פורום הריון ולידה (עמוד 4977)

הצחקת אותי עם העונות

 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%90

  

אמיץ...

תודה על המידע ועל הקישור !

משהי נסתה כאן מסטיק תימני?

של ניסיונות.
קיצר משמונה ימי דימום - לשישה בלבד

לי יש מחזורים מאוד ארוכים. עד כדי כך שהיה לי קשה להיכנס להריון, הייתי מגיע למצב שהייתי מפספסת את הביוץ... ובגלל זה קיבלתי כדורים שקיצרו לי את המחזור. אני בהלם שיש משהו אחר טיבעי

כדורים ...

את יכולה לפרט איזה ומה?

תראי,

האמת שתרגילי אביבה, זה קשה, אני מתרגלת, אמנם התקצר לי ביומיים ואין כתמים אבל גם ככה הוא ארוך, וכל דבר טבעי לוקח זמן,

בטוח הכדורים עזרו לך יותר

אבל זה ממש עזר לי אחרי חודשים נכנסתי להריון. לפני זה הייתי מגיע למצב שהייתי טובלת ביום ה18 למחזור שזה טירוף. פשוט הלכתי לרופאה שלי והסברתי לה את הבעיה שליו זהו היא כבר ידע מה לעשות. ניסית לפנות לרופאה?

ואמליץ שוב מאוד על הרב שמואלי  מכולל אור ישראל בבן יהודה בירושלים

הוא מכין תרופות בשיטת הרמבם

לי זה עזר להסדיר את המחזור ולהקלט

02-6242888

02-6241601

לקחתי מסטיק תימני...
ההפלה שיבשה לי את כל המערכת והיו לי דימומים וכד׳...
האם זה עזר? אין לי מושג.
ב״ה הכל הסתדר בסופו של דבר ונכנסתי להריון, אבל אין לי מושג האם זה הזמן או המסטיק שלקחתי...

כלות, כי זה ממש מפורסם, אני עוד לא ניסיתי,

אבל את חייבת לנו קודם כל, (לא חייבת באמת)

מהם הכדורים האלה והאם עוזרים?

אבל אני לא דוגמא לכלום כי לא משפיע עלי שום דבר

שהשם זה אקוקלימין (זה כדורי פוריות) שהמטרה שלהם להאריך את הביוץ ולקצר את המחזור.

 

לי זה ממש עזר....מזה שטבלתי תמיד ביום ה-18-ה-20 התחלתי לטבול ביום ה14. תוך חודשיים נכנסתי להריון.

אומרים שהטיפות יעילות ונספגות יותר...
(זה פשוט מגעיל...)
אפשר להשיג את זה בכל חנות טבע.

האם כדי להיות רגועים או ש...באמת צריך לחשוש...?

האמת היא שבנתיים הבטן הקשה התרככה קלות. והיתה מיני תזוזה....

כי החיים של העובר שלך נמצאים פה.
ובשבועות כאלה כל תנועה קטנה וכל שינוי צריך לעורר אותנו.
לא חסר מקרים שה‘ ישמור..
עדיף להיות עם היד על הדופק, לבלות שעות וימים בבית חולים ולצאת עם ילד בריא.

ממני שהיתה מלאאאא בבית חולים ובמקרה כל יומיים בקופח. וזה סיוט אני מבינה אבל ב” ה יש לי ילדה בזכות זה. ואם לא הייתי עוקבת אז היא היתה נכנסת למצוקה ולא הייתי בבית חולים כדי לטפל בזה.

לא רוצה להפחיד אותך

אבל אני לא הרגשתי תנועות

והעובר היה במצוקה.

בנס הוא ניצל.

 

לפעמים אם חסר לעובר משהו הוא מעדיף לחסוך אנרגיה ולא לזוז הרבה כדי לא לבזבז אנרגיה וזה הסימן בשבילך שהעובר זקוק למשהו,

לפעמים זה משהו רגעי אבל לפעמים עדיף ליילד אותך כדי שהעובר בחוץ יקבל את מה שהוא צריך.

 

סליחה אם אני מזעזעת אבל מכירה אישית תינוקות שניצלו בגלל עירנות של האמא ותינוקות שהאמא הייתה שאננה וחיכתה למחר ו... היה מאוחר מידי

 

בטן קשה לא מצב רצוי, בד"כ מעיד שלא שתית מספיק, זה ביחד עם מיעוט תנועות בהחלט סיבה ללכת להיבדק עוד הערב.

מקווה שאת כבר במוקד נשים ואני כותבת לחינם.

לא מרגישה תנועות ולא יודעת מה זה תנועות 

 

אז איך אדע??   

תרגישי מעין פרפורים בבטן, לאט לאט זה יהפוך להיות מוחשי יותר ותוכלי לעקוב ולהכיר את האופי של העובר שבתוכך.

אל תדאגי, לכל זמן ועת

מגיעה לך סקירה אחת בתשלום של 40.. אבל יכול להיות שאני טועה בגדול.

אני אף פעם לא באמת בדקתי כמה זה עולה, רק עשיתי כי זה היה חשוב לי כל עוד זה לא סכום אסטרומוני אז המוח לא זוכר....

ניתן להסתפק בהפניית רופא נשים שלך.

אם אין לך- את זכאית רק לסקירה מאוחרת שזה מה שכלול בסל הבריאות, או אם יש לך הפניה ספציפית מרופא נשים/יועץ גנטי שמציין מדוע את זכאית גם לסקירה מוקדמת.

 

במכבי זהב- זכאים ל2 הסקירות בתשלום השתתפות עצמית: במכוני מכבי/רופא בהסכם- 114 ש"ח למוקדמת 229 ש"ח למאוחרת

רופא פרטי- את זכאית להנחה רק על סקירה אחת מבין השנים, ועד החזר של 320 ש"ח ולא יותר מ50%.

 

במכבי שלי- אותו דבר כמו מכבי זהב, אבל יש תוספת של צ'ק הריון שניתן להשתמש בו....

 

אני עשיתי מוקדמת ושילמתי 114 וגם מאוחרת ושילמתי משהו כמו 44 ש"ח...

וסתם הייתה לי הפנייה רגילה מרופא נשים.

עם איחור של שבועיים וחצי ומהלחץ... לא מעיזה לבדוק...

ילדתי לפני 4 חודשים....

אני תולה את איחור המחזור בזה שאני מניקה הנקה מלאה( למרות שקיבלתי אחרי הלידה פעם אחת)

ארבעה חודשים אחרי לידה והנקה מלאה, רוב הסיכויים שזו הסיבה לאיחור!!

ברוב המקרים המחזור אחרי הלידה הוא לא סדיר, לפחות בהתחלה...

זה שקיבלת פעם אחת לא אומר בכלל שהפעם השניה תהיה כמו שהיית רגילה לפני ההריון...

 

מזל טוב

אני חצי שנה אחרי לידה וכמוך, לא מעיזה לבדוק..

עכשיו, כשאני חושבת על זה- מאז הלידה, קיבלתי רק פעמיים מחזור.. אז אולי זה באמת לא הסתדר עדיין?

בעיקרון, סרטז מונע ברמה טובה מאוד גם בלי הנקה (לפי הידוע לי בערך 97%, אבל תבדקי את זה...)

איחור במחזור יכול להיות מהמון סיבות, ולא רק מהריון, יתכן שזה קשור לסרטז, או להפסק ההנקה...

