פורום הריון ולידה (עמוד 5066)

עושים אותה בין שבוע 24-28 ממליצה להביא איתך לימון שיהיה לך לימונדה מתוקה. אח"כ עושים בדיקת דם.

אין צורך להיות בצום לפני.

אם יש ערכים גבוהים מעל 140 את עושה את העמסה של 100 ג' לבדוק אם בטוח יש סוכרת הריון.

וזה כבר הרבה יותר מתוק ומגעיל. צריך להיות בצום ויש אח"כ 4 דקירות כל שעה את צריכה להיות שם 4 שעות.

חוץ מלימונים להביא לפטופ או ספר וכו'..

כמה זמן זה לוקח פחות או יותר אם התוצאה תקינה?

הבדיקה על הבוקר במרפאות.

תבררי אם יש במרפאה שקרובה אלייך.

אם כן תנסי להכניס דרך הראש מהר מהר ואז תוך כדי הנקה להכניס את השרוולים. ככה אני עושה כי אין לי ברירה..

בכל מקרה תנסי קודם כל להסיח את דעתה- "הנה חולצה! חולצה לאמא? לא! איזה מצחיק! חולצה ל-X!! הנה יד! איפה יד? איפה X? קוקו! הנה את!" וכו'. לנסות להחביא משחק שהיא אוהבת ולהוציא אותו כשמתלבשים. לדבר בנחת וברוגע. אצלינו זה לא עובד לצערי אבל אני מכירה כאלה שכן.

אותה לעצמי עם האינטונציה שנראית לי מתאימה חח זה גדול-- נראה שאת אמא בנשמתך

כן אני מניקה..אבל גם בהנקההיא משתוללת אם משהו מציק לה..זה ככה גם עם שמש בעיניים ורעשים היא ממש רגישה.

תודה.

תנסי אולי להצחיק אותה או לעשות סימן מוסכם כמו:

אווווו.... (ואז כשהראש יוצא) אה !!! (יענו הפתעה...)

ונעים..היא פשוט זזה ומ"שתגעת" מצד לצד ולא נותנת לי להלביש..וזו מלחמה

תודה!

אחת הבנות שלי היתה ככה וממש השתדלתי להלביש רק גופיות ובייביגרוי שלא מלבישים מהראש אלא שיש תיקתקים לכל אורך הבגד. עזר מאד.

אולי לנסות להלביש רק כשהיא רגועה.

וכמובן- לשיר שירים ולדבר בנעימות ולנסות לקצר ככל האפשר את זמן ההלבשה, עד שתתרגל...

לשים לה חולצה דרך הראש היא זזה כמו דג שמנסים לדוג אותו   והפרצוף המבוהל שלה גורם לי להרגיש רע שאני עושה לה את זה..וזה ממש ממש קשה לי להלביש ככה..

רוב החולצות שלי עכשיו הן להלבשה דרך הראש..

לקצר את זמן ההלבשה-תלוי בפיצית.

תודה!

איפה ראש? הנה הוא, קוקו

איפה יד? הנה היא ונשיקה 

איפה עוד יד? הנה היא ונשיקה

בהמשך אני מוסיפה גם את המילים ימין ושמאל

ותמיד גאים בהמצאה הפרטית

להשחיל את הראש, לפחות בשלב הזה ואח"כ לעבור לחולצות רגילות (לדוג' החולצות עם הטיק-טק בצדדים.)

פגמים וכאלה..

או נסי לקחת 2 כדורי פרנטל במקום 1 ולא לקחת חומצה פולית.

ותמיד, אבל תמיד, תקחי רק אחרי האוכל.

חומצה פולית חשובה מאד.

לעשות.

ההריון ממש קשה לי אני חיוורת חלשה ונראת כמו צל אדם.

לפני הכניסה להריון ועד לשבוע 20. היא מורידה בצורה משמעותית מומים פתוחים במערכת העצבים המרכזית ולאחרונה הצטברו עדויות על הקשר בינה ונושאים נוספים. 

אם את מרגישה 'צל של עצמך' כדאי לחשוב מה ניתן לעשות. אין סיבה שתרגישי כך. יש מה לעשות לבחילות והקאות. בהצלחה. 

טיפול זה נהדר - משחרר נפשית וגופנית. 

שיאצו אפשר למצוא בטוח. מסז' - רק תיזהרי שיהיה אצל מומחים למצבך!!!!

הייתי ממליצה על טיפול במים -כל המשקל שלך שמעמיס על השרירים נעלם כלא היה. ואת נתונה במקום מכיל ומרגיע - הן במים והן בידי המטפלת ויכולה להתמסר לעצמך לנפשך, לעוברך בלי שום לחץ.

