פורום הריון ולידה (עמוד 4951)

צריך לקבל את הזריקה בשריר.

 

רוב האחיות מוכנות רק במקום שעליו נהוג לשבת יש אחיות נדירות שמסכימות בכתף (וזה תלוי בך כמה את רזה או עם שומן) אבל בכתף יותר כואב.

ביקשתי תמיד בכתף ותמיד נענו... אם הן לא אחיות הסטריות שהולכות לפי הספר....

בבי"ח אין הנחות.... 

קיבלתי במהלך ההריון אחרי הלידה בדקו לקטנה סוג דם ובגלל שיש לה כמוני לא קיבלתי נוספת...

הזריקה לא נוראית בכלל...

מקבלים מרשם קונים בבית מרקחת שומרים בקירור עד ההגעה לאחות שמזריקה..

(זריקות צלסטון כואבות הרבה יותר)

בקופ"ח ( לא בבית חולים) האחות הזריקה בכתף והיא אמרה שזה ההוראות אלא אם את מבקשת אחרת, וזה כאבבב!

ברגל זה לא כואב, (קבלתי לצערי בהריון האחרון כמה פעמים כי התעלפתי ונפלתי וכו'...)

ואף פעם לא שאלתי או ביקשתי ותמיד הזריקו בכתף.. (עשיתי פעמיים)

בישבן

ונראה לי גם על בסיס חלב אם אבל חבל על החלב לא?.....

וכך להפוך אותה למשביעה (במקום בסקוויט ודומיו).

למה חלב?

זה יכול להיות התחלה אמצע או סוף... 

אצלי יש כאבים כאלה במשך יומיים -שלושה שזה כנראה הימים האלו מממש

ובזכות זה אני יודעת מתי יום הביוץ אע"פ שתמיד זה שמונה עשר יום אחרי קבלת המחזור

הכאבים הם בין שלושה לארבעה ימים וחלק נופלים על סוף השבעה נקיים.. איך אפשר לדעת האם זה זה?

ישנים 6 שעות רצוף וזה בלתי נסבל

שלי ככה מגיל חודש וחצי.
בבוקר אני מניקה אותה יותר זמן ובמשך היום משתדלת לא לחרוג מ3 שעות.
תהני מזה. אצלי זה מה שיצר אצלי שפיות.
ומה שטוב לך טוב לתינוק.

לפחות זה..

אין צורך להעיר אותו לאוכל..

אם הוא לא קטן מאוד ועולה יפה במשקל את יכולה להגיד תודה ולהמשיך לישון בשקט ולהתפלל שימשיך ככה...

לא מעירה לאוכל. (סימילאק)

גם אצלי בגילאים האלה ישנים רצןף ואז בגיל 4-6 חודשים מתחילה החגיגה הגדולה שנמשכת עד גיל שנתיים בערך..

הריון מלא ומשעמם עם ידים מלאות בסוף

 

אם את לא לוקחת חומצה פולית אז תתחילי הרגע 400 מ"ג ליום

ולקבוע תור לרופא נשים לזמן של חודשיים מדוסת האחרונה 

 

הריון ראשון, ב"ה.

מה אמורים לעשות עכשיו?

אני בקופ"ח כללית.

מה עם אולטראסאונד וליווי הריון? הוא יפנה אותי?

 

תודה!

אצלינו הרופא מפנה להכול

ולמעקב הוא נותן פעם אחת הפניה בהתחלה ואז כבר קובעים תור לבד.

לא יודעת איך זה בכללית.

רופאים שמקבלים במרפאות אחרות נותנים הפניה לאו"ס וצריך לקבוע תור אחר לשם כך.

וכל רופאי הנשים שאני נתקלתי בהם עד כה במכבי היו מצוידים במכשיר הזה.

יכול להיות שיש כאלו שלא - והם מפנים.

 

זה שאני לא נתקלתי בהם לא אומר כלום.

 

בכל זאת לפחות באתר של מכבי מצוין US לרופא שמצויד במכשיר הזה.

בסניפים שונים של מכבי פה בעיר- ולכולם היה בחדר מכשיר אולטרסאונד.

כך שמניחה שהכל משתנה ממקום למקום.

רופאי נשים כמובן,שעושים בעצם או"ס

אני גם בהריון ראשון וגם בכללית, פשוט קובעים טור לרופא נשים והוא מפנה אותך וחוץ מיזה יש אחות מלוה שמסבירה הכל בהצלחה ובשעה טובה

 

(מנסיון עם רופאים שונים בקופ"ח כללית)

 

אם אין לרופא, הוא כבר ידאג להפנות אותך.

 

ותשאלי אותו גם לגבי אחות ליווי הריון. גם זה משתנה בין המרפאות.

 

יש מקומות שאת פשוט באה לאחות- שלום הגעתי. והיא כבר תגיד לך מה עושים.

 

ויש מקומות שצריך לקבוע תור מראש.

 

את גם יכולה לשאול את המזכירה/אחת האחיות במרפאה שלך מה הנוהל אצלם.

 

(ואל תקבעי תור לאחות ליווי הריון דרך האתר של הכללית, כי זה מפנה רק למוקדי בריאות האישה, ואז זה בד"כ תורים לעוד הרבה זמן, ולא בהכרח באזורך)

 

 

שיהיה בשעה טובה בקלות ובשמחה בידיים מלאות!

 

על רופאת נשים (בכללית) באזור המרכז?

אני לא חושבת שבסימילאק במקום שמן דקלים שמים שמן זית בכבישה קרה אלא שמן צמחי זול אחר שאין לו יחסי ציבור של שמן מסוכן...

 

ואגב גם אופטימיל מצהירים שאין אצלם שמן דקלים.

 

ומה שבטוח שבחלב אם  אין שמן דקלים- הולכים על בטוח!

 

התמ"ל מיוצר מהחלקים הזולים שנשארים מעיבוד חלב הפרה

החלקים היקרים- כלומר השומן, הולך למוצרי החלב כמו חמאה גלידות וגבינות שמנות

השומן הצמחי, וכרגע לא משנה מאיזה מקור, בא לחפות על המחסור בשמן החלב המקורי.

זו אגב, אחת הסיבות להמצאת התמל- היצרנים "נתקעו" עם רכיבי חלב רזה.

 

ואם הרופאה היתה חושבת שיש משהו מדאיג- אני מניחה שהיא היתה אומרת לך.

בד"כ תוך כדי הערכה מחשבים לאיזה שבוע זה מתאים,

ואם היו פערים משמעותיים מידי- כנראה הרופאה היתה מתייחסת לזה.

