שרשור חדש
מה רבו מעשיך ה', איזה גדול ה',הבחילות בתחילת הריוןמאמאמיה 3

כל כך מבורכות, כל כך מלטפות

אתן קולטות שבלי בחילות, איך היינו יודעות שההריון ממשיך? שיש דופק?

זה סוג של סימן מה' להרגיע אותנו שהכל דופק ולא לרוץ לאולטרסאונד כל יומיים

ואחרי תקופת הבחילות בדרך כלל יש כבר תנועות קטנות/בעיטות עד הלידה בע"ה


ובקיצור גם הבחילות שהן לא פשוטות בכלל! וגורמות לחוסר תפקוד וחוסר תאבון- הן מבשרות לנו את מה שהכי חשוב לנו, שהכל בסדר לעובר


ולמה אני מספרת את זה?

קיבלתי מכה בבטן,

שכבתי על הגב, ויש בליטה בחלק התחתון של הבטן שזה העובר/שק הריון (אגבב זה הגיוני?? או שזו ההמטומה בכלל?🙈)

וקיבלתי מכה ישר לבליטה וזה כאב לי והתחלתי לדאוג כי גם ככה זה הריון בסיכון

והתחלתי לדאוג איפה הבחילות איפהה שיסמנו לי שזה ממשיך , פתאום חיכיתי להן והבנתי כמה הן יותר משמעותיות ממה שחשבתי

לא יודעת באיזה שבוע את. אבל יכול להיות שאת צריכהפרח חדש

ללכת להיבדק. ככה זה כשמקבלים מכה בהריון, וככל שהשבוע יותר מתקדם, יותר חשוב. אבל גם בהתחלה כי אולי צריך מנוחה יותר.


ולגבי הבחילות, חייבת לדייק

שזה בכלל לא מדד לתקינות של ההריון.

אז אני מבינה מה שאת אומרת כי זה גם הרגיע אותי בזמנים מסויימים. אבל קרה לי גם שהיו לי בחילות ולא היה תקין. 

אני בהתחלה ממש שבוע 10מאמאמיה 3

ובאמת היו לך בחילות כשלא היה תקין??

ה' ישמורר קודם כל ממש עצוב לי לשמוע!

ובאמת טוב לדעת, זה מה שניחם אותי עד עכשיו


ומכירה את התופעה שבשבוע 10 יש כבר בליטה כששוכבים על הגב?

חשוב מאוד להיבדק!!גלויה

עדיף ללכת ומקסימום לגלות שזה היה ״סתם״. 

מצטרפתשושנושי
יש לי מעקב הריון בסיכון השבוע אז אחכה לומאמאמיה 3

כי אין משהו מהיר שאוכל להבדק...

או שיש? זה רק לקבוע תור פנוי לרופאת נשים שיהיה רק עוד שבוע במקרה הטוב

מוקד נשים, זה כן מהיר..מישהי מאיפשהו
שיחה למוקד בריאות האישהשושנושי

הם יכוונו אותך מה לעשות ואיפה אפשר להיבדק עכשיו..

אני לא יודעת מה עצמת המכה

אבל כן הייתי הולכת להיבדק

בכל אוםן לא הייתי מחליטה על דעת עצמי לא להיבדק

בשביל זה יש מוקד ייעוץ לנשים בהריון..


לגבי הבחילות,

אין קשר בין זה לתקינות ההריון


תרגישי טוב ותשמרי על עצמך!!!!


שבוע טוב 

אההה זה עובד ככה בקלות?מאמאמיה 3

והמכה הרגישה בעוצמה לא חזקה מדי אבל בגלל שכאב לי גם אחרי כמה דקות זה מה שהבהיל אותי


תודה רבה רבה, אלך להבדק

שבוע טוב ואמן!

לא בטוח 'האחות תפנה לבדיקהשושנושי

אבל תמיד כדאי להתייעץ כדי לא לקחת סיכונים מיותרים

מצטערת לבאס אבל בחילות זה ממש לא מדד לתקינות ההריואשה שלו

כנל חוסר בחילות

אני חושבת שבשבוע שלך הרחם עוד באגן ומוגנת אבל כמו שאמרו כאן כדאי ללכת להבדק לשקט הנפשי

ואגב הבליטה זה מההורמונים כרגע

בליטה זה מההורמונים? מה הכוונה? זו ממש בליטהמאמאמיה 3
קשה שגדלה כל שבוע
בשלב הזה הרחם עוד בתוך האגןאשה שלו
והבליטה היא מהנפיחות של הורמוני ההריון
בחילות הן לא מדד להריון תקיןמקרמה

יכול להיות הריון תקין בלי בחילות

והריון לא תקין עם בחילות

(הפעם היחידה שהקאתי בכל הריונותי אץהיתה דווקא בהריון החא תקין ובדיעבד אנחנו יודעים שבשלב בו בקשתי כבר העובר היה ללא דופק)


בשבוע 10 סביר להניח שהבליטה היא בעיקר התנפחות שחףל הבטן בגלל הורמונים


סביר להניח שהכל תקין, התינוק מאוד מוגן בשבוע הזה עמוק בבטן- וגם אין הרבה מה לעשות בשלב זה

אבל בעיקרון על מכה בבטן צריך ללכת להיבדק 

ואו זה ממש מפתיע אבל טוב לדעתמאמאמיה 3

ואני מדגישה בכל זאת לגבי הבליטה (סורי, פשוט זה לא נפיחות של בטן כמו גזים )

אני ממש שוכבת על הגב    , כל העור הולך לצדדים (סורי על התיאור אני פשוט רוצה לפרט כי את נראת מבינה)

הבטן שטוחה שטוחה כמו שיש, חוץ מהבליטה שמופיעה בחלק התחתון מאוד של הבטן , בליטה קשה מאוד בגודל של עגבניה בערך

אז זה נשמע לי כמו עצם הפוביספרח חדש
לא הצלחתי לקבל מידע בגוגלמאמאמיה 3אחרונה

העצם הזו גדלה עם ההריון?

כי זה מה שקורה אצלי

בהתחלה לא הרגשתי אותה, ואז הרגשתי שהיא קטנה ומדי שבוע אני מרגישה שהיא גדלה ועכשיו היא כמו עגבניה בערך

גודש בצד אחדאנונימית בהו"ל

יש לי גודש מתחילת שבת רק בצד אחד

כבר כמה ימים מרגישה התמעטות בצד השני ומלאות בצד הזה

אני מטפלת בגודש כמו שמכירה אבל לא מצליחה להבין

להעדיף להניק בצד של הגודש

או בצד השני כדי להגביר שם יצור?

כי אם אמשיך לתת מהצד של הגודש מפחדת לצאת מזה מעוותת

מראש בצד של הגודש קצת יותר גדולה, משהו שלא נראה עם ביגוד אבל אני רואה על עצמי

קרה לי הרבה פעמיםאורות המלחמה
א הי חושבת שכדאי להניק בצורה שווה, כדי להגביר ייצור בצד אחד ולהפחית כמות בצד שני. ואפשר לסחוט עד להקלה את הגודש
תתחילי תמיד עם הצד הגדוש עד שיסתדר אבל אלאשה שלו

תזניחי את הצד השני

ותבדקי אם נסתמה לך צינורית, אחרי שמשחררים זה מקל פלאים

אחרי שיגמר הגודש תתחילי כל פעם מצד אחר

איך בודקים אם נסתם?אנונימית בהו"ל
תודה!


ברגיל מניקה מצד אחד ארוחה מלאה...

את רואהאשה שלואחרונה

נקודה לבנה על הפטמה?

איך זה יכול להסתדר ביחד?🥺 בעל ואישה ששניהם חלשיםהריון ולידה

בעלי היה אתמול אצל רופא (בתקופה האחרונה הוא אצל הרבה רופאים בגלל כל מיני סיבות)

הרופא שאל אותו פתאום "מתי בפעם האחרונה היית בחופשה?" ובעצם נתן לו הוראה שהוא צריך לנוח (לא ממש הוראה רפואית אלא המלצה חזקה)

במקביל אני בהריון עם אנמיה די חריפה, חלשה מאוד כצפוי, עד עכשיו הסתמכתי עליו הרבה (כשהוא נמצא) אבל עכשיו?

יש לנו ילדים ב"ה שדורשים הרבה, יש גם בית (שאותו איכשהו אני כן מתפקדת די לבד כמו תמיד, בלי קניות), שלא לדבר על העבודות של שנינו (הוא עמוס הרבה יותר ממני)

איך באמת מסתדרים? איך חיים ככה? בתקווה שזאת באמת תקופה זמנית, ולפחות אני אתחזק בקרוב..


(ועכשיו אני אגיד לעצמי, מה את מתלוננת בכלל, הוא בכלל היה יכול להיות מגויס עכשיו ולא בבית בכלל/כמעט ואז באמת היית צריכה להסתדר לבד, אז תהיי בשקט ותנסי לשרוד את החלק שלך במלחמה הזאת, גם אם זה לא קשור בכלל למלחמה, חוץ מזה שההחלטה להכנס להריון הייתה כדי להוסיף חיים לעם ישראל בתקופה הזאת שנלקחו הרבה חיים..)

לבעלי היה מונו בהריון השלישי שליאנונימית בהו"ל

תשמעי היה קשוח.

המון עזרה חיצונית,

מתוך הבנה שהבריאות שווה יותר...

וכן עברו שנים מאז ועדיין זה צרוב בי

להביא עזרה מבחוץ..באורות
חשוב שתשמרו על עצמכם, שניכם.
וואי אנחנו גם מתמודדים עם זהאני10

חולשה קיצונית בתקופה האחרונה לשנינו

ילדים אנרגטיים מתוקים ותובעניים

עבודות לא קלות

ואין אופציה לעזרה חיצונית כי כסף


אין לי עצות, אבל חיבוק.. 

מיקור חוץ אין ברירהכבתחילה

בכל מה שאפשר להיעזר ולהוריד מעליכם- לכו עליו.


אוכל, ניקיון, קניות באונליין, פיזור ילדים למסגרות עם חברים/שכנים/הסעה/אוטובוס ולא איתכם דווקא.


ובמקביל כמובן להתחזק שניכם-

בדיקות דם, מנוחה, אוכל טוב, שינה טובה.

לקחת ויטמינים, ותכלס לא נורא לקחת יום חופש מהעבודה מידי פעם ופשוט לנוח או לצאת לבלות שניכם.

הפותחת, תודה לעונות ולמזדהותהריון ולידה

הקושי העיקרי שלנו עם הילדים זה סביב ההשכמות וההשכבות, שזה פשוט סיוטטטט, אבל אי אפשר להביא בשביל זה עזרה מבחוץ.. (בשאר היום אני די מסתדרת איכשהו, גם יש ילדים די גדולים שאם אני מצליחה לשכנע אותם הם מוכנים קצת לעזור..)

אבל אולי באמת נעבור לקניות אונליין (כבר עשינו את זה כמה פעמים בעבר) למרות שהרבה פעמים אין הכל/יש טעויות במשלוח ואז צריך לעשות השלמות במכולת.. אבל זה יקל על בעלי בטוח (במיוחד שאין לנו אוטו אז זה הכל בתחב"צ/מונית)

לגבי העבודה- אני באמת הורדתי קצת עומס (קצת, כמה שאפשר בלי להסגיר עדיין את מצבי) אבל בעלי מורה ועד סוף שנת הלימודים אין סיכוי שהוא יוכל להוריד עומס (לפחות סוף השנה מתקרב)

ועזרה בניקיון הלוואי שהייתי מסוגלת.. כרגע קשה לי לחשוב על להכניס מישי לג'יפה שיש פה כל יום.. אבל אולי כן אצליח לוותר קצת, אולי נגיד מישי בשביל לעשות כלים..

נתפלל לטוב

תקשיבי עבדתי בנקיוןבאורות
באמת בבתים מג'ויפים, ובחיים לא שפטתי. להפך, זה עשה לי מלא סיפוק לנקות שם, הרבה יותר מאשר את הבתים הנקיים שהייתי ככ משקיעה בשטיפה והמים היו יוצאים שקופים..הרגשתי שאני עובדת סתם😅


תתחילי מלהביא נערה שתעזור לך עם כלים, קצת כביסות, לסדר משחקים, נקיון בסיסי... 

