פורום הריון ולידה (עמוד 5196)

אני מכירה אותו רק ללידה ולא להריון,תמיד נורא עוזר לי בצירים הקשים...

אם אינני טועה זה כדור שמגיע עד לגובה ברך בערך..
כך שאפשר לשבת עליה בפיסוק בקלות. ולא רק, בהרבה תנוחות..

אני הכרתי את הכדור בקורס הכנה ללידה. וגם בקורס התפתחות כשהייתי עם התינוקת היה כמה תרגילים שטוב לעשות לחזק את הקטנים..
הבנתי שאפשר למצוא אותו בחנויות ספורט.

אני גם מתכוונת לקנות אותו. (עוברים לבית גדול ויש מקום )
אז אם מישהי קנתה אותו ויודעת על שם של חנות ומכיר אשמח לדעת

http://www.google.co.il/search?q=%D7%9B%D7%93%D7%95%D7%A8+%D7%A4%D7%99%D7%96%D7%99%D7%95&aq=f&sugexp=chrome,mod%3D8&safe=active&um=1&ie=UTF-8&hl=iw&tbm=isch&source=og&sa=N&tab=wi
-תמונה.

http://www.tfisatolam.co.il/?p=2456 -כתבה.

מאוד נוח לשבת עליו בהריון,ולנענע את האגן במקביל,מבסס את העובר באגן,

בזמן צירים מקל על צירים בגב ובנרתיק,אפשר לעשות איתו כל מיני תנוחות,והוא עובד טוב עם כוח הכובד.

אחרי לידה אפשר לקפצץ עליו ולהרגיע את התינוק.

וכשהילדים גדולים הם נהנים לשחק איתו.

עולה סביב 100 ש"ח הסיני זול יותר,יש מס' גדלים את צריכה לשבת עליו ושהרגליים יהיו ב 90 מעלות.

יש בחנויות מגה,ספורט וכו'.

אני קנתי כדור ממש טוב יותר טוב משל החדר לידה לא גדול מידי ולא קטן מידי,בחנות צעצועים ועלה לי בסביבות ה70 ואני ממש מרוצה ממנו עזר לי בחודשים האחרונים עם הכאבי גב וגם עם הצירים שהיו לי בגב... יש לי רחם אחורית...

כי ילד בן שמונה ימים זה קצת לא דומה ליולדת שנכנסה להריון מתוך רצון ובמודע וחותכים לה את הנרתיק לפי הסכמתה--בכל מקרה יולדת היא אישה בוגרת ומחליטה על עצמה התינוק הוא קטין ומחליטים בשבילו.

ואני בעד ברית מילה. סתם ההשוואה לא מתאימה לי 

התינוק חסר אונים לגמרי, והאנשים היחידים שנמצאים להגן עליו, מוסרים אותו לניתוח ללא הרדמה, כאבי תופת. תועלת רפואית אין, ככל הנראה (תאמיני לי - בדקתי).

שלושת הבנים שלי נימולו, ובע"ה אמול גם את הבנים.

אין שום סיבה הגיונית שבעולם שאני עושה את זה. רק אמונה. אני יודעת שזה איום ונורא בשבילם, ולמרות זאת אני עושה את זה להם. רק בגלל האמונה.

עד כמה שאני רואה סביבי, לרוב התינוקות אלו לא כאבי תופת (היה לי תינוק אחד שכן סבל מזה, רואים בבירור את ההבדל מהתינוקות שלא נגרם להם סבל), ולמיטב ידיעתי כן יש תועלת רפואית מסוימת. אבל באמת שהיא לא מעניינת אותי (והאמת שב"ה גם לא הכי רלוונטית ממילא לשומרי תורה ומצוות). המניע שלי הוא רק צו ה' לאברהם...

וזה לא משהו שאני מצפה מגויים לראות כהגיוני.

מהרבזמיר כהן, שסיבה הרפוית היא שבעורלה מתנקזים הרבה חיידקים, ומביא יותר מחלות, ולכן מבחינה רפואית כל בית המלוכה הבריטי עובר ברית מילה. ודווקא ביום השמיני מבחינה רפואית אז לילד נוגדני הקרישה בשיאם, ליום אחד בלבד שאר הימים רגיל לחלוטין. הסברים והבנות,יש ספרים של הרב פנו אליו. אבל אני מקבלת את זה.

למה רוצים לבטל ברית מילה? לא בגלל ההגיון שבזה אלא רק בגלל שייצר הרע מרים ראשו לקראת סוף הימים (הוא יודע שימיו ספורים) ושימו לב שההחלטה החוקית מגיעה דווקא מגרמניה, שהסטפלר טען שהם זרע עמלק, והם הם אלו שהיו מזנבים בישראל וזוקים את העורלות של ישראל כנגד שמים והיו מתריסים בקב"ה. נקודה למחשבה.

כתוב ככה שחור על גבי לבן...

אני הייתי עורכת אותו...

מדובר במצוה שבזכותה שבנו אל הארץ!!

ובשל כך שהישמעלים גם מלים, הם החזיקו בארץ, ועכשיו הם נלחמים בנו עליה...(אנחנו ננצח אי"ה! אבל רק בזכות  המילה!!)

איך אפשר לומר על מצוה יקרה וחשובה כ"כ, שמי שלא נימול מכנים אותו בכלליות 'ערל', 'דבר איום ונורא'??!!!

נכון זאת מצוה קשה להורים... אבל זאת גדולתה! מסירות נפש למצוה!

כדאי ללמוד על המצווה ומשמעותה כדי שנדע מה החשיבות שלה לילד ואיזו טובה גדולה אנו עושים לו, כשאנו מלים אותו!!!

והלואי שנזכה...

רק לשם שמים ורק כי אנו מצווים.

מסירות נפש! הקרבה של העצמיות, של האינסטינקט להגן מכל פגע, של החשש והכאב.

אכן חשוב לזכור שגם התינוק עצמו 'מצווה' להיות מהול

(מלבד החובה המקודשת של ההורים)

זאת אומרת שאם חלילה מישהו לא נימול כתינוק - חובה עליו לעשות זאת כמבוגר

אז אמנם אנו "מחליטים" בשבילו כביכול, בעניין הזה

אבל "חוסכים" לו הליך שעל פניו יותר מכאיב ומסובך נפשית ופיסית, בגיל מאוחר יותר.

אבל יש המון מחקרים שברית מילה - ניתוח להסרת העורלה מונעת המון מחלות בעיקר מחלות מין.

ולכן יש הרבה רופאים שיוצאים לחו"ל לעשות בריתות לגויים....

תחפשי שוב.

לחוק החדש בגרמניה או בארה"ב?

בבדיקה גופנית כלשהי.

נראה לי שחשוב לשתות הרבה כשיש את זה.

ואת מקבלת אנטיביוטיקה.

אם יש לך חמוציות זה מעולה.

שיש עליו כל מיני ריבועים עם צבעים. את מרטיבה אותו בשתן בשירותים, והריבועים מקבלים צבעים חדשים. את מביאה את הסטיק לרופא, והוא יכול באופן ראשוני ע"פ צבע הריבועים לדעת אם יש בעיה כלשהיא ראשונית. אבל בד"כ מאבחנים דלקת בדרכי השתן בצורה מסודרת ע"י בדיקת מעבדה עם הפניה ונותנים אנטיביוטיקה.. לא מלחיץ יותר מידי ולא בדיקה פנימית או משו רפואה שלמה!

