פורום הריון ולידה (עמוד 4876)

יש לי ביטוח מושלם של כללית שמאפשר את שתיהם.

נצרך? כדאי? לוותר על אחת מהן?

מתי יודעים את מין העובר?

סקירה מוקדמת יכולה למצוא דברים שיש בעובר יותר מוקדם, וככה אפשר לטפל ולבדוק אם צריך.. אצלי למשל בסקירה מוקדמת גילו משו שאח"כ הצריכו בדיקות שברוך ה' יצא שהכל בסדר אבל אם היינו מחכים רק לסקירה מאוחרת לא בטוח היינו יכולים לעשות את הבדיקות וזה הרבה יותר מלחיץ... אז לפי דעתי זה שווה את זה... את מין העובר יודעים כבר בסקירה הראשונה ולפעמים בסקירה מאוחרת כבר לא תמיד אפשר לראות בברור(אני חושבת לא בטוחה...) בסקירה ראשונה עדין לא כל האיברים מפותחים מספיק לעומת סקירה מאוחרת שבה כבר הכל טוב ואפשר לראות בברור את כל האיברים שלמים וטבים... זהו נראלי...

האם כדאי לעשות גם את הסקירה המוקדמת בנוסף שקיפות עורפית??

כשאמרת שגילו אצלך משהו,אז זה משהו שבשקיפות עורפית לא היו שמים לב לזה?

או שפשוט לא עשית את השקיפות??

בד"כ ממליצים על הבדיקה אם יש איזשהו ממצא חריג בסקירה הרגילה (או בבדיקה אחרת)

המטרה היא לבדוק האם באמת יש חשש לבעיה...

בהרבה מקרים הסקירה המכוונת מגלה שהכל בסדר ושאין שום בעיה...

לא אמרו לך סקירה מכוונת למה?

ולא אמרו לך מה סיבת ההפניה?

כבר עשית סקירה רגילה?

בכל מקרה, אל תלחצי... סביר להניח שהכל בסדר.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שזה קשור...

ובע"ה רוב הסיכויים שהסקירה המכוונת תגלה שהכל בסדר ותרגיע אותך

ממליצה בחום להתייעץ עם מכון פועה,

הם נחמדים, מקצועיים ומרגיעים!

והם יוכלו להמליץ לך על רופאים מומחים בתחום.

בהצלחה רבה!

לי יש תינוק כבן חצי שנה, ושמתי לב שגם אחרי הלידה הקודמת- פחות אהבתי את הנגיעות והחיבוקים של הילדים הגדולים יותר, לעומת זאת, עם התינוק אני מתחבקת הרבה, מנשקת ומועכת הרבה...פעם כתבו פה על זה,

 אולי בעיית תחושה, 

אני מרגישה שכאילו לא נעים לי עם חיבוקים של גיל גדול... לא יודעת למה... משתדלת כן ליזום ולחבק, ואז הם מאושרים להחזיר בחזרה...אבל אני מאגישה שזה לא טבעי לי...

אגב- אם מניקים זה עוד סיבה- גם ככה יש יש תינוק שדבוק אלייך, ועוד בחום הזה, אז כל מגע אחר הוא דביק מדי...

מזדהה?

זה בכוחניות סמויה ולכן זה יוצר את הרתיעה.

תחשבי על זה.

תודה לכל המגיבות

אבל אדגיש-

זה לא תמיד קורה, רק במקרים מסוימים.

גם לי יש ילד אחד כזה. שאני מרגישה שלפעמים אין לי סבלנות למגע שלו.

והוא כמו להכעיס- כל הזמן נדבק אליי ומתחכך בי ומחזיק לי את היד וכו'.

קודם כל- קבלי את עצמך. יש תקופות קשות לכל אמא. ואחרי לידה את באמת צמודה כל הזמן לתינוק יונק ואולי קשה לך התחושה שאת "שייכת" לילדייך. ואת רוצה קצת מרחק פיזי.

ואני מאוד מסכימה עם מי שכתבה כאן שיכול להיות שהילד הוא ילד כוח (גישת שפר) ויש משהו כוחני במגע שלו.

