פורום הריון ולידה (עמוד 4760)

אם אין דימום, אין שום מניעה הלכתית עד הלידה. (בלידה יש בזה קצת פרטים, תשאלי יותר קרוב)

אם את מרגישה טוב ואין צירים מוקדמים, אין שום בעיה בריאותית. זה בסדר גמור לך ולעובר.

אבל אם יש לך כאבים, זו סיבה לבקש ממנו לחכות קצת, ואת תפני בהקדם לרופא.

אם אתם מותרים אחד לשני (אין כתמים או דם)

ולגבי הכאבים נסי לשים שמן תינוקות או ג'ל K (מקווה שכתבתי נכון לגבי הג'ל)

בהצלחה!

ואכן יש תקופות שזה פחות נח.

אבל זה לא כל כך נורא...

ותחשבי על בעלך - תקופה כל כך ארוכה להמנע?? זה לא הגיוני. עוד מחכה לכם התקופה שאסורים אחרי הלידה...

ויש דרכים להקל: לשמן את המקום בשמן שקדים, שינוי תנוחה, שהתנועה של האיש תהיה יותר איטית.

אפשר להתיעץ עם מדריכת הכלות שלך (ותגידי לה לשמור בסוד...).

שיהיה לך בקלות!

ויש זמנים שאת תהני אפילו יותר מאשר לפני ההריון.

אולי יש עניינים קבליים ובזה אינני בקיאה....

אולי זה גם תקופה עם סיכון ליותר הפלות וכד'

אבל אם הכל בסדר מבחינה רפואית לא אמורה להיות בעיה

צריך לשמור ב3 חודשים הראשונים על ימי פרישה!

חודש ראשון: יום החודש, עונה בינונית (30) והפלגה.

חודש שני: יום ה- 60 מווסת אחרונה.

חודש שלישי: יום ה- 90 מווסת אחרונה.

וכמובן אם יש דימומים כלשהם- זה נחשב לנידה, גם בהריון (לאחר שמוודאים את מקור הדימום ע"י פוסק דמים).

בע"ה שהכל ילך בנקל, בשמחה ובבריאות.

ולדעתי כדאי מאוד לשאול את המדריכת כלות- לעבור את הבושה והמבוכה, כי השאלות שתשאלי יכולות להועיל לך.

רק בשורות טובות!

רק למי שיש וסת קבוע. למי שלא - לא צריכה לנהוג בהרחקות כמו שהיא עושה בזמן רגיל (קראתי את זה בספר "בשעה טובה" שכתבו אותו בעל ואשה שהם רב ואחות אז אני בהחלט סומכת על זה).

צריכה לנהוג הרחקות רק בחודש הראשון (ולא לוותר על הרחקות בכלל). ויש דעות שגם בשני ובשלישי לנהוג הרחקות רק בעונה בינונית.

(חבל שגיליתי את זה מאוחר מידי)

(הרב ברוך ומיכל פינקלשטיין) ואני לא יודעת אם הם הסתמכו על זה שמי שמשתמשת בספר היא אשכנזיה או שפשוט אין חילוק בעניין הזה בין אשכנזים לספרדים.

בהערה על כך שיש כאלו שפסקו כן לנהוג עונה בינונית (בלבד) בחודש השני והשלישי, הם כתבו שזה ע"פ יורה דעה ודרכי טהרה.

בעקרון, אין בעיה לעובר, ואם זה מכאיב לך זה יכול להיות מסיבות אחרות כמו פיטריה (דבר די נפוץ, שניתן לטיפול בקלות ולמניעת הרבה סבל).

אם יש לך תור בקרוב לרופאת נשים, תספרי לה את זה ושתבדוק מה ניתן לעשות. אם לא, תלכי אפילו למיון של מרפאת נשים וייעצו לך מה לעשות. 

חבל לא להיות ביחד סתם. אם יש פחות חשק, אפשר להפחית בתדירות, אבל אם אפשר לטפל - בהחלט כדאי ומומלץ!

