פורום הריון ולידה (עמוד 5239)

אבל מה אכפת לי שהיא תרוויח שנרשמתי בזכותה.. 

לא נרשמתי להגרלה כי זה מצחיק לשלם שקל..

אם הכל בסדר עד כה, אין שום סיבה לחשוש.

לדעתי רק אם יש דברים חריגים מסתכלים על זה.

הרופאה תקנה  את השבוע לפי אולטרסאונד ראשון תאריך מאוחר בשבועיים ממה שאני חישבתי. בסופו של דבר לאחר הלידה ראיתי בטפסים של בית החולים שהם כתבו שבוע לפי החישוב הראשון ולא לפי התיקון של הרופאה.

לידה קלה בזמנה

עם צווארון פתוח

אפשר להרים את החולצה והגופיה מסתירה את הבטן/הגב...

למדתי מגיסתי. אפשר להוריד אותה נמוך בגלל הרצועות הדקות בכתפיים ולהרים חולצה ואת פשוט מכוסה בגב ובטן. אחלה פטנט להנקה בחוץ ולא במחירי מעצבות. שיהיה בשעה טובה!

יפים גם נוחים ולא יקר 70 שקל ןלא צריך לחפש חולצות לידה קלה

כל תהליך ההריון והליד הוא מופלא, ואכן כשהכל תקין זה נס עצום.

רק הפריע לי המשפט שלך- "אל תתלוננו", כי זה לא בהכרח קשור. אנחנו מודות על הטוב שיש לנו, ואנחנו גם מתמודדות עם קשיים. זה שמישהי מתלוננת זה לא אומר שהיא לא מעריכה את הנס והפלא.
(זה כמו שאגיד למישהי נשואה- אל תתלונני על קושי בזוגיות, זה נס בכלל שהתחתנת!),
רק רציתי להאיר את הנקודה.

אבל באמת ב"ה כל הריון הוא נס, כל לידה היא נס עצום.

קיבלתי בהחלט את הערתך , רק אוסיף שעם כל הקשיים, כשמודעים לגודל הנס ולכך שיש הרבה אחרות שלא זוכות לחוות אותו כך, זה עוזר להתמודד עם הקשיים ה"נורמליים" קצת יותר בקלות...

עצם הכניסה להריון,ובסוף לצאת בידיים מלאות אמא ותינוק בריאים זה בכלל נס!!!!

תודה על השיתוף.

אם את רוצה את מוזמנת לספר לנו את הסיפור לידה שלך והנס הפרטי.

