פורום הריון ולידה (עמוד 4934)

עכשיו אני צריכה אחד כזה מבעלי.
הוא די מסכן.
אני בוכה לו והוא לא יכול לעזור...

ואני שונאת את כל התוספות המאוחרות
שעושות את הפשטות של ה' הרבה יותר מסובכת וקשה ממה שהיא אמורה להיות...

כלומר, התורה שבעל פה לא אמורה להיות? היא פשלה? טעות? גם איסור חז"ל לאכול עוף בחלב הוא סיבוך של הפשטות של ה'? והמצווה על הדלקת נרות חנוכה - היא מהתורה, או סתם תוספת מאוחרת וסיבוך?

 

אני מצטערת, בוודאי שלא הייתי עונה ככה להודעה הראשונה שלך, שמעוררת רק אמפתיה, וגם לי קשה מאוד ובטח שאני מבינה ומזדהה ורוצה לתמוך בקושי, אבל כאן בתגובה שלך יש יותר מקושי - יש עמדה שלדעתי חייבים למחות עליה. מצטערת אם זה לא נעים לשמוע. אי אפשר להשאיר דברים כאלה כתובים בלי מענה מתאים.

 

ההודעה אתמול נכתבה בדמעות.
קשה לי.
וקשה לי גם לחשוב שזה מה שה' רוצה ויהיה לי טוב,
כשאני יודעת שבעצם ה' בעצמו לא אמר את כל זה...
אז ברור לי שזה גם תורה. ושזה גם ממנו.
ואני מקפידה גם על כל התוספות האלו.
ואני מבינה שזה תוספות ממנו.
אבל עדיין קשה לי.
קשה לי לחשוב על זה שאם הייתי חיה לפני כמה מאות שנים,
יש חומרות שלא הייתי צריכה להקפיד...
אז השכל מבין.
הלב לא ממש...

אני מבינה מאיפה ההודעה שלך הגיעה.
אבל אני גם מבינה איפה אני עכשיו.
עכשיו קשה לי.
מאוד.

זהו.

ואלוקים מנהל את העולם, כך שהוא גרם למצב הזה שלא ידעו להבחין בצבעים ויצטרכו להחמיר יותר

זה הרי לא היה חייב לקרות.

אז כנראה היה לו בזה חשבון

ואלוקים ברא אותך בדור הזה בכוונה, כדי שיהיה לך את ההתמודדות הזאת.

אם היית חיה לפני אלפיים שנה כנראה היית אסורה אותו זמן בדיוק, היה לך פשוט מחזור יותר ארוך. היית מעדיפה?

(אני כתבתי את מה שהגבת לו לעיל)

חזקי ואמצי יקירה. הקושי שלך נוגע ללב, ממש. 

מקווה שיתקיים בך לפום צערא אגרא...

אפשר לנסות לכתוב.
אולי מחר יהיה לי כוח לקרוא אותן...


כרגע אני ממש עצבנית...

שירשרתי לפני כמה ימים בנשואים טריים וחוץ מהסכמה שאכן קשה לכולם ועוד עיצה ודברי חכמה מניק אחר לא קיבלתי הרבה.

יש עוד מישהן שממש ממש קשה להן ריגשית ונפשית בתקופת ההרחקה?? עד כדי חוסר שמירה? יש מצב שבאמת יותר קל אחרי לידה (תקופה של שבועות...!! ) מה עושים בנושא? יש משהו לקרוא שמאד מאד מחזק?

בדיוק הזכרתי אותו לפני יומיים, אז לא - אין לי שום קשר עם הכותבת, ואני לא מקבלת אחוזים

 

זה פשוט ספר מדהים.

אני סולחת.
עברתי כבר לידה.
וכל פעם שצריך להתרחק קשה לי.
ומאוד פחדתי מההתרחקות אחרי הלידה.
אבל בתכלס, היא היתה הרבה פחות נוראית.
בהתחלה מאוד עסוקים בתינוק החדש,
לומדים להתרגל לחיים החדשים...
ואז זה פחות חסר ופחות מורגש שאנחנו לא ביחד...
ואחר כך, כשמתחילים להרגיש שזה חסר-
כבר לא נשאר הרבה זמן...
אני ב"ה הצלחתי לטבול אחרי 6 שבועות...

ובקשר לנפילות-
בדיוק אתמול אמרתי לבעלי שאם זה היה תלוי רק בי-
הוא כבר מזמן היה מקבל חיבוק...
אבל הוא דוס. אז אני לא מעיזה...
(אני גם דוסית. אבל פה הרבה יותר קשה לי...)

אז אין לי כ"כ פתרונות ועצות לתת לך.
אבל שתדעי שאחרי לידה זה יותר ארוך אבל יותר קל...

וזה משפיע על אישתו...

אמנם אין לי 2 צפופים אבל יש לי תאומים חמודים
קודם כל לנשום עמוק ואסור להיכנס ללחץ..
אולי יש אפשרות לנסות לדאוג שהיא תישן בזמן הזה?
נדנדה? טרמפולינה?

אני זוכרת את התקופה הזו (של תינוק קטן בבית שהוא לא ילד ראשון...)

גם אצלנו הזמן הכי קשה היה האמבטיה של הגדולה וההשכבה לישון.

אין לי כל כך פתרונות, אני הייתי מתפללת על זה בכל יום...

 

אבל, זה עובר, ואפילו דיי מהר (הקטן גדל, הגדול מתרגל... האמא נהיית מנוסה יותר, שעות השינה נהיות מסונכרנות...)

 

את יכולה אולי לנסות לקלח את הגדולה כשהקטנה במנשא (זה קצת קשה פיזית)

או לנסות להזיז את זמן המקלחת לזמן שבו את יודעת שיש יותר סיכוי שהקטנה תהיה רגועה.

 

חזקי ואמצי!

 

אגב, אני אומנם לא בעד לתת לתינוקות לבכות לבדם. אבל אם זה קורה כשאת לא יכולה לגשת אליה (נניח בזמן האמבטיה) לא יקרה כלום! פשוט תשתדלי לסיים את האמבטיה בזריזות ובנחת ואז לגשת אליה (זו עבודה עצמית ממש קשה, אבל גם לזה מתרגלים...)

 

שתחזיק לך את התינוקת- זה הכי טוב, לדעתי. לי היה 3 צפופים- תינוקת בת שנה ו8 חו'  ותאומות שנולדו. לקחתי עזרה כל ערב לשעתיים לזמן של המקלחות וזה היה מעולה. 

אפשר גם לקנות מושב לתינוקות ואז לקלח את שתיהן ביחד

הכי חשוב- להתפלל  

מניסיון- הקושי עם שניים קטנים הוא רק בהתחלה. כעבור תקופה מסוימת את מסתגלת למצב החדש וגם הן מסתגלות אחת לשניה.

בכי אצל תינוקות בגיל הזה הוא לגיטימי, כשתגדל- היא תוכל לבטא את הרצונות שלה בצורה יותר ברורה.

 

בינתיים - את נדרשת למעט סבלנות.

מניסיון, אומר לך שזו תקופה קשה, אך היא עוברת מהר ומהר מאוד הן תשחקנה זו עם זו.

