פורום הריון ולידה (עמוד 5057)

אין עליה!!!!!!

מקבלות במרכז לבריאות האישה במסל"ש,

אולי בעוד מקומות.

יש בעיה בג'קוזי בהריון?

למרות שגם אני יצאתי עם בעלי לצימר בשבוע שלך בערך, והייתי בגקוזי, וב"ה נולד בן בריא עם היריון רגיל, אבל לא הייתי לוקחת את הסיכון שוב...

 

הבנתי שלא כדאי להפעיל את את הגקוזי (אלא שיהיה כמו אמבטיה) ומותר להיות במים החמים רק זמן מסוים

אנחנו רוצים לצאת לחופש יומיים בצפון.

 

מכיוון שאני אהיה בשבוע 28 הכיוון הוא מסלולים קלים וסיורים בכל מיני מקומות. 

 

ומכיוון שאנחנו לא טליינים גדולים, ובהריון ראשון בלי נסיון-

אנחנו מחפשים המלצות לדברים בסגנון הזה...וגם לצימר... 

 

אז הכיוון די ברור לנו. צריך רק לדעת לאן בדיוק ללכת...

הייתם במקום נחמד? נשמח שתשתפו אותנו... 

 

וגם- נשמח לשמוע תובנות שלכן...

והאם יש דברים שאסור לאישה בהריון לעשות ?

(ג'קוזי מותר?)

 

בקיצור,

כל הידע שיכול לעזור לחופשה שלנו להיות נחמדה יותר... 

 

איזה כיף שאתן פה! 

שנה שעברה שאלתי את הרופאה שלי והיא אמרה שיש בעיה של זיהומים וכו' אבל כשהיא קלטה שזה לא ג'קוזי עם אנשים זרים ובחוץ, ומים נקיים... היא אמרה שאין בעיה רק לא שהמים לא יהיו חמים מידי, וברוך ה' התינוקת בריאה ושלימה...

אני רוצה עוד קצת המלצות... אפשר?   IמתחנןI

כנראה שנלך לאזור בית שאן...

מכירות כל מיני דברים באזור?

 

וגם אם מישהי יודעת משהו אחר על ג'קוזי...

באזור הירדנית. למשל... יש רעיונות?

גם אני וגם בעלי נישא ילד.

אני בפנים, ובעלי על הגב... 

 

ג'קוזי שמעתי שאם הוא נקי מאוד, בצימר פרטי, והמים לא מאוד חמים- אפשר. אבל לא יותר מדי זמן.

אולי כן כדאי לשאול רופא לפני כדי להיות רגועה שם במים, ולא לחוצה כל הזמן שמא את עושה טעות. כך וודאי לא תיהני.

 

 

אם זכור לי נכון זה לא רחוק מהר הגלבוע. וזה מסלול במים לא גבוהים מדי.

אפשר להגיע גם לבריכות השכוי מצומת עין זיתים- מול החניון של קדיתא יש גם בדרך מעיין וההליכה מישורית לחלוטין- גם בגיל 60 תוכלי ללכת שם

 

 

יש גם את נחל גוש חלב שזה אמנם מסלול לא מאוד קצר אבל ממש קל להליכה- ואם תעשו הפסקות זה יכל להיות ממש מעולה

 

ויש כמובן את הירדן....במיוחד ממליצה על הירדן ההררי- יש שם פשוט אגם גדול  וכיף לשחות שם ואפשר למצוא פינות שקטות.,אפשר להגיע עם הרכב ולהכנס למים בקלות ( לא נראה לי שיש בעיה בהריון כל עוד את שוחה בעדינות נכון? איני מנוסה עדיין..)

 

לא מכירה את אזור בית שאן...אז זה מה שיודעת....

 

 

אבל אז עלינו לאזור הכנרת לשאר הנופש,

אז לא יודעת לעזור לך...

לא נראה לי שכדאי לקחת ויטמינים סתם (גם לא בטיפות) בלי הוראה של רופא...

תעשי בדיקות דם לויטמין D ותראי אם את באמת צריכה....

אמרו לי שלא עושים לזה ב. דם..

הקטנים נחשפים לשמש כך שאין להם צורך ליטול כתוסף.

ולמבוגרים כדאי, בגלל חשיבות הויטמין

ואת יכולה להזמין תור עכשיו לדעתי, במיוחד אם זה רופא שעובד עם כמה קופות חולים. הקופה משנה לעניין ההפניה והתשלום.
פשוט תתייחסי לזה כאילו את כבר בקופה השנייה, ואם ישאלו תסבירי.

אני משערת שאולי בבדיקות שכלולות בסל הבריאות לכולן זה היה יותר פשוט, אבל מה שאמור לי בכללית (ושאלתי כמה פעמים), הוא שעד שהביטוח המושלם לא נכנס לתוקף, לא ניתן לקבוע תור (ורק עם מושלם אפשר לעשות מורחבת ולא בסיסית, כך הבנתי).

תודה בכל אופן..

המרפאה שלו במרכז מאיר? השם של המרפאה זה משהו עם ג?

הוא אדם דתי, והייתי ממש מרוצה, הוא נחמד ואדיב.

חן ושוקרון טובים.
שניהם עובדים גם עם מכבי

מה עם שר"פ הדסה הר הצופים? ועם שערי צדק?

איך יודעים על איזה רופא נופלים? יש שם רופאים טובים או שעדיף לקבוע למקום שאני יודעת בוודאות מי הרופא שיעשה את הבדיקה?

אני פשוט מפחדת שלא יהיו שום תורים פנויים אצל הרופאים הטובים והמומלצים..

אני קבעתי בהתחלה ליד הבית אצל רופא ואז בעלי אמר שצריך ממש להשתדל למצוא רופאה.

תתפלאי-אבל כמעט ואין!

כשהתקשרתי להדסה היה להם בדיוק ביום שקבעתי לרופא, אז עשיתי מאמץ ונסעתי לירושלים.

הייתי מאד מרוצה מהרופאה, המינוס הקטן-חיכיתי קצת הרבה בתור.

