיים של האמא...
אני הייתי מותשת ברמות היסטריות,שבקושי כשהוא היה איתי היה לי כח,וממ שהייתי צריכה את הזמן לעצמי,וגם היה לי טוב שביןמיים הראשונים זה לא היה הכל בבת אחת,הייתי צריכה בתור התחלה את ההרגשה שכן עוד קצת יש לי זמן שאני רק לעצמי,ולא צריכה לדאוג לו ולטפל בו 24 ש',זה נורא תלוי אופי,זה לא שאני עם בעיות,פשוט הייתי צריכה זמן לעצמי לעכל הכל.

ב 5 וחצי בבוקר לוקחת את התינוק מהתינוקיה כשהוא רחוץ ורענן להאכלת בוקר.

ב 7 מחזירה אותו לתינוקיה והולכת לחדר האוכל לאכול,

חוזרת לחדר מתפללת קוראת קצת וב 9 בבוקר לוקחת אלי את התינוק שנמצא איתי בחדר עד 1 בצהרים .

בשעה 1 מחזירה אותו לתינוקיה לטיפול צהרים הולכת לאכול בעצמי מתארגנת לוקחת אותו חזרה אלי לחדר

7 בערב מפקידים אותו בתינוקיה לטיפול ערב הולכים לאכול ישנים קצת קוראים וכו' 

ב 8 וחצי לוקחים אותו חזרה ואת ההמשך אני לא ממש זוכרת אבל ב 12 בלילה כולם בתינוקיה ללילה

צוות הלילה טיפל בתינוק שלי נהדר- 

הם ערסלו אותו וקשקשו לו עד שהוא נרדם(הסבירו לי שהוא היה צריך צומי ולא רק אוכל)

 

לסיכום:

שעות הטיפול בתינוקיה מקבילות לשעות שבהן את אוכלת מתקלחת או חוטפת תנומה קלה 

התינוק היה איתי כמעט כל שעות היום 

אם את רוצה לישון תמיד את יכולה להכניס אותו לתינוקיה שישמרו עליו 

מבחינתי החסרון של הדבר הזה הוא שאת לא ממש לומדת לטפל בתינוק מה שאני מניחה שכן קורה בביות מלא

אבל בשעות לא עמוסות אני מניחה שאת יכולה לבקש מהן להראות איך מחתלים וכו' 

מזועזעת מצוות התינוקיה ומהרעיון הזה בכלל....

אל תשכחי שאחרי לידה את יולדת!!!

מי שלא עברה לידה לא נראה לי שיכולה להבין אפס קצהו של מה זה להיות יולדת

גם לא מי שעברה מונו קשה

את קרוסה מרב עייפות ועם כל זה שאת שמחה מאוד לטפל בתינוק

את צריכה קצת זמן בשקט לאכול ולנוח 

כמו שכתבתי - רב היום התינוק יכול להיות איתך . זו בכלל לא בעיה 

ביקרתי שם בת דודה שלי והייתי באמת קצת מזועזעת מהתינוקייה. המון תינוקות צורחים.

כשילדתי שמו אותי במחלקה א', וגיליתי ששם התינוקייה רגועה ונעימה הרבה יותר.
כנראה ד' תמיד מלאה כי היא מבוקשת וזה אטמר שהתינוקייה עמוסה בטרוף.

נראלי רק 16 יולדות ובכ"ז...

 

צוות התינוקיה היה ממש לא סימפטי! בפעם הראשונה שהפיצי עשה צואה, בדיוק החזרתי אותו לתינוקיה

והאחות פשוט תלשה ממנו את הטיטול והוא צרח מכאבים, הערתי לה שאני מבקשת שתטפל בו בעדינות

והיא צעקה עליי שאצא ושאני רק מפריעה וכו'... הן גם לא היו יהודיות ואולי זה גם השפיע על יחסן...

 

בשורה תחתונה שיצאנו מבית חולים, יצאתי עם תינוק צרוד מרוב בכי

ואיתי בבית הוא פשוט לא בכה לרגע!! והיה התינוק הכי רגוע בעולם!!

