פורום הריון ולידה (עמוד 5336)

אני מקנאה ביולדות שלך,

עכשיו אני מבינה כמה הדולה לשי לא מילאה את תפקידה כראוי שלידה שלי..

מי יודע, אולי בלידה הבאה אשתמש בשרותך המסור?

יוצא גם לפעמיים בלידות מהירות בקושי להשתמש במגע..

קודם כל יפעת את מותק, התרשמתי מאד מהכתבה על אף שרב בה הסתום על הנגלה

אז מה באמת קורה עם הדולה בלידה מהירה? מה התפקיד שלה, אם בכלל?

יש מצב שהיולדת יוצאת בתחושה שזה בעצם לא היה כ"כ נצרך?

ומה הכונה במשפט "החיה שבאשה יוצאת"?

וליוויתי המווון לידות מהירות,יש מגע בסיסי,בדר"כ בגב,יולדות בלידה מהירה בדר"כ לא מקבלות את האפידורל,יש הרבה שינוי תנוחות,ונשימות..בדר"כ אני מנסה גם דמיון מודרך,יש שמנים מיוחדים

עזרה בצירי לחץ,המון תמיכה,עידוד והכלה..

גם לי אישית הלידה השניה שלי הייתה מהירה,ולא הרגשתי שהדולה הייתה מבוזבת להיפך אני חושבת שיש לה חלק גדול בזה שהלידה הייתה מהירה.

בקשר ל"חיה" בדר"כ זה בשלב המעבר פתיחה 7-10 אז האישה יכולה להגיב בצורה קיצונית,אני מדברת על נשים ללא משככי כאבים.

יש כאלו שפשוט בשקט או בוכות,יש כאלו שצורחות,ויש שפתאום לא רוצות מגע,לא רוצות אף אחד ועוד..

בשלב הזה חשוב מאוד התמיכה. הראש של התינוק מאוד נמוך מש על רצפת האגן וזה בדר"כ שלב דרמטי של הלידה.צירים אינטנסיבים וכו'. 

והיו לי גם לא מהירות אז יש לי יכולת השוואה-

המעבר המהיר שהגוף עושה מפתיחה קטנה למלאה הוא כואב , כל ציר "מדהים" ממש.

ואין כמו מסז' רציני בגב באותו רגע.

יש נשים כאלה ויש כאלה...

אני ילדתי בלידה מהירה, ולא רציתי שיגעו בי בכלל.....

בס"ד

בהחלט היה שווה לקרוא...

ב"ה כנראה שמה שהפריע לו זה השינוי מקום.

ותנסי באמת לשים אותו על הרצפה. כשאני שמתי את הקטנה על השמיכה, היא די התקשתה להתקדם. על המזרון שלה היא הרבה יותר פעילה

וח"ח לו על השינה בלילה! איך אומרים? שיהיה "מוסיף והולך".

נראה לי שהוא שונא אותי. הוא צורח כאילו אני מכה אותו. אוף.

את לא יודעת איך הם מתפתחים מהר על הרצפה.

גם הבת שלי הרימה טוסיק וב"ה לא דילגה על שום שלב.

בכל מקרה - תנסי לגרות אותו עם כל מיני צעצועים שתשימי רחוקים ממנו.

מלאה כל הזמן בשיערות האינסופיות שנושרות לי מהראש 

ולא משנה ששטפתי יום קודםםם....... 

ואם תטאטאי את חלק הרצפה שעליו הקטנצ'יק נמצא? אפשרי? יעזור?

תודה!

את ממש חמודה

גם מאוד עוזר להם להתקדם,

שלי היה מחליק עד שקלטתי שצריך בלי גרביים והוא התחיל לעמוד אפילו, לא רק לזחול על 6

צריך רק להסתכל עליו כל הזמן שהוא לא מתעסק בצורה מסוכנת עם שערה.

חוץ מזה - לשערות מספיק רק לטאטא...

