שלום לכולן,
אשמח לעיצות לגבי נשירת שיער נוראית שיש לי בתקופת הנקה!
תודה!
שלום לכולן,
אשמח לעיצות לגבי נשירת שיער נוראית שיש לי בתקופת הנקה!
תודה!
בזמן ההריון נעצרת נשירת השיער, וכמה חודשים אחרי הלידה, מתחילה נשירת העודפים הגדולה.
הנשירה נמשכת כמה חודשים, והאמת - זה נראה מפחיד לעיתים!
אם את חוששת בכל זאת שיש לך בעיה מיוחדת, מעבר לנשירה הרגילה של אחרי לידה, אני ממליצה לעשות בדיקת דם מקיפה, גם של מאגרי ברזל, בי12, ובלוטת התריס.
לבריאות!
זה דבר ידוע, טבעי, וחולף מעצמו עם הזמן.
אל תדאגי, כשתתאזני הורמונלית, השיער יפסיק לנשור ואת מה שאיבדת - יצמח מחדש. ואם תיכנסי להריון בינתיים - השיער יזדרז להשתפר.
אני מקווה, שאת ממשיכה לקחת פרנטל. אם לא - אני ממליצה לך לחזור ולקחת עד תום ההנקה. אם את לוקחת ויש לך את הנשירה, אני ממליצה לך לפנות לייעוף מקצועי, יתכן ויש לך חסכים גדולים של ויטמינים או מינראלים מסוימים, וזה מחמיר את נשירת השיער.. במקרה כזה לקיחת התוספים מהר מאד יניבו פירות.
הלידה ופחות בגלל ההנקה..
ממליצה לך:
להסתפר
להמתין בסבלנות
וכמו שיוקטנה כתבה- אם את עדיין חוששת מאוד: לעשות בדיקות דם, ותפקוד בלוטת התריס..
אכתוב מה שאני זוכרת, ואחרות ישלימו...
מוצץ/ אצבע
חושך
שיר רגוע
לבדוק שהחיתול נקי
לבדוק שלא קר/ חם מדי
להחזיק אותם במנשא
בעגלה- גם אם בהתחלה צורח יכול להיות שתוך עשר דקות ירדם
ויכול להיות כאבי בטן של עד 3 חודשים
יכול להיות שמשהו אחר כואב לו- וצריך בדיקת רופא
כמובן יכול להיות שרעב
בהצלחה!
בעלי ואני מנסים בערך 4 חודשים...
וכל פעם לפני שאני צריכה להיכנס למחזור אני מתחילה כבר להיות חסרת סבלנות..
ואם אני מקבלת מחזור אני ממש מתבאסת..
אני יודעת שתגידו לי ש4 חודשים שזה כלום זמן...
אבל אוף!! אני רוצה כבר להיקלטטט!
אני ממש רוצה!!
יש לציין שדווקא בימי הטהרה אני ממש רגועה משום מה..
אני רק מתחילה לההיות בלחץ לפני קבלת המחזור...
אפשר ניחומים ועידוד??
אני גם רוצה בייבי קטן ):
מבינה אותך לגמרי, מאחלת בקרוב ממש ובקלות תבשרי לנו בשורות טובות!!![]()
הרצון לתינוק ברור וידוע אך תחשבי תמיד שה' יודע מתי הכי מתאים לכם להיקלט והוא יביא לך את זה בזמן שדווקא לא תחשבי על זה, ואל תהיי כ"כ לחוצה, תנסי להירגע ולשמוח ותראי שזה יגיע בעיתו ובזמנו.
צריך המון סבלנות
באיזה שבוע את? בדר"כ עובר בשליש השני.
אלא עם ריח של איזה שהוא תכשיר, שאולי הוא יהיה מוכן לוותר עליו למענך לחודש-חודשיים.
יש בזה איזה שהוא פן מרגש, שבהריון אנחנו מתקשות לשאת ריחות שהופקו בתהליכים תעשייתיים, כאילו מתחברות יותר לצד הפרימיטבי שבנו, שלא מכיר את המודרנה הזאת... אם אני מבינה נכון, הסיבה האבולוציונית להתחדדות חוש הריח בתחילת הריון היא שמאוחר יותר, אחרי הלידה בע"ה, חלק מההתקשרות לתינוק נשען על חוש הריח. לא במודע הריח שלו משפיע עלינו לתת לו את הטיפול המיטבי (וגם הריח שלנו משפיע עליו לטובה, לכן כדאי להימנע מבשמים בתקופה הראשונה אחרי הלידה).
סליחה על הגלישה, זה פשוט נושא מאוד מעניין.
איפה אפשר לקרוא על זה? ממקור מהימן
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3553684,00.html
זה לא לגמרי עונה על ההגדרה "מקור מהימן", לצערי אין לי נגישת לחומר מקצועי ממש בתחום, אבל הדברים האלה כל כך מרגשים ומפעימים ששווה לקרוא עליהם גם בעיתון
(ולהפעיל איזו שהיא ביקורתיות, כמובן).
(סליחה שהקישור יצא מקווצ'ץ', צריך להעתיק את הכתובת השלמה לחלון חדש, ואז זה ייפתח)
מדובר שם בין השאר על קשר שהתגלה בין חוש השמיעה לחוש הריח, והמלומד מסביר:"בדרך כלל חוש הטעם מגביר את חוש הריח, ויש הרבה עבודות על כך שחוש השמיעה וחוש הראייה מקושרים זה לזה. פה מצאנו חיבור בין שני חושים שלא ציפינו שיתחברו"
אהה, אתכם המלומדים זה אולי מפתיע, אבל לא את חז"ל, שידעו לקבוע "שהקול יפה לבשמים" 
זה עובר בשלב כלשהו.בנושא הריח. אני נוסעת ללימודים בהסעה פרטית כל יום, ואם אחת מהנוסעות שמה לה בלחם
בצל ירוק אני יכולה ממש להרגיש רע מזה. גם לבעלי עדין יש לי רגישות וזה בהחלט לא רק אליו.
