פורום הריון ולידה (עמוד 5214)

אחותי השתמשה, וזה לא הועיל. היא בדקה גם שזה לא קרוב לביוץ בעזרת מקלונים,

אבל שוב.. האחין שלי בן שנתיים...

מה שכן, נראה לי קצת הזוי שיהיה ביוץ חודש מהלידה.

אולי תעשי אולטרסאונד תבדקי שאת לא מבייצת?

דבר ראשון עם כל אמצעי יש סיכוי להיכנס להיריון. אין שום אמצעי ששולל היריון במאה אחוז.

נרות נחשבים הרבה פחות יעילים מגלולות / התקן.

אבל זה נכון שהם חוסכים לך את החשש מדימומים.

אני אישית, אם הייתי במצבך, הייתי לוקחת את הסיכון - רק לבינתיים. לא לאורך זמן.

כי גם ככה הסיכוי להיריון כרגע נמוך.

ואת יכולה להנמיך את הסיכוי עוד יותר עם הנקה, הנקה והנקה. אבל להקפיד שלא יעברו כמה שעות בלי הנקה, ושגם בלילה תהיה הנקה (כלומר שאפילו אם הוא מהמלאכים הבודדים האלה שישנים לילה שלם - תדאגי להעיר אותו).

הצירוף של נרות + רק חודש מהלידה + הנקה מלאה מפחית מאוד מאוד את הסיכוי להריון - ובכל זאת עם גלולות הסיכוי נמוך עוד יותר.

לשיקולך.

שזב מעט קוראים להם גם נרות נשמה..כי הם הורידו הרבה נשמות לעולם 

אבל-יחד עם הנקה מלאה חודש וחצי אחרי לידה ולהכניס 2 נרות בדר"כ זה מניעה טובה..אבל לא באופן קבוע ולטוח רחוק.

בהצלחה!

אחוזי מניעה כמו גלולות רק שהם יותר יקרים..

הם קצת יותר יעילים מגלוון, אבל גם לא כמו גלולות.

הם פחות נפוצים, ולכן יש פחות דיווחים על "פאשלות" איתם.

שהם יעילים רק בתוספת לעוד שיטת מניעה (אנילא זוכרת איזה שיטות הם בדיוק מפרטים שם). כששאלתי את הרופאה על זה, היא אמרה שההנקה היא החלופה לשיטות הללו.

כלומר- אם את לא מניקה, אז באמת היעילות שלהם לא הכי טובה. אבל נרות+הנקה נותנים הגנה די טובה.

בעיקרון - כמו שאמרו לך פה - לכל אמצעי מניעה יש יוצאים מן הכלל. אני מכירה מישהי שנכנסה להריון עם האמצעי הכי אמין שידוע ב99.9% הצלחה, ואחרי זה היא קשרה חצוצרות, וגם זה לא עזר לה - היא שוב נכנסה להריון.

אז כמובן, שצריך גם תפילות (מושכלות)...

לא להתקרב לגלולות וכל מה שמביא הורמונים...מנסיון מר...מהסיבות שזה גם ממש לא, אבל ממש לא ואפילו להיפך..תורם לשלום בית ולמצבי הרוח שלך...וגם הרבה פעמים זה מסבך אחרי זה להיכנס להריון...

ניראה לי שהכי מומלץ התקן שמתקינים אותו אצל מומחה ולא סתם אצל כל רופא נשים...

בהצלחה!!

נ.ב.

תרגישי טוב נשמה..אחרי ניתוח צריך הרבה כוחות...

איפה קונים את זה?

רק עם אחוזי מניעה כמו גלולות אני לא יודעת איפה אפשר בכל מקום אצלינו מוכרים את זה בישוב.

יש בירושלים ברמו אני יודעת וגם בביתר עילית ואלעד

לגבי מה שדר' קטן כתבה לגבי התקן והחסרונות שלו..

(לא זוכרת בדיוק אבל כבר נאמר כאן בעבר, אולי מישהי תוכל למצוא)

מקסימה ומהממת, ממש נרות נשמה.

בפוע"ה אמרו לי שאין ביוץ 8 שבועות אחרי הלידה, אז גלוואן יהיה בסדר.

מקסימום, השתמשי ב2 נרות.

בסוף אשתמש בגלוואן מקסימום אני גם יוריד עוד נשמה...

כזה נורא 2 רצופים?

סתם פשוט אני אחרי ניתוח אחרת באמת לא היה כ"כ איכפת לי.. 

מקוווה שהכל יעבור בשלום... 

אלא אם כן את רוצה עוד ניתוח אח"כ ורק 4 ילדים

תחשבי על מניעה שהיא וודאית כמה שיותר..

לכי לרופאת נשים שתייעץ לך...

ניתוח אחרי ניתוח זה מסוכן ממש.

ניתוח קיסרי נוסף, זה רק הנזק הקטן של הריון צפוף אחרי ניתוח קיסרי

הריון צפוף אחרי ניתוח קיסרי מגדיל את הסיכוי לקרע ברחם, שעלול להוביל חו"ח לכריתה של הרחם, מוות לתינוק (ויכול להיות מוות אחרי תקופה ארוכה של ייסורים קשים) ומוות אימהי,

לא, אני לא מנסה סתם להפחיד, אבל כפי שעמית טליה אמרה, לא כדאי לזלזל בענין הזה, משום שאם לא מחכים מספיק זמן זה יכול להוביל לשלל סיבוכים לא נעימים ואפילו מסוכנים.

עם נרות אלא עם משהו הרבה יותר בטוח, חבל לך ללדת את כל הילדים בניתוח, אני מנעתי עם גלולות שנה ושלושה חודשים וב"ה ילדתי בלידה רגילה וזה פשוט הבדל עצוווום!!!! אין כמו לידה רגילה(אפילו עם תפרים...) פשוט אין מה להשוות התאושדשות אחרת לגמרי! חבל לך!

אל תזלזלי יקירתי, צפופים זה לא קל כלל,

זה לא מתאים לכל אחת.

חוץ מזה שילד זו מתנה, משהו שצריך לחכות לבואו.

ואני לגמרי מדברת מניסיון כאמא לשלוש בובות מדהימות צפופות צפופות

אז איך חודשיים וחצי אחרי לידה קיבלתי מחזור???

מזל, לא מנעתי הריון אבל גם לא ממש רציתי מיד עוד הריון.

בסוף השתמשתי ב2 נרות.. 

שאלתי פעמיים במכון פועה ואמרו שאין מה לדאוג כי אני רק 4 שבועות וחצי אחרי לידה וגם הנקה מלאה..

אז מקווה שיהיה בסדר..  

\לוקחים כדורים צריך לחכות למחזור? או שפשוט  מתחילים  לקחת?

ואחרי כמה ימים זה שומר? מהיום שהתחלתי לקחת?

