מתוק בן חצי שנה
עד לא מזמן היה יונק בכל ארוחה צד אחד, עכשיו עושה רושם שזה כבר לא מספיק לו והוא עבר לינוק משני הצדדים במהלך היום.
הקושי שלי זה שבלילה הוא מתעורר לינוק, יונק צד אחד ונרדם ואז אחרי שעה - שעה וחצי מתעורר לינוק צד שני. וככה כל הלילה אנחנו סביב הנקות ואין לי רצף של יותר משעה ורבע שינה.
ואני עייפה ממש 😵💫
אשמח לעצות
יכול להיות שזה קפיצת גדילה או משהו בסגנון ויעבור תוך כמה ימים?
יכול להיות גם שהוא כבר מחפש ארוחת מוצקים וההנקה לא מספיקה לו, אפשר לנסות להביא ארוחה אחת לפני השינה שירדם שבע ולראות איך הוא זורם עם זה...
תנסי להחזיק את עצמך קצת ערה ואחרי 10 דקות הנקה להעביר אותו לצד שני ושכן יינק שני צדדים.
עוד דבר שעולה לי שאולי הוא בכלל לא יונק אלא מחפש את השד כמוצץ...
במקרה כזה, הייתי ממש קמה מהמיטה להניק, מוודאה שאוכל טוב ומלא ושמה אותו לישון במיטה שלו.
תנסי לילה אחד לראות אם זה עוזר.
האמת, פתאום הלילה ישן טוב יותר.
והגיוני שזו קפיצת גדילה, כי זה כמה ימים ככה.
אם זה ימשיך, באמת אנסה לא להירדם ולהעביר אותו לצד שני.
ועברה, אבל גם יכול להיות ששווה לך להתחיל מוצקים ולהאכיל אותו לפני השינה...
ועד היום (קרוב לשמונה חודשים) לא ביסס ארוחת מוצקים לפני השינה, אולי נניח ארוחה קטנה בשעות הבוקר. ובכל זאת זה עבר תוך כזה שבוע וחצי, אז כנראה קפיצת גדילה...
הריון קודם הקאתי המון ווהיה תקין
הפעם אני בחודש שמיני ולא הקאתי בכלל בלי בחילות בלי כלום
ב''ה הכל תקין
מזדהה, אמנם לא הריון בהנקה ובלי ווסת
אבל גם הריון במספר מתקדם
גם הקודמים היו מזעזעים עם הקאות ובחילות בלי סוף, עוד מלפני איחור
כולל ההריון של ההפלה
ועכשיו גם שוב בהריון ב"ה, ואני מרגישה ממש מצויין
חוץ מערב איד שהקאתי המון
אני כמעט בלי בחילות לאורך היום, מתפקדת, שוכחת שאני בהריון
שזה אמור להיות מקסים ואני אמורה להודות ולהנות מזה (משתדלת ממש...) אבל החשש מנקר
והיה לי היריון הכי קל בעולם.. לא הקאתי..
והכל היה תקין ברוך ה'...
דווקא אצל האחרים שלא היה בהנקה הקאתי בלי סוף..
אני עד היום חושבת שזה קשור . כי גם הלידה עצמה וגם ההנקה אחכ היו קלים. גם ההחלמה. הכל היה יותר פשוט.
היו לי רק קצת בחילות ממש בהתחלה. וזה עבר
כמה פעמים על הריון תוך כדי הנקה שהוא היה בלי בחילות, יכול להיות שההורמונים של ההנקה מווסתים את קצב עליית ההורמונים של ההריון ולכן פחות בחילות...
לכי תדעי אולי גילית פה סטארטאפ מטורף למניעת בחילות 😅 בכל אופן, כשיש בחילות זה לא אומר שההריון תקין, גם אחרי הפלה יכולות להמשיך בחילות
אמנם הנקתי כבר ילדה יחסית גדולה (הייתה בת שנה וחודש כנשכנסתי להריון והנקתי אותה בערך עד שנה וארבע שלה)
ודווקא היו לי יותר בחילות מאשר בהריון הראשון
גם באחד ההריונות נכנסתי אליו בהנקה (היונק היה בן 10 חודשים, מכור אלי, לא לקח בקבוק ולא היה במסגרת, ככה שהיה צמוד אלי כל היום, הנקה צפופה) והיה זוועה
משבוע 4 הייתי מחוקה
לא זוכרת את החודש הראשון של ההריון הזה מרוב שהייתי מעורפלת
אצלי לא עבד בכלל, ההריון שנכנסתי אליו תוך כדי הנקה (הנוכחי) הכי קשה מכולם
היפראמזיס קשה ממש, בחילות והקאות כל היום וכו'..
שידור חוזרולא הרגשתי כלום!!! גיליתי בחודש רביעי…
ב״ה הריון שעבר בשלום בידיים מלאות. אני צוחקת שזה היה ההריון הכי קצר שלי😉 במובן החיובי
הנקה מלאה לא מקבלת ווסת ופתאום סימנים כאלו שתמיד יש לי כשמגלה הריון(דימום מהאף דברים כאלו) ובמקביל גם כמה ימים שהתינוקת פחות רצתה לינוק משהו מוזר
מה אומרות😆
אחת כמונייש לך קישור?
תודה
ואני לא בהריון, אבל בעקבות השרשור הרהרתי, אולי אני בהריון בלי תופעות בכלל בגלל ההנקה? יצא שלילי לחלוטין
טפו טפו
וכל ההריונות שהיו, תקינים ב"ה.
בשעה טובה ובידיים מלאות!
ואני זוכרת כמה את סובלת מיזה..
כאלה אלופות באמת! מעריצה נשים שעוברות אתזה..
תודה לכל מי שתעזור,
אנחנו רחפנים ולא בעניינים....
מרגישה שאנחנו דואגים לכאן ולעכשיו ולא לעתיד...
פשוט אני..א. את יכולה להפקיד לקרן השתלמות באופן עצמאי, רק אם יש לך עסק עצמאי (עוסק פטור/מורשה).
אם את שכירה בלבד אז את לא יכולה להפקיד לקרן השתלמות.
ב. לא כתבתי שתעודת סל עדיפה על פני השקעה בקופ"ג, אולם יש לזה כמה יתרונות:
דמי ניהול נמוכים/אפסיים, אין מגבלת הפקדה, את קובעת בעצמך בדיוק במה הכסף יושקע.
אני אישית לא משתמש בכלי הזה היום (בעבר כן השתמשתי בו אבל מכרתי הכל ועברתי לכלים אחרים)
כזה כמו ספר ענקי עם מלאאא תמונות של כל מיני חפצים והשם שלהם
לילדים קטנים
עד כזה גיל שלוש או ארבע
אני מחפשת משו כזה באנגלית לבת שלי
מישי מכירה?
מיועד לגיל יותר קטן,
הבן שלי בגיל שנה התחיל להנות מזה, אולי שנה וקצת
מילים 100 ראשונות, ספרי ילדים של תינוקות בגילאי 1 2 3, אנגלית תמונה libros - AliExpress 21
או זה
https://www.yeladimstore.com/homescooling-english-letter-words
או שאת מתכוונת בכלל למשהו אחר
אבל זה על הכל
יש חיות ויש אברי גוף ויש כלי תחבורה וכלי מטבח
לכן אני אוהבת אותו
100 מילים ראשונות
אחד של איברי גוף
אחד כלי תחבורה
אחד מה שיש בבית
השני מה שיש בחוץ
יש לי כמה כאלה בעברית
אחד רק חיות
השני רק תחבורה
השלישי בבית ובחוץ
זה באמת מאוד מלמד
לי יש בבית ספרונים כמו שאת מתארת לפי קטגוריות-
בכל קטגוריה יש הרבה פחות מ100 מילים..
הם קוראים לזה 100 מילים ראשונות
קניתי במקסטוק
כל אחד 30-40 שקל
היה מבצע בזמנו כמה במאה
רק על אחד מהם כתוב מאה שהוא גדול באמת
השאר לא כתוב 100
משערת שבאמת יש פחות, הרבה פחות כנראה
מעולם לא ספרתי
(בינינו, אין 100 כלי תחבורה חחח אבל כן יש עמוד אחד נגיד של כלי תחבורה לפי צבעים - מה שכבר ממלא 6 תמונות של כמעט אותה המכונית)
מה זה משנה מה השפה?
תקני לה משהו שתמצאי בארץ ותשיימי באנגלית
אלא אם את מוצאת באנגלית בקלות..
הם לומדים
צורת הפתיחה של הספר
האותיות
חרוזים שלפעמים נמצאים שם
יש לי ספר בעברית.
את כל המילים לימדתי אותם באנגלית.
זה גם ככה גיל שהם לא יודעים לקרוא🤷🏼♀️
אז יש לה גם לילדים
אז יש את הbest wordbook ever של ריצ'ארד סקארי. ספר מעולה ממש ומחולק להמון קטגוריות כולל מה שכתבת.
פשוט יש שם גם חיות לא כשרות כולל חזיר אז לא כולם אוהבים
אתן לא מרגישות פחות מעניינות מול הבן זוג?
הוא מספר מה היה בעבודה ואיך הלך ופעם גם לי היה מלא מה לספר ופתאום הכל מסתכם בעשיתי כביסה, הילדה עשתה פיפי בסיר וכל מיני כאלה.
מרגישה פחות מעניינת בפני עצמי וחוששת לשעמם את בעלי.
מה דעתכן?
אני בבית, לא עושה יותר מדי מעבר לעבודות בית וניקיונות.
כמובן מטפלת טיפ טופ בילדים וכל מה ששייך אליהם כולל קניות, בישולים, חינוך רוב היום.
הכוונה שאת מתקדמת ומשתכללת מיום ליום או לאורך תקופה.