חוש הריח שלי מידי מפותח. כשאני בכיתה וכל הריחות של כל הסנדוויצים עולים לאף, אני מרגישה
ממש חולשה ושעוד שניה אני אתעלף פה.
העיקר אני מרגיעה את עצמי שעוד מעט זה יחלוף. כי זה ממש מפריע. אי אפשר לחיות ככה נורמלי.
מכיון שאני מיועדת ללדת בניתוח, אחרי עבר של שני ניתוחים. הפעם זה הולך להיות ניתוח מוזמן מראש.
שמעתי שיש בלניאדו רופא אחד, בשם דוקטור לחמן, או משהו בסגנון, שהוא מנתח באופן פרטי בשיטה
מיוחדת.
האם מישהי שמעה על כך? ואם כן , האם שווה את ההשקעה?
לא מעוניינת בכאלו שיגיבו לי, למה ניתוח מוזמן, ושאפשרי ללדת אחרי שני ניתוחים לידה רגילה.
לא זו מטרת השרשור.
תודה לעונות.
בהצלחה...
יפעת1זוהי שיטה שנקראת שיטת "משגב לדך" . השיטה התחילה לפני מעל ל20 שנה במשגב לדך בירושלים. בבתי החולים בירושלים כיום מנתחים כולם בשיטה זו. היא אכן קלה בהרבה בהחלמה מהניתוח כיוון שאכן מפרידים בין השרירים של דופן הבטן בדרך אל הרחם ולא חותכים דרכם, דבר שממש מקל בהמשך. ידוע לי גם מנסיון אישי (שלושה קיסרי). בהצלחה ובשעה טובה.
א. אז אולי תוכלי לענות לי. אם כולם מנתחים היום בשיטה הזו, למה המליצו לי על דר לחמן דווקא
שכאילו הוא מיוחד בשיטה זו. גם אני אחרי עבר של שני קיסריים, ואף פעם לא שמעתי על השיטה הזו.
ניתוח אחרון שעברתי היה במעייני הישועה לפני חמש שנים ודווקא ממש הרגשתי טוב אחרי הניתוח, אז
אולי לא שווה בכלל להשקיע בפרטי?
מי המליץ? חברות? גורם רפואי? אינני מכירה אותו ספציפית, אבל,
את באזור הצפון ואני מדברת על אזור ירושלים. אולי זו הסיבה? ידוע לי שאכן במעייני הישועה גם מנתחים בשיטה זו.
אם יש לך אפשרות, אולי תשאלי את הרופא או את המזכירה שלו אם מדובר על שיטת "משגב לדך" (נקרא גם שיטת יואל כהן) ואם אכן הכוונה לכך, אין טעם להוציא סתם כסף מיותר כי מקסימום תלדי או במעייני הישועה או בירושלים... תבררי - חבל על הכסף. אבל, אולי לא בגלל זה ההמלצה... אל תתביישי לשאול. להיות מנותחת בשיטה זו או לא, זה הבדל שמיים וארץ!!!
אם את רוצה אשמח לדבר אתך טלפונית. שלחי מייל עם טלפון.
קשר באישי.
מי שהמליץ לי זו אחותי ששמעה מחברה שלה שחברה שלה נותחה אצלו ומאוד ממליצה.
בכל אופן אני אעשה שעורי בית. ואם אתקשה בהם אפנה אליך. שוב תודה.
באמת זה כ"כ חשוב?
מה קורה אם לא לוקחים שלושה חודשים לפני ההריון?
ויכול למנוע מומים בעובר [למשל שפה שסועה]
אם לא לקחת, ואת בחורה בריאה בסה"כ - לא קורה כלום...
מצאו שנטילת חומצה פולית לפני הריון ובתחילתו, מקטין את הסיכון לכל מיני מומים של עמוד השדרה, מערכת העצבים, ועוד.
אבל זה רק סטטיסטיקה, ומדובר באחוזים נמוכים ב"ה.
אם את כבר בהריון... ממש לא הייתי מטריחה את עצמי בסרטים בגלל זה 
כל אישה בגיל הפוריות צריכה ליטול חומצה פולית..
אני בעד.
משרד הבריאות מנחה נשים בגיל הפוריות, ולא רק נשים המתכננות הריון, ליטול חומצה פולית. החומר מונע מומים הנוצרים בשלבי ההריון הראשונים
| עקבו אחרינו ב | ניוזלטר |
מאת: מערכת zap doctors, 20/12/12
"כל אישה, בכל יום, במהלך כל גיל הפוריות" צריכה ליטול חומצה פולית. כך לפי חוזר משרד הבריאות שהופץ השבוע ויחול מתחילת שנת 2013. עד כה התבקשו רק נשים המתכננות הריון או נמצאות בשלבי ההריון הראשונים ליטול את החומצה.
תועלות החומצה הפולית
נטילת תוסף חומצה פולית מהתקופה הטרום הריונית ועד סוף החודש השלישי להריון מקטינה ב-50% עד 70% את הסיכון למומים מולדים בתעלה העצבית של העובר. התעלה' הנמשכת מהמוח ועד הגב התחתון, מתפתחת כ-18 ימים אחרי ההפריה ומכאן החשיבות לנטילת חומצה פולית עוד לפני ההריון.
בשנת 2000 המליץ לראשונה משרד הבריאות הישראלי על נטילת חומצה פולית לפני ההריון. במהלך העשור שלאחר מכן עלה השימוש הטרום הריוני בחומצה פולית לכ-50%. במקביל, נצפתה ירידה של 30% בשיעורי המומים המולדים הפתוחים בתעלה העצבית בישראל, וירידה של 50% בשיעור מום ספינה ביפידה (spina bifida) בפרט. ירידה זו ככל הנראה נבעה מיישום ההמלצה לנטילת חומצה פולית. מנגד כ-80% מהנשים שלעובר שלהן התגלה מום בתעלה העצבית לא נטלו חומצה פולית.
לפיכך קוראים במשרד הבריאות לכל אשה בגיל פוריות ליטול חומצה פולית; בהנחיות לרופאים נכתב כי כ-50% מהריונות אינם מתוכננים, ולכן דחיית המסר עד לתקופה הטרום הריונית, עלולה להביא לכך שלא יהיה כיסוי של חומצה פולית בתקופה זו.