כי כמו שאמרת, את רק 4.5 שבועות אחרי לידה.

לא צריך לחכות לווסת בשביל להתחיל לקחת כדורים של הנקה.

לוקח כמדומני שבוע עד שהמניעה שלהם נכנסת לתוקף.

תרופה צמחית בדוקה מנוסה ובטוחה מאוד, נקרא "מסטיק תימני" זהו שרף המופק מעץ אלת המסטיק.

לקחת כפית ולבלוע עם יוגורט (כדי להקל על הבליעה)

אחרי כשבוע הדימום מפסיק ובד"כ לא חוזר.

ציפי - אקופנקטורה לנשים וילדים zipzip76@gmail.com

אני אישית מאמינה שכל ההורמונים האלה שנותנים לנו - הם בעצמם עושים את רוב הסיבוכים.

באמת כדאי לנסות את השיטות הטבעיות במצבים כאלה.

זאת תרופה להקרשת דם...

אני רואה כבר תקופה ארוכה שאת כותבת על הדימומים האלה...

בטח שתהיי מתוסכלת, זה נשמע נורא!!!

אבל איך נהייתה לך "פתאום" רירית דקה? עד היום זה היה קורה לך, הדימומים הבלתי מוסברים האלה?

אולי כדאי לך ללכת לאיזה רופא מקצועי כדי לברר את העניין לעומק?

נשמע שאת ממש סולבת כבר, זאת תקופה נורא ארוכה....!

ואז הרירית נהיית דקה מאוד

אולי רופא אחר ימצא את הפתרון שמתאים לך?

tsh ?

המנעות ממאמץ ומנוחה עוזרים מאוד!!! 

לא להרים כבד, לא לשטוף את הבית, לא לרוץ...

לעבוד באיזי...

בהצלחה!

את מה שהוא מסוגל לשאת ומה שלא-אני בעד לסמוך עליה.

וגם אם ברור לגמרי שהיא טועה (שאני לא בטוחה שזה המצב...)- גם לאמא מותר לטעות...

ויש דברים שאסור לטעות פשוט אסור-אולי בגלל זה היא תמיד פוקחת עלי זוג עיני עגל כשהיא רואה את הילדה שלי מצוידת בכובע ומישקפי שמש

אצל השני.. ככה מרגישים יותר טובים

אני בעד שכל אחד יסתכל בבית שלו..

לפני שיתערבו לו ויכנסו לו לחיים.. ואז הוא יתחיל להסמיק ולכסוס ציפרניים

אוף למה תמיד אנחנו מתעצבנים על למה השני עושה משהו, אנחנו כ"כ מושלמים?

תשתדלי לא לקחת ככ קשה

היא לא היתה בבית שלה אלא במרחב ציבורי

אחרת פשוט לא הייתי עומדת בזה מזל שאני יושבת

לא אמרתי להן כלום כי הייתי עסוקה בדברים קצת יותר חשובים כמו לטפל בבת שלי ולהאכיל אותה אבל אם החברה שלה לא היתה קמה ניראה לי שהייתי קמה בעצמי ולוקחת את הילד כי פשוט ריחמתי עליו מוטל ככה בשמש הלוהטת בזמן ששתי הגברות עסוקות בהלעביר הערות על הילדה שלי שמצוידת בכובע ומישקפי שמש ולא לא ממש טרחתי להקשיב להן,פשוט לא יכולתי שלא לשמוע.

נא לכבד..ולהתנהג בהתאם 

 כמו שכתבתי אותן.

תפס אותי מצב רוח קרב לפני כן.

תודה יפעת על הניעור

אכן פורום הורמונלי

בכלל אני נמנעת מללכת לשם כדי שלא אתקל בשתי אלה אלא משתדלת ללכת בבוקר לגן שני שהוא ריק אבל לפעמים כן יוצא לי ללכת לשם כי אני לא רוצה למנוע את זה מהילדה אבל שתי אלה פשוט מבריחות אותי משם.

שימי פס וגדול

מצידי שתלביש לילדים שלה חצאיות ורודות ואפים אדומים אבל יש דברים שפשוט מדליקים לי פיוז כשאני רואה אותם.

לפחד ממה שיהיה אחרי הלידה

כשאני הייתי בקורס הכנה ללידה לפני הלידה של הילד הראשון, באחד המפגשים דיברנו על מה כל אחת חוששת לקראת הלידה.

וכמעט כולן חששו מאחרי הלידה, ולא מהלידה עצמה

את יודעת שלבעלך מגיע יומיים חופש על חשבון הימי מחלה שלו ללידה שלך, נכון (נראה לי שרק יומיים, יכול להיות שיותר) וברוב המקומות יאפשרו לקחת יותר מזה למי שאשתו זה עתה ילדה

ובאשר לילד, מה אם סבא-סבתא? אולי הם יכולים לשמור עליו כך שבעלך יוכל להיות איתך הרבה?

אם זה כ"כ מרתיע אותך, כדאי לנסות לחשוב מה אפשר לעשות כדי שתהי כמה שפחות לבד אחרי הלידה.

תארגני כבר עכשיו תמיכה..אמא/חמות/אחות/חברה..

שעות שבעלך כן לצידך וכו'..

אחרי הלידה השלישית שלי היה לקטנה צהבת ונשארתי 5 ימים כבר הייתי ממש בדאון.. אז אמא שלי שמרה על הילדים ובעלי היה איתי רוב היום!

זה בדיוק הזמן עכשיו לתיאום ציפיות.

אבל לא בטוחה שזה מאותו המקום.

כשאני קוראת את מה שכתבת עוד לא ברור לי מהו בדיוק הצורך שלך.

אז אני שואלת, כי אני רוצה לעזור, וסליחה אם זה נראה שאני , זה שאלות אימון (קאוצ'ינג) שיכולות לעזור לך:

1. תוכלי לספר איך זה בא לידי ביטוי הקושי שלך בלהיות לבד לאחר לידה?*

2. לא לבד = שבעלך איתך? או שיכול להיות גם מישהו אחר? 

3. אילו הכל היה אפשרי (נגיד אפילו שהיה אפשרי שבעלך יתחלק לשניים ויהיה גם עם בנך וגם איתך בו זמנית), מה את הכי היית רוצה?