אחרי טעות היסטרית בהריון האחרון שלי שהעריכו את העובר 3700 והוא נולד 4700.....

בעיקר אצל עוברים גדולים

 

שגררה לצערי סבל רב ....

אחרי 48 שעות של צירים ואינספור סיבוכים הגעתי לניתוח חירום קשה מאד וארוך מאד שכלל אחריו אישפוז ארוך והרבה כאב...אם הייתי יודעת שזה המשקל לא הייתי מדמיינת לנסות אפילו לידה רגילה

איך הם פקששו את הערכה כל כך ?!

הרבה פעמים הערכת המשקל מושפעת מהמראה של האמא...

אצלי פקששו להיפך. אמרו לי 3.700 ויצא 2.700 והרופא אמר לי שהמראה הגדול שלי הטעה...

כי דופן הבטן דקה יותר,

ולא להיפך...

 

במקרה הפוך, באמת קשה לדייק.

והבטן לא הייתה גדולה הם לא תיארו לעצמם כנראה....

וזה מאוד מבלבל לפעמים. ואפילו מעט מתסכל.
עד שיש למישהי את האומץ לכתוב בעייה שמפריעה לה. ושכנראה גם אין לה את מי לשאול,אז היא נחסמת.
( ולדעתי היא שאלה בצניעות)
ואכן. לא פשוט להיכנס לפורם הסגור לנשים.
וממש חבל שאין פיתרון ..
[אני מקווה שהיא פנתה לבנות שכן הציעו לה עזרה]
~אגב. אני אנונימית אחרת לגמרי.

כל הסתימת פיות האלה זה משגע אותי ....יש בחורות במצוקה שמתבישות לדבר וחמור מזה לעיתים אין להן עם מי...מי שלא מתאים לו שלא יקרא את ההודעות וזהו! השאלה נשאלה בעדינות ובצניעות ואם יש אפשרות לעזור למה לא?

אנחנו עושות כל מאמץ כדי למצוא את האיזון.

כל אישה נשואה יכולה להכנס לפורום הסגור!!!

 

אבל- על מנת שנדע שאכן מי שנכנסת היא אישה, ונשואה, לוקח זמן לבדוק את העניין. ולכן יש גם רשימת המתנה.

 

בפורום הסגור יש מעל ל200 נשים ואני חושבת שזה מספר מספיק מכובד בשביל להבין שאם רוצים להכנס זה אפשרי.

 

אישה שרוצה להכנס לפורום הסגור מוזמנת לעשות כמה דברים:

 

1- לכתוב הודעות בפורומים הפתוחים תחת הניק שלה ולא תחת אנונימי! על מנת שנוכל להכיר אותה.

 

2- לפנות אלי או אל "הקולה טובה" ולבקש להכנס. (לא חוכמה לומר עוד פעם ועוד פעם שלא מכניסים אם בכלל לא פנו אלינו)

 

3- אם יש מישהי שהיא מכירה בתוך הפורום מהחיים האמיתיים לבקש ממנה לפנות אלינו כדי להמליץ. אין צורך בזיהוי הניקים, מי שרוצה שתפנה אלינו ונסביר לה איך לדאוג לממליצה בלי להחשף. לא חובה אבל מומלץ.

 

4- לתזכר אותנו מידי פעם על מנת לראות שלא נפלה בין הכיסאות, אבל להבין שגם אנחנו נשים שעסוקות בעוד דברים חוץ מבפורום.

 

נשמח לראות אתכן בשמחה!

 

 

 

וחוץ מזה שהטענה שהשאלה יכולה לעזור לעוד נשים לא מצדיקה פתיחה של נושא אישי שלא אמורים לדבר עליו במקום ציבורי קל וחומר במקום שבו גברים וילדים יכולים לקרוא (ובאמת קוראים). יש הלכה ואנחנו אמורים ללכת לפיה גם אם זה לא ממש מוצא חן.

לפורום נשואות אי אפשר להיכנס גם כשאת מוכיחה שאת בת

יש תור, וצריך לחכות בתור.

 

לא ברור בשביל מה התור הזה

שלא כל כך מגיבות.

זה שזה "עוזר" לנשים אחרות לא מתיר לנו לפתוח את זה בצורה פומבית.

 

כמו שלא תלכי לאודיטוריום מלא גברים נשים וילדים ותשאלי שם את השאלה, כך גם כאן.

 

זהו פורום שמיועד גם לגברים! וכמו שלא תלכי לשאול את השכן שלך ממול וגם לא את המוכר במכולת אותו דבר כאן!

 

אבל גם שאלות על הנקה, גלולות, כאבי הריון למיניהם - גברים וילדים קוראים זאת. איך את יכולה לעשות את האבחנה בין מה שבסדר ומה שלא?

שאלות כלליות על גלולות או הנקה אולי לא נלך לשאול במכולת אבל אפשר לדבר בצניעות על זה בגינה עם השכנות

לעומת זאת שאלות אישות לא יתאימו גם לדיבורי חברות\שכנות

ואפשר קצת להפעיל יותר שיקול דעת כשפותחים נושאים לדיון.

הייתן רוצות שהילד/ה שלכם יראה את השאלה?

אל תבנו על זה שהורים צריכים להשגיח, כי נער/ה בן 15 שמבלה הרבה בפורומים יכול להיכנס בטעות או מתוך סקרנות.

אז נכון שאם זו מסקרנות יש מקומות הרבה יותר בעייתיים 

ואולי ההורים שלו סומכים עליו או לא מודעים לכך שמידע שהם לא נתנו לו בעניינים של צניעות הוא נחשף אליהם באופן בלתי מבוקר דרך הפורומים.

 

נקודה למחשבה

מי שבאמת מחפשת תשובות, תמצא אותם. יש כאן מספיק נשים צדיקות ובעלות ניסיון שישמחו לעזור באישי.

 

במיוחד במיוחד בעידן של היום שהכל נגיש....נער שמגיע לפורום הריון ולידה מגיע מסיבה מאוד ברורה הרי אין לו מה לחפש פה ובכל זאת אם הוא קורא כאן אז וודאי שהוא קורא ורואה גם במקומות אחרים ...הדברים פה נאמרים בצניעות ובעדינות ולא יתכן שכל הודעה שיש בה רמז של מיניות האישה תינעל כי כמו שכבר נאמר יש המון נשים שהנושא מביך אותן והן מעדיפות לשאול באינטרנט וזה לגיטימי לחלוטין במיוחד שזה נעשה בצורה עדינה וצנועה

הפורום הזה הוא פורום פתוח, כל ילד ונער יכול להיכנס והאמת שאפילו אותי בתור נשואה שאלות כאלו מביכות אז קל וחומר שזה יכול לעלות מחשבות ורעיונות לנערים ונערות.

