שלום ,
יש לי שאלה , אשמח לשמוע אם שמעתם , נתקלתם ,
אני לוקחת כדורי מניעה יסמין
לקחתי 2 חבילות ברצף קבלתי מחזור , שבוע הפסקה והתחלתי שוב ,
ממש לפי ההוראות ,
ואז שוב חברתי 2 חבילות ,
ולקראת סוף החבילה האחרונה קבלתי מחזור , ממש נשאר לי 2 כדורים ,
זה תקין ? למרות שראיתי שכתוב בהוראות שיתכנו דימומים בין וסתיים ,
מה יש לכן לומר ,
תודה על העזרה ,
לא לשחק עם החפיסות. לא לקחת יותר מחבילה אחת כל פעם לפי הסדר. זה משבש הכל ומסביר את מה שקרה.
פעם צירפתי יותר מ2 קופסאות ברצף (המקוה באיזור שגרנו בו היה מזעזע) ואח"כ השתבשתי לחודשים ארוכים. לקח לי המון זמן להסתדר אח"כ.
לנו זה קרה... כיף! כבר כמעט עבר השליש הראשון...
הפסקתי להניק ולא קיבלתי מחזור ואחות אמרה לי שיש כאלה שלוקח להן חודשיים.. אז חיכיתי וחיכיתי עד שכבר היו הרבה סימנים בחילות, רגישות לריח וכו' והתברר שאני בהריון!!! כבר שכחתי מה זה מחזור.. שנתיים לא קיבלתי.
כשבאתי לרופאה היא אמרה שלפי האולטרה סאונד זה 7+3.
ועוד שאלה
מה זה ציסטה בשחלה? זה מסוכן? אני אמורה להרגיש משהו?
תודה לעונות!
משיח עכשיו!עד כמה שאני יודעת זה ממש תלוי, בכל מקרה מצריך מעקב, לפעמים די בזה ולפעמים צריך ניתוח להוציא, שגם הוא נחשב פשוט.
מקווה שאני לא מטעה, כי זה לא מנסיון, רק ממה ששמעתי משכנות וכו'..
כי אף אחד לא הזכיר אותה בהמשך החיים (וההריונות הבאים, 3 במספר )
תוך כדי הנקה.
בשבוע 6 היה לי חשד אז בדקתי והיה שלילי אז המשכתי בגיל להניק.
ואחרי חודש וחצי החלטתי שזה לא הגיוני כל כך הרבה תחושות הריון שרק מצגברות - ובדקתי שוב והיה חיובי. היות והתוצאה הייתה שלילית 5 שבועות קודם לכן הערכתי שאני מקסימום בשבוע 6 ואולי פחות אז חיכיתי חודש וחצי לבדיקת הרופא.
כשהוא אמר לי שאני בשבוע 16 הייתי בהלם ברגע הראשון ואחר כך זהרתי מאושר - ככה כמו כלום עברו להם 4 חודשי הריון...
אם את מניקה מלא,יש גם כתמי הנקה.. הדימום ממשיך?
לא לאסור את עצמך תשאלי רב.
אם יש תפר אז אולי כדאי ללכת לבודקת טהרה
בכל מקרה כמו שיפעת כתבה,כדאי לשאול רב..
תשמיש.סביר מאוד להניח שזו הסיבה. ואם זו הסיבה רב יתיר אותך לבעלך.
כדאי לבדוק את איזור התפר ואם צריך אז לטפל כדי להחלים לחלוטין את המקום. מברכת אותך בהחלמה מלאה,ושמחה שלמה בלי דאגות.
היא תגדיר לך בדיוק מאיפה מגיע הדימום (+כמובן התייעצות עם רב).
בהצלחה!!!
שאת יודעת שפונות אליו הרבה נשים בשאלות האלו. רב שיש לו נסיון לא ימהר לאסור).
אם הרב מתיר, ממילא אין צורך ללכת לבודקת טהרה. ועדיין כדאי להיבדק אצל רופא/ת נשים כדי לבדוק את התפר.
כדאי אולי לגשת לרופא/ה דוקא משום שאם יש בעיה רופא גם יראה אותה וגם יטפל במקום. כך אפשר לחסוך לפחות בדיקה אחת לא נעימה.
בקופת חולים אמרו לי שאפשר ללכת לעשות בלניאדו החל מ38.
מישהי יודעת איך עושים? כלומר לאיפה פונים? חדרי לידה? מרפאות חוץ?
אשמח לכל עזרה.
לא יודעת איך זה בלניאדו אבל מן הסתם לא שונה ממקומות אחרים.
מטרטרים הרבה?
עושים את זה במיון יולדות שזה בעצם ליד חדרי הלידה
מיון נשים זה לא לשבועות מתקדמים.
ונראה לי שאני באמת כבר לא רוצה ללדת....
שמעתי תצרחות, וראיתי יותר מידי דברים.....
במקומות שיש מוניטור וUS
מנסיון של לידות ב41-42
באתי כל שלושה ימים
הרופא בדק, מוניטור ארוך (תביאי ספר..)
וגיליתי את האופציה רק אחרי כמה ביקורים במיון יולדו0
שגם ארוכים (מכניסים קודם מקרים דחופים...) וגם לא משהו...
דפדפי אחורה בשרשורים כאן בפורום לתאריך ו' חשון תשע"ד ( זכרתי שכבר היה שרשור כזה ובדקתי בכרטיס ההודעות שלי ) יש שם עצות טובות שהבאתי מנסיוני כמרפאה בדיוק למצב הזה.