 

אולי פשוט תבדקי הריון? זה יותר קל מהאי וודאות...

 

**סתם לידע כללי, אין אמצעי מניעה שהוא 100%, תמיד יש סיכוי, נמוך אומנם, שיקלט הריון**

 

בהצלחה!

יש יותר סיכוי שזה בגלל ההנקה, הכי פשוט זה לבדוק

(אחרי ההריון הראשון בדקתי 3 פעמים לפני שהייתי בהריון, והרופאה אמרה שזה הגיוני אחרי לידה והנקה)

לגבי הסרזט אני לא כ"כ יודעת להגיד כי ארי חודש שניסיתי להקפיד ולא הלך אז החלטתי להפסיק

איחור עד 12 שעות הוא בסדר מבחינת ההגנה יש נשים שזה גואם להן לכתמים אבל זה לא הכרחי...

לא יראו כלום נראה לי. וכמו שתחיה אמרה אין סיבה לדימום. תקראי בהוראות ותראי ש12 שעות את מוגנת

אין עכשיו דימום..

 

פעם שעברה ששכחתי לקחת, לפני הההריון והלידה הנוכחית, הופיע לי דימום באותו יום.

לכן תהיתי אם זה נורמלי עכשיו או שיש הריון מתחבא מאחורי הסרזט.

עזרתן לי.

תודה!!

מכירה שתיים שעם הכדורים נכנסו להריון...

בכל אופן שיהיה בהצלחה

אבל אם יש ספק עדיף לבדוק...

זה בטח לא מועיל לעובר שאמא שלו מנסה למנוע..

בהצלחה וברוגע בע"ה

אגב הילדים האלה תמיד אומרים עליהם שהם ילדים שהקב"ה פשוט "חשב אחרת מכם" (אם אתם בהריון..)

בגלולות רגילות (לא להנקה) לא נגרם נזק לעובר אם האם נוטלת גלולות בהריון, למעט סיכון מוגבר לבעיות בדרכי השתן.

את יכולה גם לבדוק הריון בבדיקה ביתית, זה מזהה בשלב יותר מוקדם ממה שהרופא יכול לראות..

בהצלחה ובשורות טובות!

אבל כל אחת מתי שטוב לה..

או נוסעים אליה ?

לי אישית זה לא היה בעיה, כי הבי'ח זה פה בעיר וברור שלא ארצה משהי מבחוץ.

זה אפשרי גם אם משהי קרובה ומחוץ לעיר..
תלוי כמה זה חשוב לך.
לי זה היה מהותי שאוכל להחליט בספונטניות מתי לקרוא לה. וגם שלא אהיה בלחץ שהיא לא תספיק להגיע ואני צריכה אותה..

לא להכרות ועבודה לפני הלידה ?

כדאי להתחיל לברר בחודש חמישי-שישי כדי שהכל יהיה בנחת.

 

זה נח אם גרים קרוב לדולה אבל בעצם מה שחשוב זה איפה את מתכננת ללדת ואם הדולה מלווה באותו מקום.

רוב הדולות עושות גם מפגש-שניים לפני הלידה להיכרות ועבודה לקראת הלידה.

אז היא יכולה לבוא ללניאדו?

אישית אני לא מלווה בלניאדו, אם תרצי שאברר לך על דולות מהאזור שמלוות בלניאדו את יכולה לפנות אלי במסר אישי.

בעיתו ובזמנו, אפנה בלי נדר

 

תודה על התשובות

 

 חבל שאת לא מלווה בלינאדו

שיהיה בשעה טובה!

בדיקת ביוץ בודקת מתי הביוץ,ורק כששני הפסים כהים באותה מידה,או שהפס השני אפילו יותר חזק מהראשון,זה מראה על עליה במה שמראה שאת סביב תחילת הביוץ

מיום המקווה ועד שמפיעה תשובה חיובית,עכשיו בעקרון אין לזה משמעות,כי לא אמור להיות עכשיו ביוץ

ממש בשבוע האחרון אבל אני לא מוצאת

 

אם בשלב הזה הבדיקת ביוץ שלילית אין הריון? אני כ10 ימים אחרי ביוץ

סורי

אפילו בדיקת דם לאו דוקא תזהה הריון בשלב כזה אז בטח לא בדיקת ביוץ.
שכלל לא מעידה על הריון.

מברכת אותך שתזכי להריון בריא בקרוב!!

אתמול היו לי בערב הפרשות צהובות יבשות על התחתונית, זה אומר שאין הריון?

אני מאוד מבינה את הרצון החזק שלך להרות. את משדרת הרבה לחץ . כולן פה מאוד מחזקות ומנסות לנטוע בך את האמונה שאת בהריון מתוך מחשבה שאמונה ומשפטים חיוביים יולידו מציאות.

אני רוצה לתת לך כיוון אחר שיכין אותך לאפשרות השניה.

תתפללי כבר עכשיו כך בערך: "רבש"ע. אני יודעת שכל מה שאתה עושה לי , זה הכי טוב בשבילי.

אתה אבא רחום וחנון ואוהב אותי כמו בת שלך. אני בוטחת בך שמה שיהיה , זה הדבר הנכון עבורי כרגע.

הרצון שלי הוא להיות עכשיו בהריון, אבל אני יודעת שיש טובה השמורה לרעתו של אדם, ורק אתה יודע מה הכי טוב בשביךי כרגע.

אני מתפללת אלייך שתיתן לי את כוחות הנפש להתמודד עם כל מציאות ועם כל התמודדות שעליי לעבור.

תעזור לי להתחזק באמונה שהכל הכל רק לטובתי הנצחית."

אין לך מושג כמה תפילה כזו יכולה לתת לך שלווה בנפש, ושמחה עם כל תוצאה שלא תהיה.

וחשוב שתגעי, שגם אם נראה לך שכרגע הכי טוב יהיה לך להיות בהריון, יתכן שהנשמה האלוקית שלך בכלל זקוקה למשהו אחר. דווקא קשיים ותחושה של נזקקות לרבש"ע מחזקת את הקשר הנשמתי שלך עם בורא עולם ומביאה אותך למדרגות שלא חלמת עליהם.

מאחלת לך התגשמות כל המשאלות לטובתך הנצחית והרבה אמונה!

אם יש צורך.

הזמן שבסופו של דבר נקלטתי ל הריון,זה רק כשהייתי באמת שלווה ורגועה לקבל גם תוצאה שלילית.

