לא מומלץ בהריון. יש סושי צימחוני.

אויש גמני צריכה לעשות ולא יכולה לחשוב על זה...

שתרגיש קצת כמו בהנקה.
וישמע אותה בתנוחה שהיא יונקת.

בס"ד

 

גם היה סרבן לא קטן של מוצצים

הייתי שמה לו מוצץ והוא היה כאילו מקיא

 

הייתי פשוט משאירה לו את המוצץ בפה עם האצבע שלי כמה דקות טובות מאוד

[גם לקח לנו זמן למצוא את המוצץ שלו- היחיד שהוא מוכן לקחת זה "טוליפס" שיש את זה ברמי לוי]

 

והיום המוצץ והוא חברים טובים

 

אם את מחליטה, להיות עיקבית.

אני מאמינה שזה אפשרי. גם אם קשה..

 

הצלחה רבה!

ממליצה לנסות כמה סוגים שונים, אולי תאהב סוג מסוים...

ושבטוח שהתינוק לא רעב אלא רוצה למצוץ כדי להירגע

אצלי היא לקחה ב"ה מוצץ מהרגע הראשון.

אבל אצל גיסתי היא לא לקחה עד שהיא החליטה שהיא לא מוותרת וכל פעם שהיא הוציאה היא הכניסה לה שוב

זה עבד- היום היא מכורה למוצץ (מה עדיף?)

השניה שלי לא רצתה ובגיל חודש הראתה נטיה למצוץ אצבע- המשכתי, התעקשתי... ניסיתי וצצים שונים בסוף תפס המוצץ הפושט של פעם.

מספר 3- מה לא ניסינו.... לא הלך! בלי מוצץ (הרבה אומץ וקצת אצבע....- שזה בעסה אבלללללל עדיף משו מרגיע מכלום!) וניסינו גם מוצצי סרבנים (כ-50 ש"ח לאחד!!). הוא לא הסתדר בשום פנים עם מוצץ. היום ככל שהוא גדל זה פשוט ברור שזה הילד- הוא לא יכול חפץ כזה בפה...

 

 

האמת שבלי מוצץ גילינו חיים טובים- בלי כל ה- אוי שכחנו, איפה זה נפל.. להתחיל לחפש באמצע הלילה.. שכבר יש לי חשבה בבא בתור- לא להציע מלכתחילה (נראה...)

 

בהצלחה

זה שאין לו צורה אורטודנטית.

וכל הזמן קונים עוד ועוד אז לפחות שיהיה זול וקל להשגה

את הסוג הזה משום מה.

ולאו דווקא בגלל המחיר.

שלי בת חצי שנה ועד עכשיו הסכימה רק לפשוט ועכשיו התחילה למצוץ גם את האורטודנטי (גם מסוג פשוט יחסית).

אני ממש מבינה ומכבדת את מי שלא מעוניין לראות תמונות לא צנועות.

אבל אני דווקא ראיתי ערך גדול בכן לראות תמונות מסויימות. לידה זה דבר נורא חושפני ברמה שממש קשה לדמיין בראש כמה אתה עומד להיות חשוף, ומצאתי שעזר לי לראות ולומר סבבה מה שאני רואה כאן זה בדיוק מה שיראו אצלי, וזה לא כזה נורא, זה אנושי, וגוף האדם. 

וגם ספרים מסויימים פשוט שמתי דפים לבנים כדי להסתיר. 

ואני אישית חושבת שספרים דתיים הם לא מספיק, ולכן ממש ממליצה על לידה פעילה. יש גם המדריך להריון ולידה ששמעתי שהוא טוב.

כמובן אחרי ששמעתי המלצות. יש שם תמונות. אבל לי זאת לידה ראשונה, ואני רוצה להיות מוכנה לקראת הלידה בצורה הכי טובה ובלי שיסתירו ממני..

שכמובן מה שלא ראוי- אפשר לצנזר..

מה היא עומדת לעבור. ואיך זה נראה. ולעכל את זה. בלי הלם משתק בחדר לידה.

ויפעת, סבבה שציינת את זה, כך נתת לכל אחת אפשרות בחירה.

לידה פעילה - היה לי הריון פעיל- צבעתי את התמונות והלבשתי בצבעים את הדמויות. היה לי חריף מדי החושפנות הטבעית הזו ולא רציתי יותר מדי השפעה. אז עבר לי זמן ביצירתיות...תכלס התמונות בשחור לבן ובאיכות הדפסה לא משהו ודי צל.

הספר מומלץ ביותר.

לא כתבו פה על החוברת של דפנה חיסדאי -  הכנה רוחנית ללידה. ויש לה גם דיסק של הרפיות לפי פרקי הספר וקלפים של מנטרות מעולות להריון וללידה. יש גם דיסקים מעולים - אם תרצי במסר אישי. יש כמובן עוד ספרים וחוברות.

 

"ליד ה' "

ספרים על לידת בית גם מלמדים הרבה."ללדת בבית" אילנה שמש

אני ממש רוצה לקרוא את הספרים הנ"ל, אבל אנחנו לא יכולים מבחינה תקציבית.

כולן ממליצות לי על לידה פעילה וטבעי ללדת אבל לא יכולות להשאיל לי מכל מיני סיבות.

יש פה מישהי שיכולה להשאיל לי/ למכור יד שניה? או פתרון אחר?

אני בחורה אחראית!

אבל אם אפשר לתקופה של חצי שנה בערך, עד אחרי הלידה

 

 

איזה שבוע את? כי אני אצטרך אותו בשבוע שבועיים הקרובים לדעתי, עוד לא ילדתי, מקווה כל רגע...

יפעת וגולגולי יקרות ממש, תודה על ההענות. נהיה בקשר.

סוף נצלוש

לידה פעילה?

לאחרי לידה. 

מומלץ ביותר!

אין עליו, וקראתי הרבה ספרי לידה

"לקראת אמהות"- ממש מומלץ.

והמחיר גבוה. זה נראה כמו חוברת הקורס - אז כבר עדיף לבוא לקורס שהחוברת תהיה משמעותית יותר. (היא נותנת המון אך זה תמציתי מדי ודורש הכוונה של מישהי-היא או אחרת.)

 להיות לאם באמת נותן סקירה מקיפה ויסודית.

מה זה לקראת אימהות?

ששאלה לי ספרים בלי להכיר אותי בכלל.

 

נסי את זה

תסבירי לו שזו חובה ילדים בלי הוויטמינים האלה מפתחים מחלות מסוימות כגון מחלות עור ברגע שיש חוסר בוויטמין די וברזל זה מאוד חשוב

אם אמא מקפידה לחשוף את התינוק לשמש (נניח 15 דקות ביום)- זה לא מספיק בשביל ויטמין D?

ואם היא דואגת שהתזונה שלה מלאה בברזל, והתינוק מקבל את זה דרך הנקה- זה גם לא מספיק?

 

אני באמת שואלת! אין לי עוד ניסיון, אבל מאוד הייתי מעדיפה שהילדים שלי (לעתיד, בעז"ה) יקבלו מה שהם צריכים באופן טבעי ולא מלאכותי..

ויכול להיות שגם לך (לשואלת) זה יכול לעזור- אם תדעי שאפשר לתת לתינוקת שלך מה שהיא צריכה באופן טבעי.. (מקווה שבאמת אפשר..)

 

(מקווה שהניצלו"ש בסדר)

גם אנחנו לא כל-כך מקפידים על נתינת הוויטמינים המומלצים. ב"ה, לפחות אצל הילדים האחרונים (כי זה מה שאני זוכרת), לא היה חסר כלום, כעשינו את בדיקות הדם

לגבי ויטמין די, דיברתי עם מישהי שחקרה את הנושא (הבהרת מונחים - 'חקרה' אני לא מתכוונת לכתבות מגוגל וכאלה, אני מתכוונת שהיא ערכה בנושא מחקר בכלים מדעיים סטטיסטיים וכו' במסגרת לימודי הרפואה שלה), ואמנם המחקר שלה עסק במבוגרים ולא בילדים, כך שהיא לא יכלה להגיד לי בוודאות, אבל מה שהצטייר מהמחקר שלה זה שבשביל להשיג מספיק ויטמין די צריך חשיפה מלאה של הידיים והרגליים (מהכתף עד כף היד ומהמפשעה עד כף הרגל) בשמש צהריים. שמש בשעות הנוחות לא מספיקה לזה. אותי זה מפחיד לחשוף עד כדי כך. החלטתי שעדיף לתת את הוויטמין.