שיהיה בקלות.
הזמן ישן ולכן חלק מהזמן את מרגישה וחלק לא חוץ מזה שיותר מרגישים תנועות כשזה שליה אחורית מאשר קדמית
עוד דבר העובר שוחה בתוך מי שפיר כל הזמן ויש שם המון המון מקום זה כמו שהוא נמצא בתוך בריכה גדולה אז לפעמים מרגישים אותו ולפעמים לא כי לפעמים הוא קרוב לדופן ולפעמים מתרחק!!
בשורות טובות במשך כל ההריון!
בהריון הקודם היה לי שליה קדמית (בניגוד לשאר ההריונות) וזה היה סיוט.
הגעתי לפחות 3 פעמים למרכז לבריאות האישה בגלל שלא הרגשתי תנועות (בשלבים יותר מתקדמים)
האמת שבסוף הלידה באמת התרחשה בגלל מיעוט תנועות שבזכות זה שנסעתי ראו מיעוט מי שפיר. ואפילו שאמרו שזה לא לחוץ אני אמרתי שאני לא מוכנה לחכות בבית אם אני לא מרגישה תנועות. והלכתי לחכות בבית חולים. (לקח יממה+)
בשלב הזה זה נורמלי מאוד לא להרגיש, בהריון של השליה הקדמית הרגשתי רק בשבוע 25 תנועות טובות. (כשעכשיו אני בשבוע 21 וכבר מרגישה לפחות חודש)
הן חלשות יותר כי השליה חוסמת את ההרגשה שלהם.
עכשיו עוד לא צריך אבל בהמשך (שבוע 25-28) כדאי שכן תעקבי שאת מרגישה לפחות פעם ביום תנועות כמו שצריך.
גם הריון ראשון, גם שיליה קידמית, גם שבוע 21...
את בכלל לא צריכה לדאוג
אחרי הרבה שעות שינה.. הלואי שישן ככה בלילה גם אחרי הלידה אבל אז, שלא ימשיך לבעוט כשהוא קם
)ואני התחלתי בכלל להרגיש תנועות רק בשבוע 20 או 22 אם אני לא טועה,
תאמיני לי שבסוף אולי תרצי להרגיש קצת פחות..
כל כולי כואבת בכל תזוזה של החמודי הזה..
אז זה לא באמת אומר שום דבר להמשך..
כמו שאמרו כבר לפני, העובר שוחה עכשיו ויש לו מקום אז הגיוני מאוד לא להרגיש אותו כל הזמן..
חכי לשבוע 30, אז מגיע השיא...
אצלי היו תנועות שניתן היה לראות גם מרחוק... השליה הקדמית לא הפריעה בכלל...
אל תתבאסי זה לא בגלל השליה, זה בגלל השבוע הלא מאוד מתקדם...
המשך הריון בריא!
שליה קדמית
אם בכל זאת נשמע כך התנצלות!
רבה אמונתך!"זהר הרקיע" כתבה שהמחשבה שהיא לא תרגיש הרבה תנועות מבאסת אותה.
עניתי לה...
בעיקרון, רופאים טוענים שמרגישים פחות תנועות (כלומר מרגישים רק את החזקות) גם בשבועות מאוחרים.
אצלי בכל אופן זה לא היה כך
אנשים עזרה!!
הריון חמישי
כבר כמה שבועות שאני מטפטפת
אבל הייתי די בטוחה שזו בריחת שתן...
באיזה שהוא שלב החלטתי שאולי זה לא זה. והרחתי (והיה ריח של זרע) והתלבטתי לפה ולשם
זה משהו של כמה פעמים ביום וזהו
החלטתי לקנות מי טסט
ולרופאה לא אמרתי מילה שלא תשלח אותי למיון על סתם....
שמתי היום פד על הבוקר
היתה לי רטיבות הלכתי לבדוק ונהיה תכלת בקדמת הפד..
מה עושים עכשיו?
הוצאתי אותו ושמתי לייבוש בתוך נייר טואלט
אני מחכה עכשיו לראות אם אחרי חצי שעה יעלם?
מה לעשות הלאה?
למשהי יש נסיון עם זה???
(שבוע 35+1 אם זה מעניין...)
זו תופעה מוכרת, אחרי הלידה מומלץ לעשות תרגילים לחיזוק רצפת האגן
שרירי רצפת האגן
(כבר 3 הריונות אומרת ולא מבצעת....
)
דווקא לפני הראשון עשיתי ביו- פידבק וכו'
מחדירים אלקטרודה לנרתיק (בגודל/ רוחב איבר..)
המחשב מסמן מתי לכווץ ולהרפות- ורואים פידבק מיידי אם הצלחת או לא ובאיזה עוצמה.
|אולי זה יהיה הסוף לעצלות ללכת לפיזיוטרפיה|
קרה לי פעמיים נכנסתי להריון עם השלישי תוך כדי הנקת השניה (4 חודשים)
וגם לתוך כדי הנקת השלשי להריון רביעי (11 חודש)
כדאי לעשות בדיקה בייתית לשלול הריון
סופסוף תגובה שפויה!
אשרייך שיש לך כוח פיזי ונפשי להיות שוב בהריון כ"כ מהר אחרי הלידה, לא כולן מסוגלות.
את מרגישה ככה.
משהי יודעת מה המדיניות של שערי צדק בענייני זירוז?
