פורום הריון ולידה (עמוד 5034)

מניעת ניתוחים קיסריים מיותרים

 

יש מצבים בהם ניתוח קיסרי הוא הכרחי. שלית פתח או שמט של חבל הטבור הם דוגמה טובה לכך. יחד עם זאת ישנם גם מצבים בהם הנחיצות בו מוטלת בספק. העובדה ששיעור הניתוחים הקיסריים בארה"ב מתקרבת ל 30% מעידה על כך שבהחלטה על ניתוח קיסרי מעורבים גורמים שאינם רפואיים טהורים. כראיה לכך ניתן להביא ארצות מערביות אחרות בהן שיעור הניתוחים הקיסריים נמוך ללא עליה בשיעור הסיבוכים. אגב, הבדלים בשיעור הניתוחים הקיסריים קיימים גם במדינת ישראל וחלקם בהחלט נובעים מהבדלי גישות בין אוכלוסיות שונות ומרכזים רפואיים שונים.
צריך גם להבין שניתוח קיסרי כרוך בסיבוכים אימהיים גבוהים ביחס ללידה רגילה וכאשר מדובר בניתוחים קיסריים חוזרים הסיכון עולה. לכן: קיים אינטרס רפואי וציבורי במניעת ניתוחים קיסריים מיותרים.  לאחרונה ישבה קבוצת עבודה של ה ACOG על המדוכה בשאלה כיצד למנוע ניתוחים קיסריים מיותרים. מסקנותיה נוגעות בעיקרן לצוותים רפואיים אך יש בהן עניין גם לציבור. אתייחס לכמה נקודות למחשבה.
*****
- ניתוח קיסרי הוא סיבה מרכזית לעוד ניתוחים קיסריים. לכן: צריך להתייחס בכובד ראש לניתוח הקיסרי הראשון.
- מצג עכוז, גם הוא סיבה מרכזית לניתוח קיסרי. הסיבה שבמרכזים רבים לא מילדים כיום עכוזים קשורה למחקר גדול בו נצפתה עלייה בסיכון העוברי והאימהי בלידת עכוז מול ניתוח קיסרי. עד היום מתנהלים ויכוחים על משמעותו של המחקר המדובר. ניתן ללדת בתנאים מסוימים בלידת עכוז במרכזים שונים בארץ לאחר מתן 'הסכמה מדעת'. בכל מקרה כדאי למצות את האפשרות לביצוע היפוך. סיכויי ההצלחה די טובים וחבל להפסיד את ההזדמנות למנוע ניתוח.
- 'כשלון זירוז' גם הוא סיבה לניתוח קיסרי. לכן: לפני שמחליטים על זירוז צריך לבחון טוב את השאלה האם הזירוז אכן נחוץ, בפרט כאשר מדובר בלידה ראשונה ובתנאים צואריים ירודים. (צוואר סגור, קשה, ארוך, ראש גבוה וכו')
- סיבה נוספת המוזכרת במחקר היא 'העדר התקדמות של הלידה'. גם כאן, כדי להגדיר 'העדר התקדמות' חשוב לוודא שהיולדת אכן נמצאת בשלב של לידה פעילה ולא בשלב מוקדם יותר. יש לציין כי מחברי המאמר מדברים על פתיחה של 6 סמ' (!) כשלב בו הלידה אמורה להתקדם במהירות ולא על 4 סמ' כפי שהיה מקובל לצייר בפרטוגרמות ישנות.
ונקודה אחרונה למחשבה: קיים חשש כי הכנסה מוקדמת של היולדת לחדר לידה מגדילה את הסיכון שלה 'לא להתקדם' על פי העקומות המקובלות שכן יתכן שהיא מוכנסת לעקומות מוקדם מידי. לא תמיד 'כל המקדים הרי הוא משובח'.

 

חכי עד שהיא לגמרי לגמרי חוזרת לעצמה.

לא קורה כלום אם חיסון מתעכב קצת.

בכללית אפשר גם בלילה במוקד *2700, באחרים אני לא יודעת את המספר טלפון.

אסור

בדרך כלל לא מוצאים ליסטריה בפסטרמה אבל קורה אחת ל...

ליסטריה זה חיידק שאם אישה לא הרה תחלה בו,

היא קצת תשלשל, מקסימום יעלה לה חום,

אבל אם אישה בהריון תחלה בו, זה גורם למות העובר.

אני לא רופאה ואולי זה הסבר לא מדוייק במ100%

אבל זה באופן כללי, 

אם יש פה אחיות נחמדות שיכולות להסביר הסבר ברמה גבוה יותר,

אז קדימה

מצאו לפני כמה שנים ליסטריה בפסטרמה של עוף טוב.

אני לא הייתי מסתכנת באכילת פסטרמה בהריון.

אותו עניין לגבי סלטים קנויים,

דג סלמון מעושן,

נקניקים,

ועוד כמה שאני לא זוכרת

ותבדקי באתר של משרד הבריאות, יש שם רשימה,

מומלץ בחום לכל הריונית לבדוק את הרשימה.

שנשמע בשורות טובות ומשמחות .

 

אבל ההתרגשות! אוי ההתרגשות!!

הסקירה זה ה-חוויה שזכורה לי מההריון.

במיוחד שלפני הסקירה ראיתי את הפסוק בכניסה לאולטרסאונד "כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי"

וואו, כ"כ שמחה בשבילך ומאחלת לך לעבור הכל בקלות ובשלום ולחבק אותו כזה חיבוק!

 

בהריון הזה (חמישי ב"ה) יצאתי מכל בדיקה בבכי של התרגשות 

החום, אהבה, והחטטנות של הישראלים מוציאה כל בן אדם מדעתו.

אני קניתי אי בודד למצבים מעין אלו, ונכנסת לאי הבודד בזמנים שאין לי סבלנות לתגובות של עמ"י.