 

לגבי הברזל, הבעיה היא לא בגיל של הנקה מלאה אלא במחצית השנייה של השנה הראשונה, כשהתזונה של התינוק מבוססת על עוד מזונות. אז אם רוצים אספקה טבעית של ברזל, הכיוון הוא המזונות המשלימים. כדאי לנסות לתכנן תפריט עשיר בברזל. אבל האמת היא שגם כאן אני שמרנית ומציעה גם להכניס כמה שיותר ברזל בתפריט, וגם לתת את המינון המניעתי המומלץ, שהוא לא גדול. מהיכרות עם פעוטות אנמיים (ואני מדברת על יונקים, ממשפחות בריאות והכול) זה מאוד מאוד לא נעים, זה כמויות עצומות של ברזל סינתטי שצריך לתת, ולפעמים זו ממש ממש צרה צרורה ומעגל סגור של חוסר תיאבון -> סירוב למזונות שמכילים ברזל -> עוד יותר חוסר תיאבון וכן הלאה, עם כל התופעות הבעייתיות הנלוות של ירידה במשקל, חולניוּת... לא הייתי רוצה להיכנס לזה, ממש לא. במיוחד שהמוח מתפתח בקצב דוהר בשנתיים הראשונות האלה, וזקוק מאוד לאספקה תקינה של ברזל. ובאמת בארץ יש אחוז גבוה של פעוטות אנמיים, ההמלצה על ברזל מניעתי לכולם היא לא סתם עניין שרירותי.

 

ממליצה ללכת לרופא ולבקש לעשות בדיקות דם כדי לבדוק אם באמת צריך.

אומרים לתת לכולם כי גילו שלאחוז גבוה מהתינוקות יש מחסור בויטמינים האלה, אבל כמובן שזה לא לכולם....

כך תהיי רגועה ותדעי אם אין צורך או שיש מחסור ואז זה ממש לא לדחוף סתם...

עקרונית ויטמין די אני מנסה, אבל תמיד שוכחת.

וברזל- נראה לי שהתוספת היא בגלל שרוב התינוקות התזונה שלהם מבוססת על הרבה פחמימות לבנות ולא מספיק על מוצרים שמכילים ברזל.

כמה תינוקות אוכלים טחינה כמה פעמים בשבוע? לכמה תינוקות מוסיפים אגוזי מלך טחונים דק לפרי המרוסק?

בקיצור, יש המון אפשרויות לספק ברזל גם בלי התוספת הזאת.

טחינה מלאה

עדשים

סלק

אגוזי מלך טחונים דק (כנ"ל שקדים- וזה מקור טוב לסידן)

תמרים (אני חותכת חתיכות קטנטנות לילדה בת 8 חודשים והיא אוכלת כמו גדולה)

תרד

 

בהצלחה

 

אני נותנת לה פה ושם טעימות, ולא תמיד זוכרת ברזל.. להוסיף לה בטעימות את מה שכתבת?

אז קודם כל תדאגי שלך יהיה מספיק ברזל, ותאכלי את כל הנ"ל... כל עוד היא יונקת הנקה מלאה לא נראה לי שאמורה להיות בעיה. היא מקבלת מה שהיא צריכה ממך, ואת צריכה לדאוג שאת לא מתרוקנת מברזל.

נראה לי שגם כשנותנים תוספת ברזל זה רק מגיל חצי שנה, לא? כי אז מתחילים לאכול יותר ולינוק פחות בדר"כ.

אז נראה לי שתהיי רגועה, ואם את רוצה טעימות ברזליות אז טחינה זה ממש נחמד ככה, על קצה האצבע שלך, וגם חתיכות פיציות של תמר שאת שמה לה בפה.

בעיקרון תינוקות נולדים עם מחסנים של ברזל בגלל שאין בחלב ברזל. עד גיל שנה יש מספיק ברזל אבל הוא בירידה ולכן צריך למצוא דרכים לתת להם ברזל או באוכל או בטיפות.
אני יכולה לומר לך שלבן שלי יש 36 והנמוך זה 40. הרופא הסתכל ולא היה נראה מודאג אבל אני כן רואה כאן שהמחסנים לאט מתרוקנים הוא כבר בן תשעה חודשים. בינתיים לא נותנת לו תוספי ברזל אבל כן מנסה לתת לו טחינה וכבד כשאנחנו אוכלים.

יש מעט אבל מסוג שנספג באופן מירבי

והיא אומרת שאין ברזל. התינוק נולד עם מחסנים של ברזל שמחזיקים לו עד גיל שנה. זה מה שידוע לי.

שיתאמו גרסאות, כל היועצות...

WHO - אירגון בריאות עולמי, ממליץ על לקיחת ויטמינים על בסיס קבוע לכל אזרחי כדור הארץ - לאור הדלדלות הקרקע וחקלאות תעשייתית, שמונע ספיגת ויטמינים קיימים.

כל שכן חשוב לתת כשידוע על מחסור.

ולא צריך "לדחוף", היום ויטמינים לילדים עושים בצורות כאלה שילדים לוקחים אותם בשמחה ומבקשים עוד. תני, למשל, דובונים של "יומי" - עוד לא ראיתי ילד שלא אוהב אותם, וגם השגחה טובה, וגם חומר גלם איכותי.

ברוך ה' שאת אחרי עם תינוקת בריאה ושלימה. דבר ראשון זכרי את אחרי לידה!! הגוף עבר טראומה אני לא יודעת אם את עם תפרים אבל אם כן זה מוסיף רבות על הכאב וההחלמה יותר ארוכה וזה נורמאלי לגבי כאבי גב אחרי שלוקחים אפידורל הרבה פעמים הגב מאד כואב ובקושי יכולים לזוז ככה היה לי אחרי הלידה הראשונה לאט לאט זה עבר אחרי חודשבערך. מצד שני אני לא יודעת איך להתייחס לזה שהרופא "שיחק לך שם" אני לא יודעת מה זה אומר. לגבי ההנקה בימים הראשונים מאד מאד קשה להניק כי זה כואב כאשר מניקים זה גורם לכווץ את הרחם ומרגישים כמו צירים למרות הכאב העז חשוב מאד מאד להניק כדי להחזיר את הרחם לקדמותו ,בכלל תזכרי שכל העסק הזה חדש וכל ההתחלות קשות, גם התינוקת צריכה להתרגל תמשיכי להניק וזה יסתדר עם הזמן, תיתני לה לינוק כמה שהיא רוצה ואח"כ תרימי אותה על הכתף כדי שתעשה גרפס. תדעי לך שאני מזה מבינה אותך גם אני אחרי לידה ראשונהג לא ידעתי בכלל מה קורה איתי אבל תמיד תשאלי ותזכרי שיש את הפורום המקסים הזה שכולן פה אחת בשביל השנייה תרגישי טוב נשמה ותגדלו אותה בנחת דרך אגב אם את מרגישה כאבים בלתי נסבלים בכל זאת תנסי לשאול כי בכל זאת הם אחראים עליך עכשיו בהצלחה

בס"ד

 

תזכירי לי מתי ילדת?

 

כל הרגשה נורמלית אחרי לידה, צריך לשים לב שזה נשאר בגדר הנורמה ולא מתדרדר.

 

ילדת רגיל? ניתוח? יכול להיות השפעה של האפידורל. מומלץ לשאול את הצוות- בשביל זה הם שם

כאבי גב הרבה פעמים קשורים לאפידורל.

חגורת בטן- למיטב ידיעתי- לא כדאי בשלב מוקדם כ"כ.

 

הנקה כואבת מאוד מאוד מאוד בהתחלה, זה הולך ומשתפר, אל תפחדי! זה בעז"ה לא יהיה כל הזמן כך.

בהתחלה ממש היה לי דם! אוי זה היה סיוט. תהיי חזקה...

תמצאי מישהי מקצועית שתבדוק שאת מניקה נכון.

זה ממש הבדל משמעותי ברמת הכאב אם מניקים נכון או לא.

 

אם אין מישהי בבי"ח- תדאגי כשאת משתחררת ישר ללכת ליועצת הנקה. אם לא תטפלי בזה מההתחלה ולא תדאגי להנקה שתהיה בטוח נכונה זה יכול להיות ממש קשה....

 

מזל טוב!!

ובזכותה לא היו לי כאבים אף פעם בהנקה

רק מתי שהם התחילו להצמיח שיניים וקצת לנשוך אבל יש לך זמן לזה

 

מצטרפת לאנונימית. כדאי לשאול מישהי מנוסה אם את מניקה נכון

כי לעניות דעתי זה אמור להיות כיף להניק גם לך וכמובן לנסיכה

 

הימים הראשונים אחרי לידה הם כואבים ולאט לאט -כל יום יותר טוב!!

