כל עונה ארזתי את הבגדים בתוך שקיות זבל ורשמתי עליהם מידה ועונה, דוג 12-18 חורף.
אני פותחת את המחסן ואני לא רואה כלום חוץ משקיות זבל, זה לא מסודר לי בכלל
ואנחנו עתידים בע"ה לעבור לדירת 3 חד בלי מחסן
וזה אומר שהכל צריך להיות סופררר מסודר
לא נראלי שיהיה לי ארון לאחסן את הבגדים במדפים כי זה כל עונה לקנות עוד ועוד וזה המוןןן (בת ראשונה)
חשבתי על שקיות וואקום או משו בסגנון
אני צריכה שיהיה נוח באחסון ונראות.
לעצתכן אודה
ממה שאני רואה זה חולצות בייסיק צבעוניות
הבן שלי לא ילבש כאלה, וזה צבעוני לי מדי חחח
לבנות לא ראיתי 3/4 אגב
ולגבי לבן שראיתי שכתבת בשרשור כביסה - הכי קל לי לתחזק לבן. הוא לא דוהה כמו צבעוני ואני הכי הרבה מורידה כתם קשה עם ספריי אקונומיקה נקודתית וזה יוצא ממש בוהק אז גם מחזיק יותר מבגד צבעוני מנסיוני
יש לי חברה ממש טובה
לגמרי נכס
היא גם שכנה
ואנחנו בקשר מאוד מאוד טוב
מבלות הרבה את אחה"צ עם הילדים ביחד
מתעמלות באופן קבוע באותו מקום ואז נשארות לפטפט עוד קצת אחרי...
יוצאות לקניות ביחד
באמת מתנה
אנחנו גם משתפות אחת את השניה הרבה בחיים שלנו, כל הקיטורים על אמא/אחות/גיסה שצריך להוציא מדי פעם 😉
היא בסוף הריון עכשיו
בתקופה שקדמה לו, שתינו היינו עם התקן לא הורמונלי, יצא חנו הרבה לשתף בטיפים בנושא הדימום הכבד, איך לחזק את הגוף וכאלה. אנחנו גם לא סוג שנסתיר אחת מהשנים שקיבלנו מחזור, בכיף מקטרות על זה. (היא למשל היתה משתפת באותו יום, אני הייתי יותר עמומה לגבי זה, לא הרגיש לי בנוח שמחשבים לי יום טבילה), בקיצור טוב שכן קרוב מאח רחוק. ממש הרגשתי ככה
היא לא שיתפה כשהוציאה את ההתקן, כן שיתפה בשלב די מוקדם בהריון (בערך שבוע 10). ולגמרי היה ברור לי שלא תשתף בהוצאת ההתקן, לדעתי לא משהו שמישהו אמור לדעת ממנו... כמה שיהיה קרוב אליך.
אני הוצאתי בחודש קודם את ההתקן וב"ה נכנסתי להריון, אני עכשיו בהתחלה. עכשיו היא יודעת שאני עוד מלפני האיחור עם הקאות ובחילות, ולא מתפקדת. בגדול הסביבה שלי יודע מה רמאות שאני בהריון, אי אפשר להסתיר את זה.
משום מה היה לה ברור שאני אוציא בעקבותיה את ההתקן, דיברה על זה כמה פעמים, ונורא התפלאה שזה לא קרה 😅
כאילו החיים שלי הם בהתאם לשלה, הוצאתי כשהיה מתאים לנו...
ההריון הזה למי שזוכרת, פשוט אחר בשבילי, אני מרגישה מצויין, פשוט לא מאמינה, מסתובבת בשכרון חושים בעולם...
כן, נהנת גם מזה שסוף סוף אני בהריון ולא כולם יודעים בשבוע 5.
לא שיתפתי אותה כשהוצאתי את ההתקן, לא מתכננת גם לשתף אותה שאני בהריון, לדעתי עד איזה שבוע 15 כזה כשאתחיל לספר...
בא לי שזה יהיה שלי
הבעיה שהיא בשבועות האחרונים, עוד מלפני ההריון, כל הזמן אבל כל הזמן מדברת על זה, שתכף אני אהיה בהריון ואיל אני מכינה את עצמי, ושמעה שזאת עשתה ככה, ושאני חייבת להשמין קצת לפני כי תמיד אני יורדת, אז שלא אגיע לתת וכאלה.
אמרתי לה מפורש, עוד לפני ההיריון, תרגיעי חמודה... אני בסדר, כשיהיה מה לספר אספר, מה הלחץ? ומי אמר לך בכלל שמתכננת הריון בקרוב? ממש אמרתי מפורש
עכשיו כשאני בהריון לא רוצה כמובן להכחיש אותו
וחוששת שהיא תמיד אותי במצב שלא יהיה לי מה לענות לה, כי חא אוכל להכחיש או להגיד מי אמר שזה בתכנון בכלל?
כי זה פה נוכח, רק שהיא לא יודעת ולא בא לי שתדע
מה אומרות? יש לכן תובנות בשבילי?
תעשו לי קצת סדר כי אני מבולבלת
סליחה על האורך
פשוט הציף אותי עכשיו שוב, כי ממש לפני 2 דקות קיבלתי ממנה בווטסאפ לינק למשהו שעוזר פלאים לבחילות והקאות...
את יכולה להגיד ביפה להפסיק לדבר על זה , ולשנות נושא, להראות שאת לא רוצה לדבר על זה
ואם היא בכל זאת שואלת על הריון אז להביא תשובות של "בעזרת ה'" ולא תשובה חד משמעית
היא מרגישה בנוח לספר לך הכל וזה מהמם , אבל זה לא מחייב אותך לפעול בהתאם. ברכה שורה על הנסתר💞
רק שאני מרגישה כל הזמן שאני בלחץ שאכשל בלשון
צריכה לעשות סוויצ במוח
הנחת פה כ"כ הרבה פרטים, אין מצב שהיא חברה שלך גם בפורום?
וכמובן, בשעה טובה ובידיים מלאות
היא אחת ששונאת חשבת מול מחשב או עם הטלפון
מבקשת ממני להוציא לה הזמנות באתרים כי היא לא מסתדרת עם זה וכו
אז...
(וסתם במאמר מוסגר, אני תמיד, גם בגלגול הקודם שלי פה, משנה פרטים שלא קריטים לעניין, אז הרבה ממה שפריטי פה זה רק דוגמאות שלאו דווקא היו בצורה הזאת, אבל העיקרון מאחוריהם דומה)
אבל לא הבנתי מה הקטע לשמור את זה בסוד מכזו חברה קרובה. בעיני מיותר ואפילו פוגע.
( מכינה את עצמי לעגבניות, קדימה תתחילו)
שדבר שאני רוצה ומרגישה צורך לשמור אותו לעצמי
אני ירגיש בנוח לעשות את זה....
במיוחד שגם אם חס ושלום יהיו אתגרים בדרך, כנראה היא כן תשתף את החברה, לא?
ואפשר לשתף ולומר שכרגע זה סוד מכולם ולא מעוניינת לדבר על זה.
כמובן שאת צודקת, ובקשר בין שתי חברות ראוי שכל אחת תשתף רק במה שנוח לה, ולא בגלל לחץ מצד החברה.
לעניין כאן, אפשר לומר שוב שהיא פחות מעוניינת לדבר על ענייני פוריות כרגע, ואם יש צורך לענות כך על כל הערה בנושא.