לדעתי ומהניסיון שלי, חשוב שתשמרי על עצמך שלא תקרסי.

חשוב לדעת לקבל עזרה ולא לנסות לעשות הכל לבד

לא תמיד זה אפשרי, אבל שווה להשקיע בזה (אפילו כספית ע"ח דברים אחרים)

אין מצב שהבעל יגיע להשכבות? או לזמן אחר שבו תקלחי את הגדולה?

תזכרי שזו תקופה מאוד מאוד קשה ולא רגילה. עוד כמה חודשים זה ייראה אחרת, אבל עכשיו את ממש ב"משכב לידה!" מגיעה לך חופשת לידה, גם בבית!!!

רב אחד אמר לבעלי שבתקופת הגמרא יולדת היתה מקבלת שפחה צמודה לכל המשכב לידה - 6 שבועות - שהיתה עושה בשבילה ההההכככלללל. שהאישה תהיה פנויה לנוח ולטפל בתינוק. וזה עוד בלי עוד תינוקת בת שנה וחצי...

תתייחסי לזה כאילו יש לך תאומים

ותחשבי על זה שמאמץ רב מדי עכשיו עלול לעלות לך ביוקר בהמשך.

(אשמח להרחיב באישי אם תרצי אבל אפשר להבין מדבריי שיש לי ניסיון מאוד מר בעניין...)

המון מזל טוב!

אשמח אם תפרטי קצת.
אני גם אחרי לידה וב"ה מרגישה מאוד טוב, אז קצת קשה לי באמת לנוח בבית עם 2 קטנים..
נראה לי שאני צריכה שיסבירו לי למה חשוב לנוח כדי שאצליח ליישם..

אז מצוין, ברוך ה'!

לגבי 6 שבועות ראשונים - כן חשוב להשתדל לנוח אפילו אם לא מרגישים צורך. פיזית - הגוף מאוד חלש וצריך להשתקם. אז צריך לעשות השתדלות יותר מהרגיל לנוח, כמה שפחות מאמץ. לפעמים עלולים לפגוע בעצמנו לטווח היותר רחוק (אצלי זה היה נפשית אבל זה בהחלט יכול להיות גם מבחינה פיזית) ולכן גם אם לא מרגישים צורך לדעתי עדיף כמה שיותר לנוח.

אחרי משכב לידה - אני מניחה שזה מאוד תלוי, כל אחת עם הכוחות שלה, הלידה שעברה, ההתנהגות של התינוקות ושאר הילדים בבית, עזרה מהסביבה מצב כלכלי ועוד (בכוונה פירטתי כי חשוב לא להשוות). מה שלי היה חשוב לומר זה שאם קשה, ומרגישים איפשהו שקשה מדי, לא לנסות "להתאפק וזה יעבור" אלא לדאוג במצב הנוכחי שיהיה יותר קל.

אני באופן כללי חושבת שגידול הילדים שלנו לא צריך להיות בשבילנו סבל, גם לא בפינה מאוד מאוד מודחקת. לא צריך להיות פולניות, לסבול ולהמשיך להקריב. כמובן שאקדיש לילדים שלי את חיי- אבל אשתדל להשקיע בכך שזה יהיה גם בשבילי שמח וטוב. בסופו של דבר זה גם בשבילם. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

אני 3 שבועות אחרי לידה.
משתדלת באמת לנוח כמה שאפשר..

תודה רבה!

מנסה להסתדר ולתמרן איכשהוא בין 2 הקטנים

ואחרי שבעלי הבין כמה זה קשה הוא הרבה פעמים משתדל מאוד להיות בבית בזמן הזה, גם כשהוא עמוס מאוד..

 

חשוב לך לקלח אותה כל יום? אם לא, אפשר לוותר ולא לקלח כשאת יודעת שהקטנה תצרח

או לחילופין- להזיז את שעת המקלחת לשעה נוחה יותר

 

וצריך המון סבלנות, ואורך רוח, לאט לאט זה יהיה יותר קל בעז"ה

זמן המקלחת אצלי אחרי הלידה היה מאד מלחיץ. לקלח 2 ילדים (שלוש ושנתיים) וברקע לשמוע את הבכי של הקטן.
זה באמת לא קל .
מה שאני יכולה לומר לך, עכשיו כשהקטן שלי ב"ה בן חודשיים אני רואה שזה מסתדר יותר טוב כי כבר למדתי להאכיל אותו לפני שאני מקלחת את הגדולים ולהשאיר אותו במיטה עם מוזיקה ומובייל סביבו.. .וכך אפשר ברוגע לעשות דברים.
כרגע את בתקופה קצת קשה כי הוא עדיין פיצפון ממש וגם את עדיין לא התאוששת והגוף חלש אבל בעז"ה את
תראי שיפור בהמשך.
בהצלחה והרבה חיבוקים!

אני חושבת שנתנו לך עצות טובות - 

הקטנה נרדמה לכמה דקות? קחי מיד את הגדולה למקלחת זריזה, אפילו אם השעה עוד נראית לך מוקדמת.

אותי הצילה הטרמפולינה, הייתי שמה את הקטנטונת איתנו בחדר האמבטיה והיא היתה רגועה כשהיא ראתה שלא נשארה לבד.

גם אני נלחצת, בדיוק כמו שתיארת, ומנסה לזרז את הגדולים (3,5) לשתף פעולה כשהקטנה צורחת...

אין ברירה אלא להתפלל, לתמרן, לשמוח על כל יום שעבר רגוע ולהפיק לקחים מימים רגועים פחות.

זה היה לגבי המקלחת, ולגבי ההשכבה לישון, לדעתי אפשר לעשות את זה כשהקטנה על הידים,

להתיישב, לשיר שיר, לספר סיפור, ללטף, להרגיל את הגדולה שעושים את הדברים יחד עם אחותה,

ובימים שאבא נמצא - אפשר לתת לכל אחת את תשומת הלב האישית שלה.

או שיהיה לך עזרה בשעת מקלחות אפילו נערה בתשלום אם אין משפחה / חברים?

מיד אחרי שנולד הקטן שלי (הוא ואחיו בהפרש של שנה וחודש) את המשפט הבא:

"תמיד תזכרי שגם אם שניהם בוכים יחד זה בסדר! וזה לא אומר שאת אמא לא טובה".

לי המשפט הזה עזר מאוד. נכון, זה קשה ומאתגר. גם אני איתם רוב היום בבית וזו עבודה בלתי פוסקת, אבל לפעמים נמצאים במצב שבו ממש אי אפשר להעניק את מלוא תשומת הלב לאחד הילדים, וזה בסדר. כמובן שצריך הרבה השתדלות ופתרונות יצירתיים (שראיתי שכבר נתנו לך ואין לי כל כך מה להוסיף) אבל הכי חשוב לנשום עמוק ולשנן לעצמך שזה בסדר, שאת בסדר, שלא צריך להילחץ ושבעז"ה עוד מעט תצליחי להרגיע את שתיהן.

 

בהצלחה מתוקה!