לא יודעת אם אצל כולם זה עוזר- אבל גיליתי על עצמי- שאם אני מתנתקת רגשית מהמעד המלבב- אני מצליחה לעבור אותו בשלום. (או לענות תשובות ללא מידע אך לא פוגעות או לא להפגע מהשאלה)

והכי חשוב- תחושה שכזו מלמדת אותי- מה לא לעשות לאחרים....

 

אבל אני אחרי טיפולים, אז בא לי שכל העולם יידע ויפרגן....

 

מאחלת לך הריון נעים ולידה מקסימה עם ידיים מלאות!!

כשאנשים בוהים לי בבטן, שלא לדבר על הרגע שבו הם פותחים את הפה.

מביך אותי היריון, תגידו מה שתגידו, והדבר האחרון שאני צריכה זה שאנשים עוד ידברו וילהגו על זה.

וזה לא משנה שיש לי בטן קטנה וחמודה, ושהם רק רוצים להחמיא....

אני מרגישה גדולה, ואפילו מגוחכת.... וכל דיבור בעניין מרגיש לי לא נעים, בטח אם זה גבר שמדבר איתי. ( אולי אני מגזימה, אבל מרגיש לי לא צנוע, חדירה לאינטימיות שלנו, אבל מצד שני באמת אין דרך להסתיר ואם ה' היה סובר שזה לא לעניין, אף אחד זולתנו לא יכול היה לראות... קיצור, אני כנראה מגזימה, אבל מה לעשות שכך מרגישה...)

 

לגבי העידוד של הרופא- עם כל הקושי המטורף של לסחוב תאומים עד הסוף, זה באמת נראה לי כדאי.

רק תתארי לך מה זה אחרי לידה להיסחב כל יום חזרה לביה"ח לפגייה וזה ייתן לך כוח לסחוב.

זוכרת שסיפרתי לך על מישהי קרובה אלי שילדה תאומים?

היא גם הייתה בטוחה שתלד מוקדם, הכינה עצמה נפשית לפגיות וכו'...

ובסוף, שבוע 38 וחצי, שני ילדים שלוש קילו כל אחד!!!

היה לה כבד מאוד, אבל מה? היא מאושרת שהצליחה להגיע עד הסוף.

שום בעיות, שום סיבוכים, חזרה הביתה אחרי שבוע עם שני מלאכים, מגדלת אותם בנחת בבית, מה יותר טוב מזה?

 

 

 

 

זה מעצבן שמדברים על הבטן...יאללה תנו לנו לגדול ולהתפתח בשקט..
בפרט שמשהי אמרה לחמותי: הכלה שלך מבלבלת עם מה שיש לה..
דייייי כבר!!!
וכל אחד גם נהנה לעדכן אותי שאני צריכה לאכול ו..ו...ו....
תעזבו אותי בשקט ותנו להנות מהתקופה!!
חוץ מעצבים לא עושה לי כלום!

וכו', פשוט לא נוח לי בכלל בכלל בכלל שכולם רואים את זה!!!

ובד"כ אנשים שקרובים גם מדברים על זה.

 

אבל מה, נשמע שאצלכם באמת קצת חסר טאקט לאנשים. קצת מוגזם מה שאת שומעת.

אף, מעצבנים אנשים!

אני בחברת אנשים שלא יעזו להגיד מילה על ההיריון שלי, בלי שאפתח אני ואדבר עליו

 

ככה זה עם המשפחות שלי ושל בעלי, ככה זה עם החברות שלי, השכנים... כולם.

 

לפעמים ממש בא לי שישאלו אותי, לשתף אחרים, לשמוע חוויות של אחרות, אבל זה לא קורה אם זה לא בא ממני (ואני: לפעמים מתביישת ולפעמים בכוונה לא פוצה פה, כי "אין הברכה שורה, אלא בדבר הסמוי מן העין"... למרות שעכשיו זה כבר לא כ"כ סמוי , אבל בכ"ז...).

 

אבל זה נכון שאנשים יכולים לחפווווווור

 

עוד מעט זה יעבור 

 

ב"הצלחה, יקירתי!!!!!!! 

ואל תתאמצי לחפש תשובות. זה סתם יגזול ממך אנרגויות. תתעלמי. אפילו שזה ממש מרגיז.

אבל זה מתסכל אותי ברמות!!
לא נחמד לקבל כינויים אפילו בצחוק כמו "בטטה"...
גם ככה ההורמונים לא במצב סטטי...כל הזמן עולים ויורדים...

לא היו לי תופעות לוואי לא נעימות כמו עליה במשקל או חוסר חשק מיני או משהו. ממש לא.

אני בשונה ממך, קיבלתי הוראה להתחיל מיד בלי לחכות למחזור.

כך שלקחתי אותן מיד ברצף אחרי נוברינג ולא נוצר לי דימום הסתגלות בכלל, אז לא יודעת מה להגיד לך לגבי הארכת מחזור וכו'...

 

לי הרופא ייעץ באופן אישי ( כי עברתי תקופה של איסור והיינו מדוכאים ) לקחת שלוש חבילות ברצף. על הפעם הראשונה.

כך שלא יודעת אם להמליץ גם לך, תלוי במצבך האישי, אבל מה שכן, זה וודאי מותר, הרופא שלי הוא אחראי על כל רפואת נשים של מאוחדת באזור שלי. 

 

אבל כדאי באמת שתעשי חושבים האם את זקוקה לרצף הזה מיידי, או שכדאי לחכות לסבב השני ואז להאריך טהרה בכיף.

 

יום א' למחזור, הכוונה ברגע שהוא מתחיל. אפילו דימום מועט.

 

 

חוץ מזה אין לי מה להגיד, גם אני לא מצאתי פיתרון לבעיה חוץ מללכת  לישון נורא עייפה ואז יותר קל להירדם...

אני גורמת לעצמי להיות מאוד עייפה אבל לא נרדמת..

