עם לימון ומים ותשימי במקרר וכך יהיה לך יותר קל לשתות את זה.

זה קצת עמוס ולפעמים לא טעים כשלוקחים כמו שזה.

יש מרפאות שרוצות לראות שאת שותה, מחכה שם שעה (בסבלנות) כיון שזה יכול לגרום לסחרחורת והרגשת חולשה אם יש לך פיק גבוה פתאומי של סוכר.

יש מרפאות שקבעות לך תור ואומרות לך לבוא ולהגיד בדיוק באיזה שעה שתית בבית. לכן תבררי איפה שאת עושה בדיקות דם.

בהצלחה, בקלות ובבריאות!

בת כמה היא? לנסות להניק בתנוחה שונה,לבקש ממנה לפתוח פה גדול.

אבל לפחות עד שתמצאי פתרון אחר: להניק עם פטמות סיליקון. בילד הראשון שלי היו לי סדקים איומים והנקתי אז עם פטמות סיליקון וזה היה ממש הצלה. יועצת הנקה אמרה לי שזה גרוע אבל התינוק אכל ושבע ולי הייתה אפשרות להחלים.

ההנקה ותצטרכי רק סיליקון.

אבל אין חוקים..

כמו שיפעת אומרת אולי הוא הוא לא קרא את הספר

לאחיינית שלי  הראשונות שיצאו היו הניבים למעלה.. היא הייתה נראת כמו ערפדית קטנה

קודם כל המון מזל טוב!

שתזכו לגדלה הנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

אשמח לקרוא את סיפור הלידה.

היא מקיאה בקשת?או פליטה גדולה?

ריפלוקס זה כמו צרבת..ו

בטח עוד מעט יגיעו מומחיות ויסבירו יותר טוב.

משך כמה חודשים.

גם אחר כך הוא היה יכול להשתעל ואז פתאום להקיא.

לפעמים זה לא ממש ריפלוקס (הבדיקה איומה. תחשבי אם היא באמת נחוצה לכם). הילד פשוט נולד עם מערכת לא לגמרי בשלה יחסית לתינוקות אחרים. האחים והאחיות שלו אמנם לא הקיאו (בתכיפות יומיומית כמוהו), אבל כולם פלטו כמויות אדירות. כנראה עניין תורשתי.

איך הקקי והפיפי שלה?

כמובן לא תאומים אבל עדיין ...

*תקפידי לנסות להוציא לה אוויר בין צד לצד שלא יהיה עומס ויעלה לה הכל

*אחרי הארוחה שימי אותה בסלקל או טרמפולינה או תחזיקי אותה קצת באלכסון ז"א תתמכי בגב שלה כשהפנים אלייך אותה פעולה כמו בטרמפולינה (עדיף מסלקל בגלל המרחב ) אל תנדנדי רק תניחי . 

*אולי מוצץ יעזור ? לא יודעת אולי ככה האוכל לא יעלה כי המוצץ ממשיך להפעיל את מערכת העיכול על ריק .

ובגדול אל תחזיקי אותה בצורה שתלחץ על הבטן ...

בהצלחה

רוב נחת

והכי חשוב

מזל טוב

זה לא בקשת. אבל גם שמעתי שרפלוקס זה שתמיד אחרי כל ארוחה הם מקיאים

הקקי והפפי שלה בסדר גמור היא בכל זאת אוכלת ממש טוב וגם אחרי שהיא מקיאה היא נרגעת ומשלימה את הארוחה בצורה ממש קבועה כל פעם  

אולי אל תחכי עד שהיא תהיה רעבה ...

אבל חשוב לשים לב שזה לא מלווה בשילשול או שיעול או משהו כזה שמצביע על חולי חו"ח

כמו שלשול אבל נראלי זה תקין ככה זה בהתחלת ההנקה

או ארוחות קרובות מדי.

אם זה לא עיקבי אל תדאגי.

זה קורה.

באמת היה לו ריפלוקס ואת זה פותרים בעזרת רפלקסולוגיה (יש נק' לחיצה מסויימת שאני לא זוכרת)

וגם הוא היה רגיש לחלב פרה.
את יכולה לנסות להפסיק לאכול מוצרי חלב ולראות אחרי כמה ימים אם זה עוזר.

בן כמה היונק?אני חושבת שמאיזשהו גיל זה באמת מתחיל לעצבן אותם.

או שאני שמה כמו גופיה סטרפלס ומורידה אותה טיפה מתחת לחזה,וככה גם כשאני מרימה את החולצה אני נשארת צנועה והתינוק מסתיר את החזה.

את יכולה גם לשאוב לפני ולהאכיל בבקבוק.

או לדעת איפה את מסתובבת ולחפש חנות/שירותים וכו'..

בהצלחה!

אני מחפשת איזה חנות עם תא מדידה .

בשנים האחרונות שכבר יש יותר גדולים בבית, אני משתדלת גם בבית להניק בחדר שלי,אני יודעת שיש שיחשבו שזה מוגזם ,אבל ככה יותר נעים לי.

ותודה למייעצות..

בחוץ

בסתלבט מול המחשב, או תוך כדי טיפול בענייני הבית

התשובה שלי היא שתינוקות לומדים להסתדר עם מטפלים שונים בצורות שונות.

את תעשי את מה שאת רגילה, והמטפלת הבאה (או הסבתא) תמצא כבר את הדרך שלה איתה

גם לי קורה בדיוק אותו דבר, במהלך היום הקטן בקושי רוצה לישון ואם הוא נרדם זה מקסימום לשעה. ותמיד אני מתלבטת איך להרדים אותו...

בסופו של דבר הוא מצליח להירדם ע"י נענוע של העריסה (כמה שניסיתי למנוע ולא להגיע למצב הזה...בסוף זה מה שיצא..)

יוקטנה אם מרדימים במנשא זה לא מרגיל את התינוק לידיים?
 

אחרי שנשאת אותו 9 חודשים, הוא צריך להתרגל בהדרגה להיות לא על הידיים. לאט... לאט...

כמו ש-9 חודשים אכלת בשבילו, ולוקח לו המון זמן ללמוד לאכול ולעכל באופן עצמאי כמו מבוגר.

לא כבד לך מתישהו..? מה את עושה אז?

אפשר וצריך לדאוג גם לגב שלנו וגם לרצפת האגן, ויש דרכים לעשות את זה.

אני משתדלת להניח אותה כמה שאפשר (כל עוד היא מסכימה. זה דקה פה דקה שם כרגע), ולהשתמש במנשא שהוא תומך מבחינה אורטופדית. אני משתדלת להיות איתה יותר בישיבה. בנוסף, אני עושה תרגילים לחזוק רצפת האגן. הייתי יכולה גם לעשות יוגה, ולהקפיד יותר על היציבה שלי

אין מצב שאם הם היו עולים במשקל כמו הילדים שלי (רק מהנקה!) היית ממשיכה עם מנשא וידיים עד כזה גיל.

בת כמה צביה? נראה לי שהילדים שלי בגילה כבר שקלו כמה וכמה קילואים טובים..

לא שהם לא היו על הידיים או הורדמו כך לפעמים, אבל רק בלית ברירה, לא מתוך עקרון...

וככל שיש לי פחות עקרונות כך יותר קל לי (למשל לא לפנק, או שירדמו לבד, או שירדמו רק במיטה, או שינקו רק כל שעתיים או ש... נו... כל החוקים האלה). אבל כל אחד ומה שמתאים לו

צביה שלי בת חודשיים ושוקלת כבר קרוב ל-7 ק"ג בלי עין הרע! הילדים שלי רזים, אבל רק אחרי גיל שנתיים-שלוש... עד אז הם שמנמנים שבא לאכול אותם, לא שזה גורם לי להיות רזה יותר חס וחלילה

חמסה, חמסה

(אצלי א"א להגיד שהם רזים בגיל שלוש ומעלה, רק פרופורציונליים . סתם, גם לא שמנים ב"ה. אין תלונות.. ואני דווקא כן רזה כך שזה כנראה לא קשור...)

בכל מקרה- הגב שלי אמר לי בסוד שהוא מוכן שאני ארגיל אותם להרדם בכל דרך שהיא, רק לא על הידיים, ולא במנשא. אולי כשאני אקנה מנשא שמותאם יותר לגב מבחינה אורטופדית הגב שלי ירשה לי מדי פעם לפנק קצת את הילד. ואותי. אבל גם אז לא להרדים ככה באופן קבוע..

אבל אני בהחלט מבינה למה מבחינתך חיים קלים זה דווקא לא להתעקש להרגיל אותם לכלום..

אני אישית מרגישה שזו השקעה שווה לטווח ארוך, שגם אם עכשיו אני משקיעה וקשה לי, בסופו של דבר יהיה לי הרבה יותר קל בחודשים הבאים. אבל זה דבר שבהחלט אפשר להגיד על כל נושא, וכ"א יעשה כטוב בעיניו...

ו"ההשקעה לטווח הרחוק" התגלתה כלא כדאית, במקרה שלי לפחות

וואו, כל הכבוד! הבת שלי "נתקעה" במשקל הזה בגיל חצי שנה, עד שהצלחתי להשמין אותה עוד קצת...