לפעמים יש תחושה שבגלל שזה אנטרנט ולא מכירים אותך אז אפשר לכתוב הכל על הכל וזה ממש לא כך!

קוראים פה אנשים, נשים וילדים וצריך מאוד להיזהר בשפה, בסגנון ובנושאים.

ופרח בר - נכון שהשם של הפורום הוא הריון ולידה ודווקא בגלל זה זה מושך להיכנס לפה וחוץ מזה שלפעמים יש קישורים לשאלות צנועות בעמוד הראשי ואז אפשר להיכנס בתמימות ולראות שאלות לא צנועות.

 

 

אין לזה גבול. כל דבר יכול להתפרש אצל כל אחד בצורה שונה.

פותחת השרשור ההוא עשתה זאת בצורה עדינה ונקיה

אני חושבת כמוך.
(כל דבר יכול להתפרש בכל צורה שהיא..)

למרות שמצד אחד אני מצדיעה למנהלות שצריכות ללכת על חבל דק.
שזה לא פשוט בכלל!!

אבל מהצד השני
רק רציתי להאיר... תנסו לחזור לפעם הראשונה. או הפעמים הראשונות שנכנסתן אתן לפורם.
הכל חדש ולא כל הכללים ברורים עדיין.
וגם מה זה בכלל ״פניה אישית״ או ״שיחה עם המחבר״.
( דברים שלמדתי רק אחרי פז״ם רציני של התבוננות כאן בפורם. וכן ,קריאה סמויה מפיקה הרבה תועלת.)
ובכול זאת. כלכך לא פשוט להבין את הלך הרוח במקומות כאלה.
אני למשל הגעתי לפורם עם שאלה/בעיה שלא היה לי את מי לשאול.. ( בחיים האמיתיים)
אני לא יודעת לאן הייתי פונה אם היו אז חוסמים אותי (את המצוקה שלי ששפכתי לפניכן..)
אז נכון אני מבינה שאין לסמוך על אנשים זרים. וכל אחת והשיקולים והזהירות שהיא מרגישה צורך לפעול לפיהם.

אין לי ׳בשורה׳ חדשה. או פתרון קסמים.
רק מקווה להבנה.
כי לדעתי זו הסיבה שלשמה הפורום הזה נוצר- סוג של ׳עזרה הדדית ׳-נשית.

אנונימית אבל ~קוראת סמויה.

ולקבל בצד ימין קישור בולט מאד לשירשורים מהריון ולידה. גם לשירשור הבעייתי שנסגר.

ובלחיצה סקרנית אחת הוא כבר כאן. בלי להתאמץ ולחפש.

בעוד שברוב הפורומים של הריון ולידה באינטרנט צריך להסיר חסימה על מנת להיכנס אליהם.

כיוון שזה תחת הנישה של ערוץ שבע ניתן להיכנס לפורום גם ברמת חסימה "שמור" ברימון.

נוער מסתובב פה בפורומים שמתאימים לו ומתוך שעמום יכול להיכנס לפורום הזה. וזה  קורה!

כמו שאני אגב, שכבר בכלל אינני שייכת לקטגוריה של נשואים טריים מצאתי את עצמי נכנסת

לשם וקוראת את מה שכתוב על מנת להפיג את השעות הקשות שעברו עליי בשעה שסבלתי מבחילות וחולשה 

ולא הייתי מסוגלת לעשות כלום.

בתור אמא שיש לה כמה מתבגרים ,נערים שרוצים לדעת מידע  על הריון ולידה יפנו לספרים או לסרטים ביוטיוב .

כל הורה צריך לשים לב ולעקוב להיכן ילדיו גולשים.

יש עשרת הדברות לגולש ,ובכללן "איסור יחוד".

נער או נערה שמקבלים מידע מתאים ומספק בדרך כלל לא יחפשו מידע במקורות אחרים.

כל מה שכתבתי לא שולל את הצורך לכתוב את הדברים בעדינות ובצינעה.

כל הורה יחליט בביתו מה לעשות מבחינה חינוכית ומעשית בנושא האינטרנט.

רימון לפעמים לא פותח כתבות בערוץ 7 ,זה תלוי בדרגת החסימה,אם זה על שמור הוא יכול לחסום.

זה גם נראה לי ממש סבל בשביל התינוקת

אבל זה גם תלוי באופי שלה שלי הייתה עד לא מזמן ישנה בנסיעות וגם עכשיו היא רגועה בד"כ והיא מסוגלת לישון גם ברעש ולא מפריע לה מוזיקה והמון אנשים (ואפילו להפך אחרי כמה דק' של להבין מה קורה)

בגלל ההנקה. עשיתי את זה פעמיים שלוש. עם אטמים זה הלך בסדר גמור.

והיא לא תהנה.
להתחיל לחשוב על בגד שנח להנקה, כל שניה לבדוק שהיא בסדר ולהניק לא במקום נח, כבר עדיך לצאת להנות כבר ושהיא תאכל משאוב לא יקרה כלום.
מסכנה גם הילדה.

רוב הסיכויים שהיא תישן בו רוב הזמן.

לא הייתי נהינית כשאולי היא בבית לבד ובוכה ואולי צריכה לינוק וכו'. זה לא שתוך רבע שעה את יכולה לקפוץ הביתה אם צריך.

ואףף אחד לא דיבר על להנות...

 

אני הולכת כי אני אוהבת את הכלה וכי אני חייבת, ממש לא בשביל להנות...

באמת סליחה שחשבנו שמישהיא יכולה להנות אחרי שהיא יולדת....  חחחח . סתם זה בהומור

אבל אחרי נישואים בגיל מאוחר וטיפולים להשגת פוריות...

מיציתי חתונות ונסיעות.

ההנאה שלי זה לקום בלילה ולהסתכל על המדהימה שלי.

(או מקסימום לקחת אותה בשביל להשוויץ...)

 

כמו שאומר המשפט המפורסם "קשה לקום אל הילדים  שלך בלילה, אבל יותר קשה לא לקום אל הילדים שלך בלילה...

 

 

במצב שאת מתארת יש עניין להשוויץ תהני!

 

הכי טוב.

זה הזמן לא לעשות חשבון לאחרים אלא רק לעצמך ולתינוקת.