גם כשהוא היה רעב, הוא היה ממש מיבב בעדינות ומחכה....

באמת היועצת הנקה הסבירה לי שתינוק שומע תינוק בוכה, הוא מייד פורץ בבכי כי הוא חושב שיש סכנה

קרובה ומזעיק את הוריו להיות לצידו.

ובאמת, שהנקתי אותו בתינוקיה פשוט שמעתי את כל התינוקות צורחים ביחד

ואחות אחת אומרת: זה לא תינוקיה, זה צרחניה....

 

קיצר, אני מתפללת לקב"ה שייתן לי כוחות כדי שבלידות הבאות אזכה בעז"ה להיות צמודה לקטן בשעותיו הראשונות בעולם.

אני חושבת שתינוק שנמצא עם אמא שלו ולא עם צוות אחיות שאין להן רגש כלפיו ושמקבל מענה מיידי,

אין סיבה שיבכה בכלל...

הייתי אחרי הלידה האחרונה במחלקה ג' בשע"צ, ורוב האחיות שזכורות לי היו יהודיות.

ובאמת, יחסית למה שזכור לי ממחלקה ב', ששם הייתי אחרי שתי הלידות הראשונות, יש הרבה פחות בכי בתינוקייה של ג'.

מן הסתם יש שם אחיות נפלאות ומסורות (רק שלא נתקלתי בהן...),

אבל זה לא סותר שבעצם הרעיון יש עיוות לדעתי (הפרדת אם - תינוק בתחילת חייו)

 

אני באמת מתפללת שפעם הבאה אזכה ואצליח להיות במסלול של ביות מלא!

 

 

רק עוד לא היה לי האומץ לממש אותה (אני תמיד מפחדת שלא יהיה לי מספיק כוח אחרי הלידה לטפל בתינוק בביות מלא).

ילדתי לפני שלושה חודשים, והפעם השתדלתי בכל רגע אפשרי שהתינוקת תהיה איתי. (אולי כפיצוי על הלידה הקודמת, שאז הקטנים היו בפגייה...)

לא בביות.. והיה ממש טוב! הבת שלי הייתה מאושפזת 5 ימים כי ירדה במשקל מלא ןהאחיות בתינוקיה היו מדהימות.. היא לא הסכימה לאכול בכלל וממש עזרו לי.. היה בכי בתינןקיה אבל הן ממש השתדלו להגיע לתינוקות שבכו..

ומה עם המחלקה החדשה?יש עכשיו חדש בשערי צדק?מישהי היתה פעם?

אבל אני לא יודעת לגמרי במדוייק

הם מחליטים לפי העומס, ומתחשבים בבקשות.
המחלקה החדשה (ד') מרוחקת קצת ומסובך להגיע (מעלית, הליכה ועוד מעלית), אבל היא חדשה.

יש שם אפשרות לביות מלא (התינוק נמצא בתינוקיה כשמגיעים ובבדיקות רופא בהגעה ובשחרור כשהאמא באה להיות איתו, שאר הזמן הוא עם האמא.) בחדרים נפרדים, גדולים ומרווחים.

החדרים הרגילים יפים אבל אין בהם המון מקום, לא יודעת איך זה לעומת המחלקות האחרות.

הצוות מקסים, ורובו צעירות. הוא משותף ליולדות ותינוקיה - האחיות עושות משמרות מתחלפות ביניהם.

זה מאוד מוזר לי.. בשערי צדק מקלחים את הולד??
אני ילדתי באיכלוב והם אמרו שהם לא מקלחים כי זה הכי טוב לתינוק להשאר טבעי וגם הוא קטן או משו כזה..כמובן מנקים אותו אחרי לידה.. אבל לא באמבטיה..

ובכללי לפותחת
באיכלוב את יכולה להכניס ולהוציא מתי שנוח לך..
יעני אם בא לך לישון ב10 אז את יכולה שיהיה שם ולהוציא מתי שבא לך..
ביות מלא זה אומר שהוא תמיד איתך ואת צריכה כם להחילף חיטולים
וכו.. כמובן שאם יש שאלות וצריכה עזרה עוזרים...
לידה קלה!!

