פורום הריון ולידה (עמוד 5065)

תסבי את תשומת לב הרופא או האחיות במעקב.

עליה מהירה במשקל עלולה להצביע בחלק מהמקרים על רעלת הריון, חלילה.

 

בדקו לך לחץ דם ומקל בשתן?

לאכול יותר טוב בגלל שעוברים הבחילות ואז עולים במשקל .

ואני עכשיו אוכלת הרבה יותר

אבל עדין אני אוכלת בכמות של אדם נורמאלי

לא של פילה...

אז אני לא יודעת אם לומר לךאם זה נורמלי אבל את לא היחידה.

גם אני רזה והקאתי המון.

בנוסף לכך אני לא יולדת פילים.. הילדים שלי נעו בין 2100-3000 וזכור לי שבד"כ לקראת חודש 8 תמיד עליתי במשקל

ולא לפני כן וגם לא אחרי שבוע 37..

הוא מן הסתם יגיד לך כבר מה הלאה

 

בהצלחה!!!

הלכתי לרופא נשים שאמר לי שזה פסיכולוגי. המזל שלי הוא שלא הסתפקתי בזה והמשכתי לחפש תשובות..

כדאי שבעלך יטלפן ראשון כי בד"כ גברים עונים שם ראשונים. הוא יכול לבקש שאישה תדבר איתך

 

מאיזה איזור את בארץ?

אני מכירה מישהי מומלצת מבנימין.

ויש לי מישהי שלא הייתי מרוצה מירושלים.

 

אם את מעוניינת ביותר פרטים,תכתבי פה ואכתוב לך מסר.

איזה קופ"ח את?

אזור בארץ?

קופת חולים מכבי, אזור השומרון..

הקטע שמהפיזוטרפיה או לא יודעת ממה נהיה לי כבר כאבים כל הזמן, אין לי מושג איך קוראים לזה, קראתי על זה באינטרנט, אבל אין לי מושג איך מטפלים...
שלא לדבר על המצב הנפשי... אני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי, מהכאבים, מהחוסר נוכות, ומהמחשבה.. וכמובן לא מוסיף כל החברות שבהריון..

בס"ד

 

הלכתי לטרפיסטית שעשתה לי יותר גרוע.. הייתי שנה וחצי קצת פחות פשוט בדיכאון כל היום חושבת על זה.. לי אישית לא עזר כלום... וזה אחרי הרבה ניסיונות.. באיזשהו שלה הרפיתי..אמרתי לה' אי כבר ניסיץי הכל מפה זה בידים שלך.. ועדיין לא היה מושלם ובקושי הצלחנו אבל לא הפסקתי לנסות ואז כבר נכנסתי להיריון ומהלידה של הבן שלי נגמר הויגיניזמוס כאילו לא היה.. הכל התרחב שם כנראה.. תתפללי לה'.. זה מה שאני עשיתי הוא היחיד שעזר לי.. אבל אני חריגה אני בטוחה שיש בנות אם לא רובן שסבלו מויגיניזמוס והצליחו בטיפול. אני דוגמא לאחת שכלום לא עזר לה.. רק התפילות לה' בסוף..

סתם מחשבה שעלתה לי לראש, אם הלידה עזרה אז אולי גם המכשיר הזה יעזור?

לא מבינה בזה בכלל סתם חשבתי...

מהתגובות הבנתי שזה כנראה מצב בו פתח הנרתיק צר מידי.. אני צודקת?

בס"ד
שמעתי ממישהי שיכול להיות שזה בגלל שמקפיאים את החלב וכשהוא הופך לקרח הוא יכול לשרוט את השקית ולקרוע אותה..
אם זה באמת בגלל זה- אולי תנסי לא להקפיא אלא רק לקרר אם יש לך אפשרות..
אני השתמשתי בחלב.. מקווה שעשיתי נכון;)

של תינוקות מסוג לא יקר.ולהקפיא בהם
יותר נוח משקית

(מקפיאה הרבה מנות קטנות, ולא מעט גדולות, ולוקחת למעון). אבל תודה...

אולי באמת אנסה פשוט לא להקפיא ונראה מה יהיה.

תודה לכולן!