אבל היא הייתה עם הרבה סבלנות והתלהבה ממה שהיא ראתה, זה היה ממש נחמד...

קראו לרופאה ד"ר דאום חגית

בהצלחה!

בס"ד

ד"ר קלוד שוקרון נמצא קצת בחור בירושלים- אבל שווה את ההשקעה בטירוף!!! עשיתי אצלו שקיפות עורפית והייתי ממש מרוצה!!

את הסקירה המוקדמת עשיתי בבי"ח מאיר- כי לשם היה תור והייתי באיזור.. כנראה שנפלתי על רופא קצת לא סימפטי.. הוא ממש הכאיב לי בבדיקה וממש התאמצתי לא לבכות (כמובן שבשניה שיצאתי ממנו- בכיתי.. הכל כאב לי בגללו...)

וכשהגיע הזמן לעשות את הסקירה המאוחרת- לא היה אכפת לי מכלום- ידעתי שאני עושה רק אצלו!!!

הוא ממש רגוע ונעים- הוא הסביר לי בדיוק על כל דבר שרואים- ועודד כל הזמן ואמר כמה שהכל בסדר וקיצור, היה חוויה מתקנת לזוועה שעברתי..

מהניסיון המר שחוויתי- אני מניחה שאי אפשר לדעת על איזה רופא תיפלי בבית חולים- אז לא הייתי ממליצה..

אבל כמובן שיש גם שם רופאים טובים- אז אם רק שם מסתדר לך- אולי שווה...

אגב- אני לא יודעת אם זה מוסרי.. אבל אולי תבקשי מחברה בכללית שתקבע שם תור על שמה- וכשתעברי לכללית- היא תבטל את התור ובמקרה יתפנה תור במיוחד בשבילך=]=]..

אני מקווה שבאמת ישאר לי תור פנוי אצל אחד הרופאים הטובים..

הרעיון לבקש מחברה כבר לא כל כך רלוונטי כי מחר אני כבר אוכל לקבוע תור, בעז"ה..

 

ד"א, מה השבוע הכי מאוחר שעדיין אפשר לעשות בו את הסקירה?

אולי אם אני אהיה מוכנה לקבוע תור יותר מאוחר, יהיו יותר תורים פנויים..

המידע שלי הוא מזה שעבדתי איתם בב"יח שערי צדק באולטרה סאונד נשים.

ד"ר אורי חן מעולה! הוא מקבל בכמה מקומות רק שקשה למצוא תורים קרוב למתי שאת צריכה.

בבי"ח שערי צדק יש כמה רופאים -( ד"א תמר שלם וד"ר אייל מזעקי  ואולי כבר עוד כמה )- כולם טובים - גם פה קשה למצוא תורים.

ד"ר בולדס מצויין.

צ'חנוביץ' איליה - מכירה פחות אבל שמעתי שהוא טוב.

 

ולשאלתך - לפי דעתי את צריכה לקבוע תור לרופא נשים שיתן לך הפנייה ורופא משפחה לא יכול, הם מעדיפים לא להתערב אחד לשני. - מניסיוני.

מה שבוע ההריון הכי מאוחר שעדיין אפשר לעשות בו את הסקירה?

שאני אדע עד איזה תאריך עדיין אפשרי לקבוע..

אבל אם ממש אין ברירה, יכול להיות שאפשר גם אחרי.

שבוע 24 זה אומר שבוע 23+ (עד 23+7 בו מסתיימים 24 שבועות להריון)?

או שזה אומר 24+ (עד 24+6, כל עוד זה עוד לא 25 שבועות שלמים)?

 

הבנתי שיש גישות לכאן ולכאן, אבל לגבי הסקירה המאוחרת- האם אני יכולה לקבוע גם בשבוע של 24+?

 

ותודה על כל העזרה..

מה תאריך וסת אחרון והן מחשבות בעצמן לפי הגלגל הזה באיזה שבוע את והן כבר יודעות את טווח השבועות בהם את יכולה לבצע את הבדיקה, לא הכל נופל עלייך...

החוסר רגישות שלו זה משהו.

אצל ד"ר שוקרון!

ב"ה!

וממש תודה לכל מי שהגיבה והמליצה..

לא יודעת כשאת שואלת למה את מצפה.

הוא היה ענייני ואדיב. 

כשנכנסנו ביקשתי דבר ראשון לא לדעת את מין העובר ואם יש בעיה.

הוא כיבד את זה.

הבדיקה התארכה והוא ביקש שנלך לאכול מתוק ובינתיים יקבל זוג אחר. חזרנו אליו והוא המשיך בסבלנות ובענייניות. אנחנו התבדחנו והוא שמע. האמת שהוא מיהר הביתה. היינו האחרונים וכשיצאנו הוא דילג במדרגות לחניה. אבל ביחס לכך שמיהר ועבר את הזמן - באמת היה בסדר גמור. סבלנות וסובלנות להומור ול"קריזות" שלנו. שיתוף פעולה עדין ובגבולות.

אחרי שיצאנו בעלי חזר לחדר לבד להסתודד איתו בעניין מין העובר. לטינסקי יצא ונעל את החדר בפנים חתומות ולא הסגיר את הסודות...

מה תלמדי עליו מהסיפור הזה?

האם הועלתי?

מה בעצם עושים בסקירה מאוחרת? מה הסיבה להתארכות שהייתה לך?

שציפו. היה קשה לו לאבחן את המין- אבל אותי זה לא עניין. לולי בעלי - הייתי מסתפקת בחלק הראשון והולכת הביתה בלי לחזור.

הוא שלח לאכול מתוק כדי שתזוז.

לא הייתי בסקירה מוקדמת - כך שאין לי מה להשוות.

במאוחרת סרקו מערכת מערכת.

גפיים - גודל או משהו כזה ויחס בין הפרקים. אצבעות כמה יש ואיך היחס.

איברים פנימיים.

כלי דם בחבל הטבור.

וככה הלאה.