את הביקורות עד עכשיו לא עשיתי אצלם, ובביקורת הבאה אהיה ב- 41+4 (בלע עין הרע
תודה מראש לעונות
אבל לא נראה לי שקיים כיום מקום שיתן לך לסחוב אחרי 42.
כלומר יש לך גג 3 ימים.
מקסימום יחייבו אותך לחתום שאת לוקחת אחריות על עצמך.
כך שאם לא נראה לך לעשות ביום שתגיעי אליהם, אין להם זכות לעשות לך.
את יכולה לשמוע מהם למה הם ממליצים על זרוז (אם ימליצו), ולהתייעץ עם מי שנראה לך, שאת סומכת עליו, ולהחליט בעצמך.
בהצלחה!!
ואם יש אפשרות יציעו סטריפינג..כמובן תלוי על מי נופלים
אמנם שלי כ"כ צירים וכאבים אבל בהחלט כבר רותה ללדת.
עברתי את התאריך בחמישה ימים והביקורת כל יומיים לא מוסיפה למצב-רוח.
אני אומרת לעצמי שגג עוד שבוע וזה נגמר, וגם מחמיא שלקטנטן טוב אצלי בבטן והוא לא רוצה
לצאת. שישמין ולא יעשה בעיות עם ההנקה בעז"ה (כמובן שאין כללים, אבל כן משפיע למיטב ידיעתי)
אגב, לדעתי הכי מעצבן זה שכל טלפון ופגישה עם אנשים מתפלאים שלא ילדת עוד..
בהצלחה רבה!!
סתם...
קחי בחשבון שטבעי נורמלי ודיי נפוץ ללדת גם בשבוע 41+
כך שיתכן ונותרו לך שבועיים עד הלידה (אפילו שכבר עכשיו מורגשים צירים)
מצד שני, יכול להיות שכבר בשעות הקרובות תלדי בשעה טובה!
הצעתי,
להשתדל להנות מזה! להרפות! לדעת שאת והעובר ביידים טובות! לזכור שהלידה קרובה מתמיד והיא תגיע ממש בקרוב!
להנות מהזמן שנשאר, לעשות דברים שאת אוהבת (לקרוא, לטייל, לנוח, ליצור, לבשל, ללכת לחברות, קניות...).
בהריון הראשון הימים שאחרי התאריך היו ממש מלאי מתח מורט עצבים...
בהריון השני (שהסתיים ב40+4) הימיים שאחרי התל"מ זכורים לי כימיים היפים בחיי (יצאתי לחופשת לידה ב39+6, וניצלתי את הזמן בעיקר כדי להנות!!)
שיהיה בשעה טובה!
אגב, לכל ה"מתעניינים" (את עוד פה?? מה לא ילדת עדיין??), אני עונה: אני אוהבת להיות בהריון, ומושכת עוד קצת, מה אכפת לכם? תנו להנות... (הם לא ישאלו שוב, מבטיחה!)
770מ- נראה לך שבאמת אלד בסוף? וכבעור כמה ימים ילדתי- אז... כן, בסוף תלדי בע"ה!!! ובגדול!! ובקלות בע"ה!!
בשתי ההריונית לא היה לי סבלנות וב"ה ילדתי לפני התאריך, תינוקות בריאים
קודם כל תתפללי שהוא יצא בזמן שהכי טוב לו ושיהיה בריא ושלם ואז תוסיפי גם תפילה קטנה שזה יהיה בקרוב...
ואפשר לנסות עיסוי פטמות, רק שצריך כמה פעמים ביום (לא ניסיתי אבל אומרים שזה הדבר היחיד שבאמת עוזר)
לידה קלה, בבריאות בידיים מלאות
מעודד נורא אה?
אם עכשיו אני כבר בשבוע 40+2, זה גג שבועיים לא?
בכל מקרה, לאחר בדיקת רופא פנימית מסתבר שיש לי צוואר ארוך אחורי סגור..
מה שכנראה אומר שהמתוקי לא הולך לצאת בזמן הקרוב!! 
העיקר שטוב לו לפחות..
מקווה לבשר בשורות טובות במהרה...ועד אז בהצלחה
30 שעות לפני שהראשונה שלי נולדה זה היה המצב.
מזל שאנ יבחופשת לידה!!
ולא היה יכול לראות את הנוף המושלג. כרגע , כך הוא אמר , מה שמעסיק אותי זה ברית מילה בעוד שבעה ימים .
" אני ממש מצפה לקיום המצוה הראשונה בחיים.
נס שהיולדת לא סובלת מפחד גבהים
זה נכתב כביכול בשם העובר- תינוק
שתצאי בידיים מלאות!! 
הריון שני ב"ה שבא אחרי הרבה תפילות... את הגדולה ילדתי בדיוק בתאריך כך שהאמנתי שיהיה גם הפעם...
אצל הגדולה הלידה התחילה בדימום גרם לפתיחה ולא בצירים כך שלא ממש ידעתי מה מרגישים בשלב הלטנטי של הצירים....
בנוסף, אצל הגדולה הלידה עצמה הייתה בסדר גמור אבל הייתה לי מיילדת ממש קשה שצעקה עלינו שלקחתי דולה (בבית חולים הזה אסור), כך שהחוויה עצמה לא זכורה לי לטובה... מתפללת לה' שהפעם יהיו לי מיילדות טובות וכמובן לידה בלי תפרים כי בלידה הראשונה היו תפרים וזה ממש לא היה נעים בלשון המעטה...