עשיתי אצלה פרטי, רופאה בבי"ח הדסה עין כרם

מקסימה, ומרגשת

אין לי מושג אם אפשר דרך הקופה, אבל יודעת שלעין כרם הסדר עם הכללית

תודה!

תגידי, זה כמו הסקירות שעושים ב114 ש"ח בהשתתפות עם הקופה?

זה היה מזמן..

מגיעים לבדיקה שעולה משהו כמו 1500 ש"ח ומשלמים שם,

אח"כ שולחים לקופ"ח בקשה להחזר הם אמורים להחזיר כמעט הכל..

ליתר ביטחון את יכולה להתקשר אליה ישירות ולשאול.

במרכז לבריאות האישה ברמת אשכול יש נשים שעושות סקירה, אבל הן רק טכנאיות אולטרסאונד ולא רופאות (ובטח לא ברמה של ד"ר ינאי שנחשבת אחת המעולות).

כדאי להתקשר ולברר: 5889551. 

בהצלחה!

אני לא הצלחתי בשום אופן למצוא רופאות נשים שעושות סקירת מערכות בקופ"ח כללית.

ד"ר נילי ינאי מקבלת רק הריונות בסיכון או פרטי שעולה באזור ה2000 ש"ח.

ברמת אשכול יש אמנם טכנאיות אולטראסאונד נשים אך הן לא מבצעות סקירה אלא בדיקות רגילות.

החלטתי ללכת דרך כללית מושלם לרופאה פרטית וזו הייתה החלטה פשוט מעולה!

זו כבר הפעם השניה שאני מגיעה לשם אך היתרונות עולים על החסרונות.

מדובר במכון קולמדיק או בייבי קול בראשון לציון ליד קניון הזהב ושם יש גם נשים שעות את הסקירה בכזאת נחת!

הם מראים הכל ונותנים לך את כל הזמן שבעולם (וכמובן גם תמונות וגם דיסק של כל  הסקירה)

עושים גם הדמיית תלת מימד.

אז נכון שהייתה לי נסיעה עד ראשון ונכון שעלה לי 114 ש"ח אך בסופו של דבר זו הייתה חוויה מצויינת!

ממליצה בחום!

יודעת אולי אם אפשר גם דרך לאומית.

כל הכבוד על היוזמה!

שמחה על ההזדמנות להיות כאן איתכן הערב. אנסה לענות באופן בהיר ומעשי, עם זאת, חשוב לי להדגיש כי לכל אחת הדרך שלה ובאימון זה המקום שלי לברר מה נכון לכל אחת.

בתהליך אימון יש כלים רבים שמשתלבים בו, אבל הכלי הכי חשוב בעיניי הוא "אומנות שאלת השאלות" – לדעת אלו שאלות לשאול ואיך, שאלות מדויקות, שפותחות את האפשרות לראות עוד זווית, עוד דרך...

כיוון שאנחנו בפלטפורמה וירטואלית – אשתמש הרבה בכלי של השאלות שיאפשר לכן חשיבה מחודשת.

במידה ותתעוררנה לכן שאלות בהמשך, אהיה זמינה בניידים ובמייל.

תהנו.

דבורי.

1. אם באימון יש דגש על הצד המעשי? מה אעשה כדי שאגיע למטרה X ?

או יותר על הצד המחשבתי, הדמיוני?

2. היכן נכנסת האמונה בכל תהליך האימון? אני יודעת שיש אימון תורני - דתי. האם הוא חלק אינטגרלי בתוך האימון?

תודה!

שלום לך, עובדת השם.

שאלותייך אולי כלליות אבל מאד מאד מהותיות. תודה לך.

1. האימון הוא קודם כל – הוצאה מן הכח אל הפועל, קרי: מעשים. תובנות, כמה גדולות ומדהימות שהן, אם הן לא "יורדות ליום יום" כלומר, למעשים אפשריים – הן פורחות באוויר ומתאיידות.