תוצאה שלילית כבר קיימת חצי שנה,
ב״ה יש לי ילד בבית ואני שמחה בחלקי, ב״ה כולנו בריאים והחיים יפים וטובים,
הרצון לילד לא קשור למוכנות לקבל תשובה שלילית,
מבחינתי חצי שנה זה נצח, כל חודש זה נצח נצחים,
כל חודש אני מתפללת ומקווה וכמובן שתחילתו של החודש מתחיל בלי מחשבות על זה, בשלווה ונחת, אבל לקראת הימים של הידיעה האם יהיה מחזור, האם יהיה הריון...
זה קשה לי, ואני חסרת סבלנות!
לפני שנה הייתי אטומה, לילד הראשון נכנסנו מיד להריון, כל פעם היה עניין של מין העובר, היום ממש לא אכפת לי, מה זה משנה בן או בת, תנו לעקרה 10 בנות או 10 בנים, העיקר שיהיה..
אז לא אכפת לי מה המין, לא אכפת לי שחצי שנה אני מתאכזבת, לא אכפת לי שהוא לא יוולד בתמוז ולא באב, אלול, תשרי.. מקווה שיולד בחשוון, זה התקווה של החודש הזה שלי,
התפילות קיימות, הבדיקות קיימות, ההשתדלות שלי ושל בעלי קיימת..
אז זה כואב וקשה שזה לא מגיע, אני לא רוצה להשלים עם תוצאה שלילית, אני באתי לעולם כדי להיות בין היתר אמא, כדי לגדל ילדים לתורה, מצוות ומעשים טובים, כדי שסביב שולחן השבת והחג יהיו לי המון ילדים שישירו שירים וידברו ויצחקו ויהיו בריאים ומאושרים,
אז כשאני חוזרת מהמקווה ושמה לק כדי להגיד לקב״ה- הנה, החודש הלק הזה נשאר ולא יורד בסופו, זה התקווה והמוכנות לקבל תשובה חיובית בלבד,
כי ריבונו של עולם- את ההשתדלות שלנו אנחנו עושים, עכשיו תורך!
זהו, זוהי דרך חיי..
סליחה על האורך

הכמיהה,הריקנות,החוסר-זה היה שיעור באמונה שהשם מכוון הכל במדויק לטובת האדם כדי שיקבל את השפע המקסימלי-בריאות,החיים טובים תנסי להתמקד בזה,להודות על זה,לחיות כל יום בפני עצמו,שיפור הזוגיות וכו,על הרוב השם ממתין שנכין את הכלים המתאימים

מאחלת לך המון המון ילדים חמודים... בהצלחה

בע״ה..
כל ערב אני מתפללת לה׳ ומבקשת,
אני יודעת שלא משנה מה אם נשמה לא צריכה לרדת לעולם היא לא תרד גם אם נהפוך עולמות,
אבל אני עוברת תקופה קצת קשה, כולן סביבי יולדות את הילד השני, וכולן בהריון..
חלון הזמן להביא ילד בחודש הוא מזערי וצריך נס ענק כדי שזה יקרה..
אנחנו באמת ״עובדים״ קשה, כבר בא לי להרים ידיים אבל אני לא כזו..
והרבה פעמים כשאני חושבת על זה ונהיית עצובה קופץ לי הפסוק-
רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום..
אז בתור מישהי מאמינה דווקא אני יכולה לבוא בטענות לבורא ויש לי למי לבכות ולמי לספר את צרותיי, ב״ה!!
אבל כמה שאני אופטימית לקבל הרבה סטירות זה כואב.. בהתחלה זה לא נורא, עכשיו זה נורא! עכשיו אני מבינה כל אחת שמנסה להיכנס להריון ודברים שלא הבנתי אז אני מבינה היום..
הלוואי שיקרה לי הנס הזה, הלוואי שאזכה לגדל עוד ילדים, הלוואי שזה לא יקח הרבה זמן, ואם כן- הלוואי שלי יעבור מהר..

להוריד את הלחץ כי מניסיון זה לא עוזר,גם אני השתגעתי מזה,עשינו בדיקות הלכנו לרופאים ודווקא שהרפנו ואמרנו אנחנו השתדלנו השם יעשה את שלו והנה הישועה באה ממקום לא צפוי

כרגע אני לא פנויה נפשית לענות לך,אבל מתנצלת על ההרגשה שקיבלת כשקראת את דבריי.לא זו היתה כוונתי.כתבתי נורא מתומצת,וממש ללא פירוט והסבר מה התכוונתי ובלי להכניס שום רגשות שהיה לי סביב זה,לכן יצאתי ככה לא מובנת.

גם לי היו תקופות שחיכיתי בין הריון להריון, גם יותר משנה.

(ודרך אגב, דווקא להריונות הראשונים לקח הרבה יותר זמן מהאחרונים)

אבל אף פעם לא החזקתי בדיקת הריון או ביוץ בבית ולא הייתי לחוצה לבדוק כל הזמן.

חיכיתי שיבוא המחזור או לחילופין הבחילות המתישות.

ניסיונות החיים מלמדים אותנו להיות סבלניים למציאות.

אנחנו לא בעלי הבית פה. אנחנו נבראים שנזקקים לרחמיו של בורא עולם בכל רגע ורגע.

ההסתכלות שלנו על העולם ועל חוויות חיינו היא כמו דרך מסך המאפיל על המבט האמיתי האלוקי.

אנחנו לא מבינים איך הקב"ה מנהל את העולם , אבל חייבים כל הזמן להתאמן על זה שיש בתוכינו נשמה אלוקית,

ורק הקב"ה יודע מה הכי טוב עבור התיקון שלה בעולם.

כל מיני דברים בחיים שלי לא מתנהלים כפי שחשבתי בעבר שיהיו, אבל ככה זה ומתוך כל קושי וכל ניסיון אנחנו רק גדלים ומתעצמים.

ואפילו אם כרגע את מחכה הרבה זמן , אולי אח"כ יבואו לך תאומים, או לחילופין הריונות ברצף.

א"א לדעת כלום. תאמיני שככה הכי טוב בשביל הרגע הזה.

ועם יד על הלב אחד הקשיים הכי גדולים בתחום הזה ובתחומים אחרים הוא שאנחנו מסתכלים על מה שיש לאחרים. וכולנו צריכים לעשות עבודה קשה על זה . וזה קשה . וואו כמה זה קשה...

אם הייתי מצליחה להשתחרר מההסתכלות על מה שיש לאחרים, היה לי הרבה הרבה יותר טוב ושמח בחיים.

הרבה ברכה והצלחה.

 

קודם כל אין שום קשר בין הידיעה שה׳ עושה מה שטוב לי לבין ההתאכזבות כל חודש,
אם אומר לכן שאני פחות מתאכזבת כי אני יודעת שה׳ עושה את מה שטוב בשבילי וכנראה הריון כרגע לא טוב לי- אז אשקר
קשה לי למרות הידיעה או בגלל הידיעה,
ב״ה אני לא מטופלת פוריות וב״ה שזכיתי להריון ספונטני ובן בריא,
אבל אתן יודעות בדיוק כמוני שכמיהה לילדים זה דבר שכל הסבר לא יסופק לו,
אנחנו בני אדם, מטבענו להסתכל לאנשים אחרים, מה רחל אימנו לא הסתכלה על אחותה לאה ואמרה ליעקב הבה לי בנים??
ושרה אימנו לא הסתכלה על הגר?
דיי זה לא יעזור,
האמונה שזה יגיע קיימת,
אך איתה ביחד בא העצב והנפילה ברגע שמבינים שגם החודש למרות ההשתדלות הענקית, זה לא יקרה..
אפילו כשירדה הסופה הגדולה והיה שלג בגובה 50 ס״מ ולא היה חשמל יצאתי בקפור, ברגל, בשלג, לטבול במים קרים במקווה, כי רציתי שה׳ יראה כמה חשוב לי לא לפספס שום יום בשביל פרי בטן..
זה עזר? גם חודשיים אחרי זה לא עזר..
אבל זו נקודה אחרת, לא משנה..
בקיצור אני מבינה את מה שאתן אומרות בשכל, אבל בלב לא..
בשורות טובות