בברזילי למשל לא צריך (את יכולה לעבור חופשי בין האפשרויות)
בביות מלא התינוק איתך כל הזמן בחלק מהמקומות הבדיקות נעשות לידך בחדר ובחלק את צריכה לבוא עם התינוק לתינוקיה. בביות חלקי יש שעות שהתינוק חייב להיות בץינוקיה בד"כ (לילה,החלפת משמרות לפעמים,שעות של הבדיקה של הרופא וכאלה) ושאר הזמן הוא איתך..
ללא ביות- התינוק כל הזמן בתינוקיה

לק"י

וכתוב שם באיזה שעות התינוק אמור להיות עם האמא.
אפשר גם להשאיר בתינוקיה כדי ללכת לאכול.
והיו ימים שהתינוק היה לידי גם בשעות שהוא אמור להיות בתינוקיה או שנשאר בתינוקיה בשעות שהוא היה אמור להיות איתי.

ואפשר לעבור...
מתי שאת רוצה אפשר לשים את התינוק בתינוקיה מתי שאת רוצה אצלך ואם צריך קוראים לך (לי למשל קראו לבדיקה של השיחרור ובלילה שחלק מהזמן הוא היה בתינוקיה הביאו לי אותו להנקה לחדר להנקה)

אני בתחילת הריון או נסעתי או קניתי 

ואפילו לא מטעמי בחילות סתם מטעמי סמרטוט (= אני הייתי הסמרטוט)

עזבי אני יבשל!

 

אבל כבר שבת אחת הוא עשה ממש הכל וזה לא נעים לי הוא חוזר מאוחר, עייף...

הכוחות.

במצב כזה אין "לא נעים" מבעלך.

זה חיים ששניכם מביאים לעולם ואתם ביחד עושים מאמץ לתחזק את הבית ולהתארגן לשבת,

בין אם הוא מבשל, בין אם את מבשלת רק דברים שלא דוחים אותך, בין אם קונים אוכל או בין אם מביאים מישהי לבשל בתשלום.

בע"ה יעבור עם הזמן ותחזרי לעצמך.

עכשיו לוקחים נשימה עמוקה ואומרים- הגוף שלי מרוכז ביצירה יומיומית ובגידול של היקר מכל, והשינויים בי לא מאפשרים זמנית את החיים שהייתי רגילה אליהם.

אני אהיה סבלנית וקשובה לשינויים, ואעשה רק רק מה שטוב לי ונעים לי כדי לעבור בשלום.

אם זה ריחות שאני כן אוהבת כרגע (תמיד בתחילת הריון אני קונה תרסיסים עם ריחות שעושים לי טוב ומקלים על הבחילה, מטהר אוויר לשירותים וכו'), מנוחה, מאכלים שעושים לי טוב...

 

על זו הדרך... בהצלחה ורק טוב!!

יעשה...

 

כל השבוע הוא עושה ה-כל! לבשל, לשטוף כלים, לתלות כביסה- כי המרכך כביסה עשה לי בחילה, להביא לי דברים כי אין לי כח לקום... קיצור לא נעים זה לא בקטע של פאדיחה, זה פשוט כבר לא כיף לי לבקש, מרגישה מוגבלת...

אם הריחות של הבישול זה מה שמפריע-

תדליקי נרות בבית ליד הגז, ליד המקרר

וזה סופח את כל הריחות

(צריך להזהר שלא תהיה חלילה שריפה, ולדאוג שיהיה חלון קצת פתוח)

 

נרות עוזרים גם אם לבעלת מתחשק לאכול משהו שאת לא יכולה לסבול את הריח שלו

 

כשהדלקתי נרות כשבעלי רצה משהו שלא הצלחתי להריח בלי להקיא,

הוא חשב שזה ממש רומנטי

 

[כשהוא גילה למה הדלקתי אז הוא אמר-

 אז עבדו עלינו בכל הסרטים  שיש בהם ארוחות רומנטיות עם נרות?! 