אני לא יודעת לומר לך אם את יכולה ללכת לבריכה רגילה - כי עם שרירים תפוסים זה נשמע לי מסוכן...וכל ההמולה והזיהום...

תרצי - אתן לך שם של מטפלת באישי.

בינתיים - עסי ועשי בעצמך.

ליטופים ותנועות .

גם זה - אם תרצי - באישי.

אמבטיה חמה,לחלק התחתון. עיסוי ושיאצו או דיקור נשמע מעולה.

אמבטיה חמה,לחלק התחתון. עיסוי ושיאצו או דיקור נשמע מעולה.

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב..

אשמח לקרוא את סיפור הלידה..ארוך כמה שיהיה.

גידול קל... ושתישן טוב בלילה

כקודמותי- מחכה לסיפור...

אני אתחיל ונראה כמה הבובה תרשה לי להמשיך...

אחרי איזה שני לילות שהיו לי צירים סדירים והפסיקו על הבוקר,

כבר הפסקתי לנסות לזרז והחלטתי שהכל בידי שמיים וכל עוד אני יכולה-

אני פשוט אעסיק את עצמי בדרכים אחרות ואחכה.

ואז במוצא"ש התחילו צירים חזקים יותר כל איזה 10 דק'. נתתי לבעלי להמשיך לישון וקראתי ספר

(ששמרתי במיוחד) בין הצירים. בבוקר, עם העיניים הנפוחות שלי, בעלי הבין שהוא נשאר בבית.

אני כבר פחדתי שהצירים יעלמו שוב, אז אחרי מקלחת ושתי מכונות כביסה החלטנו ללכת ברגל לבית קפה

(משו כמו ק"מ).

הגענו והזמנו ובינתיים הצירים כבר מגיעים כל 5 דק' אנשים הסתכלו עלינו בצורה משונה...) ואנחנו נכנסנו

להתקף צחוק (מרוב לחץ...)

 התקשרנו לאבא ואמא שיבואו לקחת אותנו, עברנו בבית לקחת את התיק (בלי דברים לתינוקת, כי לא באמת האמנתי שאני אלד...) ונסענו.

הגענו לביה"ח-פתיחה 3 מחיקה 90.

הרופא שמח ושלח אותי לטייל שעה (שחקנו פינוקיו- לא מומלץ, נפלתי ). חזרתי ואין שינוי. ככה במשך 3 שעות (רק שמרוב הבדיקות התחיל דימום..)

ואז החליטו לאשפז אותי (במחלקת נשים, שהיא נורא מדכאת).

למחרת בבוקר(שני)- אין שינוי, ז"א שאני בשלב לטנטי של לידה כמעט 24 שעות. במחלקה לא עשו לי כלום,

השאירו אותי לחכות שיתפתח, עד שאמא ובעלי דרשו מוניטור והודיעו להם שאמנם לידה ראשונה אבל 36 שעות צירים סדירים זה מספיק לחכות.

אז העלו אותי לחדר לידה, בלי שמשו ממש השתנה ואז רופא עשה לי בערך סטריפינג (לא כיף בכלל )

ופקע את המים.

נשפכו איזה 3 ליטרים (אולי) של מים מקוניאליים (ירוקים וסמיכים נורא), ואז נתנו לי פיטוצין.

 על תיאור כאבי הצירים שהתפתחו תוך דקות אני אוותר- אבל לטובת הבנות שרוצות אפידורל- תלחצו על המיילדת ותודיעו לה שכבר מספיק כואב לכן, גם אם יש לכן כוח סבל ואתן לא בוכות...

ב"ה (וששוב תודה לאמי ובעלי) קבלתי אפידורל די מהר (זריקה ראשונה לא במקום הנכון, אבל זריקה שנייה כן)

ואז התחלתי להנות אפילו. ואשרי מי שהמציא את האפידורל, ברכתי אותו כל הלידה..

 לא אלאה אתכן-שעות ארוכות של צירים, פיטוצין, אפידורל ובדיקות (נכנסתי לחדר לידה באחת בצהריים, הלידה עצמה החלה קצת לפני תשע בערב(אבל הייתי מאופסת, והיה די נחמד, אכלתי אפילו קוביית שוקולד כי הייתה לי נפילת סוכר בלידה מיומיים של צום..). הראש שלה היה גדול מאוד, ולי, מסתבר היה חלק מאוד לא גמיש בפתח שם (למרות כל העיסויים) אז דחפתי ודחפתי בכל ציר במשך מעל שעתיים- והיא לא יצאה, וכל פעם מעודדים אותי שעוד כמה דק' זה נגמר, אז כבר הפסקתי להאמין וניסיתי להשלים עם זה שאני אשאר לנצח בהריון

בין לבין נתנו לי לנוח ואבא שלי נכנס, ברך אותי בברכת כהנים, והיה מאוד מרגש.