האמת היא שגם ההריון שעברתי לא היה קל... בערך בתחילת חודש שישי נפלתי נפילה רצינית במקום שבו אני עובדת ומאז התחילו לי צירים מוקדמים שליוו אותי עד סוף שבוע 38 שבו ילדתי (נס בפני עצמו, במיוחד לאור העובדה שכל הבדיקות הראו שהצירים לא מקרבים את הלידה בכלל ולכן לא הייתי צריכה אפילו להיות בשמירה ) אבל זה עדיין היה קשה... וכואב... ומעייף( היו הרבה לילות שרצנו למיון כי לא ידענו אף פעם למה יכולים לגרום הצירים...) נראה לי במשך הזמן הזה (מהתחלת הצירים המוקדמים) כל כך נלחצתי שאני אלד לפני הזמן שפשוט הכנסתי לי לראש שאסור לי ללדת! ממש כך! מסתבר שזה היה מעולה עד חודש תשיעי, אבל לא הייתי מספיק חכמה להפסיק את המחשבות האלה מתחילת תשיעי... בשבוע 37 ראו פתאום באולטרסאונד שהיא התהפכה (היא היתה יחסית קטנה ולכן הצליחה לעשות את זה..) ולאחר שבוע שלא השתנה כלום הרופא שלח אותי לביה"ח להיפוך, זירוז ויילוד. אחרי המתנה ארוכה הגיע הרופא שביצע את ההיפוך-ועשה זאת בהצלחה! ממש שמחנו שניצלתי מניתוח קיסרי... הכניסו אותי לחדר לידה והתחילו את הזירוז, אבל זה לא השפיע כמעט בכלל (נשארתי תקועה בפתיחה 3 בערך), לדעתי זה שהלידה לא התקדמה קשור לכל המחשבות שלי מתחילת הסיפור כי הייתי מכווצת נורא...אח"כ פקעו לי מים וזה דווקא קצת זירז את התהליך, אך דווקא אז ראו במוניטור שהמלאכית במצוקה... הוחלט ללכת על ניתוח (ועד  שחשבנו שהתפטרנו מזה...). נכנסתי לניתוח שבדיעבד מסתבר שהתארך מאד והיה לא פשוט (הרופא המנתח התקשה משום מה לסגור את הרחם) ולאחר מכן הייתי  בהתאוששות כל הלילה(!) רק בבוקר העבירו אותי ליולדות ויכולתי סופסוף לראות את הבת המתוקה שלי. לקראת סוף האשפוז התחילו לי פתאום שלשולים וכאבי בטן נוראיים. הודעתי על זה לרופאים ולאחיות, אבל הם לא התרגשו ואמרו לי ש"ככה זה אחרי ניתוח" והציעו עוד אופטלגין... המשכתי להרגיש כל כך רע עד שביום השחרור בעלי הביא את הסלקל כדי שנוכל לקחת אותה ואמרתי לו שיחזיר את זה כי בטח לא ישחררו אותי במצב כזה, אבל טעיתי בגדול... הרופאה ששחררה אותי בדקה חיצונית את מקום הניתוח ואמרה שהכל בסדר וש"רוב הסיכויים שלא מדובר בזיהום"(ציטוט) ושחררה אותנו בלי אפילו להזהיר לעקוב אחרי הסימנים ובלי לקבוע זימון למרפאה לראות שהכל הסתדר. הגענו להורים שלי (לידה ראשונה!) והמשכתי להרגיש את כל התופעות הנ"ל ביתר שאת, אך משום מה חשבתי לתומי שאת התופעות האלה הרי כבר הרגשתי בביה"ח, ואם שחררו אותי ככה כנראה שבאמת זה מה שצריך להרגיש אחרי ניתוח (לידה ראשונה- מאיפה לי לדעת איך צריך להרגיש?!) ולא הלכתי לבדוק .ככה סחבתי עוד שבועיים וכשלא יכולתי לסבול יותר הלכתי לרופאה והיא הטיסה אותי מהר למיון. הגענו לאותו בי"ח ועשו לי במשך יומיים את כל הבדיקות האפשריות (כולל CT) אבל לא הצליחו לגלות את מקור הבעיה, אז החליט מנהל המחלקה להכניס אותי לניתוח כדי לפתוח שם ולראות מה קורה... אחרי הניתוח התעוררתי ומצאתי את עצמי במחלקת טיפול נמרץ מחוברת לאלף מכשירים מצפצפים, התחלתי לבכות נורא (3 שבועות אחרי לידה, להזכירכם) ולא הבנתי איך הגעתי לשם בכלל... האחות ניגשה אלי ואמרה לי שנכון שעכשיו אני ככה, אבל אני צריכה להודות לה' שלבת שלי יש אמא בחיים ולבעלי נשארה אישה, כי בניתוח גילו זיהום חמור מאד בחלל הבטן ושהייתי בסכנת חיים ממשית! לאט לאט נרגעתי, אם כי לא לגמרי... הייתי מאושפזת שם 5 ימים קשים מנשוא, מתגעגעת לבת שלי בטירןף!!!  (לפחות ידעתי שהיא בידיים טובות, אצל ההורים שלי) וכמעט כל יום אמרו לי ש"היום ישחררו אותך מכאן, אל תדאגי", אבל בסוף תמיד משהו השתבש ברגע האחרון (פעם הומוגלובין נמוך מידי, פעם בצקת בריאות...) שכבר חשבתי שאני לא הולכת לצאת מהמחלקה הזאת לעולם.... אבל בסוף בחסדי ה' המרובים עברתי אחרי 5 ימים למחלקת נשים, ומשם תוך יומיים השתחררתי לגמרי ב"ה (עם פחות 13 קילו שירדתי במהלך השבוע המטורף הזה...) וגם אז אמרו לי שבמשך שבועיים אסור לי להחזיק את הבת שלי (אחרי שלא ראיתי אותה שבוע שלם- זה היה כל כך קשה!!) אלא רק יהיה מותר להניח אותה עלי, כל כך התאכזבתי מזה... אבל למרות הכל, בכל פעם שהיה קשה (ותאמינו לי שהיה...) האמנתי באמת שכל מה שה' עושה הכל לטובה ושחס ושלום היה יכול להיות גרוע הרבה יותר אם לא היו מנתחים אז (הרופאים אמרו לי שאם היו מחכים עם הניתוח אפילו עוד יום - הכל היה יכול להראות אחרת חס וחלילה).
חוצמזה, וזה העיקר- ב"ה זכיתי לתינוקת מתוקה, חייכנית, שמחה ונמרצת במיוחד שמכניסה לחיינו המון שמחה וצחוק!
בשורות טובות, ושלא תעברו את זה לעולם!!

גבורה שאת!

אני כל פעם מתפעלת מהמסירות שלנו הנשים להביא ילדים טהורים לעולם.

שתזכי לגדל אותה רק בבריאות, לך ולכל המשפחה!

טוב שהיית קשובה לגופך..

והלכת שוב לבדוק.

פשוט מפחיד.

וב"ה שאת ובתך בריאות ושלמות..

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה!

חוזר לי בכל הריון (כל פעם בדרגה אחרת) אך אין לי תובנות....

אני הלכתי לרופא נשים שבדק ואמר שאין פטריה או פצעים,

ולא היו לו הצעות לשיפור.

אשמח לשמוע גם דברים (אמנם לא בהריון עכשיו, אך בעז"ה לפעם הבאה...)