  כנארה שהאישה בסרטים הייתה בהריון ... ]

אם חשוב לך לשמור על המשקל, את יכולה לנסות להקפיד לאכול יותר בריא ומזין ופחות שטויות.

כי זהמחלה שעוברת רק דרך דקירות או יחסים, אם אני זוכרת נכון. של גחלחודשיים יותר קריטי

של הצהבת- ממש לא לחוץ.
אני הלכתי לראשונה לטיפת חלב בגיל 4 חודשים.
למה? כי רציתי שהיא קצת תתחזק לפני.

בדר''כ האחיות לא אוהבות שדוחים כי זה עושה להן קצת בלאגן...אבל לדחות של הצהבת בכמה זמן זה ממש לא משנה. זאת לא מחלה שבאמת חוששים להדבקה בגיל כזה...

זה התור הקרוב שהיה... אז כנראה שזה בסדר

מנה ראשונה כבר נתנו בבי"ח והוא לא מעכב את החיסון של גיל חודשיים אז אם זה מה שאפשרי לך זה בסדר...

אצלי באותו יום שהיתה אמורה להתחסן היא לא הרגישה טוב אז האחות דחתה לה ואמרה שזה לא נורא.

את השני חשוב לעשות בזמן.

פשוט עושים את המחומש באותם המרווחים אחת לחודשיים.
אני התחלתי בגיל 4 חודשים. ומרוצה מזה מאוד.

הוא גם די קריטי.

 

מחלת השעלת מסתובבת כרגע. והיא מחלה ממש קטלנית לתינוקות קטנים.והיא חלק מהחיסון של גיל חודשיים.

שמקבלים בגיל חודשיים ואפשר מקסימום בגיל 14 שבועות

אבל בסופו של דבר את יכולה ללדת גם באמצע החורף ופתאום יהיה עמוס.

יותר קל להביא תינוק הביתה בקיץ.

יש נשים שמתכננות כך.

זכיתי ללדת בעיקר בחורף אבל לידה אחת הייתה בקיץ- זה היה סיוט!!!

בדיוק השבוע אמרתי לבעלי שהגעתי למסקנה שעדיף להתחיל הריון בקיץ וללדת בחורף, וזאת למה:

א. בחילות- החימום הלא טבעי גומר אותי! ומצד שני קרררר

ב. חום,בצקות וכובד- בחודשים האחרונים הגוף בוער גם בלי שיהיה חם... כל הזמן מזיעים והגוף נפוח ובלידה שהייתה בקיץ נהיו לי בצקות לא נורמליות (מה שממש לא היה בהריונות הקודמים וגם אח"כ כי היו בחורף...)

ג. הרבה יותר כיף להתכרבל בחורף עם הפיצי בחימום שצריך בשבילו ואז אני לא מתקמצנת על עצמי...

גם ככה צריך להישאר בבית בערך חודש וכל ההתפתחות מתחילה כשכבר מתחיל להתחמם ולא להיפך..

 

כמובן שיותר נח לטפל בתינוק בקיץ ולא צריך להשתגע עם מלא בגדים ושמיכות וחימום ובעיה בכל יציאה  אבל מבחינתי- תחילת הריון בקיץ וסוף הריון בחורף עדיפים.

וכל תינוק יורד לעולם בזמן שהקב"ה ברא לו. קצת מצחיק ה"לתכמן לא ללדת בקיץ". כשאני חושבת על הריון ברור לי שאני עושה את הנסיונות שלי והקב"ה יודע מתי הכי טוב לי..

שני הילדים שלי נולדו בחורף ואני ממש אוהבת את זה, בדיוק בגלל הסיבות שהזכרת!!(גם ההיריון וגם אח״כ..)
אם אוכל, אנסה לתכנן כך גם להבא...

נכנסתי להריון אחד בתמוז והחום של הקיץ עשה לי בחילות ברמה שלא מהעולם הזה 

מי שרוצה לתכנן ככה ממש על הבדיוק- להכנס להריון באלול וללדת באייר

ככה הבחילות יוצאות בתקופה לא נוראה מבחינת חום

סוף ההריון יוצא בתקופה שוב - עוד לא נוראה מבחינת סוף הריון

והלידה - אחר ךכ את יכולה לצאת בחופשת לידה חופשי חופשי. אנחנו כל יום יצאנו החוצה לשעה . חלום

יש רק חיסרון קטן: הנקיונות לפסח בחודש שמיני.....

