יכול להיות שלקטנה שלי יש חוסר תאבון? כל היום היא כמעט ולא רצתה לאכול וגם לא לינוק. היא יונקת 3 שניות ואז עוזבת.
ואני ממש מלאה כבר וכואב לי.
אולי יש קשר לזה שהיא מקבלת אנטיביוטיקה? זה משפיע?
היא עייפה מאוד זה בטח קשור אבל על חוסר תיאבון עוד לא שמעתי...
בהחלט גורמת לחוסר תיאבון.
חוץ מזה, היא גם גורמת להתפתחות הפטריה. תבדקי את הפה ואת להשון של התינוקת: יתכן, ובעקבות לקיחת האנטיביוטיקה התפתחה שם פטריה. במקרה כזה כמה שתינוקת לא רעבה, היא תתקשה לאכול, כי בגלל הפטריה כואב לה לינוק.
במקרה כזה מספיק לטפל בפטריה והבעיה תיפטר:
כל רופאי הילדים מכירים את התופעה. לכן, אם תראי שפה ולשון של הילדה או אחד מהם נהיו לבנים - פשוט תגשי לרופא ילדים ותראי לו את זה.
יש למישהי מושג אם אני אמורה למלא את הטופס הזה:
http://www.szmc.org.il/מחלקות/נשיםויולדותאגף/מיילדותוסיבוכיהריון/הרשמהללידהבשעריצדק/
או משהו אחר?
קשר טלפוני אולי? איך זה הולך?
בהצלחה!
אני לא בקיעה לגבי לידה בקיסרי ואיך הולך הפרוצדורה המתוכננת..
אך אם יש לך תאריך והכל לניתוח בטח יש לך טל' ואפשר להתקשר ולברר.
ואם לא אז על התופס הרשמה שבאתר ובכלל באתר עצמו יש טלפונים....
ב"הצלחה ובקלות!
הבת שלי בת חודש וחצי ונראלי שהיא סובלת מגזים וכאבי בטן
אני ממש מרחמת עליה אם יש כאן בנות שיודעות איך אפשר לעזור לה תגידו כאן מנסיונכן בבקשה, יש איזה משו שמקל על זה?
(והעיסויים ולקפל את הרגליים לא עוזר לה.... והיא גם לא אוהבת מנשא (יש לי את הבד הארוך הזה)
ממש תודה
נ.ב היא רק יונקת
מה ששמעתי אבל לא ניסיתי בעצמי...
תה שומר עוזר. (תשתי את, לא היא- משפיע בחלב)
הבת הגדולה שלי בכתה מגזים ללא הפסקה ולאחר תקופה ממושכת קשה מאד, גילינו שאם אני לא אוכלת מוצרי חלב כלל- הרוגע והשקט חוזרים לעולם.
המאכלים שבדר"כ גורמים לבעיות כאלה: מוצרי חלב, כרוב, קטניות, קקאו, קפה.
ואולי יש עוד- יבואו המומחיות ויגידו.
חוץ מזה שיש טיפות שנותנים לתינוק- אני לא נתתי אף פעם אבל אומרים שזה עוזר.
נראה לי שהיו על זה הרבה שרשורים. תסתכלי.
תחפשי כאן אירוח בפורום עם רפלקסולוגית.
נסי מנשא אחר.
או תנוחה שאת מרימה אותה על הזרוע שלך.
כי אחר כך זה נתקע להם בבטן ומציק מאוד.
וגם אפשר לתת מכות קלות בישבן - גורם להם ללחוץ.
על טיפות הומאופתיות
מה שהיא אמרה לי עליהם-
שהם עשרו לקטן שלה להוציא אויר מיד כשהיא החזיקה אותו לגרעפס.
אבל לא משהו מעבר
(טוב, זה גם הרבה)
הייתיי בקופת חולים והמליצו על זה בהריון הבא מוכר?
וכל שאר עברך המיילדותי היה תקיןן?
אני מבינה בנושא הזה, מנסיון, אם תרצי אני יכולה לענות לך באישי..
אני אשלח מסר
אם מישהו יכול להרחיב בנושא
כאשר צוואר הרחם מתקצר, נפתח מעט, או ידוע מהריון קודם על הפלה או לידה מוקדמת שהחלה ללא צירים, יתכן והגורם הוא צוואר רחם "חלש". עושים פעולה הנקראת CERCLAGE ומשמעה לשים תפר על צוואר הרחם כך שישמור עליו מפני פתיחה או התקצרות.
יש לי בטן שפוכה וזה מקצר לי.
איך עושים את התפר הזה?
האם זה משפיע על התפקוד הכללי?
מה קורה עם זה בלידה?
אני רק אציין שילדתי מוקדם לא ביגלל זה אלא נהיו לי עצבים ביגלל ההיריון הקשה והרוגז עשה לי צירים אז הרופאה של קופח טוענת שאם ישימו לי את זה בהיריון הבא אז אני אוכל לתפקד נורמלי מה שלא היה בהיריון הזה
ב"ה אני באמצע שבוע 37.. עוד פחות מ3 שבועות בעז"ה..
ו... חוץ מלשמוח ולהתרגש מזה שעוד מעט יש לנו עוד תינוקי בבית אנחנו לא מתכוננים בכלל.
לא בדקתי את מצב העגלה והסלקל, לא בדקתי וכיבסתי בגדי תינוקות מהגדולים (לידה שלישית), לא ארזתי תיק, לא קראתי חומר, לא חשבתי על הלידה.
כיף לי ואני שמחה אבל כאילו יש איזו חוסר התכוננות.. יכול להיות שאנחנו בהדחקה? אני לא מצליחה להבין את זה...
גם לכן זה היה ככה בלידה השלישית? (או בכלל בלידות לא ראשונות).
נראה לכן נורמלי? טבעי?
וגם אם לא העיקר שתמשיכו להיות רגועים ולצפות לתינוקי שיבוא בע"ה, בשמחה!
שיהיה בקלות ובבריאות!
יפעת1יש גם מצב שאת מדחיקה,אני אישית לפני כל לידה גם לפני השלישית עשיתי הכנה קצרה,להיכנס למוד של לידה..ותיאום ציפיות עם בעלי.
ממליצה לך בחום מפגש הכנה ללידה חוזרת!
בהצלחה!
אשמח אם מעט תפרטי על זה. האם זה אישי או קבוצתי? טווח מחירים סביר אם לא אכפת לך. יש לי הרגשה שכבר כ"כ הרבה פעמים הייתי בסרט הזה שאני מוכנה ללידה וצריכה רק לקרוא שוב על הנשימות. גם הקריאה בפורום מכניסה מאד לאווירה. אך אולי כדי שהלידה הזו בע"ה תהיה יותר חיובית, לחשוב להחליף בי"ח...אשמח לפרט אם זה חשוב כי אני מאד מתלבטת בענין... תודה.
היום אני כבר יודעת מה חשוב לי-
1. מפגש פרטני- רק אני ובעלי.
2. מישהי בראש שלי- לידה קונבנציונאלית. בלי תנוחות טבעיות והרפיות וכאלה.
איך לא תכננתי לעשות משהו כזה.. אבל עכשיו כשאת אומרת את זה אולי זה יהיה נכון..
ממתי מתחילים לקחת כדורי מניעה אחרי לידה?
זה דחוף לי מאודדד!!
יש כאלו שמתחילות לפני..או ישר אחרי קיום יחסים בפעם הראשונה.
לא לפני קיום יחסים? מתי בדיוק?
כשמסיימים אם דימום אחרי לידה? לפני טבילה?
1) יש שממליצים לא לקיים יחסים לפני בדיקת רופא בכל מקרה, בלי קשר לשאלת המניעה.
2) אם את מיניקה, ולא נותנת שום תוספת, ואפילו לא חלב שאוב בבקבוק, ולא עוברות יותר משלוש שעות בין הנקה להנקה - בשלב הזה את עוד מוגנת ב98% אחוז (שזה כמו הגנה של התקן לא הורמונלי, אבל פחות מהגנה של גלולות).
