הרופא נתן לי אגיסטן לטיפול בפטריה ואני מתכוננת לשים היום , כמה זמן צריך להימנע מאישות?
קודם כל תקראי את ההוראות שבתוך הקופסא יש פתק שםאמנית יצרתית
מקופל ובו כל ההוראות, שנית לי זכור ממה שהרופא נתן לי שאין שום דבר כזה שצריך להמנע,
לא זכור לי.
תלוי מה הביאו לך..טובה12
אם הוא הביא לך משחה אז צריך להמנע בזמן הטיפול (משהו כמו 3 ימים)
ואם הביא לך כדורים כאלה שמכניסים פנימה, אז לא צריך להמנע..
הכי טוב שתקראי את ההוראות..
ביום שאת מחדירהAsNaTאחרונה
שאלונת...נשמת כל חי
האם לאישה בהריון מותר לצבוע את השיער? או שזה מסוכן בגלל חומרים כימים?
ביררתי..מותרמרים*
כל חברה שהיא...או שעדיף חברה מסוימת?נשמת כל חיאחרונה
שבוע 29, מצג עכוז.אור כחול
הייתי באולטרא סאונד והעובר היה במצג עכוז.
הרופא לא התרגש ואמר שהוא עוד יכול להתהפך.
בבית מצאתי ספר הפוך.
שמעתי שלזחול על שש עוזר, אבל אם העובר כבר התהפך, זה לא יכול להפוך אותו בחזרה? השאלה שלי מובנת?
וואי.. לא יודעת לומר לךכמו מים
לפי מה שידוע לי חבל שתתאמצי עכשיו.0 אלישבע 0
יש לך עוד כמה שבועות עד שהעובר יתבסס באמת.
כרגע זה לא אומר הרבה כי הוא יכול להתהפך עוד מלא.
יש סרטונים ביוטיוב לתנוחות טובות למצג עכוזמה המהות
אל דאגה,פרח חדש
הוא עוד יכול להתהפך כמה פעמים
יש לך עוד כמה חודשים ללידה+mp8
אל תעשי כלום בשלב זה. מיותר לגמרי.
מאיזה שבוע בעצם זה מתחיל להיות בעייתי?מבררת
בעקרון הרופאים לא נלחצים עד שבוע 36עקרת ביתאחרונה
הוא יכול להתהפך עוד הרבה פעמיםפרח-בר
הערכת משקלמבררת
בס"ד
שבוע 29 ב"ה, הרופא נתן לי הפניה להערכת משקל, באיזה שבוע בדיוק עושים את זה? וזה בעצם אולטראסונד רגיל, לא? ז"א גם טכנאית עושה את זה?
ועושים עוד זה עוד כמה פעמים אח"כ?
אולטרסאונד רגיל..ת.מ.
תודהמבררתאחרונה
שאלות של תחילת תשיעי.. לנשים בלבדאפרת רז
אהלן
ב"ה הריון ראשון, 36+3.
במשפחה יש לידות ממש קצרות (לאמא שלי בין 5 שעות לחצי שעה מהציר הראשון, ואצל הדודות 15-20 דק'...) ואני רוצה להגיע לבית חולים!
שבוע שעבר חשבתי שיש צירים אז נסענו והיה קצת פתיחה ומחיקה 60%, ומאז הבטן שלי כבר ירדה ממש נמוך (אני עושה עיסויים בפירנאום הכנסתי חצי אצבע והרגשתי ראש)
כל הזמן עם התכווציות, חלקן כואבות וחלקן לא.
ובנוסף לכל- אמא שלי הזהירה אותי שהיא ילדה בלי שום סדר בצירים...
התיק ללידה כבר מסודר, והבית מבריק.
אבל אין לי מושג מתי לנסוע לבית חולים!! זה שעה נסיעה לבי"ח הקרוב... הדבר היחיד שאני יודעת זה שאם יש ירידת מים לנסוע באמבולנס.
מעבר לזה אני די חסרת אונים. כל הזמן אני מרגישה לחץ ודקירות למטה. איך אני אדע שזה אמיתי? לא בא לי לנסוע סתם.
(ולמי שתוהה-דודות שלי קובעות זירוז מראש וככה יולדות בבית חולים)
אני הראשונה בהריון מאחיות שלי אז גם זה לא נותן לי מדד.
תודה רבה.... ומתנצלת על הבלאגן...
אני הייתי בחשש דומה..ת.מ.
א. לא בטוח שתלדי מהר..
ב. לחץ לא עוזר אפעם...
מה שעשית (לסוע ישר שאת חושבת שמתפתח משהו) נראה לי הכי חכם במצב כזה...
אומרים שכזה זה יודעים אבל אני בכלל לא בטוחה שאם לא הייתי בבי"ח הייתי קולטת מספיק מוקדם בשביל להגיע... (גם אני לא גרה קרוב לבי"ח)
ועוד דבר שהייתי ממליצה זה בכל מקרה לסוע באמבולנס ככה גם אם מתפתחת לידה זה יותר סטרילי ובטוח מבאוטו...
גם אני הייתי באותו מצב בדיוק.אורית**
הצירים שיש לך עכשיו כואבים? או סתם מעיקים?
אני החלטתי שברגע שזה קצת יותר ממעיק, לכיוון הכואב, גם על ציר אחד - אני נוסעת. וילדתי בבי"ח מייד כשהגעתי...
בעיקר מעיק... לא ממש כואבאפרת רז
בעז"ה מתפללת לזהות אותם ברגע הנכון
לפעמים יש עוד סימנים, כמו ירידת מיים...אורית**
מרגישה ראש כשמכניסה חצי אצבע??
*קומי אורי*
אני הייתי טסה לבית חולים! זה אומר שהראש שלו עוד שניה בחוץ!
מה שלומך כעת??770מ
התייעצתי עם האחותאפרת רז
היא אמרה שאין שום סיבה לבדוק בלי צירים משמעותיים, זה רק עלול להכניס זיהומים.
סוחבת![]()
כואב, דוקר ולוחץ, אבל עדיין בפנים
אני רק יכולה להרגיעכמו מיםאחרונה
מה עושים עם טעם מר בפה כל הזמן????אור חדש יאיר
כן,זה חלק מתופעות לוואי בהריוןיפעת1
אם מסטיק,קרטיב,סוכריה לא עוזר לך.. פשוט צריך להמתין שזה יעבור.