ההנחיות החדשות לנטילת חומצה פולית
על פי ההנחיות, יש להמליץ לכל אשה בגיל הפוריות העשויה להרות ליטול תוסף של 0.4 מ"ג חומצה פולית ליום. למניעת מומים המלצה זו חשובה במיוחד בתקופה של כ-3 חודשים לפני תחילת ההריון ולמשך שלושת החודשים הראשונים להריון. מתחילת החודש הרביעי להריון יש לעבור לטיפול בתכשיר משולב של ברזל (30 מ"ג) וחומצה פולית (0.4 מ"ג) עד 6 שבועות לאחר הלידה למניעת אנמיה. לאחר מכן יש לחזור לנטילה יומית של 0.4 מ"ג חומצה פולית בלבד.
ההמלצה לנטילת תוסף חומצה פולית לא תלויה בתזונה. עם זאת, מומלץ לצרוך מזון העשיר בויטמין B12 (בשר, עוף, דגים, ביצים, חלב ותוצרתו). לצמחוניות מומלץ ליטול תוסף ויטמין B12 במינון של 2 מק"ג ליום לצורך מניעתי.
בנוסף, קיימות הנחיות מיוחדות לנשים שילדו תינוק עם מום פתוח בתעלה העצבית, שיש להן או לבני זוגן מום כזה; כמו הן התייחסות מיוחדת קיימת לנשים עם סוכרת, מחלות מערכת העיכול (שפוגעות בספיגה), נשים עם BMI של 30 ומעלה ונשים נוספות הנוטלות תרופות מסוימות.
וענו לך כבר תחתי!!
הוא יכול לצאת בשלבים... וגם עם קצת דימום.
זה אומר שעד 3 שבועות תתפתח לידה.
וכדי לעודד אותך אני ילדתי 12 שעות אחרי שיצא הפקק הרירי.
הלידה קרובה, בהצלחה. ![]()
אגב, פטריה מאופיינת יותר ברצון לגרוד. האם כך?
ממטרנה בלילה? היא אוכלת לפחות שני בקבוקים במשך הלילה. היא נורא בעייתית באוכל.במעון היא לא מקבלת מטרנה אבל בבית היא לא מוכנה בלי. ניסינו בכל מיני דרכים,והיא פשוט עקשנית קטנה לא רוצה מרק לא פרוסה כלום אנחנו אובדי עצות . זה כ"כ קר לקום בלילה מהמיטה ולהתחיל להכין מטרנה , מסכן בעלי
הוא פשוט צריך לקום פעמיים. והמפונקת הקטנה אוהבת שזה חם אז אי אפשר להכין לפני שהולכים לישון כי אז זה מתקרר...
היא עם מוצץ?
ניסינו תה צמחים היא פשוט זרקה עלינו את הבקבוק עם התה... היא כנראה חכמה יותר מידי ועקשנית
מולה,
ולהגיד- "אין!. נגמר"!
אצלינו זה עבד נפלא- בגיל שנה וחצי כבר היה גמול והתחיל לאכול מעולה אוכל רגיל
במיוחד שבמעון היא מסתדרת בלעדיה
כנראה שזה אפשרי.
הצלחה!
(אני משערת, שכן כך זה נראה)
אחד מהם גם צורח ונראה כאילו משהו בפנים מציק לו מאוד. בדרך כלל אחרי כמה פליטות (שנמשכות על פני שעה עד שעתיים) הוא יונק שוב עוד ארוחה ונרדם (מתשישות ועייפות)
הלכנו כבר מספר פעמים לרופאת ילדים והיא אומרת שזה נורמאלי.
לנו זה לא מרגיש כך. ממש מציק לו ויש לנו תחושה שזה עוד משהו.
מישהי מכירה? תובנות בעניין?
לדעתי אם התשובה של הרופאה לא מספקת אתכם, תסמכו על עצמכם ולכו לרופא אחר.
רק בריאות.
פליטות ולא הקאות.
והיום שוב נלך לבקר אותה עד שימאס לה והיא תשלח למומחה- מקווה.
ניסית לבדוק אולי אם יש משהו שאת אוכלת שהתינוק רגיש אליו?
אני מכירה מישהי שממש רואה שכשהיא אוכלת מוצרי חלב/שוקולד/ עגבניות התינוק ממש לא רגוע,
וכשהיא נמנעת המצב הרבה יותר טוב.
אולי שווה לנסות.
ונבדוק אם שושנה שטייף בודקת גם את זה.
תודה על הרעיון
תפוח אדמה זה קטלני מנסיוני. אם המצב חמור אז עוד ירקות חומציים- פלפל. עגבניה.
לפעמים צריך גם קמח לבן וסוכר לבן.
אבל חבל לצמצם סתם דברים בלי לדעת מה הגורם. לפעמים זה משהו קטן כמו דבש.
ממש ממליצה לבדוק (אני ממש לא בעלת מניות בענין...)
בהצלחה
לבדוק רגישויות מזון. אפשר גם בטלפון- זה יכול להיות קל ומקל מאד מאד ....
יותר פרטים באישי
אני רעבה כל הזמןןןןןןןן-כל מה שמענין אותי זה רק לטחון ויש לי חולשה מעצבנת,בקושי מסוגלת לעשות משהו.
לשתות הרבה מים.
מיץ תפוזים סחוט ביתי זה אחלה!
משתדלת לקחת חיזוקית כל בוקר,הבעיה שכל סדר היום שלי השתבש וזה מעצבן,פתאום אני מעדיפה דוקא בשרי,עוף נקניקיות,אורז,מרק,ירקות מבושלים,בפירות אני קצת מוגבלת ואין ככ הרבה אפשרויות,תמיד השתדלנו לאכול בריא,פשוט אני מרגישה חזירה לגמרי.