תודה! ממש מקווה שבכלל אמצא מישיהריון ולידה
כי הנערות פה עסוקות נורא.. ולהביא עובדת ניקיון אמיתית זה כבר יותר מפדח (זוכרות עוזרות שהיו להורים שלי שממש נזפו בנו, הילדים, שאנחנו לא מסדרים) וגם יותר מדי יקר..
אני רק אגיב על פסקה אחרונהאם_שמחה_הללויה

שאת לא צריכה להרגיש לא נעים עם עצמך, הקושי שלך מובן ולגיטימי. בעל במילואים זה קושי מסוג אחר.

כשהוא בחוץ, ההתמודדות היא רק עם הילדים והבית.

טבעי שרוצים  להרגיש מהבעל בטחון, שהוא חזק וכשבעל חולה זה משפיע גם על האישה כי צריך לטפל גם בו.

ובכללי לראות אותו לא במיטבו , לא שמח, זה ממש קשה לאישה.

שוב, לא צריך להשוות, שניהם זה קשה וזה לא מגמד את הקושי שלך.

זאת תקופה! וזה יעבור!

בינתיים תחשבי: איך את יכולה לשמח את עצמך,כי זה שתהיי שמחה זה הכי חשוב ויתן לך כוחות להמשיך הלאה וכל השאר יסתדר. אולי לצאת להתרענן עם חברה? 

תודה על החיזוק!הריון ולידה

באמת יש משהו קשה יותר בבעל חולה בבית, כי הוא בבית אבל אי אפשר להעזר בו, או שזה מלחיץ להפיל עליו דברים..

לגבי לשמח את עצמי, איפה.. אני בקושי יוצאת מהבית בשביל הדברים שחובה, אז איך אני אגרור את עצמי לבילוי אבל אני מנסה למצוא לי זמנים של סרטים, ספרים וכו'.. ואוכלת הרבה שוקולד. הרבה מדי

יופיי!!! בתקופות האלה כל מה משמח מבורך!!אם_שמחה_הללויה
ואין על שוקולד!;)
מרשות לי לפרוק?😫הריון ולידה

אז כמו בכל ימי שישי האחרונים אני עובדת ממש לאט בגלל החולשה. וכמובן שהבלגן הגדול שהילדים השאירו אחריהם לא עוזר לי כ"כ..

אבל היום דווקא שני ילדים חמודים פינו את המיטה שלהם בבוקר והקלו עלי, אבל אחד מהם השאיר משומה בגדים במיטה. אז פיניתי אותם לכביסה ועכשיו הוא חזר וכשגילה את זה התחיל כולו לבכות ולכעוס! מסתבר שזה בגדים שהוא הכין לעצמו לשבת הבוקר, בגדים שבחר במיוחד😑 אבל אני רציתי להשאיר מיטות פנויות לגמרי כי אנחנו נוסעים לשבת והבטחנו את הדירה לשכנים (אין לי מושג מה עבר לי בראש שהבטחתי אתזה) ולכן שמתי את זה בכביסה בלי הרבה מחשבה (כי הרי אפילו לחשןב קשה לי לאחרונה)

ועכשיו הוא כועס עלי נורא,  והוא כמובן לא ירביץ לאמא אבל הוא כן התחיל לבעוט באחותו הקטנה סתם ככה 😖

ובעלי בכלל לא בבית (הסכמתי לו ללכת להלוויה של חייל) ואני פשןט גמורה כבר וזהו

ולא באלי לנסוע לשבת (למרות שזאת שבת משפחתית מורחבת) ואין לי שוםםםם כוח לסדר את הבית בשביל האורחים

ןגם לא לטפל בילדים ולזרז אותם לסדר ולהכנס למקלחות


באלי להסתגר מתחת לשמיכה ולחזור לעולם רק כשהכוח חוזר אלי☹️☹️☹️

אה, וגם הקטן פיזר לי כמעט את כל הכדורי בי 12 שליהריון ולידה

שהתחלתי לקחת ממש עכשיו כדי שיהיה לי כוח (חשב שזה רעשן😑 ורשרש ןאז הפקק נפתח וכמעט הכל התפזר)

וזהו, זה כאילו סמלי כזה שדווקא את מה שאמור להביא לי כוח הןא פיזר..

וואי וואיאורות המלחמה
איך הייתה שבת? מקווה שיותר טוב... 
היה טוב ב"ההריון ולידהאחרונה

חוץ מזה שבצהריים גם בעלי וגם אני ממש קרסנו והיה לא נעים.. אני ממש ישנתי בחדר כמעט עד מוצ"ש ובעלי היה גמור על הספה ליד הילדים ואיכשהו קצת טיפל בהם..אבל המשפחה המתוקה שלנו עזרה לנו והצלחני לחזןר בשלום הביתה

נקווה שהילדים יהיו בסדר היום, ושגם אנחנו..

תודה!

פריקה על תינוק שלא רוצה לצאת ופחדים לקראת הלידהאנונימית בהו"ל

יותר נכון חשש מחלום שאולי לא התגשם

עברתי את התאריך ואני ממש שבורה מזה

קשה לי, כואב לי

אני לא מצליחה לישון בלילות, בקושי הולכת, כואב לי בטירוף

העצבים שלי בשמיים ואני ממש חסרת סבלנות ולא נחמדה לסובבים

מנסה למלא את היום שלי בדברים נחמדים אבל בסוף לא כיף לי

יצאתי מזמן לחל"ד כי הייתי בטוחה שאלד מוקדם יותר

אף פעם לא הגעתי לתאריך כזה 

כל פעם שהולכת למעקב הריון עודף אני מתפרקת נפשית אחרי כי אין סימן ללידה באופק

כל פעם מקווה ומתאכזבת

אין פתיחה בכלל, צוואר סגור, אחורי וארוך, הראש גבוה

וגם ככה התינוק די גדול ואני קטנה

אף אחד מהילדים שלי לא נולד במשקל כזה

חלמתי כל ההריון על לידה טבעית (במים) קולטת שזה כנראה לא יקרה אם הערכת משקל של התינוק מעל 4 קילו,

וזה מאוד קרוב למה שהוא כבר היום

וזה כנראה גם תפרים (שגם ככה תמיד היו לי, אבל במשקל כזה זה די וודאי)

לא מצליחה לדמיין שבאשכרה הלידה תקרה מתישהוא בלי זירוזים וזה מפחיד אותי

חשבתי שאלד בלי אפידורל

מרגישה שהחלום מתרחק ממני עוד ועוד

ואין לי כוח להריון הזה יותר

פשוט בא לי להיות אחרי

וקשה לי עם עצם זה שאני מרגישה ככה

אבל פשוט נשבר לי כבר!

אני כבר יותר מחודש על קוצים שהנה זה תיכף קורה (והיו סיבות לחשוב) ועד עכשיו לא קרה כלום

ובדיוק חברה שיתפה שעשו לה קיסרי בעקבות סיבוכים שהריון עודף הביא איתו

וזה ממש הכניס אותי לפחדים.

 

אני שולחת את ההודעה ויוצאת מהניק הזה. עוקבת וקוראת הכל ומודה מראש על כל התגובות.

לא יודעת מתי יזדמן לי להכנס לכאן שוב להגיב, אז סליחה מראש

ותודה לכל אחת שתתייחס, זה ממש יחזק אותי

אני שבורה לגמרי

חיבוק גדול*סמיילית*

משתפת אותך שגם אני הרגשתי ככה.

את הגדולים שלי ילדתי כולם בשבוע 39 ובאחרונה ילדתי בשבוע 41+3. הייתי על קוצים, במצב רוח נוראי, הכל עיצבן אותי.

בסוף הלכתי לרפלקסולוגיה (בבחינת אם לא יועיל לא יזיק) ובאותו יום ירדו לי המים. אבל אז הייתי בבית חולים עוד יום שלם עם צירים ממש לא סדירים ועד שהגיע תורי לזירוז, התברר שהצירים הקטנים שהתחילו לי מספיקים כדי ללדת רגיל וילדתי בלי זירוז (אבל גם לא במים וכאלה).

הלידה היתה ממש טובה ב״ה אבל אני עדיין זוכרת את כל ההרגשה הנוראית של סוף ההיריון וכשחיכיתי ללידה. אז חיבוק על זה אבל שתדעי שזה שהיה לחברה שלך קיסרי ממש לא מחייב אצלך...

קודם כל חיבוק. זה באמת קשהפייגא

מקוה ומאחלת לך שתלדי ממש בקרוב, בקלות רבה ובידיים מלאות.

ילדתי שלושה פעמים אחרי התאריך (בפעם שילדתי יום אחרי הייתי ממש בהלם שזה כבר קורה)

ופעם אחת הייתי כמוך.. עד שהגעתי לזירוז בשבוע 42. רוצה לומר לך שהייתי מלאה חששות לקראת הזירוז, אבל בפועל זו היתה הלידה הכי מדהימה שהיתה לי. קיבלתי אפידורל לפני הפיטוצין, כל שלא חוויתי כאבים דרמטיים בלידה (אמנם עד הזירוז היו לי מלא צירים מדומים...)

אז אל תדאגי. בעזרת ה' בקרוב את אחרי, חובקת אוצר קטן

אמן! תודה רבהאנונימית בהו"ל

ממש מחזק ומחמם את הלב.

נכנסת לשבת בתחושות מאוד קשות. עוד שבוע ושום דבר לא השתנה.

שבת מביאה איתה התמודדויות נוספות בהקשר הזה.

המון זמן עם הילדים שדורשים ממני המון כוחות שאין לי (ב"ה יש עזרה, אבל כבר לא נעים לי, לא חשבתי שאצטרך כל כך הרבה זמן)

מפגש עם המון אנשים ששואלים כל רגע 'מה לא ילדת' ולא מבינים עד כמה זה קשה לי

וזאת נקודת ציון שאומרת הנה עוד שבוע שלא קרה בו כלום.

 

הלילה ממש בכיתי, באמת יש לי תחושה שזה לא יקרה לעולם

מפחדת מקרעים מטורפים בגלל המשקל

הגדולים שלי היו כמעט קילו פחות!

 

הייתי אמורה ללכת היום שוב למעקב הריון עודף אבל הרגשתי שזה גדול עליי וגומר אותי נפשית

כל פעם אני חוזרת משם מפורקת ובוכה אחרי שרופאים אומרים שאין כלום

בע"ה אלך ביום ראשון

 

ממש מודה לכן על ההתייחסות, זה גורם לי להרגיש קצת פחות לבד בזה

 

ואני אישית גם לא נבדקת בהריון עודףיעל מהדרום
לק"י


עושה מוניטור ואולטרסאונד, ולא רואה טעם בבדיקה פנימית. אם תהיה פתיחה של לידה, אני כבר ארגיש את הצירים כמו שצריך😅


אולי עדיף לך לוותר.

מבינה אותך ממש. גם אני עברתי את התאריך הפעםפרח חדש

וזה קשה ממש.

תקני לך פינוקים לשבת. חומר קריאה וקרטיבים מרעננים.

עוד מעט התינוק בידיים שלך בעז"ה

זה יעזור לך אולי להבין שגודל התינוק לא בהכרח משפיעבאורות

על קרעים? אני מכירה נשים שילדו תינוקות במשקל 2.5 קילו ונקרעו ממש, וכאלו שילדו מעל 4.5 קילו ויצאו בלי שריטה.

הרבה יותר משמעותי זה התנוחה בה התינוק נכנס לאגן, הסבלנות שלך בזמן הלחיצות, המיומנות של המיילדת, ולצערנו הגנטיקה- יש נשים עם רקמה שנוטה להקרע מאוד. מה שיכול לעזור לזה זה למשל לא ללדת על הגב, אלא כשאת שוכבת על הצד. זה אפשרי גם עם אפידורל, צריך פשוט לבקש מהמיילדת.

ממש מבינה את התסכול על ההערות של אנשים, זה שיגע אותי! שכותבים לי "נו מה איתך ילדת?"(מה נראה לכם?! איזה תשובה אתם רוצים לקבל? אם הייתי יולדת הייתם יודעים. אם אני בחדר לידה כנראה שלא אגיד. ואם לא ילדתי עדיין זה סתם מעצבן! אז מה המטרה?)


אולי תנסי ללכת לטיפול אקוויליבריו? אני עשיתי יום לפני הלידה וזה ממש הקל עלי. פתאום שעתיים של רוגע ונינוחות..  ולא יודעת אם זה קשור אבל הוא יצא תוך 3 דק מהרגע שהייתי בפתיחה מלאה, בקושי לחצתי. היה מוברג טוב.. 