אני מעריכה את הכנות שלך ואפילו מודה לך

נכון המודעות הזו להשגחה פרטית היא לא מובנת מאליה,עבודת חיים לכולנו ואשרינו שניתנה לנו משמים היכולת לנתב את האינסטינקטים,הכמיהות האלה ולבנות באמצעותם כלים לשפע שהשם ככ רוצה לתת לנו בשפע,שנהיה במצב ההכלה האופטימלי,שנעבוד על הפיכת העצב לשימחה,הנפילה להתרוממות,שנדע מתי למצוא את האיזון בין המחשבה לרגש,מכיוון שאני מתמודדת עם זה כימעט בכל מצב בחיים ברמה יום יומית אני מאוד מזדהה איתך ודווקא דווקא שלמדתי להתמקד בכל יום בפני עצמו,להשקיע בחיבור לתורה,בעבודת מידות פתאום התבהרו דברים,נוצרו תובנות,התפתחה מודעות,תפילות נענו,כן גם אצלי הלב לא עושה חיים קלים,הרבה פעמים באות מחשבות למה לאחרים יש ולי אין? שאלוקים די כבר אין לי כוח לסבול ודוקא מתוך זה אני נזכרת יש למי לפנות יש מי שמרחם ושומע ורוצה רק בטובתי

את יכולה לתת לי את שמך לתפילה

הריון זה נס,
צריך את הזמן הספציפי כדי להיכנס להריון, וגם אז- יש דרך ארוכה לזרע לעשות..
אז אני מתפללת לנס,
היה לי נס 1 ב״ה, מקווה לעוד!!
אשלח לך את שמי בהודעה אישית, תודה רבה על תפילותייך, הלוואי שכל בנות ישראל שרוצות להיפקד יזכו לבשורות טובות במהרה!!

לא תמיד הפתרון הוא להרפות..

ה' שם כאב כדי שמתוכו נעשה עבודה.
שנתפלל מתוכו, נבקש מתוכו, נרצה מתוכו.

לא צריך להאבק בו.

הרפיה זה נכון.
אבל יש תקופות לכל דבר.
יש זמנים שהתנועה בפנים היא של הרפיה.
ואז יש יותר סבלנות וקבלה של המציאות..
ומצד שני בתקופות של יותר כאב מורגש יש יותר תפילה מעומק הלב..
לכל תקופה יש עבודה פנימית שונה.
ואין תנועה אחידה תמיד. לפעמים ככה ולפעמים אחרת..

ולא אנחנו אלו שמחליטים. אי אפשר לכפות על הלב להרפות.ואי אפשר לכפות עליו לכאוב ולדרוש.

ה' הוא המשנה עיתים ומחליף את הזמנים..בהתאם למה שמבקש מאיתנו בכל זמן.

עלינו רק לזהות..ולהסכים..

בקיצור- אני מבינה אותך!

גם אנו חיכינו 8 חודשים להפקד..
ואני חיכיתי לפני 8 שנים כדי להתחתן..

ובזכות מה זה קרה?

רק כי ה' רצה ופתח.

במשך ההמתנה
הרפתי מלא פעמים.
בכיתי.
התאכזבתי.
צעקתי.
האמנתי.
שחררתי.
התעקשתי.
כאבתי.
שתקתי.

והכל נכון-
כי זו היתה האמת שלי באותו רגע.

ה' לא רוצה אותנו עם פרצוף סמיילי ופה מצטט סטיקר ש'הכל לטובה'.

הוא רוצה אותנו אמיתיים.
העיקר שנעבור הכל יחד איתו.

ונזכור שאחרי הכל..
המפתח נמצא אצלו.

 

היה לנו את זה גם ונלחצנו ואז הרופא אמר שזה בגלל המטרנה אבל כדאי לעבור

למטרנה אקסטרא קר קומפורט שזה לעיכול יותר טוב..

קודם כל חלב נוכרי
וכן לנו מאוד הקל על הגזים במשך התקופה.
הרופאים אומרים שזה בסדר שאין יציאות עד 6 ימים נדמה לי אבל אני מרחמת עליהם כי זה כואב..
אני עשיתי ועושה להם עיסויים עם שמן תינוקות מעט חם וזה עוזר ומרגיע אותם.
ניתן להוריד טיטול ולהחזיק אותו מעל כיור או אמבטיה הצורה שכביכול יושב ולפתוח מים נעימים וזה עוזר גם כן מנסיןן.

כשדיברתי עם מטרנה הם אמרו שאין

בזמנו עזר לזה שהרגשתי שעם מטרנה הוא יותר עירני גם בלילה גם ביום ועם סימילאק ישן לפחות.
אבל מבחינת קושי ביציאות היה גם..

יש מישהי שעברה לסימילאק וזה עזר?

את מדברת על גיל שבוע-שבועיים?
השאלה מיועדת לחדשה דנדשה וגם למינימאוס

כשאנחנו עברנו זה המשיך אבל שוב הרגיש לי שיותר מתאים ונכון עבורו סימילאק כי המטרנה הייתה עושה אותו עירני מידיי.אולי הייתה הקלה מסויימת קלה אבל המשיך.
אני מבינה אותך זה קורע לב לראות את הקטנים האלה מתאמצים ומתאמצים..

אולי באמת אני אעבור..
אגב אצלי הוא ישן ממש טוב ביום, וסובל מהכאבים בלילה.

אז הייתי מעדיפה שלא.
מה גם שמבחינה טכנית זה עלול להיות קשה כי אני גרה במקום שהכל בו מהדרין ואצטרך לצאת מהעיר בשביל זה. דבר שאני בקושי עושה...

לעשות לו עיסויים בבטן (בטח יש הדרכה ביוטיוב) יש כאלה שזה עוזר להם

אפשר לבדוק רגישויות מסוימות של התינוק (לאיזה מאכלים שאת אוכלת הוא רגיש). למשל מיכל שרביט בודקת את זה.

אפשר גם לנסות לבדוק בעצמך, להוריד דברים ולראות אם עוזר. דברים שידועים כגורמים לגזים: קטניות (במיוחד ה"כבדות" - חומוס אפונה שעועית), כרוב, חצילים. יש כאלו שרגישים לקפאין, שמרים, קמח לבן... לצערי הרשימה עוד ארוכה אולי יש עוד ושכחתי.

יש לי קובץ עם רשימת מאכלים שעלולים להפריע לתינוק יונק. אצלי זה עוזר מש, ואני לא הראשונה שאכלה לפי זה וזה עזר לה..

אם את מעוניינת לשמוע את יכולה לפנות באישי ואני אשלח לך את הקובץ בשמחה. (זה דורש השקעה אבל לדעתי שווה את זה).

הדבר שהכי עזר אצלינו זה סימיקול

וזה גם טעים לתינוק.....

לא לפני. כך המליצה רוקחת.

אצלנו זה לא עזר, להיפך נראה לי עשה יותר גרוע

ואז המליצו לי לשתות תה שומר (אם את מניקה) כמה שיותר

גם מגביר את החלב.

 

נסי להרים לגרפס.

אנחנו סבלנו מאוד!!!

נסי להחזיק עם הגב אליך היד לוחצת קצת על הבטן ועוזר לשחרר גם גזים

 

בהצלחה

ומסתבר שזה עובר מתי שהוא...

אפשר לפנות למטפל בקניזיולוגיה,מוח אחד, ותדעי איזה מזון שאת אוכלת מפריע לו. בהצלחה!