אתמול הלכתי לדיאטנית כי זה כבר מוגזם. המליצה לאכול לחם מחיטה מלאה (קניתי של אנג'ל וזה ב"ה מוצלח) כל שעה לאכול פרוסת לחם (לא שניים) אבל לא עם חמאה ודבש כמו שהייתי עושה (אמרה שגם משמין וגם מתוק גורם לרעב) אלא גבינה טחינה אבוקדו טונה ביצה. כמו כן להרבות בירקות ו3 פירות ביום. לאכול ארוחה בשרית לאכול קודם את הבשרי ואחרי שעה את הפחמימות (אין מצב שאעמוד בזה חייבת ביחד). זהו, מקווה שזה יעזזור למשהי כי לטחון כל היום זה באמת לא נעים.
וגם איך שקמתי מוקדם!! הייתי פשוט רעבה שהייתי חייבת לאכול אחרת זה או לאכול או להקיא.
זה פשוט נורא..
אם אני לא אוכלת אז נהיה לי כאילו אני צריכה להקיא.. אז אני אוכלת.. ומשתדלת שיהיה אוכל בריא- ירקות פירות יגורט וכאלה..
אבל-
כמה אפשר??? בסוף אני אהיה הר אדם!! גם ככה אני נראית בחודש שמיני ואני ברביעי..
איך שאני רואה את זה, זו דרך של הגוף להגיד לנו שהעובר זקוק לחומרי בניין כדי לבנות את כל המערכות החשובות בגוף שלו. ואין מה לכעוס על עצמנו או להרגיש אשמות או חזירות על הרעב התמידי - זה טבעי וזה בריא.
אני מנסה לשנן לעצמי את זה הרבה, כדי לא לשכוח לנצל את התקפי הרעב האלה לספק לעובר את מה שהוא באמת צריך - פחמימות מלאות, חלבונים, שומנים טובים, ויטמינים... ולא לבזבז אותם על ופלים... האמת היא שאני בתקופה קצת רעה כרגע בתחום הזה, ומנסה מאוד להשתפר. כמה שיותר להקשיב לאיתותים של הגוף ולהישמע להם בצורה מושכלת.
הבעיה שאני לא מצליחה לשמור על איזה סדר הגיוני של ארוחות.
יותר חשוב מה אוכלים. הנה, אחת המגיבות למעלה כתבה שהתזונאית המליצה לה לאכול כל שעה פרוסת לחם מלא עם טחינה. זה לא "ארוחות מסודרות", אז מה. כשהגוף דורש לאכול כל שעה - כנראה שיש לו סיבה.
מה הגורם לזה.
אני משתדלת שהמדיניות שלי כלפי עצמי תהיה ששוקולד לא יבוא במקום אוכל. כלומר אם אני רעבה - קודם לאכול משהו טוב ומזין (פירות וירקות זה נפלא, אבל אם זה לא משביע - צריך עוד משהו). אם אכלתי ועדיין בא לי שוקולד - יאללה, שיהיה.
מתעלה אליואחרונהאבל עכשו אני כבר לא יודעת מה להכניס לפה בלי שתהיה לי בחילה וכן דוקא סדר בארוחות ממש קריטי לי וממש מפריע שאין.
בבדיקה שעשינו יש שני קווים. מה אמורים לעשות?
אני ממליצה לקבוע תור לרופא נשים שיצא בערך שמונה שבועות מתחילת הווסת האחרונה, שתוכלו לשמוע דופק 
כדאי לברר מראש במרפאה אם מאפשרים אולטרסאונד חיצוני בשלב כזה, ואם כן לקבל הוראות איך להתכונן.
ולרשום לך את התאריך של הווסת האחרון, כי הרופא ישאל.
שיהיה לך הריון בריא וקסום!
צריך גם לעשות בדיקת דם עכשיו?
כל כמה זמן בערך יש בדיקות במהלך ההריון?
ההריון בכייף ובקלות ובהצלחה רבה...
לקבוע תור לאולטרסאונד סביב שבוע 8 לראות בע"ה דופק.
לנוח ולשתות..
לשתות ולאכול..לפני שיהיו בחילותפופקוואני מעולם לא עשיתי, כי אין כל-כך מה לעשות - הריון בשלב הזה הוא בכל מקרה לא כל כך ודאי (כלומר, עדיין עם אחוזי נפילה גבוהים), וגם בדיקת דם חיובית לא הופכת אותו לחד משמעי... מבחינתי אחרי שגיליתי שאני בהריון - כל זמן שאין דימום אני יכולה לשמוח שאני עדיין בהריון. לא רואה טעם לבדוק מעבר לזה.
לגבי מה לעשות עכשיו: (1) לשמוח, (2) להימנע מאלכוהול ומביצים נאות ובשר נא, (3) להימנע מפעולות גופניות ברמה שלא הורגלת לה.
לגבי בדיקות - רוב הרופאים מזמינים אותך לפעם בחודש + פעם בחודש מעקב אצל אחות + מדי פעם בדיקות מיוחדות, אבל תקבלי הסבר על כל אחת בנפרד.
בשורות טובות והריון קל בריא ושתצאי בידיים ומלאות!!
אז דבר ראשון עושים הכל בנחת!!
את כבר יכולה לדעת באיזה שבוע להריון את>>>
http://www.tipa.co.il/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F
בניק במצורף יש מחשבון שאת מזינה בו את תאריך הווסת האחרון (לועזי)
ומקבלת באיזה שבוע את+ הימים
והתאריך לידה המשוער= תל"מ
את מתקשרת לסניף שלך לקבוע תור לרופא נשים בסיבות שבוע-8 ונכנסת קודם לאחות להתחיל מעקב הריון אצל האחות.
יכול להיות שכשתכנסי לרופא הוא ישלך אותך לאו"ס=אולטרסוונד ראשון לראות שק לחלמון(-מקווה שאני לא טועה)
ואת תוכלי כבר לראות באותו יום את האוצר שלך!! וחלזור לרופא לראות שהכל מצויין!>> ואז הוא כבר יעדכן אותך לגבי המשך מעקב.
אם את רוצה עוד מידע על מה שעובר עליך בשועות/חודשים ראשונים ובהמשך... יש המון אתרים על כך!!