עושה את הדברים בצורה יעילה יותר
מבינה את הילדים עמוק יותר
מוצאת מקורות חדשים של מוטיבציה
וכו' וכו'
ולכן אני משתדלת לאפשר לעצמי לקחת קורסים וסדנאות, קריאת ספרים, יצירה, ניסויים, כדי להתפתח ולחוות גם חוויות מעניינות
בגדול זה לא כדי שיהיה לי מה לספר לו אלא להעצים את עצמי ולעבור תהליכים פנימיים ואז גם על הדרך אני מספרת לו דברים מעניינים
אני כן עובדת, ומספרת לבעלי אנקדוטות מהעבודה שלי, אבל אני כמעט לא פוגשת אנשים, אז באמת לכאורה פחות יש לי דברים מעניינים שקורים איתי...
אבל -
א. אני מספרת לבעלי אנקדוטות מהילדים. ב"ה הם מספקים הרבה עניין (בין אם זה דברים חכמים/מצחיקים שהם עושים ואומרים, ובין אם זה קשיים שיש להם ואני רוצה שבעלי יהיה גם שותף בזה...)
ב. אני מספרת לו דברים פה מהפורומים... אנקדוטות, דברים שקשורים למה שאנחנו עוברים... ב"ה יש פה הרבה התרחשויות 🤭
כשהילדים קצת גדולים ומפתיעים בחשיבה, אנחנו מגלים משהו על עצמנו,
ואת התובנות האלו הבעל הכי מבין כי הוא מכיר היטב את הנפשות הפועלות.
אז נגיד זה לא רק לספר היא עשתה פיפי בסיר,
אלא היא עשתה פיפי בסיר ובאתי לפנות והיא רצתה לפנות בעצמה, ובהתחלה חששתי לתת לה אבל היא התעקשה אז שחררתי וחשבתי מקסימום אנקה אח"כ,
אבל תשמע היא כ"כ התאמצה להצליח. מדהימה אותי הקטנה הזאת, מלמדת אותי מהי נחישות.
כשיש כמה ילדים אז בכלל אפשר לספר בלי סוף על מה שקורה, לא הסיפור הטכני שקורה כמעט בכל בית, אלא "הצצה" למאחורי הקלעים.
לי עזר במצב דומה למצוא תחומי עניין ותחביבים חדשים שיאתגרו אותי.
וגם לשמוע שיעורים מעניינים או ללמוד משהו.
וכמובן יש מלא דברים מצחיקים לשתף במה שהילדים עושים...
ברור לי שכמו שהוא מספר מהיום שלו אני מספרת מהיום שלי.
בסוף גם אני עברתי לא מעט במהלך היום ויש לי הרבה מה לשתף.
וכמו שאני שואלת אןתן על העבודה שלו גם בוא מתעניין בפרטים על היום שעבר עליי ועל הילדים.
אולי באמת הנקודה אצלך היא שאת מרגישה על עצמך שאת משעממת ואז חוששת שישפיע עליו.
את בבית עם הילדים מבחירה או מאילוץ?
אז את פשוט מספרת לו מה היה עם הילדים?
בזה זה נגמר?
זה יכול להיות מה היה עם הילדים, ומה דיברנו בקבוצת חברות, ומשהו על המשפחה, ומשהו על הפןרןם או החדשות.
אין איזה סדר מובנה, מנהלים שיחה שמתגלגלת לכל מיני נושאים ושיתופים שלי ושלו.
אני עובדת ופוגשת אנשים והכל ובכל זאת כשאני מספרת איך היה היום שלי לא תמיד אני אדבר על משהו מהעבודה ולפעמים זה יסתכם במשפט אחד. והעבודה שלי מעניינת ולא שגרתית ועם עולם תוכן שונה משלו, אבל הוא רוצה לשמוע מה עבר עלי ואיך אני מרגישה מצד עצמי, לא מצד העבודה אלא מצד אשתו כאדם עם רגשות, מחשבות וכו'...
מאיך את מרגישה שמספיק מעניין לך ואת מרגישה טוב עם עצמך ומה שאת עושה
אפילו לעשות יצירות אומנות, לכתוב...
לטייל קצת אם מתאפשר...
לא בשביל השיחה עם בעלך, בשבילך.
ברגע שתרגישי שמעניין לך, לא תפחדי לשעמם אותו...
וזה אףףף פעם לא נגמר
תמיד יש מכונות להפעיל לסדר וכו
זה נורא שהבית לא יהיה מתוקתק?
אם את מטפחת אותו כל יום לא יכול להיות שפעם בשבוע יזיק לו...
לדעתי זה חשוב בשביל הנפש שלך...
אבל את עלולה להיגמר אם תתעסקי רק בזה...
מציעה לך לקבוע זמנים לניקיון, משהו שיהיה ממש קבוע בלו"ז היומי והשבועי, ובמקביל לקבוע זמנים לדברים אחרים - תחביבים, יציאה מהבית, בילוי עם הילדים...
אין ברירה, צריך איכשהו לצאת מהלופ שאת נמתאת בו עכשיו 
יש לך עצות?
אני טובעת 🙏🙏🙏
לניקיון שוטף של הבית - מספיקות שעתיים ביום לכל היותר. (כולל כלים, סדר בבית, שטיפת רצפה.)
כביסות - אפשר בין לבין, אבל לדעתי לא יותר משעה ביום.
ארוחות - לא יותר משעה ביום, אפשר לבחור בדברים מהירי הכנה.
ניקיון יסודי - ביום שישי. (כולל החלפת מצעים וניקיון שירותים ואמבטיה ושאר הדברים שנעשים בשוטף.) זה כן יכול לקחת יום שלם.
בישולים לשבת - עדיף ביום חמישי. אפשר בלא יותר משעתיים-שלוש.
התכנון הזה מותיר לך מספיק שעות ביום ובשבוע כדי לצאת לטיולים ולפתח תחביבים...
אבל לפני שאנסה לעזור לך בזה - באילו שעות ביממה את נמצאת עם הילדים? ובאילו גילאים הם?
כל יום מה את עושה ובאיזה שעות
ממש טבלה עם תכנית מפורטת: כביסות, בישולים ניקיון...
אפילו לכתוב מה לבשל כל יום.
ובתוך התכניה להכניס זמן לעצמך
(היום עובדת מעט).
לרוב זה הרגשה שלי מול עצמי שאני מעבירה גם לבעלי של ערך עצמי. אני מאוד מחשיבה את התפקיד שלי בבית.
אחרי יום שלם שהכלתי, האכלתי, הרעפתי חום, עשיתי את הבית יפה ונעים..יש לי הרגשת סיפוק וערך עצמי (יש ימים שגם יצאתי מהכלים והתעצבנתי , אבל כשאני מסתכלת בגדול כן סך הכל עשיתי המון טוב היום)
האמת בעלי כשחוזר עייף מעבודה לרוב רוצה בעצמו לפרוק ושמח כשאני מקשיבה לו. וגם על זה יש לי הרבה סיפוק שיש לי יכולת להקשיב לו
וכמובן גם בבית אני אוהבת לשמוע פודקאסטים וללמוד
ומרגישה שדווקא מתפתחת בדיוק בתחומים שרוצה (לעומת זאת בעבודה הכל די חוזר על עצמו)
עם חברות או גיסה, בהתכתבות כאן בפורום.
בעבודה כן יש קצת תקשורת , אבל לפחות אצלי זה די תקשורת טכנית ועם דיסטנס, אז אין הרבה הבדל.
בכללי מרגישה שבתקופה הזאת בחיים צריך ממש להתאמץ כדי ליצור חברויות ולשמור על קשרים עם חברות.
לק"י
נראה לי שלבעלי יותר נחמד לשמוע על הילדים שלנו, מאשר על דברים מהעבודה (ודוקא בעבודה שלי יש סיפורים יחסית מגוונים)
לנו יש ימים מלאים שאנחנו נפגשים עם המון אנשים
אז גם תאכלס אני פוגשת חברות כל יום
ואז תמיד יש על מה לדבר
וגם לי כיף
ממש מיואשת מגן עירייה של הבן שלי בן 4 , אין באזור גן פרטי
הוא עכשו בקייטנה אבל גם בזמן הגן לא היה שם יציבות של גננות
הסייעות שכן יש שונאות כל יום בעבודה ומשדרות את זה
כבר כמה פעמים הענישו אותו על דברים הזוייים שאין לי כוח לפרט
אני מבינה גם שהסייעות לא מתוגמלות והן עובדות בתנאי עבדות ואין להם כלים
אבל אני מרגישה שאני שולחת אותו כל יום לגן למקום נורא , יש המון אלימות בין הילדים ושוב מקבלים אותי פרצופים מיואשים ועייפים של סייעות
ופשוט נמאס לי עשיתי באלגן דברתי עם המפקחת הגננת וכו פשוט האיכות האנושית היא פח אשפה ואני מפחדת שבכל גן שאעביר אותו שככה יהיה
ואין לי פתרון - לא להציע לי לדבר עם …. כי דברתי עם כל הגורמים וכל מי שאפשר ממש לא סיננתי רגשות ועדיין
בקייטנה זה פשוט נורא צוות לא קבוע ואווירת כאוס
ואני פשוט מרגישה אשמה גדולה שאני שולחת אותו לשם גם הניקיון שם לא וואו וגם על זה עובדים כמה הורים
הקטע ההזוי שאני לא טיפוס דרמטי ואף חברה של הצוות אבל מייאש מצב ההזנחה אני לא שקטה וחופשיה מאוד בגידול של הבן שלי אבל כבר נחצו מלא גבולות
ברור לי שיש צרות גדולות יותר ויש לנו חטופים פצועים והמון צרות לא עלינו
אבל אני כאובה על הבן שלי והייתי חייבת לפרוק יש לי קווץ בלב
החטופים לא בשליטתך וזה שהם בעזה לא מוריד מהבעייתיות הגדולה מאד מאד של הסיטואציה שאת מתארת.
והחטופים זה בידי הממשלה, אבל פה זה הילד שלך שבאחריותך, אם את לא תדאגי לו מי ידאג?
אני לא ממש מכירה את הסיטואציה אצלכם אבל יכולה להגיד לך מנסיון אישי שהעדפתי להוציא ילד ממסגרת גרועה גם במחיר התפטרות העיקר שלא יחווה דברים שמבחינתי היו קו אדום.
יש דברים שזה סביר, יש דברים שלא..