הבן שלי בן שבעה חודשים ב"ה ובזמן האחרון עוד יותר התרגל לישון לידי (ולינוק תוך כדי..), האמת שדי אפשרתי לו, גם כי לי לא היה כח לקום כל פעם (כשהיה קטן יותר היה רק מתעורר, אוכל וחוזר לישון), וגם כי בזמן האחרון היו כמה ימים שלא הרגיש טוב, אז איפשרתי. ובכלל כל הזמן חשבתי לעצמי וגם אמרו לי אמהות מנוסות שבגיל כל כך קטן, ההרגלים משתנים כל כך הרבה, שבעצם אין כל כך הרגלים..

ועכשיו אני רוצה כבר שיתחיל כן להתרגל לישון לילה שלם, או לפחות מעשר כד שבע, אבל איך עושים זאת (ואגב, כשהוא הולך לישון אנחנו די עושים את זה באותה שעה ובטקס קבוע של אמבטיה ואוכל והוא נרדם בד"כ במיטה שלו..)

מה קורה אם את איתו בחדר עד שהוא נרדם (מניקה או סתם שוכבת לידו) ויוצאת מהחדר רק אחרי שהוא נרדם?

גם אצלי (בת שנה) היא לא יודעת לחזור לישון לבד- או שאני מניקה אותה (זה מה שקורה לרוב) או שמספיק שאני מחבקת אותה עד שהיא נרדמת חזרה, ואז אני מניחה אותה חזרה כשהיא כבר רדומה.

גם אצלי זה ככה.

יש ימים עם פחות חלב, או בערבים כשיש פחות חלב, הם יונקים זמן רב כדי לשבוע ואז נרדמים.

זה החיסרון בשינה משותפת. אבל מצד שני, אם את ממילא מתכוונת להמשיך בהנקה מלאה, אז זה לא כל כך משנה אם הוא לא נרדם במיטה שלך או לא נרדם במיטה שלו. בכל מקרה הוא יצטרך לינוק. 

ואני באמת יורדת מיד אחרי הלידה, ואח"כ עולה שוב כשאני מניקה.... רק אחרי שאני מפסיקה להניק אני חוזרת למשקל שלפני ההריון.

אולי תתייעצי עם דיאטנית?

עכשיו זה הזמן שדי צריך לאוכל בשביל שניים... מה שלא נכון בהריון... 

תפרטי מה את כן אוכלת- אולי תשימי לב שבעצם את לא מספיקה לאכול מספיק... 

את יכולה לאכול-

פרוסת לחם עם ממרח

פריכית עם ממרח

קרקר עם ממרח

ממרח בכפית בלי הפחמימה (גבינה\ חמאת בוטנים\ טחינה\ גם חרדל הולך...) 

פירות חתוכים

ירקות חתוכים 

לאוכל עוד מנה קטנה של ירקות מבושלים\ פחמימה\ חלבון מהארוחה

קערה קטנה של גרנולה עם חלב (לא "דגני בוקר" שזה עוגיות, תערובת גרנולה עם פירות יבשים)

אגוזים ושקדים (חופן, או 10-12 חתיכות זה מנה) 

פירות יבשים 

בהנקה ושפע חלב נסי לקחת חופן שלוש פעמים ביום!

אגב: שמעתי על אחת שעשתה דיאטה והדיאטנית אמרה לה לאכול בזמן רעב רק שתים או שלוש שקדים ליום וזה השביעה אותה לגמרי!!(כמובן בתוספת לארוחה לפי הדיאטה)

ואתמול היו לי שני "התקפים" של רעד ללא שליטה.

ויש לי קצת כאב במתן שתן.

כי זה גם סממן של דלקת בשד לפעמים.

זה יכול לנבוע מכמה סיבות דלקת ב:

שתן

או משהו ברחם הזדהם

או סתם התקררות

נסי לבדוק בהקדם האפשרי

ואשמח להתעדכן מה שלומך!