* כי ברור שלבד את לא, יש יולדות נוספות, ומיילדות, וההגדרה התפיסתית של "לבד" במקרה כזה היא שונה אצל כל אחת, ואני רוצה להבין מה זה אומר מבחינתך ולא איפה זה נפגש בי

לבד מבחינתי זה בעיקר בלי בעלי........ זה שהיו שם יולדות נוספות לא עזר לי... הווילונות היו תמיד סגורים, וזאת שהייתה לידי ילדה כבר 10 פעמים בערך (בלי עין הרע) ורק רצתה שלא יהיו מבקרים (גם אצל אחרות). בעלי היה נכנס בשקט כדי שלא ישימו לב כי הייתי ממש בוכה לו, ואז היא הייתה אומרת לי שזה נורא מפריע לה ושנפסיק עם זה..
אני לא מאשימה אותה.. אבל הסברתי לה שזו לידה ראשונה שלי ואני משתגעת מהלבד הזה, אני ממש צריכה מישהו לידי... אחרי יומיים בערך הצעתי לה שתעבור במקומי למחלקה החדשה ואני אשאר בישנה, וככה היא הלכה ובעלי יכל יותר להיכנס... אבל "יותר" זה יחסי. כי כל פעם השומר היה בא וצועק על בעלים כאלה שניסו להסתתר... "אתה שם מאחורי הווילון!! צא החוצה!" ממש הזוי....

אם אימא שלי יכולה להיות במקום, זה גם יכול לעזור לי.. זה יהיה מצוין אפילו. אבל בלידה הקודמת היא ממש לא יכלה (וכשכן אז גירשו אותה...). והפעם אני לא בדיוק יודעת... אנחנו גרים רחוק מהם מאוד, וכולם עובדים...

(עניתי על 1 ואז ראיתי שהבנתי את זה כמו 2... אז בעצם עניתי על 2... )

לא בטוחה שהבנתי למה את מתכוונת ב-1. אז מנסה בכל זאת...

הרגשתי לבד מהבחינה שלפני שנייה ילדתי, ואין לי מושג איך מטפלים בתינוק.. ואני לא אוהבת את זה שהוא צריך להיות בתינוקייה, אבל אין לי אומץ לבקש ביות כי אין לי מושג איך מטפלים בו... ואני רוצה שמישהו ( = בעלי/אימא) יהיו לידי, ואני ארגיש שדואגים לי.. ואם אני רעבה/עייפה/סתם רוצה מישהו לידי אז הם ישנם... וכשהנקתי את התינוק היה נפלא, אבל ברגע שהחזרתי אותו לעריסה הוא בכה, ולא הבנתי למה.. ולא ידעתי מה קרה, ומה עשיתי לא טוב... וכשהגעתי איתו לתינוקייה על הידיים כי לא רציתי שהוא יבכה בעריסה, ורציתי לשאול אותן למה הוא בוכה, הן צעקו עלי שאני מסתובבת עם התינוק על הידיים ואמרו "קחו אותו ממנה!!!!" ו"כאן התינוק שייך לנו, לא לך..." וכאלה דברים (אגב, לא התרגשתי מזה, הייתי רגועה, וביקשתי שיעזרו לי, ובאמת אחת מהן קצת ניסתה לעזור..). אבל ההרגשה הכללית הייתה שאף אחת שם לא מבינה את הקושי שלי, ואני לבד, ואף אחד לא עוזר לי באמת... ואני לא יודעת כלום... ממש יש לי עכשיו דמעות בעיניים
רציתי שאימא שלי תהייה, שתסביר לי דברים, שתלמד אותי... וכשרציתי להתקלח פחדתי מאוד להסתכל על עצמי ואיך אני נראית אחרי הלידה, ולא העזתי להיכנס לבד להתקלח... ואז בכיתי לאימא שלי בטלפון שאני ממש רוצה שהיא תבוא לעזור לי... והיא התעקשה נורא על יום חופש ונסעה אלי באוטובוסים, בשביל להיות שם אולי שעתיים (כי אח"כ לא מרשים... וגם כי יש לה עוד דרך ארוכה לחזור....). והשעתיים האלו עשו לי ממש טוב... אבל מיד אחרי שהיא הלכה, חזרה התחושה הזאת של הלבד....

ובאחת הפעמים שכן לקחתי אלי את התינוק, וניסיתי להרגיע אותו בעצמי כשהוא בכה, אז זאת שהייתה לידי מאחורי הוילון (עם ה-10 ילדים בלע"ה) שאלה "יש שם מישהי עם התינוק???" ואז בכלל הרגשתי שאני אימא גרועה, ואיך אני לא יודעת להרגיע את הילד שלי... 

חיכיתי כבר ללכת משם, רציתי לחתום ולצאת... ועוד יש שם לילה שלישי מתנה, וזה בכלל היה עונש בשבילי... לא יצאתי כי העדפתי שהתינוק ואני נהייה במעקב.. אבל נפשית זה היה נוראי בשבילי... ממש חיכיתי לעוף משם..

וגם כל הזמן פחדתי שכשהתינוק שם בתינוקייה - מי דואג לו? ואולי הוא בוכה? הרי יש מליון תינוקות, ולא יכולים באמת להתייחס לכל מי שבוכה... ולא היה לי את מי לשלוח להעיף עליו מבט... רק רציתי לדעת שהוא רגוע וישן וכשהייתי באה, לפעמים הייתי מוצאת אותו בוכה ואף אחת לא שמה לב... והלב שלי היה נקרעעע.........

אם הכול היה אפשרי, הייתי רוצה שבעלי ואימא שלי יהיו איתי לסירוגין.... וכמובן שיביאו לי גם את הפשוש בן השנה וחצי לביה"ח שאני אנשום אותו קצת =) ובע"ה אני יודעת שבלידה הקרובה זה יהיה ביות מלא, וזה מרגיע אותי מאוד...... גם יש לי יותר ביטחון ב"ה.. אבל כל התחושה הזאת, של להיות במחלקה בין מליון יולדות - אבל לבד... משגעת אותי. אני פשוט רוצה לברוח משם עוד לפני שאני שם... אני רק מדמיינת את זה - וכבר רוצה לברוח....... =/ אני פשוט רוצה לדלג על החלק של אחרי הלידה... להיות ישר אצל ההורים בבית... אבל אני חושבת על המעקב הרפואי שצריך..........

אוי. עכשיו אני עוד יותר לחוצה מזה 

טוב בבית - אני ממש מודה לך, מה שבטוח זה שעכשיו אני יותר מבינה את עצמי ואת מה שבדיוק מציק לי..

ואם עכשו תלדי במקום אחר יותר טוב,גם אם אמא שלך לא יכולה להיות לידך זכותך לנוח אחרי הלידה באוירה סבירה ואחכ אצל ההורים שזה מצוין,תשתדלי אולי למקסם את המנוחה אצל ההורים לפני שאת חוזרת הביתה.

מזדהה כל-כך. זה גם החשש שלי כבר כמה זמן (וברוך ה', התחלתי תשיעי השבוע אז אני די מתקרבת ללידה).

החשש מאיך יהיה לי האשפוז במחלקה. ברוך ה', הלידה (הראשונה) הייתה חוויה טובה, אבל האשפוז... ממש לא. לשמחתי ומזלי, ילדתי בערב שבת, והאחות הנחמדה במחלקה הסכימה שהוא יישן לידי על הכורסא (הגענו למחלקה ממש באמצע הלילה, ואין לי מושג איפה הוא היה ישן אם לא שם), וכך יצא שהוא היה איתי כל היום למחרת, ונסע במוצ"ש עם ההורים שלי.