לא יודעת מה רלוונטי מבחינתכם, יש כל מיני אפשרויות, אבל חשוב להבין שדבר ראשון - יש גנים טובים! זה צריכה להיות נקודת המוצא שלך. אולי קשה למצוא אותם, אולי הם מלאים, אבל הם קיימים.
אפשרויות שאני חושבת עליהם עכשיו, וכל אחת מהן היא קיצונית במובן מסוים, אני לא יודעת אם זה מתאים לכם ועדיף מהסיטואציה הקיימת, אבל אולי שווה לשקול:
- מעבר דירה.. אחרי שתמצאו מקום עם מוסדות טובים (גם גנים גם ביס וכו) לעבור דירה לשם. מבאס ודורש, אבל יאפשר לך נחת ושלוה
- חינוך ביתי. דורש התפטרות שלך שזה ממש לא קל, אבל לפחות תדעי שהוא במקום טוב ואוהב. ומבחינה חברתית - יש המון מפגשי ילדי חינוך ביתי וזה גם גיל שאפשר ללכת לחוגים
- לוותר ספציפית על הקייטנה. אמנם חודשיים בלי הכנסה ואולי זה קריטי לכם, אבל בחודשיים הכי מבולגנים הוא לפחות יהיה במקום עם יותר תחןשת ביטחון
תודה על העצות , והכי חשוב העידוד
אני חייבת להיות יצירתית יותר
ממש פרשת דרכים
שמחה לשמוע שזה לא ככה בכל מקום
כי כל מי שאני מתייעצת פנים מול פנים אומרים לי ואיך תדעי שבמקום אחר יהיה טוב יותר ?
וואלה לא יודעת …
או שיש בעיה להירשם אליהם?
נשמע לי מאוד מוזר. תנסי לחפש המלצות מהורים...
אין הרבה גנים דתיים
ובאלה הלא הדתיים אוכלוסייה מאוד קשה
כי נמצאים באזור אפילו יותר קשה של העיר
(עיר קטנה)
ובסוף התחלפו כל שניה הצוות
וככה זה בכל העיר פה הגננת אולי טובה אבל הסייעות מתחלפות פה מלא
תודה על העידוד
ואני ממש ממש מבינה אותך שאת לא שקטה.
אולי יש סבתא או דודה שבחופש עכשיו ואפשר לשלוח אליהם לחודשיים של החופשה?
אפילו רק יומיים שלוש בשבוע. ואולי גם את ובעלך יכולים לקחת קצת ימי חופש? ואולי גם להביא אותו לעבודה מידי פעם?
פשוט לצמצם את הפעמים שהוא הולך לגן במצב כזה...
דרך אגב, איך האוכלוסיה בעיר שלכם?
איך שאר ההורים לא מזדעקים על המצב בגן?
שקלתם אולי לעבור דירה?
כן המשפחה שלי לנוכח המצב יתגייסו עכשו למידי אבל אחרי זה אני קצת תקועה
תודה על האישוש
דרך אגב האוכלוסיה נהיית יותר ויותר פח אשפה ..
הורים מזדעקים אבל כולם תקועים ולא יחליפו את הגננות כי אין צוות
יש גנים מהממים שלצוות יש אור בעיניים ותחושת שליחות וזכינו בכמה כאלה לאורך השנים.
עברנו דירה למקום עם אוכלוסיה טובה מאוד.
הגננות/ סייעות/ מטפלות במעון אפילו העובדים בסופר, כולם אנשים איכותיים אחד אחד.
הרמה של האוכלוסיה מכתיבה את כל רמת החיים.
ממליצה לעשות את הצעד הזה.
לנסות להשפיע מבפנים זה להילחם ברוח. לפעמים נופלים על מישהו קשוב וזה הצלת נפשות, אבל כשאין זה הזייה...
פעם הבן שלי קיבל עונש בגלל שהוא רב עם איזה ילד והכניס לו חול לבקבוק, אז לקחו לו את הבקבוק שלו וכמה שעות הוא היה בחום ללא שתייה ביולי
משהו הזוי הזוי הזוי.
כמובן בקייטנה זה היה ולא במהלך השנה והאחראית הכחישה אבל הסייעת המחליפה שהייתה באותו יום אישרה לי שכך היה. מישהי בלי ניסיון בכלל עם ילדים.
וזה לא המקרה ההזוי היחיד
האחראית על הצהרון הייתה לא מאה, נאלצתי לשבח ולהרים לה כל הזמן ולשחד במתנות כדי שתתייחס יפה לילדים שלי עד שעפנו משם..
הגננות הקבועות ורוב הסייעות היו דווקא נהדרות, אבל זה לא חזות הכל.
מספיק צהרון או גננת/ סייעת מחליפה שהם לא בכיוון ואין מישהו אחר להביא וזה הורס..
וגם לפעמים זה מגיע עם הורים אחרים לא איכותיים שזה גם משפיע.
אם בכל הגנים בסביבה זה גם ככה כמו אצלכם, זה מעיד על רמה נמוכה של האוכלוסיה שאתם גרים בה/ בסמיכות אליה.
ונשמע מזעזע מה שעברתם לפני....
אפשר לשאול בפרטי קצת על המקום שאת גרה? אנחנו כל כך מחפשים את עצמנו ולא מוצאים מקום
מרגיש לי שדברת מגרוני
יש לו 2 גננות הזיה שסתם מענישות אותו ומרגישה שאני לא רוצה לעשות איתם טעות שלא יתנקם בבן שלי
אבל בפועל בא לי להתחרפן עליהם
רמת אוכלוסייה זה שם מאוד מאוד כללי.
יש הרבה ערים עם כל מיני רמות אוכלוסיה. אצלנו למשל בכל שכונה יש רמה אחרת לגמרי. שכונה אחת מגדלי יוקרה, וממול שכונה ישנה עם עולים ועם אוכלוסיה "ברמה נמוכה" כדברייך. ועדיין, יש כל מיני סוגים של גנים. יש בהרבה מקומות גם גרעינים תורניים או רשת של גנים שאפשר יותר לסמוך על הצוות שם. אצלנו דווקא בשכונה הז נמוכה יו"ר יש גנים מעולים, כי יש גרעין תורני והצוות נבחר בקפידה.
בקיצור, זה ממש תלוי מקום...
גם אני חשבתי על זה שיש המון מקומות עם אוכלוסיה טובה, זה לא ייחודי רק למקום שבחרנו.
לא אמרתי שאין גנים טובים באיזור עם אוכלוסיה ברמה נמוכה,
אמרתי שאם אין גנים כאלה, זה מעיד על רמת האוכלוסיה. בד"כ כשיש אוכלוסיה טובה אז מוצאים אנשי צוות טובים.
אני פשוט נבינה למה היא מתכוונת בתיאור דל הסייעות. צריך להכיר את הסגנון..
וזה לא נגמר רק בגנים, זה אח"כ גם בבתי ספר ובתרבות הפנאי ובפארקים ואפילו בכבישים..
במצב כזה העדפתי לעבור דירה כי הבלאגן עם הגנים העיד על בעיה רחבה יותר בשכונה, בעיה שמגיעים אליה די מהר בעליה לא' ובמיוחד בגילאים שרוצים כבר לשחרר את הילדים..
פשוט כשגרים באזורים כאלה, נראה שככה זה המציאות בכל מקום.
צעקו עליהם כל היום זו בעיקר הייתה הבעיה ותחלופה של סייעות ומדריכות על בסיס יומיומי.
אמרתי לעצמי שעדיף לשלם לבייביסיטר..אבל כשזה יום שלם זו באמת בעיה;/ אם יש לך אופציה כלכלית אז עדיף לך, את לא דרמטית מדי , זה באמת לא אידיאלי בשביל ילד לגדול ככה
אז חודש חמישי ומרגישה כמו קרש 
לא יודעת אם זה כי אני עייפה או סתם משו בראש אומר שאני עכשיו צריכה להיות מותשת, אבל אני מרגישה תפוסה, כאילו הבטן מתוחה ואין לה לאיפה לגדול, והגב מרגיש לי כמו קרש לא גמיש ולא זז. מקשה עלי קצת בהליכה, שלא לדבר על הליכה מהירה או ריצה....
אז אשמח ממש להמלצות לסרטוני כושר להריוניות, שניסיתן והיה מוצלח. משהו שאפשר לעשות בקלילות בבית, שיעזור לי להיות קצת יותר גמישה וקלילה.. תכלס אני הולכת דווקא הרבה, יש לי הרבה הליכה הלוך חזור מהעבודה אבל עדיין אני מרגישה ממש לא חיונית... אז מניחה שצריכה לזוז עוד קצת ולא רק ברגליים
תודה מראש לעונות
אז... חופשת לידה
האיש במילואים
אין לי כ''כ כח לצאת, עדיין חלשה, מידי פעם עושה את זה כדי לא להשתגע...
אין ממש חברות טובות. (שרשור אחר)
אני מחפשת תכנים לצפות בהם
סרטים, סדרות, פודקאסט.
רק דברים נקיים מאוד... אשמח לרעיונות!!
שמונים ו4
עוד נפגש
כל תוכניות הבישול, אם כי יכול ליהיות דיבור לא הכי נקי..
עוד נפגש ראיתי, וגם הזוג המנצח (תוכנית אוכל) - שמירת הריון....😅
ובזכותך עכשיו ראיתי פרק ראשון של שמונים ו4, והתאהבתי💞
תודה !!@
ושרשור מבורך אז גם תודה לפותחת❣
לא ראיתי. אבל זכור לי שהלבוש שם ממש לא צנוע.....
כלוב הזהב, המרדף, מונית הזהב
ולא עולה לי עוד
אז הרבה זמן לא דיברתי על ההמטומה שלי, אז הגיע הזמן ..
לפני שבוע הרופאה החליפה לי את הדופסטון לתמיכה נרתיקית בשם אוטרוגסטן.
אמרה לשים לפני השינה וככה אני עושה.
וכל בוקר הייתי קמה להפרשה חומה - תופעה שקצת ריגשה אותי כי הבנתי שזה תהליך שטוב שקורה..