כי אצל הילד שלי זה חד משמעית נכון. ואנחנו מטפלים בזה בימים אלה.

בכל מקרה- אל תתייחסי לתגובות המזדעזעות שכתבו כאן. ילדים הם שרידים מטבעם. ולא נשמע שאת אמא מזניחה.

את אמא שעוברת תקופה. ואת אמא שאכפת לה. ואת המסר הזה הילד מקבל.

כמובן שכדאי להבין את העניין ולנסות לתקן ולשפר לעתיד כי זו בעיה שעלולה להשליך גם בהמשך החיים אם היא לא נפתרת.

אבל את אמא טובה דיה. ואני מתארת לעצמי שיש גם אבא בתמונה שיכול להעניק אקסטרה חום ואהבה בתקופה הזו.

ותדעי שזה נורמלי וקורה להרבה אימהות!!!

ילד הוא ילד והוא זקוק למגע חיבוקים וליטופים!

ואם לא היה לו את זה מאמא שלו אז אני כן מאמינה שהיו לזה השלכות היום מחר או בעוד כמה שנים זה יכול להתבטא בדדרך סמויה \ גלויה , בכמה נקודות בחיים או אפילו רק נקודה אחת שתושפע מזה!

אני מכירה משהיא שממש הגיע להתפרצויות בענין אחרי לידה שלישית פתאום כל הקשר שלה עם אמא שלה התנפץ בפנים כי יש לאמא שלה בעיות עם הענקת מגע לילדים גם כשהיתה קטנה,כשגדלה זה לא הפריעה לבת אבל עכשיו שהיא כבר אמא והיה לה סוג של דיכאון אחרי לידה, והיתה צריכה לתמיכה במגע מאמא (כן זה התחיל בגיל צעיר..., כבר שם היה חוסר!)

ויום אחד היה לה התפרצות לידי והתחלתי לעשות לה עיסוי ולהחזיק לה יד (היתי בתחילת בהריון וממש הגעיל אותי אבל ממש ריחמתי עליה) ואז היא אמרה לי עד כמה זה עוזר לה , ואמא שלה באה אלי עם דמעות בעיניים אחר כך ואמרה לי רציתי להגיד לך תודה ! כי היא צריכה את זה ואני לא יכולה לתת לה מגע בכלל!

זה זיעזע אותי ובמיוחד שהבנתי שזה מגיל צעיר , אפשר להבין את האמא ולקבל אותה ולעודד אבל להגיד שלא היו לזה השלכות להגיד שזה בסדר להמשיך ככה זו בעיה- כי חוסר במגע עם ילד זה בעיה!!!!

וברור שילד שכל חייו לא קיבל מגע מאמא וגרוע מכך0 קיבל מסר של דחייה- יישא איתו את זה בנפש לכל החיים. ויהיו לזה השלכות על המשך חייו.

אבל צריך לקרוא בין השורות ולראות על מה מדובר- מדובר על אמא נורמטיבית ואוהבת, שלא מתקשה במגע מול ילדיה האחרים, מודעת לכך שזה לא נורמלי ומעוניינת לפתור את הבעיה.

ובכזה מקרה- כן, זה לא נורא והיא לא הורסת את הילד ואת חייו.

זו תקופה שתעבור.

לילדים שלנו יש כוחות. וצריך להאמין בהם שהם לא עלה נידף ברוח ולא שבריריים.

הסיפור שאת מתארת מספר על אישה בוגרת שכל חייה לאמא שלה היה קושי בהענקת מגע, ולא רק לה- לכל הילדים במשפחה, ואת לא יודעת מה עוד מתחבר שם מאחורה- איך היא היתה מבחינת פניות נפשית, מבחינת נתינת אהבה בצורות אחרות וכו'.

א"א להשליך ממקרה אחד למקרה אחר.

וממה שאני שומעת כאן בין השורות- מדובר על קושי שבהחלט כדאי וצריך לפתור אותו בהקדם- אם בעזרת איש מקצוע ואם באופן עצמאי. אבל לתחושתי לא מדובר כאן על משהו פתולוגי.

