פורום הריון ולידה (עמוד 4952)

בביקור הראשון אצל הרופא תקבלי הפניה לבדיקות דם מקיפות של תחילת הריון (שרצוי לעשות כמה שיותר מהר בשביל שאם חס וחלילה יש חסר כלשהו יהיה אפשר לטפל לפני שיגרם נזק...)

את לא לוקחת חומצה פולית? אם כן רצוי מאוד להתחיל בשביל למנוע מומים חמורים שחוסר כזה עלול לגרום...

בדיקות דם - כדאי לעשות כבר,כללי, המוגלובין וסוכר, רופא משפחה יכול לתת את ההפניה. ותקפידי לעשות כל חודש, ואם משהו לא תקין - לקחת את הטיפול המתאים.

חוץ מבדיקת דם, באותו מעמד עשי גם בשיקת שתן כללי ומדידת לחץ דם.

ולגבי כל השאר - תחשבי, אם את צריכה את זה בכלל.

את המייל תמצאי באתר של המכון.

החוברת של הרב בורשטיין אמנם טובה אבל לא קשורה לנושא לגמרי,

קבלתי אותה והיא מדברת על בעיות אפשריות,

זה לא מה שאני רוצה.

אני מחפשת עצות יותר מעשיות,

כמו לשתות מיץ לימון,

לקרוא איקס מזמורי תהילים,

לקפוץ שלוש פעמים בחבל.........

הלוואי שזה היה כזה קל....

תודה בכל אופן!

אני אנסה לדבר עם רבני המכון, אולי הם יעזרו לי.

כן תודה רבה

אביבה אני מנסה על עצמי עכשיו,

שרמן ניסית? לא הצלחתי לארגן קבוצה,

אני אנסה לרכז את כל המידע בחוברת אחרת,

גם את התזונתי,

וכבר יצרתי קשר עם מכון פועה, אמרו לי לדבר עם הרבנים שם, אולי הם יקראו את החומר וירצו לעזור

אני מאוד רוצה שזה יהיה לתועלת שלי וגם לתועלת הציבור,

שאף אחת לא תצטרך להסתבך כל כך הרבה זמן בחיפושים.............

תודה על המידע!!!!!!!!!!

מתחילת ימי המחזור. כמה פעמים ביום.

עוזר פלאים! לי קיצר ביום וחצי! שזה המון!

יישר כח לך!!

וגם- להרתיח מחיצות של רימון ולשתות את המים. להזהר עם זה בהנקה.

כדי שאוכל לפרסם את שמה בחוברת, אם היא מעוניינת בפרסום, וכך אוכל לקחת את העצות בצורה מסודרת,

למשל דולות, הומאופטיות וכדומה.

תודה לכולן ומקווה שזה ילך בקלות!

אם כאבי גב אז יש מנשאים מעולים לזה... נראה לי שטרמפיסט נוח יותר מעגלת תאומים.

תשאלי רב כיצד את צריכה לנהוג?

אולי זה יקל מהלחץ. אני יכולה לספר שיש נשים שמניקות לא מקבלות מחזור זמן רב יותר מאשר 11 חודשים, כך שאין טעם להילחץ מעכשיו.

יתכן שאפילו הפטריה היא תוצאה של הלחץ.

חוץ מזה, בד"כ יש סימנים מקדימים למחזור אפילו אם הם קלים מאוד..

וגם תתפללי שהקב"ה ישמור עליך מפני מצב כזה.

האמת היא שזה חשש רחוק מאוד.

אחת לתקופה (תלוי בגיל ובשלב בחיים), בערך פעם בשנה שנתיים.

מסייע בגילוי מוקדם של שינויים בתאי צוואר הרחם. יכול להצליל חיים!

הבדיקה עצמה לא כואבת, ומאוד קצרה (קצת לא נעימה, וזה הכל!)

משרד הבריאות ממליץ וכך גם מכון פועה

מה הטיפול?

איך עושים את זה?

אני פשוט פוחדת לעשות כאלה בדיקות רק מפני הלחץ והחשש שמא ושמא תהיה תוצאה לא טובה ואז.. אני פחדנית גדולה

כדי שאם יגלו משהו זה יהיה משהו לא מסוכן שאפשר לטפל בקלות

זה נעשה בזמן הבדיקה הוגינאלית הרגילה ולא מרגישים שום דבר באופן מיוחד מעבר לתחושות הרגילות בבדיקה רגילה.

וגם אני פחדנית גדולה.

מתי עושים אותה?

להריון ממחזור של גלולות.

זה לא בטוח לגמרי, אבל סביר יותר שזה לא.

וכדי לצאת מהלחץ את יכולה ללכת לבית מרקחת רחוק ולקנות שם. לא חייבים בשכונה שלך. 

וגלולות יכולות לפעמים לשבש את המחזור (כבר קרה לי בעבר שקיבלתי דימום קטן בעקבות גלולות, למרות שבשאר הפעמים הם עבדו כרגיל)

למה לא להיות נשואה ולעשות הכל בטהרה. ואם את בהריון אז מה?? הפלה?

את כבר בחורה גדולה 23 את אמורה להיות עם שכל והבנה... וכבחורה את צריכה לשמור על עצמך...

אני לא הייתי מוכנה שבהן שלי יתחתן עם פרחה...

סליחה שאני בוטה אבל זו זכותי לאמר את דעתי...

כך יש מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע.

יעלי, אני חושבת שכדאי לך באמת לעשות חושבים האם המצב הזה טוב לך.

את יהודיה, וב"ה יש לנו הוראות ממי שברא אותנו - ה'. חלק מההוראות האלה אומרות שאת המעשה הכי אינטימי בין בני זוג, צריך לעשות מתוך טהרה , שהיא יכולה להתקיים רק בין בני זוג שחברו זה לזו בברית הנישואין ושומרים על הלכות טהרת המשפחה.

כדאי לך לשמור על עצמך ועל גופך ולהגיע לשיא הקירבה דווקא עם בעלך, ולא עם כל אחד.

אכן כל אחת צריכה לשמור על הגוף שלה בשביל הכבוד האישי ובשביל  בעלה  ולעשות הכל מתוך טהרה .

זה רק לטובתינו. שיהיה לך בהצלחה

לקיים יחסי מין! ולא לכולם יש עוצמות בשביל להימנע מזה לפני החתונה.

ויש אנשים עם שכל והבנה שמחליטים החלטות שונות ממך. בכל מיני תחומים. תלמדי לקבל את זה ולא לצאת על כל אחד, ועוד בחסות האנונימי. זה מגעיל.

הבהרה: אני דוסית מארץ הדוסיות. זה עדיין לא מונע ממני להיות קצת רגישה כלפי אחרים ממני..

