ב"ה אני בשבוע 37 הריון ראשון
ולא מפסיקה להתלבט
מה עדיף..ללכת לביח שאין בו ערביות וסטאז'רים אבל בעלי בקושי יוכל להיות איתי??
או ללכת לביח שבעלי יוכל להיות איתי רוב הזמן ויש בו סטאז'רים וערביות??...
אני ימות מפחד אם אהיה ח"ו בחדר עם ערביה...
אנא עיזרו לי..תודה!!
לדעתי עדיף בלי ערביות בכלל !!
לגבי בעל אני חושבת שפעם או פעמיים יוכל לבוא אלייך והשאר גם אם לאחשוב פה המנוחה שלך הפרטית!!
אם יבואו הרבה אורחים זה מקשה מאד על המנוחה!! וחוץ מזה בעלך בזמן שאחרי הלידה יהיה כמובן אסור לך ולכן
זה מקשה מאד על הגעגוע לשניכם ולכן גם משום זה עדיף כמה שפחות ביקורים!!
בהצלחה בהחלטה!!
היא פרדוקס בעיני. ועומדת בניגוד לצורך של היולדת. אני מבינה את בעיית הצניעות, את הצורך במנוחה, אבל בכל זאת... לדעתי היה צריך לאפשר מלווה אחד/ת לכל יולדת לכל אורך שעות היממה. תכל'ס במחלקות אחרות זה כך, אז למה ביולדות לא?
באופן אישי, הבנתי ש-או שיש מישהו לידי, או שאני יוצאת מוקדם.
מציעה לך לשקול את זה גם.
ולגבי ערביה - את בטוחה ששמים ביחד??
בבתי חולים שאני ביררתי (בירושלים ובחיפה), מבלי להכריז על כך באופן גלוי, שמים בנפרד.
לגבי סטאז'רים - את רשאית לסרב עד כמה שידוע לי.
בהצלחה בהחלטה!
ובבלינסון שמים באותו חדר..הצילו
וכשילדתי בהר הצופים שנחשב מוצף בערבים הייתי רק עם יהודיות...
אבל תכלס זה לא כזה נורא. במיוחד אם מקפידים איתם על השעות ביקור
[ולהיות בחדר גם אם זו יהודיה- שחופרת שעות בפלאפון יכול להיות הרבה יותר גרוע :-/]
וגם מלווה אחד מרעיש "קצת" בדרך שלו. רק דיבורים וצחוק או "מוצי פוצי" קולני לתינוק--
פעם הייתי בחדר עם אחת שילדה לידה ראשונה ואמא שלה היתה "פושרית" רצינית והצליחה למרות שעות הביקור לשבת איתה כל היום הראשון אחרי הלידה.
באותו יום אני לא נחתי. לא בכוונה תחילה - שקט לא היה לרגע. ("בואי אני אסדר לך","כואב לך?","תראי איזו תינוקת בובה"...)
יכול להיות שזה היה ממשיך גם לאורך כל הלילה השני (היא הגיעה בלילה הראשון ואמא ישבה שם כל הלילה ובישרה לכל העולם ושיחזרה איתה שוב ושוב את הלידה...) אם לא שניגשתי לאחיות וביקשתי לעבור חדר - ואז היא "הועפה" החוצה מהמחלקה ולא עזרו לה כל הקשרים והלחצים...
גם ככה לכל אחת מהיולדות יש פלאפון וצריך כשרוצים להניח קצת את הראש לבקש שקט מכולן. עוד מלווה זה תוספת רעש מושלמת.
הפיתרון הזה של שעות ביקור מוקצבות בתוך החדרים והמחלקה. וקפיטריה מחוץ למחלקה - הוא פיתרון מושלם. מי שחשוב לה המבקר - תשב איתו במקום שלא מפריע לאף אחד!!
מקצועיות.
גם אם עושים משהו הרבה פעמים לא במקצועיות - לא תמיד זה הופך אותך למקצועי.
בית החולים מעייני הישועה - מיועד ליולדות שלא צפויה כל הסתבכות בלידות שלהם וזו לא הלידה הראשונה.
כי האווירה באמת מקסימה ונעימה ונינוחה. אבל המקצועיות לא משהו.
לידה ראשונה - זה בכלל אסון שם. יש להם אפס סבלנות להתארכות שלה ולידה ש-14 שעות לא הגיעה לפתיחה מלאה מתחילים "לשגע" על ניתוח.
יש שם כמה מקצועיים - אבל היות וזה בית חולים פרטי ולא ציבורי - את לא תראי אותם ממטר אם לא שילמת להם על לידה פרטית.
בס"ד
כי שמו אותי עם ערביה ולא היה לי כוח לביקורים של החמולות שלהם.....
ב"ה הם העבירו אותי תוך שעה לחדר רק עם יהודיות. ב"ה!!
שיהיה בשעה טובה!!
להיות בחדר עם ערביות.
את רק צריכה למצוא איזה אחות שנראית לך מבינה ונחמדה, ולהסביר לה בעדינות שזה ממש מפריע לך. שאת ממש לא רוצה לגרום לאי נעימות לך או לה, אבל את מגיעה ממקום שזה מאד קשה לך נפשית...בלה בלה בלה.... שאת מבינה שהבעיה אצלך, אבל אחרי לידה ממש אין לך כח להתמודד עם זה, ורק אם לא קשה, את ממש מודה לה... ואת מניחה שהיא תוכל לעזור לה בלי שתצא מציאות לא נעימה.....
בהצלחה!
לגבי הסטז'רים ברור שאת לא חייבת להסכים, אבל נראה לי שכדאי לחשוב מה באמת אולי כן את יכולה להסכים, ולא מפחיד אותך, כי סוף סוף אנחנו צריכים גם את הדור הבא של הרופאים...
ממליצה על מעיני מהסיבה שזהו בי"ח דתי. ושבד"כ יש עם מי לדבר (יולדות נוספות) ומבינים את הסיטואציות ואת המצב שבו את נמצאת מהרבה בחינות אבל- וכאן יש אבל גדול.... בגלל שזה בי"ח דתי (נראה לי...) אז גם ההתייחסות היא לא ברמה לכל מיני שאלות אלא בנוסח של - נו.. ככה זה.... לא ילדת כבר מאה פעמים??? כלומר אין תשובות לשאלות כמו שצריך והבדיקות רופא גם לא ממש מספקות - לדעתי... אני הרגשתי יותר ביטחון מקצועי בבלינסון אבל נעים יותר במעיני ואולי אחרי לידה זה מה שחשוב?! כל לידה השאלה חוזרת על עצמה....
כמובן שהכל מנק' מבט שלי.....
לאיפה שאת גרה?
ואני גם חושבת על בעלי שיצטרך כמה פעמים לבוא אלי ולחזור הביתה..
וזה יהיה קשה באוטובוסים מנתניה..
היו לי 2 לידות מורכבות והמקצועיות שלהם שאפה לאפס!!!
יש שם רופאים סנדלרים,שאני היתי צריכה להזכיר להם להפנות אותי לכל מיני בדיקות
אני יודעת שהרבה לא יסכימו איתי, ויגידו שצריך בית חולים דתי, אוכל כשר וכו וכו
אבל
לא על חשבון הבריאות שלי ושל העובר!!!
לידות אחרות הלכתי לבית חולים אחר, שהיו בו ערבים (לידיעתך, כמעט בכל בית חולים בארץ יש היום ערבים)
לא אכלתי את האוכל שם וזה לא היה קל
אבל הם ידעו את העבודה שלהם!!!
מעיני הישועה מסתמכים שכל הציבור הדתי ירוץ אליהם כמו עדר, וכן הם על הפנים....
היתי שם 2 לידות והיה חבל"ז. ממש מעולה,
בעלי היה איתי כל הזמן חוץ מהיום שנסע הביתה.
ההקפדה על השעות ממש חשובה למנוחה וגם לכל יקורי החמלות למיניהם, היתי גם בקפלן ועוד בשבת והיה זוועה
לשותפה שלי לחדר שהיתה חילוניה כל שניה באו משפחה ובלונים וטלפונים ממש סיוט.