אני ילדתי את ארבעת ילדי אחרי התל"מיעל מהדרום

לק"י


רק בשניים מהם קיבלתי זירוז, וגם זה לא היה זירוז מאפס.

אם זה מפחית לך קצת את החשש.


אז כדי לא להגיע לסיבוכים צריך לעשות השתדלות ולהתפלל.


שתזכי ללידה קלה, בידיים מלאות ובראיות, ובנחת!!

היפולניה12

זה יגיע בסוף!

אומנם אולי אותך זה כבר לא יפתיע, אבל אני כבר חשבתי ששוב אצטרך איזשהו זירוז ופתאום התחילו צירים והתחילה לידה מדהימה! נולד תינוק מתוק מתוק כמעט 4 קילו עם כמה תפרים בודדים!

בקיצור, אני ממש מבינה אותך. הייתי שם לא מזמן, אחרי התאריך ובסוג של יאוש כזה ..

קחי את הקצת כח שיש לך ותכווני לתפילות ללידה קלה ותינוק בריא!! אלוקים מקשיב!!

חיבוק זה ממש ממש קשה ככה לסחובדיאן ד.

מקווה שמעודד אותך אבל מכירה מישהי שיש לה ילדים ממש גדולים (אני גם חושבת שיש לה סכרת הריון)

והיא יולדת תמיד אחרי התאריך

מלאא אחרי התאריך (41+++)

ובשני האחרונים שלה כשילדה 4 קילו + לא היו לה תפרים בכלל.

וגם עשו לה בהן זירוז והלידות היו ממש קלות ומהירות.

 

אז באמת שזה לא מחייב בכלל.

 

שולחת לך באמת חיבוק וחיזוקים

בסוף זה יגיע בשמחה ובקלות ובידים מלאות ואמן שבקרוב ממש.

הייתי שם... סיוט של החייםבאתי מפעםאחרונה

באחת הלידות שלי חשבתי שאלד לפני התאריך כמו בלידה הקודמת, בפועל ילדתי ב41 שזה לא נשמע כ''כ נורא , אבל כשאת מצפה לזה בכל רגע ובכל דקה, זה נצח נצחים . התחושה הזאת שהוא לא יצא לעולם, ושכל שבת נסענו להורים כי אני בטח כבר אלד... ולחזןר במוצש כלעומת שבאנו... וההרגשה שזה קורה עוד רגע... אבל.. לא.

וזה היה באוגוסט, אז גם החום גמר אותי, והכל כל כך כאב והרבה בכי ולחץ והורמונים... עעעעבהההה!!!

היה איזשהו חג שמאוד חששתי ללדת בו או שהברית תצא בחג , בסוף בסוף שיחררתי ואמרתי לעצמי, זהו, אני לא יולדת עד אחרי החג הזה, כי אם זה לא קרה עד עכשיו זה גם לא יקרה... ונכנסתי לאמונה שזה פשוט לא יקרה בקרוב. הרפיתי. ואז ... צירים... וזה הגיע...

מאז כבר ילדתי ב40+5 אבל החוויה של הסיוט לא היתה אותו דבר, כי כבר אמרתי מראש שאני לא אלד בזמן.

ובלידה הבאה, כ''כ הייתי בטוחה שאני עוברת את התאריך, שלא הכנתי תיק לידה, לא דאגתי שיהיה מישהו עם הילדים בשבת, התארחנו בליל שבת, היו לי תכניות לקניות וסידורים ורופא שיניים בראשון... בסוף ילדתי לפני המשוער בשבת בבוקר, ברגע היה צריך למצוא סידור לילדים, לארגן תיק, וכו'. התיאוריה שלי, כשמרפים ולא חושבים מתי זה יקרה , אז זה קורה.

ולגבי המשקל של התינוק, זה לא כ''כ משפיע, אחרי שכבר עברת לידה, זה לא אמור להשפיע על קרעים. אני ילדתי את אחד הילדים במשקל גבוה מאוד 3 לחיצות והיה בחוץ, כי זה כבר היתה לידה רביעית. זה לא כמו לידה ראשונה שהכל סגור וחדש... 

חייבת להוציא את זהאנונימית בהו"ל

גילינו באופן די ודאי שהגננות במעון של הבן שלי אומרות להם לא לספר להורים דברים לא טובים. זה מצטרף להרבה דברים בעייתיים שחשדנו או ראינו לאחרונה.

אתמול הבן שלי נפצע באופן קל במעון הגננת לא אמרה לי כלום וכששאלנו הוא הסתיר את הפציעה ולא הסכים לדבר. לשאלתנו, אמר שאמרו לו לא להגיד. כשניסינו קצת ללחוץ ברח בבכי היסטרי ורק מאוחר יותר הסכים לדבר. בהתחלה סיפר חלקים בלבד והכחיש דברים אחרים שהיו חלק מהסיטוציה (כולל אפילו שכאב לו ובכה), ורק אחרי דיבוב נוסף סיפר.

ביקשתי מאמא אחרת לשאול את הבת שלה והיא אמרה שהגננת לא עשתה לבן שלי כואב אבל צעקה עליו ואמרה לו לא לספר לאמא. מה שתואם במדויק לתיאור של הבן שלי.


 

להוציא את שניהם מהמעון הזה אומר להתפטר או לקחת חלת. ברור שהם מקום ראשון, אבל צריך גם לתת להם אוכל, וזה פחות אפשרי אם לא אעבוד כי גם ככה יש לחץ כלכלי.

 

ולפני שתשאלו - מעון פרטי. אין פיקוח ואין מצלמות
 

זהו. בא לי לבכות. 

אויש. אוףעטלף עיוור

איזה נורא💜 ממש מבינה אותך על הצורך בפרנסה שלא מאפשר להוציא אותם וזהו.

שה' ישלח לכם עצה טובה!

אםoo

שני ילדים קטנים אומרים משהו דומה, זה לא בהכרח נכון, אם כי זה יכול להיות נכון ומצריך בדיקה.

אם זה מקום לא טוב, ברור שהייתי מוציאה.

לקנות אוכל אפשר גם ממשכורת אחת, עד שמוצאים מסגרת חילופית. אם לא מצליחים לקנות אוכל ממשכורת אחת, כדאי לבחון ולשנות את ההתנהלות הכלכלית.

אין לנו ספק שזה נכוןאנונימית בהו"ל

האמירה שלהם רק היתה הוידוא האחרון מבחינתנו.

לא מעוניינת להכנס כרגע לדיון על ההתנהלות הכלכלית שלנו.

אול י לנסות לשים מקליטפיצישלי
נשים בראשון, אבל אז נשמע משהו כזה, ו-מה?אנונימית בהו"ל
אם תשמעי משהו כזה אז ברור שצריך להוציא מהגן.שמן קוקוס
איך תעשי את זה זה כבר עניין אחר.
בודאות אשמע אין לי ספק.אנונימית בהו"ל
השאלה כרגע היא באמת איך, ואנחנו קצת אובדי עצות
אין אפשרות למצוא מטפלת אחרת?עדיין טרייה
יש מטפלות בבית שלהם שמקבלות גם בשלב כזה של השנה...
עונה לך ולכולןאנונימית בהו"ל

פשוט לא רוצה להספים את השרשור


יש לנו שם שני ילדים בקבוצות גיל שונות. אם נוציא - נוציא את שניהם. גם ככה קשה למצוא מסגרת באזור שלנו, אז בשביל שניים ובגילאים שונים זה נראה לי כמעט בלתי אפשרי..

אנחנו בחיפוש בכל אופן.


@שואלת12  @אהבתחינם אתן צודקות, הלב שלי נקרע. אבל בעלי אומר קודם למצוא ואז להוציא. והטיעונים שלו גם הגיוניים. גם כלכלית, וגם נפשית זה עדיף. אם הם יהיו בבית אני אשתגע והם יסבלו, וכלכלית נהיה במצב לא טוב..


אין מישהי מהמשפחה באזור


@שמן קוקוס אין לגן רשיון, גילינו את זה עכשיו, אבל גם לאף משפחתון ומעון אחר פה אין, חוץ מאלה ששייכים לרשת, והם גרועים..

פניתי למטה המאבק עוד לפני הסיפור הזה, הם ענו לי שיש המון דגלים אדומים וממליצים לדווח וגם המליצו על מקליט. פניתי כבר למישהי שמשאילה ובעה נשלח אותו בראשון עם

קודם כל להוציא אותםשואלת12

אחר כך למצוא איך מסתדרים..

מה לא נעשה בשביל הילדים שלנו? 

איזה תחושות קשותשושנושי

כל-כך מבינה

את הכי בעולם רוצה את טובתו של הילד

וכן מבינה גם את חוסר היכולת פשוט להתפטר מהעבודה (אומרת מהיכרות עם מקרה דומה, לא תמיד יש קשר לכלכלה כמו שזה גם הנפש.. יש נשים שחייבות לעבוד! וזה לא אומר שהן לא רוצות הכי בעולם בטובתו של הילד)


את פשוט אמא מדהימה

בתקווה שבורא כולם ייתן לך המון המון כוחות לתהליך הזה

תודה אמן ❤❤אנונימית בהו"ל
איזה אמא אלופה את שחושבת עליהם בכל מצבאהבתחינם

אין סבתא/דודה שתוכל לשמור עליהם?

מטפלת אחרת אולי?


אולי חלת לטפל בהם ובעוד 2-3 ילדים בתשלום גם תהיה להם חברה וגם הכנסה בשבילכם? (במידה וישלך סבלנות לזה כמובן).


הלואי ולא תמצאי כלום.

והכל בסדר רק כדי שהנפש של הילד לא תיפגע!

חיבוק!

חיבוק גדול, כל כך לא קל לגלות כזה דבר❤️❤️❤️ברונזה
מברכת אותך שה' ינחה אותך בדרך הנכונה והטובה עבורך ועבור הילדים
אמן תודה! ❤❤אנונימית בהו"ל
למה אין פיקוח? אין לגן רישיון?שמן קוקוס
אם את מחליטה בכל זאת לשלוח אז רק עם מקליט ותפני גם למטה המאבק.
אוי, זה נורא.בלוט

הלוואי שתמצאו פתרון הגיוני ומתאים!

אוטוטו התיכונים יוצאים לחופש.

יש מצב שתוכלי למצוא נערה רצינית שתוכל לשמור על הילדים בבית?


עוד אפשרות - להתאגד עם עוד אימהות, ולחפש מישהי שתשמור על הילדים. אפשר בכל יום בבית אחר (בסבב קבוע), אפשר בבית של אחד הילדים ואז המארחים לא משלמים למטפלת (או משלמים פחות).


שני הפתרונות לא אידאליים, אבל נשמעים לי טובים יותר מהמצב הנוכחי. 

אחרי שתשימי מקליטרק טוב!
ותשמעי מה באמת הלך הרוח שם,יהיה לך יותר קל אולי לקבל החלטה. יכןל להיות שקורים שם דברים חמורים מאוד, ויכול להיות שקורים שם דברים לא טובים אבל לא ברמה של דחיפות להוציא ברגע זה.


ובמקביל תתחילי לברר על משפחתונים, תיכוניסטיות וכו.


לא יודעת מה אתם עובדים, אבל אם יהיו לך הוכחות ביד, אולי יהיה לך יותר קל לעמוד מול המעסיק שלך, להסביר לו את העניין ולבקש חופש לשבועיים ככה עד שתראו מה עושים (עוד פחות מ3 שבועות התיכונים בחופש)

חיבוק גדולהבוקר יעלה

הייתי מוציאה וכמה שיותר מהר.

ממש מבינה את העניין הכלכלי.

אפשרי לקחת מחלה/חלת לחודש?

אולי כבר עדיף עד תחילת שנה? 

את יכולה לרדת למשרה חלקית?אפונה
ואז אולי לחשוב על מסגרת חילופית כמו חלוקה עם אמא נוספת או כמה, שכל אחת מטפלת חלק מהשבוע.
אמאלה מזעזעאורות המלחמה
הייתי מוציאה אותם מהר משם. אפשר לחפש מטפלת או משפחתון, או אולי להחליט שהבריאות הנפשית שלהם היא הכי חשובה, ולכן אולי לתקופה להשאיר אותם בבית, שיעכלו את מה שחוו. מסכנים 
אוי ואבויכנרת כנרתאחרונה

מצטערת בשבילך זו ממש חוויה לא פשוטה

רק רוצה לומר שהשם עוזר...לנו זה קרה,וזה היה היום האחרון שלהם במעון

איך אפשר לעבוד כשאני יודעת שהילדים שלי לא בידיים הכי טובות שיש ?