לא נראה לי שזה מעודד אבל סתם שתדעי שזה נורמלי..

אני כשהייתי בהריון מחודש אמצע שביעי הייתי כמוך לא הצלחתי לישון ותמיד כאב לי.. אפילו בחודש שמיני כבר עברתי לישון בספה בסלון משום מה היה לי נוח יותר להישען על ההגבהה אבל גם זה לא שינה ככה. תזכרי תמיד את המטרה זה הדבר היחיד שמעודד

אני שבועיים לא ישנה רצוף . לא נח לי, כבד לי, צרבת לי, צירים וכל שטות /רעש קטן מעירים אותי ל3-4 שעות.

עצתי?- ללדת!!! ואז יהיה את מי להאשים....

הבעיה שאני בשביעי ורוצה כבר ללדת..בקושי סוחבת את עצמי

אני כ"כ נהנת לקרוא פה את התגובות ולראות שאני כנראה נורמלית עם התופעות לוואי, קושי לישון, לעבור לספה ולהקטין לבעל את שטח השינה

משום מה צרת רבים חצי נחמה

בעלי מסכן ממני לפעמים...
מגיע לישון ומגלה שאני פרוסה על כל השטח כי ככה נח לי ועד שמצאתי תנוחה...

לפני זה ניסיתי לשים כריות אבל חוץ מלגרום לבעלי להצטופף על רבע מיטה זה לא עזר, הכרית הנקה ממש קשה אז הרבה יותר נוח איתה.
מקווה שעזרתי, שבת שלום

 

מציעה לך לנסות להנעים את הזמן בו את ערה ומתהפכת ומנסה להירדם.

לפעמים רק הלחץ, העצבים והתסכול מזה שמתעוררים ולא מצליחים לישון, מבריח את השינה הלאה ולא נותן לשמורות עינייך להיעצם.

תכיני לך ערימה של ספרים טובים, לדעתי עדיף קלילים ומשעשעים, ותסיחי לך את הדעת מזה שאת לא ישנה.

זה טוב, זה מרגיע, וזה בהחלט מעייף ומרדים.

לא יודעת אם מתאים לך ובא בחשבון, אבל אותי מאוד מעייף גם לצפות בסרט.

מחשב נייד במיטה, איזה פרק מצחיק של סידרה משפחתית נעימה, ואני נרדמת תוך כדי...

 

אבל טוב לראותך!

כדאי לשאול רופא/ אחות שמכיר אותך בפועל. לכמה זמן אמרו לך למנוע?

ותודה שהגבת

בלי גרידה ובלי כדורים.

מה שאמרו לי במרכז לבריאות האישה זה שיש כל מיני דעות.
יש כאלו שממליצים למנוע קצת .
ויש כאלו שהפוך-שדוקא אומרים להמשיך לנסות מיד..

אני אישית ידעתי בודאות שאיני מעונינת ואיני מסוגלת לחשוב על למנוע בעצמי.
גם ההריון שלי הסתים מוקדם ,בשבוע 6. והרחם התנקה ממש מהר ב'ה.

אבל
יתכן ואחרי גרידה זה שונה.
וכדאי להתיעץ עם רופא ועם מכון פועה.

לא גרידה אז קחי בעירבון מוגבל..

 

לי אחרי ההפלה לא אמרו כלום על למנוע אבל קראתי באינטרנט שיש אומרים שצריך.

לא מנעתי וב"ה נכנסתי להריון ישר אחרי!

 

אבל שוב, אצלי זאת הייתה הפלה טבעית..

העניין של המניעה הוא כדי לוודא שהאישה תתנקה מהשאריות של ההריון לפני שתכנס להריון נוסף- שזה מסוכן. תעשי בדיקת דם, אם יצא מתחת ל10 אז זה אמור להיות בסדר..

לפי בדיקות וסימנים בגוף היה ביוץ.אבל הפעם איחר יותר מהרגיל..טבלתי שבועים אחרי ההפלה והביוץ היה שבוע ויומים אחרי הטבילה..

עכשיו אני 5 שבועות אחרי ההפלה.

עד 6 שבועות זה נורמלי,נכון?

מישהי יודעת האם הבדיקה שבועיים אחרי הגרידה אצל הרופאת נשים מטמאת? 

זה אולטראסאונד וגינלי.
לא כואב ולא גורם לדימום.
וגם אם יש דם-זה לא מטמא בדר'כ.כי זה כנראה מפצע .

ומה שהסבירו לי אחרי הגרידה
שצריך לחכות עד המחזור כדי לראות שהכל תקין
וחלק מזה זה לעבור את הבדיקה אצל רופאת נשים.. לראות שהרחם נקי ומוכן להריון הבא

קחי בחשבון שעברתי גרידה בשבוע יחסית מתקדם אז אני לא יודעת אם זה מתאים גם לך

וב'ה הכל היה נקי.וגם הבטא ירד.

אז אם יוצא נקי..מה הרעיון בלמנוע?

בגלל זה כתבתי שאלו היו ההנחיות שקיבלתי

עברתי גרידה בשבוע 12 (העובר היה מתאים ל-6), טבלתי כמעט שלושה שבועות אח"כ והפעם הבאה הייתה כבר אחרי הלידה..

התאים ל7.. השק הריון היה בשבוע 11 

לפני פחות משבוע עברתי הפלה טבעית בבי''ח שבוע 17 [מזל שהגענו בזמן!!]

ואח''כ עשו לי גרידה... הרב אמר שצריך לחכות שבועיים עד שמתחילים לספור 7 נקיים...

אני בקושי מדממת...

מהזה לא בא לי לקבל מחזור באמצע ה7 נקיים...

מתי בערך אמורים לקבל אחרי גרידה?

לא נראה לי שזה יהיה במשך ה7 נקיים.

לרוב זה יותר מחודש. .

שה' יתן לכם מלא כח ואמונה.