רפואה שלימה!

באולטרסאונד ראו הרחבה קשה (20!) אבל ב"ה אחרי מעקב ובדיקות היא לא צריכה טיפול מיוחד, רק מעקב.

שתדעי שהרבה פעמים למרות שבאולטרסאונד רואים כך, במציאות אין כלום,

וכשיש - לרוב זה מסתדר לבד מעצמו,

וכשזה לא - אז בבסה"כ מטפלים באנטיביוטיקה,

הכי גרוע - יעשו ניתוח וחסל,

אבל למה ללכת רחוק עם הרחבה כ"כ קטנה...

רוב הסיכויים שבעז"ה הכל יהיה בסדר.

על הצד שחלילה לא,

דעי להודות...

ילד שיש לו בעיה אמיתית ולא מזהים את זה באולטרסאונד, אז גם לא יודעים לבדוק את זה כשנולד,

והכליה יכולה להפגע באופן בלתי הפיך.

בכל אופן התופעה נפוצה מאד מאד מאד ואת יכולה להירגע!

אם יש לך עוד שאלות, אני פה.

עשית שוב אולטראסאונד שראו שזה נעלם?

או שרק אחרי הלידה ידעתם שזה בסדר?

תודה!!

עשו לה אולטרסאונד וזה ממש לא נעלם,

למעשה גם עכשיו עוד יש לה,

אבל רואים שזה במגמת ירידה ואין חסימה של ממש - אז רק עוקבים.

נניח עוד חודש אני צריכה שוב ללכת לעשות לה אולטרסאונד.

אבל זה לחלוטין נקרא ילדה בריאה וזה לא משהו מציק או מטריד.

כולה בדיקה פעם בכמה חודשים.. ובאיזשהו שלב רואים שזה נסגר וזהו.

ובאולטרסאונד מאוחר יותר נעלם...

צריך לעקוב ולבדוק אבל בגדול אל חשש

הכוונה לכליות של התינוק או לאיזור של האגן?

כי הבנתי שזה משהו שיכול להיות קשור לדקת בדרכי השתן אצל התינוק.

אני כבר דוקטורית לנושא  

(אני מה'קטנה שלי')

וגם אם לא למעשה זה הרבה פעמים מצביע על לא כלום.

צריכים ללכת לבדיקות אם זה לא נעלם לוודא שאין רפלוקס בדרכי השתן או חסימה בדרכי השתן - וזו הסיבה שעוקבים אחרי זה. ושאם זה נשאר אחרי הלידה נותנים אנטיביוטיקה למניעת דלקות בדרכי השתן עד שמוודאים את הסיבה.

אבל הרבה פעמים פשוט נשארים לחיות עם אגן כליות מורחב וזה לא מפריע.

יכול להיות שהייתי עולה אם לא היה לי כח ללכת, אני גם אחת שמבקשת טרמפים אז אין לי בעיה.

אבל המצב שאת אומרת כן למישהוא, בגלל חוסר נעימות, נשמע לא טוב באופן עקרוני...

שלא אצטרך ללכת.

אבל היתה הרגשה כזו כאילו הוא כבר קבע לי עובדה שאני באה איתו.

הוא שאל לאן אני צריכה? ואז הוא אמר תעלי לאוטו,אני כבר מגיע..

את מכירה אותו אישית? ואת פוחדת שזה יוביל לאן שהוא? כי כתבת אם תפגשי אותו גם מחר...

אני בעד לסמוך על תחושות בטן ואם מרגיש לך לא נח שהוא הציב עובדה שאת מצטרפת ושאת לא מצליחה ללכת אז זה לא שייך.

תחשבי רגע כאמא האם היית רוצה שהבת שלך תעלה כשהיא עם תחושה כזאת? אז את אותו דין תחילי על עצמך

ככה אני פועלת כשלא ברור לי האם אני סתם מכניסה את עצמי לסרטים או שזה באמת עלול להיות בעייתי.