 

ו"אין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה" - כלומר שלא יהיה לנו מצפון שהם מפסידים אחד על חשבון השני, חלילה, ההפך הם מרוויחים כל כך הרבה אחד בזכות השני, וה' דואג שכל אחד יקבל את מה שהוא צריך בזמן. קל לכתוב לא להילחץ, אני מכירה את זה ממש אבל יעזור לנו להפנים שזה בסדר ואנחנו בסדר גם כשהילדים בוכים ומלחיצים. לי עוזר להרגיע את עצמי... הכל יעבור להם עד גיל 30 בערך  

קודם כל תזכרי שזה לא נורא שהקטנה תבכה, את יכולה לדבר בקול רם ובטון מרגיע (תוך כדי הטיפול בגדולה) כדי שהיא תדע שאת על ידה...

בקשר למקלחת ולהרדמה- כדאי כאשר הקטנה בדיוק נרדמה. ואם היא מתעוררת, אז אפשר להרדים את הגדולה תוך כדי הנקה של הקטנה...

מנשקת חזק מדי/ מרביצה: אצלנו השלב הזה עבר מהר מאד. נסי כמה שיותר להראות לה שבצינוקת מטפלים/מנשקים בעדינות. תגידי לגדולה כמה שהקטנה אוהבת אותה ורוצה להיות חברה שלה ושמחה שהיא אחותה (הם מבינים).

ובכלל, כשאת תהיי רגועה ונינוחה, שניהם ירגישו את זה ויגיבו בהתאם

כדאי לקחת עזרה בטיפול בבית (נקיון, כביסה , כלים)

 

זה גם ילדים שלו

לא אהבתי את הציניות. זו תשובה לדעתי כנה וכדאית.

שנה שעברה בדיוק ילדתי את הקטן שלי שחוגג השבוע שנה (13 חודשים) ואחיו היה בן שנה ושמונה חודשים

 

כשהייתי ללא בעלי בערבים אין מצב שהייתי בלי עזרה

בשעות 17:00-18:30

 

לקחתי ילדות קטנות לשעה וחצי הקריטיות האלו , אפילו הייתה  לי ילדה בת 8 מדהימה שהייתה באה לפעמים

 

לימדתי אותם לנדנד את העגלה כשאני מקלחת את הגדול, או לשבת בכיסא נדנדה עם הקטן ולערסל אותו , אחת אפילו תמיד הייתה מצליחה להרדים אותו על הכתף שלה..

 

או לעשות בועות סבון לגדול בזמן שהוא באמבטיה ואני מניקה את הקטן

 

הייתי משלמת להם כ10 עד 15 שקל וזה היה בשיבלם ימבה כסף וגם זמן כיף,ובשבילי הקלה עצומה, ולקטנים הגיע היחס המגיע להם

 

הסדר יום שלהם היה חשוב לי מאוד וגם להם

 

ב17:00 הייתה מגיעה מישהי והייתה עוזרת לי במדרגות להוריד אותם לגן שעשועים, היינו שם תמיד כחצי שעה, אני עם הגדול משחקת והילדה יושבת ליד העגלה או ההפך . ב17:30 חוזרים אני מקלחת את הגדול הביביסיטר שומרת על הקטן, היא נכנסת עושה בועות לגדול, אני עם הקטן, מתחלפים אני מוציאה אותו מהאמבטיה  מלבישה וטקס שינה, הילדה הייתה עם הקטן , ובדרך כלל הגדול כבר היה ישן ב18:30 משחררת את הביביסיטר , מקלחת לבד את הקטן  או יותר מאוחר עם בעלי

 

האמת עד היום אני משתדלת שיהיה לי עזרה בשעות האלו, למרות שגדלו קצת , עדיין תינוק בן שנה ופעוט בן שנתיים ו9 חודשים זה לא פשוט טקס השינה שלהם

 

הקיצור לא להתבייש לבקש עזרה ממשפחה או יותר פשוט לדעתי זה לשלם על עזרה

 

 

היא תסתכל על אחותה מתקלחת...זה עזר לי מאוד!!!

 

חוץ מזה אם היא בוכה את יכולה לראות את הסיבה לכך- דבר שירגיע אותך ותדברי איתה ,

 

לדוגמא: " נפל לך המוצץ - אמא תכף תבוא אחרי שאסיים את המקלחת" תוך כדי שאת מקלחת

 

את הקטנה (כמובן לשתף את הגדולה) 

 

עוד דבר אפשר לקלח קודם את הקטנה, בד"כ הם נרדמים מיד..ואז פתרת את הבעיה

 

היום הקטן כבר גדל הוא בן  1.4 אני מקלחת אותו קודם שמה אותו במיטה עם מוצץ, ספר/ משחק הוא ממתין בסבלנות 

 

עד שאני מקלחת את אחותו.. מוציאה אותו מהמיטה כשסיימתי לטפל באחותו 

 

שיהיה בהצלחה.. ומזל טוב

לא רוצה להלחיץ - אבל צריך לבדוק רעלת הריון... גשי לאחות ובדקי שיבדקו לך לחץ דם+ חלבון בשתן.

אחד הסימנים של רעלת זה נפיחות בגפיים. חוץ מזה - איך את מרגישה?

 

יש לך כאבי ראש או סימנים אחרים?

זה טבעי שבסוף הריון יש יותר משקל על הרגל ולכן הנפיחות.במיוחד אם עומדים או מתאמצים הרבה.

רק מה שחשוב זה לשים לב שזה רק מעט.
שימי לב אם אחרי מנוחה או שינה זה טיפה יורד-אז זה בסדר.
ואם לא ואם
זו בצקת יותר רצינית ,בעיקר אם היא מלווה גם בנפיחות בידים או בפנים-אז חשוב מאוד להבדק.

ורק ברגל אחת..

חוץ מזה אני גם מרגישה טוב ב"ה, והאמת בדקתי בדיוק לפני שבוע לחץ דם ושתן והיה תקין (בד"כ הלחץ דם שלי די נמוך, שבוע שעבר זה קצת עלה, ז"א נהיה נורמלי.. )

חשבתי אם יש חלילה רעלת, אז גם יש יותר סימנים וגם יש יותר נפיחויות ופה זה סה"כ בכף הרגל קצת למעלה..

ושמתי לב גם שהרמתי קצת את הרגל אז זה נרגע, ז"א עוד נפוח קצת אבל פחות לוחץ, גם בבוקר זה פחות זה התחזק לי היום נראה לי באמצע היום כשעמדתי יותר.. (בכלל רוב היום האמת אני יושבת, ככה זה בעבודה שלי)

 

תודה לכן!

ממליצה בכל זאת לבדוק בהזדמנות לחץ דם וחלבון בשתן.
ואם מחמיר אז להיבדק ולא לחכות אפילו יום...

שיותר נפוח ברגל הזו? או שמתפשט לעוד מקומות או משהו כזה?

לא משתפר במנוחה וכו'
דבר נוסף תשתדלי להיות כמה שיותר עם הרגל למעלה (לישון עם כרית מתחת למשל) להשתדל לא לעמוד הרבה מידי וכו'
וגם אם יש גירודים/כאבי ראש..

וחלבון בשתן

אם יש לי מדי
פעם טיפה בצקת
בערב אני צריכה לבדוק?

ואני מדברת על בצקת שיורדת בבוקר..