כאמור פשוט פחות מבינה את הקטע לשמור בסוד משהו שעוד כמה שבועות יהיה ברור לכולם. ועוד מכזו חברה קרובה.
(נניח זה שהיא יכולה להציע לי שוקולד ליד אחרות ובלגיד בקריצה: "תשמיני קצת, עוד רגע את ממילא בהריון ותרדי הכל". האחרות שבסביבה, שיודעות שיש בינינו קשר קרוב מה מבינות מזה? אה היא בטח מנסה להכנס להריון... אם איקס מדברת על זה כנראה שהיא יודעת על מה היא מדברת... וככה המעגל מתרחב)
לרוב שמירת סוד זה לא העניין
אלא התחושה שלא נכנסים לך לחיים ..
כמו שמעה שמקבלים בטעות לרוב לא כואבת כמו מכה שמקבלים בכוונה..
התחושה הזו הרבה בחיים...
ויתכן וגם מפריע לך בעוד נושאים רק שהריון/התקן זה כבר ממש ממש חדירה לפרטיות.
לדעתי, את צריכה לבדוק/להתייעץ איך להגיד לה בצורה עדינה ולדבר אתה שיש שדברים שהם שטח פרטי
אבל הדרך לשם כן
הרצון כן. לפעמים.
ולפחות בהתחלה להמון נשים - גם כן. לא משנה מה הסיבה. לא משנה שאחכ רואים ויודעים. זה הרצון כרגע. ולדעתי יש עוד יותר אנטי טבעי כשאוכלים לך תראש על הנושא
לא חייב לשתף אם היא לא רוצה
אני לא שיתפתי חברות בהפלה ובהשלכות שהיו לה עליי למשל
כל אחת ומה שהיא רוצה וטוב לה
תגובה
אין לך דברים שאת מרגישה צורך לשמור לעצמך? את משתפת כל דבר עם מי שקרוב אליך?
כאילו מנסה להגיד, שמכירה את זה שלכל אחד יש את מה שהוא אוהב לשמור לעצמו?
אז בכל ענייני ההריון תמיד הייתי חרדה לפרטיות שלי, אולי זה בגלל ההקצנה שאף פעם לא באמת זכיתי לזה.
כולםםםם ידעו שאני בהריון משבוע 5
בין אם אמרתי ובין אם הבינו לבד...
הפירמאזיס קשוח
אז אולי משם זה מגיע
אבל זה לא כך כך משנה מאיפה זה מגיע
משנה שבא לי שזה ישאר פרטי שלי (ואגב גם לחצי השני שלי זה מפריע אז בכלל.. וגם אם יהיו חלילה קשיים, לא חושבת שאשתף, אולי רק בדיעבד ואחרי זמן, כסיפור)
לעניות דעתי
לדעתי כדאי לך לנסות קצת לדלל פגישות
נשמע שאתם קצת יותר מדי ביחד..
הקשר נהיה מדי קרוב והגבול של הפרטיות הבריאה
הטשטש ונעלם
וכנראה היא לא אחת שמגיבה לזה טוב...
למשל מה שסיפרת עליה-
שהיא עם תחושה ואפילו אומרת את זה גם
שאת תוציאי בטח את ההתקן אחריה כי תרצי להיות כמוה
מעידה על מצב לא בריא... בכלל...
עדיף למנן קצת את הקשר עכשיו ולשמור על הדברים הטובים שבו
מאשר שזה יגיע למשבר ותפסידו שתיכן לגמרי אחת את השנייה
שיהיה הריון קל ומשעמן!! לידה קלה ותינוק בריא !!!
איפה עובר הגבול הדק
זה לא חברות שבא לי להפסיד
אני נתרמת ממנה וגם תורמת לה
וזה לא שהחיים שלנו שזורים אחד בשני
רק היא עוברת את הגבול קצת, ואני לא מכירה אותה כזאת
יכול להיות שזה ההריון שחדש לי בה ואולי תחזור לעצמה אחרי הלידה (ב2 ההריונות הקודמים שלנו לא היינו בקשר כזה קרוב, הכרנו בשלום שלום, רק אח"כ מסיבות מסוימות הקשר התהדק ממש).
אבל את צודקת שאני צריכה לשים גבול
בכל מקרה זה שכתבתי פה עזר לי יותר מוקדם לענות לה תשובה מודה, מכבדת אבל עם מסר של "תצאי לי מהחיים בנקודה הזאת".
את זה..
כל הכבוד!
לשים גבולות זה חשוב בכל קשר שיש...
איך לשים אותם לפעמים זו שאלה מאתגרת..
קשר קרוב מדי עלול להיהפך ללא בריא
והכל ששמים לב ופועלים בזמן
יותר סיכוי שתוכלי להמשיך את הקשר בצורה בריאה שתיתן ולא תיקח ממך....
בהצלחה יקרה!
תשמעי, כרגע הנושא של הריון וילודה רגיש אצלי, ואני מבקשת שלא נדבר על זה. אני מרגישה שאני זקוקה לפרטיות וסומכת עליך שתתני לי את המרחב הזה בלי להיעלב.
איך היא תקבל את זה?
רק בלי הרגיש
נראה לי אני אמצא איזה מילה שתסביר לי שבכללי הנושאים האלה פרטיים בשבילי
אני לא מרגישה בנוח לדבר על x
או אני לא אוהבת שמדברים על זה
אני מעדיפה שלא נדבר על הנושא הזה
וכאלה דברים
אבל בסוף זה נגמר ולא בטוב.
כי כמו אמרה "אוהבת את השבת" (אגב, אם את אוהבת לבשל לשבת, מוזמנת אליי)
יש גבולות בריאים בקשר. ופה נשמע שהקשר ביניכן על גבול הסימביוטי. אתן מדברות על הכל, אבל נשמע שאם תעזי לפתוח משהו שאת לא אוהבת ביניכן- תהיה פה היעלבות ופיצוץ.
היו לי כמה חברויות כאלו, שישבו על מקום כזה.
יש בהז קסם בהתחלה, כביכול מצאתן זו את זו, סוףסוף נפש תאומה,
אבל הדמיון הזה הוא לא בריא, כי חסר שם הגבול הברור- שפה זו אני. ואת *מכבדת* את זה.
כבוד הוא מרחק.
וכשאין כבוד ויש ערבוב- אז הקשר כאילו נוגס במרחב הפרטי שלי עצמי.
ויש שם כעס, רק שאסור לבטא את זה, כי הערבוב הזה הוא מה שמחזיק רת הקשר.
לי לא היו נסיונות טובים עם כאלו סוגים של קשרים. כל פעם זה נגמר בפיצוץ, בעיקר מצידי.
כי פשוט הרגשתי שאני לא יכולה עם האשמה וחוסר הנעימות שקשר כזה יוצר. שאני מרגישה מחנק וחוסר יכולת לבטא את המחנק הזה.
והבעיה היא שאני ממש אדם של חופש.
אז פשוט העדפתי את החופש שלי על פני הסימביוזה הלא בריאה.
טבעית טובה כזו...
שמחה שקלעתי לדעתך😅
מחכה תמיד לתגובות שלך!!
אני קלעתי לדעתך, לא את לדעתי.
תודה❤️
את הגבול שלי ולהיכנס לי למרחב הפרטי עם 'את לא רוצה עוד ילדים'?