התרגשתי לראות מראה ברור יותר משאר האולטרסאונדים. זה ממשי פתאום...

(לטינסקי אמר לנו להגיד שלום לעובר? אולי.)

 

אהבתי את הקוליות של העובר שעושה מה שבא לו ולא מתחנחן לרופא...

תוספת לסקירת מערכות:

הבנתי שבהיריון ראשון - אפשר להרגיש תזוזות של העובר משבוע 20 בערך.

היריון שני ומעלה - אפשר להרגיש מוקדם יותר...

 

כנראה שהרגשת אותו

תהני!! (מקווה להצטרף בקרוב בעז"ה )

 

בשורות טובות!

זה היה בהחלט מרגש וכיף!

ויש מצב שהרגשתי אפילו לפני אבל חשבתי שזה סתם מערכת העיכול וכדומה... 

 

תהני!

עד שאני קולטת שזה כבר לא הגיוני!!

יווו איך אני מתרגשת!!

יש תדירות מסויימת שאני אמורה להרגיש?

אאל"ט משבוע 24 אפשר לעשות מעקב הריון ואז אמורים להתחיל להכיר את העובר ולראות את הכללים שלו בבעיטות...

אחות ליווי הריון אמרה לי להשתדל לשים לב שאני מרגישה כל יום...

בשבועות מתקדמים יותר כבר צריך לעשות מעקב של 3 פעמים ביום...

 

אם את לא מרגישה, תאכלי משו מתוק ותשכבי על צד שמאל...

 

מקווה שאני לא מטעה...

גם מוקדם.. בהריון הראשון בשבוע 18 הרגשתי אבל לא הייתי בטוחה כי זה הריון ראשון וכו', ועכשיו אני בסוף 17 ורק חיכיתי להרגיש את הפירפורים האלה של ההתחלה שוב וזה הגיע!!! ב"ה!!

 

(אבל מעקב תנועות מתחיל משבוע 24, ככה שאל תהיי לחוצה אם את לא מרגישה כמה פעמים ביום וכו'..)

לזה את מתכוונת?

אחות מעקב מילאה פרטים וגם הרופאה. את זה מסרתי בלידה.

עכשיו אני במקום אחר והרופאה הוציאה תדפיס מהמחשב.

כנראה שבכל מקום עובדים אחרת.

יש חוברת לדתיות  ואחרת לחילוניות.

זה משמעותי בצניעות ובשאלת רב. יש בדיקות שסימנו בכוכבית שיש שאלה על זה.

אני בעצמי עכשיו מנסה להשיג כזה. כי איפה שאני עכשיו לא שמעו על זה בכלל.

אם מישהי יודעת.

כמו שיש מלא אפליקציות מעקב הריון.

אז שיהיה לי כזה במחשב.

אני לא אוהבת להסתבך עם מאל דפים לכן אני מעדיפה שזה יהיה מרוכז במחשב, זה גם יהיה זמין לי יותר בכל מקום כי יש לי מחשב נייד

בסד

לשתות לימונים, מחיצות רימון, ילקוט רועים
הממותע הוא בין 6-8 שבועות עם סטיות כמובן

בסד

מעולם לא ניסיתי
אבל קונים בבית מרקחת

אומרים שמסטיק תמני גם טוב

אבל גם יכול להיות שתקבלי פעם אחת ואח"כ יהיה שקט לתקופה ארוכה.

גם זה קורה..

ומאז השפיע כל פעם לתקופה משתנה....

אבל אני אחרי 4 לידות ב"ה בכולן!!! הנקתי מלא!! וקבלתי מחזור כמו שעון!!

ברביע היו קצת יותר רווחים.

עשיתי ברורים על זה כי הייתי מיואשת אמרו שאין מה לעשות זה משתנה מאישה לאישה ומלידה ללידה.

ימים)

לא ניקיון נוסף של הגוף? כי אז יש לך תקווה ...

קחי את ההכי מאוחר..

ממש נחמד השאלון.

בהצלחה!

שעות הצירים, שלב לטנטי, שלב פעיל, שלב מעבר, לחיצות, יציאת השליה

 

 

אני לומדת תמיכת לידה ומדריכת הכנה ללידה

בהצלחה!

אבל רק על החלק שלי,

 

ורוב סיכוייים מבחינה סטטיסטית שהדם שנשמר לא יעזור לאותו תינוק שנולד, כי זה מחזיק 'רק' 20 שנה,

לדעתי כדאי שיקחו דם טבורי ושיישמר במאגר הציבורי - ככה יש סיכוי שזה יועיל למישהו.

אם חס ושלום תזדקקו לזה - סביר להניח שיוכלו למצוא את הדם שלכם (תבדקי את זה)

וגם - יש היום הרבה שיטות נוספות לטפל בסרטן - תלוי איזה סוג זה, ככה שנראה לי שלא תמיד דם טבורי עוזר

שלום לך!

יש לי עגלת פליקו סוויט של פג,
ואנחנו מאד מרוצים ממנה.

פג ידועה כחברה חזקה, שמחזיקה לאורך שנים.

העגלה שלנו היא מדגם של 2011.

המחיר שלה הוא כ1000 ש"ח פחות מהעגלה אליה הפנית,

כיוון שאין ריפוד חיצוני לאמבטיה (נבטה) של העגלה,

כלומר האמבטיה מבחוץ היא פלסטיק. ולא מחופה גם בבד.

ועוד כל מיני שכלולים קטנים, שלדעתי לא שווים את ה1000 ש"ח הפרש,

תבקשי בחנויות שיראו לך הבדלים.

העגלה הזאת היא כמו טנק מבחינת החוזק, אנחנו צחקנו שהיא 4X4

אבל אם את גרה בעיר, אולי כדאי לך לברר על בייבי ג'וגר..

שמתקפלת בקלות יותר.

בהצלחה!

http://www.pupikbaby.co.il/gallery_image.asp?PageNum=&return_parent=337&gallery_id=352

אנחנו מתלבטים עליה, יש למישו?

