פורום הריון ולידה (עמוד 515)

וגם יש דבר כזה דיכאון הריון.

את יכולה לבקש מהאחות למלא שאלון אם בא לך להיות בטוחה.

כשאת כבר פוגשת אנשם כן נחמד לך? יש דברים שאת מצפה להם? אם כן תנסי לשבץ אותם יותר בשבוע, ולהתנתק מדברים שקשים ואת לא חייבת לדעת עליהם כמו חדשות (את הדבריפ החשוביפ כבר תשמעי...)

כן תנסי למצוא לך נקודות אור בשבוע שגם יוצרות ציפיה, אבל גם - אם את עייפה או עצובה תני לעצמך מקום.. 

ויש לזה גם הסבר פיזיולוגי

בדיכאון יש חוסרים הורמונליים וגם בהריון יש הרבה מאוד שינויים הורמונליים

אז מאוד הגיוני שבהריון יש תחושות של דיכאון.

זה לא כ"כ משנה אם את בדיכאון בלי קשר להריון או סובלת מדכדוך בעקבות ההריון.

אם קשה לך ואת לא מצליחה להתמודד עם התחושות לבד, כדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית.

ממני שסבלה בהריון מדיכאון ושולחת לך הרבה מאוד כוחות!!

ניסית לאחר את ההשכבות? 6 נשמע לי מוקדם.

והייתי מרדימה אותם יחד

הצמודים שלי עם הפרש של שנה וחודשיים, מגיל ממש קטן הרדמתי יחד ועד היום זה ככה

בזמןשהם עוד ערים אפשר לתת תשומת לב במקום להילחם, ולקבוע שנגיד ב7 וחצי 8 הולכים לישון. שניהם.

ממש חימם את הלב

אני באמת מפורקת

כן נסינו ב7 וחצי אבל הקטנה הייתה ככ עייפה ונודניקית

שזה פשוט לא היה שייך והגדול היה ערני לחלוטין.

קודם כל כל לידה משנה את המאזן במשפחה והכל הרבה יותר קיצוני אצל הילדים. אז זה הכי מובן בעולם ועוד מעט יתרגלו למציאות החדשה

נשמע ששש וחצי זה יכול להיות מוקדם מדי לשינה. הייתי מתחילה יותר לקראת שבע וחצי

עושה ממש סדר בשינה

בצורה ברורה כל אחד ישן במיטה שלו

הקטנה - צריכה להיות בלול. היא עדיין לא בגיל של מיטה.

גם אם היא בוכה לא לוותר על זה. למצוא פתרונות אחרים כמו- אני יכולה לשבת ליד המיטה. אבל אין אופציה לישון מחוץ למיטה .

להתחיל את השינה בסיפור נחמד ושמע ישראל.

כשסיימתם להישאר לידם ובשקט. לא לאפשר שיח על כלום.

תגידי להם שאם הם מדברים/ יוצאים מהמיטה את הולכת.

להיות ברורה

בסוף הם ירדמו! 

תודה על התגובה. לא מובן מאליו שאת מקדישה לי זמן והכי רוצה לעזור..

הבעיה הקטנה באמת עייפה בשש וחצי.. נופלת המון מגרדת בעיניים בוכה מכל דבר..

ואני קצת מפחדת לעשות שינוי כזה לגדול אחאי הלידה

כי מגיל קטן לצערי הרגלנו אותו לישון במיטה שלנו

ואני מפחדת שהוא ירגיש שאנחנו "זורקים אותו" אחרי הלידה

אני כן משתדלת לעשות זמן אישי לכל אחד לפחות 3 פעמים בשבוע אבל לא תמיד זה קורה ואני כן מרגישה שבלילה כל אחד רוצה אותי לבד אבל בלי הפסקה..

הוא לא מוצדק

אפשר לעשות שינויים ןעדיין להרעיף אהבה גם בתוך השינוי. הרי הוא לא ישן במיטה שלכם לנצח, נכון?

לגבי הזמן אישי בהשכבות - אני אמא ' רק' ל2, וזה נראה לי בלתי מושג האמת. אני עשיתי כאמור מבצע 1+1, וזה מאוד הקל עליי. זמן איכות אפשר לעשות בזמנים אחרים. וגם בהשכבה אפשר לתת תשומת לב, לא חייב אחד על אחד לאורך זמן כי את נגמרת.. מילא אם זה החה לך טוב..

אני חושבת שהמצפון ורגשות האשם יושבים עלייך חזק ומונעים ממך לעשות שינוי וחבל. ילדים יכולים להרגיש אהבה בכל מיני דרכים, גם אם עושים שינויים. הם לא קרבן של המציאות הזו שנולד להם אח ואז צריך לשמור עליהם מפני נזק שייגרם, הם זכו בעוד אח ויש שינויים שמגיעים עם זה.

וחיבוק ענק! זה קשה ככ

כשהבן שלי היה במעון וזה מה שהיה ישן לא היה מה לנסות להשכיב אותו לפני 21.30

זה היה סיוט וזאת אחת הסיבות שאת הבת שלי לא שלחתי למעון. חייבת את השקט שלי בערב.

כן. תתני להם לבכות ולצרוח, אחרי השכבה נעימה מצידכם, ק"ש, שיר, חיבוק ונשיקה.

אמא יוצאת, הדלת סגורה, יש אור קטן ולא יוצאים מהמיטה.

כל הילדים שלי עברו את זה (בגיל שנה אומנם) וכולם ב"ה בריאים בנפשם. ההשכבות הן שמחות, אם מתאים לי להישאר אני איתם כמה שאני רוצה ויש זמן פינוק עם אמא במיטות. ואם לא מתאים, אז אחרי ישנים לבד.

שמעבר עם הצרחות יקרה מתישהו אלא אם את רוצה להרדים בליטופים גם ילד בן שמונה (מכירה גם כאלה) אבל את המנהיגה, את לוקחת החלטות. אם זה מציש אותך וגורם להורות שלך להיות חסרת סבלנות ועל הקצה מבחינת כוחות תסמכי על הילד שלך שיש לו מספיק כוחות נפש להתמודד.

כמו שאמרו- יש הרבה דרכים לפנק. את יכולה להיות הרבה יותר פנויה בשבילם אם יהיה לך ערב פנוי. זה יבוא לטובת כולם בסוף גם אם הדרך לא נעימה. 