האם אנחנו עושים רק דברים שכיף לנו? יהודי מאמין , ואין אחד שלא (מוסבר שלכל יהודי יש ניצוץ אלוקא ממעל) לא יכול להגיד שבגלל שכיף אז עושים. את יכולה להבין מאיזה מקום היא באה , אולי תינוק שנשבה, אבל ברגע שנותנים לזה גושפנקא, זה בעצם אומר שאת מאשרת את המעשה הזה, שהוא נוגד לחוקי ההלכה. מן הסתם, לא מזיזה לה דעתנו, אבל אין זה אומר שאנו יכולות לאשר את זה.

אחרת למה אנשים עושים את זה?

אני לא יודעת אם YAELI מאמינה.

אבל זה לא משנה לי. אני מבינה אותה, ואני אתן לה ייעוץ כבוגרת אל בוגרת.. ולא אתחיל להתקטנן איתה- "למה קיימת יחסים? בעיה שלך!" שזה בעצם מה שנדף מהודעתה של האנונימית אליה הגבתי.

ושיהיה ברור. לא נותנת לה שום גושפנקא ושום היתר לקיום יחסים שלא בטהרה, זה ממש לא בסמכותי ואנילא חושבת שזה נכון, אבל אני כן מסוגלת להתעלות על עצמי ולהגיב נורמלי ולא מגעיל. זה הכל.

עצמינו זה סהכ מיקר אותי כאשה- כבחורה... לא ניסו להטיף לה אבל נשמר שלאנונימי די צורם הענין וזכותה המלאה..

מה שאני יכולה לסנגר זה שהיום לנוער אין ידע וחשיבות על שמירת הפרטיות ושלא סתם ההלכה והתורה מנחה אותנו בדרך הנכונה... וכמה שבחורים לפעמים מנצלים את הבחורות ומגיעים למצב כזה...

או שהשפה שלנו הידרדרה עד כדי כך.. (פעם ההורים שאלו את ילדיהם איך היה בביה"ס? וציפו לשמוע שהיה טוב, מעניין מחכים, נעים עם החברים, היום התשובה היא כייף! או לא כייף.. בנסיבות העניין)

או שההבנה של העניין מעט פגומה.

מדובר במעשה שהתורה משתמשת בפועל 'ידע' כדי לתאר אותו. ידע זה המובן הכי עמוק, הכי קרוב. זאת הכרות אישית ופנימית בין שניים שהם אחד. והשכינה נמצאת בין בני הזוג כאשר הם עושים זאת בטהרה וקדושה במסגרת הנישואין והלכות טהרה.

המילה כייף, מגמדת את העניין הופכת אותו לכ"כ ריק מתוכן וגופני גרידא. 

כך שאם משתמשים במילה הזאת בודאי שאפשר להבין שזה כייף! אז עושים את זה גם לא בצורה הראויה..

אבל אם יודעים ולומדים על העניין אז המושג כייף צורם מאד וגם כל ההבנה לכך צורמת.

ואגב, אני בהחלט חושבת שיש צורה ודרך נאותה לומר גם דברים שאינם נעימים. כמו שמשיח עכשיו לדוג' עשתה.

http://www.dyada.co.il/category/laniado_dyada

גם אני הייתי בלניאדו ומאד ממליצה, אלא ש:

זה מאד מאד תלוי במיילדת. החדר לידה טבעי הוא מקום מקסים. אבל אם את נופלת על מיילדת שלא בראש שלך - זה לא שווה כלום, כבר עדיף להיות בחדר לידה רגיל עם מיילדת טובה שגישתה טבעית.

אולי אפשר להתנות מראש, או לדבר על זה מראש עם הבית חולים.

שמעתי שגם במאיר יש חדר לידה טבעי, לא יודעת פרטים.

בעין כרם - שמעתי המלצות ממש חמות!

לא יודעת אם זה היה חדר לידה טבעי או לא, אבל הגישה היתה מאד טבעית.

אפילו שיש לי הרבה ביקורות (למי לא?)

ילדתי שם 3 לידות והיה מדהים ממש.

ממליצה לך להתכונן לפני ולדעת פחות או יותר מה את רוצה (עם פתיחות וגמישות כמובן). אם זו לידה ראשונה הייתי ממליצה לך לקחת דולה.

וחשוב לי לומר שממש אפשר (ורצוי) לבקש להחליף מיילדת, אם היא לא מתאימה לך. לא שעשיתי את זה... אבל מישהי מאוד מוסמכת הסבירה לי שגם למיילדת יותר נוח ליילד מישהי שהיא "זורמת" איתה ובגישה שלה. זו לא בושה לומר "אני רוצה לידה טבעית ופעילה עד כמה שאפשר, זה מתאים לך?"  

בדקתי את לניאדו, עין כרם וקפלן. הם העיקריים שאני חושבת עליהם.

העניין הוא שבגלל שיש פה יסוד שיווקי (משתלם לבתי החולים לקבל יולדות) אז כולם נשמעים מושלמים. אני רוצה לדעת מה קורה בפועל..

אז מי שמכירה את שלושתם או חלק מהנ"ל, אשמח להסברים:

1. חדרי הלידה הטבעיים בעין כרם עולים 3800 ש"ח. על מה ולמה?

2. בכולם יש מקלחת צמודה?

3. מה בתכלס ההבדל בין חדר טבעי לבין חדר רגיל? ראיתי שבאתר של קפלן כתוב שאפשר ללדת טבעי גם בחדרים הרגילים. מה זה אומר?

אז קודם כל המחיר של חדרי הלידה הטבעית בעין כרם באמת גבוה מאוד. אבל למעשה התשלום הוא על שירות שאת מקבלת, מיילדת צמודה, מפגש לפני חדר סופר מאובזר וכו'.

בלניאדו מקלחת צמודה יש רק בחדר לידה טבעית, גם בקפלן עד כמה שזכור לי יש רק בחדר לידה טבעית מקלחת צמודה, אבל אולי אני לא זוכרת לא נכון, או ששיפצו והשתנה, הייתי שם ממזמן.

ברוב בתי החולים אפשר ללדת לידה "טבעית" הווי אומר בלי אפידורל ושות', בלי ניטור רציף וכו'. בקפלן החדר לידה טבעי (שלא עולה כסף) הוא גדול יותר ומצויד במקלחת עם טוש טוב. בלניאדו בחדר לידה טבעית (שכן עולה כסף) יש גם מיילדת צמודה ואבזור רב יותר, וגם שקט... הוא קצת בצד, והרבה יותר שקט שם מהחדרי לידה הרגילים. (ולפחות לפי האתר גם נוף לים. וזה חשוב, בחדרים הרגילים אין חלון בכלל!!!)

ואני ממליצה על לניאדו!!! יחס נפלא. אבל לבוא עם תוכנית לידה כתובה.

אין שום דבר רע שאני יכולה לומר על קפלן בענין, אבל גם שום דבר טוב. אה, בעצם יש, הם לא התעקשו על פתיחת וריד. לא מובן מאליו.