תעשי מה שטוב לך.

הוא היה אז בן שלושה שבועות.
היה ממש בסדר.

על אירועים לא הכרחיים.

אבל זה האופי שלי.

לא אוהבת לטרטר תינוקות ולא את עצמי

וקל לי לוותר.

לא אומרת שזה מה שצריך.

סבל בשבילי ובשביל התינוק אולי כן ואולי לא.. לא נשמע לי אבל יש כאלה שמסתדרות עם זה יופי

השארתי אותה בבית עם אבא שלה..

 

הנקתי בסביבות 17:00 ואז יצאתי. לפני כן עשיתי לה אמבטיה, כדי שתרגיש קצת עם אמא...

חזרתי בסביבות 00:30 לבית שקט ובעל שישן איתה בחדר על הספה

מתוקים

 

לזכור לפעם הבאה:

א. היה קפוא. קבלת הפנים היתה בגן ארועים ואחרי החופה רק באולם..

ב. החופה היתה אחרי 21:30, ככה שאין מה להגיע כל כך מוקדם, הגעתי ב 20:00.

ג. לא היו הרבה בני דודים ולכן טוב שבאתי. בכל זאת לא כל יום יש חתונה אצלנו.

ד. תמיד טוב שיש סטוק של חלב קפוא במקפיא למקרים כאלו.

ה. לקחתי איתי משאבה, אבל אני רגילה לחשמלית ולקחתי ידנית, אז ב 6 שעות שאבתי רק פעם אחת ורק 80 CC.

 

תודה על העיצות...

 

 

תיכף אתפנה להרחיב, אבל בינתיים אל תדאגי!

איזנתי את הסוכר בעזרת דיאטה בלבד, וכמו שאם היית כתבה לך, זה לא כזה פשוט, זו דיאטה באמת מאוד קשה, בעיקר בהיריון כשאת כ"כ רעבה ועייפה ונואשת לפעמים למשהו מתוק...

וגם המעקב ומדידות הסוכר אינם תענוג גדול, אבל עוברים את זה. אנחנו נשים, ואנחנו חזקות, ואנחנו הכל יכולות 

 

התינוקת שלי נולדה 2960.

גדולה בסה"כ ב-400 גרם ממה שנולדה הבכורה, והן נולדו ממש באותו זמן מבחינת ההיריון.

הלידה הייתה מעולה, וקלה, ובביה"ח בכלל בכלל לא התרגשו מהסוכרת. רשמו בפרוטוקול, וזהו!!

המושגים זירוז וניתוח קיסרי מעולם לא עלו לא אצל הרופא המטפל וגם לא בבית החולים!

 

באיזו מרפאה את מטופלת? להיריון בסיכון?

כי הרופא שלך נשמע לי לא הכי...

סוכרת היריון מסוכנת רק אם מוזנחת ואינה מטופלת.

ברגע שלוקחים אותה ברצינות, עושים מה שצריך, אין סיבה לדאגה, ואין בטח  סיבה להלחיץ מטופלת!

 

לגבי הגודל, וההחלטה איך ללדת בסופו של דבר, ה באמת תלוי במצב

אבל שוב, הכי חשוב זה לאזן את הסוכר כרגע. בלי מחשבות וסיוטים מהלידה.

וגם אם תזדקקי לניתוח כדי להוציא את הנסיך שלך, זה באמת לא נעים אבל לא סוף העולם.

ועדיף לך ככה לדעת את זה מראש, ולא ליפול על ניתוח חירום לא מתוכנן שנגרם כתוצאה מתקיעת הכתפיים- כפי שהרחיבה לך אם היית....

אחרי שנתקעו הכתפיים.

האופציה היחידה היא לשבור את הכתפיים - שזה נזק לתמיד.

אבל אם יש עובר גדול וגם סכרת-

הסיכון הגדול הוא שהכתפיים גדלות בלי פרופורציה לגוף, ואז יכולות להיתקע בלידה-

מה שמצריך את הרופא לשבור אותן תוך כדי לידה- סיכון לא פשוט בכלל.

 

 

 

כיוון שהעובר שלך היה קטן- לא עלה נושא הניתוח,

אך אם רואים בהערכות משקל שהעובר גדול- מעל 4000 קילו מוערך בסכרת או 4250- מנתחים בלי לקחת שום סיכון!!

 

בבקשה לא לתת חוות דעת רפואית על סמך ניסיון אישי שלך-

שהוא לגמרי לא דוגמה מייצגת במקרי סכרת!!!

ובטח לא לקטול רופא שאין לך מושג מי הוא ומה הוא!!

 

 

גם לי היו עוברים ענקיים שנולדו בקלות-

אך כשהיתה גם סכרת גבולית בנוסף לעובר הגדול-

לא התחשבו בקלות בה נולדו הקודמים ובמשקלם-

והלכו על ניתוח קיסרי.

לא סוף העולם.

1. דיאטה וזהו (וזה לא כזה זהו - זה קשה תופת) - הסוכר התאזן.

2. התינוק היה גדול במעט מהסטנדרט שלי - ושקל 3 וחצי ק"ג...

 

ויש לך אכן בעיה גם אם המשקלים של אחים שלך היו 4.5 ק"ג בלידה - אין רופא שיסתכן ויתן לך ללדת משקל כל כך גדול בצורה טבעית - אם את סכרתית. כי לתינוקות לאמא סכרתית יש נטיה להצטברות שומנים באיזור הכתפיים - ולכן אם התינוק הוא לאמא סכרתית והמשקל שלו גדול - הסיכוי שהכתפיים שלו יתקעו ולא תהיה ברירה אלא לשבור לו את עצמות הכתפיים הולך וגדל.

 

אז הגנים לא ישכנעו את הרופאים לקחת סיכון שתתבעי אותם על הנזק של כתפיים שבורות בלידה.

 

והעלאת משקל לא נגרמת על ידי הסכרת אלא להיפך - הסכרת נגרמת מעלייה מופרזת במשקל.

ובכלל מומלץ עכשיו במהירות להתאזן. משבוע 32 זה בדיוק השבועות שהסיכון לגדילה מהירה ובמקומות הלא נכונים - הולך וגדל.

אני עליתי 18 קילו עד שבוע 34.
ואני בלי סכרת ב'ה והעובר לא גדול.
לא אומרת שזה קצת. אבל באמת זה שטויות ואל תקשיבי לאחות.
על הסוכר כמובן תקפידי..אבל אל תתרגשי מדיבורים..