הפתרון הכי פשוט ונוח(וזול),להקפיא בתוך כוס חד פעמית ..כמובן אותה לעטוף בשקית נילון של הקפאה

בשלב ראשון שהחלב נוזל אני מעמידה את הכוס..יום למחרת יכולה להשכיב אותה ואז יש מספיק מקום במקפיא להרבה כוסות בעז'ה.

בהצלחה רבה

במידה ואני מקפיאה כמות קטנה של עד 80 CC

מה זה "שקית ניילון של הקפאה"? הכוונה לשקיות החלב? (כי אם כן אז לא הבנתי איך עוטפים את הכוס...)

ואיך מפשירים ומחממים את זה אח"כ?

 

ו...אני יודעת שהיא כבר מזמן בשלב של ללקק את הרצפות (וכל דבר שזז/לא זז), אבל עדיין נראה לי נכון לשים לה את החלב בהקפאה וחימום בשקיות המיועדות לכך...מה דעתכן?

 

אגב, לא שאלתי במעון הנוכחי, אבל אני יודעת שבמעון הקודם לא מקבלים חלב שלא בשקיות/קופסאות מיוחדות. סתם עובדה.

פלסטיק במקפיא מפריש חומרים!!!!!

יש סיבה לשקיות להקפאת חלב אם.

הן לא עשויות מאותו חומר של שקיות סנדויץ', לדוגמא.

 

ועכשיו לענייננו:

גם לי הייתה את אותה הבעיה.

המטפלת של הבן שלי (המקסימה והתומכת, יש לומר!) - הייתה מוציאה מהקפאה ישר לתוך כוס חד פעמית,

כך שגם יש חור בשקית, החלב יוצא לכוס, ומשם היא הייתה מוזגת לבקבוק (אחרי שהחלב הופשר).

 

הסבר מצד אחר - 

היא לא הייתה מפשירה אותו מהר במים רותחים וכד', אלא מוציאה איזה שעתיים קודם (אולי יותר? אולי פחות? אין לי מושג כמה זמן לוקח לחלב להפשיר..), שמה בכוס, וכשכל החלב היה מופשר לגמרי (נוזל), אז היא הייתה מוזגת לבקבוק שלו ומחממת לטמפרטורה הרצויה..

 

 

שיהיה בהצלחה!

וכל הכבוד על השאיבות! 

זה משמעותי מאוד לתינוק,

וגם כיף לך שאת יכולה להמשיך להניק..

 

(וגם חיסכון כלכלי..)

שיהיה הריון קל עגול ומשעמם שתצאי ממנו בידיים מלאות!

כל כך מציף!!!!! לא מסוגלת לחכות לבדיקה אצל הרופא לדעת שהכל תקין בע״ה... איך ברגע הכל נהיה ורוד

בע"ה בבריאות, בקלות ובשמחה!!

שמחות בשמחתך 

בע"ה הריון בריא עגול ומשעמם..

ור-ק בשורות טובות וכמובן ידיים מלאות באוצר קטן ומתוק

הריון משעמם ובריא ובסופו אוצר

אבל שווה לבדוק, אפילו רק בשביל השקט הנפשי שלך..

תנסי לשים דברים קרים/ קפואים על המקום הכואב ובעזרת ד' המקום יחלים..

לגבי הרגישות שכתבת שמופיעה אחרי ההריון, זה באמת דבר מאוד נפוץ, בעיקר אצל מניקות, וכל מכה קטנה כואבת מאוד..

רפואה שלימה!

נשמע מאוד לא נעים..

קודם כל-חשוב מאוד לחטא את הפצע(אם את מניקה שימי לב שהחומר לא ייגע קרוב מדי לאזור ההנקה.

מאוד מאוד כדאי ללכת לבדוק אצל רופאת נשים,יכול להיות שהאזור דלקתי,או עלול להיות דלקתי בעקבות הפצע,

ואז מתחייבת אנטיביוטיקה.

אני לא רופאה או משו,פשוט מנסיון כואב שלי ושל חברות בנושא..

תרגישי טוב ובהצלחה!!

עם עוד כל מיני סימנים של צירים מוקדמים.
הרופאת נשים אמרה לשתות (דבר שלא הקפדתי..)
ולא ךהתאמץ ולהרים דברים כבדים.
----- אני לא רופא, רק אמרתי מנסיוני..
בהצלחה יקרה!