שבוע 39+2, בשעות הבוקר אני עם הגדולה בבית כי זה חופשת חנוכה, מתחילה להרגיש משהו מסוים באזור הבטן והירך.. לא ממש מתייחסת, בטח נתפס לי שריר... אחרי שעה בערך מרגישה שוב ובשירותים רואה הפרשונת פצפונת ממש בצבע ורוד, התחלתי כבר לחשוד שזה צירים... התקשרתי לבעלי שכדאי שיקח את הגדולה להורים שלי כי אם זה צירים כדאי שאספיק לישון לפני, לוקחת אקמול והולכת לישון, בכלל לא בטוחה שזה משהו רציני... קמה אחרי שעה, הכל כרגיל, כאן אני לא ממש זוכרת כמה זמן עבר עד שהרגשתי שוב ציר, אני רק זוכרת שהלכתי שוב לישון לאיזה שעה כי הייתי עייפה...
קמה מהשינה, אמא שלי מגיעה אליי עם הגדולה ואני מתחילה להרגיש צירים יותר צפופים, כל 20 דק'- חצי שעה... מתחילה להבין שאני בשלב הלטנטי אבל בכלל לא בטוחה שאלד בקרוב.. הרי יש כ"כ הרבה סיפורים של נשים על צירים שבאו והלכו.. הצירים לא ממש כואבים אבל הבחלט לא נעימים.. כל ציר אני נשענת קדימה ומיישמת את מה שלמדתי לגבי ניענוע אגן וכו'...
אומרת לאמא שלי שכנראה היא לא תלך הערב לחתונה של בן דוד שלי... הצירים הופכים לתכופים ולא נעים לי שהבת שלי לידי בזמן הצירים ואני מבקשת שאבא שלי יקח אותה לגיסתי... הצירים הופכים לתכופים, בערך כל 6-7 דק' (האמת שלא ממש תזמנו) ומחליטים שנוסעים לבית חולים. בעלי מזמין מונית ואני מתלבשת, נותנת צדקה, טועמת ריבת אתרוגים ויוצאים למונית. במונית ב"ה עברתי רק ציר אחד כשאני מבקשת מבעלי לעשות לי עיסוי איפה שכואב יחד עם הבקבוק מים חמים. עוזר מאוד! אנחנו מגיעים לבית חולים, ב"ה במיון ממש ריק... עושה בדיקת שתן ועולה למוניטור. הצירים בזמן של המוניטור כבר הופכים לממש כואבים ואני מבקשת מבעלי שימשיך עם העיסוי וישטוף לי את הפנים כי חם לי... המיילדת בודקת פתיחה ואומרת שהפתיחה 4, צואר מחוק ואני יעלה לחדר לידה. ב"ה שמחה ומתרגשת אבל כואב כבר ממש, מחכים שיעלו אותי לחדר לידה וזה מתעכב.. הזמן נראה כמו נצח. המיילדת מתחילה לשאול מלא שאלות טכניות ואני כבר כאובה. סוף סוף מעלים אותי לחדר לידה, בדרך אנשים מאחלים לי בהצלחה... במסדרון אני רואה את המיילדת מהלידה הקודמת ודי נבהלת, מתפללת לה' שהיא לא תיילד אותי גם הפעם וב"ה היא באמת לא הייתה המיילדת שלי. (אח"כ בעלי שאל אותי - ראית את המיילדת הקודמת? שנינו זיהינו אותה...). בחדר לידה מקבלת אותנו מיילדת חמודה, עושה לי עירוי ושואלת אם אני רוצה חוקן, אני אומרת שלא כי הייתי מלא בשירותים היום ואני כמובן מבקשת אפידורל... בודקת לי פתיחה, ב"ה פתיחה 9 , הבעיה שהבדיקה אסרה אותנו ולא היה לי מושג איך אני הולכת לשרוד את זה כי עד עכשיו בעלי ממש עזר לי! נכנס לרופא שמתחיל לשאול מלא שאלות .. כמו כמה היא שקלה בסקירת מערכות וכו' ואני כאובה ומבקשת אפידורל.. הוא אומר : אני מבין את הפאניקה אבל חייב לשאול שאלות... אני מתחננת לאפידורל והמיילדת עושה מן פרצוף שלא בטוח שכדאי , בכל זאת בודקת אם יש מרדים ואומרת שהמרדים בחדר ניתוח ואני הבאה בתור. הייתי בטוחה שהיא עובדת עליי וכבר די קיבלתי את העובדה שלא אקבל אפידורל. נכנסת למקלחת עם אמא שלי , המים ממש עוזרים ומעמעמים את הכאב! אני שם בערך 20 דק'- חצי שעה כשבעלי בחוץ מתפלל וקורא ספר יונה. אני לא רוצה לצאת מהמקלחת, זה כ"כ עוזר! פתאום המיילדת נכנסת ואומרת שהמרדים הגיע ושאצא לקבל את הזריקה. אנחנו די בהלם כי לא האמנתי שכבר יתנו לי... יוצאת, אמא שלי עוזרת לי להתנגב. המרדים נכנס ואמא שלי ובעלי יוצאים. הוא מבקש שאשב קמורה ואני לא כ"כ מבינה איך למרות שקיבלתי בלידה הקודמת אבל אז המיילדת עזרה לי להתמקם והפעם לא... אני מתיישבת בסוף כפי שהוא רוצה ויש לי צירים כואבים והוא