אני ממליצה על "תפיסת עולם"
שהיה ב"הצלחה!
והריון משעמם..
הריון זהו הדבר הטבעי שקיים, הוא אינו זקוק שתעשי משהו, הוא מתפתח לבד בכוחות עצמו. רק אל תפריעי, זה הכול.
תשמרי על תזונה נכונה,
קחי פרנטל במינון המומלץ ע"י החברה שתקני,
תבדקי פעם בחודש סוכר בדם, לחץ דם והמוגלובין. אם משהו מאלה לא יהיה תקין - תתפלי בזה.
ושיהיה לך הריון תקין, לידה קלה ותינוק בריא!
שבוע 35 ומרגישה ששורף לי מתחת לקו החיזיה בצד שמאל .
זה קורה לי במהלך היום יש זמנים שאני לא מרגישה את התחושה הזו ויש רגעים שממש שורף, וכאילו האיזור "רדום" כזה.
בהתחלה חשבתי שזה כי החזיה כבר קטנה מבחינת ההיקף אבל החלפתי חזה וזה עדיין גם בימים שאני ללא חזיה.
האם אתן מכירות ?
בערך, וזה לא רק שורף אלא ממש כואב. נכון שיש זמנים שלא מרגישה, אך בסוף יום או אחרי ישיבה ממושכת גם
המיטה לא עוזרת. מה לעשות , עוד משהו שיחלוף בעז"ה עם סיפור הלידה.
מזמן לא הייתי פה... ב"ה החיים עמוסים!
התינוק שלי (7 חודשים) קם כל 1.5-2.5 שעות בלילה ודורש לינוק, למרות שבנהלך היום הוא אוכל כל 3-5 שעות, ואני נותנת לו מנה של ירקות/פירות טחונים בערב.
המלא התעוררויות בלילה גומרות אותי מעייפות.
אני אשמח לרעיונות איך למנוע אותן...
תודה!
אולי תנסי דייסה לפני השינה?
אולי יש לו כאבי שיניים
חדשה כאן..אז שלום ונעים להצטרף..
רציתי לשאול - הבן שלי בן 9 חודשים זרק את המוצץ ומאז אני המוצץ שלו.
השינה שלו הפכה קלילה יותר, מתעורר בקלות, לא יישן ברצף..
נרדם רק תוך כדי הנקה (שלפני זה מוצץ היה יכול לעזור לו להרדם..)
וזה מתחיל להיות קשה- ממש כואב לי כבר, כי יש מצבים שהוא יונק על ריק..רק בשביל אפקט המוצץ כשכבר אין כמעט חלב וזה יוצר תחושה מאוד לא נעימה..
יש כאן אולי מנוסות שיכולות להמליץ מה לעשות עם התופעה? איך לעזור לו לישון יותר טוב ..גם בלעדי?...
תודה רבה!!
הילד שלי רק צורח כשהוא בלול . הוא כמעט ולא מצליח להירדם לבד מעצמו
ישנה איתי יותר טוב, מאשר לבד במיטתה. היא יונקת, נרדמת, ואז אני מנתקת אותה בעדינות, אבל היא ממשיכה להרגיש את הגוף שלי...
לא נרדמה בלעדי, והתעוררה ברגע שהתנתקה ממני..
לא ידענו מה לעשות! בסוף זה עבר מעצמו.. כשהייתי בתחילת ההיריון של הקטן.. מקוה שה'תופעה' לא תחזור על עצמה..
תנסי לתת לו בקבוק עם מים..
הוא היה נרדם בהנקה ובגיל שינה הפסקתי להניק בלילה ואם הוא היה מתעורר בעלי היה ניגש אליו.
כמה לילות קשים והוא למד להרדם על אבא, לקח זמן ובסוף הייתי יכולה גם לגשת אליו בלי להניק.
כיום בן שנתיים לפעמים לא נרדם בתחילת הלילה מההנקה אבל יודע לשכב במיטה ולתת לי יד.
לסיכום הפסקנו הנקה בלילה ונתנו לו הרבה מגע שפחת בהדרגה לפי המוכנות שלו, על הידיים- נתינת יד מהמיטה.
אם הוא צמא יש לו כוס מעבר עם מים במיטה.
ושכחתי לומר שלאורך כל הדרך להסביר לו במילים מה שאתם עושים ולהגיד לו כמה אתם אוהבים אותו וכמובן להיות החלטיים.
בהצלחה!
קודם כל חשוב לזכור שהוא זקוק לכך..
וההפרדות מהמוצץ עדיין התחלתית..
אני ממליצה לך
א. לתת לו בקבוק בזמן שאת מרגישה שהוא נעשה עייף, וזקוק ליניקה ממך כדי להרדם
ב. בזמן שהוא יונק ממך במטרה להרדם, נסי לנתק אותו כשאת מרגישה שהוא כבר לא ממש זקוק לזה..
יכול להיות שהוא טיפה יבכה בהתחלה. אבל חיבוק ונדנוד בידיים יכולים לעזור כדי שירדם שוב (או שמיכה עם הריח שלך למשל)
לאט לאט- תמעיטי יותר ויותר בזמן היניקה למטרת ההרדמות.
אומנם לא ניסיתי אבל אולי זה יועיל לך.. ![]()
ג. להעזר בבעלך, לפעמים הנוכחות שלך מקשה עליו ועלייך
ד. חשוב לזכור שזו תקופה, וזה עובר! בשלב מסוים הוא יתנתק לחלוטין ולא יהיה תלוי בך.
חשוב מאוד להרגע וגם לשדר לו את זה..
לפעמים זה הסוד הגדול ביותר כדי לקדם דברים![]()
בהצלחה רבה!!!
