פורום הריון ולידה (עמוד 4707)

ויהיה. לו טבור נקי

מזל טוב ליעל מהדרום להולדת הבן! - הריון ולידה

 

מקווה שהצלחתי לשים קישור....

להמשיך לנקות כל עוד יש דאריות...

הרבה נחת והתאוששות קלה!

הרבה אושר ושמחה!

שתגדלו אותו בנחת ובשמחה,
התאוששות קלה ומהירה!

נחת,בריאות ושמחה..

 

הרבה בריאות, שמחה ונחת!

מזל טוב גדול!
הרבה שפע, בריאות, שמחה ורוגע!

לפעמים הבחור שלך ישן ונח לפעמים סתם בטן-גב

יש זמן שהתינוק ישן

 

צריך להרגיש 3 פעמים ביום

3 תנועות בחצי שעה

זה מספיק

(והכל גם יחסית לאיך שאת מכירה את העובר שלך)

תמיד מדהים אותי שמצפים מעובר לזוז כל הזמן אבל מיד לאחר הלידה "מצפים" מאותו תינוק שישנה את ההרגלים ויישן רוב הזמן...

והצחקת אוותי!!!ב׳ה אני אחרי הפלה כל דבר מפחיד אוותי...

מאיזה שבוע אמורים להתחיל להרגיש?
אני בשבוע 14, מתה כבר להרגיש אותו!

יכול להיות שתרגישי כבר בימים הקרובים ויכול להיות שרק בשבובע 24 בערך..

אז אם אני בהריון ראשוןשבוע 21 וטרם הרגשתי לא להילחץ?

שבוע 20 זה הממוצע- כלומר יש שמרגישות הרבה לפני ויש שכמה שבועות אחרי...
מעקב תנועות הכי מוקדם מתחיל ב24 ויש רופאים שאומרים אפילו בשבוע 30...

וזה התפקיד של הרב

פני אלי באישי...

מכניסים למעטפה שאלה ויום אחרי זה בתיבת תשובות

אצלנו אפשר גם להשאיר מספר טלפון ולקבל תשובה בהודעה...

אני נותנת רק בזמן שכואב

או אם יש לילד שעה קבועה של צרחות - אז לפני ההנקה המקדימה את השעה הזו.

קורה שיש סטיה של כמה ימים..

זה לא משמעותי. שאלתי רופא בכיר.

אבל לא ילדנו באותו זמן בסוף.. מגניב שזכרת

ועשיתי סטיק שיצא תקין...

זה יכול להיות סתם נוזלים או זלילות יתר 

אני בתשיעי הריון ראשון ועליתי בערך 20 קילו כשבשליש הראשון כמעט ולא עליתי בכלל...

ככה גם אני וגם האחיות לא יודעות כמה עליתי
רק אני יודעת שעליתי בכלל..

אני בשבוע 11 ועליתי איזה 10 קילו, אבל זה לא הריון ראשון וגם לא שני אז אני מכירה את הגוף שלי ויודעת שמתוך ה15-18 שאני עולה הרוב הוא בשליש הראשון דווקא...

אז עדיין אין לך ובעז"ה לא תהיה גם- זה סיוט!

 

שבודקים, ולכל אחד מהם יש טווח.

56, 116, 136

מה של לקיחת הדם בפעם הראשונה,ומה של אחרי שעה ןמה של אחרי שעתיים
20150211181944.jpg

צילמתי לך את הערכים שהפנה אותי בהריון להעמסה של 100 ,אומר שעד אליהן זהתקין,ויותר מזה,גם אם רק אחד גבוה יותר,לטענתו זה בעייתי.
לטענת רוב הרופאים זה הערכים האלו גם כן,אבל צריך ששנים היו מחוץ לטווח כדי להצביע על בעיה.

ולדעת הרופאים שהולכים לפי השיטה שרווחה עד לפני כמה שנים הערכים יכולים להיות גבוהים יותר:
הראשון(בצום)-105
השני(אחרי שעה משתיית הסוכר)- 195
השלישי(אחרי שעתיים)-165
הרביעי(חרי 3 שעות)-140

הרופאה שהייתי אצלה לפני ההריון היתה בחושת לידה,וגיליתי בדיוק בשלב של העמסת סוכר שהיא כבר חזרה מחופשת לידה,אז עברתי אליה בדיוק אז,והיא הולכת לפי הערכיםהישנעם,בייחוד שהיה לי רק ערך אחד על הגבול של להיות לא תקי לפי השיטה החדשה.