עלות בריתאנונימית בהו"ל

כמה עלתה לכם ברית סה״כ?

איזור ה100 אורחים (ב"ה משפחות ענקיות, גם 100 זה אם ממשששש לא כולם יבואו)

התחלנו לחשב והיינו קצת בהלם מהעלויות...

ומי שיכולה לפרט גם כמה עלה כל דבר גם יעזור ממש

תודה!

יש לי קייטנרינגעוד אחת!

שעושה ביותר זול

ואת יכולה לבקש מנה בשרית אחת לאדם ולא שתיים וזה מוזיל עלויות

הוא מביא כולל לחמניה. מוזמנת לאישי

בעלי במילואים ונכנס לבריכה בשבתאנונימית בהו"ל

מההלם לא הגבתי בכלל אבל אני בשוק...

זה ממש אסור, לא?

להכנס לבריכה בשבת?לא נראה לי שממש אסור.נקודה טובה

למה שיהיה אסור?

ממה שזכור לי יש רק חשש סחיטה של שיערות.. 

שיערות והבגד יםשם פשוט
טוב בדקתי בכמה מקומותנקודה טובה
אולי זה לא ראוי ולא עושים את זה. אבל איסור גמור זה לא. יכולה לדון אותו לכף זכות
למה אסור כמו שטובלים במקווה..שומשומ
זה לא מל"ט מלאכות האסורות בשבתבארץ אהבתי

כן יש דינים שנוגעים לאיסור רחיצה בשבת. זה מורכב ונראה לי פחות המקום לדיון הלכתי פה.

אפשר לקרוא פה יותר בהרחבה ועם מקורות..

רחיצה בשבת וביום טוב - עולמות

לא התייחסו פה לבריכה, אלא לרחיצה במים בתנאים שונים.

לגבי רחיצה בבריכה נראה שיש סיבות נוספות שאוסרים בסופו של דבר.

האם מותר להיכנס לבריכה בשבת?

אבל גם פה לא מדובר על איסור של ל"ט מלאכות, אלא על גזירות שגזרו חכמים.

(אני לא אוהבת דיונים הלכתיים בפורום. ולא אוהבת לכתוב דברים שאני לא מבינה בהם יותר מידי. אבל הבאתי מקורות שנראים לי אמינים, רק כדי שהדברים יהיו ברורים יותר).

מה שכן, אף אחד פה לא דיבר על מציאות של מלחמה, שבה לפעמים יש דינים אחרים. לא חושבת שאפשר למצוא על זה תשובות באינטרנט... ולא חושבת שאף אחת פה יכולה לפסוק מה היה נכון לו לעשות.


בכל מקרה, נראה לי שהשאלה העיקרית היא ההרגשה שלך לגבי זה.

אני מבינה את ההלם שלך, בעיקר כשהיה לך ברור שזה אסור לגמרי.

אני חושבת שהנקודה כרגע היא לא להיכנס לפרטים של מה בדיוק הוא היה אמור לעשות.

מה שהוא עשה ואם זה היה נכון או לא זה עניין שלו מול הקב"ה, וזה גם כבר קרה, ולא דיון להבא.

השאלה היא אם את רוצה לפתוח את זה מולו, או לעבד את זה מול עצמך בלי לדבר איתו על הקושי שלך עם הבחירה שלו.

(או שעכשיו אחרי התגובות שכתבו לך זה כבר מרכך את ההרגשה)

זה אסור בגלל סחיטה /כיבוס של הבגד יםגוגי גוגי
וזה לא כמו מקווה בהקשר הזה
אם הוא במילואים אז יש מצב גדול שזה מותר ממשהמקוריתאחרונה
כי יש הרבה דברים שהתירו בשביל רווחה נפשית 
שובבות חדשה של הקטנה שלי - גומיות שיער על הידמתואמת

טוב, זה לא חדש - היא אוהבת להשחיל גומיות שיער שהיא מוצאת על פרק כף היד שלה, כמו צמיד. כשמדובר בגומיות רגילות אז מילא, אבל לפעמים היא מכניסה את הגומיות הקטנות האלה, שעשויות באמת מגומי או משהו דומה, וזה כבר עלול לעצור את הדם... (הבנות אוהבות את הגומיות האלה בשביל תסרוקות, לכן יש לנו אותן בבית)

כשאני רואה שהיא עושה את זה אני מיד מוציאה לה, אבל הבוקר כשהיא קמה גילינו שהיא הייתה כל הלילה עם גומיות כאלה על הידיים😱 אין לי מושג איך הן הגיעו אליה בכלל כשהיא הייתה במיטה...

בגל אופן, הן השאירו לה סימן רציני על היד, ובאחת הידיים, שהיו לה *שתי* גומיות כאלה, נוצר סימן עמוק יותר וגם כף היד התנפחה כזה...

זה מדאיג לדעתכן? היד בצבע הרגיל שלה, לא כחולה או משהו, אבל כן נפוחה כזה.

מתלבטים אם צריך לבדוק את זה...

היד עדיין נפוחה?משהו מקורי ?
זה הגיוני שהיד התנפחה, משהו שקשור ללחץ על התאים, אבל לדעתי תחכי קצת זמן ותראי אם הנפיחות יורדת
כמה זמן לחכות, נראה לך? כרגע היא עדיין נפוחהמתואמת

(שעתיים אחרי)

אבל היא כבר לא מתלוננת שכואב לה...

תעודדי אות להזיז הרבה את הידשוקולד סתם

כדי להזרים דם. אולי לתת לה לשחק בבצק או פלסטלינה.

אם היד בצבע תקין ורק נפוחה לא הייתי בודקת.

תודה! אל דאגה, היא מזיזה אותה בלי סוףמתואמת
ילדה פעלתנית בלי עין הרע😅 (לפתוח אריזה של ופלים בהגנב, למשל, זו פעילות טובה, לא? )
דווקא וופלים זה ידוע כמעט את מחזור הדם 😁😁משהו מקורי ?
אוי ואבוי 🤭מתואמתאחרונה
טוב, ב"ה זה כבר עבר לה. אם כי בליל שבת עדיין ראו סימן על היד איפה שהיו הגומיות... אבל צריך עכשיו לבדוק כל לילה אחרי שהיא נרדמת שאין לה גומיות על היד...
כל עוד היד בצבע ורוד והיא מזיזה כרגילאהבה.

לא הייתי בודקת

תודה על ההרגעה!מתואמת
תנועותמחכה עד מאוד

מאתול בערב מרגישה שינוי בתנועות

אתמול פשוט נרדמתי

ועכשיו עדיןן לא מרגישה

אפילי דחפתי

שוקולד ושןכבת

כמה אני אמורה?

איזה שבוע את?פרח חדש
וואוי איזה סרטמחכה עד מאוד

הלכתי להבדק

ממצג ראש נהיה רוחבי

אוף איזה באסה

תודה לה שהכל תקין עם הדופק

אני בשבועמחכה עד מאוד
כמעט 38
מה איתך?מחכה לבת
אם עדיין יש הפחתהשושנושי

אני במקומך הייתי הולכת להיבדק לשקט הנפשי..

שבוע 38 זה ממש מתקדם 

איפה אפשר להבדק?מחכה עד מאוד

צריכה א.ס

אני בלאומית

ואין לי הפנייה....

אזור בינימין ירושליים

תתקשרי למוקדשושנושי

יש אחות בריאות האישה

היא תפנה אותך או לטרם או למיון

אני משערת שזה יהיה למיון יולדות 

יש לימחכה עד מאוד

סהכ תנועות,ברוך ה

יש משהו אחר שחייבת לבדוק ואין לי הפנייה

שיחה למוקד נשים..שושנושי

אם זו סיבה מוצדקת הם יתנו הפניה 

וואי בהצלחה ובשורות טובותאני זה א
של הקופה לאומית?מחכה עד מאוד
ואז הם נותנות הפנייה?
כןשושנושיאחרונה

שיחה ל 1700507507

בוחרת בנתב אחיות בריאות האישה

הן לא נותנות הפניה לכל דבר

אבל אם לדעתן מדובר במקרה חירום שמצריך פנייה ישירה לבדיקה

הן מפנות למיון יולדות

או מרכז בריאות האישה

לבדיקה..


הם לא יתנו למשל הפניית אס להערכת משקל עובר 

לי בשלב הזה היה שינוי בתנועות, הלכתי למוניטור בגללאנונימית בהו"ל

משהו אחר והיו האטות ויילדו מיד

ממליצה בעקבות זה להיבדק

לא קשור לכאן בכללאני זה א
בלחץ כי מישהו מהמשפחה לא עונה לי לא משנה בדיוק מה ואיפה אבל נהייתי ממש חרדתית מאז כל המלחמה הזו. בטוחה שזה סתם אבל אני בלחץ..
תנשמי עמוקמשהו מקורי ?
ממש עמוק ולכח להתעסק במשהו אחר שיסיח לך את הדעת
צודקת. בעזרת ה יהיה טוב מחשבה טובה יוצרת מציאותאני זה אאחרונה
מחשבות של לילה...שמן קוקוס

אתמול סיפרתי לחברה שבפעם הראשונה אני מאריכה חופשת לידה. תמיד חזרתי לעבודה מיד אחרי 4 חודשים, בלי שאלה בכלל.


אני עובדת בעבודה במשמרות, משמרות לילה עמוסות והחלטתי שזה פחות מתאים לי כרגע ואני רוצה לשנות מקצוע.

למדתי הרבה שנים למקצוע הזה, נחשב יוקרתי וקשה להתקבל וכנראה שבגלל זה חברה שלי היתה ממש בשוק ואמרה לי "אז פשוט תשבי בבית?"


והאמת היא שאני לא יודעת.

היא שאלה אותי גם "מה החלום שלך?" ואני מודה שאין לי חלומות גדולים.

אני חולמת לבנות יחד עם בעלי משפחה שמחה וגדולה בעזרת השם, עם הרבה נחת ובריאות. לשמוח מכל הרגעים הקטנים, להיות בשביל הילדים שלי כשהם חוזרים מהגן ובכל ההתלבטויות הכי קטנות של החיים.


למרות שעד עכשיו הייתי מאוד "קרייריסטית", כרגע אני מרגישה שזה לא אפשרי להשאיר כמה ילדים בבייביסיטר עד שנחזור מהעבודה. זה לא מה שאני רוצה.


אז נשאלת השאלה איך זה יכול להיות שאין לי חלום ומה החלום שלי ומה אעשה עם עצמי עכשיו אם לא אחזור לעבודה?

אני רגילה כל בוקר להתלבש ולטוססס לעבודה, להתחיל את היום.

אז איך זה יהיה?

לחפש עבודה אחרת יותר קלילה אני אצטרך בהחלט ואז מה? אשאר כל היום בפיג'מה? אדבר 80% מהיום עם קטנטנים?


איך זה יהיה?


אשמח לשמוע ממש כל תגובה 💜

מצחיק אותיכנרת כנרת

שאנשים עוד משתמשים בביטוי הזה'לשבת בבית '

להיות בבית עם הילדים זה הדבר הכי קשה,לכן רוב האמהות בורחות לעבודה

אני עשיתי שינוי כזה  והיום עם הילדים בבית,עם חופשת לידה שמתארכת

עברתי דרך הרבה מחשבות ותובנות והחלטתי שזה מה שמתאים לי לזמן הקרוב ושיותר חשוב לי כרגע להיות אמא נוכחת ,לגמרי אפשר גם וגם, עוד לא מצאתי את הנוסחא

וסתם בכללי על מה שהחברה אמרה,תמיד לאנשים יהיו הערות על בחירות, פשוט כי זה נוגע להם גם בנקודה רגישה 

וואו את כל כך צודקתעטלף עיוור

אני מהאלה שבורחות לעבודה🤭 למרות שעכשיו מאוד נהנית מהחלד אבל זה אחרי עבודה עם עצמי ומאמינה שעוד כמה חודשים אמצה.