3) אם את רוצה כן לחזור ליחסים לפני ביקור רופא, אבל להיות מוגנת ברמה גבוהה יותר ממה שההנקה נותנת, אפשר לצרף לזה גם נרות - בפני עצמם אחוזי ההגנה שלהם לא בשמיים, אבל בשילוב עם הנקה וזמן קצר אחרי הלידה זו מניעה די רצינית. וכשתהיי אצל רופא תבקשי מרשם לגלולות (אם זה האמצעי שבחרת), ותשאלי כמה זמן להישאר גם עם נרות במקביל עד שהגלולות עושות את העבודה.
אחרי לידה רביעית בטיפת חלב רצו לחסן אותי נגד אדמת...
כדאי? חשוב? אחר כך צאיך למנוע הריון?
אמא שלי אומרת שהיא כמעט בטוחה שהיה לי אדמת בילדותי,
ועפי פנקס החיסונים שלי, בכיתה ח חוסנתי נגד אדמת
עוזר? עדיין רלונטי?
הקופה לא רוצה לתת בדיקה לנוגדני האדמת
תודה לכן
מתוך גוגל -- (ד"ר שרון מסלוביץ')
1. המקרה האחרון של אדמת בהריון בארץ היה בשנת 2001 אצל הרה שעלתה מרוסיה...
2. מאד לא כדאי לחלות באדמת בהריון
3. אם חוסנת, הסיכוי לחלות הוא אפסי
4. אם בכל זאת את רוצה להיות בטוחה שאת מחוסנת - בקשי מהרופא שישלח אותך לבדיקת נוגדני אדמת מסוג iIgG.
אני לא הייתי מודאג דווקא מאדמת במהלך ההריון....
בבדיקת דם הראשונה בהיריון בודקים רמת נוגדני אדמת.
אני חושבת שהמינימום הוא 15 לפני שמציעים לך חיסון נוסף.
אני מקווה שלא. זו מחלה של העולם השלישי...
בכל מקרה אותי עכשיו לא רוצים לחסן כי הם ראו שקיבלתי כבר 2 מנות..למרות שאין לי נוגדנים.
אם את אחרי לידה תסתכלי בבדיקות דם במהלך ההיריון שמה צריך להיות כתוב אם יש נוגדנים או לא...
והיום אומרים שכבר לא צריך למנוע...
הרופאת משפחה אמרה שכן כי ככה זכור לה...
אבל בטיפת חלב אומרים שלא...
די סטנדרטית. כמו אבעבועות נגיד.
ובכל זאת רמת הנוגדנים שלי נמוכה מאוד. הרופא אמר שבמצב כזה אין מה לעשות, ועוד מנת חיסון לא תשנה כלום (אחרי מנת החיסון השנייה לא היה שום שינוי ברמת הנוגדנים שלי).
אני לא מחוסנת נגד אדמת, ממי לבקש לעשות את החיסון? מהרופאת משפחה? הם נותנים בחינם? עשיתי בכיתה ח' או משהו כזה והבדיקות דם בתחילת ההריון הראו שאני לא מחוסנת...
הגעתי חודש אחרי לידה לטיפת חלב, ושם עשיתי את החיסון. עד כמה שזכור לי בחינם. אל תשכחי להביא איתך פנקס חיסונים...
ב"ה
לפני חודש בערך היה לביתי פריחה בחזה-בטן שהרופא טען שזה אדמת (אבל סבתא שלי חלקה על זה)
אני הייתי כבר בסוף שליש שני תחילת שלישי. והוא אמר שבשלב כזה אין סיכון לעובר.
בפנקס לא מופיע שחוסנתי לאדמת.
ולא יודעת עם חליתי.. (לא זכור במשפחה)
האם אפשר לבדוק נוגדנים בהריון?
מה יעשו אם יראו שאני לא מחוסנת?
זה עניין של מדיניות של מעבדות האם הן בודקות נוגדנים לאדמת או לא
לפני החתונה גרתי במקום ששם לא בדקו, ואחרי החתונה באותה קופה אך בעיר אחרת בדקו נוגדנים. לצערי גיליתי שאין לי נוגדנים למרות שעברתי 2 חיסונים.
אבל-
משרד הבריאות מורה לא לחסם לאחר 2 חיסונים, גם אם אין נוגדנים
ובנוסף (ע"פ מכון פועה, וע"פ רופא נשים ששאלתי אישית), כיום יודעים שאין שום בעיה להיכנס להריון מיד לאחר חיסון אדמת, ואין צורך למנוע.
כל ההוראות למניעה הן ישנות וכבר לא רלוונטיות, ולצערנו לא כל הרופאים עדיין מודעים לכך.
בהצלחה!
לעשות בדיקה סרולוגית לאדמת.
אם יתגלה שאת עדיין לא חלית באדמת (והסבירות לכך נמוכה מאד, כי אדמת היא מחלה מדבקת ביותר) - כן. כדאי להתחסן. ולא חשוב, כמה הריונות עברו לך בשלום: אין לך שום סיבה להיות בטוחה שלעולם לא תחלי אדמת או שזה לעולם לא יקרה בזמן ההריון. וכל הסיכונים של החיסון - לא כלום לעומת הסיכונים שבאדמת בהריון.
אם יתגלה שחלית באדמת - אין שום צורך להתחסן. החיסון הטבעי נגד אדמת שמתפתח כתוצאה מהמחלה (גם אם היא עברה בצורה אסימפטומטית לחלוטין) הינו אחד החיסונים היציבים ביותר. לעומת זאת, חיסון הינו בעל תופעות לוואי וגם אין בו ולאיכולה להיות שום תועלת אם כבר חלית באדמת!
בס"ד
ב"ה אני לקראת סוף הריון ראשון...
ואנחנו מתחילים לחשוב על עגלה.
דרישות: בעיקר נוחות (אנחנו בלי רכב...)
רציתי לשאול לגבי אמבטיה- מה הנחיצות שלה? האם חייבים אמבטיה? מה ההבדל בין אמבטיה קשה לאמבטיה רכה?
ובנוסף- אשמח להמלצות על עגלות כאלה ואחרות (אם אפשר בצירוף סדר גודל של מחיר...) תודה רבה!!!
היא מאד קלה (היתרון העיקר), נסגרת ונפתחת בקלות ביד אחת (מאד חשוב שיש תינור קטן מאד), מתאימה לקיץ הישראלי (ראינו עגלות שבשביל להפוך אותן לאמטיה צריך לשים כיסוי ממש חם).
טובה מאד למשפחה בלי אוטו (יש לה גם סל גדול בשביל קניות).
אפשר להרכיב עליה סלקל- ממש חשוב לאנשים בלי אוטו שמריכים לסחוב סלקל בשביל לסוע אחר- כך באוטו.
חסרונות:
מזרון דק- אנחנו קנינו מזרון לעגלה ופתרנו את הבעיה.
יחסית גדולה שהיא מקופלת (לא קיפול מטריה)- פחות מפריע למשפחה בלי אוטו.
התינוק לא לכיוון שלך- מתרגלים, זה סתאם פסיכולוגי.
חברים שלנו ממש התעללו בה עם 2 ילדים והיא מחזיקה להם (גרו באזור של שיפוצים מלא חצץ ברחוב לא סלול במשך תקופה ארוכה).
יש אפשרות להוסיף אמבטיה אבל זה מאד מסרבל כשאין אותו ומזרון פותר את הבעיה.
קחו בחשבון שעדיף לקנות טיולון בשלב כל שהוא כך שממש חשוב הוא הגיל הקטן מאד....
עונה לדרישות של קלות,מהירות ,סגירה קלה,
אמנם התינוק לא עם פנים לאמא .
צריך שהגלגלים ייסעו חלק, ולפעמים גלגלים קטנים לא עושים את העבודה.
מה שכן, לא לקנות עגלה עם גלגלים מתנפחים כמו של אופניים, כי פנצ'ר זה באסה רצינית...
(וגם המחיר של עגלה כזאת נמוך בהרבה מאמבטיה...)