ו'עד מתי את רוצה למנוע'
ו'איך זה אצלכם .'
וסיפורים על טבילה ויחסים כשאני מכירה את הבעל כי הוא חבר של בעלי
אני לא מתחברת לקשקשת אינטימית (מחילה ממי שכן. בעיניי זה לא שייך השיתופים האלה בין חברות והלכתית אני יודעת שלפחות לפי חלק מהדעות זה ניבול פה וגם כמובן, לשון הרע)
הייתי צריכה לספר למישהו...
תספרי כשיהיה לך טוב לספר
עכשיו קראתי ואני ממש מעריכה כל אחת שטרחה להגיב
אני מחכימה
קניתי מטרנה בשבוע האחרון של השנה, אחרי שושה ימים כבר יצאנו לחופש והתינוקי איתי על הנקה. מההתחלה המטפלת וגם אני שמנו את הקופסא במקפיא, יוצא שאני נותנת לו פעם בכמה ימים בקבוק של 120 מ"ל. בקצב הזה ברור שלא נגמור תוך חודש. המקפיא באמת מאריך את התוקף? ההגיון אומר שכן, כמו כל מוצר, אבל הכללים שלהם אומרים שלא...
יש עניין לתת לו בקבוק פעם ביום נניח ולשאוב במקום מנה? זה נשמע לא הגיוני כאילו למה חלב שאוב במקפיא הוא בתוקף לחצי שנה אבל מטרנה פתוחה רק לחודש?
בקיצור, מה אתן ממליצות?
שהיא ביררה את זה לעומק
ושומרת במקפיא עד חצי שנה
בלי אחריות, לא בררתי בעצמי
רק שמעת מחברה שלרוב מניקה ויש לה קופסת מטרנה במקפיא למקרה הצורך
מה שכן, היא אמרה שאם מוציאה למחלק מנות, נגיד ליציאה, ואז לא משתמשת -היא זורקת לפח ולא מחזיקה לקופסא
הייתי מסתמכת על חברת מטרנה בעצמה..
אגב, במצבים של שימוש נדיר אני קונה מטרנה טוגו
רק כתבתי שלא הייתי מסתמכת על המידע של מטרנה אם הם אומרים שאסור להקפיא.. כי בכל זאת יש להם אינטרסים
ודרך אגב, הילדים שלי לא צרכו הרבה מטרנה
אבל לפעמים גם הייתי נותנת להם אחרי שעבר הזמן.. לא בהרבה.
אם זאת לא התזונה הבסיסית של התינוק אז לא חושבת שיש בעיה.
לא אומרת את זה כהמלצה
אבל ב"ה לא נרשמו בעיות
להם עדיף שאקנה חדש כל חודש...
המוכנים.
פעם אמרו פה שאפשר לקנות בסופר פארם, לא בדקתי
ואף פעם לא שמעתי על מטרנה במקפיא
אני לא צריכה את זה באמת, וממש השתדלתי שלא נגיע למצב שצריך לקנות, אבל יום אחד שלא היה לי מספיק שאוב למחרת אילץ אותי לקנות קופסא, אין באיזור שלנו איפה לקנות טו גו או בקבוק מוכן. עכשיו הקופסא כאן, עלתה 50 ש"ח...
מה שכתבתי שנותנת לו פעם בכמה ימים זה לפעמים בערב מרגישה שהוא עוד רעב וההנקה לא מספיקה לו וכיוון שיש את המטרנה הזאת ממילא אז נותנת, אבל בלעדיה הייתי נותנת אוכל או הנקה בכל זאת למרות שהוא מתעצבן כי בסוף גם כשהזרם חלש עדיין יש חלב.
אני לא רוצה לתת לו בקבוק קבוע בערב כי אז באמת יהיה פחות חלב ונצטרך לקנות גם את הקופסא הבאה...
ואני לא צריכה לשאוב נניח אם אני משאירה אותו עם בעלי...
אולי אני אשאיר כאן קצת במקפיא ואמסור את שאר הקופסא...
כשקניתי קופסה של מטרנה והבת שלי סירבה לקחת, ביררתי בקבוצה של ההורים במעון מי משתמש במטרנה והבאתי להם כדי שלא ייזרק
הסיכון הוא הידלדלות של הויטמינים הקיימים באבקה.
זה קריטי מאוד עבור תינוק שניזון מזה באופן בלעדי (כמו פרשיית רמדיה למשל),
אבל אם מדובר על תינוק שרוב תזונתו היא הנקה ומוצקים -
לעניות דעתי הדלה, הייתי לוקחת סיכון. כי גם ככה לא כל ארוחה שלו מלאה בדיוק במגוון הויטמינים הדרושים, וגם ככה ההנקה מספקת לו את מה שצריך.
אצל תינוקת גדולה (שנה ו7), שלוקחת רק בקבוק לפני השינה, וממש לא צריכה את זה תזונתית (אוכלת ביום ארוחות מלאות ומגוונות),
צריכה את זה כסוג של פינוק והרגעות-
היית משאירה יותר מחודש ברוגע?
כלומר - אין חשש שיתקלקל?
אצל הגדול שלי שקיבל רבע כפית כדי לצבוע את הבקבוק בלבן השארנו את אותה קופסא שלושה חודשים עד שכבר ממש נהיו גושים וריח לא טוב בכלל ואז זרקנו והוא נגמל ועבר לישון עם בקבוק מים.
בארון או במקפיא?
באמת אנחנו בשלב שאני מתחילה לדלל לה את הבקבוק
היא אוכלת 180
השבוע ירדנו ל2 כפיות ובינתיים היא ממש בסדר
אני רוצה בהדרגה להמשיך להוריד לה
לא יודעת כמה זמן זה יקח,
בינתיים השימוש הוא בממש מעט מטרנה...
התחלנו את התהליך בדיוק עם פתיחת קופסא חדשה
זה היה ילד בן שנתיים, וזה היה רבע כפית רק כי לא הצלחתי להוריד את הבקבוק המיותר הזה לפני השינה. כשהתקלקל הראיתי לו את הקופסא, והראיתי לו שאני זורקת כי זה מקולקל וזהו מאותו לילה הוא נרדם עם בקבוק מים במקום בלי בעיה.
במקפיא - לא הייתי בלחץ כמו תינוק קטן.
אבל בכל זאת זה בקבוק יחיד ביום, והיא עדיין קטנה, כן הייתי רוצה לדעת שזה נותן לה ויטמינים ולא סתם חלב. לכן לא הייתי מגזימה, נניח מקסימום חודשיים במקפיא. זו דעתי האישית והלא מוסמכת בעליל.
אני יתחיל-
אני נגעלת ממזרונים כריות פוכים בלי מצעים, נגעלת שיגע לי הסדין שאני שוכבת במיטה כשאני מציעה, כשאני שמה את הציפית של הכרית או הפוך נגעלת שהפוך בלי הציפית יגע בסדין שאני ישנה עליו (גם אצל חמי וחמותי וקצת אצל ההורים שלי)
אני נגעלת מקירות של שירותים והדלת.. שלא אגע בהם בטעות.. אם אני מתלבשת בשירותים ממש נזהרת לא לגעת בכלום ותמיד מסתבכת איפה לשים את הבגדים וכו
אני נגעלת ממקומות לא סטרילים בטבע, אפילו סתם אם יש כזה שיחים ולכלוכים.. נגעלת מירוקת במעינות...