כשלי היתה דלקת בשתן בהריון האנטיביוטיקה לא הועילה כלל, איזה בזבוז. פניתי להומואופטית שהיא גם רופאה והיא אמרה לי לבלוע 1500 מ"ג חמוציות ביום שזה בערך 6 קפסולות, 2 בכל ארוחה ובנוסף לקחת טיפות הומואופטיות בשם contaris. בדיקת השתן אח"כ היתה תקינה! בגלל הצורך בכמות מרוכזת מאד של חמוציות חשוב קפסולות ולא מיץ שהוא גם מלא בסוכר.כשעובר אפשר להמשיך לקחת חמוציות בכמות לא גדולה עד הלידה, תשאלי אנשי מקצוע כמה. בהצלחה!

לרופא והפנה אותי לאחות ובאמת ראו דרך המקל הזה ואמנם יש לי דלקת וזה היה פשוט וקל סתם נלחצתי ....

לאוריה בשמחה אני לא בהריון ואולי לכן הבדיקה היתה יותר פשוטה ונתן לי אנטיביוטיקה (מי יודע אולי בגלל שזה לא היה דרך מעבדה זה יהיה סתם סחבת עד שיבררו איזה חיידק נמצא?או שזה חיידק אחד רגיל אצל כולן?)

ליודו לה' חסדו איפה משיגים זאת, בבית מרקחת ? וזה יקר? וזה משנה האם קיבלתי זאת בעת ההריון או אחרי ההריון ? (אני שלושה חודשים אחרי) !

יש בסופר פארם של חברת "SUPHERB", קוראים לזה "ביו קראן". אאל"ט זה עלה לי כ-120 ש"ח ל-60 קפסולות.

ולשתות המון!!!

איני זוכרת מחיר זה היה בהריון החמישי(בת שש וחצי) אך זה שווה את הכסף גם עם האנטיביוטיקה. אין קשר להריון נראה לי. חמוציות תמיד מומלץ במקרי דלקת בשתן. אך אם את רוצה תשובה מקצועית תשאלי את ד"ר יעל במייל. אני לא מתחום הרפואה המשלימה.

אצלי בבדיקת שתן ראו שיש דלקת, (בבדיקת שתן מעבדתית- לא במקלון שהוא עוד פחות מדויק)

ולקחו תרבית ואז גילו שאין לי כלום, ולקחתי אנטיביטיקה לחינם.

אז האחות אמרה לי שכנראה בגלל שיש לי פטריה באזור זה היה נראה כאילו יש לי דלקת אבל רק בתרבית יודעים באמת אם יש חיידק או לא.

אז לא לקחת אנטיביוטיקה על סמך בדיקת מקלון בלבד!!!!

הוא מושפע גם אם האזור עם פטריה או לא כל כך נקי.

חייבים תרבית שתן כדי לדעת אם זה דלקת או לא.

וזה חוסר אחריות שהרופא לא שלח אותך לבדיקות דם ותרבית.

מין מכשיר אדום עם שלושה קוקווים למטה (זה התרבית?)

אבל לא שלח לבדיקות דם האם כדאי שאבקש זאת?

ומשאירים אותה בתנאי מעבדה מסוימים 3 ימים ואז רואים אם יש חיידק או לא... איך זה עובד אני לא יודעת אבל בעיקרון רק אחרי 3 ימים יש תשובות של התרבית...

וגם חם זה תקין.

נשמע לי בסדר הטמ' בחדר

מזל טוב רק נחת.

זה בא לידי ביטוי חוץ מבהנקה?

איך מתפקדים כשהתינוק כל כך תובעני? (שבת בפתח...)

הקיבה של התינוק גדלה, והוא מסוגל לקבל כמויות יותר גדולות בכל הנקה, אבל הגוף שלך עדיין מותאם לרמת הביקוש הקודמת שלו. כדי שהגוף שלך יבין שצריך לייצר כמויות יותר גדולות, התינוק מגביר את הביקוש. כשיש ביקוש תדיר במשך יומיים-שלושה, הגוף מבין את הרמז ומתחיל לייצר יותר, ואז לרוב חוזרים למרווחים הקודמים. אם זה משלשום אז בטח תכף תחזרו למסלול

וכשתגלי איך מסתדרים עםתינוק תובעני והכנות לשבת תגלי גם לי

(מה זה קפיצת גדילה, לא איך מסתדרים עם השבת..)

וזה הגיוני קפיצת גדילה בגיל שבועיים?

תודה

"לפי הספר" הגילאים הקלאסיים לקפיצת גדילה הם עשרה ימים, שלושה שבועות, חודש וחצי, שלושה חודשים, חצי שנה.

אבל ברור שלא כל תינוק קרא את הספר

ומה שלומכם בינתיים?

הוא ממשיך לינוק המון, הלילה היה קצת קשה כי הוא ינק כל חצי שעה... אבל מהצד שיותר קשה לו לינוק. עכשיו הוא אכל מהצד היותר נוח ונרגע.

אם אני אראה שזה ממשיך אתייעץ עם היועצת הנקה של הקופ"ח

תודה

הולך, אוכל, מדבר... התינוק שלך אמור להיות במצב הזה בעוד שנה בלבד! לכן הם כל הזמן משתנים

את תראי כל כך הרבה פעמם שינויים ב"הרגלים" שלכאורה היו לו. ב"ה - זה סימן שהם גדלים ומתפתחים!

אם הם היו מדייקים יותר הם היו אומרים "הריון בן 37 +" (כמו שילד בן שנה פלוס הוא בשנה השנייה ולא בשנה הראשונה), אבל מילא, נסלח להם, יש להם סוגיות יותר כבדות משקל לעסוק בהן.

אם את רוצה להיות בטוחה שמבינים אותך ואין אי-הבנות, תגידי: גיל ההריון 37+5 (נניח).

ב"ה

כל ההריון הוא תהליך מתקדם... 
עד שהעובר לא יוצא החוצה יש שם גדילה,התפתחות, שינוי, הכנה...

גם אם היית אומרת שאת שבוע 41+ אז את בין 41 ל42.
למרות שאחרי ההריון הראשון שלי אני כבר לא כ"כ תופסת מגיל ההריון (לרוב רק לשם בדיקות שלהן תוקף מסויים)
ו+- לדעת מתי להכין תיק לידה )

נכון, השמנה מוגזמת יכולה לנבוע מבעיות, ויכולה להיות סתם כי את אוכלת שטויות

אז לבדוק, בלי לחץ אם יש בעיה או לא. ואם יש בעיה לתת לה את הטיפול הנכון.

והסוכר בשתן לא קשור לנקטרינה. ובגלל זה הייתי עושה שוב בדיקת סוכר.

נראה לי שעכשיו זה רק העמסה של 100. אבל שווה בשביל להיות שקטה שאת לא מפתחת סכרת הריונית כי עשית את הבדיקה הראשונה מוקדם מידי בשלב שעוד לא כ"כ מגלים אלא מקרים קיצוניים.

הנורמה היום להעמסה הרגילה היא בין 26-28 שבועות. (בגלל שפספסו הרבה מקרים)

תעשי שוב העמסת סוכר.

נכנסתי עכשיו לבדיקות המעבדה שלי לבדוק בדיוק מתי עשיתי ואני רואה שטעיתי...

עשיתי את הבדיקה של הסוכר בשבוע 27 (ערכתי עכשיו - כי קודם כתבתי 28).

מחר יש לי תור לרופא ואני אשאל אותו אם אני צריכה לעשות שוב.

מה שכן, לא נוגעת עוד בממתקים בלי נדר!!! 

וואו, זה יהיה לי קשה.. אני ממש אחת שמנשנשת שטויות..

אם תהייה לי סוכרת - זה מגדיל את הסיכוי ללידה בניתוח..? =/

ואגב, אני בחיי היום יום הרבהיותר שמנה ממך, בהריונות העליתי בכייף 15 ק"ג כשתמיד העליה הגדולה היתה בסיבסות התאריך שתיארת. סבלתי מאוד מבצקות ברגליים, אבל לא מסוכר, ותמיד היתה סביבי היסטריה שאולי יש לי רעלת הריון. 