מרוב מאמץ הגוף שלי נחלש כ"כ שתפס אותי איזה חיידק בזמן הלידה, עלה לי החום ורעדתי בחוזקה בכל הגוף (ודחיפות תוך כדי, לא מציאה גדולה).

בגלל כל מיני נסיבות היו לי שתי מיילדות במהלך כל הלידה ( מלבד האפידורל-מיילדת אחרת) והן היו מדהימות. בערך בתשע הגיעה מיילדת שלישית במיוחד מהבית שרצתה ליילד אותי אישית בגלל קשר משפחתי ( לא מכירה אותה, אבל הרווחתי מזה ממש) אז הגענו לשלוש. וטיפה לפני שהילדה יצאה סופסוף החליפו משמרות והגיעה מיילדת רביעית שהיא חברה שלנו.  כשיש מים מקוניאליים מביאים רופא ילדים ללידה, וגם המיילדת המשפחתית השיגה לי את הרופא הכי טוב שיתפור אותי. עוקבים בינתיים- כשהאפרוחית שלי הגיחה לעולם היו שם 4 מיילדות, שני רופאים, אמא שלי, אבא שלה ואני- יחד איתה מניין!

המיילדת הותיקה החליטה לנסות הכל כדי לוותר על החתך הענק שהיו אמורים לעשות לי כדי להוציא את הראש שנתקע,

וב"ה שהיא הצליחה, אחרי המון דחיפות, הפסקות, מנוחה ועיסויים- סופסוף היא יצאה!

ואני לא האמנתי עד שבעלי,שכבר שמע את המיילדת וראה את הפיצית מורמת אל על, לחש לי באוזן- " רוצה להחזיק את הבת שלך?" (לא שמישהו התכוון לתת לי אותה לפני בדיקת רופא והוצאת השילייה),

אבל נגעתי בה, לפני שחתכו את החבל, ובכיתי כמו תינוקת.

את ההרגשה באותו רגע אי אפשר לתאר, אבל ניסיתי להודות לה' על המתנה הבלתי נתפסת הזאת (אני עד היום מנסה..)

ולהאמין שזה באמת קרה..

ב"ה הרופא בדק אותה ונתן לה 9,9 באפגר (ואצל הרופא הזה זה כמו 9,10) ומשם הכל כבר לא משנה...

תודה רבה למי שהחזיקה מעמד עד כאן, אכן נחמד לפרוק, ותודה לכולן על סיפורי הלידה שלהן, למדתי מהם המון.

נשמעת לידה ממש לא פשוטה, ב"ה שנגמרה כ"כ טוב! מרגש ומשמח לשמוע!

את כותבת ממש חמוד!

המון נחת מהנסיכה!

ממש עושה חשק ללדת...

איזה סיפור..

שמחתי שלפחות בסוף לא עשו לך תפרים כי זה לא נעים בכלל

מזל טוב!!

היו תפרים, אבל דרגה 1 בגלל קרע לא גדגול יחסית,ועם הכאבים האלה

אני לא מנסה לדמיין מה היה קורה אם היו חותכים לכל האורך...

נשמע ארוך וקשה. ואת עמדת בזה בגבורה,שלב לטנטי ארוווך.. 2 אפידורל וצירי לחץ.. כבר חשבתי שזה ייגמר בוואקום. ב"ה שהיו לך שליחים טובים!

שמחה שכתבת ומקווה שזה חלק מעיבוד חווית הלידה.

לידה מקסימה ממש, למרות שנשמעת קשה...

כן ירבו ויהיו קלות יותר!

סטריפינג גם פיטוצין גם 2 זריקות ופלוס הכאבים הרצופים של 36 של צירים! ואהו כמה אפשר??

כל הכבוד!! באמת מגיע לך אות כבוד על הגבורה הרבה שעברת!!

מאחלת לך שמכאן ולהבא לא תסבלי ויהיה לך ממנה רק בריאות (וגם לך) אושר ועושר

ותגדלי אותה בנחת ושלווה!!!

והתרגשתי איתך!

מזל טוב והמון נחת!

מקבל בקניון מלחה.

סבלני, נהדר רגוע ומכסה את כל האפשרויות.

לוקח קצת זמן להיכנס אליו (לא להשיג תור אלא ההמתנה עצמה) אבל לגמרי שווה את זה.

הבדיקה היא בדיקת אולטרסאונד פשוטה. לא כואב ולא מפחיד.

זה קצת לא נעים, כי עושים את זה באופן וגינאלי (למרות שבאחת הפעמים אמרו לי שאפשר לנסות לעשות בטני אם שותים 6 כוסות מים שעה לפני, בלי ללכת לשירותים, ואז שלפוחית השתן המלאה מאפשרת לראות באופן בטני, אבל אני מאוד רזה, אז יכול להיות שלא לכל אחת זה אפשרי). בכל מקרה, לא צריך להיבהל, זה באמת לא נורא.