שזה אכן תופעה נורמלית של ההריון.
לי היה ואפילו בכל הרגל ניגשתי חד פעמי לבדיקת לחץ דם חלבון בשתן ואמרו שזה תקין.
פשוט בודקים כיון שרעלת הריון זהו אחד התסמינים שלה יחד עם לחץ דם גבוה, חלבון בשתן. ברגע ששוללים אין סיבה לדאוג.
כי שוב נורא נפוץ .

ז"א זה כבר לא כאב או לחץ, ובערב מדדתי בבית לחץ דם וב"ה היה תקין.

רק רציתי לעדכן

 

שבת שלום!

ורק בשורות טובות!

תרגישי טוב!

אם זה רק ברגל אחת - תגשי לאורתופד.

אם זה בשתי הרגשליים - תגשי לרופא משפחה או לרופא נשים. כנראה תצטרכי לעשות בדיקות. אבל לפני זה - תבדקי כמה את שותה. יתכן ומדובר פשוט בבצקות מחוסר שתייה.

הוצאתי את הקרשים התומכים ולמכונת כביסה.

יצא חדש.

את הגגון אי אפשר לפרק ולכן פתחתי ושיפשפתי..

וברזל..

בגלל שזה נילון זה מתיבש ממש מהר

עד כמה שהבנתי, מעולם עוד לא קרה שדם טבורי שנשמר באופן פרטי כזה הציל חיים, למרות שהמוני הורים בכל העולם משלמים על זה הון תועפות והמוני ילדים חולים לא עלינו וזקוקים לתרומה כזאת – בינתיים זה לא עובד. להבנתי מדברים כרגע על טכנולוגיות עתידיות, על דברים שמנסים לפתח, להמציא, שאם אי פעם תימצא הדרך להציל ילד עם שימור כזה, אז שתהיה אפשרות. כרגע יש כמה בעיות קשות בתחום: למשל שמנת דם מתינוק אחד היא מועטת מכדי שתהיה לה משמעות אם לא מצרפים אותה לעוד מנות, ושתרומה עצמית היא חסרת משמעות לרוב המחלות המדוברות (בגלל שני אלה, שימור הדם הציבורי הוא סיפור אחר לגמרי, אבל מעטים מאוד בתי החולים שזה קיים בהם).

אז אני לא אומרת שאין שום סיכוי בעולם שתהיה בזה תועלת, אני לא נביאה, אבל אם כבר לעשות השקעה כספית גדולה לטובת בריאותו העתידית של הילד, אני יכולה לחשוב על כמה אפיקים הרבה יותר מוכחים, דברים שידוע וברור שהם מועילים לבריאותו של הילד לאורך שנים. הנה מעט דוגמאות:

1. לממן לאמא חופשת לידה ארוכה יותר. זה בוודאות בעל משמעות רבה לבריאותו הרגשית והפיזית של התינוק ולהתפתחותו.
2. אם וכאשר מוציאים למסגרת, הרבה פעמים המסגרת שמאפשרת טיפול יותר אישי וקשוב היא גם היקרה יותר. זה דבר ששווה מאוד לחסוך אליו.
3. הנקה היא ממש בוודאות בעלת השפעה ארוכת טווח על בריאותו של הילד, אבל לעתים צצות בעיות ואז היא מצריכה השקעה כספית לא מבוטלת בחודשים הראשונים (לייעוץ וכל מיני עזרים) – גם לזה בעיניי כדאי להיערך כלכלית מאוד.

אלה ועוד הם אפיקים טובים להשקעה כלכלית בבריאות התינוק, בעיניי

אז אם הבנתי נכון .
התהליך עוד בפיתוח. ואין באמת סיבה לכל ה׳כאבי-ראש׳ .
אבל במידה ונחשוב על הכיוון של ׳ציבורי׳.
זה בעצם כמו לטרום דם. ( שזה חשוב!)
רק שלא בכל בית חולים ניתן לעשות זאת.
נכון?

רבים אומרים שחשוב להתעכב עם חיתוך חבל הטבור, ולאפשר לדם הטבורי לחזור אל התינוק. אם אמנם כן - זה סותר גם תרומה לבנק ציבורי...

 

בעין כרם פעם תרמתי דם טבורי לצורכי מחקר אחרי שניתקו את הטבור. הציעו לי את זה על המקום והסכמתי.

כל מילה

באחת הלידות בשערי צדק, עברה בחדרי הלידה שהציעה לתרום דם טבורי לבנק הציבורי.

ודאי שהסכמתי.

זה דרש ממני למלא כמה פרטים

ומיד אחרי הלידה קראו לה שתבוא לקחת דם מהשליה.

לי לא הזיז ויכול רק להועיל.

אבל מאז ילדתי שם עוד פעמיים ואף אחד לא בא להציע זאת, אז אין לי מושג איך זה עובד...

זה יכול לעזור ולהציל חיים של ילד או אדם שחולה ל"ע במחלה. (מהכרות מקרוב!)

בסוף לא יכולנו לתרום כי היה לי חום בלידה.

אני חושבת שזה חשוב. זה יכול להציל חיים וזה לא עולה לך כלום. אז למה לא לתרום משו שאם לא תתרמי ייזרק??

כי יודעים לשמר (להקפיא) אבל לא יודעים להפשיר בצורה ראויה לשימוש,

ובגדול, מקוים שבעתיד יבינו איך להפשיר אז לכן ממליצים.

מהסיבה הזאת לדעתי עדיף לתרום למישהו שיוכל להיעזר בזה היום- זו הצלת חיים ודאית

בניגוד לשימור עצמי שאולי כן ואולי לא (ושוב, אם בכלל)

ויש לציין שלי באופן אישי לא הציעו בבי"ח, אבל ילדתי בשבת אז אולי זה קשור.

בפרטי: את צריכה לברר מול החברות למי בדיוק זה מיועד ולכמה שנים, כי בפועל הם שומרים רק לילד הספציפי הזה ורק ל-20 שנה ואם זה יתאים למישהו אחר מהמשפחה הם לא יתנו. את קונה ערכה מהחברה ומביאה לחדר לידה למיילדת.

 

בצבורי: יש למד"א וצריך לברר באיזה בתי חולים הם לוקחים, ויש של עזר מציון ו"בדמייך חיים" שהם עובדים גם עם שערי צדק אבל לא בסופי שבוע (מיום חמישי ועד ראשון) כי תהליך ההקפאה דורש יותר מיום אחד וכלול בחילול שבת.

 

 

(ובסוף צריך עוד מאה ואחת תנאים כדי שזה יתאים, לידה ללא חום וללא סיבוכים (ניתוח אפשרי) כמות דם מספקת, בדיקות דם של האמא לוודא שאין מחלות למינהם ועוד....)

אצלי הרופא עד שבוע 10 לאעושה בטני.

7 זה באמת קצת מוקדם..

אבל דם בדיקה פנימית זה באסה, אבל זה לא נורא..

בהצלחה ורפואה שלמה!

יהיה טוב בעז"ה.

זה הריון מאד יקר שהגיע אחרי כמעט 4 שנים...

ונחכה בביטחון ובאמונה לה' לאחרי פסח... ואז נעשה בדיקת דופק.

