פורום הריון ולידה (עמוד 4793)

וזה עזר מאודדדד, קצת פחות בחילות, בלי הקאות, והרבה יותר אנרגיה, אף אחד לא ניחש אפילו שאני בהריון..

ומה יש להילחץ??
אני הולכת תמיד הרבה יותר מאוחר . בשורות טובות.

לפעמים גם שבוע 9 לפי ו.א זה בעצם שבוע 8 לפי או"ס.

בהצלחה!

בשורות טובות!

אבל הפעם לא הסתדר לי ולכן התור באמצע שבוע 9..

ואני כמעט בטוחה שיש לי ביוץ מאוחר בכל מקרה... (ככה היה בשני ההיריונות הקודמים.)

הטווח של המספרים הוא ענק ואי אפשר ללמוד ממנו כלום

 

אני לא עושה את כל הבדיקות הסטטיסטיות- גם כי רוב הסיכויים שיגידו לי שיש בעיה(בגלל אח שלי..) וגם כי זה סתם מלחיץ ומכניס למתח מיותר..

אני אישית עושה א"ס ראשון- לקביעת גיל, סקירת מערכות מאוחרת ובסוף לראות מצג.. על כל השאר באמת אני מוותר- סתם לחץ, מתח ועצבים, ובזבוז זמן על תורות..

דאגות גם ככה יש אז למה להוסיף? 

השאלה אם יש מום חס וחלילה אתם תמשיכו עם ההריון או לא?
דעתי האישית היא שרוב הסיכויים שהכל בסדר ולכן הבדיקה רק מרגיעה, ואם משהו לא בסדר אז שתהיה לי האפשרות לקחת את ההחלטה בעצמי ולהתמודד עם זה לכל כיוון שההחלטה תהיה.
יש שמעדיפים לא לדעת ולהתמודד עם מה שיהיה אחרי הלידה וזה כבר עניין שלך ושל בעלך להחליט מה טוב לכם.

לא מתכוונים לעשות הפלה בכל מקרה בעז"ה מה שההלכה אומרת...השאלה אם זה לא ילחיץ יותר 9 חודשיים שהכל בסדר....יש הרבה מקראים שמלחיצים סתם ובסוף הכל תקין?

אני עושה את הבדיקות כי הייתי מעדיפה לדעת על דבר כזה במהלך ההריון כדי שאוכל להתכונן נפשית למה שיהיה אחרי הלידה. גיסתי לעומת זאת לא עושה בדיקות כי מבחינתה מה שיהיה יהיה ואין טעם לחשוב על זה 9 חודשים נוספים.
תשבי ביחד עם בעלך ותחשבו מה יהיה לכם טוב. מצד אחד הבדיקות יכולות להלחיץ, אבל גם חוסר הידיעה מה עם העובר מלחיץ. לרוב הבדיקות יוצאות תקינות ואותי זה רק מרגיע לדעת שהכל בסדר ב"ה.

גם אם לא מתכוונים לעשות הפלה (אגב יש מקרים שבהם מתירים לעשות הפלה כמובן בהתייעצות רב) כדי לבוא מוכנים ללידה עם כל הידע הנדרש נראה לי ממש נורא ללדת ורק אחר כך לגלות מחלות קשות הרבה יותר קל נפשית להתכונן לזה מראש לקרוא על זה ולהכין את עצמכם נפשית הבדיקה עצמה לא אמורה להלחיץ או שהכול יוצא תקין ואז ברוך ה' אפשר להיות רגועים או שיוצא תוצאה פחות תקינה שעדיין לא אומרת כלום לגבי בריאות העובר... אבל חשוב שידעו שיצאה בדיקה לא תקינה בשביל הבדיקות הבאות לדוגמה אם בסקירה מגלים ממצא שמצביעה או על תסמונת חס וחלילה או על משהו זניח אם יודעים שהתוצאות של השקיפות תקינות אפשר להיות הרבה יותר רגועים ולהגיד שכנראה זה ממצא זניח מצד שני אם לא עשיתם שקיפות אז זה ילחיץ אותכם עוד יותר...

מורחבת

על שקיפות אפחד לא מדבר בכלל

מזאת אומרת?מה זה סקירה מערכות מורחבת?יודעים יותר דברים?או פחות?

יש הרבה אצלינו שלא עושות והדיונים מזיכירם לי בדיוק תא הדיונים האלו

לגבי הסקירה המוקדמת השקיפות והחלבון העוברי - עליהם לא מדובר אפילו 

לעשות את כל הבדיקות הלא חודרניות (לא מי שפיר..)

ובמידה ויש חשש לבעיה אפשר לפנות אליהם יש בדיקה מיוחדת שהיא בדיקת דם במקום מי שפיר ..