ובמיעיני השיעוה יש ממש אויירה של שבת ואוכל נורמלי ולא בעיתי וזה ממש נותן וירה במיוחד אחרי לידה
.שצריך אווירה רגועה ושקטה
לגבי המקצועיות ב"ה שלא הצטרכתי אז לא יודעת אבל יודעת מחברות שבלינסון על ל דבר קטן דוחפים ניתוח
ובמעיני הישועה כשהגעתי עם פתחיה של 3 וצירים כל דקה והיתה ירידת דוק המיילדת עש כל מאמץ שלא יהיה ניתוח ובחסדי ה' ועזרתה העצומה של הילדת היתה לידה רגילה מהירה ותינוק בריא ב"ה ואמא גם כן שלמה ובריאה.
בכל אופן בהצלחה בבחירה.
מעיני הישועה מתאים ללידות חוזרות או פשוטות לא למקרים מסובכים
(וכבר אמרו אסור ללדת בעיר שאין בה רופא 
)
רציני, מקצועי...
ואל תיהי בטוחה שאת צריכה את בעלך איתך כל שעות היממה.
זה מאד חמוד מצידך לחשוב ככה, אבל גם את וגם הוא צריכים לנוח
ולישון
והוא- יהיו לו עוד הרבה סידורים (במיוחד אם זה בן ויש ברית)
ואת לא חייבת אותו צמוד אליך.
וכפי שאת לא צריכה את הבעל של זאת שמעבר לווילון צמוד אליה==ואליך
כך גם אחרות לא צריכות את בעלך שם כל שעות היממה...
זה שהוא "עוזב" את בי"ח בשעות מסויימות לא פוגע כהוא זה בזוגיות שלכם...
לדעתי, ומניסיוני הדל, זה לא שיקול בכלל.
אם ממליצים לך על זה אולי כדאי. ואוטובוסים וזה.....
(בשבתות בעיקר)
אם את מעדיפה צוות ערבי על פני סיכון של ערבייה בחדר...
אז בכיף.
שלום חברות יקרות.
אני מסתובבת מאתמול בבוקר עם תחושה שנתפס לי צד מסוים של הבטן (צד שמאל מתחת לצלעות),
כל פעם שאני נושמת או מתעטשת יש לי כאב חד מאוד. אני רק בשבוע 22, וזכורים לי כאבים כאלה משבועות מאוחרים יותר...
מישהי מכירה את התופעה?
מה ניתן לעשות?
כלומר נתפס כל כך חזק עד שכאילו מישהו תופס את המקום ומסובב . השריר מתעוות בכאב.
של דקירה, כאילו נתפס שריר
יתכן שכמו שנשים כאן תארו
אני רואה.
תיארו שרירים תפוסים ברגלים או תחושה של עפעף שקופץ או שריר קופץ בזוית הפה , יתכן שאצלך זה מופיע בשריר החזה בגלל תנועה פתאומית.
במקרה כזה צריך לקחת מגנזיום - יש ממש בעמוד הזה או בעמוד קודם שרשור בנושא הזה תראי שם.
אבל אם זה קושי לנשום, זה יותר מדאיג. אולי מדובר בהתקררות של השריר הזה או בהצטננות רצינית שכדאי לבדוק.
היום בבוקר זה כמעט עבר ב"ה
צנון/צנוניות. או אותו רעיון בהבדל קל - קולורבי.
אם זה מוצא חן בעינייך ונשמע לך, כנראה שזה מה שחסר בפרט שכבר לקחת טאמס ושתית חלב.
אם זה לחלוטין לא הכיוון, אולי כדאי לקחת יותר טאמס .
אותי הוא הציל השבת .
( אכלתי חצילים מטוגנים. למה עשיתי את זה? לא יודעת)
דבר שני על תאכלי שעתיים לפני השינה
כמו כן לא לאכול דברים מטוגנים לארוחת ערב
או עגבניה וחריף לפני השינה !!
בהצלחה יקרה!
ככה מקובל לומר
צרבת לא נגרמת סתם. א. היא תוצאה של חסרים הולכים וגדלים בהריון של מס' ויטמינים/מינרלים שכשהם חסרים טונוס השרירים אינו אופטימלי (לא במצב הכי תקין).
גם שרירי הושט והקיבה בכלל זה. ב. בנוסף לזה יש את הבטן הגדלה שלוחצת על מערכת העיכול.
לכן מי שחסר לה סידן (וויטמין D) טוב לה חלב.
מי שחסר לה גופרית בתפריט טוב לה צנון וקולרבי.
ומי שרירית הושט (ריקמת שטח הפנים של הושט=צינור העיכול) נפגעה אצלה מעודף חומציות טוב לה מלפפונים.
בדרך כלל אלו החסרים. טוב להקשיב לגוף ולראות למה אנחנו משתוקקים.
מים עם סודה לשתיה הם האופציה היעילה והמושלמת. סודה לשתיה היא סותרת חומציות יעלה ביותר.
הבעיה בחלב שאכן זה בסיסי, זה מרגיע אותך באותו רגע אח"כ בקיבה זה מתעקל והחומצה עולה שוב.. אז יש לך שוב צרבת הפעם מהחלב. זה ההסבר ששמעתי בקורס הכנה ללידה.
לי עוזר מים קפואים מהמקרר,זה פשוט מרגיע את הבעירה, חליטת תה קמומיל שזאת לא צרבת חזקה יותר מדי..
גם לי טאמס לא עוזר.
אני סבלתי מצרבות בעיקר בלילות, עד שהגעתי ממש לחוסר שינה מוחלט. מה שלי עזר, הלכתי להומופאטית, אני לא יודעת מה היא רקחה לי שם- אבל זה נעלם!!! תוך כמה ימים!! נס!!
שווה לנסות! יש לי עדיין צרבות בקטנה.. בעיקר בצהריים. הטאמס לא עוזר לו.
לא נראה לי שמותר לקחת אומפרדקס בהיריון
תרגישי טוב
מצב חמור יחסית שבו גם רירית הקיבה נפגעה מן הצריבה (ולא רק הושט) .ובנוסף הקיבה אינה מסוגלת לעכל חלב.
במצב כזה אכן אין לשתות חלב,
אבל את המצבים הקלים יותר אפשר לתקן או לפחות לשפר בשתית חלב.
אבל עדיף במקום חלב לאכול כף גבינה לבנה - יותר מרוכזת מחלב ואז מספיק רק מעט ממנה כדי להשלים מחסור בסידן ובויטמין D.
וגם - במקרים שחווים עוית בשריר הושט וממילא אי אפשר לבלוע נוזלים אפשר ללקק את הגבינה לאט לאט והיא תועיל.
מצויין שלקחת הומאופתיה. כנראה שבמקרה כמו שלך כדאי להשלים את המחסור בסידן, אם קיים, בעזרת מזונות לא חלביים: טחינה מלאה למשל. או שמדובר במחסור במינרלים אחרים למשל גופרית כפי שציינתי למעלה.
התכוונתי שאנחנו לא משתמשים בחלב כדי לסתור את החומציות אלא כדי לרפא את הבעיה מן השורש: לחזק את השרירם הטבעתיים הסוגרים על הקיבה כך שמיצי קיבה לא יעלו כלפי מעלה.
וזה מה שכולם העירו לפותחת.
עלייך היה רק להוסיף בהבלטה את זה שאחרי שהצרבת כבר חלפה כדאי דווקא להשתמש בחלב כמניעה.
עכשיו אחרי שהבהרת זה ברור.
מרגע שהגבינה נספגת מרגישים הקלה ועולים על הדרך להחלמה.
אם זה היה רק סותר את החומצה, אז באמת אחרי הקלה רגעית היינו מרגישים החמרה. ולא כך הוא.
חלב / גבינה ושות' מקלים לשניות (ממש לא לשעות כמו שכותבת ניק קיים למטה)
מה שקורה עם זה הוא בדיוק כמו שתארת - אחרי הקלה רגעית מרגישים החמרה.
אז אם לפי התאוריה זה "אמור" להיות משהו אחר ... הגוף שלי מתנצל על חריגתו מהתיאוריה.
בשעה טובה אני כבר בשבוע 14 , מרגישה הרבה הרבה יותר טוב, וגם כבר יש קצת בטן (אבל ממש קצת...)
רק תופעה אחת, מטרידה, לא עוזבת אותי במנוחה- העייפות הבלתי נגמרת הזאת!