אני מעריצה נשים "שיושבות בבית"

גם בורחות לעבודה זה ביטוי מצחיקoo
ללכת לעבודה ולשים את הילד אצל מטפלת זו פעולה הגיונית לא פחות מלהישאר איתו בבית. כל ביטוי שמנסה להגחיך צד מסוים, הוא לא ראוי.
דווקא אני מבינה למה היא מתכוונתעטלף עיוור
ולא הרגשתי שהיא מגחיכה אותי
גם אני הבנתיoo
אבל המילה בורחות מייצגת משהו שלילי
זה לא להגחיך,זו פשוטכנרת כנרת

עובדה.תרבות המערב סילפה לנו את לכולנו לי ולך ולכולנו את המחשבה,מעונות ומוסדות לילדים לא נולדו מתוך רצון שיהיה להם חברה אלא מתוך צורך שההורים ילכו לעבודה.זה הכל.לילד לפחות בגילאים הקטנים עד חמש שש בטוח טבעי נוח להיות עם הוריו.כמו שזה ברור שהנקה עדיפה .זאת עובדה .אם יש אמהות שפחות מתחברות או לא הולך להן זה כבר פרשנות אבל יש עובדות פשוטות מהיכן התחיל הרעיון הזה של מסגרות בכלל.

וכן,להיות עם הילדים כל יום כל היום זה קשה תובעני ברמות אחרות,לכולנו אין שבט לשען עליו ולגדל ילדים אחת עם השנייה..  אבל העובדות הפשוטות שלילד הכי קרוב ובטוח זה עם אמא;)

מעלה נקודהשיפור

שאמנם לתינוקות המסגרות זה בעיקר בשביל שהאמא תוכל לעבוד, והיה עדיף להם להיות בבית. אבל מסביבות גיל 2-3 יש ילדים שבאמת יותר טוב להם במסגרת עם חברים בני גילם מאשר עם אמא אפילו אם היא משתדלת לתת תשומת לב ולשחק עם הילד.

ואני פעם חשבתי שהכי טוב לילד להיות בבית כמה שיותר, וגיליתי על הילדים שלי שלא.

אחד מהשיקולים של חינוך חובה מגיל 3 זה שמתחיללא מחוברת

לילד צורך בחברה.

אבל זה אבל גדול מ3 חודש עד 3 שנים יש מרחק עצום עצום. 

אז לילד שלי כבר בשנה האחרונה במעוןשיפור

זה היה משמעותי ממש.

אבל מסכימה שיש שיש פער גדול מאוד.

ברור. ובעיקרון השנה הראשונה זה הכי חשוב להיות עםלא מחוברתאחרונה

אמא.

ובעיני גם מ3 חודש ל6 חודשים יש פער ענק וגם בין 6-9.

בהתחלה הם מתפתחים הכי הכי מהר. 

מסכימה איתך אבל גם להישאר עד גיל 2 זה משמעותישמן קוקוס
גם מי שנשארת בבית - לא חובה שתישאר בפיג'מהמתואמת

אני עובדת מהבית, וכל בוקר קמה לפני הילדים, מתלבשת כמו שצריך, מארגנת אותם, שולחת אותם ללימודים (ואת הקטנים לרוב לוקחת בעצמי), ורק אחר כך מתיישבת בבית ומתחילה לעבוד. ולפעמים יש שיחות עם לקוחות, כך שאני לא מדברת רק עם ילדים כל היום. ואם אני ממש רוצה - אז אפשר לבדוק אם יש חברה פנויה לשיחה טלפונית... וגם אמא שלי לרוב פנויה


בקיצור, גם בלי חלום קרייריסטי גדול, את בהחלט יכולה להחליט לעשות שינוי בחיים שלך. חלום של לגדל משפחה גדולה בנחת הוא חלום מספיק ענק בשביל זה.

אם את מרגישה שהעבודה הנוכחית שלך עמיסה ושואבת מדי, אז תתחילי לחשוב על שינוי כיוון. או משהו שקשור לתחום שלך אבל דורש פחות שעות, או משהו אחר לגמרי. (הכול כמובן תוך שימת לב למצב הכלכלי שלכם.)

ובינתיים - נצלי את החופש, קומי בכל בוקר בשמחה, תתלבשי, תצאי לדברים שקשורים בבית ובילדים, תשקיעי קצת בתחביבים... ותיהני! בלי נקיפות מצפון!

תודה על התגובה 🙏שמן קוקוס

אני ממש מנסה לחפש עבודה מהבית אבל זה לא ממש הולך, נראה שאין דבר כזה אם לא רוצים להישאב לפירמידות וכו.

האמת שאני לא משהו באפיה, אוהבת לבשל אבל לא בעניין של לפתוח עסק ובכלל לא ממש רוצה להיות עצמאית.

ככה שאני מתלבטת איזה שינוי בדיוק לעשות ומפחדת שבינתיים הזמן עובר ועובר...

לא חובה דווקא עבודה מהבית/עצמאיתמתואמת
אבל כן אפשר משרה עם פחות שעות, או לפחות בלי משמרות...
ואז אצטרך להכניס למסגרת...שמן קוקוס
נכון, אבל פחות שעות...מתואמת
בכל אופן, אולי יתאים לך ללכת עכשיו לייעוץ תעסוקתי כדי לשמוע על כיוונים חדשים שיתאימו לך?
גם בעבודה מהבית עדיין צריך מסגרת בד"כאמא יקרה לי*

כלומר, אם את לא מטפלת בכמה ילדים, אז ברוב המשרות תצטרכי להכניס למסגרת אם כי לא חייבים

משהו ארוך. קחי בחשבון שככל שתינוק גדל כך גדלות שעות הערות וגם הצורך שלו בתשומת לב.

אני הייתי שמה אצל מטפלת לכמה שעות כדי שאוכל לעבוד בריכוז ואספתי ישר לשנ"צ והמשכתי לעבוד.

 

חלוםoo

הוא בעצם רצון שעוד לא התממש, לא בהכרח שיש כזה רצון, גם לי אין חלום כלשהו, כשיש לי רצונות אני מוצאת את הדרך לממש אותם.


לרצות לשמוח מהרגעים הקטנים, זה רצון מדהים, להבין את המשמעות האמיתית של החיים.


לא יודעת להגיד לגבי חיים ללא עבודה, אף פעם לא ניסיתי, אין לי רצון לנסות, העבודה מספקת לי הרבה רגעים של אושר וסיפוק.

אם עוזבים עבודה שנהנים בה, צריך למצוא מקור אחר להנאה הזו.

אני אוהבת את העבודה שלי אבל אני אוהבת יותרשמן קוקוס

להיות עם הילדים שלי ולצערי בסוג המשרה הזו זה או או.

אם אני עובדת אז אני חוזרת הרבה אחרי שהם כבר ישנים.

יש הרבה משרותoo
שמתאימות להורים שמאפשרות גם וגם. אפשר לעשות הסבה או לעבוד במשהו דומה למקצוע שלא דורש הסבה.
אין שום סגנון של עבודה חלקית בהכשרה שיש לך?צהוב
את מתארת סיטואציהבלוט

שבה שניכם חוזרים אחרי הילדים, ואתם לא מרוצים מזה. הפתרון הוא שאת תישארי בבית.

מה עם בעלך?

המשרות של שניכם מחייבות חזרה מאוחרת הביתה בכל יום?

אולי אפשר לאזן - לפעמים את מסיימת מוקדם ולפעמים הוא?

אולי זה יצריך הקטנת אחוזי משרה, אבל ממילא את מתכננת לעבור למשרה מצומצמת.


יש נשים שיכולות להיות מאוד מסופקות מלהיות אימהות במשרה מלאה, ויש נשים שצריכות סיפוק מסוג שונה, שמגיע מהעבודה ואי אפשר למצוא אותו בבית.

נשמע מההודעות שלך שעבודה אצלך היא לא רק צורך טכני של פרנסה. היא גם עושה לך טוב.

את הצורך הטכני אפשר לפתור עם עבודות מהבית בסגנון של הקלדה או שירות לקוחות, אבל הצורך הנפשי חשוב לא פחות.

את מרגישה שתצליחי להיות מרוצה גם בלי עבודה שתואמת את הכישורים שלך?

מזדהה מאוד.ואילו פינו

אני רוצה לעבוד אבל בעבודה עם מעט שעות, שאגיע לפני הילדים הביתה, שיהיה לי נחת ופניות נפשית להיות עם הילדים.


וכרגע זה נראה רחוק מאוד..

בעלי סטודנט בלימודים עמוסים מאוד ולא מרוויח הרבה. עד שיגמור את הלימודים יעבורו עוד 4 שנים ואז סטאז' והתמחות.


בעבודה עכשיו סובלת מאוד.

חיפשתי משהו אחר לשנה הבאה שנשמע טוב מבחינת התפקיד אבל השעות קשות מאוד מאוד. 3-4 ימים להגיע בארבע וחצי הביתה כשאחת מהבנות מגיעה בשתיים ואצטרך למצוא לה כל יום סידור אחר.

אז מתלבטת על זה מאוד...

קפץ לי שלא התייחסת בכלל לקטע הכלכלידיאן ד.

זה לא שיקול עבורך?

 

באופן אישי אני מאוד קרייריסטית ועכשיו בחופשת לידה בהתחלה היה לי ממש קשה להיות כל היום בבית

ועכשיו מתחילה יותר להינות מזה, מהחיים הנינוחיים והרגועים יותר.

אבל גם אם ארצה אין מצב שאני מוותרת על העבודה בגלל שאני צריכה את הכסף.

 

לדעתי תתחילי לחפש אופציות, מה האפשרויות האחרות שלך?

אם יש לך אפשרות לעבודה של פחות שעות ותוכלי להיות יותר עם הילדים. זה שווה לך?

זה בסדר כלכלית ובסדר מבחינת הסיפוק והשמחה שלך?

 

עוד נקודה שאני חושבת, תחפשי עבודה שתשמר אותך בשוק העבודה שלך.

תבדקי כמובן אם זה אפשרי

אבל אם למדת מקצוע משמעותי קחי בחשבון שייתכן ויבוא יום ותרצי לחזור לזה

הילדים יגדלו והבית יתרוקן ויירגע

אם תעבדי אפילו חלקי במשהו שמשיק ונוגע למקצוע שלך יהיה לך קל הרבה יותר לחזור לתחום.

איזה חלום מדהים!!! בעז"ה את יכולה להגשים אותו!אם מאושרת

התרגשתי לקרוא את החלום שלך,

על כזה חלום מדהים את כותבת שאין לך חלום?!


 

החלום שלך ממש הזכיר לי את החלום שלי,

ב"ה מודה לה' שאני זוכה להגשים אותו,


 

זה הצריך קפיצה למים,כי כמו שכתבת- זה נשמע שאין חלום,ויש הרבה חששות-חהיםרד מההרגלים המוכרים וללכת בדרך חדשה.

וזה כמובן גם גבה מחירים ,והתואר שלי- אני חושבת שכבר לא ממש רלוונטי להיום,כי השוק בתחום הזה עבר שינוי,אז אחרי שהילדים יגדלו ממש לא נראה לי שתהיה לו משמעות.

אבל התועלת שהרווחתי בהגשמת חלום הזו עולה עשרת מונים על ההפסד.

חוץ מהידיעה בשכל- שאני עושה את המעשה הנכון בשביל הבית שלנו.

זה גם בלב- תחושת אושר וסיפוק עצומה.

יש תחושת שלמות שב"ה אני מצליחה להשקיע במשפחה ולא מג'נגלת בין עבודה למשפחה.

לי זה נותן שלווה וסיפוק הרבה יותר מהימים שג'ינגלתי ולא הרגשתי שלמות באף תחום מהשניים.

 

 

מה שהכי עוזר לי- להיות בקשר טוב עם חברות שלא עובדות.

ללמוד אמונה - ולהתחזק בהבנה שזה תפקידי הטבעי כאישה ( כמובן שאני לא חושבת שזו דרך הכרחית לכולם ומעריכה מאד מאד מי שבחרה דרך אחרת,אבל כן מחזקת אותי ההכרה בכך שזה שרוב הנשים בחרו בדרך אחרת לא אומר שהדרך שלי לא טובה, אלא הפוך- היא דווקא מתאימה לי מהרגע שהקב"ה ברא אותי.


בעז"ה שה' ינחה אותך בדרך הנכונה לך ותוכלי להגשים את חלומך בשמחה❤️

 

לדעתי זה הלחיץ אותך ה"מה החלום שלך"אם_שמחה_הללויה

כי זה נשמע שחייב להיות משהו גדול.