יש לי קצת קצת ורידים ברגליים אבל הם פנימיים, כך שהם רק מורגשים בלי שרואים אותם...זה עדיין יעזור ללכת לרופאה?

עם ורידים בולטים בנרתיק,

אלא לחכות לאחרי הלידה....

יש לי את זה תמיד- אם כי מעולם לא הלכתי להיבדק.

ממליצים להניח על המקום קומפרס עם קרח או משחת הממליס.

הבשורה הטובה היא שזה עובר קצת אחרי הלידה.

אני סובלת מורידים וגורבת גרב לחץ קבוע גם לא בהריון. אך בהריונות קונה טיפות HAMAMELIS.OPLX בבית המרקחת אופלטקה בשוק מחנה יהודה והן מקלות מאד. שמעתי שיש גם משהו בצמחי גבעת שאול או שם דומה יעיל ובטוח, אם תרצי אברר לך. בהצלחה!

קצת טיפים:
לשתות המווווון,לאכול סיבים תזונתיים,פירות יבשים,
עגבניות וכו´..
לפני שנכנסים לשירותים,לשטוף קצת את האיזור במים חמימים,
לשבת בנחת בשירותים בלי לחץ,לנסות לא ללחוץ,אלא לזוז קדימה ואחורה,להניח שרפרף מתחת לרגליים.
בסוף,לשטוף שוב ולמרוח משחה טבעית בשם הממליס.

בהצלחה!

קצת לא קשור לפה, כי את כבר אחרי שבועיים מהלידה. אבל בהכנה ללידה אמרו לי לא לצאת מהבי"ח בלי לעשות פעולת מעיים, כי אחרת העצירות נמשכת ונמשכת. ובאמת למרות שזה מפחיד ללכת לשירותים במחלקת יולדות, זה מה שעשיתי וניצלתי.... אז להבא...

ומצטרפת לטיפים הנ"ל!

בהצלחה!

לשבת זקוף כשאת בשירותים. להיות בנחת, בלי לחץ.

סבלתי מזה המון,

וגם בהריון עצמו

לשתות המון מים!

לאכול לבן,אשל וכולי.

וכשאת מגיעה לשירותים:לנשום עמוק,ובשאיפה ללחוץ טיפה.

בהצלחה!!!!!!!!!שתרגישי טוב!

תנסי יחד עם השתיה, קטניות כמו עדשים, ולחם מלא 100%.

זה יכול להיות ממש פצצה, שתגרום לך שלשול.

ובכלל תנסי כמה פעמים אמבטיות פושרות, לשבת שם כמה שאת רוצה,

זה מאוד מקל.

תזהרי מאוד לא להגביר שם את הלחץ והכאבים שהנזק לא יוחמר.

ומיצוי השזיפים לא מועיל,

אולי עדיף נר גליצרין.

עוזר במהירות וביעילות.

אפשר לשים אותו בלבן/ תה

מוריד את הנפיחות וגם מרכך.

הקלה מיידית.

אין סיבה לסבול!!!

והסנטר לצד השני?

לא יודעת בדיוק...
הוא פשוט נמנע מלסובב לשם את הראש, אבל אם הוא טיפה מסובב אז אולי זה דומה למה שתיארת, לא יודעת...

שימי לו צעיף על הצוואר או בקבוק מים חמים או כרית חימום.

אמבטיה נעימה. ועיסוי עדין אל תפחדי.

בינתיים לפני שנת הצהריים מרחתי לו שמן זית חמים... ועיסתי לו את האזור בעדינות בעדינות...
נראה שזה עזר קצת.. הוא קצת יותר מסובב... עוד מעט אני אמרח לו שוב...

אם יש לך שמן שומשום בבית זה יהיה עוד יותר טוב, אבל עיקר העניין הוא לעסות בעדינות ואמבטיות חמימות.

יש אבחנה שנקראת "טורטיקוליס" שזה כמו צוואר תפוס שזה נגרם ממלא דברים ויש לבצע תרגילי פיזותרפיה... ועדיף כמה שיותר מוקדם...

מקוה שזה לא זה ורק משהו זמני...

היעקר שתרגישו טוב ורק בריאות!

אז תשכחי ממה שאמרתי לך....

רפואה שלימה מותק!

הבעיה היא שאני רואה שזה לא באמת משתפר =/

אני אנסה עוד משהו שהציעו לי, ואם זה לא יעזור - נלך לרופא...

אבל למה את מעודדת הנקה פומבית?

זה לא צנוע

אני שבוע שעבר עמדתי בטרמפיאדיה וראיתי אישה עומדת במרכז האנשים בערך ומניקה כשמסביב כולם גברים דוסים. נכון היא היתה מכוסה אבל באמת זה לא מוגזם????

סבבה ניקי אבל תשבח בצד למה לעמוד באמצע????

איכס!!!

מי שמניקה צריכה לכסות את עצמה,

אבל אלו שמניקות באמצע מכוסות, אתן לא יכולות לדעת מה היתה הסיבה.