וממומנת על דם ועל עדי הקופה 

 

גם אם על פניו נראה שתהיו מותרים.
את יכולה אולי לצלצל או לכתוב שאלה למכון פועה, או לצלצל לרב הרגיל שלכם - אולי הוא יוכל לתת תשובה גם בלי לראות את הבדיקה או לפחות יגיד לכם מה לעשות בינתיים.

בגדול-

לפי הרב עובדיה- כתם בניגוב על טישו לא אוסר.

לפי הרב אליהו ועוד כמה פוסקים דומים- טישו יכול לטמא ומחייב שאלת רב.

לפי רוב האשכנזים- זה תלוי כמה זמן אחרי הטלת שתן ראית את הדם. (יש שפוסקים 15 ש' ויש 30 ש' כך שבכל מקרה צריך לשאול את הרב)

 

בכל מקרה- 

כשמותרים- לא עושים בדיקה פנימית סתם!!!! רק אם יש סיבה, יום פרישה או שהרב אמר. לא על דעת עצמך! זה יכול לסבך מאד את העניינים. (הרבה יותר קל להתיר כתם על טישו מאשר טיפת דם על עד..)

 

לי זה נשמע בכלל דלקת בשתן- כאב במתן שתן ודם בניגוב. לכי עכשיו לרופאה ותבקשי לעשות סטיק לבדוק אם יש דם בשתן או חשד לדלקת. 

(ד"א איחור במחזור יכול להעיד על הריון, והרבה פעמים יש דלקות בתחילת הריון.)

אם מתברר שיש לך אכן דלקת- אז יש לך במה לתלות בטוח ואתם מותרים.

 

טישו יכול בוודאות לאסור.
יש הרבה דעות בהלכה.

כתוב שנייר לא מקבל טומאה

יודעת שטישו יכול לאסור במקרים מסויימים.

לא זוכרת מה כתוב בספר, אבל אני כן יודעת שלפי הרב אליהו מצריך שאלת רב.

 

הרב אליהו כן פוסק שטישיו יכל לאסור.
תקראי שוב בספר.

ברור שיש מצבים שיתירו.

צריך לשאול רב תמיד.

ובמקרה של הפותחת-בהחלט יתכן שיתירו. אבל לא פוסקים בלי רב.

רב

מוחלטת)

זו לא הוכחה שהדם שראית בניגוב לא מהרחם

יכול להיות שזו דלקת.

תשאלי רופא משפחה.

וטיפים להבא-

לא להסתכל אף פעם על הנייר!

לקנות טישיו צבעוני. ממש פותר ספקות שכאלו.

גם שלי בת ארבעה חודשים. ישנה בערך 10-11 שעות. יש לילות שקמה לינוק כל 4 שעות ויש לילות שכל שעה וחצי..

ישן מ7 וחצי עד 6 וחצי בבוקר בערך ועד גיל חצי שנה היה קם פעם אחת להנקה. עכשיו הוא בן 8 חודשים וקם בין פעמיים לשלוש.

במשך היום, מאז שהוא נולד, יונק כל שעתיים או שלוש. 

 

ממשיכה לישון תוך כדי, ובבוקר מי זוכר...

 

אגב, ההתעוררות התכופה בגיל של בתך היא מנגנון הגנה חזק מאוד נגד sids, לא עלינו.

 

 

 

ולא תמיד כשגדלים ישנים יותר ברצף.... אולי בגיל 4 ככה זה מתאזן...

וואי.. שינה רצופה של לילה.. חלום.. אפילו כשהיא פרגנה לי כמה פעמים בלילה שלם קמתי או מגודש או מלחץ לבדוק שהיא נושמת

ביוםם היא אוכלת כל שעתיים..

עד גיל 3.5 חודשים ישנה מ11וחצי עד 10 בבוקר.קמה רק
פעם אחת ב7 לינוק.

אח'כ התחילה לקום כל 3 שעות.

ובשבוע האחרון ישנה ב12 וקמה 6-7 פעמים! סיוט!

במשך היום יונקת מתי שבא לה.הפסקתי לעקוב כי זה לא מסודר..

פעם היתה מתעוררת פעם אחת בלילה של כ-10 שעות (ישנה מ-9 עד 7 בערך, והתעוררה להנקה אחת בערך ב-5-6), ואפילו היו כמה ימים של לילה שלם, עכשיו  (בת 11 חודשים) מתעוררת לפחות פעמיים-שלוש בלילה, ויש לילות שגם יותר, אני כבר לא סופרת..

 

 

(הודעה מועתקת, איתך הסליחה...)

 

תשמעי, בשחר ימיו האדם היה עושה מרחקים ארוכים, ברגל, כל הזמן. כדי להשיג מזון, מים, וכל צורך בסיסי אחר - היה צריך ללכת, הרבה. תמיד.