עברנו כל כך הרבה עם השינה של הגדול שלי

אין לי כל כך הרבה טיפים כי כל העצות שעזרו אצלנו עזרו לזמן מוגבל מאוד.

אבל אשתף שהבן שלי בן שנתיים וחצי מראש מתחילים להשכיב משמונה וחצי והלאה.

היום הלך לישון בתשע.

כי ראינו שאם משכיבים בשבע וחצי אז ההשכבה לוקחת שעה  וחצי

ואם משכיבים בתשע היא לוקחת רבע שעה.

אז מעדיפים שיהיה ער ויסתובב.

תתעודדי ששנה הבאה בגן כבר לא ישכיבו אותו לישון ואז אולי השינה תתאזן.

לגבי הקטנה,

יש מצב להפריד בין ההשכבות?

כלומר להשכיב רק אותה בשש שבע ואח"כ את הגדול?

אה ועוד טיפ, הבן שלי שנאאא את המיטת תינוק (לול)

היה רואה וישר מתחיל לבכות שעות.

ומתישהו בערך בגיל שנה העברתי אותו שיישן במיטה רגילה נפתחת.

הייתי משכיבה על המיטה התחתונה כדי שגם אם חס וחלילה ייפול זה יהיה מגובה קטן

זה היה לי שווה העיקר שההשכבה תהפוך להיות יותר רגועה ונעימה.

זאת ממש היתה נקודת מפנה. גם אח"כ ההשכבות לקחו מלא זמן אבל לפחות רגועות ובלי צרחות.

היתה לי נשירת שיער פסיכית באחד ההריונות.

עשיתי בדיקות דם מקיפות והיו הרבה חוסרים.

התחלתי לקחת והנשירה לאט לאט פסקה.

אלא על המעקב אחרי התור האחרון עם הרופאת נשים..

היא אמרה לי שאין לי מה לבוא אליה... רק לא זכרתי אם היא התכוונה שאני צריכה לגשת 2 בשבוע למרפאה או למיון נשים...

קובעים תור יום לפני למוניטור אצל האחיות

אולטרסאונד ורופא- נכנסים בין התורים

אלא אם כן את מרגישה שינוי בתנועות או משהו חריג אחר. ואז את הולכת למיון נשים של הקופה.

ברגע שהגעת לשבוע 40

אם אין סימנים ללידה, אז ללכת למעקב הריון עודף פעמיים בשבוע בבית חולים ולא במיון של הקופה.

זה מה שאמרו לי לפני כמה שבועות. 

אמרה להתחיל מעקב הריון עודף משבוע 39

אולי זאת הנחיה חדשה של כללית

הרופא שם הפניה  לבדיקות כלליות תקופתיות .

אכנס עוד מעט לאתר לראות 

אולי העייפות כבר קודם

אבל כאבי בחזה וכאבי מחזור היה לפני האיחור גם

סליחה שמאנונימי... אם אתנתק אאבד את השרשור

עכשיו מבינה שאולי התכוונה לשרשור הזה

חושבת שרק בשינה

וקרה לי גם לא רק בבית..

אבל לא 5 חודשיים אחרי, חודש-חודשיים אחרי

אבל הייתי מזיעה ורטובה בכל הגוף.

את מזיעה בכל הגוף?

ובאמת הלילה היה חם..

ההרגשה שזה היה רק שם אבל אולי היה בעוד מקומות..לא יודעת.. זה היה באמצע הלילה וכבר לא זוכרת.. בכל מקרה תודה

של קרמה או ג'ילט (לא חייבים בשביל זה סופר-פארם, בדרך כלל יש בסופר ליד המדף של השמפואים)

מקציפים טוב טוב על האיזור שאת רוצה להוריד ואז מעבירים את הסכין בכיוון של צמיחת השיער.

מהניסיון שלי הג'ל עושה את זה יותר חלק ופחות קיצוני.

זה צומח מהר, לאט לאט תכניסי את זה לשגרת המקלחת שלך...

וגם, יש סכיני גילוח צרים יותר שמתאימים לקיפולים של המפשעה. אישית אני לא אוהבת, אבל תדעי שזה אופציה 

לגרד שם כל יום כל היום

גירויים אדמומיות וצמיחה נוראית

מפשעה זה רק לייזר או שעווה

כואב אבל שווה את זה 

כל גילוח לפני לייזר הוא סיוט

אז לגלח קבוע? נשמע הזוי...

הייתי עושה לייזר אבל לא הספקתי לסיים לפני ההריון ועכשיו נתקעתי:/

ממש מפריע שם כשיש שיער אז אני מגלחת. איך עם שעווה??? נשמע לי כואב אימים!

....

לשחרר.

השיער יצמח,

בהתחלה קוצני אח"כ יתארך ויתרכך.

אחריי ההריון ואחריי הנקה לכי על לייזר-

שינה לי את החיים.. ליטרלי.....

סליחה על הניצלוש

אני בדיוק אחרי לידה וחשבתי לחזור ללייזר אבל אני מניקה ולא חשבתי שיש בעיה 

זה רק המכונים עצמם מחמירים ולא עושים.

במכון שאני עושה אמרו שהם עושים רגיל בלי בטן ומפשעות...

בכללי ממש ממש ממליצה על לייזר!

חוסך המון

לי יש צמיחה אחרי כל הריון.. זה מה שיש..

לכן כל פעם אחרי הריון הולכת לכמה טיפולים עד ההריון הבא..

לא סיימתי לפני, בהתחלה גילחתי קצת וזה נוראי אז התייאשתי ונחכה לאחרי כדי להמשיך עם הלייזר

זה חלק וכיף

זה נותן שקט לאורך שנים

אם את לא בהריון או מניקה מציעה שתשקלי שוב.

אותי מרתיע רק לחשוב על לגלח שם....

אפשר לנסות שם עם קרם מסיר שיער של veet?

פוחדת לנסות..

אצלי לא שינה הרבה את הדימום, רק במחזורים הראשונים אחר כך היה די רגיל

באופן עקבי עשה לי הכתמות ביומיים שלושה שלפני הווסת ולפעמים גם בשבעה נקיים אבל נדיר

מה שכן- התקנתי יותר מפעם אחת ובכל פעם זה היה שונה מבחינת כמות הכתמים. כך שכנראה ההתקן זה לא הפרמטר היחיד שמשנה

המחזור היה חזק יותר. לפעמים היו כתמים גם לפניו. הצלחתי לרוב להיטהר רגיל או יום אחרי אבל עם הקלות ועצימת עיניים.