ובבדיקה הראשונה זה מאד מאד נמוך ומתקרב קצת לרמה מסוכנת.

שימי לב לתחושות שלך- אם אי פעם את מרגיש חולשה או סחרחורת תשתי מיד שתיה מתוקה, ואחרי כמה דקות תאכלי קרקר/לחם.

בפעם הקושמת היה לי איתן דימום קליל נגמר תוך שבוע.

שימי בכוס זכוכית 5-6 כפיות סוכר, תמיסי אותן עם מים רותחים ותוסיפי לכוס לימון סחוט,

כל פעם שתרצי (או שלא תרצי..) לשתות אז תקחי מהתרכיז הזה לתוך כוס ותוסיפי מים עם 2 קוביות קרח.

בהצלחה בבחילות, גם אני שם....

אבל כדאי שתדעי שיש חיסונים שאפשר לתת רק עד גיל מסויים.

והרבה יותר נעים "לבקר" שם... מאיזה איזור את?

 

כי אני לא יודעת לשחות...
המקווה אליו הלכתי לפני ההיריון היה חדש ונקי, ולא פעם הייתי צריכה לחכות עוד קצת כי ניקו את האמבטיה כך שבקטע הזה הייתי רגועה (כי גם בקטע הזה אני חייבת שיהיה נקי).

המים... יצא לי פעם לטבול לא במקווה הרגיל שלי וראיתי שם קצת לכלוכים וזה קצת הגעיל אותי, אבל אני כל פעם אומרת לעצמי בראש שזה רק לשתי שניות ולא יקרה לי כלום (מבחינת לכלוכים ומבחינת טביעה).
תראי, מצווה שהקב"ה נתן לנו לא אמורה לעשות לנו תחושה של אנטי וחוסר רצון לקיים. אולי תנסי לבוא פעם הבאה בגישה קצת אחרת או ללכת למקווה אחר מטופח קצת יותר.

וכן, באסה שאת ככה מרגישה ועכשיו צריכה ללכת לטבול שוב. אבל חציצה זה חציצה ואם רב פסק אז צריך לקיים.
בהצלחה!! מקווה שיעבור בקלות ובנחת!

למדתי מהבלנית כשיורדים למים להתיז קצת על הגוף כי זה עוזר להתרגל לטמפרטורה

להחזיק טוב במעקה,לרדת לאט במדרגות ולזכור את המדרגה במים.

לתת לרגלים תחושת יציבות על הקרקעית

כי אני לא יודעת לשחות...
המקווה אליו הלכתי לפני ההיריון היה חדש ונקי, ולא פעם הייתי צריכה לחכות עוד קצת כי ניקו את האמבטיה כך שבקטע הזה הייתי רגועה (כי גם בקטע הזה אני חייבת שיהיה נקי).

המים... יצא לי פעם לטבול לא במקווה הרגיל שלי וראיתי שם קצת לכלוכים וזה קצת הגעיל אותי, אבל אני כל פעם אומרת לעצמי בראש שזה רק לשתי שניות ולא יקרה לי כלום (מבחינת לכלוכים ומבחינת טביעה).
תראי, מצווה שהקב"ה נתן לנו לא אמורה לעשות לנו תחושה של אנטי וחוסר רצון לקיים. אולי תנסי לבוא פעם הבאה בגישה קצת אחרת או ללכת למקווה אחר מטופח קצת יותר.

וכן, באסה שאת ככה מרגישה ועכשיו צריכה ללכת לטבול שוב. אבל חציצה זה חציצה ואם רב פסק אז צריך לקיים.
בהצלחה!! מקווה שיעבור בקלות ובנחת!

עם פינוקים וסבונים כיפיים? מאחלת לך שלום בית עם בעלך כי זה הבסיס, ושבע"ה עוד יהיה לך טוב עם המצווה הזאת...