והלילות באמת היו קשים מאוד, מהשלב הזה שכולם הולכים, ורק אני שם. במבט לאחור, הרגשתי כאילו מכריחים אותי להיות לבד במקום שבו אני לא רוצה להיות (תאורטית, יכולתי אולי להשתחרר על דעת עצמי ולקחת אחריות על זה, אבל העדפתי להישאר בהשגחה וגם קיבלתי שם קצת הדרכה בטיפול בתינוקות ובהנקה, שהועילה לי).

וגם אני לא יודעת מה יהיה הפעם- שוב הבדידות הזו? שוב ללכת לישון לבד- בלי מכר בחדר- במשך שני לילות? שוב להיות בלי בעלי כשאני כל-כך צריכה אותו? והפעם יש גם את הקטנה שלנו, שתהיה כנראה אצל הוריי- איך זה יהיה לה? היא תסתדר בלעדיי? (טוב לה עם אמא שלי מאוד, ובכל זאת, היא די קשורה אליי).

ובפעם הקודמת לפחות הייתה הקלה בנוגע לטיפול בקטנה, שבאמת הייתה די נוחה ורגועה, ובכתה מעט מאוד (מקווה שיהיה כך גם הפעם, בעזרת ה' ). אמנם התקשיתי בהנקה, אבל סך הכל היה בסדר. ובניגוד אלייך, אני בכלל לא הבנתי למה מצפים ממני לטפל בקטנה- ילדתי, סיימתי את תפקידי, טפלו בה אתם (בהתחלה הייתי המומה כשקראו לי לבוא להניק אותה, רק כמה שעות אחרי הלידה. אח, משעשע להיזכר...).

טוב, עד כאן השתפכות. מה שאני חושבת לעשות הפעם כדי שיהיה לי יותר טוב מהפעם הקודמת זה-

א. להיות עם התינוק החדש כמה שיותר (לא ביות מלא, אבל כן לשבת לידו בתינוקיה או בחדר סמוך), בשעות שהן לא שעות ביקור. אני חושבת שזה יהיה לי טוב יותר.

ב. ללכת לישון מוקדם ומהר, בלי להתעכב (כנראה לדבר עם בעלי בפלאפון בזמן ההתארגנות ).

ג. לבקש מבעלי מתנות/הפתעות קטנות כל פעם שהוא בא לבקר, שיהיה לי משהו כייפי ונחמד אחרי שהוא יילך.

ד. לקחת מראש MP3 עם שירים נחמדים (שנים שלא השתמשתי בשלי, אני מקווה שהוא עוד עובד), וספר קליל ונחמד.

ה. לקחת מראש גם דפים ועטים ולכתוב כשיתחשק לי. נראה לי שגם זה יעזור.

שיהיה בהצלחה

אני לא יודעת המון איך לעזור, חוץ מהזדהות.

איפה את הולכת ללדת הפעם? מניסיוני כשיש מחלקה נפרדת לביות דברים נראים אחרת (גם מבחינת הסובלנות של השותפות לחדר).

אבל הדבר הרע העיקרי זה הערות מחלישות שעלולות להגיע ממי שמסביב, כמו כל המשפטים המצזעזעים שציטטת, וכשלא נופלים טוב מהבחינה הזאת, מה כבר אפשר לעשות?

אולי כן לשקול בכל זאת את האפשרות של להשתחרר מוקדם (לא מלכתחילה, רק אם תגלי חלילה ששוב מצאת את עצמך בסביבה שעושה לך רע ופוגמת באמון שלך בעצמך ובטיפול שאת נותנת לתינוק) - לבדוק אילו טיפולים ומעקבים בדיוק הוא מפסיד אם את משתחררת נגיד יום לפני הזמן, ואם יש לך דרך להשלים אותם בלי אשפוז, במרפאה או בבי"ח או בבית עם ביקור רופא פרטי וכו' (מן הסתם יוקטנה תדע לייעץ).

בכל מקרה טוב מאוד מאוד שלפני הלידה את עוברת על מה שהיה לך קשה בלידה הקודמת ונערכת לקשיים. וואללה, גם אני צריכה לעשות את זה.

אני ילדתי לפני שנה וחצי בהדסה עין כרם לידה ראשונה, והזכרונות שלי מהמחלקה שונים משלך באופן קיצוני.

אז תתעודדי, יש אופציה אחרת !

דבר ראשון, בביות התינוק אצלך, וכקשה לך, האחיות עוזרות בכיף, כאלה מקסימות!

מותר שיהיה מישהו אחד לידך כל הזמן, בלילה עקרונית אסור, אבל לא תמיד אוכפים את זה.

סיפור חמוד מהאשפוז שלי:

בוקר אחרי הלידה, הבייבי שלי איתי, ולא מפסיק לצרוח, אני מעבירה אותו מיד ליד, מחליפה תנוחות,

כל כך רוצה להרגיש אמא שלו, שמבינה מה הוא רוצה ולא מצליחה. ניגשת אלי אחות, פחדתי שהיא רוצה לקחת ממני את התינוק. אבל היא אומרת לי: "אמא שלו, הוא פשוט רוצה להרגיש אותך!" 

היא הגביהה את המיטה, פתחה את הכתונת קצת, וגם את הבגד שלהתינוק, והניחה אותו על גוף לגוף.

הבייבי השתתק מייד, ונשאר עליי כך.

עד היום כשאני נזכרת בזה, עולים לי רגשות כל כך חזקים של כיף של אמהות. שפשוט קשה להעביר במילים.

יש לי עוד סיפור חמוד, פעם אחרת...

אולי את זוכרת מה שם האחות? (גם אני הייתי מאושפזת שם)

את מוכנה בבקשה לשלוח לי מסר? אני רוצה לשאול אותך משהו.

אבל היתה שם עוד אחת מקסימה, חנה קוראים לה.

ליל שבת, רצינו ללכת לאכול יחד באולם (אני ובעלי) להרגיש קצת שבת.

הנקתי אותו היטב ובקשתי מהאחיות בחדר תינוקות לשמור עליו, הוא היה נראה לי לא מספיק רגוע, למרות ההנקה.

פחדתי שיתנו לו מטרנה, וציינתי שהרגע הנקתי אותו, ואני מבקשת לא לתת לו מטרנה בשום פנים ואופן.

הם הסכימו, ועזבתי בלב שקט.

חזרנו אחרי הסעודה, אנחנו הולכים לחדר תינוקות לחפש אותה, החדר די ריק והבן שלי לא שם!