לא היו לי עוד התקנים אז אין לי נקודה להשוואה. אני כן שמעתי שתלו בו תקוות כי בתאוריה זה נשמע הגיוני אבל שבפועל הוא לא שונה בהרבה מאחרים. אולי מכון פועה אמרו? לא סגורה על זה. 

מכירה מטפלת שלוקחץ 150-200 ש''ח במקום 300-400 לזוגות בטיםולי פוריות

היא עושה את זה כשליחות

מטפלת מעולה

בעלת תואר בפסיכולוגיה (נראה לי גם תואר שני אבל לא בטוחה)

איזה מקסימה ממש

היינו אצלה בטיפול שנתיים - אחת הטובות, עבורנו.

אם מתאים לך באזור ירושלים אשלח לך את המספר בפרטי 

תבררי באיזור המגורים שלך

תחנות ציבוריות לטיפול זוגי ומשפחתי - האגודה ליעוץ זוגי ומשפחתי

ואם את רוצה מתנה גם לאחרי אז אני ביקשתי פיגמות/שמלות עם פתח להנקה

לנוחות מירביות💞

אולי עגלה חדשה אם צריך

נופש זוגי לעוד x זמן

אולי באמת מלונית 

להסיח את הדעת ולהציב גבולות .

אצלי תמיד גיל שנה יותר קשה משנתיים. בגיל שנתיים כבר יש עם מי לדבר...

לא לתת לה להיות עייפה/ רעבה , זה גורם לעצבים

פשוט לבוא להפריד ולהציע משו אחר

בלי להסביר שזה כואב בשיער וכו?

לא מרשה

לא מושכים

לא נושכים

בעיני לא נורא שיש קוים אדומים, הפוך

אבל עם כל הגישות היום, אני מנסה למצוא את הדרך הנכונה ולא להעמיס קוים אדומים וגם לא לתת יד חופשית מידיי

מבלבל קצת

זו ילדה ראשונה...

פשוט סיפרתי איך אני. ואת צודקת. זה ממש מבלבל.

הגדול שלי יותר מכפול בגיל מהבת שלך ואני עדיין מנסה למצוא את דרכי בסבך הגישות ומחפשת אישורים שהכל תקין.. תרגישי בנוח 😊

של פגיעה באחרים, זה הכי נכון להציב קווים אדומים.

כמובן שהיא לא עושה את זה בכוונה

אבל לך זה נראה "חופר"

לילדים זה נותן ביטחון. גם לילדה שלך, וגם לילדים סביבה.

אני אומרת לא, אבל מציעה גם משהו חלופי.

היא מושכת בשיער, אני לוקחת אלי ומחבקת "אנחנו לא מושכים, הנה את יכולה ללטף" ואז לוקחת את היד פיזית ומראה לה איך מלטפים.

ושוב ושוב ושוב ושוב

עם הבן שלי הייתי עושה את זה המון, אומרת "אנחנו לא (דוחפים, מושכים חזק...), אבל הנה אתה יכול "ללטף / לחבק / לנשק / לקפוץ". ומדגימה פיזית

זה היה נראה לי סזיפי ולא יעיל, אבל באיזשוה שלב זה עבד (גם אם זה לקח חודשים)

אני יודעת שחלק מהאחים שלי זה מפריע

אבל לא הבנתי למה את צריכה להעיר לאמריקה שלך על זה, זה עניין שלה

אנחנו בבית משתדלים לשמור על שגרת סדר שבועית פלוס מינוס כדי לא להגיע לזה, אבל גם מבינים שזה המחיר של ילדים

וגם אני יצאתי מאד מבולגנת. מזל שבעלי מסודר אז הבית סהכ נורמלי רוב הזמן.

אבל נשמע שאת דוקא מאד מסודרת! אז אם יש לך היום בית משלך, לדעתי את לא צריכה להעיר לאמא שלך. ביקורים אחרי הלידה זה רלוונטי לתקופה קצרה מאד. את יכולה לבקש שיבואו אחרי שתחזרי לבית שלך או להתייחס לזה בהומור מול המבקרים.

אגב, ממה שאני רואה- בתים עם ילדים קטנים הם תמיד מאד מבולגנים. פעם אפילו התפדחתי כשהבית שלי היה מסודר מדי ואמא אחת שאלה אותי בצחוק אם הבית תמיד נראה כמו מוזיאון 😂

לקראת שבת או בבוקר חופשי שיש לך

ומעגלים פינות

כי זה שנים קשות

אבל כשאני מאפסת את הבית הוא נקי!!

ואני מכירה מקרוב סיפור דומה.. מישהי מהמשםחה בקושי הייתה אצל אמא שלה יומיים אחרי הלידה וברחה הביתה

1. הבית של ההורים שלך הוא של ההורים שלך. גם בתור נערה ובטח שעכשיו כשאת לא גרה שם - האחריות על הבלגן היא לא עלייך. זה אמור לשחרר אותך רגשית מהפדיחה שיש לך מול האנשים שבאים. כי זו לא אשמתך שהבית שהם נכנסו אליו מבולגן, כמו שזו לא אשמתך שהבית של השכנים מבולגן.

2. בבית הפרטי שלך את יכולה לקבוע כללים של סדר ולהשתדל להקפיד עליהם ולהנחיל אותם לשאר בני המשפחה, אבל צריך גם ללמוד לעשות את תנועת השחרור בנפש - שלא נורא אם מגיעים אורחים והבית מבולגן, כי הרי לא תמיד תוכלי להקפיד על בית מסודר (למשל - אחרי לידה), ולא ייתכן שזה מה שימנע ממך לארח אנשים כשצריך.

3. ודאי שאין מקום להעיר ולהאיר לאמא שלך על הבלגן אצלם - גם כי זה פוגע וגם כי זה שלה. ככה היא בחרה לחיות (או ככה היא מסוגלת לחיות) ולך אין את הזכות והאפשרות לחנך אותה. במקום זה - נסי לראות את החיוב שבאמא שלך (כמו למשל שהיא מארחת אותך אחרי לידות), ואולי אפילו את הנקודות החיוביות שיש באופי המבולגן שלה (נגיד שהיא זורמת כזו). זה גם יעזור להתייחס יותר בסלחנות לבלגן אצלה...