לגבי דימום- לדעתי אין שום סיבה שזה יגרום לדימום, וגם אם איכשהו זה כן גורם, כדאי לשאול רב כי זה בכלל לא בטוח שזה מטמא (המתמר של האלוטרסאונד נכנס רק לנרתיק, אז אם יש דימום זה אם הוא פוצע שם, ואז זה בכלל לא דם מהרחם). בכל מקרה, שמים ג'ל כך שממש לא נראה לי שיש סיכוי שיהיה דימום כלשהו.

אבל כמובן- אם רוצים להיות בטוחים, לשאול במכון פוע"ה זה הכי בטוח, כמו שכתבו כבר..

מבוסס על בדיקות דם לרמות אסטרוגן ו LH (מדובר בדם מהיד כמובן...כך שאין בעיה) ובדיקות US נרתיקיות. הבדיקה בנרתיק, אינה מטמאת, אם יש דימום בהכנסת המתמר (ולא אמור להיות) הוא בדרך כלל מפצע וגם זה לא מטמא. 

והיה מעט דם.

אבל זה בגלל שהקרום היה קיים עד ללידה ונכנסתי אחרי הUS לרופאה שגילתה זאת וקבעה שזו סריטה בקרום.

וזה לא מטמא.

וטוב לשאול ולבדוק

תחכי לרופא, 

ומה מלחיץ אותך?

להיות בהריון? לא להיות בהריון? או מה קורה בכלל עם הגוף שללך?

לא בריא להיות לחוצה, חבל

בס"ד

אל תביאי לה חלב קר מהמקרר.. צריך לחמם אותו עם מים חמים (לא מורתחים) עד שתטפטפי קצת על היד וזה יהיה נעים..

לגבי התרמוס- אני לא יודעת.. אף פעם לא השתמשתי..

מהמקרר - חשוב מאד לחמם. חלב צריך להיות בטמפרטורה של הגוף. כלומר, אם שימי טיפת חלב על היד את לא אמורה להרגיש הבדל בטמפרטורה.

אם הוצאת את החלב וחיממת, כל מה שנשאר (בין אם אכלו מזה ובין אם לאו) - רק לזרוק.

בהריון הראשון היה לי מלא ועכשיו אני בחודש שביעי בהריון שני ואין לי כמעט כלום

יש מה לעשות למניעה? או שמי שזה יבוא לה, יבוא בכל מקרה?

אצלי זה עזר.

היו סימני מתיחה אבל מרחתי בהריון ואחרי הלידה והם נעלמו.

והן מדוכאות מהעניין... וזה מלחיץ אותי...

מכירות אולי דרך מניעה? יש משחות למרוח לתת לעור יותר לחות או גמישות?

קשורים למידת גמישות של העור.

זוהי תכונה מולדת. לכן, יש סיכוי די טוב לנבא אם יהיו לך סימני מתיחה אם  תבררי אם הם היו אצל אמא שלך, אצל הדודות ואצל אחיות הגדולות.

כדי להקטין את הסיכוי להווצרות סימני מתיחה יש

1.לשתות הרבה

2. להשתמש בקרם לחות לגוף

מה??

לא הבנתי 

מה אמרת???

הרגשתי את הבחילות בעיקר כשלא היה לי כוח ללמוד וכו', וכשהייתי אחרי המבחנים הם פתאום עברו יחסית (בתחילת שלישי)..

בת כמה את????

אחרת לא היינו חושבות על ההריון והבחילות היו נעלמות...

שידעתי על הריון ועוד תסמינים הומונאליים שונים שהיו שבוע אחרי המקווה בערך.....

אבל.... אי אפשר להגיד שאין מקצת האמת..... שעשיתי דברים שאני אוהבת (למשל לשרוץ המחשב) הייתי מבוחלת פחות (בהריון השני) מאשר כשהייתי צריכה ללמוד למבחן.... אבל גם זה חלק מתסמיני ההריון.....

ברור שזה רק בגלל שהוא לא עבר את זה...

לדעתי יש כמה דברים שאפשר לומר שיש השפעה פסיכולוגית

אבל זה מאוד אינדווידואלי 

לדג אני הצלחתי להשתלט על הריחות....

אבל על בחילות והקאות???

אויש, גבר קשקשן שלא נוח לו עם זה שנשים מקבלות תשומת לב מיוחדת על היריונן.

הבחילות הן תופעה הורמונאלית ידועה בת אלפי שנים.

עם מי בדיוק הוא בא להתווכח?