בהנקה,בידיים במנשא וכו'.. מגיל 3 משתדלת במיטה על הבטן עם מוצץ,נשיקות וחיבוקים.

אצל הגדול זה קרה רק בגיל שנה ומשהו..

שמה את הקטנה לידי על המיטה, כשאני יושבת לידה וקוראת (או עושה משהו אחר), והיא נרדמת. בסופו של דבר, שיכול להגיע אחרי שעה, למרות שבד"כ זה יותר מהר.

אה, ואני גם מונעת ממנה להתהפך, כי אז היא מתיישבת והשינה הלכה לאיבוד בשלב הזה...

אני נותנת לה מוצץ וחיתול בד, שבד"כ מרגיע אותה, וזה עובד די טוב.

(השלב הבא זה כשהיא במיטה ואני יושבת בכיסא לידה).

מה זה אומר שהקטנצ'יק שלך לא מוכן לישון במיטה? מה הוא עושה? איך את מרגיעה אותו?

לנו אין סדר יום מובנה ממש, אלא יותר- שינה, קימה, אוכל, משחק, שינה, אוכל, משחק, אוכל, שינה, אוכל, משחק, אמבטיה, שנת לילה. זה יוצא בערך כמו שכתבתי, בצורה המבולגנת הזו, אבל זה מאוד גמיש.

אם אני רואה שהקטנה עייפה (פיהוקים, שפשופי עיניים, עצבנות, רגישות, פעלתנות-יתר), אז אני פשוט משכיבה אותה לישון, בלי קשר לשעה אז.

היא אוכלת כל שעתיים-שלוש.

ולא ציינתי החלפת טיטולים

אני לא יודעת מה סדר יום אומר, אבל גם אם אין סדר יום קבוע ומוגדר, חשוב לדאוג לכך שהצרכים של התינוק (בעיקר שינה ואכילה) ייענו בהקדם. אח"כ הוא (וכל תינוק אחר גם ) יתפקד טוב.

זה למיטב הבנתי הלא רחבה בנושא...

בהצלחה!

ביום- אני שמה אותו  בעגלה ומנענעת ואומרת לו "ששששששש....." (זה עוזר- תתפלאי!) -יחד עם שמיכה דקה המכסה מעט מהפנים- הוא פשוט נהנה להתכרבל בזה וזה מרדים אותו.

תדעי לך- שבבי"ח המילדות עוטפות את התינוק שנולד כמו מומיה- ממש חבילה!...ותוך שניה הם נרגעים- זה מדהים! כנראה שזה מזכיר להם את הרחם.. בכלל תינוקות אוהבים להתכרבל בשמיכה או סדין וכו' ,זה מרדים ומרגיע אותם.

(האמת- שזו שיטה שגילייתי עכשיו שמרגיעה את בני הפשוש, קודם לכן הייתי משכיבה אותו על הבטן  על המיטה שלי  ודופקת לו קצת על הגב עד שנרדם- קצת שיעבוד אם זה לוקח זמן.. )

את ה"מומיה"... חח וזה עבד כמו קסם!!

אבל הוא כבר לא אוהב את זה... הוא גדול ורוצה ידיים חופשיות... ואז הוא משתולל איתן וזה לא נותן לו לישון 

מצחיקול 

שאני שמה אותו במיטה והוא בוכה.... ואני מלטפת אותו, שרה לו, עושה "שששש", שמה לו מוצץ... וכלום לא עוזר הוא צורח... אז אני מוציאה אותו, מרגיעה אותו, מחזירה אותו למיטה - וחוזר חלילה.........

ואז אני מתייאשת ועוברת לעגלה... אם זה עוזר - סבבה! אם לא, אז ברוב ייאושי אני מוציאה אותו החוצה לטיול..... אני לא אוהבת את זה בכלל, כי חםםםםם ואני ממש סובלת........ אבל לפעמים פשוט אין ברירה...

אגב בת כמה הקטנה שלך? נשמע שהיא נרדמת לבד תכלס... את רק קוראת לידה... שווה ביותר

בלילה את מרדימה אותה אותו הדבר? ואז מעבירה למיטה?

יקרה, אני לא יודעת אם יצא לך לקרוא את "הלוחשת לתינוקות", אז אכתוב לך דברים שכתובים שם (שתקראי פעמיים אם כבר קראת בספר, בעצם)- חשוב שתינוק יפתח יכולת- ילמד- איך להירדם בכוחות עצמו. כלומר, בלי תלות באמצעי חיצוני (מה שהלוחשת מכנה- משענת). לכן אנחנו הפסקנו עם העגלה, הפסקנו לעשות לקטנה "שששש", והגענו למצב שהיא נרדמת לבד, בסופו של דבר.

זה קשה לקטנטנים האלו ללמוד להירדם לבד. זה באמת אתגר (גם למבוגרים זה קשה לא פעם, מה שמתבטא בנדודי שינה). נראה לי שכמו עם רעב- שהתינוק לא יודע שהוא רעב, אלא רק מרגיש כאב בטן- כך גם עם שינה. התינוק מרגיש לא רגוע, אולי אפילו מרגיש עייף, אבל לא יודע איך לעזור לעצמו. כאן אנחנו נכנסים לתמונה

אני מבינה למה הקטן שלך בוכה (ואני מקווה שההסבר שלי קצת עוזר גם לך להבין למה הוא בוכה... כי הוא לא יודע איך לעזור לעצמו, וקשה לו). ועם זאת, הוא צריך ללמוד להירדם בכוחות עצמו. האם יש לו שמיכה או חיתול בד או חפץ אחר (אפילו טיטול) שיכול להרגיע אותו? הייתי מציעה גם צעצוע, אבל זה בד"כ מגרה ומעורר עבור תינוק.

זה שאת שמה לו מוצץ, ומלטפת כדי להרגיע- זה מצוין. חפץ מרגיע שהוא יכול להחזיק יכול אפילו לעזור עוד יותר.

אולי כדאי לך לנסות לשים אותו לידך במיטה (כשאת יושבת והוא שוכב לידך, כמו שאני עושה), בתור התחלה. ככה הוא יכול, בהתחלה, להרגיש את חום גופך (של הרגל) ויהיה לך יותר קל להרים ולהרגיע אותו. מאוד חשוב גם לדבר אליו בצורה מרגיעה (ולהיות רגועה בעצמך ), ומלאת אמון! את תצליחי! הוא ילמד להירדם ככה! זה דורש הרבה סבלנות והתמדה בהתחלה, אבל אחרי שבוע-שבועיים כאלו, כבר תרגישי שינוי, לדעתי.

הקטנה שלי בת תשעה חודשים תכף , ובלילה אני אכן מרדימה אותה אותו דבר. כבר כמה ימים אני מתכננת לשנות את טקס השינה שלה, אבל בגלל נסיעות היא הלכה לישון כ"כ מאוחר שלא רציתי לעכב את השינה.

ואח"כ אני מרימה בעדינות ומעבירה למיטה. לפעמים אני עושה "שששששששש", כדי שהיא תמשיך לישון, ולפעמים לא.

ושידעו לדבר לבד! וראו זה פלא - הם עושים את זה  כשמגיע הזמן!!!

גם עם שינה, גיל חודשיים ממש איננו הזמן, ואולי גם לא גיל שנה.

למה דוחפים דווקא בנושא השינה?

למה לא מעמידים בכח תינוקות על הרגליים, אוללי עם איזה סד קשור לרגליים ולגב ש"יעזור להם" כמו השמיכי והמוצץ והבובה?

סתם, אני באמת לא דוחפת בהם . אבל גם בשינה- אני לא מרגישה שאני מצפה מהקטנה לעשות משהו שהיא לא מסוגלת לעשות, ואני לא עוזבת אותה לבד במיטה ואומרת לה "שינה טובה. תתמודדי לבד עם ההירדמות". אני יושבת לידה, ונמצאת איתה.

אני גם לא מבינה מה אמור להיות אחרת. האם אני אמורה להמשיך להרדים אותה בעגלה או בטיול על הידיים? להשכיב אותה במיטה איתנו? מה? (אני שואלת באמת).

אני רוצה שהיא תהיה מסוגלת להירדם בכוחות עצמה. זה חשוב לי. שמתי לב שעם הזמן, ההירדמות שלה נהייתה קשה יותר ויותר (כשהרדמתי אותה בטיולים, בשירים ובדרכים אחרות שבהן היא תלויה בי), וזה היה לי מתיש.

זה מקל עליי מאוד כשהיא מצליחה להירדם בכוחות עצמה באופן שלא מאמץ אותי יותר מדי, ואני לא חושבת שזה מפריע לה ללמוד להירדם לבד.

בנוסף, לא פעם אני משאירה אותה אצל בייביסיטרים שונים, ואני רוצה שגם אצלם היא תירדם בקלות (גם כדי שהם יסכימו לשמור עליה להבא, כי חלקם- חלקן, יותר נכון- עושות את זה בחינם, כטובה עבורי).

ואח"כ אני שמה במיטה והם נרדמים אחרי כמה זמן.
עכשיו (חודש וחצי) הבת שלי רוב הפעמים נרדמת בהנקה ובמעט מהפעמים כשאני מניחה אותה.