אני הייתינר80
אצל שיננית בהריון, ואין בעייה בכך, אבל לא יודעת אם זה מועיל לבעיית הטעם פה.
שיננית, אפילו מומלץ בהריון!
*כוכבית*
לבעלי זה קרה, למרות שלא היה בהריוןסולי
ובאינטרנט הוא מצא שיש אנשים שאחרי אכילת צנוברים חשים טעם מר בפה.
הפסיק לאכול צנוברים וזה פשוט עבר לו.
אולי שווה לנסות
מוכר, אבל רב הסיכויים שזה בגלל ההריוןאנונימי (פותח)
כשזה לא מפסיק 
האמת שמבחינתי זה תופעת לוואי ממש שולית, בעיקר בגלל שהבחילות שלי כ"כ משתקות. אבל אם זה מציק לך תמצאי דברים שגורמים לטעם להפסיק לכמה זמן. לכל אחת זה שונה. לדוגמא אחרי לימונדה הטעם מייד בא אבל אחרי גבינות הטעם לא בא לכמה זמן. גם סוכריות מציצה עוזרות. בהצלחה!
חחחח הצחקת אותי עם הצנוברים;)אור חדש יאיר
מכירה מקרוב ומיואשתיערה75אחרונה
קשה לדעתתחיה דולה
אולי זה הפקק אולי זו הפרשה של סוף ההריון ואולי זו פטריה...
גם לי היה ככה בדיוק כמו שאת מתארתפרח חדש
ולא הציק לי בכלל. הייתי בטוחה כמוך שזה הפקק הרירי ובינתיים עוד לא ילדתי...
אצלי היה כזה דברפרח חדש
והתברר שזה פיטריה. כדאי לגשת לרופא שיבדוק ולטפל
למה החלטת שזה אוסר?אור כחול
הגיוניאמאשוני
תלוי במיקום שיליה ועוד דברים.
בהריון הראשון הרגשתי בשבוע 14 ובשני בשבוע 20-21.
לא מחייב,סביב שבוע 20 בע"ה תרגישייפעת1
רטב הנשים טוענות שהן מרגישות מוקדם יותר בהריון חוזר כי הן יודעות לזהות
תיוגאיזה טוב האחרונה
אז תתחילי היוםתחיה דולה
שיהיה בהצלחה!
אני אחרי שנה הפסקתי..מינימאוס2
וכשנכנסתי להריון (3 + אחרי החתונה) חזרתי לקחת שוב
לא יודעת אם זה היה בסדר אבל לא נראה לי שהכוונה היא לקחת 3 שנים כל יום
בעקרון כל עוד את מנסה להיכנס להריוןתחיה דולה
אבל זה אכן מכאיב לגלות שלוקחים את זה כבר כל כך הרבה זמן

נכון זה היה מעצבןמינימאוס2
כאילו בשביל מה אני לוקחת על מי אני עובדת הרי ...
ב"ה אלוקים ריחם עלי ומה שלקחתי בהריון הספיק
גם אני עשיתי ככה..שמחהאחרונה
אישה צריכה לקחת כל שנות הפריון שלה, אלא אם כן היא מונעת..
אני הפסקתי כי התייאשתי מלקחת, וגם כי הייתי שוכחת..
בשמחה ובהמון התרגשות נולדה לנו בת מתוקה**רעות
אמרתי לבעלי שאין לי בעיה עוד הריון עכשיו!
פחדתי כ"כ מהלידה שהיא עברה בצורה כזו כיפית ומעולה!!
מזל טוב
תחיה דולה
מזל טובחילזון 123
מזלטטב איזה יופי-Rעות-
מזל טוב יקרה770מ
המון נחת וגידול קל!!
שתגלו אותה לתורה חופה ומעשים טובים!!!
מזל טווובמאושרת22
מזל-טוב!!! והרבה נחת!!*כוכבית*
מזל טוב..מרים*
והחלמה מהירה ושמחה
מזל טוב! רב נחתאמונה וביטחון
שמחה לשמוע! המון נחתמשיח עכשיו!
מזל טוב!חסויה חדשה
שמחה לשמוע..מזל טוביפעת1אחרונה
מחכה לקרוא את סיפור הלידה..
שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה
שפע של חלב
![]()
בבקשה איך פותחים כרטיס חדש להודעות בפורומים?אנונימי (פותח)
בתמימותי השתמשתי בכרטיס של בתי בת ה-14 ובאותו יום התברר לי שיש לה חברה שמסתובבת בכל הפורומים כולל הריון ולידה!?
וראתה את ההודעה שכתבתי. הייתי בהלם כי יש בפורום הרבה מידע שבכלל לא שייך לבנות צעירות.
חשוב לי ליידע את מנהלות הפורום .
אין צורך להסיר חסימה של רימון כדי להיכנס לפורום והוא בכל זאת מכיל כל מיני עניינים שהצניעות יפה להן.
אולי אפשר לשים איזשהי כותרת שהפורום מיועד לנשים נשואות בלבד ובוודאי לא לנערות צעירות..
ואני חוזרת לשאלתי הראשונה- איך פותחים כרטיס אישי חדש?
את מסתכלת על השורה הכי עליונה במסךחילזון 123
שהיא בצבע שחור.
אם זה מחובר עם שם משתמש כלשהו כתוב לך שם "בוקר טוב X (התנתק)"
אז את לוחצת על התנתק.
ואז יהיה כתוב לך "בוקר טוב אורח (התחבר\הרשם)" - אז את בוחרת "הרשם" וממלאת איזה פרטים שאת רוצה ויוצרת משתמש חדש.
"התחבר" זה אם כבר יש לך שם משתמש.
וכשאת נכנסת עם השם שלך ומסיימת - את מתנתקת כמו שהסברתי בהתחלה ככה שלא ישתמשו לך בשם משתמש.
תקראי את האזהרה של יוקטנה הנעוצה למעלהאם היית
אין לשום מנהלת שליטה על מה שכותבים בפורום. ולא אמורה להיות לה כזו. זה אינטרנט. זה פורום.