אני מבינה אותך!! בשנים הראשונות לא אהבתי, זה הלחיץ אותי,וכל הסודיות וכל הבלאגן, אבל עכשיו, אני מאוד אוהבת.

למקוה תגיעי רק בשביל הטבילה וזהו זה כמה דקות ואת בחוץ

למה להתחלק במאבטיה של המקווה? זה באמת לא נעים...

 

אני עושה את כל ההכנות בבית, מתלבשת, הולכת למקווה טובלת תוך כמה דקות ונגמר הסיפור!!

ברור שאני בודקת ומסתרקת לפני הטבילה אבל לא נכנסת למקלחת של המקווה

ביום שמש של חודש פברואר . קור כלבים , אבל עשיתי את זה כמה פעמים . לא בשביל מקווה . בשביל הכיף. הים הוא מקום מצויין לטבול בו , ואז את גם יכולה להבין מה עובר על לוחמי שייטת ביום רגיל . 

 

זה כמובן אם גרים לא רחוק מחוף שקט בלי הרבה אנשים . 

או הבעל ?

טבלו ככה..
הולכים בחושך, עם חלוק או נשהו דומה שקל להוריד ולשים
וחברה/בעל
אבל זה לא נראה לי סמפטי..
אני רק מדמיינת את הקוררררר ואני מעדיפה ללכת למקווה ליד הבית..
גם ככה עיקר הטראומות שלי זה מהקור...

והייתי צריכה לטבול שוב.

זה ממש מבאס.

אני הבחנתי בזה רק ממש מאוחר בלילה, יש לי מזל שהבלנית חברה שלי, ויכולתי להזעיק אותה באמצע הלילה...

אבל אני לא חושבת שבעלך צריך לכעוס עלייך. קורה ששוכחים. זה מבאס אותך בדיוק כמו אותו (אם לא יותר).

אבל "לפום צערא אגרא". כמה שיותר קשה לך לקיים את המצווה- כך את מקבלת שכר גדול יותר!!

למה הכוונה?

בדיקה פנימית עושים רק בשקיעה

התכוונתם לבדיקה חיצונית של כל הגוף?

ז"א מעיקר ההלכה כל ההכנות שאנחנו עושים הן מדברנן.

העיון - הבדיקה הזאת שאין עלינו חציצה היא מן התורה והיא מעכבת 

שמבחינת משרד הבריאות חובה לשטוף את הגוף לפני כניסה למקווה, אפילו אם הרגע הגעת מהבית אחרי מקלחת.

שאלתי אותם אז איך פתאום בשבת מותר להכנס בלי שטיפה? אז לא ממש ידעו לענות...

לכן הטבילה הראשונה יכולה להיחשב כשטיפה שלפני הטבילה.

בשבת מוסיפים טבילה אחת לפני שאר הטבילות.

אם ביום חול יש משהי שלא מסוגלת להתקלח במקווה, אז אפשר להתיר כמו בשבת.

 

המדריכת כלות שלי הדריכה אותי לטבול טבילה אחת, לברך, ואז כפי המנהג...(אני עושה 3)
לא שמעתי שיש חילוק בין יום חול לשבת!...

צריך שההכנות יהיו צמודות לטבילה.

ביום חול מי שעושה את ההכנות מוקדם, עושה מקלחת קצרה סמוך לטבילה.

בשבת, אי אפשר לסיים את ההכנות סמוך לטבילה לכן לפני כל סדרת הטבילות, טובלים טבילה אחת נוספת. מי שנוהגת לטבול 3 פעמים, בשבת תטבול 3, מי שנוהגת 7 בשבת תטבול 8.

אבל כל זה רצוי וטוב, מבחינת ההלכה הבסיסית, מספיקה טבילה אחת בלבד.

(כמובן שמי שרוצה להוריד את מספר הטבילות שהיא נוהגת, צריכה לפנות לרב להתיר נדר. כי כל מנהג קבוע נחשב לנדר)

מי שטובלת בחול 3 פעמים, בשבת תטבול 4,

מי שטובלת בחול 4, בשבת 5.

ולכן אני טובלת פעמיים ולא שלוש.
ונושמת ומתרגלת למים לפני כן.