זה בסדר לא לדעת איפה תהיי בעוד 5 שנים. החיים מאוד דינאמיים. והרצון שלך להנות מהרגעים הקטנים ולהיות בכאן ועכשיו זה שווה הרבה יותר מאיזה חלום רחוק.

את רק 4 חודשים אחרי לידה *עכשיו* נראה לך נכון להשאר בבית עם ילדים. תלכי עם הרצון שלך ואל תתבלבלי מקולות חיצוניים.

את תמיד יכולה לשנות את ההחלטה ולחשב מסלול מחדש.

עולם מלא בהזדמנויות חדשות והרבה פעמים הזמן הזה בבית  נותן לאישה את השקט ופרספקטיבה על החיים.


אנשים תמיד מדברים על הפחדים שלהם. במיוחד חברות שנמצאות באותו מצב זה מסקרן אותן איך את הולכת לעשות את זה ואולי גם בין עצמן מתלבטות אם עשו את הבחירה הנכונה.


הייתי עם ילדים 4 שנים בבית. עד שהקטנה הלכה לגן עירייה.

אני מאוד נהניתי והיה לי משמעותי. אבל מובן לי שלא לכל אחת זה מתאים.

שמה פה את שליאנונימית בהו"ל

תמיד עבדתי והצהרתי שאני עובדת בשביל הסיפוק. שלצערי לשבת בבית, כן ככה קראתי לזה, לא יספק אותי. אני אוהבת את הילדים שלי אבל זה לא מתאים לאופי...

ובא היום וחזרתי מחלד שהארכתי ולא הייתי מסוגלת. סחבתי שנה של מחשבות מאש קשות, תחושות לא טובות, ואז חתכתי לשנה.

ובערך חודשיים הרגשתי שהגשמתי את החלום והערצתי עם בעלי שזרם למרות שכלכלית זה בכלל לא מובן מאליו, ואחר כך, עד עכשיו אגב, אני בתהיות לגבי זה.

כרגע מחפשת משרה חלקית מאד שזה בעייתי- אם לא עצמאית זה בדרכ בשכר מאדדד נמוך, ומעברל קושי הגלכלי גם קשה לי להרגיש שאני מרוויחה 40 לשעה. באמת שזו לאצורה להעריך אנשים אבל כן איםשהו אני יודעת שיש לי ידע נסיון וכישורים ששווים כפול לפחות...


מה אני אומרת לך?

שלהאריך חלד זה נהדר

זה זמן להבין את עצמך

חלד עד שמאפסים הוא נגמר...

בעיני את בצומת נהדרת שבה ניתן לדחות את ההחלטה בחודשיים וחצי לפחות- כשאפילו מבחינה הורמונלית את יותר יציבה ויכולה לקבל החלטות מושכלות יותר, בלי לאבד מקום עבודה

ושהשם ינחה רותך בעצה טובה, תתפללי על זה זה לא פשוט!!!

נשמה! דבר ראשון בשעה טובה!אוהבת את השבת

זו נשמעת החלטה מדהימה.....

וסחתיין על האומץ!!

 

וזה לגמרי החלום שלנו וזה בסדר לגמרי שיהיה תקופות בחיים שזה יהיה החלום היחיד.....

זה באמת העיקר של העיקר בחיים

 

 

מה שכן, יכול לעזור לדעתי למסגר אתזה בראש כתקופה שאת עושה ככה כי זה מה שאת מרגישה שטוב לך, זבה מה שאת רוצה ועוד איקס חודשים תראי מה באלך...

לא להכניס לראש שאני ככה עד 120 כי זה גורם לתחושת גורליות ואולי קצת חשש מהשהייה בבית ו"ההסתגרות" לכאורה לכל החיים.

את את ממסגרת את זה כזזמן מסויים שאת בחופשת לידה ונהנית ממנה ומהילדון הקטן ... ונחה ולומדת וחווה 

תודה אהובה💜שמן קוקוס
כרגע אני מאריכה פשוט כי בעלי עדיין במילואים אז אני מרגישה שחובה שיהיה בבית הורה נוכח עם הילדים.


זה חכם מה שהצעת פשוט לבחון כל כמה זמן איך אני מרגישה עם ההחלטה הזו.

רעיונות לסוכר בריא לבוקר?…חמדמדה

אז גיליתי מהימים האחרונים שאם כשאני מגיע למשרד אני אוכלת שוקולד (בינתיים ניסיתי קליק) החולשה שאני רגילה אליה במשך היום נעלמת

וזה חתיכה שידרוג כי זה היה חולשה משביתה… לא הייתי בעבודה איזה שבוע וחצי…

הבעיה:

א. בהריון הזה אני לא מתה על שוקולד בכלל… אוכלת כי שמתי לב שזה עזר לי…

ב. וואלה לא בריא על הבוקר קליק!

לדעתי שוקולד מריר לא יעבןר לי כי אין לי קראנץ׳ (קשה לי עם שוקולד כי הוא מתוק נורא ואני יותר אוהבת חמוץ. לקליקים יש מספיק קראנצ׳יות כדי שאתמקד בה😅 אני חולה על קראנצ׳)


רעיונות?…

חחח מבינה אותךאורות המלחמה
אני אמנם מתחילה מאוחר אבל כל דקה בבוקר היא קריטית 
תחליטו אתן!!😅ברונזה

חודש חמישי מתחיל בשבוע 18 או בשבוע 20

???

בלבלו אותי כל האתרים 

חחאישהואימא
גם אני התבלבלתי מזה ... אבל ראיתי שרק בכללית שבוע 18זה חודש חמישי וכל השאר כותבים שרק משבוע 20 זה חודש חמישי
זהו.. למרות שממש מתחשק לי כבר חודש חמישיברונזה

אני בשבוע 17

וגם חישבתי שאם חודש ראשון זה 6 שבועות וכל חודש 4 שבועות אז חמישי זה כן 18

אז למה לא כולם אומרים ככה?🤔🤔

בקיצור בלבלו לגמרי לגמרי

חודש הוא יותר מ4 שבועותשריקה

הוא 4 שבועות + יומיים

אם תסתכלי על כל חודש כ4 שבועות - ההריון יספר לך כ10 חודשים (40 שבועות..)

 

אז קבעו (באופן שרירותי, כן? זה לא שזה באמת כך..) שחלק מהחודשים הם 4 שבועות וחלק 5

וככה זה מתאזן

 

בגדול אין לזה באמת משמעות

הרפואה מסתכלת על שבועות, לא על חודשים

 

אישית לא מכירה דעה שחודש חמישי ממתחיל בשבוע 18, אלא ב20

 

אוהבת להסתכל על הטבלה הזאת, מאד נוח לראות את חלוקה לחודשים ושלישים

 

תודהברונזה

אבל קטע שהתל"מ שלי יוצא שחודש חמישי בדיוק בשבוע 18

אבל את צודקת שזה לא באמת משנה..

בעיניי הכי אמין לספורשלומית.

תשעה חודשים עבריים מהיום שנכנסת להריון- יום הביוץ.

בדוק ומנוסה.

ואז כל חודש מתחיל בתאריך העברי המתאים.

אפשר פשוט לקחת 9 חודשים אחורה מהתל"מ.

לדוגמא: אם את צריכה ללדת בד אלול

אז חודש תשיעי מתחיל בד אב

חודש שמיני בד תמוז

וכן הלאה 

יפפה רעיון טובברונזה
עשיתי את מה שאמרתברונזה

וזה יוצא שבאמת שבוע 18 זה תחילת חמישי

מעניין שכל כך הרבה מקומות אומרים אחרת...

נכון. גם אני מחשבת ככה.באתי מפעםאחרונה
ב"ה ילדתי השבוע בן מתוק ונסיך 😍לומדת כעת

יש לי שאלה

בהנחיה שקיבלנו כשהשתחררנו אמרו שלתינוק בימים הראשונים צריך להיות בין 6 ל 8 טיטולים רטובים וגם בין 4 ל6 עם צואה.

עד כמה צריך להטריד אותי אם ביממה שאנחנו בבית היה לו רק 2 רטובים ו1 מלוכלך?

(הוא לדעתי אוכל טוב)


 

אני אפילו לא יודעת למי אפשר לפנות בשאלה הזו 

יש איזה מוקד אחיות? מוקד טיפת חלב או משהו?

מזל טוב!אביול
בימים שאחרי הלידה חשוב ללכת לטיפת חלב. לי נשמע תקין לגמרי... 
תודה רבה!!!לומדת כעת

בדקתי, הם פתוחים רק בראשון עד חמישי בבוקר

ובראשון הברית אז יש לנו עוד הרבה זמן עד שנגיע...

אני פתאום נלחצת מזה ממש.

את יכולה ללכת לרופאת ילדיםעדיין טרייה

יש לה משקל.

2 טיטולים רטובים הכוונה שאת מיליפה כל 3 שעות ורק פעמיים ביום יש משהו בחיטול השאר הזמן הוא יבש?

אני לא בודקת כל שלוש שעות אבל כן כמה פעמים ביוםלומדת כעת
אני אנסה לראות אם יש אפשרות מחר
את משתמשת בחיטולים עם הפס?עדיין טרייה
כי בהתחלה הם עושים כמות קטנה והפס עוזר לדעת אם באמת עשו
כן... מה שכתבה דפני יכול להיות, כי אני לפעמיםלומדת כעת
בודקת צבע רק...
לא יודעת לגבי הטיטולים, אבלמישהי מאיפשהו

לא חייבים טיפת חלב לביקור ראשון אחרי לידה, אפשר לקבוע תור לרופא ילדים. אני תמיד הולכת לביקור ראשון אצל רופא ילדים בגיל שבוע - שבוע וחצי לראות שחזרו למשקל לידה ובדיקה כללית (במקום טיפת חלב). 

אח"כ בגיל חודש לטיפת חלב

כל כמה זמן את מחליפה טיטול?דפני11

אם את מחליפה כל הנקה (בערך כל 3 שעות) אז צריך להיות שם משהו (פיפי/קקי)

את עם טיטולים של האגיס עם הפס הצהוב שמתחלף לכחול כשהוא עושה פיפי? ככה קל יותר לעקוב.

לפעמים הפס לא מתחלף כי הוא משתין גבוה יותר (איפה שהפס לא מגיע) אבל אז את אמורה להרגיש טיטול כבד יותר.


ועוד משהו, בבית חולים שמת לב כל כמה זמן עשה בטיטול? הוא היה איתך בביות או בתינוקייה?


אם למרות הכל אין את הכמות שהם דיברו עליה בהחלט הייתי מתייעצת בהקדם עם רופא ילדים

כן אני גם האגיס... האמת היא שזה יכול להיות ענייןלומדת כעת

שפשוט הפס לא מתחלף אבל הטיטול כן רטוב (כנראה שלא הרבה שתן)

באמת הטיול גדול עליו...

מזל טוב!!!!!רקאני
תודה רבה!!!לומדת כעת
אולי להתקשר למחלקת יולדותפליונקה

יש מספר על מכתב שחרור.

לגבי טיטולים , יש מידה nb .

קודם כל מזל טוב! הרבה נחת, גידול קל בבריאות ובשמחהאמהלה

האמת שנשמע לי קצת מעט טיטולים. זכור לי שבכל הנקה הייתי צריכה להחליף כי היו רטובים או מלוכלכים (בחודש הראשון, אח"כ ליונקים יש יציאות בתדירות נמוכה יותר)

איך את יודעת שהוא אוכל טוב?

תודה לכן! מעדכנת;לומדת כעת
חוק מרפי, מיד אחרי ששלחתי את ההודעה הוא שחרר ואחר כך יחסית מהר שוב פעם... לביינתים הכמות טיטולים כן חזרה להיות הגיונית. עוקבת אחרי זה בכל מקרה...
ב"ה. הרבה נחתאמהלהאחרונה
מה שבא בקלות, באותה קלות הולך?מקקה

לא ציפיתי להיכנס להריון בחודש הראשון שנפסיק את המניעה האקטיבית

ובראיה קרה ורציונלית אני גם ממש לא בלחץ

לא דחוף לי בכלל תינוק ברגע זה

לא יקרה כלום שזה יהיה עוד מעט

שניקח עוד נשימה

אבל.... כבר נבהלתי והתרגלתי לרעיון וכבר שמחתי והתרגשתי

למה לתת מתנה רק בשביל לקחת אותה?