אני באמת ממש עייפה! ישנה בערך 9 שעות בלילה!!! ובצהריים אני בד"כ מנמנת עוד כחצי שעה שעה (כשזה אפשרי)
ובאופן כללי אני די נטולת אנרגיות (כלומר, יחסית לעצמי במצב רגיל), אין לי כוח לעשות המון דברים שבעבר לא היו קשים בעיניי בכלל...
בשני ההריונות הקודמים הייתי עייפה, אבל הרבה פחות וזה עבר לקראת שבוע 12...
ב"ה בדיקות הדם תקינות (כולל ברזל ומאגריו, וכן b12, היחיד שלא תקין הוא ויטמין d, וגם על זה אני משתדלת לעבוד...)
עצות, רעיונות וסתם מילות תמיכה יתקבלו בברכה!
אולי עומס רגשי. אולי תחושה נפשית אחרת שקשורה להריון או לאיזה ענין אחר.
אפשר לנסות לברר לעצמך. אם תצליחי לשים על זה את האצבע תוכלי לעשות משהו בקשר למה שעמוס לך, ולא תנטי לישון הרבה ולהמשיך להרגיש תשושה.
נסי לנוח כמה שיותר, לפנק את עצמך. לשתות הרבה.
שתהיי בעיצומו של השליש השני תרגישי פחות עייפה בע"ה.
http://www.boten.co.il/index.asp?product=1&id=1862499
א. אשמח לשמוע המלצות, למי שיש..
ב. ראיתי שיש אופציה למידות. בהתאם למה בוחרים מידות- למצב הנוכחי, לאחר הלידה?
תודה
זה נראה טוב, אבל צריך לבדוק שהחלק של הגב נח. בעניין המידות אין יותר מידי אז זה לא מסובך.. לנשים רזות, ממוצעות, ורחבות יותר..
וסך הכל אהבתי.
לופיקס דומה לצמד, ולי יש את צמד.
אכתוב לך את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם, ההסתכלות המוגבלת בכך שלא ניסיתי את לופיקס:
קודם כל, שניהם מנשאי כריכות מבלי שיש צורך להתעסק בזה, לקשור, לדאוג שהמנשא על הכביש המלוכלך, וכו'. כך שבעיני אם כבר החלטתם לקנות מנשא בד ארוך, כדאי להוסיף עוד קצת יחסית ולקנות אחד מהם (אבל הכי מומלץ לקנות ביד שנייה, יש בדרך כלל וזה חסכוני... צמד יש להקפיד לקנות את הגירסא החדשה).
צמד - יתרונות: ניתן לכוונן, כך שמנשא אחד מתאים להרבה מידות (אם כיוונת למידה מסויימת ורק את לבשת את זה - זה יישאר במידה זו). יתרון נוסף - ההכנסה שלו עם כיסוי ראש - לא בעייתי, לא מוריד את כיסוי הראש. יתרון נוסף - כשהתינוק לא בפנים ניתן להשאיר את המנשא על המותן. חסרון: יש לו טבעות שלמעט נשים זה מפריע. לרובן זה ממש לא מפריע
לופיקס - יתרון: מכוונן לגמרי מראש באופן סימטרי, אין טבעות. הבד עבה יותר למי שזה נוח לה. חסרון: צריך לבדוק אם ניתן ללבוש את זה מבלי להוריד את כיסוי הראש (אני לא יודעת כי כאמור לא התנסיתי, אבל אני חושדת בכך שזה קשה), חסרון נוסף - זה לפי מידה, כלומר אם בעלך ואת (והבייביסיטר?) במידות שונות אז זה יתאים רק לאחד מכם.
בחירת מידות - לאחר הלידה
בהצלחה בהחלטה!
אני מאוד מרוצה. השאלתי לכמה חברות, אך לא כולן הסתדרו עם זה.
הבד הוא אלסטי כמו גומי קצת אז בתחילה נראה כי זה צמוד מידי. אבל אחרי מספר דקות ממש ממש נוח.
השתמשתי בעיקר לגיל קטן וכאשר היו במאונך. אפשר גם בצורת ערסול אבל עוד לא הסתדרתי עם זה.
הקושי בכיסוי ראש הוא בעיקר עם יש כובע.
עם מטפחות זה פשוט יותר. הפתח לראש רחב. צריך להיזהר מעט אבל שווה.
אני קניתי ברעננה לא זוכרת את שם החנות אבל זה עלה בזול יותר, נראה לי 300
בהצלחה
הצמד היה לנו יותר נח, וקנינו אותו.
בלופיקס- בעלי ואני לא היינו אותה מידה אז אני ממש ממליצה למדוד לפני שקונים.
אני אישית פחות אהבתי את הלופיקס, הוא הרגיש לי פחות נח ופחות בטוח..
ובאמת כשמדדתי אותו נפל לי הכיסוי ראש..הפתח קטן וצמוד.
ושוב, לא כולם מסתדרות אתו. להערכתי זה בגלל שבתחילה מרגישים שזה לוחץ ולא נעים.
ומתייאשים. צריך להתרגל. ואז לעניות דעתי הוא מעולה. ואין לי אחוזים אצלם!
הוא מאוד גמיש, גם לאמא וגם לתינוק. הם יכולים פתאום להיעמד, ואז מחזירים אותם למקום.
כדאי לנסות.
המידה היא כמו המידה שלך בד"כ
מישהי יודעת אם יש חדר להנקה בקניון במודיעין?
תודה ושבוע טוב!
חוץ מזה יש קניונים שליד השירותים יש חדר החתלה ושם גם אפשר.
אפשרות נוספת היא בכניסה לחדר מדרגות או במסדרונות הפנימיים שאף אחד לא עובר שם לתפוס פינה ולהניק עם סינר הנקה, ככה שאם במקרה אחד העובדים עובר שם אז זה לא סוף העולם אבל גם לא בפרהסיה מדי.
רק הביעה היא שהחדר הנקה ביחד עם שידת החתלה ואז..... הפח מסריח( במקום לשים פח בחוץ)
ומאוד דוחה לשבת שם....
בכל אופן כך זה במלחה בירושלים.
לצערי לא תמיד נחמדים.
קרה לי פעם שהסתובבתי עם תינוק שכבר ממש בכה מרעב ופשוט לא הסכימו.
אם אין עומס והמוכרות הן אמהות הן בד"כ מסכימות...
מבקשת להכנס לתא מדידה עם כיסא ויושבת שם.
זה הכי נח ונקי..
קודם כל אני חדשה בפורום. קוראת סמויה עד עכשיו- היום הצטרפתי 
אמנם יחסית עוד מוקדם לי ( שבוע 23) אבל אני כבר עורכת סקר.
הבנתי שבירושלים צריך להרשם לבי"ח לפני הלידה. אני יכולה להרשם ל-2 בתי חולים??
ליבי נוטה לכיוון הדסה עכ"ר אבל בגלל המרחק בעלי רוצה משהו יותר קרוב- אם הלידה תהיה קרובה לשבת או בשבת עצמה.
בנוסף- אמרו לי שעיכ"ר נוטים לדחוף לכיוון קיסרי מהר יותר מבתי חולים אחרים 
. זה נכון??
את שאלתך השניה לא יודעת אף פעם לא הייתי שם ואין לי מושג!!
בהצלחה חמודה!!
בהדסה עין כרם מעולים במקרים סטנדרטיים, ובמקרי קצה ידחפו יותר לכיוון קיסרי מאשר שערי צדק וביקור חולים.
מצד שני - במקרים הסטנדרטיים הם מעולים, כך שיהיו פחות מקרים שמקרים סטנדרטיים ידרדרו למקרים קיצוניים.
עם זאת, כל מקרה הוא לגופו, בכל בית חולים זה תלוי על מי נופלים.
בנוסף, כל בתי החולים בירושלים נחשבים טובים, ובעלי אחוזים נמוכים של קיסרי.
אני בחרתי ללכת לעין כרם למרות שהר הצופים היה בדרך, והייתי בשלב מאוד מתקדם (ילדתי חצי שעה לאחר שהגעתי לבית החולים) - והייתי מאוד מרוצה מהלידה, ומההחלטה לנסוע לשם.