אם את לא יודעת את מין העובר אז חוששים לבת ואז את צריכה לטבול רק שבועיים אחרי הגרידה (פחות יום-זאת אומרת אם הגרידה היתה יום ראשון את יכולה לטבול במוצ"ש שאחרי שבועיים)

אם את יודעת שזה היה בן את יכולה לטבול כבר שבוע אחרי הגרידה(-במידה ואת ספרת שבעה נקיים).

 

תפתחי את דרכי טהרה של הרב אליהו בדיני המפלת והיולדת.

 

מנסיון של יותר מפעם אחת....

מה המשקלים? נסי אדי רוזמרין לקחת רוזמרין טרי (אפשר לקטוף) או יבש, להניח בתוך קופסא ומעל לשפוך מים רותחים להניח בשירותים ולשבת מעל כל יום 20 דק׳ אם יש טחורים לא מומלץ. אפשר גם שמן נר הלילה אחד לבלוע ואת השני להחדיר לנרתיק ולעשות חור קטן עם מחט. עיסוי פרינאום ואפי-נו

קפסולות של סולגאר 1300 מ"ג- כל ערב אחת בפה ואחת מלמטה (כמו טמפון).

 

חברה מיילדת אמרה לי שהיא יכולה לדעת אם  אשה השתמשה בזה או לא,  העור מרוכך וכל האזור מוכן יותר טוב.

 

בהצלחה!

 

זה מספיק?

 

וכתוב על הקופסא שזה רק לבליעה...

 

יש מצב??

 

 

זה בזבוז זמן מוחלט.

המדריכה היתה דפוקה ולא ידעה שום דבר.

אם יש לך לאומית זהב ואת הולכת למשהי שמעבירה באופן פרטי קורסים והיא נותנת לך קבלה הם  נותנים לך החזר אבל זה רק פעם אחת בחיים

מוזמנת אלי לקורס פרטי ולאומית מחזרים עד 300 ש״ח. לפרטים נוספים במסר.

אבל אני לא מצליחה לקלוט איך שולחים מסר....

ראית שהיא רושמת.את הפלא שלה?

א. שיהיה בשעה טובה ומוצלחת!! שתזכו להקים בית נאמן בישראל

 

ב. זו הדאגה האחרונה שצריכה להטריד אותך רגע לפני שאת מתחתנת.

הקב"ה ברא אותך בצורה המושלמת ביותר עבורך! סמכי עליו 

זה לא שיש לך חלילה בעיה רפואית בחזה, שאת יודעת בוודאות שתהיה לך בעיה עם ההנקה...

כל עוד הגוף שלך מתפקד כמו כל גוף של אישה אחרת - למה לך לדאוג?

 

ג. אני יכולה להרגיע אותך שהוא בעז"ה יגדל בהיריון, ויכין את עצמו מצוין להנקה, שאני לא אתפלא אם תכתבי לנו פה (כשזה יקרה) הודעה הפוכה (שאת בשוק מהגודל וכו'. ראי ערך הודעות אחרות פה ).

 

שיהיו הכנות נעימות ושמחות!!!

ב"הצלחה רבה!!!

שאין קשר בין גודל החזה ליכולת להניק!

גם נשים עם חזה ממש קטן יכולות להניק בקלות...

אז אל דאגה!

אני מכירה משהי עם חזה מאד גדול שיש לה הרבה קשיים וכאלה עם קטן שמניקות בקלות

וכמו שאמרו זה עוד יגדל בעז"ה בהריון..

שיהיה במזל טוב!

כמו שכבר כתבו לך, אין שום קשר בין הגודל להיצע..
מכירה כמה שחששו בדיוק כמוך והניקו אפילו שנה ויותר

לא לחשוב יותר מדיי מה יהיה ביום המחר.

תיהני מההווה!! תתרגשי מזה שאת הולכת להינשא לאדם הכי יקר (לך) עלי אדמות  

ככה תוכלי ליהנות מכל שלב בחיים, ולא תחיי בפחד מתמיד מהמחשבה של "מה עוד מחכה לי" (היריון, לידה, גידול ילדים וכו').

 

לא אומרת לא לעשות הכנה (כן למדת אצל מדריכת כלות איך להתמודד עם דברים שאחרי החתונה, כשתגלי שאת בהיריון בעז"ה - מן הסתם תקראי חומרים על תופעות בדיקות וכאלה, בחודש שביעי-שמיני להיריון - מן הסתם תיקחי קורס הכנה ללידה שתהיה בסוף תשיעי אי"ה, מאז שהילדים קטנטנים - מן הסתם תקראי חומרים על חינוך ילדים וכיוצ"ב).

 

פחד מעתיד - לא!

חשיבה על הצעדים הקרובים - כן!

ויש הבדל עצום בין השניים 

 

אני יודעת שזה לא פשוט בכלל, אבל שווה לנסות 

ב"הצלחה רבה!!! 

שתזכו לבנות בית נאמן ומאושר בישראל!

 

ב'- אין לך בכלל בכלל מה לדאוג. מוכח ובדוק שאין קשר בין גודל החזה לתפוקת החלב. 

    ובכלל, החזה הפיצי יגדל בהיריון ובלידה, אם זה משמח אותך, 

 

ג'- כך אמרו לשכנה שלך בלידה? מאיפה לאנשים העוז להתבטא בכו בוטות? מה, היא פרה? שיתביישו להם! ואת, אל תתנו לשטויות שאנשים דבילים משחררים....

הגדול בכלל בכלל לא קשור, וסבירות הכי גבוהה להכשלת הנקה זה חוסר ידע וחוסר תמיכה מהסביבה הקרובה (ובעיקר עבור מי שלא ינקה בעצמה, כתינוקת).

אז אם את דואגת להנקה - יש בידייך לעשות המון! וזה אפילו די פשוט: רק הכנה טובה בהצלחה!