פעם עליתי על טרמפ מהסוג הזה (שקבע לי עובדה שאני עולה ולא היה לי נעים לומר לא)

וזה נגמר ב"את בחורה יפה, אולי נלך לשבת בבית קפה.."

כמובן שסירבתי בתוקף ולא אמרתי תודה על ה"מחמאה", וייחלתי רק לרדת בשלום

מה שבטוח שאת הלקח למדתי היטב!

זה בסדר אני מסתדרת תודה שהצעת יום נעים והולכים

אז את יכולה להמשיך ולהמציא שטויות כדי להוריד ממך את מי שאת רוצה לסרב לו בנימוס... 

בסיגנון- 

אבני בסדר תודה, אני צריכה פה ממש קרוב אצל חברה זה יותר קרוב ברגל מבאוטו, בעלי עוד שניה בא לאסוף אותי באוטו שלו, או דודה שלי או אחותי או חברה או מישהוא.... וכולי וכולי 

יתכן שזה סטרידור - וירוס (שאופייני לימים היבשים שלפני סערה) שגורם לבצקת למיתרי הקול (הם מתנפחים) והם עלולים לחסום את קנה הנשימה.

אם התקרר בחוץ, את יכולה להלביש אותו היטב היטב ולטייל איתו בקור - קור עוזר לבצקת להתכווץ.

אם חלילה הוא לא מצליח להוציא קול, כדאי לרוץ איתו למוקד רפואי.

יתכן שזה לא זה ומדובר בברונכיט רגילה (בפרט שאת מתארת ליחה). אבל תהיי עירנית מאוד.

קוודא עכשיו לא טוב בחוץ כי מאוד מאוד יבש בחוץ.

ובוודאי ללכת לרופא לראות שח"ו אין לו ירידה של רמת החמצן בדם.

נרות לכשעצמן- 70%

לכן מכון פועה ממליצים להשתמש בהם כמניעה רק בצירוף 3 דברים:

1.הנקה מלאה

2. אי קבלת ווסת

3. עד חצי שנה אחרי הלידה

אבל אין לי תמיד מספיק אז בד"כ פעם ביום אני נותנת תוספת.

זה עונה על הקריטריונים?

תודה רבה

מפחדת להתעסק עם כדורים... יש לי ניסיון לא טוב עם כדורים שמתעסקים עם הורמונים...

כתמים ודימומים כל הזמן,

ובעיקר: מצבי רוח קשים מאוד. ממש דיכאון.

בגלל הדימומים הרופא אמר לי להעלות את המינון לשני כדורים ביום, מה שכמובן החמיר את הדיכאון.

היה פשוט נורא, והייתי חייבת לעבור לאמצעי אחר.

אבל אני יודעת שיש כאלה שמסתדרות, אין להן בעיה של דימומים, ולא של מצבי רוח.

אם את מחפשת אמצעי אחר- אני ממליצה על טבעת נוברינג.

זה לא עושה שיבושים עם הביוץ/מחזור?

טבעת זה דווקא פתרון טוב.

אני הנקתי עם זה 7 חודשים, ולא היתה לי בעיה בחלב.

בגלל שבטבעת יש הרבה פחות הורמונים מאשר מגלולות, והם ממוקדים למקום בו נמצאת הטבעת- הפגיעה שלה בהנקה ממש לא הכרחית. כך אמר לי רופא, וכך אמרו לי במכון פועה, וכך אכן קרה.

אם זה גורם לפגיעה בהנקה- יש תוספים שאפשר לקחת כדי להגביר את החלב.

לגבי ביוץ- ברור שזה משבש. כך זה מונע כניסה להריון.

כשאני הפסקתי עם הטבעת- לקח לי חודשיים להכנס להריון.

אם זה לא מתאים לך- יש גם פתרונות לא הורמונליים למניעת הריון (התקן). תתייעצי עם רופא/ עם מכון פועה.

השאלה אם לא מעבר?