חטפתי כזה לחץ! אני רצה לאחות ושואלת אותנ איפה הבן שלי??

אז היא אומרת לי: "הוא היה לא רגועה אז חנה לקחה אותו".

המחלקה ריקה ,חנה יושבת בעמדת האחיות, מתעסקת עם ניירת או לא יודעת מה, מנדנדת קלות את הבן שלי.

לא מחמם ת'לב?!

ומנסה להמשיך, כדי שגם הכל יהיה מסודר לך, ותוכלי אי"ה בשלווה ובנחת להחליט מה לעשות עם הנתונים שיש לך...

 ענית ש: אם הכל היה אפשרי - היית רוצה שבעלך ואמא שלך יהיו איתך לסירוגין.

מעניין אותי לשאול אותך פה (זה מעניין אותי כי פתחת במשפט: לבד מבחינתי זה בעיקר בלי בעלי) - למה חשוב לך השילוב שלהם? וביתר פירוט - מה זה בשבילך שבעלך איתך לאחר לידה? מה זה בשבילך שאימך איתך לאחר לידה?

 אנסה לשקף לך את מה שכתבת על הלבד, תוך כדי תמצות וסידור, פחות או יותר לפי סדר הדברים שכתבת:

בשבילך, לא להיות לבד בבי"ח לאחר הלידה זה:

שיש מישהו לידי

שיש מישהו צמוד אלי שעוזר לי למלא את הצרכים שלי - אוכל, שינה, שיחה, מקלחת

שיש מישהו שמבין אותי (בלהיות אמא לאחר לידה עם תינוק קטנטן) ומדריך אותי בטיפול בתינוק, בכך גם יקל עלי להיות בביטחון ביכולות האמהיות שלי לאחר לידה.

שיש מישהו לידי שממלא את מכלול הדברים הנ"ל - יאפשר לי להסתדר ברוגע בביות מלא, וכך להיות שלימה עם עצמי (מבלי לשלם מחיר גבוה מידי מבחינתי, על כך שאני מעוניינת במעקב הרפואי בביה"ח מס' ימים לאחר הלידה).

האם שיקפתי לך נכון? אם לא - את מוזמנת לתקן. כל דיוק יעזור לך להבין את עצמך, ומתוך כך אי"ה להגיע לפיתרון.

 ועוד משהו מאוד מעניין שעלה מדברייך - הניגוד שבין הרצון שלך ללכת הביתה, לבין הבחירה שלך להישאר כדי להיות במעקב. זה מעניין כי תיארת את זה גם לגבי הלילה מתנה, כשאת יודעת שזה כבר לא חובה (האמת שגם יומיים זה לא חובה, אבל זה כן מקובל בכל בתי החולים).

על זה אשאל אותך: למה היה לך חשוב להישאר בבית החולים למעקב? - תעני בבקשה לפחות 3 סיבות, עדיף 5. 

 ובנימה אישית - את רוב המכתב יכולתי אני לכתוב לאחר הלידה הראשונה שלי... שהיתה ד"א בלניאדו שבאתי אליו בגלל הגישה הטבעית, אך גיליתי לאחר הלידה שהגישה הטבעית היא בהקשר ללידה ולא לאשפוז (מאז זה השתנה, במיוחד במחלקה ב'). וזה היה ממש מאכזב... וקשה, במיוחד נפשית. בקיצור מזדהה מאוד... 

האמת? קצת הופתעתי שכל כך הזדהיתן איתי, ושהדברים נראו גם בעיניכן מזעזעים...

הייתי בטוחה שזה נורמלי, ושככה זה... ושרק לי זה היה קשה מדי...

הבירור הזה היה מעולה בשבילי, תודה רבה טוב בבית!!!

לא ייאמן כמה סדר זה עושה בראש, וגם טיפים שבנות נתנו כאן - אני לוקחת אותם איתי בע"ה...

לגבי השאלה שלך (טוב בבית) על זה שאמרתי שהייתי רוצה את אימא שלי ואת בעלי לסירוגין...

בעלי זה בעלי. הוא הכי קרוב אלי, ובסופו של דבר, למרות שהוא לא אישה - הוא הכי מבין אותי יותר מכל אחד אחר... אני אוהבת לפתוח איתו את הדברים שטובים/מציקים לי.. ב"ה. אז ברור לי שאותו אני רוצה איתי, לספר לו מליון פעם שוב ושוב איך הייתה לי הלידה ומה חשבתי ומה הרגשתי וכו'...

ואימא שלי היקרה, היא אימא שלי נראה לי שכשאני חושבת על לידה, אז אוטומטית אני רוצה להיות קרובה אליה... כי היא חוותה את אותו הדבר איתי.. והייתי בידיים שלה תינוקת קטנה שרק נולדה... ואולי עצם זה שאני אימא (וגם אימא ב"פעם השנייה") - יוצרת בי תחושה שבא לי להיות גם בת של אימא.... ומעבר לזה - בעלי לא יכול לתת לי חיבוק, ולעטוף אותי כמו שאימא יכולה אחרי לידה... פיזית, היא יכולה לעזור לי, אם קשה לי לקום וכו'.. גם זה נותן תחושה של חמימות, ובעלי לא יכול לתת לי את זה אחרי הלידה..
בלידה הראשונה הייתי עוד יותר צריכה את אימא שלי, כי גם בעלי לא היה אבא מעולם, ואין לו מושג איך מטפלים בתינוק, בדיוק כמו שלי לא היה... ורציתי ללמוד מאימא שלי... (הלכתי אז לתינוקייה וביקשתי מהאחיות שיראו לי איך לטפל, אבל חוץ ממתנדבת אחת מקסימה שנתקלתי בה רק בסוף - האחיות האחרות לא הבינו מה אני רוצה מהן.......). בקטע הזה יש לי היום הרבה יותר ביטחון. ומה שעדיין הייתי רוצה לברר - כמו איך לקלח תינוק בן יומו כך שיהיה הכי נעים לתינוק, או איך להחליף טיטול בלי שהוא יבהל וכו' - אני מתכוונת בע"ה לבדוק ולברר לפני. מה שלא עשיתי אז - כי אז לא ידעתי אפילו מה צריך לברר.... אז בקטע הזה אני פחות צריכה את אימא שלי הפעם..