את צריכה ללמוד להכיר את הקול של התינוק ולדעת אם הוא רעב/עייף/כואב לו.
בד,כ אני לא מנדנדת כי לפעמים זה יכול להרדים בזמן שהוא עדיין רעב.
בד"כ אני מניקה עוד עד שרגועים.

אבל באמת כל אחת לומדת מה הדרך שלה. זה מאוד אינדיבידואלי.

בלילה הוא הולך לישון בקלות כי זה חלק מסדר מסויים שהוא התרגל אליו.

אז כנראה שאם יהיה סדר מסויים גם ביום, שבתוכו שעה מסויימת שבה הולכים לישון אז נראה לי שיהיה לך יותר קל להרדים אותו....

הרי כל היום הוא רק אוכל, משחק, אוכל משחק, אוכל משחק - אז איפה שאני לא אכניס "שינה" זה לא יהיה איזה שהוא רצף ייחודי.........

אם הסבר, אנחנו עכשיו אוכלים ואז הולכים למיטה לישון....

הוא בן חצי שנה, אז סיפור זה לא רלוונטי.. והארוחות שלו עדיין מבוססות על הנקה... רק טעימות פה ושם של ירקות או פירות... יש לך אולי רעיון למאכל מסוים שיכול להתאים?...

היום הצלחתי להרדים אותו - פעם אחת בנדנדה, פעם שניה בעגלה... הלך לא רע

אבל אני רוצה שזה יהיה מסודר, כמו בלילה... שאני לא צריכה לנסות 3 דברים שאני מגיעה למה שמצליח להרדים אותו, ואז למחרת זה לא עובד וחוזר חלילה

הוא היה מגיב אותו דבר אז אחלה לפחות הרווחת 12 שעות בקלות .

הבת שלי עכשיו אותו דבר קשה לה ביום ובלילה אוכלת ישנה  לסרוגין.

דבר שני: הבת שלי במעון מגיל 4 חודשים. ושם יש טווח שעות מסויים שרוב התינוקות ישנים בו. אז אני מניחה שגם הקביעות בשעות ובזמני הארוחות, וגם האווירה - שכולם ישנים ומכבים אור, ויש שקט מסביב - משפיעים על ההירדמות של הקטנים.

אבל שוב - זה מאוד תלוי בגיל. אני יודעת שלסדר המסויים התינוקות נכנסים רק אחרי כשהם קצת יותר גדולים. בחודשים הראשונים, גם במעון, הם ישנים רק מתי שהם מראים סימני עייפות.

איזה יופי!

מחכה לשמוע את הסיפור

הרבה נחת 

לק"י

יקירה ממש שמחת אותי!!!
איזה כייייף! עוד ילד פורום [לזוג פורום]

שתרבו ממה נחת ותגדלו אותה בידים מלאות!!

הרבה נחת שמחה ושפע חלב

שתזכו לגדלה בנחת בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

מחכה לקרוא את סיפור הלידה.

התאוששות קלה ומהירה!

מחכה לשמוע את הסיפור.. 

אומנם כבר איחלתי, אבל לא מזיק לחזור ולאחל גם כאן

שבע"ה תזכו לגדלה בנחת וברכה..

מחכה לראות תמונה

בשעה טובה ומוצלחת! שתזכו לגדלה באושר, ברכה, נחת רוח, ורווחה

גידול קל (עד כמה שאפשר...) והרבה נחת!

איזה יופי. רק נחת ושמחה ובריאות

הלידה הייתה ארוכה ומייגעת, אבל נגמרה!! ויצאה המתוקה הזו, וזה מה שחשוב...

ליטל-שלחתי במייל...

אחת המתנות,זה יקר בסביבות ה 300 ש"ח.

יש בשילב,מוצצים,חסדי שמואל ועוד..

מגיל חודש אפשר לשים את התינוק בפנים.

יש לנו של פישר פרייס

תלוי אפשר להאכיל, לשחק עד שהם זוחלים ובאמת מאבדים עניין בזה כי הם מגיעים לכל דבר שהם רוצים בו.

ואנחנו דווקא כן משתמשים ברטט והקטנצ'יק ממש נהנה ממנו. מה שכיף זה,בניגוד לחשמליים, שאפשר להשתמש בו גם בשבתות!

מבחינתי לנדנד אותו יותר מרגיע מאשר רטט לא?! 

הבנתי שיש חשמליים ולא חשמליים

מה החשמליים עושים? אפשר לנטרל אותם בשבת?

רטט זה בלא חשמליים??

התמונה שהוסיפה יום שמח היא של חשמלי או לא?

תודה...

הנזקים בדר"כ זה דימום בגולגולת העובר,נזק לתעלת הלידה,

סיכוי גבוה יותר לצהבת,ושטפי דם.

לקראת לידה הבאה היא צריכה לברר אם היא יכולה ללדת וגינאלי או רק בקיסרי,יש ניתוח מיוחד שעושים אם החתך הגיע עד פי הטבעת.

בת כמה הבת שלה? היא מוזמנת בשמחה להתקשר עלי..

וגם מומלץ לעבד את חווית הלידה!

הבן שלי נולד בואקום (והוא באמת ארוך  סתאם) ובטח עוד, לא מעט, שרדו את זה בסדר גמור,אם היא דואגת היא יכולה פשוט לקחת אותה לרופא ילודים כדי להירגע.

ניראה לי נורמלי לחלוטין לרצות לישון לידה,גם ביגלל דאגות שכאלה (שזה בסדר,לכל אמא זה עובר בראש,איך משהיא פעם אמרה לבעלי 'היא לא דאגנית היא פשוט אמא' זתומרת זה חלק מהעסק .)וגם סתם מבחינה פרקטית (להיות קרובה כדי לשמוע מתי היא מתעוררת ולקחת ולטפל בלי להתחיל לנדוד בין חדרים באמצע הלילה..)

פשוט כדאי שהם כן ימצאו סידור שהקטנה תוכל לישון בחדר שלהם,בעריסה קטנה,אצלי בגיל הזה הם יושנים ליד המיטה שלנו בעגלת אמבטיה.

ממש אוהבת את החתימה שלך,המשפט הזה כתוב לי במטבח על איזה 'יצירה' מ'ערב נשים'.

אני לא כותבת בדר"כ...בעיקר קוראת ומשכילה מדבריכם.
אבל עכשיו נכתב פה משהו קצת מלחיץ...

ב"ה ילדתי לפני כמעט חודשיים וגם לי היו קרעים עד כמעט פי הטבעת...לפי מה שרשמת זה אומר שלידה הבאה תהיה בניתוח?!

אשמח לדעת..
תודה רבה..
אולי בהזדמנות ארשום את סיפור הלידה שלי ואתחיל להשתתף קצת יותר בפורום...=]

עברתי בדיוק את מה שתארת שהיה לחברה שלך, והלידה שהיתה שנה וחודשיים אחרי(!) היתה טבעית, בלי אפידורל, בלי קרעים וחתכים - זה בשביל שתרגיעי את חברה שלך.

עוד משהו שקשור לוואקום, וכדאי לבדוק-

בגיל חודש בערך אחות הטיפת חלה הפנתה את תשומת ליבי שהתינוק לא מסובב את הראש  שלו לשני הצדדים, אלא רק לאחד, והיא חששה שזה בגלל הוואקום.

הלכתי לאוסטיאופט מעולה בירושלים, ואחרי שני טיפולים, הוא התחיל לסובב את הראש בחופשיות.

שיהיה

אני אברר שוב,

אני רק זוכרת שהיה ברחוב הלל בירושלים, צרפתי, ונחשב בין המומחים בתחום

גם בירושלים (אבל ברחוב הרכבת..)

מטפל גם בתינוקות ממש פצפונים (וגם במבוגרים)

קוראים לו אמיל

טלפון: 054-4917537 (זיוה, המזכירה שלו)

האמת ששאלתי את עצמי את זה, וחשבתי ששווה לעשות מחקר על זה, ואחרי כמה שנים באמת עשו מחקר, ומצאו יותר מקרים של PDD אם אני לא טועה.

לא זוכרת עד כמה והאם היה מובהק וכל זה.

בלידה שהסתימה בהרבה לחץ ובואקום, אבל הוא ב"ה הטוב בריא שלם וחכם באופן מיוחד!

הלידה השניה - הייתה רגילה, ובנס הסתימה ללא ואקום או גרוע מכך.

שלא תלחץ!

אני ילדתי בוואקום אבל לא ככ נקרעתי.

ושמעתי לא מזמן שיש כזה דבר לעשות חוויה  מתקנתשל לידה לתינוק - ממליצה מאד לברר על זה.

מה'- תודה! (גם לגבי ההערה לגבי החתימה...).

T.B- תרגישי בנוח לשתף ולהשתתף. ברוכה הבאה!

נעמונונה- גם לך היו קרעים רציניים כאלו? ואח"כ ילדת בלידה טבעית ורגילה? (אני פשוט רוצה לדעת כדי לעודד את חברה שלי. והרופא יותר הלחיץ אותה ממה שהיא עצמה נלחצה. חוץ מזה שהגוף שלה עוד בטראומה מזה, ממה שהיא סיפרה).

יוקטנה- מה זה PDD? מעולם לא שמעתי על זה.

ועוד משהו אחד- החשש מניתוח בלידה הבאה הוא לא בגלל שהייתה לידת ואקום, אלא בגלל שהיה חתך גדול כ"כ.