בנימה אישית:

על הנקודה השנייה אני עצמי צריכה לעבוד ממש קשה... בעיקר כשחמותי הפדנטית (שגידלה כשליש ממספר הילדים שלי) מגיעה לבקר, או כשאנחנו נותנים את הבית לאורחים בשבתות... אבל אני יודעת שזה באמת חשוב, בשביל הנפש שלי...

ולגבי הנקודות האחרות - גם הבית שלנו מבולגן לרוב, פשוט כי אני לא מסוגלת לרדוף כל היום אחרי הילדים שיסדרו וישימו במקום. אז מסדרת רק בערב ובסוף שבוע, אבל יש תקופות שאפילו זה לא מתאפשר... זה קשה לי בעצמי, בלי קשה לאורחים, אבל זה מה יש... כי הילדים שלי לצערי לא כמוך כשהיית נערה, לא מפריע להם נוראות הבלגן 🤷‍♀️ אז משתדלת להתמודד עם זה כך...

מבולגן בהחלט העניין שלה. במיוחד אם היא נערה ומעלה.

יש לבעלי טראומת ילדות והוא מסדר ומנקה הרבה, לי יש מודעות ופרקטיקה לסדר וניקיון, יוצא שהבית שלנו כמעט תמיד מבריק ומסודר.

חברים מגיעים לפה בספונטניות ואנחנו לא צריכים לסדר לפני אירוח.

איך עושים את זה? מסדרים ומנקים בשוטף, לא משאירים איזורים מבולגנים/ מלוכלכים, כל חפץ שמים במקום, כל לכלוך שאינו אבק מנקים מיד, נותנים דוגמא אישית לילדים, מסבירים על חשיבות הנקיון ומלמדים פרקטיקה של סדר.

רק אומרת..

שהכל צריך להיות במידה. לא מסודר ונקי מידי ולא מלוכלך ומבולגן מידי

אצלנו אין מתח סביב הנושא והילדים שומרים מעצמם על הניקיון ומה שהם לא עושים אנחנו מנקים ומסדרים.

האיזון לא צריך להיות בניקיון אלא בהתנהלות, לעומת המצב השני, הלכלוך והבלגן בעייתיים בפני עצמם, בלי קשר להתנהלות שיכולה להיות בעייתית בפני עצמה (הזנחה/ כעסים/ ריבוי משימות)

להתנהל כך וזה לא משפיע על הילדים.

מחברות ומשפחה שחולי ניקיון וסדר אני רואה שזה משפיע על הילדים ופה הבעיה...

מסכימה שגם בית מלוכלך ומבולגן מידי זה בעייתי מאוד.

לכן בעיני צריך למצוא את האמצע, והעיקר שיהיה בשפיות. 

אבל בית נורמלי שיש בו ילדים הוא לא בית מחלון תצוגה וטבעי שיהיה קצת בלאגן.

מזכיר לי שהראתי פעם תמונה של הילדים לחברה ולא שמתי לב לרקע והיא אמרה לי, גם אצלך הכביסה על הספה...

אני כן אוהבת שמסודר ונקי אחרת זה עושה הרגשה לא טובה אבל אני לא כל היום סביב זה. ויש לנו צעצועים בסלון... אני לא חושבת שהבית שלי נראה נורא למקרה שיגיעו אורחים פתאום אבל הוא גם לא מושלם.

מבחינתי כביסה על הספה זה סימן לבית מסודר 😅

אין סיכוי שאצלנו הכביסה הייתה שורדת על הספה בלי ליפול ולהתלכלך... 😵‍💫

אמא שלי בחרה בזה באופן מודע, כי הרגישה בילדות שלה שהקפדה על סדר דורשת מתח תמידי בבית, והעדיםה את הבלגן על פני המתח.

אני חושבת שזה בעיקר קשור לאופי שלה, שגורם לזה שעבורה שמירה על סדר באמת דורשת יותר מתח והקפדה מתמדת על דברים שלא מספיק טבעיים לה, ואני חושבת שהרווחנו בילדות הרבה מההחלטה שלה שהאווירה הנעימה בבית היא הדבר שהכי חשוב לה.

(כמובן שיש דברים שהיה אפשר לעשות לדעתי אחרת, בלי לוותר על האווירה. אבל אני לא יכולה לחנך את ההורים שלי, וזו ההתנהלות שלהם...)

בתור ילדה גם לי בהתחלה היה מביך להזמין חברות, והייתי מסדרת כל פעם לפני (אמא שלי מאוד אהבה אז שהזמנו חברים, כי ככה היינו עוזרים לסדר...).

אבל באיזשהו שלב אני וגם האחים שלי פשוט השלמנו עם זה שככה הבית שלנו, ואנחנו לא מתביישים בו, ופשוט הזמנו חופשי, גם כשהבית מבולגן. ובחברות למדו להעריך את הבית והמשפחה על דברים אחרים, ואהבו לבוא בכל זאת...

(כשהיינו קטנים, ילדי השכנים תמיד היו מגיעים חופשי, הכירו את הבלגן ואהבו את הבית למרות זאת, אולי גם בגלל האווירה המשוחררת.. אני מדברת על גילאים גדולים יותר).

היום הבית שלי אחר לגמרי. אצלנו דווקא בלגן גורם למתח כי לבעלי מאוד קשה עם בלגן. אז יש לנו הרבה עבודה של איזונים בין שמירה על הסדר לבין שמירה על אווירה טובה בלי מתח סביב סדר. אבל בסה"כ הבית לרוב מסודר (כמובן שהילדים משחקים ומבלגנים, אבל מאפסים את הבית כל ערב).

אבל כשבאים להורים שלי, אז יש בלגן, ואנחנו אוהבים אותם ככה ולא מצפים לשינוי...

וזה מאוד מאוד הפריע לי בתור ילדה ובחורה

התביישתי להזמין חברות ומתישהו הרגשתי שהבלגן בבית עושה לי בלגן בראש.

הייתי הולכת ללמוד למבחנים אצל חברות וכזה כי בבית הפריע לי מאוד הבלגן (והרעש וההמולה)

יש לי תיאוריה שהנטייה לסדר או לבלגן מדלגת דור.

ההורים שלי שניהם גדלו בבתים מאוד מסודרים ונקיים.

הסבתות שלי (זכרונן לברכה) היו מקפידות על בתים מסודרים תמיד. אחת מהן היתה ממש פדנטית

הבית של ההורים שלי כאמור היה ועדיין מאוד מבולגן.

ובאורח פלא הבתים של כמעט כל הנשואים אצלנו במשפחה מאוד מסודרים.