תניחי את התינוק לאורך אמת היד שלך כך שפרק כף היד לוחץ טיפה על הבטן וגם מה שאמרו לפניי להרים עם הגב אליך וגם ליצור לחץ עם היד על הבטן, ובאותה תנוחה לשבת על כדור פיזיו ולהקפיץ אותו עם הכדור זה מרגיע בהחלט. וגם יש תמצית של זרעי שומר ואניס מיוחד לתינוקות גרפווטר עוזר מאוד!!!

ממליצה להחזיר בתנוחת נמר על העץ, זה מאוד מרגיע. גם קיפול הרגלים כלפי הבטן עוזר (לפעמים זה ממש עוזר להם להוציא את הגזים)

ולנו מאוד עזר גם גרפווטר (כמו שיראת המליצה). זה תכשיר טבעי שנותנים לפני כל האכלה וזה ממש ממש עוזר.

ולזכור שלרוב בגיל 3 חודשים זה נגמר... 

סימיקול..אני חושבת שאפשר לתת מיד מההתחלה (בכל מקרה-כתוב על האריזה)

וראיתי שיש התלבטות אם מדובר על גזים לפני שהתינוק בן חודש-אצלנו התחיל כבר מההתחלה!!

אפשר היה להרגיש את הפיצפוצים בבטן שלו ממש מהימים הראשונים ועד היום..מתוק קטן

 

שיעבור כבר..

יש במכבי ואם אני לא טועה אז גם בכללית ובלאומית

לא קראתי את התגובות לפני.

התינוק שלי בן 4 חודשים וגם סבל מכאבי בטן אחרי כל הנקה.

שני דברים שעזרו לו-

1. הפסקתי לחלוטין לאכול פירות הדר ופירות טרופים (כולל קיוי, אפרסמון וכד') כולל מיצים קנויים.

2. הנקה בשכיבה. הוא שכב על כרית נמוכה ואני צמודה אליו בשכיבה על הצד. הוא בלע פחות אויר והיה הרבה יותר רגוע אחרי הארוחה. באופן מובהק, אחרי ארוחות שהנקתי בישיבה הוא היה צורח, אחרי ארוחות בשכיבה, נרדם רגוע.

בהצלחה.

 

אגב, בערך מגיל חודשיים התחלתי לאכול פירות הדר בהדרגה. עכשיו אוכלת הכל אבל לא מפריזה.

הם פשוט סבלו וסבלו, וכלום לא עזר. רק השם, ורק שהזמן עבר.

 

קראתי- 'תקפו אותי אתמול בלילה'...- איך נבהלתי!

 

 

בטח שיכול להיות..

אבל זה ממש פתאומי, ולא עשיתי שום דבר מיוחד...

אין שום איסור לשתף. זה לא סוד, זה דבר צנוע. זה בדיוק כמו כל דבר אחר של צניעות שלא אומרים אותו, ואם יש צורך כלשהו, בצורה צנועה ומתאימה - כן אומרים.

לא נראה לי שצורך נפשי הוא שונה, במיוחד במצב רגיש כזה...

 

ב"ה אני לא מבינה בדימומים... אבל מאחלת לך מכל ליבי שיהיה בקלות, תדברי עם ה' על הפחדים שלך, תגידי לעצמך דיבורים מחזקים... בהצלחה רבה רבה רבה!!

 

ותצאי טהורה, להמשך הריון קל יותר בעז"ה.

לא נראה לי נכון לשתף אמא בדבר השייך אך ורק לך ולבעלך.

גם אם כרגע זה נראה לך נכון, אח"כ מן הסתם תצטערי.

דבר שני: למה את פוחדת לטבול במצב הרגיל? ממה את פוחדת?

אני יכולה להבין רגשות של בושה מהבלנית שזה דבר שאני לא מצליחה להשתחרר ממנו כבר שנים ,

אבל ממה הפחד? עכשיו עם כל המורכבות של ההריון הפחד ממש ברור , אבל ביום יום?

ולכן עד שאני מצליחה לעשות את הטבילה לפעמים לוקל 2-3 נסיונות כי המרפק נגע בקיר כי היתה שערה בחוץ וכו' .. ולכן יש לי היתר לטבילה אחת ולא לשלושה..
אני לא אשכח שפעם אחת היתי במקווה מסויים פעם ראשונה ולא מכירים אותי שם, אז אחרי שטבלתי שמעתי את הבלנית מדברת עם בלנית אחרת ואומרת לה "היא בשביל טבילה אחת איזה מוזר" הבלנית השניה אמרה ךה" העיקר שהיא באה זה חשוב" ממש נעלבתי. מקווה שיעבור חלק היום כי אני לא הולכת למקווה הרגיל.

אפשר לצאת מחרדות ספציפיות על דבר מסויים.

אומרים שחוויה טובה מולידה אמונה ואז האמונה מולידה חוויה טובה  וכו'

סתם רעיון: לבקש להיכנס למקווה בבוקר עם איזו חברה טובה ולטבול ולטבול ולטבול עוד ועוד

ולחזור על זה עוד בקרים עד שבעז"ה תשתחררי מהפחד כי חבל שאת כ"כ סובלת .

מאחלת לך בריאות הגוף והנפש ולידה קלה ושמחה בידיים מלאות ועוד הריונות קלים ותקינים בעז"ה.

לא רגילה. זה מצווה מאוד קשה לי. זה לא חרדה לדעתי זה באמת שאני מצליחה קשה לי להיות מתחת למים ..

את עושה כדין וכהלכה ועל פי הרב שלך ולכן אין להן זכות להתערב ולך אין סיבה להתרגש מהן או להעלב!

אם את בכל אופן רוצה נראה לי שזה מקום לשאלת רב

(העניין של לספר ממש לא פשוט )

פתאום אחרי כמה שנים זה צץ. זה הפחד מלהכניס את הראש למים ושאני אחנק...אז אני ממש מבינה אותך.

 

היום ב"ה זה הרבה הרבה פחות,כמעט כבר בלתי מורגש

מה שעוזר לי, רגל אחת אני שמה על מדרגה התחתונה במים ולא עומדת לחלוטין בתחתית.ככה אני מרגישה שליטה, וכן תופסת במעקה שצמוד לקיר ביד.

כך שיד אחת במעקה, רגל אחת על מדרגה אני מרגישה לא תלויה באוויר.יש לי תפיסה

אני נכנסת ומחכה, ז"א לוקחת את הזמן, מתרגלת למים, מכניסה את כל הגוף עד הפה,לא ממהרת לשום מקום ובלי לחץ.ומקסימום עונה לבלנית אם היא אומרת נו, אז אני אומרת שאני צריכה זמן.. פשוט האמת לא לוקחת ללב כלום ממה שהיא אומרת.

וגם כשאת מכניסה את הראש תנסי להכניס אוויר מהאף ולהוציא בועות דרך הפה....

 

כמו שהבלנית יודעת שאת טובלת ואולי גם איזה רב או שניים אם זה עוזר לך לטבול אני מניחה שמותר לשתף.
פעם נשים היו קובעות עם חברה כדי ללכת לנהר לטבול וזו היתה הדרך הכשרה.

אנימחושבת שאפשר לספר, אם זה עוזר לך להתגבר על הפחד.
( אני ח״ו לא מייעצת לך לפרסם.. אבל לאמא- שיכולה לעזור לך להתגבר על החששות... אני אישית לא רואה בעייה.)

ולגבי הפחד. יש אנשים שיש להם פחד גבהים. ויש אנשים שיש להם פחד ממים.
-אז,כל הכבוד לך שאת מתגברת!!!
בשורות טובות!