ואני אחת שמקיאה בלי סוף בהריונות וסובלת מבחילות ומה לא..

אך בהריון האחרון היתה תופעה מעניינת -הייתי בהריון ולמדתי למבחן רציני מאוד עם חברות בבית של חברה- משום מה שם לא היו לי כלל הקאות רק קצת בחילות- אכלנו יחד ארוח"צ והכל היה סבבה.

פשוט הגוף שלי לא העז להקיא- ממש פסיכולוגי! לא רציתי שהחברות ידעו על ההריון ופשוט הייתי עצורה...

אבל..............איך שהגעתי הביתה הוצאתי הכל הכל לאסלה....

מה תגידו על זה?!

חברותייך, ולכן הגוף שומר על עצמו, ואיך שאת באה הביתה, מרגישה משוחררת לפרוק מה שהצטבר.

ואם כך, למה אנחנו בוחרות לתת להן להתקיים ברווחה בזמנים מסוימים, ובזמנים אחרים אנחנו מדחיקות אותן?

אני זוכרת שפעם בתחילת הריון שלא היה לי חשק לכלום.... בעלי שאל אותי- אז אין לך בחירה בקטע הזה? וחשבתי על זה ממש, והחלטתי שיש לי בחירה. והחלטתי שאני דווקא רוצה להיות רגילה, ועם חשק, וזה ממש עבד!

אבל לא החזיק הרבה זמן... צריך להשקיע בזה מחשבה וכוח רצון, ואני מבזבזת אותו בד"כ על דברים אחרים.

אלא מוכיח את מה שכולנו כאן יודעות. שאישה היא יצור חזק, גיבור, שבהחלט יכול להשתלט ולתפקד גם במצבים מאוד לא פשוטים. 

אם רוצים להגיד "פסיכולוגי" אפשר להגיד על הכל. למה לא. כל ההיריון הזה הוא בכלל בדימיון של האישה. וזה דבר תכל'ס די נחמד.

צרבות? פסיכולגי.

קשיי נשימה? פסיכולוגי

תשישות? פסיכולוגי

עלייה במשקל? פסיכולוגי

תנועות? פסיכולוגי

צירים כואבים? פסיכולוגי.

קיצור, עזבו אתכם משטויות.

אז למה שמשהי תחשוב שהיריון=בחילה ועייפות. האקסיומה הזו נוצרה בגלל השוני הביולוגי שגרם לכך. אחרת לא הייתה נוצרת הדעה הרווחת הזו.

ברור בגלל שהוא גבר. מקווה שהוא לא בעלך...

אז זה פסיכולוגי?

נראה גבר עומד בבחילות פסיכולוגיות כאלה כל יום, כל ה-י-ו-ם!

הבחילות זה סוג של תגובה של הגוף  להריון אכן לפעמים עוד לפני שיודעים שבהריון הגוף כבר קולט את ההריון ממש בתחילת הדרך ואז  יש בחילות.אני עברתי 5 הריונות ולידות וכולם עם בחילות והקאות במצב נוראי ממש כמו מחלה של כמה חודשים,אין שליטה על ההקאות האלו, הגוף מאוד רגיש בתקופה הזאת

גם לי היו הריונות שבהם הבחילות התחילו לפני שידעתי על ההריון,

אבל ראיתי שהבחילות היו גם קשורות למצב הרגשי שלי.

בהריונות שעברתי בתקופות יותר קשות בחיי היו לי הרבה בחילות,

ובתקופות שהיו יותר טובות עם שמחה, שלווה, וכוחות נפש, כמעט ולא היו לי בחילות.

למה בכלל יש בחילות והקאות בהריון? "בתחילת ההריון אפשר למצוא בגוף רמות גבוהות מאוד של הורמון ההריון, ה-HCG", אומר ד"ר בני שכטר, גינקולוג ומטפל מיני  "ההורמון הזה משפיע על ההקאות בשתי דרכים: גם דרך המוח וגם דרך מערכת העיכול, כך שאפשר להבין שמדובר במצב נפוץ למדי. אגב, בהריון תאומים, שבו רמות ה-HCG  גבוהות במיוחד, באמת יש יותר הקאות, ולא מדובר במיתוס".

\

אני לא חושבת שזה פסיכולוגי אני כן חושבת שנניתן עד גבול מסויים לשלוט בזה.

ואז הגוף בסופו של דבר יהיה חייב להוציא את זה החוצה.

ספיציפית אצלי יש הבדל עם זה בנים או בנות אולי ההורמון שם מופחת??

 בכל מקרה, שהצלחה לכולנו עם התופעות.