לדעתי הוא לא ילד כוחני- אלא ההיפך, די רכרוכי...

אולי בגלל זה זה מפריע לי.

זה ב"ה לא קורה תמיד, רק לפעמים אבל אני משתדלת להעניק לו הרבה חום ואהבה ולנסות להתמקד בנקודות החיוביות שבו. זה כ"כ מדויק מה שציינת - פשוט אין לי סבלנות למגע שלו ולהדבקות שלו.

כ"כ עזר לי לשמוע שזה נורמלי- אתמול בעלי אמר לי שאני זקוקה לטיפול כשסיפרתי לו על זה.

תבורכו כל המגיבות!

זה באמת תלוי בתדירות.

אם זאת תחושת "דבק". אני התמודדתי בשלב הראשון לבקש ממישהו שיקח אותו ממני ובשלב השני אני יצרתי את המגע אקטיבית.

נראה לי ילדים אחרי לידה של אמא צריכים פי כמה תשומת לב וחום ומגע.

פשוט תכווני את זה את באופן שיהיה לך נעים.

לילד, בכל אופן, א. יש המון דרכים לבטא אהבה וחום גם בלי מגע, ב. כיוון שאי אפשר לוותר על מגע- אולי בהדרגה- כל פעם תקדישי לזה קצת- תתחילי מהמגע שהכי פחות קשה לך, תוך שידורים לא פיזיים של אהבה וחום, ולאט לאט תגבירי את המגע. זה חייב לבוא ביחד.מה שווה חיבוק בלי מילות אהבה והרגשה שאכן אוהבים אותי, ומה שווה מילות אהבה אך עם ריחוק גופני, וכולנו מרגישות בכך בדיני הרחקות...

בהחלט יכול להיות שכדאי לך ללכת לטיפול. יכול להיות שכל מה שתזדקקי לו יהיה מפגש אחד או שניים שיסדרו לך דברים בראש, שיעשו לך סוויצ'.

זה לא מחייב שמדובר על משהו מורכב בעמקי נשמתך ונפשך. וזה בטוח לא מעיד על משהו פגום בך.

תדעי שזה נורמלי ובסדר ועדיין חייבים לטפל בזה!

הרבה נשיקות וחיזוקים!! ותחזרי לעדכן אותנו

מוכר, אוהו כמה מוכר.

העצה הכי טובה שאני מכירה: להידבק בחזרה, בגדול. בכל רגע שבו זה כן מתאים לך - להצמיד, ללטף, להושיב על הברכיים, ליזום איזה סוג מגע שאת מרגשה איתו בנוח. לרוב זה ממתן את ההתנהגות הדביקה, בטווח של כמה ימים.

עוד דבר: כשאת מרגישה את הרתיעה הזאת עולה בך, נסי לעשות עם עצמך לרגע תרגיל מחשבתי - להניח את עצמך, את מי שאת ומה שאת חושבת ומרגישה, לגמרי בצד לדקה או שתיים, ולהיות הוא. ממש לחשוב שאת הוא, ולראות את העולם דרך העיניים שלו, ולראות אותך - את אמא שלו הגדולה - דרך העיניים שלו, ולנסות להבין מה הוא חושב ולהרגיש את מה שהוא מרגיש. רק לדקה או שתיים. אחר כך תחזרי להיות את. הדקה או שתיים האלה יכולות מאוד לעזור ולהקל על התחושה הקשה. מניסיון.

(וסליחה אם חזרתי על דברים שכבר נאמרו, קראתי רק חלק מהתגובות)

להיות את שיוזמת את המגע, הכוונה, למשל תקבעי לעצמך שכל ערב לפני השינה את נותנת לו חיבוק ונשיקה וכך כם בבוקר לפני הגן ובצהריים, שחוזרים מהגן.

ככה הוא פחות "ידבק" אליך וידרוש וגם תרגישי שאת נותנת לו את המגע שהוא זקוק לו.

זה לא פשוט להודות בנושא כזה ולספוג את ההערות הלא נעימות. מהעובדה שאת מודעת לעצמך זה ברור שאת עובדת על זה ובע"ה ובעזרת הטיפים שקיבלת פה, אני מאמינה שיפתר.