במיידי, היה לי עוד שפע של חלב אבל הטעם השתנה.

ואני מכירה עוד הרבה מאוד שזה קרה להן ומכירה רק אחת שהמשיכה להניק.

אז אין מה להילחץ? תודה!

אני עברתי קיסרי לפני כמה שנים.

אני חושבת שהיו לי קטעים כאלה בהתחלה, אבל בשנים האחרונות ממש לא.

בכל מקרה, אם את מרגישה הרגשה חריגה- לדעתי רצוי לבדוק.

אני מסכימה עם ת.מ.

לפני שבועיים שאלה מישהי על כאבי תפרים שצצו לפתע אחרי חודשים ארוכים.

כתבתי לה כך:

בכל עונת מעבר, ובמיוחד במעבר מקיץ לחורף, יש כמה סוגי כאבים שחוזרים, זמן רב לאחר שנעלמו:

-תפרים

-ניתוחים

-שברים

-עקירות ושתלים בשיניים

אבל הכאבים לא אמורים להיות בלתי נסבלים, מניסיון שלי (ניסיון אישי, לא מקצועי) זה עובר לגמרי, תוך כמה שנים.

תרגישי טוב!

משהו שעזר לי באופן מדהים, וגם לעוד נשים שהכירו את השיטה הזו זה מאוד עזר:

במהלך הציר נושמים תוך כדי ספירה- לספור עד 4 בשאיפה (דרך האף), ועד 8 בנשיפה (דרך הפה), בקצב של שניות (תוך כדי שסופרים לא צריך להסתכל על השעון, אבל כשמתרגלים לפני הלידה את הנשימות אפשר לפעמים הראשונות להסתכל על השעון כדי להתרגל ולחוש את הקצב המתאים). כדאי מאוד לתרגל כאלו נשימות לפני הלידה כדי שזה יהיה טבעי ואוטומטי במהלך הלידה.

לי עזר גם לעשות את הנשימות באופן שמוסבר בספר 'לראות את הנולד' של רחל ברונכר, מה שהיא קוראת לו 'נשימה גרונית'- בזמן הנשיפה החוצה, מצמצמים קצת את הגרון, כך שיוצא מעין צליל של לחישה, ומרגישים איך האוויר עובר בתוך הגרון. יש הסבר יותר מפורט בספר עצמו, אבל זה פחות הכרחי, נראה לי שהספירה יותר משמעותית.

זה עוזר מכמה בחינות:

1) עצם הספירה מחייבת להישאר בנשימה איטית ועמוקה, והנשימה האיטית עוזרת לזרימת דם טובה, הרגעה של הגוף, שחרר אנדורפינים, ובקיצור- עוזר לגוף לפחית בעצמו את הכאב.

2) לי זה היה מצויין שידעתי במה אני אמורה להתרכז בזמן הציר, וכך ההתרכזות היתה במשהו אחר מלבד הציר.

3) בנשימה בקצב כזה יוצא שיש 5 מחזורי נשימה בדקה (5 כפול 12 שניות במחזור יוצא 60 שניות). לי עזר מאוד לדעת שאני צריכה לנשות רק 5 פעמים עד שנגמר הציר (בצירים של דקה), גם כשהצירים יותר ארוכים, זה מקסימות 7 או 8 מחזורים. לי עזר מאוד לדעת תוך כדי הציר שצריך לנשום רק עוד X פעמים והכאב נגמר (עד הפעם הבאה, אבל בתוך הציר חושבים רק על הציר הנוכחי, אח"כ יש זמן לנוח קצת לפני הפעם הבאה).

ועוד דברים שעזרו לי מבחינת החשיבה (ותודה ליפעת המקסימה..):

1) כאב של לידה לא מעיד על משהו לא תקין בגוף, זה חלק מהתהליך. כשיש ציר לא לחשוב עליו בתור משהו כואב, אלא בתור עוד פתיחה של הגוף לקראת התינוק.