איתה תאלצי להתמודד אחרי הלידה....

 

הבעיה היא שצריכים לשמור על רמת סוכר מאוזנת-

שאם אין את האיזון הזה- 

הסוכר לא מתפרק כראוי, גורם לגדילה מואצת של העובר-

אך לריאות לא מספיק מפותחות,

ולכן מזהירים מאוד להקפיד על תזונה ולשמור כמה שיותר שזה לא יקרה!!

 

אם יש סכרת והעובר לא גדל מידי- סבבה,

אך במקרה שכן יש גדילה מואצת ולא פרופורציונלית של העובר-

יצטרכו לסיים את ההריון בניתוח, למניעת סיבוכים.

אבל 2 הילדים שלי היו יותר גדולים מהמשקלים שכתבו פה(3.700 ו-4.86.) בלידות רגילות וזריזות יחסית למשקלים האלה...
מידע כללי לסוכרת הריונית זה דיאטה ופעילות גופנית מתונה.
אבל הסכרתיות יותר מנוסות.
(אני מפה.. כותבת הרבה באנונימי מדי פעם גם מהניק שלי.)

אבל זה היה שבוע אחרי הלידה ועדיין היה לי גודש. אבל ממש לא כדאי לשחק עם סטרפטוקוק. 

בכל מקרה, אם את חולה, כדאי להקפיד לנוח ולשתות הרבה, וזה גם אמור לעזור לחלב.

רפואה שלמה

אם את עם סרזט אנטיביוטיקה מפחיתה מהיעילות של המניעה

אבל באמת מעניין אותי אם זה יכול לגרום שתהיה לי מחזור?

יש שאומרים שאין בעיה יש שאומרים שטיפה פחות יעיל.

גם לי לא היו תופעות לוואי מהסרזט, והמשכתי עוד הרבה זמן אחרי ההנקה. הרופאה אמרה לי שאני יכולה כל עוד אין לי מחזור או דימום (כתמים) להמשיך וזה מגן עלי אותו דבר, אז אני המשכתי... וקיבלתי מחזור רק חודש אחרי שהפסקתי את הגלולות. 

בס"ד

 

דבר ראשון - מזל טוב!!!

דבר שני - מניסיון אני יכולה לומר, שבלידה הראשונה שלי כשהלכתי לרופא, הטבילה שלי היתה יום אחרי כן והוא לא התעניין בזה בכלל. רק שזה היה לידה בניתוח קיסרי אז הרופא אמר שיש צורך במניעת הריון חצי שנה.

 

אז אם ילדת בלידה רגילה ממש אין בעיה.

ואם בניתוח קיסרי, גם אין בעיה, ורצוי להשתמש באמצעי מניעה כמו הנרות ששמים בנרתיק שזה בלי מרשם רופא.

 

מקווה שעזרתי.

 

הבדיקה לא אמורה לאסור. בכל מקרה תשאלי את הרופאה מה היא עושה, לאן היא מגיעה וכו', אם היא מגיעה לרחם אז לשאול רב

פטריה, דלקת בדרכי השתן, תפקודי כבד...

 

 

ולפעמים זו סתם רגישות של העור שמשתנה בהריון.

כמה ימים לפני
שזה התחיל התחלתי אנטיביוטיקה לדלקת בשתן שהיתה לי..זו היתה דלקת בלי תסמינים..

יתכן וזה קשור?

וגם התחילו כמה זמן לפני הפרשות צהבהבות. לא המון.ולא מגרד.
יתכן וזו פטריה שמתבטאת מאחורה ולא בנרתיק?

במיוחד אם לקחת כעת אנטיביוטיקה, שמעלה את הסיכון לפטריה..

לוקחים תרופה ואז צריך עוד תרופה לטפל בנזקים מהתרופה הקודמת..

אם יש לי בבית משחת בטא קוטן לפטריה מותר לי פשוט לשים כמה ימים?
אני יודעת שמותר בהריון,לקחתי פעם וזה עזר.
פשוט לא בא לי סתם לחכות לתור לרופא שבוע הבא..

אז טוב שיש אנטיביוטיקה וחבל שהיא עושה פטריה 

ובכל מקרה- אנטיביוטיקה תמיד תמיד מומלץ לקחת עם פרביוטיקה (בהפרש של שעתיים)

כדי להגן על הגוף מפטריות למיניהן 

לא יודעת ממה נגרם אבל המשחה עוזרת די מהר.

ממה שאני יודעת, זה לא מסוכן להריון, אבל חשוב לטפל לפני הלידה כי התינוק עלול להדבק במעבר בתעלת הלידה.

זה סיוט ממש.
חשוב לאורר את המקום ז"א לא תחתון אדוק מידי ולא גרביונים (אני חותכת אותן באיזור הזה)
לשטוף כמה פעמים ביום.
וכמובן הנרות מאד עוזרות.
תרגישי טוב.

וכדאי לקחת פרוביוטיקה בתקופה הזאת.

זה קשה,אבל שווה להשקיע לתקופה. כי זה לטפל מהשורש.ויעזור שלא יחזור.

זה קורה מלא בהריון..

יש משחה שממש עוזרת. לי זה נעלם בכמה ימים.
את הנרות לא היתי מסוגלת לשים..

חשוב רק שבימים האלה לא תהיו ביחד.

אל תחששי. זה בעז'ה יעבור!
זה לא מסוכן להריון.רק ללידה.אבל חשוב לטפל.

ע"פ שוטרי מרחב מוריה.- למיטב ידיעתי הם פועלים יותר באזור של העיר העתיקה.

רדומה ומטושטשת בלי קשר לכלום

 

למה הבעל נירדם הוא לא אמור לשמור עליה ?

 

וודאי לא מהטרדה

 

אבל דברים נוספים עלולים חלילה לקרות....

ואם לידה לוקחת יומיים וחצי? אז לא ישנים?!

בשביל זה יש מיילדת ורופאים באזור...

 

ששייך לישון ממש להירדם.. בלי לשים לב שאשתך בהטרדה

 

נשמע...ממש לא טוב...

 

מסכנה היולדת..שהשם ירחם עליה ויתן לה כוחות לעבור את זה

פשוט בושה שרופא מנצל את מעמדו במצב רגיש כזה !!! גם הבעל מותש לפעמים אחרי שעות ארוכות של צירים הוא בן אדם!

מדובר על אישה בערנות, במחלקה שמסתובבים בה אנשים, על רופא שלכאורה אין לו סיבה לסכן את המקצוע שלו, על בעל שישן ליד ועלול להתעורר בכל רגע. לא מסתדר לי. גם אנשים חולים לא עלינו עושים את המעשים הזדוניים שלהם עם ניסיון להסתיר...