לכן הקב"ה (שיש המכנים אותו אבולוציה  ) תכנן את הגוף שלנו כך שהליכה תהיה טובה ובריאה לו - תשמר במצב טוב את הלב, את חילוף החומרים ועוד כהנה וכהנה מערכות חשובות בגוף.

בשחר ימיו האדם (או יותר מדויק: חוה...) גם נאלצה לשאת איתה את התינוק לכל מקום שהיא הולכת - תמיד היה מסוכן להשאיר אותו.

לכן הקב"ה תכנן את הגוף שלנו כך שנשיאה טובה, על הגב, של תינוק שגדל בקצב הדרגתי (כלומר לא משא כבד בבת אחת אלא אימון שבו המשקל עולה לאט לאט בהתאם לקצב התארכות השרירים) תהיה טובה ובריאה לנו. אם אני לא טועה זה חשוב לצפיפות העצם, ולעוד עניינים שנשים מגלות רק בגיל המעבר...

ובגלל שני אלה הקב"ה גם תכנן את הגוף והנפש של התינוקות שלנו להיות פרקי זמן ארוכים בנשיאה - מגע ותנועה באותו זמן. זה טוב ובריא להם. להתפתחות המוח, ויסות החישה, ועוד שלל עניינים. הם מצפים לזה ומחפשים את זה, ולא קוראים ספרי לוחשות מודרניות שמסבירות להם שאלה הרגלים רעים. יש להם נטייה מוזרה לחשוב שהקב"ה יודע ללחוש להם יותר טוב מה נכון להם.

 

עם תאומים אין לי ניסיון, ומהצד זה אכן נראה מאוד קשה... מקווה שאימהות התאומים שבאזור ייתנו לך עצות טובות 

 

מביא אותי לשאול שאלה במחילה מהפותחת:
אז האם זה שאני מרדימה בנענוע קל בידיים זה כן בסדר? לפי מה שהבנתי פה לא, אבל זה הכי טבעי לי והיא נרדמת כמעט רק ככה… ?

 

לדעתי זה נהדר, מודעת לכך שיש דעות אחרות.

 

 

זאת שאלה של האם טוב לכם עם זה או לא במכלול השיקולים.

תינוקת שרגילה להירדם ככה מפתחת תלות בצורת ההירדמות הזאת ככה שבמובן מסוים את מחויבת לשיטה הזאת.

כלומר, אם מאלף סיבות לא יתאים לך יום אחד להרדים אותה ככה ותרצי שהיא תירדם לבד במיטה- זה לא יקרה.

אם מתיש אותך נענוע קל בידיים אז יש דרך להיגמל מההרגל. אם טוב לך עם זה אז סבבה.

אני יכולה לומר לך מהניסיון האישי שלי- עם הבן הבכור היו הרגלים שלא היו טובים לנו, לא היה רגיל למוצץ- רק בהנקה היה נרדם גם אם שה 20 ד' אחרי שאכל. זה גרם לתסכול מאוד גדול שלי וללילות שלמים ללא שינה שאחריהם הייתי קמה ללימודים מפרכים ככה שבהריון השני החלטתי שיהא מה- הקטנה תתרגל למוצץ ואני לא אהיה המוצץ שלה.

החלטתי שזה מה שטוב לנו כמשפחה וזה עובד.

מצד שני, אצל הגדול בגלל שבמשך רוב היום לא הייתי איתו הרשיתי לו לקרוא לי כל שעתיים במהלך הלילה. עד גיל שנה וחצי הייתי ניגשת אליו כל שעתיים למשך 20 ד'- חצי שעה. הייתי קמה ונהנית איתו. כל דקה הייתה זהב. תחושה נפלאה. האם זה הרגל רע? רע למי? לכולנו היה מצוין!

כשחשבנו על הריון נוסף והיה ברור לי שאני זקוקה ללילה שלי בחזרה התחלנו גמילה הדרגתית- בעלי היה קם אליו. תוך שבועיים הוא למד לישון לילה שלם והיינו מוכנים להירון הבא.

האם זה הרגל טוב? רע? לא מבינה את השימוש במושגים האלו. היה טוב לרצונות והיכולות שלנו.

 

עם התינוקת השניה כשבועיים לאחר הלידה כשהגדול חזר למעון לאחר חופשת פסח, היה דבוק אלי מ16:00 עד 18:00 שבעלי חזר הביתה. אין הנקה, אין שינה, הכל התנהל לפי התכתיבים שלו.

האם זה היה רע לקטנה? לא. היא התרגלה לינוק ולישון בהתאם לשעות האלו.

 

במהלך צוק איתן שבעלי היה מגויס הדבר היחיד שהחזיק אותי שפויה שהיה לתינוקת הרגלי שינה ואוכל שאפשרו לי לנשום.