תעדכני מה שלומכם,
אשמח לשמוע 
כל הילדים שלי הם בלי מוצץ ונרדמים בהנקה
גם שינה קלה ויונקים בלילה עוד
אני חושבת מה שיותר מפריע לך זה הכאב. ההנקה לא אמורה להיות כואבת , לא משנה אם זה על ריק או לא
זה יכול להעיד על אחיזת פטמה לא נכונה אצל התינוק, במיוחד שהוא היה עם מוצץ קודם. לדעתי כדאי לבדוק את האחיזה, אפילו אצל יועצת הנקה
כל שער הדברים סה"כ טבעיים, בריאים מאוד לילד ומתרגלים אליהם
בהצלחה
בהתחלה הייתי מניקה שוב ושוב עד שהיתה נרדמת חזק, אבל באיזשהו שלב החלטתי לשים אותה במיטה וזהו.
היא היתה(עדיין.. בת שנה ו4) מוצצת את הסדין ונרדמת שוב.
זה לא היה קל, היא בכתה בהתחלה וגם בהמשך היה פתאום שלב שהיא חזרה לבכות, אבל ב"ה היא התרגלה ויכלתי לישון לילה.
בלילות השכבנו אותם עם קריאת שמע ושיר ובגיל מאוחר יותר- סיפור.
בגיל שנה הוספנו בקבוק דייסה לפני השינה כך שהלילות התחילו להיות רצופים וקלים יותר.
אם היה צורך בדרך כלל ישבנו איתם עד שנרדמו (או שאנחנו נרדמנו), באיזשהוא גיל זה הפסיק.
לנו המצב התאים כיון שיש מרווחים גדולים מאוד (6-7 שנים), היתה מספיק פניות וזמן לזה. ותמיד הודנו לה' שלא היה צורך בתהליך הגמילה ממוצצים.
טוב לשמוע מהמנוסות..
הבעיה העיקרית שלי היא ששאני לא יכולה לצאת מהבית הערבים או שהוא יבוא איתי או שזה אוומר שהוא נשאר בוכה עם אבא שלו ואז שניהם ממש מסכנים.. לזה יש פתרון?...
הילדון בן חמישה וחצי חודשים, רוצה לינוק כל שעתיים וחצי. לאחרונה ניסיתי 'למשוך' את המרווחים לכל 3 שעות (הבנתי שככה אמור להיות בגיל הזה, ואפילו יותר), אבל אחרי שעתיים וחצי הוא כבר ממש מתחיל לבכות שהוא רעב ואני שונאת למשוך אותו סתם כשהוא בוכה ... ומאכילה אותו.
יכול להיות קפיצת גדילה?
או שהתמעט לי החלב (לא מרגיש לי ככה)?
או שפשוט ככה טוב לו ולזרום עם זה..?
אבל זה ממש בערך, זה יכול להיות פחות, וזה יכול להיות יותר. ואמור זה בכלל שם של דג... יש תינוקות שלא קראו את הספר הזה (הם היו עסוקים בללמוד את התורה, ולא נשאר להם זמן לפני שיצאו לקרוא את הספר על התפתחות תינוקות)
חוץ מזה ש3 שעות זה מתחילת ארוחה לתחילת ארוחה, כך שאם תינוק אוכל במשך חצי שעה, אחרי שעתיים וחצי הוא כבר בהחלט אמור לאכול שוב
ויש תינוקות שרוצים לאכול כל שעתיים, (כלומר, שעה וחצי אחרי סוף הארוחה הקודמת) ויש כאלו שמסתפקים בארוחה פעם ב4 שעות.
חוץ מזה אם תינוק ישן בלילה, הוא בדר"כ ירצה לאכול ביום לעיתים קרובות יותר.
ובקיצר אחרי כל ה
תזרמי עם זה
הנקה זה לא רק אוכל, והם צריכים את החום, הפינוק, הרכות, הביטחון, השלווה, יותר מפעם בשלוש שעות 
הנקה רק בשביל אוכל, זה כמו אישות רק בשביל רביה!!! 
כי זה מרגיש שהוא רעב לפי תיאורייך וזה מעולה להתחיל בגיל הזה עם תינוק שיש לו בשלות לכך.
אם כי שעתיים וחצי זה מרווח יפה ומכובד.
מצטרפת ליוקטנה לגבי נסיוני בהנקה. מעולם לא פתחו רווחים כאלו אלא אם ישנו טוב מידי פעם. מה שמסבך אותנו המון כשאני חוזרת לעבוד.
מישהי מכירה מתכון למשהו שהוא טבעי או שניתן להכנה ביתית?
ועוד שאלה: ייתכן שישנו קשר בין הוספת מוצקים להתעוררות בלילה?
אם יש לך בלנדר, את יכולה לרסק כל דייסה שאת מבשלת, ולהוסיף הרבה נוזל, כדי שאפשר יהיה לתת מבקבוק.
יכול להיות שתשימי לב לטיפונת ורדרדות, וכל השאר פשוט הפרשה אינטסיבית בצורה לא רגילה.
כמו בן ראמיםבשורות טובות ולידה קלה 
או קצת צבע ורדרד חום..
זה נראה כמו נזלת סליחה על התיאור![]()
יוקטנהאחרונה
מישהי אחת..עכשיו שאני חודש אחרי, ולפני החזרה ללימודים ולשגרה, מצאתי קצת זמן ..כדי לכתוב סוף סוף..
אז ככה, יום חמישי היה התאריך המשוער שלי, וכמובן, אני שכבר רציתי ללדת מתחילת תשיעי, התאכזבתי לגלות שאפשר לעבור אותו
בלי שום בעיה..היינו כמעט כל השבתות לפני הלידה אצל ההורים שלי, שגרים ברחובות, לא רחוק מקפלן, כי היה לי חשוב שאמא שלי תהיה זמינה וכמה שפחות לחלל שבת אם באמת נצטרך ללדת בשבת..
מי שזוכרת, אני שאלתי פה בפורום והתייעצתי לגבי הספירת דם הנמוכה שלי, שהייתה ככה כל חודש תשיעי, ובעקבותיה הרופאה יידעה אותי שלא אוכל לקבל אפידורל ולהתכונן נפשית לזה, בכל זאת לידה ראשונה ואין לי מושג לקראת מה אני הולכת..(למרות שעשיתי קורס הכנה מעולה, חששתי מאוד..) אז אחרי שעברתי את התאריך עברתי לביקורת אצל רופא להריון בסיכון גבוה, וכל יומיים הייתי צריכה להגיע למוניטור, בקופת חולים, מה שהפך להיות מעיק מאוד, אבל לא היתה ברירה כל כך..