באמת קצת נבהלתי מהתגובות,

אבל חיזקתן אותי שאני נורמלית ולא נפלתי על הראש (-:

אישי מהילד

אבל להרתע ממגע שלו?

להרתע מלהלביש אותו ובגלל זה להמנע ממגע איתו?!

אלו לא דברים נורמטיביים

רתיעה מילדך עלולה להוות סכנה נפשית לבנך, שיתבטא בסביבה הלימודית חברותית שלו,יש מקרים בהם הילד חלילה יחפש חבר "טוב" שישפיע לשלילה .עכשיו הוא בן 4 הזמן בו הוא צריך אהבת אם: חיבוק ,משחק,והמון צומת לב. הוא יבין לנהוג בצורה שונה וקשה ע"י כך שהוא יקנא  באחיו או אחיותיו. המלצה חמה: תעשי טבלה ,אוהבת/ לא אוהבת,בילדי . לאחר  סיומה ,תראי איך אפשר לתקן מצב לא אוהבת בבני ובכך להפוך לאוהבת בכל מובן המילה. אתן דוגמה: אוהבת שמשחק בחצר עם חבר בחול או ריצה עושה לי נחת לראות אותו שמח . לא אוהבת את התחושה הדביקה שלו והריח המצחין .סיכום : אין לי כוח כרגע לרחוץ אותו ,הילדה צריכה החלפה,צריכה להניק,לא הכנתי אוכל לבעלי..       איך אתקן?! כל זמן שאין לי הכוחות מי'ידית לקלח אותו.לא אשלח אותו לשחק ,כשאתפנה מכל עיסוקי , אקדיש זמן רק בשבילו .          סגירת מעגל :את אמא נהדרת שטמון בך  הכוח  לתת ולהעניק לכל (בהדגשה מלאה) ילדיך ,וחלילה לא למאוס אפילו לא מאחד מהם שאם תסתכלי אחורה ותראי את הנס שנוצר ברחמך  שהוא ילדך בן הארבע ..        אסי'ים בברכה :שתגדלי אותו לתורה ,חופה,ומעשים טובים אמן.

שחששתי מהשאלה שלך...

לא כל כך קל להתוודות כאן בפורום, אך אולי זה יעזור.

גדלתי עם אבא שלא חיבק אותנו. אבא עבד קשה, וכשהוא הגיע הביתה תמיד היו לו ביקורות על כך שהבית לא מסודר (אבא שלי חולה סדר וניקיון)

וחוץ מזה- הוא כל הזמן צעק. צעק כשהחדרים לא היו מסודרים, אמר שהוא יעשה בשבילנו הכל כי אנחנו לא יכולים...

יש לי עוד שני אחים קטנים  והם קצת יצאו שרוטים מכל העניין, הם לא מחבבים את אבא בלשון המעטה...

אני מצליחה לנשק ולחבק את הבן שלי, זו לא הנקודה.

הנקודה היא שקשה לי עם הדביקיות שלו. את חושבת שזה קשור למה שחוויתי?

דבר ראשון - אל תקחי ללב את התגובות 'מהבטן', כי את צריכה עכשיו תגובות מהראש...

קל מאד להתקיף ולהתחלחל ולהזדעזע מגורלו של הילד האומלל (כביכול)

אבל צריך לזכור שיש כאן גם סבל של אמא - ואמא שרוצה לפתור את הבעיה.

אין לי פתרון להציע לך, 

אבל אני מזדהה אתך - ילד באותו גיל, אני אחרי לידה, והמגע אתו קשה לי.

אצלי זה קצת יותר מוגדר, אז אני פחות מרגישה 'לא נורמלית'..

כי המגע שלו נהיה כאילו תוקפני כזה ולא נעים.

אני באה להתחבק אתו, והוא מסתער עלי בחוזקה ומכאיב לי בחיבוק לא נוח כזה.

או נתלה עלי בצורה חונקת וכדו'.