חברה שלי סובלת מסוכרת, אבל ברגע שמקפידים על תזונה נכונה (מופחתת סוכרים ומסודרת,, ז"א חמש ארוחות ביום) אז זה מתאזן. היא דוקרת את עצמה שעתיים אחרי כל ארוחה והסוכר שלה שהיה ממש בשמים, ירק עכשיו פלאים. בהעמסת סוכר של חמישים יצא לה יותר ממאתיים, הרופאה לא ראתה צורך אפילו לעשות לה בדיקה של מאה.

בכל אופן, חדל קשקשת. לכי תעשי לך עוד בדיקה רק כדי להיות שקטה, ואם חלילה יש סוכרת, תדעי שגם בזה אפשר לטפל וגם ללדת תינוק בריא בלידה טבעית, וגם אם זה קיסרי, זה לא סוף העולם. מה שהכי חשוב זה שתצאי בידיים מלאות עם תינוק בריא.  

הראשון שלי ככה וגם עליתי המון.... בדרך כלל נשים רזות מעלות יותר בהריון. תקנו אותי אם אני טועה

פתאום נזכרתי שכששמתי את המקל, הוצאתי אותו והחזרתי שוב, כי חשבתי שאולי לא שמתי את זה מספיק זמן או משהו... לא יודעת... אתן חושבות שזה השפיע? =/

|מוטרדת|

היום הייתי אצל הרופא, הוא לא התרגש, אבל כן אמר לי להיזהר ולא לאכול שטויות... ולא הרבה פירות

הוא נתן לי הפנייה לבדיקת שתן, אבל לא שוב העמסת סוכר...

הוא אמר שלא נראה לו שיש לי בעיה, אבל שאני אזהר כי אנחנו לא רוצים להגיע לזה.......

בכל אופן - תודה לכולכן..

חח.. את לא מבינה.. אני כולי באמצע אכילת מיני מתיקה, קוראת ואומרת לעצמי.. ואיי, זה בדיוק אני..!

אז שתדעי שאת לא לבד..

אני בשבוע 39 (מתחילה עכשיו..=])

וגם אני התחלתי ב44 ועכשיו אני איזה 62..

וכולי הייתי בלחץ וזה..

לאחיות בטיפת חלב יש קטע כזה להלחיץ..

אז אל תילחצי, בעז"ה מורידים הכל אח"כ.. (אני בונה על זה- אני גם הריון ראשון)

רק לוודא שבאמת אין לך סכרת הריונית..

שיעהיה לנו בהצלחה ובמזל טוב!

לפעמים הקב"ה רק רוצה שנהייה בראים אז יש בעיות כאלה כדי לעורר אותנו

בתור שמנדובה אמיתית, קחי את זה בשתי ידיים ואל תאכלי שטיות, שאר הדברים יסתדרו יקירתי.

מאמי, אני לא מאמינה שעבר כבר כ"כ הרבה זמן, בקרוב כבר תהיי אחרי בע"ה בידיים מלאות.

אני עוד זוכרת את ההודעה הראשונה שלך מההריון הניסי הזה. מתרגשת....

בס"ד

שהתיאוריה הזו לא מתאימה להן

ילדו 4 +

והלידות הבאות היו פחות

תתעודדי ותתפללי

אבל היה לי 3600 (שבוע 41)

ואחריו 2700 ( שבוע 41+5)

הרופא אמר לא כל אישה מתפקדת לפי מה שכתוב בספר--

היה 3700, ואח"כ 3300, אבל אח"כ 4100

נראה לי שאי אפשר לדעת למקרה פרטי מהסטטיסטיקה הכללית

נראה מה יהיה עכשיו אצלי?

הראשון - 2.600

השני - 3.200

השלישי - 3.800

אי"ה שנזכה, מקווים שהסדרה תיהפך מקסימום לקבועה 

אחרת 

הראשון 3.780

השני 3.855

השלישית 3.922

1 -3.515

2 - 3.525

3 - 3.870

4 - 4.280

5 - 4.00

6 - 3.770

7 - 3.500

כולם אחרי הזמן חוץ מהרביעי בדיוק בתאריך והשביעי שבוע לפני.

והרופאה אמרה שאין דרך למנוע עוברים גדולים ע"י דיאטות וכו'. 

רק בריאות!

למרות שאצלי לא.

בת -3150

בן- 3750

בן3950

בן 3750

ובת 3800 [זאת שהעריכו כ4200 כמה רופאים ופקעו לי כדי לגרום ללידה] 

האמת, את הראשונה היה הכי קשה.  דווקא הגדולים יצאו מהר.

כיון שזה פעם ראשונה שמקום צר כל מכך צריך להתרחב עד כדי להעביר תינוק בין 2 קילו לבין 4 קילו.

לידה 1 - 3.400.

לידה 2 - 3.200.

לא אומר כלום על כלום...

אני נולדתי בשבוע 36 ושקלתי 2.700 ואחי הקטן נולד בשבוע 40 ושקל 4 ק"ג..

אבל מאוד יכול להיות שאם יש לך נטיה ללדת בשבוע מסויים, וזה חוזר על עצמו, אז גם המשקל יהיה פחות או יותר אותו הדבר.. (זה הגיוני)

בס"ד

תלוי בשיליה- קדמית, אחורית וכו'

תלוי במבנה גוף

בעיקרון מעקב תנועות מתחיל משבוע 25 כמדומני

אם חס ושלום משהו לא בסדר.

ככה הסביר לי פעם רופא נשים. אין טעם להמליץ לאישה לעקוב תנועות בשבוע 24 ו-25 כשלא ניתן ליילד אם יש מצוקה.

מרגע שיש סיכוי טוב לעובר לשרוד מחוץ לרחם (בערך שבוע 27) יש טעם לעקוב אחר התנועות.

בכל מקרה במרפאות של הריון בסיכון מתחילים לעקוב אחר תנועות (מוניטור) משבוע 34...

היריון ראשון/חוזר, מיקום שיליה וכו'.

מעקב תנועות זה משליש שלישי...

(בעיה של הריוניות.. לא?) אבל אני זוכרת שבהתחלה שהתחלתי להרגיש תנועות, לא קלטתי שזה זה, אלא זו פשוט היתה הרגשה לא מזוהה, עד שבאיזה שלב הבנתי שזה האוצר הקטן..

(בהתחלה התנועות מאוד חלושות..)

תודה על השיתוף,כל הכבוד לך על האסרטיביות והידע..שעדיף אפידורל מפתיחה 5,ולא ללחוץ לפני פתיחה מלאה ושהיית קשובה לגופך וביטאת את הלידה גם בצליל וקול,ואמרת לה לצאת אליך.

מקסים!

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

איזה תיאור חי ואותנטי!

הרבה כח הלאה ו..חלב.

תשמחי איתם!

ממש מרגש..

כל הכבוד לך!

אז צריך אנטיביוטיקה, תרגישו טוב ומזל טוב

בסוף ההריון גילו אצלי את החיידק.. ולקחתי אנטיביוטיקה לפני הלידה וגם  במהלך הלידה...

בעיקרון הוא יכול להזיק רק לעובר בשעת הלידה עד כמה שידוע לי...

חוץ מזה הוא לא כ"כ מסוכן...

מומלץ בהריון הבא לבדוק שוב אם הוא עדין נמצא... ולטפל בו..

כמובן- לא להסתמך רק על דברי ולשאול רופא!

בהצלחה רבה!!

הרבה בריאות!!