 

בהצלחה רבה!! והרבה מזל טוב!!

לגבי השרירים התפוסים - גם לי לאחר הלידה האחרונה היה כך. כאב לי כל פעם שקמתי מהמיטה, וכל פעם שהייתי צריכה להרים את הרגל כדי ללבוש/להוריד מכנסיים, גרביים וכו'. זה טבעי, ועובר בעז"ה אחרי כמה ימים.

לגבי ההנקה - זה אכן כואב... אצלי כמה שניות ראשונות של ההנקה היו כואבות אבל בהמשך הכאב נרגע, נראה לי שאם זה כואב כל הזמן כדאי לקבל ייעוץ.

את תראי שמיום ליום הכל ישתפר בעז"ה!!!!!

שוב מזל טוב וגידול נעים וקל!

מה שעברת...

דבר ראשון תדעי לך שזה נורמלי לחלוטין, זה מאכזב, כל אחת חושבת שישר היא תניק ויהיה סבבה.

אמנם לא ציינת אבל אם כשאת מניקה את מרגישה גם התכווצויות בבטן- קחי לפני זה אקמול, ההנקה מכווצת את הרחם ומסייעת לו להחלים.

דבר שני- היעזרי במשחת "רפאל" למניקות, זה טבעי ואפשר להניק עם זה, זה מקל על הפטמות ומרכך אותן כי לפעמים מגיעים למצב שהן סדוקות, יבשות ופצועות.

בשבועות הראשונים ההנקה כואבת בהשתחררות החלב. אח"כ זה עובר כלא היה.

אם חשבה לך ההנקה,תנשמי עמוק עד שזה יעבור ואח"כ תזכי להנות מזה.

כדאי מאוד מאוד כבר עכשיו שתהיה לך כרית הנקה, זה מציל!!! זה נוח מאוד לגב, ממליצה על הרגילות הרכות הללו של מילגה.

 

 

ובאמת-תירגעי, זה נורמלי, אם יש לך יועצת הנקה בביה"ח (סביר להניח שיש) בקשי הדרכה.

התינוקת צריכה לכסות בשפתיה את כ-ל העטרה שמסביב לפטמה.

חפשי סרטונים כאלו באינטרנט. זה עוזר.

 

בע"ה שתחלימי במהרה, תנוחי הרבה, תשתי הרבה, ושהכל יעבור!!

 

שלום רב

הכאבים מאוד יכולים להיות קשורים לאפידורל תבררי אם אכן הם לא פיספסו ונכנסו עמוק מדי (לאשתי זה קרה, ואז מכניסים חומר אחר) אל תוותרי להם תבקשי לדעת בדיוק מה עשו ולמה את ככה זה שאין להם זמן מעניין את הסבתא תשלחי את בעלך או אמא שלך שישגע אותם כל פעם שיש רופאים, הם מזלזלים כמובן שאל תכנסי ללחץ אלא רק תנסי להבין את התופעות כדי לדעת איך לטפל בהם

לגבי ההנקה זה לא פשוט לוקח זמן אל תתייאשי זה יגיע בסוף כל לידה מחדש זה סרט חוזר בהצלחה והמון מזל טוב

אני רוצה להגיד לך שאני ממש מבינה אותך, גם אני סבלתי המון בתחילת ההנקה.

מצד אחד- לא בטוח ששווה לילדה שלך אמא לחוצה בגלל ההנקה,

מצד שני- לכולן זה קשה בהתחלה, וגם את וגם התינוקת עוד צריכים ללמוד את זה, אז למה לא לתת צ'אנס?

 

ממליצה לקרוא ליועצת הנקה בכל פעם שמתאפשר, אפילו ישר כשאת מתחילה להניק. בימים הראשונים לומדים המון! (השעות שלמדתי בהן הכי הרבה על ההנקה- בין 2 ל-4 בלילה במחלקת היולדות).

בהתחלה זה כואב להרבה נשים, שלא נאמר רוב הנשים. הצעות- להשאיר את הפטמות לאיוורור אחרי ההנקה, למרוח עליהן קצת חלב-אם ואולי גם לנולין (או משחות כלשהן, רצוי כאלה שלא תצטרכי לשטוף לפני ההנקה כי זה סיוט וגורם להתעצל למרוח). אפשר גם לבקש מהאחיות, בדרך כלל יש להן דוגמיות כאלה של לנולין טהור.

וללמוד! אנחנו אמנם נולדות עם קצת אינסטינקטים להיות אמהות, ולומדות קצת בקורס, ומקבלות עוד אינסטינקטים עם הלידה והלאה, אבל אף אחד לא מצפה שתדעי הכל בן לילה. (ולשאול פה זה באמת מצוין)

 

לגבי משך ההנקה- זה משתנה. אני יכולה לספר לך שהייתי מניקה פעם בסביבות השעה בכל פעם, או לפחות 45 דקות. (עכשיו קצת "ירד", בערך חצי שעה). לעומת זאת אני יודעת על תינוקות שיונקים עשר דקות ושבעים מזה. עם הזמן לומדים מתי צריך להפסיק אותם (לא יודעת לגמרי איך עדיין בעצמי, 7 חודשים אח"כ...)

 

 

שיהיה בשעה טובה המון מזל טוב! תגדלי אותה בנחת ובאהבה

ואם את רוצה אני פה באישי...מקווה שעזרתי...

לגבי כאבי השרירים איני יודעת לומר לך כיון שלי לא היו כל תופעות לוואי לאפידורל.

כדאי אולי באמת שתציינו זאת לרופאים, שיבדקו אם הכל בסדר.

 

לגבי ההנקה- אוי שמה שזה כואב בהתחלה...

כאב לי החזה רצח, הבת שלי פלטה דם כל הזמן, היה זוועה וממש בכיתי כל פעם כשהייתה צריכה לינוק.

אבל שתדעי שאת במצב טוב הרבה יותר.

זה שהבת שלך יונקת מהר וחזק זה מצוין. כך את עוברת את זה מהר יותר.

אצלי היא הייתה פיצית וכל הנקה הייתה ארוכה ומסיטת כי היא הייתה חלשה והייתי צריכה גם בעצמי ללחוץ ולעזור לה... 

 

אבללללללללל- זה עובר!!

זו רק ההתחלה!

אל תישברי מזה!

אני הייתי ממש בהלם, ולכן כשהיה ממש נורא, נתתי לה בקבוק כזה של ביה"ח.

לא הרס לנו את ההנקה בכלל בכלל בכלל.

היא ינקה אח"כ מלא ורצוף ללא שום בעיות.

 

בהצלחה!!!

אם את צריכה אסרטיביות מול הצוות- תבקשי עזרה מבעלך/חברה/ אמא/ דודה/ וכו'...

הכאבים בגב יכולים להיות מאד תקינים והגיוניים אחרי אפידורל, אבל תמיד שווה לבדוק כמו שצריך...

 

לגבי ההנקה- בלידה ראשונה אני זוכרת כאבים עד גיל חודש וכולם אמרו לי שככה זה...

 

מצד שני, זה אמור להיות כואב בעיקר בתחילת ההנקה בכל פעם ואז להחלש, ממש חשוב להפגש עם יועצת הנקה טובה!!! שתתן לך טיפים ותבדוק אם התינוק/ת יונק/ת ותופס/ת את הפטמה נכון... לפעמים זה עניין של שינוי תנוחה או טיפ קטן והחיים נראים אחרת לגמרי.

אל תוותרי ליועצת הנקה ואם את מרגישה שאת לא מקבלת מענה- שווה גם להזמין פרטי לבית חולים או מיד אחרי שמשתחררת (יש גם דרך קופות החולים)...

משחת לנולין עוזרת ומרגיעה וגם להיות בלי חזיה כמה שאפשר. ואם את משתמשת ברפידות הנקה- להחליף כל הנקה בלי להתקמצן, למרות שזה המון, לי עזר מאד...

מזל טוב ובהצלחה!!!

היא מניקה, אבל הלו, זה עלול לכאוב מאוד גם כשההנקה נעשית פרפקט!

אצלי ההנקה והתנוחה זרמה בטבעיות, כאב רצח.

יועצת ההנקה שבאה לראות אמרה שאני מניקה נכון, וזה כאב הגיוני שעוד יעבור... זו פעולה פיזית שהשד לא מורגל אליה, וזה כואבבב! 

 

יודעות מתי הכאב החריף?

כשהחליטו בביה"ח שהיא קטנה מדי ומתקשה לינוק, וכדאי ששאזיז לתנוחה אחרת שהאחיות והיועצת הראו לי.

מה לא כאב לי אז..... 

ויודעות ממתי הכאב הלך ונחלש, וההנקה החלה להיות נסבלת יותר?