סליחה על הניצלוש, היה נראה לי חבל לפתוח בשביל זה עוד שירשור

מי שמכירה, נשמח לשמוע

מאוד מרוצה
עלה לי 1290 ש"ח בבייבי מישל.

העגלה הזאת היא יותר חדישה מכל העגלות שלהם.

מצד אחד נראה שהגלגלים החזקים הם יתרון,

מצד שני היא יותר רחבה, ופחות קומפקטית.

אם אתם גבוהים תבדקו אם אפשר להעלות את הידית, ואם זה נוח לכם.

 

לי יש את הP3, ואני מאוד מרוצה, וגם הילד.

הדגם הזה הוא חדש, לא בטוח שתמצאי אנשים שהתנסו כבר איתה

 

ובכל מקרה כדאי לשאול את המוכר

הכי קטנה שיש.

את יכולה לשים לה בתוך גם טחינה גולמית יש בזה ברזל.

בהצלחה

א. חבל לקנות גרבר. זה יקר וממילא רוב הערך התזונתי של הפירות נעלם זה מכבר. הכי פשוט זה כמו שכתבו, לגרד בחורים הקטנים של הפומפיה.

 

ב. העצירות היא אולי בגלל הברזל ואולי בגלל תוספת מוצקים. ממליצה לך למעוך לה תמר לתוך הפרי פעם ביום וגם לתת לה לשתות מים, זה בטח יקל על העצירות. ואם יש ממש עצירות קשה- תבשלי לה שזיפים מיובשים ותטחני בבלנדר ידני יחד עם המים. תני לה לאכול מזה כמה כפות וזה ישחרר לה די מהר.

 

ג. אישית, אני אף פעם לא נותנת ברזל. טחינה, סלק מבושל, עדשים מבושלים מעוכים או טחונים. זה ממש בסדר מבחינת ברזל.

 

ד. דבר אחרון- הכי חשוב זה שלילדה תהיה חוייה חיובית של אכילה. אם את לחוצה וטרודה מזה, אולי תניחי לזה למשך שבוע שבועיים וכשתהיי יותר מוכנה לזה, תנסי שוב. לחץ ותסכול מצידך לא יעזרו לה להבין שאוכל זה כיף וטוב...

גם את צריכה להנות מהחוויה של הכנת והגשת האוכל.

הברזל מידי יום?

 

הברזל עושה לה לא טוב..אני בטוחה.

 

מה זה בחורים הקטנים של פומפיה?

יש חלק גס ויש חלק דק ומתחתיו יש ריבוע קטן קטן של חורים פיצים- בריבוע?

במעון שלנו טוחנים בננה ותפוח ומוסיפים קווקאר עם טיפה מים. 

זה עוזר לזה להיות סמיך.

ויש לזה גם ערך תזונתי... 

 

בהצלחה!

אמא לעסה קודם קצת. מומין,מתאים לך להגעל מזה 

זה ממש מקשר בין האמא לתינוק. וגם אנחנו בתור אחים עשינו ככה לקטנים,לא הכרתי משהו אחר בכלל!

אבל אני חייבת לציין שזה מתוק.

או לבשל ולמעוך אבל אז מאבדים את הערכים התזונתיים שלו. כל עוד את מניקה אין סיבה שייגמר החלב.

לא מאמינה שהברזל עושה לה עצירות אלא המוצקים,למה הכוונה עצירות? שפחות עושה מבעבר או יציאות קשות? אם זו הפחתה בתדירות זה טבעי,גם מבוגרים לא עושים אלף פעמים ביום כמו תינוקות בשבועות הראשונים,ככה ככל שהם גדלים זה מתייצב על מספר אחר. אם זה בגלל המוצקים,ככה זה.

שום דבר לא חייבים אבל כדאי לגוון לה ולהרגיל אותה לפירות.אל תרגישי רע ואל תסתבכי,תמעכי בננה במזלג,תפוח בפומפייה,זה שיא הטעים,אני כמעט מחסלת להם את זה אפילו שזה בשבילם בעצם... זה לוקח כמה דקות וטרי וביתי,ואפשר לשמור במקרר מה שלא סיימה.בהצלחה וב נ ח ת !!!

איך?

כל עוד אני מניקה זה אומר גם אם אחה"צ אני נותנת מוצקים- עדיין בשעה הזו הגיוני שיש לי חלב?

זה בסדר לשחק עם זה ככה?(שלא מניקים בשעות קבועות)

 

בקשר לעצירות כוונתי ממש ליציאות קשות שהיא סובלת מהן.

 

אני פחדתי שאם לא אתן פירות יהיו לה חסרים תזונתיים..אבל תכלס, גם אדם גדול לא אוכל כל יום מנת ירקות טחונים בעשר ומנת פירות בארבע..

 

ומהע בשר? חיוני עכשיו? או שאפשר לחכות קצת?

 

תודה רבה!

 

ורגועות. בבשר יש ברזל.כדאי.וגם מוצקים יקלו עלייך עם ההנקה,אם זה מקשה עלייך. לדעתי חשוב להרגיל אותה ולחשוף אותה לאט ובנחת לכל הדברים שמותר בגיל הזה,אסור דבש לפני גיל שנה ומוצרי חלב וחלב לפני 9 חודשים. אבל ממש בנחת וכל פעם קצת כדי לא לגרום לעצירות.עגבניות ושזיפים זה טוב ליציאות רכות.

הזה ומה אסור.

מזל טוב על המחזור! זה אומר שהמערכת הנשית שלך מתפקדת ב"ה! שלא יהיו כאבים, ותראי בזה סימן להתחדשות הגוף ולאימהות עתידית בע"ה.

 

לגבי אימך- אולי שיחה פתוחה בה תביעי את כאבך על כך שאתן לא בקשר כמו שהיית רוצה? ותספרי לה כמובן שקיבלת...

גם אצלי זה ככה. (חוץ מהקטע שקיבלתי מחזור מוקדם יותר)

מציעה- תעשי את השיחה הזאת אַת, היום, מחר, בקרוב,

מאשר ש"תאכלי את הלב" במשך שנים אחר כך..