מבקש בצורה תקיפה שלא אזוז כי יש לי מחט ענק בגב! אלו היו דקות פשוט מייסרות.. אני עם ציר ממש כואב ואסור לזוז, זה היה נראה לי גם כנצח... הדקירה ממש לא כואבת , רק הקושי לא לזוז היה ממש נורא... בסוף ב"ה הוא סיים ואני שוכבת על הצד... המיילדת מבקשת שאשכב על הגב כדי שהאפידורל ילך לכל הגוף (זה באמת נכון?). ב"ה אחרי כמה דקות יש הקלה ולא כואב אבל האפידורל לא השפיע לגמרי, עדיין מרגישה קצת כאב אבל הרבה פחות! אציין שנתנו לי מנה אחת בלבד בגלל הפתיחה ולא היה לי את הכפתור שנותן עוד מהאפידורל כי המיילדת אמרה שבטוח שאלד תוך שעתיים.... נראה לי שבשלב מסוים היא פקעה לי את המים והוציאה לי שתן, לא זוכרת מתי בדיוק... ב"ה אני מצליחה לנוח ואפילו מנסה לישון קצת כדי לאגור כח... אין לי מושג אם הצלחתי לישון, אולי לדקה... מצליחה קצת להתפלל, אין לי כח להוציא את הרשימה שהכנתי כדי להתפלל על כל מי שכתוב (וסליחה ממי ששלחה לי שמות) אבל אני כן אומרת שכל מי שצריך ישועה וכתוב בדף יקבל אותה בקרוב בע"ה.... החלפת משמרות, מגיעה מיילדת אחרת ושואלת את עם אפידורל? אני אומרת לה שכן והיא לא מבינה איך (לא היה לי את הכפתור שמחובר כפי שאמרתי) ואני עוד פעם חושבת אולי עבדו עליי...? אבל לא, היה אפידורל... אני מבקשת שישפכו לי על המקום שמן שקדים בזמן הלחיצות כי עשיתי עיסוי ואני ממש לא רוצה תפרים... היא אומרת אין בעיה, בסדר גמור... אני מתחילה להרגיש כאילו יש לי יציאה ואני אומרת לה שאני מרגישה צורך ללחוץ אבל היא אומרת שהתינוקת עדיין לא לגמרי למטה אבל אני יכולה ללחוץ אם אני מרגישה צורך.. אני לא לוחצת ומרגישה עדיין קצת כאב ומבקשת מאמא שלי לנענע לי את הרגל, לא היה לי כח לשבת ישיבה מזרחית ולהתנועע, הייתי מותשת... מגיעה רופאה שמבקשת מהמיילדת "לקבל לידה", מסתבר שזו רופאה מתמחה שרצתה ליילד אותי יחד עם המיילדת... הן בודקות ורואות שהתינוקת כבר ירדה ואפשר להתחיל ללחוץ... אני שואלת אם אפשר להרים קצת את המיטה כדי שלא אשכב על הגב אבל הרופאה אומרת שלא כדאי והזכירה משהו על כח המשיכה (מסתבר שהרופאים והמיילדות עדיין לא בקטעים של תנועתיות בלידה) .הן אומרות לי ללחוץ ומעודדות אותי שאני עושה את זה מעולה, אני רואה שהמיילדת שופכת עליי מי שקדים, בשלב מסוים מבקשות ש"אכבה נרות", לוחצת שוב וב"ה אחרי אולי 7 דק' יצאה תינוקת מתוקה, אחרי שניקו אותה מניחים אותה עליי והמיילדת שהייתה ממש מקסימה עוזרת לי גם להניק... שואלת את המיילדת אם יש לי קרעים ומקווה מאוד שלא כי פחדתי שיצטרכו לתפור אותי כשהאפידורל לא משפיע 100%, המיילדת בודקת ואומרת שיש לי רק שריטה. תודה לה'!! אני מתאוששת ומודה לה' על חווית לידה חיובית ושמחה. למדתי מהלידה הזו כמה דברים:
א. חווית הלידה לא תלויה רק בעוצמת הכאב, עובדה שבלידה הזו כאב לי יותר כי לקח יותר זמן עד שהגיע האפידורל אבל ב"ה היה לי הרבה יותר טוב סה"כ.
ב. תתפללו הרבה לפני הלידה, ה' מקשיב לתפילותינו... השתדלו להתפלל על הכל.. מהדבר הקטן ביותר עד לגדול ביותר...
זהו.. יצא ארוך אבל שמחה שכתבתי, הרגשתי צורך לשתף.. בשורות טובות לכולן בע"ה!!!
בפתיחה 9.5 בלידה הראשונה...
בעיקרון אפשר לתת, ובד"כ נותנים כמות קטנה יחסית, כדי שהלחץ כן יורגש.
במקרה שלי, זו היתה י צירים ארוכים ומתישים הייתי באפיסת כוחות, ממש הייתי חייבת לנוח. הרגשתי שזה או אפידורל ולישון 5 דקות, או ניתוח ח"ו. העדפתי את האפשרות הראשונה...
"עובדת השם", מזל טוב! הרבה נחת והתאוששות נעימה!
משיח עכשיו!המון נחת מהתינוקת החמודה שלכם!!!
ובקשר לאפידורל - כנראה שאם התינוק עוד לי ירד לתעלת הלידה אפשר לקבל אפידורל גם בפתיחה מלאה.. ככה הבנתי...