אני נוהגת לומר, שלפעמים יש לנו שיחות עומק עם חברות נפש ואנחנו יוצאות מהשיחה עם תובנות חדשות, אבל מה קורה כשאנחנו סוגרות את השיחה או נפרדות? כלום. היום-יום מאלץ אותנו להמשיך במירוץ היום יומי. מאמנת טובה תסיים כל שיחת אימון עם מטלה ליישום עד לשבוע הבא, מה שאני נוהגת לקרוא "אימוני בית" וכך היא מטמיעה את התובנות והופכת אותם ממחשבה למעשה.

חשוב לציין, שכדי להגיע למעשים צריך לברר את המכלול של רגשות, תחושות, פרדיגמות (תבניות מחשבה) וכו' אבל התרגום שלהם יתבטא תמיד במעשים.

כדי להגיע אל המקום אליו את שואפת יש לך יותר ממטרה אחת. באימון אנחנו הופכות את החלום הגדול, הנקרא "חזון" למטרות קטנות מעשיות ואפשריות. כשאת מסיימת מטרה אחת ומטמיעה אותה ביום יום (נניח: מטרה להיות אמא סבלנית יותר. אי אפשר להטמיע את ההתנהגות החדשה תוך שבוע או תוך חודש. מדובר בתהליך ובכל פעם נמצא עוד משהו שיעזור לך להיות יותר סבלנית במשך היום עד שזה יהפוך להרגל) אנחנו עוברות למטרה הבאה ומוודאות שההשגים הקודמים ממשיכים ולא מתפוגגים.

2. השאלה השניה שלך, איפה האמונה נכנסת, מתייחסת לכלי מדהים שאני נוהגת להשתמש בו המון, במיוחד באימון על אמהות, הנקרא "ערכים". הערכים משתנים בין אדם לאדם, ואין להם קשר כלל לדת או השתייכות מגזרית, אלא לעולם הערכים האישי הפנימי. מבחינתי, לא יכול להתקיים אימון טוב אם אין בו התייחסות לערכים, ולכן אני נוהגת לשלב אותם בתוך התהליך.

אמונה היא ערך אבל כל אחד מתרגם אותה אחרת. אם תעצרי 5 אנשים ברחוב ותשאלי למה הכוונה אמונה, כל אחד יתן לך תשובה אחרת, לדוגמא: אמונה דתית, אמונה בעצמך, אמונה שאפשר, אמונה זה להאמין שהכל לטובה וכו'. באימון אני אברר איתך למה את מתכוונת כשאת אומרת אמונה. נוריד את המושגים הגדולים שכולנו נוהגות להשתמש בהם בלי בכלל חשוב מה הם בשבילך, נפרק אותו לגורמים ונראה האם הוא מתבטא ביום-יום שלך או לא.

ספציפית לגביי, אני מאמנת מכל המגזרים ומאפשרת לכל אחד לחיות על פי אמונותיו.

יש לי תחושה שאימון תורני-דתי שציינת הוא יותר גימיק שיווקי הפונה לקהל דתי, אך זו דעתי בלבד.

שאלה לאורחת הפורום:

מה עושים עם ילדה שמקנאה. היא בת 6 יש לה אחמעליה בן 8 ואחות מתחתיה בת 3 ועל כל צעד ושעל שנעשה איתם היא מקנאה... בוכה... מתעצבנת... למה רק להם... וכו'... ואפשר לחשוב שהיא מה זה מסכנה!!! היא מקבלת 100 אחוזים של תשומת לב...

תודה רבה

אנסה לחשוב על ניסוח לדברים ספציפיים לרגל ההזדמנות היקרה...

תודה לך יפעתוש!

כיצד אהיה אמא טובה?

יש לי מן פחד כזה,

שלא אדע לתת לבני את הצרכים שהוא זקוק להם-

תשומת לב ואהבה.

לעיתים אני מוצאת את עצמי מתעצבנת עליו,

ולא שזה מגיע לו. הוא בסכ"ה

בן 4.5 חודשים..