חחח יאללה נרמלו אותי שאני לא מוזרה.. כי לגבר שבינינו זה ממש מוזר..אם כי הוא מאד מכיל מקבל ומכבד
מרגישה בורה
ילד חמישי ואף פעם לא לקחתי את אף אחד מהם לצילום.
מה המטרה של הבדיקה?
אתן עושות?
כמה זה חשוב?
זה אולטראסאונד שאפשר לבדוק את המנחה של פרקי ירכיים, משהו כזה
בעבר שלחו דיי באופן גורף
את הגדול שלי לא שלחו, הרופא אמר שההנחיה החדשה היא ששולחים רק אם יש חשד או רקע משפחתי - לכן לא הפנה אותנו כי לא היו תנאים כאלה ב''ה.
כיום בן שנתיים הכל תקין
אצל הגדולים שלי בני 12-13 לא זכור לי שעשיתי , אבל לבן השנה וחצי שלי עשיתי וגם לתינוקת שלי.
שלחו באופן גורף גם שלא מצאו חשד או משהו, אצל הקטנה שלי שלא עשיתי קיבלתי על הראש מהרופאת ילדים ובסוף עשיתי לקראת גיל 3 חודשים, הבנתי שניתן לבצע עד 4 חודשים
אני חושבת שעדיף לעשות כדי לכסות את עצמנו, שאם חלילה יתגלה בעייה בעתיד אז נדע שזה לא נובע מהדבר הזה. מכירה מקרוב ילד שבבדיקה השגרתית הזאת גילו בעיה והוא טופל בזמן , גם להם זה ילד 5 ואין הסטוריה של בעיות בגפיים/רגליים ועדיין לילד הזה מצאו משהו
הבן שלי בן שנה ו 5 חודשים טרם הולך, במעקב פיזיו שאלה אותי לא פעם אם עשיתי או"ס ירכיים והיה תקין. לא יכלתי לצפות מראש שיהיה לו עיכוב התפתחותי ועכשיו אני רגועה
כי אני ביקשתי מהרופא
וגם שאלתי את הרופאת התפתחות
ושניהם אמרו שלא שולחים גורף
הוא בן שנה ו 11..
ב''ה שהכל בסדר 🫤
אצל שני רופאים שונים..
זה בדיקה שאם מגלים שיש בעיה אפשר לסדר את זה בגיל צעיר
בעיה שאם לא מטופלת עלולה לגרום לבעיות ברגליים, צליעה וכדומה. (מכירה מקרוב מישהי שיש לה צליעה כזו. לא משהו נורא, אבל אם אפשר לעבוד על זה מראש אז עדיף).
אנחנו עושים לכל הילדים כי יש לנו סיפור משפחתי בזה (בעלי טופל בסדים לרגליים כתינוק כי הייתה לו בעיה) ובחלק מהילדים הסיבה היא היא גם כי נולדו בקיסרי.
הבנתי שהיום מפנים את כולם לזה. זה אמנם טרטור, אבל זה א"ס קצרצר, אז אולי כן שווה ללכת לזה.
בפועל כשהלכתי עם הקטנה שלי בגיל 6 שבועות הייתה מישהי עם תינוק בן חצי שנה.
לדעתי הטיפול הרבה יותר קל כשהתינוק קטן.
אבל זה ממש ממש קשה הטרטור הזה שניה אחרי לידה...
זה בדיקה פשוטה ולא פולשנית, סה"כ אולטרסאונד
ואם מזהים בעיה קל ממש לפתור אותה בשלב הזה ע"י סד חיצוני (לא יודעת בדיוק איפה שמים אותו אבל זה משהו פשוט)
בהמשך החיים הרבה יותר קשה לטפל בזה
יש רופאים ששולחים את כולם, יש כאלה שרק לפי מדדים מסוימים(משקל, סיבוך בלידה,הסטוריה משפחתית וכאלה)
והבנתי שאצל בנות זה יותר נפוץ אז שולחים אותן יותר
עם אחד הילדים שלי הגעתי בגיל חודש וחצי והרופא אמר לי להגיע שוב אחרי כמה זמן לראות אם זה השתפר כי ראה משהו לא הכי תקין...
האמת לקחתי את כולם לבדיקה הזאת.
בדרך כלל הלכתי בסביבות חודש וחצי-חודשיים.
אצל בת אחת יצא שלא הלכתי ואחר כך התייעצתי עם אורטופד והוא אמר שאפשר גם בגיל 8-9 חודשים. אבל עדיף עמה שיותר מוקדם.
בסוף הלכתי איתה בגיל 7 חודשים.
אני חושבת שבגלל שהיא הייתה יותר גדולה, היה משהו שונה בקביעת התור. אולי הייתי צריכה לקבוע דרך המזכירות של המרפאה ולא דרך המוקד.
הבדיקה עצמה דקה וחצי
רק הלצאת מהבית בחום הזה היה סיוט
אבל שמחה שהלכתי
הבנתי מכן שלא כדאי לדחות
גורמי הסיכון הם הריונות מרובי עוברים, ילד ראשון, מקרים במשפחה
יש ילדים שמפרקי הרגלים לא יושבים טוב או לא במקום, ואז עושים אולטראסאונד לגילוי
אם זה המקרה ישימו את התינוק עם רצועות כאלה למשך איזה תקופה וזהו זה מטופל והכל בסדר
אם זה לא מתגלה בזמן, הטיפול הרבה יותר מורכב ויכול להיגרם נזק ולכן טוב לבדוק אחרי הלידה
סה"כ אצלך זה ילד חמישי וכולם היו בסדר אז אין מה לחשוש אבל אם הרופא נתן הפנייה, לא מזיק לבדוק....
לי נתנו הפנייה לתאומים כי הם תאומים אבל לפחות שמחתי לדעת שהכל בסדר
אבל המטרה לגלות מוקדם חלילה בעיות באיזור ואם יש אז לטפל הכי מוקדם שאפשר
והבנתי שזו בדיקה עד גיל מסוים, לא יודעת למה
מעניין לקרוא פה שלא שלחו את כולם, חשבתי זו בדיקה הכרחית לכולם
ממש מוזר
כי שאלתי שני רופאים
גם ילדים וגם רופאה של טיפת חלב
ושניהם חזרו על זה שלא שולחים גורף
מבינה שאנחנו היחידים בעולם שלא עשינו חחח
הבנתי שזו התוויה כוללת לתינוק שנולד בקיסרי...
ונזכרתי שבאמת לא קבעתי לקטן תור
בדקתי ובדיוק היה תור להיום לא רחוק מאיתנו!
אז גם אנחנו אחרי ב"ה😊
שלשולים,אי נעימות בבטן וגם ממש תחושה כללית לא טובה צמרמורות וכו'
יעזור לקחת אקמול כדי להרגיש קצת יותר טוב?.
בהריון שבוע 23 בערך
בשביל השלשולים יכול לעזור אורז לבן, מי אורז, בננה קצת ירוקה, צנימים.
ולפעמים תה יכול להרגיע את הבטן, במיוחד תה קמומיל
תחילת היריון.
ממש תחילת.
וכבר בחילות נוראיות שנמשכות כל היום, ואפילו מקיאה
אוכלת כי אני חייבת, אבל נגעלת מריחות בקטע אחר.. ונגעלת מהרבה מאכלים.. נגעלת מהאוכל שאני מבשלת בעצמי, ואין סיכוי לחיות עכשיו על משלוחים לאורך כל התקופה הזאת.