ממש סדר יום מובנה שיכלתי לתכנן מה הלאה. היה לי זמן לאכול, לנוח דברים בסיסיים ביותר. גם ככה הייתי על סף התמוטטות.

 

ממליצה מאוד לקרוא את הלוחשת לתינוקות כדי להסתכל על המציאות ממבט על. לא מתוך מחשבה על הרגע איך עכשיו אני מרדימה אותה אלא איך אני רוצה שיהיה באופן כללי. 

מתוך ההסתכלות הזאת תחליטי מה נכון לכם. רעיונות שאת רוצה לאמץ היא מסבירה גם איך עושים את זה.

למשל משהו שמאוד התחברתי שאם את רוצה להפסיק הרגל מסוים, למשל שינה בנענוע- אז כל ערב להרדים בדרך אחרת, ערב אחד מנשא, ערב אחר עגלה, שלא תתרגל למשהו אחד שאז גם ממנו צריך לגמול.

 

ובאופן אישי- לדעתי הכי חשוב להכניס לאווירת שינה. כשהתינוק נקי, שבע, לא עייף מדי ורגוע. מעבר לכך פחות קריטי איך בדיוק הוא נרדם. אצלי זה בהנקה או בנענוע קל בידיים והרבה אהבה עד שאני שומעת את הנשימה האיטית והרגועה, אני מעבירה למיטה ושם ממשיכה את הליטופים על הגב עד שהיא נרדמת. בד"כ זה הולך מהר אלא אם כן משהו מציק או חריג למשל כשאנחנו לא ישנים בבית.

 

עם הרוב אני מאוד מאוד מסכימה, וממש ביטאת היטב את הדברים. רק בחלק אחד הראש שלי התנועע מימין לשמאל ולא מלמעלה למטה: "תינוקת שרגילה להירדם ככה מפתחת תלות בצורת ההירדמות הזאת ככה שבמובן מסוים את מחויבת לשיטה הזאת"

בשבילי היה שחרור נפלא, ואני ממש ממליצה בחום - לצאת מעבדות לחירות. לא לייחס לבחירות העכשוויות שלנו כוח כה משעבד, כאילו ברגע שעשינו היום משהו שמתאים לנו היום אנחנו מחויבים אליו מעתה ועד עולם באש ובמים. זה כל כלך מחליש, ומפחיד. איך אדע מה יהיה טוב לי יותר מחרתיים? איך אוכל לפתור טוב את המצוקות העכשוויות, כשמעבר לאופק מי יודע אילו מצוקות אורבות לי וצריך להדוף אותן מראש?

 

זו הייתה השתפכות רגשית קלה, ועכשיו לגופו של עניין:

תינוקת שהייתה רגילה תשעה חודשים להירדם עטופה מכל הכיוונים, ברחם, באופן טבעי נגמלת מהצורך הזה מאוד בהדרגתיות, לאט לאט, על פני השנים הראשונות של חייה. אם באיזה שהוא שלב כבר לא נוח להורים לאפשר את זה, תינוקות יודעים להיות גמישים, ואפשר למצוא דרכים אחרות שייטיבו איתה. נכון שעלול להיות לא פשוט. אבל בעיניי אין שום סיבה שבעולם להאמין שהיום זה יהיה קל בשביל התינוקת יותר מבעוד חודשיים. בעצם יש לי שתי סיבות טובות להאמין להפך:

א- היא תהיה גדולה יותר והצורך עשוי לפחות במעט.

ב- לאמא שלה יהיה קשה, כך שתהיה לה מוטיבציה חזקה וכוחות להביא לשינוי. מניסיוני מוטיבציה חזקה היא הדבר המועיל ביותר כשעושים שינוי.

 

כמובן שניתן לגמול מהרגלים. ליתר דיוק, בטווח של חודשים בכל מקרה ההרגלים משתנים ברמה כזו או אחרת.

בטווח של ימים אין סיבה להיבהל. נכון שתמיד יכול להיות מקרים לא צפויים כמו מחלה שלא מאפשרת לתפקד אבל סה"כ החיים די צפויים.

אמא שכרגע מרוצה מצורת ושעות ההירדמות של התינוק אין סיבה שעוד יומיים זה ישתנה.

אבל אמא שמרגישה שהיא על גבול היכולת כן צריכה לחשוב מה הלאה ולפעול הדרגתית כשיש עוד אפשרות וכוח.

או כשיש שינוי צפוי מראש כמו חזרה לעבודה או כל שינוי אחר במשפחה שמצריך היערכות מחדש.