אבל לפעמים הוא בוכה ללא הפסקה,

ככה שזה יכול לשגע,

ואז אני נהיית עצבנית.

 מה אני יכולה לעשות כדי שזה לא יקרה?

כיצד אני יכולה להפגע פחות מבעלי?

יש הרבה דברים שהוא אומר,

שאני מפרשת את זה כביקורת עלי,

או שהוא לא אוהב אותי.

אני יודעת שהבעיה בי,

ולעיתים מצליחה לעבוד על כך,

אבל המון פעמים- לא.

ואז יוצא שהוא מרגיש אשם,

וזה כ"כ לא נכון!

יום השביעי יקרה, שלום.

בחרת להתייחס לנושאים הקשורים ליחסים. יחסים עם הבעל (זוגיות) ויחסים עם הילד (אמהות). ואני מבינה ממך שתחומים אלו בחייך חשובים לך מאד.

שאת מבינה שצרכים של תינוק הם גם צרכים רגשיים וחשוב לך שיהיה לו אותם, שהוא ירגיש אהוב ושיש לו מקום בחייך. זה כבר מלמד אותי שאת אמא איכפתית, שלא לוקחת את האמהות כמובן מאליו. אמא שמוכנה ורוצה להשקיע.

הפחד שלך טבעי, אנושי וחיובי. פחד מסוג כזה שומר עליך להיות אמא כפי שאת רוצה להיות.

אני מציעה לך קודם כל, לפני שאת ממשיכה לקרוא את התשובה שלי, לעזוב את המחשב, לקחת דף (גדול!) וכלי כתיבה ולכתוב ממה את מרוצה ממך כאמא. מה את כן עושה עם הבן שלך, מה את כן נותנת לו. כתבי לפחות עשרה דברים. הקדישי לכך מחשבה.

בנוסף, הכיני רשימה של הצרכים שלדעתך הבן שלך זקוק להם ומה מתוכם הוא כבר מקבל ממך.

משסיימת, שאלתי את עצמך מה עוד והוסיפי עוד 3 דברים.

לאחר מכן חזרי לקרוא את המשך התשובה, ולמה? כי אנחנו כאמהות שוכחות באמת ובתמים לראות מה אנחנו עושות מצוין, כמה אנחנו נפלאות כאמהות, במה אנחנו כן טובות, ואז הפחות טוב מתעצם מאד ונותן לנו להרגיש שאנחנו לא "אמהות טובות".

שימי לב, כתבת "לפעמים". לפעמים את לא סבלנית אליו, לפעמים קשה לך איתו. אבל תמיד איכפת לך ממנו, ותמיד תמיד את קודם כל רק בנאדם, וגם לך יש רגעים שהסבלנות נגמרת.

אני מציעה לך לבחון מתי זה קורה לך. מה עוד קורה כשהתינוק שלך בוכה שגורם לך להיות עצבנית, האם זה רק כשהוא בוכה מעבר למה שאת יכולה לשאת? (כמה את יכולה לשאת?), האם את גם עיפה באותם פעמים? האם היה לך יום קשה או שמספיק שהוא בוכה בלי הפסקה ואת משתגעת?

יכול להיות שתגלי שאם את גם עיפה, גם לא רגועה, וגם לא מתייחסת אליו כמו שהוא רגיל – הוא בוכה בלי הפסקה (הרי ידוע שילדים מרגישים את אמא שלהם...)

למה שלב זה חשוב כל כך? כי שאנחנו יודעות לזהות את הנקודה שכשדורכים עליה היא גורמת לנו לצאת מדעתינו – קל יותר להתמודד איתה אחר כך או להרגיש מתי זה עומד לקרות ולהכין תרופה למכה.