מה עושים?
ממש לא רוצה לקחת כדורים
ועוד לא דיברתי על הפרה-נטאל שעושה לי בלאגן רציני והפסקתי לקחת כבר כמה ימים
אמן שיש לכן עצה טובה
בהיריון הקודם זה התחיל טיפה יותר מאוחר ונמשך כל ההיריון כולו
בהריון שלי גם לא לקחתי כדורים וחיכיתי שעבור לשם
מפה לשם בתחילת חודש חמישי נשברתייייי
ולקחתי בונגסטה וחזרו לי החיים
הפסקתי להקיא אחרי כל (!!!!!!!) ארוחה והתחלתי לחיות
בדיעבד זו ממש התעללות
ואני בלי נדר לא מתכוונת לחזור על זה
לקחתי בונגסטה עד הלידה ושילמית בלב שלם כל 8.5 שח על כדור בודד
ולקחתי פעמיים ביום
שלא תרגישי לבד. לי זה עוזר..לפעמים כשאני בהתקפי הקאות אני מדמיינת עוד נשים במצבי וזה עוזר קצת, לדעת שאת לא לבד
וזה יעבור
ובסוף תקבלי מתנה מתוקה מתוקה לכל החיים!
בחילות לאורך כל היממה. שבוע 8.
נגעלת מהרבה דברים, לא יכולה לבשל לעצמי..
אבל רואה תמונות של מאכלים וממש באלי... ובאותו תסכול של אי אפשר לחיות על משלוחים
זה מציל שפיות
לוקחת בונג'סטה, כדור אחד לפני השינה וב"ה בינתיים ממש עוזר ולא מקיאה כמעט..
כדורים יקרים אבל שווה את זה לגמרי. אפשר לבקש גם מרופא משפחה
אבל בהחלט נשמע לי יקר.
כמה כדורים יש שם?
כמובן מה שיש במרשם זה המקסימום אבל את יכולה לקנות פחות ולבדוק אם זה עושה לך טוב.
עם השתתפות של 50% של הקופ"ח יצא בערך 7.5 לכדור
לאכול אוכל של השכנים.
לא לכל המשפחה. רק לך.
לבקש מחברה או שכנה קרובה שתביא לך חלק מהאוכל שלה.
לי זה היה פטנט מעולה ואח"כ יצא לי להביא דוגמיות מהאוכל שאני בישלתי לשכנות שהיו בתחילת הריון.
שריטות של הריון.
חבל שאין לי שכנות רלוונטיות ;)
אני מפחדת לִרְצוֹת את זה.
מפחדת ממש.
כשהרגש נכנס, אני שם בכל הכוח
ואין מצב שאני אוותר
כזאת אני, טוטאלית.
בחיים לא קרה שרציתי משהו
ולא השגתי (ב"ה )
ועכשיו, אני מתנדנדת
האם לרצות את זה?
או לוותר?
כי כשאני רוצה , אני משיגה.
אבל באיזה מחיר?
מתואמתאולי (אני לא בטוחה שאני במקום לכתוב את זה) הקב"ה מנסה לסמן לך כאן ש - כן, יש לך רצון, רצון חזק מאוד, וזה בסדר שיש לך אותו, זה מראה שאת אנושית, ובכל זאת - מעל הרצון שלך יש את הרצון שלו, ויכול להיות שהוא רוצה אחרת. והוא רוצה שתרצי, אבל הוא לא רוצה שתשיגי. רוצה שתשאפי, שתהיי כל כולך בשאיפה, אבל עדיין יחליט שלא מתאים לך לקבל את שאיפתך.
וזה המקום לכוון חזק בברכה "שעשני כרצונו" - כרצונו המדויק של הקב"ה, ולא רצונך הנשגב שלך.
אוף, זה קשה ממש
למרות כל התורות העליונות, זה באמת קשה להתמודד עם זה...
מכירה טיפה את הכמיהה העזה הזו
והפחד....
בסוף נראה לי שהרצון כל כך חזק שאי אפשר למוסס אותו.
אצלי הפחד מתחושת פספוס הוא מטורף
לכן אני ממש מתלבטת
ההחלטה*
יכולה להגיד על עצמי שאני אחרי שני הריונות שבשניהם הייתי בסכנת חיים, ואחרי שניהם חשבתי שאין לי ברירה אלא לוותר.
אבל אחרי תקופה הייתי בדיוק בדילמה שלך והחלטתי שאני רוצה לעשות את המקסימום כדי להגיע לחלום, שזה בייבי נוסף, ואני מנסה. ומתפללת, ומדברת עם ה'..
מאוד מאוד מאוד מאתגר
וזר לא יבין זאת.
אבל באמת חשוב שכל החלטה שתקחי- שתהיי שלמה איתה.
חיבוק גדול גדול ומאחלת לך את הכי טוב שבעולם! באמת!💞🙏
עד הוסת
ויש לי דקירות בחזה ותחושת רגישות.
לא משהו מציק. כאילו, אם הייתי מניקה נכשיו זה היה נורמלי מבחינתי.
נראה לכן צריך לבדוק? הייתי אצל כירורגית בבדיקה שגכתית לפני 3 חודשים והיה תקין
כאב הוא בדר"כ לא סימן מדאיג.
במיוחד שנבדקת לאחרונה.
הייתי מחכה עוד קצת ועוקבת.
זה ממש יכול לקרות מכל מיני שינויים הורמונליים.
יצא לי בבדיקת דם ערך של 17, וכתוב שזה נקרא מחסור קל עד בינוני.
הרופאה שלי בחופש אז אני לא יכולה לשאול אותה על זה.
אני יכולה להתחיל לקחת בינתיים?
יש הוראות מיוחדות?
ויכול להיות שבגלל זה אני מרגישה כל הזמן חלשה ועייפה? כי חשבתי שזה נובע ממחסור מברזל, אבל הבדיקה הראתה שהוא תקין.
(אני לא בהריון.)
הרופא רשם לבעלי מינון יותר גבוה ממה שיש בפרנטל סתם כי הוא יצא גבולי והיה לו חולשה.
את יכולה לקנות ולהתחיל לקחת
זה חוסר משמעותי.
בוודאי שיכול לגרום להרגשת עייפות.
כן , להתחיל לקחת, לפחות אלף יחידות ליום, אין צורך לחכות למרשם רופא. את יכולה לשאול את הרוקח כשאת קונה, אם יש הוראות מיוחדות( למיטב ידיעתי אין)
( אני אישית במצב כזה הייתי לוקחת כמה ימים יותר, ואחרי זה ממשיכה עם אלף. אני לא רופאה)
וזה מאוד יכול להסביר את החולשה זה ויטמין חיוני בגוף.
באמת גם ממליצים לא לקחת בלילה כי זה מעורר
אני מכירה המלצה לכל אחד לקחת לפחות אלף ביום, במקרה שלך ישר הייתי לוקחת אלפיים בהתחלה
אבל לא כל יום
יום כן יום לא
לי עם מחסור חמור אמרו 2000 סה"כ
ואני לא שוקלת 20.
שריקהאת לא שוקלת 20ק"ג???
סליחה, לא התאפקתי
המקוריתוואי זה טוובבב
@תוהה לעצמי כן, כך נאמר לי
וגמני הייתי עם מחסור חמור.