הבעיה היא שכמו שהבנתי לא בטוח שזה מספיק טוב ובטיחותי לתינוק בן 0...
לכן אשמח אם תענו לי-- מה החשיבות של האמבטיה? אפשר להסתפק בטיולון שכיבה מלאה + סלקל לתינוק שהרגע נולד?? תודה...
לתינוק נוח בד"כ בתוכו יותר. ואמהות שמשכיבות על הבטן (עגבניות 
) לא תסבולנה מתינוק שצורח ולא מצליח להרדם בעגלה.
לא ידוע לי על שיקולים נוספים מעבר לנוחות לאמבטיה ואני מכירה מלא שמשכיבות בעגלה עם שכיבה מלאה מהרגע שהתינוק נולד...
גלגלים גדולים הם דווקא נוחים מאד גם להליכה וגם מי שצריכה לעלות מדרגות עם העגלה הרבה יותר קל לטפס איתה מדרגות ...
אבטיה נחשבת נוחה יותר לתינוק, אבל מאוד מסורבלת, מייקרת את העגלה ומתאימה רק ל4-5 חודשים ראשונים מקסימום.
אני מקפידה לקנות רק עגלות שיורדות לשכיבה מלאה ממש- 180 מעלות ולא 170 וכו'...
ואז לא רואה שום עניין באמבטיה...
כשלא חוגרים בה את התינוק (וממה שאני רואה סביבי כמעט אף אחד לא חוגר תינוק באמבטיה).
כבר שמעתי על מקרה של עגלה שהידרדרה בירידה ברגע אחד ש לחוסר תשומת לב והתינוק עף מהאמבטיה.
לנו ולרב החברים שלנו היתה עגלה משולבת (ז"א שאין אמבטיה אלא שכיבה מלאה ומחסום לרגליים.
דר"א לצ'יקו קורטינה יש חלון הצצה מאד נח.
הכי חשוב זה לא לקנות עגלה עם 3 גלגלים, כבר שמעתי על לא מעט ניסים...
היא מאד לא יציבה.
אפשר בהחלט להשתמש בשכיבה מלאה של עגלה רגילה, ואם ממש מעוניינים להוסיף נוחות אפשר לקנות מזרון (30-80 ש"ח) לעגלה
הייתרון של אמבטיה שאפשר להניח שם ילד על הבטן, והוא יכול לישון בה בנוחות
אמבטיה רכה או קשה-
מתחושה אישית שלי קשה יותר נוחה, אבל אנחנו העדפנו רכה כי אפשר אח"כ לקפל אותה וכך היא לא תופסת הרבה מקום אחסון. בנוסף, בדגם שאנחנו קנינו העגלה מתקפלת יחד עם האמבטיה, וזה יתרון משמעותי לנסיעה באוטובוסים למשל..
ממליצה על הדגם שקנינו- אינגליזינה עם אמבטיה רכה, אומרים שזו חברה טובה. אמנם מעט יקר אבל שווה השקעה למי שיכול (במיוחד בלידה ראשונה). היא מתקפלת בקלות יחסית ונוחה לסחיבה
זה כל כך מבלבל לקנות עגלה, בדור השפע שלנו, עשינו דוקטורט על הנושא..
בהצלחה!
לקחת את החברות המוכרות, הישנות והטובות...
זה חברות שעברו שנים של בדיקות, תלונות ושיפרו המון..
אני קניתי פג פרגו ואני מרוצה ממש!!!
היא מאוד חזקה ומסיבית (המוכר בחנות בזמנו עלה עליה ואמר שזאת העגלה היחידה שהוא מסוגל לעשות את זה בידיעה שהיא לא תישבר מזה...)
נסעתי איתה כבר בחוף ים ואתמול בטיול הררי והיא ממש נוסעת חלק...
יש לה אמבטיה מאוד רחבה
סלקל מאוד נוח ומגן יש לו קשירה קצת מורכבת אבל בדיעבד היא מקיפה את כל כללי הבטיחות...(עברנו תאונה והילדה ב"ה עברה את זה בשלום לחלוטין)
והטיולון שלה יכול להפוך לממש כמו מיטה...שזה הכי נוח!! אני לוקחת אותה איתי ללימודים והיא ממש ישנה שמה בכיף...
והיא מתקפלת לקטן ונוח...שזה היה לי הכי חשוב כי אני באוטובוסים לפעמים..
המחיר שאנחנו שילמנו היה גבוה כי לקחנו את הדגם המעוצב בתכלס זה סתם שטויות
אפשר גם למצוא אותה ב2000-3000 שקל.
העגלה השניה שאני ממליצה זה אינגליזיניה- היא גם מאוד טובה ואיכותית ומוכרת בשוק.
באופן עקרוני ממש לא חובה אמבטיה כפי שכבר הבנת פהף ואגם אני קניתי עגלה בלי אמבטיה, אלא טיולון 180 מעלות עם מזרון עליו [שאפשר לחגור דרכו את התינוק אגב, למי שאמרה שלא חוגרים],
זה מוזיל את עלות העגלה ביותר מ1000!!!!
וגם העניין שהתינוק עם הפנים לאמא בכלל לא קריטי, זה המצאה של השנים האחרונות, כשתינוק קטן הוא גם ככה רוב הזמן ישן\לא ממקד מבט וכו', וכשהוא גדל אז לא רק אמא שלו מעניינת אותו, אלא גם הסביבה מגרה אותו להסתכל, צבעוני וכו'. ובד"כ עלות של עגלה עם 2 כיוונים גם מייקרת את העסק סתם..
אז כבר בשתיהם אפשר לחסוך המון, וגם לקנות בחנות של עודפים נגיד. אם אתם באזור רעננה יש בייבי אאוטלט בבצרה, ויש שם מציאות מדהימות חדשות מהאריזה. [גם פאג ובייביג'וגר וגם פחות מוכר] ומאוד זול.
קנינו שם עגלה+סלקל ב800 ש"ח של ד"ר בייבי, שאני אישית ממש ממליצה עליה כי כזאת היתה גם לאחיי הקטנים והיא שרדה מעולה את כל מה שעוללנו עליה, קופצת יפה במדרגות, ויש לה ידית אחת- שזה יתרון!! אפשר ביד אחת לדבר בטלפון\להכניס מוצרים בסופר, וביד אחת להחזיק את העגלה, מה שאי אפשר עם 2 ידיות נפרדות.
היא עגלה קלילה קלילה שזה גם יתרון עצום, ויש לה 4 גלגלים באותו גודל שלא מתפנצ'רים והופכים את העגלה ליציבה.. הנה קישור.. http://www.toyland.co.il/resaults-search.tmpl
חח.. זה ממש נשמע כמו פרסומת אבל לא. ממליצה על המקום.. יש שם הרבה מציאות.
התינוק שלי בן 5וחצי חודשים.
ילד מקסים ב"ה. יונק כל שעתיים-שלוש. וגם אם אני מנסה לתת לו באמצע הוא לא רוצה.
אתמול והיום הוא יונק בלי סוף..
חלב ב"ה יש לי בשפע, אבל מענייןאותי אם זה יכול להיות קפיצת גדילה או אולי מפריע לו משהו?
עשרה ימים, שלושה שבועות, חודש וחצי, שלושה חודשים, חצי שנה.
אבל לטעמי זה מדויק מדי בשביל שכל התינוקות יצייתו לזה D: (שמת לב שכל פעם זה מכפיל את עצמו?)
5 וחצי חודשים זו באמת יכולה להיות הקפיצה הקלאסית של חצי שנה, וכמו שכתבת - זה יכול להיות גם משהו אחר ואף פעם לא נדע... למשל אולי מערכת החיסון שלו מנסה להדוף איזה גורם לא רצוי, והוא צריך בשביל זה כרגע גיבוי רציף ממערכת החיסון שלך (זה קטע מדהים! חקרו וגילו שהרוק של התינוק משדר לגוף האם אילו נוגדנים הוא צריך בכל פעם). אולי משהו אחר. העיקר שהוא יונק ומרוצה, וטוב שאת נותנת לו
לי "הלוחשת לתינוקות" עזר להבין מה עובר עליו, ומה פחות או יותר הוא צריך.