(לגבי ההרשמה, את יכולה להירשם לכולם במקביל)
לגבי שבת - אם זה קשור לכך שזה אולי ימנע נסיעה - זאת שאלה הלכתית למורה ההלכה שלכם (גם אם רוב הסיכויים שיגיד שאם ליבך נוטה לעין כרם אז תסעי לשם בכל מקרה).
אם זה קשור להמעטת חילול השבת - זה אכן נכון, וגם זאת שאלה הלכתית למורה ההלכה שלכם, ועד כמה שידוע לי - התשובה היא שוב, שאם ליבך נוטה לשם אז אין בעיה. כמובן שראוי ללמוד על הקשיים בכל בית חולים ספציפי ועל הפתרונות.
ואם זה קשור להמעטת חילול השבת ולאווירת השבת במשך האשפוז לאחר הלידה - זה גם נכון, וכדאי להתכונן גם לכך - ערכת שבת מוכנה בפריזר למקרה שהלידה תחול בשבת (מיץ ענבים+לחמניות), נרות, טלפון של גמ"ח ארוחות למקרה שהלידה לפני שבת.
שיהיה בשעה טובה!
סיפור של חברה שילדה עכשיו:
העובר שלה היה 4.4 והיא תכננה ללדת בעין כרם
בסוף בגלל שהיה שבת הלכה לשערי צדק ונהנתה מאוד
וגם התברר לה למפרע שבעין כרם היו מנתחים אותה בגלל הגודל
ולהרשם - אפשר לכמה מקומות אין בעיה
והייתי מאד מרוצה. הופתעתי לחיוב מהיחס המכיל והעוזר בכל מה שהיולדת רוצה (כן, גם בלידה טבעית...- הייתי בלי אמא שלי - שלא הספיקה להגיע, תכננתי לקחת אפידורל ולא הספקתי ולכן המיילדת קראה למדריכת הרפיה שישנה בבית החולים שתעזור לי עם נשימות ועיסויים...)
גם אני תכננתי ללדת בעין כרם בלידה הראשונה אך נרשמתי לשניהם כדי שאם יצא סביב שבת- נלך לשערי צדק בגלל הקרבה לבית ואז בעלי יוכל ללכת ולחזור במהלך השבת, מאז נשארתי רק שם (ארבע לידות...) וזה מאד נח שיש הכל מבחינת שבת ולא צריך לדאוג לכלום...
אם לא נרשמת, ישאלו קצת יותר פרטים בקבלה (שלא כתובים מראש...)
ובזמן האשפוז תצטרכי לרדת לקומה 4 עם תעודות הזהות של ושל בעלך לרישום (חצי דקה בדיוק...)
כי כשאת מגיעה עם צירים ממש בראש שלך לענות על כל השאלות שלהם
הם יכולים לשלוח אותך לבית חולים אחר. ומנסיון- כשיש עומס בבית חולים אחד אז גם כל שאר הבתי חולים עמוסים, ואז יכולים לטרטר אותך עד שתלדי באחד מהם ולא תהיה להם ברירה אלא לקבל אותך.
מנסיון של חברה שטירטרו אותה בין 3 בתי חולים עד שהיא הגיע לשלישיואמרה להם אני יולדת עכשיו וכמעט ילדה בקבלה.
לחפש לה ביה"ח? נשמע לי ממש מוזר , ולא מתאים למדינה מפותחת, ומערבית,
הגעתי בזמן של עומס מטורף ללא רישום ואף אחד לא אמר כלום...
אפילו לא שאלו אם נרשמתי או לא...
ישר נתנו צמיד ורק אח"כ בדקו אם אני בכלל רשומה..
אם הסתבכת עם ההנקה אז ממולץ לקחת יועצת הנקה...
קודם כל לעודד אותך, כולם אומרים שבילד ראשון, קשה יותר להניק,
מהנסיון ילד ראשון , משכתי בשיניים חודשיים וחצי,
שני - ארבע וחצי, (פשוט נכנסתי להריון, והפסקתי בגלל החולשה)
שלישי ורביע אחד עדר חודש , ושמונה וחצי בהתאמה,
עכשיו אני עם החמישית בת חמישה חודשים וכיף תענוג,
לא עשיתי משהו מיוחד, קצת תזונה יותר נכונה,
וידע פשוט איך מניקים, מה שלא היה לי אצל הראשון
בהצלחה!!
היא יכולה לתת הדרכה תאורטית, וחיזוק נפשי עד כמה זה חשוב ונעים להניק.
בנוסף, במקרה כזה הרבה יותר נוח לפנות אליה אחריה הלידה.
כדאי לבחור משהי מוסמכת, שאת סומכת עליה ואתם חושבות באותו כיוון, ולהתייעץ רק איתה (יש המון עצות סותרות בנושא, ולדעתי כדאי להיצד לדעה אחת...)
בכל מקרה, כמו שאמרו בהחלט אפשרי להניק בילד השני למרות שהראשון לא ינק (אני מכירה דוגמה חיה לכך, ילד ראשון שלא הצליח לינוק בכלל, ואחותו הקטנה שעדיין יונקת בגיל שנה ושלושה חודשים, והיא גם שמנמנה ואוהבת לינוק )
בהצלחה! (את יכולה לחפש יש אתר שנקרא "מניקה", והוא נחמד... זה לא תחליף ליועצת הנקה, אבל זה נחמד לקרוא ולהרחיב ידיעות...)
בלידה ראשונה ממש הסתבכתי עם ההנקה: אמא טריה ועייפה שלא יודעת להניק, תינוק קטן שלא עולה במשקל, צהבת לתינוק ומלא רגישויות של התינוק לאוכל שאני אכלתי...
מילד לילד ההנקה השתפרה מאד ואת האחרון הנקתי כמעט עד גיל שנתיים... אז יש סיכוי...
מצטרפת להמלצה ללכת ליועצת הנקה באופן פרטי שתלווה אותך בהתחלה- עוזר מאד.
שזה כן חלב אב הוא מאוד שונה החלב ה"רגיל" שמופיע בהמשך... (לא נכון לומר שאין חלב...)
הקולסטרום מאוד סמיך (ולכן לפעמים יותר קשה לינוק אותו) ומרוכז, מכיל המון סוכרים ונוגדיים (החיוניים לימים הראשונים) ומגיע בכמויות קטנות יחסית (עובדה שמקשה על השאיבה, ככל שיש יותר חלב הוא בד"F נשאב יותר בקלות...)
אני מניחה שלזה התכוונה פרח-בר כשאמרה ש"בימים הראשונים אין חלב" , רק רציתי להבהיר את כוונתה...
בהצלחה לכולן
מצטרפת לקודמותיי לפנות ליועצת הנקה מוסמכת של IBCLC היא תעזור לך ותלווה אותך,ותתן לך את הכלים שתצליחי בע"ה.
בהצלחה!!
גם אני אחרי הלידה הראשונה נפלתי בטעויות של מתחילה, ובילדים הבאים כבר הנקתי באושר.
ממליצה בחום על פגישה מקדימה עם יועצת הנקה מוסמכת ibclc. תוכלו לעבור בדיוק על הסיפור שהיה קודם, לראות אילו לקחים אפשר להפיק, ללמוד על ההתנהגות שצפויה מתינוק יונק, מה הסימנים שהכול תקין ומה מדליק נורה אדומה... כך שתגיעי ללידה בתחושת ביטחון, ולא תתבלבלי מכל העצות הסותרות שמקבלים במחלקה (אין כמעט אף בית חולים שמעסיק יועצת מוסמכת 'על אמת' - לא הייתי מסתמכת על הייעוץ שם).
כשאת מחפשת עם איזו יועצת להיפגש, כדאי לך לשאול מראש מה תהיה העלות אם תזדקקי לפגישה נוספת אחרי הלידה. הייתי מצפה שפגישה שנייה תהיה במחיר מוזל. כדאי לוודא את זה מראש.
הנקתי את הראשון טיפונת
את השני קצת יותר
והשלישי הרבה יותר
וב"ה מצליחה בכל ילד יותר ....
טיפים שעזרו לי:
המון סבלנות, לדעת שזה לוקח זמן
(ועזרים לסבלנות- ספרים, מוזיקה וכו)
להיות בטוחה שהקטן יינק!