מרגע בבית שבו תפסתי אומץ והפסקתי להקשיב להן.

 

וב"ה שגם זה עבר, והסוף היה נחמד מאוד.

 

אז אל תלחיצו אותה שמן הסתם היא לא עושה זאת נכון.

יכול להיות שהיא בסדר, ורק לשד לוקח זמן להתרגל.

 

ברגעים האלה ומתמלאת בהתרגשות.

 

 

זה קשה מאוד.. ויש כאבים..בכל מקום אפשרי אבל האושר...

אחח.

 

הכל עובר בסוף ב"ה. הכאבים בהנקה-

אני ממש עבדתי על המחשבות כשהנקתי.  כאב לי ממש בהתחלה..אבל החלטתי שזה מה שאני רוצה וזהו.

הצמדתי אליי את הילדה והסתכלתי עליה...וחשבתי רק עליה..ניסיתי להתנתק מהכאב..וכן, כאב לי מאוד- אבל אפשר להתנתק  מזה ולהתרכז באור החדש שהבאת לעולם.

 

מלא הצלחה ושמחה

בס"ד

דבר ראשון- עכשיו אחרי שהכאבים של הצירים הבלתי נסבלים וההמתנה הארוכה הזאת- אני יכולה להגיד לך שברוך ה' שזה כך.. כי בדרך כלל תינוקות שנולדים בשבועות מאוחרים (הם גם לרוב שמנמנים יותר..) יאכלו טוב יותר ויגדלו בצורה טובה בעזרת ה'..

ולגבי ההנקה- זה כל כך מתסכל שאף אחד לא אומר כמה זה כואב בהתחלה.. הסבל הוא נורא!! לא נראה לי שיש אחת שלא התלבטה אם להפסיק להניק רק בגלל הכאב הנורא הזה!!

אז חשוב שתדעי- שלמרות שקשה להאמין בהתחלה- זה עובר.. ככל שתניקי יותר- זה יהיה קל יותר ופשוט יותר [אגב- גם הכאבים ההסיטריים מהלידה- אני חשבתי שאני לעולם לא אחזור לעצמי בערך וארחי כמה שבועות- לאט לאט- הגוף מסתגל וחוזר לעצמו..]

תבקשי עזרה מאנשים שסביבך- במיוחד אם קשה לך לקום- תבקשי שיעזרו לך להרים את פיצית אלייך- אצלי להגיע מהמיטה עד לעריסה שלי (שהיתה בערך 20 ס"מ ממני..)- היתה משימה בלתי אפשרית בערך..

כמו שהמליצו קודמותיי- תדרשי את (או מישהו קרוב אליך) את מה שמגיע לך מהבית חולים (לא יודעת אם זה משפיע- אבל הבי"ח מקבל עלייך מלא כסף.. אז אין סיבה שלא תקבלי מה שמגיע לך)

אני החלטתי שעדיף לבת שלי לקבל אמא רגועה ומטרנה ביד מלקבל חלב של אמא עייפה, עצבנית ומתוסכלת.. מה שכן חשוב- אם חשובה לך ההנקה- תמשיכי איתה אפילו באופן חלקי- ואז כשיהיה לך כוח וסבלנות להניק יותר- זה יהיה לך יותר קל בעזרת ה'..

עוד דבר שיכול לעזור- זה לשאוב ולתת לה חלב שאוב- נכון שמפספסים את אפקט ההנקה וזה נראה שזה לוקח הרבה יותר זמן- אבל מרוויחים את התזונה המתאימה לפיצית (ולי אישית נראה לי זה לקח פחות זמן לשאוב ולהאכיל אותה- כי היא לא הפסיקה לישון.. אכלה 3 דקות, נרדמה, הנחתי אותה בעריסה- קמה, אכלה 3 דקות נרדמה וכן הלאה...)

בכל מקרה- שיהיה מלא ב"הצלחה!! מזל טוב!! ותשאלי תמיד את כל השאלות שלך- אני למדתי מלא מהפורום הזה..

קודם כל - מזל טוב! טוב שאת אחרי.....

לדעתי, כל מה שאת מרגישה כרגע - הוא נורמלי (ומי בכלל מגדיר מה נחשב נורמלי?)

העייפות היא נורמלית, התסכול, הציפייה, האכזבה, העצבות, הכאבים - הכל הכל נורמלי. 

תזכירי את זה לעצמך כל הזמן כי הדבר האחרון שאת צריכה כרגע זה לחשוב שמשהו בתחושות שלך הוא לא נורמלי.

 

לגבי הכאבים - יכול להיות שאלו כאבי שרירים כתוצאה מהמאמץ האדיר שעברת בחודשים האחרונים, ובעיקר בימים האחרונים שלפני הלידה. היית מאד מתוחה, הגוף היה מתוח בגלל הצירים, בטח התאמצת גם בלידה, אז עכשיו יש "נפילת מתח" של כל המאמץ האדיר של הגוף. זה עובר.... 

 

לגבי ההנקה - כתבו כבר לפני ונותר ל רק להסכים - בהתחלה זה כואב.... אבל גם זה עובר.

חשוב שתנסי לא להילחץ מזה ולמצוא דרכים להתגבר על הכאב. 

יחד עם זאת - אם וכאשר את מרגישה שזה שואב ממך כוחות שאין לך - מותר גם להרפות טיפה ולתת מדי פעם בקבוק.

בטח בימים הראשונים כשאת עוד חלשה וכאובה. 

אולי בלילה, אולי חלק מהשעות ביום.. 

אל תרגישי רע עם זה - ככה אולי גם תוכלי להיות יותר רגועה באותו זמן שאת כן מניקה.

 

ו.... אל תשכחי לפרגן לעצמך!!! עברת קושי מאד גדול ובעז"ה תעברי את כל ההתמודדויות הללו!!!!

 

בהצלחה רבה!!

לא קשור לכאבים ולקשיים באופן ישיר, 

אני שונאת בית חולים ואחרי לידות קשה לי ורע לי.

לכן, אני מנסה שבתוך המציאות הזו, יהיה לי כמה שיותר כיף וטוב.

אני לא (!) לובשת פיג'מה של בית חולים, אלא בגדים מהבית, אני מתקלחת הרבה (גם מוקדם בבקר, לפני ההנקה ולפני שכולן קמות...) אני מבקשת שיביאו לי אוכל טעים או קפה או כל מיני כאלה

ואז.... זה לא פותר את הנאכס, אבל לפחות זה עושה לי טוב ואז אני יכולה להתמודד עם טיפה יותר כח.....

ותראו מה זה יולדות חרדיות- פשוט נסיכות! חלוקי קטיפה שחורים חגיגיים, איפור, תכשיטים...

ממש- גם אני אחרי לידה ראשונה הייתי רק עם בגדי בית חולים, ובלידות הבאות הקפדתי לשמור על טיפוח, זה ממש משפר את ההרגשה.

זה גרם לי להרגיש כ"כ טוב עם עצמי.

ממליצה לכולן.

השאירו את פיג'מת בית החולים בחדר הלידה.

לכו על חלוק מהמם כהה, או חצאית נוחה וכהה גם היא- למה להסתובב בכותונת המכוערת והבהירה ההיא שגורמת למצבים מביכים לפעמים? לכל אחת עלול לקרות פתאום זרם דימום חזק בדיוק כשהיא יושבת מול חמיה שבא לביקור ואז היא קמה רגע לתינוק ו....

עזבו, פנקו את עצמכן במראה אסטטי, ריחני ורענן.

רק אתן תרוויחו מכמה דקות ההשקעה הללו.

מאוד משפר את ההרגשה.

 

למה להסתובב מסמורטטת? גם ככה מרגישים חולשה וכאב.

והחיצוניות משפיעה על הרגשה פנימית יותר טובה.

בדוק!!

מניסיון של כמה וכמה לידות!

אבל עפתי לחדר לידה מהאמבטיה, ובקושי להתלבש הצלחתי מרוב צירי לחץ פתאומיים. הייתה לידה מואצת מאוד...

מקווה הפעם כן להצליח! חשוב מאוד בעיני!

ללבוש את הפיג'מה של בית החולים, שזה נוח למקרה שהיא מתלכלכת, ואפשר להחליף אותה בלי נקיפות מצפון של כביסה אחר-כך... ומעליה, כשקמים מהמיטה, ללבוש חלוק יפה, שנעים להסתובב איתו, ומטפחת יפה.

כך אני עשיתי בלידה האחרונה - והסתובבתי הרבה, כי הם היו בפגייה -והיה ממש נעים. פעם, כשחזרתי למחלקה בשעת ערב מאוחרת, השומרת לא רצתה לתת לי להיכנס, כי הייתי נראית כמו מבקרת...