ב"ה אני מודה לה' כל פעם כשאני נזכרת בדבר הכי נפלא שהיה שם במחלקה, ואולי אחרי הכול זה היה שווה את זה... מי יודע מה היה אחרת - היו שם צוות של יועצות הנקה נפלאות!!!! היה כיף ללכת להדרכות שלהן, אפילו שזה היה מוקדם בבוקר... וכיף לפנות אליהן, להתייעץ, לשאול.... זה משהו שבאמת לא הייתי יכולה לקבל מאימא שלי כי היא לא מבינה בהנקה... והן נתנו לי ביטחון, וההנקה הלכה טוב, וזה היה בסיס נפלא לשנינו, כי בהמשך היו הרבה בעיות איתו (אלרגיה לחלב) - ועצם זה שההנקה הייתה מבוססת טוב עזרה לי להאמין שלא זו הבעיה, ובאמת הנקתי אותו עד ההריון הזה... וזו מתנה גדולה בשבילי!!! מי יודע אם הייתי מקבלת את זה במקום אחר?! ואם לא - הייתי יכולה להתייאש בקלות מכל ההערות שהיו סביבי בהמשך... (רופאה שאמרה שהילד סובל כי הוא לא מקבל חלב, הורים שאמרו שהילד בוכה כל הזמן כי הוא רעב וכו' - כשבסוף התברר שהוא אלרגי לחלב שהייתי אוכלת...)

תודה לכולכן... אני מרגישה הרבה יותר טוב!!! 

מגיל 4 יש תוכנית טיפול באסף הרופא (בתשלום), אצל פרופ' יצחק כץ, את יכולה לשאול אותי, או לחפש בגוגל-

ריפוי אלרגיה אסף הרופא. הבת שלי בתוכנית, ושותה עכשיו 150 מ"ל חלב כל יום.

נשמע מחלקה מזעזעת! אני לא הייתי חוזרת לשם...

בכל בי"ח נורמלי מותר לבעל להישאר גם שלא בשעות ביקור, חוץ מבלילה.

המלצה חמה - תשבי עם בעלך ותכתבי דברים שעקרוניים לך לאחרי הלידה, ואם לך לא יהיה כוח לדרוש אותם אז שבעלך יעשה את זה בשבילך (ביות, שמישהו יישאר איתך וכו').

ותתכונני שהגדול יהיה בשוק מכל הסיפור שיש פתאום עוד אחד... אצלי הוא נפתח רק כשניסינו לתת לקטנה מוצץ (בבי"ח, כשהוא בא לבקר אותי...), ואז גם ניסה לתת לה את שלו...

גם בבי"ח שילדתי בו יש שעות ביקור לבעלים והם לא יכולים להסתובב שם כל היום.

הלידה מדהימה- ואח"כ האשפוז היה זוועה. כל פעם שהייתי לבד בכיתי ובכיתי. בלידה שניה ב"ה היה הרבה יותר טוב.

אני רוצה לנחם אותך בכך ש:

1. תבחרי בית חולים אחר, ואז יהיו איתך אנשים, חלק מהזמן בעלך וחלק מהזמן משהו אחר שעושה לך טוב (כדי שלא תדאגי יותר מדי לילד שבבית).

2. יש לך כבר יותר ניסיון עם  התינוק אז כל החששות יהיו בעז"ה פחותים.

3. את יכולה לבחור ביות

4. אם הכל בסדר אז את יכולה לחתום שאת משחררת את עצמך ולברוח. (אני מכירה נשים שעושות את זה)

דולה לאחרי הלידה.

אבל אני לא מכירב אף אחת כזו

בטח יש רשימות באינטרנט!

הלידה היתה בסדר גמור- האחרי פשוט נורא!

גם לי הייתה בחדר מישהי שכבר ילדה 7 ילדים ולא הפסיקה לתת לי צות/הערות שרק הלחיצו אותי יותר,

והאחיות מקסימות (באמת!) שניסו לייעץ לי על ההנקה אבל כל אחת אמרה משהו אחר וזה פשוט בילבל אותי בטירוף,

וההרגשת נטישה הזאת בלילה כשאני לבד מתהפכת במיטה ותוהה למה בעלי לא איתי אחרי החוויה הכי משמעותית בחיים שלי ודואגת לקטן מי נמצא איתו ואם גם הוא מרגיש נטוש כמוני...

אחיות בתינוקיה שנותנות לי הרגשה שאני מטומטמת ובכלל לא אמא,

ובנוסף לזה אנטיביוטיקה בוריד במהלך כל השהות בבית חולים (שהיה יותר ארוך מהרגיל בגלל האנטיביוטיקה שהיייתי צריכה לקחת מחשש לזיהום..) בקיצור, פיקניק!!

אבל-

יש לי מן תחושה מאוד ברורה שבלידה הבאה בע"ה זה יהיה כל כך שונה! גם לך!

שתינו נבוא עם ידע כזה ע-נ-ק שצברנו, עם תחושה אימהית שלמדנו להכיר ולהבין ולסמוך עליה, נשים פס על כל ה"עצות הבונות" מסביבנו, ופשוט נהנה מרגעי השקט שלנו עם האוצר החדש שיגיע בע"ה!

חיבוק

ילדתי בבילנסון, בעלי היה איתי מ6 בבוקר עד 10 בלילה בלי "חסדים".. וזה יכול להקל עלייך את הלבד הזה שככ מובן ושאני מזדהה שאת מדברת עליו..

אם את רוצה עוד על האשפוז שם (הייתי שבוע כי היה לי המוגלובין ) אז בשמחה בפרטי!!

וטיפה של שמן לימון על המצעים. לשים אותה כמובן בצד של הרגליים לתינוקת קטנה כ"כ.

וגם לשים לה פ'יגמה ארוכה (אפילו שחם) ומאוורר בחדר.

אז קודם כל, את יכולה להשתדל שתמיד יהיה מאוורר דולק בחדר שהיא נמצאת

וגם להלביש לה בגדים ארוכים  ודקים, זה מצמצם את העקיצות.

אולי למרוח לה חומץ על הגוף? אומריטם שזה עוזר, אפילו מאוד, רק שאני לא בטוחה אם הייתי עושה את זה לתינוקת בגיל שלה.

העקיצות מפריעות לה?

לא גורם לעקיצות להפסיק לגמרי אבל כן מוריד את הכמות

ולהסתכל פעם בשבוע בערך כי החומץ מתאדה

ב"ה יהודיה מא"י הזכירה לי, וקניתי של סולגר. זה עובד!!!

שעושה אור סגול כזה שב-תזזזזזזזזזז אחד הורג אותם עוד לפני שהם עוקצים את הבת שלך...

זה אולי נשמע של מוסדות, אבל אנחנו קנינו מכשיר קטן כזה, אנו תולים אותו בפתח החדר וזה עושה יפה את העבודה.

גם הילדים שלי נעקצו המון ובגלל רגישות כל עקיצה הפכה לבומבילה והתנפחה כך שזה היה מפחיד.

ממליצה בחום.

ואולי היא תשאל אותו ויכניסו אותך, תיגשי לשם פנים מול פנים.

זה קרה גם לי אבל נזכרתי באותו יום אחרי 5 שעות. נסעתי לשם, היא דיברה עם הרופא והכניסה אותי לתור.

והרופא שלי יש לו תורים רק לעוד חודשיים....

תנסי, לא יזיק.