ממה שאני יודעת מאוד מאוד קשה להגיע לעודף של וטמין די. וגם לא כזה פשוט להעלות אותו כך שזה לא מסוכן המינון הזה בכל אופן
אשמח לעזרה קטנה.
הלוואי שיש כאן מישהי.
מה הייתן עושות?
שבוע הבא יש אירוע של קרובת משפחה מאוד קרובה אליי, בעזרת השם אהיה בשבוע 10.
הכי באלי לרקוד ולשמוח איתה, אבל מעל הכל חשובה לי השמירה על העובר.
וזה עוד לא שלב שיודעים, אז גם לא ככ רוצה לשבת בצד..
ושוב כמובן שהכי חשוב לי זה לשמור על העובר
אשמח לעצה (:
לא להשתולל ולקפוץ יותר מידי.
בקיצור, לכי למעגלים של 50+
🤣
הייתי רוקדת יחסית רגיל
שותה יותר
ונחה מדי פעם
ורקדתי סיבוב שניים הכי בעדינות וזהו
ואחכ מצאתי חברות\בנות דודות לדבר איתן וזה עבר בסדר, לא חושבת שניחשו בגלל זה
ותדעי שכל שרשור שלך על ההריון אני שוב שמחה ממש בשבילך
ואיזה נשמה שאת.
באמת תודה לה'!!!
שימחת אותי 💕
וכנ"ל כשאתמול כתבת שאת בשמיני ממש התרגשתי!
אבל לא משתוללת...
שבוע 37 ב"ה
עושה מוניטור כל שבוע בגלל סכרת הריון
כבר פעמיים שהמוניטור לא יצא תקין ונשלחתי למיון, ובמיון הכל בסדר תודה לה'
אבל החרדה הזאת גומרת אותי.
היום עשיתי מוניטור וגם שם הייתה האטה אחת אבל לא נשלחתי למיון.
בבית הרגשתי תנועות יותר חלשות מהרגיל, אבל יש ב"ה
עכשיו התנועות חזקות ומכאיבות ויש המון התכווצויות.
ואין לי כוח כל פעם לנסוע למיון שזה 40 דק נסיעה, למצוא מי יהיה עם הילדים שבקיץ זה יותר מאתגר ובעיקר הפכתי לחרדתית ברמות.
זה הריון יקר שחיכינו לו כ"כ (וכל הריון הוא יקר ונס גדול)
ואני כ"כ חרדה ממה אם...
אשמח לעצות, ולסיפורים דומים ומעודדים בלבד.
אני תמיד בעד להבדק, אבל מרגיש לי שאם אתן לחרדות מקום, אמצא את עצמי במיון כל יום, וזה בוודאי לא בריא לי נפשית.
יפה ועייפהאת כבר ממש בסוף יקרה! אוטוטו ואת מחבקת את האוצר שלך בידיים!
והחששות מובנים ממש! אבל אם את שואלת אותי זה הזמן לתרגל נשימות והרפיות, לדבר לתינוקי שלך, ולנסות לבטוח בטוב קורה ושעוד יגיע.
את במעקב שוטף, אם יש לך אופציה אפשר להתקשר למוקד אחיות של הקופה אבל לא להשתגע....
יאללה, תבחרי ל ו טוב בקרוב! בקלות, בשמחה ובידיים מלאות בבריאות!
מוניטור.
זה מעייף ומתסכל מאד.
בעיקר כשיש עוד ילדים בבית.
אני ממליצה לך כרגע לשתות מלא מים
להכנס למקלחת
ולראות איך זה מתפתח.
אם זה נראה לך עדיין חריג- תתקשרי להתייעץ עם מוקד אחיות.
חיבוק ענק
ושתזכו בעז"ה ללידה קלה, בזמנה ובידיים מלאות
אולי אם החרדה והחשש לא עוברים תשקלי יזרוז?
נשמע באמת קשה להחזיק בלחץ הזה....
והרבה הרבה תפילות!!!
ומנוחה!!!!!!!!
הגוף בהריון צורך הרבה יותר כוחות ומשאבים מהגוף שלך
ובמיוחד בקיץ עם כל היום בחוץ..
הבנתי שממש חשוב להיזהר
לא להסתובב בחום
לא להתיש את עצמך בכלל
לנוח
במזגן
לשתות הרבה
גם אם זה אומר שהילדים יראו מסך עכשיו שלושה שבועות לכמה שעות כל יום
זה באמת עניין קריטי.. כדי לשמור על החיים...
בע"ה שהכל יעבור בקלות ובבריאות!!!!❤️❤️❤️
הרגעתן אותי, ובע"ה שהברכות שלכן יתקיימו במהרה.
היום הייתי בבדיקה והכל ב"ה בסדר, מתפללת שימשיך כך בע"ה..
אני ממש מזדהה עם תחושת החרדות
כי אני גם כזאת
אבל אני רק ב 34 וחצי, יש לי עוד מלא זמן 😔
שוב, תודה לבורא עולם שבכלל זכינו להגיע עד לכאן
אבל הלחץ הזה שאם לא אלך להיבדק
ואם ואם ואם ואם
שזה עובר בר חיות שלא נפספס משהו ה' ישמור
קשה לי גם מאוד!
המון כוחות להמשך
מראש.
אתמול אכלתי סרטים אם ללכת בנוסף..
ואני כל יום כמעט בבדיקות.
ככה שאני לא בטוחה שגם להבדק יותר מידי זה בריא לי נפשית..
אתמול תיעלתי את הזמן לתפילה והפרשת חלה.. בסוף הכל שלו וממנו.
בע"ה בידיים מלאות ובקלות גם אצלך! ❤️
הריון סופר יקר אחרי 10 שנים! עובר קטן באחוזון ואמרו לי כל משהו חריג אפילו הכי קטן בתנועות ללכת מהר להיבדק, מוניטורים כל יומיים -שלוש וחרדה ענקיתת.
למדתי לקחת את הביקורים במיון ואת המוניטורים הארוכים בצורה חיובית, להנות מהצליל דל המוניטור (כן ממש ככה, כמה חיכיתי לשמוע את הצליל הזה של העובר שלי) , מהמיון- כמה ייחלתי להכנס לשם עם בטן ענקית. ובאמת שהפכתי כל ביקור כזה לחוויה. כי מה כבר יכול לקרות? מקסימטם מיילדים. את בשבוע מצויין שאם חלילה רואים צורך ליילד אז אין סכנה
בהריון האחרון שלי - הסוף של ההריון היה ממש מאתגר בשבילי מחרדות (לא משנה למה אבל היה משהו חריג) הרופאה המדהימה שלי הציעה להתאשפז במחלקה שם ואז מפלס החרדה ירד. העדפתי להיות בבית בגלל הילדים , אבל קחי בחשבון שזה גם אופציה
שימי שירים שאת אוהבת ותחבקי את המתנה שלך חזק חזק, תיכף את אחרי הכל מחזיקה את האוצר שלך בידיים
חיבוק נשמה ❤️🌹🌸
קיבלתי בזכותך פרופורציה..
כמה צריך להעריך הכל.. את הילדים שלנו..
עזרת לי מאוד ❤️
בהיריונות הקודמים שמחתי שהרחם מכין את עצמו לקראת צירי הלידה האמיתיים (שלא תמיד באו בסוף, אבל לא ידעתי מראש).