טוב שעכשיו יש לך מודעות כאמא - למה בת ה-14 שלך נחשפת כשאת נותנת לה לגלוש באינטרנט.
כי זה הכיוון היחיד שעלייך לחשוב עליו.
את יכולה להחליט לא לתת לה לגלוש בכלל. שום חסימה לא תספק לך הרמטיות (למרות שיש בהחלט גם חסימות יותר חזקות מרימון) - את יכולה להחליט שהמחיר של מה שהיא עלולה להיחשף אליו שווה לך. אבל זה התפקיד רק שלך לשמור על בת ה-14 שלך.
את לא יכולה לשלוט על האינטרנט וכותביו. זו בדיוק הרעה החולה של אינטרנט.
גם הבת שלך יכולה להכנס לפה בדוק כמו שאת נכנסתאם היית
עם הניק שלה - ובדיוק כמו שהחברה נכנסה.
אם היא פתוחה לפורום של אולפניסטיות - היא מגיעה לפה ב-2 לחיצות עכבר פשוטות.
הבנתי יפה שמי שהפעם נכנסה זו החברה של הבת שלך - ששם זו אחריות של ההורים שלה. רק חשבתי שגם את מסיקה את המסקנה הפשוטה שגם לבת שלך זה יכול לקרות בקלות...
הסבתי את תשומת ליבך לזה שאת בתום ליבך נותנת לבת שלך אינטרנט עם רימון שהגישה לפורום זה ולדברים בעיתיים יותר - חופשית וקלה.
ומזדעזעת מזה שבנות 14 ניגשות לכל המקומות הללו. בלי לחשוב שאם הבת שלך יכולה טכנית להכנס לפה - אין לך שום הבטחה שהיא לא תעשה את זה. (והנה - החברה שלה בת 14 שההורים שלה גם לא רוצים לחשוף אותה למידע כזה - עשתה זאת בקלילות)
וכדאי שתחשבי על זה --- (במקום לנסות להתחיל "לרוקן" את האינטרנט מתוכן שבעייתי לך - מה שבלתי אפשרי, או לנסות לחשוב שאם נכתוב "לנשים נשואות בלבד" אז פתאום בנות 14 או גברים לא יכנסו לכאן - לידיעתך: אם יעשו זאת הם יכנסו בדווקא זה יסקרן אותם יותר.)
אם היית הסבירה בצורה מדויקתתחיה דולה
האינטרנט הוא כלי שיש בו בכל מכל כל.
האחריות שלנו על עצמנו וכהורים על ילדינו לעשות בו שימוש חיובי.
יקירותיי, הרשינה לי להגיבאנונימי (פותח)
מהנחישות שבדבריכן נשמע שעדיין לא הגעתן לשלב של גידול מתבגרים.
אי אפשר לאסור עליהם הכל, כי זה יתנקם בנו בהפוכה.
חשוב לאפשר להם מה שנכון במסגרת ההלכתית ואי אפשר לעקוב כל הזמן אחריהם.
אין שום רע בלקחת חלק בפורום אולפניסטיות בהן הן מחליפות חוויות.
יש הרבה רע בלקחת חלק בפורום הריון ולידה כשעוד לא הגעת לשלב!
אנחנו כהורים יכולים לשים רימון באינטרנט ויכולים להדריך ולחנך אבל לא הכל בידיים שלנו.
אני חושבת שערוץ שבע כערוץ דתי נחשב מקום מספיק בטוח להסתובב בו.
מסתבר שלא ולכן בסך הכל הצעתי, וזכותכן לחלוק עליי,
שאולי תתווסף לכותרת הערה: לנשים נשואות בלבד.
זה יכול לשמש כתמרור אזהרה שמעיד על כך שהתכנים לא פשוטים.
בד"כ כדי להיכנס לפורומים אחרים של הריון ולידה חייבים להסיר חסימה באופן אוטומאטי. תנסו ותבדקו.
אך כאן כיוון שזה בתוך הנישה של ערוץ שבע הכל לכאורה נקי. וזו בדיוק הבעיתיות של העניין.
אין צורך להוסיף, אני חושבת שכל צד הציג יפה את דעתו.
אז זה המחיר של ההחלטה שלך לאפשר לה לגלוש.אם היית
ואם עד עכשיו לא ידעת אז תדעי מהיום.
אני גולשת גם באינטרנט רימון ברמה הכי הרמטית שלו - מבטיחה לך שיש הרבה דברים שהבת שלך יכולה לראות ברימון חסום. גם פורומים רבים של הריון ולידה. ניסיתי. הצלחתי בלי שום הסרת חסימה.
את חושבת שאם תאסרי עליה - זה יתנקם בך בהפוכה - זכותך לחשוב כך.
המחיר של זה הוא שגם בערוץ דתי יש נשים שכותבות תכנים שאינם פשוטים.
ושהיא יכולה להגיע לעוד הרבה מקומות נעימים פחות ויותר.
בסך הכל הבהרתי לך אם עד היום לא ידעת - מה מחיר ההחלטה שלך שיותר טוב שהיא תיחשף לאינטרנט מאשר לאסור עליה אותו. לא התערבתי לך מה תחליטי. הבהרתי לך מה משמעות ההחלטה שלך. כי נראה שעד היום פשוט לא היית מודעת לזה ולא הבנת מה זה אינטרנט מסונן.
והכותרת הריון ולידה מבהירה היטב לבת שלך מה כתוב פה. ואם החברה שלה בחרה בכל זאת להכנס - יכול להיות שגם היא תבחר בכל זאת להכנס.
וכותרת לנשים נשואות בלבד - תעשה בדיוק את אותה עבודה של המילים הריון ולידה + תעורר יותר כמה סקרנים/סקרניות ממקום רבצם....
ודרך אגב עוד סיבה שזה לא יופיע - כי הפורום ממש לא מיועד לנשים נשואות בלבד.(יש פורום אחר כזה והוא סגור) גם גברים מחווים פה את דעתם ושואלים כאן שאלות. גם לרווקות יש שאלות ותשובות - והפורום הזה מיועד לכולם..
תקיפות מאנונימי...אם היית
כשתוקפים מישהו - זה עניני ומכבד לעמוד מאחורי דברייך.