רק לידע, הייתי עיני לה', אבל שכחתי את הסיסמא

 

אז המצאתי כינוי חדש..

 

אז לגבי השאלה שלך(בתקווה שרק נשים קוראות)

 

לחברה שלי יש חזה קטן מאוד, והיו תקופות שהיה לה גודש, ויש לה המווון חלב,

 

ויש מקרים שההפך, כך שזה לא קובע

 

מזל טוב

בין מי שלא ינקה בעצמה לבין כישלון בהנקה?

(אם הסיבה לכך שלא ינקה היא לא חוסר ידע אלא עניין רפואי)?

כי זה לא נכון שלאמא שלה לא היה חלב גם אם היא חשבה כך. בגלל הנקה לא נכונה היא לא יצרה את החלב.למשל תפיסה לא טובה והנקהרק כל ארבע שעות ולא על פי דרישה.

אני נלחמת, לא מטאפורה אלא מציאות,

על כל טיפה מההנקה

ערה בלילות ובימים לא מסכימה לשלב מטרנה (חוץ ממקרים נדירים... פעם ב3 ימים חצי בקבוק כשאין ברירה, ובדרך כלל שאוב)

יש קשר בין זה לבין העובדה שאמא שלי הניקה אותי רק עד גיל חודש ואז התיאשה?

תסבירי לי בבקשה... 

מתחילה להתייאש.

אם זה דברים שלא תלויים בי אז מה אני יעשה? (במיוחד שהסביבה נגד...)

זה לא קל, במיוחד שהסביבה נגד. מאוד חשוב שתהיה לך תמיכה.

אם את יכולה תנסי להסביר לבעלך כמה זה חשוב ושהוא יעזור לך.

 

אל תתיאשי. גם אני לא ינקתי, וגם התינוק שלי בהתחלה לא רצה לינוק, והיו לי פצעים וגודש ודלקת מהגודש.

בשבוע הראשון הוא רק ירד במשקל והפחידו אותי בטיפת חלב שהוא לא יונק מספיק וצריך לתת לו תוספת.

ונלחמתי על ההנקה. קיבלתי המון עידוד מבעלי.

נתתי קצת תוספת שאוב אחרי שהוא ניסה לינוק, ואחרי שבוע וחצי הוא התחיל לינוק יפה.

אחרי 3 שבועות הגודש והפצעים עברו והוא עלה יותר מקילו תוך חודש ב"ה. מקווה שגם אצלך הכל יסתדר.

 

תתיעצי עם יועצת הנקה היא יכולה לעזור לך ממש.

בהצלחה

אימי לא יכלה להניק אותי,
אני כבר מניקה ילדה שניה.
עם הבכור לקח זמן עד שההנקה עלתה המסלול החלק אבל הוא ינק 11 חודשים מתוקים
ועכשיו הגברת יונקת 4 חודשים והיד עוד נטויה.
אל תתיאשי, בטח לא בגלל זה...

לא ינקה בכלל רק שבוע כי סבתא שלי לא יכלה להניק ודווקא היא מכל הדודות שכן ינקו רגיל הצליחה להניק את כל(ויש לה מס לא קטן...) ילדיה עד גיל יחסית מבוגר, ככה שלא בטוח שזה ממש קשור.

יוקטנה- תודה אישית על האכפתיות...

אמנם אני במידה קצת יותר גדולה, אבל עדיין חזה קטן ותמיד צחקתי על זה שאני יכולה להניק כמה תינוקות במקביל ולפתוח מחלבה. 
ב"ה היה לי שפע של חלב.

חברה עבת בשר לא הצליחה להניק.

חברה שטוחה ודופה - היניקה בלי סוף ועוד הביאו לה למלא בקבוקים לתינוקות מורעבים-...

שיהיה בקלות ובידיים מלאות

אז את צריכה אישור של הרופא שאת בשבוע הריון שאפשר לצאת בו לחל"ד.
אבל אם תגישי את הטפסים ממילא אחרי הלידה אז אין צורך הם יודעים שילדת בגלל שבית החולים מדווח להם.

זה גם אם אני עובדת אצל בוס פרטי אבל שמדווח עלי לביטוח לאומי לפי החוק? 

אני מקווה שאני זוכרת נכון את ההוראות. העובר שלנו היה כל כך פעיל ב"ה שעשיתי מעקב תנועות מכוון פעמיים כל ההריון. בדרך כלל הוא היה זז הרבה יותר מהמינימום, השובב הקטן 

צריך לבדוק 3 פעמים ביום שאת מרגישה לפחות 3 תנועות תוך 20 דקות. יכול להיות שתחכי רבע שעה ולא תרגישי כלום, כי הוא ישן, ואז הוא יזוז 3 פעמים ברצף.

אם חיכית 20 דקות ולא הרגשת 3 תנועות, לבדוק שאת מרגישה 5 תנועות לפחות בשעה הקרובה. 

כדי להרגיש תנועות מומלץ לאכול משהו מתוק ולשכב על צד שמאל.

בהצלחה

 

אבל התחלתי להרגיש ממש  מוקדם.. 19-20 בערך..

 

אני מרגישה אותו לרוב בבוקר וכשאני הולכת לישון.

 

בימים האחרונים לא הרגשתי אותו כמעט בכלל במשך היום!

כשאת במנוחה- תרגישי אותו יותר. התנועה היא כמו עירסול עבורו, ולכן הוא נרדם

 

אם את חוששת- כדאי להבדק. או פשוט להסב יותר תשומת לב. לפעמים בגלל ההתעסקויות, נראה כאילו אין תנועות

פיספסתי את זה! יש לי דמעות של אושר בעיניים!!

 

ולשאלתך, משבוע 24 מתחילים מעקב תנועות

זאת אומרת, רוב הסיכויים...

 

פשוט תעשי מחר בבוקר בדיקת דם, ותוכלי לדעת אחרי כמה שעות את התוצאות. ובלי לחץ! זה לא טוב לאף אחד...