אני מרגישה שאני נתפסת לזכרונות מההריון הקודם ומצפה לתופעות שהיו אז. ואני קצת מבולבלת מזה. כי אני רוצה להיות קשובה למה שעכשיו ,

ויש לי חולשות וכאבים וכד'. אבל זה לא חייב להיות אותו דבר. וכאילו אני מחכה לזה. שזה כן קצת פסיכולוגי. אבל יש בכל מקרה.

סבתא שלי אמרה שההקאות יהרגו אותה - אז היא לא הקיאה באף הריון (9 הריונות). אבל היא היתה אשה חזקה וקשוחה ששלטה ב100%)

אני פשוט מקיאה ומקיאה ומקיאה ונראת כמו סמרטוט ריצפה.

אני בדיוק מתאוששת מהקיא הרביעי שלי מהבוקר.

יש לי בחילות הרבה אבל ממש מגעיל אותי להקיא.... אז אני ב"ה לא מקיאה...

בהיריון הראשון שלי שהסתיים לצערי בהפלה, לא הרגשתי כלום, לא בחילות ולא הקאות, וזה היה כי ההיריון לא התפתח כמו שצריך, וגילינו את זה אח"כ רק...

לעומת זאת, ב"ה בהיריון הנוכחי הייתי שם בגדול!! (כולל הקאות בוקר עד רגעים אלו ממש, תחילת שבוע 22...)

אז למה דברים שאני אוהבת לאכול בד"כ, גורמים לי בחילה בהריון (לרוב רק מהריח שלהם)?

למה כל פעם שאני רוצה לישון סוף סוף בהריון ,אני לא מצליחה להרדם כי ישר נהיה לי מהשכיבה בחילות וצרבות...

למה בהריון האחרון הרגשתי כל כך גרוע בהתחלה עד שממש התפללתי שתהיה לי הפלה או משהו, למרות ששמחתי שאני בהריון וחיכיתי לו לא מעט זמן. (המצב היה נורא באמת, חשבתי שאני עומדת למות. מזל שהקב"ה לא הקשיב לי).

ממש לא נראה לי פסיכולוגי!

מה שהתכוונתי שאמרתי שיש אולי פן פסיכולוגי זה כי אין מה לעשות, התודעה משפיעה עלינו מאוד. כבר הרי קרו מקרים של נשים שלא היו בהיריון אבל התחילו "להרגיש" כל מיני תופעות כאלה ברגע שאיחר להם המחזור או משהו כזה.

זה כמובן לא סותר את העובדה שהבחילות נוראיות ומרגישים אותם פיזית היטב, אבל כן סביר להניח שיש איזה נקודה נפשית-תודעתית שמשפיעה עלינו.

חשו בחילות מדומות בגלל קטע פסיכולגי.

כמו הרבה אנשים שמדמיינים שהם חולים במשהו ומיד הם חשים כל מיני תסמינים של מחלה.

אז זה אומר שכל החולים באמת גם מרגישים את התסמינים רק בראש? רק בקטע פסיכולוגי?

לא.

לא חושבת שזה משליך על כלל הנשים ההרות. אצלן זה לא פסיכולוגי אלא פיזיולוגי.

הדבר הטוב ביותר שיכולנו להציע למי שטוען כך, הוא פשוט להיות בהריון ולהרגיש את הבחילות שאין לטעות בהן! היות שעליו רק להאמין לנו, כדאי שיפתח רגישות והזדהות למצב ולשמוח שאינו צריך "ליהנות מהפסיכולוגי הזה". כמו בכל מחלה ותופעה גופנית, אנו יכולות לסייע לעצמנו להקל על התחושות בדרך של המשך בשגרה, התעסקות ובילויים מהנים שישכיחו מאיתנו את התופעות. ובעיקר, הבעלים הרגישים בהבנתם את המצב, יסייעו לכך. כמה בעלים מנקים עופות ומבשלים בתקופה זו?! - כן, גם אלו שהמטבח מחוץ להישג-רגלם.

וסתם כך, כדאי שהאדון ידע שרבות הנשים שהבחילות הן מבשרי-ההריון שלהן, והן כמעט תמיד אמינות.

והעיקר, גם אם זה קיים ולא נעים - ב"ה "מחלה בריאה"-לבשורות טובות!!!

אני אף פעם לא סבלתי מבחילות [ומשום תופעות לוואי] ועכשיו, בהריון שישי הן נוראות!!!! חוץ מכל מיני תופעות שקראתי פה ועכשיו אני מנסה על עצמי....

אבל אני באמת!!!!!! מרגישה את זה. זה פסיכולוגי?????

פגשתי מקרים של בחילות פסיכולוגיות של בחילות, למשל, נשים שטענו שסובלות מכל מיני תופעות שיכולות להיות בהריון בשבוע ראשון של הריון....