הייתי צריכה את העזרה של אמא שלי!!
( זה כמובן לא משהו על בסיס קבוע. אבל כשעלה צורך --כן. אפילו שקצת התפדחתי... )
אבל בשבילי זאת היתה ממש הצלה.
[אני לא חושבת שיש ענין הלכתי ׳לא לספר׳ זה יותר עניין שהצניעות יפה לה..
אם את בקשר טוב עם אמא שלך ומרגישה שלשתף אותה יעזור לך נפשית/פיזית.. אני ממליצה לך כן לספר. חבל להיכנס ללחץ מיותר...
שיהיה בהצלחה. ]

 

אגב לגבי הענין ההלכתי סתם לידיעת הקוראות על פי ההלכה אסור לספר

יתרה מזאת שאלתי רב לגבי לספר למפרע והוא אסר לגמרי

לא לאו,

ואין מצווה שלא לספר.

 

זו פשוט הדרך הטובה, הבריאה והכשרה לחיי משפחה בטהרה.

חיי הזוג הם עניינם האישי בלבד, וזה נורא ואיום אם תערבים בנוזאים כאלו גורמים חיצוניים.

ובאמת ההדרכה היא לאסור לספר.

 

אבל!!

במקרה של צורך, וודאי שמותר לספר לאישה אחת או שתיים.

בפרט שאין אפשרות לחיי אישות בשל שמירת ההריון, אז זה מאוד מפחית את בעיית הצניעות...

 

 

שמחה לשמוע שסיפרת, זה לדעתי הדבר הנכון לעשות! (במקרה הזה...)

 

**אין לראות בדברים היתר גורף לפרסם טבילה. כל חכמי ישראל הורו לצניע את הטבילה, ולהסתירה ממציצנים**

אני האנונימית שכתבה בכותרת ׳סיפרתי׳
רק רציתי לציין שאינני פותחת השירשור.
( באמת חבל שלא ציינתי את זה מלכתחילה. מצטערת )

*דבר נוסף, אני מסכימה מאוד! עם מה שכתבת.
תודה.

שמחה בשבילך

אחרת רשמה שסיפרה.
בסוף ברוך הטבילה עברה בסדר
..
ושוב לכולם אין לי פחד ממים אבל אני בקושי מצליחה לטבול טוב זה תמיד אחרי2-3 נסיונות נוסף לזה אני אסטמתית וזה כבר מעייף.. תודה לך רבה אמונתך יקרה תודה לכולן. כיף להיות אחרי

גם

אבל לא ערכתי את ההודעה...

 

בהצלחה לכולן בכל!

הבנתי שיש מטפלים מיוחדים לזה,חבל שזה סתם ימשיך לחסום אותך במה שקשור למים.

מותר לטבול בשמירה?

תיארה את זה יפה.. ככה מרגישה לא רגילה פשוט.. מאבדת שיווי משקל.. הכוונה שאני בפנים מתחת למים...

קיצור לא סיפרתי לאמא שלי , נוותר על זה , נתגבר פשןט בגלל שאני בהריון רציתי תמיכה.. ככה ברגיל אני אף פעם לא חושבת על לשתף וזה..

אז אני נכנסת רק למים רדודים,באמת כדאי לטפל

אני עושה 7 טבילות.  ופעם זה היה מגיעה גם למעלה מ20 כי כל פעם זה לא היה טוב והיתי מתחרפנת.

אז אמרתי ש7 זה הידור אני ארד ל3 -כי כשהתחתנתי אמרתי שאני לא מקבלת על עצמי 7 אלא רק 3 והמנהג של 7 זה רק עד שאוכל...

ואני רוצה להגיד לך שבגלל שאני היום הרבה יותר רגועה, וכמו שאומרת לך מרגישה בשליטה וכן לא מרגישה בשום אופן לחץ של זמן מבחינת הבלנית. אני מצליחה לטבול 7 בלי חוזרים.

מה שעזר לי גם שכל פעם אמרתי טוב הפעם רק 3.. ובסוף זה הגיע ל7 כי חבל לי לבטל את המנהג...

ואני בבריכה ובים לא מכינסה ראש למים.....

אסתר גור מביתר עילית

הבת שלי בת שלושה חודשים וחצי ואבחנו אצלה ריפלוקס,

היא הייתה כל הזמן צורחת בזמן ההאכלה ולאחר מכן והייתה מתקשה לישון..

זה היה מתיש נורא לכולם כי לא הייתי מצליחה לעשות כלום במשך היום.

אני נותנת לה תחליף חלב שנקרא אינפמיל וגם תרופה שנקראת זנטק וזה מחולל פלאים.

הילדה חזרה לעצמה!

 

המון בריאות!

תעדכני!!

כל מה שתיארת, חוץ מאשר בכי בזמן ההנקה יש לבן שלי בן השלושה חודשים, אשמח לשמוע יציעו כאן, כולל שמות של אנשי מקצוע שאפשר להתיעץ, רופאת הילדים לא הצליחה לעזור...

נסינה לבדוק!! לי זה קרה במשך חצי שנה לביתי ורק אז בגלל שכנות טובות נודע לי בעצם שאין לי מספיק חלב!!

 

אז אוליי???

היא מציינת שהתינוקת עולה במשקל ויש חלב.

למה פולטים אם אין מספיק חלב? רוצה להבין ולדעת בבקשה.

הרבה תינוקות פולטים כחלק מהחיים כנראה כמו מעלה גרה משהו בדומה...הם מעלים את האוכל כדי לעכל טוב יותר!!

 

וזה מה שהיה לביתי וחשבתי כל הזמן שיש לה ריפלוקס ובסוף התברר שטעיתי בגדול!!

 

 

לכו לרופא ותבקשו טיפול.

 

הילד מרגיש כאילו יש לו צרבת כל הזמן- ברור שהוא לא יהיה רגוע ושכל דבר שקשור למערכת האכילה והעיכול יהיה לו לא נעים..

היינו אצל הרופ כבר פעמיים. אכו יש לה ריפלוקס, הזנטק גרם לה ליותר, אז הביא לה גביסקון שפשוט לא עוזר.

 

הלילה , אכלה "יפה", וארי האוכח היא פשוט פלטה כל הזמן- נרדמה- והתעוררה מפליטה- במשך שעתיים.

 

אתקשר היום שוב לרופא, אם יהיה לזה פתרון אז היא ואני נישן הרבה יותר טוב.

סליחה, מרוב עייפות, שכחתי שכבר העליתי את השאלה...גם כתבתי אותה עם מלא שגיאות. מישהי כתבה לי שאם אין גם שאצא ואם אני יכולה להשאיר עם בעלי.

אז קודם כל - אני רוצה לצאת איתו. וחוצמיזה אני מניקה!!! היא עוד לא עם בקבוקים ואין לי זמן לשאוב (אני כותבת ומניקה עכשיו).

ככה זה בין הנקה להנקה. אני ההיתי עושה ככה.

לקחת תינוקת קטנה למופע, יש רעש , מוזיקה נראה לי מידי חזקה.

וחוץ מיזה ברור שיותר תהנו לבד.

ולא לוותר! כן לצאת. ולבד עם הבעל. יולדים אז נגמרים החיים? טוב מאוד שאת מודעת לכך שלא.