קונכיות- ממש מהלידה עזר שהפטמות יצאו ולא יהיו פצעים
(יש לי של מדלה) פטמות סיליקון רק הכאיבו לי יותר
ועוד משהו שלי עוזר- לא להחזיק מטרנה בבית
(רק 2 דוגמיות למצבי מצוקה בשאיפה לא להשתמש...)
כי אצלי-
כשיש אני משתמשת
ואם כבר פתחתי חבילה אז חבל לי....
הרבה הצלחה!
ראשית אקדים שב"ה זכיתי שלא להיות במצבך, כך שאני לא כותבת מניסיוני, וגם לא מקצועית בעניין, אלא כותבת בעיקר על סמך קריאה באינטרנט על ניסיונן של אחרות.
התשובה לגבי הסיכוי היא שיש לך סיכוי מאוד גבוה להניק.
למעט מאוד נשים יש בעיה כזו שמונעת מהן להניק. לרוב הנשים - אם הן לא יכולות להניק זה בגלל אי הדרכה, או הדרכה לא נכונה, או בשל בעיה שניתן לפתור אותה בעזרת עזרים שונים.
יש סיכוי שאת מאותו אחוז קטן של נשים שלא יכולות להניק, או לא יכולות להניק הנקה מלאה - אך שוב, זה אחוז קטנטן.
אני מבינה שאת קושרת את אי הצלחת הסיבה לאוסף של סיבות, שכולן יחדיו גרמו למצב זה. אני רוצה להפריד בין הסיבות, כדי לראות אחת אחת אם יש קשר, וגם איך לטפל בסיבות אלו:
המוגלובין נורא נמוך וחולשה- לא יודעת אם יש קשר (מזכירה שאני לא מקצועית בעניין). בכל מקרה המוגלובין תקין יעזור לך ויתמוך בך במשכב הלידה. האם ההמוגלובין שלך ירד במהלך הלידה או שהיה נמוך עוד לפני כן? אם לפני כן - אני ממליצה לך למצוא את הדרך שתתאים לך כך שתגיעי להמוגלובין גבוה (בתחום) ללידה (אוכל? כדור שמתאים לך?). אם ירד משמעותית במהלך הלידה - האם זה כתוצאה מסיבה שאת יכולה ללמוד להבא כיצד להימנע מכך?
לידה לא קלה - על פי ניסיוני (לא בהקשר של הנקה) יש קשר מבחינה נפשית. לרובנו בהריון יש תהליך הכולל ציפיה, פחד, בלבול, לימוד וכו', וגם גיוס כוחות ללידה. ובעצם אנו מצפים שזה ייגמר בלידה. ולאחר הלידה אנחנו מצפות לנוח ואפילו ממש צריכות את זה. צריכות מנוחה פיזית, וצריכות מנוחה נפשית, לפרוק את המתח שהגיע בשיאו בלידה, תוך כדי הקדשת כוחות פיזיים ונפשיים רבים לכך. וכיום לרוב לאחר הלידה אנחנו צריכות להתמודד במקום לנוח. כאשר הלידה היא לא קלה, זה עוד יותר קשה.
ההתמודדיות הן רבות - כאבים פיזיים, טיפול בהפרשות, כאבים בזמן ההנקה (גם בשאיבה), טיפול בתינוק, השתתפות עם נשים זרות ומבקריהן בחדר, תלות בצוות מטפל (לפעמים זה פינוק, לפעמים לא, תלוי בצוות...), משמרות מתחלפות וביקורות. לאחר בית החולים - אם הולכים לאמא לפעמים בנוסף לעזרה זה גם יוצר מתחים. ואם הולכים הביתה מתווסף לכך גם הטיפול בבית.
כאשר ההנקה לא הולכת חלק מההתחלה - לכל זה מתווספת התמודדות נוספת - על הצלחת ההנקה.
וכעת, בלידה השנייה שלך - מחכה לך עוד התמודדות - טיפול בגדול/גדולה
אני מכניסה את כל הדברים האלה בתור התמודדות, למרות שחלק אולי לא יהיו התמודדות - כי כאמור זה עומד בסתירה לכך שהצורך הוא ממש לנוח, באידיאל - להיות בביתנו, בסביבה המוכרת שלנו, ויש מי שמטפל בכל השאר - בילדים הגדולים, בטיפול בבית, ואפילו בתינוק כאשר הוא בוכה ומה שמרגיע אותו זה על הידיים... ביחס לצורך גם דברים קטנים הם כבר התמודדות. (כמובן שכל אחת מקבלת דברים שונים באופן אחר, לאחת דבר מסויים זה עזרה ולשנייה זה התמודדות).
אני מציעה לך להקדיש תשומת לב רבה לכך.
קודם כל להתכונן לכך נפשית, שאחרי השיא של הלידה - יש לך שיא נוסף שאת צריכה לעבור, ועדיין לא לשנות הילוך למנוחה...
בנוסף, להקדיש זמן וכסף כדי שתהיה לך סביבה תומכת. לי לדוגמא הבנתי שאני חייבת מישהו שיהיה איתי בזמן האשפוז, גם אם זה בתשלום (חשוב לי ביות מלא ומצד שני לנוח), והכי טוב לי זה לצאת כמה שיותר מהר מבית החולים לבית. תנסי לחשוב בצורה יצירתית מה יוכל לעזור לך. בייביסיטר לגדול/ה? להיות אצל ההורים (ואולי עזרה נוספת אצל ההורים)? בעלך יוכל לעזור? אולי נערה תוכל לעזור לך בבית ותדריכי אותה לפני הלידה?
אכילה - אכן משפיע על ההנקה. למה לא אכלת ואיך תוכלי להימנע מאי אכילה בהמשך? לא אהבת את האוכל בבית החולים או בדיוק טיפלת בתינוק? אולי יש אוכל שאת יודעת מראש להכין ולהקפיא ושיביאו לך, או לבקש שיכינו או יקנו לך. לאחר האשפוז - אולי תכיני לך מראש אוכל לשבועיים ותקפיאי, ודברים שחייבים להיות טריים מישהו יוכל לעזור לך (הורים, בעל, נערה בתשלום)
ועוד משהו חשוב נוסף לגבי ההשפעה - העיקר מבחינת ההשפעה עד כמה שידוע לי הוא השתייה. מומלץ שתכיני לך בקבוקים שיהיה לך נוח לשתות מהם, וגם למדוד כמה את שותה - לדוגמא בקבוקים עם פקק ספורט.
שינה - אכן משפיע על ההנקה. למה לא ישנת? הפריע לך שזה מיטה אחרת או הביקורים של המשמרות? ממליצה לך לשקול לעזוב מוקדם את בית החולים (צריך לשקול את זה כי יש מי שאומר שכרוכים בכך סיכונים). אם התינוק/ת בכה והיית צריכה לבוא כדי להניק - ממליצה לך על ביות מלא עם מלווה צמוד כך שלא תצטרכי לקום לגמרי מהמיטה כדי להניק. גם לאחר האשפוז ממליצה לך לחשוב מי יכול להיות איתך כדי לתמוך בך בלילות - שאת תוכלי רק להניק, ולהרגיע זה יהיה מישהו אחר.
שינה בהמשך - אולי את מאלה ששינה עם התינוק מעלה את איכות השנה שלהן? אצלי זה כך. 'בהתהוות' הביאה את הנחיות ארגון הבריאות העולמי לשינה בטוחה עם התינוק, את יכולה לעשות חיפוש בפורום ולמצוא את זה.
פתרונות של שאיבה ונתינה מבקבוק או מטרנה - הם פתרונות שברוך ה' שיש לנו, ויש מקרים שאין ברירה אלא להשתמש בהם. אך מלכתחילה עדיף להימנע מהם (שימוש בהם יכול להפריע מאוד להנקה, ומכאן הדרך להפסקת ההנקה קצרה. עם זאת, כשאין ברירה אז עדיף שהתינוק יאכל ולא ירעב ועובדים על תיקון המצב כדי להגיע חזרה להנקה). לא תמיד אפשר, אך אם תופסים את הבעיה מההתחלה לרוב זה יהיה אפשרי.
פטמות סיליקון- לא בקיאה מתי הן נחוצות, וממליצה לך לוודא שאת צריכה אותן עם יועצת הנקה מוסמכת.