והיה זה לידה ראשונה במקום זר הכל חדש וחששות בלי סוף בגלל הלידה הראשונה והיתה שם מיילדת זקנה מופלגת בלי ידע מקדים איך לדקור כמו שצריך בקיצור צרחתי מכאב רק בגלל הדקירה הלא נכונה ובעלי המסכן לא ידע מה קורה איתי היה רחוק מהאזור רק שמע את הצרחה ושאל אם הכל בסדר?...

זה החויה שלי מקפלן לצערי אבל הם הצילו את חיי התינוקת)!!

התברר שהיה סכנה והריצו לחדר ניתוח הכל יחד חויתי חויה לא נעמה כלל בדרך לחדר לידה פשוט בכיתי כל הדרך ואני אחת שלא מגלה רגשות כלל הכל בגלל מיילדת זקנה ולא רגישה!!

המרכז לידה טבעי אכן שקט וצדדי, וגם נראה יפה.

בגדול הצוות בלניאדו ברובו המוחלט מקסים ממש ממש, ואם יש לך מיילדת נפלאה - אין יותר טוב מזה.

העניין הוא שאצ יכולה לקבל מיילדת כזאת גם בחדר לידה רגיל. זה אותו צוות כמעט.

ההבדל הוא שאם את יולדת בזמן חילופי משמרות - בחדר לידה טבעי המיילדת תישאר איתך, וברגיל לא.

זה לטוב ולרע, כי אם נפלת על מיילדת לא מוצלחת, את תקועה איתה... וכבר עדיף להחליף...

בעיקרון אני ילדתי בחדרי לידה הרגילים כמה פעמים, והיו לי לידות טבעיות הכי בעולם. לא התעקשו איתי כמעט על כלום והיו מיילדות נהדרות!

שלא איבדו את העשתונות גם במצבי לחץ...

קודם כל- לגבי המחיר, אם נרשמים (בחינם!) למועדון יולדות הדסה אז יש הנחה של 10% (עדיין זה יצא לנו 3470, אבל בכל זאת זה פחות).

היתרון העיקרי של חדר הלידה הטבעי זה שיש מיילדת צמודה לאורך כל הלידה. זה גם לא כל מיילדת אלא יש צוות מצומצם של מיילדות שעובדות בחדר הלידה הטבעי, שמן הסתם כולן תומכות מאוד בלידה טבעית. בעיקרון הבנתי שהגישה הכללית של הדסה עין כרם היא מאוד טבעית, אז גם מיילדות מהצוות הרגיל יכולות להיות מצויינות (וגם הצוות של החדר לידה טבעי עובד גם במשמרות הרגילות), אבל פה זה יותר מובטח.

בעיקרון כשנרשמים לחדר לידה טבעי, יש מפגש עם מיילדת מהצוות שם, ועורכים ביחד תכנית לידה (לפי טופס קבוע שלהם, ששואלים אותך בכל מיני תחומים מה את מעדיפה, ואפשר גם בסוף להוסיף כל דבר שחשוב לך ולא היה כלול בטופס). בלידה עצמה המיילדת שאיתה נפגשת נקראת ליילד אותך בעדיפות הראשונה, אבל אם היא לא יכולה (בדיוק במשמרת רגילה, או כרגע גמרה משמרת, או כל סיבה אישית אחרת) אז קוראים למיילדת אחרת מהצוות של הלידה הטבעית.

בנוסף ליתרון של המיילדת הצמודה יש גם את הבונוסים של החדר- אווירה יותר ביתית, ג'קוזי (רק שאין וילון שמסתיר, אפשר לבקש להביא מחיצה ניידת אבל לא מובטח- וכדאי לבקש כבר בתכנית הלידה), מוניטור אלחוטי, וכל מיני פופים ודברים אחרים שיכולים לעזור במהלך הצירים. אבל לא כל הדברים האלה מובטחים ב-100%, כי אם מבחינה רפואית מחליטים שאת צריכה השגחה יותר צמודה, אז את יולדת בחדר לידה רגיל. מה שכן - המיילדת נשארת איתך, וגם יכולים להביא מהחדר הטבעי כל אביזר נייד שתבקשי.

והחוויה שלי-

אני הגעתי לבית החולים לאחר ירידת מים מקוניאליים די סמיכים, כך שהחליטו שאני לא אוכל ללדת בחדר הטבעי.

בפועל מה שהרווחתי מהתשלום על חדר לידה טבעי היה המיילדת שהייתה איתי כל הזמן לאורך כל הלידה, וגם המוניטור האלחוטי (שהיה יתרון גדול מאוד, כי בגלל המים המקוניאליים היה חשוב במיוחד לעשות ניטור רציף, אבל זה בכלל לא הפריע לי- יכולתי לעשות איתו כל מה שרציתי).

חוץ מזה, לפי הפרוטוקול אם לא מתרחשת לידה תוך שעתיים מפתיחה מלאה הרופאים מתערבים בכל מיני דרכים (לפעמים אפילו ניתוח קיסרי), ואצלי עברו ארבע שעות מפתיחה מלאה עד הלידה עצמה (שלוש שעות של לחיצות..), והם אפילו לא הזכירו ניתוח, רק הציעו כל מיני דרכי התערבות (פיטוצין לחזק את הצירים, חתך), וכל עוד סירבתי הם לא הכריחו אותי (כשזה התארך מאוד הם ניסו יותר ללחוץ, ובסוף גם הסכמתי לקבל קצת פיטוצין, אבל זה היה החלטה שלי ולא כפו עלי). אני לא יודעת מה היה קורה במצב מקביל בלידה רגילה שם, אבל המיילדת הייתה לאורך כל הדרך איתי (למרות שהיא גם חשבה שכדאי לתת פיטוצין, היא הדגישה כל הזמן שזו החלטה שלי), ובסוף כן אמרה שיכול להיות שאם זו הייתה לידה רגילה היו מתערבים יותר מהר.

עוד יתרון זה שאם רוצים ביות מלא- מי שיולדת דרך החדר לידה טבעי, כבר כשהיא מגיעה ללידה מודיעים למחלקת ביות מלא לשמור לה חדר (ואז יש יותר סיכוי שיהיה לה מקום). זה לא מבטיח שיהיה מקום, וגם לא אומר שלא יהיה מקום אם לא יולדים בחדר לידה טבעי, אבל זה עוד יתרון קטן.

מקווה שלא יצא ארוך מידי.. אם יש לך עוד שאלות אני אשמח לענות.

הם ממש הציקו לה כל חמש דקות שתקח אפידורל, למרות שהיא באה עם ראש טבעי וילדה כבר כמה וכמה לידות בלי שום התערבות.

את צריכה להיות ממש נחושה נגדם!

אבל תדעי שאם את בראש טבעי ויודעת מה לעשות עם עצמך... את יכולה ללדת טבעי בכל מקום!