2) לנצל את הזמן של המנוחה בין הצירים לנוח! לא לחשוב מה הולך להיות אח"כ, אלא לנצל את ההפוגה למנוחה. להתמודד עם כזה כאב באופן רצוף זה הרבה יותר קשה, ולכן ה' נתן את המתנה של ההפוגות בין הצירים.

3) לי היה הכי קשה כשניסיתי לחשוב כמה זמן אני עוד הולכת להתמודד עם כאלו צירים, אבל כל עוד התמודדתי כל פעם עם הציר הנוכחי זה היה אפשרי לגמרי.

אבל טיפ חשוב-

לזכור ללכת לשירותים.

כשהשלפוחית מלאה הצירים כואבים יותר וזה גם מעכב את הלידה,

לא תמיד זוכרים ללכת כי ההרגשה היא כאילו הלחץ הוא מהצירים ולכן חשוב לזכור ואפילו לבקש מהמלווים פעם בשעה-שעה וחצי ללכת להתפנות.

טיפ זה מיועד למי שהלידה שלה מתחילה מצירים טבעיים (לא זירוזים)ולא תחת השפעת אפידורל. 

במהלך הלידה בבית חולים יולדת תחווה לרוב מספר בדיקות פנימיות. ראשונה בקבלה להחליט אם מתקדמת מספיק כדי להיכנס לחדר לידה ובמהלך הלידה עצמה כדי לראות התקדמות וכדי שהצוות הרפואי יחליט מה הלאה.

יולדות רבות רוצות בבדיקה כדי לקבל מידע לגבי התקדמות הלידה. פעמים רבות התחושה של היולדת לא תואמת את הממצאים. אם אשה מרגישה שהלידה מתקדמת מהר והמיילדת תגיד לה "את עדיין בפתיחה 4 אין שום שינוי.." האשה קודם כל תרגיש אכזבה, דבר שני זה מרוקן אותה מכוחות כאילו סבלה לשווא- תחושות אלו פעמים רבות יכולות באופן ממשי לעכב את התפתחות הלידה- הנפש משפיעה על הגוף.

יולדת צריכה לסמוך על הגוף שלה ,המדד הכי טוב להתקדמות הלידה הם התחושות שלך. אני מכירה המון מקרים שמפתיחה 4 לפתיחה מלאה עברו לא יותר מ30 דקות ולהפך יולדות שנתקעו בפתיחה 7 זמן רב. ולכן תהיי קשובה לעצמך אם את מרגישה שזה כבר ניהיה ממש קשה- כנראה שאת בסוף ולא משנה כמה ס"מ יצא בבדיקה הפנימית.

לכן המלצתי האישית להיכנס לחדר לידה כמה שיותר מאוחר (כמובן לא להסתכן בלידת בית או ברכב), ניתן תמיד להסתובב בשטח הבית חולים עד שממש מרגישים צורך להיכנס לחדר לידה. ובמהלך הלידה אם אין צורך  רפואי לנסות להמעיט בבדיקות פנימיות. סמכי על עצמך כשהתינוק ירצה לצאת את תרגישי ולא תצטרכי שיגידו לך שאת בפתיחה מלאה.

ופעמים רבות גם כשהמיילדת מדדה פתיחה מלאה התינוק עדיין לא מוכן לצאת ולחיצה בשלב זה כלל לא יעילה להפך.

בגדול במהלך הלידה היולדת מתכנסת בתוך עצמה הניתוק מהסביבה עוזר להתכנסות ולריכוז בנשימות, תנוחות ותנועתיות. הקשב הפנימי הזה מועיל מאוד ומקדם את הלידה. ולכן הציפייה לקבל אישור מבחוץ לשלב בו אני נמצאת מוציא את היולדת 

מהפוקוס ומעביר את האחריות למישהו חיצוני.

כמובן שתמיד יש יוצאי דופן כמו נשים שלא מרגישות צירים  ואז בדיקה פנימית רצויה מלכתחילה

.