ככה שהיולדת 'תוציא' את התינוק, בעלי אמר בעיקר את התפילה שיונה התפלל במעי הדגה בזמן הצירי לחץ והלחיצות, ובשאר הזמן שלפני הוא הספיק לגמור את כל הספר כמה פעמים...
הרבה מזל טוב!!!
שרבובשתגדלי אותה לחופה תורה ומעשים טובים ובקלות קלות והרבה נחת!!
לא מכירה ספר אחר...
ב"ה עומדת לקראת לידה שלישית.
את שתי הקודמות ילדתי בלניאדו בלילה.
הייתי ממש ממש מרוצה מהכל בבית חולים ב"ה, חוץ מנקודה אחת:
אחרי הלידה, נגיד שעה שעתיים אחרי, לא זוכרת בדיוק, לקחו ממני את התינוק למרות שרציתי ביות -
כי צריך שרופא יראה אותו וכו', אמרו שאקבל אותו בקרוב, תכלס קיבלתי אותו רק בבוקר.
זה ממש לא נראה לי הגיוני. רב"ה בשתי הלידות ילדתי בלידה בריאה תינוק בריא, לא משהו שמצריך בדיקה מיידית.
אני מניחה שבדיקת רופא היתה בשעה הרגילה - בבוקר. למה להניח שמזעיקים רופא בלילה סתם? הוא לא חלק מהצוות הקבוע בתינוקיה.
יש מישהי שיכולה להגיד לי מה קורה במקרים כאלו בבתי חולים אחרים שיש בהם ביות מלא? בשביל שאדע אם זה נוהל ממש מחייב, או שיש מה להתעקש.
מישהי יודעת אם זה כך בלניאדו אם יולדים שם בשעות היום? (שלוקחים את התינוק לכמה שעות טובות אחרי הלידה, לא לכמה זמן שדרוש באמת לבדיקה.)
אני חושבת לעצמי שהפעם לא אוותר, ולא אתן לקחת לי את התינוק, רק בזמן שבאמת יש צורך. בלניאדו יש בעיקרון ביות מלא, מלבד שעתיים כל בוקר שמיועדות לכל הבדיקות שצריך. זה מקובל עלי לגמרי,
אבל למה להפריד ביננו, שעה אחרי הלידה, ל5 שעות?
חשבתי להגיד שאני לא מוכנה, ואם זה נהלים - אני חותמת שחרור והולכת הביתה.
עד שעברתי את ההריון... זה הילד שלי!! לא?
יש למישהי עצה? מידע?
אולי חיכו שתבואי לקחת אותו?
אני ילדתי כבר ארבע פעמים בשערי צדק (ושם אין ביות מלא...) אחרי הלידה (והנקה ראשונה...)
לקחו את התינוק לתינוקיה לבדיקות (את רוב הבדיקות האחיות עושות.... משקל, חום וכו'...)
ומיד אחרי שהגעתי אני למחלקה בעלי הלך להביא אלינו את התינוק ותמיד נתנו מיד אלא אם כן אמרו לי שחום הגוף קצת נמוך מידי ולכן הכניסו לקחת זמן לאינקובטור (קרה לי פעמיים...)
אם הכל תקין, הם נותנים מיד.
אבל אם לא באים לבקש- הם לא מוציאים מיוזמתם בשעות הראשונות.
אחות ממש התחייבה לנו.
זה נכון שאח"כ לא היה לי כח שוב ללכת לראות מה קורה, אבל הם ממש אמרו שיביאו אותו אלי ברגע שיגמרו.
מה שלא קרה...
לא עדיף לשים ישירות על גוף האם?
אני באמת לא מספיק יודעת, מעלה את זה כשאלה לבקיאות בעניין
עד כמה שזכור לי מקריאה באינטרנט (שוב, לא מקצועית בעניין):
מה שחשוב לתינוק זה הקשר עם האם,
ובצירוף לכך שחשוב לשמור על חום גופו -
במקום לשים באינקובטור שמים ישירות על גופה, ומכסים את שניהם.
כך עד כמה שידוע לי נהוג לעשות אפילו בפגיות (המתקדמות)
פעם ראיתי סרטון על פג שמאחר ומצבו היה חמור הוא טופל כל הזמן במכונות. וכשהמצב החמיר קראו להורים וסוף סוף נתנו להם להרים אותו ואז פתאום חל שיפור.
ואת עוברת לביות המלא.
בכל דרך אחרת הוא גם יצטרך להיות בשמירה.
באמת בעין כרם זה נראה לי המקום היחידה שגם בתנאי שאת עוברת לביות המלא (לא תמיד יש שם מקום)
ילדתי 3 פעמים בלניאדו ואת הלידה הרביעית בעין כרם.
בכולן ביות מלא
בלניאדו ילדתי בין 6 בבוקר ל-7 בערב, כך שלא חוויתי את מה שאת מספרת.
ובכל זאת, גם הזמן הזה שהתינוק נלקח ממני היה יותר מידי בשבילי, נמשך יותר מידי. אחר הלידה הראשונה באתי לחכות ליד התינוקיה כשזה לקח הרבה מעבר לזמן המובטח, כי חיכו לרופא/ה.
דרך אגב - בטיפול של שעתיים ביום - אני חושבת שכבר מהלידה השנייה, הייתי מבקשת שיקראו לי כשתורי במקום שאשאיר אותו שם. ושיתפו עם זה פעולה (השעתיים מוקצות לכלל התינוקות, לכל תינוק זה גג 10 דקות).