בכתבה עלתה ההצעה שהאפידורל גרם לאישה להזיות - מישהי יודעת אם זאת תופעת לוואי מוכרת של אפידורל?

עברתי 4 לידות בשערי צדק וממה שאני זוכרת, בזמן מתן זריקת האפידורל:

א. הבעל חייב לצאת, לא משנה אם נרדם או לא...

ב. המיילדת נמצאת צמוד, מחבקת, מחזיקה ועוזרת....

שהוא נכנס כאילו לבדוק כנראה. ומאוד הגיוני שהיא היתה חצי ישנה והבעל ישן ג"כ! למה זה מוזר?

גם אני נרדמתי אחרי שקיבלתי אפידורל. הייתי מותשת ובעלי גם אז ישנו. ומידי פעם נכנסה המיילדת/הרופאה...

ממש הגיוני שהוא רכן עליה, ואם הבעל היה מתעורר א"א באמת להבין אם זה בדיקה או רכינה למטרה אחרת...

כך דעתי!

הסיפור הזה לא נראה לי כל כך תמים

כואב על הלב על האישה..
רחמים

בימים האחרונים, אולי עובד לילות, אולי ילד חולה וכל הלילה היה אתו, אולי הוא חולה וכו'  וכו'....

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו!!!!

צריך לבדוק מה הי מצבה הנפשי של האישה לפני כן. אולי היא מעורערת בנפשה?

אני מאמינה שמי שרוצה להטריד יבחר קורבן קצת יותר אטרקטיבי מאישה בתהליך לידה...

אז כדאי להיזהר עם האמירות האלה שגורמות לעוד נשים לא להתלונן כדי שלא יגידו שהן משקרות...

לא טוב!

 

מעורער בנפשו זה הרופא שהעיז לגעת בה

 

לא היולדת!

 

 

 

 

אחר כך מתפלאים למה נשים פוחדות להתלונן...

צריך לדון לכף זכות את הבעל!!!!!!! על זה שהוא נרדם!!!! אולי הוא עובד קשה מאד גם בלילות אז הוא נרדם הוא בן אדם!!!!! זה לא יפה איך שמתנפלים ככה תשמנה לב בבקשה למה שכותבים ואחרכך תגיבו!!!!!!!!!!!!!!

לפי התגובות שלהם..
בכל מקרה, אף אחד עוד לא יודע מה קרה שם אז אל תחרצו ככ מהר את גורלו של המרדים ותחליטו שהוא סוטה או שהאשה מעורערת.
זכות אנושית בסיסית.

איזה בר דעת, חם ככל שיהיה, יעז להטריד אשה כשבעלה בחדר?

דווקא בגלל שהבעל שם אז זה גורם לו לעשות את המעשה ככה אנשים עם סטיות חושבים ובגלל זה הם סוטים

אבל כל הסיפור שם נשמע קצת מוזר.
מסכנה בכל מקרה במידה וזה אכן קרה.

עדיין אי פשר לדעת מה קרה שם באמת...

מחכות לסיפור

הרבה נחת בריאות ושמחה!

מזל טוב הרבה נחת שמחה אושר ושינה ;)

מלז טוב , בשעה טובה

התאוששות נעימה ומהירה

 

תודה על העידכון!

שתזכו לגדלו בנחת, בריאות ושמחה

בשעה טובה!!!
הרבה הרבה נחת!!!
מזל-טוב!!!

ו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים

וכולן גרועות

בוחרים באפשרות הכי פחות גרןעה

או שמחפשים אפשרות אחרת

 

כמה את לא רוצה להיכנס להריון?

כמה את מפחדת מהמניעה?

האם כל המניעות שוות?

וכו'

 

זה את שצריכה לענות

ובוחרים מה הוא הרע במיעוטו...

 

מצרפת קישור למאמר עם דרכים שונות למניעת הריון

 

 

הרבה נשים משתמשות בשיטה הזו.  השיטה אינה מסובכת כל כך.  אפשר לקרוא על כך או, אם תרצי, אסביר לך עליה (באישי).

 

ממליצה לשלב אותה עם דיאפרגמה.

הכי פחות מתערבת פיזיולוגית או הורמונלית..

ודיאפרגמה זה לא מאה אחוז בטוח.

הגלולות לדעתי הן הכי בטוחות. הדברים האחרים- נרות, דיאפרגמהוכו'- לא עושים שינוי אצלך אלא מונעים מהזרע של הבעל או להיכנס או הורסים אותו לפני שהוא נכנס. אבל אם אחד מתפלק פנימה- את באופן תיאורטי יכולה להיכנס להריון. מניסיון- נכנסתי להריון מנרות פארמטקס.

אבל גלולות עושות שלא יהיה לך ביוץ בכלל, כך שהזרע לא נפגש עם שום דבר. התקן, יש לו אחוזים מאוד גבוהים אך עדיין יש לך ביוצים ואם באופן תיאורטי הזרע נפגש ואיכשהו הגוף הסכים לקבל את ההריון למרות ההתקן, אז יש הריון.

גלולות הם 99.9 אחוז וכמובן שתמיד יש פיקשושים אבל בעיקרון אם בעבר גלולות מנעו לך ואת מקפידה על זמנים ולא מפספסת ימים ואם כן פספספת אז בימים אחרי אתם נמנעים- זה אמור להספיק.

בהצלחה

שאכן בטוחה מאד אם עובדים נכון.

 

כי לפי מה שזכור לי מה שנקרא "שיטת הימים הבטוחים" היא ממש ממש לא בטוחה.

של גלולות, יש לי חברה שאמרה שכמעט התגרשה בגללן- איך שהתנהגה באותה התקופה בהשפעתן... זה נשמע בטוח אך מלחיץ אחרי ששומעים דבר כזה...

לפעמים יש עדיפות הלכתית לשיטה אחת או אחרת בהתאם לסיבה שבה רוצים למנוע 

 

אני לא הייתי מסוגלת לשרוד עם גלולות.
או כתמים נוראים או חוסר חשק מיני ודכאונות.
אז בשביל מה לקחת כדורים אם ממילא יש דש\כאון וחוסר חשק?!
עברתי לנרות, בהתחלה מציק אחרי זה מתרגלים וכמעט 4 שנים השתמשתי בהם.
 