אולי התינוק ממש צרח.. כדאי קצת לעלות עליהן זכות ולא מיד לשפוט.

אני חושבת כך, כי אני בד"כ לא מניקה בפומבי, עד שפעם אחת הבת שלי עשתה לי בית ספר בנושא, ליד הרבה אנשים.

בהנחה שאת מניקה, יתכן שהוא רגיש למשהו שאכלת. אצלי כשאיני אוכלת מוצרי חלב בהנקה מלאה (וזה קשה לי מאד) אין להם בכלל. אם שכחתי ואכלתי יש להם תפרחת טיטולים וגזים מיידית. אם לא עלית על הרגישות הספיציפית מומלץ מאד לנסות מח 1 או ביקום לאבחון הנ"ל. אין סיבה שתינוק יסבול מגזים. לגבי שאר שאלותיך, בהצלחה רבה, איני יודעת ואין לי טיפים לדימום כזה או לתינוקות בכיינים חוץ מהרבה סבלנות ולהשתדל להרים אותם הרבה. זו באמת תקופה קצת מטורללת. 

לגבי האכילה כל שעתיים רבע שעה מכל צד - ככה הוא מבקש? כל שעתיים על השעון? ואחרי רבע שעה הוא תמיד משחרר? או שזו מגבלת זמן שאתם קבעתם לו? אם האכילה שלו היא לפי זמנים קבועים מראש זה יכול להיות הסבר להתנהגות הלא רגועה.

בהצלחה, נשמע לא קל.

שעתיים פלוס מינוס רבע שעה לכאן או לכאן, לפעמים יש נס ועוברות גם שלוש שעות. הוא אוכל רבע שעה ולפעמים מבקש עוד. ויש לי חלב, אפילו קצת גודש, אני מרגישה את העומס לפני ההנקה, ואחרי ההנקה אני מרגישה מפונצ'רת, כך שנראה לי שהוא שבע.

בחור עם תיאבון.

תודה

אצלי הגדולה בכתה מגזים. הפסקתי לאכול: חומוס, כרוב, חצילים, תירס, חסה.

לקטן מראש הקפדתי ואין לו כמעט גזים.

ביום שצורח יותר תחשבי מה אכלת שיכול להפריע לו ותפסיקי לאכול.

ויצא שחמישי שישי שבת לא אכלתי חלב וזה לא עזר.

תודה...

שולחת חיבוק

באמת לוקח זמן עד שהם מתרגלים לזה שבלילה ישנים.

בנתיים תנסו את ובעלך לעשות משמרות איתו כדי שתוכלו לישון יותר משעה כל אחד. אפילו אם זה אומר שאחד מכם ילך לישון ב-8.. אני חושבת שזה חובה כדי לשמור על השפיות שלכם

תמשיכי עם הטקס שינה-זה מעולה,ממש עוד מעט הוא יקלוט שזה אומר שהגיע זמן לישון. תקפידו גם שבלילה יהיה חשוך בחדר, בלי דיבורים יותר מידי, מכשירי חשמל וכו'. 

אני חושבת שבגיל הזה אפשר כבר לתת לו "האכלת חלום". זאת אומרת שאם את מניקה אותו ב-7 לפני שהוא הולך לישון ומרדימה אותו, אז ב9 וחצי-10 (לפני שהוא מתעורר מעצמו כי הוא רעב) את מניקה אותו בזמן שהוא ישן ובע"ה הוא ימשיך לישון וידלג על ארוחה כי הוא שבע.

לגבי מוצצים- ניסינו את כולם (אני לא מגזימה, באמת את כל המוצצים האפשריים... פתחנו גמ"ח ביישוב מרוב מוצצים שהוא לא רצה) והיחיד לצערנו שעבר את המבחן בהצלחה הוא המוצץ של פעם שכולו עשוי מגומי. תנסי, מקסימום הפסדת 10 ש"ח..

לגבי הדימום יש כאן מומחיות ממני אבל מה שאני זוכרת- תה סרפד, חליטה של החיץ של רימון, מיץ לימון טרי.

לרוב הדימום נפסק אחרי 6 שבועות, יש יותר ויש פחות.

בהצלחה מתוקה!

הלוואי שתישנו טוב הלילה

המליצו פה פעם לסחוט 3 לימונים כל יום ולשתות,

אני לא יודעת איך זה אחרי לידה אבל ניסתי את זה בזמן הווסת וזה עבד...

היו  פה כמה שרשורים על זה בעבר. כדאי לחפש.

וזה הגיוני שיהיה דם אדום בתק' הזאת? לא דם של סוף..

לי היה דם טרי הרבה יותר זמן...

ובנוגע ללימונים - תנסי לסחוט 3 ותראי שזה לא יוצא הרבה, כמעט כוס.

גם היום חחחם!
ומחר הולך להיות חחחחחחחחחחחחחחחחחםם!!