מחזורים , שלי לפחות, עד שנה מהלידה יכולים להיות מדי פעם לא סדירים, אז זה גם יכולה להיות אפשרות...

אני ממש מתבישת בעצמי

מאז שאני אמא החיים שלי הרבה יותר מלאי משמעות ועשייה לשם שמיים ממש.

מה יותר רוחני מלגדל ולחנך ולתת כל כך הרבה לילדים של הקב"ה? וכן, אני מדברת גם על הדבר הכי גשמי כמו החלפת חיתול...

כמה אחריות הקב"ה מפקיד בידיים שלנו-זה דבר גדול בעיניי.

אז נכון, אני לא חוזרת באורות מהתפילה כי רוב הזמן הייתי בכלל בחוץ, אבל לא כי התבטלתי אלא כי מילאתי את ייעודי בעולם=עליתי ברוחניות.

 

כמובן זה לא סותר את האפשרות להתמלא גם מדברים אחרים כמו להקשיב לשיעור פעם בשבוע ועוד..

אצלי האימהות היא הרבה פחות תפילות ולימוד תורה משהיו לי בתקופת הרווקות, אבל מצד שני עבודת מידות ברמה שהחיים לא יכלו לזמן לי לפני כן... וככל שהמשפחה גדלה (בכמות ובגילאים) זה רק מתחדד... ב"ה.

כל שלב ועבודת ה' שמתאימה לו.

קודם כל כל הכבוד שזה מטריד אותך. זה מראה המון!
יש אמהות שמתפללות בבית אפילו בכוונה גדולה
אולי צריך פשוט לשנות קצת דיסק ולהתרגל להיות באותה רמה במסגרת החדשה?

והגעתי לפה דרך הכותרות... בדרך כלל אין לי מה לחפש פה

אני פחות מתחברת לתפילות מטקסט, אבל מדברת חופשי עם ה' כל הזמן,מודה לו ומבקשת עזרה..

מהלב,ולגבי עבודת המידות עם ילדים אוווו,זה עבודת חיינו.

זה ניקרא "תסמונת הדוסיות"

אנחנו מבולבלות וחושבות שהעבודה שלנו כנשים זה ל"תפוס מלאכים" ושוכחות ולפעמים גם לא יודעות שהתפקיד שלנו הוא להיות אמא!

אישה!

רעיה!

פשוט כך!

 

לי יש תסביך מאז החתונה, שאני לא מסוגלתלהתפלל...אחרי הרבה מחשבה בעניין הגעתי למסקנה שזה בגלל שהייתי רגילה להתפלל כל תפילה בכוונה עצומה וכו'..ועכשיו, שאין לי את הזמן ולא את הכוחות אני פשוטלא מסוגלת להתפלל...

אחרי הרבה דיבורים עם בעלי הגענו לפשרה שהעבודה שלי עכשיו היא להתפלל. להתפלל בפני עצמו, בלי לכוון ולו בברכה אחת..וככהלאט לאט להיכנס לשוונג של התפילה...

שיהיה בהצלחה רבה רבה!!!

מבינה כ"ככ"כ!!!

בהצלחה!!ואם את צריכה, מוזמנת לפנות אלי...

שרק אם ורעייה בישראל יכולות להגיע אליה.

לא סתם נשים פטורות ממצוות ובכל אופן רק בזכותן עוד יגאלו ישראל.

כיון שיש להן את הזכויות שלהן, שאינן נמדדות בתפילה או לימוד.

כלל לא!

כרעיה את זוכה למסור את הנפש על טהרה, זו נקראת התדרדרות?

כרעיה את זוכה להיות עזר כנגדו ליהודי, זו התדרדרות?

כאם, את זוכה להוריד נשמות ישראל ולחנכן לתורה וליראת שמיים. זו התדרדרות?

 

תפקחי את העיניים. זו עבודת החיים שלך!!

ואפילו ביום כפורים הנה פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה ואפילו יום כפורים.
ותינוק שזקוק לעזרתך זה בגדר פיקוח נפש.

יש סיפור על אחד הצדיקים הכי גדולים שבעיצומו של יום הכפורים הוא הפסיק את תפילתו והלך לבקע עצים בכדי לבשל מרק עבור יולדת שכל המשפחה היו עסוקים בתפילות של יום הכפורים. ושאלו אצלו הרי זה היה אפשרי גם על ידי מישהו אחר, והוא ענה שעל פיקוח נפש נאמר שמצוה בגדול.

ונשי ישראל שמביאים את הדור הבא הזכות שלהם היא יותר נעלית מכל גדולי ישראל, שהרי גם כל גדולי ישראל חבים לאמהות שלהם שהולידו וגידלו אותם.

בישיבה בדיוק כמו שלא תרצי או תתבאסי מהעניין שאת לא יכולה להניח תפילין או ציצית או ללמוד דף גמרא אותו דבר,אם ההלכה הייתה אומרת שאת צכה 3 תפילות ואת כל התפילה היה מובן למה את מתבאסת,אבל לפי ההלכה זה לא ככה הכל בראש שלך

לא מהבחינה שירדתי רוחנית אלא שחסרה לי החמימות של המדרשה ההתלהבות בעבודת ה' והאוירה התורנית בשבתות מדרשה והקרבה לה'...זה מה שחסר לי ביחס לתקופה שלפני החתונה.

גם אני יכולה לדקלם כמו כולם שזו העבודה שלנו כרגע וזה קדוש לא פחות.

אבל בפנים בפנים אני מרגישה אותך מאד.

אני פחות או יותר משלימה עם זה שיש לי פחות זמן לתפילות וכו', אבל מאד קשה לי שכשאני מתפללת זה בלי ההתלהבות של פעם, כשאני מברכת זה המון פעמים מתוך הרגל ובלי כוונה.