אני ילדתי במקום הכי מתערב בעולם - הכי טבעי. קיפצתי שעות על כדור וביליתי שעות במקלחת!

הצוות ראה שאני יודעת מה אני עושה ולא אמרו את המילה אפידורל לידי.

העיקר שיהיה בקלות ובידיים מלאות!

אני ילדתי ב"מאיר" שתי לידות בחדר לידה הטבעית, והייתה לי חוויה טובה (אהמ... חוץ מהסוף של הלידה השניה, כשאיבדתי את שפיות דעתי וכאב לי בטירוף, חסרת אפידורל שכמוני).

החדרים מצוינים- גדולים, מרווחים, יש מקרר קטן, שירותים צמודים+אמבטית ג'קוזי, כדור פיזיו, נוף...

המיילדות שהיו לי היו נהדרות.

עוד יתרון- זה לא בתוספת מחיר.

בעיקרון, על פי ההנחיות, זו סיבה לגשת להיבדק (בלי לדאוג, בע"ה הכל בסדר...)

אבל, אם את מכירה את ה"אופי" של העובר, ויודעת שהוא פעיל מהרגיל, ושיש ימים פעילים במיוחד. אז זה לא נחשב ריבוי תנועות, וזה בסדר גמור.

יש איך לסדר את זה.

את רק כמה ימים אחרי לידה. קחי את הזמן.

את יכולה כבר עכשיו לעבוד על תרגילי רצפת אגן פשוטים בנחת, מעט מעט כל פעם.

אבל בזה יש כאן בפורום מוסמכות יותר ממני.

אני מציעה להתחזק גם מבחינת תזונה שתחזק את השרירים: סידן, ויטמין D, מגנזיום ואשלגן.

אם תרצי אפשר לפרט.

גם לי יש שליה קדמית 

בהריונות הקודמים לא היתה לי ולא הייתי מסוגלת לישון על הבטן בלי להרגיש

עכשיו- אני מתביישת לומר שאני ישנה על הבטן ולא תמיד מרגישה (אני בשבוע 25)

לדעתי, כשיש שליה קדמית לא תמיד מרגישים תנועות, כך גם הסבירה לי הרופאה

לא כדאי להלחץ

בכל אופן-אם זה קורה לך במשך יותר מכמה ימים- גשי להבדק!

בשלשת ההריונות השילייה קדמית, כך שאני לא יודעת לומר מה היה קורה במקרה של שליה אחורית...

בהריון הראשון, בשלב קצת יותר מתקדם משלך) הגעתי פעמיים לבדיקה בגלל שלא הרגשתי תנועות הרבה זמן, ב"ה הכל היה בסדר...

מה שלמדתי מהרופאה זה: לכל הריון ולכל עובר יש דפוס תנועות שונה. תפקיד האישה לגלות את ה"אופי" של התנועות בהריון הנוכחי. כל חריגה קיצונית מה"אופי" הרגיל חשודה (גם עם יש יותר תנועות מהרגיל, או שהן חזקות מהרגיל...), וממולץ לבדוק זאת...

אומנם, זה מאוד מלחיץ אם לא מרגישים את העובר במשך יום שלם, אך אם את יודעת שזאת המציאות הרגילה בהריון הזה, התפקיד שלך הוא לא לדאוג!

בשלב יותר מתקדם, יום שלב בלי תנעות, הוא כן מדאיג. אבל בהחלט יתכן ימים יותר "שקטים", עם תנועות חלשות או רחוקות. כל עוד זה מתאים ל"אופי" של ההריון.

כך אני נוהגת.

מקווה שהועלתי במשהו...

בעיקרון כמו אצל מבוגרים אפילו ילדים יש כמה שעות שישנים בו ביום/ בלילה

על אחת כמה וכמה אצל עוברים שכל כמעט משך היום/ הלילה הם ישנים וטוב להם כך...!!

אז כדי לדעת אם הכל תקין צריך לאכול משהו מתוק כמו שוקולד וכד' וכך ניתן להעיר אותו מהשינה העמוקה...!!

אני אף פעם לא בודקת לפי השעון או לפי הספר אני מרגישה מידי פעם תנועות זה מספיק לי!!

רק אם חלילה היה כמה ימים רצופים כדאי להתיחס בכובד ראש!! במיוחד אם את יודעת את הסיבה למסיבה...!!

נסי להיות רגועה (חשוב טוב ויהיה טוב !!) זה יעזור גם לך וגם לעובר!! ואת תראי תוצאות מפתיעות!!

בהצלחה יקרה!!

אני זוכרת שניסיתי לעקוב (וגם, לא רשמתי או משהו, רק ניסיתי לספור את הבעיטות במהלך שעה), אבל תמיד יש עיסוקים שצריך לעשות, או שפשוט לא זכרתי לבדוק.

אני בטוחה שזה מנע ממני הרבה דאגות מיותרות

אני בשבוע 24, אוטוטו 25 (גם עם שלייה קדמית). 

ב"ה מרגישה המון תנועות. אבל קורה המון המון ששעתיים אני לא מרגישה.

איך יודעים מתי צריך להיבדק?

זה דבר ידוע שכשיש שליה קדמית, מרגישים את התנועות פחות בעצמה.

אף אחת לא מדברת על לא לעשות עסק בכלל- אבל הסיכוי שהעובר יהיה במצוקה או בסכנה הוא ממילא לא כ"כ גדול.

לכן אנחנו מנסות להרגיע...

אבל לכולנו קורה שאנחנו לא מרגישות את העובר בשלבים מסוימים ביום. כדאי למצוא את האיזון כדי לא להילחץ סתם.

ותדירות לאורך כל ההיריון....

יותר מההיריון הקודם!

לא מבינה איך, כי כולן אומרות שאמורים להרגיש פחות.... אבל, עובדה,

כך שלא הייתי מסתמכת על זה ואומרת שאפשר להיות רגועה כשלא מרגישה תנועות בגלל שזו שליה קדמית.

מנסיון של שיליה קדמית. צריך למצוא את התנוחות שבהם מרגישים תנועות. (מעקב תנועות מתחיל בשבוע 25 לפני כן זה בסדר אם לא מרגישים וגם בהתחלה לוקח זמן למצוא את התנוחה)

לאחר שאת כבר יודעת באיזה תנוחה את מרגישה את התנועות ואכלת מתוק ובמשך שעתיים לא הרגשת תנועות (שעתיים של מנוחה, שתיה ואכילת מתוק- לא שעתיים של פעילות) אז צריך להתחיל לדאוג.

בהריון הקודם (עם שיליה קדמית) לא הרגשתי תנועות הרבה זמן ואז הרגשתי קצת- למחרת הלכתי להבדק והיה לי מיעוט מי שפיר- העובר לא הצליח לזוז.