בעז"ה מתכוננת להכין מראש מלא שתיה קרה במקרר/מקפיא

אני קניתי של אוונט ב 50 שקל אבל ידנית...

נהננת כל רגע

כן אין ספק שהחום ממש מתיש ולא פשוט בעיקר לנו ההריוניות שגם ככה

חסרות סבלנות חח.. נראה לי שפשוט לשבת מול המאוורר אין פיתרון אחר..

בחוץ ממש חם וואם יוצאים אז רק למקום ממזוג..

נ\מקווה שהחורף יגיע מהר מחכה לו ממש קרררררררר ובגדי חורף איך אני אווהבתת

מזגן,אוף קשה להיות בשליש השלישי בקיץ

אפשר לשבת באמבטיה, אם יש, עם ספר טוב....

אפשר להכניס את הראש מתחת לברז מים קרים (בכיור בבית), להרטיב היטב את השיער, ולתת לשיער לטפטף על העורף\החולצה.  אפשר לחזור על הפעולה הזו בתדירות גבוהה !

אפשר ללכת למבנה ציבורי הסמוך לביתך, אם יש כזה, ולשבת עם ספר\סריגה\שיעורי בית וכו' שם עם מזגן.  מבני ציבור כוללים - ספריה, עזרת נשים בישיבה או בית כנסת, לובי כלשהו, אפשר גם בקופת חולים, אבל רק בחלק המיועד לאנשים בריאים..

הבעיה היא שכאשר חם לנו, השכל לא כל כך פעיל וקשה למצוא פתרונות וליזום יציאות התקררות...

אפשר להרטיב ולהקפיא מגבות קטנות, להוציא מהמקפיא בהתאם לצורך, ולהניח על העורף (יש שם שני עורקים הקרובים לפני העור, המעבירים את הקור ליתר הגוף.

אם יש מקום במקפיא, אפשר להרטיב סדין, להקפיאו, ולהתטטף בו.

בקיצור - מים קרים ורטיבות באופן מתמיד.

ולזכור, שהחורף והקור מגיעים, גם אם לא במהירות שאנו מיחלים לבואם.  

תרגישי טוב

קודם כל בשעה טובה הרבה בריאות והמשך הריון תקין וקליל

לגבי השקיפות: דבר ראשון זה אולטראסונד מרגש ביותר, זה פעם ראשונה שרואים ממש איברים ובדרך כלל זה בתלת מימד,זה מאוד עוזר להתחבר לעובר ולפעמים אפשר כבר לראות את מין העובר,אך לא תמיד.

וכן זהו בדיקה חשובה לדעתי,זה חשוב כדי לדעת פרטים על העובר  ועל ההתפתחות שלו.

צרבות: אויש זה קשה ולא נעים. באחד מההריונות הדבר היחיד שעזר לי זה פופיס/איגלו

בהריון אחר טאמס מנטה פשוט הציל אותי הייתי מכורה ולא הייתי יוצאת מהבית בלי

בהריון אחר טאמס מנטה היה עושה לי בחילה ממש,אז היה עוזר לי שקדים קרח וחלב (לא ביחד)או פשוט לאכול דברים שהם לא מטוגנים.

לגבי רואים לא רואים: את נכנסת עכשיו לשליש השני,ויש נשים שרואים אצלן כבר אז, אני ממליצה לספר למשפחה הקרובה ,והשאר מי שרואה רואה בדרך כלל זה בראש שלנו שרואים..ורוב האנשים עם טאקט ולא ישאלו, אך משפחהב קרובה אולי יעלבו אם תספרי רק בחודש חמישי

בהצלחה

גמזו - בקשר לשקיפות (תלת מימד והתפתחות וכל זה) את לא מתבלבלת עם סקירה מוקדמת?

נדמה לי שזה לא אותו הדבר.

ולפותחת השירשור- בקשר לרואים\לא רואים הרבה פעמים זה באמת יותר בראש שלנו. לא כולם כזה שמים לב.

אבל אם כבר רואים-אז מי שרואה רואה אי אפשר להסתיר דבר כזה יותר מדי זמן.

אולי תשאלי את הרב למה הוא התכוון? מן הסתם הוא לא התכוון שאם ממש רואים אז לא להגיד כלום אלא אולי לא לפרסם סתם בלי צורך.

ב3 מקומות שונים בשנים אחרות ובכולם זה היה תלת מימד

לא, היא לא אמורה לגלות שום דבר שניתן לטפל בו, ומיועדת בעיקר לאיתור תינוקות עם תסמונת דאון.

ובאשר לפליאה של האחות, באמת שלא ברור לי, לא היה מזיק לה עוד קצת טקט. לא סתם הבדיקה הזאת לא כלולה בסל...

ובאשר למתי לספר - אם כבר רואים, כדאי לספר למשפחה הקרובה. יכול להיות מאוד לא נעים לאימא לשמוע מאי מי זר שהבת שלה בהריון, במקום לשמוע זאת ישירות מבת (סתם לשם הדוגמא.)