עכשיו כשאני יודעת שאני גם ככה לא אמורה לחוות צירי לידה - אז לא מתחשק לי לחוות גם את הדמוי-צירים האלה...
טוב, לא שזה בשליטתי...
אשתדל בכל זאת להודות על מה שיש...❤️ (ויש הרבה!)
מזל טובבבב
שיהיה בקלות ובידיים מלאות!!
ורואה הרבה חדשות פה.
שיעבור בקלות ובידיים מלאות 🤗
תודה לכולן!מתואמתאבל ב"ה על מה שיש
השקט הזהלמרות הכול.
אבל כרגע אני מעדיפה להיות ריאלית ולא לפתח דמיונות, שרק יגרמו למציאות לטפוח בפניי יותר בחוזקה...
(בדרך הטבע, אלא אם כן תהיה איכשהו לידת בזק מהירה ממש - מה שאף פעם לא היה לי - גם אם חלילה יתפתחו לי צירים אהיה חייבת לרוץ לניתוח...)
מתואמתמתואמתאף שמלאכים לא אמורים לחוות כאבים של אחרי קיסרי...
(אני פשוט אמורה ללדת בקיסרי, אז לחוות צירי לידה זה לגמרי מיותר... אם כבר יש פלוס בקיסרי ידוע מראש - אז לפחות שיתממש עד הסוף...)
בהצלחה רבה!
אבל כ"כ מבינה אותך... למה לכאורה זה מרגיש מיותר...
א. אין לי עוד הרחבות אני פשוט זוכרת שאחות מעקב הריון בסיכון אמרה לי את זה שהייתי בהריון שידעתי שאנותח...
ב. הקטע שההבנה שהגוף דובק בטבעיות שלו זה השורש, וההסתעפויות שלו זה כמו מה שכתבתי. כלומר זה הבסיס וממילא יש לזה השלכות פזיולוגיות... לכן לא זוכרת את הדיוק של הדברים כמו שפשוט אני מאמינה שזה טוב.
אבל אולי ל @YaelL יהיה מה להוסיף או לדייק?
כמו כל דבר ההכנה שלנו היא גם נפשית וגם גופנית
דבר ראשון, חיבוק!!
כי נשמע שגם הם קצת מזכירים לך משהו שמכעיס אותך.. וזה באמת קשה....
אז באמת חיבוק גדול!!!!
אבל אולי אפשר להסתכל על זה אחרת...
שהברקסטונים יש להם תפקיד להזכיר, לעורר אותנו כמו תקיעות שופר של חודש אלול,
להתכונן ללידה ולתקופה שאחריה
לתת לעצמנו מקום
להיות קשובות לכוחות שלנו
להתמלא בשמחה, בשלווה ובאמונה
לקראת החוויה הרוחנית בע"ה
שהיא ככ נעלה ומיוחדת
חיים שבאים לעולם, בע"ה בע"ה בקלות ובבריאות!!!
שוב חיבוק!!!
ובע"ה הכל הכל יעבור בקלות ובבריאות ושמחה גדולה!!!
צריכה עוד להצליח להתחבר לזה, אבל זה באמת כיוון טוב, מעודד ומעורר...
תודה!
מדהימה את!
אחרי ארבע וסתות והרבה נסיונות - אני לא מסתדרת עם הגביעונית.
או שהיא נפלטת או, בעיקר, שיש דליפות.
דרגת הקשיחות שלה בינונית (גביעונית רוביקאפ).
אני אחרי שתי לידות.
בהכנסה אני מרגישה שהיא נפתחת אבל עד כמה שאני מצליחה להרגיש מופעל עליה לחץ שמועך אותה חלקית ואני תוהה אם זה אומר שצריך קשוחה יותר.
האם מישהי ניסתה דרגות קשיחות שונות ויודעת להגיד מה עבד לה יותר?
ובנוסף, מה אמורה להיות הציפייה מבחינת דליפות? אפס דליפות? קצת? מעט? מה לגבי שינה? ואפילו - בזמן אימוני כושר על הגב?
כמו כן, כמה נסיונות אתן צריכות כדי למקם את הגביעונית נכון? לפעמים נדרשתי למעל שלוש ניסיונות עד שחשבתי שהצלחתי (או שכן או שלא..).
אציין שהיו כמה הכנסות שבהם הגביעונית "התמלאה" את תפקידה יפה ובלי דליפות, ואז הייתי מרוצה ורוצה להפיץ אותה לכל החברות... אבל אני, בניגוד לכמה מראשי הביטחון, לא מקבלת מציאות של טפטופים...
מודה ומתוודה שאני לא מחובבות הגביעונית הגדולות..
כשהגביעונית המקום - אין דליפות. בכלל.
היא תפוסה עם ואקום וכלום לא יוצא ממנה..
גם לא בזמן שינה...
הבעיה היא עד שמצליחים לוודא שהיא אכן במקום הנכון...
ובאמת צריך הרבה נסיונות עד שלומדים למקם אותה..
והרבה פעמים אני חוזרת לשירותים חצי שעה אחרי כדי לראות שאין דליפות ובכך לוודא שהיא ממוקמת נכון..
אכן בתוך הגוף היא עשויה להיות קצת מעוכה- כי היא מתאימה את עצמה לצורה ולמנח של הגוף שלך.
כשהיא בפנים בצורה הנכונה את לא אמורה להרגיש אותה בכלל...
תבואנה מנוסות ממני ויתנו לך עצות טובות יותר.
אני לא משתמשת בה הרבה..
לא אוהבת את חוסר המודעות לגוף. שונאת להשתעל או להתעטש איתה - זה ממש מכאיב לי..
אבל היא בהחלט עוזרת במצבים שנתקעים או כשיש לי יום ממש ארוך מחוץ לבית...
לגבי זה כשהיא יושבת טוב אין דליפות - האם כשהיא מתמלאת מעל הנקבים (חורים) בגביע- הואקום עלול להתבטל? זאת כנראה שאלה בסיסית בפיזיקה אבל אני לא יודעת את התשובה...
אין ספק שיש עקומת למידה. אתמול עברתי (שוב) על סרטונים של נשים מהעולם לשמוע מנסיונן, עלה שם הנושא של הסיבוב, שהוא באמת יעיל כמו שכתבתי למטה, וגם עזר לי מאד שהאישה ציינה לשים לב שצוואר הרחם נמצא בפנים ולא התפלק מחוץ לגביעונית. טריוויאלי, אבל זה הפיל לי את האסימון.
בכל אופן, החלטתי לתת עוד צ'אנס ולהתאמן שוב ושוב, כדי לבטל את ההתנייה בראש שכל הכנסה זה "עניין" ו"סרבול" ו"אין לי כוח" וממילא דולף.
אם עוד מישהי רוצה לשתף מנסיונה בדגש על האם הצליחה להגיע למצב שהיא סומכת על הגביעונית ואין לה דליפות אשמח לשמוע.
רק לא הבנתי את המשפט "חוסר המודעות לגוף", מה יותר מודע מגביעונית?!
חוסר מודעות בגלל כוויכול "מעלימים את הדימום" מתעלמים מהמחזוריות הנשית ומנסים לנטרל אותה. כמו טמפון בערך.
יש שיטות עם יותר מודעות באופן ניכר-
כמו שיטת שרמן. שמלמדת שליטה על סוגרים ומודעות לגוף.