זה מאד לא נעים לקרוא מישהו שמתקיף אותך ואפילו לא עומד מאחורי דבריו!
ולעצם התלונה -
היו 2 חלקים לשירשור שאלה: 1. שאלה איך פותחים ניק חדש. 2. בקשה מאיתנו ומהמנהלות לנסות למנוע מנערות לקרוא את המידע שלא מתאים להם.
והיא לא ביקשה עיצות בחינוך ילדיה - היא ביקשה מאיתנו ומהמנהלות - לשנות את עצמינו כי יש כאן ילדות.
והציגה את ההלם שלה מכך שנערות נחשפות לכזו מידע.
אז התשובה שלי היתה ענינית ומבהירה - חובת השמירה על ילדים היא על הוריהם בלבד. לא יעזרו שום הודעות. האינטרנט הוא כלי מסוכן.
וזה עוד שיעור על אינטרנט ופורומים - לפעמים אנשים מתייחסים למה שכתבת - ויש להם תובנות קצת שונות ממה שרצית לשמוע.
אנונימית יקרה,תחיה דולהאחרונה
אכן, ילדי עדיין לא בגיל ההתבגרות אבל אני עצמי הייתי מתבגרת בעידן האינטרנט ואף שותפה לחינוך בנות בגיל ההתבגרות.
לא הצעתי לאסור על הנערה להיכנס אבל כמו שאת מבינה שאיסור שלך להיכנס לפורום הריון ולידה הוא לא משהו אפקטיבי להוסיף לכותרת "לנשים נשואות בלבד" זה לא משהו אפקטיבי באותה מידה.
מה שאני מציעה זה לשוחח עם המתבגרת על המקומות בהם היא גולשת ולהסביר מה ראוי בעיניך ומדוע כמו בכל מקום פיזי שאליו ביתך הולכת וזה ענינך כך גם כשהיא משוטת במקומות וירטואלים...
אין לך שום סיבה להלחץזהר הרקיע
הריון ראשון
ושליה קדמית..
אם תרגישי עד שבוע 24 זה בסדר גמור!!
פשוט תרפי ואל תחשבי שאת אמורה בכלל להרגיש..
גם אני בהריון ראשון ושליה קדמית וגם אני בקושי הרגשתי בשבוע 20. וגם כשהרגשתי זה לא היה כל יום..רק משבועות יותר מתקדמים זה התחיל להיות ברור וסדיר..
זה קשה
התחושה שלא מרגישים ..'אז איך אדע שהכל בסדר?'
זה הגיוני.
ומותר.
וצריך מלא אמונה ותפילה.
בשליה קדמית לוקח המון זמן להרגיש, בהריון שישיאמלאלה
מנסה לתאר-זהר הרקיעאחרונה
זה עדין מאוד ומבלבל לפעמים..אחרי כמה פעמים קולטים שזה לא הרגשה רגילה..
וגם בהמשך- תנועות מרגישים בעיקר במנוחה
לא אמור להזיק לפי מה שידוע ליאמונה19
רפואה שלמה!!
לא אמור להזיק אם תשמרי על עצמך..ת.מ.
זה לא אומר שזה לא cmvת.מ.
התופעות הן אותן תופעות..
ככה שבנאדם יכול להגיד שזה שפעת ובאמת בבדיקת דם יתברר שזה cmv... (מה שכן לcmv יש לפעמים המשך דומה קצת למונו הוא בעצם משהו בין שפעת למונו בתופעות)
אני אישית חליתי בעבר בcmv ואין לי אפשרות להגיד מתי (אם כי כנראה זה היה במהלך השרות הלאומי כי עבדתי במקום שיש שם אבל יכול להיות שזה היה עוד קודם) כי כנראה הרגשתי בדיוק כמו בשפעת או אפילו בקושי הרגשתי... (כמו בשפעת גם לוירוס הזה יש רמות שונות)
כל זה לא היה על מנת להלחיץ חלילה אלא רק על מנת להסביר לך את המצב ולמה יש צורך לבדוק..
יראו את זה גם אז...ת.מ.אחרונה
מצטרפת ומוסיפה...מושמוש12
אם יש חום גבוה, צריך להוריד מיד.
החום עלול חלילה להזיק.
חוץ מזה, לשתות הרבה ולנוח, לנוח..
רק לבדוק שזה לא CMVמימיק
נחווה כמו שפעת או התקררות
כדאי לבקש מהרופא הפניה לבדיקה (בדיקת דם פשוטה שבודקת נוגדנים)
זה חשוב כי אם יצאת חיובית - יש בדיקות שעושים לתינוק מיד אחרי הלידה כדי לוודא שלא נדבק
(למבוגרים זה לא מסוכן, לילודים עלול להיות כן)
מחקר מרתק בנושא זהות אימהיתyonitmi
נשים יקרות,
שמי יונית, אמא לשתי בנות מקסימות.
בעקבות החוויה המדהימה והמטלטלת שעברתי עם הפיכתי לאמא, אני עורכת את עבודת התיזה שלי בנושא המרתק של קונפליקטים בזהות לאחר לידה ראשונה. אודה מאוד למי מכן שנמצאת בהריון ראשון ותוכל לענות על שאלון שאורכו כחצי שעה- לפני ואחרי הלידה. בין העונות יוגרלו עשרה תווי קניה שווים לרשת מוכרת למוצרי תינוקות, על סך 200 שקלים כל אחד! מעבר לכך, אני בטוחה שכל אחת תוכל ללמוד על עצמה הרבה מתוך המענה על השאלונים, הבנה שיכולה לסייע רבות בתקופה משמעותית זו. כמובן שגם אשמח לשתף כל מי שתרצה בממצאי המחקר הסופיים.
על מנת לענות על השאלון יש צורך ללחוץ על הקישור הבא:
https://qtrial.qualtrics.com/SE/?SID=SV_cHoCDUr6n37Nrmt
אם הקישור לא נפתח, אנא העתיקו את הכתובת לדפדפן.
לכל שאלה אשמח שתפנו אלי: yonitbar@gmail.com
תודה ולידה קלה ורק בריאות,
יונית
זה לא כל כך ברור מי יכולה לענות על השאלון..0 אלישבע 0
זה רק לנשים שעכשיו בהריון ראשון?