לגוף לחזור לעצמו אחרי ההנקה.

יכול להגיע גם אחרי שישה שבועות ואף יותר. אל תשכחי שזה שינו הורמונלי שמתרחש.

ויתכן שלא תראי מחזור בכלל - אם יתרחש ביוץ לפני הופעת הוסת, את עשויה להיקלט ב"ה בלי לראות מחזור בכלל.

קרה לי תוך כדי הנקה - דיללתי מאוד את ההנקה וציפיתי למחזור שלא הגיע... במקומו נכנסתי להריון בחסדי ה'.

וקרה לי אחרי לידה אחרת - הפסקתי את ההנקה לגמרי והמחזור הופיע בדיוק שישה שבועות מיום הפסקת ההנקה.

תהליכים בגוף לוקחים זמן. שישה שבועות הוא פרק זמן סטנדרטי להתרחשות חלק מן התהליכים הפיזיים בגוף.

פיזיותרפיסטית פעם אמרה לי שלוקח שישה שבועות לגוף לאחות ריקמת שריר קרועה למשל.

וכן על זה הדרך.

אל תילחצי. הכל בעיתו ובזמנו ב"ה.

בשורות טובות.

חצי-קילו בחודש

כמה זמן המחזור שלך בד"כ? (כלומר כמה ימים בין ווסת לווסת)

תמיד יש סיכוי שאת בהריון ואם אסור לך גלולות היום שאחרי שהריון לא רלוונטי אז האופציה הרפואית היא הפלה.

צריך לבדוק מבחינה הלכתית אם זה הדבר הנכון.

ואני ממש מבואסת מהמחשבה שאקבל מחזור ל ההנקה.

במיוחד שבלידה הקודמת לא קיבלתי!

חוץ מיזה- זה אומר שיש ביוץ??

יכול להיות מחזור ללא ביוץ

עם יועצת הנקה.

הנקה בצורה נכונה תקל מאד!

דבר שני - בהתחלה זה באמת לא כ"כ פשוט, אבל אח"כ שזה מסתדר זה שווה את זה!

אני רואה את ההנקה כנוחות וכחיבור לילד. אני, אמא שלו, מביאה לו את מה שהוא כ"כ צריך - אוכל. והאוכל הטוב ביותר.

נוחות - לא צריך להתחיל להכין בקבוקים ולקחת אותם איתנו לנסיעות... האוכל זמין, כאן ועכשיו.

(כמובן, אם לא מצליחים זה לא סוף העולם... ואומרת זו הקנאית להנקה שלה)

תאמיני ועוד איך!

ההנקה גורמת לחיבור מאד שונה בין האמא לתינוק, נכון שאין שום בעיה וזה אפילו מאד מאד טבעי לאהוב ברמה עצומה גם בלי, אבל קשר של הנקה זה משהו אחר.

ואומרת לך מי שאת הילד הראשון לא היניקה ואת השני כן..-זה קשר מאד שונה! לא קשור לרמת האהבה.

אם לא הולך, לא קרה שום דבר. את תאהבי אותו מאד וזה לא גורע, זה פשוט שונה!

בהצלחה מתוקה!

מה כ"כ חשוב בהנקה? זה המזון הטוב ביותר לתינוק שלך . נוגדנים שיש לך בדם, הוא מקבל גם כן, וזה פשוט נהדר. ברוך ה'.

לי היה מאוד קשה פיזית בתחילת ההנקה, אחרי שתי הלידות. ועם זאת, אח"כ זה נהיה יותר קל וזה באמת תורם הרבה לקשר- את מחבקת את התינוק שלך קרוב קרוב, מעניקה לו משהו שרק את יכולה לתת לו, כמו שהיה בהיריון. יש לך בלעדיות מסוימת על היבט משמעותי בגדילה של התינוק, וזה בהחלט מחזק את הקשר.