הרבה מהאחיות שלי אומרות כמוני שהיה להן קשה לגדול בבית כ"כ מבולגן ובגלל זה חשוב להן שהבית יהיה מסודר ונעים.

נחכה נראה איך יהיו הבתים של הילדים שלנו ...

לגבי השאלות שלך, אז ממש לא להגיד כלום לאמא שלך. זה הבית שלה וזכותה לנהל אותו איך שמתאים לה.

אם היית גרה שם עוד היה אולי מקום להגיד חצי מילה אבל אם את ב"ה נשואה ולא גרה שם אז ממש ממש לא.

אני אישיתי לא מקפידה על בית מצוחצח אבל כן משתדלת שאם אני ארצה לסדר לאורחים אז גג 10 דקות והסלון מטטח מסודרים.

שוטפים כלים במהלך היום, לא צוברים כמויות כלים מלוכלכים

כשאני מבשלת/ אופה, תוך כדי מחזירה את כל המצרכים והכלים למקום.

כביסה מקפלת ישירות מהחבל כביסה ואז לא מצטבר לי הררים.

מסדרים צעצועים ומשחקים כל ערב.

המקומות שאני פחות טובה בהם זה גיהוצים, מצטבר ערימה

המקרר ממש לא נקי ומסודר, צריכה להשתפר בזה.

אלא שבנושא הזה לפעמים קשה להגיע לאיזון, ולכן לפעמים דווקא מי שגדל בבית מסודר מידי ינסה לאזן לכיוון השני, ויוותר על ההקפדה על הסדר בשביל האווירה המשוחררת.

ומי שגדל בבית מבולגן מידי ברמה שזה מפריע לו מקפיד יותר על הסדר בבית שלו.

כמובן שזה לא באופן גורף, וזה תלוי מאוד גם עם מי מתחתנים, ובאופי אישי.

אבל באמת דווקא בנושא הזה אני רואה שהרבה פעמים ילדים הולכים לכיוון הפוך משל ההורים, ובעיני זה נובע מהצורך לתקן את מה שהיה להם קשה בבית שלהם.

מעניין איך זה יהיה אצלנו. אני ממש משתדלת שההקפדה על הסדר לא תהיה ברמה שגורמת לילדים לסבול מזה (ולרצות שאצלם יהיה הפוך), אבל לא יודעת אם זה תמיד עובד...

שמשפיעה שיימשכו דווקא לכיוון ההפוך.

החוויה מהבית של ההורים, אופי, מי שמתחתנים איתו והאופי והחוויה שלו, זמן (לא דומה עקרת בית למי שעובדת חצי משרה או משרה מלאה)

אצלנו אמא שלי מאוד מסודרת והכל בבית מסודר ומבריק, וכל ילד יצא שונה. אני בטבעי מסודרת אבל הבית מבולגן (אבל כשאני אומרת את זה אומרים לי שאני לא יודעת על מה אני מדברת וזה נחשב מסודר. אז תוסיפו גם חוויה סובייקטיבית למאזן 😉) ואני בכוונה לא היסטרית לגבי זה כי חשוב לי יותר השחרור, אז כאן אני מוכיחה את הסטטיסטיקה של ללכת נגד הצורה שגדלתי בה, אבל מצד שני יש לי אחות פדנטית ברמות שהבית שלה עוד יותר מתוקתק משל אמא שלי, ועוד שתי אחיות שהן איפה שהוא באמצע 

מהסיבה הזו.

שבתות וכו פשוט מגיעים קצת לפני ודואגים שהחדר שלנו יהיה מסודר, מסדרים קצת את הסלון. גם עם הילדים זה אפשרי לפעמים.

בעלי יודע שזה המצב וזהו.

אני רוצה להגיד שיש הבדל גדול בין מלוכלך לבין מבולגן.

מבולגן אפשר לסדר יחסית מהר, מלוכלך כבר יותר קשה לנקות ולזרוק וכו.

במקום מלוכלך אני גם לא ארצה לאכול/לשתות ומטבע הדברים פחות ארצה להגיע לשם.

בבית שלנו יש כללים, לא אגיד שהבית תמיד מתוקתק כי בכל זאת יש קטנטנים תודה להשם ואני רוצה שהם ירגישו חופשיים בבית. באופי שלי אנחנו שומרים על הסדר בבית ומחנכים את הילדים לזה.

לגבי להעיר לאמא שלך- זה מפריע לה?

אולי אפשר לבוא בגישה של להציע עזרה.

וזה ממש לא יותר מהר מלנקות. כי צריך לשים כל דבר במקום וכשזה הרבה דברים הז לוקח המון זמן 

אז השאלה למה את מתכוונת.

אם את מדברת על בלאגן

אז קודם כל בגלל שזה מפריע לך, ונשמע שכך זה אצלך כבר מגיל צעיר כלפי חברות וכו'

אז זה כבר סיבה שהמצב לא יהיה ככה אצלך בבית כי יש לך מודעות לזה.

חוץ מזה, יש הרבה מאוד טיפים איך לשמור על בית מסודר ומאורגן, איך לשתף את בני הבית בזה שישאו בעול.

גם אני גדלתי בבית מבולגן. זה לא רק באיך שהבית נראה, אלא בכל ההתנהלות. התנהלות זורמת יותר. בגלל שככה גדלתי, למדתי להתרגל לזה ולאהוב את זה. בעלי בא מבית ממש הפוך, הכל מבריק וכל המן מסדרים, כל הזמן לחוצים שיהיה מסודר. ומאוד קשה לי עם זה. גם עם ההתנהלות. זה ממש משפיע על כל החיים. כל הזמן יש לנו עימותים בנושא הזה. כי זה משפיע על זמנים, מתי יוצאים מהבית, סדר של הבגדים של הילדים, ארגון ארוחות... פשוט הכל. ומאוד קשה לי הפער הזה. חמותי הרבתה להעיר לי, וזה באמת מאוד פוגע. בגלל כל ההערות היחסים שלנו ממש לא טובים. עובדים על זה בע"ה זה ישתפר,  אבל כרגע זה המצב...

אז אני חושבת שאין מקום להעיר לאמא שלך. זה הבית שלה. ואני בטוחה שהיא מתמודדת עם זה. גם אני לא רוצה שהבית שלי יהיה מבולגן. אבל אם יעירו לי זה לא יעזור לי לשפר את זה.

תנסי לשחרר ולהבין שזה הבית שלהם וזה בחירה שלהם. 