לצערי נושא הגירושין עלה יותר מפעם אחת בתקופה ההיא והיא היתה תקופה קצרה...
ב"ה שהכל עבר אחרי ששמתי התקן..
תוכלי אולי לנסות ולהיות עם יד על הדופק ומקסימום להפסיק

איזה התקן שמת ואיך היה ההסתגלות אליו?

פשוט גם לי הגלולות היו נוראות...

ואני לא יודעת מה לעשות הפעם (5 שבועות אחרי לידה) כשכבר ככה ההורמונים עוד משתוללים...

(אם את מעדיפה אפשר לענות באישי, רק תכתבי ואני אפנה אליך)

תודה!

את יכולה לבוא באישי

שמתי מיד (חודשיים) אחרי הלידה האחרונה. כל עוד לא הייתה ווסת היה מצויין ברגע שהתחלתי לקבל המניעה הייתה נהדרת |ציני|

 

אחרי קצת יותר מחצי שנה של רוב החודש אסורים, הוצאתי את ההתקן ועברתי לנובה רינג ומתפללת שזה יהיה מצויין.

 

בינתיים אין ירידה בחלב, מצד שני התינוקת שלי בת יותר משנה ויונקת בין הנקה לשלוש ביממה...

חוויתי דימומים אך לא הדברים האחרים שמתארים פה (חוסר חשקף עצבים וכו)

מה שאני רוצה להגיד שבאמת כל אחת וגופה שלה

והורמונים משפיעים אחרת על כל אישה

 

חשוב להיות מודעת מאוד ולדעת להפסיק בזמן

 

לי זה נורא מתאים כי אני אחרי ניתוחים ואני לא יכולה לסמוך על הנס שאני לא יקלט

ואם זה מפריע למה לא לספר?

 

רואים לבד.. ומברכים לא ?

אם את בשלב שנעים לך לשתף את הסביבה אפשר בהחלט להשחיל רמזים בשיחת ספסל עם השכנות/ משפחה.

אם כי אני תמיד העדפתי לדבר דוגרי שאח"כ לא יהיו רכילויות ועוד לפני שהבטן ממש יצאה.

אולי לא מרגישה חופשי...

אפשר- "עוד 3 חודשים/ עוד מעט אני יוצאת לחופשת לידה"

"בקרוב אני אצטרך לבלות בחנויות של בגדי תינוקות,"

"איזה עגלת תינוק את ממליצה?"

 

תלוי למי את אומרת...

ותתפלאי פתאום לראות שאנשים כן חשדו והעדיפו להיות עם טאקט ולחכות שאת תרמזי

אבל מי יודע....

 

מעניין איך יהיו התגובות....

 

בנתיים אף אחת לא רומזת כלום...

שבחודש הראשון כולם יראו ..מעניין 

 

איזו הפתעות מחכות לנו הנשים..

 

את ממש לא יודעת איך תראי בחודשים מתקדמים...אולי אפילו לא יראו כלל..

גם אם לא רואים בחודשים מתקדמים רואים את התוצאה ...

נשים שהרו ילדו ,בדרך כלל מזהות משהא בהריון למשל בעבודה היא עייפה פתאום אין לה תאבון וכו'.

האם חשוב לך שיראו בכדי לשתף או שקשה לך לגשת לבוס להודיע לו שאת בהריון?

אם זה הבעה תתיעצי אם משהיא שאת ומכת עליה ,שילדה לא מזמן ,היא תוכל לעזור לך לדברר עם הבוס.

והיום כמה שאלו אותי, שאלתי אותן למה לא שאלו עד עכשיו והן ענו שזה מטאקט. לא תמיד נעים לשאול שאלות כאלה למי שלא משתפת מעצמה.. אני איתך

מה שאני עושה, שואלים אותי נניח בעבודה "מה נשמע" ואני עונה "ב"ה את שלב הבחילות כבר עברתי" או משהו בסגנון.
או שאני 'מתעלקת' על הריונית אחרת ואומרת כזה חצי לה חצי לסביבה שתעשה לי מקום כי אני מצטרפת למועדון.

להוציא את הרמזים...האלו! כיף לך

 

אולי אני לא מעכלת שאני בהריון אחריי כל כך הרבה זמן

 

והבעל ממש רוצה לשמור בסוד מצידו עד הלידה ב"ה!

אצלי גם רואים רק לקראת שישי בדרכלל.
אז ברביעי חמישי כבר מעדכנת את הסביבה.

זה הריון ראשון...יש חששות פחדים..

 

קש לי להסביר..

אבל את צריכה לעשות את הצעד הזה כדי לגלות שאנשים -
חשדו / שמחים מאד בבשורה.
זה יהיה לך ממש הקלה אחרי זה ושחרור.

ב"ה

"אז את בהריון?"

לא רציתי להגיד לו, שכשתהיה לי בטן גדולה זה סימן שאני בהריון..
כי אם אני סתם אשמין?!

שגם אם תעמוד מולי אישה עם בטן של חודש 9 בהריון שלישיה, אני לא אגיד כלום אם היא לא תגיד לי משהו מפורש.

כי אי אפשר לדעת אם נעים לה או אם יש איזשהו עניין רגיש.

 

אבל כולן!????????? 

נכון שמבאס שאף אחד לא אומר כלום בשלב מתקדם,אבל אם את לא משתפת וכבר רואים,אז כנראה שהן בטבעיות גמורה חושבות שאם רואים ובכ"ז את לא אומרת כלום,אז כנראה שאת לא רוצה לדבר על זה,או לשתף...

אולי באמת לא רואים...

עדיין...

 

 

ועדיין לעולם לא אגיד למישהי משהו על ההריון שלה עד שהיא לא תגיד לי...

 

כבר קרה לי שמישהי "גילתה" לי שהיא בהריון בשבוע 38 והתפלאה איך לא רואים עליה.. החלטתי שזה יהיה חוסר טאקט להגיד שראו כבר בוודאות ברביעי - חמישי..

ברגע שהיו יודעות..היו מדברות על זה 

אבל מי יודע, ימים יגידו

 

ואמשיך בשקט להגיד תודה על מה שיש..

ולא אחפש .. חיפושים..

בגיל הזה צריך ורצוי לעזור להם להירדם. למשל- אחרי הארוחה, ואם הוא צריך לישון להשכיב על הבטן ולנדנד את העריסה/ עגלה. מוצץ או לא, טפיחות על הגב- משהו ריתמי, קיצבי שיעזור לו... אולי מינשא- כשממש ממש לא מצליח להירדם.