הרי כואב לך, וגם בלי קשר- גם את צריכה להיות יקרה לעצמך, למה את צריכה לסבול?

אני לא מתכוונת להטיף לך חלילה, רק...תשמרי על עצמך!!

ושיעבור בשלום ובידיים מלאות בע"ה!

ואולט' בטני יש סיכוי גדול שלא יראו כלום ואני לא רוצה סתם להיכנס ללחץ.

וזה לא כואב ברמה קשה, רק קצת, בא והולך.

אז חוץ רחמי זה בטוח לא. ואם זה לא, אז לא יעזור כרגע לבדוק.

עד שאת מוכנה לסכן את ההריון הזה?

 

אם את חושבת שצריך לראות רופא- לכי לרופא ומה זה משנה איזה בדיקה צריך לעשות?

אולט' פנימי לא מסכן כלום, חוץ מזה שזה לא נחמד וקצת מביך.. 

 

תחליטי מה יותר חשוב לך, ואיזה מחיר את מוכנה לשלם על מה שחשוב לך....

אני עשיתי בשבוע 6 וראו מצוין בבטני 

(בשבוע 5 ראו שק בלי דופק והיא אמרה לי לחזור עוד שבוע וכך היה...)

הבעיה היא שאם הביוץ היה קצת מאוחר אז עלולים עדין לא לראות דופק ולהלחץ סתם

(זה מה שהיה לי- הייתי בטוחה שאני בשבוע 7 ולכן הגעתי...)

אם את לא רגועה- אולי כן שווה להבדק

(אני הולכת וחוזרת בן אדם אחר למרות שהכאבים לא משתנים...

כשיודעים שהכל תקין, הרבה יותר קל להתמודד...)

בשורות טובות ושתצאו בידיים מלאות!!

אצל נשים רזות אפשר לעשות מוקדם אולטרסאונד בטני ולראות

אצל מלאות עד שבוע יותר מתקדם צריך פנימי

וזה לא כל כך נורא- מניסיון רב..

 

האמת שגם אם קורה משהו אי אפשר לעשות כלום בשבוע כזה. להתפלל ולקוות לטוב..

בשורות טובות ותרגישי טוב!

 

אם זה מרגיש פחות או יותר אותו דבר, זה נורמלי בהחלט.

 

מהתיאורים שלך נשמע שזה כאבים רגילים של תחילת הריון, אבל אני לא מומחית...

 

 

 

בדיוק כמו כאבי ביוץ!!

שיהיה בשמחה וביידים מלאות בע"ה!!

בסוף ילדתי בשבוע 42... מתי שהוא צריך לצאת הוא יצא...אל תחשבי כל רגע על הלידה... תעשי דברים כיפיים.. תנני תבלי..ותרפי וזה יבוא בעז"ה!!! בהצלחה!!!

אפשר להסתובב ככה גם חודש..
שיהיה בעיתו ובזמנו ובקלות

ואח"כ זה כבר נדיר...
בעיקרון לא הלכתי לרופאת נשים כי אין לי כאבים או משהו כזה.. יש עניין ללכת להיבדק?
ועוד שאלה.. זה לא מסוכן מבחינת זיהום?
תודה רבה על התגובות!

תזכו בע"ה לגאולה גדולה!

הלוואי שה׳ ישמע תפילותיי בחודש ניסן, זה גם יוצא יום ההולדת שלי

מצטרפת ל"מתפללת..." הרבה תפילה והעיקר בנחת.

ובעז"ה שבקרוב תבשרי בשורות טובות! ושהחודש הזה יהיה החודש של הגאולה

יש עניין מיוחד להתפלל תוך כדי ליל הסדר ובמיוחד בחצות הלילה של ליל הסדר.

כדאי להכין מראש רשימה של כל מה שאתן זקוקות לו לישועה בכל התחומים.

לבקש על הכל רוחני וגשמי. שהקב"ה יגאל אותנו מכל המיצרים האישיים המציקים לנו, 

וכמובן תמיד להוסיף להתפלל גם על האנשים הקרובים, ועל כל עם ישראל.

עניין מיוחד להתפלל על הבנים שילכו בדרך ישרה של יראת שמיים וקיום מצוות.

גאולה פרטית וכללית לכולנו!

יש לי תינוקת בגיל שלך בדיוק.

אני כבר לא קוראת לה תינוקת האמת, היא כבר מבינה מתנהגת כמו גדולה...

והיא אוכלת מטרנה בבוקר, ולפעמים בערב.

וזה מספיק חלב.

אפשר לתת ארוחות כמו ירקות , פירות.

זה גיל מצויין להפסיק הנקה אין לך מה להיות עצובה...

 

היא עוד צריכה מטרנה / הנקה כמה פעמים ביום.

 

היא אוכלת, ירקות, פירות, בשרי, פחמימות, ביצים.. בקיצור אין משהו שלא..

הייתי מכריחה לינוק או עושה שמיניות באויר. במיוחד אם הוא אוכל מוצקים טוב.

או להתקלח יחד .אם את בכל זאת בהריון אולי משהו בחלב השתנה והיא מרגישה...

היה לי אותו דבר בערך בגיל שנה, וממש הצטערתי, כי ממש רציתי להמשיך להניק, במיוחד שזה היה אחרי ילד שלא ינק...

הוא פתאום כמעט הפסיק לגמרי, והיו כמה ימים של דקות בודדות...

ממש התפללתי על זה, בכיתי לה'...

והוא פתאום משום מה חזר לינוק... והמשיך במרץ עד שנה ו10 חודשים...

אני לא איזה צדיקה נסתרת, אבל כנראה ה' חיכה לתפילות שלי על זה...

אולי זה בגלל זה.

כשחולים לא תמיד יש תיאבון

ואם היא מצוננת אז בכלל...

תנסי שוב ואל תתייאשי.

 

לא מצוננת, וירוס של חום גבוה (פעם אחרונה שמדדתי 40.3) 

 

וזה התחיל לפני שהייתה חולה

 

אנסה, אתן מעודדות אותי לא להתייאש!

לפעמים טעם החלב משתנה, מסיבות הורמונליות (ביוץ, מחזור, הריון, גלולות חדשות...)

ולפעמים משינוי משמעותי בתזונה.

 

כדי לחשוב אם אחד משני הנ"ל קרה לאחרונה. אם כן, יתכן מאוד שזו הסיבה, ובע"ה זה יעבור...

 

ממיצה בנתיים לשאוב חלב, לפחות קצת, כדי שהגוף ימשיך לייצר חלב, למרות שהיא לא יונקת כרגע...

 

בהצלחה רבה!

והסתבר שהיה דלקת אוזניים

מבינה אותך

זה קרה לי לחצי יום בלבד ואני זוכרת כמה נבהלתי.

זוהי עובדה

תודה לכן על התמיכה והעצות. נראה מה יהיה הלאה...

גם אני התעייפתי וגם הוא כבר היה פחות בעניין (הוא היה בן שנה ומשהו).

התחלתי להוסיף בקבוק ולאט לאט ההנקה ירדה.

נדמה לי שאומרים שהטעם משתנה בהריון ויש תינוקות שמפסיקים בעצמם לאט לאט בגלל זה.