ואחרי היום הרביעי קמתי לפד רטוב, לדם חום, וככה קרה גם הבוקר.
מצד אחד- זה חום, דם ישן
מצד שני- למה זה נוזלי פתאום?
חשוב לציין שאני עדיין במינימום מאמץ, לא שיניתי כלום, והכל התחיל מאז שהתחלתי לקחת נרות בשבוע 16
תופעה מוכרת? גם לכן היתה תופעה חדשה מהרגע שהתחלתן?
גם אני החלפתי מתישהו לאטרוגסטן (מדופסטון)
ולא זוכרת מה היו התופעות
אם הייתי חווה דימום חדש מוגזם נסעתי להיבדק,
אבל האמת לרוב פשוט קיבלתי את זה שגם אם נוסעת להיבדק זה שלב שאין מה לעשות בו חוץ מלהתקע שעות במיון.
החל משבוע 23-24 כן חשוב להתייחס לתופעות כי העובר בר חיות
הנרות ולחזור לדופסטון
אולי הרופאה תקבל אבחנה שהנרות מגרים את הרחם שלי וגורמים לדימום נוזלי?
לא יודעת מה לחשוב
אני קיבלתי את המזרק בבית מרקחת,
בשביל להכניס אותו
אבל היה לי יותר נוח עם האצבע
טעמי לוואי... אפילו לפני שאכלתי 😭😭😭
אני ביומיום שלי רגילה לאכול ולחיות על סלטים חמוצים.. כגון, סלט כרוב, סלט חי וכו.. ופשוט לא יכולה לאכול מפחדת להקיא..
מנסה ממש לשמור על עצמי, מפחדת להגיע למצב של תחושה של הקאה, לא יכולה להתמודד עם זה בכלל.. ובכלל בחילות...
ורק ברביעי אהיה שבוע 8🙄, מקווה שיעבור במהרה כל התחושות האלו, לא מסוגלת.. עוד בפרט עכשיו, כשיצאתי לחופש גדול שפינטזתי עליו ככ כל השנה, לא יכולה לצאת לשומקום כמעט רק נחה בבית אחרי שלוקחת את הילדים למסגרות...
וגם זה בדיוק הזמן הזה שאין את מי לשתף או עם מי לחלוק, כי לא יודעים על ההריון...
יש לכן עצות רעיונות מה ניתן לאכול ו/או לשתות שמקל על המצב?
עכשיו סיימתי צלחת בייגלה (לא מחזיקה בכלל בבית... קניתי ספיישל)
מכינה בטוסטר מפרוסות לחם לפעמים מוסיפה מעל שמן זית וזעתר או שום גבישי ושמיר מיובש,
קרח אמור לעזור- גלידות, ארטיקים, שלוקים
ומזל טוב!! שיהיה בקלות!!
צנימים, קרקרים, פרכיות, בייגלה, עבדי, גריסני, טוסטים יבשים כאילו הכנתי טוסט עם גבינה ומלח
וגם גבינה עשה לי טוב, גבינה לבנה בלבד לא צהובה או כאלה
אני גם אהבתי ממש נודלס לבן לבן זאת אומרת נודלס של אוסם, מלח, מים חמים ומחכה שיהיה מוכן
לא יכלתי לאכול משהו עם טעם לאט לאט זה עבר
עכשיו שבוע 23 לא מפסיקה לאכול🙈🙈🙈🙈
כבר לא זוכרת כי זה לא בבום
לגבי זה שאת לא אוהבת אני מבינה אבל אולי תנסי..
ועוד משהו, חייתי על בונבון לא יודעת מאיפה החשק הזה הגיע אבל אכלתי ממנו המוןןןןן
תודהה
כמו מילון, רמזור, מנטה.
כאלה אן טעם מאד אנמי.
אבל כאמור כל אחת וכל הריון וענייניו.
היה הריון שחייתי במשך חודש על גרעינים שחורים. זה עם חלבונים, קטן וכל היום הפה עסוק.
זה פשוט ניסוי ותהייה
בהריון הראשון, חייתי על בקבוק מיץ ענבים קטן, כל יום פשוט קניתי בדרך לעבודה ושקית של בורקס גבינה.
הדבר היחידי שלא עשה לי בחילות/צרבות
אין לי משהו מעודד, כי הכל- גם כל מה שממליצים: צנימים, בייגלה, קרקרים וכו'- הכל משאיר לי טעם מגעיל. ניסיתי הרבה חמוצים- זה עושה כאב בטן באיזשהו שלב. חלבי עושה עוד יותר גרוע. אפילו עגבניות, בגלל שהן קצת מתוקות משאירות טעם דוחה. בקיצור, התייאשתי קצת ופשוט מחכה שהשלב הזה יעבור.
במקום לעזור לך רק פרקתי, סליחה.
אין לי הרבה טיפים
רק זוכרת שכשהייתי בתחילת ההריון עם בחילות איומות, ריח מסריח באופן תמידי וטעם של חלודה ומתכת בפה
לא יכולתי לחשוב על כלום להכניס לפה.
פשוט כלום
וכל העצות שנתנו לי : לחם קלוי, קרקרים וכו' לא הבנתי איך יש סיכוי בכלל שאוכל את זה.
באמת שהיה ממש ממש קשה.
והקאתי כמויות, אם אכלתי הקאתי את האוכל ואם לא אכלתי הקאתי מיצי קיבה בררררר
מה שלי עזר באופן חלקי זה לקחת דיקלקטין שהפחית קצת ממש קצת את ההקאות והבחילות.
בהמשך שהרגשתי יותר טוב דברים קפואים
באופן מאוד מפתיע הייתי אוכלת שניצל תירס קפוא. בלי לחמם אותו חס ושלום
לא הרגשתי שום טעם וזה פשוט עבר לי בגרון.
עוד יותר בהמשך שהרגשתי טוב יותר ארטיקים ואייס קפה.
אוכל לא מתובל, קצת חלבי אצלי הכי הולך בהתחלה.
מים קרים, תה קמומיל או שומר להרגיע את הבטן, קרח, סודה, גם כן בכמויות קטנות כל היום.
לאכול מיד בבוקר משהו יבש גם אם מרגיש כמו חצץ בפה, מאוד עוזר כדי למנוע ואפילו בקצת את הבחילה
עייפות - ללכת לישון מוקדם ולהקל במה שאפשר.
במצב כזה המוטו צריך להיות לחם לאכול ובגד ללבוש, כל מה שמעבר יחכה או שייעשה ע"י עזרה חיצונית.
יש סוכריות מציצה עם ג'ינג'ר ואולי b 13 בבית מרקחת שזה מקל קצת.
תרופות סבתא שלי עזרו בהתחלה-
תה קמומיל עם דבש- שנייהם עזרו לבחילות
ג'ינג'ר
חייתי על תה קמומיל חצי ההריון בערך, אחרי שחמותי מצאה את זה באיזה ספר ישן של צמחי מרפא והמליצה לי לנסות ולהפתעתי עזר. במצבים קשים שתיתי את זה חם בלי שום ממתיק.
המון כח ובריאות ושיעבור בקלות האפשרית❤️
בלי להוציא ומתייבשת-
תפני לרופאת נשים למרשם לדיקלקטין או עירוי פראמין.
שניה לפני הגוף שלי בחרדות ורעידות. מתחילה נשימות עמוקות כדי לנסות להעביר..
אבל מרגישה כל הזמן בטן מקרקרת, בלי יכולת לאכול ככ.. עקב הבחילות שיגיעו וטעם הלוואי
אולי תנסי לשנות מחשבה לגבי הקאות?
המתב שלך הוא שאת חלשה ככ בגלל פחד בעצם. לא בגלל שאת באמת מקיאה. אלא מהחשש להקיא את נמנעת מלאכול.
טעם לוואי ובחילות זה ממש לא סוכריות, זה מציק ואני גם חוויתי את זה.
אבל את חייבת לאכול בשבילך ובשביל העובר/ית
תנסי אולי לשנות את הדיבור הפנימי-
'מקסימום אקיא' 'ברגע שמקיאים מרגישים הקלה והבחילה נפסקת' 'גם כשמקיאים משהו נשאר בגוף' (זה נכון אגב)
להימנע מלאכול זו לא אוםציה
בפתיחה 9.5 רק כי הגעתי למצב שהרגשתי שאני עומדת להקיא ולא יכלתי להכיל זאת....
רקע
לקראת גיל 40
6 ילדים ב"ה
גדולים בני 18,17,14
הכי קטן בן 4.5
(הגיעו בקלות. מיד. אצל 2 לקח לי חצי שנה. הפלה ואז מיד הריון)
לפני שנולד בעלי אמר לי שזהו מבחינתו זה האחרון
שצריך להשקיע במי שיש וכו ונגמרה לו הסבלנות (הוא מממש סבלני!!) וגם לחץ כלכלי וכו. ןהוא מעדיף שלמי שיש יהיה את הכי טוב.
האמת נבהלתי אבל הסכמתי. וכן מאוד מאוד רציתי עוד מאז שהקטן נולד.
לא דרשתי מבעלי עןד פעם לחשוב על הנושא וכו
אבל ידעתי שהוא יודע את דעתי.
וכן מאוד מאוד רציתי.
כן חשבתי והתלבטתי אבל רציתי.
במיוחד שכולם סביבי משפחות גדולות
אחרי שהתחילה המלחמה.
הזכרתי לבעלי את הרצון
ומאז הוא זרם ממש עם הרצון שלי.
אז הפסקנו מניעה.
ומאז חצי שנה עברה ןאני במנעד רגשות.
מקבלת מחזןר מתבאסת מאוד. מנסה להבין מה הבעיה.
בחודש האחרון הייתי אצל רופא נשים שלא קלע חבעיה בכלל.
רופא םוריות שגם טען שהכל טוב ןאין מה לדאוג (בלי לבדוק אלא רק בהסתמך על זה שקיבלתי 6 מחזורים בחצי שנה יחבית סדירים)
מחכה למקווה.מתרגשת מצפה.