לקראת הלידה השלישית חשבתי לעצמי כמוך - שזה מאוד מפריע לי, ולמה להשלים עם זה? זה הרי התינוק שלי! וזה לא טוב לו השהות שם, ולא הגיוני... לקראת הלידה חברה סיפרה לי על עין כרם מחלקה ג' ועל סורוקה. שניהם היו רחוקים אז ממקום מגורי (שהשתנה בינתיים), אך זה חיזק אותי - הקל עלי לדרוש שהטיפול בתינוק ייעשה על ידי. אותה חברה שהיא גם רופאה, הסבירה לי שהחוק לצידי, הם לא יכולים לחייב אותי אחרת. כל אדם רשאי לקבל מלווה, ועל אחת כמה וכמה תינוק.
מייד לאחר הלידה השלישית, זה היה בשבילם יותר מידי כשדרשתי להיות צמודה לתינוק, אבל לא היתה להם ברירה. הם חייבים לעשות את זה. הם הובילו אותי עם כיסא הגלגלים לתינוקייה, ושם, לידי, טיפלו בו. כאשר בין בדיקה לבדיקה החזקתי אותו. גם לא השאירו אותנו הרבה זמן שם (על מקלחת אני ממילא מוותרת ועושה בעצמי). אם אני לא טועה קראו לנו שוב כשהרופאה באה.
דרך אגב אני ממליצה מאוד על אישפוז במחלקה ב' בלניאדו (החדשה). ומומלץ לבקש שישמרו מקום ברגע שמגיעים ללידה.
בלידה הרביעית הייתי בעין כרם (או-הו עם צירי לידה מתקדמים צרחתי יחד עם הציר לנהג האמבולנס כשהציע שוב ושוב להר הצופים, ל-עין-כ-רם!!!! כבר מהלידה הקודמת אני חושבת על זה... מה נראה לך הר הצופים?? 
). אחרי הלידה והתאוששות בחדר הלידה עם התינוק כמובן, העבירו אותי למחלקה (מחלקה ג' של ביות מלא והריון בסיכון), בתוך המחלקה יש חדר טיפול בתינוק. שם מטפלים בתינוקות שמגיעים, ושם גם נעשית ההדרכה והטיפול האחרון לפני שיוצאים הביתה. כל הטיפול הראשוני נעשה לידי, על ידי אחות. לגבי רופאה - אני לא זוכרת אם היא גם באה לחדר הזה או לחדר האשפוז שלי, ומתי, אבל לא זכור לי שהיינו צריכים לחכות לה. בהמשך בעין כרם, הטיפול היומי נעשה בחדרים.
הערה חשובה לגבי עין כרם: מעבר לבעיית המקום, יש להם גם התניית משקל מינימלי כדי להיכנס לביות מלא.
הערה נוספת לגבי עין כרם - למקרה שמישהי קוראת או תקרא בעתיד ותעלה לה ההודעה הזאת בחיפוש - אם גם לך חשוב ביות מלא, וחשוב לך גם כל מיני דברים אחרים טבעיים - ואת מתלהבת מהביות מלא בעין כרם - בבקשה אל תצפי יותר מידי מבית החולים בהקשר הטבעי באשפוז - יש דחיפה של גלוקוז, יש המלצות שאינן במקומן על תמ"ל וכו'. לא יותר מבית חולים ממוצע אחר, אבל גם לא פחות. ממני שציפיתי והתאכזבתי... (לעומת הלידה הטבעית עם העזרים לכיוון זה, שממנה הייתי מרוצה מאוד מאוד).
לגבי חתימה על שחרור והליכה הביתה - לניאדו זה בית החולים שאת יכולה לעשות את זה בהכי קלות. אולי זה באמת מה שאת רוצה?
שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות, בנחת ובשמחה.
שתזהי בהצלחה לפני הלידה מה באמת חשוב לך, ושיתמלאו משאלותייך לטובה!
ובכלל ברוב בתי החולים הם מעדיפים שבשעות הראשונות היולדת תהיה פנויה להתאוששות, שרותים (בהשגחת אחות וכו') ולכן הם לא "משחררים" את התינוקות ליולדות.
בלידה הקודמת שלי ב"מאיר", התאוששתי, קמתי.. ודי מהר ברגע שהלכתי להביא את התינוק לא היתה שום בעיה (לעומת לידה 1 שלי שם שהיתה קשה מאוד ולא היינו יחד יותר מ- 12 שעות מהלידה ועד 9:00 בבוקר). ובכלל אחרי הלידה כשלוקחים אותם- בעלי צמוד אליהם בכל רגע ורגע.
לי היתה הרגשה שלניאדו מעדיפים כמה שיותר תינוק בתינוקיה ושהאמא-תנוח. תבואי להניק בחדר הנקה ותחזרי (אצלי לא נתנו לא בקבוק ולא מוצץ).
לידה בריאה!!
כשיצאתי מ"ההתאוששות"(שהייתה במסדרון כי היו צריכים את החדר לידה), היה כבר 4 בבוקר, אמרתי שאני רוצה ביות חלקי ואמרו לי שלוקחים את התינוקת ויביאו לי אותה ב5 בבוקר כי מביאים לכולם. הייתי שפוכה מעייפות אבל נרגשת מאוד, ונשארתי ערה וחיכיתי שיביאו לי. הביאו לכולן ולי לא
או שהיו בדיקות, או שרצו לתת לי לנוח, אין לי מושג..