אגב, יש ספר יפה על הנקה שחברה של הורים שלי נתנה לי אחרי הלידה הראשונה. נראה לי שקוראים לו "ישר מהלב" (או "הישר מהלב"). משהו בסגנון. היה לי מאוד טוב לקרוא אותו.

שיהיה במזל טוב, ובהרבה נחת!

גם אני שלושה שבועות אחרי לידה, לידה חמישית ואת ארבעת הקודמים הנקתי, את השלוש האחרונים עד גיל שנתיים. בשבועיים הראשונים תמיד אני סובלת ומתייסרת מכאבים עד שזה מסתדר וכל הזמן אני כמעט מרימה ידיים ומתייאשת אבל ברגע שזה מסתדר אני אומרת לעצמי, מזל שלא ויתרתי, רק המחשבה על השיעבוד לבקבוקים האלה, להכין מראש מים פושרים, ולשטוף ןלחטא כל פעם את הבקבוקים וההוצאה הכלכלית של זה, וכו'.... המון סיבות שהם לאו דווקא הקשר עם התינוק... אפילו סיבות טכניות... ואני לא אחת שמשתעבדת לזה... לא תלויה בתינוק והוא לא תלוי בי, יכולה גם לצאת בלעדיו אם בא לי... ומשאירה בקבוק שאוב או מקסימום יקבל תחליף פה ושם, זה לא אסון.... 

ואם החלטת שלא, זה ממש לא הופך אותך לאמא רעה!!!

יש צוות חביב.

לא נעים. אבל בטח הפסק של הרב לא יהיה מפחיד, ובסופו של דבר זה רק ירגיע אותך...

אני מבינה מאוד את האי נעימות!!!

בהצלחה!

כל יום בטהרה הוא חשוב וכדאי להתאמץ על זה.

סביר להניח שהרב יוכל לענות לכם בטלפון על פי התיאור שתתני.

זה לא שרק התחתנתי...

אני כבר אחרי 3 לידות

זה יכול נורא להלחיץ..בכל מקרה, לפי מה שזכור לי, רואה מחמת תשמיש זה רלוונטי בעיקר אחרי החתונה, וזה מאד מאד נשמע שזה פצע.

ובכל מקרה,לשאול רב..מנהסתם הוא ישלח לבודקת..

אם זה היה משהו כזה אז זה היה קורה לפני...אני נשואה כבר 7 שנים

בכל מקרה חייבים לשלול את האפשרות הזאת, ולכן חייבים לשאול רב בכל מקרה.

אם הרגשת שזה משריטה, מן הסתם הרב יתלה את הדימום בהרגשה הזאת שלך. אבל בכל מקרה צריך לשאול. בגלל אי הנעימות, במקרה הזה לדעתי את יכולה לשאול טלפונית במכון פועה, בעילום שם.

והייתה לא מזמן חתונה והיא הייתה רווקה קודם אין שום ענין בזה אם האישה שנים נמצאת עם בעלה...

אם אתן רוצות להמשיך את הדיון נא לפנות אלי באישי!

אני ממשפחה עם היסטורי עשירה בנושא הוורידים... וציפיתי בהריון למשהו דומה.

בינתיים (כבר מתחילה תשיעי..) הוורידים רק נראים. טיפה טיפה בולטים אבל בכלל לא כואבים! אני זוכרת את אמא שלי סובלת..

גם במצב כזה  צריך גרביים? זתומרת- כשלא כואב ולא מפריע

שברגע שהבעיה מתחילה חייבים לטפל (כלומר גרביים או כדו'), אפילו אחרי ההריון, כשהבעיה אינה מורגשת. אז בטח שבהריון, כשאת רואה שיש בעיה אבל לא כואב- לטפל כדי שלא יחמיר.

לי כבר כמה הריונות יש ורידים. בעבר כאב לי, אבל מאז אני תמיד עם גרביים, ועכשיו בכלל לא כואב.

(לא ניסיתי), בעיקר בהתחלה- מונע החמרה.

מנסיון שלי- בכל מקרה, לטפל מיד כשמופיע!!!