אני באמת מיובשת מאד ומרימה משקל כבד כל הזמן - התינוקת שלי...

הבטא זה טווחים- לא קובעים לפי זה גיל הריון, והפרש של שבוע לענ"ד זה לא כזה מוזר..

 

בשעה טובה!

שהפרש של עד שבועיים בגיל ההריון תקין. ז"א שלפי ווסת אחרונה הייתי בשבוע 30, ולפי הבדיקה באולטרא סאונד גיל ההריון התאים לשבוע 28

בס"ד
וה' בעזרך בכל מצב שהוא!!
אפילו אם חס וחלילה יש חשש לסכרת..

באמת שה' יעזור... אין לי כוחות לזה.....

 

כנראה זה בגלל סימני המתיחה..

תעשי מקלחת! קרם לסימני מתיחה גם עוזר לגירודים..

באמת. בהריון השני שלי היה לי גרודים נוראיים ברגליים והגעתי לחדר לידה פצועה כולי מרוב גרודים...פדיחה.

אין תרופה או משהו כזה, רק קרם, שמן זית ושאר דברים שמרגיעים את העור.

להתחיל אנטיביוטיקה.

תשכבי חצי שעה באמבטיה של מים חמים, ותוך כדי תנסי לסחוט חלב ביד, כמה שאפשר מכל הכיוונים. אולי אפילו תראי כמו ספגטים כאלו לבנים שיוצאים, (ונמסים מייד במים) שזה מה שחסם את הצינוריות בפנים וגרם לדלקת. אותי זה הציל, עד הבוקר הכל עבר. יועצת הנקה אמרה לי גם לשים עלה של כרוב לזמן מוגבל, אבל אני כבר לא זוכרת כמה זמן. אולי כדאי לך לברר.

הן נקראות "tender wet",והן מונעות שימוש באנטיביוטיקה ברוב המקרים. גם לי היתה דלקת ואחרי יומיים של חבישה היא פשוט נעלמה.

גם במקרים אחרים של זיהומים ודלקות השתמשנו וזה עוזר פלאים.

כדאי לך מאוד מאוד לנסות.

משהו שקונים בבית מרקחת ללא מרשם שמסדר את פעולת המעיים, אבקה לבנה שמערבבים בקצת אוכל או שתיה וזה מעולה לשלשולים ועצירויות.

אולי באמת וירוס? או פצע בקיבה?

את מתכוונת לפרוביוטיקה?

אנסה.. מקווה שיעזור.שוב תודה!

גיסתי, אחיין של בעלי, חמי, ועוד גיסה כבר היו חולים בזה השבוע.

רפואה שלימה

אפשר לקנות עלי אזוב בחנות טבע ולהכין תה מרוכז. זו ממש תרופת פלא.

יש רק אחד ב"ה, אז זו כנראה לא סוכרת.

אצלי שניים חורגים 

איך אפשר להסביר את הסוכר בשתן?

משתתפת בצערך..באמת מבאס, אני עדיין חוששת גם עלי..

לא יודעת מה אומר סוכר בשתן, אבל בדיקת העמסה היא זו שקובעת ואם הרופא ראה את התוצאה והחליט שהיא טובה, נראה לי את יכולה לנשום לרווחה. 

מקווה מאוד בשבילך!!!!

שערך הגלוקוז בשתן הוא 150 כאשר הטווח הוא 0-0.0001...

זה כבר בטוח סכרת הריון??

אני עכשיו בהריון שלישי ב"ה, שבוע 16. מתחילת ההריון יש לי בלאגן בסוכר, ירידות ועליות...

על פי הבדיקות שעשיתי, ב"ה אין לי סכרת, למרות שגם אני קרובה לזה. הבעיה היא שהרפואה הרגילה לא מתייחסת למצב שהוא לא סכרת, אבל כבר בתהליך הידרדרות לקראת זה ח"ו. וכן יש מה לעשות, מאד חשוב לא לשחק עם הסוכר, כדי לא להגיע לסכרת ח"ו, צריך לשמור שלא יהיו עליות וירידות בסוכר, לאכול מעט כל שעתיים-שלוש, להוריד סוכר, להפחית פחמימות וכו' ולהגביר מאד ירקות, בעיקר ירוקים. (מלפפון, קישואים, חסה, קולורבי....)