וזכותך המלאה לקחת בעירבון מוגבל.

אני מסכימה עם 770מ. לחלוטין. המעקב האובססיבי אחרי תנועות בד"כ לא עוזר, במיוחד ומאחר ובמהלך היום העובר יושן .

אני מסכימה שלקראת סוף ההיריון צריך לשים לב יותר, אבל גם אז מעקב תנועות אובססיבי עלול להזיק לאמא, במיוחד בהיריון ראשון, שדואגים בו מכל שטות.

כל שעתיים, לא הגזמת? אולי  הייתי עוקבת באוססיביות אם הייתי עקרת בית, ולא היו לי דברים לעשותץ מלבד לנוח ולספור תנועות.

תגידי את זה לשכנה שלי שהגיעה להערכת משקל בתחילת שמיני ולא היה דופק...

צריך לעקוב במשך היום מידי פעם , אם לא מרגישים תנועות אז לנוח ולשכב בתנוחה שבדרך כלל מרגישים (לרוב צד שמאל) ולאכול מתוק ואם עדיין במשך שעתיים אין תנועות צריך ללכת לבדוק.

אבל לא כל כך הבנתי. אם הן היו מגיעות כבר בהתחלה, שהן לא הרגישו את התנועות, היה אפשר להציל את העובר?

לא רציתי לכתוב את דעתי לפני כן כי לא רציתי לצער אף אחד.

אני איבדתי תינוקת בשבוע 39.

שום מעקב תנועות לא עוזר ולא היה עוזר.

אני לא מאמינה בהוראות האלו, בכלל.

לילד חי, תסלחו לי, לוקח 4 דקות מרגע שמפסיק לנשום ועד שאין כבר ח"ו מה לעשות.

עד שתרגישי את התנועות, עד שתלכי להיבדק, עד שיכניסו אותך...

נו באמת

שתבוא פה מישהי אחת ותגיד שמעקב תנועות הציל לה את התינוק. אז אני אתנצל ואקפל את הזנב.

לי לצערי הוא לא הועיל.

ואני דוקא התחזקתי מהנקודה הזאת ולמדתי שמה שהקב"ה רוצה יקרה. כמובן שצריך להשתדל, אבל יש מקומות שההשתדלות לא תועיל.

כל הריון שנגמר טוב נגמר בנס.

זהו, סליחה שפרקתי.

קודם כל שבעז"ה תזכי לחבוק ילד בריא ושלם בקרוב.

רק רציתי להגיד שאני מכירה מישהי ששמה לב במעקב תנועות שחוזק התנועות יורד ושיש פחות תנועות ואכן ראו באולטרסאונד ובמוניטור שהעוברית במצוקה.

ב"ה הצליחו להציל אותה. יילדו אותה מיד וטיפלו מהר בילדה.

לכן צריך לעקוב לא רק על מספר תנועות אלא גם על חוזק תנועות וכל שינוי קל בתנועות הרגילות.

הנה סיפור שכבר כתבתי פה בפורום במסגרת "נס חנוכה..." על ההיריון הראשון שלי:

זה היה יום ראשון. נסעתי לבדיקה שגרתית אצל הרופאה שלי (שבוע 38).

כשהייתי על האוטובוס, בדרך למרפאה, כשבחוץ גשם זלעפות, התקשרו אליי מהמרפאה ואמרו לי שהתור מבוטל כי המרפאה מוצפת במים. אמרתי להם בקול מתחנן: "אבל אני כבר בדרך, באוטובוס!!!". אמרו לי: "אז תחזרי בחזרה הביתה..."

התבאסתי קשות....

יום למחרת התקשרו לקבוע לי תור ליום רביעי בבוקר.

כשהגעתי לתור, חשבתי על זה שאולי לא הרגשתי מספיק טוב את התנועות של העוברית הקטנה יום לפני כן...

ממש כבדרך אגב, ובלי לייחס יותר מידי חשיבות לעניין אמרתי את זה לרופאה.

הרופאה אמרה שבאולטראסאונד רואים קצת האטה בתנועות. לא נראה לה שזה משהו משמעותי, אבל בשביל השקט הנפשי שלחה אותי למוניטור במוקד....

סיפרתי לבעלי את העניין והוא התעקש להגיע למוקד. אני התעקשתי בחזרה ואמרתי לו שאין צורך, כי מיד אחרי המוניטור אני הולכת ללימודים וחבל שיפסיד יום עבודה... ההתעקשות שלי לא עזרה.

הגענו למוקד, עשיתי מוניטור - היה לא תקין.

ביקשו שאוכל משהו מתוק.

אכלתי וחזרתי... היה שוב לא תקין...

שלחו אותי לבי"ח...

שם זה היה סיפור קצת ארוך ולא אלאה אתכן...

אבל מסתבר שבאמת הקטנה הייתה במצוקה, והייתה לה האטה בגדילה (נולדה 2400 בשבוע 38), והיא איבדה הרבה דם והייתה צריכה לקבל כמה מנות...

אם לא היו דוחים לי את התור, כנראה שהייתי ממשיכה את השבוע בלי יותר מידי מחשבות (כי הרי כביכול "רק לפני כמה ימים הייתי אצל הרופאה והכל היה תקין... זה בטח רק הדימיונות שלי והחששות... היריון ראשון... " וכו') וייתכן מאוד שהייתי ח"ו מאבדת את הקטנה...

אגב, לפני כמה ימים היא חגגה יומולדת כך שזה באמת היה נס חנוכה, ברוך ה'.

מרגש היום כמו בפעם הראשונה שקראתי את זה

אז איך באמת עושים את המעקב?

לדעתי (ואין לי שום נסיון רפואי) המעקב חשוב בעיקר בשבועות מאוחרים. אני חושבת שמעקב לפני, עלול ליצור תחושות לחץ ודאגה מיותרים\ כשלמעשה העובר לא תמיד נע ובועט (כי הוא ישן וכו').

אני יכולה לספר על עצמי שבלידה הראשונה הגעתי למיון יולדות (בגלל דימום מאסיבי) והעלו אותי למחלקת נשים, עד שאגיע לפתיחה (רצו שאהיה תחת השגחה, כי גילו שיש לי ירידת מים), בבוקר אמרתי לרופא שלא הרגשתי את העובר כמה שעות, הוא עשה לי אולטרסאונד וראו שיש לי מיעוט מי שפיר, והחליטו להוריד אותי לחדר לידה. ואז... פשוט לא עשו כלום. אפילו זירוז שאמרו שיתנו לי, נתנו לי רק אחרי 6 שעות שהייתי בח. לידה.

אז האם  מעקב חשוב? כן ולא. לא צריך להגזים ולהיות אובססיבים אליו. לדעתי מספיקה שעה קבועה ביום שאפשר לספור בה את מספר הבעיטות של התינוק . לא נראה לי שצריך להתחרפן על זה...