מה שקשה- זה ליזום, להתחיל, ברגע שתשתפי אותה- היא תזרום איתך, אני בטוחה.

כנראה שגם לה קשה לעשות את זה.

 

וגם אצלי אמא שלי מדריכת כלות ויועצת של הרבה זוגות, והקשר נתקע....

יש אימהות שקצת חיות בדור הקודם, שהיה סגור יותר או שדווקא עם הבת שלהן-הכי קרובה אליהן, קשה להן.

וזה יכול להיות מאוד קשה- ולא בריא.

תזמי, תפתחי הכל... (גם נושאים של הסרת שיער וכאלו..) זה יהיה שווה את זה...

 

ואפילו, אולי תתחילי במכתב?

 

קשר טוב עם אמא שלי, אבל בנושאים מסויימים פשוט לא. ואמא שלי אחת שהרבה באים להתייעץ איתה, אני מרגישה שאנחנו לא באותו ראש בדברים מסוימים אז אני משתפת אנשים אחרים.

כן, הרבה יותר קל לפעמים לשתף אנשים רחוקים מאשר קרובים.

אני חושבת שאת מתארת תופעה שקיימת אצל כמה וכמה

לדעתי בנושא של מחזור מאוד חשוב לשתףאת אמא, תעשי מאמץ אפילו שזה קשה (או לבקש מהמחנכת\אחרת שתגיד לאמא שתפנה אלייך). אמא יכולה לעזור בזה הרבה יותר ממה שאת חושבת - אפילו סתם לתכנן טיול משפחתי בזמן שיסתדר לך עם המחזור, או להגן עלייך כשאת לא הולכת לבריכה ואת מתפדחת להסביר.

אמא שלך בטוח אשה חכמה, חבל להפסיד את העזרה שלה!!!!

גם אצלי זה היה ככה- 

אמא שלי לא פתוחה ואף פעם לא תיזום שיחה בנושא.

והיה לי משהו שממש הטריד אותי ולא היה לי עם מי להתייעץ (בנושאים האלה לא שייך להתייעץ עם חברות)

בסופו של דבר, בכיתה י"ב (!) אחרי הרבה מאד שנים ש"אכלתי את הלב" ולא ידעתי מה לעשות,

החלטתי שאני חייבת לתפוס אומץ ולפתוח. בפעמים הראשונות זה היה קשה- חשבתי עשר פעמים לפני כל מילה (והיה גם קשה למצוא עיתוי מתאים),

אבל אחר כך זה ממש זרם, ויכלתי לדבר על כל הנושאים.

זה ממש היה ברכה- כי לפני החתונה היו לי הרבה התלבטויות וחששות ורק כך היה לי עם מי להתייעץ.

אני מתכוונת: אם נעלבת ממישהי בכיתה, תספרי לה? אם התרגשת ממשהו שלמדת,תשתפי אותה?אם כתבת שיר, תראי לה?

ממש יהיה לי קשה ליישם את מה שכולן אמרו פה... יהיה לי ממש קשה לפתוח איתה את הנושא הזה...

ואני ממש לא משתפת אותה בחוויות שאני עוברת, אני ממש לא בקשר טוב איתה לצערי הרב.

אני לא אבוא ואראה לה שיר שכתבתי או שאספר לה על דבר שחוויתי. הקשר שלנו הוא מאד טכני ומאד בקטע של חייבים ולא קשר אמיתי. אולי בגלל קשה לי לדבר איתה על זה? דיי! אני לא רוצה שקשר שלי עם אמא שלי יסתכם בקטע של מחויבות. אני רואה איך ההתנהלות של אמהות אחרות עם הבנות שלהן ואני ממש מקנאה בהן!!

קודם כל לא להילחץ ולחשוב שבין רגע אחד אפשר לשנות הכל ולהיות הכי פתוחה בעולם.
זה גם עניין של אופי,שלך, שלה.
לדעתי זה משהו שילך ויפתח הקשר ביניכם, בעיקר כי את רוצה ממש,כל פעם קצת יותר.
לדוגמא את יכולה לספר לה משהו קטן תוך כדי שהיא עסוקה במשהו , נגיד כשהיא מבשלת או תולה כביסה ,אז את בדיוק יושבת ליד ואומרת נגיד ווי היום היה לי מבחן מקווה שהצלחתי בו, תתחילי מדברים קטנים ופעוטים כביכול,עג שלאט לאט תוכלי לספר לה ואפילו לשבת איתה על כוס נס או משהו כזה.
לגבי המחזור כדאי לספר לאמא,תאמרי תוך כדי שהיא עושה משהו אפילו"אמא איפה יש תחבושות היום קיבלתי" או אני הולכת לקנות תחבושות וכו'"
בהתחלה זה יהיה קשה אפילו שזה לא ממש לשבת ביחד ולדבר, אני בטוחה שבהמשך זה ישתפר פלאות.
אני יספר לך על עצמי שכשהייתי בגילך בערך לא ממש היו לי שיחות עם אמא שלי בדברים אישיים, בהמשך כבר שיתפתי אותה בדברים קטנים וברמזים כדי שהיא תתעניין ואז אני יספר לה.. לאט לאט הפכנו להיות ממש חברות והיום אנחנו ממש יושבות ביחד ומדברות כמעט על הכל. לרוב עניינים אינטימיים מידיי אני לא אשתף אותה,אבל בשביל זה יש חברות, אחיות וכו'
הכי חשוב אל תילחצי מזה, זה יסתדר וגם בנוסף מציעה לך להתפלל על זה,כי לפעמים כשמבקשים משהו ומדמיינים מה באמת רוצים שיקרה זה עוזר לנו באיזשהו מקום ליישם את זה.השתדלות ותפילה זה תמיד טוב.ובעזרת השם אני בטוחה שתצליחי בזה.
בהצלחה