ברור שיש ויתורים בגלל הילדים. אבל לא ויתורים שיעלו ביוקר אח"כ.

חשוב לחזק את השריר הרחב הבטני.

בהצלחה.

לא כדאי לעשות תרגילי בטן שדורשים הרמת הראש במצב של שכיבה על הגב.

כלומר - כפיפות בטן מכל סוג הן בעייתיות לרצפת אגן.

 

מניסיוני תרגילם של רצפת האגן מחזקים גם את הבטן - אז אולי הכי כדאי לך להתחיל בזה.

 

בכל מקרה, הייתי מתייעצת על זה פיזיוטרפיסטית. לצערנו רופאים לא ידעו לענות לך על שאלה כזאת.

 

 קורה בשלב הזה שלא רואים דופק. תחכי עוד קצת. 

כמעט בלתי אפשרי לראות דופק בשלב זה.

אם את רוצה, חכי שבועיים-שלושה ואז זה יהיה ברור ומרגש..

 

אין שום קשר למצב העובר, זה פשוט היכולת של המכשיר שמוגבלת.

 

המשך הריון קל נעים ומשעמם בע"ה!

שלפי הווסת אני בשבוע 8 ולפי הרופאה היא אומרת שבוע 6, זה יתכן?

ביחוד שהווסת שלי סדיר.

הרופאים סופרים קצת אחרת ובד"כ משנים תאריך הריון לפי אולטראסאונד ראשון ואז הכל מסתדר.

קחי נשימה ותרגעי הכל בסדר!!

היון משעמם ושיסתיים בידיים מלאות.

זה קורה אבל בכל מקרה תלכי לבדוק עוד כמה ימים...

זמן לתפילות.

 

מקווה בשבילך לטוב מתוק!!

אמרה שאני שבועיים אחורה, והיא אפילו לא יכולה למדוד מדויק כי הוא קטן מאוד (ב"ה היה דופק אבל גם לי היא אמרה לבוא עוד 10 כדי לבדוק יותר מדוייק הגודל עובר...)

בהצלחה יקרה! הנקת לפני ההריון?

הנקתי מזמן כבר שנה לא מניקה.... ותודה

הריון צעיר, אולם לדעתה הכל תקין.

אם גיל ההריון מתאים לשבוע 6 אז זה ממש הגיוני שאין דופק כי בדר'כ אין דופק בשבוע 6.
חכי שבועים..ומאמינה שתבשרי לנו בשורות טובות!

ואני מבינה אותך! כ'כ קשה לחכות..

תיקנו את התאריך לפי אולטרסאונד ראשון שבועיים אחורה

התכוננתי להפלה.

כל יום בדקתי אם יש דם. הרופא אמר שאם לא יהיה דימום יצטרכו גרידא.

אחרי שבועיים הלכתי שוב. וראו דופק!!! והילד חי. שמרתי בארנק עד שהוא נולד את האולטרסאונד הראשון שלא ראו דופק. ומידי פעם אני מסתכלת על זה, לא יכולה לחשוב שהאולטרסאונד הזה היה נכון.....

וגם לי היה הבדל של שבועיים ומשהוא מתאריך הוסת.

 

האחות אמרה שזה בסדר.
ואצל הרופא היא בדיוק עשתה קקי כשביקש להוריד טיטול ואמר על הקקי- "יופי אז זה עובד טוב"

וזה הרגיע אותי כי אמרו לי כל מני שטויות אז הגדלתי לעשות וקראתי עוד שטויות באינטרנט.

קיצר אין לך מה לדאוג, וכדי להרגיש הכי בטוחה כשתהיי אצל האחות בפעם הבאה תראי לה טיטול מלא ותשאלי.

תקין לגמרי.
כל עוד יש לה יציאות טובות ואת רואה שאין לה עצירות, אין מה להלחץ..

הבן שלי בן 6 חודשים ורק לאחרונה היציאות שלו התחלפו לצבע נורמאלי..

יכולה לעיתים להעיד על אלרגיות- מנסיוני

אין הרבה מה לעשות בגיל הזה...

רק לשים לב ולעקוב

ולא לחשוף למוצקים לפני שהתינוק מראה מוכנות ורצון ממנו (לא לדחוף בכוח)

הקמיליון- כיף ללכת איתה. ממש לא מרגישים שסוחבים משהו גם כשהילד גדול. נוחה מאד . בגלל הגלגלים הגדולים - קל מאוד לעלות איתה במדרגות.

אבל - הקיפול שלה הוא לא באמת קיפול. היא נשארת גדולה כמעט באותו נפח. גלגלי אויר - ולכן יש "תקרים" ויש צורך להחליף "פנימית"...

הסיכוי להצליח ללדת אח"כ ואגינלי עולה. אני חושבת שמכון פועה אומרים חצי שנה כי המינימום אם אתם לחוצים מאד לעוד ילד והרופאה מן הסתם לא רוצה לקחת סיכון ולכן ממליצה שנה (אגב יש המלצות לחכות אפילו יותר, שנה וחצי...)

 

כמה זמן כבר עבר מאז הלידה? לפעמים בלי קשר רוצים למנוע יותר מחצי שנה וזה גם בסדר...

בפועל זה לא קרה כך שאין לי ניסיון.

ולהריון הראשון חיכינו יותר משנה..

איזו התלבטות! אני מאוד רוצה עוד ילד..וגם מהניסיון לא רוצה לעכב בהרבה זמן אם נצטרך טיפולים..

אחרי הקיסרי נכנסתי להיריון אחרי שמנענו ממש קצת ואז הייתה הפלה (לא היה לעובר דופק). אחר כך מיד ניסינו שוב ואז נכנסתי להיריון רק אחרי איזו חצי שנה, וההפרש בין שני הילדים בסופו של דבר הוא שנה ותשעה חודשים.
מה המסקנות מכל זה? אין לי מושג...
אגב, את השני ילדתי טבעי, ברוך ה׳.

אילו הוראות קיבלת מהרופא אחרי הניתוח?

 

ואם זו המלצה רפואית, תפעלי לפיה.

 

ברעיון, הרב הסביר לי שהסכנה הגדולה של קרע ברחם בלידה ואגינלית, חולפת אחרי חצי שנה מהניתוח. כך לפי מחקרים רפואיים.

וברפואה עצמה יש דעות שנעות בין חצי שנה עד שנתיים מניעה.

הקטע הוא שזה דבר שאי אפשר לבדוק אישית.

 

שיהיה לך בהצלחה באשר תחליטי, ובאשר הקב"ה יוביל אותך בפועל.

הרחם צריכה לנוח, ולא סתם

 

שנה זה בסדר, לא פחות כך הרופאה שלי אמרה

 

צריך לזכור המניעה אחרי קיסרי היא במטרה ממוקדת מאוד: לתת לרחם לנוח, ואז לקלוט שוב הריון בהצלחה

 

הרחם שוב נמתחת ויש סכנה לקרע.

 

לכן מי שמונעת כמו שהרופאים אומרים לוקחת פחות סיכונים.   כך הרחם נחה ולאורך טווח של שנים תוכלי להביא בעזרת השם הרבה ילדים.

האם יש לך פיתרון טוב יותר מנעילת השירשור?

 

בעיני, וכנראה גם בעיני המנהלות, אין טעם לתת לשירשור כזה להידרדר...

אם את מסכימה איתי בעניין זה, אז את בטח מבינה שצריך לעשות משהו כדאי למנוע ממנו להידרדר.