ימים ראשונים בשמחה ובכיף.
ככה האמת כל החודש. (החשק לא יורד)
ואז לקראת הסוף מצד אחד חוששת לקבל מחזור.
( אני גם שונאת!! את כל תקופת ההרחקות...)
מצד שני מתחילה לחשוש מהריון
האם זה נכון להכנס להריון עכשיו
2 בחורים בבית. ילדה מתבגרת... כבר נכנסנו כולנו לשגרה יותר קלילה
אני יכולה לסוע ולבוא ולא להיות בלחץ לבוא למעון וכו
יש לי עם מי להשאיר אחהצ /ערב ואני יכולה לצאת בכיף.
יכולים לסוע לטיולים בלי להגרר ולהתחשב בתינוק
והכל ככ קל ןזורם.
ואז מגיעה המחזור ואני שוב נורא מתבאסת שהחודש אין הריון.
מתחיל גם להמאס לי מהציפיה והאכזבה והעבודה שלנו סביב הימים שמשערים ביוץ (נמצאים ביחד בהכי הרבה חשק ועדין...)
וגם שאני מרגישה בעמדת המתנה.
רוצה ךקבןע כל מיני דברים ולא יןדעת מה יהיה איתי.
עוד דבועיים ןחצי יש לי תור למומחה פוריות ששמעתי עליו מלא המלצות.
אם יהיה לו פתרון קל יחסית נבצע
לא נתחיל בדיקות זרע וכו
תכלס עד כמה להלחם על עןד ילד?
אני כבר לא בת 20.
מתי להגיד בסדר ניסינו (אולי מאוחר מידי אבל ניסינו) וזהו לשחרר?
מצד אחד כואב לי ממש מצד שני נמאס לי ממש מהציפיה והלחץ
והשאלה אם בכלל עןד ילד במתכונת הנןכחית תעשה לנו טוב?
הילדים בכלל לא מבקשים
הגדולים בכלל לא.
ה 2 קטנים כן מידי פעם שןאלים.
אני פחדת גם שהבנים הגדולים יבהלו לא יבינו מאיפה נחץ עליהם תינוק
למרות שתמיד אהבתי את הריון של בן זקונים קטן.
מצד שני זה לא איגואסטח להביא ילד שיהיה בהפרש ניכר מהאח שמעליו (סביב ה6 שנים)???
תעזרן לי אם יש לכן רעיון לנתב לעצמי את הרגשות
חשבתי הרבה על מה שכתבת,
מעניין אם זה הגיל,
או אולי המצב החברתי- בגיל צעיר יותר יש הרבה דיבורים בחברה שסביבנו על לידות,
וזה משפיע הרבה על חשק ,על הורמונים ,
בגיל מבוגר יותר נושאי השיחה בחברה הם אחרים ( חינוך,מתבגרים..),אז אולי זה כבר משפיע בכוון הפוך על ההורמונים.
זה ממש מעניין כמה חשק והורמונים משפיעים וכרוכים זה בזה.
או אולי תום הילדות שנותן לנו מבט תמים על החיים,ואחר כך במשך השגרה - נשחק...
ולגבי הדיון המקורי-בדיוק קראתי ספר על בנין הבית של הרבנית ראפ , יש שם פרק על איך בוחרים בן זוג, השילוב של השכל והרגש,
מביאה פסקאות בעד הרגש ובעד השכל,
הזכיר לי קצת את הדיון כאן,
בסוף היא מביאה משפט של הרב קוק בפנקס ה " האמונה צריכה להחיות אותנו, לעשות אותנו יותר אמיצים ברוח מכפי שהיינו מבלעדיה".
האמונה בה' היא מעל כוחות השכל והרגש,והיא הביטוי הפנימי של הנשמה
" האמונה אינה לא שכל ולא רגש , אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה,שצריך להדריך אותה בתכונתה"
(שמונה קבצים א,ריט)
ב"ה לפני ההתקן המחזורים שלי היו רובם בלי כאבים בכלל.
עכשיו מאז הלידה )שנה וחודש) קיבלתי וסת רק פעם אחת,
אבל מדי פעם מרגישה כאבי גב תחתון כמו כאבים שהייתי מרגישה במחזור כשכן היה כואב, והתלבטתי אם זה בגלל ההתקן או סתם כי ישנה עם תינוק עליי רוב הלילה...
אם יש כאן עוד נשים שחוו כאבים כאלה ע"פ התקן לא הורמונלי לא בזמן דימום, אשמח לשמוע...
אצלי עם התקן לא הורמונלי היו כאבים נוראיים בבטן תחתונה, כמו כאבי מחזור אבל בחיים לא היה לי כזה, ברמה שהרופא שלח אותי ל-CT. בסוף הבנתי שזה פשוט כאבים שההתקן עושה, כי כשהוצאתי אותו הכאבים נעלמו כלא היו.
לא היו לי כאבים כאלה כשהנקתי ולא קיבלתי מחזור, הם התחילו כשחזרתי לקבל אבל זה היה כאבי מחזור לא בדימום, בסוף עליתי על זה שאלה כאבי ביוץ כי זה היה בדיוק באותם זמנים
יותר ממה שאני רגילה.
אני עם התקן נובה טי.
הרגשתי את הגב התחתון כל היום.
מבאס המחיר הזה, יחד עם מחיר של כתמים, התארכות והכבדת הווסת. מבאס מבאס.
ערכה - רק עכשיו קלטתי שכתבת לא בדימום. בינתיים לא זוכרת שכאב.
עשיתי בדיקת הריון ביתית ביום חמישי , יצאה חיובית. שלפי החישובים היה פחות או יותר באמת היום שהייתי אמורה לקבל.
היום (יומיים אחרי) התחיל לי דימום... פחות או יותר כמו שווסת מתחילה אצלי..
מחר בבוקר אישה בדיקת דם ובמקרה בצהריים תור לר.נשים..
אבל בדאגה ומתח... לכמה מכן קרה שדיממה בזמן שהייתה אמורה להיות ווסת ובאמת הייתה בהריון?
לבת משפחה שלי זה קרה ורציתי לדעת עד כמה זה נפוץ
סליחה אם זה לא מעודד אותך..
לא חושבת שיהיה לרופאת נשים מה להגיד.. אין מה לראות באולטרסאטנד בשלב כזה גם אם זה כן הריון..
ואם אין לך תוצאות של בדיקת דם לא בטוח שתתייחס לזה..
מוסיפה- היה לי הריון שהתחיל עם דימומים, אבל לא בכמות ובשטף של ווסת כמו שאת מתארת..
ושטף של ווסת...
בגלל זה ציינתי התחלת ווסת. אצלי בכל אופן התחלת ווסת זה ממש ממש בקטנה.. כמו בסוף ווסת.
חשבתי שאולי בבבדיקה יראו לפחות שק
אם את עכשיו בזמן שהיית אמורה לקבל זה אומר סביבות שבוע 4... לא בטוח שיהיה מה לראות..
אם זה כתמים ולא שטף אז תעשי מחר בדיקת דם ותדעי יותר איך להתקדם. אם יש בטא גבוהה אז תבקשי תמיכה להריון בגלל הדימומים. אם בטא נמוכה תצטרכי לעשות שוב עוד יומיים לוודא הכפלה..
הדימום שהיה לך יכול להיות דימום של השרשת העובר ברחם, ולאו דווקא התחלה של מחזור..
הבדיקת דם זה הכי מדויק כדי לדעת ומאחלת לך שתגלי את התשובה שאת רוצה
חשבתי על זה אבל ההשרשה מתרחשת קצת יותר מוקדם לא?
מתפללת שזה אכן הריון תקין...
לפי מה שכתוב באתרים עם מידע ההשתרשות היא 6-9 ימים אחרי הביוץ / בשבוע השני של ההריון (שזה יוצא בערך אותו טווח זמן).
אני מקווה שזה מה שזה ובכל מקרה הבדיקת דם תתן לך את האינדיקציה הכי טובה. בהצלחה ❤️
מצב של הריון תקין עם דימומים
ויכול להיות הריון כימי
בכא רק בדיקת דם לבטא תתן לך עכשעו אינדקציה למצב ולא בדיקת א.ס
לא רואין עכשיו כלום.
מתחילים לראו. משבוע 6 פלוס
אז חבל על המאמץ
אם הייתה בדיקה חיובית ויש דימומים את חייבת להיבדק אצל רופא
זה יכול גם להיות שלא נדע חוץ רחמי
אני לא באה להפחיד אותך בכוונה אלא חשוב שתהיה מודעות
גם כשמגיעים למיון עם סיפור של הריון ודימום בהתחלה הם קודם עושים בדיקת הריון כמו בדיקה ביתית
כדי לראות אם יוצא חיובי ובנוסף עושים בדיקת בטא
ויכולה להגיד לך שהיה לי הריון עם דימום הרבה זמן והיום הילד הזה בן 11 ברוך ה' אז זו לגמרי אופציה טובה ואופטימית
אבל חשוב להיבדק היום
לא נבדקתי,אבל המשיך הדימום ובטא שלילית.
אז,ככהנ הריון כימי או שהבדיקה הייתה שגויה
המשיך הדימום. בטא שלילית. אז או הריון כימי והבטא הספיקה לרדת ממש מהר או שהפס היה שגוי.
כבר מיואשת קצת
לא רוצה לנצלש..
אנחנו משפצים ויש לנו אופציה להפריד את השירותים ומקלחת אן לא (יש גם יחידת הורים עם שירותים ומקלחת)
החסרונות של הפרדה: הדירה לא גדולה וזה לוקח יותר שטח להפריד, וגם יגרור עלות כלשהי של דלת וריצוף נוספים (נגיד גג 10000 שקל)
היתרונות ברורים..
כמה זה קריטי, נשים שיש להן ילדים גדולים יותר? זה אומר שכל הזמן יכנסו ליחידת הורים שלנו? אם הייתן באות לקנות או לשכור בית כזה, מה הייתן מעדיפות? עד כמה זה היה חיסרון בעיניכן?
קראתי בלי נשימה. אני לא נרגעת...