הרופא אמר שאין צורך באנטיביוטיקה כל עוד אין סימפטומים אחרים

אבל כן הבנתי שבלידות הבאות אצטרך ליידע את הצוות המטפל

רציתי לדעת מידע על החיידק ולא מה עושים

הוא נשמע מלחיץ

הנה קישור להסבר:

http://www.newborn.co.il/?categoryid=241

שלי אמרה שזה ממש לא משנה,

זה לא משפיע עלייך בשום אופן, חוץ מזה שכנרהא תצטרכי לקבל אנטיביוטטיקה בלידות הבאות..

זהו.. אל תלחצי מזה..

ותבדקי גם ברזל.

תהיי קשובה לגופך ותנוחי כל עוד את יכולה.

תהני..המשך הריון בריא,קל ארוך ומשעמם.

ואחרי כל הבדיקות דם שהרופאה שלחה אותצי לעשות, הבנתי שזה היה התופעות של cmv.

שווה לך לבדוק את זה, כי אם זה אכן cmv, אז חשוב לעקוב אחרי התינוק כשהוא יוולד.

ב"ה חודש שביעי..מתפללת יחד איתך שתסחבי עוד קצת.

בהצלחה יקרתי. 

זה ממש משמעותי לי. אני ב"ה צריכה להצטייד, וגרה בחור ולא פשוט לי כרגע לצאת לקניות. מידע ממוקד כזה עוזר לי. 

שקניתי מזמן [הרבה לפני תחילת ההריון] והם סוחבות איתי עד כה- סוף תשיעי. כל האלה שמכווצות למעלה ונחברות למטה פשוט טובות.. והם תמיד עם המחיר של תמנון 3 ב100 וכאלה.. לא צריך להוציא 200 ש"ח על עליונית בודדה ברמילי.. ויש מלא חנויות כאלה, לא רק בתמנון..

יש צורך לפעמים בגופי כי פתח הסירה פתוח לי מידי.

מתרחבות יפה למימדים שלי

לא כ"כ הבנתי אם כואב תבדקי שאין לך פטריה.

ושאלה (לעצמך כמובן) האם יש תנוחות אחרות שבהם זה פחות כואב? לדוג' אולי אם את למעלה זה פחות לוחץ. שאלה נוספת האם את מגיעה לסיפוק מלא? אם כן תנסי פעם אחת לראות אם את לא מגיעה לזה האם זה משפיע, כי ההורמון שמשתחרר בגוף בזמן ה"פורקן" יכול להיות בעל השפעה.

זה מרגיש מעליו.
מין כאב מציק...

איך בודקים פטריה?! מסתכלים?!

תרגישי פעם הבאה את הבטן אם היא קשה.. כן, זה הרגשה כזאת קצת מעיקה שאתה לא מצליח לעלות עליה.. וזה נראלי קורה בגלל ההורמונים. תרגישי אם היא קשה כזאת, ואם כן זה סבבה.. כאילו, נורמלי, קורה, ועובר..

לי זה קורה בכל הריון בערך בשלב שאת מתארת. יותר כמו צירים אולם לא בא בגלים אלא כאב ארוך ומתמשך וגם לחץ למטה...

בהתחלה ממש נלחצתי מזה אבל לאחר שבדקתי שזה לא באמת צירים למדתי להתמודד עם הכאב...

הדבר היחיד שקצת מקל זה להשאר אח"כ במיטה כמה שעות טובות (לא לקום!!!!) ולנסות להרדם..

אני ממש מבינה אותך זה החלק הכי מתסכל בהריון, אצלי בכל אופן... כי זה באמת באמת כואב.

אין לי פתרונות חוץ מלנוח זמן רב אחר כך ולא לעמוד במקום אחד...

אומנם עכשיו אני לא בהריון, אך אשמח לתובנות והצעות לפעם הבאה...

עם מישהו מקצועי.

לי זה פשוט גרם ללידה (לא מאחלת לך!!!)

(פותחת השרשור)

איך מתבצעת בדיקה לפטריה בנרתיק?

רופאת נשים (אולי גם רופא משפחה) מכניסה מין מקלון גמיש לנרתיק ותוך בערך שבוע יש תוצאות.
הטיפול בפטריה פשוט גואל! לא להתעצל וללכת לרופאה, חבל על הייסורים שלנו.

ממש לא בא לי שיבדקו אותי ככה.

זה אותו מקלון של בדיקת GBS? אותו רעיון??

תודה רבה!

פעמים זה לא ריפלוקס ולא שום בעיה אחרת, סתם התנהגות נורמלית של תינוקות.

אם את מודאגת תחפשי ברשת מה הסימנים לריפלוקס או תיקחי לרופא לוודא שזה לא זה. חוץ מכשיש בעיה של ריפלוקס - בעיקרון זה ממש בסדר כשתינוקות פולטים הרבה.

גם התינוקות שלי פלטנים גדולים, והייתה לי מחשבה כזאת (שאין לי מושג אם היא נכונה או לא, סתם הרהור של אמא) שהפליטה עוזרת להם להוציא את מה שהם לא צריכים. למשל בחורף הפליטה הייתה מאוד רירית, וחשבתי שככה הם מפנים נזלת מיותרת מהמערכת. ובקיץ כשהיו פליטות מאוד סמיכות כאלה, גבינתיות, חשבתי שהם צריכים הרבה נוזלים ומפנים את החלקים המוצקים יותר של החלב שמיותרים להם.

אז, לא ידעתי כ"כ מה זה ריפלוקס ככה שלא בדקתי את העניין יותר מדי.

אבל ראיתי שהוא עולה במשקל ומתפתח בסדר.

בכל אופן בסוף זה עובר, בגיל 7 הם כבר לא פולטים

מציק הענין עצמו לעמוד לפעמיים שעתיים עד שהיא פולטת מסה מסוימת ורק אז היא נרגעת!!

היא מתפתחת יפה כך שאין לי מה לדאוג ב"ה !!

חשבתי אולי יש לכן פיתרונות למנוע זאת לגמרי וכו', אני רואה שאין מנוס להגיע באמת עד גיל 7 ואז יגמר הענין............

כדי שהאוכל יעלה קצת פחות.

(הכוונה לשים מתחת לצד אחד של המזרון שלה איזה כרית או שמיכה מגולגלת).

אני בדרך כלל משכיבה אותה אחרי אוכל על סל קל (דבר שעושה אותו פעולה)  וגם אז היאלא רגועה ומבקשת הרמה עד שזה יוצא( בעיקר בערבים)  לפעמיים כך ולפעמיים אחרת אני משכיבה אותה על כרית או על מיטה ותמיד לידה יש פליטה ענקית 

נקווה לטוב ויהיה אך טוב מאיתו יתברך!!! תודה על התגובות!!

ולעשות הפסקות יזומות לגרפסים.

לפעמים מצטברת בועת אויר באמצע האוכל ואז הם פולטים את כל מה שנכנס מעליה.

לי היתה בת שכשהייתי מכסיקה אותה היא היתה ממש בוכה מכעס, אך אם לא הייתי מפסיקה- היו לה אח"כ שעה- שעתיים של בכי ופליטות עד שהיתה נרגעת.

להחזיק במצב מאונך כ20 דקות אחרי האוכל- קשה אבל מפחית פליטות.

להשכיב תמיד בעגלה/ מיטה כשזה מוגבה (כ39 מעלות).

ולחכות שתגדל.....

1) לפי התאוריה של "שפת התינוקות", תינוק רעב משמיע לרוב צליל "נההה" ותינוק שסובל מגזים - "אה... אה...". אני מניחה שלא תמיד זה עובד אבל שווה לנסות לבדוק.

2) עזבי שעון, היא יכולה המון פעמים לאכול לפני שעברו שלוש שעות, ואפילו לפני שעברו שעתיים... בכלל, בחום הזה היא יכולה לרצות לקחת 'שלוקים' במרווחים מאוד קטנים.

3) אפשר לבדוק אם את לוקחת אותה במנשא והולכת איתה - האם היא נרגעת. אם כן אז סביר שהיא לא הייתה צריכה לינוק.