אני לא רוצה להישמע כפוית טובה חלילה, כי אני ממש מודה על כל הטוב

אבל....


אני יודעת שזה נפוץ וזה קורה כמעט לכולן

אבל בשבילי זו ההפלה הראשונה

והניסיון הזה מרגיש לי בודד מאוד

ומכייון שאין לי מי שיקשיב לכל ההגיגים האלו

אני משאירה אותם פה

שבת שלום

חיבוק גדול יקרה❤בידיים פתוחות
חיבוק גדול! תחושות לגיטימיות מאוד מאודשידור חוזר

הפלה זה כואב לא משנה מה

החלמהמהירה והריון תקין בידיים מלאות ברגע הנכון!

גם לי היה את זה...מתואמת

בדיעבד הודיתי על כך שההיריון ההוא לא התפתח (אם הוא כן, אז היה יוצא שיהיה לנו שלושה ילדים מתחת לגיל שנתיים, וזה קשוח...) אבל זה באמת דבר שאפשר רק לגלות (אולי) אחרי תקופה ולהגיע למצב של הודיה על כך...

מאחלת לך שתעברי את זה בקלות ככל האפשר, ושתיפקדי שוב בזמן הכי נכון ומדויק ❤️

חיבוק גדול!!SARITDO

כי מגיע לך!


זה קורה לא מעט פעמים

תני חעצמך זמן להתאושש


והקב"ה ימציא לך נחמה בזמן הקרוב שיהיה הכי טוב עבורך!!

חיבוק גדול וכל כך מזדהה איתךאני זה א
ה ימלא חסרונך בקרוב
חיבוק ענק אהובה!!! מבינה את התחושה של הבדידותאמהלהאחרונה

זה ממש מעצים את הכאב והקושי.

מאחלת לכם רק טוב ושמח תמיד

ושתזכו לזש"ק במהרה, הריון תקין וקל בלי עוגמות נפש בדרך.

 

שיקום הגוף אחרי הרבה זמן "מנוחה"אנונימית בהו"ל

קצת אחרי לידה עברתי ניתוח בטן

ככה שיצא שהרבה זמן לא הזזתי את הגוף כמו שצריך

(לא נחתי באמת כי יש ילדים בבית אבל לא הלכתי רחוק תקופה)

איך אתן מחזירות לעצמכן את הגוף אחרי הרבה זמן (למשל אחרי שמירה+חופשת לידה)? מאיפה מתחילים?

לא ממש אוהבת ספורט אבל מרגישה שחייבת

למשל אחרי ישיבה ממושכת כשקמה, לשרירים לוקח זמן להתאושש עד שהולכת רגיל..

תודה לכן

מקפיצה לךדרקונית ירוקה
האמת שבמצב כזהבאורות

הייתי קובעת תור לפזיותרפיסטית/פגישה אישית עם מאמנת כושר (אבל מישהי מקצועית) שיקבעו לך תרגילים שמותאמים לניתוח שעברת ויעזרו לך לחזק את הגוף.

בנתיים אפשר להתחיל לעשות הליכות, ההמלצה היא לפחות 3*30= 3 פעמים בשבוע, 30 דק כל פעם.

מבחינת חיזוק השרירים עצמם, דבר ראשון להקפיד לאכול מספיק חלבון. מבחינת כושר פילאטיס זה מעולה לאחרי לידה, בונה מחדש את שרירי הליבה. ואת יכולה להתחיל לעשות תרגילי כח, יש למשל באינטרנט אימונים של אונור מאמא חוזרת לג'ינס שהם יחסית סבבה ויש שם אימונים קצרים. אבל שוב, לדעתי עדיף שזה יהיה מול איש מקצוע. 

הייתי מתחילה עם פילאטיס שהוא בהגדרתורשרשרש

ספורט שיקומי ועובד על חיזוק שרירי ליבה.

תמצאי מדריכה טובה עם נסיון שתדע להתאים לך את העצימות. ואם אחרי 3 שיעורים את רואה שהרמה גבוהה מידי אז אולי כשלב ביניים יש צורך המדריכת כושר אישית 

אפשרבשורות משמחות

לתרגל יוגה של אחרי לידה

זה מאריך את השירירים

תודה רבה לכן!!אנונימית בהו"לאחרונה

נתתן הרבה כיווני חשיבה

(כבר החלמתי לגמרי מהניתוח, בעקרון יכולה לעשות הכל, רק צריכה להשתקם מתקופה שלא הלכתי הרבה וכו..)

אם הייתי יודעת מי הפקיד שאחראי לזהרק רגע קט

שבעלי יוצא לסבב ג' של מילואים ביום ראשון והודיעו לנו רק אתמול!

הייתי הולכת אליו ומעיפה לו סטירה!

והכי באסה, שהצלחתי לעשות הפסק בשבת, ואז הדימום התחדש, ובסוף אני צריכה לטבול בראשון, אחרי שהוא יוצא 😭.

ובא לי להעיף סטירה לעוד כמה אנשים רעים בפוליטיקה שבגללם המצב הזה קורה, כי הם דואגים לעצמם ולכבוד שלהם ולכוח שלהם ולא חושבים מה יעזור לבוחרים שלהם ולציבור.

וואי חיבוק!!! איזה קשה זה!!!!😭😭😭❤️שיפור
אצלי זה היה השיא. מהיום למחר כפשוטו..בת מלך =)

מבינה את ההרגשה שלך.

חיבוק!

וואי איזה קשה זה...אורות המלחמה
וואי חיבוק!!אורות המלחמה
בהצלחה רבה!! 
וואי איזה באסההההה חיבוק גדולדיאן ד.
וואווו יקרה חיבוק ענק!!!!!!! איזה קשהההההאוהבת את השבת

אולי שיגיד שיש לו פגישה ממש חשובה בראשון בערב ויאחר ביום? נשמע ממש ממש הגיוני!!!!!!

 

 

ותודה תודה תודה תודה על כל מה שאתם עושים בשביל כולנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בעיניי שיגיד שיש טבילה112233445566
אם אפשרי מאמינה שיתחשבו
האמת שגם מציעה לנסות לבקשבן בא לנו

שטויות הפאדיחות


הם לרוב כן מבינים כמה קשה כבר לנשים ולמשפחה השנה המשוגעת הזאת

ולרוב ביום הראשון לא תמיד הוא כזה משמעותי..גם אם תופסים קו או נכנסים לעזה לרוב זה לא 5 דק'אחרי שמגיעים..


תנסו

דלפחות יתן לך קצת כח


ו....כן זה מצב מעבר לכל דמיון


כאילו אין גברים במדינת ישראל

ממחזרים את אותם החיילים שוב ושוב ושוב


אני אישית ממש בחרדות מזה

לא מסוגלת לדמיין לעבור את זה שוב


אז בעיקר שולחת את הלב שלי וההבנה וכמה לא מובן מאליו המאמץ העל טבעי הזה


והלוואי ולא תתביישי ותעזרי בכל מי שרק אפשר 

הצעתי לו את זהרק רגע קט
ככל הנראה זה לא יסתדר. קשור לזה שהוא בשריון והעדרות של חייל אחד משפיעה על כל הטנק.
וואו חיבוק ענק!!!רקאני

אין מילים

שווה לנסותרשרשרש
לא מבינה יותר מידי, אבל לא תניעים טנק בשנייה שמגיעים 
שמרת את מה שהיה עליו דימום?אוהבת את השבת
אולי ימצאו דרך להתיר בגלל הסיטואציה?
אניתקומה

תמיד מתלבטת אם לכתוב, כי אני יודעת שכל אחד עם אופי שוני, ולא רוצה לגרום תסכול.

אבל כן רוצה להניח את זה כאן, כדי שידעו --

בעלי בסבבים מתמשכים משמחת תורה. סבב נגמר, מיד מודיעים שעוד אחד מתחיל, בלי הודעה מראש, בלי התרעה.

בעלי הולך כל פעם, שנינו חושבים שזה חשוב מאוד!

אבל אנחנו גם רואים איך צה"ל מתייחס לכוח האדם שלו, ובגלל שלצה"ל יש צ'ק פתוח בכל הנוגע לימי מילואים, הם לפעמים מרשים לעצמם לקרוא למילואים, ואז עד שהפעילות באמת מתחילה לוקח זמן.

וזה זמן יקר, שחבל שלא מתייחסים אליו בצה"ל יותר בכבוד, במיוחד עם כל המצב המתמשך. עדיף לקרוא לחייל רק כשממש צריך אותו ולא סתם למשוך אותו.


למה אני כותבת את זה? כי לפעמים עם קצת אסרטיביות, אפשר להבין עד כמה הצורך הוא "קשיח", והאם בכל אופן יכולה להיות גמישות. במיוחד שמדובר רק על יום אחד.

ולפעמים אחרי שקצת מבררים, ומנסים להבין עד כמה חשוב להגיע, מגלים שבעצם אפשר לקחת עוד יום - יומיים. ימים שבהם בצבא סתם ימרחו, אבל בבית הם יקרים מפז.


למה אני תמיד מתלבטת אם לכתוב?

כי אני יודעת שזה לא מתאים לאופי של כולם, וזה יכול ליצור תסכול בין בני זוג של "למה אתה לא מבקש" לעומת "את לא מבינה שקראו לי עכשיו?"

אז אני כותבת את זה בשביל הידע, כי יש כאלו שלא יחשבו על זה. אבל זה בסדר גמור אם בן הזוג לא מסוגל, זו לא אשמתו. כל אחד והכוחות שהוא יכול להשקיע במשהו, ומה שהוא מסוגל להם. אבל כן כדאי לדעת שגם בצה"ל, אפשר לפעמים להפעיל שיקול דעת לגבי ההתייצבות

תודה לכולן!רק רגע קט

מעדכנת ששינו את יום ההתייצבות בלי שביקשנו, והוא צריך לצאת ביום שני בבוקר.

לפחות יהיה לנו לילה יחד (כשאני אחזור הביתה אחרי חתונה של חברה טובה...)

תודה. חיזקתן.

מתפללת בשבילך ש...דובדובה

כמו ששינו ודחו ביום אחד... ידחו שוב בעוד כמה ימים..  וידחו וידחו והוא יהיה שם בשבילך.. ופתאם יגלו שיש יותר מדי חיילים ואין צורך בגדוד שלו בחצי שנה הקרובה . ....אמן ואמן

בהצלחה אהובה .

חחח תודהרק רגע קט

לא נראה לי מציאותי כל כך , אבל העלית לי חיוך.

תודה לכם!!!!!!!! מאחלת לכם רק טוב ושמחה תמידאמהלה
איזה משמח לשמועהדרים
ברוך ה'!רקאני

הלוואי שיוכל להישאר

ברוך ה' שלפחות זה הסתדרשיפוראחרונה
האם כשהבעל נפגע אתן נותנות לו להשתבלל?הדרים
לי ממש קשה שהוא נכנס ל״מערה״ שלו, ומלא פעמים מוצאת את עצמי מתנצלת שוב ושוב גם אם לא רק אני הייתי אשמה , וגם אם זה היה אי הבנה ולא הייתי אשמה בכלל, והוא מבקש שאתן לו זמן. ואז אני יוצאת כפייתית ןמתחנחנת כזאת אבל באמת שונאת לריב איתו ולא מבינה איך אפשר לעשות ברוגז כמו ילדים קטנים (יש פעמים שמבינה אבל יש מקרים של פגיעה שקלה (בעיניי) או בכלל חוסר הבנה), ומלא פעמים הוא גם פוגע בי אבל כאילו אני מדחיקה את הפגיעה בשביל השלום ובשביל להמשיך הלאה ובאמת מרגישה באיזשהו מקום שלא שווה את הברוגז הזה .. יודעת שאנחנו שונים ושהוא יותר רגיש ממני, ואולי באמת צריכה להרפות כאשר הוא כועס, אבל מצד שני מרגיש לי שזה שאני יודעת לבוא ולשחרר אותו זה משהו שבאמת עוזר לו להחליק את העניין אח״כ ולא לשקוע בו .. לא יודעת יצא מבולבל אשמח לתובנות 
אני הפוך, אני המשתבללתמישהי עם שאלה
כותבת מהצד השני. יש פעמים שאני נפגעת ופשוט צריכה לעכל את זה עם עצמי. יודעת שבסוף אבין שהוא היה בסדר אבל עכשיו כועסת/פגועה ורק צריכה את השקט שלי. ההתחנחנות וניסיונות הפיוס פשוט מציקים ומיותריםצ ורק מאריכים את הזמן. בעיניי להבין שאתם שונים. ולתת לו את הזמן שלו.
כמה זמן אפשר לתת להשתבללות?סיה

כמה זמן לאפשר השתבללות? שעות? דקות? ימים?