אני עברתי מהפך מאוד גדול מחרדה ולחץ מהמקווה עד לשמחה גדולה וציפייה לקראתיו, עד שבהריון אני מסוגלת לבכות מגעגועים לחוויה המיוחדת הזו

אשמח לשתף אותך, פני באישי

בגיל 10 הגעתי לחוג שחיה. עם עיניים סופר רגישות ואף סתום.

ניסיתי להכניס את הראש למים פעם אחת, ויותר לא רציתי.

המורה ירדה עלי בלי סוף, ואפילו לא אמרה לי שכדאי לי לקנות משקפת.

היא צעקה עלי שלא אוכל לעולם לטבול במקווה, ואני לא הבנתי מה היא מקשקשת, ידעתי תמיד שמקווה זה רק לגברים....

 

מאז הייתי נמנעת מהליכה לבריכה.

ברור שלא למדתי לשחות.

מאז לא הכנסתי ראש למים אף פעם עד לערב החתונה!!!

 

מכל הלכות הטהרה, הדבר שהיה לי הכי קשה, זה כמובן הטבילה.

גם אני כמו האנונימית שלפני, הייתי זקוקה להפסקה ארוכה וכמה נשימות בין טבילה לטבילה.

ב"ה שלבלניות אצלנו יש המון סבלנות, כי אני חב"דניקית ואצלנו טובלים 7 טבילות!

אף פעם לא ויתרתי על 7 הטבילות.

לקח לי לא מעט זמן עד שנכנסתי להיריון הראשון.

ההיריון הראשון הגיע אחרי הפעם הראשונה שיצא לי ליל טבילה בשבת, שאז טבלתי 8 פעמים!!!

 

אבל הסיפור שלי מתחיל מאחרי הלידה הראשונה:

בטבילה שלאחר הלידה, הייתי מאוד חלשה, והטבילה גרמה לי להרגיש מאוד רע.

לאחר הטבילה, הייתי חולה כמה ימים.

 

למרות שהייתי בהנקה מלאה, המחזור הגיע מאוד מהר, ואחרי הטבילה, שוב הייתי חולה כמה ימים.

ככה גם אחרי הטבילה השלישית.

 

בשלב הזה אמרתי סטופ.

אמנם ידעתי, שאין חיוב לטבול 7. אבל מצד שני אני יודעת שמנהג שנהגתי בקביעות, הוא כמו נדר, וצריך להתיר אותו.

ביקשתי מבעלי ללכת לרב ולבקש היתר שאוכל לטבול רק 3 פעמים.

 

בעלי ניגש לרב ירוסלבסקי, שהוא אחד הרבנים בגדולים של חסידות חב"ד.

זהו רב פוסק הלכה גדול, מנהיג רוחני נערץ.

אבל - בחיים לא שמעתי שמשהו הולך אליו לקבל ברכות, הוא לא רב של מופתים....

 

בעלי סיפר לו שמאז הלידה אני תמיד חולה אחרי הטבילה, וביקש להמעיט את מספר הטבילות ל-3.

הרב אמר: "אם עד עכשיו טבלה 7, שתמשיך לטבול 7. תגיד לה שתחשוב טוב ויהיה טוב."

מהטבילה הבאה, אף פעם לא הייתי חולה לאחר הטבילה!

ועברו מאז כבר די הרבה שנים!

 

אני לא אלאה אתכן בהמשך חוויות המים שלי.

אבל בגיל 30+ למדתי לשחות!!!

כן! במים העמוקים ועם ראש במים!

גם לי יש סיפור בנושא:

כשהייתי בת 12 בערך טבעתי בבריכה. ב"ה, לא קרה לי כלום, אבל במהלך השנים שאח"כ התפתחה אצלי טראומה חזקה ממים, והייתי מתרחקת מבריכות ומקווי מים כמו מאש. אפילו תמונות של נחלים ובריכות מים הפחידו אותי.

בשנות התבגרותי ידעתי שאני עתידה לטבול במקווה באופן קבוע, וניסיתי לעשות לעצמי "מבצעי התיידדות" עם המים. הגעתי רק לשלב שהייתי מסוגלת להסתכל על מים, אך בשום פנים לא להיכנס אליהם.