 

אבל אני יודעת שי כאלה שממשיכות להניק אפילו עד לסוף ההריון וגם אחריו (הנקה של שניים...)

והבנתי שאולי זה בגלל השילוב של השניים והעומס על הגוף.

היונק היה בן כשנה וחצי ו"מכור" להנקה כהרגעות וכתזונה

עקרונית הייתי ממשיכה, לא הלחיץ אותי הרעיון

אבל הכוחות נגמרו...

לאט לאט הצלחתי בסוף להוריד מינון ולהפסיק.

הנקתי רק בשבועות הראשונים של ההריון-

ולאט לאט הרגשתי שזה פשוט מתיש אותי..

גם ההריון מחליש וגם ההנקה הוסיפה לזה אז החלטתי בלב שלם להרפות מזה.

[הבן שלי גם ככה היה יונק רק לפני השינה אז באופן טבעי זה נגמר..]

 

האחות בטיפת חלב ממש עודדה אותי להמשיך אבל הרגשתי שזה לא שווה את העייפות הגדולה..

 

ב"הצלחה!

עד חודש שלישי, מכירה כאלו שמניקות כל ההריון.
אם ההריון תקין בלי דימומים ושימרה אין בעיה
תקבעי תור סביב שבוע 8 לראות בע״ה דופק באולטרסאונד
בשעה טובה!!

כדאי להתחיל עכשיו עם פרנטל וברזל או שגם במקרה כזה לחכות?
(כרגע אני לוקחת חומצה פולית עם תוספת בי 12)

התור לרופא יהיה רק אחרי פסח.

ואת צריכה יותר כי גם העובר וגם היונק מקבלים ממך,

וואו, איזה עושר!

 

עד שהקטן הפסיק מעצמו לינוק. (בערך באמצע ההריון) כנראה כי נגמר החלב.

 

אבל זה מתיש ממש!

 

 

 

אם כן, סביר להניח שזה בגלל זה (בייחוד אם לקחת כמות גדולה).

מצד שני, אם עברה כבר חצי שנה זה אמור להשתפר.

 

אני הלכתי לרופאת נשים בעקבות הכאבי מחזור של הכדורים והיא טענה שאין כ"כ מה לעשות..אבל אני מניחה שיהיו כאלה שייתנו לזה פיתרון. אז לדעתי אם זה מאד מפריע לך את יכולה לבדוק את העיניין אצלה.

 

לגבי השאלה השנייה- בד"כ נותנים כמה בדיקות דם לפני החתונה כדי לראות שלא חסר משהו בגוף, אז אם לא עשית-מומלץ לעשות וללכת לרופאה כדי לקבל הפניות.

באופן עקרוני, המחזור החודשי מושפע מהליכים נפשיים ורגשיים, כך שלפעמים החתונה משפיעה על המחזור ומשנה אותו במקצת...

אבל, אם את סובלת מכאבים חזקים שלא היית רגילה אליהם בעבר, והדבר נמשך כבר תקופה לא קצרה, אני הייתי קובעת תור לרופאת נשים על מנת לבדוק, יתכן והיא תוכל לעזור (ויתכן גם שלא...)

בכל מקרה, זה נשמע נורמלי (לדעתי הלא מקצועית)

 

האם ישנם שינויים נוספים (באורך המחזור, או הדימום, בכמות, באופי של ההפרשות...)? אם כן, כדאי לציין זאת בביקור אצל הרופאה (אם תחלטי ללכת...)

 

לגבי הנסיון להיכנס להריון- חצי שנה זה נורמלי לגמרי ולא מצריך שום התערבות. (אכן מקובל לומר שאחרי שנה כדאי לבדוק מה המצב..)

אלא אם כן יש משהו שמטריד אותך בעניין (מחזורים קצרים במיוחד, דימום ארוך במיוחד, הכתמות רבות...)

 

 

בהצלחה רבה!

מאז החתונה (התכווצויות לא נעימות...) אבל ב"ה אחרי הלידות הוא לא מורגש... מאחלת גם לך...

אני שמעתי שד"ר חנה קטן אומרת תמיד לפני שנתיים- לא לבוא אליה...  בהצלחה ותרגישי טוב בע"ה!!

זה תמיד טוב ללכת לבדיקה שגרתית ועל הדרך לעשות בדיקת פאפ - בדיקה שמצילה חיים.

אבל בשביל זה הולכים לאחות ולא לרופא.

אפשר לבקש מרופא משפחה הפניה לבדיקות דם כלליות וספציפיות לפני הריון

(CMV, אדמת וכדו')

וחשוב חשוב- לקחת חומצה פולית! אפשר לבקש בבית מרקחת ללא מרשם רופא.

מעבר לזה, אין צורך ממשי ללכת לרופא כרגע. שיהיה בהצלחה!

"להיות לאם" ו"ליד-ה" הם ספרים מומלצים לקראת הלידה וברוח יהודית.

 

קורס הכנה ללידה- מתחילים סביב שבוע 28-32

אני גם ממליצה על 'להיות לאם'..מאוד עוזר לקבל מידע לקראת מה הולכים.

ליד-ה'-
שמעתי המלצות. אני אישית ממש לא התחברתי..
.זה פחות שם דגש על הצד הפיזי.יש הרבה דגש על הרפיה ואמונה- שאם את מתחברת אז יופי!

אני לא יודעת באיזה מסגרת את עושה קורס-
אני ממליצה לעשות כמה שיותר מאוחר.
יש דברים שצפים רק כשמתקרבים ללידה-חששות,רגשות,שאלות..
כשמתחילים מדי מוקדם אז זה רק תאורטי..זה 'לדבר על'...
ולפעמים זה גורם לפחדים..כי יש יותר מדי זמן לחשוב..

תלוי כמה מפגשים מדובר..

אנחנו מאילוצים התחלנו
קורס מזורז פרטי מאוחר-בשבוע 35..ובסוף זה מעולה לנו. זה עוזר בהכנת הנפש שכבר מתחילה להרגיש שזה קרוב..

אבל זה אישי..
באופן כללי ההמלצה היא מאמצע שביעי והלאה..

אני רוצה ספר שמתעסק בזה..

תודה על התשובות, את הספרים אפשר למצוא בחנות ספרים רגילה? מישהי יודעת?
ובקשר לקורס אנחנו נעשה כנראה משהו פרטי ובאמת נראה לי שעדיף כמה שיותר קרוב ללידה. אם למישהי יש גם רעיון למישהי שעושה קורס פרטי באזור השומרון/ בנימין אשמח.
תודה לכולם על העזרה

ממליצה על לראות את הנולד - גם פיזי, גם נפשי, גם אמוני - ממש מקיף ומחזק!

ואם את באזור המרכז - יש לי גמ"ח לקראת לידה - יש בו ספרים, דיסקים ועוד.

מוזמנת לפנות במסר.

ב"הצלחה!

ובאופן כללי נראה לי שכדאי להתייחס לשבועיים האלה בכל חודש כאילו יש בשעה טובה הריון: להתנזר מאלכוהול, לברר על תרופות כשיש צורך, להתרחק מאוד מאוד מסיגריות... כי אם אכן יש הריון, אלה הם בדיוק השבועות הכי הכי קריטיים, ממש תחילת יצירת הרקמות הבסיסיות ביותר...