לגבי יועצת הנקה מוסמכת - יש כל מיני תארים ביעוץ הנקה. אז שימי לב שאת מתייעצת עם יועצת הנקה מוסמכת ibclc. את יכולה למצוא אחת כזאת בעזרת בירור במקום בו את גרה, או באתר שלהם. אם לא מצאת את יכולה להתקשר למישהי שיחסית קרובה אלייך - אולי היא תדע אם יש מישהי יותר קרובה (לא כולן רשומות באתר כי זה עולה כסף). אם את במקרה מנתניה או מבאר שבע - אז אני ממליצה על חנה לדווין מנתניה, ועל נינה בתאשוילי מבאר שבע.
לגבי המועד בו את נפגשת עם יועצת ההנקה - כמו שבהתהוות כתבה לך - מומלץ עוד לפני הלידה. בנוסף למה שבהתהוות כתבה לך, אני מציעה לך לקחת בחשבון שאולי תצטרכי עזרה לאחר הלידה, ואז לדעתי כדאי כמה שיותר מוקדם, כלומר עוד בבית החולים, אז תתחשבי במיקום בית החולים, כאשר את בוחרת את יועצת ההנקה (או במקום בו את מתכוונת לשהות לאחר בית החולים). באופן אישי, בשלוש הלידות הראשונות נפגשתי עם חנה לדווין לאחר הלידה, וזה היה מעולה (אין מה להשוות את היועצת של בית החולים אליה).
לגבי מידע נוסף - ממליצה על אתר 'באופן טבעי' - יש בו הרבה קליפות לא טובות, ויש בו הרבה טוב שמומלץ לאמץ.
ועוד משהו חשוב מאוד מאוד. אני ממליצה לך לעבד את מה שהיה, לא רק בלידה, אלא גם עם ההנקה - עד שתגיעי למצב שבו:
א. את משלימה לגמרי עם מה שהיה
ב. ברור לך מה את רוצה ומה את מוכנה להקריב בשביל זה (ומה לא)
ג. את מאמינה ביכולת שלך להניק. את ממש יכולה לראות תמונה אחרת, שבה את מניקה.
את יכולה לעשות זאת בדרכים שונות, את מוזמנת גם להתכתב על כך איתי כאן או באישי.
בהצלחה!!
לא הנקתי בשתי לידות ראשונות ובלידה שלישית ורביעית כן...
חשוב להעזר ביועצת הנקה ( מה שלצערי לא עשיתי בשתי הלידות הראשונות... ונגרמו לי זיהומים וסיבוכים)
אם תרצי תפני אלי באישי...ואפרט יותר
רעב לא? זה כמו הנקה שיש כאלו שמניקים מתי שהילד רוצה וכמה...
בהנקה יש תהליך, ומאמץ שהילד צריך כדי לינוק, ולכן באמת יעצור כששבע. וגם אם ימשיך, זה כבר לא חלב כבד, אלא נשנוש, ולכן מניקים כמה שרוצים.
בתמ"ל זה נשפך לו בקלות יחסית מהבקבוק, והכל אותו רמה של אוכל משביע, ולכן בלי מאמץ התינוק יכול לשתות ולשתות, גם כששבע, ואח"כ יהיה לו עמוס בבטן, כאבי בטן וכו'...
אני רק לא יודעת כמה זה המקסימום...
תצטרכי לבלות את השעתיים וחצי שאחר כך כשהם סובלים מכאבי בטן ופולטים את מה שמיותר עד שהם יהיו שוב רעבים אחרי שעתיים וחצי...
אי אפשר לנצח את זה. קחי את הזמן.
אז תנסי להוסיף לו 30cc על הכמות המומלצת. כנראה שאצה לו הדרך קטן.
לקטן שלי לא כאבה הבטן בכלל ואבל אני שילבתי לו מטרנה מגיל חודשיים בערך...
סורי שאני כותבת פה, פשוט לא נעים לי לכתוב במקום אחר.
אני נשואה כבר כמה שנים ואפעם לא יצא לי לטבול בערב שבת..
השבוע בע"ה פעם ראשונה.
כמובן שנישאר בבית ובלי אורחים וכ' וכ'..
אבל איך מתארגנים עם הילדים?
עם התפילה? מתי הולכים ממש אחרי הדלקת נרות?
בייביסיטר עם תירוץ? או שהבעל יפספס קבלת שבת?
ממש אין לי מושג.
עיצות ופרטים יתקבלו בברכה!
אבל ראיתי מלא אימהות שמביאות את הילדים שלהם איתן. בהצלחה!
השארתי את הבת אצל חמותי והלכתי אחרי הדלקת נרות "לבית הכנסת" עם בעלי. לצערי הבלנית הגיעה ממש בדקה התשעים וחיכיתי לה חצי שעה בחוץ. כדאי לבדוק מתי בדיוק המקווה נפתח כדי שלא תבזבזי זמן. האמת שזאת היתה חוויה ממש לא נעימה כי ידעתי מה הזמנים שצריכים לטבול והייתי ממש בלחץ, יותר מידי בלחץ עד שלא עשיתי את הבדיקות כמו שצריך במקווה, מה שגרם לנו לנו להיות בספק כל השבת- סיוט!
אז העצה שלי זה לבדוק מתי המקווה נפתח ושהבעל ישאר עם הקטנים. אפשר לטבול מהשקיעה עד צאת הכוכבים (בערך רבע שעה) אז כולן טובלות מהר.
לטבול בין השקיעה לצאת הכוכבים זו דעה אחת בהלכה (ע"פ פסקי הרב עובדיה זצ"ל)
רוב הציבור נוהגים טבילה אחרי צאת הכוכבים...
בטבילה בשבת, בעלי נשאר בבית ואומר קבלת שבת בבית (הילדים עדיין קטנים...)
מנין בתפילה זה מצאד חשוב ובעלי אף פעם לא מפספס
אבל גם הענין הזה ובמיוחד בערב שבת זה גם ענין נעלה מאין כמוהו
(זה לא פשוט כמו שנראה לנו להוריד נשמה טהורה לעולם)!!
לכן כאשר יוצא בעלי נשאר להתפלל בבית!!
ולשאלה השניה מיד אחרי הדלקת נרות ובאמת כדאי לברר קודם שבת מתי פתוח!!
לפני שבת (זו ההלכה אסור לעשות מלאכה של ניקוי וסרוק וכו' בשבת) אז עושים
את כל ההכנות קודם שבת ואז מדליקה נרות ויוצאת לדרך
בהצלחה יקרה!!
ספרדיות אחרי שקיעה ואשכנזיות אחרי צאת הכוכבים
כך שלאשכנזיה אין טעם לצאת מיד אחרי הדלקת נרות
אצלי בעל נשאר עם ילדים
נראה לי שיש בעייה לקחת ביביסיטר כי היא תעבוד רק בשבת ויוצא שתשלום יהיה על עבודה בשבת נטו. זאת שאלה לרב נראה לי
שנכתב בידי הרב דוד יוסף על פי פסקי אביו הרב עובדיה יוסף זצ"ל:
"אם המים של המקווה חמים או פושרים, לכתחילה נכון להיזהר שתטבול בבין השמשות, דהיינו בתוך שלוש עשרה וחצי דקות לאחר שקיעת החמה. ועדיף לעשות כן מאשר לטבול בליל שבת במים חמים, או אפילו במים פושרים. ואם אי אפשר לה לטבול בבין השמשות, יכולה לטבול גם לאחר מכן במקוה של מים פושרים, ולא תדחה טבילתה משום כך. ואם אין שם אלא מקוה של מים חמים ממש, אף על פי כן רשאית לטבול בדיעבד, ולא תדחה טבילתה משום כך."
אין להביא ילדים למקווה.