ובטח שלא לתת לאימהות שאיבדו את העוברים שלהם תחושה שזה קרה ר בגלל שלא עקבו אחרי התנועות...

דבר ראשון ברור שיש הבדל בין שבוע 25 שאז בקושי מתחילים להרגיש תנועות לבין שבוע 38.

3 פעמים ביום זה כדי "להכריח" אותך לספור תנועות...

את צריכה לזכור בראש להרגיש תנועות במשך היום תוך כדי דברים, אם אין לך פנאי או שהחלטת שאת לא יודעת אם את מרגישה אז תלכי לנוח תאכלי משהו ותספרי תנועות במשך שעה עד שעתיים. אין מצב שבשעתיים מנוחה (לא שינה, מנוחה שאת סופרת ומרוכזת בתנועות) לא תרגישי לפחות 3. תנענעי קצת את הבטן, זה לא יעשה כלום- לא באגרסיביות. ותנסי להרגיש, לפעמים צריך להניח יד עמוק ואז את מרגישה את התנועות.

הרבה פעמים אישה מגיעה שהיא לא מרגישה תנועות, וכשאני מחברת למוניטור ושמה יד על הבטן קצת עמוק אני ישר מרגישה בעיטות.

yifat_s אני לא מגזימה, יש בנות שכאן זה המקור היחיד שהן מתיעצות ומקבלות עזרה ולפעמים שאננות יתרה שמורגשת כאן באוויר היא לרעתן.

משיח עכשיו ו 770מ - אתן צודקות שלא צריך להילחץ ולהיות אובסיבית, זה לא מוסיף בריאות לאף אחד, אבל שתיכן גם מאוד שאננות בכלל בכל מה שנהוג לעשות בהריון גם לא מתוך לחץ אלא מתוך אמונה והשקפת עולם שלכן אז בבקשה תיזהרו עם העצות שלכן. עדיף לפעמים לא להגיב מאשר להראות בטחון יתר בגלל שאת מאמינה כך, כל אחת חווה שונה שמחות ואסונות ואולי השקפת העולם שלך מאפשרת לך לקבל אסונות בצורה אחת והשקפת עולם של אחרת שתנהג כמוך, היא לא תגיב כמוך אם ח"ו יקרה אסון ואצלה זה יהיה משבר.

צריך ממש להיזהר כשנותנים עצות שנובעות מהשקפות עולם.  (כמו הרב שלי אמר....)

שגם אני שותפה לה-

זה שהרבי אמר לא לעשות בדיקות מיותרות בהריון כמו אולטראסאונד ודומיה-

הוא לא התכוון שיזלזלו בכל הנחיה רפואית שניתנת!!

כדאי לכן לעיין באיגרות של הרבי על נושא ההריון.

מי שלוקח הכל בשאננות ובחוסר אחריות-

זה לא מראה שהוא חסיד גדול יותר.

לפעמים זה פשוט חסיד שוטה.

אני ממש לא שאננה. אני פשוט לא רוצה לגרום לנשים שהן בהיריון דאגה מיותרת, שזה דבר שעלול להשפיע הכי גרוע על היריון. (מצב נפשי רע גורר כמעט בהכרח מצב גופני רע). אני כן אמרתי וחוזרת שוב. לדעתי בשבועות מאוחרים (35+) יש לעשות מעקב, אבל לא להיות אובססיבים כלפיו. לא לחשוב שאם ח"ו התינוק  זז 5 פעמים בשעה במקום 6- אז משהו לא בסדר.

התינוק יכול לא לזוז גם 0 פעמים בשעה, ובשעה שאח"כ הוא יזוז 10 פעמים בשעה.

אני חוושבת שצריך לקחת דברים בפופורציות. לבדוק כל שעתייים כמו שהציעו, זה עלול לגרום לדאגות ותסכול מיותרים וחבל. לדעתי מספיק פעם אחת ביום לבדוק שהעובר בעט 6 פעמים לשעה.

אגב, בכל התגובות שלי סייגתי את דבריי ואמרתי שאין לי כל ניסיון ברפואה, ככה אני חושבת וככה אני נוהגת. אם למישהי בא להלחיץ את עצמה לחינם, בכיף לדעתי זה חבל.

היא טסה לבית חולים . כבר מהמונית התקשרה לחדר לידה למנהל המחלקה (היא מכירה אותו)

מאז שניכנסה לבית חולים תוך 10 דקות!!!! היתה אחרי ניתוח חרום.

והתינוק כיום חי ונושם ובריא בן שנה.

אז כנראה לפעמים כן אפשר להציל. הכל מאיתו יתברך כמובן.

המעקב חשוב אבל לא להיות אובססיבים על זה פעם עד שלוש פעמים ביום האם התינוק זז ובועט זה מספיק!!

ובאמת הדבר חשוב יותר מחודש תשיעי בערך משבוע 37 וכך יכולים להציל חיים אך לא להיות אדוקים משבוע 25 זה מאד מאד

מוקדם הילד יכול לישון כמה שהוא רוצה בזמן הזה וגם אולי כרגע לא מתחשק לו לנוע יותר מידי!! חוץ מזה שהאיזור בו נמצא הוא

מאד גדול בזמן הזה אז לפעמים הוא נע במקום שכרגע את לא מרגישה אותו ולדעתי זה מוגזם משבוע 25 !!

ולא צריך להילחץ!! ולדעת שגם מי שהרגישה האטה וגם מי שלא ח"ו הכל בידי ה' אנחנו אף פעם

לא מנהלות את ההארכות החיים של התינוק הן לטוב והן אחרת ה' נתן וה' לוקח וה' נותן מידו הקדושה והרחבה!!

ומי שהצליחה להציל זה גם מנוהל לפי תכתיב מלמעלה!!

שיהיה לכולנו באמת הריון קל בריא ומשעמם! ולכולן מאחלת מכל הלב שתצאנה בידיים מלאות!!!

הייתי בשבוע 42 וסבלתי מכאבי שיניים. באותו יום שלא הרגשתי תנועות היה לי תור לרופא שיניים. אבא שלי היה אמור לקחת אותי לרופא שיניים במקרה סיפרתי לו שאני לא מרגישה תנועות מהבוקר ועד הצהורים. והוא בוויכוח איתי לקח אותי בסוף למיון נשים. תוך שניות הייתי כבר בניתוח חירום. הרופאים אמרו לי שאם הייתי מחכה עוד 10 דקות לא היה אפשר להציל אותו. אני חשבתי רק על השיניים שלי  וכמעט איבדתי את היקר לי מכל. למדתי מזה לא לזלזל במה שהרפואה אומרת ומנחה אותנו.

אם יש לי רחם אחורי זה אומר שגם השיליה היא אחורית? מישהי יודעת?

שבועות לעשות הפסק טהרה. (ממה שהיה לי ולעוד רבות אחרות)

מתסכל מאוד, לא צריך להיבדק-ככה לי הרופא אמר.