כשהתארסתי, אמי המקסימה החליטה לקחת את העניינים לידיים: בתחילה היא שילמה לבעלת בריכת שחייה פרטית, ובאנו לשם רק שתינו כדי לנסות להתרגל למים. אחר-כך היא ביקשה רשות מהבלניות אצלנו לבוא למקווה בשעות שאין טובלות, ולאט לאט למדתי להכיר מה זה מקווה, להתרגל למים, ובעיקר לצלילה בהם.

כיום אני עדיין לא הולכת לבריכות שחייה, וכן - מדי פעם צפים ועולים הפחדים שלי מצלילה במים, אבל סך הכול אני אוהבת את המצווה הזו ואת כל השלכותיה, ומצליחה להתעלם מהפחד שלי. (ואני טובלת רק פעמיים כדי לא להגביר את הפחד והסלידה).

נראה לי שצריך מרשם אאל״ט.

ואז את קונה וחוזרת אליה.

בעלי לא הבין על מה אני מדברת

חכי, אח"כ יהיה לך את כל הרצונות והחשקים..

וגם בנסיעות שאנחנו מפחיתים כשחושבים על זה.
רק מאה שקל כל שבוע על כדורים . (זופרן) מדכא.

אתת תהיי בשליש. השלישי בקיץ וכל היום תפעילי מזגן כיחםםםםם לך

חשבתי זה מהאובך בחוץ חחח

מה הם רוצים?

אצלי בעלי פחות היה בקטע של להיות לצידי במשך כל הלידה. אז היה בהתחלה ובשלב מסויים ביקשתי ממנו שייצא.

אמא שלי גם לא יודעת אם תשרוד עוד לידה איתי- אבל אז היה חשוב לי שתהיה ואכן נכחה בהכל וסייעה לי.

אז מה הרצונות שלך, שלהם?

אולי דברי מראש שהוא יהיה בהתחלה והיא תבוא אח"כ ?

 

בתכלס היא הרבה יותר תוכל לעזור לך לדעתי.

ומקסימום הבעל יהיה פחות שותף ואח"כ תשלימו את החסר.

תשאלי אותו מה הוא אומר!

וזה גורם לכך ששניהם יתנהגו אחרץ

ואת לא תצטרכי לתווך בינהם

 

גם אני חששתי להביא את אמא שלי ללידה ופחדתי מהאינטקציה שלי איתה

אף פעם לא היינו במצבים אינטימיים קודם

וגם לא כל כך של מגע

אבל בלידה זה פשוט נפתח לבד

 

אז לדעתי את לא צריכה להטריד את עצמך בזה

שניהם יבואו והם יסתדרו.

גם אצלי בתחילת הנישואים יחסי החמות- חתן לא זהרו, ואני באמצע, אז זה ממש הציק.
אבל בלידה הראשונה הם שניהם ליוו אותי וזה עשה לשניהם רק טוב,
הייתי הרבה שעות בחדר לידה ואמא שלי דאגה לו שיאכל וישתה ולא ידאג, והוא ממש העריך אותה על כל הדאגה והעזרה והתמיכה שלה,
היום הם ביחסים מעולים ב"ה.
שה' יתן לך עצה טובה ולידה קלה.

גם בעלי לא הכי מסתדר עם אמא שלי, אבל בלידה הם כאילו יותר התרכזו בי, אז לא הרגשתי שיש איזה מתח בינהם...
יש את כל הלחץ, האוירה וההתרגשות של הלידה המתקרבת ופשוט לא היה זמן/ מקום למתחים קטנים כאלה..
אז לי זה היה מאוד טוב ששני האנשים היקרים לי חוו והיו איתי בתהליך המדהים הזה.
תחשבי טוב מה באמת טיב הקשר... זה שלאחת היה מדהים לא אומר עליכם כלום...
החלטות טובות, ושתהיה לידה קלה ושמחה בע״ה!!

אני מציעה להתייעץ עם בעלך, האם הוא חושב שזה יכול ליצור דינמיקה לא נעימה ואז כדאי לחשוב על הרכב מלווים שונה או שאולי הוא דווקא ירגיש רגוע יותר שיש לך גם את אמא שלך או שבזמן הלידה לא נראה לו שזה מה שיטריד אותו,

הכל יכול להיות..