4) כשאת לא בטוחה עדיף להמר על הנקה. הנקה טובה גם להרגעת כאבים - יש בחלב אנדרופינים.

משערת שאהיה אאוט סיידרית כאן בפורום, אבל בכל זאת

בלידה של הגדול התלבטתי באותן שאלות והבנתי שיש 2 גישות: של יועצות ההנקה ושל הרופאים.

היועצות הנקה אומרות את הדיעה הרווחת כאן בפורום בד"כ- להניק לפי ביקוש בלי קשר למרווח מההנקה הקודמת.

לי זה עשה ממש רע. אף פעם לא ידעתי אם הוא רעב או כואבת לו הבטן- לא הצלחתי לזהות סימנים לכאן או לכאן, כאב לי כבר להניק, הייתי מותשת ובעיקר מבולבלת. 

התייעצתי עם הרופא ילדים והוא אמר לי שהקיבה של הקטנטנים האלה פיצית בשלב הזה. אם תתני- ברור שהם יקחו (יינקו הכוונה) אבל התפקיד שלנו זה לווסת להם. אם התינוק במשקל טוב וסביר אין סיבה שיצטרך לאכול בהפרשים יותר קטנים מ3 שעות (הכל כמובן פלוס מינוס).

החלטתי לנסות וכשהם בכו (גם עם הילד הבא עשיתי ככה) ניסיתי למשוך אותם לפחות למרווח של שעתיים-שלוש מההנקה הקודמת. חשוב לציין גם שהילדודס שלי צרחנים בלתי רגילים (עובר בתורשה במשפחה.. ), ואם אתן להם לינוק כל פעם שהם צורחים לא מצבם ולא מצבי יהיו טובים... 

חוצמזה שזה סידר לי את היום שלי והרגיע אותי- אם הנקתי לפני שעה- יש לי לפחות שעה ללכת לישון/לנוח וגם בעלי /אמא שלי יכולים לדאוג לקטן ולנסות להרגיע אותו אם הוא בוכה- כי כנראה זה לא רעב אם הוא רק סיים לאכול לפני שעה.

כמובן שאצל תינוקות כמו אצל תינוקות אין כללי ברזל והיו מקרים ששברתי את ה"כלל" הזה אם הרגשתי שזה מה שנכון, אבל בגדול זה מה שהנחה אותי.

אני אישית מאוד מתוסכלת ו"סובלת" (אם אפשר לקרוא לדבר המדהים הזה "סבל") מהשלב הזה שלא מבינים מה הם רוצים.. אז אני די מבינה אותך

ועכשיו אני מוכנה לעגבניות. היכון, הכן, צא....

עם הבכורה שלי עשיתי גם כן כמו שכתבת- הנקה כל שלוש שעות בערך, עם חריגות קלות או חריגות יותר גדולות כשיש צורך.

פשוט עכשיו עם הקטנה, בגלל שהיא בוכה מאוד ואני לא בטוחה בכלל אם זה גזים או רעב, אני כן נותנת יותר אוכל. וקשה לי מאוד למשוך אותה כי היא בוכה מאוד (ואז אני תוהה אם זה נכון בכלל, כי מה אם היא מאוד רעבה, ובפעם הקודמת שהיא אכלה, היא לא אכלה מספיק? זה נורא לא נעים להיות רעבים ).

ואין ספק שזה מאוד קשה כשלא יודעים מה הם רוצים. אח, שתדבר כבר...

ותודה רבה גם לך!

אל תחששי, גם אם יהיו ויכוחים, לא נמות מזה.

לגבי הגישה שאמרת שהיא של יועצות הנקה, היום היא גם של הממסד הרפואי, למרות שכמה רופאים עוד לא התעדכנו. הנה, כאן לדוגמה יש המלצה כזאת באתר של משרד הבריאות: http://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Childbirth/feeding/Pages/Tips.aspx ונתקלתי בעוד המון כאלה, בפרוספקטים של טיפת חלב, בכתבות שאני מקבלת מכללית, ועוד ועוד.

אני עברתי מסלול הפוך משלך, ומהילד הראשון האמנתי מאוד ב"לעשות לו סדר" ובהאכלה כל שלוש שעות, אני גם יקית, אז יש לי נטייה לקחת את הכללים קצת רחוק מדי... לצערי הרב התעוררתי בשלב די מאוחר כשהתוצאות בשטח הראו בבירור שממש הרעבתי את הבן שלי, והוא לא עלה במשקל ולא התפתח... אני ממש מתביישת לספר את זה, אבל מרגישה חייבת כדי להסביר מה פקח את עיניי לראות שאני לא חכמה יותר מכל הגורמים המקצועיים שממליצים לזרום עם התינוק לפי הקצב שלו. את ההנקה איבדנו באותה תקופה קשה, אבל ב"ה את הילד הצלחנו להחזיר למסלול עם הרבה מטרנה. בילד הבא כבר למדתי את הלקח שלי.

1) לא הבנתי את ההסבר לגבי הקיבה הקטנה ולכן אפשר להאכיל כל שלוש שעות. איך שאני מבינה את זה, זה הפוך: בגלל שהקיבה קטנה מאוד היא גם מתרוקנת מהר, והם לא יכולים להחזיק ארוחה גדולה כמו מבוגרים, אז בשביל להצליח להכפיל את משקלם תוך חצי שנה הם חייבים הרבה ארוחות קטנות. מה הכוונה בגלל שהקיבה קטנה צריך לווסת להם? באמת לא הבנתי.

2) האם הרופא סייג את דבריו לפחות לגבי תקופות של קפיצת גדילה, או ממש דיבר באופן מוחלט?

אז מעולם לא עלה הספק אם הם מקבלים מספיק אוכל... היה ברור שהם כן. ואולי לכן הסתדרתי עם זה מעולה (וזה גם בא יחד עם זה שהם מאוד בכיינים אצלי אז כל השילוב מבחינתי היה הכי טוב כפי שעשיתי)

אני לא זוכרת מה הוא אמר לגבי קפיצת גדילה. אבל אני יודעת שגם הקפיצות גדילה אצלי היו יותר מאוזנות מאשר סיפורים מצמררים שאני שומעת על נשים שיושבות ומניקות מהבוקר ועד הערב רצוף.

בקפיצות גדילה הייתי נותנת כל שעה וחצי- שעתיים לפי מיטב זכרוני. (ואז תמיד התעוררה השאלה- האם זאת קפיצת גדילה או סתם בכי של כאב בטן אין מה לעשות.. זאת תקופה של ספקות והתלבטויות עם כל הניסיונות להקל).

ולשאלתך הראשונה- בגלל שהקיבה קטנה לא צריך לפוצץ אותה. הוא הדגים לי את זה עם גולה... דרך אגב- משהו נוסף. הוא גם אמר (וקראתי את זה גם באינטרנט איפשהוא) שבגיל הזה נוצרים תאי השומן בגוף. ואם דוחפים אוכל יותר ממה שהתינוק צריך נוצרים יותר מדי תאי שומן בגוף מה שעלול לגרום לבעיות השמנה בעתיד. אין לי מושג אם זה נכון. והאמת? אני לא גרופית של מחקרים לשום כיוון. כי תמיד יהיה מחקר שיגיד אחרת. אבל זה מה שאמרו לי בזמנו. 

לא לתת כמות גדולה מדי בארוחה, זה ממש לא בריא.

זו בעיה שקיימת בעיקר עם בקבוק, כי הוא זורם מהר יותר מהקצב שהם בנויים לקבל, ובאמת מאוד חשוב כשנותנים בקבוק לשים לב לא לתת יותר מדי, לעשות הפסקות יזומות, לראות אם התינוק מחפש עוד וכו'.