יתכן שכעת תהי נקיה אבל יתכן גם שוב דימום אז תהי מוכנה להכל.

רק כדי לעודד אותך קצת: פעמיים אחרי גרידה נכנסתי ישר להריון...

ובנות שלא עברו את החוויה הזאת, תחסכו לנו ואל תתערבו בשרשור שלא לכן.

סליחה על ההתפרצות אבל זה קורה כ"כ הרבה פעמים שבנות שלא קשורות נותנות עצות...

גם אני רציתי להיטהר

ומהר

אבל הרב שלנו המליץ כן לחכות למחזור

שזה עדיף מבחינה רפואית

(רצינו מאוד הריון, ולא רצינו להסתבך עם מניעה)

אז

למרות שאחרי 3 שבועות יכלנו להיטהר

(אחרי שבוע וחצי היה בדיוק כמו שתארת, דם חצי יום, 

רגוע יומיים, עוד טיפונת..)

זה יצא למעשה אחרי 5 שבועות!

קשה קשה

אבל

ב"ה מיד אחרי

נכנסתי להריון

ונולדה מהממת אחת...

אגב-

אח"כ הרופאה שלי אמרה 

שהיום אומרים שאפשר להכנס להריון גם מיד אחרי גרידה

אבל שמעתי כל מיני....

לא יודעת אם כל הסיפור רלוונטי לך- רק שתדעי שאני איתך בכאב.

אנונימי? יש פה הרבה שמכירות אותי

והסיפור הזה קצת אישי לי...

ולקח לי חודש בערך

בעזרת השם פעם הבאה בידים מלאות!!!

למה כ"כ הרבה זמן? די איזה תיסכול... אוף

תודה לכל העונות על התמיכה... שה' יברך אתכן.

(האנונימית מתחתייך)

תני לעצמך. את מפוצצת בהורמונים ועברת אירוע קשה. תפרגני לעצמך! 

לי הדימום נגמר אחרי שבוע ויום. (מנענו עם נרות וחודש אח"כ נכנסתי להריון. בעז"ה בקרוב אצלך!)

אני לא לגמרי זוכרת, אבל עכשיו אני נזכרת שהיה לי משהו דומה. היה נראה שהדימום כבר ממש נגמר ואז ביום שרציתי לעשות הפסק העד יצא מלא דם. שתיתי המון לימון. לא יודעת אם עזר אבל תוך יומיים נגמר הדימום.

הרופא אמר לי רק לדאוג אם הדימום כבד מאוד למשך כמה ימים (2-3? לא זוכרת) או ממש כואב. אז נשמע לי תקין. מבאס אבל תקין.

אני עברתי את זה ואחרי זה גם נכנסתי להריון. חשב להיבדק  אחרי זה כדי לראות שלא נשאר משהו ברחם. יכול להיות שמזה שוב התחדש הדימום.

בהמשך זה מתאזן

תשתמשי בינתיים ברפידות טובות

לי מאד עזר הג'ונסון בייבי

זה ממש נורמלי ואח"כ חוזר לאיזון (בד"כ.)

בדרך כלל בלידות הבאות הגוף כבר מראש יותר מאוזן...

בהצלחה!

לפני כמה זמן שאלתי פה אותה שאלה, הנה קישור לשרשור עם התשובות שענו לי:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t603812#6700827

מה שעזר לי במיוחד:

* לספוג את החלב שנוזל תוך כדי הנקה עם חיתול בד (בכל הנקה הצד השני טפטף לי המון, וגם בצד שממנו הנקתי היו נזילות אם התינוקת עצרה באמצע ההנקה)- זה לא מפחית את הנזילות אבל לפחות חוסך ברפידות (אני החלפתי בהתחלה הרבה יותר מ-4 פעמים ביום..)

* לקנות רפידות איכותיות יותר (בהתחלה כשהיינו אצל ההורים שלי קנינו של LIFE כי זו החברה היחידה שהייתה בחנות שם, והייתי ממש צריכה להחליף כל רגע, וגם לי החולצות היו ממש נרטבות. רק אחרי חודש בעלי קנה במקום אחר ושם היו רק של אריסטוקרט, ואז גיליתי עד כמה האיכות משמעותית- הם סופגות הרבה יותר טוב! והאמת שהן אפילו יותר זולות..)

* לחכות! עם הזמן המצב משתפר.. (אני עכשיו חודשיים אחרי הלידה עם הרבה פחות נזילות מבהתחלה)

בהצלחה!

חלבון מגיע לשתן כאשר תפקוד הכליות יורד! חשוב מאוד לבדוק!

תודה  

את שותה מספיק?!

אני בחודש 4 וגם אצלי ראו חלבון בשתן ברמה גבוה. עשו לי בדיקת לחץ דם והיה תקין. לכן הפנו אותי לאיסוף שתן ובבדיקה הזאת יצא תקין. האחות אמרה לי שלפעמים יש חלבון בשתן מחוסר שתיה ובאמת לפני האיסוף שתן שתיתי המון המון ויצא בסדר. בנוסף נאמר לי שחשוב לפני הבדיקה לשטוף טוב טוב את האזור במים וסבון ואת הזרם הראשוני לעשות בשירותים. ואם יש לך הפרשות אז גם ההפרשות האלו הן עם חלבון ולפעמים זה מגיע משם. מה שחשוב זה להירגע ולא להלחץ כי רק מהלחץ יכול להיות לחץ דם גבוה.

כבר עלו לי כל מיני מחשבות מפחידות לראש...

בהחלט הרגעתן  

לפעמים תזוזות במערכת העיכול מרגישות קצת דומה...

אני הרגשתי תנועות כבר בשבוע 12, בהריון ראשון. כולם צחקו עליי שאני מדמיינת ואין מצב, אבל בשבועות יותר מתקדמים הרגשתי כבר תנועות מובהקות, זה היה אותן תחושות רק יותר חזקות...

לא עניין אותי כלום, אבל מאד מאד מאד פחדתי להיקרע. ובהלך ההירון היו לי 2 תפילות שכל הזמן התפללתי, אחת מהן הייתה שלא יהיה לי קרע, וב"ה- לא היה!!!!

ולא עשיתי שום הכנה לפני, אבל בלידה עצמה המיילדת שפכה לי כמויות של שמן או ג'ל  וזה ממש הגמיש לי את האיזור.

בהצלחה

מניסיון מר- לא כדאי לקרוא סיפורי לידה של אחרות, או לשאול את ד"ר גוגל... הוא יודע להלחיץ!

מס'ג פרינאום עוזר במידה רבה וכדאי לנסות להתחיל משבוע 36.

אני מאוד הייתי ממליצה לקחת דולה- היא תומכת ומחזקת בשעות הקשות וזה ממש עוזר!!!