ושוב תודה

מעניין אני עובדת בתחום של החינוך המיוחד ולא שמעתי ... אבל כיום יש הרבה מחקרים

אני לא הייתי אומרת דבר כזה לחברה....

והילדון קצת לא משתף פעולה ,הוא רושם PDD/

תשובה לשאלתך:

כן, לידה ראשונה שלי היתה עם קרעים עד פי הטבעת, זה נקרא קרעים דרגה ג', עוד בחדר לידה הזהירו את בעלי שלא אוכל לשלוט על צרכים (ח"ו), ועד 6 שבועות אחרי הלידה הייתי צריכה לבוא לביקורות רופאי נשים, וגם לרופא (לא זוכרת את ההגדרה) שממש בדק שם בפנים את השליטה על הסוגרים (רק להיזכר בזה ולהגעל, אבל לא היתה ברירה...).

לדעתי היה לי ממש נס, כי ההתאוששות אחרי הלידה היתה מהירה מאוד, והרופאים בביקורת לא האמינו שכ"כ מהר הכל התאחה ואין זכר כמעט לתפרים. (אני נזכרת שהייתי באיזה טיפול בסוז'וק אחרי הלידה, אז אולי זה עזר).

ואחרי שנה וחודשיים באתי ללדת שוב... (אף אחד לא אמר לי למנוע)

הרופא עוד זכר אותי מלידה קודמת (זה באמת היה סיפור סיפור), והתחיל להמליץ לישרק ניתוח, ואם לידה רגילה, זה סיכון עצום שהכל ייפתח ויגרום לנזק יותר ממה שיכל להיגרם בפעם הקודמת, אבל ב"ה ב"ה, היה לי אומץ (לא ברור מאיפה), וילדתי בלידה רגילה, בלי אפידורל, בלי חתכים ובלי קרעים!!! (משקל 2.987)

אחייני היקר ,שכבר סיפרתי שבחו בעבר, נולד בלידת ואקום. ראשו היה גדול בצורה כזו שהשאירו אותו בבי"ח ליתר בטחון למעקב. כנראה שהוא יצא בסדר , כי הוא שירת בקרבי והשנה שוב היה מצטיין דיקאן (לומד בטכניון)

בקשר לדאגה: להלן וידוי של פולניה. גם אצלי ככה. כל שניה בודקת אם היא נושמת וכולי. מה לעשות? נדמה לי שבשלב כלשהו את קורסת מעייפות,וכשאת מתעוררת את מגלה שהתינוקת נשארה בחיים למרות שנרדמת (חסדי ה'

מרוקאית לשעבר

כן, יש אפשרות לנזק מוחי, ויש אפשרות שלא. תתםללי בכל מקרה ובע"ה יהיה בסדר. ראיתי פעם מחקר סטטיסטי שמראה שלילדים שנולדו בלידות ואקום/מלקחיים יש בסוף IQ יותר גבוה דוקא. אז בלי פאניקה. אני אישית ילדתי בזמנו 3 לידות ואקום - ובלי עין הרע לא ניכרים בעיות למוח, גם אם היו.

לגבי הקיסרי - למה את חושבת ככה? אחרי לידה כפי שאת מתארת ילדתי עוד 8 לידות ללא קיסרי.

בגלל שהתפרים היו רמה 2-3.

אם התפרים בדרגה גבוהה אולי יש מקום לחכות מספיק זמן עד שהכל בטוח בטוח מאוחה טוב

ולהתייעץ עם עוד רופא או שניים.

ואולי גם עם פיזיוטרפיסטית טובה או מטפלת של ריצפת האגן.

אני מכירה את יעל שוראקי שהיא נחמדה מאד.

עוד כמה חודשים (אפילו לפני שנתיים- שנה ושמונה) בנוסף לזה היא גם תזרוק את עצמה על הרצפה ותצרח חצי שעה או שעה כשמשהו שטותי וקטנטן לא ימצא חן בעיניה...

נשמעת בחורה עקשנית,

מוכר לי יותר מדי.. ואין לי עצות חוץ מלהבהיר בנחישות ובלי כעס (!! ממש קשה..) שאת יותר עקשנית ממנה ושזה לא משתלם לה. אבל אופי זה אופי...

שמעתי שיחה של רב שאמר שצריך לבוא לשלב הזה בהסתכלות ש-ב"ה שהילד עובר כזה תהליך כי זה חלק ממסלול ההתפתחות הטבעי שלו וטוב מאוד שהוא לא מדלג על שום שלב....

פשוט לא לראות את זה  נגדנו אלא לשמוח בזה...

מישהי שילדה לידה 6 או שביעית בניתוח מצב רגל וב"ה יש לה תינוקת חמודה מלפני 4 חודשים בלידה רגילה .

כנראה היה לה נוח ככה  רצתה כבר שמה לדלג על הזחילה וישר ללכת החוצה

חשוב לחזק את עצמך שם שיהיה לך יותר קל בפעם הבאה וזהו

ב"ה שגילו את זה בזמן,

יש לזה השלכות ללידות הבאות בע"ה זה נקרא לידת VBAC ההשלכות הן: מוניטור רציף כל הלידה,ולא נותנים זירוזים אחרי ניתוח קיסרי,כי מפחדים שהצלקת בפנים תקרע.

ממולץ ללדת בבתי חולים שתומכים בלידות VBAC כמו מעייני הישועה,שערי צדק ביקור חולים ..

כשתגיעי לגשר תחצי אותו,יש לך יתרון מיולדות אחרות שילדו בקיסרי,כיוון שלפני כן ילדת וגינאלי 3 פעמיים.

אשמח לשמוע את סיפור הלידה,

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..יחד עם האחים..

בערך ב4 לפנות בוקר התעוררתי עם צירים כל 10 דק'. חיכיתי פחות מ3/4 שעה והצירים התרבו לכל 8 דק'. הערתי את בעלי והתחלנו להתארגן ליציאה. הזמנו את השכן עד שהוא הגיע הצירים היו כבר כל 5 דק'. המהירות לא  הפתיעה, כיוון שכך היה גם בשתי הלידות הקודמות. הזמנו אמבולנס שהגיע ממש מהר, והתחלנו נסיעה כשהצירים כבר כל 2-3 דק'. הגעתי לבית החולים (לאחר שצוות מד"א כבר התכונן ללידה בדרך) מיד הוכנסתי לחדר לידה בבדיקה גילו פתיחה של 9 וחצי ומצג רגל, המצג ממש הפתיע, 4 ימים קודם עשיתי אולטרסאונד שבו היה נראה מצג ראש. הריצו אותי לחדר ניתוח, לניתוח בהרדמה מלאה. בניסי ניסים נולדה לנו תינוקת מתוקה. 

אכן מצג בעייתי. לדעתי אם היא היתה עכוז עוד היו מיילדים אותך רגיל

שובבה אמיתית יש לך!

גם לחברה שלי זה קרה לפני חודש.

איזו מהירות של לידה..

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

מזל טוב והמון נחת

בדר"כ בשליש השלישי הברזל יורד,

אין לי מושג איך הם הגיעו למסקנה שלתינוקת יש אנמיה,אבל בדיקת דם פשוטה יכולה לבדוק מה מצבך.

אני תמיד ממליצה בשליש השלישי ואחרי הלידה להמשיך עם הברזל.

או לאכול טחינה,בשר אדום,כבד,תמרים,אגוזים שקדים,ירוקים{פטרוזיליה וכו'}

אפשר לראות לפעמים זרימות דם, או גודל אברים כמו כבד טחול שאחראיים על יצור כדוריות אדומות בשלב הזה של ההריון שאם הם מוגדלים אפשר לחשוב על אנמיה בעובר, זרימות דם מוגברות לאברים מסויימים ועוד כל מיני דברים.

השאלה - האם הסבירו  לך משהו בבדיקות אולטרסאונד? שאלת? בררת? למה 4 פעמים ביום?

ככלל: תמיד תשאלי מה מחפשים ומה רואים - זה זכותך! זה העובר שלך! זה גופך!

יכול להיות קשר בין אנמיה אימהית לאנמיה עוברית ולכן כדי לאשר או לשלול ביקשו ממך בדיקת דם. (חוצמזה, אם תרצי אפידורל אז כדי לך שתהיה לך בדיקת ספירת דם מהחודש שלפני הלידה)

אני לא מבינה למה לא עשו לי את זה בביה"ח?!במקום לייבש אותי יום שלם עם אולטראסאונדים היו יכולים לקחת ממני בדיקות זה בהחלט מעצבן

זה

לדעתי החשק להתארגן עוד יגיע, ודעתך בכל מיני סוגיות הרות גורל תתגבש ככל שתתקדמי עם ההריון. אין לך מה לדאוג. בינתיים תתעסקי במה שכיף לך.

יש לך עוד זמן, באיזי ובכיף... 

כל ההכנות האלו דווקא יכולות להיות מאוד מהנות, זה דיי תלוי באיך שתבחרי להסתכל על זה =)

ב"ה שאת זוכה

אם את מרגישה שמלחיץ אותך להתעסק בזה ממש, אז אולי כדאי לך בינתיים רק להתחיל להתעניין.. ואז אני מאמינה שאת תכנסי לזה כבר בהדרגה...