וזה עונה על השאלה "מה אני יכולה לעשות כדי שזה לא יקרה?":

1. תתחילי להבין מה כן טוב וזה כבר יתן לך תחושה טובה לגבי האמהות שלך
2. תביני אלו צרכים את כבר ממלאת, וגם זה יעזור לך
3. תזהי מתי את עצבנית על הבן שלך במיוחד, ואז יהיה לך קל יותר למצוא דרך להתמודד.
4. כמובן שאם היה מדובר באימון אחד על אחד היינו עושות את זה יחד, אך התשובות שלך יכולות לעזור לך להתקדם.

לגבי השאלה: "כיצד אהיה אמא טובה?" אני אשלח אותך לעשות "שיעורי בית" שיקלו עלייך. אם זה באמת חשוב לך, צאי לדרך וחזרי עם תשובות:

• מה זה אמהות בשבילך?
• מה את צריכה להיות כדי להיקרא "אמא טובה"?
• איך תיראי כשתיהי ה"אמא הטובה" עליה את מדברת?
• מה הם הערכים האימהיים שצריכים להתקיים כדי להיות "אמא טובה"?
• חשבי על מישהי שהיא בעינייך "מודל האמא הטובה", וצייני בזכות מה.
• נשמע שבעינייך יש קשר ישיר בין היכולת שלך להיות "אמא טובה" לעובדה שאת לפעמים מתעצבנת על הבן שלך. האם את יכולה להיות אמא טובה וגם לפעמים להתעצבן על הבן?

שתפי אותי איך היה לך לענות על השאלות ומה התובנות שעלו בך. זו עבודה רבה בתור התחלה J

לעניין הזוגיות:

עלית על נקודה מאד משמעותית בעצמך. ציינת, אולי מבלי לשים לב, שאת מפרשת הרבה דברים שבעלך אומר לך "כביקורת עלי". כלומר, את מבינה שיכולים להיות פירושים נוספים אבל את מפרשת דווקא כביקורת.

ישנו מודל שנקרא אפר"ת. ר"ת – אירוע, פירוש, רגש, תגובה. כלומר, כשקורה אירוע מסוים (כשהוא אומר לך איקס), את בוחרת לפרש בצורה מסוימת (ביקורת, או אי אהבה), את מגיבה (בתחושת פגיעה), והתגובה... לא מאחרת לבוא. (לא פירטת אבל אני יכולה להניח שהתגובה היא: כעס, זעם, תיסכול, התרחקות, שתיקה רועמת וכו'.)

באימון את יכולה לבדוק את המודל ואיפה הוא עוד מתקיים (אירועים), לבחור דרכים חדשות לפרש, לזהות רגשות חדשים וכמובן, להגיב לגמרי אחרת.

כל מה שקשור לפירוש אישי הוא תלוי רק בך, כפי שציינת "אני יודעת שהבעיה היא בי", כך שהבשורה הטובה היא – שבידייך לשנות את זה J.

העובדה שאת כבר עובדת על עצמך מעידה על יכולתך להצליח, לשים לב, לא לוותר לעצמך (שהרי יכולת להפסיק לנסות שוב ושוב) ועל כך שאת יודעת מה נכון רק זקוקה להכוונה, "איך".

לגבי מה הוא מרגיש – והפעם אני אייעץ ולא אשאל, כי גם ככה יש לך עבודה רבה – אני מציעה לך לשבת איתו לשיחה. להסביר לו מה את מרגישה, לשמוע מה הוא אומר, לקחת אחריות רק על הצד שלך ולדבר במסר של אני ("אני מבינה ממך שאתה מרגיש אשם כשאני מפרשת את הדברים שלך כביקורת. אני שומעת ממך שאין בכוונתך לבקר אותי..." ובקשי ממנו עזרה, גייסי אותו לעניין ("יעזור לי מאד אם תוכל להזכיר לי כשאתה אומר לי _______ שזה כדי ______ ולא כדי לבקר אותי"... כמובן שאת מוזמנת למצוא את הדרך והניסוח שמתאים לך. אני מקווה שהוא ילמד מך להתחיל לדבר ב'מסר של אני', מה שיעזור לך להרגיש שהוא פחות מבקר אותך.