אני שאלתי, והאמת היא שניחשתי שזו תהיה התשובה שלך. אני הולכת לכתוב לך דבר די שונה מהדברים האחרים שנאמרו כאן, ואולי אני לא צודקת ועדיף להסתכל על הדברים אחרת, אבל... רק על עצמי לספר ידעתי. אני מספרת על הגישה שלי. אני מאוד, מאוד, מ-א-ו-ד מזדהה איתך. זוכרת היטב את הכאב הזה כשראיתי כמה שהחברות שלי קרובות לאימהות שלהן, ואני ממש לא קשורה אליה ולא רוצה לשתף אותה בשום דבר. היום כמבוגרת אני חושבת שזו לא מציאות נורמלית וגם לא עניין של אופי, אלא זו מצוקה שהתפתחה והיו לה סיבות. היום אני מנתחת, ורואה (גם על הילדים שלי) כמה שילדים קטנים הם נלהבים לספר ולשתף מיוזמתם, כממה שהם פתוחים, והפתיחוּת הזאת תישאר שם אם לא נכבה להם אותה בטעות. אמא שלי – ואני כותבת את זה מתוך חמלה, כי המשאבים הרגשיים שלה עצמה היו דלים מאוד – כיבתה לי אותה לגמרי, כשלגלגה על דברים שסיפרתי לה, ממש בילדות הרכה. אני מבינה היום שהרצון הנואש שלי להגן על עצמי מפגיעה וכאב הוביל אותי לבנות חומה ביני לבינה, לא לשתף במה שעלול להוביל לפגיעה בי. (לגלוג זו לא הדרך היחידה לכבות פתיחות של ילד, אני רק משתפת במה שהוביל לכך אצלי.) האם נראה לך שגם אצלך זה מנגנון הגנה כזה, משהו שאימצת לך ובעצם שומר עלייך? (את ממש לא חייבת לענות לי, אבל כדאי לך לענות לעצמך.) ואם כן – האם את חושבת שאת מסוגלת כרגע להיפרד ממנו? האם נראה לך שאת מסוגלת לעמוד מול הכאב שהמנגנון הזה נועד למנוע ממך? האם נראה לך שאמא שלך ואת מסוגלות להגיע לשינוי, ששיתוף שלה בחייך לא יוביל לעוד פגיעה בך? אם התשובה היא כן, זה נהדר ונפלא ואני מחזקת את ידייך ומפנה אותך לתשובות האחרות שקיבלת פה. אבל לדעתי האישית, אם התשובה היא לא, זה גם בסדר. את לא חייבת. הקרבה ביניכן היא לא משימה שמוטלת על כתפייך הצעירות. אם זה קשה לך – אז לא. חפשי קרבה ופתיחות בכתובות אחרות, כמו שכתבת שיש לך, חברות וכו' ובעזרת ה' בבוא היום גם בעל וילדים. עם אמא היקרה והטובה שלך את יכולה לקיים קשר טוב, אוהב, שהוא לא קרוב במיוחד. לא קשר של שיתוף עמוק אלא של שיחות קלות, של התייעצויות מתכונים, של החלפת דעות על פוליטיקה – כל מה שמתאים לך ואת מרגישה שהוא לא מאיים עלייך.

נכון, זה לאקשר אידיאלי בין אמא לבת, אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי.

מה דעתך?

יותר מהבעיה עצמה.

אז רציתי להרגיע אותך שזה נורמלי לחלוטין!

אין לך מושג כמה חברות שלך מרגישות כמוך... לא כל מה שרואים בחוץ הוא מה שבאמת קורה...

כמובן שיש גם בנות שכן מסתדרות ויש להן קשר מצוין עם האמהות שלהן.

אבל את ממש לא חריגה. זה דבר שקורה להרבה מתבגרות.

אל תלחצי. כנראה את טיפוס רגשי מאוד ואולי גם מופנם. וקשה לך לשתף אנשים קרובים מדי. דווקא בגלל הקירבה מחפשים לפעמים גבולות וזה טבעי.

תזרמי עם החיים. תעשי מה שאת מרגישה שטוב לך. אם את מוצאת סיפוק והקשבה אצל אחרים קחי את מה שהם נותנים לך בשני ידיים.

ובדרך כלל אחרי החתונה הרבה דברים משתנים.

כשתהפכי לאמא בעצמך את תשתני, ובעקבות זה גם הקשר עם אמך מן הסתם יהפוך לקרוב יותר.

אני כותבת את זה מהרבה נסיון. למרות שלא מתחשק לי לפרט...

חזקי ואמצי! 

 

תודה ממש דבר ראשון על התגובות. הן ממש עוזרות לי.

דבר שני, את ממש צודקת! כשקראתי את התגובה שלך אז גיליתי שזה ממש נכון. אמא שלי הרבה פעמים עושה לי את זה...

את נגעת לי בנקודה האמתית וממש תודה! באמת יש לי מין מנגנון הגנה מזה.

אבל.... מה? להמשיך עם כזה קשר? אנחנו משפחה של הרבה(!!) בנות וכולן לא מרגישות כמוני, כולן פתוחות עם אמא שלי ורק אני לא  למה? נגיד, אחיות שלי לא מוכנות לוותר על לידה בלי אמא שלי וימות העולם, אני לא מתארת את אמא שלי איתי בלידה! אין מצב!! אולי זו בעיה שלי? אולי משו בי לא בסדר?? ...

לא בעלי- שיא הנורמאלי.

ששם אפשר לקבל סיוע ועזרה בזה

אני מעולם לא אהבתי לדבר על הנושאים האלה עם אמא שלי.

זה בעיקר בגלל אופי שלי- די סגור. קנאית לפרטיות.

אני היום בהריון שני.

גם היום אני לא פתוחה עם אמא שלי בדברים האלה.

לא אהבתי שאמא שלי יודעת מתי אני מקבלת מחזור. אף פעם גם לא שיתפתי אף אחת אחרת, להיפך, עשיתי שמיניות באויר שאף אחד לא ידע (לא גדלתי בחברה שעודדה סגירות בעניין, ממש לא).