לשים לב לעגלות, סתם להסתכל, אפילו אם בהתחלה תחשבי רק מה יפה ולא מה פרקטי... תקראי קצת שרשורים על ביות וכו'. אל תנסי לגבש דעה בינתיים.. רק תסרקי כזה בכלליות.. תכירי קצת את השטח

אני מאמינה שזה יבוא לך מעצמו, ואת תמצאי את עצמך מתעניינת ומבררת ;)

שיהיה לך ב"הצלחה ובשמחה ובברכה בע"ה 

שאם את רואה שזה לא בשבילך ויש לך מישהו אמא ,חמה, חברה טובה שמבינה. העיקר מישהי שאת סומכת על דעתה , שתתעסק עם זה אז בכיף. או לפחות תהיה איתך .

אולי ככה לא תרגישי שהכל עלייך וזה לא ילחיץ אותך  רק עצם המחשבה על זה.

ותבדקי שאין לך איזשהוא מחסום /פחד מהלידה אולי כדאי לך לעבד עם מישהי את זה ולהשתחרר מזה ואז הכל יותר יזרום לך....

שיהיה בהצלחה עם המון שמחה

שרית

כשתתחתני ותהיי עם בעלך יותר ויותר ובמיוחד הריון ראשון זה יתחיל להפחית לך.. כי אז ההורמונים הנשיים משתלטים 

יותר. 

אבל זה לא בדיוק כך. יש יותר. 

ומה בדיוק את רוצה שאני אשאיל לך??? 

חחחחחח







טיפול בצרבת

תחפשי בגוגל ותקבלי מספרי טלפונים של מכונים טרטולוגיים שונים. תשאלי איפה שיענו לך

חשבתי ללכת לרופאת עור שלי. 

אבל בגלל ההריון אני מפחדת שהיא תגיד לי תחזרי אליי אחרי הריון והנקה..

(אולי זה לא מתאים עכשיו?!) אז בשביל מה לי ללכת לרופאה סתם.

בגלל זה אני מתייעצת לפני.

כתבה לך. אין לי מושג לבי מה שכתבת

זה מה שאמר לי רופא על פטרית שמש, לפני כמה שנים (אני כבר כמעט 10 שנים או בהריון, או מניקה, או גם וגם ב"ה!).

מה הקשר בין צמיחת שיער יתר לפטריית שמש ....

המלצה: ילדת בקיסרי? בפעם הבאה - לידה רגילה

המלצה חדשה של ארגוני המיילדות והגינקולוגיה בעולם: לעודד נשים שילדו בניתוח קיסרי בלידה הראשונה ללדת בפעם הבאה בלידה רגילה. מומחה ל"זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות": "אם נראה שהסיכוי ללידה רגילה גבוה, יש טעם לנסות"

שיר-לי גולן

פורסם:  17.08.10, 12:50

שתף

ניתן ללדת בלידה רגילה גם לאחר לידה בניתוח קיסרי - כך קובעת המלצה חדשה של האיגודים המקצועיים למיילדות וגינקולוגיה בעולם. ההמלצה התקבלה לאחר בחינת מאות מחקרים בנושא, שלימדו כי ברוב המקרים לידה רגילה, וגינאלית, לאחר לידה בניתוח קיסרי, הינה בטוחה.

כחמישית מהלידות בארץ מתבצעות בהליך של ניתוח קיסרי, מציין פרופ' מרק גלזרמן, מנהל בית החולים לנשים במרכז הרפואי בילינסון. אחת הסיבות השכיחות לכך היא לידה קודמת בניתוח קיסרי, וכן בעיות הקשורות לאם ולעובר, בהן מצוקה עוברית, אי-התאמה בין גודל העובר לאגן האם וכו‭.'‬

"לפני כ‭100-‬ שנים נטבע המושג 'פעם קיסרי, תמיד קיסרי‭,"'‬ מציין פרופ' גלזרמן, "והוא ליווה את הרופאים שנים רבות. למעשה, עד היום יש הסכמה כי לאחר ניתוח קיסרי המבוצע בחתך אורכי יש הכרח לבצע גם את הלידות הבאות בניתוח קיסרי. אלא שהזמנים השתנו והיום מבוצעים הניתוחים הללו בתנאים טובים יותר, בטכניקה אחרת, בחתך רוחבי וכשיש לרשותנו הרדמה ואנטיביוטיקה ובנק דם, ולא תמיד ניתוח קיסרי בלידה ראשונה מחייב ניתוחים גם בלידות הבאות. ניתוח הוא ניתוח, וככזה הוא מסוכן יותר לאם ולא בטוח באופן מוחלט גם לעובר".‬

בישראל, הוא מציין, מנסים ב‭65%-‬ מהמקרים לאפשר לידה וגינאלית לאחר ניתוח קיסרי, ומתוך הנשים הללו אצל כ‭70%-‬ זה מצליח. "אם הסיבה לבחירה בניתוח קיסרי בלידה הראשונה לא קשורה למבנה הגוף, והיולדת בריאה ועוברה בריא ובמצג ראש - מומלץ לנסות לידה וגינאלית‭,"‬ אומר פרופ' גלזרמן. "כשיש חשד לאי-התאמה בין גודל העובר לאגן האם, וכשנלקחים בחשבון גורמים נוספים המנבאים הצלחה או אי-הצלחה, כמו משקל היולדת, או מצב צוואר הרחם - צריך לבחון אם התועלת ליולדת ולעובר מצדיקה את הניסיון או מצדיקה דווקא ניתוח קיסרי. אם נראה שהסיכוי ללידה רגילה גבוה, יש טעם לנסות. אם הסיכוי להצלחה נמוך, חבל לנסות לידה וגינאלית ואחר כך למהר לניתוח קיסרי דחוף‭."‬

בארה"ב, למשל, שיעור הניתוחים הקיסריים גבוה בהרבה. שם, מתברר, נעשה ניסיון לאפשר לידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי רק ב‭30%-‬ מהמקרים, ורק ‭10%‬ מהלידות מסתיימות כך. הסיבה לכך נעוצה בחששם של הרופאים ובתי החולים מתביעות משפטיות, וככל הנראה גם בכך שניתוחים קיסריים פרטיים מכניסים הרבה כסף למבצעיהם. לדברי פרופ' גלזרמן, כמחצית מהרופאים וכשליש מבתי החולים בארה"ב לא מציגים כלל בפני הנשים את האפשרות ללדת בלידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי.

אחד הסיכונים הידועים בלידה וגינאלית אחרי ניתוח קיסרי הוא קרע של הרחם. "זה מאוד מפחיד, כמובן‭,"‬ אומר פרופ' גלזרמן, "אבל זה מאוד נדיר ומתרחש בפחות מאחוז אחד מהלידות הווגינאליות שאחרי ניתוח קיסרי. הסיכון מצטמצם עוד כשמדובר באישה שילדה פעם אחת בניתוח קיסרי, פעם נוספת בלידה רגילה ומדובר בלידה השלישית שלה. צריך גם לזכור שהדברים קורים בבית חולים, ובמצב כזה הלידות מנוטרות בצורה קפדנית ביותר, ואם חלילה יש חשד לקרע

של הרחם - מריצים את האישה מיידית לחדר הניתוח, כך שעוברות ‭10-5‬ דקות בלבד מרגע שצץ החשד ועד שהתינוק יוצא לאוויר העולם‭."‬ גם בניתוח קיסרי חוזר יש סיכונים: אם שיעור התמותה האמהית בלידה וגינאלית אחרי ניתוח קיסרי עומד על ארבעה מקרים לכל 100 אלף יולדות, הרי שבניתוח קיסרי חוזר מדובר על 14 מקרים לכל 100 אלף יולדות.

ההחלטה, מסכם פרופ' גלזרמן, מתקבלת בהתחשב במצב היולדת, גילה והסבירות שתרצה שוב ללדת. בארה"ב פורסמו לאחרונה ההנחיות הקוראות לרופאים להעלות את מספר הלידות הרגילות לאחר ניתוחים קיסריים. ד"ר וויליאם ברובמן, מבית הספר לרפואה באוניברסיטת נורת'ווסטרן, שהשתתף בחיבור ההנחיות, ציין: "יש ליידע את הנשים לגבי הסיכונים והיתרונות שבלידה רגילה כדי שיוכלו להגיע להחלטה מושכלת לגבי אופי הלידה העתידית שלהן‭."‬

הכי טוב להשתמש כל הזמן במידה הכי קטנה

חוץ מזה שאני חושבת שטוב להשאר עם הקטן כי נראה לי שזה מקל את הגמילה אח"כ. מפסיק להיות נוח באיזשהו שלב

אבל הוא נרדם עם מוצץ,

ונראה לי שמרוב שהמוצץ קטן לו,

הוא לא שם לב שהוא בפה שלו...... זה הבעיה היחידה

אני לא מבינה בזה מאוד, אבל לנו יש אחד לגיל 0-6, שהקטנה (בת שמונה וחצי חודשים כבר ) עדיין איתו. ניסינו קצת להעביר אותה למוצץ לגיל 6-12, אבל זה לא הלך כ"כ, אז ויתרנו.

ובמה זה מתבטא שהוא לא שם לב שהמוצץ בפה שלו?