אבל עדיין נראה לי שזה שווה.

אין כמו היריון חורף, וללדת באביב!

הבית היה כשר לפסח ולא יותר

נכנסתי להריון באוגוסט בסוף ממש...ואני בעז׳ה צריכה ללכת באזור שבועות...ב׳ה היה סבבה לגמרי עד עכשיו!!

יש לי כמה ילדים שילדתי בחודש הזה ממש כיף

והקושי של להיות בצום ביוהכ"פ ובט' באב נחסך...

 

(ביום כיפור הייתי בהריון בן שבוע בערך וזה באמת היה הצום היחיד בחיי שהיה לי קשה לצום,

כמובן שעוד לא ידעתי שאני בהריון, אלא רק בדיעבד...)

בערך וזה שיאאאא בחילות!!!!

ואמנם היה עומס אבל קיבלתי יחס אישי ומדהים. שזה לא ידאיג אותך!!

כי אני רוצה ללדת בשערי צדק...ושם גם ככה יש עומס..

ייחום גם אצל בני אדם, 

 

כמו שלהבדיל אצל חתולות יש תקופה מסויימת בשנה שהן נכנסות להריון גם אצל בני אדם יש תקופות יותר פוריות

קניתי מול השוק בבית מרקחת מני וזה היה המחיר 

פרפורים קטנים ועדינים

בהריון השני כבר ב13 התחלתי להרגיש(אפילו שהייתה שליה קידמית)

תנסי לשתות יותר, אם מים לא טעימים לך אולי תכיני לך מיץ תפוחים, לדוגמא, מתרכיז בריא ותשתי כמה שאת יכולה. זה באמת חשוב לך ולעובר. כשאת יודעת שזה חשוב בשבילו אני מאמינה שתמצאי כח להרבות יותר בשתיה. חוץ מזה, אולי הברזל שאת לוקחת עושה לך עצירות. בהצלחה רבה ובבריאות טובה!!!!

גם כדאי לאכול הרבה ירקות, קוואקר וכל מיני מזונות עם סיבים תזונתיים. שמן זית בכבישה קרה.

אם משום מה קשה לך לשתות מים, נסי להוסיף לתוכם קצת מיץ לימון/תפוז או להוסיף טיפה דבש וכיו,ב - אבל לשתות! לפחות כוס מים כל שעה, ובנוסף לכך תשתי על הבוקד כוס מי דבש.

יש סוג מסויים שעושה עציריות

אני לא לוקחת ברזל, אלא מולטיפמינה שזה כמו פרנטל..

 

יש אוכל שכדאי לי יותר לאכול ויקל?

מוכרים בחלק מהסופרים  "מיצוי שזיפים מיובשים" או משהו דומה.

מאוד עזר לי..ולגבי הברזל - לפי מה שהבנתי מהרופאה הפרנטל לא מספיק (ומן הסתם ראו את זה גם בבדיקת הדם) אז היא הוסיפה לי פריפול שעזר מאוד..

ראיתי שכתבו לך לשתות שמן זית - אז אפשר לרסק את העגבניות ולהוסיף שמן זית

אני לא מסוגלת לשתות שמן זית כמו שהוא..

איך שאת קמה בבוקר תשתי כמה שיותר כוסות מים פושרים (מהקומקום+קצת מהברז),

 

במצבים קשים שתיתי 3 כוסות, אם פחות קיצוני מספיקה כוס אחת.

 

ולסיום- כף שמן זית- עוזר פלאים! זה דוחה אבל מיד תכניסי לפה משהו שיעביר את הטעם (מיץ, מים לא הכי מעביר)

 

ותשתדלי לזוז....

 

תוך חצי שעה- שעתיים את כבר אמורה להרגיש צורך להתפנות.