בהצלחה רבה.

ומשהו יפה על המושג "אמא טובה" שלמדתי בתחום הנחיית זוגות, וממליצה לכל אחת מכן לקרוא:

"אמא טובה דיה": http://www.mamy.co.il/article.aspx?IDP=7053

שלום לך,

יש לנו חמישה ילדים, הגדול בן 8.5. הוא ילד טוב ומתוק אבל יש משהו מציק בהתנהגות שלו. כאשר הוא מאוכזב ולפעמים כשהוא לא מקבל את מבוקשו הוא מתחיל להתבכיין ולהתלונן מ-א-ו-ד! גם כשהוא נדרש לפעמים לוותר (לא על משהו גדול במיוחד) קשה לו מאוד. למשל, באיזה בוקר אחד השבוע אמרתי לו שהוא יקבל תה מיד אחרי אחותו. הוא התחיל סצנה שלמה: למה אני שני למה אני צריך כל הזמן לוותר? אמרתי לו: אתה לא מוותר, אתה תקבל מיד אחריה. אבל שום דבר לא עזר הוא התעצבן וכעס שהוא כל הזמן מוותר ושגם אתמול בארוחת ערב הוא ויתר ולא קיבל ראשון חביתה, אז עכשיו מגיע לו להיות ראשון וכו' וכו'...

באותו בוקר עלו לי כל הפיוזים מההצגה הזאת ונתתי לו בסוף עונש לא נעים במיוחד. הוא היה אמור להשתחרר מוקדם מהלימודים (הוא לומד בתלמוד תורה שיש בו לימודים במשך כל השנה) וללכת לחוג שחייה. הודעתי לו שהוא לא הולך לחוג ונשאר עד סוף היום בלימודים. כמובן שהוא התעצבן אבל אני לא ויתרתי.

לפעמים זה ממש מעצבן: מה כבר קרה, תתגבר! האחיות הקטנות שלך מצליחות להתמודד אז למה אתה לא? הרבה פעמים אני לא מתייחסת לתגובות האלו אבל גם אז הוא ממשיך לחפור ולחפור, להתחנן ולבקש שנוותר לו או שנרשה לו למרות שעמדתנו ברורה ונאמרה מראש.

ההתנהגות הזו אינה רק בבית אלא רק בכיתה. הרב שלו אמר שהוא היחיד שמתנהג ככה. זה מעציב אותי: זה גורם לילדים לזלזל בו ולראות בו חלשלוש שאינו מסוגל להתמודד. גם אם ילד קצת מציק לו הוא מגיב באופן מוגזם. הרב שלו אמר שעל כל מיני התנהגויות שילדים אחרים היו 'מחליקים' הוא מגיב ומתעצבן. 

במוצאי שבת קניתי לו פנקס ואמרתי לו הוא אחראי שאחרי כל פעם שהוא התגבר/לא התבכיין אפילו שהוא ממש רצה, הוא יסמן לעצמו נקודה ואחרי כל כמה נקודות אני אצ'פר אותו. הרעיון הזה היה נראה לו אבל לא הלהיב אותו במיוחד. הבוקר עדיין לא היו שום סימונים בפנקס.

אני חייבת לציין שההתנהגות הזו אינה כל הזמן. זה יכול לקרות פעמיים ביום או פעמיים בשבוע וחוץ מזה הוא ילד מתוק שמכבד את ההורים ומקשיב לנו וכו'.

תודה!!!

היי פטריה,

יש משהו מאד מיוחד באופן ראייתך את התנהגות בנך. את מציינת שהוא טוב ומתוק והקושי שלך מולו זה ש"לפעמים קשה לו לוותר".