המוצץ שלנו עלה 6 ש"ח, ונראה לי שכל מכולת מוכרת מוצצים, כיום.

בהצלחה!

אני קניתי בזמנו מוצץ בסכום דומה 5 שקל בערך (היחיד שהוא הסכים לקחת כי זה היה הכי רך)

פתאום גילינו שהמוצץ מוריד צבע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

וזה מה שהצוציק היקר שלנו מצץ ולכו תדעו איזה חומרים היה בפנים

המוץ שלנו הוא של טוליפ, ולא ראיתי שום בעיה איתו. (כמובן, לא בחרנו אותו בגלל המחיר הזול ).

והיא בת 10 חודשים עוד רגע...

אבל אולי זה בגלל שהמוצץ שלנו הוא ארוך יותר יחסית למוצצים של חברות אחרות.

אמא שלי קנתה לי את המוצץ, כך שאיני יודעת עד איזה גיל,

אבל ראיתי מוצצים של אוונט מחודש +

והם עלו 30....

אתמול קניתי מוצצים תוצרת הודו . שלושה עלו 10 שקלים ברמי לוי . ולמה קניתי אותם ? כי יש לי בבית מוצצים שקיבלתי במתנה של AVENT והיא לא נוגעת בהם . גם את אלו היא לא רצתה. איך מרגילים למוצץ?

אנחנו היינו מרטיבים אותו בהתחלה, ואז מכניסים לה אותו (שתמצוץ את המים, ותמשיך למצוץ אח"כ...). ואפשר גם ללטף לה את הלחי, שזה גורם למציצה גם, נראה לי.

ולהחזיק לה אותו. הרבה. עד שתתרגל. לנו זה לקח בערך חודש (אולי קצת פחות, אבל הרבה זמן, עם הרבה התמדה).

בהצלחה!

שבת שלום

שלא רצו וממש השתדלנו להרגיל אותם...

המוצצים של חברת MAM בעיקר לחודשים הראשונים

הם ממש כמו פיטמה של אמא והילדים מתרגלים בקלילות...

אממה שהם יקרים, לפני שנתיים כשאני קניתי לאחיין הבכור

זה עלה 40 ומשהו

אצלנו הוא היה ממש ממש ממש לא רגוע....... ולא היה מוכן לקחת מוצץ...

ופשוט לא הייתה ברירה, אז לא ויתרנו, וזה אומר - כל היום להסתובב איתו ולהחזיק לו את המוצץ בפה עד שהוא מצליח לתפוס אותו.....

אגב, אם את לוקחת אותה איתך לנסיעה - שם זה עובד הכי טוב.... הנסיעה מרגיעה ואז הם מוכנים לקחת מוצץ... טוב, לפחות אצלנו זה ככה

ושלא תחשבי, עם כל המאמץ, והוא התחיל לקחת מוצץ רק בגיל 4 חודשים כמעט.......

אבל ההתעקשות הגדולה הייתה בערך מגיל שלושה חודשים.. עד אז זה היה בקטנה...

ב"הצלחה...

כי אם תסתכלי עליהם אין להם שטח שטוח בחלק התחתון שלהם.. אז זה כמו גוש גדול שיושב בפה של פצפון.. איך הוא אמור להסתדר עם זה?

וזה כל הזמן גם קפץ לה מהפה..

אנחנו הסתדרנו עם הפשוטים של טוליפ.  הם הכי טובים - והחלק הגומי שלהם שקוף. ככה שלא יכול להוריד צבע או משהו. (רק שימי לב שיש שני סוגים שם - לפחות, אז תסתכלי שהחלק הצבעוני שמסביב לגומי מתאים לגודל של הבת שלך.. כי אנחנו קנינו נגלה ב' וזה ממש חסר פורפורציה... זה תופס לה חצי אף.. אי אפשר לנשום עם זה....  היא פשוט מטיסה אותו בגלל זה..)

זה בריא לתינוק? מומלץ להרגיל תינוק מגיל 0 למוצץ??

היה עדיף לא להרגיל אותו? 

(אני אישית לא רוצה שיהיה לו מוצץ מאז שיוולד זה נכון לחשוב ככה?!) 

לא

*בבית הרפואה (בזכות הפורום הזה אני ב"נ אתחיל להשתמש במילים אלו במקום...) אמרו לי לא להביא עד גיל חודש וחצי כי זה יכול לפגוע בהנקה. לא ידעתי את זה עד לידה 5.

*אורטודנט בגיל מאוחר יותר למוצצים שדבקים במטרה ...

*יכול לגרום לבעיות בשריריי הפה מניסיון אצל אחיניות שלי .

*מדברים פחות ...ולא מבינים אותם

כן

* שקט בן רגע - משתיק קול ( זה מרגיע אותו ואת האמא משאיר שפויה מהצעקות והבכי )

* טוב לצמיחת שיניים

*עוד דרך להרגיל לאוכל עם מוצץ מיוחד לטעימות זה מתאים לילדים שמשתמשים במוצץ ילד שלא בדר"כ לא ירצה לטעום מזה או צריך כפית.

* אני מרגישה שזה סוג של תחליף להנקה .

בטח יהיו עוד סיבות לכאן ולכאן ... לבחירתך

בהצלחה

הכוונה שהטיפול באורטודנט הוא מאוחר יותר בגלל המציצת המוצצים? 

בסופו של דבר זה עוזר להבחין בין רעב לסתם

נתנו לקטנה מוצץ מגיל חודש, ולקח לנו כמה זמן להרגיל אותה אליו (אולי בגלל שלא נתנו לה מוצץ יותר מוקדם).

היתרון של המוצץ זה שהוא מרגיע את התינוק, כי לתינוק יש צורך למצוץ, וזה עונה על הצורך הזה . אנחנו משתדלים שהקטנה לא תהיה עם המוצץ כל הזמן, אלא רק כשהיא בוכה (ואז זה מאוד עוזר בשביל להרגיע אותה), כשאנחנו רוצים שהיא לא תבכה (בנסיעות וכד'), או כשאני משכיבה אותה לישון. וזהו. ביתר הזמן אנחנו לא שמים לה מוצץ, והיא גם לא מחפשת אותו.

ולי אישית לא היה מוצץ, אלא מצצתי אצבע, והייתי בטיפול אורתודנטי ארוך... בעיניי זה גם קשור קצת לגנטיקה, אבל לא חקרתי את זה

לי יש אולטרסאונד עם אצבע בפה..

ככה שלהלחם בזה אף אחד לא ניסה

ויש לי פלטה ישרה למדי, חוץ משתי סתימות בכיתה ו' עד עתה לא הזדקקתי לטיפולים

זה יותר לדעת לסיים עם זה כמה שיותר מוקדם וכמו שאמרת זה גם גנטיקה..

כשהייתי בת 4 אמא שלי דיברה איתי ואמרה לי שאני עולה עכשיו לגן חדש
גן של גדולים ואני צריכה להפסיק עם האצבע, ובאמת ככה זה נגמר..

זה מוריד כמה מהטענות נגד כיוון שהם לא כל היום עם מוצץ - לא פוגע בדיבור, נגמלים מהר ונראה לי שגם פחות פוגע בשינים מאשר מציצת אצבע.

מוצץ בשינה מגיל חודש-חודשיים עד גיל שנה (זה מאזן בין כמה שיקולים, כגון: מוצץ בשינה הוכח כמפחית מות עריסה ל"ע, מוצץ בגיל צעיר מדי הוכח כגורם סיכון לכשלון ההנקה (לא אצל כולן כמובן), מוצץ מעלה במעט סיכון לכל מיני דלקות אוזניים וכדו', מוצץ בגיל מבוגר בערות עלול ליצור בעיות בדיבור ועוד כלמיני).

מוצץ להרגעה ולהירדמות בלבד,אחרי שנירדמים בדר"כ הם מפילים אותו.

ראיתי שאצלנו הכי נוח לגמול בסביבות גיל שנה,כי אז הם עדיין יותר גמישים לשינוי הרגלים,תוך יומיים שלושה של 'קיטורים' והם שוכחים את המוצץ די מהר.כדאי להשתמש במקביל בהרגל מרגיע אחר ...נידנוד,ליטוף וכד'

ניסינו לתת לבת שלנו מוצץ מגיל ממש קטן כי היא בכתה הרבה ולא הצליחה לישון וכו' אבל היא ממש התנגדה לכל סוג מוצץ שהוא! לכן החלטתי שאים היא לא רוצה אז לא צריך.

עד שהגיע השלב שהיא מצאה את האצבע שלה.....

אז התחילו המלחמות... לילה או שניים קשים של מאבקים של הוצאת אצבע והכנסת מוצץ התנגדות שלה וחוזר חלילה...

עד שלבסוף ב"ה היא התרגלה.

עכשיו ב"ה היא כבר בת שנתיים וגמולה.

בהצלחה!

בבי"ח הקטנצ'יק צרח וצרח, עד שבקשתי שם מוצץ,

וזה עזר לו להרגע.

התחרפנתי לנוכח העובדה שאני המוצץ התמידי שלו..

עכשיו הוא רק ישן עם זה

אצלי כן )-:

עד היום (היא בת שנתיים) מידי פעם אני שמה אותה איתי במיטה ובבוקר אני ממש זוכרת מתי ולמה התהפכתי (אני מאלה שבד"כ ישנים מאוד עמוק)...