אך יש גם בחילות בכלל לא פסיכולוגיות. במקרים של מחסור בויטמינים ומינרלים, למשל, תמיד צפויים בחילות והקאות קשות בהריון.

יחד עם זה, לדעתי, גורם פסיכולוגי קיים בהרבה מקרים. הוא לא עושה את הבחילות, אבל עלול להחמירן.

גם מאד בריא לשתות דווקא על הבוקר

ההתמכרות שלי...

אמרו לי שזה בגלל שהוא מאוד חומצי.

ושאלתי על הצ'יקו כי ראיתי בכמה מקומות באינטרנט שאסור לנשים בהיריון...

הוא ממש טעים

וכיום מוציאים את הקפאין עם מים והוא בסדר מבחינה בריאותית

בשבוע זה האוזן לגמרי בשלה והוא מתחיל לשמוע רעשים חיצוניים.

זה אחד הדברים הראשונים

אני לא זוכרת בדיוק מתי...

גגלי...

לפני הוא מרגיש..שאת בלחץ וכו'..

רק לחשוב על זה שזה שווה את היצור הקטנטן שעוד כך וכך חודשים תחזיקי ביד...

תרגישי טוב!!

תרגישי טוב,

ואל תתביישי לבקש עזרה!!

בעיקר מבעלך...

כשנכנסתי פה לפורום בשבוע שישי בערך, בנות שהיו בשבוע 14 למשל נראו לי פשוט בנות מזל מאין כמותן. לא האמנתי שיום אחד גם אני אגיע לשם.

וזה באמת שליש קשה! עייפות הזוייה, בחילות איומות, אצלך גם הקאות מתישות... זה באמת לא פשוט! 

אני רק מבטיחה לך שזה עובר! הנה, אני כבר בשבוע 13, ומייחלת בקרוב להיפרד מכל תופעות השליש הראשון.

אז תחזיקי מעמד, נשמה!!!  

אני באמת מחכה כבר לעבור את השליש הזה ולהתחיל לחזור לעצמי .

היום בשעה טובה נכנסתי לשבוע 9 [!]

הבית שלי פשוט לא מתפקד בעלי כל הזמן בכוננות עם הדלי מסכנון כל היום הוא צריך לנקות אחרי.

אני לא מתקרבת למטבח נגעלת מריח של כביסה בקיצור ג'יפה!

אני באמת צריכה רעיון למתנה לבעלי

שבתקופה האחרונה מבשל מנקה מסדר מכבס ודואג לי ממש כמו נסיכה.

ה' ישמור אותו !

משהו וכשהוא חוזר סחוט מהלידה מחכה לו משהו עם מכתב מפורט ומרגש.

ככה עשיתי כבר כמה לידות.

פעם השארתי עוגה והתקשרתי לשכנה שתכניס את זה.

פעם קניתי משהו והחבאתי אותו הוא ירד ראשון לאוטו ומיד שמתי לו במיטה וכו....

אם את רוצה מתנה לעכשיו אולי תקני לו אבא בהריון לא קראתי שמעתי שהוא נחמד

אנחנו באותו שבוע ואני כל כך מבינה אותך!

אתמול מיררתי בבכי על זה שאין כביסה ושהבן שלי הלך יומיים לבית הספר עם אותם מכנסיים. פשוט  ראיתי שאין עוד, אז הוצאתי חזרה מהכביסה . מזל שהיו במצב סביר...

צריך לזכור שבעז"ה עברנו כבר חצי מהשליש הראשון.

מה שכן עזר לי מאוד זה ללכת למטפל הוליסטי שנתן לי צמחי מרפא, וכבר כמה ימים שמתחיל שיפור אמתי!

שווה ניסיון, זו באמת תקופה קשה!

מה שעוזר לי בהתמודדות עם לראות את בעלי מקבל עוד תפקידים מלבד הרבים שיש לו (הוא איש עסוק) זה לחשוב שהוא בעצם משקיע בבייבי. אני סובלת את כל תופעות הלוואי ומשמשת בית גידול, והוא עובד יותר בבית...

מה עדיף?

ב"הצלחה ענקית. וכן, מניסיון של 3 הריונות קודמים, נעבור את זה! בעזרת ה'.

והם טעו בהערכה ב 300 גרם! תראי איך א"א לסמוך על ההערכה...

כמה כוחות,והקשבה עצמית שאת יודעת מה טוב*לך* ולגופך. ושליחים טובים ב"ה.

לשתות הרבה מים,

לאכול הרבה פרות וירקות- מרכך יציאות

סלק!! גורם לקקי פשוט להחליק החוצה (סליחה...)

ואם עדיין מציק- יש משחות מצוינות

יש הרבה משחות פשוטות שיכולות לעזור מאד, חבל לסבול.