בהנקה הראשונה גם מאוד כאב לי ויצאו לי שלפוחיות עם דם, בסוף התברר שהחזקתי את הבייבי לא נכון, אם יש ביולדות יועצת הנקה טובה שיכולה להציץ אולי זה יעזור. אגב, שלושת רבעי השעה נשמע ממש בסדר... איך את יודעת שהיא רוצה עוד אוכל , אולי היא רוצה סתם אמא...

בס"ד

 

בימים הראשונים זה כואב, אפילו מאוד, אבל אם התינוקת לא אוחזת נכון זה כאבים לחינם.

 

בביה"ח לא הרס להנקה שלי כלום! אחרי ביה"ח היא ינקה מלא עד 11 חודשים שאז נמאס לה...

לא יודעת למה כל הזמן מלחיצים עם זה, שאוי ווי, איך את מעזה להרוס ולתת בקבוק.... מה העניין, אם זה נותן לאימא אחרי לידה רוגע לכמה שעות, וההנקה לא נפגעת מזה?

ההנקה לא נהרסת מבקבוק פעם ב... לגבי הכאבים תתיעצי עם יועצת הנקה חבל לסבול!!!

תרגישי טוב!

לדעתי טוב שנתת מוצץ...

וכל פעם ההנקה נגמרה במפח נפש אחרי כמה חודשים...

בפעם האחרונה אמרתי- עדיף אמא רגועה- אם ילך נניק ואם לא- אז לא...

נתתי שני בקבוקים בבית חולים וחזרתי הביתה רגועה והפלא ופלא- דווקא את הבן הזה הנקתי בקלות רבה עד גיל שנתיים...

גם בכל קפיצת גדילה- כשכבר ממש השתגעתי- נתתי השלמות וזה היה מצוין....

אז קודם כל- לא לדאוג....

חוץ מזה, ממליצה מאד מדריכת הנקה טובה (אני לא הייתי מרוצה מהמדריכה בבית חולים, אז אחרי שהשתחררתי- הלכתי לאחת דרך הקופה ועוד אחת פרטית והיה שווה כל שקל...)

הפטמות. והיא ממש טובה כי התינוק יכול לינוק מבלי שתנקי אותה קודם

לא הרסת שום דבר.

כל הכבוד לך שאת ממשיכה להתאמץ למרות הכאבים.

בימים הראשונים קשה לתינוקות לאכול הרבה ובשטף - גם היא מותשת מהלידה, לא רק את....

היא גם לומדת איך עושים את זה וגם מתרגלת לעולם - לכן יכול להיות שהיא אוכלת לאט ויכול מאד להיות שאין לה יציאות רבות - זה לא אומר שהיא לא אוכלת!

תני לה גם בקבוק, תני לה גם מוצץ, תניקי כמה ומתי שאת יכולה

תהיי רגועה, שמחה ויהיה בסדר!

בהצלחה.

משחת הפלא. יש מחלקות שבהן אפשר לקבל דוגמיות בתינוקיה.

אם לא- אז שווה לקנות בכל חנות או בית מרקחת, ולהקפיד שיהיה טהור, שלא תצטרכי לשטוף לפני כל הנקה.

זה מאוד מאוד מאוד עוזר לריפוי והרגעת הפטמות.

מזל טוב!!

וכשתחזרי הביתה הכל יהיה רגוע יותר וחלק יותר.

ביוץ מתרחש 14 יום לפני הגעת המחזור הבא. לפי קבלת המחזור את יכולה לדעת מתי היה המחזור.

אפשר להכנס להריון מ48 שעות לפני המחזור עד 48 שעות אחרי המחזור.

שינויים באורך המחזור יכולים להשתנות אחרי הלידה בלי קשר להנקה וזה ממש משתנה מאישה לאישה- אין לדעת...

בד"כ זה מה שנכון.. אך יש נשים שמבייצות עוד לפני ויש שסמוך למחזור

שיוצא לפני הטבילה.כדאי לבדוק את זה כי זה ממש קל לטיפול.

 

אם אכן הביוץ מוקדם אז לוקחים כדורים שדוחים את הביוץ.

 

מציעה לך לבדוק זאת אצל רופא או בשיטת המודעות לפוריות.

 

בהצלחה!

יש סטיקים כאלו לבדיקת ביוץ - אפשר לבדוק כל יום כדי לדעת אם יש או אין ביוץ.

שכתוב עליהם משהו מגניב בנושא

רצפת האגן.

אני עשיתי כפיפות בטן עד עכשיו (שבוע 26), עכשיו אני מפחיתה כי זה כבר פחות טוב לשכב על הגב ולהתאמץ..

איך זה קשור לרצפת האגן?

אני יודעת שזה קשור לגב ושיש דרכים שעדיף לעשות (לא לעלות עד למעלה, להחזיק בטן בפנים...)

 

ולשואלת- באופן כללי אני יודעת שמה שעשית לפני ההריון אפשר להמשיך בהריון בלי לעלות את דרגת הקושי ולשים לב לקשיים ולתגובות של הגוף (קושי בנשימה, כאבים וכו').

 

 

אם אני מניקה בלי מחזור,

אני אמורה לעשות בדיקות הריון פעם בכמה זמן?

תשימי לב מה את מרגישה. אם זה כאב רצוף, או כאב שמופיע ונעלם...

 

את כבר מתקרבת  בעז"ה ללידה, נכון?

לי זה נשמע כמו קינון רציני 

 

ואחת התופעות שמבשרות לידה היא ריקון של המעיים  

 

שיהיה בקלות. תרגישי טוב ותעדכני!

 

מבחינה רפואית העובר כבר מוכן...

וב"ה היא הייתה בסדר גמור ואפילו התפתחה מהר ובצורה מאד יפה.

אין לי סבלנות לסחוב עד 40 (ואני דווקא בכושר, אבל החום הורג אותי..)

ואת השניה 37

זה עובר בשינוי תנוחה,בשתיה? במקלחת?

יש חשק פתאומי לנקות ולסדר. מין הרגשה שצריך לארגן עכשיו, כי אחר כך זה לא יהיה אפשרי...

לניקיונות היה עוד שיגעון. אפיתי ואפיתי ואפיתי ואפיתי, ואח"כ חילקתי וחילקתי וחילקתי- כי כבר לא היה מקום בפריזר 

 

מאמי, הלוואי שאת בדרך ללידה.

השבועיים האחרונים מיותרים....

מיותרים אני יסחוב אותם... למרות שגם לי חם נוראאא

בינתיים הפסיקו הכאבים. רק קצת לוחץ לי.

נחיה ונראה

באותו מצב כמוך. ממש מילה במילה 

 

מישהי יכולה לעזור לנו?

להתחזק באמונה.. בקרוב בע"ה תתחילו להרגיש תנועות ואז זה יהיה מרגיע ותר.

לדמיין שהכל בסדר.

בעבר הלא רחוק לא היה בכלל אולטרסאונד, תשאלי את אמא שלך איך היא ידע בהכל בסדר...

זה ממש מוכר, אני זוכרת את עצמי במצב הזה.

בכלל כל ההריון זה דאגה אחת גדולה ובהתחלה שלא מרגישים זה לפעמים קצת יותר מדאיג.

אני הייתי מנסה להרגיע את עצמי בזה שהייתי אומרת שהקב"ה נתן לי את ההריון אז אני מאד מקווה ומתפללת שהוא ירצה אותו וישמור עליו.

וב"ה, אין לי דימומים אז זה נראה בסדר

ואם את מקיאה- הדבר הטוב בזה שזה אומר שכנראה המצב בסדר בעז"ה

ובסה"כ, הכל היה טוב בסקירה ועוד מעט תלכי לרופאה ותראי שאת בסדר

אפשר גם ללכת לטיפת חלב ואפילו לעשות את הבדיקה של הסטיק (הצבעוני) ולראות שאת בסדר

 

וחוצמזה,

את בסדר בעז"ה

אל דאגה!!

בהצלחה

אווף הרופא כבר הביא לי הפניה לבדיקה המחרידה הזאת למרות שיש לי עוד איזה חודשיים עד לבדיקה! (מה הוא לחוץ?! כבר מעכשיו אני צריכה להתייסר?! חחח) 

כשבעלי שאל אותי אחרי זה איך היה אמרתי לו שזה בערך כמו תה עם 5 כפות סוכר, וקצת חסר טעם (של תה הכוונה).

מגעיל, מגעיל, אבל סביל...

הלוואי שזה היה הטעם..