צריך לזכור שזה לא תורה מסיני,
ויש הרבה שחולקים עליה בנושא של ההנקה.
בהצלחה!
קיבלתי המלצות נלהבות על מדריך להנקה של אלן שיין:
http://www.malhiv.co.il/Index.asp?CategoryID=56
אני לא חושבת שהוא מדבר גם על ההריון. אבל מידע שביקשת כמו קפיצות גדילה וכו' יש בו.
בהצלחה!
בגדול יש בגיל חצי שנה..
אם אינני טועה זה כדור שמגיע עד לגובה ברך בערך..
כך שאפשר לשבת עליה בפיסוק בקלות. ולא רק, בהרבה תנוחות..
אני הכרתי את הכדור בקורס הכנה ללידה. וגם בקורס התפתחות כשהייתי עם התינוקת היה כמה תרגילים שטוב לעשות לחזק את הקטנים..
הבנתי שאפשר למצוא אותו בחנויות ספורט.
אני גם מתכוונת לקנות אותו. (עוברים לבית גדול ויש מקום )
אז אם מישהי קנתה אותו ויודעת על שם של חנות ומכיר אשמח לדעת
מאוד נוח לשבת עליו בהריון,ולנענע את האגן במקביל,מבסס את העובר באגן,
בזמן צירים מקל על צירים בגב ובנרתיק,אפשר לעשות איתו כל מיני תנוחות,והוא עובד טוב עם כוח הכובד.
אחרי לידה אפשר לקפצץ עליו ולהרגיע את התינוק.
וכשהילדים גדולים הם נהנים לשחק איתו.
עולה סביב 100 ש"ח הסיני זול יותר,יש מס' גדלים את צריכה לשבת עליו ושהרגליים יהיו ב 90 מעלות.
יש בחנויות מגה,ספורט וכו'.
אני קנתי כדור ממש טוב יותר טוב משל החדר לידה לא גדול מידי ולא קטן מידי,בחנות צעצועים ועלה לי בסביבות ה70 ואני ממש מרוצה ממנו עזר לי בחודשים האחרונים עם הכאבי גב וגם עם הצירים שהיו לי בגב... יש לי רחם אחורית...
כאילו מה, עדיין לא נתקלתי בגבר שיש לו טראומה נפשית כלשהי מהברית מילה כשהיה תינוק....
ויותר מזה... אם אתן חושבות על לידה- זה הרבה הרבה יותר טראומתי ולא מוסרי. גם בלידה חותכים את הנרתיק..........
ופה זה כשאישה מודעת לכך ואחרי שעוברת ההרדמה\אפידורל וכו' -באמת- כואב לה (טוענים שלתינוק זה בכלל לא כואב ועוד הוא מטושטש קצת כמו אישה שנגיד מקבלת אפידורל וכו'......ולחשוב שיש נשים שבכלל לא בוחרות לקחת אפידורל ועדיין
חותכים להן את הנרתיק.
אז למרות שלידה היא תהליך "טבעי", וברית מילה זו החלטה של ההורים, אפשר להוציא חוק שאסור ללדת כי לא מוסרי מה שעושים ליולדת....
זה נשמע לי שטויות!
אז שירגעו מהר,
זו מצווה מאד חשובה שקיבלו מאת ה' וזאת הסיבה היחידה שצריך לקיים אותה
בלי כל מיני הגדרות של "נזק" לילוד, ו"אנטי מוסריות"
כי ילד בן שמונה ימים זה קצת לא דומה ליולדת שנכנסה להריון מתוך רצון ובמודע וחותכים לה את הנרתיק לפי הסכמתה--בכל מקרה יולדת היא אישה בוגרת ומחליטה על עצמה התינוק הוא קטין ומחליטים בשבילו.
ואני בעד ברית מילה. סתם ההשוואה לא מתאימה לי 
התינוק חסר אונים לגמרי, והאנשים היחידים שנמצאים להגן עליו, מוסרים אותו לניתוח ללא הרדמה, כאבי תופת. תועלת רפואית אין, ככל הנראה (תאמיני לי - בדקתי).
שלושת הבנים שלי נימולו, ובע"ה אמול גם את הבנים.
אין שום סיבה הגיונית שבעולם שאני עושה את זה. רק אמונה. אני יודעת שזה איום ונורא בשבילם, ולמרות זאת אני עושה את זה להם. רק בגלל האמונה.
עד כמה שאני רואה סביבי, לרוב התינוקות אלו לא כאבי תופת (היה לי תינוק אחד שכן סבל מזה, רואים בבירור את ההבדל מהתינוקות שלא נגרם להם סבל), ולמיטב ידיעתי כן יש תועלת רפואית מסוימת. אבל באמת שהיא לא מעניינת אותי (והאמת שב"ה גם לא הכי רלוונטית ממילא לשומרי תורה ומצוות). המניע שלי הוא רק צו ה' לאברהם...
וזה לא משהו שאני מצפה מגויים לראות כהגיוני.
מהרבזמיר כהן, שסיבה הרפוית היא שבעורלה מתנקזים הרבה חיידקים, ומביא יותר מחלות, ולכן מבחינה רפואית כל בית המלוכה הבריטי עובר ברית מילה. ודווקא ביום השמיני מבחינה רפואית אז לילד נוגדני הקרישה בשיאם, ליום אחד בלבד שאר הימים רגיל לחלוטין. הסברים והבנות,יש ספרים של הרב פנו אליו. אבל אני מקבלת את זה.
למה רוצים לבטל ברית מילה? לא בגלל ההגיון שבזה אלא רק בגלל שייצר הרע מרים ראשו לקראת סוף הימים (הוא יודע שימיו ספורים) ושימו לב שההחלטה החוקית מגיעה דווקא מגרמניה, שהסטפלר טען שהם זרע עמלק, והם הם אלו שהיו מזנבים בישראל וזוקים את העורלות של ישראל כנגד שמים והיו מתריסים בקב"ה. נקודה למחשבה.
כתוב ככה שחור על גבי לבן...
אני הייתי עורכת אותו...
מדובר במצוה שבזכותה שבנו אל הארץ!!
ובשל כך שהישמעלים גם מלים, הם החזיקו בארץ, ועכשיו הם נלחמים בנו עליה...(אנחנו ננצח אי"ה! אבל רק בזכות המילה!!)
איך אפשר לומר על מצוה יקרה וחשובה כ"כ, שמי שלא נימול מכנים אותו בכלליות 'ערל', 'דבר איום ונורא'??!!!
נכון זאת מצוה קשה להורים... אבל זאת גדולתה! מסירות נפש למצוה!
כדאי ללמוד על המצווה ומשמעותה כדי שנדע מה החשיבות שלה לילד ואיזו טובה גדולה אנו עושים לו, כשאנו מלים אותו!!!
והלואי שנזכה...
בת נוגהרק לשם שמים ורק כי אנו מצווים.
מסירות נפש! הקרבה של העצמיות, של האינסטינקט להגן מכל פגע, של החשש והכאב.
אכן חשוב לזכור שגם התינוק עצמו 'מצווה' להיות מהול
(מלבד החובה המקודשת של ההורים)
זאת אומרת שאם חלילה מישהו לא נימול כתינוק - חובה עליו לעשות זאת כמבוגר
אז אמנם אנו "מחליטים" בשבילו כביכול, בעניין הזה
אבל "חוסכים" לו הליך שעל פניו יותר מכאיב ומסובך נפשית ופיסית, בגיל מאוחר יותר.
לחוק החדש בגרמניה או בארה"ב?
בבדיקה גופנית כלשהי.
נראה לי שחשוב לשתות הרבה כשיש את זה.
ואת מקבלת אנטיביוטיקה.
אם יש לך חמוציות זה מעולה.