נכון שלפעמים מוצאים בנו כוחות שלא חשבנו שקיימים ואותם מגלים רק ברגע האמת, עדיין לפחות הכנה נפשית שיכול להיות קשה ויש ברירה אחרת יכולה להועיל (אצלי לפחות זה מועיל)

המדריכת כלות שלי אמרה ששיער אף פעם לא מעכב, אבל צריך להוריד במקומות שרגילים להוריד, במקומות שזה מפריע. (אז לכאורה, אם את מורידה רק מיד פעם, אולי זה לא נחשב שזה מפריע לך).

בשיעורים שהלכתי אליהם אחרי החתונה, מי שהעבירה אמרה שהגישה היא שאם היית מורידה לחתונה של אחותך- אז צריך להוריד.

אז, אני לא יודעת. אולי כדאי שתשאלי את הרב שלך.

השיער לא מעכב בפני עצמו אלא לפי מה שרגילים.
אם את מורידה קבוע כמו שכבר אמרו כאן, אז את צריכה להוריד גם לטבילה.

אם זה רק כהכנה לטבילה אז תלוי מה עשית בטבילות קודמות. אם הורדת אבל אמרת שזה בלי נדר אז את לא צריכה.

כך המדריכה שלי המליצה לי - הורדתי את השיער בלייזר אבל נשאר מעט שהייתי מורידה מדי פעם. המדריכה המליצה לומר בלי נדר כשמסירים כדי שלא יעכב אם יקרה לי שלא אוכל.

1. לא יודעת אם יש מה לעשות. אבל מציעה לך לאט לאט להתחיל ללמד בישיבה. אני למדתי את זה בשנה שעברה, והיה מצויין.

פשוט לוקחת את הכיסא מול הכיתה (בלי שהשולחן של המורה מפריד באמצע - כאילו הכיסא לפני השולחן), ולימדתי ככה. הייתה שליטה נהדרת על הכיתה! זה לא מתאים תמיד, אני לדוגמא בשיעורי גיאוגרפיה הייתי עושה סבב שכל תלמידה קוראת פיסקה אחת מתוך הספר לפי הסדר, פשוט ישבתי ואמרתי מי צריכה עכשיו לקרוא, וכשהייתי צריכה להסביר משהו על הלוח, קמתי הסברתי וחזרתי לשבת. (בשיעורי תורה ונביא היה לי יותר קשה). אפשר גם לדוגמא לתת עבודת כיתה בקבוצות, ואז להתיישב ליד אחת הקבוצות ולראות איך הם עובדים. אחרי 10 דקות לעבור לקבוצה אחרת. (ואת יכולה להגיד מראש שאת תעברי בכל הקבוצות ותראי כמה הם הספיקו...)

בהצלחה!

 

2. באיזה חודש את? אני חושבת שעדיף להגיד אם שואליםבמקום שיתחילו להתלחש מאחורי הגב. (המורה, את בהריון? פשוט "כן").

 

ואת מוזמנת לפורים מורים, אם את עוד לא שם!

למה להסתיר? אם שואלים תעני ואל תפתחי דיון סביב הנושא.. אא"כ מאוד חשוב לך שישאר בסוד..
לגבי 3. מי אמר שאסור עיסוי? אם את עושה אצל מישהי שיודעת לטפל בנשים בהריון אין שום בעיה. אפילו פעם אחת שתראה לך ותשחזרי מול בעלך בבית.. מקלחת חמימה לא על הבטן בהחלט מותרת.. לא המון זמן ותכווני את הטוש לגב.. תמרחי שמן שקגים מחומם קלות. גם עוזר והכי הכי- להתנועע על כדור פיזיו. הציל אותי!!

את יכולה פשוט להפסיק להניק ואם את מרגישה מלאות לשים עלי כרוב אם יש ממש גודש אז כן להתרוקן ע"י סחיטה או שאיבה רק עד להקלה ועם הזמן לרדת בכמות עד שנפסק לחלוטין.

לדעתי לא אמור להיווצר גודש מהנקה של פעם ביום.

 

(לא 'בודקת אם נשאר' וכדו').

סביר שיעבור חלק. אם יהיה גודש מציק אפשר כן לסחוט ידנית מדי פעם - רק עד להקלה ולא יותר מזה. ואפשר גם לשתות חליטות נענע ופטרוזיליה בכמות גדולה, ולשים עלי כרוב. אבל אני מניחה שלא יהיה צורך בכל זה.

הרבה הצלחה, שמחה ובריאות לשתיכן בשלב החדש!

 

 

קצת כאב לי בבוקר, ולכן שאלתי...
תודה רבה!

ניסיתיאתמול להניק אותה, והיא לא רצתה בכלל לטעום... האם זה קשור להיריון הנוכחי (חודש ראשון ב"ה)? ההיריון משנה את טעם החלב? אולי סתם התרגלה יותר למטרנה...

 

ציער אותך שהיא לא רצתה?

האם בגלל זה החלטת להפסיק, או בלי קשר?