 

אם נראה לו שזה ייצור דינמיקה לא נעימה אני ממש מציעה לחשוב על פתרון אחר, דולה/חברה/אחות וכדו' את לא רוצה שזה מה שיטריד אותך בזמן הלידה!

 

וזה בסדר שלא תמיד החתן מסתדר עם החמות, זה לא אומר שום דבר רע על אף אחד מהם!! זה קרה, קורה ועוד יקרה,

אמא שלי (שלדעתי כמובן היא החמות המושלמת ) תמיד צוחקת-

למה מברכים חתן וכלה שיהיו כמו "בגן עדן מקדם" כי לאדם הראשון לא הייתה חמות 

 

דברי עם הבעל ותנסי להרגיש אותו.

 

נקודות שעולות לי שכדאי לחשוב עליהן:

 

*יכול להיות טוב לבעל שיש מי שיכול לתמוך בך. קשה לראות אותך סובלת והוא עומד מרחוק...

*חשוב שגם לו תהיה חוויית לידה טובה. אם הוא ירגיש מרוחק זה יהיה פספוס.

*האם זה קריטי בשבילו? האם יהיה לו ממש קשה שחמותו תהיה, או שהוא מסוגל לכך אם עלייך זה יקל?

*כמה ומדוע את צריכה את אמא שלך? כמה יהיה לך קשה לעבור לידה בלעדיה? האם דולה תוכל להוות תחליף הוגן לשניכם? או שזה קריטי בשבילך בשביל חוויית לידה טובה - שהיא חשובה מאד.

*כמה יקשה עלייך אם תהיה ביניהם מתיחות. אם בעלך לא יהיה נינוח.

 

לדעתי תשקלי מה יהיה יותר טוב בלידה עצמה, ופחות כמה זה יתרום/יפגע ביחסים העתידיים.

 

ושיהיה בשעה טובה.

אבל זה תלוי בנגישות של האמא לבי"ח, ולגמישות.

אני הגעתי לבי"ח עם אמא שלי ובעלי, ואז כשראינו שיש עוד הרבה זמן אז אמא שלי הלכה הביתה, ואז הייתי עם בעלי בתחילת הלידה, ואז כשזה התקדם ונאסרנו, אמרתי לה שתבוא, כי היא גרה יחסית מרחק נסיעה סביר מהבי"ח (רבע שעה..) וכשרצינו את השקט שלנו ואת האינטימיות שלנו, היא ממש היתה פתוחה וקשובה למה מתאים לנו.. וקראתי לה כשהייתי צריכה עזרה, בעיקר פיזית (אחרי שנאסרנו..) וגם בלידה עצמה, בעלי יצא, ואמא שלי הייתה שם וזה ממש עזר לי.

אבל שוב, זה תלוי באמא, אם היא מוכנה להיות ככה.

כי עזרה של אמא ממש תועיל. במסאז'ים, בתמיכה שוב, במיוחד פיזית. (וגם נגיד ללכת להביא לך דברים, או לקנות משהו לאכול, כשאת רוצה שהבעל ישאר איתך..)  מצד שני, ברור שהבעל עוד יותר חשוב. הוא יודע בדיוק מה את צריכה מתי..

אבל אם את עושה את זה, את צריה לסכם עם אמא שלך מראש, שהיא לא תפגע אם תבקשי ממנה לצאת או משהו כזה. וגם לסכם עם עצמך שתהיי כנה איתה, וכשתרצי רוגע עם בעלך תגידי לה..

למה את רוצה לשים גרביון לוחץ?

לי היה ארוע בחוד שביעי, וחיפשתי גרביון של הריון והיה רק בשחור כהה ולא בצבע גוף,

אז בסוף קניתי גרבבים עד הירך למעלה והיה לי מאוד נח

לא ידעתי שיש גרביון להריון!איפה קונים??

בדקה לו ת'גרון כשהיה חולה?
למה שתבדוק לו אם אין כזה דבר?
ולמה שלא יהיכזה דבר?מה?הגרון שלהם חסין מחיידקים?!שואלת כדי להבין,לא כדי להתריס..

ואאלט גם מדלרות גרון. אבל זה אני לא בטוחה.
אולי היא רצתה לבדוק משהו בשקדים?