סיפור מזעזע.
קשה לקריאה
גם מתנה להורים שלי וגם לחברה
פשוט ספר שלא יוצא מהראש, מטלטל וסוחף
לחשוב שזה סיפור אמיתי..
ממליצה לכל אחת
בנוסף, אם לא קראת יש פרק נוסף של מאחורי הקלעים שלא נכנס לספר באתר של בין הזמנים
ממליצה בחום, ולא אין לי אחוזים אצלה
וגם ב"ה לא חוויתי או מכירה מישהו מהקרובים שלי שחווה כזה דבר אבל היה לי מרתק ועוצר נשימה לקרוא ונתן לי המון נקודות הסתכלות חדשות
אגב, שכנעתי את בעלי לקרוא את זה הספר הזה (וגם את ראויה שהמלצתע) וזה היה אחד הקשים לשכנע ואח"כ הוא לא הפסיק להודות לי
אין כמו לנתח ספר ולכאוב יחד עם בעלך..
אם התחברת להכל סיפור של פיקסלים
סופרת חרדית ומיועד לציבור חרדי
ומדבר על פגיעה מינית
ספר עוצמתי ביותר
השאר לקנות ספר
תכתבי בגוגל ראויה כבר תראי איפה אפשר לקנות
ציפצופיתאחרונהחפשי בגוגל 'ראויה' יש שם לדעתי פרק ראשון חינם
אויש חח עכשיו רואה את התגובה של ברונזה
ניסיתי לשכנע את עצמי להפסיק ולא הצלחתי.
אוף!
לא יכולה לחשוב שיש נשים שעוברות כזה התעללות.
ועזבו את האלימות הפיזית, יותר הפריע לי ההקטנה והזלזול.
קראתי בהמשכים באתר בין הזמנים.
וגם ממליצה על הספר ראויה, אותו סגנון. מאוד מטלטל.
אותו אגב יותר נהניתי לקרוא.
באמת יש לי תאומה
אולי זאת את ?
רק בגלל זה אני רוצה שיהיו לי ילדים תאומים
פיצי בן כמעט 7 חודשים חולה ומקיא הרבה
לכן הוא יונק פחות
אם תמיד הוא יונק 2 צדדים, עכשיו הוא יונק רק צד אחד בכל ארוחה.
האם זה יכול לגרום שתהיה ירידה בחלב? או שיום יומיים לא ממש ישנו?
תודה
רפואה שלמה!
בדיוק הלך לישון לילה בלי לינוק בכלל
בא לי לבכות…
מקווה שיקום בקרוב
בעז"ה זה יסתדר
את גם יכולה לשאוב אם בא לך
המשפחה של בעלי יודעת לפגוע בלי סוף.. זה יכול להיות בקטנה וזה יכול להיות דברים גדולים יותר
ואני נפגעת
יש מצב שאני גם רגישה יתר על המידה
אבל למשל מעכשיו מדברים על החגים ומודיעים שאנחנו צריכים למצוא לעצמנו מקום אחר כי אין אפשרות שנגיע
אני נפגעת מזה.
הם אומרים את זה בצורה פוגעת ואני יכולה גם לבכות
ובעלי מתעצבן עליי תמיד וטוען שאני מדי פגיעה
ולא עולות לי עוד דוגמאות אבל ההתנהגות שלהם באמת מוגזמת לפעמים
והוא תמיד יצדיק אותם לא משנה מה!!!
איבדתי את זה פחות או יותר עליו הרב שלו הסביר לו מה המצב והוא התחיל להיות יותר כזה בעדי
אבל בתכלס זה קורה עם ילדים מרצים , יש בהם צורך מולד לרצות את המשפחה שלהם… זה מה שחוויתי
חיבוק לא פשוט!
בעלי הוא ילד מרצה
וזה קשוח!!!!!!
כבר לא יכולה לשאת את זה כי הכל נופל עלי
הוא הרגע צרח עלי בטלפון כי בכיתי לו שאפילו עכשיו המשפחה שלו לא רוצים אותנו ומה הסיפור שלהם
שמתקשרים שלושה חודשים קודם ראש השנה לדבר על החג
די אין לי כוחות לזה יותר זו התנהגות הזויה!
ואנחנו נשואים קרוב לעשור ב"ה, זה לא משהו חדש.. אבל זה כבר הופך לבלתי נסבל
ברמה שאני מרגישה שהוא מסוגל לדרוך עלי העיקר שחלילה האחיות הקדושות שלו לא יפגעו, או אמא שלו
כנראה נקודה מאוד כואבת אצלו . כנראה שהוא אף פעם לא קיבל את האישור הזה מהם .. ואת מזהה את כל מה שלא טוב בהם ומה שמפריע לך בהם וזה עוד יותר כואב לו כי להכחיש כנראה מה שהגן עליו אבל עכשו הוא במקום רגיש - בן אדם שצורח זה בן אדם פגוע . זה לא קל להתמודד עם המציאות הזאת . לא כי את לא בסדר כי המציאות לפעמים נותנת סטירה לא נעימה ואין לו איך לברוח
וזה לא סבבה שהוא צורח עלייך ולא סבבה שאין מקום לרגשות שלך כנראה שהפצע שלו גדול … שוב לא מצדיקה אלא מבינה אותך
אם יש דמות שמוסכמת על שניכם הייתי פונה
ונבונה
אבל הרבה פעמים הוא זורק לי שאני מגזימה ולמה אני לא מחליקה דברים
או עושה פרצוף משועמם אם מדברת על פגיעה כלשהי
ואת חמותי אני ממש מכבדת והוא יודע את זה
וחמותי מעריכה אותי מאוד על הכנות שלי שאני יכולה להתקשר לומר לה שנפגעתי וזה לא בסדר וכו'
אבל יש לה בנות ששולטות בה וזה קשוח נורא כל פעם מחדש שהיא מנוהלת על ידן
וכן אני טיפוס שמוציאה את כל מה שיושב בלב והוא ממש מתבאס שאני גם אומרת לו את כל מה שחושבת
ולפעמים גם בלי טקאט אבל המסקנה שלי מהעניין היא שהוא פשוט לא יודע להכיל את הכאב שלי
ותמיד מגונן עליהם קודם וזה מה שכואב לי ומעצים את הפגיעה.
נראה לי את מחפשת ממנו את הבטחון הזה שהוא לצידך והוא מפספס את זה
אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו להגיד לו מה *את* מרגישה ומה את צריכה ממנו
כי לשנות אותך הוא לא ישנה, לא יעזור להאשים אותך ברגישות יתר זה מה שאת מרגישה . אם כנראה היה מבין ורואה ת הכאב שלך יותר - כנראה היית פחות מחפשת הצדקה למה שאת מרגישה ופחות מעלה את הכאב הזה בפניו
אם הוא מוכן ללכת לטיפול זוגי אני חושבת שזה מצוין בנושא הזה זה ממש עזר לי ולבעלי לצאת מהמשבר הזה כי פשוט רתחתי
אם הוא /את לא בקטע תנסי לדבר איתו באמת שיחה מלב אל לב
אני יכולה לספר על עצמי שעשיתי הרבה עבודה ב'לא להיפגע' ולהבין שזה הם, וזה שלהם.
וגם בעלי היה מגן עליהם בהתחלה, ולימדתי אותו שאני מצפה ממנו שיקשיב לי, יכיל אותי ויהיה איתי בקושי, לא שיסכים איתי.
אני מבינה שזאת המשפחה שלו. לאט לאט הוא גם התקרב לעמדה שלי יותר.
אני מאוד מכבדת את חמותי, אבל וואלה, זה קשה ממש. מעדיפה לשמור מרחק ולא להגיע יותר מדי. אני חושבת שהריחוק יותר טוב לנו ככמשפחה וכזוג, ושומר עלי
מזדהה מאוד עם המקרה, רק שאני פה כמו בעלך...
אין לך מושג כמה זה שורף בנשמה לראות את אשתי/בעלי לא סובל את המשפחה שלי!!
כל כך קשה לשמוע משפטים קשים על אמא שלך, או אחותך, יותר פוגע אפילו מלדבר עליי ביקורת.
מבטיחה לך שהוא מודע לזה שאחיות שלו לא מאה. .בטוחה שהוא יודע טוב מאוד כמה שהן בעייתיות. אבל מכאן ועד לשמוע ביקורת מאשתך עליהן זה ממש קשה. אני לא אומרת שתספגי בשקט, רק תביני גם את המקום שלו.
את צריכה קודם כל לנתק מגע. אם אמרו - תמצאו לכם מקום לראש השנה. אל תקחי את זה שדיברו אלייך, אלא תני לבעלך לנהל את השיח איתם. אם הן מדברות ככה לבעלך זה אח שלהן, זה משהו אחר. ולפעמים אחים מדברים לא יפה אחד לשני, אבל סולחים ומכילים. אבל אם דיברו *אלייך*, שאת גיסה, זה אחרת וההתנסחות הזאת לא מקובלת. אצלנו בדברים שצריך לתאם הגעה, או כל דבר אחר, אני מתנהלת מול המשפחה שלי ובעלי מול המשפחה שלו, ואז אם עשו משהו לא יפה, אני לא לוקחת את זה על עצמי, אלא זה שלו מול אחיות שלו, ואחים לא תמיד נחמדים , לא לוקחת קשה.
דבר שני, כמה שפחות לתת ביקורת על המשפחה שלו, תסכימי איתי שיש דברים שלא חייבים להגיד. ויש דברים שזה בסיסי כי לא מכבדים אותך. אם יש לך מקום אחר לפרוק, כמו למשל לחברה אחת טובה, או אחות אחת טובה , או מטפלת, זה יוריד ממנו וככה פחות פיצוצים ביניכם.
בסוף, אם באמת דיברו אלייך לא יפה, תעשי חושבים אם אפשר להחליק, ולהבין שהגיסה הזאת בעייתית , ולא לקחת את זה אלייך, אלא להבין שזה שלה ההתנהגות ההזויה הזאת, או שזה מאוד פוגע ואי אפשר להעביר הלאה אז כן תגידי לבעלך שיגונן עלייך. אבל לא על כל דבר, כי הוא לא יכול להכיל כל כך הרבה תלונות, בסוף זה המשפחה שלו וזה פוגע גם בו.