שיש עליו כל מיני ריבועים עם צבעים. את מרטיבה אותו בשתן בשירותים, והריבועים מקבלים צבעים חדשים. את מביאה את הסטיק לרופא, והוא יכול באופן ראשוני ע"פ צבע הריבועים לדעת אם יש בעיה כלשהיא ראשונית. אבל בד"כ מאבחנים דלקת בדרכי השתן בצורה מסודרת ע"י בדיקת מעבדה עם הפניה ונותנים אנטיביוטיקה.. לא מלחיץ יותר מידי ולא בדיקה פנימית או משו רפואה שלמה!
כשלי היתה דלקת בשתן בהריון האנטיביוטיקה לא הועילה כלל, איזה בזבוז. פניתי להומואופטית שהיא גם רופאה והיא אמרה לי לבלוע 1500 מ"ג חמוציות ביום שזה בערך 6 קפסולות, 2 בכל ארוחה ובנוסף לקחת טיפות הומואופטיות בשם contaris. בדיקת השתן אח"כ היתה תקינה! בגלל הצורך בכמות מרוכזת מאד של חמוציות חשוב קפסולות ולא מיץ שהוא גם מלא בסוכר.כשעובר אפשר להמשיך לקחת חמוציות בכמות לא גדולה עד הלידה, תשאלי אנשי מקצוע כמה. בהצלחה!
לרופא והפנה אותי לאחות ובאמת ראו דרך המקל הזה ואמנם יש לי דלקת וזה היה פשוט וקל סתם נלחצתי ....
לאוריה בשמחה אני לא בהריון ואולי לכן הבדיקה היתה יותר פשוטה ונתן לי אנטיביוטיקה (מי יודע אולי בגלל שזה לא היה דרך מעבדה זה יהיה סתם סחבת עד שיבררו איזה חיידק נמצא?או שזה חיידק אחד רגיל אצל כולן?)
ליודו לה' חסדו איפה משיגים זאת, בבית מרקחת ? וזה יקר? וזה משנה האם קיבלתי זאת בעת ההריון או אחרי ההריון ? (אני שלושה חודשים אחרי) !
יש בסופר פארם של חברת "SUPHERB", קוראים לזה "ביו קראן". אאל"ט זה עלה לי כ-120 ש"ח ל-60 קפסולות.
ולשתות המון!!!
איני זוכרת מחיר זה היה בהריון החמישי(בת שש וחצי) אך זה שווה את הכסף גם עם האנטיביוטיקה. אין קשר להריון נראה לי. חמוציות תמיד מומלץ במקרי דלקת בשתן. אך אם את רוצה תשובה מקצועית תשאלי את ד"ר יעל במייל. אני לא מתחום הרפואה המשלימה.
אצלי בבדיקת שתן ראו שיש דלקת, (בבדיקת שתן מעבדתית- לא במקלון שהוא עוד פחות מדויק)
ולקחו תרבית ואז גילו שאין לי כלום, ולקחתי אנטיביטיקה לחינם.
אז האחות אמרה לי שכנראה בגלל שיש לי פטריה באזור זה היה נראה כאילו יש לי דלקת אבל רק בתרבית יודעים באמת אם יש חיידק או לא.
אז לא לקחת אנטיביוטיקה על סמך בדיקת מקלון בלבד!!!!
הוא מושפע גם אם האזור עם פטריה או לא כל כך נקי.
חייבים תרבית שתן כדי לדעת אם זה דלקת או לא.
וזה חוסר אחריות שהרופא לא שלח אותך לבדיקות דם ותרבית.
ב"ה יש לי תינוק בן שבועיים שעד שילשום היה אוכל כל שלוש וחצי ארבע שעות, רבע שעה עשר דק' בכל צד. מאז שילשום בערב הוא אוכל בתיאבון רב כל שעה וחצי בממוצע, ארוחה ארוחה (אני יודעת שהוא אוכל כי במהלך האכילה אני מרגישה זרימה של חלב, שומעת את השלוקים שלו, ואח"כ מרגישה כמו שקית מפונצ'רת...). בין הארוחות הוא ב"ה רגוע ורוב הזמן ישן, ב"ה, אולי קצת גזים פה ושם. גם החיתולים מלאים ב"ה. והוא פולט מעט מאוד.
אני גם יודעת שהוא רעב אחרי שעה וחצי כי הוא לוקח וחוטף עוד לפני שאני מספיקה להציע ואוכל בתיאבון, כשהוא לא רוצה הוא לא לוקח בדר"כ, מפעמים שניסיתי... ואני גם מנסה להרגיע אותו בדרכים אחרות וכשהוא לא נרגע אני מבינה שזה רעב..
האם זה נורמלי? למה הוא השתנה ככה?
שאלה נוספת..
בחדר קטן, אפשר לשים אותו עם מזגן ושמיכה עבה (הוא לבוש שכבה אחת ארוכה והמזגן לא עליו)? מאוד חם, אבל שמעתי אותו מתעטש. בכל אופן המזגן לא יורד מתחת ל25-26 מעלות, והטמפרטורה של החדר היא 24...
תודה רבה ושבת שלום
וגם חם זה תקין.
נשמע לי בסדר הטמ' בחדר
מזל טוב רק נחת.
זה בא לידי ביטוי חוץ מבהנקה?
איך מתפקדים כשהתינוק כל כך תובעני? (שבת בפתח...)
הקיבה של התינוק גדלה, והוא מסוגל לקבל כמויות יותר גדולות בכל הנקה, אבל הגוף שלך עדיין מותאם לרמת הביקוש הקודמת שלו. כדי שהגוף שלך יבין שצריך לייצר כמויות יותר גדולות, התינוק מגביר את הביקוש. כשיש ביקוש תדיר במשך יומיים-שלושה, הגוף מבין את הרמז ומתחיל לייצר יותר, ואז לרוב חוזרים למרווחים הקודמים. אם זה משלשום אז בטח תכף תחזרו למסלול
וכשתגלי איך מסתדרים עםתינוק תובעני והכנות לשבת תגלי גם לי
(מה זה קפיצת גדילה, לא איך מסתדרים עם השבת..)
וזה הגיוני קפיצת גדילה בגיל שבועיים?
תודה
פצקרשת"לפי הספר" הגילאים הקלאסיים לקפיצת גדילה הם עשרה ימים, שלושה שבועות, חודש וחצי, שלושה חודשים, חצי שנה.
אבל ברור שלא כל תינוק קרא את הספר
ומה שלומכם בינתיים?
הוא ממשיך לינוק המון, הלילה היה קצת קשה כי הוא ינק כל חצי שעה... אבל מהצד שיותר קשה לו לינוק. עכשיו הוא אכל מהצד היותר נוח ונרגע.
אם אני אראה שזה ממשיך אתייעץ עם היועצת הנקה של הקופ"ח
תודה
הולך, אוכל, מדבר... התינוק שלך אמור להיות במצב הזה בעוד שנה בלבד! לכן הם כל הזמן משתנים
את תראי כל כך הרבה פעמם שינויים ב"הרגלים" שלכאורה היו לו. ב"ה - זה סימן שהם גדלים ומתפתחים!
נניח אני עכשיו בשבוע 37+ זה נקרא שבוע 37 או 38??
אם הם היו מדייקים יותר הם היו אומרים "הריון בן 37 +" (כמו שילד בן שנה פלוס הוא בשנה השנייה ולא בשנה הראשונה), אבל מילא, נסלח להם, יש להם סוגיות יותר כבדות משקל לעסוק בהן.
אם את רוצה להיות בטוחה שמבינים אותך ואין אי-הבנות, תגידי: גיל ההריון 37+5 (נניח).
ב"ה
כל ההריון הוא תהליך מתקדם...
עד שהעובר לא יוצא החוצה יש שם גדילה,התפתחות, שינוי, הכנה...
גם אם היית אומרת שאת שבוע 41+ אז את בין 41 ל42.
למרות שאחרי ההריון הראשון שלי אני כבר לא כ"כ תופסת מגיל ההריון (לרוב רק לשם בדיקות שלהן תוקף מסויים)
ו+- לדעת מתי להכין תיק לידה )
הייתי היום אצל האחות, והיא אמרה לי שנורא שמנתי 
שאלה אם אני אוכלת הרבה ואם בדקתי סוכר ואם יש לי בצקות.....