מי קובע ? זה שמשבלל? או הצד השני?

כי החיים ממשיכים. אם כעת יש סעודת שבת/ טיול/ סתם יום

אי אפשר חצי יום להעביר בנתק

גם אני ככהמאוהבת בילדי

מנהלת עם עצמי שיחות, מוציאה ביני לבין עצמי תעצבים, ורק אח"כ מסוגלת לתקשר איתו ולהתפייס

וואו מדהים איך כל אחת שונהחיים חדשים🍃

עם צרכים שונים וכו..

אני גם מהמשתבללות

ובזמנים כאלה בעלי רוצה לתת לי את השקט והזמן שלי

אבל אותי זה רק יותר מעצבן! כי אני חייבת את העזרה שלו בשביל לצאת מהבור הזה

ועצם ההתייחסות בזמנים כאלה פשוט מרימה אותי

ואי - התייחסות משקיעה אותי יותר בבור הזה

(ולא עוזר כמה אני מסבירה לו את העניין הזה, הוא תמיד נרתע ממני כשאני פגועה😟)

 

לא יודעת למה הרגשתי צורך להגיב, זה פשוט נושא חם אצלנו...

 

בול אני. כשאני זועמת מבפנים אז בעלי לפעמים מפחדלא מחוברתאחרונה
לגשת אליו ואז זה בכלל לא נגמר 
אני חושבת שענית את התשובה בתוך ההודעה ברונזה

שימי לב, את רוצה לסיים את המריבה ושיהיה אוירה טובה

ואת הבנת שבשבילו בשביל לעבור הלאה הוא צריך את הזמן שלו וזה מה שיוציא אותו מהשתבללות

אני חושבת שכל פעם שזה קורה תזכירי שהמטרה שלכם אותה מטרה - לעשות אוירה רגועה ושל שלום בבית

פשוט הדרך שונה ושבאמת תכילי את הדרך ההתמודדות השונה שלו ותתני לו את המרחב הזה ותביני שזה לטובתך תראי שזה יוצא לך יותר בקלות

בהצלחה!!

אגב לגמרי אגב אם לא מתאים לך תמחקי את מה שאני אומרברונזה

ת

סתם בקריצה ובהומור


ראיתי בדמיוני כבר כזאת הודעה רק הפוך😂


"בעלי כל פעם שאני נפגשת ממש משגע אותך שהוא מתנצל ומתנצל ולא מרפה הוא לא מבין שאני צריכה את הפגיעה הזאת, את השקט שלי ואז זה עובר לי

איך מסבירים לו את זה??"


שוב, קחי בהומור כי זה בול אנחנו הנשים😜😅

כןהשקט הזה

בתחילת הנישואים (מי ישמע אני נשואה מליון שנים.. אבל בעיקר בשנה הראשונה כזה)

הייתי משתגעת מזה..


נניח היה איזשהו ויכוח/ מריבה..

אני תמיד בתחושה של "בוא נדבר/ בוא נפתור את זה/ בוא תתנצל על מה שאמרת וכו' "

והוא הולך למיטה/ לפלאפון/ לספר .

זה היה מחרפן אותי כי זה היה גורם לי עוד יותר להפגע, להרגיש שהוא לא רוצה אותי, שזהו נמאסתי עליו וכו'.


עם הזמן הבנתי שזו דרך ההתמודדות שלו. הוא צריך להרגע, לעבד את הדברים, לתת להם לשקוע ואז הוא מסוגל לבוא ולדבר על זה או בכלל לא ופשוט לתת לזה לעבור.


עכשיו אני יכולה לדרוש ממנו להשתנות ולהתאים את עצמו אליי. אבל אני לא יכולה לשנות אותו בעצמי, זה כבר תלוי בו.


מה שכן בידיים שלי, זה לשנות את עצמי

להבין שאמנם הצורך שלי כרגע הוא לדבר וללבן את הדברים אבל הצורך שלו הוא לברוח רגע.

אז במקום להיות מתוסכלת מזה אני בוחרת לתת לו את הזמן והמרחב שהוא צריך בידיעה שזה לא אומר כלום עליי, או שאני לא בסדר.


עכשיו נכון, זה קשה הזמן הזה שהוא משתבלל ובא לי שהכל יהיה טוב וסבבה ומאחורינו.


אבל אני מבינה היום ששווה לי לתת את הזמן הזה ולחסוך את כל הלופ שהיינו נכנסים אליו אם הייתי מתעקשת.


בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שאנחנו לא יכולים לשנות אף אחד חוץ מאת עצמנו. ולכן עדיף לעשות את העבודה שלי מאשר לחכות ולצפות שהוא זה שיעשה אותה והוא זה שיצא מאזור הנוחות שלו.

ואני מאמינה שזה עובד לשני הכיוונים. שברגע שיש שינוי מצידי, אז יש סיכוי טוב יותר שיהיה גם שינוי מצידו

הדחקה פוגעתoo
בשני הצדדים ובעיקר במדחיק.


בעיניי חלק בסיסי ממערכת יחסים זה לתת לשני את הזמן כשהוא צריך אותו (לטוב ולרע)  


אבל


זה לא אומר שהשני יכול להתעלם מצרכים ומתקשורת בסיסית, שזה תמיד צריך להיות, גם ברגעים ובתקופות קשות.

מבינה אותך ממש!רקאני

אני גם ככה, משתגעת כשהוא רוצה שקט

וכשהוא הולך למיטה ונעלם אני מרגישה צורך לבוא ולפייס אותו

לפעמים אני מצליחה להתאפק ולפעמים לא,

אבל באמת שהכי טוב לו זה שאני לא אחפור יותר מידי.

אחרי שהוא נרגע אני מבקשת סליחה מיליון פעם עד שהוא מרגיע אותי שהכל בסדר...

 

אני עצמי כשאני נפגעת אני חייבת לדבר על זה באותו רגע...

הבעיה כששנינו נפגעים- והוא רוצה לברוח ואני רוצה לדבר...

לזה עוד לא מצאתי פיתרון....

ממליצהה על הספרמשהו מקורי ?
גברים ממאדים נשים מנגה


הוא ממש מדבר על זה שם. זה הדרך של הגברים להתמודד

האמת קשה לי עם ה"נותנות לו" להשתבללמיקי מאוס

זה פשוט לא אצלנו.זה אצלו.

זה שלו.

והוא ישתבלל כמה שבא לו אם נרצה ואם לא ואם נטפס על הקירות או נביא את הירח


ברור לי שזה רק עניין של ניסוח

אבל אולי פה טמון הכלב

אין לך השפעה על ההתמודדות שלו....רק על של עצמך...

אז שווה לעזוב את זה ולהתרכז במה עושה לך טוב בשלב הזה של ההמתנה

או לשאול אותו מה יכול לעזור לו מבחינתו 

אם הבעלoo
עושה משהו בעייתי, נניח ש״משתבלל״ כולל חוסר תקשורת מוחלט, שפוגע בתפעול הבית/ הילדים/ תוכניות שגרתיות, זה כבר לא רק שלו, אפשר לא לתת, כלומר לנסות לא לתת, להלחם, לכעוס, לא לעבור לסדר היום, כמו כל דבר אחר שמאד חשוב. 
אני מבינהאנונימית בהו"ל

מה את אומרת, אבל תדעי שזה מאוד מאוד קשה כשיש בן זוג שלא מוכן / לא יודע / לא רוצה לדבר על דברים פחות נעימים.


רק השבוע בעלי פגע בי, כשאמרתי שנעלבתי הוא לקח את זה כל כך קשה ומאז הוא לא מוכן לדבר על הנושא כבר כמה ימים, וזה תוך כדי האשמה אותי שלא נעים לדבר איתי. לפעמים ויכוח הוא הדדי, אבל הפעם באמת שהוא זה שפגע בי.

ונכון, אין לי מה לעשות כדי לשכנע אותו לדבר, אבל זה שהוא לא מוכן לדבר רק מעצים את הפגיעה.

וזה נכון במקרה שהוא פגע, וזה נכון גם במקרה הדדי.


ונכון, אני חושבת שמאוד נכון בזוגיות לשחרר ולהבין שבן הזוג הוא "כזה".

אבל בעיניי זה עדיין לא הוגן, ולא להסכים לדבר במשך ימים, זה עוול לפעמים לצד השני, לא פחות מאשר "לחפור"


נשמע פחות כמו דרך שלו להתמודד עם פגיעהרקלתשוהנ
ויותר כמו פאסיב אגרסיב להניע אותך לעשות את הצעד ראשונה


אולי אני טועה, ואני בטוח לא מאשימה אותו, אבל לפעמים מתרגלים לדרך מסויימת כדי לעקוף את מה שקשה לנו, ונשמע שזו דרך לא תקשורתית שדורשת ממך הרבה יותר לבוא לקראתו.


אם יש פרק זמן שהוא לא רוצה לדבר זה הגיוני. זה עניין של אופי. אבל אם זה כמה ימים שהוא לא מסכים לתקשר על מה שקרה זה נראה לי קצת מוגזן

זה מה שאני אומרתאנונימית בהו"ל

אני לא חושבת שזה הגיוני, ואני חושבת שזה מוגזם.

כן, אנחנו כבר שנים בזה ויש לנו זוגיות מהממת ב"ה.


ובאמת זה דורש ממני לבוא לקראתו הרבה יותר.

אבל לכן חשוב לי להגיד, שגם אם מבינים "ומשחררים", זה לא רק עניין של תודעה.

לפעמים הצד השני באמת לא בסדר בהתנהלות שלו, וזה שמבינים את זה, לא בהכרח הופך את זה לקל יותר.


אנחנו התמודדנו עם זה בצורה של לצמצם את הריבים, אז פשוט ב"ה הגענו למצב שרבים פעמים בודדות בשנה. אבל עדיין בפעמים שזה קורה לי זה מאוד קשה

מסכימהגלי גלי
עד איזה שבוע בהריון לוקחים חומצה פולית ככדור נפרד?ברונזה
את צריכה לקחת 400 מקג ביוםבאורות
בהרבה כדורים (למשל b12) זו הכמות שיש. לדעתי גם בחלק מהמולטי ויטמינים. אז אם את מקבלת את זה כברב ממש אין צורך לקחת בנפרד.
ממה שאני זוכרת חומצה פולית חשובה בעיקר בשליש ראשוןהשקט הזה
תודה רבה!ברונזהאחרונה
פותחת שרשור חדש- בי 12 בערך של 166, מה עושים?הריון ולידה

מספיק לקחת כדורים או שצריך משהו יותר רציני?

ומה עושים עם ברזל שיורד למרות שאני לוקחת ברזל? (שבעבר עזר לי להעלות את הברזל)

מעניין.. טוב, לפחות הרופאה נתנה לי עוד הפניההריון ולידה
לבדוק בי 12, אז אם הוא לא יעלה מספיק אולי היא תתן לי מרשם לעוד זריקות..
ילדים שמתלוננים שלא רואים מהלוחכבת שבעים
לקחת ישר לאופטומטריסט? או קודם לרופא עיניים? עוד אין להם משקפיים וחשבתי שבשביל פעם ראשונה כדאי שיראה אותם רופא קודם.
כדאי לרופא עינייםפליונקה
לבדוק שהכל בסדר
רופא עיניים. זה הנוהליראת גאולה
לאופטומטריסט אסור לשים טיפות עיניים לילדים. רק במרפאה.
תלוי בני כמה הםמתואמת
אם כיתה א-ב אז כדאי רופא עיניים. אם מעל - אז לדעתי (הלא מקצועית) אפשר ללכת ישירות לאופטיקה.
אני לקחתי את הילד ישירות לאופטומטריסטoo
מעל גיל 7 אפשר ישר לאופטומטריסטבתי 123
אבל לדעתי אם לא היו אף פעם כדאי לקחת גם לרופא עיניים
טוב, נחכה לרופא... תודה חכן!כבת שבעיםאחרונה