יום חמישי, מתחילה שבוע 41, והתחילו אזעקות (מבצע עמוד ענן התחיל), מצאתי את עצמי רצה למקלט השכונתי, לבד, כי בעלי בעבודה, ופוגשת את השכנות שמתפלאות לראות אותי עדיין בהריון, "מה את עדיין פה? את לא צריכה כבר ללדת?" ורק שתדעו, שזה הדבר הכי מתסכל לשמוע..כל כך רציתי כבר להיות אחרי..
בערב, נסעתי להתאוורר אצל חמותי, שם לא היו אזעקות וטילים, והיא שלחה אותי לשכנה שעשתה לי רפלקסולוגיה ברגליים,אולי זה יעזור לזרוז, לא שאני מאמינה בזה, אבל להזיק זה לא, ואפילו היה נעים ומדגדג
למחרת, יום שישי, בעלי ואני מתארגנים לנסוע עוד שבת להורים שלי, לרחובות, עושים קניות ומתרוצצים הרבה, ובחנות נעליים, בזמן שבעלי מתלבט איזה זוג הוא רוצה, אני מתחילה להרגיש אי נוחות ושקשה לי לשבת כי כואב לי, אבל זה עדיין נסבל, ובכלל, חשבתי לעצמי, הרי זה לא נוח כמו שכבר מרגיש לי כמה שבועות אז זה בטוח לא צירים..
הגענו להורים, נכנסתי להתקלח לשבת ופתאום הכאבים מתחילים להיות בלתי נסבלים, מין כאב בטן חזק שבא והולך ומשתק אותי לכמה דקות, ועדיין, לא חשבתי לעצמי שאלו צירים, ובגלל שכבר יצא לנו להיות במיון בערב שבת כמה שבועות קודם בגלל הגרד ההריוני שלי, לא רציתי לשמוע על לנסוע לפני שבת שוב פעם..
אבל התחיל להיות ממש כואב, כאבים שלא יכולתי להעלם מהם, ואמא שלי כבר שמה לב שאני לא סתם סגורה בחדר, ושקורה משו, אבל עדיין לא לחצה שניסע, כי תפקדתי והצירים לא היו כ"כ סדירים.
שבת נכנסה, בעלי הלך לתפילה, והצירים התחזקו ברמות, שהתחלתי להבין , כשהוא חוזר, להזמין לנו אמבולנס כי אני לא יכולה יותר למשוך בבית. הוא חזר, עשינו קידוש ומיד נסענו לביה"ח, כשאמא שלי מבטיחה להגיע בעקבותינו ברגל..(צדיקה אמיתית, מרחק של 40 דק' הליכה..). בעלי, שהתנדב במד"א פעם, התלהב כולו, והתיישב ליד הנהג, והתחיל לחקור אותו על החידושים האחרונים באמבולנס, כשאני מאחורה עם 2 מתנדבות מתוקות שתמכו בי כל ציר ונתנו לי למעוך להם את הידיים, ופרמדיק חפרן שלא הפסיק לשאול אותי שאלות שממש לא היו רלוונטיות עבורי באותו רגע..בבית חולים, בזכות שהגענו באמבולנס, הכניסו אותי ישר למיון, בלי להמתין בתור (יתרון לקחת אמבולנס
ושם בדקה אותי אחות, ולאכזבתי, פתיחה 0-1!!
לצערי היא גם גרמה לי לדימום, כך שפיזית בעלי לא יכל לתמוך בי מאותו הרגע, וחיכיתי שאמא שלי כבר תבוא.
חיברו אותי למוניטור, וביקשתי להיות על כדור פיזיו תוך כדי כי לשכב בצירים זה היה בלתי נסבל..אבל המוניטור לא היה מספק, וחיכינו מלא זמן לרופאה שתחליט מה לעשות איתי. אמא שלי כבר הגיעה, עם כוחות מחודשים, וניסתה להעביר איתי את ההמתנה ברוגע ונחת, וכל ציר תמכה בי בלי תלונות. בינתיים, נכנסנו לרופאה ששלחה בדיקת דם שלי למעבדה לבדוק אולי בכל זאת אפשר יהיה לקבל אפידורל, ושלחה אותי לעשות שוב מוניטור עם שתייה מתוקה כדי להעיר את הפיצי, שיזוז כמו שהם רוצים, עם האצות דופק וכו'..
המוניטור היה בלתי נסבל, הצירים התחזקו והתקדמתי רק לפתיחה 2
עם נשימות נכונות הצלחתי לעבור את הצירים אבל עדיין, חשבתי לעצמי, אם אני רק בפתיחה 2 וכל כך כואב לי, מה יהיה בהמשך?? ולמה זה מתקדם לאט??
זה ממש תיסכל אותי..ורציתי להתקלח, אבל לא הסכימו לי לקום עד שהמוניטור יהיה מספק..וגם זה תיסכל מאוד..
ואז הגיעו התוצאות מהמעבדה, תוצאות מפתיעות שהתברר שאני כן יכולה לקבל אפידורל!!
היינו בשוק, ואמרתי שאני רוצה לקבל עכשיו, כמה שיותר מהר, למרות שאני עדיין רק בפתיחה 2, והרופאה שלא הייתה מרוצה מהמוניטור שוב פעם, החליטה לזרז ענינים ולהכניס אותי כבר לחדר לידה..
וכך אחרי כמעט 10 שעות, של צירים שלא הובילו להתקדמות בפתיחה, נכנסנו לחדר לידה, בערך ב12 בליל שבת, קיבלתי אפידורל ברגשות מעורבים, ולאחריו פיטוצין כדי לזרז, וסוף סוף יכולתי לנוח, ובעלי ואמא שלי גם, שכל כמה זמן נכנסת אחות ובודקת, פתיחה 3, 5, 8 ובבוקר, אחרי לילה ארוך אבל יחסית רגוע שיכולתי לנוח לקראת הלידה עצמה, בשעה 8 וחצי, פתיחה מלאה!