אני האחרונה שטובה בדיאטות, מעולם לא הצלחתי לעשות למרות שניסיתי, גם לא לפני החתונה שלי. אבל הפעם זה נראה לי כבר קריטי... אחרי שהתייעצתי עם רופא נטורופט מומחה, מחזיקה כבר שבוע...

מאחלת לך (ולי) הצלחה רבה רבה, וכבר בונה על הגלידת שוקולד של אחרי הלידה....

ולא מעיד על סכרת.

עוד לא מצאתי את ההגדרה הקלינית "דיכאון לפני לידה" אבל אני בטוחה שיש דבר כזה...

אני בהריונות דפוקה לגמרי. עייפה ועצבנית, היסטרית וחסרת סבלנות. רוצה לאכול כל היום ומה שאני אוכלת עושה לי לא טוב...

אני בטוחה שעוד הרבה ככה בהריונות.

אני חושבת שהכי כדאי לפרגן לעצמך ולתת לעצמך לנוח. לבקש עזרה אם אפשר. לא להגיע מותשת ללידה (כי זה לא יהיה הכי קל גם אחרי...) ולדעתי איך שאני בהריון ממש משפיע על איך שאני אחרי הלידה ועם התינוק, ככה שזה ממש חשוב לדעת להתפנק ולוותר. לעשות סדרי עדיפויות. בהצלחה ותרגישי טוב, את לא ככ רחוקה מהלידה אז תעבירי את הזמן כמה שיותר בנעימים.

אבל יכול להיות שלא מדובר בדיכאון לפי הגדרתו הרפואית אלא בדכדוך.

זו תחושה שלוותה אותך כל ההריון?

כל שלושת ההיריונות היו באותה עוצמה?

תתייעצי עם רופאה, אם לא מדובר בדיכאון ממש תתעודדי שעוד מעט זה נגמר.

לא הבנתי מה הבעיה להרגיש שאת זקוקה לדברים חומריים.

את יודעת שזה לתקופה מסויימת, לדעתי אין פה פגם במידות ואת יכולה חופשי לפרגן לעצמך.

ייתכן ובעלך והילדים יודו לך שאת ממלאת את הצורך הזה ולא מנסה להתמודד עם זה על חשבונם.

 

בכל אופן, בהצלחה ולידה קלה, בזמנה והרבה בריאות!

 

אני כ"כ מכירה את זה.

כמה טוב שיש מישהי שגם מרגישה ככה.

 

גם אני הריון שלישי וכל דבר קשה לי- בבית אחרי שבת, בעלי שוטף כלים, משכיב את הילדים ועוד ועוד...

המצב הזה הוא לא פשוט אבל צריך לזכור שאת עוברת את זה בשביל להצמיח חיים חדשים!!! וכי קלה היא בעיניך?

 

אני כ"כ מזדהה איתך! שיהיה לך המשך הריון משעמם וקל!!!

בס"ד

 

כאילו אני בן אדם אחר.. בהיריון הראשון חשבתי שזאת אני ואני פשוט משוגעת בהיריון השני אמרתי לעצמי שזה בגלל שלא ממש רציתי בהיריון אז אני עצובה.. ועכשיו רציתי בהיריון מאוד ושמחתי להיות בו ובחודשים הראשונים סבלתי פיזיולוגית.. גם הקאות בחילות צרבות לחץ דם נמוך.. לא תפקדתי הייתי סמרטוט מהלך חסרת סבלנות.. מחודש רביעי חמישי קצת השתפר הפיזיולוגי אבל עדיין לא לגמרי והעצבים והעצבות הגיעו כמו בהיריונות הקודמים.. אני ממש לא מחוברת לעצמי ועצובה וכלום לא משמח אותי כבר.. רק אם אני שותה קפה הקפאין גורם לי למצב רוח.. מרגישה ממש מוזר. בעלי עושה הכל ואני מרגישה לא שווה ועול על כולם.. חמותי ואמא שלי עוזרות לי אבל לא בשמחה יותר בכיוון שאין להן ברירה ומעירות הרבה  הערות שכבר שברו אותי.. לילדים גם לא הכי פשוט שאמא שלהם האהובה לא מתפקדת רגיל והם מרגישים את הלחץ.. בבקשה מישהי שהייתה במצב שלי אנא אימרו לי מה עשיתן.. לא בא לי לחכות עד ללידה ואז פתאם כרגיל להבין שהכל היה הורמונלי והכל עבר.. אני רוצה הרבה ילדים אבל כל היריון  גומר אותי גם בתחום הזוגי יש בעיות בשלום בית כמה שבעלי תומך קשה ולא קל שאני בקריזות האלה גם עם הילדים לא קל ואני לא הכי סבלנית אליהם.. אני עצבנית כל הזמן  בוכה המון מרגישה שהכל סוף עהעולם כזה.. ורק רוצה שיעזבו אותי בשקט ויתנו לי מנוחה..מרגישה שאני ניראת לא טוב וחסרת ביטחון בגלל שאני לא מצליחה לתפקד כמו שצריך... מי מוכנה לעזור לי? לתת עצה טובה לאישה  מעוברת חסרת כוחות...