(הבצקות מעלות הרבה? כי יש לי..)
לפני ההיריון שקלתי 45, ועליתי ועליתי, ואז בשבוע 27 כשנשקלתי אצלה הייתי 55 ומשו..
והיום, שבוע 33 שקלתי 61, והיא אמרה לי "וואו! עלית תוך חודש וחצי המווווווון!"
את ההיריון הקודם גם התחלתי במשקל 45, אבל אז כללל ההיריון עליתי 15 (כלומר, הגעתי ל-60 לקראת הלידה).
בקיצור, היא עשתה לי את הבדיקת שתן, עם הסטיק - ויצא שיש לי קצת סוכר (האמת שלפני שבאתי אליה אכלתי נקטרינה.. אולי זה קשור? =/)
בדיקת סוכר עשיתי בשבוע 23 או 24, ויצא תקין...
אוףף.. להילחץ?
נראה לי אני מפסיקה מיד לאכול שטויות...
אני אוכלת בזמן האחרון יותר סוכר (ממתקים וכאלה) כי אני מרגישה שאין לי מספיק מרץ (אני לוקחת ברזל, עוד לא בדקתי המוגלובין לאחרונה), וזה קצת עוזר...
איזו שטות
זה בטח בגלל זה, נכון?
נכון, השמנה מוגזמת יכולה לנבוע מבעיות, ויכולה להיות סתם כי את אוכלת שטויות
אז לבדוק, בלי לחץ אם יש בעיה או לא. ואם יש בעיה לתת לה את הטיפול הנכון.
והסוכר בשתן לא קשור לנקטרינה. ובגלל זה הייתי עושה שוב בדיקת סוכר.
נראה לי שעכשיו זה רק העמסה של 100. אבל שווה בשביל להיות שקטה שאת לא מפתחת סכרת הריונית כי עשית את הבדיקה הראשונה מוקדם מידי בשלב שעוד לא כ"כ מגלים אלא מקרים קיצוניים.
הנורמה היום להעמסה הרגילה היא בין 26-28 שבועות. (בגלל שפספסו הרבה מקרים)
תעשי שוב העמסת סוכר.
נכנסתי עכשיו לבדיקות המעבדה שלי לבדוק בדיוק מתי עשיתי ואני רואה שטעיתי...
עשיתי את הבדיקה של הסוכר בשבוע 27 (ערכתי עכשיו - כי קודם כתבתי 28).
מחר יש לי תור לרופא ואני אשאל אותו אם אני צריכה לעשות שוב.
מה שכן, לא נוגעת עוד בממתקים בלי נדר!!! 
וואו, זה יהיה לי קשה.. אני ממש אחת שמנשנשת שטויות..
אם תהייה לי סוכרת - זה מגדיל את הסיכוי ללידה בניתוח..? =/
ואגב, אני בחיי היום יום הרבהיותר שמנה ממך, בהריונות העליתי בכייף 15 ק"ג כשתמיד העליה הגדולה היתה בסיבסות התאריך שתיארת. סבלתי מאוד מבצקות ברגליים, אבל לא מסוכר, ותמיד היתה סביבי היסטריה שאולי יש לי רעלת הריון.
חברה שלי סובלת מסוכרת, אבל ברגע שמקפידים על תזונה נכונה (מופחתת סוכרים ומסודרת,, ז"א חמש ארוחות ביום) אז זה מתאזן. היא דוקרת את עצמה שעתיים אחרי כל ארוחה והסוכר שלה שהיה ממש בשמים, ירק עכשיו פלאים. בהעמסת סוכר של חמישים יצא לה יותר ממאתיים, הרופאה לא ראתה צורך אפילו לעשות לה בדיקה של מאה.
בכל אופן, חדל קשקשת. לכי תעשי לך עוד בדיקה רק כדי להיות שקטה, ואם חלילה יש סוכרת, תדעי שגם בזה אפשר לטפל וגם ללדת תינוק בריא בלידה טבעית, וגם אם זה קיסרי, זה לא סוף העולם. מה שהכי חשוב זה שתצאי בידיים מלאות עם תינוק בריא.
הראשון שלי ככה וגם עליתי המון.... בדרך כלל נשים רזות מעלות יותר בהריון. תקנו אותי אם אני טועה
פתאום נזכרתי שכששמתי את המקל, הוצאתי אותו והחזרתי שוב, כי חשבתי שאולי לא שמתי את זה מספיק זמן או משהו... לא יודעת... אתן חושבות שזה השפיע? =/
|מוטרדת|
היום הייתי אצל הרופא, הוא לא התרגש, אבל כן אמר לי להיזהר ולא לאכול שטויות... ולא הרבה פירות
הוא נתן לי הפנייה לבדיקת שתן, אבל לא שוב העמסת סוכר...
הוא אמר שלא נראה לו שיש לי בעיה, אבל שאני אזהר כי אנחנו לא רוצים להגיע לזה.......
בכל אופן - תודה לכולכן..
חח.. את לא מבינה.. אני כולי באמצע אכילת מיני מתיקה, קוראת ואומרת לעצמי.. ואיי, זה בדיוק אני..!
אז שתדעי שאת לא לבד..
אני בשבוע 39 (מתחילה עכשיו..=])
וגם אני התחלתי ב44 ועכשיו אני איזה 62..
וכולי הייתי בלחץ וזה..
לאחיות בטיפת חלב יש קטע כזה להלחיץ.. 
אז אל תילחצי, בעז"ה מורידים הכל אח"כ.. (אני בונה על זה- אני גם הריון ראשון)
רק לוודא שבאמת אין לך סכרת הריונית..
שיעהיה לנו בהצלחה ובמזל טוב!
לפעמים הקב"ה רק רוצה שנהייה בראים אז יש בעיות כאלה כדי לעורר אותנו
בתור שמנדובה אמיתית, קחי את זה בשתי ידיים ואל תאכלי שטיות, שאר הדברים יסתדרו יקירתי.
מאמי, אני לא מאמינה שעבר כבר כ"כ הרבה זמן, בקרוב כבר תהיי אחרי בע"ה בידיים מלאות.
אני עוד זוכרת את ההודעה הראשונה שלך מההריון הניסי הזה. מתרגשת....
יש שמועה שאישה שילדה עובר גדול, תלד את כל העוברים שלה גדולים
ויותר מזה, זה רק יילך ויעלה מלידה ללידה..........
האם יש אישוש לשמועה הזו או שזה יכול להיות אחרת?
איך היה אצלכן?
נגיד עובר אחד היה מאד גדול לאישה מסויימת
יש סיכוי שהעובר הבא יהיה (הרבה) פחות מזה?
ואני לא מדברת על מצב של פג\ לידה מוקדמת וכו'....
בס"ד
שהתיאוריה הזו לא מתאימה להן
ילדו 4 +
והלידות הבאות היו פחות
תתעודדי ותתפללי
אבל היה לי 3600 (שבוע 41)
ואחריו 2700 ( שבוע 41+5)
הרופא אמר לא כל אישה מתפקדת לפי מה שכתוב בספר--
היה 3700, ואח"כ 3300, אבל אח"כ 4100
נראה לי שאי אפשר לדעת למקרה פרטי מהסטטיסטיקה הכללית
נראה מה יהיה עכשיו אצלי?
הראשון - 2.600
השני - 3.200
השלישי - 3.800
אי"ה שנזכה, מקווים שהסדרה תיהפך מקסימום לקבועה
אחרת 
הראשון 3.780
השני 3.855
השלישית 3.922
1 -3.515
2 - 3.525
3 - 3.870
4 - 4.280
5 - 4.00
6 - 3.770
7 - 3.500
כולם אחרי הזמן חוץ מהרביעי בדיוק בתאריך והשביעי שבוע לפני.
והרופאה אמרה שאין דרך למנוע עוברים גדולים ע"י דיאטות וכו'.
רק בריאות!
למרות שאצלי לא.