אם היית רוצה להמשיך, ורק בגלל הסירוב שלה את לצערך מפסיקה - אפשר לתת לה עוד צ'אנס. אולי זה היה חד פעמי

 

נשמע שאת צריכה לבצע תרגילים לחיזוק רצפת האגן, כבר עכשיו להתחיל,בהריון..
זה עוזר למניעת בריחת שתן, והבנתי שגם עוזר לטחורים.
ועוד דברים שעוזרים לטחורים- להימנע מעצירות, ולהימנע מלחיצות בזמן הוצאת הצואה- במקום ללחוץ צריך לנשום עמוק, להרפות את שרירי פי הטבעת, ולאפשר למעיים לבצע את פעולתן הטבעית שמוציאה את הצואה ללא לחיצות.
תרגישי טוב!

בטח רק דופק..

רגליים וידיים תכתבי בגוגל תמונות "ultrasound week 10" רואים מלא תמונות..

תודה!

שייתנו לך תפריט דיאטה שטוב לך.

אני יודעת מנסיון שד"ר רוטקוביץ' אלוף בזה..שיהיה בהצלחה!

ללכת לדיאטנית בקופה,פעילות גופנית,והרבה סבלנות.

ויוצאת הנשמה עד שיוצא 100.. בחיים לא הצלחתי יותר..
אבל נראה לי שזה תלוי מתי שואבים. בהתחלה שאבתי אחרי הנקה ויצא עד 50 ככה בחצי שעה בערך, ועכשיו כשהיא ישנה 8 שעות בלילה אני שואבת פה ושם איזה שעתיים אחרי שהלכה לישון, ויצא לי 100 פעם אחרונה בקצת זמן.. ברבע שעה, משהו כזה..

תלוי בגוף של האשה, בתינוק, במשאבה, בשלב ההנקה. לי למשל בהתחלה היה ממש קל לשאוב 120-130 כל שלוש שעות, בערך 20 דקות בממוצע, במשאבה ידנית ובתנאים לא הכי נוחים. היום כשהילדה כבר בת שנה ויונקת רק פעמיים שלוש ביום בממוצע והשאר מוצקים, לוקח לי יותר מחצי שעה בשביל 50 מ״ל...

כי התרגלתי לשאוב מאז שנולד ..
לא היה לי הידע והבטחון לגבי ההנקה
ההתקפי בכי שלא היה ברור למה ? קוליק רעב או פשוט לא מספיק החלב
בהתחלה היה לי 30 ושילבתי הנקות ושאיבות כדי להגביר את החלב ותודה לאל הצלחתי
אבל עכשיו בעיה אחרת אני מוצשת מהכל גם כן מההנקה הוא נרדם עלי ויכול לינוק שעה ובהמשך מתעורר .. הכל משתבש גם ישן בהנקות גם מתעצבן
תכלס אני כבר 4 חודשים משלבת גם הנקה וגם שאיבות
ומשתדלת להניק פעמיים בבוקר ובלילה אבל במהלך היום התחלתי להעדיף חלב שאוב כך אני מתפנה לבית(בעלי / חמתי/ אמא וגם אני נותנים לו לאכול
ובעיקר בעיקר כדי שאהיה רגועה שהוא אוכל את המנה שלו

אני יודעת שהכנסתי את עצמי לבלגן ולעייפות ותשישות אבל אני משתדלת לעבור לפחות את ה ששה חודשים ונראה בהמשך

סליחה על האורך

לי אישית יותר קל להניק מלשאוב.

נכון שבהנקה לא תמיד הולך חלק, אבל שימי לב שחוסר הביטחון שלך בהתחלה הכניס אותך למן סחרור מערכות.

את נשאבת לתוך המציאות במקום להוביל אותה.

שאיבה זה משמעותית יותר זמן ופחות אפקטיבי לעומת הנקה. (אלא אם הגוף רגיל כבר לשאיבה במשאבה חשמלית, אבל אם זה לא כשגרה זה מתיש מאוד!)

לכן אם את רוצה באמת להמשיך להניק תלכי ללמוד איך לעשות את זה עכשיו עם שלל הבעיות. את רק תרוויחי מזה.

מה שאת עושה כרגע נקרא "כיבוי שריפות"- התמודדות עם בעיות שצצות בעקבות הבעיה השורשית.

ב"ה הצלחת להרבות את החלב, עכשיו הזמן ללמוד להניק או לשלב תמ"ל.

התינוק לא אמור להירדם בהנקה. יועצת הנקה טובה תלמד אותך את רזי ההנקה וזה יחסוך ממך את ה"שעה" יניקה וההירדמות תוך כדי.

 

את חושבת שתישאר לך חוויה חיובית מההנקה הזאת? אני בספק וחבל מאוד כי הנקה יכולה להיות דבר נהדר.