ככה, כשאני רגועה, אפילו נכנסת לנוח במיטה, הדופק מתחיל להשתולל, ובמקום לנוח, אני רק עסוקה בלנסות להרגיע את עצמי, לא יודעת אפילו ממה.

יש עוד בנות שמכירות?

זה יכול להיות קשור להריון, מאוד הגיוני, ויכול להיות לעוד דברים אולי שמלחיצים אותך..

בגדול, הפתרון הוא להירגע.

אולי לעשות הרפיה, דמיון מודרך כמה דק ביום.

מסוכן? לא נראה לי.

הרבה פעמים שממש מרגישים את הדופק, זה מעיד על חוסר בנוזלים.

את שותה מספיק?

הלב שלי כל הזמן מתחילת ההריון דופק מהר בלי סיבה באמת מלחיץ

להיריון ולידה.

מסתבר שאנחנו לא חרדתיות או משהו ולכן הדופק משתולל.

זו תופעת לוואי נפוצה בהיריון.

דופק מואץ, נשימות לא סדירות, ובהחלט קורה גם בזמן מנוחה ( כמו אצלי, שממש מתקשה להירדם בגלל זה... )

בעיקרון אין מה להילחץ ואין איך לעזור לזה.

אלא אם כן, זו תופעה מטרידה שממש חוזרת על עצמה.

אם כך, יש לדווח לרופא המטפל והוא יכול להפנות לבדיקת בלוטת התריס או בדיקת לב.

עכשיו אני תוהה אם כדאי לי לדווח.

האם כשאני מנסה לישון בצהריים (מה שתמיד בא לי בקלות) עכשיו בד"כ אין סיכוי כי הדופק מתפרע ואני לא רגועה...

זה נקרא מספיק מטריד?

בשעה טובה

ועם כל מה ששמעתי בסוף חיכיתי שהוא בעצמו ישים לב והוא שם לב בשבוע האחרון של חודש חמישי ואמר לי שלפי החוק מחודש חמישי צריך לספר

אני חושבת שאת צריכה להודיע עד אמצע החופש הגדול (לא זוכרת בדיוק. אם רלוונטי - תבררי באתר של משרד החינוך).

בשורות טובות!

למה מורה צריכה לספר כ"כ מוקדם אם היא צריכה ללדת סוף מחצית נגיד?

זה מה שראיתי...

אז אולי לא זכרתי טוב? מוזמנת לבדוק את העניין אם זה רלוונטי לגבייך...

ראיתי שגם מורה מודיעה בחודש חמישי. את זוכרת אולי היכן ראית? זה מלחיץ אותי קצת... תודה מראש.

ועכשיו שאלה, מתי בחודש חמישי? מיד בתחילתו?

כי החודש החמישי שלי חל באמצע החופש....

אנסה לחפש עבורך.

בשורות טובות!

ראיתי ששאלו באינטרנט אם מורה צריכה להודיע במועד מוקדם יותר מהאחרים, והתשובה של העו"ד הייתה לא.

עלייך להודיע לבוס במהלך החודש החמישי (כנראה שלא מוכרחים על תחילת החודש החמישי...).

ב"הצלחה!!

כי יצא לי בטן מוקדם והעדפתי לספר ושלא יגלו את זה לבד כי הבנתי שרואים את זה כחוסר אימון מסויים..

גם מורה.

בבקשה תעזרו לי:

זה קשור להיריון או לא?

זה בגלל הכובד. נסי לא לשבת ישיבה ממושכת

וגם אם כן כמה שיותר להתמתח, לקום ולנוע..

אם הכאבים בלתי נסבלים, הייתי ממליצה לך לפנות לרפואה המשלימה

יש להם הרבה פתרונות לדברים הללו

ת'אמת שאני באמת יושבת הרבה...

אנסה לעשות מה שהצעת

את יכולה לשכב על הצד ולשים כרית בין הרגליים,

בישיבה להחליף תנוחה מידי פעם (למשל רגל ימין על שמאל/ הפוך, רגל אחת על הכיסא (לא הכי מכובד אבל מה לעשות?!)

מידי פעם לקום לעשות סיבוב/ תרגילים (יש מלא ביוטיוב...)

תרגישי טוב-

(אני בשבוע 30 אוטוטו שגם סובלת מכאבים בעצם הזנב אחרי ישיבה ממושכת )

זה ישיבה שגורמת לכאבי גב תחתון. זה גורם ללחץ על העצב באזור..

(אין כאן מישהי עם ניסיון במשאבה הזו?)

נראה לי לא הייתי קונה סתם כדי שיהיה. תלוי בעצם במחיר.

בשביל סתם להקל על גודש מספיק ידנית פשוטה.

אני מצאתי משאבה שהשתמשו בה עם אחת בחצי מחיר..