"חכות עד ללידה ואז פתאם כרגיל להבין שהכל היה הורמונלי והכל עבר.." זה אכן נובע מהורמונים. 

 

נכון שזה עלול 'לשבת' על חוסר שקט/עצבות/חוסר סיפוק וכל רגש אחר מהמשפחה הזאת, שאולי מודחקים אצלך ביומיום, ובהריון יש נטיה לדברים מהסוג הזה לצוץ. 

 

אבל אין ספק שההורמונים מחריפים אם לא גורמים לבלגן כולו.

 

אני מכירה את זה מקרוב. 

 

את רוצה משפחה גדולה. גם את זה אני מכירה.

 

אין לי הרבה מה לומר, אלא לחזק את מה שאת יודעת, בע"ה אחרי הלידה זה יעבור!!!

 

ואישית עברתי הריון טראומתי במיוחד, ובו שמעתי מאנשי מקצוע (פסיכיאטר שמטפל בנשים הרות ובכאלה שאחרי לידה, ואחת מארגון ניצה אם שמעת עליו)  ש: דיכאון לפני לידה קיים באחוזים בדיוק כמו דיכאון לאחר לידה!

 

משום מה זה הרבה פחות ידוע בציבור הכללי, אבל אנשי מקצוע מכירים את זה ועוד איך.

 

נכון שדיכאון לפני לידה, עלול הוות סיכון לדיכאון גם לאחר לידה, אבל אצלי  לדוג' הכל משתפר פלאים מיד עם הלידה. באותו הריון טראומטי כן נזקקתי לכדורים למניעת דיכאון לאחר לידה, למשך תקופה. אבל המצב שלי היה מאד לא קל בהריון, הרבה הרבה יותר ממה שאת מתארת (בעיקר חרדות ולא דיכאון).

 

לכן חיזקי ואמצי! בע"ה מקסימום עוד חודשיים את אחרי.

 

ולגבי משפחה גדולה, אין מה לעשות יקרה... מצב כזה בהריונות הוא בהחלט שיקול שלך ושל בעלך איך אתם מסוגלים לעבור זאת וכמה...

 

ועוד משהו, זה בעיקר כבר להריון הבא, לפעמים הכנה טובה לפני ההריון, של טיפול אצל פסיכולוגית/יועצת/תרפיסטית שמעבדת איתך את המקור לכל הבלגן הזה גם עשוי להועיל בע"ה להבא.

 

כעת תתרכזי במה שעושה לך טוב, תנסי לתפקד כמה שיותר, כי גם חוסר תיפקוד עלול להחמיר דיכאון. תמצאי לך נשים שיחזקו אותך!  דוקא משום שאטת סופגת ביקורת מהסביבה הקרובה (אמא חמות) את זקוקה לזה יותר מתמיד. ארגון ניצה אגב, נוטתן מענה גם לזה! יש לו מערך של נשים יקרות שמוכנות להיות בקשר עם נשים שזקוקות לכך, ובעיקר להשפיע עליהן חום ותמיכה נפשית.

 

ואם המצב הנפשי שלך בכל זאת מחמיר, כדאי גם לעמוד בקשר עם פסיכיאטר, אולי בכל זאת כדאי לקחת גם תרופות.

 

 

תרגישי טוב יקרה!!!!  עוד קצת וזה יעבור בע"ה..

בהריון הקודם היה לי מצב מאוד דומה- ממש של דיכאון ואחרי הלידה, גם דיכאון שאחרי הלידה ממש!