מסיבה קיסרית, מנדי לוי, מיילדת, ארוך אבל שווהאנונימי (פותח)
מינדי לוי CNM MA SEP
יש בי כל מיני סוגים של ידע. יש דברים שאני יודעת בגלל שאני בן אדם עם הגיון בריא. יש דברים שאני יודעת כי אני אישה ואימא, וילדתי וגידלתי שלושה ילדים. יש דברים שאני יודעת כי אני עובדת כמיילדות במשך 20 שנה ולוויתי המון נשים בלידה. ובשנים האחרונות יש בי סוג חדש של ידע- ידע של מטפלת בטראומה, בעיקר בטראומות בעקבות לידות קשות.
לאחרונה הייתה לי הזדמנות נדירה לקשור את כל החוטי הידע האלה ביחד ולהיות שותפה לחוויית לידה מתקנת שהתרחשה בחדר ניתוח והפתיעה אותי בעוצמותיה.
שירלי (שם בדוי) הגיעה אלי לטיפול בשבוע 36 להריון השני שלה. הלידה הראשונה הסתיימה בניתוח קיסרי דחוף עקב חוסר ירידה של התינוקת בתעלת הלידה.
בתור מיילדת בעלת ניסיון רב בחדר לידה, לא שמעתי משהו מאד יוצא דופן בסיפור הלידה של שירלי- זירוז לידה בשבוע 41 עקב מיעוט מי שפיר, מספר ימים בחדר לידה בלי אוכל ובלי שתייה, אפידורל מוקדם עקב תשישות וחוסר יכולת להתמודד עם הצירים, פקיעת מים יזומה ב-2 ס"מ בניסיון לקדם את הלידה, מוניטור פנימי, החדרת מים לרחם, שלוש שעות של לחיצות מאומצות וסיום התהליך בניתוח קיסרי.
בתור אישה ואימא זה נשמע כמו סיפור נורא ארוך, מדאיג ומפחיד. מה עם התינוקת? איפה היא בסיפור הזה? גם היא הייתה "בלידה" כל השעות האלה. כשאני שומעת את הסיפור הזה עולה בי תפילה שבאמת הכול בסדר אצלה.
בתור בן אדם אני חושבת על בן הזוג שלה, אמנון (שם בדוי)- איך הוא החזיק מעמד בכל השעות האלה? אני מקווה שמישהו דאג לו, תמך בו, הביא לו סנדוויצ’ים וקפה. אני שואלת את עצמי לגבי שירלי איך אפשר לשכב במיטה כל כך הרבה שעות בלי להשתגע. ואיך ניתן להישאר שפוי בלי לאכול כל כך הרבה זמן? היא לא הייתה רעבה? מאיפה היא שאבה את הכוחות?
בקליניקה, בתור מטפלת גוף-נפש, ישבתי ביחד עם שירלי והקשבתי ולמדתי את החוויה הפנימית שלה. בשעות האלה נבטו זרעים של חוויה מתקנת. ניתנה הזדמנות לשתינו לשבת ביחד, להאט את הקצב של הזמן, לשים לב לכל רגע ורגע במהלך האירוע ולהתחיל להבין מה קרה לה שם, מה הייתה החוויה הפנימית שלה, אלו רגשות עלו בה, איזה מחשבות עברו לה בראש, אילו תחושות היו בגוף. הידע שרכשתי במהלך הטיפול הזה עם שירלי חידש לי הרבה דברים וחידד נקודות שחשתי אותם גם קודם.
באותה הלידה, מהרגע שהתקבלה ההחלטה על ניתוח קיסרי, היה שינוי דרסטי ולא צפוי בקצב ההתרחשויות ומספר הפעולות שבוצעו על ידי ריבוי אנשי צוות בו זמנית. זה הכניס את שירלי לסחרור של חוסר אונים, חוסר שליטה ובלבול. היא מתארת שאיבדה את היכולת שלה לקלוט, להבין ולשתף פעולה עם מה שקרה. היא הרגישה כמו חפץ, שעושים בה כל מיני דברים. זכור לה במיוחד גילוח יבש, ללא סבון או מים, כואב ושורף. בנוסף, היה לה זיכרון מוזר ומאד ברור מכך שמניחים עליה כל מיני דברים בזמן שמכינים אותה לניתוח. היא מספרת שהיא שאלה את עצמה 'האם הפכתי למדף? לשולחן עובדה? מה זה בכלל?' לא היה לה זמן להגיב, לשאול או לקבל תשובה.
המעבר שלה על אלונקה לחדר ניתוח אירע במהירות מפחידה. היא איבדה את אמנון בדרך ולא ראתה אותו בהמשך כדי להיפרד ממנו כמו שצריך עם חיבוק ונשיקה. היא מצאה את עצמה לבד בתוך חדר קפוא מלא במכשירים ומכונות ואנשים זרים לבושים בחלוקים, מסכות וכובעים. אף אחד לא ניגש אליה, אף אחד לא דיבר איתה. לקחו ממנה את המשקפיים, לכן היא גם לא ראתה טוב וזה כמובן הגביר את תחושת חוסר האוריינטציה, ותרם להרגשה של בלבול ולחוויה של חוסר אונים. והיה קר!! תחושת הגוף הייתה של קור שחודר לעצמות, שרועדות גם בגלל הפחד. קשה היה להפריד ביניהם.
הרחיצה לפני הניתוח העצימה את תחושת הקור והוסיפה חוויה קשה של חשיפה. זה אולי הרגע הכי קשה עד כאן. לבדה, קר לה, רועדת, חשופה, חסרת אונים, לא רואה, אין עם מי לדבר, אין לאן לברוח. חוויה של חפצון- "הפכתי לחפץ".
בזמן הניתוח, אנשי הצוות מדברים ביניהם על הא ודא. היא מרגישה אותם מזיזים את חלקי גופה מכאן לכאן ומרגישה קצת כמו חתיכת בשר. זה לא נעים אבל היא מבינה שזה חלק מהעניין. לא נורא. מחכה לשמוע בכי. מחכה לפגוש את התינוקת. מחכה לשמוע שהכול בסדר. מחכה לסוף.