ניסיתי לדבר אתו על זה כמה פעמים, או קמתי והלכתי כשהוא התחיל עם תנועות עזות ולא נעימות,

וזה אכן די נרגע.

לחבק אותו בכיף רגוע, עוד לא הצלחתי, זה פשוט לא נוח ולא נעים כשהוא קיפודי כזה.

(הוא מתחבק אבל זז בחוסר מנוח כל הזמן ונשען עלי בחוזקה תוך כדי חיבוק בצורה ממש מכאיבה.)

אבל לא מוותרת על מגע, 

וגם - בקשתי מבעלי שיעזור לי ויתאר לי כל הזמן את הטוב והרוך שבילד,

שקשה לי קצת לראות את זה כשהוא מתנהג ככה...

כמובן שצריך לטפל בבעיה, 

אבל פאניקה לא תוסיף לך כלום!

ואם מצאת פתרון נחמד אשמח שתעדכני.

אני ילדתי כמעט שבוע 42, וכל יום שעבר הרגשתי כמ נצח. והכאבים והצירים שהיו לי כל התשיעי התישו כ''כ...

אולי תעשי משו כיפי, משהו שאת אוהבת?

את אוהבת לראות סרטים? לפעמים זה ממש יכול להרגיע וקצת עוזר להתנתק.

מאחלת שהלידה תהיה בקרוב, בקלות ובבריאות!

אל תציגי את זה בכלל בכזאת צורה. אנשים מסכנים זה בגלל צרה , אצלכם עומדת להיות שמחה!!

אולי אם כבר את מסכנה... וברור שאת לא מסכנה! זה פשוט מטיש ומעיף, גם בעיקר המתח של הלוא נודע.

אני גם ילדתי בשבוע 42 אז אני יודעת מה זה.

תנצלי כל יום שאת בבית או לנוח, או להפך לארגן ולסדר ככה אני עשיתי כדי להעביר את הזמן

זו בדיקת דם (אימהית) שנועדה לברר האם העובר לוקה בתסמונות מסויימות...

זה בסל כמדומני...

הכרחי? לא

ממולץ? תלוי את מי שואלים.

בהצלחה

הבנתי שזה צריך להיות בבוקר של אחרי השקיפות וממש במקומות אחרים..

זו הבדיקת דם שמתלווה לשקיפות עורפית...

היא צריכה להעשות בסמוך לאוטרסאונד... אצלנו אפשר לעשות בקופה... אני חושבת שגם במעבדות זר.

אבל תשאלי בקוםה שלך לאיזה מכון לפנות, הם ידעו לכוון אותך...

בהצלחה!

לפעמים זה ממש גהוק מפחיד..בקול חזק...

אולי תעצרי מידי פעם להוציא אויר?

אצל הבן שלי היה ככה וזה ממש עזר!

תהני מהתינוקת,

ותנצלי כל רגע,

הגיל הקטנצ'יק הזה עובר כ''כ מהר...

כן, לפעמים זה חזק שאת חושבת שזה גבר אחרי מנת שווארמה וקולה

אני כן עוצרת איתה מדי פעם בנחת והיא משתפת פעולה ולא יעזור הגהוקים באים..

ב"ה יעבור אמא פה לא ?!

יש נשים שמרגישות את הצירים בגב מותניים כמו דקירות סכין כאלה שאת לא יכולה לשבת

איזה קטע...גם שלי

בלידה ראשונה קשה מאוד בהתחלה לדעת מה זה ציר אבל כשזה מגיע אז אין בכך צל של ספק

התרגשתי .

ילדתי רק בסוף שבוע 41.

לפעמים כששתיתי הרבה מים זה עבר.

תנסי לשתות חצי כוס יין או לעשות אמבטיה-

או שהצירים יתחזקו ויובילו ללידה או שהם יעלמו ותביני שאילו היו צירי הריון.

ידחה את הצירים הללו רק ללידה... אני ממש התפללתי לקב"ה שיהיו לי צירים רק לפני הלידה, וכמדומני- כך היה...

לפעמים אנו שוכחות את כוחה של תפילה...