לתינוקות יש קיבה קטנה, ולכן הם צריכים ארוחות קטנות ותכופות, ולא גדולות ובמרווחים גדולים כמו מבוגרים.

אם זה מה שהרופא הסביר - אני לגמרי מסכימה.

כי קראתי שבקיץ הם יכולים לבקש ארוחות קטנות במרווחים קטנים מאוד וזה בעצם לא בגלל הרעב אלא בגלל הצמא, לא?

ללדת בקיץ... היו מקרים כשהם היו יוצאים מהמנשא נורא מזיעים שהייתי נותנת להם כמה "שלוקים" כשתייה- אבל לא ממש ארוחה שלמה.

אני כ"כ לא מומחית לעניין... סתם מה שאני עשיתי עם שני ילדיי.. 

אני לא מבינה איך ההגדרה שלהם כ"בכיינים" מסתדרת בכל הסיפור שלך.

את מנסה לומר שגם אם היית נותנת להם לאכול יותר - הם עדיין היו בוכים הרבה, ולכן, זה לא משנה אם תתני להם פחות?

כי הסיבה המרכזית שאני נותנת לילדים שלי לינוק הרבה זה בגלל שהם בוכים הרבה! כי רוב הפעמים הבכי שלהם זה בדרישה לאכול.

ובכלל - אני מבינה בד"כ שתינוק בוכה כי מציק לו משהו. אז מה שאת אומרת זה שתמיד הציקו להם דברים אחרים ולא רעב?

בקיצור - אני אשמח להסברים, וגם לטיפים מה עושים עם הבכי (חוץ מלתת להם לינוק).

יותר הם עדיין היו בוכים

(גיסתי נותנת כל הזמן לינוק, ויש להם את אותם גנים- דרך אחי- וגם הילדים שלה לא מפסיקים לבכות. אמא שלי מספרת שגם אנחנו היינו כאלה...).

בכי יכול להביע גם כאב בטן, כאבי שיניים (לגדול שלי יצאה שן ראשונה בגיל חודשיים!!!), רצון למגע וכו'. 

הבעיה היא שלפעמים מפרשים כל בכי כרעב ונותנים לאכול ואז אם זה למשל כאב בטן- זה רק מגביר את הכאב ואת הבכי... 

אני לא אומרת, יכול להיות שלפעמים מה שמציק זה רעב, כן צריך לנסות ולקרוא את התינוק אבל אם יש לך לו"ז כללי- פחות או יותר כל שעתיים שלוש- זה מקל (לפחות עליי..) את קריאת הכיוון. 

אם הקטן מתחיל לבכות שעה אחרי שהוא אכל אני אומרת לעצמי- כנראה שהוא לא רעב כי הוא אכל רק לפני שעה ארוחה יפה, אז כנראה זה בטן.

ואז- מה עושים עם הבכי? 

אוהו.... זאת תורה שלימה שעוברת אצלנו במשפחה מדור לדור

כמה אפשרויות:

• מנשא
• להחזיק בתנוחה ככה שהבטן של הקטן נשענת על האמה שלך- והמוצץ (אם יש) מוחזק בפה ע"י כף היד- קצת קשה להסביר אבל זאת תנוחה אלוקית. עוד לא נוצר התינוק שלא נרגע ממנה.. זה לוחץ להם על הבטן ומרגיע..
• אם זה עדיין לא עוזר- אפשר להרגיע ע"י כמו תנועות נענוע קטנות- כיפוף של הברכיים שלך ויישור שלהן- גם עושה פלאים (גיסתי מגדילה לעשות- היא יורדת ועולה במדרגות והתנועתיות מרגיעה אותם...- לבעלות כושר גופני טוב).
• תמיד יש אופציה (אם את בעניין) של גרייפ-ווטר/גליקול- לא נכנסת לדיון אם כן או לא. אצלנו היו זמנים שזה הציל אותנו!! מעט על קצה הלשון- מוצץ והופ. שקט לשעה-שעתיים. (היו פעמים שנתנו לקטן גרייפ-ווטר ותוך חצי דקה התחלנו לשמוע גזים משתחררים.. מדהים..)
• תה שומר- לך- זה אם הוא סובל מגזים. זה מגעיל בטירוף. אבל אם תעמדי בזה זה נהדר לקטן. 

זה מה שעולה לי בראש על רגל אחת... בכל זאת, הקטן שלי בן 3, הספקתי קצת לשכוח.. 

ואני מתפללת שכל העצות האלה שנשמעות כאילו אני מומחית יועילו לי ברגע האמת עוד כמה שבועות... ומי יודע, אולי הפעם ה' יחוס עליי ויעניק לי תינוק רגוע ושליו.... אחחח... חלומות.... 

איך את יודעת שהוא אכל לפני כן ארוחה יפה, ושבע לגמרי? (שואלת כדי לדעת עבור עצמי, כמובן).

זה עוד גורם שמבלבל הכל וגורם לאי וודאות

מרגישה.. אולי לי החיים היו קלים יותר כי הם נולדו ב"ה במשקל יפה (3.800) ועלו מאוד יפה במשקל וגם לא היו מאלה שנרדמים בהנקות- אז מבחינת כל הפרמטרים יכולתי להיות רגועה. 

כשהייתה הנקה- היא היתה לגמרי. לא נפסקה באמצע עם הירדמויות וכאלה. והמדד הכי טוב- הם עלו במשקל.

יש לי משהו מוזר לספר לכן- אצל הקטן הייתה לי ממש בעיה עם ההנקה (שנמשכה דרך אגב עד סוף ההנקה בסוף השבתתי שד אחד והנקתי רק מצד אחד).

היועצת הנקה שבאה אליי (אחראית ראשית במעייני הישועה- מישהי קליברית) הביאה איתה..... משקל!!!! 

ואתן לא תאמינו מה היא עשתה.. שקלה אותו לפני ההנקה ואחרי ההנקה ובדקה בכמה גרם הוא עלה . ולפי זה היא אמרה לי האם הוא ינק טוב או לא.

כן, גם לי זה נשמע הזוי.. עד היום... אני כבר לא זוכרת כמה היא אמרה לי שהוא אמור לעלות אם הוא ינק ארוחה טובה.

אבל זו בהחלט שאלת השאלות... אין לי תשובה חד משמעית.. בעיקר הרגשה... 

אלא הרגעה לילד- וגם תלותיות..

ילד לא רעב אחרי חצי שעה אם הוא אכל טוב. צריך ארוחה טובה אחת וזה "סותם" אותו לשעתיים- שלוש הקרובות. אם כל הזמן הוא אוכל, הוא אף פעם לא מרגיש ממש שבע, כי הוא לא אכל ממש קודם, וגם לא ממש רעב- הוא רק רוצה נישנוש קטן, וזה מבלבל לו את כל המערכת.

זה חשוב גם לויסות של הילד, לתחושת העצמאות שלו- שהוא יכו להרגיע את עצמו לבד, לשחק לבד. 

כמובן שזה יותר קריטי ובולט מעל חצי שנה, אבל כדאי מההתחלה לפתח הרגלים..

וגם בשבילך- הנקה תמידית היא קשה וכובלת ותתיש אותך מהר.

והילד צריך אמא עם כוחות.

בהצלחה!

בטח שכן. וחשוב לתת לו כדי שלא יתייבש (אני כמובן מדברת על תינוק קטן בגיל שעדיין אסור לתת מים).