זה נראה לי בסיס הטענה
לגבי הגביעונית -
אני אישית גם כן לא מצליחה להגיע למצב של אפס דליפות, בעיקר בלילה.
ממש מבאס.
יש ל'נשיותי' מלא סרטוני הסבר ביוטיוב מה זה יכול להיות למה יש דליפות ומה לנסות לפני שקונים גביעונית מסוג אחר.
בהצלחה!!
ואחת ההמלצות היא לסובב את הגביעונית אחרי שאת מסיימת להכניס אותה, זה הרבה פעמים גורם לה להיפתח וליצור את הואקום הרצוי
הטיפ של הסיבוב ממש שיפר את המצב ביממה האחרונה! הייתי מקיפה עם האצבע, אבל לסובב ממש זה יעיל יותר.
היו שתי הכנסות שלא הייתה בהן דליפה!
לגבי השינה - הלוואי שאגיע למצב שאפשר לישון עם זה, כרגע אני חייבת גיבוי של תחבושות אבל זה אני שונאת את הסינטיות, את שמה משהו בנוסף לגביעונית?
ואני מבינה שעל אימון כושר בשכיבה אין מה לדבר עם גביעונית?
גם בתקופות שישנתי בלי גביעויות (עם תחבושות פשוטות וישנות) - כשאת שוכבת בלילה בדרך כלל אין כמעט נזילה אלא כל הדם מצטבר בנרתיק. (ראיתי פעם הדגמה של מירב שרמן איך אם מי שישנה על הבטן וגם מי שישנה על הגב הדם לא יוצא בשכיבה)
הבעיה היא ברגע שאת מתיישבת/קמה - כך הדם שהצטבר "נשפך" בבת אחת.
גם בלי גביעויות אם זה היה לי במודעות והייתי ממש רצה מהר לשירותים לפעמים הייתי מספיקה להגיע בלי שהתחבושת בכלל (או כמעט בכלל) התלכלכה.
דןקא עם גביעונית נח לי להמתין בישיבה או בעמידה כמה דקות כדי שרוב הדפ שהצטבר יצא אליה ואז ללכת לרוקן אותה בנחת.
אבל זה מרגיע מדליפות.. בלילה את לא דולפת אלא צוברת...
לגבי תחבושת - אני תמיד שמה, גם במהלך היום.
ובלילה היא תמיד מתלכלכת לי מעט (או הרבה חח) גם אם הגביעונית כמעט לגמרי ריקה. מבאס.
בכל אופן מאז שעברתי לתחבושות של גוד-קייר השתנו חיי הן נעימות בטירוף ולא סינטטיות בכלל
יש תחתוניות רכות ולא סינטטיות, לא זוכרת של איזו חברה (קופסת קרטון ורודה).
הן קטנות ועדינות, אני משתמשת בהן כשאני רוצה משהו שיעזור עם כתמים.
זה לא מחליף כמויות שתחבושת יכולה לספוג אבל אולי לצורך זה זה יספיק לך.
לגמרי גגם כושר על הגב וכו..
יש שונים בין ימי הווסת שאני הופכת אותה עם השפיץ בפנים או בחוץ לפי איך שהרגיש לי... בדרך כלל בהתחלה שפיץ בחוץ אחר כך הפוך.
לרוב אין דליפות.
אבל מודה היו לי לילות עם דימום ממש מסיבי ואז היו דליפות. אבל גם עם תחבושות הכי גדולות בזמני דימום מסיבי יש לי דליפות אז אני לא מרגישה שזה חיסרון בגביעונית לעומת תחבושות.
אני מאד מאד אוהבת!
אני מכניסה מקופל וכשהיא בפנים קצת צובטת לוודא שהיא נפתחת וקצת מסובבת אותה... האמת אני לא עושה יותר מדי בדיקות לוודא שהיא במקום היא פשוט מתיישבת לי שם...
בהתחלה הייתי יותר ממששת בפנים לוודא שלא מרגישה את הצוואר מציץ
אני נמצאת ביום השלישי לשבעה נקיים.
אחרי שאני מתפנה, יוצאים לי כמו גושים של דם מהנרתיק.
תכלס בניגוב אולי יש מעט ממש דם עם הפרשות.
יכול להיות בעייתי? (לא שואלת מבחינה הלכתית את זה אני אשאל את הרב).
מציינת כי אני אחרי שימוש של 5 שבועות בפרימלוטנור.
אם זה מתמשך המון או כאבים או משהו שמרגיש חריג אז תתיעצי
אני בתחילת הריון אחרי מספר הפלות חוזרות בשלב מוקדם.
ביום שלישי הבטא הייתה : 1082
היום יומיים אחרי 2111. הכפלה של 1.9
קרה למישהי והיה תקין בסוף? בלחץ ממש
אצלי בטיפולי פוריות אמרו לבדוק הכפלה אחרי שלושה ימים כי לטענתם גם הכפלה של 1.5 מספיקה..
מישהי מכירה והשתמשה ב*מוחק שיער* של לאור? חברה שלי שלחה לי קישור. יש כביכול הרבה המלצות ברשת אבל אני די סקפטית
של העלי אקספרס שמעתי שסתם שטות
מעניין אותי איך המקורי.
האמת שסכין די נוח לי, אבל חברה שלי הדליקה אותי על זה שננסה חחח
מותר לאכול ממרח חומוס קנוי בהריון?
ב"ה הריון חמישי, התחלתי שבוע 18, יכול להיות שאני מרגישה תנועות? או שאני מדמיינת/משהו במעיים? אחרי אוכל בעיקר 😃 תודה!
יש מצב ממש שזה תנועות ויש מצב שסתם ;)
אני הרגשתי גם לפני לפעמים...
זה תלוי במיקום של השליה ובמבנה הגוף שלך
הרחם בשלב הזה מאוד נמוכה אז תנועות יהיו ממש באזור של האגן
השלייה אחורית
תגובות
ואת בהריון חמישי שבוע 18, בדיוק כמוני😍
וכןן גם אני מרגישה מדי פעם, תנועות/דפיקות לב, לא משהו שסגור על עצמו
חח הגיוני בשבוע הזה💞
ואני הרגשתי תנועות בשבוע 19
אז נשמע לי הגיוני
מצטטת לך מהאתר של משרד הבריאות:
"סלטי חומוס קנויים עלולים להכיל ליסטריה, לכן מומלץ להימנע מאכילתם בזמן ההריון. מומלץ להכין סלט חומוס טרי בבית, ולאכול אותו בתוך יומיים מיום ההכנה."
לא יודעת אתמול בלילה התחיל להיסתם לי פתאום האף ממש והאוזניים ואז התחיל הגרון ונהייתי צרודה כזה
ופה פחדתי כי זה לא טוב נפיחות בגרון…
אז לקחתי אלרג׳יקס מבעלי שני כדורים והלכתי לישון
היום בבןקר שוב
הכל סתום אטום גרון כואב אז לקחתי שןב שניים
לא עדיף ללכת לרופא?
לי זה נשמע כמו וירוס נשימתי כזה אבל לדעתי כדאי ללכת לרופא ולא רק לקחת כדורי אלרגיה.
אבל אין לי את המצרכים בבית ואני ממש צריכה…
זה פטתי להזמין אוכל של בית אבל אופ…
לגמרי הייתי עושה את זה אם היה פה מקום להזמין ממנו.
בכלל לא פתטי.