אומרים לה מזל טוב, שהתינוקת בחוץ. היא שומעת בכי, אבל לא רואה אותה. "איפה היא?" עונים לה שמטפלים בה. הגוף שלה זועק: לראות אותה, להרגיש אותה, להחזיק אותה בידיים, לחבק אותה קרוב קרוב, להריח אותה. המיילדת מתקרבת אליה עם חבילה ירוקה, היא מקרבת את החבילה הזאת אליה. היא רואה במטושטש פנים מתוקות ומתחילה לבכות. בכי מבולבל, תערובת של שמחה, הקלה, התרגשות, אובדן, פחד, אכזבה ואהבה. המיילדת מצמידה את הלחי של התינוקת ללחי שלה. היא בוכה לה לתוך האוזן. היא רוצה להחזיק אותה אבל לא יכולה כי שתי ידיה קשורות לקרשים היוצאים משולחן הניתוחים. הרצון להחזיק הופך לצורך להחזיק שהופך לכעס ותסכול. הידיים בוכות. "בשביל מה יש לי ידיים אם לא בשביל להחזיק את התינוקת שלי כשהיא בוכה?"
המיילדת הולכת ולוקחת איתה את החבילה הירוקה הבוכה של שירלי. רופא הילדים מחכה. צריכים לקחת אותה למחלקת תינוקות לחמם אותה. הדלת נסגרת ויש שקט. היא נשארת שוב לבד עם הקור, האנשים הזרים, תחושת הבשר, הידיים הקשורות. זה מרגיש כמו נצח. היא שואלת את עצמה: "האם באמת ילדתי? זה לא מרגיש כמו שלידה צריכה להרגיש."
היא עוברת לחדר התאוששות. שוב לבד. הגוף רועד מקור, התרגשות ושוק. יש פרצופים מטושטשים חדשים. חושבת לרגע שבעלה בטח נמצא עם התינוקת במחלקה. זה קצת מרגיע, אבל גם מעלה בה קנאה. "אחרי לידה, תינוק צריך להיות עם אימא שלו, לא?" שום דבר לא קרה כמו ששירלי תכננה. היא תשושה, כואבת, רועדת. אחות הניחה עליה שמיכה חמה וזה ניחם אותה.
אמנון הגיע לתוך חדר התאוששות עם חיוך מאוזן לאוזן. בן אדם מאושר. יש לו בת! הוא מספר שכל המשפחה הגיעה ושכולם כבר ראו את התינוקת. הוא מראה לה תמונות בפלאפון בהן הוא מחזיק את התינוקת, סבתא מחזיקה אותה, האחות במחלקה מחזיקה אותה ומטפלת בה. היא כל כך יפה, אבל שירלי מרגישה רק קור קודר ואבן בלב. "כולם מחזיקים אותה ואני לא. מה זה?" קשה לה להודות בזה, אבל היא מרגישה דחייה. היא מספרת: "לא רציתי את התינוקת הזאת שכולם כבר נגעו בה, בדיוק כמו אימא חתולה שלא רוצה גור שזרים נגעו בו." לקח לשירלי הרבה זמן לשקם את מערכת היחסים שלה עם בתה.
יש עוד על מה לספר, אבל אני בוחרת לעצור כאן, כי אני רוצה לספר על התיקון שנעשה.
בשבוע 38 שירלי ואמנון ביקשו ממני ללוות אותם לחדר לידה. שירלי החליטה שהיא תנסה ללדת בלידה טבעית הפעם, אבל לא בכל מחיר. אם לא ילך חלק, אז תמיד אפשר ללכת על ניתוח חוזר. המשכנו להיפגש וביחד בנינו תוכנית טיפול. הפעם, שירלי מתכוונת לחוות חוויה של שליטה, שיתוף, העצמה, כבוד, רוגע, אינטימיות זוגית וחיבור מיידי עם התינוק. ביחד יצרנו תוכנית.
בשבוע 41, בביקורת בחדר לידה, הייתה ירידת דופק של התינוק במוניטור, ושירלי התקבלה מיד לחדר לידה. אני מגיעה ושמה דיסק עם מוזיקה מרגיעה. ואנחנו מדברים בייננו בשקט החדר לידה. שירלי מבינה שיש שתי אופציות: ניתוח עכשיו או ניתוח אחר כך. היא מחליטה על ניתוח עכשיו. אני יוצאת מהחדר ומאפשרת לשירלי ואמנון להיות ביחד ולעבד את ההחלטה, לבכות קצת, לנשום קצת, לעכל את המצב.
אני מודיעה לרופא האחראי על ההחלטה שלהם ומתחילה לאסוף ציוד להכנה לניתוח. אני נזכרת במהירות המופרזת בה נעשתה ההכנה הקודמת ודואגת לעשות את זה אחרת. אני דופקת בדלת, מחכה לרשות להיכנס ומוצאת את שירלי בוכה. היא מרגיעה אותי ומסבירה שהדמעות נובעות מהתרגשות לפגוש את בנה.
אנחנו מתחילות עם גילוח. שירלי רוצה להתקלח לפני הניתוח. עולה גם רעיון של חוקן. אני מגלחת את שירלי עם סבון ומים חמימים, עושה לה חוקן והיא ממשיכה בשירותים ומקלחת. היא יוצאת אחרי 10 דקות רחוצה ונקייה ומוכנה להמשך. רופאה באה, מרכיבה לה עירוי ולוקחת דמים. יש דיון שלם לגבי מקום הדקירה. שירלי לא רוצה בשורש כף היד כי זה כאב לה שם. מבקשת במקום אחר. הרופאה משתפת פעולה וביחד הן מוצאות מקום שמקובל על שתיהן. יש עירוי. גם חותמת על הסכמה לניתוח. יש הוראות לתת פרה מדיקציה. הכול נעשה לאט. שירלי שואלת שאלות ומקבלת תשובות. היא מורידה תכשיטים. לא מורידה משקפיים. הפעם היא רוצה לראות.