יש מקומות שעד 8 ויש מקומות שעד 12 בערך...
באתר של כללית אמור להיות לך את המידע לגבי המרפאה הספציפית (בחלק מהמקומות צריך לקבוע תור)

"דימומים קלים בתחילת הריון הם דבר שכיח"

חוץ מזה יגידו לך שכל מקרה לגופו.

לדעתי, אם אין כאבים או סימנים מיוחדים או דימום שמתגבר אלא מדובר בדימום קל בניגוב אין מה לדאוג.

 

לגבי שבוע הריון את יכולה לבדוק במחשבון היריון באינטרנט ולהכניס תאריך של וסת אחרונה וזה מחשב את שבוע ההריון

כדאי לעקוב ולהיבדק בעת הצורך.

ואין גם מה לעשות.
 

נקווה עם הפותחת לתרחיש הטוב

גם לי היו ממש כאבים וקניתי כרית הנקה
זה ממש עוזר להנקה ומקל מאד עם הכאבים.
ממליצה בחום!

 

בת כמה התינוקת?

איך העלייה במשקל?

איך החיתולים (הרטבות / יציאות)?

האם יש לך כאבים, סדקים, פצעים?

עוד משהו ראוי לציון?

תבהירי קצת את התמונה ונשמח לעזור בכל מה שנוכל.

 

בינתיים, לעניין כאבי הגב, אני ממליצה בחום על הנקה בשכיבה ועל הנקה אינסטינקטיבית (זהירות מהקישור - תמונות לא צנועות. אבל טקסט שווה).

 

 

כדאי שיועצת הנקה תיראה שהתפיסה טובה וההנקה יעילה כי הנקה לא אמורה לקחת כל כך הרבה זמן וכנראה שהיא לא תופסת טוב ולכן זה לא יעיל ולא רציף.
יועצת גם תעזור לך למצוא תנוחה שטובה לגב שלך, את לא אמורה להתכופף אלא להביא אותה אליך ולתמוך בה, אפשר להיעזר בכריות.

ממש לא חייב להיות קשור לטעימות. תתני לה כל הזמן לשתות אפילו הנקה זה מצויין. מה שחשוב זה הנוזלים. ולגבי המשפחתון אני לא חושבת שאפשר להביא אותה לשם חולה... שיהיה הרבה בריאות

היא חיונית עירנית שמחה.. בלי חום ובלי שום דבר אחר.. רק שלשול..

וגם - האם יוכלו להתפנות להחליף לה בכל פעם כדי שלא תישאר עם זה ותפתח אודם וצריבה חלילה. זה מאוד לא נעים.

אם היא חיונית ועירנית מן הסתם אין בעיה מיוחדת.

 

ממשיכים כרגיל. מה גם שבננה ותפוח הם בדיוק הפירות שבדרך כלל עוצרים שילשול. ואת כותבת שההתחלה היתה לפני שלושה שבועות ורק בימים האחרונים היא משלשלת. חשוב אולי להקפיד על משחה שלא יתפתחו שם אודם וצריבה.

 

מה עושים? אולי תדחי את הכניסה למשפחתון ביום יומיים? אולי תתייעצי עם המטפלת שם?

 

קחי בחשבון שככה זה עם תינוקות. שתהיה לך בריאה ב"ה, את כנראה צריכה לשריין לך איזו סבתא או שכנה או מישהו/י שאת סומכת עליו לימים כאלה שבהם היא תיאלץ להיעדר מהמשפחתון.

 

העיקר - אל תילחצי. הכל עובר. הם גדלים, התואר מתקדם איכשהו, והכל בא על מקומו לשלום.

 

 

 

 

מנסיון הסיכוי שיקבלו אותה עם שלשולים הוא לא גבוה בכלל ולא כדאי לקחת סיכון.

אפילו להתקשר לשאול יכול לסמן אותך לשלילה.

חכי שיעבור לה.

לא נעים...

זה משפחתון פרטי.. ואני ביחסים מצויינים עם הגננת. כך ששלחתי לה הודעה.. נראה מה היא תגיד.. מקווה שיהיה בסדר.. מקסימום. ארוויח איתה עוד יום בבית

קצת קשה לו העובדה שנעמד מנסה את "מזלו" מולך

אבל מבין ולא עיקש שזה סוף היום

וזמן ללכת לישון, אולי סיפור קטן לפני.. גם יעשה לו טוב

זו דעתי! הקטנה ביותר!

 

(שואלת בתמימות. מנסה להבין מה החשיבות.)

 

 שואלים אותי אם הוא נרדם לבד ואני לא יודעת מה לענות.

 

את האמא!

צריך לדעת איך הילד רגיל להירדם.

וגם יכול להיות שרוצים ללמוד או לעזור בעצות איך עושים את זה

אולי זה שאלה של רופא/ טיפת חלב שצריכים לסמן משהו בשורה בטופס.