הבית שלי כנשואה מבולגן הרבה ופעם התביישתי להזמין או כשחברים של הילדים באים, ושחררתי. הכוחות שלי מוגבלים. מי שמפריע לו, שלא יהיה איתי בקשר.

רוב חברותיי המסודרות ממשיכות לבוא

גדלתי בבית מבולגן וקשה מאד לתיחזוק, והיו מגיעים חברים כל הזמן.

היום הבית שלי רוב הזמן לא מסודר כי זה לא בא לי בקלות ואני בוחרת לא לבזבז על זה הרבה אנרגיות, אבל אני כן דואגת שתהיה לי כמה שפחות עבודה ככה שהבלגן לא היסטרי (מתחזקת מינימליזם בבגדים, משחקים וכו', דואגת שיהיה יותר מקום בארונות מחפצים).

אסדר לפני אירוח רציני אבל לא כל מי שנכנס בדלת הוא אורח... שכנות נכנסות לכאן חופשי ואין לי מה להחביא, להיפך, פעם חשבתי לפתוח גמ"ח שכל אחת שמרגישה שרק אצלה מבולגן או מלוכלך תוכל לבוא לראות שגם אצלי ככה ולהירגע.

כילדה ונערה, היה לך חשש שיבואו אליך כי הבית לא מסודר. זו אי נעימות שלך למרות שלא כולם חווים זאת כך

והיום כבוגרת, את חוזרת לבית ההורים והבעיה שוב צפה.

אז אם נתחיל מפה -

1. חוסר סדר זה אולי לא נעים, אבל כמו שכתבו פה הרבה נשים - עדיין ילדים באים והולכים אחד לשני. כנערה לא זוכרת ששמתי לב לזה יותר מדי

2. כאישה בוגרת שמתארחת בבית ההורים - לדעתי אין לך זכות להעיר לאמא, בטח ובטח אם היא נפגעת מזה. הכי הרבה להודות ולהוקיר על האירוח.

לדעתי הפתרון טמון בך. את לא צריכה להרגיש שחוסר הסדר שלה קשור אלייך. ואם לא נח לך אל תזמיני אנשים או אל תלכי לשם.

זה לא מתיר לעבור על כיבוד הורים

דבר שני, את מראש משליכה על הבת שלך שיהיה לה לא נעים. זה לא מחייב.

ויש הבדל בין לא מסודר - בית שחיים בו, לבין בית מסריח שלא נעים להיות בו

אם מפריע לך שהבית שלך לא מסודר, זה דבר פתיר ואפשר לתת טיפים, אבל את אי הנעימות מול הבית של אמא הייתי מורידה מסדר היום לדעתי

זה פחות מפריע לי, להיפך ילדים יכולים להיות יותר משוחררים. אפילו ישזה בזה כיף לחזור מבתים עמוסים מבולגנים שהתארחתי בהם ולגלותשבית שלי לא כזה מבוגן כמו שחשבתי חחחח 

ובבית שלי כן, מפריע לי בלאגן, עוד מילדות, הייתי ילדה שתמיד מסדרת (גם דברים של בני הבית, שהיו מתעצבנים עליי שלא מוצאים אח"כ).

איך להפוך את הבית לבית שקל לסדר? כמה שפחות חפצים , משטחים כמו שולחן/ שיש ריקים אן לפחות לא עמוסים, כל הזמן מה שלא בשימוש לתרום/ לזרוק.

ובטח לא להעיר לאמא.

חשבתי בהתחלה שהבלאגן מפריע לך כי משגע אותך..

אבל אם זה מהפאדיחה, לשחרר זה לא שלך.

אם זה כיף לך לסדר לכבוד החברות או המשפחה של הבעל, סבבה

אם לא הם אנשים גדולים ויסתדרו עם המצב הקיים.

כיולדת בטח שלא לסדר!!

לומר לעצמך שוב ושוב שזה לא פאדיחה שלך!!

אין לי מילים כרגע,

רק חיבוק גדול

באמת מעצבן!!!

ואחכ:

המנטרה שלי:

.

.

.

.

לא

לגור

במרחק

הליכה

מההורים.

.

.

זה חוק מבחינתי.

אתם חייבים לבנייה של הזוגיות שלכם:

את

עצמיכם!!!!!!!

יש מלא סיבות

את בטח בעצמך כבר רואה...

..

בהצלחה מותק!!!

אבל בעיקר, בעלך לא קשוב לך

וגם את לא

את נמנעת מלהגיד מה מפריע לך כדי לא להגיע לוויכוח אבל זוגיות טריה נבנית דרך פתירה של קונפליקטים, בהתמודדות ודיבור עליהם. וגם בעמידה על שלך לפעמים.

אם תמשיכי לשתוק, זה יתפרץ בצורה מאוד לא סימפטית.

אם אתם לא מצליחים לתקשר בצורה נכונה וכל שיח על דעה מנוגדת מגיע לוויכוח או ריב ממליצה על ייעוץ זוגי. ואם לא זוגי אז אישי.

חיבוק❤️

נשמע באמת מבאס ומעצבן ממש.

מבינה ממש את הקושי שלך.

נשמע באמת שידורים קרוב להורים זה לא פשוט מבחינה הזו. זה באמת ניסיון לא פשוט לבעלך, לדעת לשמור על הגבולות של הבית ועל מה שקבעתם מראש, כשבסופו של דבר הוא באמת רוצה גם לפגוש את בני המשפחה שלא ראה הרבה זמן וזו הזדמנות לפגוש אותם.

קראתי אותך וזה הזכיר לי איך חברה שלי מפעם, שגרה באותו ישוב עם ההורים שלה וגם עם ההורים של בעלה (ביחידה הדיור של אחד הצדדים), סיפרה לנו פעם אחרי שנתיים שהם היו נשואים, השבת היתה פעם ראשונה שהם לא הלכו לאף אחת מהסעודות לאף אחד מההורים, אבל אפילו אס הם הזמינו כמה חברים של בעלה לסעודה...

אני זוכרת שאז זה היה נשמע לי הזוי. אבל באמת כשגרים קרוב זה קל להגיע למצב כזה...

איון לי פתרונות בשבילך. רק חיבוק, ומקווה שתצליחו למצוא את הדרך לבנות את הקן שלכם בדרך הנכונה לכם...