ואם שואלים - אני בשום אופן לא הייתי משקרת על הריון, אבל אם לא נוח לי לספר כבר, ואפשר לענות תשובה מתחמקת, אז כן, אבל לשקר ממש לא.

בשבוע באחרון התברר לי מרופאה שטאמס וחלב אמנם מורידים את החומציות ברגע וגורמים להקלה מיידית בצרבת אבל.... בגלל שהם מכילים סידן הם דווקא מגבירים את החומציות בקיבה לתווך הארוך- כך שנוצר מצב של ביצה ותרנגולת והתמכרות לטאמס....

כנראה שנצטרך למצוא פתרונות אחרים...

כל עוד מדובר בבדיקות לא פולשניות- ברו שעדיף ולקבל כמה שיותר מידע.

אם ח"ו המידע בעיתי- לפנות ולהתיעץ.

שמעתי שיחה מהרב בורשטיין בה הוא ממש נוזף בנשים בדור שלנו, שטומנות ראשן בחול ומסרבות לערוך בדיקות הריון שונות...

שווה לשמוע אותו!!!

אני ביצעתי את כל הבדיקות האפשריות מלבד מי שפיר(למרות שילדתי בגיל 40 והייתי בסיכון...). החלטנו שאם בע"ה כל הבדיקות יהיו תקינות- לא נעשה מי שפיר ורק אם תתגלנה בעיות- נעשה מי שפיר.

בהריון השישי שלי גילו לעובר קלאב פוט- ואז בהמלצת מכון פועה ובהדרכתם עשיתי מי שפיר בשבוע 31!!!

ב"ה שיש מכון כל כך מקצועי, שמעודכן בכל החידושים הטכנולוגיים ושוקל כל מקרה על פי דעת תור!

בהצלחה והריונות קלים לכולן.

העניין הוא ששקיפות עורפית זו בדיקה ואגינלית עד כמה שהבנתי.. אולי יש משמבצע שקיפות ע"י אולטראסאונד ביטני.. לא יודעת צריכה לבדוק את זה..

וכן ברור שאני עושה בדיקות -פשוט התכוונתי לבצע רק את הבדיקות שבסל הבריאות לדעתי הן הכי נחוצות-

זה לא שאני לא עושה שום בדיקה ומחכה לשבוע 40 לחדר לידה חח...

תודה לכולם על ההעינות המהירה, פשוט אם הבדיקה נותנת איזשהי אינדקציה שאפשר לעשות איתה משהו - נגיד היא עולה על משהו שאפשר לטפל, אז ברור שאני יבצע אותה -אני ינסה אולי קצת לקרוא על כך באינטרנט או משהו..

בעיקרון משיודע על ההריון זה רק בעלי ואמא שלי כי הייתי חייבת עזרה בתקופה של הבחילות לא הייתי מסוגלת ללכלום עכשיו ברוך השם יש הקלה יותר,לייתר המשפחה אני מקווה שאצליח למשוך עוד קצת -לחודש רביעי זה כולה עוד שבועיים וקצת ..וזה נראלי סביר -מה גם שזו המלצת הרב שלנו שככה עדיף וזה זכותינו לא נראה לי שיבואו אלינו בטענות או משהו ..

מחכה שיהיה פחות חם יהיה הרבה יותר כיף ונעים ...

המשך יום טוב, אחזור בערב לשמוע מכן אם יש חדש..

אני לא עושה בדיקות סקר, ואני לא "טומנת ראש בחול". אני בהחלט מודעת להשלכות האפשריות.

זו סוגיה כבדת משקל, ויש הרבה שיקולים לכאן ולכאן. בסופו של דבר מה שמכריע את הכף בשבילי זו חוסר המשמעות של התוצאה הסטטיסטית עבורי כאדם פרטי. בחלבון עוברי, למשל, 1/400 נחשבת תוצאה "תקינה" ואילו 1/300 נחשבת תוצאה "בעייתית", שמצריכה עוד בדיקות. מבחינתי זה חסר משמעות. באחוזים זה אומר שאם 99.75% שהעובר בסדר ורק 0.25% שיש בעיה כרומוזומלית אז זה נחשב בסדר, ולעומת זאת אם 99.66% שהעובר בסדר ורק 0.33% שיש בעיה אז זה נחשב סיכון גבוה. באמת שאין לזה טעם בעיניי. בשני המקרים רוב מוחלט של הסיכויים שהכול בסדר, ובשני המקרים עוד נשאר בדל סיכון לבעיה. ההבדל המזערי ביניהם לא נראה לי מצדיק כאן הריון רצוף בדיקות (עברתי אחד כזה מהסיבה הזאת, לא היה כיף), וכאן שלווה כאילו אין סיכוי לבעיה. הרי אף תוצאה בבדיקת סקר לא שוללת בוודאות תסמונת. מבחינתי הבדיקות האלה נותנות לי מעט מדי מידע, התוצאה שלהן חסרת משמעות בשבילי. לכן אני לא עושה אותן, ולא כי אני טומנת ראש בחול.