ילד שמבקש לינוק כל חצי שעה, יכול להיות ילד שתופס בצורה לא טובה, ולכן לא מקבל מספיק ונשאר כל הזמן רעב (בשביל זה צריך לבדוק עלייה במשקל, חיתולים וחיוניות), או ילד שמשהו אחר נורא מציק לו ולא יודעים מה זה (נגיד נכרכה לו שערה סביב האצבע של הרגל) והוא בכל פעם נשאר לא מרוצה כי מה שהוא ביקש זה לא לינוק ולא לכן הוא בכה, או ילד שבדיוק בקפיצת גדילה, או ילד שנולד מאוד קטן ומנסה להדביק פערים, או ילד שהתחיל קצת להתייבש כמו שכתבו פה, או עוד המון אפשרויות אחרות. אם קורה למישהי שהתינוק שלה בוכה כל חצי שעה, כדאי לבדוק ספציפית את אותו תינוק, לחשוב על הנתונים המסוימים שלו - בן כמה הוא, כמה הוא שוקל, כמה זמן הוא כבר מתנהג ככה, וכו' וכו' - כדי למצוא מה כדאי לעשות אתו.

כרגע בשרשור הזה לא דובר על אף תינוק שמתנהג ככה (אלא אם כן פספסתי באיזו שהיא הודעה). אם מישהי הייתה כותבת שהתינוק שלה מבקש כל חצי שעה, היה מקום לשאול אותה עוד שאלות ולחשוב אם המצב צריך תיקון, ומה התיקון. אבל אמירה כללית כזאת שאמורה להיות נכונה לכל התינוקות - זה בעיניי לא במקום.

אבדוק לגבי צליל הבכי. העניין הוא שהיא "צוברת תאוצה" די מהר בבכי, ובוכה בכעס (ככה זה נראה לי), וקצת "משתוללת" עם הידיים, ותהיתי אם גם זה יכול לסמן את הסיבה לבכי.

ואני משתדלת להניק אותה, אבל חוששת שאם יש לה גזים, זה עוד יותר לא נעים לה (ויש לה הרבה גזים, באופן כללי).

אם היא רעבה, היא באמת לא תירגע גם אם אלך איתה? (מוודאת). כי הבכורה שלי כן הייתה נרגעת, או שסתם היה נדמה לי.

כי נראה לי שכל ההבחנות שאפשר לעשות תלויים בזה שזה יהיה תחילת הבכי או אפילו קצת לפני הבכי, וכשתינוק כבר שקוע בבכי ומתעבן מעצם העובדה שהוא בוכה כבר קשה להבין ממנו משהו...

אח, תקופה לא פשוטה...

ואם הוא נרגע - אז הוא לא רעב..

גם בנוכחי וגם בקודמת - אני מוצאת את עצמי מניקה כל היום. וגם כשאני מנסה לפתוח מרווחים - זה פשוט לא הולך. אני מצליחה לגרור אותו למקסימום חצי שעה (וזה כשעושים מקלחת ומטיילים ועוד).
 

אני תמיד מנחמת את עצמי שככה זה מבטיח לי ייצור מוגבר של החלב בהמשך, וגם שעכשיו חם והילד צריך את הנוזלים....

(האמת  - הוא ממש מזיע הרבה).

לגבי הגזים - אני חושבת שכשמדובר בגזים אז מרגישים שהבטן קשה כזאת. תנסי למצוא מישהי שתלמד אותך לעשות רפלקסולוגיה לגזים, וש גם אתהשיטה הכייפית של יוקטנה: להוריד טיטול, ולהחזיק במעין צורת ישיבה מעל הכיור. עם הקודמת זה ממש עזר, עם הנוכחי - עדיין לא עובד לנו.

עוד משהו שאני עושה כדי להימנע מגזים זה להוריד למינימום את מוצרי החלב שאני אוכלת, וכמובן, שאני לא נוגעת בקטניות וכרוב.

האמת - למרות כל מה שכתבתי, יש לא מעט זמנים שאני מתיסכלת ומתחננת אל השם שהילדים שלי יהיו מהסוג הרגוע שאוכל כל 3 שעות. נראה אם בשלישי התפילות האלה יענו.. (תמיד אחרי תפילה כזאת אני מרגיעה את עצמי שזה מה שקבע לי הקב"ה וכנראה זה מה שהכי טוב לי. כל אמא סובלת בנקודה אחרת...)

אצל הבת שלי ראיתי שהיא מתפתלת  תוך כדי הנקה, ואז הבנתי שהבכי נבע מכאב בטן ולא מרעב.

לעקוב אחרי זמן ההנקה האחרון, נראה שרוב התגובות כאן מבוססות על הארוחה האחרונה.

אז,

אולי תעשי לך סימן או שתכתבי מתי היא אכלה, ואז תהיי רגועה יותר.

כמו כן, לפי מצב הטיטול (כמה הוא רטוב) תדעי האם היא אכלה טוב.

לא ראיתי תגובה כזו, ואני מבינה שיש פה יכולת הכלה גבוהה לדעות השונות

אז

הייתי ממליצה על טיפות הומאופתיות להקלה על גזים (אם את ירושלמית אוכל להמליץ לך באישי על בית מרקחת שרוקחים בעצמם - לנו זה הועיל מאוד)

ובכלל, אני הנחתי שאת מניקה, ואולי לא?

בת כמה הקטנה?

אולי מידע כזה יכול להביא תשובות יעילות יותר.

רק נחת.

ואני, בכל פעם שהנושא עולה, חשוב לי ליידע שמשרד הבריאות מזהיר מפני טיפות וחליטות למיניהן לתינוקות, בעקבות מקרים שקרו.

אחרי שמסרתי את המידע והמצפון שלי שקט - אני מכילה את הבחירה של אימהות לעשות אחרת

בדר"כ בגזים הם מתקפלים עם הרגליים ומותחים אותם.

א. לאחר ארוחה מלאה, חשים שהשד מתרוקן. ב"ה הגוף מייצר בכל ארוחה את כמות החלב שהתינוק צורך.

ב. יש תינוקות שבוחרים לצרוח ללא סיבה, בהיסטריה נוראית, לא בהכרח הסיבה היא רעב או גזים. צריך לבחון את העניין... מה שאני מנסה לומר שאולי את בכלל לא בכוון והצרחות לא נובעות מהסיבות שציינת.

ג. אם תרצי אוכל לשתף אותך מנסיוני בענייני צרחות.

 בכל מקרה, בהצלחה.

תרגישי את הבטן. בטן קשה- מלאה באויר, ואז זה גזים או גרעפס. הדרך הטובה לשחרר את זה היא להושיב את הילד, לעסות את כפות הרגליים מתחת לכרית הבוהן (לפי הרפלקסולוגיה זה המעי הגס) בתנועה סיבובית כלפי פנים (אם הרגליים זו מול זו- כל צד כלפי הרגל השניה).מקווה שהייתי מובנת.. אצלינו זה עובד כמו קסם!תוך דקה-שתיים יוצא כל מה שתקוע(עצירות, גזים, גרעפס..).

באופן כללי, כדאי לשים לב ללו"ז של התינוק- יש איזושהי מחזוריות של שינה- ערות- אכילה- יציאות. זה משתנה כל כמה זמן (ככל שהם גדלים זמן הערות הולך וגדל וכד') אבל אני יודעת שלמשל עם הבן שלי, חשבתי כל הזמן שהוא רעב ולא הבנתי איך אצל המטפלת הוא ישן כל הבוקר ואצלי הוא נודניק.. ואז הבנתי שהוא לא רוצה לאכול אלא לישון, וצריך לתפוס את זה בזמן. ואז לפעמים הוא יונק עוד קצת כדי להירדם, ומזה נבע הבכי..

גם טיטול יכול להעיד על מצב האכילה (רטוב ויציאות), גם רוגע בזמן הערות (אם הוא רגוע זמן ממושך יחסית זה אומר שהוא שבע בינתיים), שינה טובה, וגם זמן יניקה-תנסי לעקוב כמה זמן הוא יונק ממש (לא כל התהליך של גרעפס וכו'). אצלינו למשל- פחות מחמש דקות בכל צד הוא לא יהיה רגוע (הוא כבר גדול ז ההנקה מהירה יחסית, בהתחלה זה היא רבע שעה- עשרים ד' כל צד..) 