בת -3150
בן- 3750
בן3950
בן 3750
ובת 3800 [זאת שהעריכו כ4200 כמה רופאים ופקעו לי כדי לגרום ללידה]
האמת, את הראשונה היה הכי קשה. דווקא הגדולים יצאו מהר.
לידה 1 - 3.400.
לידה 2 - 3.200.
לא אומר כלום על כלום...
בס"ד
תלוי בשיליה- קדמית, אחורית וכו'
תלוי במבנה גוף
בעיקרון מעקב תנועות מתחיל משבוע 25 כמדומני
אם חס ושלום משהו לא בסדר.
ככה הסביר לי פעם רופא נשים. אין טעם להמליץ לאישה לעקוב תנועות בשבוע 24 ו-25 כשלא ניתן ליילד אם יש מצוקה.
מרגע שיש סיכוי טוב לעובר לשרוד מחוץ לרחם (בערך שבוע 27) יש טעם לעקוב אחר התנועות.
בכל מקרה במרפאות של הריון בסיכון מתחילים לעקוב אחר תנועות (מוניטור) משבוע 34...
ארוך מאוד
ארוך מאוד...
יום רביעי, שבוע 39 מתחיל, אנחנו מחליטים להישאר שבת בבית. שבת הבאה גם ככה נצטרך לנסוע, יש בר מצוה לגיס. אני מכינה לחמניות לשבת, ועוגה. מקפיאה הכל. יום חמישי, בעלי מכין את העוף עם הוראות שלי.
יום שישי בבוקר, אני בעבודה מעשית. יש התקשויות של הבטן מידי פעם, מלוות בכאבים קלים.
אני מגיעה הביתה ב12, אוכלת קצת, מבקשת מבעלי רשות לנוח. בעלי הולך להביא את הקטן מהמעון, ואני ישנה עמוק וחזק שעה. קמתי רעננה וחזקה יותר, ללא צירים.
נותנים לקטן ארוחת צהריים ומשכיבים אותו לישון. למזלנו- הוא נרדם!!
התחלתי להכין עוד עוגה, וב15:00 התחילו להופיע התקשויות בבטן. ההתקשויות היו רגילות לי, לא זרות, ולא ייחסתי חשיבות לכך.
גמרתי להכין את העוגה, והתחלתי להכין קציצות עוף, לכבוד הקטנצ'יק.
כניסת שבת, הכל מוכן, הקטן אחרי מקלחת, אנחנו מאורגנים לפני הזמן ומצליחים לעשות קבלת שבת עם שירים לפני הדלקת נרות.
אני מדליקה נרות, ובעלי הולך לבית הכנסת. אני מתיישבת לנוח, וכמה דקות לאחר מכן הקטן מבקש לצאת לטיול. עוברת התקשות ועוד התקשות, ואני מחליטה לצאת לדרך. אורזת פק"ל עגלה- מים, משהו לאכול וטישו, וקדימה, אתה יכול ללכת. אני דוחפת לידו את העגלה, והוא הולך והולך והולך, מטייל לו בכל היישוב. בשלב מסוים, הרגשתי שאני חייבת להיעצר על-מנת להתרכז בכאב, לא יכולתי גם ללכת וגם להתמודד עם הכאב. כאלה צירים עוד לא היו לי, מתחילת ההריון הזה, אבל אני עדיין מרגיעה את עצמי שזו לא לידה.
בדרך פגשתי את השכנה ואמרתי לה על ההתכווצויות שיש לי, ושאלתי אותה- אם נצטרך לנסוע בלילה זה יהיה בסדר להביא אליכם את הקטן? היא עונה לי בטח, בשמחה!
החלטתי שכדי להנחות את הקטנצ'יק לאן ללכת, ולא לתת לו להריץ אותי עליות וירידות, אני אומרת לו שהולכים לאבא, לבית הכנסת. הוא מתרגש כולו, מתחיל ללכת. פתאום בדרך הוא נעמד ומתחיל לבכות בכי היסטרי. הבנתי שהוא עבר את השעה מזמן, וחזרנו הביתה. הוא הלך לשון, ובעלי מגיע מהתפילה. תוך כדי הקידוש והסעודה, כל 10 דקות- רבע שעה יש ציר, ואני משתתקת ומשותקת ל 2 דקות תמימות, או משהו כזה, לא ספרתי זמן (לפחות לי זה היה נראה נצח!). הסעודה נגמרה די מהר, אני הייתי מותשת, אבל הצלחתי לאכול בין לבין הצירים. הלכתי לישון, והייתה לי את המחשבה בראש של- הינה, את הולכת לישון, תקומי בבוקר הכל יעבור, ותלדי אחרי התאריך כמו שאת רוצה.
בלילה התעוררתי כל שעה-שעתיים מציר כואב. התיישבתי במיטה, הזזתי את הגוף, וחזרתי לישון. את שאר הצירים העברתי בשינה, ותוך כדי שינה זכור לי את עצמי נושמת מהר עם כל ציר, מחכה ששיא עוצמתו תחלוף, שאוכל לחזור לזרועות השינה. זה היה התמודדות מתוך שינה.
בשעה 4 בבוקר התעוררתי מציר, ולא יכולתי לחזור לישון יותר. כל ציר קמתי מהמיטה או שנשכבתי עליה. אם נשכבתי, פשוט לא זזתי, רק חיכיתי שיעבור, ואם קמתי, נשענתי על השידה והתנשפתי במהירות. לא הצלחתי ללמוד לשלוט על הנשימות.
אני מרגישה צורך ללכת לשירותים כל 5 דקות... הולכת, לוחצת ולא יוצא כלום...
ב5 בעלי החליט שהוא קם לותיקין (עדיין לא ידעתי להגיד לו אם אני בלידה או שה צירים מדומים). מאוחר יותר הוא סיפר לי שכשהוא ראה את מצבי, הוא פחד שאלד בבית.. אז הוא החליט להתפלל בבית. תוך כדי שהוא מתפלל, אני מתלבשת (שעות התלבטתי מה ללבוש. לא רציתי שיהיה בגד שאולי יהרס, אבל רציתי להיות לבושה בגדי שבת...)
כל הזמן הזה, אני חושבת שבראש ידעתי שאני בלידה, אבל בלב לא האמנתי.
6 בבוקר, בעלי גומר להתפלל ואני אומרת לו שצריך לצאת לבית חולים.
בעלי מעביר לשכנים את הקטן (שישן, והתעורר מהמעבר), ומתקשר לאמבולס. אומר להם כל 3 דקות ציר. לוקח להם 5 דקות להגיע. אני לא קולטת שאני הולכת ללדת, ועוד בשבת.
כשדופקים לנו בדלת ב 6:45, אני מתיישבת על הספה לעוד ציר, לא מסוגלת לזוז. נושמת נשימות מהירות מהירות, ומצליחה בסוף לקום.
עולים לאמבולנס. יש שם רופאת נשים. בודקת פתיחה. הצואר אחורי מאוד, היא לא ממש מצליחה להגיד משו מדויק. משו כמו 3. הראש מאוד נמוך. מתחילים לנסוע. הצוות שואל אותי אם אני רוצה ערוי. אמרתי שכן. עוצרים, מכניסים לי ערוי, וממשיכים לנסוע. במשך הנסיעה רופאת הנשים מציעה לי עסוי בגב בכל ציר. זה עוזר, קצת.
בשעה 7:20 אני מגיעה לחדר קבלת יולדות. המיילדת מתחילה לבדוק אותי. פתיחה 4, ראש מאוד נמוך, וכן, אני מרגישה לחץ, לא גדול, אבל בהחלט לוחץ.
7:35 מעבירים אותי לחדר לידה, שהתפנה. ממשיכים לעשות שם מוניטור. האחות לא מסכימה לרדת מהמיטה, וכואבבבב לי לשכב!!! אוי כמה כואב! אז ניסיתי להסתובב ולזוז במיטה. זה פשוט בלתי אפשרי לשכב 30 דקות למוניטור בלי לזוז בצירים. פשוט תפסתי חזק את הצד של המיטה, וכמו בלילה, העבתי את רוב הצירים בלי להזיז את הגוף.