שמת לב מה כתבת? קשה לו. לא אמרת שהוא ילד קשה, לא ציינת שהוא לא וותרן, או עצבני, או נודניק. פשוט הבנת שקשה לו במשהו מסוים ושזה לא מה שהופך אותו למכלול של ילד קשה.

אולי לך זה ברור אבל יש לי כאן הזדמנות קטנה לגעת אולי בעוד אמהות. חשוב מאד לשים לב שכשילד מתנהג בצורה לא נאותה – אנחנו לא פוסלים את כולו. צריך להפריד בין מעשה לעושה. למשל: אם הילד היכה את אחיו - "עשית מעשה רע!" ולא "אתה ילד רע". זה הבדל גדול מאד עבור ילד, וגם עבורינו כמבוגרים ועל כך סמני לעצמך נקודה אדומה וזוהרת J

1. ציינת שהוא ילד חיובי. תעודדי ותגדילי את החלקים האלו עוד ועוד.

אני מבינה מדברייך שאת בוחרת לא להיכנע לילד ושיש פעמים שאת לא מוותרת. את ברורה ושומרת על הגבולות שלך.

2. האם ישבת לשיחה עם הילד הגדול, הסברת לו מה יקרה כשהוא ישמע בקולך ומה יקרה כשלא?

האם פינית זמן כדי לשבת איתו לשיחה בזמן ששניכם רגועים ולברר מה הוא מרגיש או חושב?

האם שיקפת לו שאת מבינה שקשה לו? שאת מבינה שהוא מאד רוצה עכשיו תה? או שישר הגבת בכעס או בחוסר סבלנות?

3. כתבת שהרבה פעמים את לא מתייחסת לתגובות שלו. אני לא בטוחה שזה נכון. יחס הוא משהו שהילד זקוק לו. זה עדיין לא אומר שאת חייבת להענות לבקשתו. יתכן שאמפתיה, שיקוף, או הסבר יכולים להקטין את הכעס שלו. זה כמובן לא יקרה ביום אחד אבל שווה בדיקה.

את מכירה את האמהות שצועקות על הילד בפעם המליון "זו הפעם האחרונה שאני אומרת לך להיכנס לאמבטיה!" וזה אף פעם לא עובד? ההמלצה היא לנסות דרך נוספת, אחרת, ועדיין לשמור על הערכים שחשובים לך. נסי.

4. מזמינה אותך לעשות בירור עם עצמך, מה כל כך מפריע לך שהוא לא יכול להתגבר.
5. דבר נוסף ואחרון, אני מזהה קצת נטיה לקורבנוּת: "עשו לי, שתו לי, אכלו לי". מכירה את המושג הזה?

תני לו לבחור תפקיד משמעותי בבית, משהו שהוא אחראי עליו לגמרי, שאת לא מזכירה לו ולא מבקרת אותו עליו. תני לו כח. תני לו להרגיש גדול באופן הזה. זה יעזור לו ללמוד לקחת אחריות.

וכמובן, ממליצה לך בחום להצטרף לקבוצת הורים במסגרות ייעוץ שונות שתתן לך הרבה כח וכלים נוספים להתמודדות.

מקווה שעזרתי. בהצלחה.

בהחלט נתת לי חומר למחשבה. בע"ה אתן לבעלי לקרוא את מה שכתבת ונדבר על זה.

יישר כוח!

1. בני הבכור בן 4.5, ילד עצמאי ובוגר יחסית לגילו, ב"ה ב"ה.

הוא חברותי, בעל בטחון עצמי - או כך לפחות נראה לי עליו בגילו הצעיר.

בתקופה האחרונה, אפשר לומר חצי שנה אולי, אני רואה שהוא מפנה את הבטחון הזה גם אלינו, ההורים...

איך?

שכאשר הוא כועס, מתוסכל או מאוכזב הוא גם מתעקש מאד, וגם מדבר אלינו בבטחון עודף...

למשל - אם אני אומר לו משהו כמו:

אתה לא יכול לדבר אלי ככה, זו לא דרך ארץ - הוא יכול להשיב - גם את לא יכולה לדבר אלי ככה!!!

