מיום ראשון הבן הקטן שלנו- 7 חודשים- מאושפז בעקבות "ציפצופים" (חיידק שהתלבש על מערכת הנשימה כך שהוא לא מקבל מספיק חמצן מעצמו , והוא מקבל חמצן ממכונה). ד.א. הוא אושפז ביום נישואים שלנו.
אתמול ישנתי איתו ובעלי נשאר עם הגדול בבית, והיום אני נשארת עם הגדול והוא בבית הרפואה עם הקטן. אני ממש מתגעגעת לתינוק שלי וכל הזמן התמונה של הגוף הקטנטן שלו עם מסכת חמצן עומדת לי מול העיניים. אני עייפה מאד ואני לא מרגישה שיש לי כוח להתמודד עם הגדול (כולה בן שנתיים)... אני רק חושבת על מקלחת והרדמה ואני מרגישה סחרחורת.
אני יודעת שאתן לא יכולות לעזור פיזית, אבל אני שמחה שיש לי את מי לשתף...
וכל מה שעושה ה' זה לטובה!
מבטיחה לך שהיא לא נושאת מזה שום טראומה! כל ההורוּת היא ניסוי וטעייה כל הזמן, ככה לומדים - מהטעויות. ותכלס אני בטוחה שלגמרי לא הפריע לה לפלוט.
.