ומבאס אותי מאד שאני לא מגיעה לבי"כ בשבתות וחגים. ואם אני מגיעה- אני רב הזמן בחוץ..

וגם ממש חסר לי הלימוד לפני החגים והאוירה שזה נותן.

מה אני אעביר הלאה בחינוך לילדים? איך הם ילמדו את ההתלהבות בעבודת השם אם אני לא מרגישה??

היותך אמא מאפשרת עבודת ה' שלימה יותר.

גם אם לא מתאפשר לך להתפלל כפי שהורגלת, ברור שעומק תפילתך כאם לא מתקרבת בכלל לתפילתך לפני היותך אימא.

כמה פעמים תפסתי את עצמי אוכלת, שעה-שעתיים אחרי שקמתי, ואח"כ מגלה שבכלל שכחתי לומר ברכות השחר.

שוב ושוב אני תופסת את עצמי מתפללת ברכות השחר ותוך כדי זה עושה עוד כמה דברים. (אני זו שמארגנת את הילדים בבוקר).

 

אז מה לעשות? איך לעשות אחרת? איך לעשות את המינימום הנעשה בכוונה רבה יותר?

 

מחפשת עצות מעשיות.

ככה יש קביעות ולא שוכחים

וגם את מרגישה שאת עושה משהו ולא סתם מתבטלת 

או שתיים

א. לפני החתונה בדר"כ בנות מגיעות לחגים גדושות ומגודשות ברעיונות יפים, דברים שלמדו וכו'. זה נהדר, אבל עם ילדים זה לא קורה. אני גיליתי שלפני כל חג מספיק ללמוד דבר אחד. אחד בלבד. נקודה אחת רוחנית שקשורה לחג, ואיתה ללכת כל החג, לחשוב עליה בזמן הבישולים, להתפלל עליה בזמן שאת מיניקה באמצע הלילה, ולעשות את העבודה הנפשית בחג עצמו רק על הנקודה הזו.

אין לך מושג כמה זה יכול להאיר את החג. ועם השנים- צוברים ב"ה הרבה נקודות....

 

ב. לגבי התפילה- אני לא יודעת מה אחרות מרגישות, אבל אני תמיד הרגשתי שיש איזו נקודה אחת ויחידה בראש השנה וביום כיפור שהכל מתמצה בה. איזה עשר דקות של תפילה עמוקה מאוד שמביעה את כל הרצונות והחרטות והתפילות והבקשות שלי.

בשבילי, אם הגעתי לנק' הזו בבית הכנסת או בגן שעשועים זה לא ממש משנה. דווקא יותר קל בגן שעשועים....שם אין הפרעות...

 

שיהיו לך ימים נוראים יפים וטובים, עם תפילות טובות בכל מקום!!

בחופש- זה צריך להיות הדבר הראשון שעושים ישר אחרי שמסיימים להתארגן (להתלבש וכו')

בזמן עבודה- יש שתי אפשרויות:1. לקום מעט יותר מוקדם

2. להגיד בעבודה או בדרך (נוח אם את מגיעה באוטובוס)

3. להגיד ישר אחרי ששולחים את הילדים.

 

4. במיוחד אם הילדים גדולים- לפי דעתי חשוב שיראו אותך אומרת ברכות השחר ולכן אם זה מתאפשר שיהיו לך 3-5 דק' שאסור להפריע לאמא. אני חושבת שזה גם מאד חשוב בשביל הדוגמה האישית.

תנסי לבדוק, אין זמן בבוקר שאת קצת יושבת בלי לעשות כלום? מה הסדר יום שלך? יש חוברות שיש בהן רק ברכות השחר, אולי כדאי לך להשיג אחת כזאת ולהניח ליד משהו שכל בוקר את משתמשת בו?

 

בהצלחה

אשמח אם תוכלו להוסיף, לפרט ולחדד את הנקודה, כך שאוכל יותר להפנים את זה שכאן טמונה עבודת ה' עכשיו, ואזדהה עם זה באמת.

תודה צדיקות!

והייתי ממש עצובה על כך עד שנתקלתי בשיחה של הרבי שמדברת בדיוק על הנושא!

 

הרבי השווה את עבודת האם לעבודות הכוהנים בבית המקדש: עיקר זמנו של הכהן הגדול הוקדש לבישול, ניקיון וניהול בית המקדש,ו בעבודות האלה קיים את רצונו של ה'! הכהן היה גאה בעבודה שלו, והרגיש שכל משימה שביצע היא מצווה וזכות.

 

כך גם אנחנו, הנשים והאימהות, כשאנחנו שוטפות את הבית, מכבסות, מטפלות בילדים, מבשלות,  אנחנו "מקריבות" לכאורה את הרוחניות שלנו לטובת הגשמיות שבטיפול הבית, אך למעשה אנחנו מתעסקות במשימה הקדושה של ניהול בית תורני וגידול יהודים יהודיים.

מוסבר בחסידות  כשאנחנו עושים מעשה שהוא לטובתינו הגשמית, הרי זה מעשה סתמי, אולם כשאנו עושים דבר למען טובתו של הזולת הופך הדבר להיות מעשה רוחני. למי מתכוונת מצוות אהבת ישראל? בראש ובראשונה לבעל והילדים.

 

אחרי שקראתי את זה הרגשתי אחרת לגבי עבודות הבית....

עצם העובדה שאת אמא - מעלה אותך רוחנית.

תחשבי על כל הניסיונות שכל אמא עוברת! תחשבי על כך שאת שותפה (במלוא מובן המילה!) לבורא עולם עצמו! הרי עזרת לו להוריד נשמה לעולם. בלעדיך, נשמה הזאת אולי היה מחכה עוד שנים.... בכך קירבת את הגאולה.

הבאת נשמה לעם קדוש.

תחשבי על זה.