גם אני גרה סמרחק הליכה מההורים שלי הוא לא ככ בסבבה איתם תחילת הריון על הפנים לא מבשלת וכ ופשוט ישבנו ודיברנו וכן כיף לי איתו בשבתות אבל זה לא אותו דבר כמו סת עם משפחה אין מה להגיד יכולה להגיד לך שאם תשבי ותדברי בצורה ישרה ואמיתית בלי לתקוף פשוט לבוא ולשים תלב שלך,על השולחן הוא יקשיב לך ואחרי שבעלי דיבר איתי עשינו 5 שבתות רצוף לבד אני מרגישה ממש שאפו כי זה קשה לי

פשוט תנסי לדעת על מה זה יושב יכול להיות שהוא לא רגיל לשקט או שכשאתם לבד תמיד זה יגרר למריבות.

חיבוק🫂❤️

לגמרי מבינה בעלי מגיע ממשפחה גדולה ומאוד מגובשת לעומת המשפחה שלי ואני הכי נהנת עם המשפחות שלנו בשבתות

אתמול ישבתי איתו ודיברנו ובאמת הסברתי לו בהתחלה לא הבין אמר כאילו רע לנו עם המשפחות והסברתי שזה לא זה . ואמר שהוא שמע שאם גרים ליד ההורים צריך לכבד את ההורים ולקפוץ לבקר לכמה דק׳ אמרתי שזה לא נכון ובוא נעשה על שה שאלת רב (הוא קופץ גם באמצע שבוע להגיד שלום ולא תמיד אני הולכת ומסבירה לו שזה לא נראה טוב שהוא הולך לבד) אמרתי שאני מאוד נהנת וממש אוהבת את המשפחה שלו ואבל בסוף אין אותנו. ואם אין אותנו שזה אומר גם השלום בית שלנו

לא אכפת לי מה מהמשפחות שלנו. אנחנו צריכים להקדיש זמן יותר לעצמנו כאילו כבר שכחנו מזה להיות לבד שכחתי מזה להיות לבד עם בעלי זה אפילו מוזר להיות לבד וזה ממש לא צריך להיות ככה ובכלל שהשבתות ארוכות בעלי אוהב להיות עם המשפחה ככה השבת זורמת ועוברת מהר

אמרתי לו גם שיהיה אסרטיבי מול המשפחה שלו שלא יראה שהוא רוצה לעשות שבת שם וזה יראה שאני זאת שאומרת לא. שיגיד ויעמוד על שלו שאנחנו לבד ויכבדו את ההחלטה שלנו.

בעלי הבין אותי ואמר שלקח לתשומת ליבו עשינו הפקת לקחים. 

רק צריך ליישם את זה עכשיו… עוד משהו השבת ארוכה אנחנו זוג צעיר ואני בתחילת הריון

טיפים אולי למשחק כיפיי בשבת או משהו חוויתי שיהיה לנו יותר כיף לבד שבת..

אני לא רואה בזה בעיה ואם ההורים של בעלי היו גרים קרוב הייתי שמחה שהיה חוסך לי ביקורים והולך בלעדיי 😆

ולגמרי איתך עם החשיבות של להיות לבד לפעמים.

גם לנו לקח זמן לשים לב לזה ולהתחיל לעבוד על זה.

כי הם תמיד שואלים איפה אני אם הוא מגיע לבד

ואז הוא צריך לתרץ ״היא עייפה אחרי עבודה״ ״היא עסוקה״

בהתחלה הייתי קופצת איתו מידי פעם אבל אין לי כוח ללכת גם לא לכמה דק שגם ככה שבת הולכים לשם🙄

ההורים של בעלי חרדיים וזה מרגיש לי שזה נראה לא טוב שמגיע הרבה לבד

הוא יכול להגיד "בבית"

ואם מתאים לכם להסביר יותר אז אפשר להסביר ממקום משתף ולא מתרץ

אבל הם דבק. אנחנו מתים על המשפחות

אבל גם כשיוצא שבת אחרי שהיינו מהבוקר/צהריים שם

ואנחנו באים ללכת במוצאש הם ״מה זהו? תשארו לאכול איתנו סעודה רביעית תשארו לשתות קפה משהו״ בדיוק צחקנו על זה אתמול בעלי אמר כל היום היינו פה לא מספיק לכם (בצחוק)🙄

תמיד אני אומרת לבעלי שעדיף ככה מאשר שלא ירצו שנבוא.

פעם גם אצלנו זה ככה, גרנו אצלם חודשיים והם לא הבינו למה אנחנו הולכים.

בעיניי זה ביטוי ל"כייף לנו שאתם פה"

אז לוקחים את המחמאה ומתקדמים

הם מאוד אוהבים שאנחנו נמצאים וגם אנחנו אוהבים להיות איתם

אין ספק בכלל

רק צריך לדעת למתן את זה שלא נאבד את הזוגיות שלנו

נשמע לא פשוט והמון מרחק וחוסר הבנה ביניכם בעקבות זה.

הייתי מנסה לגשת אל כל הרצונות הפנימיים בלי שזה אומר שזה מה שמחליטים.

לדוגמא הגיעו דודים ובעלך רצה ללכת להורים למרות שסיכמתם להיות לבד.. זה ממש מובן!

אפשר לדבר על זה

עזבי מה מחליטים

אין פסול בכך שפתאום זה מורכב.. מצד אחד רוצה להיות איתך בבית

מצד שני באסה שפתאום הדודים הגיעו..

יש פה ממש פתח לשיח זוגי טוב....

לא לפחד לדבר את זה..ולא לעשות לו טובות ממקום כזה.. אולי ממקום של הבנה שאת באמת רוצה פתאום בעקבות השיחה.

וכמו שאמרו נשמע שהרבה להורים לא טובה לכם.

תחשבו על להתרחק. יפתור הרבה הרבה

חלב אם מאוד עוזר לריפוי

חיבוק! מחלה מזעזעת 

חום לא היה לו בכלל מההתחלה

ופצעים- חלק גדול יבשים וחלק לא

לגמרי

לנו הרופאה אמרה שכבר אין חום והוא אוכל טוב ורגוע סימן שכבר לא מדבק. בפועל הוא היה בבית שבוע שלם

שני-ראשון (כןלל)

חיבוק זאתהמחלה הכי קשה שהיה לו

טוב, נכון להבוקר הוא הכי לא רגוע שהיה מההתחלה

מסכנון שלי

לא אוכל כבר 4 ימים

אבל חום אין לו בכלל

אבל לא לוקחת אחריות יש כאלה שיחלקו עלי שזה אסור

הייתי נואשת. הןא לא אכל כמה ימים וכבר לא היה לי כוחות (הייתי גם בסוף הריון) , עשינו בערב למחרת הוא נתחיל לאכול ב"ה

כשאין בכלל פצעים זה כבר יחסית הרבה אחרי תקופת 1'המדבק''

מה שצריך זה שהפצעים יהיו יבשים, ולא - לא יודעת איך להגדיר את זה

לבן שלי החותמת של הפצע נשארה לדי הרבה זמן אבל זה לא היה מדבק הרבה לפני כן.. 