המיילדת מכניסה לי ערוי חדש, כי הערוי ששמו באמבולנס הוא ערוי של תינוק. היא מכניסה לאותו וריד, אז המים פשוט יוצאים מהחור השני. רופאה באה ועושה לי ערוי ביד השניה וזהו.
המיילדת שואלת אם אני רוצה אפידורל. אני מתלבטת בקול. אפידורל טוב מפתיחה 5, אבל הוא תקע לי את הלידה פעם קודמת. היא אומרת לי- הכל שטויות. אני מיילדת 30 שנה, ולידה שניה לא דומה ללידה ראשונה. את תראי, זה יהיה לך הרבה יותר מהר! (והיא צדקה!)
אני שוכבת על הצד השמאלי, מחזיקה במיטה בכל ציר.
אני מתלבטת בין אפידורל לפקיעת מים מלאכותית, ופתאום המיילדת רואה ושומעת שיש האטות בדופק. היא אומרת לי- מותק, גם אם את רוצה אפידורל, אני קודם חייבת לפקוע את המים. אמרתי לה- חכי! עוד קצת! (פחדתי נורא מהצירים שיתחזקו בבת אחת..), ואז עוד האטה, ועוד האטה. היא קוראת לרופאה- שפוקעת את המים, בפתיחה 6. תוך רגע נהיה פתיחה 7. המים- מים מקוניאליים, ומעט מאוד. בשעה 8:15 בערך היה פתיחה 9, והמיילדת אומרת לי- את עדיין מרגישה צורך ללחוץ? אני עונה לה, כן. אז תלחצי! אמרתי לה שאני מפחדת ללחוץ כי זה כואב, וזה יכול לעשות קרעים לפני פתיחה מלאה. אז חיכינו עוד.
הסתובבתי לצד הימני, כי הרגשתי שאני חייבת לשנות תנוחה.
כל ציר אני תופסת חזק את המיטה, מתנוענעת תנועות אינסטקטיביות, ונושמת במהירות.
בשלב כלשהוא המרדים מגיע- והוא שואל- מי פה לאפידורל? המיילדת אומרת לו- היא, אבל היא לא תספיק.
מגיעה לפתיחה כמעט מלאה. הצוות אומר לי ללחוץ. אני משותקת בידיים וברגליים. הן נעשות ספסטיות לחלוטין, כמו ילד עם שיתוק מוחין. כפות הרגליים עקומות, הידיים קפוצות, בלי יכולת להניע אותם. אני מבוהלת, אומרת, אני לא מצליחה להזיז את הידיים!! המיילדת אומרת לי זה כי את לא נושמת! תנשמי. אז בין ציר לציר נשמתי עמוק, והצלחתי לחזור לתיפקוד רגיל, הרגשתי שאני אוגרת כוחות לשלב שמבחינתי הכי קשה ומפחיד- הלחיצות. אני מפחדת מהלחיצות, מרגישה לחץ וצורך ללחוץ, אבל פשוט לא מעיזה. שתישאר בפנים וזהו, לא רוצה ללדת, מפחדת מאוד!
8:35 אני מרגישה צורך ללחוץ. אני בחצי ישיבה במטת לידה, אומרת את זה למיילדת. היא אומרת לי- תסתובבי ותחלצי. לחצתי ולחצתי. באותו רגע, האינסטינקט שלי היה לצרוח, פשוט לצרוח אההההההה אחד ארוך. אז זה מה שעשיתי. לא היה אכפת לי מבעלי, שידעתי שהוא נבהל מאוד, ולא מהצות שהיה שם. התרכזתי רק בעצמי. אחרי 3 צירים כאלו, המיילדת(? או משהו אחר מהצות) אומרת לי- אולי תלחצי במקום לצעוק? אז הרגשתי שאני מכוונת את הלחץ טוב יותר ללמטה, אבל עדיין המשכתי לצעוק. חלש יותר, כי כבר נגמר לי הכוח. תוך כדי כל לחיצה, אני מחזיקה הראש המיטה בכוח רב. הרגשתי שאני חייבת למשוך משהו ולהחזיק בו חזק, אבל לא היה שם שום דבר יציב, חוץ מהלמעלה של המיטה.
בשלב כלשהו, צעקתי לעובר- צאי כבררררררררר!! והרגשתי שזה כ"כ עוזר לי!
אני לוחצת, אחרי כמה לחיצות המיילדת אומרת לי, אל תלחצי. שאלתי- הראש בחוץ? היא ענתה לי- כן. אח"כ היא שוב נותנת הוראה ללחוץ, וזו הייתה הלחיצה הכי כואבת!! הכתפיים וכל הגוף יוצא. מניחים אותה עלי. אני שואלת אם חבל הטבור עדיין מחובר, עונה לי שכן. אני מנסה להניק, ורק אז חותכים את החבל.
בלידה הקודמת, השלייה לא השתחררה לבד, היה צורך להוציא אותה ידנית. עכשיו השלייה השתחררה תוך 2 דקות, אבל היה צוות גדול בחדר כי נחשבתי PPH, עם דימום רב מהלידה הקודמת. אין, הייתה חווית לידה מדהימה!!! היה לי כוח אחרי הלידה לתינוקת, לבעלי, לדבר, לשים לב לנוף, לדאוג לבעלי שישמע את קריאת התורה בבית כנסת. ההתשה הגיעה מאוחר יותר.
אחרי הלידה, נשארנו שעתיים בחד לידה, רק בעלי ואני. הרגשתי כ"כ ערנית, שיש לי כוח ללדת שוב, למה לא? והיה לי כיף. הרגשתי שאני מתחברת לתינוקת שלי מהר מאוד.
אחרי שעתיים העבירו אותי למחלקה, ואז נהיה משעמם, כי שבת ואף אחד לא יודע שילדתי... J
תודה על השיתוף,כל הכבוד לך על האסרטיביות והידע..שעדיף אפידורל מפתיחה 5,ולא ללחוץ לפני פתיחה מלאה ושהיית קשובה לגופך וביטאת את הלידה גם בצליל וקול,ואמרת לה לצאת אליך.
מקסים!
שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..
איזה תיאור חי ואותנטי!
הרבה כח הלאה ו..חלב.
תשמחי איתם!
אמאלה גאהממש מרגש..
כל הכבוד לך!
אז צריך אנטיביוטיקה, תרגישו טוב ומזל טוב
בסוף ההריון גילו אצלי את החיידק.. ולקחתי אנטיביוטיקה לפני הלידה וגם במהלך הלידה...
בעיקרון הוא יכול להזיק רק לעובר בשעת הלידה עד כמה שידוע לי...
חוץ מזה הוא לא כ"כ מסוכן...
מומלץ בהריון הבא לבדוק שוב אם הוא עדין נמצא... ולטפל בו..
כמובן- לא להסתמך רק על דברי ולשאול רופא!
בהצלחה רבה!!
הרבה בריאות!!
ותבדקי גם ברזל.
תהיי קשובה לגופך ותנוחי כל עוד את יכולה.
תהני..המשך הריון בריא,קל ארוך ומשעמם.
ואחרי כל הבדיקות דם שהרופאה שלחה אותצי לעשות, הבנתי שזה היה התופעות של cmv.
שווה לך לבדוק את זה, כי אם זה אכן cmv, אז חשוב לעקוב אחרי התינוק כשהוא יוולד.
אחרי שמיום שישי הייתי מאושפזת בגלל בעיה רפואית (לא קשור להריון) היום חזרתי הביתה!
לצערי עכשיו יש את תקופת ההתאוששות כי האישפוז כלל ניתוח והבאסה היא שאסור לי להרים את המתוק (וגם ככה אין לי תמיכה...)
אבל הבשורה היא שאני כבר בשביעי ומתפללת לא ללדת תוך כחודש (כמו שהיה לי עם הראשון)
בהצלחה לכל ההריוניות ומזל טוב לכל אלו שאחרי.
ב"ה חודש שביעי..מתפללת יחד איתך שתסחבי עוד קצת.
בהצלחה יקרתי.