אני לא אוהבת אורחים במיטה

שינה עם התינוק היא בטוחה לגמרי, כל עוד ההורים לא מסוממים או שיכורים, חלילה (או בעלי עודף משקל בצורה יוצאת דופן).

או שהמזרן שלהם רך יחסית, או שיש להם הרבה 'אביזרים' (=כריות ושמיכות) במיטה.

כבר יצא פעם אחת שבעלי כמעט הפך את אחת התינוקות שלנו למזרון רך ונעים

זה שלא נופלים מהמיטה זו ממש לא אינדיקציה

ושלא יהיה קרוב מדי לקיר, כי אם הוא מתחיל את הלילה צמוד לקיר אבל לא מקובע במקום הוא עלול להתרחק קצת מהקיר במהלך הלילה וליצור סדק קטן שאם התינוק ח"ו נלכד בו זה מסוכן מאוד.

עשיתי זאת,

ואני לא רואה בזה שום בעיה.

הוא גם ככה אף פעם לא ישן איתי במיטה,

כ"כ לא נוח לי..

כשאין מיטה - היא ישנה בעגלה.

ובגלל שזה מוכר לה וידוע ויש לה את כל המשחקים שהיא מכירה איתה - היא ממרגישה אחלה, וישנה טוב...

מה שעוזר לכולנו...

אל תיקחי סיכונים מיותרים, בודאי לא איתך במיטה כבר היו מקרים שלא נדע וגם לא על הרצפה..

כמו שנאמר כאן בעגלה הכי טוב, הוא קטנצ'יק זה הכי נוח להם בגיל הזה בעגלה.

אל תשאירי תינוק לישון לבדו במיטה/עריסה/עגלה

מצטערת, הייתי מוכרחה. בטוח יותר לתינוק לישון עם אימו מאשר לבדו.

ובלי לחשוב פעמיים הייתי מעדיפה שמכה על הריצפה מאשר עגלה. עגלה נשמע לי הרבה יותר מפחיד.  (בין שתי אפשרויות אלו כמובן, אבל הייתי בוחרת באפשרות השלישית, והיא שישן איתי

משמיכה על הריצפה לא

אם זה היה כ"כ לא יעיל, גם ביום זה לא היה מחזיק מעמד והיו מוציאים נגד הדבר הזה כללים נוקשים או המצאה יעילה יותר...

כשאני בדקתי עגלות, בערך 70% מהתוצרת בשוק (לפני 3 שנים) היו עגלות שעשויות בהחלט להתהפך.

ועכשיו למשל, דמייני לעצמך שאת ישנה במקום שאת לא מכירה, חושך ואת/בעלך קמים לשירותים, נתקעים במשהו, ובום העגלה נופלת עם התינוק בתוכה.

מצטערת, ראיתי מספיק פעמים עגלות מתהפכות, מכדי שזה יחשב בעיניי עדיף על שמיכה על הריצפה.

(ולא, זה לא שאני בחיים לא ישאיר תינוק ישן בעגלה, אלא שאם הברירה היא בין עגלה לשמיכה על הריצפה...)

אפילו הטיולון זה שלא תהיה קלה מידי בגלל הסיבה הזאת

במגירה גדולה על הרצפה , אחרי שנקטתי מליון אמצעי זהירות. דאגתי שהיא לא תהיה במקום שמישהו עלול לדרוך בטעות בלילה , שלא יהיו דברים שיכולים ליפול עליה , ושהמגרה תהיה מאוזנת . למרות הכל , לא ישנתי הכי טוב בלילה הראשון - אבל בבוקר הבנתי שהיה לה ממש נוח . כנראה יותר נוח מאשר במיטה שלה כי ישנה את כל הלילה..

חשבתי בכא"פ שכדאי על מזרון נמוך על הריצפה..

במיטה- קצת מפחיד אותי...וגם נראה לי לא נוח.. (מצידי- כי נראה לי שלבני הקט יהיה סבבה צמוד לאמא..) 

בעגלה- די צפוף וקטן.

ולא סתם עגלת אמבטיה, אלא אמריקאית - והן יותר עמוקות.

הייתי בת 3 חדשים.  אימי קשרה אותי ברתמה מיוחדת מצד אחד של העגלה, וסובבה לצד השני לקשור את השני...

בין לבין, לא ברור כיצד, הצלחתי להניף את עצמי החוצה.  העגלה היתה יציבה מאוד, והרתמה קשורה חזק, ונשארתי תלויה בין שמיים וארץ.

בקיצור - הינוקא לא ידווח מראש שהוא מסוגל להתהפך וכד', ולכן ת - מ -י - ד  עדיף על הרצפה או במיטה לידי, כשיש מגן בין הקטנציק לבין הרצפה - אני ו\או קיר ו\או מגן מיטה וכו'

שינה נעימה!

אבל אז קראתי פה חלק מהתגובות. אני עדיין חושבת שזה אפשרי ותלוי בילד ובעגלה. (אישית יצא לי להשכיב ללילה בעגלה, על הגב, ותמיד הקפדתי לקשור. לא חושבת שילד יפול במצב כזה מתוך שינה. )

אפשר גם להשכיב את הילד איתך במיטה. בתקווה שהגב לא יתפס לך ושתצליחי לישון...

וזו גם אפשרות, בחום הזה זה בכלל לא נשמע לי נורא. רק לדאוג שהמיקום בטיחותי.

כשחושבים על זה, בהתחשב בכך שהיום יום ראשון, אז איך עברה השבת בסוף (בהנחה שבררת לגבי השבת הנוכחית)?

שבו המתוקה שלנו הצליחה להרגע ולהרדם לכמה שעות - רק בעגלה שלה...

אנחנו חושבים שזה בגלל שהיה לה גודש נוראי באף, ובעגלה שמנו אותה בזווית כזאת שהיא יכלה לנשום קצת יות נורמלי.

בסוף השגנו לול........ונפטרה כל הדילמה......

האמת שבהתחלה לא ממש גיבשתי החלטה מה לעשות (עוד לפני שידעתי שיהיה לול) ועוד נוספה בעיה- שהזוג החמוד שנתן את הדירה עשה ריסוס על הריצפה כמה ימים קודם ואמר לנו שלא כדאי לשים את התינוקי שלנו על הריצפה....

אך, ב"ה היתה שבת מקסימה חוץ מזה שהיה לוהט ממש - אך מה אכפת לנו נהננו מהמזגן שהיה...

תודה לכל המייעצות והמשתפות!!!

בגיל הזה הם בקושי זזים. שימי בעגלה ולא על הרצפה. חסר בעונה הזו מקקים, עכברים, מקקים בגודל של עכברים????(מניסיון שלא אמא שישנה על מזרן ליד הלול של התינוקת לפני שבוע וקמה באמצע הלילה לשלוח לעולם הבא מגה ג'וק שתיזז סלסה בגובה האף שלה)

בהיריון הזה ממש הייתי מעופפת וחשבתי שכבר פספסתי את הבדיקה. פגשתי 'במקרה' את האחות של קופ"ח ברחוב והיא אמרה לי שאפשר גם בשבוע 19. טסתי למרפאה למחרת בבוקר. 

אחרי מקלחת מורחים שמן זית או שקדים מה שבנמצא ונוח לך ומסרקים עם מסרק סמיך לא זוכרת אם בניגוד או באותו כיוון של צמיחת השיער . אצלנו אצל חלק לא רואים (ג'ינג'יות, שתני )  או אין הרבה ....

ואז המים מורידים את  הקשקשים לבד.. לא ניסיתי..

אנחנו לא מסרקים ולא כלום, והאמת שחל שיפור ניכר ביותר.. (:

על השיער, לעסות ולהשאיר.

במקלחת לסרק כנגד צמיחת השיער בעדינות!!

ולשטוף היטב עם אמבטיה שווה.

לצערי הרב שתיתי המון יין בליל הסדר (נראה לי בסביבות כוס וחצי רגילות) . אני מתפללת שזה לא השפיע. העצה לשתות חצי כוס יין יבש היא מהספר" לידה פעילה"  נכון?- עצה גרועה.  אז קבלו עצה שלי. שלוק קטן  מהקידוש ולא יותר. שמעתי סיפורי זוועה על אלכוהול , ודרך אגב כל עוד אישה מניקה ,  גם אז לא לשתות אלכוהול.

אין בעיה לשתות יין שיש בו כמות אלכוהול מדובר על שתיה מרובה של אלכוהול שאסורה בהיריון. סתם שתדעי כדי להבחין בין צירי דמה לצירי לידה אפשר לשתות חצי כוס יין אדום אם זה דמה הם עוברים אם זה לידה זה לא עוזר ובלל בתבשיל אין כמות יין כ"כ גדולה שמסוכנת לעובר

כמות קטנה בשביל הברכה לא תיהיה בעיה נכון? 

למרות שהאחות אמרה לי שאסור בכלל בכלל.. 