שירלי עוברת לאלונקה. כולנו נוסעים ביחד במעלית- שירלי, אמנון, הכוח עזר, המיילדת ואני. צפוף ונעים. כולם מחייכים, מצטלמים. כולנו נכנסים ביחד לחדר ניתוח. אנחנו נפרדים מהכוח עזר עם איחולי הצלחה ומהמיילדת שנראה בהמשך. מגיעים אלינו מרדים ואח חדר ניתוח. נעשתה קבלה לחדר ניתוח. שאלות ותשובות. יש לשירלי כמה בקשות. "אפשרי להישאר עם המשקפיים כדי לראות את התינוק? אפשרי לשחרר יד אחת מהקרש כדי לחבק אותו כשהוא יוצא?" יש פרצופים, יש מבטים, יש מתח, ובסוף יש גם תשובה: "כן, למה לא?" יש ויכוח קטן בין המרדים לאח לגבי המשקפיים ובסוף יש החלטה, סוג של פשרה- כל עוד הדיאתרמיה עובדת אין משקפיים. כשמביאים לה את התינוק- אין בעיה. נשים משקפיים והיא תראה את התינוק שלה. יש הרגשה נעימה של שיתוף פעולה. יש הרגשה של שליטה, של התייחסות והתחשבות.
שירלי נכנסת לחדר ניתוח. באמת קר. אני עומדת על ידה כל הזמן, קצת נותנת הסברים וקצת מסיחה את דעתה. יש מצב רוח טוב, כולם נראים רגועים. עובדים לאט ובזהירות. אני מכינה את שירלי לכך שרגע אחרי שתשמע צליל של שאיבת נוזלים היא תשמע את הבכי של הבן שלה. וככה זה היה. בזמן שרופא הילדים טיפל בתינוק, אני והמרדים שמים לה את המשקפיים והמרדים שחרר לה את היד. חיכינו ביחד שהמיילדת תביא לה את התינוק והיא תחזיק אותו. ואכן כך זה היה - היא החזיקה, חיבקה, נישקה, ראתה, הרגישה והריחה את הבן שלה. מצלמים. הפעם, יש דמעות של אושר טהור.
המרדים שואל את שירלי אם היא רוצה לישון בזמן סגירת הבטן והיא עונה לו שכן, בשמחה היא תישן. אני מחליטה להישאר. לא רוצה לקלקל את הקסם. פוחדת שתפתח את העיניים ותמצא את עצמה לבד. יושבת, נחה, נושמת ושמה לב לכמה אושר יש בליבי. ממש מסיבה קיסרית.
מחכה לסיום הניתוח. עוברת ביחד עם שירלי לחדר התאוששות. אמנון מודיע לנו על משקל התינוק. הכול בסדר. אף אחד לא לבד. אני עם שירלי ואמנון עם התינוק. אמנון מגיע לתוך חדר התאוששות. סוגרים מסביבנו את הוילון ומבקשים שנהיה בשקט. אין בעיה. אני הולכת ומשאירה את שירלי ואמנון להיות ביחד. אני אומרת להם שאפגוש אותם במחלקה. וכך זה היה.
מיד אחרי קבלתה למחלקת יולדות, שירלי מבקשת שיביאו לה את התינוק להנקה והביאו אותו מיד. אנחנו מקלפות אותו מהבדים שעוטפים אותו כי שירלי רוצה להרגיש את עורו על עורה. מכסים את שניהם בשמיכות חמות והוא עושה את דרכו אל השד ומתחבר. זהו, עכשיו אפשר ממש לנשום.
אני נפרדת מכולם. אף אחד מאיתנו לא מצא את המילים לבטא את מה שעברנו ביחד.
אני חוזרת לחדר לידה, לאט לאט מתחילה למצוא את המילים לתאר מה שקורה לי. אני מבינה שכל סוגי הידע שבי התייחדו היום באירוע הזה. האדם שבי, האישה שבי, המיילדת שבי והמטפלת שבי נפגשו היום ואפשרו למשהו חדש לקרות. עכשיו, רק נשאר לי לספר לכל העולם מה שאני למדתי.
מקסים מקסים מקסים!תחיה דולה
את יודעת מה ריגש אותי בסיפור הזה?עקרת בית
שהיה תיקון למרות הניתוח הנוסף, ואיתו ובעזרתו,
הרבה נשים חושבות, שתיקון לסיפור כזה, הוא רק לידה טבעית אח"כ,
ופה בסופו של דבר היה ניתוח, אבל היה תיקון והיה השלמה,
מרגש מאד מאד הלוואי וגם לי יהיהפרח-בר
אוומשיח עכשיו!
אני בוכה מהתרגשות. אני כל כך שמחה בשביל שירלי....
ווואווומאושרת22
פשוט מרגש ומדהים!
ריגשת..וחיזקתimosh30
וואו, מרגש, מקסיםמימיק
הסיפור של הלידה הראשונה כל כך כואב
חוסר היכולת לראות מה קורה, הצורך התהומי להחזיק את הבת שלה.
כמעט צעקתי בשבילה...
ואיזה תיקון מרגש בלידה השניה.
וואיי וואייאיזה טוב ה
חסרים פרטיםמינימאוס2
אם את מניקה או לא ואם כן אז האם מלא
האם פעמים קודמות אם היו ההנקה עזרה לך ולכמה זמן
כמה זמן את רוצה למנוע - האם חודשיים או שנה
האם את מונעת כי ממש אסור לך
ואז נרות זה כמובן לא מספיק ולא משנה כמה את שמה ...
את ניק מוכר - יכולה לבוא אלי לאישי
(אם לא אני לא מגיבה)
רק התקןפרח-בר
יש אפשרות לעשות מעקב זקיקיםמינימאוס2
ואז תוכלי להתחיל למנוע רק מאז שחזרת לבייץ
נדמה לי שכל עוד מניקים ולא קבלת מחזור - עושים אותו פעם בחודש
תתיעצי כמובן עם הרופא איך בדיוק
(מעקב זקיקים = US ואגינלי)
התקן לא הורמונליפרפר לבן
יש נרות שקונים באופן פרטי והם יותר טוביםנונימי
יש באשדוד, בירושלים ושמעתי שגם באשקלון (אני מאמינה שאפשר להשיג בעוד מקומות)
נרות זה לא 100% יש לי חברה שנקלטה תוך כדי..imosh30
שום דבר לא 100% אבל נרות זה הרבה פחותמינימאוס2
אפשר להקלט גם עם גלולות וגם עם התקן
הדבר היחידי שמונע לגמרי זה להמנע לגמרי
מכון פועהאמונה19
גם הלכתית וגם רפואית
ממליצה לפנות אליהם
דיאפרגמהבת 30
זה לא הורמונלי בכלל. זה מעין "מכסה" גומי שמותאם לך אישית , שמכניסים אותו לפני קיום יחסי אישות.