אני גם לא יודעת מה הם שמו לך, אבל אני הבאתי לימון מהבית, ואמרתי ננסה קודם בלי ונראה מה קורה, ועוד לפני שהספקתי להוציא מילה הם הביאו לי את הכוס, רק שהם מיתנו את המתיקות עם.. חומץ!! עכשיו לכי תנסי לשתות מים עם חומץ וסוכר ונראה מה תהיה הוצאה..

 

חוץ מזה שהיו לי סחרחורות קשות והרבה פעמים שראיתי שחור בעיינים, ובואי נגיד שזה לא נעים שזה קורה באמצע הרחוב ואתה מרגיש את התחושה שלפני שמתעלפים...

בקיצר.... מגעיל מגעיל ולא בדיוק סביל.. או במילים אחרות על טעם וריח-אין להתווכח!!

באמת אין מה להתווכח

אני פשוט גם בנאדם שאוהב דברים מתוקים, וגם תה אני שותה יחסית מתוק אז בגלל זה הקונוטציה שלי הייתה תה מתוק מדי...

והיא לא יכלה לשים לי משהו, הלכתי איתה לחדר האוכל של הרופאים והיא רק הרתיחה לי מים ואמרה לי לשים כשירתח. אז גם יכלתי לשלוט בכמות כנראה.

אני זאת שמערבבת הכל ואם יש להם בעיה אז אני אלך למעבדה אחרת

טוב, מסכנה, נילצ"שנו לה מספיק...

וכשבאתי לעשות-עבר לזה התוקף!!

עכשיו אני מחכה להפניה חדשה...

שעה עמדתי עם הכוס ביד ושתיתי בלגימות של נמלה.

ואז באורח פלא באה אישה צדיקה ברמות, עוברת אורח, ואמרה לי לשתות הכל בבת-אחת באף סתום.

 

פייו. זה היה טוב.

אני יושבת שעה בעמדת זינוק לשרותים.... וזה קרה לי רק בפעמיים האחרונות ה3 לפני עברו בסדר, נראה איך יהיה הפעם.

אגב, לא ניראה לי שזה יותר מתוק מסתם כוס קולה חמה ולא מוגזת.....

ואז הייתי צריכה לאכול קודם.

ואז זה היה גבולי והייתי צריכה לעשות עם מאה גרם!

והייתי במרפאה של אוכלוסיה צ'חונתית...עם צעקות ואיומים על האחות ורוסית וערבית וקללות ומחלות. 4 שעות או יותר! ונתנו לי לישון באיזה חדר בהמתנה לפעם האחרונה. והייתי צריכה לכתוב עדות על מה שראיתי כדי שלא יעיפו את האחות שהיתה מזועזעת מהתקרית. ואני הייתי מזועזעת מהסוכר ולקיחת הדמים ועייפה נורא נורא...

ב"ה בסוף לא הייתי סוכרתית...

אז אני לא מבינה בזה ערבבתי סתם עם מים וזה היה כל כך נורא והכל היה מלא גושים... איכס נהיה לי מליון בחילות.

והאמת שאת הסוף לא שתיתי כי כבר לא יכולתי 

הייתי ביום ראשון אצל הרופא נשים שלי והוא הביא לי הפניות לבדיקת דם, סקירת מערכות מאוחרת והעמסת סוכר.

האחות ראתה במחשב את ההפנייה של העמסת סוכר, שאלה אותי באיזה שבוע אני (היא שמעה 27 במקום 17) ולכן נתנה לי לעשות את הבדיקה של העמסת סוכר

אם הייתה קוראת לזה "העמסת סוכר" ולא "בדיקה של הגלוקוז" - הייתי עוצרת אותה...

לא משנה... הכל לטובה... לפחות אני מוכנה נפשית

הרופא נשים אמר כמובן שעליי לחזור על הבדיקה שוב, במועד הנכון...

 

בשורות טובות!!

 

 

(תכף אקרא בנחת את התגובות שלכן. לא מזמן רק חזרתי הביתה...)

ואני, לפי ההסברים הסחור-סחור של האחות, חשבתי שזו בדיקה נוספת הנלוות לבדיקת הדם של השבוע שלי

היו לי בחילות חצי יום, אבל מקווה שבפעם הבאה יהיה יותר טוב... (מזל שנשאר לי קצת בייגל'ה בתיק ).

 

 

ורגע, לא הבנתי - לא צמים לפני הבדיקה?

אני יודעת בדיוק מה כוללת הבדיקה , רק על הפרט הזה לא אמרו לי כלום....

אחר כך למדתי להביא לימון לחלק לכמה כוסות ולשתות כמו לימונדה ואז זה לא נורא הולכת לעשות את זה בשבוע הבא לא מצפה לזה... 

לא תזדרזי בלידה? נזרז אותך! למה? כי פרידמן אמר

הלידה מתעכבת? צריך זירוז! ואם לא אז וואקום. ואולי ניתוח קיסרי. במשך שנים רבות (רבות מדי?) רופאים ניהלו את הלידה לפי עקומת פרידמן. לאחרונה התחילו להטיל ספק בתקפות שלה. האם יכול להיות שעשרות אלפי נשים עברו לידת ואקום לחינם? זהר כרמי סוגרת חשבון עם פרידמן

ד"ר פרידמן, אם יש צדק בעולם, יחזור לעוד גלגולים רבים בתור אישה ובכל גלגול יילד 12 ילדים לפחות ובכל לידה יעמדו מעליו עם סטופר ויתנו לו זירוז אם הוא לא מתנהג לפי העקומה הקרויה על שמו - עקומת פרידמן.

 

נו, תלדי כבר

במצב רוח קצת יותר סלחני, אני חושבת שהוא לא התכוון ונדמה לי שאם היה יודע לכמה יולדות בעולם בעשרות השנים האחרונות הוא הרס את הלידה, הוא לא היה נח בשלום על משכבו. מה הסיפור בעצם? פרידמן היה רופא שחקר את השאלה, שללא ספק מעניינת את כל מי שיולדת ואת כל מי שמטפל ביולדות, כמה זמן בעצם צריכה לקחת לידה ממוצעת. שאלה טובה. חקר הפרידמן ויצר את העקומה המפורסמת, עקומת פרידמן.

עכשיו הסכיתו היטב: עקומת פרידמן, הקובעת מה צריך להיות אורכו של כל שלב בלידה ושל הלידה כולה, מבוססת על 500 נשים בלבד, במרכז רפואי אחד ויחיד בניו יורק של שנת 1978. אי אפשר לקלוט את זה. 500 נשים, בבית חולים אחד, התכווצו לכדי עקומת לידה ממוצעת, שעל פיה יישק דבר מאז ועד ימינו.

זה אומר, שאם למישהי לוקח יותר זמן ממה שאמור לקחת לה לפי עקומת פרידמן, יציעו לה זירוז. יציעו זו כמובן מילה עדינה ומנומסת ובשטח זה לא תמיד מרגיש כל כך עדין ומנומס. ואחר כך אולי יציעו לה ואקום, כי היא כבר יותר מדי זמן בשלב השני של הלידה, לפי עקומת פרידמן. אולי גם ניתוח קיסרי, למה לא? כי פרידמן. כי 500 נשים. כי 1978. אני לא צוחקת, זה אמיתי.

 

ואז בא ד"ר דזאנג

לפני כחודש נחתה בתיבת המייל שלי הזמנה ליום עיון במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה. כשעברתי על רשימת המרצים, גיליתי שד"ר חיים דוד, מנהל חדר הלידה ב"הלל יפה", עומד לדבר על – האם עקומת פרידמן עדיין רלוונטית – והיה לי ברור שאת זה אני לא מפספסת. או במילים פחות מכובסות – משהו קטן בתוכי יצא במחול שלוּ הייתי יודעת לרקוד ג'יג, זה מה שהיה יוצא שם ומאחר שאיני יודעת, אז סתם נפנפנו בידיים וברגליים וצעקנו סיסמאות.

בקיצור, הגעתי. שמעתי הרצאות מאוד מעניינות לאורך היום, אבל לקראת ההרצאה של ד"ר דוד, אני מודה שישבתי על קוצים. שמישהו כבר יבוא ויגיד את האמת. נשים יולדות לא יכולות להתיישר לפי העקומה-העקומה הזאת. לא ייתכן שהאיוולת הזאת נמשכת.

ואכן, מתברר שגם ד"ר דזאנג, אמריקאי ממוצא קוריאני, חושב שלעשות מדגם על 500 נשים ולנהל לפיו לידות זה מטופש. פשוט מטופש.