אולי תבקשי מההורים לבוא רק ללידה? (במקרה כמו שלך הייתי ממליצה לקחת תומכת)

להתחזק בביטחון ובאמונה בה' כדי לא לפחד. הפחד לא יעזור- "העבר אין והעתיד עדיין וההווה כהרף עין"- כדאי לנצל את הפחד לתפילה כנה מעומק הלב!

בהצלחה חמודה!

אם הייתי יודעת מתי הלידה הייתי יכולה לתזמן שאמא שלי תבוא אבל בגלל שכידוע לידה מתרחשת בלי תכנון מוקדם - ואמא שלי לא יכולה לבוא סתם שבועיים- אני כבר מעדיפה שתבוא לברית/קידוש.

תעשי מסאג' ומה שאת יכולה ותרפי כמה שיותר בלידה עצמה כי לחץ לא עוזר.. מה שכן במקרה שלך הייתי ממליצה לקחת דולה שתעזור גם במקרה שצריך עזרה בזמן הלידה ע"מ שלא יהיה קרע ייתכן שזה יריגע אותך גם..

ועשיתי ה-כ-ל.

עיסוי פירנאום משבוע 34,אפי-נו משבוע 37,אדי רוזמרין משבוע 37,שמן נר הלילה.

למדתי את הספר לידה פעילה. וילדתי בן במשקל 4 קילו ללא קרעים.

לעניין הקרעים צריך גם הרבה תפילות,ולראות תכלס מה קורה בלידה,תנוחה,ראש התינוק,מצוקת עובר. לפעמים החתך גם מציל חיים ועזר או מונע ניתוח וכו'.

דולה לצערי לא היה לי בלידה הראשונה..אבל בשני.שלישית רבעית היה לי כבר.

ממליצה בחום,ואם זה העניין הכספי אז יש דלות בסטאג'.

או אם את מקופ"ח כללית פלטינום או מכבי שלי יש החזר על דולות.

גם אני, כמוך, וכמו רבות כאן, חששתי מאוד מאוד מהקרע או החתך לפני הלידה הראשונה...

השתדלתי מאוד ו... בלידה היה צורך בחתך (מצוקת עובר) והיו כמה קרעים קטנים.

הזמן בו הרופא תפר היה מאוד לא נעים... אבל אחר כך היה ממש ממש בסדר!

השתדלתי להיות בתנועה כבר כמה שעות אחרי הלידה (זה מאוד עוזר להתאוששות בכלל, ולתפרים בפרט)

הקפדתי לשטוף במים זורמים

לא נגעתי ולא גירדתי...

וזה עבר! ממש מהר! ובכלל לא זכור לי כמשהו טראומתי!

כמובן, זה תלוי בהרבה גורמים (מיקום הקרעים, עומק, והמקצועיות של הרופא התופר)

אבל, ישנן צרות גדולות יותר!

ובכל מקרה! זה עובר! ואפילו דיי מהר! ויש דרכים לקצר ולהקל!

אל תחששי!

תשתדלי, תתפללי על זה, ותתרכזי בעיקר- תינוק בריא ושלם ואמא בריאה!!

אגב, אני מאוד מאוד ממליצה על תומכת לידה, ההשקעה שווה את זה! (הרבה יותר מדברים אחרים שמשקיעים בלידה ובתינוק חדש...)

אבל משום מה זה לא עזר..אולי התפילות הלכו למשהו אחר...

חתכו אותי ותפרו אותי, געוואלד.

בדיעבד, אני חושבת שלו היו כמה דברים שונים- זה היה יכול להיגמר אחרת:

 התחלפה המילדת באמצע, והגיעה אחת שקצת היתה לחוצה, היא דחפה אותי לקבל טשטוש וזה הכריח אותי להיות על המיטה בשכיבה. מסקנתי- אם היתה איתי דולה שיש לה ידע ויכולת מקצועית היא הייתה יכולה לעודד אותי לא לקבל טשטוש והייתה יכולה באמצעים אחרים לעזור עם הכאב.

עוד מסקנה- ללדת בתנוחה זקופה כמה שאפשר (מה שלא מתאפשר עם אפידורל או טשטוש) כי אז הפתיחה של האגן יכולה להגיע לפתיחה מקסימלית,כוח הכובד עוזר, והתינוק נולד יותר בקלות. 

ובכל מקרה- גם אם יש קרע, ויש תפרים, בסוף זה עובר. מבאס, כואב אבל עובר אחרי עשרה ימים בדרך כלל.

 העשרה ימים היה מאוד אופטימי...

אני פחדתי מניתוח..

בסוף ילדתי רגיל עם קרעים..

ולקח 5 חודשים להתרפא..

ורק אחרי שנה יכלתי לומר,המקום חזר לעצמו..

אז זה שב"ה לקח כ"כ מהר זה כי ריחמו עליך מאוד מלמעלה.וכנראה שלשם התפילות הלכו...

אבל לא כולן זוכות...

אם זה לא נאמר בציניות, שמן ותפילות נשמעים מצוין.

לרוב יש מפגש או שניים לפני (לפעמים אפילו הרבה יותר...)

מה זה כולל? מאוד משתנה בסיכום עם הדולה ובאופן בו התפתחה הלידה.

בגדול, זה כולל ליווי תמיכה ועזרה ליולדת משלב הלידה הפעילה ועד אחרי הלידה (כשעה אחרי...)

יש דולות שעוזרות גם לפני עם עיסויים וזרוזים, יש כאלו שנשארות גם להתאוששות.

אם יש משהו שחשוב לך, תבקשי אותו.

בהצלחה!

ולידה ראשונה- עשיתי עיסוי ואמרתי למיילדת שאני לא רוצה חתך, אבל בסוף חתכון. היה מעצבן, סיוט , כואב, 10 ימים נוראיים ואח" זה עבר כלא היה.

יש מה לעשות כדי להימנע, וגם אם יש חתך או תפרים וגם אם הם מציקים מאד בהתחלה,

זה עובר!!!!!!!!!!!!!!

שיהיה בהצלחה והעיקר תינוק בריא בעז"ה

מציק מאוד ועובר...

אבל כדאי לעשות השתדלות

ולדעת שזה רק השתדלות...

(מכירה חברות שילדו בלי חתך- בלי הכנות לפני

גם כשהתינוק גדול!)

אז הם גם נולדו גדולים, אצלנו נולדים קטנים ואח"כ גודלים ( מי יותר ומי פחות..) ואילו אצל חמותי נולדים גדולים וכולם שם דקיקים .  וזה גם קשור לעור של האישה גמיש ורפוי או לא, לדוג מורה לספורט שהשרירים שלה מתוחים בד"כ הלידות שלה קשות יותר.

שיהיה לך המון מזל טוב ובקלות עם ידיים מלאות בעז"ה.

להיפך - שרירים מחוזקים וגמישים עושים את העבודה טוב יותר.