שבוע שעבר אמרה משו כמו :"***(השם שלי) תוסיף עוד כמה שקלים כדי שזה יהיה בצבע שהיא אוהבת"
מה הקשרררר מהההה מהה
ואי
לפי איך שהם מתנהגים אליך, אם הוא רק יעז להגיד משהו הם יפגעו בו. השאלה שלי - לו זה לא מפריע?
זה שאומר שאת פגיעה, שוב, כנראה גדל באווירה הזו שמי שנפגע=רגיש מדי.
אני חושבת כמוך שההתנהגות שלהם לא יפה וגם לא מצדיקה את בעלך,
מה כן?
לעמוד ע"כ שזה מפריע לך ואת לא רוצה לה שיך לחוות את זה, ז"א להוריד תדירות מפגשים.
את יכולה להגיד שלהרבה אנשים הסגנון דיבור הזה מציק ואת לא יחידה בכלל ולהיות רגועה ובטוחה בזה, בד"כ אחרי תקופה זה אמור לעזור.
העניין הוא לא להתווכח על זה, מצד אחד לעמוד על שלך מצד שני לעשות את זה בצורה רגועה ומכבדת.
המון בהצלחה!
בהתחלה היינו מבקרים המון ובאים לשבתות המון
ואז התחיל להיות לא נחמד, אז במקום לריב עם המשפחה שלו או איתו
פשוט החלטתי שצריך להיות יותר בבית, שבתות יותר בבית
ובאמת זה עשה הרבה
הם פתאום נחמדים גם כי הנוכחות שלנו כבר לא מובנת מאליה, ואולי הבינו שנפגעתי והם לא רוצים "לאבד" את הנוכחות של האח והאחיינים/נכדים שלהם
אבל בכל מקרה עשה טוב
גם האמת אין כ"כ ממה..
חמותי יש לה דיבורים לא מהעולם הזה ואין מה לנסות להתווכח איתה בכלל.
יש הרבה סטיגמות, הוא לא יגיד נשהו כמו זה לא נכון או לא נכון בהכרח או משהו כזה.
אבל איזה משהו ספציפי שיגידו עלי.
נגיד הם לא יגידו את פועלת לא נכון עם הילדים, אלא היא תיקח את הילדים ותנסה "לחנך" בדרך שלה, בעלי לא יעשה כלום, אם אני רוצה אני פשוט אקח אותם ולא אתן לה לעשות להם סדרת חינוך.
נגיד פעם הבת שלי הייתה בטיפול אצל קלינאית תקשורת והקלינאית אמרה בפירוש לא לעשות דברים מסויימים, וגם מה שכן לעשות אז רק ההורים עושים ולא מישהו אחר,
וחמותי החליטה שהיא הכי מבינה איך צריך לעבוד איתה, וממש התעצבנתי שבעלי לא אומר לה כלום, בסוף הילדה מעצמה לא דיברה איתה איזה שנה עד שחמותי הפסיקה עם זה, אבל בעלי בחיים לא יגיד לה כלום.
יותר מזה, אם אני מבקשת משהו שלא תכננו להביא לנו (חימום בחדר למשל) אז הוא כועס עלי. הוא לא יגיד לי שזה לא בסדר לבקש, הוא פשוט יהיה עצבן הרבה זמן...
האמת אני הייתי שמחה אם היה יוצא לא להגיע, אצלי הבעיה שכן צריך להגיע גם כשלא בא לי..
האם המשפחה שלו מתכוונים לפגוע, או שבשפה שלהם זה לא פוגע? אם הם לא מתכוונים לפגוע, אולי באמת כדאי לנסות להיפגע מהם פחות (ובאופן כללי לתקשר איתם פחות).
אני לא יודעת אם את רגישה מדי, אולי את רגישה בסדר והם המחוספסים, אבל זה לא משנה זאת השפה שלהם, ואולי הם יוכלו לנסות להיות יותר מעודנים אבל תמיד יצא להם החספוס בסוף כי ככה הם רגילים.
נגיד אצלנו זה יושב על גזענות, אז חמותי יכולה להגיד שוחחתי עם אבא שלך והוא אמר כמה דברים חכמים.. (במין התפעלות לא טבעית כזאת) כאילו זה בניואנסים שהיא בעצם אמרה לא ציפיתי שאדם פשוט כמו אבא שלך ידע לומר דברים חכמים...
או נגיד שהיא שואלת את הילדים אם הם מרגישים בסדר עם צבע העור שלהם.. כל מיני דברים הזויים..
אני בוחרת לא להיפגע כי אני מבינה שזה דפקה שלה שנובעת מחיים מבועה והיא לא מתכוונת לפגוע.
בטח לא מצפה שבעלי יעיר לה כמה הדברים שהיא אומרת מטומטמים.
נגיד אם את נפגעת מהניסוח שבו הודיעו שאתם לא יכולים להגיע לחגים, אז אפשר להתרגל שמסרים כאלו יגיעו דרך בעלך והוא ינסח את זה בצורה נעימה יותר וככה לא תשמעי את הניסוח הפוגע.
הוא תמיד יצדיק אותם לא משנה מה, זה נכון.. מוכר ממש.
אולי אם לא תצפי ממנו למשהו אחר, תהיי מתוסכלת פחות.
ולבכות זה טוב ומשחרר ובריא 🤗
אף פעם לא.
בעיניו הם שלימות היקום.
בשנה האחרונה עשיתי עם עצמי שינוי
ואנחנו לא נשואים דקה או שתיים
שנים סחבתי את זה והתעצבנתי כל פעם מחדש, גם עליו שהוא לא אומר שום דבר.
עד שבסיטואציה באמת לא הגיונית שהייתי בה
שגיסתי דיברה אלי ואל הבת שלי בצורה שבחיים שלכם לא שמעתם.
פתחתי עליה חזרה, לא בצעקות, פשוט בגב זקוף הבהרתי את דעתי בעניין
רוב המשפחה היתה בסביבה (זה היה בחגיגת יום הולדת לחמותי), כמובן שאף אחד לא טרח להגיד לה לסתום את הפה שהיא ככה פוגעת בי ובבת שלי, שתקו.
אז הרשתי לעצמי לדבר אליה וגם אליהם
הבהרתי שזה לא מקובל עלי
ולא ידברו אלי ככה
ואני מצפה להתנהגות קצת יותר מכבדת מבני אנוש
אמרתי הרבה דברים
בהתחלה הייתי גאה בעצמי
אח"כ רציתי לקבור את עצמי מבושה
בעלי עודד
והתוצאה, מאז דממה
מדברים, אבל יפה ומכבד
נראה לי הם עדיין בהלם חחח
היה לי גם משהו דומה אצל חמותי
גיסתי שלא הפסיקה לרדת עליי ולהגיד ביקורת על שטויות, ביקורת מומצאת
תמיד ספגתי חייגתי במבוכה הנהנתי
אף אחד שם לא חשב להשתיק אותה
עד שפעם אחת התפוצצתי, כמו שאת מתארת בצורה מכבדת אבל הכי ברורה שיש
מאז - היא שותקת. גם השאר, מבינים שיש לי ביטחון, שיודעת לעמוד על שלי. שיודעת לדרוש את שלי
אחת שיודעת לקבל את הכבוד שמגיע לי כבן אדם
אני הכי בעולם גאה בזה!!!
שהוא מגן עליהם מולך ועלייך מולם??
לפעמים זה קורה, שכשאת מדברת נגדם הוא מרגיש צורך להגן, כי זה המשפחה שלו
וכשהם מדברים נגדך, הוא מרגיש צורך להגן על אשתו...
יכול להיות?
סתם צורת הסתכלות שונה...
ומאוד מאוד הגיוני שזה יושב לו על משהו, ולכן הוא ככה
בדרך כלל בעל יהיה בצד של האישה
אני אישית משתדלת מאוד מאוד מאוד לא לדבר עם בעלי נגד המשפחה שלו
וחמותי לפעמים עולה לי על העצבים
ובתחושה שלי ממש מגזימה.
אבל אני אעדיף לפרוק לחברות שלי שלא מכירות אותה
במקרים קיצוניים לאחיות שלי או אמא שלי
ואחרון ברשימה בעלי.
אני לא רוצה להעמיד אותו בסיטואציה של או אני או המשפחה שלו.
המשפחה הגרעינית שלנו זה לא סתם הורים או אחים ואחיות זה ממש חלק מאיתנו.
ומאוד הגיוני שהבעל יתחבר ויסכים יותר עם מה שהם עושים.
שונה לגמרי עניין של אם מישהו פוגע בי או יורד עלי בפני אחרים שאז אני אשתדל להעמיד במקום.
אבל ת'אמת זה לא ממש קרה במשפחה של בעלי.
בכל מקרה אני לא רוצה שבעלי יגן עלי, אני רוצה להיות מספיק חזקה בשביל שאני אגן על עצמי.
הייתי ממש אחרי לידה והייתי אצלם ורציתי כבר ללכת לבית וחמתי התחילה לאכול לי תראש איך להלביש את הילד וכמה שמיכות ואולי תשאירי אותי.. התפתלתי באי נוחות מנסה להסביר שככה אני רוצה ואז בעלי משומקום חתך אותה ב- אמא, שחררי. הכל טוב!