אולי עדיף לעשות מדגם של למעלה מ-62 אלף נשים, ב-19 מרכזים רפואיים שונים ולהסיק קצת מסקנות אינטליגנטיות לשם שינוי, חשב לעצמו ד"ר דזאנג. אולי באמת. ומתברר שכשבודקים נושא רציני בצורה רצינית, מקבלים מידע קצת יותר רלוונטי.

 

יאללה, ואקום

כל מיילדת בחדר לידה תגיד לכם שלפעמים ליולדת יש פתיחה של 4 ס"מ, אבל היא ממש לא בלידה... והנה בא דזאנג ואומר, נכון, השלב הלטנטי (ראשוני, חבוי) של הלידה יכול להמשיך אף עד 6 ס"מ.

כל מיילדת בחדר לידה גם תגיד לכם, שאולי לפי עקומת פרידמן, אישה חייבת ללדת תוך שעתיים מהרגע שיש לה פתיחה מלאה, אחרת הופ לואקום, אבל מיילדת מנוסה מרגישה בכל מאודה שאם היא תיתן עוד קצת זמן, האישה הזאת תלד ללא התערבות, בלידה בריאה וטובה, אם רק יתנו לה צ'אנס (לאישה, וגם למיילדת).

אז הנה דזאנג בא ואומר, כן, אפשר יותר משעתיים בלי לאיים בואקום ואומר את זה על סמך עקומה שמבוססת על 62,000 אלף נשים, במגוון רחב של חדרי לידה.

וכמו שאמר פרופ' מוטי חלק, מנהל מחלקת נשים ויולדות ב"הלל יפה" בפתחו של יום עיון מרגש ומרתק – תודה למיילדוֹת שלימדו אותי את המקצוע, אז אני מוסיפה גם תודה לדזאנג שנתן למיילדות ולרופאים העושים בקודש הקודשים - חדרי הלידה שלנו, עקומה שאפשר לסמוך עליה. כי ואקום כואב פחות כשאת יודעת שלא עשו לך אותו סתם ותארו לכם שבעוד כמה שנים, אולי, בזכות דזאנג, יהיו אפילו פחות ניתוחים קיסריים.

פרידמן, אני סולחת לך. אני יודעת שלא התכוונת.

בע"ה בקרוב הפרוטוקולים יישתנו.

והרופאים כבר רצו לשלוח לואקום ,וקייסרי היה על הפרק,הורדתי תכשיטים ועמדתי לחתום על קיסרי...אבל המילדות המדהימות עשו הכל בשבילי   ,כולל  ריבת אתרוגים  שנתנו לי...התינוק בשניה האחרונה ירד...היה לי נס .,

היה נס,ןלכן  כתבתי  היה לי נס....רק  רציתי לחזק את הנכתב  במאמר,שאחרי שעתיים פתיחה מלאה,חושבים מהר  על ואקום וקיסרי,ולא מדובר בלידה ראשונה,אלא ב"ה תודה  לקל בלידה 7,ןידוע שהראש יורד ממש בסוף,רק שאצלי הוא התמקם לא במקום.ושעתיים עברו,והכינו אותי לאופציה של ניתוח,והמילדות המדהימות ניסו הכל הכל עד השניה האחרונה,כולל סגולות שונות,ותרגילים  פיזיים  להוריד, אותו ...ובחסדי  הקל  הוא ירד,כן היה לי נס....

המדריכה שלי (התעמלות מקופ"ח) לימדה אותנו תרגיל כזה:

קצת קשה להסביר, אבל אני ינסה.

את מכווצת את השריר עד כמה שאת יכולה לבפנים. התנועה מגיעה מהנרתיק. כמו לסגור אותו כזה חזק. דומה ללהתאפק בשירותים.

נושמת! לא לשכוח... 

סופרת עד 10 באיטיות ושומרת על השריר מכווץ חזק. אם נופל לחזק מיד ולהמשיך

אחרי 10 את מרפה וסופרת עד 4.

ושוב- מכווצת ל10 שניות.

היא אומרת לעשות את זה 3 פעמים ביום לפחות. מתי שאת נזכרת.

אף אחד לא רואה... אפשר באוטובוס/ בהמתנה למשהו/ בכל מקום.

חשוב מאוד! לא לעשות את זה אם באמת צריכים לשירותים כי זה פוגע בשרירים!

בהצלחה. מקווה שעזרתי

ממליצה ללכת לפיזוטרפיסטית דרך הקופ"ח.

בסד

אלא באופן טבעי...
לא לקחתי שום כדורים ושום כרוב ושום דבר

פשוט הפסקתי
קצת לא נעים יןמיים שלושה
וזה עובר

אפשר להפסיק ככה בבת אחת? זה לא נורא כואב?

 

תודה רבה רבה!!!

ונראה לי משתנה מאחת לאחת

א. תשתי המון תה מרווה, זה מייבש חלב.

ב. תורידי את מינוני ההנקה- נניח, משלוש פעמים ביום תעברי לבוקר וערב למשך שבוע (או כמה זמן שמתאים לך), אח"כ רק בוקר או רק ערב למשך עוד שבוע, אח"כ בוקר כן בוקר לא, ואז כשתפסיקי לגמרי גם לך וגם לילד זה לא יהיה מאוד מורגש.

אבל כנראה שאין לי המון חלב בכ"מ כי לא הנקתי מלא עד עכשיו..

יכול להיות שהוא עוד לא יבש לגמרי....

 

אני במקומך הייתי ממעטת את הפעמים  של ההנקה  בהדרגה עד שלבד הוא כבר ייגמר. פשוט התינוק קטן ולכן יש עדיין זרימה גבוהה של חלב. אם הוא היה יותר גדול, רק אז, לדעתי, יכולת פשוט להפסיק להניק בבת אחת..

אולי ארוחה כן ארוחה לא או משהו כזה.

מקסימום אם יש עודף תסחטי קצת ביד.

זה באמת עובד?

 

תשאירי את זה לכמה שיותר זמן.

לשתות במקביל תה נענע ותה מרווה.

אפשר להניח כרוב על השד.

אחרת זה יהיה סיוט ,גם לך וגם לתינוק....אין דרך מהירה ,תדעי שזו תקופת מעבר  שלך ושל התינוק,

ודרך אגב בן כמה הוא,?זה יכול מאוד לשנות...

ואת בטוחה שאת רוצה להפסיק???

במקומך הייתי חושבת על זה שוב.  ההנקה בגיל הזה היא כ"כ כ"כ כ"כ חשובה. אי אפשר לתאר כמה. מכל הבחינות- פיזית, נפשית, רגשי. בריאותית, חיסונית.

אפילו אם תתני בקבוק או שניים ביום- כדאי להמשיך. ובמקום לייבש באופן טבעי הייתי מנסה להגביר את יצור החלב באופן טבעי- ע"י תזונה בעיקר.

בדיוק רציתי לכתוב פה שאני מאוד מעריכה את זה שהתגובות פה היו ענייניות ואף אחת לא ניסתה לשכנע אותי....

 

תאמיני לי שחשבתי על זה היטב ושעד שהפסקתי סבלתי ממש 5 שבועות והוצאתי מלא כסף על יועצות הנקה ועוד.

 

אני כבר כמה ימים אחרי ההחלטה ואני רואה את ההבדל- אני חושבת שעדיף לבן שלי אמא שמחה שלא מתחילה לבכות כל פעם שהוא מתעורר כי היא מפחדת להניק אותו.

 

[ואני מכירה לא מעט אנשים שלא ינקו וגדלו מצוין. עם כל החשיבות- ואני יודעת שזה ממש חשוב, זה לא הכי חשוב.]

בע"ה בילדים הבאים זה יהיה קל יותר. בהצלחה!!

ושקלת היטב אז בהצלחה רבה.

העיקר שלא ויתרת על ההנקה ככה סתם, בקלות. וגם כל הכבוד שהשקעת כל כך הרבה מאמץ וכסף בשביל זה.

 

רק הבעתי התפעלות שהיא השקיעה מאמץ לפני החליטה להפסיק.

תנסי להפסיק את ההנקה בהדרגה ואולי תראי שזה מקל עלייך ותרצי להמשיך עוד קצת במינון קטן.

לי היה גם קשה אבל השתדלתי מאד. בגיל 4 חודשים התחלתי טעימות ובגיל חצי שנה היא כבר אכלה חלק מהארוחות וזה מאד הקל עליי.

אני עכשיו עדיין מניקה (ואני בהריון) אבל ממש מעט וזה כייף לי.

אז אולי כדאי לך ככה ולראות איך את מרגישה

בהצלחה

וד"א

הנקה ממש לא בכל מחיר אבל לא לצפות לחיים קלים..