 

לפי גודל השירשור, מסתבר שכל מי שהנושא נוגע לה קראה, ואם רצתה הגיבה...

 

מבינה לליבך על כך שהשירשור גלש הרבה מעבר למה שהתכוונזה מצער..

 

 

יהי רצון שנזכה להרבות אהבה ושלום,

ושהפורום ישמש לתמיכה ועזרה לכל החפצה בה

את יכולה להעתיק את הדבר האישי שכתבת לשרשור חדש,

לפעמים כדאי לכתוב לאיזה תגובות מצפים,

אם התכוונת לפתוח את הנושא לדיון או שזו שאלה אישית והיית רוצה לקבל תמיכה.

 

לפעמים במדיה הכתובה אנחנו כותבים בנימה כלשהי אך הקוראים מפרשים את זה בנימה אחרת והתגובות אחרות ממה שציפית.

אני חושבת שרוב המגיבות בכלל לא הבינו מה כתבת. וב״ה שזה נסגר..
באופן כללי נושא המניעה הוא נושא שבנפשן של רוב הנשים- בעד ונגד. וזה מלא בהמון התחבטויות ורגשות שונים, ולכן זו הסיבה שהשרשור לגמרי התרחק ממטרתו..
ובאופן אישי- מזדהה איתך, גם אני הייתי רוצה מרווחים קטנים יותר..

אני אישית מביאה כל שנה ולא מקבלת שום הערצה. הרבה אנשים חושבים שהרסתי לעצמי חיים כי להחליף חיתולים זה כלום אבל להופיע על הבמה או לכתוב תוכנה זה כל הכבוד. תלוי מאוד את מי שואלים

ואת לא צריכה לתת דוחות לאף אחת כמה ולמה את יולדת. בעקרון זה ברור שאם לאשה דתייה אין הרבה אז יש לה סיבות טובות

ואם זה הולך מאוד מאוד קשה אז כדאי להתייעץ עם רב ולהחליט מה נכון בשבילך

ואלו שנכנסות לך לחיים אז זאת בעיה שלהן נטו

סליחה אבל בשרשור הקודם בהודעה הפותחת הורגשו המון רגשות שליליים כלפי אלו שלא כמוך וזה בהחלט לא נעים 

אופס קפץ,בעניין הזה תחיה דולה צודקת,

שמנסים לומר דבר אחד,

ובמדיה מבינים דבר אחר,

אני כן חושבת שרבות מאיתנו כאן הנן בעלות אוזניים רגישות מדי

לכל אמירה שנאמרת מיד קם פרוש שלילי כלשהוא,

וכלנו גם נשים, כך שזה נורמאלי, אבל מתיש.

אבל מבינה מאוד את הרגשתך,

תודה למגיבות.

לגבי מתעלה אליו שאמרה לי כי כנראה הפורום לא מתאים למה שאני מחפשת, אני לא חושבת,

אני חושבת שיש מספיק נשים כאן שמגיבים להן כמו שהן היו חולמות,

זה רק עניין של תרגול, עד שאלמד איך לכתוב בצורה שתעורר אמפתיה, ותעורר מבחינתי את התגובות הרצויות.

אני לא בעד ייאוש.

 

אפשר לבדוק את רגישות האוזנים שלך?

 

שתעשה בדיקות דרך המחשב ....למי יש אוזנים רגישות יותר

לנתינת "התגובה הרצויה" אנחנו לא הכלבים של פבלוב

פורומים זה מרחב פומבי לכל מיני דעות גם לא כאלה שנראות "אמפטיות ורצויות" מספיק

מי שרוצה אמפטיה ראוי שיצין זאת בבירור

אבל אולי יש כאלו שמחפשות פה קבוצת תמיכה?? חברות? התעניינות? השתתפות? הערצה? הערכה?

ואז כשזה לא מגיע להן כל זה הן מתאכזבות......

יכול להיות שיש כאלו ,שמה שהן משמיעות ביום יום,תמיד מסכימים איתם ומעריצים אותם על כך, ופה זה להפך אז הן מרגישות חוסר אונים ונפגעות. כי הרי לא מכירים פה כל אחת את המכלול שבה.

 

בין לבקש יפה וברור תמיכה שבודאי מגיעה לכל אחד בשעתו הקשה

לבין לבוא בגישת המגיע לי וכמו שכתבת זה לא קשור לאנשים ספיציפים,גם אני לא תמיד קיבלתי תגובות שרציתי אז קצת התרגזתי והתגברתי,ניצלתי את הענין כדי לעשות עבודה עם עצמי ודרך אגב גם להגיד למישהו אל תיקח באישי זה בידיוק כמו להגיד לו אתה תגיב כמו שהחלטתי

אפשר לנהל דיון על כל נושא שבעולם בצורה תרבותית ובלי לרדת לפסים אישיים.

 

אפשר לא להסכים, אפשר לחשוב שהאחר טועה אבל אנחנו לא נקבל פה השמצות, זלזול וציניות שמופגנת כלפי האחר.

בבקשה היו רגישות, זכרו שמאחורי המסך יושבת אישה בדיוק כמוכן.

זכרו שזהו פורום הורמונלי.

 

אנא שמרו על תרבות הדיון!!

 

גלישה נעימה

מתאים?

טוב בסדר

האמת אני מסכימה איתך,

רק אציין שאני עומדת מאחורי כל מה שאמרתי כי אני תמיד מקפידה על כל מה שאני רושמת ומראש חוסכת לעצמי צורך להתנצל  אז באמת אין מה להאשים אותי בהשמצות,זילזול וציניות,יפשפשו בציציותיהם מי שמייחסים  לי  את הדברים הנל על סמך דימיונם בילבד

חתרנית בלתי נלאית,נו קינדרלך קצת הומוררררררררר

סתם בשביל הידע

אני לא מכירה שום סיבה שתאסור להניח תינוק לשחק על השטיח (כמובן, שצריך להשגיח, אבל זה עניין אחר...)

 

באופן אישי, שני ילדיי היו על "הרצפה"  (באוניברסיטה, שטיח, משטח פעילות וכו') מגיל 3 שבועות בערך...

למה לא?

הם אוהבים את זה (גם על הבטן, וגם על הגב),

זה מגוון להם מאוד את סדר היום.

זה מספק גירויים חדשים.

זה מאוד מעודד תנועה במרחב.

 

הגדולה היתה המון על הרצפה,

השני היה פחות (כיוון שחששתי שהיא תרמוס אותו...), אבל גם די הרבה...

אנחנו פחדנים בקטע הזה

 

עדיף עם בגדים קלילים וחדר מחומם כדי שיהיה לו נוח..

כמה שהוא נמצא על הבטן בזמן ערות יותר זמן, זה הכי טוב.

יעודד אותו להזיז את עצמו, להרים את הראש ולהסתקרן בסביבה..

עם ספר או צעצועים מולו, זה גם מצוין. לא חייבים שטיח.

זאת אומרת גם כשהור מפיל את הראש אז לא כואב.. תקני הפשוט הכי טוב

בצבע סגול עם פסים קטנים אדומים ושחורים

מתאים לספת נוער שבסלון שהיא סגולה..

ופיצי על השטיח על הבטן עם משחקים

שמתי אותו על חיתול בד פלנאל של תינוקות...

 

אגב שימי על הבטן וצעתועים סביבו. יגרום לו להרים את הראש לראות מה קורה.