חשבתי שזה יעבור עם החתונה אולי עם ההריון, אולי עם הלידה...

אבל....

זה פשוט עניין של אופי.

דר"א, עם בעלי יחסית היה לי ממש קל להפתח בנושא. לא יודעת איך זה. אבל אני חושבת שאני הייתי פתוחה אותו בנושא ממש דקה אחרי שהתחתנו. נראה לי נפתחתי יותר מהר מאישה ממוצעת (לא ממש יש לי מידע מה הממוצע).

 

בקיצור, זה עניין של אופי.

תני לי לנחש שאת לא שיא הפתוחה בעניין גם עם חברות.

ז"א שאולי מדברים על הנושא אבל בחיים לא תגידי לחברה שעכשיו את במחזור (למעט מקרה חריג).

 

אני גם לא רציתי שאמא שלי "תדאג" לי לפדים או שתגיד לי שהיא קנתה וכד'....

לא רציתי שתשאל אותי אם אני במחזור...

כל עוד יש לך אופי כזה. זה נראה לי בסדר גמור.

 

חוץ מזה, בתקופת ההתבגרות הרבה פעמים יש רצון "להתנתק" מההורים. זו תופעה תקינה וטובה. מי שאצלו זה לא כך זה בעייתי. כל אחד זה מתבטא אצלו בצורה אחרת. אצלי זה התבטא ככה. כל עוד זה לא מפריעה לך אז נראה לי כדאי לזרום.....

 

בקיצור, כל עוד אין בעיות אחרות ביחיסים זה נראה לי שיא הנורמאלי והטבעי לגיל. אם זה לא מפריעה לך לא רואה שום בעיה. אם זה מפריעה לך זה כבר משהו אחר.... (אני לא מדברת על "קצת מפריע").

 

 

תודה! אין לכן מושג כמה שזה מקל עלי לדעת שלא רק לי זה ככה... למי שענתה לי באנונימי - אני ממש ממש מודה לה! באמת שריגשת אותי ועזרת לי!!! וגם ל-44444 ממש חיזקת אותי. באמת באמת מכל הלב תודה.

אבל עוד שאלה קטנה...עכשיו בתור אמא לבנות מתבגרות (או שלא...) איך היחס בינכן כלפי כל העניין הזה? את פתוחה איתן או בעתיד, תיהיה פתוחה איתן? ממה נוצר כזה דבר?- מן ריחוק, חומה בין אמא לילדה שלה? אני ממש דואגת שזה יהיה המצב ביני לבין הבת שלי וזה מלחיץ אותי לחשוב על זה שהבת שלי לא תספר לי על הדברים שהיא עוברת בכללי ובפרט בגיל ההתבגרות. ..

איון לי בנות מתבגרות.

יש לי כמה שנים טובות לחשוב על זה.....

 

ברור לי שיהיה לי קשה עם זה, אבל....

נראה לי שיחסית הרבה יותר קל לאמא להפתח מאשר לבת. לא הייתי במצב של האמא, ככה אני חושבת.

מבחינת האמא, היא הולכת לדבר על נושא שמדברת עליו חופשי עם חברות, רופאים ובטח עם בעלה. כמובן שזה לא קל. אבל משאלות באינטרנט נראה לי שבקושי הוא פחות הפתיחות אלא יותר חשיבה איך לעשות זאת הצורה נכונה. האמא יחסית לבת לא חושפת את עצמה, אלא יותר מספרת על עובדות החיים, לא משהו אישי שלה.

אצל בת מתבגרת זה נושא טעון והיא מרגישה ש"נכנסים" לה לחיים.

לא שלאמא זה יותר קל אבל זה קושי שונה משל הבת.

ברור לי שיהיה לי קשה. יש לי נטייה לדחות שיחות שיש בהם אי- נעימות.

 

אי"ה, שנגיע לגשר נעבור אותו.

מה שדי ברור לי מעכשיו, שכל עוד הבת שלי לא תרצה לשתף אותי יותר מידי בנושא, אני לא אעיק ויעשה את המינימום האפשרי, הטכני שחייבים.

כמו שכתבתי לך, זה נראה לי פשוט דבר טבעי ונורמטיבי ורצון לעצמאות ופרטיות שאם הוא לא מופיע בגיל הזה אז זה בעייתי.

לי אישית, זה לא מפריע יותר מידי, בטח לא אחרי שיצאתי מהבית אחרי י"ב.

אחרי החתונה זה כבר לא הפריע לי לחלוטין.

 

אני אישית רואה את זה כאופי. זה לא חיובי ולא שלילי. בדיוק כמו שאני לא אוהבת ש"נדבקים" אלי פיזית יותר מידי (שונאת נשיקות) ככה אני לא אוהבת שנכנסים לי לפרטיות. כל עוד זה לא מוגזם (בהדגשה) לא רואה בזה בעיה.

אני תמיד פחדתי שהאופי הזה יהווה לי מכשול בדרך לחתונה ובחיים הזוגיים. אבל.....

ב"ה לא רק שזה לא הפריע זה אפילו מוסיף. זה מוסיף לנו המון בגלל ההרגשה שיש כ"כ הרבה דברים שהם רק שלנו ולא משתפים בהם אנשים מבחוץ. כ"כ הרבה דברים שרק בעלי שותף בהם ואנשים אחרים לא.....

דר"א, לא נרשמו ב"ה בעיות מיוחדות בזוגיות שלנו לא בעניין פתיחות בנושאים עדינים וגם לא רתיעה ממגע.

ככה שאת יכולה להרגע בעניין בנושא הזה (אני ממש פחדתי ממנו).

 

בהצלחה.....

 

 

אני כבר נשואה ובקשר טוב עם אמא שלי, אבל יש דברים שלא היה נח לי לדבר עם אמא לפני החתונה. אני מזדהה ממש מילה במילה עם מה שכתבת. אז קודם כל תדעי שזה בסדר גמור וגם הגיוני שהמערכת שלכן מתנהלת ככה. וחוץ מזה, היו פעמים שהתגברתי על המחסום ורב הפעמים רק הרווחתי!  היו פעמים שהיא פתחה את הנושא. אם זרם לי-זרם, אבל לפעמים התפדחתי וזה גם בסדר .