לצערי ומנסיוני אין הרבה מה לעשות

רק ללכת בזהירות פסיעות קטנות ברגליים צמודות כמה שיותר

זהירות כשמסתובבים במיטה

פעם ראשונה אני שומעת את השם הזה.

זו העצם הקדמית של האגן,

אני לא יודעת מהתיאור שלך האם מזה את סובלת אבל תנסי לגעת בעצם הקדמית של האגן אם זה כואב זה כנראה סמפיוליזיס,

אם כן ממליצה לשמור על תנוחות סימטריות ככל האפשר, לקשור צעיף סביב האגן כדי "להחזיק" את העצם, וללדת

פשוט לעמוד! וזה עובר מיד

זה קורה כשמתמתחים ומותחים את הרגל. אני למדתי אפילו מתוך שינה לתפוס את עצמי ומיד למתוח לאחור ולא קדימה.

אם אני לא מספיקה אני עומדת מיד וזה ישר עובר!

ושבגאולה לא יהיו לנו עוד מלחמות ודברים רעים..

ושמה שחשוב זה להיות שמח, כי יהודי עצוב זה עצת היצר הרע, וביום החופה  אסור בשופם אופן להיות עצובים

יש בלניות שיבקשו כן לבדוק.

לא חשבתי שיש בעיה.

וגם לא להריח כלום אפילו לא שמפו וסבון.. הייתי מקיאה מהאף כל אוכל שהייתי אוכלת. מה שעזר לי זה

קוביות קרח ויטמינציק

נצנימים עם חמאה אפילו בשבת זה היה האוכל שלי כי כך הקאתי פחות. אבל הנחמה שזה עובר תיספרי את הימים שכבר

הצלחת לעבור זה מעודד.

קרקרים, פירות הדר (לפחות להריח אם לא לאכול), סוכריות לימון, מסטיק מנטה עדין.

ג'ינג'ר- קונים בסופרפארם

מוצרי אלוורה של forever living יש בכל הארץ משווקים שלהם.

ב"ה.

אז אני גם בהריון ראשון, אך כיווון שאני לא בהתחלה אני יכולה לתת קצת טיפים...

קודם כל- גם לי היו כאבים כמו כאבי מחזור בהתחלה.. זה עובר אחרי כמה שבועות.. 

וגם אני בהתחלה ממש לא יכלתי לאכול כלום, הכל הגעיל אותי (וזה עוד היה לפני פסח ובפסח...)

אבל די הכרחתי את עצמי לאכול כדי לא להיות רעבה וכדי שלא יהיו לי כאבי בטן של רעב.

מה שאני ממליצה לבחילות ולבוקר- תאכלי בבוקר משהו קטן וניטרלי כמו ביסקוויט או קרקר לבד. בלי כלום.

אחרי זה כשתרגישי קצת יותר טוב תאכלי משהו אחר, אולי פרי.

לי פירות עזרו מאד בהתחלה-בעיקר תפוחים, כי היו לי כאבי בטן וקצת עצירות.

-תשתי מים עם קצת לימון סחוט (מספיק ממש מעט לימון). זה עוזר לבחילות, אפשר לשתות גם לפני שיש בחילות.

-אמא שלי אומרת שבייגלה עוזר לבחילות. תנסי. לי לא תמיד יצא לאכול בייגלה.

-אל תאכלי הרבה בבת אחת. תחלקי את הארוחות לקצת קצת.. זה באמת עוזר. אפילו שזה גורם להתעסקות עם אוכל כל הזמן...אבל ההרגשה אחרי זה יותר טובה מאשר שאוכלים מלא בארוחה אחת...

מס' השבוע לא ממש משנה. אם זה הפרש של שבוע או חצי שבוע.. לא באמת יודעים בן כמה התינוק, רק משערים.

בהצלחה!!!!

ממליצה לך לקנות ספר שידריך אותך גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רוחנית במשך ההריון, זה ממש עוזר וכיף

ונותן לך להבין כל מיני תופעות וגם מרגיע לקרוא שתופעות מסוימות קורות אצל הרבה נשים והן בסדר.