ימלא ה' משאלות לבך לטובה

דווקא בתקופות של רצון להריון, נראה לי לחשוב שבועיים בחודש בצורה כזאת - מכניס אותי ללחץ מיותר. כל עוד אין איחור במחזור - אני מתנהגת רגיל. וכן הייתי תורמת.

אולי דברים אחרים שמסכנים את ההריון יותר , כמו קרינה של צילום רנטגן - הייתי משתדלת שלא. תרומת דם לא נשמע לי קריטי אם את מרגישה טוב לגמרי.

..............

שיהיה חג שמח ורגוע לכולם!

 

שמישהו ידבר עם האחראי, כי לי כבר נגמרו המילים.

תעשי בדיקת דם יום יומיים אחרי האיחור במחזור.

 

זה גם חינם כימדומני

אפשר לבדוק גם שלושה ימים אחרי האיחור (ועדיף שבוע)

מקלון הזהב.

אצלנו מוכרים את "תשובה כנה" גם במכולת.

בשלב זה לרוב תהיה תשובה שלילית (אפילו במקרים של הריון), פשוט כי ההריון צעיר מדי, וזה סתם מאכזב.

 

או שתהיה תשובה חיובית מאוד בהירה, ואחרי כמה ימים יופיע דימום (הריון שהתחיל אבל לא נקלט כראוי והפסיק), אלמלי הבדיקה האישה לא היתה יודעת על כך בכלל (הדימום נראה כמו ווסת), ולפעמים זה עדיף בהרבה.

 

 

אבל, אם לוקחים את כל הנ"ל בחשבון, אפשר לעשות בדיקה גם לפני האיחור. ולהתייחס לתשובה בעירבון מוגבל (לשני הכיוונים)

אני זוכרת שהייתי ממש במתח וכל יום שהייתי צריכה לחכות בקושי זז (במיוחד שכבר היו אצלי כמעט כל הסימנים להריון) אז עשיתי בדיקה 5 ימים לפני, ולא היה כלום. ו-3 ימים לפני היה פס חלש וזה כ"כ שימח אותי שממש שמחתי שעשיתי את הבדיקה מוקדם.

מקסימום ידעתי שייתכן שזה יהיה מוקדם מידי וצריך לחכות עוד קצת, אבל למה להתאכזב? זה באמת יכול להיות מוקדם מידי.

 

אין לי מושג לגבי מה שכתבת (בעיניין הקליטה להריון) אבל בלי קשר  גם אם עושים שבוע אחרי האיחור ומגלים שיש הריון תמיד צריך להתפלל על ההמשך.

הרופא היה מממש עדין וביקש רק לעקוב אחר הגדילה?

שסטיה של שלושה שבועות לכאן או לכך אינה צורך לדאגה.

לא הייתי דואגת, אבל אם המליץ לעקוב- כדאי לעקוב.

לא מעט פעמים מדובר גם בטעות- מספיק אי דיוק של הטכנאי במילימטר או שניים כדי לתת תוצאה שעלולה להלחיץ...

הכל בסדר רק הבטן קטנה? מתאימה לשבועות קודמים ?

רק הבטן מתאימה לשבועות קודמים, בדיוק כך!

של שבועיים בהערכה לשני הצדדים... לא הייתי דואגת יותר מידי בעיקר אם הרופא לא ציין משהו... בטח יעשו לך בבדיקה הבאה מעקב לראות שהבטננונת ממשיכה לגדול יפה..

??

 

בטן קטנה ז"א שהעובר רזה ?

צריך שכל המדדים יהיו מתחת לאחוזון 10.

את לא ציינת את האחוזון אבל בדרך כלל הבדל של שבועיים זה עדיין מעל אחוזון 10. ובכלל מדובר רק במדד אחד וכל שאר המדדים תקינים = העובר גדל תקין.

כך שנשמע שאין שום מקום לדאגה.

 

לכי בקלילות לעשות או"ס אצל רופא או טכנאי אחר או חכי שבועיים ותעשי סונר חוזר - אולטרסאונד אינו דבר מדויק.

הערכות המשקל והגודל - הם הערכות. וההערכות משתנות חופשי בין רופא למשנהו ובין מכשיר למשנהו.

אחוזון 50..כך כתוב בדוח

 

הלוואי שכך! שאין סיבה לדאגה

 

זה הריון ראשון ואני ממש לא יודעת איך להגיב

 

 

והוא פשוט נולד רזה..

באמת , רזה!????

 

אבל שנינו לא רזים..כאילו בנויים כאלה!

 

לא דקים...מהרזים הבולטים...

 

אז איך הוא ככה?

 

מעניין ...

 

 

אל תדאגי.. היום הוא בן חודשיים ולא כ"כ רזה;)

ואח"כ היא הייתה קטנה עוד טיפה...
והיא פשוט נולדה 2.525...
וזה לא קשור למשקל שלכם עכשיו אלא לכמה נולדתם/נולדו אחרים במשפחה..
(אצלנו במשפחה יש כמה וכמה שנולדו מתחת ל3 קילו אז לא דאגנו כ"כ)

שאינו רוצה להלחיץ אותי אבל כדאי לעקוב בהמשך על הערכת משקל

לפעמים , כך אמר , מיילדים מוקדם כדי לתת לעובר לגדול טוב יותר..

בחוץ..

זה ממש מוקדם , בסך הכל שבוע 27..

יש דבר כזה ?

התיאור הזה שאת מתארת הוא על הפרעת גדילה המכונה IUGR - כשכל המדדים קטנים מאחוזון 10 .

ואז עוקבים וכו'

עובר באחוזון 50 וכל המדדים מעל אחוזון 10 - אפילו צומי הרופאים בקושי נותנים לו....

 

יש כאלו רופאים... אני רצתי למומחה להריון בסיכון אחרי שמומחה לאו"ס הודיע לנו ש"הכליה הימנית של הילד הרוסה לגמרי ולא נורא אפשר לחיות מצוין רק עם כליה אחת".

המומחה לא הבין מה הוא רוצה מחיינו. היתה הרחבה בינונית של הכליה - אבל היא היתה תקינה ופעלה לחלוטין.

אחרי הלידה הגענו למיפוי כליות מרוב לחץ. ואיזה יופי ש-2 הכליות עבדו.....

אבחנה שלא קשורה בי כלל?

 

 

הכל הכל תקין אחוזון 50... גובה/משקל תואם לווסת אחרונה הכל..

 

 

שהוא צריך דחופ משקפיים

 

ודחופ!

 

שמחה לשמוע שהילדה.. בריאה ושלמה

הריון ראשון הכל מלחיץ ואת לא צריכה לשמוע דברים כאלה בגלל שהבטן קטנה בשבועיים ובאחוזון חמישים.

אין לך שום סיבה לדאגה מהממצעים הללו, העובר בגדר הנורמה. העוברית שלי לא התאימה אף פעם לשבועות שלה, כל מדד לכיוון אחר והיא יצאה בריאה ומושלמת. ושום רופא לא התייחס אצלי לסטיות האלה בכלל.