שאלו יהיו השאלות של אנשים...

שאלו לא יהיו הטפסים של הרופאים והאחיות, זה ממש מיותר (מפי רופאת ילדים שאני סומכת עליה מאוד)

שהחברים לא ינסו לעזור בעצות אם לא ביקשתי

מישהו שעוזר לפעמים בהרדמה זה כבר יותר לגיטימי, אבל האמת שלדעתי גם אז זה מיותר (גם ככה אצל כל מטפל הילד יפתח הרגלים שונים, זה אף פעם לא יהיה באמת אותו דבר כמו אצל אמא)

אני לא אוהבת ששואלים אותי על זה. מבחינתי עצם השאלה, גם בלי שום אמירה מעבר, מכניסה לתחושת הישגיות בעניין, וזו הישגיות לא בריאה ולא רצויה. אני לא חושבת שזה מצב נכון לשאוף אליו, שילד ירדם לבד כמה שיותר מוקדם. אז מילא אם בגלל שקשה להורים או משהו - אבל כי זו הנורמה וכולם שואלים אותך אם הוא כבר נרדם לבד? מיותר, מיותר, מיותר.

 

אני חיה בחו"ל, ולפעמים זה מציב מראה מול העיניים, כמה הנורמות ההוריות שונות ממקום למקום, וכמה הציפייה החברתית משפיעה על דרך פעולה של הורים. כאן שואלים אותי בגיל חצי שנה אם הוא כבר יושב, ומציעים במתנה מין כיסא מיוחד שמעודד תינוקות לשבת. כך מקובל כאן - צריך ללמד תינוקות להתיישב. ובגיל 4-5 מתחילים לשאול אם הילדה כבר יודעת את האיי-בי-סי. רק שואלים! ואימהות מתחילות להרגיש שיש בעיה אם הילדים עוד לא יודעים, ומחפשות דרכים ללמד אותם כמה שיותר מהר אבל בלי לחץ...

רק למה לא מבינים שכל ילד מתפתח בקצב שלו ולכל אמא מתאים סגנון הורות שונה...

אנחנו משתתפים במחקר של הדסה על אמפתיה אצל תינוקות עד גיל שנה. כל 3 חודשים מגיעה סטודנטית ועושה איתנו כל מיני פעילויות, ואנחנו צריכים למלא שאלון. יש שם הרבה שאלות- על התפתחות התינוק, איך הוא מגיב למצבים וכו', ואחת השאלות הייתה- האם הוא יודע להירדם בלי עזרת ההורים? 

אז התלבטתי. לכן שאלתי.

 

ואם כבר מדברים על שריטות של מדינות- ברוסיה חייבים לזחול בגיל חצי שנה. הבת של חברה שלי זחלה ב-7 חודשים וזה "מאוחר". רצו לעשות לה פיזיותרפיה....

ילד שנרדם לבד זה יעני "שלב בהתפתחות"?

כי בעיני זה מאוד מאוד תלוי הורות ואמא.

תלוי אם הילד יונק או לא, תלוי כמה אמא שלו מעונינת שירדם לבד או לא.

כלומר- אם אני בכלל לא חושבת שילד בגיל הזה צריך להרדם לבד- אז אני אפילו לא מנסה או שואפת להגיע לזה.

אז כנראה הילדות שלי לא התפתחו כראוי.

נו טוב, מזל שאני לא בסקר הזה...

להרדם לבד פירושו - ....

 

אמא אחת תגיד כן, אמא אחרת תגיד לא, ויתכן שבשני המקרים הילד נרדם בדיוק באותה צורה.

 

מה שאת תיארת, אמא אחת תגיד שהוא נרדם לבד, אמא אחרת תגיד שלא.

שתיהן צודקות!!!

תלוי למה התכוון המשורר...

 

גידול מוצלח ונעים!

אם לא תעשי לו את ההקדמות הללו שתארת האם הוא גם ירדם ?תשובה של כן ולא כאן. היא גם תשובה לשאלתך

חוסר חומצה פולית יכול לגרום בעקיפין לאנמיה עד כמה שאני יודעת.
בכל מקרה, אם תקחי מולטי וויטמין אז יש שם כבר.
וכדאי לך לקחת..
וכדאי גם להתחיל עם כדורי ברזל.

אולי זה הסזרט? יש תינוקות שרגישים לשינויים קלים בטעם של החלב כתוצאה משינויים הורמונליים.

 

זאת רק השערה שאני מעלה.

 

דברים נוספים שיתכן שמפריעים - צינון עם גודש באף, כאב אוזניים, פטריה על הלשון.

 

 

בדיוק באותו הגיל, ולא לקחתי אמצעי מניעה.

אחרי שבועיים היא חזרה לינוק בכיף..