אז את לא מספיקה ללכת לשיעורים ולא מספיקה לקרא את כל התהלים שקראת קודם ואולי אף אין לך את הכוונות שהיו פעם בתפילה... גם אם תמשיכי את הרשימה, אל תשכחי מה נמצא על הצד השני של המאזניים - דברים שאין להם שיעור.

לא סתם אישה פתורה ממצוות שהזמן גרמה.

אמהות כשלעצמה מעלה אותך רוחנית. עצם העשיה האמהית מעלה. הרי רוחניות זה קודם כל נתינה. ואין נתינה גדולה מזו של אמהות.

גם "רחם" מלשון - "רחמים".

כל הכבוד לך שאת דואגת לא ליפול, אך אינך נופלת. כל ילד נוסף רק מעלה אותך מעלה-מעלה.

כתיבה וחתימה טובה לך ושתרווי נחת מהצדיקים הקטנים שלך.

כשאת אמא, כל כיוון של עבודת ה' שלך נמצא מתחת לאף, אצלך. לא צריך ללכת רחוק.

כל התמודדות, כל התגברות על כעס, כל חיוך במקום עצבים, כל דבר נחמד מעבר לשגרת היומיום שאת עושה איתם-

זה לא תמיד פשוט. וזה כמעט תמיד עבודה מצידך.

עבודת המידות, תיקון הנפש- עבודת ה'.

בכלל, צריך להאמין שבכל מקון שה' שם אותנו, שם אנחנו צריכים לעבוד. אז כשה' שם אותך במקום הזה (שהוא נהדר בפני עצמו..), אז זה מקום העבודה.

 

לדעתי,

זה ל אהתפקיד שלנו להתפלל !

כשאת מחפשת מטפלת לילד שלך, האם את מחפשת מטפלת שמתפללת כל הזמן, או קוראת תהילים וכו'.

כך הקב"ה רוצה מטפלת לילדים שלו (שנולדו לכם) שתטפל בילדים ולא שתתפלל.

כמו שלא מטריד אותך כשהמאבטח של ביה"ס לא הגיע, ואת לא מיוסרת מכך שאת לא ממלאת את מקומו. כי ברור לך שזה לא התפקיד שלך.

כך צריך להיות ברור לנו שהתפקיד שלנו זה לטפל בילדים, להקשיב להם, לשחק איתם. זו המצוה שלנו !!

והעסוק במצוה, פטור מהמצוה.

מקוה שהועלתי.

אותו ומתגעגעות אליו, ושיש לו נחת רוח מזה!

אם יש זמן לזה, יש זמן גם להתפלל או לומר פרק תהילים.הכל בראש ובסדרי עדיפויות!

שלא נשלה את עצמינו שאין לנו זמן לכלום! בד"כ לאמא ממוצעת יש לפחות כמה דקות פנויות כל יום, ואנחנו יכולות לבחור אם לדבר בפורומים או עם ה', זה רק ענין של בחירה.

אולי לא 3 ביום במניין,

אבל דיבור עם ה' זו אחת מהעבודות החשובות ביותר שלנו בעולם הזה..

 

ואפשר כמובן גם תוך כדי,

אבל להגיד שזה לא התפקיד שלנו נראה לי קצת מוגזם... 

בהריון ראשון בדרך כלל מרגישים תנועות יותר מאוחר וגם עם שיליה קדמית מרגישים יותר מאוחר. מעקב תנועות מתחיל משבוע 25-28.

התקפי בכי זו תופעה מוכרת בהריון. קצת סבלנות ולידע את הבעל שזה עובר אח"כ.

בסד

ליולדות בביקור חולים- נשים זה בניין נפרד
בשערי צדק יש אזהרה לכהנים במידה ויש מת

בדיוק מהסיבה הזאת. שאין בעיה לכהנים.

למרות שאמרו לנו שבזמן הלידה עצמה יש היתר שיכנס איתך, גם אם יש אזהרה לכהנים,במידה ואני ממש צריכה אותו.

אבל אם אח"כ הוא יצא לרגע, ושיחזור תהיה אזהרה זה די יבאס (את שנינו)

ואומרים שביקור חולים זה מקום טוב. אתם יכולים ללכת לשם לסיור ולראות..

בעלה יצא לרגע, וכשחזר לא יכל להכנס - כי היה איזה תינוק שנפטר בבנין של היולדות...

 

אפשר לתכנן ולתכנן, אבל בסוף הכל משמים...

זה בית חולים נפרד לגמרי. רק יולדות והריון בסיכון.

 

ולכן, אין סיבה שתהיה בעיה לכהנים..

 

תודה רבה לכן.

בעז"ה אני מקווה שאספיק ללכת ולראות.

אתן יודעות אם צריך לתאם או שאפשר להגיע מתי שנוח לי?

תתקשרי אליהם באותו בוקר לברר אם בטוח יש סיור ובאיזה שעה..

מעניין מה יצא הפעם, לפי התאריך זה מה שאני רוצה ולפי התאריך של האולטרסאונד זה המין השני.....

הסינים לא משתמשים בלוח שנה כזה, יש להם לוח שנה משלהם.

66% טעות.

הבאסה היחידה שהייתי צריכה לוח שנה כדי לדעת את התאריך הלועזי של המקווה. אני זוכרת רק תאריכים עבריים...

מה זה מראה שהיא היתה נס משמים? (כמו דינה שהיתה זכר ונתהפכה במעי לאה?)

 

או שזה פשוט קשקוש??

אמרו בת, ויצא בן אבל מהזה בן..גבר בן שלושים, אינסטלטור, קטן לידו....

אבל בה צריך לקחת בחשבון תאריך לידה מדוייק של 2 ההורים ואז ברוב המקרים יוצא נכון 

הסינים רוצים בנים, זה לא בדיוק מעיד על נכונות הטבלה.

 

כן, אני יודעת שייבשתי, אני לא אוהבת את השטויות האלה, בלשון המעטה. (במיוחד שזה עוד סיני...)

איך הם מסבירים את זה?