אני נוטה לדעות המחמירות - בעיקר בתחילת ההריון. כשיש צירי דמה בחודש תשיעי, יש מצב שאשתה איזו חצי כוס כדי לבדוק. אבל בתחילת ההריון לא יותר מלהרטיב שפתיים בקידוש. זה אומר שאני מקפידה על זה גם כשאני עוד לא יודעת אם אני בהריון או לא, כי מה לעשות, אם אני כן בהריון אז זה השלב הכי קריטי של התפתחות המערכות בגוף של העובר ומפחיד אותי מאוד השפעות של אלכוהול בשלב הזה.

אני לא חושבת (אולי אני טועה...) שיש פה נשים שמשתכרות באופן קבוע (כמו בחברה הפחות דתית...)

לכן - שתיה של שמינית כוס פעם בשבוע, של 14.5% אלכוהול - לא יעשו נזק לתינוק כנראה...

כמובן שצריך להגביל את הכמות, אבל זה כמו כל דבר אחר, צריך לאכול/ לשתות במידה.

יש חלוקות. יש דברים שעדיף לא לצרוך מהם בכלל, יש דברים שכדאי להרבות בהם, ויש הרבה דרגות ביניים. הבירור לגבי כל חומר שונה. צריכת המלפפון שלי לא תשתנה בגלל שאני בהריון, צריכת האלכוהול כן.

בגלל שראיתי שאני חריגה פה ניסיתי לבדוק בגוגל ולראות עד כמה אני קיצונית, מסתבר שלא ממש (-:

למשל כאן http://woman.maccabi-blogs.co.il/2011/03/24/%D7%90%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%94%D7%95%D7%9C-%D7%9C%D7%90-%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%AA-%D7%91%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F/ כתוב שמשרד הבריאות האמריקאי ממליץ לנשים המנסות להכנס להריון לחדול לחלוטין מצריכת אלכוהול.

כדי להמחיש את הטענה שלי מקודם שלא כל החומרים עוברים לעובר באותה מידה, הנה דוגמה:

מסתבר שבדקו וגילו שאם אישה צורכת מריחואנה - הריכוז של החומר הזה בחלב שלה אח"כ הוא בערך פי 7-8 מהריכוז שלו בדם שלה. לעומת זאת בקשר לניקוטין (כלומר סיגריות רגילות) אם אני מבינה נכון זה לא ככה, והתינוק מקבל את החומר באותו ריכוז כמו האמא. כל חומר וההשפעה שלו. אני לא יודעת מה בדיוק רמת ההשפעה של אלכוהול, אבל אני כן יודעת שהוא משתייך לקבוצת החומרים שעוברים בריכוז יותר גבוה מזה שהאמא מקבלת. כלומר זה שהיא לא משתכרת ורחוקה מכך - זה לא מספיק.

באמת סליחה שהצפתי. זהו, עוזבת את הנושא...

אני לא יודעת כמה מהחומר הפעיל עובר לעובר, בשלב שהוא כולו נכנס גם כן בשמינית כוס. אני לא רופאה. אני כן יודעת שיש חומרים שגם אם האם צורכת מהם ברמה מאוד מתונה, הם עוברים לתינוק בכמות הרסנית. כלומר לא תמיד יש יחס ישר בין רמת הצריכה של האם לבין רמת הצריכה של התינוק. זה שונה מחומר לחומר. אני לא מספיק שולטת ברזי הבריאה ובדרכי העבודה של המערכות השונות בגוף הזעיר שמתפתח בתוכי.

קרוב משפחתי, שהוא רופא, אחרי שנחשף בלימודיו לתיעוד מקצועי של נזקים שנגרמו לעוברים בעקבות כמות זעומה של אלכוהול, אסר על אשתו אפילו ללחלח בזה את השפתיים כל ההריון. אני מחמירה טיפה פחות ממנו.

וכן, אני יודעת שיש על זה דעות שונות בין הרופאים. בנושא הזה אני מפחדת מדי ללכת לפי הדעה המקלה.

קודם כל דיברתי כמובן בשם עצמי.

דבר שני, כשאמרתי במידה - לא התכוונתי שכולם באותה המידה,

אלא שיש מידה כלומר כמות שבה אפשר להשתמש.

גיסתי היתה גרה בישוב שלקח לה זמן אבל היא קלטה שהן לחוצות מאפצי' תראי אם זה ככה גם אצלכם....

אני די בטוחה שהאלכוהול מתאדה, אלא אם כן הוסיפו את האלכוהול כמה דקות לפני סיום הבישול.

לגבי צריכה רגילה - אני לא מהמחמירות. אמנם אני לא שותה יום-יום, אבל בקידוש, וגם כשאצל ההורים שלי עושים 'לחיים' בין הבשר לדג בשבת אני שותה קצת. כך זה היה בכל ההריונות ולא נראה לי שזה גרם נזק.

גם אני מורידה בהחלט מינון בתקופות היריון

וזה אומר - לא לשתות ממשקאות חריפים שמגישים בשבת, נניח, בעיקר אצל הורי (וכמה אני כבר שותה ברגיל...).

אבל מצד שני לי אישית קשה עם איסורים גורפים והיסטריים לגבי אישה בהיריון (וגם בכלל... טוב זה עניין של טיפוס)

ולכן אני כן מסוגלת לשתות קצת יין, לעיתים לא קרובות.

לא נראה לי, וזה באמת לא מבוסס, שהאזהרות לגבי אלכוהול מתיחסות לרמות צריכה כאלו! 

(ויין לדוג' הוא לא משקה אלכוהולי חזק כמו ויסקי למשל!)

בגלל הבריאות, ומשתדלת לשתות רק מים. 

מצטערת שלא עזרתי...

המשקה הזה, שבלעדיו כל כך קשה לי להתחיל את היום בזמנים רגילים, וגם לשרוד את הערבים, אגב,

פתאום לא מושך אותי בכלל! אין, זה מדהים, כאילו הגוף אומר לעצמו -

ביננו לבין עצמנו, זה לא טוב לי עכשיו, אז יאללה, מעכשיו לא בא לי יותר קפה, וזהו!

באמת שזה מרתק בעיני.

הבעיה היא שנניח - אייס קפה כזה קנוי דווקא כן טעים לי

(אולי זה לא קפה אמיתי?! )

אז טוב שזה פינוק יקר שא"א לפרגן כל יום.......

טוב טוב, אני יודעת שיש קפאין בעוד מוצרים, אז ככה:

קולה בשבת, אם יש - אני שותה,

תה - נדיר למדי

שוקולד - פעם ב...

כפי שאמרתי - לא אוהבת להתנזר לגמרי או להרגיש שאסור לי דברים,

ובאמת איני סבורה שמעט קפאין, ברמה כזו, זה בעייתי.

ככה שאין לי את הבעיה הזו....

התכוונתי לגויאבה ליצי'

אם תסתכלי תראי שההודעה שלך נמצאת באותו טור שבא מיד אחריה... ככה יודעים מי כתב קודם ומי אחר כך, וגם מי ענה למי...

לאחר תהליכי הבישול אין שם כבר אלכהל

(גם בת 9 חודשים...) אז עצות אין לי אבל אל דאגה! בע"ה הן עוד תרוצנה

ת2: כן, אבל לא התקדמות לקראת זחילה, להפך- היא מוצאת "שיטות עוקפות מאמץ או קושי"

ת3: לא. אני ממליצה להמשיך. שבוע זה מעט זמן.

תעשי מה שהיא יותר משתפת פעולה וככל שהיא תתחזק תאתגרי אותה גם עם אלו שהיא פחות אוהבת.

או לחילופין- הכיף בהתחלה , המעצבן בסוף.

אגב, פיזיוטרפיסטית לא תשאל אותה אם היא מחבבת את התרגילים או לא. היא תהיה מאמן כושר מאתגר

אבל בכי בהחלט יכול להיות התבכיינות בגלל שאת דורשת ממנה מאמץ.

לא  קראתי את השרשור הקודם שלך, אז אין לי מושג לגבי התנוחה הספציפית שתיארת.

מניסיון אישי - כששמתי על הבטן לרוב זה גרם לבכי וגרם לי להרגיש רעה. אבל ידעתי שאין ברירה וזה מה שגורם להרמת הראש. ב"ה זה קרה בסוף ואפילו יצא לי לשמוע את הכינוי ג'ירפה!

אני יודעת שקיימות מספר שיטות לזחילה, מה שתיארת נשמע לי דומה לאחת מדרכי ההתקדמות המוכרות.

שוב, אני לא יודעת מה המצב אצלכם - חשוב ליצור התקדמות? לזחול? בעצת מי הלכת?

לא הייתי מפסיקה את התרגילים של התנועות. אם זה עוזר מעולה ומזיק זה בטח לו. המטרה היא לפתח את השרירים. אפשר לעשות את זה בכמה דרכים.

במידה וקשה לך עם התרגילים אולי אפשר לשקול, אבל אני לא יודעת לייעץ. מצטערת

בהצלחה. עוד מעט בטח היא כבר תזחל, תרדפו אחריה ותשכחו מהזמנים השקטים בהם רק חיכיתם שהיא תתחיל...

חמממווודד ממש.כולם זוכרים לו את זה עד היום.

אבל שמעתי שזה קצת בעיה כי אז הם מפספסים את הזחילת גחון שחשובה לחיזוק חגורת הכתפים,הצוואר והגב.

בהצלחה,אולי שווה לך באמת להתיעץ עם פיסיוטרפיסטית...