תודה על המידע לגבי החוק שמחייב לאפשר מלווה אחד לתינוק, אולי באמת זה מה שאעשה. (בתקווה שלבעלי יהיה כח...)
וכך הוא ישאר איתו וידאג להביא לי אותו מייד.
בעניין הלהשתחרר מוקדם - זה יותר איום, כי אני כן נהנית מהאשפוז, בתנאי שהתינוק אצלי. אבל אם לא יתנו לי את התינוק, אני בהחלט ישקול את זה ברצינות. יש גבול...
יש לי עוד 3 חודשים אמנם, אבל התכנונים בעיצומם לגמרי..... אולי ככה הזמן יעבור מהר יותר...
לצערי עין כרם לא באופציה עבורי, אני לא באזור. אא"כ אהיה אצל ההורים בדיוק.
שוב תודה לכולן!
נראה לי שלסביבה הקרובה שלי כבר נמאס לשמוע את כל המחשבות והתהיות שלי בעניין הלידה, (שד"א התחילו כבר מאחרי הלידה הקודמת, וזה רק מתגבר...) אם ואם ואם...
ופה יש מקום נחמד לזה.....
בין יום אחד לארבעה ימים בערך. אלא אם כן הפסקת אחרי שימוש ממש ממש קצר בסבב האחרון, שאז יותר קשה לדעת.
אין לי נסיון רב, אבל כך היה אצלי.
בפעם אחת שהפסקתי אחרי כמה ימים רופא אמר לי שאי אפשר לדעת, ויכול להיות שיהיו רק דימומים קלים בימים שאחרי, ולא מחזור רגיל.
זה משתנה מאשה לאשה..
אנחנו הפסקנו ולקח כמעט חודשיים עד שהגיע מחזור ואז בדיוק הגיע גם היום נישואים
מזל טוב!
היה חופש אחד שהיינו אמורים להיות אסורים בכולו
שאלנו רב איך מותר לטייל כשאסורים ופשוט יצאנו ככה
עם התנאים והמגבלות שהוא אמר
זה היה טיפה מבאס אבל היה טוב לגלות שהחיים לא נגמרים כשאסורים
החלק היחיד שהיה באמת מעצבן היה שכמעט אין צימרים עם מיטות נפרדות
אבל במלונות כשרים תמיד יש אופציה
והרב שלנו אמר שאין בעיה לצאת. ברור מאליו שלא ישנים באותה המיטה...
תשאלי את הרב שלך
שמשיבטיחותית עם תינוק?
מצרפת לך חוברת הדרכה של יוניצף, אולי יתאים לך. תחזיקי מעמד!
שיהיה אפשר גם לנמנם
להרדם בישיבה הרבה יותר מפלחיד
יפעת1אחרונהעד איזה גיל? בנים / בנות זה משנה?
לחדר אחר? אני איתם, וזה בתוך המשפחה, והם רק ילדים.
הנקתי ליד הילדים עם סינר הנקה בד"כ. אם מכוסים נראה לי שאין משמעות לגיל.
שהיתה איתי בחדר בבית חולים, שהיא מניקה בחדר, וזה השעות של הנחת שלה.
כל הבית חוגג, והיא חייבת להיכנס לחדר, להתרווח במיטה, ולתפוס קצת שלווה...
שזה התרוץ שלה לנוח
מצד שני - תלוי בגיל של הילדים. כשיש לך רק קטנטנים ואת לבד איתם בבית אז...
משתדלת כמה שיותר בצניעות,יש לי כמובן גם סינר הנקה
אני בתחילת חודש רביעי וסובלת ממצב שלא יכולה לבלוע את הרוק, אם כן אבלע, לעיתים זה יכול לגרום להקאה או בחילה או משהו ביניהם...
מצב זה גורם לי שאני צריכה פשוט לירוק המון... וזה מצב לא נעים בכלל...
כמובן שאוכל, סוכריות ומסטיקים עוזר, אבל כל היום להיות עם אוכל בפה... קצת בלתי אפשרי.
יש לכן מושג מה עושים עם תופעה מוזרה זו?
מרים*תופעה הריונית בהחלט..
תהני לירוק...
זה היה הסבל הכי גדול שלי בהריון
ועבר רק אחרי הלידה
בתשיעי היה שיפור קל
איך שרדתי? ועוד בעבודה שדרשה פגישות עם אנשים -
הייתי צמודה לבקבוק מים, וכל כמה שניות לקחתי לגימה זעירה
זה מנטרל את הצורך לירוק
הייתי אוכלת לאט כדי למקסם את זמן האכילה כדי שלא אירק
באוטובוס הייתי מכרסמת לאט לאט גרעיני חמניה קטנים
כי מצאתי איפושהו באינטרנט שזה ממעיט את הרוק
בבית הייתי יורקת לתוך טישו וממלאת שקיות ע"ג שקיות
אוי אוי אוי זה היה נורא
כל היום הסתובבתי בהרגשה שבלעתי חומר הדברה בגרון
אבל ב"ה עבר
מקווה שאצלך יעבור יותר בקלות
בכל אופן, הלואי ואזכה להיות בהריון וללדת שוב...
אני משתדלת לאכול או לשתות ורק אז לבלוע זה מה שעוזר לי ההריון הזה אחרת אני מקיאה!!