ההנקה רק עושה אותה עצבנית ועצובה זה באמת לא שווה בכל מחיר. גם עם מטרנה הילד יגדל בבריאות הכל בעזרת ה'

בס"ד
אני גם חשבתי בהתחלה שאין סיכוי שאני שורדת עם ההנקה.. ובאמת עדיף לילד אמא עם מטרנה ביד מחלב של אמא עצבנית ועיפה..
עם זאת- אני לא יודעת אם ניסית לשאוב- אבל אותי לפחות בהתחלה זה די הציל.. אז אם את מצליחה לשאוב קצת וזה לא כואב לך נורא- הייתי ממליצה לך אולי לנסות לשאוב אפילו פעם פעמיים ביום- ואז גם אם תרגישי שיותר קל לך לנסות לחזור להניק זה יהיה יותר קל בעזרת ה'.. ובכל מקרה לפחות יהיה קצת חלב אם שהפיצי יקבל שכמו שאת יודעת זה מועיל מאוד..
ובכל מקרה- הכי חשוב שאת שלמה עם ההחלטה- אם את מחליטה באמת להפסיק לגמרי אז כל הכבוד!! גם על ההחלטה וגם על כל הנקה בחמש שבועות האחרונים..
ה' איתך!!
מזל טוב! מלא ב"הצלחה!!

ובקרוב יתחיל לזחול.

א. גם אם תגיעי לרמה הרצויה, אם תפסיקי אז תוך חודשיים בערך שוב תחזרי למה שהיית. אז אולי תצטרכי להוריד מינון אבל כן להמשיך לקחת.

ב. טווח הנורמות של הויטמין כפי שמופיע בתוצאות הבדיקה הוא מאוד גדול, אבל אני קצת בררתי וגיליתי שעדיף לשאוף להיות בסביבות 500-600 ולא ב200-300, במיוחד אם את בהריון.

ג. כדאי לך תמיד בתחילת ההריון לבדוק B12 יחד עם ברזל, פשוט צריך לבקש מהרופא. אני תמיד בהריון נזקקת לזה ואחרי הלידה לא או מעט.

ד. כדאי גם שתדעי שגם מי שאוכל בשר וכד' זה לאו דווקא אומר שיש לו מספיק מהויטמין, כי יש היום הרבה אנשים עם אי יכולת ספיגה של הויטמין, לכן לוקחים כדורי מציצהנ או זריקות, כדי לעקוף את מערכת העיכול.

עזרת לי מאוד

רק לקרוא הודעה על וויטמינים העלה לי בחילה כי כדורים עושים לי ממש רע!!

והלכתי להקיא..

 

ועכשיו תוך כדי שאני כותבת מרגישה שאני הולכת להקיא שוב.

 

 

[הקאה 6 היום הציייייייילו !! ]

 

מתי הסיוט הזה יעבור?

 

שבוע 12 בדיוק!

 

סליחה על הנצלוש!

אני יכולה להרגיע אותך שזה כדור מציצה

(ואולי בעצם לא להרגיע אותך? הוא מגעיל! )

 

תחזיקי מעמד!!! הבחילות אוטוטו מאחורייך!!! לא נשאר לך הרבה בעז"ה.

אל תכריחי את עצמך: אם הגוף לא מוכן לקבל את הכדור של הוויטמינים - לא נורא (הכי דחוף זה הברזל והחומצה).

אחרי שיעברו הבחילות - תקחי את הוויטמינים. זה בסדר. הם יכולים לחכות קצת (ככה אני עשיתי, וב"ה התוצאות בסדר).

 

שיעבור מהר, בקלות ובבריאות!

אז זה יוצא ממוצע שאני מעיזה פעם בשבוע לקחת את החומצה וברזל בעעעעעע אני לא מסוגלת עד שעוברים לי הבחילות הנוראיוווווווווות האלה !!

אפשר מעכשיו ועדיף לפני גיל חודשיים וחצי- שלוש.

אבל מומלץ לפני,
אנחנו עשינו בגיל חמישה וחצי חודשים וזה היה כבר חנוק...

האחות בטיפת חלב אמנם אמרה לנו ללכת לקחת הפניה וללכת לאולטרסאונד, אבל כשהגענו לרופא הוא שאל "למה? היא צריכה?" בדק אותה ומסר לנו שב"ה אין צורך.

 

אני משערת שכדאי ללכת לבדיקה, ואכן אם יש ח"ו צורך ללכת לצילום אבל לא להלחץ סתם ככה.

יש כאלה ששולחים את כולם ויש כאלה ששולחים רק מי שיש חשד לבעיה בפרקי הירכיים.

לדעתי, חשוב לעבור בדיקת רופא במהלך החודשים הראשונים והוא יחליט אם צריך או לא...

לבדיקה שיגרתית של גיל חודש,והוא אמר שב"ה הכל תקין,והוא שולח  לבדיקה באופן שיגרתי את התינוק,לא בגלל משהו שהוא ראה..

היום זה רוטינה וחובה על הרופא לשלוח. פעם זה היה נתון לשיקולו.

 

או כמו שהרופאה אמרה לי- אני יודעת שלא תעשי ואת לא צריכה אבל אני צריכה שיהיה רשום בתיק שנתתי הפניה. מה תעשי עם זה זה העניין שלך.

בכלל אני מאוד מאוכזבת מהרופאים של היום, אין להם מענה לכלום , הכל לפי המחשב והכל כדי לחסות את עצמם.. מעניןן שהרופא לא שלח אותנו לאולטראסאונד ההזה . דווקא דברים שצריך הם לא עושים ודברים שלא צריך הם כן עושים, לא מעט פעמים קורה שצריך לגשת לרופא נוסף ואז הוא שולל לגמרי את משהרופא הקודם אמר.. אי אפשר לסמוך על הרופא אני מרגישה ממש שמלוא האחריות נופלת על האמא וכל דבר שהרופא ממליץ או אומר צריך בדיקה מקיפה .

שואלת באמת, כי אצלנו הרופא רק עם אחת שלח לבדיקה הזו. ועם האחרות בדק, בגיל חודשיים ואמר שהכל בסדר.

נכון שהוא שלח את הבכורה?

 

כי הסטיסטיקות מראות שאם לבכור/ה יש משהו אז יכול להיות שלאחרים גם יהיה. ואם אין כלום לבכור/ה אז הסטסטיקות שיהיה משהו לילדים הבאים יורדות.

 

חוץ מזה שאני מכירה מישהי שבילדה השישית מצאו בעיה אחרי ש5 ילדים לא היה כלום.

כך.

כי לבעלי הייתה את הבעיה הזו בינקותו.

ב"ה, אנחנו לא נזקקנו לשום טיפול.

אני עשיתי לילדה בגיל שלושה ומשהו חודשים

שיהיה בשעה טובה!

אני ואחותי אותו סיפור!! זה היה כיף עולמי, אצלי לידה ראשונה אצלה לידה שלישית ילדנו בהפרש 12 יום, כל הלידה היתה לי יועצת שעברה בדיוק את מה שעברתי...

רק מאיפה הכנסת לך לראש שתלדי בשבוע 42? ממש לא חייב. אל תקווי לזה, לא כדאי....  

אני ילדתי בשבוע 38 למשל....

עזבי, עדיף שתלדי לפניה... יהיה לך ממש כייף ללוות אותה כבר כשאת אחרי.... 

 

בשעה טובה!!

עוד כלום חחח 

אני אלד אחרונה בעז"ה, שזה יצא ארבעה חודשים אחרי אחות אחת, וחודשיים אחרי אחות שנייה!

 

ולשלושתנו זה ילד ראשון!

 

ולהורים שלי זה שלושה נכדים ראשונים!

הילד הראשון שלי ושלה הרביעי- בהפרש של חודשיים

 

הילד השני שלי ושלה החמישי- בהפרש של 6 ימים

 

הילד השלישי שלי ושלה השישי- בהפרש של חודש.

שבועות אחריה... אני לידה שלישית היא ראשונה.

 

היא ילדה בשבוע 39 ואני ב 42...

היא יצאה ואני נכנסתי.

היא הייתה איתי בחדר לידה..=]

יצא שילדתי חודש לפניה!!!

תכננו להיות יחד בבית החלמה ?

חברה שלי הייתה צריכה ללדת שבועיים לפני, שתינו לידה ראשונה

אני ילדתי ב38 והיא סחבה קצת יותר.

כששלחתי לה הודעה שילדתי בדיוק קיבלתי גם ממנה הודעה- ילדתי שעה לפניה.

ועוד מצחיק- בלי לדעת קראנו לבנות כמעט באותו שם (היא קראה עם שתי שמות..)