אם הייתה בדיקה לא פולשנית שנותנת מידע של ממש - זה היה סיפור אחר.

גדולים וחכמים מאיתנו יודעים ליעץ לנו מה לעשות במקרה שהבדיקה "לא על פי הסטטיסטיקה".להחליט לבד שזה לא משמעותי נשמע לי קצת לא אחראי, אא"כ את ממש מבינה בתחום...

כן אבל כל העניין הזה של הסטטיסטיקה הוא לא ממש מדוייק לנבדקת ספיציפית.

וחוץ מזה יש בדיקות הכרחיות שבסל הבריאות

ויש לא בסל מבחינתי מה שבסל יכול להספיק ..

זה לא שלא עושים שום בדיקה.

ומי שרוצה לבצע אז בכיף .

פשוט לא רוצה בדיקות פנימיות זה מעצבן...

אז, לשיטתך, לא צריך להתייעץ?

כי גם אז קיים הסיכון לבעיה כרומוזומלית. תוצאה תקינה לא אומרת שאין שום סיכון. לעשות בדיקה, לראות שהיא תקינה, ולהמשיך הלאה במחשבה שהכול בטוח בסדר - על זה אפשר לומר אולי שזו קצת "טמינת ראש בחול".

שלום לכן, אני חדשה כאן. ב"ה בהריון ראשון, שבוע תשיעי.

כשהרופאה הפנתה אותי לבדיקת שקיפות עורפית היא כתבה משהו בכתב יד "כולל בדיקות ביו- כימיות". כשקבעתי תור לבדיקה, המזכירה לא ידעה מה זה אומר, ואם זה ביחד או לחוד, והפנתה אותי למזכירה אחרת ואחות, וכל אחת אמרה משהו אחר, ובלבלה אותי לגמרי.

מישהי יודעת מה זה אומר? איך ואיפה עושים את זה, ואם בכלל צריך את זה גם?

תודה!

שעורכים באותם שבועות של השקיפות העורפית והשקלול של שתי הבדירות הוא שנותן את התוצאות המדויקות. אם עושים גם חלבון עוברי בשבוע  17 משקלים הכל וזה (נדמה לי) התבחין המרובע שנותן את התוצאות המדויקות ביותר ומגלה עד 94% של מקרי התסמונת דאון. השקיפות בלי הסקר הביוכימי היא לא מספיקה.אני באופן אישי פספסתי את השקיפות בגלל שינויים בתאריכי ההריון ולא הצלחתי כבר להשיג תור מיידית אך את הסקר הספקתי לעשות וקיבלתי תוצאות רק עליו. בהצלחה!

קוראים לה מישל יעקובסון.

מלאכית!!!

אני מניחה שאם תכתבי את השם שלה בגוגל תמצאי את המספר שלה.. וגם כל מני המלצות

בכל מקרה, אם הבנתי נכון, באתר של כללית יש סדרה של סרטונים שמכינים להנקה... אולי שווה הצצה...

ב"הצלחה!

בהצלחה!

כל הכבוד לך.

אין עם זה שום בעייה!

לגבי טמופנים שמעתי מכמה נשים שזה קיצר להן את המחזור.

מאחלת לך בע"ה בקרוב להצטרף לפורום היקר שלנו עם בטן הריונית יפה. 

נשמע שהיא מושפעת לא טוב מהחום, אולי מיובשת מעט. את שותה מספיק?

חשוב שתמשיך לקבל נוזלים בצורה כלשהי, אולי תתיעצי עם אחות טיפת חלב.

והיא הרגיעה אותי. היא אמרה שיש ילדים שבגיל 3-4 חודשים משנים את הרגלי האכילה שלהם ויונקים 2-3 דקות וזה מספיק להם...

ובנוסף היא אמרה שכדאי ללכת לרופא רק כדי לשלול שבאמת אין משו אחר שמסתתר.

החלב מגיע מהר יותר והם עושים את פעולת המציצה ביעילות.

1) נראה לי שכדאי לך לפנות מראש לצוות בשע"צ ולברר איך הם מתייחסים לאפשרות כזאת, שיהיה תיאום ציפיות.

2) ברוב המקרים ממליצים על סחיטה ידנית בימים הראשונים. הקולסטרום לא נשאב טוב במשאבה. וכדאי ללמוד את הוכניקה היעילה לסחיטה ידנית מראש.

3) אם בכ"ז את הולכת על משאבה - בררי מראש אם יש לה חלק מתחבר שאת אמורה להביא איתך (כך זה בחלק ממשאבות בתי החולים).

4) זכרי - קיבה של תינוק ביום הראשון מכילה כ10 מ"ל, וזו פחות או יותר הכמות שהוא יונק בארוחה. כשרואים בקבוק ענקי של 60 או 120 CC תמ"ל במחלקה, ולעומת זאת משהו כמו כפית שאת הצלחת לשאוב - זה נראה כמו כישלון, כאילו את לא מייצרת מספיק. אבל האמת היא שגם מהבקבוקים בבית החולים הרוב הגדול נזרק - כשהאחיות מאכילות הן יודעות שהן צריכות לעצור אחרי 10 CC, ולא להעמיס על הקיבה הצעירה.