היו חילופי משמרות והכרתי את המיילדת שלי, ברטה המקסימה, שהגיעה עם כוחות מחודשים, והחליטה לכבות לי את האפידורל כדי שאוכל להרגיש את הרגליים וללחוץ כמו שצריך, ת'אמת נלחצתי והתחננתי שלא, אבל היא הסבירה את החשיבות של העניין ועד כמה זה יזרז את הלידה, אז הסכמתי. ביקשתי גם לנסות ללדת על הצד או על שש, אבל היא לא הסכימה כי הייתי מחוברת לקטטר, ומוניטור פנימי, אז לא נותרה לי ברירה אלא ללדת על הגב.
בינתיים, בזמן שאני מתחילה ללחוץ, בעלי המתוק עשה לנו מהר קידוש בחדר לידה, ליד ברטה שכבר הכינה את כל מה שצריך ופתחה ערכת לידה. רק אז ירד לי האסימון שעוד מעט ואני אראה את הפיצי שלי באמת, והתחלתי להתרגש וגם להילחץ קצת, מה שגרם לי לעליית חום..
הלחיצות התחילו להיות יותר ויותר מורגשות, כי האפידורל כבר התפוגג, והכאב גובר, וברטה נכנסת ועוקבת אם אני לוחצת כמו שצריך, באיזה שהוא שלב אני מתחננת שתישאר איתי בחדר, כי אני מרגישה שזה קרוב ומפחדת וכו', אז היא נשארת, ומעודדת ומעבירה צחוקים עם אמא שלי, אבל לא מסכימה לי להשתתף ולדבר, כי אני צריכה את הכוחות ללחוץ, ואני קשקשנית שכמותי, מתאמצת לא לדבר (זה מה שאני עושה ברגעי לחץ,,כמו הרבה בנות בעולם..) וזהו, הלידה ממש מתחילה, היא מארגנת את המיטה לכיסא שאוכל לשכב עם הרגליים למעלה על התומכות, וממשיכה לעודד ולהגיד לי איך ללחוץ, ואמא שלי הגיבורה סובלת את הכאבים ביד שאני מועכת לה, ומעודדת ובעלי המתוק, החליט להישאר בפנים למרות הקושי, ועומד למראשותיי, מעודד ואומר מילים טובות..
ופתאום בכל הלחץ, אני מרגישה כאב מוזר בגב, שקשה לי ללחוץ יותר ולהשען, משהו קשה שמפריע, ואני נבהלת וצועקת לברטה שמשו מציק לי ממש בגב, והיא לא מבינה על מה אני מדברת, אבל בודקת בכל זאת, ומה היא מגלה שם, ספר "נועם אלימלך", שבעלי היקר החליט לדחוף לי מאחורי הכרית, ואני לוחצת והספר תקוע לי בגב..
שיהיה בריא הצדיק, אבל באותו רגע כמעט ובלעתי אותו חי..
הכאבים גוברים ואני כבר מתעייפת ואין לי כוח יותר, כבר שעה וקצת אני לוחצת ורוצה שיגמר, וברטה צועקת, הנה הראש, מרגישים ורואים אותו, אבל צריך עוד ללחוץ, קצת..ואין לי כוח, אז היא לוקחת את היד שלי ונותנת לי להרגיש את הראש של הפיצי, לעודד אותי שאני כבר בסוף,
הרופאה לוחצת לי על הבטן, מתנצלת אבל רוצה שנסיים את הלידה בלי התערבויות, ואחרי כמה שניות אני שומעת אותם צועקים, הנה הוא בחוץ, ואמא שלי מתרגשת ואומרת לי, זהו זה נגמר, את רואה אותו? ואני רואה את ברטה המיילדת מחזיקה יצור מתוק כל כך, מעוך ואדום שהוא הבן שלי!!, ושואלת אם הם, אמא שלי או בעלי רוצים לחתוך את חבל הטבור , והם כמובן מוותרים, ואני לא מאמינה שזהו, נגמר הכל, הוא בחוץ ואפשר לנוח..
לא מעכלת..אני אמא..
היא מנקה אותו מביאה לי לכמה שניות ואח"כ שואבת לו את המים שהוא בלע, מים עכורים, ומביאה אותו לבעלי שמתרגש כל כך, ואפילו קצת בוכה (והוא קצין..
להחזיק אותו בזמן שהרופאה תופרת אותי..(זה כאב בערך כמו הלידה לצערי..)
ובשעה טובה נהיינו להורים, בשבת בבוקר, בזמן שבחוץ, כיפת ברזל ליד קפלן ממשיכה ליירט טילים..
תם ולא נשלם
סיפור מקסים!
שיהיה לכם רק נחת בריאות ושמחה![]()
סיפור מקסים.
שתזכו לגדלו בנחת,בריאות ושמחה..
שפע של חלב!
![]()
אז קראתם לו נועם אלימלך?! סתם תהיתי.. ![]()
המווון מזל טוב!! גידול קל ונעים ומשמח!!
מתרגשת ממש...
בעז"ה גידול קל שפע של חלב ושעות שינה!
איך היה ללדת בקפלן?
חוץ מזה שהיה קצת לחץ במיון ובמחלקה, כי הרבה מהדרום במקום ללכת ל"ברזילי" ו"סורוקה", הגיעו לקפלן, והצוות הרפואי לא היה מגובה בעוד אחיות ורופאים, אז היה קצת עמוס ולא לכל האחיות הייתה סבלנות..אבל אין מה לעשות, לא תכננו ללדת באמצע מבצע צבאי..ולגבי הפיצי, קוראים לו מתניה..
והוא באמת מתנה עצומה..
יאאא!
החזרת אותי ללידה שלי, איזה סיפור היה לך!
הייתי במתח ובהתרגשות וחיכיתי כבר לקרוא שהתינוק בחוץ..
שיהיה בהצלחה ובקלות וברוב נחת!
או דיסה ואז הנקה ולישון.