אז לקראת החזרה לעבודה- הגיע הזמן לסיפור לידה.
ההריון- בין הכי קלים שהיו לי- כמובן הבחילות וההקאות שמלוות אותי כל הריון אבל ממש בקטנה.
חוצמזה- היה ממש מגניב- כל דבר לא בריא שאכלתי הרגשתי רע עם עצמי למשך 3 ימים- ככה- שאכלתי רק אוכל בריא- לא מטוגן ללא סוכר השתדלתי על קמח מלא. מרגרינה ואבקת מרק גרמו לי להקיא במקום. כך שגמרתי אתת ההריון בריאה ו---רזה.
היה עוד קטע בהריון - שכל 3 חודשים החלפתי רופאה. כי הקבועה שלי לא היתה בארץ בתחילת ההריון אז המרתי לא טוב 3 פעמים...
חודש תשיעי- היה כבד ומסורבל ומלא בצירצורים. כך שלקראת הלידה היה מצב של צירים סדירים של כל רבע שעה ציר של חצי דקה במשך 3 שעות ואז הכל הפסיק- פרט מידע שחשוב להבנת ההמשך.
הגיע יום הלידה.
הרגשתי שביום זה אלד. אבל בכל זאת לא שיניתי תוכניות. הלכנו להורי. אני הלכתי לבד עם ילדי הקטנים ובעלי והגדולים היו אמורים להצטרף. כל הדרך רק רציתי להגיע להורי שלא יתפסו אותי צירים בדרך- כזכור כל כמה ימים הייתי עם צירים שהופסקו.
הגעתי לשם- ושם שמחה וששון- שחקנו, ואכלנו- אני אכלתי רק סלטים -ואמא שלי כפולניה טובה נסתה לשדל אותי לאכול כלמיני- ואני בהתעקשות מוזרה לא הסכמתי להכניס לפי שום דבר פרט לסלטים.
נגמרה הארוחה- בדר"כ בימים שכאלו בעלי הולך הביתה ללמוד ולנוח ואני וילדי נשארים אצל הורי עד הערב .
והפעם בעלי התעקש להשאר- עדיין לא סיפרתי לו על התחושה שלי- הלכתי לנוח. בעלי יצא עם ילדי למתקנים ואמא שלי גם נכנסה "להניח את הראש".
קראתי ספר של סיפורים קצרים- ולא הבנתי למה אני קוראת כ"כ לאט- בכל סיפור יש לי כמה צירים- הרי יש לי ציר כל רבע שעה- כבר לא היה לי כח לתזמן ולהתאכזב- ככה אני קוראת 2 סיפורים- ופתאם אני קולטת-שהצירים התחזקו ונעשו צפופים. אני יוצאת מהחדר- אין נפש חיה. אכלתי עוגיה (הכי לא בריאה שיש אבל זה מה שהיה זמין ) הקאתי את נשמתי ואז בעלי הגיע- הוא ראה אותי ואמר שהולכים הביתה.
הוא קרא לאחי ואמר לו שאנחנו הולכים לטייל אולי גם נגיע לבית רפואה.
הלכנו הביתה- (בעלי אמר שהלכנו ממש מהר- לא שמתי לב), התקלחתי, התיישבתי על הספה. ואז- אני אומרת לבעלי שאופי הצירים השתנה, ואני לא יכולה לעמוד.
הוא הזמין אנבולנס- ועד שהאנבולנס בא- הגיע 'הצלה'- חבר שלנו- פאדיחה של החיים- הסברנו לו שאנחנו צריכים רק את האלונקה. ועדיין הראש לא בחוץ(זה מה שהיה חסר לי שהוא יבדוק אותי...)
האנבולנס הגיע הגענו לבי"ח- הכניסו אותי ישר לחדר לידה- ושם בלחיצה אחת המתוק שלנו היה בחוץ.
התברר שלא ילדתי בבית- כי המצח שלו היה קצת תקוע והמיילדת המקסימה קלטה את העניין על המקום סדרה את העניין- והצילה אותי ואותו.
שאמא שלי קמה מהמנוחה- היה לה עוד נכד לסריה...
תודה לרשב"ע על כל הטובות והחסדים הגדולים מההריון והלידה והגידול של המתוק הזה עם אחיו ואחיותיו המתוקים.
תודה לבעלי על כל הפינוקים התמיכה
ותודה לכל המשתתפות פה בפורם הגלויות וסמויות שעזרו לי רבות.
)
קרה לי אחרי הלידה הראשונה 