לי אישית יש את הספר "להרות כוחות ללדת חיים"

ולי לקח עוד זמן להבין שזה בגלל ההריון...

חשבתי שהבטן סתם השתגעה לי.

האחות אמרה לי לשתות הרבה כדי למנוע עצירות..

פירות של קיץ גם עוזרים מאד...ענבים ונקטרינות וכאלה...

תאכלי ביסקוויט פתי בר אחד או שניים עד שירגע... אם יירגע.. זה גם משהו מתוק ויעביר קצת את תחושת הרעב של הבוקר.

אגב הבחילות האלה לא נובעות מאוכל מסויים אז כך שאם לא תאכלי הן יתגברו... מנסיון..

אז לפעמים עדיף לאכול קצת בכוח כדי שאח"כ לא יהיה יותר גרוע.

בע"ה שיהיה הריון תקין, קל ובריא ושמח, עם ידיים מלאות ורק נחת.

בע"ה.

בקשר לבחילות-

לי הסבירו שיש 2 דברים שגורמים להם להתעורר- קיבה ריקה לגמרי, וקיבה מפוצצת. לכן מאד עוזר להימנע מלהגיע לשני המצבים האלו. לא לאכול יותר מידי, וגם לא לצום שעות- שזה גורם לקיבה ריקה, שמייד מתחילות בחילות והקאות.

כשהתחלתי לעבוד לפי זה- המצב מאד השתפר. דברים קטנים שהייתי אוכלת- בייגלה (בלי שושמשום!!) עדיף הגדולים האלו, זה הכי עוזר.  קרקרים. שותה- קולה, ספרייט, סודה. דברים מוגזים, או מים קרים.

 אפשר לנסות גם פירות. לי עזר שהיה איתי תמיד מנטוס מנטה (לא מסטיק, כי הלעיסה מעוררת בחילות לפעמים...)

ובע"ה- בסוף השליש הראשון זה עובר, והתאבון חוזר... ובגדול

הכאבי בטן- אומרים זה תקין לגמרי. הרצועות בבטן נמתחום עם הגדילה של הרחם

גם הפער של השבועות זה תקין לגמרי. הרבה פעמים לא יודעים בדיוק מתי הביוץ- ולפי האולטראסאונדים הראשונים מתקנים את התאריך.

איזה כיף לכם. מזל טוב גדול והרבה שמחה וברכה. ב"ה.

אולי אני היחידה פה שהתבלבלה מזה אבל אם במקרה גם את:

סופרים שבועות שלמים מהמחזור.

אז אם אומרים לך שאת בשבוע חמישי, זה אומר שנגמרו כבר חמישה שבועות שלמים מתחילת המחזור ועכשיו את צוברת ימים של השבוע השישי.

לכן אומרים שבוע 5 + יום/יומיים/ שלושה ימים וכו'.

אולי במקרה זה מה שגורם לך לאי הבנה. ואולי לא ורק אני לא הבנתי את הספירה..

תרגישי טוב!

קיבה ריקה היא סגולה לבחילות.

מניסיון של כל בוקר...

כדורי ג'ינגר ג"כ מאוד עוזר לבחילות.

לקחתי חלק מהטיפים הנגישים יותר, ננסה אותם מחר ומקווה שבע"ה זה יעזור!

תודה לכולן , שיהיו בע"ה בשורות טובות לכל עם ישראל והריונות בריאים תקינים קלים טובים וכשרים ובידיים מלאות בע"ה.

אין לי כל לכתוב פה

שכואב לו והוא לא בכה.. עקרונית מתי לא רצה לחתוך אם זה לא מפריע בהנקה...

נמצאת בחיפה.

היא לוקחת הרבה (1000).

מקסימה ומהממת.

נראה לי שחיפוש בגוגל יניב תוצאות. אם את לא מוצאת, דברי איתי ואעשה השתדלות למצוא לך.

מאוד מרוצה.

עדין, מתחשב, מסביר, סבלני.

בעלי הגיע בסוף אבל המזכירה הייתה בפנים רוב הזמן.

בסוף גם נתנו לנו דיסק בגלל שבעלי לא היה ובגלל שזה היריון ראשון.