תקופה מתסכלת קצת, אבל ב"ה שהתינוק יכול להביא את זה שקשה לו ומציק לו משהו (גם אם לא ברור מה זה בדיוק)- זו תחילה של תקשורת וגם הזכות שלך לדאוג לו, להעניק לו ולרצות בטובתו. זה לא מובן מאליו.. 

מתחת לכרית הבוהן - כלומר בבוהן עצמה, מתחת לחלק השמן יותר? או מתחת לבוהן?

כתבת שלא הבנת איך התינוק ישן אצל המטפלת כל הבוקר ואצלך לא - הכוונה היא שהדפוס כשהוא היה בבית אחה"צ היה שונה, או שכשיצא שהוא איתך בבקרים זה היה שונה?

לא לעשות לו"ז מתוכנן אלא סדר יום בו התינוק אוכל כל 3 שעות , בגיל 4 חודשים כל 4 שעות (כמובן אם הוא נולד במשקל נורמלי). בגדול שלי נתתי לו "לפי דרישה" וזה פשוט חיסל אותי: הוא לא היה ישן טוב, ועד היום הוא לא אוכל כמו שצריך ונמצא בעשירון התחתון בטיפת חלב....

עכשיו כשאני עומדת ללדת שוב בעז"ה אני מתכוונת להתחיל עם שגרה מהיום הראשון בבית.

ממליצה בחום על הספר של טרייסי הוג "הלוחשת לתינוקות" שווה כל שקל ויותר מזה

כשהיה מקרה שתינוקת התייבשה אחרי שהורים נהגו לפי ההוראות שלה.

לא יודעת עוד פרטים.

1) תינוקות לא אמורים לישון טוב, אפילו שזה נשמע מעצבן. שינה עמוקה מדי היא מסוכנת לתינוקות.

2) לא נשמע סביר שבגלל האכלה לפי דרישה הילד בעשירון התחתון. היום רוב התינוקות בארץ מואכלים לפי דרישה ורובם כמובן לא בעשירון התחתון, אלא מפוצלים על פני כל הגרף. בכל מקרה, אין שום רע בלהיות בעשירון התחתון. זה לגמרי בטווח הנורמלי, ובשביל שיהיה ממוצע מישהו חייב להיות שם כשילד הוא באחוזון שלוש ומטה זו כבר בעיה. או כשילד גולש מאחוזון לאחוזון. אבל כשילד שומר פחות או יותר בעקביות על אחוזון נמוך זה בסדר גמור, וזה המבנה שלו.

3) לגבי התוכנית שלך לתינוק שייוולד בשעטו"מ, אני מפנה אותך בכאב לסיפור שכתבתי למעלה (הודעה מ9:24). אולי תשקלי מחדש, ואם לא - לפחות אנא היי קשובה לסימני מצוקה.

הספר של הלוחשת לתינוקות לי עשה רק רע - כי ניסיתי להרגיל תינוקת בת יומה לארוחות רק כל 3 שעות, והיא לא הפסיקה לצרוח מרעב (אחרי שבדקתי שזה שום דבר אחר), שזה היה הררבה יותר קשה מלהניק אותה...

אני לא חושבת שבכלל יכולה להיות שגרה או סדר יום לתינוקות עד גיל 3 חודשים לפחות, אם לא עד חצי שנה ואולי יותר. ואם יש כזאת, היא מאולצת ולא טבעית לילד.

לא קראתי את הלוחשת לתינוקות, אבל נראה לי מוזר לחשוב שלכל הילדים, בצורה גורפת, מתאים לינוק כל 3 שעות. זה כמו ההנחיות בארה"ב לפני חמישים שנה, שאז אמהות היו נותנות לילד לצרוח חצי שעה ברעב רק כי "לא הגיע הזמן לאכול".

לכל ילד יש צרכים אחרים, וכל חלב אם הוא שונה, ויש ימים שבהם הם יותר רעבים או צמאים או צריכים הרגעה. הנקה היא לא רק צורך פיזי, היא גם ממלאת הרבה צרכים נפשיים ורגשיים.

בנוסף, בהתחלה אני אישית תמיד רוצה לוודא שהן עולות במשקל (מה לעשות, אצלי זה בלשון נקבה בינתיים..) בצורה תקינה ולכן לדעתי חשוב לפחות בהתחלה להניק חופשי, לוודא שהכל בסדר, שהגוף שלך מצליח לייצר חלב כמו שצריך, וכו'.

מה שכן, את בהחלט יכולה לזהות דפוס של כל ילד. הגדולה שלי באמת הייתה כמו שעון כל 3 שעות. השנייה דווקא ינקה כל שעתיים וחצי בערך. אם את מזהה דפוס כללי את יכולה להרגיש אם סביר שהילד כבר רעב או שהבכי הוא בגלל סיבה אחרת.

אני הייתי נזהרת מ"סדר יום" לעולל כ"כ זעיר, שתהיה לידה טובה בכל מקרה! 

בס"ד

אלא כעיקרון

אני בניתי לבת שלי סדר יום מגיל חודש כמדומני. אוכל, משחק [ אוניברסיטה, דובי בעגלה וכו' כשגגון העגלה פתוח] ושינה [גגון למעלה- חושך]. הילדה התרגלה שאחרי אוכל היא משחקת ואח"כ הולכת לישון. כמו כן תמיד תמיד אמבטיה לפני השינה, פיג'מה, ובבוקר אנחנו לובשים בגדים [גם בגיל חודש לא השארתי אותה עם פיג'מה]

אני יכולה להעיד שממרומי 10 חודשים אני נהנית מכל רגע, זוכה ללילות רגועים ושקטים [בלי עין הרע חמסה חמסה] וילדה שיודעת להעסיק את עצמה בשעות העירות שלה.
 

אני ב"ה אחרי כמה לידות. בילדים הקודמים בקבוק היתה בשבילי מילה  שלא הסכמתי לשמוע עליה עד שיצאתי לעבודה.

לפני חודשיים ילדתי, והתחלתי בהנקה. הכל היה כרגיל. בשלב מוקדם יחסית, ראיתי שהתינוק לא רג וע לאחר ההנקה. ניסינו הכל וראינו שרק תוספת בקבוק מרגיעה אותו. היה לי חבל מאד לותר על ההנקה, ומצד שני ראיתי שהילד רעב ואי אפשר להתעלם מזה ולהמשיך ...

מה  שעשיתי, המשכתי להניק וכשראיתי שהחלב לא מספיק הוספתי בקבוק, לפעמים אפילו כמות קטנה.

זה הרגיע את התינוק, ונתן לו לישון את השינה שהוא זקוק לה, ולהוציא את היציאות בקלות.

אני כל הזמן  מניקה אותו, אך כשצריך אני מוסיפה לו בקבוק.

שאלתי גם את הרופא והוא אמר שאני פועלת נכון. כמובן שכל מקרה לגופו...

לפעמים צריך, כמובן שלא  בכל המקרים, ואמא טובה צריכה לזהות גם את הצורך הזה ולתת את  תוספת הבקבוק עם הרבה אהבה.

גידול שמח לכולנו

סליחה שלא עידכנתי.

היה טעים ללק את האצבעות!
ואחרי שתי מנות נשאר גם להיום מנה מכובדת!

למה לא?!

אני אישית מרגישה שלפחות שנה הגוף שלי צריך להתאושש,וגם אני רוצה להיות זמן נטו לבד עם התינוק שלי.

היית בלידה עם חום?

זה אותו חיידק שמופיע בזמן הלידה?אותן תופעות ואותן השלכות?