בהצלחה!

ויש להם משאבות ואת כל הציוד שלהן.

שיהיה בשעה טובה!

לא התנסתי אז אני לא יודעת אם צריך להביא בקבוק או שקית מהבית אבל יש שם מקרר לאיחסון

ויש בקבוקים כאלה שמתאימים למשאבה שאת שואבת לתוכם ומאכסנת בהם.

שמים מדבקה של הילד על הבקבוק ואז את כותבת להם שייתנו לו את זה בלילה.

הם ממש מקסימים!

ילדתי את בתי שם, ובהתחלה היא לא הצליחה לינוק אז הייתי שואבת לה כל בזמן ויש שם את כל מה שאת צריכה. בהצלחה!

פשוט הייתי מחוברת מניק לא שלי..

שבוע טוב.

כדאי להקפיד על חלב ישראל.,

אני הייתי המומה כשראיתי את זה לראשונהת.

לתשומת לב.

ייתנו לכל אישה שמעוניינת בתמ"ל לבחור בין שתי חברות.

בכל אופן שימי לב שהאנונימית פותחת השרשור מתכוונת לספק לבנה חלב ישראל - במלוא מובן הביטוי

זה קל יותר מאשר שאיבה כזו או אחרת, בטוחה וטעימה, כך גם השד מקבל את הגירוי ליצירת החלב 

אולי עדיין לא מוכנים להביא את הילודים לחדר באמצע הלילה, אך מנסיוני בהר הצופים, כשנאלצתי לקום באמצע הלילה ולגשת לתינוקיה כדי להניק, לא נעים, אבל בהחלט עדיף אלפי מונים על בקבוקים ו\או שאיבות.

כמו שנאמר, אין קדושה לשינה, אם יש אדם הזקוק לי ורק אני יכולה לעזור, אין לי זכות לישון.  

האורחים יכולים לחכות, לא התינוק.

אני ילדתי בקיסרי וכל לילה חשבתי שאולי הפעם אני אצליח לקום להניק את הבת שלי אך לא הייתי מסוגלת.

ב"ה שיש פיתרון כזה מקסים, הייתי צריכה לשאוב ממילא בגלל הגודש.

אז למה שהבת שלי לא תאכל את החלב שלי בלילה?!

אשריי מי שמסוגלת מיד אחרי הלידה לקום גם בלילה להאכיל את בתה..

ועדיין, אשריי גם מי שלא.

אני לא חושבת שמזה מעיד על פחות מסירות לילד.

שמן קיק ממש לא מומלץ, אלא אם ממש אין ברירה וחייבים לזרז לידה. זה פחות או יותר אומר לגרום לעצמך קלקול קיבה - ובכלל לא סימפתי להתחיל ככה לידה.

תה פטל לא מזרז, יש לו סגולות נפלאות אחרות, והוא מומלץ.

על שמן נר הלילה אין לי מושג.

אבל העיקר הוא שהעובר עוד זקוק לימים האלה ברחם, הם לא מיותרים בשבילו בכלל. הם נותנים לו נקודת פתיחה הרבה יותר טובה לעולם. שיגדל אצלך ברחם כמה שהוא צריך. שיגיע לעולם כשמערכת הבליעה והעיכול שלו פועלת טוב יותר, מערכת הנשימה שלו פועלת טוב יותר, מערכת החיסון שלו ערוכה טוב יותר לאתגרים שמצפים לה... אל תדחקי בו. המלצה חמה מעומק הלב

שמן קיק מזרזר רק שיש נתוני פתיחה,הוא זירוז מאוד אלים,עושה שילשולים והקאות..אני אישית לא ממליצה.

שמן נר הלילה  ידוע כמרכך צוואר רחם,אחד בולעים ואת השני מחדירים ועושים חור,ממה שידוע לי זה מונע קרעים.

תה פטל מומלץ לשתות משבוע 36 זה מכין את הרחם,כשיבואו צירים שיהיו אפקטיבים יותר.

קיום יחסים גם מזרז ורפלקסולוגיה ודיקור.

יש גם עיסוי פטמות זה גם זירוז קשה יותר לפעמים עושה צירים חזקים ולא אפקטיבים.

אני בעד להרפות ולתת לגוף ולבייבי את הזמן שלו.

את קרובה מתמיד.

חיבוק

3 ליטר מים, אל תתפשרי על זה במיוחד עם החום הזה.

וחוץ מזה ללכת למרפאה, ללמעקב הריון, לבדוק לחץ דם, ושתן,

כי חלילה יכול להעיד על רעלת הריון.

אפילו שזה מוקדם יחסית, השבוע שאת נמצאת כדאי לבדוק.

רפואה שלימה

לקחתי בטעות כדור יותר מידי..

לשתות הרבה.זה יעבור.