מוזמנת להתייעץ איתי בפרטי.

אפשר לנסות עיסוי,בקבוק מים חמים או כרית חימום..

גם חגורת בטן זה טוב לא ניסיתי את זה אישית.

אבל אישה שליוויתי קנתה את זה בחו"ל וממש המליצה..

אם את מאזור י-ם מוזמנת לעיסוי.

תעיפי מבט בכרטיס אישי...

נפתח היום..שיהיה חגורת בטן יקרה אבל אולי תעזור לנשים הריוניות כאן.

בס"ד

אני ממש סובלת מכאבי גב, אשמח לשמוע המלצות וטווח מחירים..

תודה מתוקות

בד"כ נובעת משרירי בטן רפויים ו/או אגן עקום.

אני מאוד ממליצה לעשות תרגילים המותרים בהריון כדי לשחרר את חוליות הגב ולחזק את שרירי הבטן, עד כמה שניתן.

קחי בחשבון שחגורת בטן עלולה לתרום לבחלשת שרירי הבטן עוד יותר.

מצאתי פה http://www.yoldot.com/article3.asp תרגילים טובים לשחרור הגב וחיזוק הבטן.

המאמץ שווה בהחלט (מניסיון...)

ציפי - אקופנקטורה לנשים וילדים zipzip76@gmail.com

אם אין לך התכווצויות או דימום או הוראה מרופא את לא צריכה להפסיק להניק.

אני אישית הפסקתי להניק כבר שהייתי בהריון כי זה ממש התיש אותי אבל הם כבר היו בני שנה +

על מוצקים אפשר להסתמך מגיל שנה..אבל יש תחליפי חלב.

מאחלת לך בע"ה המשך הריון קל,ארוך ושמעמם ושבסופו תצאי בידיים מלאות!

היא אומרת שהנקה מסכנת את ההיריון בגלל הפרולקטין (במקרה של הפלות מוקדמות היא בפירוש אומרת שזה יכול להיות בגלל הנקה) רופאים אחרים לא אומרים את זה.

אם הוא יונק הנקה מלאה ואת רוצה להפסיק אז כמובן בהדרגה, תתחילי להוריד מעכשיו לאט לאט.

לגבי 3. תלוי איך הוא אוכל מוצקים. זה נראה לי מוזר מהנקה מלאה לעבור לרק מוצקים אבל זו דעה לא מקצועית בעליל...

בכל מקרה גם לי זה היה ואני הפסקתי את ההנקה בהדרגה כי פשוט הרגשתי שאני עומדת להתעלף...

1) לא מסכן את ההריון. בנייר העמדה של האקדמיה האמריקאית לרפואת משפחה משנת 2002 נכתב בפירוש: "הנקה במהלך הריון אינה תופעה יוצאת דופן. אם ההריון תקין והאם בריאה, המשך ההנקה במהלך ההריון נתון להחלטת האם" (AFP 2002 http://www.aafp.org/online/en/home/policy/policies/b/breastfeedingpositionpaper.html)

2) אני לא יודעת מה אני אישית הייתי עושה, שאלה טובה (לא היו לי הפרשים כאלה עד כה). אבל יש לא מעט אימהות שלא מפסיקות להניק כשמדובר בתינוק צעיר כל-כך, אלא ממשיכות עד סוף ההריון וגם אחריו, יחד עם התינוק החדש. זה נקרא הנקת צמד - את יכולה לגגל וללמוד על האפשרות הזאת.

3) עקרונית מגיל שנה.

אם את בוחרת להמשיך להניק, צריך לפקוח עין ולוודא שהחלב עדיין מספיק לו. אצל חלק מהנשים ההריון גורם לדילול משמעותי בחלב מאיזה שהוא שלב. אם יש צורך - תשלימי לו בלי ייסורי מצפון

אני כבר בשבוע 8. גיליתי שאני בהריון לפני כמה  ימים. אני מנסה להוריד בהדרגה אבל עדיין זה יוצא להניק די הרבה.

בכל אופן אם אני לא מניקה הרבה זמן נהיה לי ממש כואב כך שאני לא מסוגלת להפסיק מהר.

וגם הלב כואב לא לתת שזה כ"כ מרגיע ומשמח..

מצד שני אני מפחדת..

זה יותר בריא גם לך וגם לתינוק, מכל הבחינות.

אם את עדיין קצת מתלבטת, ורוצה לשקול את ההחלטה, אני ממליצה לך לעיין גם בתשובה של ד"ר ליבוביץ בסטארמד:

http://www.starmed.co.il/forum-151/msg-2997728

אבל אם כבר החלטת, וזה מה שנראה לך הדבר הנכון לעשות - לכי על זה בלב שלם, רק בהדרגה.

שולחת חיזוקים.

תניקי כמה שיותר זה מגדיל את כמות החלב..גם על "ריק"

תשאבי בין לבין,את מקפידה לנוח ולאכול טוב?

חילבה מגדיל את כמות החלב.. יש גם בכדורים אם אתלא אוהבת.

ויש עוד כדורים מור מילק..

למה את חושבת שהיא כל הזמן רוצה לאכול?אולי היא רוצה קצת מוצץ/נשכן?אפשר גם להתחיל קצת מוצקים.

היא רגועה בין לבין ישנה טוב בלילה..מעל 3 שעות?

היא ישנה בסדר גמור

וגם בלילה בלי עין רעה

כבר התחלנו מוצקים והיא אוכלת אותם יפה

ואז גם את צריכה לשתות יותר.

אפשרות נוספת היא כניסה להריון שגורמת באמת לירידה בכמות החלב,

ואז אין ברירה וצריך למצוא תחליפים לתוספת, ממטרנה ועד מוצקים שמותר בגיל הזה

נהיה חם עכשיו ויכול להיות שחסרים לך נוזלים בלי שתשימי לב. וגם תנוחי יותר - שוב, החום הזה לוקח כוחות.

יש גם וירוסים כאלו..בדיקות דם באמת ירא לך את התמונה האמיתית..

בשורות טובות,תעדכני

שבוע לפני הלידה הוא פתאום חטף שפעת רצינית...

זה עובר, תתני לו לנוח ולשתות הרבה...

בעלי התלונן כמה ימים מכאבי ראש איומים...

הלכנו לטרם עשו לו בדיקות מסוימות ושיחררו אותנו..

לפעמים זה מחילופי עונות לפעמים זה בגלל האובך האיום...

אבל התברר שזה סטרפטוקוק.. חיידק בגרון.

הוא יכול לגרום לכאבי ראש שלא יאומנו.

רפואה שלימה, וזה כמובן יכול להיות סתם וירוס חביב..

בס"ד

כל דבר קטן שיש לבעלי אני נכנסת ללחץ היסטרי וכבר מדמיינת דברים...