איני מתביישת לכתוב את זה.

 

ואת יקרה- את האמא הכי טובה כי את עושה מה שאת יכולה עם הכוחות שה' נתן לך בכל רגע נתון. וזה מספיק!!!

חיבוק גדול- עוד קצת וזה נגמר!

 

בכל מקרה, אני קניתי קרם לסימני מתיחה, ותאמת, לא הקפדתי לשים אותו אז אין לי תשובה מספקת האם זה עזר לי או לא..

 

אבל בכל מקרה, שווה לנסות

חוץ מזה, יש סימנים שמתבהרים אחרי הלידה וכמעט נעלמים ממש. 

 

 

נראה לי נובה T הסתדרתי איתו יחסית טוב. המחזור מעט ארוך והיו קצת בעיות של כתמים (שבסוף לא אסרו).

כך שבפועל זה כמעט לא הפריע.

בהצלחה!

תתיעצי עם רב,הרב אבינר הוא מקל גדול,אני לא יודעת מה עמדתו לאמצעי מניעה אחרי לידה ראשונה.

תתקשרי אליו ותגידי לו שיש לך בעיה עם הנובה רינג וגם עם הפסקים.

התקן עלול לגרום לדימומים עד שהגוף מתרגל אליו.יש התקן שאומרים שהוא לא עושה דימומים.

 אחרי לידה,אחרי שתדברי עם רב תגיעי ליעוץ אצל הרופא נשים שלך

ממש מרגש!
שיהיה בשעה טובה בקלות,בריאות וידיים מלאות

עם מרשם יש הנחה 10% למכבי.
לא יודעת לגבי שאר הקופות..

אולי זה קשור לתנוחה שונה בה את מעיקה בלילה?
אני לא זוכרת שהרגשתי שההנקה שלי נפגעה בגלל שישנתי בלי חזיה..

זה היה פשוט יותר נופל ופחות מוחזק כשלא היתה חזיה. והם התקשו יותר לתפוס את הפטמה כמו שצריך.

(הכוונה כמובן להנקה לילית בלי חזיה. לא לשינה.. )

 

כשהם גדלו זה כבר לא שינה כלום.

ואם בא לך איזה כובע או בובה שיהיה משהו מיוחד שלה.. (אני שמתי לה כובע שלנו באיזה שהוא שלב במקום המכוער של הבי"ח וזה עזר לי להרגשה הנעימה למרות שנשארנו הרבה זמן היה לה כבר משהו שלנו)
בשבילך-אל תיקחי מליון דברים..
קחי את הדברים השימושיים..
פדים-של הבי"ח לא תמיד נוחים..
משחת הנקה (לנולין)
פד הנקה
תחתוני רשת/ישנים שאפשר לזרוק אם צריך
מגבת משלך אם את לא רוצה להשתמש בשל הבי"ח (יש מקומות שמקציבים כמות או שיש רק מגבות פנים או רק גוף)
ובגד לשחרור (הכי נוח הבגדים שלהם אחרי הלידה (בנוסף ללכלוך)
ושתיה שאת אוהבת ומשהו לנשנש...

פרופסור יודסין.

שמעתי גם המלצות על דר' רועי פורר.

ועל דר' בוצר.

לגבי האוזניים תתייעצו עם רופא עור או כירוג.

מזל טוב!

אנחנו ניתקנו לשון אצל ד"ר רועי פורר בירושלים, וב"ה הצליח מאוד, אצלי גם היתה בעיה של הנקה, ומאז הניתוק הוא פשוט התחיל לינוק נורמאלי ולעשות הפסקות\שינה.. שינוי מדהים.

אבל אנחנו עשינו בגיל חודש וחצי וזה מאוחרררר!!!! אם אתם רוצים ללכת על הניתוק אז בשבוע הקרוב, כל יום שעובר ההחלמה יותר  קשה.. =\\

פשוט מעולה!

 

עשינו רק בגגל שנה וחצי והצטערתי שלא עשינו קודם,

 

כי הוא אמנם ינק אבל הפסיק לגמרי בגיל10 חוד', וגם ל]ני כן היה מקבל מלא תוספת של מטרנה-

 

מה שלא היה לי עם הגדול...

 

כמה שיותר מוקדם יותר טוב!

 

בהצלחה!