על פי פסק רבני העיר אם אין סידור לילדים הבעל יתפלל ביחידות וישמור עליהם
ככה שאם את מוטרדת מלהפסיד לו תפילה במניין תדעי שזה מה שצריך לעשות
אבל אל דאגה 
אם זה לא כאב לך עד עתה אני לא חושבת שצריכה לחשוש לזה
כי בעצם לרוב האוכלוסיה יש אבנים כאלה או אחרות בזמנים כאלה או אחרים באזור הזה
אבל הן נקראות אבנים רדומות כיוון שהם בכלל לא מרגישים אותם
מה שאין כן בהריון אז יש לחץ על האברים בבטן וזה יכול לגרום לך להרגיש כאב בעקבות המצאות אבנים אלו
בכל מקרה אם זה היה כאב ממש חזק ולעיתים קרובות אז אולי עדיף לטפל בהן לאחר ההריון
ואם לאו, אז כנראה שזה רק בגלל הלחץ העכשווי את חשה אותם ...
מקווה שלא קישקתי יותר מידי כי אולי זה משהוא אחר בכלל ...
יש כמה דברים שיכולים ממנו לנבוע הכאב :
את אולי צריכה לשירותים לפעמים זה כלוא בפנים
ציסטה ח"ו
אבנים בכליה או מרה
ולכן הפתרון לזמן הקצר והארוך פשוט לשתות כמויות גדולות של נוזלים מים, מיץ, מרק וכד'
זה יעזור לטווח הקצר אם את צריכה וכו'
או אבנים בכליות זה פשוט מנקה את האזור ויכול לצאת האבן מעצמו
אם בכל זאת לא עובר בכלל אחרי שבוע ואפילו פחות כדאי לבדוק אם זה לא ציסטה (יכולים להוציא אותו תוך כדי הריון!)
בהצלחה ורפואה שלימה יקרה!!
אשמח אם תעדכני מתוקה מה קורה איתך בהמשך!!
בשבת שעברה... כשבועיים לפני הזמן המשוער.
היה מאד מהיר אבל ב"ה לטובה.
סיפור הלידה בהמשך כשאתאושש קצת
שבת שלום!
ותודה לכולכן על הפורום המקסים שעזר לי ממש כמעט בכל נושא
שיהיה לכם רוב נחת ממנה ותגלוה לתורה חופה מצוות ומעשים טובים!! ובקלות קלות!!
מרים*שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..
שפע של חלב.
מחכה לקרוא את סיפור הלידה
תודה רבה לכולכן על הברכות! הייתי קוראת סמויה 4 שנים עד להריון הנוכחי שבו הצטרפתי מדי
פעם כשהיה לי משהו חכם להגיד...
שבוע +38.. התאריך שלי עוד שבוע וחצי.. אני בנחת מכינה שבת, מנקה את הבית ולא מעלה על דעתי שאת השבת כלל
לא אבלה בביתי..אחרי הלידה הקודמת החלטתי שהפעם אני לוקחת דולה שתהיה איתי בלידה, לא רציתי לוותר על זה, אבל הקב"ה חשב אחרת.
אקדים ואומר שאת הלידה הראשונה עברתי עם אפידורל ופיטוצין בגלל מים מקוניאליים אז לא הרגשתי צירים כלל, לכן
כשהתחילו כאבי בטן ב 3:30 לפנות בוקר בין שישי לשבת לא ייחסתי לזה חשיבות, כי זה נראה לי כמו כאבי מחזור חזקים
וחשבתי (בתמימותי או טפשותי...) שככה הרחם מכין את עצמו ללידה הקרובה (לא הבנתי עד כמה קרובה!), וחזרתי לישון
ב 6:30 בבוקר התעוררתי עם כאבי בטן חזקים מאד, לא הצלחתי לנשום כמעט, בעלי הבין די מהר שאלו צירים למרות שאני עדיין לא חשבתי שזה זה. נשענתי על כדור הפיזיו שלי להקלה, זה באמת עזר לכמה דקות עד שירדו המים ואז הכאבים
עלו מדרגה. בשלב הזה התקשרתי לדולה שלי שאמרה שהיא בלידה אחרת ותשיג לי גיבוי. בעלי במקביל התקשר להזמין אמבולנס, ולארגן את הילד לתת אותו לקרובי משפחה.
החלפתי מהר בגדים (הייתי עם פיג'מה
אולי היה עדיף שהייתי נשארת איתה) לבגדי שבת ועליתי לכביש לחכות לאמבולנס. 10 דקות של נצח!!!! חשבתי שהוא לעולם לא יגיע...
התפתלתי מכאבים ברחוב, אנשים הולכים ב 7 בבוקר לביה"כ ורואים אותי ככה - "אפשר לעזור גברת?" שאלו... אפילו לענות לא יכולתי...רק סימנתי בראש לשלילה...
בינתיים התקשרה הדולה ושמעה אותי נאנקת מכאב, אמרתי לה שהלחץ למטה מאד גדול ואני צריכה לשירותים דחוף. היא הבינה די מהר מה המצב, ואמרה לי - את בלידה ממש, אני מעריכה שתלדי באמבולנס... "רק זה חסר לי " חשבתי...
והנה האורות מהבהבים בתחילת הרחוב.. סוף סוף הגיע! עליתי לאמבולנס אבל הוא לא התחיל ליסוע עד שאענה לו על כמה שאלות: בת כמה את גברת? איזו לידה זו? כל כמהזמן ציר? התחננתי שיסעו כבר לחדר לידה.... בבקשה... אענה לכם בדרך... "לא" הם אמרו קודם תעני והוציאו במקביל ערכת לידה. ,אין מצב שאני יולדת באוטו, אמרתי להם. תסעו כבר...בבקשה. במקביל התחזקו הצירים.. חשבתי שלא אעמוד יותר בכאבים כאלו.
הגענו תוך כמה דקות לביהח, בחדר לידה כצפוי- פתיחה מלאה, רואים ראש...
התחלתי לבכות מרוב כאב, לא הייתי עם דולה כמו שתכננתי, לא הייתי מוכנה בכלל לכאלה עוצמות, לא ידעתי איך להקל מעלי את הכאב. המיילדת המקסימה שקיבלה אותי, אמרה תחלצי בין ציר לציר, זה פחות יכאב. וכך היה, תוך 3 לחיצות היא בחוץ.
מהרגע שהגעתי לביה"ח ילדתי תוך 10 דקות. מדהים.
ככ שונה מהלידה הקודמת... ככ שונה מהכל.
בגדי השבת הלכו... עדיין לא הצלחתי לנקות הכל. אבל הכל שולי לעומת הפלא של 2400קג מתוקים מדבש.
תודה לה' על חווית לידה מהירה, תודה לה' על הנס הזה. הכל שווה את זה!
נכון שזה היה לחוץ, אבל זה היה מהר, ותחשבי שהרגשת צירים ממש רק שעה- שעה וחצי (לפי מה שהבנתי מהסיפור לידה).
המון נחת!
מזל טוב והמון נחת.
בלידות כ"כ מהירות יש לעיתים קושי מכיוון שלא נפרדנו מההריון כמו שצריך/מצופה/ כמו שרצינו.- כדאי לעשות עיבוד לידה.
ממש לידה מפתיע, היית ממש גיבורה!
שמחה בשבילך שהגעת לבית חולים!
מזל טוב והרבה נחת
בסוף משמיים שמעו לתפילתךלא ילדת באותו!!
איזה לידה מהירה! כל הכבוד לגבורה שהפגנת!!
מזל טוב!!
וגם, תשמרי במיוחד על רצפת האגן שלך... בלידות מהירות לפעמים יש יותר נזק שם. מומלץ לבדוק ואם יש צורך - לטפל (גם אם יש צורך זה בר טיפול ב"ה)
בוקר טוב לכל הנשים היקרות שנמצאות כאן...
רציתי לברר האם יש כאן מישהי שטופלה על ידי רופא זה, יש לו שיטה ייחודית שהוא מנתח בה ניתוח קיסרי כך שהמטופלת מחלימה הרבה יותר בקלות. שיטה זו נקראת שיטת "משגב לדך".
אשמח לשמוע!
יום נפלא!
תודה מראש!!!
הייתי בטוחה שאת מאושפזת ורק שואלת אם כדאי לדרוש משהו להפסקת הצירים.
בזה אני לא מבינה : אבל מה עם החומר שמזריקים להבשלת הריאות ?
מאיזה אזור את?
לכי לבדוק!
בגלל השבוע המוקדם יחסית.
יכול לקחת עוד זמן. מצד שני גם יכול להתפתח במהירות
למרות הקושי והתסכול בלך ושוב, את דואגת לעובר וזה הכי חשוב כרגע
כי אם הצירים מתגברים יתכן שאת קרובה מאד ללידה....!