ועוד משהו,

כדאי לזכור שאמא שלך הייתה רוצה להיות שם בשבילך ולפעמים היא עלולה להרגיש פגועה מהדחייה. אז לשים לב לעניין הזה. כיבוד הורים וזה...

 

הרבה בהצלחה,פה באישי!

אני אפנה אליכן בעז"ה באישי.. תודה!!!!!!!!

שמאוד הייתי רוצה להגיד לך, ולא יכולה כאן.

אם כתבת לי ביומיים האחרונים, לא קיבלתי את מה שכתבת, כי איבדתי את הסיסמה לפצקרשת. אשמח אם תכתבי לי לניק החדש.

גם אני לא הייתי פתוחה עם אמא שלי, עד שאחותי גדלה (הייתי בת 18-19 לפחות כשהתחלתי יותר להפתח אליה).

תראי, לאמא שלך זה בטח גם כואב שאתן לא מספיק פתוחות וזה תלוי גם בך!

תהי אמיצה ותפני אליה, תדברי, תשאלי ואל תראי לה שאת מתפדחת! את תראי שבעז"ה גם היא תתחיל יותר להפתח אלייך.

דבר נוסף, אם היא פונה אלייך תראי שאת שמחה בזה ושאת רוצה לדבר איתה, אם תראי לה שאת לא כ"כ מעוניינת אני בספק אם היא תנסה שוב.

בהצלחה!

אני הייתי מדברת עם רבכדי לבדוק שאת לא אוסרת את עצמך סתם.
אגב קצת דם זה כתם אז את יכולה להמעיט בבדיקות וללבוש שחור. בקיצור תתייעצי עם רב.
את
צלי היה דימום כמו מחזור בששה שבועות אחרי לידה ואחרי שבוע נגמר הצלחתי לעשות הפסק וטבלתי, יש מצב שהיו כמה ימים של הכתמות חומות שבהם כן יכולתי לעשות הפסק אבל חוץ מזה היה לי מאוד ברור מתי הזמן לעשות שבעה נקיים ומתי עוד לא. אבל להרבה נשים זה גבול אפור ולא ברור.
וגם אם טבלת וראית טיפה דם זה לא אוסר וגם אל תסתכלי בניגוב!!!! בטח ובטח לא בתקופה כזו. דברי עם רב יש מצב שאתם לא אסורים.
לא בטוחה שהבנתי את כל פרטי המקרה אבל שיהיה בהצלחה.

ככה מצד אחד זה מתיר כתמים ומצד שני את יודעת מה קורה.לא יעזור שחור אם יש ממש דימום.

 

לי אחרי הלידה הרופאה נתנה כדורים לכיווץ הרחם בגלל שהיו לי כל הזמן הפרשות אדומות, וגם היה לי מקרה של פצע שכל הזמן הרב אסר עד שהוא אמר ללכת לבודקת טהרה והיא גילתה את הפצע

שווה להתייעץ ולבדוק!

אחותי היתה הולכת לישון עם משהו שיעביר לה את הבחילה ליד המיטה, ולוקחת דבר ראשון על הבוקר.
טיפ שעזר לי להפוך את ההקאות ליותר נסבלות היה לשתות כוס ענקית של מים לפני הקאה, זה הופך אותה להרבה יותר נסבלת, ברמה בלתי נתפסת.

עוד לפני שאני מספיקה ליטול ידיים בבוקר אני כבר מקיאה את הנשמה.

כן נשמע כמו חומצי ומיצי קיבה..

לפני שאת קמה איזה קרקר או ביילה ? לי זה ממש עזר עם התופעה הזאת

פה לפניי, לשתות כוס מים הופך את זה להרבה פחות מרוכז ומר.

אגב, למרות שב"ה ההקאות הרגילות עברו לי בסוף השליש הראשון, עם ההקאות בוקר האלה נשארתי גם עכשיו, לא באותה תדירות אבל לפחות פעמיים שלוש בשבוע...

זה היה הסיוט שלי- מזדהה איתך!

לי ממש עזר לאכול ביסקוויט אבל לא תמיד הייתי מספיקה...

אני מאמינה שזה מיצי קיבה או משהו כזה..

בעז"ה יעבור לך בקרוב.

זה קורה לך רק בבוקר? אם כן, תתנחמי. לי זה היה קורה גם בלילה ולא הייתי מסוגלת לאכול אח"כ כלום כי הייתי שוב מקיאה,

לפחות בבוקר אפשר לצחצח שיניים, לשתות מים ולאכול משהו קטן... (ככה זה היה אצלי לפחות)

 

יש בתי חולים שמדא נכנסים לאיסוף תרומות.

יש לזה ערך, אני לא יודעת על זה מספיק אז את יכולה לברר אצל אחרים. אבל אני כן אגיד שני דברים.
אותי באו ושאלו ועמותה ששומרת ואמרתי כן למה לא. לא הסבירו לי הרבה.
לאחר מעשה צרמו לי שני דברים.
אחד,חותכים את החבל טבור ממש מיד אחרי הלידה ויש ערך לכך שהתינוק יהיה מחובר לחבל תבור עד שהשיליה יוצאת. גם על זה אני לא יודעת מספיק אז את יכולה לברר. אצלי זה לא היה משנה כי היה לי וואקום אז הוא נלקח מיד לבדיקות.
דבר שני את שוכבת חצי ערומה מלאה בדם, עוד לא ניקו עוד לא תפרו ומגיעה איזה בחורה בת 20 שלא ברור לי בדיוק מה היא עושה בחיים, רופאת נשים על בטוח לא ולוקחת דם. לא אמרו ליאיך לוקחים את הדם הטבורי, אני ל יודעת אם היתי יודעת האם הייתי עושה אחרת.