תמיד בראש שלנו הבעל הוא החזק שלא יכול להיות חולה..זה בטח סתם וירוס... שהתחתנתי עם בעלי היה לו חום עם 40 מעלות איזה 4 ימים  ולא ידר לו.. כל הלילה הייתי צמודה אליו עם תהלים. באנו לרופא ואמרתי לו שאני ממש מודאגת אז הוא אמר לי מה את חושבת שזה אידס? תירגעי.. זה שום דבר, זה יעבור.. וזה באמת עבר... יהיה בסדר אחותינו...

סיפור חמוד

והדובדבן שבקצפת - החלום 

בעלי אפילו לא מתהפך מרוב שהוא שקוע בשינתו...

כשהוא היה צריך לקום אליה הוא היה עושה שעון מעורר עם שיר צרחני כדי לקום...

שהיה מעיר אותי הרבה לפניו...

אולי בגלל זה כבר מגיל חודש הילדה הצדיקה שלנו לא קמה בכלל בלילה.

גברים מגיבים שונה מאיתנו....כי הם גברים

לוקח להם יותר זמן מאיתנו להכנס לפאזה של ההורה,להתחבר לילד,לטפל בו,לשחק איתו.

בעלי תמיד קם אליהם.

מה לעשות יש לילות שאני בעבודה אז הוא כבר רגיל לקום אליהם...

ויש לילות שהוא בעבודה אז אני קמה...

סתם ככה הם סומכים עלינו...

כמו שאמא שלי בימי שישי ישנה הכי חזק

אבל אם היא יודעת שמישהי צריכה לחזור מספיק שהיינו הולכות בבית היא היתה קמה מזה...

ואם לא היינו שיא המרעישות ובבוקר היא היתה אומרת שהיא לא שמעה כלום..

לא טענתי שהם לא יכולים אבל מה שלנו הנשים בא טיבעי להם לא ככ ולוקח להם זמן לבנות את זה.

ואני לא אחות. פשוט זו האחריות שלו. גם כך, בלעדי זה,  יש לי מלא אחריויות.

טוב והאחריות עליו.. הוא קם.

וזה מה שחשוב.

תרגישי טוב. 

צמרמורות אני אישית פחות מכירה..אולי יש לך וירוס.?

תעשי בדיקה ביתית אם המחזור רמאחר.

בשורות טובות

צמרמורות, גרעפסים וכבדות הם גם מנת חלקי, וגאני בתחילת הריון ראשון..

בהצלחה רבה!

לא אא בהריון. לא נורא, הוא ימתין, למרות שזה ממש גבוה..

וזה רופא משפחה כמובן.

זה חיידק שיש לכל אחד בקיבה ויש כאלה שהוא החליט להתפרץ אצלם, הוא לא מסוכן אבל יכול לעשות כיבים בקיבה.

תשתדלי לא לאכול דברים שמעלים את החומציות בקיבה- מאכלים חריפים, מטוגנים,עגבניות, שוקולד, ועוד (תסתכלי באינטרנט על מאכלים חומציים).

בנוסף, תשתדלי לא לאכול ארוחות גדולות אלא לאכול כל היום דברים קטנים-שתמיד יהיה לך משהו בבטן. (זאת הממלצה טובה להריון בכלל אבל גם ספציפית לחיידק הזה.) 

וזה באמת סיוט במשך שבוע לא הצלחתי לאכול כלום כל מה שאכלתי הייתה לי בחילה נוראית. ובבית חולים רצו לעשות לי גסטרו ולא הסכמתי בקיצור נתנו לי איזה סירופ דוחה שממש עזר ופימוטדין אני לא יודעת אם מתר בהריון תבררי.והוא מתפרץ שהאדם נמצא במצבי לחץ מתח וכו' ככה הרופאה סבירה לי

יש מצב שתגיעי למטפלת בזמנים שאת איתו ולא בעבודה ותהיו איתו שתיכן?

ברגע שהוא יראה אותך יחד איתה יתכן שהוא יתרגל אליה וכבר לא כ"כ יפחד להישאר שם לבדו בלי אמא ואבא.

עדיף בשעות הבוקר שיתרגל גם לחברים הנוספים.

השלב שצריך להשאיר תינוק אצל מטפלת הוא קשה מאוד (ולא משנה באיזה גיל, דווקא כשהם גדולים יותר זה יותר קשה כי גם הם מבינים יותר), במיוחד מה שעברת...

לא את לא עושה לו טראומה, במיוחד כשמדובר בפרקי זמן קצרים יחסית (הלוואי עלי להשאיר אצל מטפלת לכ"כ מעט שעות ביום, כשעבדתי, למרות שעבדתי משרה חלקית הילדים היו אצל המטפלת יום שלם בגלל המרחק מהבית לעבודה)

גם אני שמתי את הבן שלי ליותר שעות מ8 עד 4 בגלל שהייתי בשמירה.

הוא בכה המון ועשה המון קונצים..

אל תדאגי זה לוקח כמה ימים והם מתרגלים.. עוד יגיע יום שהוא יגיד לך לא רוצה לללכת..

אני הייתי יושבת בפתח של הדלת ובוכה איתו אבל צריך להראות לו שאת "מרוצה" שהוא שם. והוא יתרגל..

הוא גם יהנה שם יש לו חברה ושירים וסיפורים עוד טיפה זמן הוא יתרגל ויכייף שם..

בהצלחה..

כל הילדים חווים את הקושי של הפרידה וההסתגלות למיסגרת החדשה וזה עובר להם תוך חודש חודשים

הוא לא נרגע אחרי כמה דק'?

יש כאן עוד רעיונות טובים..

הוא בוכה כל הזמן כשאת לא שם או שהוא נרגע אחרי כמה זמן?

כשאת חוזרת לקחת אותו הוא בוכה שם?

נראה לי גם שהגיל שלו זה פשוט הגיל שמתחילים לשים לב אצל מי נמצאים. וזה קורה לכולם.

הייתי נותנת לזה עוד צ'אנס. אם היא מטפלת טובה היא תצליח להסתדר איתו.

אולי לפעמים כדאי לקצר את הזמן של הפרידה ולא למשוך את זה ואז הוא יותר זמן בלחץ שתלכי וכו'.

הייתם אצלה ואיתה ביחד, לפני שהשארת אותו?

תראי מעט מאוד מאיתנו תכננו בכי וצער בחיים עבור הילדים שלנו, ובכל זאת הם מדי פעם נופלים, או רבים, או חולים,  או רוצים משהו שאי אפשר...

האם המטפלת נותנת לו תמיכה, בזמן שהוא בוכה? חשוב שלא ירגיש לבד. חשוב שיידע שיש מישהו בשבילו וקרוב אליו, גם אם זו לא את. תציעי לה לשים אותו במנשא עליה, כדי שתהיה פנויה לעניינים אחרים שלה.