היו קצת תמונות של תלת מימד.

אחלה, יצאנו מרוצים מאוד.

מדייק בזמנים חבל"ז.

נחמד, נעים, סבלני, מקצועי.. סבבה!

תקבלו החלטה מה נראה לכם מתאים מבחינת ההשלכות ותקבעו זמן שאם לא תקבלי עד אז תבדקי.

בדיקת דם- אפשר בהחלט ומומלץ. כי בניגוד לבדיקות ביתיות, בדיקת דם נותנת תשובה של 100% כן או לא. ובפרט אם את לא סדירה, זה יתן הערכה באיזה שבוע את נמצאת.

שיהיו בשורות טובות בשבילכם! 

אבל צריך הפניה לבדיקת דם.

איך מקבלים הפניה? מרופא משפחה?

תבקשי בדיקת דם לבדיקת הריון (HCG). תשובות עד הצהריים (במכבי זה לרוב בסביבות 14:00 עולה. אפשר לבדוק מ13:00 ;) )

בע"ה נעדכן אם יהיה משו

אני קצת לחוצה בגלל התורים.שלא אפספס את התור לזה בזמן הנכון.

זה יוצא בתאריך מתאים?? שבוע 16+2

בעצם לחשב את זה לפי האולטראסאונד??

לגבי ההפרש בימים הבנתי שזה לא משמעותי.

אבל השאלה השניה ששאלתי היא האם אפשר לבצע את הסקירה מוקדמת אחרי השבוע ה16??

זאת אומרת בשבוע 16+2[לפי האולטראסאונד] או 16+6[לפי הווסת] כי רק אז יש לי תור פנוי!

ועוד לא הבנתי לפי מה לקבוע,האולטראסאונד יותר מדוייק?

תודה.

זה נשמע הריון ראשון, אז מזל טוב!!

ככה- הגיל של ההריון נקבע על פי הווסת האחרונה.

אלא אם כן- הרופאה שמטפלת בך ראתה שזה לא מתאים בגיל- וכנראה היה ביוץ מאוחר או משהו- והיא מתקנת לך את הגיל של ההריון וקובעת לך גיל אחר.

כל עוד רופאה לא תיקנה לך- גיל ההריון נקבע על פי הווסת האחרונה. את לא משנה על דעתך את התאריך. יכול להיות שבאולטאסאונד הבא הוא בכלל יהיה גדול ביומיים.. זה משנים את זה.

אם סתם הלכת לאולטאסאונד- והיה פער של 4 ימים- זה חסר כל משמעות- עד 7 ימים לכל כיוון לא עושים עם זה כלום.

זה בסה"כ מדידה של כמה מילמטרים מתוקים במיוחד.

מספיק אי דיוק במילימטר אחד וזה יוצר פער כזה. אז לא קרה כלום.

רופאים מתקנים גיל במקרה של פער של שבוע+.

זהו.

וסקירת מערכות מוקדמת- עושים לפי מה שידוע לי עד סוף שבוע 16, ולפי זה- 16+6 זה נורמלי לחלוטין.

ב"הצלחה ובשורות טובות

ואכן זה הריון ראשון בטח שמים לב לפי זה שאני מבולבלת.

כי יכול להיות ביוץ מאוחר

תעדכני אותנו!!!!!!!!!!!!!

ממליצה לך לחכות עוד יומיים שלושה ולעשות עם השתן הראשון של הבוקר. שם הורמון ההיריון גבוה יותר ויותר קל לזהות. או בדיקת דם במרפאה שזה הכי  בטוח.

בהצלחה! ובשעה טובה...

שכבה מעל האם,או ארוך ודק ביום חם שכזה.

היוום שמתי הרי שמתי שכבה ראשונה רגלית + בגד גוף(כמו גופיה) 

ושכבה שניה אוברול.

אז אם אני שמה רק אוברול אז זהו הם עוברים לילד הבא ?

או שאפשר לשים אותם מידיי פעם במקום אוברול? או שזה לא כדאי?

למה לא? זה גם בגד לא?