מרובות...

אבל אני לא יודעת אם זה נכון גם לגיל שנה.

(היא אמרה שבגיל 7 חודשים רפלוקס מאוד נפוץ...)

לפי מה שנראה לי וזה מנסיון כשהאמא חולה ולא מתפקדת זה אחד הדברים הכי נוראיים שיש במיוחד לבעל כמובן שגם לילדים.הוא מתוסכל וקשה לו בגלל זה הוא עצבני.גם בעלי כזה.הוא לא רגיל לעשות את הדברים שאת בתור אמא עושה לטפל בילדים ולבשל וכו.גברים יודעים לעשות פעולה אחת ולא כמה ביחד.הוא כביכול" כועס עצבני" עליך.לא באמת כן? הוא פשוט מתוסכל!!

סבתא שלי אומרת: אמא בריאה זה בית בריא אמא חולה זה בית חולה

ואמא שלי אומרת - האשה היא עיקר הבית כל הבית עומד עליה 

לכן הפתרון הוא לשמור על עצמינו מאוד , לאכול טבו לנוח טוב לקחת ויטמינים להתאווררר כשצריך להתלבש כמו שצריך

 

כי אם אמא קרסה אז בחלומות הבעל לוקח פיקוד

ובמציאות לפעמים הבית לא מתפקד ולפעמים הוא מתפקד כמו מסכן העולם 

ממש הקלתן עלי להבין אותו יותר,

תודה!!!

סתם לי זה הרבה פעמים עוזר להבין, מאין נובעים ההתנהגויות שלנו.
(אצלנו זה הפוך, אבל זה לא ממש קשור...)

אבל הם כאלה!! אין מה לעשות...... רק להתעצבן ומאוווווד!!

אם הם כאלה אז מה שיש לעשות הוא להבין אותם ומאוווד

באותה מידה שאנחנו מצפות להבנה

כמה שאת לא חשה בטוב- תהיי חכמה- קחי אותו לשיחה כשיהיה שקט לשניכם, תביעי הערכה וכבוד, כי זה מה שעושה להם את זה ונותן להם כוחות להעניק, ותחשבו יחד איך אפשר להקל על שניכם את העומס, אולי עזרה בתשלום.

זה לא יעזור להתעצבן ולהיפגע. ואל תלבו את האש בתגובותיכן.

נכון שזה קשה ומעליב אבל לענ"ד הכרת תודה והערכה עשויה לשפר את המצב.

לגברים זה לא ממש פשוט וטבעי כמו לאמא..

 

לדעתי את צריכה להגיד לו 100 פעמים: וואי, ממש תודה! מה הייתי עושה בלעדך? תראה איך אתה מציל אותי, אם לא היית פה עכשיו הבית היה נראה כמו סדום ועמורה...

 

גם אם זה נראה שהוא לא מתרגש מהדברים (כי הוא הרי גבר וגברים לא מתרגשים!) אז זה נכנס טוב טוב איפה שהוא.. 

 

תרגישי טוב!

גם ביום

אני ב״ה בהריון שהוא הריון בסיכון גבוה ומראש חשבנו על איך נתארגן כדי שבעלי ישרוד עם הילדים והבית וכמובן לדאוג גם לי במשך כמה חודשים טובים..
החלטנו כל מיני דברים שיקלו עלינו (השתדלתי לבשל הרבה לפני שלב השמירות ולהקפיא, עוזרת בית ועוד כמה דברים קטנים) ואז לפני כמה שבועות הוא הציע בספונטניות ״בואי ניקח את הילדים למשחקיה הקרובה״ הייתי קצת בשוק של לא מתאים לו אבל הסכמתי בשמחה.
כשהגענו והתלבטנו על סוג הכרטיס בעלי בלי להתלבט החליט ״כרטיסיה״, לא הבנתי למה אבל זה היה החלטי...
אח״כ בבית הסביר שזה כדי שיוכל בנחת לקחת את הילדים למשחקיה כשאני בשמירה

בקיצור, אמנם להפכם מאוחר מידי להיערך, אבל כדאי לדבר, להודות ולשבח ולראות איפה מקילים במה שאפשר...