העיקר "לכסות " עצמם"... אמר : " אני חייב להגיד"...

 

יופי! ומה עכשיו!...

 

תודה על החיזוק!

 

ב"ה! הכל טוב!

לא צריך לדאוג, זה יותר מזיק לעובר

 

לפעמים זו טעות באולטרסאונד (נגיד שהבטן בעצם קטנה בשבוע וחצי אבל גם האיברים האחרים קטנים בכמה ימים ואז הכל ביחד זה בסדר גמור)

 

אנחנו תמיד צחקנו בהריון הראשון שיצא לנו ילד נמוך עם ראש גדול וזרועות ענקיות, (כי ככה אמרו באולטרסאונד)

החמודי שלי פרופורציונלי לחלוטין מקסים ומהמם ב"ה!

 

הכל זה רק הערכה, תבואו עוד שבועיים לעוד הערכה ותראו מה יהיה המצב אז.

גם במקרים שמחליטים ליילד מוקדם מדובר על תחילת חודש תשיעי, ממש לא שבוע 27..

 

כנראה שכולכן יודעות דבר או שניים וטוב שכך!

 

אני פחות דואגת עכשיו!

 

בהמשך נעשה שוב , הערכת משקל..

 

תודה רבה רבה

לראות בע״ה שהכל בטווח התקין.
אם עוד דברים יהיו קטנים והעובר לא יעלה במשקל
החשש זה iugr ומדובר על יילוד מוקדם
סביב שבוע 37.
כרגע אין מה להילחץ תאכלי תשתי ותנוחי
יהיה בסדר בע״ה צריך בדר״כ עוד ממצאים

בשבוע מוקדם ללא צירים, קסרי חס ושלום?

 

שיתן לכל העוברים היהודים היקרים והיקרות לגדול בשקט שם..

 

ובבריאות בזמן ללא זרוזים..שיצאו בריאים ושלמים אמן

ושותה.. ממש ילדה טובה..

 

העובר גם לא נמוך כלל 36 ס"מ...

 

ממש גבוה!

 

הצד שלי כזה , אחי מאוד גבוה ורזה.. מי יודע!

וזה מרחק של 4-5 שעות נסיעה.

 

מקווה לא ללדת באמצע הדרך.

 

ואני אותו שבוע שלך בדיוק.

צריכה לנסוע מירושלים לאזור הצפון לכל החג.(אהיה אז בשבוע 38)

 

אם זו לידה ראשונה - קשה לדעת מתי היא תתחיל ומתי היא תסתיים, למרות שלרוב היא לוקחת שעות רבות מהפתיחה עד ללידה (ולכן יהיה לך אולי זמן התארגנות)

 

אם זו לא לידה ראשונה - את יכולה לשער אם כדאי לך לנסוע לפי השבוע שבו את בד"כ יולדת...

 

העצה שלי - אל תחליטי עכשיו. תראי איך תרגישי אז ואם יהיו לך סימנים המבשרים לידה מתקרבת..

 

בהצלחה חמודה!

לא נסעתי שבת לחמותי למרות שהיא גרה קרוב כי ידעתי שאם אני אצטרך ללדת בשבת אני ארצה את אמא שלי.

ובכלל-

נסיעה ארוכה?

איך??

אם צריך לשרותים? ואם כואב לך וךא נוח לך?

 

בנסיעה באוטובוס, תמיד כל נוסע יכול לבקש מהנהג עצירה להתפנות. והנהג חייב לעצור (כמובן לא באמצע הכביש...)

 

לא יודעת מבחינת נשים איך זה הולך, אבל יצא לי לא פעם אחת לסוע באוטובוס שאחד הגברים ירד רגע למאחורי תחנה בצד הדרך...

 

 

 

ולגבי שאלתך- אני מאלה שממשיכות את החיים כרגיל עד שסימני הלידה מגיעים. לא יודעת אם זה חכם, ככה אני. (ובאחת הלידות יצא לי להשאיר את אחיי שבאו להתארח אצלנו שבת, ולסוע ללדת...)

וביקשתי מהנהג לעצור

והוא עצר בתחנת דלק בלי לצייץ

מה שכן זה לא היה כל כך נעים

הריון ראשון ואוטובוס מלא גברים חרדים

אי אפשר לדעת, הלידה יכולה פתאום להתחיל ויכולה גם להמרח, תמיד תוכלי להזמין אמבולנס לכל מקום שתהיי... בהצלחה!

זה לא מה שמפריע לי. אני אסתדר עם הנסיעה.

החשש הוא מללדת דוקא ביום שניסע. ולא פה ..

רוצה להיות כמה שיותר בבית לפני שמגיעים לבי'ח..
ומעדיפה את הבי'ח שפה,קטן ואינטימי..בתי חולים ענקיים כמו בי-ם מפחידים אותי.
וגם שם אחרי הלידה זה יבאס אותי להיות רחוקה מהמשפחה ומאמא..

בקיצור....רוצה ללדת פה!

הממ..טוב..נראה איך ארגיש יותר קרוב..

אם תצטרכי ותחליטי בכ"ז ליסוע-

ביקןר חולים הוא קטן ןאינטימי. אני ילדתי שם והיה מדהים

לידה בדרכ לא מתפתחת בשלוש שניות, לוקח לזה זמן.

וד"א אם אני לא טועה, נהג האוטובוס אכן מחויב לעצור אבל לאו דווקא לחכות לנוסע... נקודה למחשבה.

אני בעיקר קוראת סמויה פה..

וזוכרת את תחילת ההריון שלך. חסדי ה'!! באמת מרגש.

שבע"ה תהיה לך לידה טובה ומבורכת!

עבורך

אז תראי איך את מרגישה כי בד"כ בימים שקרובים ללידה כבר מרגישים עיפות נוראה ותשישות עכשיו זה רחוק מידי כדי לדעת מה יהיה שבת הבאה.

 

חחח זה מזכיר לי אותי מתחילת תשיעי לא נסעתי לחמותי  (כי את הגדולה ילדתי בשמיני) ורק לקראת סוף תשיעי הבנתי שזה ממש לא הולך להיות כמו ההריון הקודם אז החלטתי בחמישי אחה"צ לסוע לשבת בבקר שישי כבר הייתי עם ילד ביד- בתאריך-40+0 ...

 

אצלנו גבינות קטנות בכפית ופירות וירקות הם אחלה נשנושים גם מחוץ לבית.

את מחפשת משהו לבית/ בחוץ/ בין הארוחות/ השלמת ארוחה/ משתיק קול?

 

קטניות הולך? כי יש היום תחליף לכמעט כל סוגי החמץ שזה כשר לפסח לאוכלי קטניות.

אם כן אז במבה, יש מלא עוגיות לפסח,
כדורי שוקולד,קורנפלקס של פסח.
הכי טוב פירות וירקות

מצרפת קישור .

http://www.yeshiva.org.il/ask/?cat=205

מופיע בשו"ת של אתר ישיבה.

צריך רק להזהר ממגע עם הכלים.

במבה
עוגיות של פסח
ירקות ופירות

מצה עם שוקולד
עוגיות מקמח מצה
יש מלא..