מסכימה ומוסיפהבועות
לגבי המחיר אני לא יודעתבועות
התאמת דיאפרגמהלהיוולד מחדשאחרונה
התאמת דיאפרגמה - תמי טסלר, מיילדת, גדרה 0524-700563
רכישת דיאפרגמה: חברת מדיפז - 0528389101
בהצלחה.
יכול להיות שהגוף לא צריך חלבונים ולכן דוחה אותם??שמחה
אני בשבוע 13, ומתחילת ההריון אני לא מסוגלת לגעת בעוף בשר וביצים. ממש עושה לי רע! ממש לא מסוגלת, מקסימום בשבת עושה כאילו אוכלת ביס עוף.
ולפני ההריון הייתי אוכלת לפחות 3 פעמים בשבוע בשרי..
נראה לכן שאני צריכה להכריח את עצמי או שהגוף שלי פשוט דוחה את זה?
בהריון יש הרבה טעמים שמשתניםחיפושית אדומהאחרונה
וזה לא בגלל החלבונים שבעוף/בשר, אלא בגלל הטעם והמרקם.
חלבונים יש גם בקטניות (נגיד ממרח חומוס את עדיין יכולה לאכול?) . וגם בדגנים (למרות ששם הכמות הניכרת היא של פחמימות, אבל יש שם גם לא מעט חלבונים). וגם במוצרי חלב.
גם לי בהריון הזה קשה עם עוף ובשר (עם ביצים אני איפה שהוא באמצע), אבל אני לא מרגישה דחיה מחלבונים באופן כללי.
אני לא חושבת שאת צריכה להכריח את עצמך לאכול משהו שדוחה אותך. את צריכה להקפיד לאכול ירקות מגוונים, דגנים מלאים וקטניות מגוונות - וככה מובטח לך שלא יחסרו לך חלבונים בגוף.
בתאבון!
העמסת סוכר 100זאת שיודעת
הרופא הפנה אותי להעמסה של 100 אבל אני דוחה ודוחה ועדיין חי יצא לי ללכת.
דקירות כואבות לי ואני מפחדת, ובנוסף אני לא יכולה לקחת את בעלי איתי ל-4 שעות מסכן הוא יתחרפן שם.
מה עושה??
יש גבול של גיל הריון שאפשר לעשות את זה? אני אוטוטו שבוע 30...
כדאי להזדרז עם זהתחיה דולהאחרונה
כי זה חשוב לדעת אם חלילה יש סכרת הריון![]()
אולי תקחי איתך חברה/אחות/אמא?
פעם הבאה שחמותי תגיד שהיא אוהבת שתינוק בוכה..imosh30
יש לה הרגל להציק לתינוק היא נהנת מבכי..
אני קראתי ונלחצתי
http://www.sugarbaby.co.il/Articles/excessivecrying
אני הייתי מתקשרת כל פעם שהוא בוכה שתשמע אותו...ת.מ.
ולא קראתי את המאמר כרגע...
זה לא אמיתי. חחחחח.באמת תשאירי אותו כמה לילות אצלהאין כמו אמא
אולי איזה שבוע. ותטוסי עם בעלך לאיזה טיול בחו"ל. היא מאוד תהנה מהבכי.
לא נראה לי שאת צריכה להילחץ.אנונימי (פותח)
גם אני למדתי על זה (במסגרת לימודי חינוך מיוחד)
ולא מדובר בבכי פה ושם.
מדובר עם תינוקות שבאופן קבוע השאירו אותם לבכות, מהזנחה.
התינוקות האלה חווים הזנחה (ושאין מי שיענה אליהם כשהם צריכים) וזה משפיע עליהם לטווח הארוך.
(זה אחד הסיבות שילדים שחוו הזנחה גדלים להיות ילדים בסיכון, גם אם הם במשפחת אומנה טובה)
את בטוח אמא טובה שנענית לתינוק שלה, ורק פה ושם כשזה לא מתאפשר נותנת לו לבכות קצת יותר.
זה לא מכוון אליך ![]()
ידעתי שפה יהיו דרכים להתמודדות איתה.. ותודהimosh30
שלי כבר גדלו מעט.. ולמדתי לענות או לשלח עליה את הבעל![]()
לטוס לחו"ל?! בשביל זה יש לי אמא את רוצה שבעלי יהסס בעצמו חח
אולי צריך לפתוח שרשור סיפורים הזויים
אני בטוח מנצחת..

הייתי אומרת להמאמע צאדיקה
כן? כי אני דווקא אוהבת לשמוע את הבכי שלך.... רוצה?
הנה הנה חמודה... תבכי...
|צביטה חזקה מידי בלחי של הסתומה|
|וואחד לאטמה| אם זה לא עוזר להביא לה דמעות..
![]()
אצל ההורים שלי אסור בכלל לצבוט לילדים בלחיים. בכלל.
מי שצובט- מקבל מאבא שלי צביטה חזקה, וחזק, שכואב לו.
גם למבוגרים מותר לעשות רק "טובה, טובה" לילד
מאמע צאדיקה שפכת אותי מצחוקimosh30אחרונה
נראה לי אני אקרא לאבא שלך כשהיא תבוא ![]()
איזו חשמלית?קיפי.
יש להם כמה וכמה סוגים בפערי מחירים גדולים מאד
ו-כן. יש נשים שהמשאבות הפשוטות יותר לא שואבות להם
והן צריכות דווקא את המשאבות היקרות
(וגם נשים נדירות ששום משאבה לא שואבת להן, רק תינוק. אבל לא סיכוי סביר שבדיוק את כזאת.. זה באמת לא נפוץ)
אם ניסית מיני אלקטריק של מדלה- נסי ספקטרה של יד שרה
ואם גם זה לא עובד
תשיגי את היקרות יותר של מדלה
אנונימי האחרונה צודקת היה לי כך וזה הסתדר.נסיכים
כןאני#
אצלי החשמלית לא היתה טובה, הידנית של אוונט שאבה הרבה יותר