האמת זה עשה לי ממש טוב
אבל אני חושבת שכשאת בוכה ומתלוננת את נוגעת ב2 עצבים רגישים:
1. את לא שמחה וזה מבאס אותו. מרגיש לו כמו ביקורת כי הוא תמיד רוצה שתהיי שמח
2. את לא שמחה ומתלוננת על אמא שלו. זה חוסר אונים מבחינתו בהמשך לסעיף הקודם כי אין לו איך לפתור את זה עבורך
אני חושבת שיש פה עבודה לעשות של חוסן וקבלת האחר. היא כזו. לא תצליחי לשנות אותה. ואל תצפי למשו אחר
במקומך לא הייתי עונה לכל שיחה שלה, אלא מתי שאת בכוננות ספיגה. היא מי שהיא. אם היא מתקשרת להודיע מראש שלא תגיעו לחגים ולא תבני עליהם, מסתמא היא לא תתקשר סתם באמצע היום להגיד לך כמה היא מודה להשם שאת כלתה. אז זה בסדר לא לענות בכל זמן ובכל עת. אולי ככה היא תבין שעדיף לה בכלל להתקשר לבעלך כי מה הקשר בכלל שהיא אומרת לך את זה? לא הבנתי 🙄
למה את לא עונה? ראית מאוחר/ אין קליטה בבית/ הטלפון שלי דםוק ולא מספיקה להחליף/ הייתי עם הילדים בדיוק/ בשיעור תורה/ בקניות/ לא משנה מה.
העיקר, תביני שהמנגנון השלילי שזה מפעיל על בעלך הוא לא לטובתך. לטובתך זה זוגיות חזקה.
שישמע הוא מאמא שלו שהוא לא יכול לבוא לחגים 3 חודשים מראש
והאמת? עדיף לצחוק על זה. אני ובעלי כל הזמן מסתלבטים על דברים כאלה מצד המשפחה שלי דווקא. מצד המשפחה שלו על דברים אחרים כמובן
הומור יכול מאוד לשחרר ולרפא. ואין בו ביקורת כלפי מי מכם. זה נטו על הסיטואציה
לגבי אירוח, בעיניי זה לא פוגע שלא רוצים לארח, יכולות להיות הרבה סיבות, אבל תלוי מה אמרו, כי דיבור יכול להיות פוגעני.
באמת מנסה להבין מה אמורה לעשות
ולמה אני זוכה לזה
בשמיני
כואב לי הגב מלפנות בוקר עד אמצע הלילה
אני עייפה כל היום
לא מצליחה לישון בלילה
גם בגלל כאבי גב וגם כי פשוט לא נוח לי בגוף לישון
התחילו הבוקר בחילות (למה למען ה'? למי זה היה חסר?)
העייפות
כבד לי
אכלתי מהבוקר פרוסת לחם חביתה וגבינה ופשוט כבד לי, לא מסוגלת לאכול כלום מרוב שמרגישה מפוצצת - בקטע שלילי
מצד שני אני רעבה אבל לא מסוגלת להסתכל על אוכל. באלי להקיא.
מאין תחושה שאין מקום בפנים גם לאוכל!!!!
צריכה לתפקד כולה 3 שעות עד שהבן שלי מתחיל טקס שינה,
אני לא מסוגלת
שוכבת במיטה
מרגישה אמא איומה
הוא משחק לבד רוב הזמן
מידי פעם מביא ספר ואני מספרת לו
הכביסה מחכה
הכלים מחכים
ואני במיטה
לא מסוגלת להוציא זרת מהמיטה
ב''ה בעלי עוד מעט חוזר ויעזור לי קצת (חיבוק לכל נשות המילואים, אמהות יחידניות הריוניות וגם סתם נשים רגילות)
ככה צפוי להיות עד הלידה 😨😨😭😭?
אין סיכוי, אני לא מצליחה 🤐
ממש לא נעים להיות ככה😔
אבל הייתי מציעה להוריד את המצפון של "אמא איומה".
את לא מרגישה טוב, ואת עושה מה שאת יכולה.
זה ממש ממש בסדר ואף יותר מכך.
את יודעת כמה הילדים שלי משחקים לבד?
אצלנו זה קבוע בלו"ז בשביל שאני אוכל לנשום (בלי קשר להריון)
ואת יודעת כמה פעמים הכביסה והכלים חיכו?
והסדר בבית?
מישהי חכמה אמרה לי פעם "מצפון מאפשר לנו לעשות את מה שאנחנו באמת רוצות, ותהרגיש בסדר עם זה".
זה קצת טריקי, אבל בעצם זה אומר שלפעמים אנחנו באמת באמת כבר חייבות לנוח. אבל מרגישות לא נעים בגלל ש... אז אנחנו הולכות לנוח, כי אנחנו על סף קריסה, אבל מרגישות מצפון כדי "להזכיר" לעצמנו שזה לא מה שאנחנו אמורות לעשות עכשיו. כי הכביסה... כי הכלים...
וזה סתם חבל.
כי במקום להנות מהמנוחה ולנצל אותה, אנחנו נחות וחושבות על כל מה שאנחנו "אמורות" לעשות ולא עושות.
אז אני אומרת, לגמרי שחררי את זה.
את עם תינוק קטן, בהריון מתקדם, לא מרגישה טוב. הדבר שאת אמורה לעשות עכשיו - זה לנוח במיטה ולא להוציא זרת. לא שום דבר אחר.
כל מחשבה על משימה אחרת רק מפריע לתפקידך כרגע, לנוח.
מבטיחה לך שלא קורה לילד ולבית כלום מקצת עצמאות. על הכל לומדים להתגבר.
אז קחי לעצמך זמן, זה הדבר הכי הגיוני לעשות עכשיו.
תרגישי טוב!
וזה יהיה ככה עד הסוף?
או שחד פעמי?
לא זכור לי שהרגשתי ככה בהריון הקודם
מצד שני כן זוכרת שישנתי כל הצהריים והלילה.. אולי בגלל זה
מתואמתוכבר כמה חודשים ככה, פחות או יותר, לצערי
אבל יש לי ילדים גדולים, אז הם קצת מתפעלים פה את העסק (אבל גם נקיפות המצפון גדלות בהתאם...) עכשיו שלחתי את הבן שלי לקנות כמה דברים, כדי שסוף סוף אוכל משהו נורמלי היום... וגם הם...
מקווה כשבעלך יחזור תוכלי לשחרר לגמרי ❤️
אמא שדבר ראשון דואגת לעובר שבפנים
אבל חוצמזה עצם ההרגשה הלא נעימה על הקטן, המצפון, רק מראה איזו אמא טובה את.
כי את סובלת, זה לא מעצלנות או פינוק.
ואת שומרת על עצמך בשביל הבייבי שבפנים ובשביל האח לקטן..
ברוך ה' לא נשאר הרבה עד הלידה, ותודה לה' שהגעת לרגע הזה, כל כך מרגש!
תהני מכל רגע, ותסתכלי על זה שהילד לומד להיות עצמאי ושלא מעסיקים אותו כל הזמן.
זה ישמע לך מוזר אבל להשתעמם זה מעולה! מגלים דברים והיצירתיות מתפתחת..
אז הוא יגע בדברים ויחפש מה לעשות איתם, ולא תמיד שאת תעסיקי אותו ותמצאי לו מעשיות.
בקיצור, ביי למצפון ושלום לעצמאות💞
ובעזרת ה' מאחלת לך שכאבי הגב יעברו ושישתפר במהרה!
רוצה לשבח אותך על זה זאת קשובה לעצמך שאת צריכה לנוח ושהכל יתפוצץ
נשענת על בעלך ויודעת לקבל עזרה
הילד בסדר. תאמיני לי, הם לא רואים את זה כמונו
פעם @בת 30 כתבה פה בשם רבי נחמן שאמא זה כמו שכינה. היא צריכה להיות נוכחת בעיקר. אני ממש לקחתי את זה אליי ובהתבוננות אמיתית, זה נכון. את פה. קשובה לעצמך ונוכחת בתחושות שלך. הילד לא מצפה ליותר מזה לדעתי בשלב הנוכחי ממילא. אמא לידו. נוכחת עבורו ועבורה. איזו ברכה! הוא מפתח עצמאות במשחק עם עצמו. בעיניי מעולה
גם אני ככה ולא מצליחה לתפקד, רק שאין לי עדיין ילד...
לא יודעת מה הייתי עושה במקומך..
אבל הגיוני מאוד שאת מרגישה ככה, תנוחי כמה שאפשר...
אני נחה למרות שיש לי כמויות מה ללמוד והלך עליי עם הלימודים... אין ברירה הבריאות שלי ושל העובר חשובה יותר
ממש צודקות, אני חייבת חייבת חייבת לעבוד על המצפון שלי. לא פעם ראשונה שאני מוצפת בגללו.
ב"ה בעלי חזר
ארוחת ערב
מקלחת
ותינוקי כבר נרדם תודה לה'
עכשיו משתלטים על הבית
מרגישה יותר טוב, אבל עדיין כבד!!! וחם למרות שכל המזגנים בפול גז
מקווה ממש שיוקל לי עם הזמן
כי לא מרגישה אצליח לסחוב ככה עוד שישה שבועות לתלמ
ולא באמת יהיה רצוף עכשיו 6 שבועות...
מקווה בשביל שתינו חחח
תרגישי טוב!
היי
הבוקר שמתי לב שהבטן שלי קצת ירדה
בעיקר כי יש לי מרווח נשימה בין הבטן לצלעות
מה זה אומר? אצל הגדולה שלי זה קרה שבוע בערך לפני הלידה... אני רק בשבוע 35+5
אתמול היו תנועות ממש חזקות וכנראה אז היא ירדה
אגב, הייתי במוניטור ואולטרסאונד היום בלי קשר, הכל תקין (היא קטנטנה אבל זה לא חדש) חבל שלא שמתי לב לפני ולא שאלתי את הרופא
אבל לא מחייב שהלידה תתרחש בקרוב
הולכת?
שידור חוזראחרונההייתי חייבת לציין את זה, פשוט לא מאמינה שכבר מתקרבת לסוף
בעז"ה
❤️
רקאניעוקבת אחרייך כבר מזמן וככל שאת מתקדמת אני מתרגשת....
תודה לך שאת פה
החזרת לי את השפיות על זה שיש כאלה אחריי
משום מה יש תחושה מידי פעם שכולן מתקדמות ורק אני תקועה
אז לא, כולנו בצעד צעד (במלוא מובן המילה, כבד לי ללכת!!!)
מהמם באריאל, ברחוב בית לחם.
אולי שווה לך פשוט לטבול לפני הנסיעה?
בהרבה מקוואות
תתקשרי לברר