ומה שנראה אם לא הייתם ביחסים בשבת כנראה שזה ירידת מים
וקרה לי שחיכיתי שעות (בגלל ירידת מים ) והריצו אותי לניתוח!! חבל שתעברי את הסבל הזה...
נסי בקופת חולים הקרובה זה לא כמו נסיעה לבית רפואה.... שם יבדקו לך צירים אם זה אמיתי ואולי יתמזל מזל ורופאת
נשים תבדוק אותך וכך תדעי אם זה דחוף או לא ללכת לבית הרפואה!
בהצלחה יקרה אנחנו איתך ותעדכני!!
אמרו לי שמזדהם האזור למטה וזה מסוכן!!
אבל לכן בודקים חום, עוקבים שלא מתפתח זיהום, אם עובר זמן ולא מתפתחת לידה גם מביאים אנטיבוטיקה כדי שלא יהיה זיהום, וכמובן ששומרים על היגינה, ולא עושים אמבטיה...
אבל מכאן ועד ניתוח - נראה לי שהדרך ארוכה!
אלא אם כן יודעים שיש זיהום.
לא לוקחת אחריות על דברי, רק אני יודעת שיש בתי חולים שמתייחסים לירידת מיים מידי בחומרה, וכדאי לבדוק מה הסיבה לפני ניתוח.
כי אם לוקחים אחריות, ודואגים שאין זיהום, למה צריך למהר לנתח?
ושוב - לא לוקחת אחריות, רק רוצה שמי שבמקרה תקרא, ואולי תהיה במצב הזה, שלא תרוץ לניתוח בלי לבדוק שזה באמת הכרחי...
וברור שלפעמים ניתוח הוא חיוני ומציל חיים.
מאשר שכל ההריון יהיה חס וחלילה "סתם".
נשים איבדו ככה לא עלינו עוברים - מהרצון לא לנסוע סתם והגיעו מאוחר מדי לבית חולים.
תסעי הרגע!!!
החיים של העובר שלך חשובים הרבה יותר מטירטור רגעי!!!
גם אני עברתי סוף הריון כזה, של אשפוזים ושחרורים בלי סוף...
דווקא כשכל כך רוצים לנוח במיטה, כל הטרטורים האלו, שלא ברור מאיפה שואבים להם כח...
מבינה כל כך, תני לעצמך לבכות, תחשבי מה יכול לפנק אותך בכל זאת... ו...........תסעי...
בהצלחה רבה רבה!
תדמייני כמה ייסורים ה' חוסך ממך בזכות המאמצים שלך עכשיו, תתפללי שזה יהיה לזכות התינוק, שיגדל בבריאות לעבודת ה'...
ה' איתך! אף דמעה שלך לא נאבדת..
תשמרי על עצמך. תשתי המון!!!
ותנוחי.
אני החזקתי מעמד שבועיים, עם פתיחה 1.5, 2 . מ-35-37
אמנם עם צירים מאוד חזקים שהביאו אותי לבית חולים כל יומיים!
אחרי שמשבוע 23 הייתי עם צירים.
בכל פעם היו בטוחים ישר לחדר לידה, אבל בבדיקה לא התקדם כלום.
המנוחה השתלמה כמובן בסיעתא דשמיא
בהצלחה ותעדכני
בעז"ה בזמן הנכון בקלות ובידיים מלאות
בס"ד
שלום לכן!
הרופא נתן לי הפניה להעמסת סוכר (שבוע 21 ב"ה). ואני לתומי חשבתי שעושה את זה רק מי שיש לה נטיה לסוכרת או משהו כזה.
כל אחת צריכה לעשות את זה?
פשוט הבנתי ששותים משהו ממש מתוק ומגעילה אותי רק המחשבה על זה.. [מה עוד שזה נשמע כ"כ לא בריא.. בד"כ אני אוכלת דברים ללא סוכר, אז פתאום כ"כ הרבה בבת אחת..)
עושים את זה במעבדה רגילה של בדיקת דם במרפאה, נכון?
תחיה דולהכל אישה בהריון נשלחת לבדיקה הזו,
בגלל שבהריון יש לחלק מהנשים נטייה לפתח סכרת הריון שזו בדיוק כמו סכרת רגילה אבל היא עוברת אחרי ההריון. (ברוב המקרים)
אין קשר אם את שמנה או רזה לעניין הסיכוי לסכרת, לפעמים יש השפעה לגנטיקה ולפעמים לא...
אז מה זה אומר?
בין שבוע 24 ל28 את צריכה להגיע למעבדה אחרי ארוחת בוקר רגילה שלך (-תבדקי מראש שיש שם, לא בכל נקודת לקיחת דם יש שם), שותים את התמיסה, אפשר להביא חצי לימון מהבית ולסחוט לתוך כדי להפוך את זה למשהו נסבל יותר.
אחרי שעה של צום (מותר לשתות כוס-שתיים של מים אבל לא יותר מזה) לוקחים ממך דם.
אם התשובות טובות- מה טוב.
אם הערכים גבוהים זה עוד לא אומר כלום אלא רק אומר שצריך לעשות העמסה נוספת רצינית יותר (כמות יותר גדולה של סוכר, יותר זמן צום ויותר בדיקות דם).
רוב הנשים מקפידות על הבדיקה הזו.
אני כן אציין שיש עוד דרכים לבדוק אבל בד"כ הרופאים לא מתלהבים מזה.
והיה בסדר...
לא אכלתי ארוחת בוקר לפני (לא הספקתי...)
חשוב ממש לזכור לימון, וזה כמו לימונדה קצת מרוכזת, לא היה נורא בכלל
וקחי איתך משהו להעביר את הזמן, צריך לחכות שעה במרפאה.
לי היה אחרי זה צרבת מגעילה, וזה די הגיוני. אז אם את ממשיכה לעבודה או משהו כזה תקחי מלפפון ליתר ביטחון
בהצלחה!!
אם זה מה שאת רגילה זה בסדר.
אולי שווה להתייעץ קודם עם הרופא...
וחייבים לאכול לפני זה.
תביאי איתך מיץ לימון ויהיה בסדר
לא מעלה את מחסני הברזל בגוף אלא רק את ההמוגלובין
מישהי זוכרת דבר כזה?
ושמעתי הרבה שמרוצות.
אני טלסמית , זו אנמיה שהיא תורשתית. ואקטיפרין מאוד עוזר לספיגה טובה.
משהו המכיל ויטמין סי כמו פרות הדר - תפוז וכד' או אם אין (חורף ) אז כדורים של ויטמין סי כי הברזל נספג הרבה יותר טוב עם ויטמין סי!!!
עוד דבר לא לאכול ביחד עם הברזל דברי קופאין ובייצים כגון : קפה, שוקולד וכד' שעתיים הפרש בין לבין!!
בהצלחה יקרה!!
יש להם דבר שנקרא שחרור מושהה
לי מאד הועיל,
כי אחד הדברים היחדים שאני אוכלת בתחילת הריון, זה מוצרי חלב,
לקחתי ferrograd folic
ולא עשה עצירות
היחיד שהצליח להעלות לי את הברזל
תשכבי רבע שעה ואז תקומי-
מרגישה שבדיוק אז משהו נוזל ממך?
אם כן זה מחשיד.
אם לא זה יכול להיות קצת בריחת שתן, אולי הפרשות רגילות של הריון, אולי הייתם ביחד בשבת?, אולי פטריה...
כדי לבדוק אם זה לא בריחת שתן אני מציעה קודם להתרוקן
אם זה מציק לך יותר מכמה ימים אולי תלכי לרופא..
בכל מקרה אגיסטן זה ללא מרשם
אני הייתי מורחת לפני השינה, הקרבתי למען המטרה שתי חולצות פיג'מה...
ממש מחריב את כל ההנאה מהתקופה שלאחר הלידה.
יציאות רכות- קמח מלא להמנע מסוכר וקקאו.
לאכול מלא שזיפים ועגבניות.
לשתות פי 2 ממה שאת שותה.
לא להמנע ללכת לשרותים שצריך.
ו-להתפלל גם על זה!!!
בהצלחה!
אם זה מלכלך את יכולה להשתמש ברפידות הנקה