אוף כמה זמןןןן

שהפצעים מדבקים למשך שבוע.

האמת שהיה לה רק פצעים בפה, ואחרי שבוע באמת עבר לה, ב"ה.

לא יודעת אם אפשר להסיק מזה על ילדים אחרים...

לדעתי זו שאלה לרופא.

ובהצלחה, באמת מחלה סיוט...

אצלנו היא חזרה להנקה מלאה מלאה, אפילו היציאות שלה חזרו להיות כמו של תינוק יונק (בגיל כמעט שנה וחצי, לא חשבתי שזה אפשרי בכלל...)

זה אמירה כללית קצת, אני לא יודעת להגיד מה בדיוק זה אומר. יש לו פצעים בפה, ביידים, ברגליים, בטיטול, בפנים--- איפה לא

מעניין מה שאת אומרת על היציאות, כי חשבתי שיש לו במקביל גם שלשול. אבל זה באמת כנראה בגלל שהוא לא אוכל כלום חוץ מקצת בקבוקים של מטרנה.

וזה גם חופר, כל טיטול שלו נוזל על הבגדים ומלכלך.

בקיצור, שיעבור בקרוב בעז"ה!

תודה על התשובה

אם את פותחת ואוכלת מהפתיחה הראשונה בלבד.

אח"כ תשאירי לשאר בני הבית.

באופן אישי אכלתי בכל ההריונות. 

השתמשתי מיד שרה

ונס מיוחד ללידה

הייתי מאוד מאוד מרוצה 

גם עם ונס מרגישים צירים

אבל זה מטשטש את הכאב

המוח לא מתרכז רק בכאב של הציר אלא גם במאין ''כאב'' נוסף של הטנס

הטנס לא כואב, הוא עושה כזה רטט בגב וככה את עסוקה בזה 

זה הקטע

זה עושה משהו למוח שלא מרגישים את הצירים כל-כך חזק כמו שאת מרגישה אותם בלי טנס

לערכת מדבקות חדשה.

ובערך 100₪ פיקדון על המכשיר.

זה אמנם עוזר פלאים, אבל צירים הם כואבים גם כאשר יש פלאים 😁

אל תחשבו שים זה תוכלו להגיע לפתיחה מלאה בלי אפידורל

זה ממש משתנה מאחת לאחרת

אבל לי זה עזר להתחלה 

בלידה הראשונה לקחתי של יד שרה

עכשיו השכרתי את של חברת צירים.

בלידה הראשונה השתמשתי בו מעט יחסית. ממש בהתחלה. ואז כבר עברתי למים וזה עזר לי יותר.

בלידה עכשיו הייתי איתו כל ההתחלה, עד פתיחה 5-6, הוא כן עזר. אל תצפי שהוא יעלים את הכאב, זה פשוט עוזר קצת להתמודד איתו. 

כאבי מחזור חלשים זה תקין מאוד. זה התרחבות של הרחם.

אם הם גורמים לבעיה בתפקוד (כלומר-חזקים) כדאי לעצור למנוחה, לראות שזה עובר, ואם לא עובר ללכת לבדוק. 

אבל הבנתי שיש כאלה שזה לא עזר להן, אז תקחי את זה בחשבון.

לגבי הטנס של צירים- יש את צעדים ראשונים שיש להם כל מיני קופונים לכל מיני דברים, גם לזה. אז אם את רוצה דווקא אותם, תנסי לראות באתר שלהם איפה הקופון, אולי צריך להירשם לדיוור שלהם בשביל זה. אני כמובן לא קשורה אליהם ולא כלום, אבל יש להם לפעמים כנסים בזום, והם נותנים שם כל מיני קופונים והנחות.

לגבי 2- אני חושבת שגם לי היה בהריון כאבים כאלה חלשים, ואמרו שזה מההתרחבות של הרחם. לגבי החולשה- אולי את צריכה לתגבר ברזל בנוסף

כשיצאנו ללדת וכבר לא הייתי במצב של נסיון לנוח, זה עזר לי.

1. כן, זה עזר. לא אגיד לך שזה היה קסם , אבל כן שווה את זה.

2. נשמעת כמו אישה בהריון 🤗

עוזר ממש ומציל אותם ואותנו

יש ביוגאיה שזה פרוביוטיקה (משהו טבעי חושבת) , סימיקול, בביביזים וכו'

או שזה לא אופציה מבחינתך. לנו עזר גם עיסויים בבטן

לנו זה עזר ממש..השתמשתי עם ביוגאיה וכשהיה צריך אז סימיקול

תזכרי שזה תקופה ויעבור בעז"ה

גם אני הייתי מיואשת, ימים ולילות בלי שינה, היה קשוח

היום היא בת 4 חודשים וב"ה הכל נרגע

שהיייתי קצת יותר גרוע ממך לפחות בקטע של האוכל לא אוכל כלום רק שוקולד כלום ברמה של כלום אם הייתי קמה בבוקר בלי להקיא הייתי אומרת מזמור לתודה בונגסטה לא עזרה לי קיבלתי נוזלים דרך הוריד כי ירדתי 7 קילו במשקל ולא חשבתי שזה יעבור ויום אחד בשבוע 19  יצאתי עם בעלי הזמנו המבורגר וכשברכתי ברכת המזון נפל לי האסימון שאכלתי ועוד בשר(רק הייתי חושבת על בשר או רואה סרטונים בטיקטוק של כל מיני בשרים הייתי הולכת פיזית להקיא) .

אז הכל עובר ועוד יותר מזה יום חמישי דפקתי ארוחה של השמחות שכללה בתוכה חביתה שגם על זה לא היה נה לדבר אז הכל עובר תנסי להתעודד תאכלי דברים יבשים או כל דבר שעושה לך טוב ובעניין גיסתך אל תתיחסי ביננו היא לא הכי מבינה את זה...❤️