אם הוא ממשיך לבכות, וכועס ולא נירדם אז כניראה שמשהו מציק לו - גזים, גרעפס , חיתול - מה שלא יהיה. בגיל יותר מאוחר מספיק שתיהי נוכחת כדי שיוכל להירדם לבד ואולי אפילו להיות במיטה הוא כבר ידע מה הוא אמור לעשות כדי לישון.

אבל עכשיו הוא קטן מידי... אל תיתני לו לבכות בשביל להרגיל אותו. הוא מריך אותך נענית לו. שירגיש וידע שיש מישהו שדואג לו ועונה לו על צרכיו. זה מאוד חשוב לביטחון שלו ולהתפתחות שלו.

 

בהצלחה!

להרגיל לשום דבר.

צרכים- כוונתי לא רק להאכלה והחלפת טיטול. צרכים הכוונה גם לצורך נפשי של התינוק הקטן. והצורך הנפשי בגיל הפצפוני הזה הוא חום, בטחון, וכל מה שרק אמא יכולה לתת, בפשטות רבה- להרים, לשים במנשא ולא, ממש לא לתת לבכות.

תחשבי שבגיל הזה הרבה דברים חשובים נבנים לו בנפש- יכולת אמון, בטחון ועוד תכונות דומות. אלו דברים שילוו אותו כל חייו הבוגרים. התינוק שלך חייב לדעת שכשהוא בוכה את באה אליו ומטפלת בו. תינוק בגיל הזה שבוכה חמש דקות- זה נצח !! אין לו שעון והוא רק יודע שאמא לא באה. ואם הוא יבכה הרבה זמן וירדם, זה לא בגלל שהוא הבין את הענין, זה רק בגלל שלא הייתה לא ברירה, אבל החוויה של "אמא לא באה" נשארה לו בנפש. וזה ממש לא לטובתו.

 

להירדם בהנקה בגיל הזה זה מצוין. הכי טוב בעולם. אחרי שהוא יגדל קצת יהיה לך את כל הזמן להרגיל אותו להרדם לבד, אם תרצי. אבל לא עכשיו. ממש לא. תעני לצרכיו בצורה הכי טבעית וספונטנית שאת יכולה וזה יהיה הכי טוב, בלי מחשבות על "מה יהיה, ו"איך הוא ירדם". יהיה בסרד, ובגיל 4 את לא תניקי אותו, נכון? אז אל תדאגי..ואל תנסי להפוך אותו לעצמאי קודם זמנו.

 

בכלל- ממליצה מאוד על שיעורים של הרבנית דינה ראפ ב"ערוץ מאיר". שיעורים שבהם היא מבהירה היטב את היחס לכל הנושאים האלה.

לפני גיל 3 חודשים במינימום....התינוק עדיין זקוק למגע שלך לא מתוך פינוק אלא לתחושת ביטחון

כשתינוק יונק הוא מפריש הורמונים שמרדימים אותו, את ממש נלחמת במשהו שטבעי שיקרה לו, לא חבל?

אם הוא לא נרדם מההנקה תחבקי אותו או תשכבי בעריסה ותנענעי בעדינות, כמו שהיה לו ברחם שהוא היה נרדם כשאת בפעילות.

אין צורך להניק בשביל להרדים אבל לא להילחם אם הוא נרדם בהנקה שירדם, איזה יופי!

אבל למה נהיה לי עצוב??? (הורמונים... )
די, אני אחרי לידה ורוצה לדעת שאני עושה הכי טוב למתוק שלי.. ופתאום אני מבינה שעשיתי לו רע??
אני מודעת לכך שאחרי לידה דברים יוצאים מפרופורציות אבל אני פשוט בוכה עכשיו...
תעזרו לי...

טוב שעלית על זה עכשיו ואת יכולה לתקן.

אמא שלו חיפשה פה תמיכה

דווקא נשמע לי שאת אמא נפלאה, שרוצה שיהיה טוב לתינוק שלה ושפשוט שמעה יותר מדי עצות...

אני גם מאד מאד בדעה של להרגיל תינוק לישון לבד, ועשיתי א זה לבן השני שלי מגיל חודשייםבערך. עשיתי זאת בעזרת "הלוחשת לתינוקות"- בשיטה מיוחדת [שבה לא השארתי את התינוק בוכה לבד]. אם את בעניין אז אני ממליצה בחום על הספר.

 

אגב, בילד הראשון שלנו בעלי שמע מחבר על השיטה של "5 הדקות"- שאומרת שצריך לתת לילד לבכות 5 דקות ולבוא להריגיע ואז שוב. החלטנו לנסות אותה לילה אחד וזה ממש לא עזר, להפך.. . כך שאת ממש לא לבד, כולנו עושים טעויות, זה חלק מתהליך ההורות.

עזרת לי מאד..

בשביל להרגיל תינוק לישון לבד לא צריך לעזוב אותו בוכה, ממש לא. להיפך. להיכנס, לא לעזוב אותו בוכה, להרים אותו על הידיים בכל פעם שבוכה, לדבר אליו, לחבק, להרגיע, לנשק, ורק כשרגוע לגמרי, להניח חזרה במיטה.

זה יכול לקרות שוב, אבל בגדול התינוק נרגע לחלוטין והולך לישון רגוע ושמח.

 

וכבר כתבתי בשרשור דומה שאני מאמינה שזו מתנה ללמד ילד לישון לבד.

כך יכול תמיד בקלות לעצום עיין בלי לחכות עד שאימא תתפנה להרדימו.

כל עוד זה נעשה בהמון חום וחיבוקים ונוכחות, הילד רק מרוויח.

 

אל תבכי,

גם אני עשיתי המון טעויות בילדה הבכורה,

ובא לי לבכות עליהן או לרוץ לחבק אותה,

אבל ב"ה היא גדלה נפלא, אבא בשמיים שמר עליה,

 

יש הרבה דברים.

אני לא מרדימה באף שיטה.

רואה שהוא עייף, שמה במיטה עם שמיכה ומוצץ וכשיוצא המוצץ- שמה שוב.

אם נרדם בהנקה, סבבה. אבל אם אכל ולא צריך לאכול עוד, לא אניק אותו כדי שיירדם.

 

לדעתי, כן חשוב שידע לישון לבד.

לא שיבכה. בטח לא בגיל פיצי.

אבל אין עניין להרגיל אותו לישון- תלוי בנידנודים או ליטוף או הנקה.

אם אין ברירה, אז אין ברירה. 

אבל אין אידאל שהילד ירגיש אותנו מלטפות אותו עד שיירדם..