או דוגמה אחרת:

אני - לא נוגעים בדברים של אמא ולא מוציאים לה דברים מהתיקים! רק אמא או אבא נוגעים בדברים כאלו.

הוא - אם אתם לא מרשים לנו לגעת בדברים שלכם, אז אנו לא נרשה לכם לגעת בדברים שלנו!

וזה יכול להחריף בזמן עימות איתי, לדברים קיצוניים יותר...

אני מציינת שהוא בד"כ ילד מאד חיייכני ונעים, זה ממש לא תמיד, רק כשהוא 'טעון' מאד, לא שתמיד ברור לי על מה - אבל מקובל עלי שגם לבן ארבע יש מצבי רוח או אפילו 'קפריזות' .

ניסיתי ואני מנסה בכל פעם, תוך כדי או לאחר מעשה כשנרגעים, להסביר לו קצת מה ההבדלים בין הורים לילדים, מה חובת הציות של כל צד וכו', אך איני בטוחה שדי בכך...

האם בגלל היותו בכור הגבולות בינו לביננו אינם ברורים לו?

כיצד מבהירים זאת לחמוד שלי?

2. עד כמה כדאי להפגין חיבה בין ההורים - פיסית - ליד הילדים? ועד איזה גיל - אם יש הגבלה?

כיום כשהם בני 4.5 ו2.5 זה עוד מרגיש לי בנוח - נשיקה או חיבוק לידם,

אך האם כדאי להרבות או להמעיט?

בעיני, אגב, זה בסדר וזה בריא, במיוחד כדי לאזן ולמתן גם אי הסכמות וויכוחים שיש מידי פעם.

כלומר - אם לא מבודדים אותם (לא תמיד מצליחים...) מהפחות נעים, למה שלא יחשפו גם לחלק הנעים?

מה בעניין הזה, כדאי או לא?

תודה רבה!!!

שלום דבורי!

רציתי לקבל ממך עצה איך להיות שלמה עם בחירות בחיים. בדרך כלל אחרי שאני בוחרת דברים,במקום פשוט להיות בהחלטה שלי, אני תמיד בבדיקה של האם החלטתי את הדבר הנכון בשבילי, אולי יש משהו יותר טוב, אולי אני עושה טעות, אולי ואולי ואולי... וזה פשוט משגע! אני רוצה להיות שלמה עם המקום שאני נמצאת בו ולא כל הזמן לחפש מה אולי יכול להיות יותר טוב. 

ועוד בנושא ההחלטות-כרגע אני בהתחבטויות בנושא הלימודים-אם מה שאני לומדת והיכן שאני לומדת זה באמת הכי טוב לי ולמשפחה... איך אפשר להגיע בכוחות עצמי לתשובות?

תודה!! 

היי פטל8.

את נוגעת בנקודה משמעותית מאד ואני מודה לך שהעלת אותה.

כולנו רוצים להרגיש תחושה של שלמות עם הבחירות שלנו וזה נראה שיש קשר בין תחושת השלמות לבין הבחירה בדרך הנכונה (אם יש כזו).

איך תדעי מה התשובה הנכונה?

אם היה לנו זמן לדבר הייתי נותנת לך זמן לענות, אבל אין לנו את האפשרות כרגע ולכן אני ממשיכה: הרי אם תבחרי באיקס, לעולם לא תדעי מה היה קורה לו בחרת Y, וכן הפוך. יש דברים שלעולם לא נדע. השאלה היא האם את מוכנה לוותר על משהו, ומתוך דברייך אני שומעת שאת פשוט לא רוצה לוותר על כלום, או במילים אחרות: את רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני לא מכירה מישהו שהצליח בזה, אני כן שומעת מכל מי שמנסה על אכזבה שזה לא מצליח.

אז אשאל אותך:

האם את מוכנה לוותר?

על מה את מוכנה לוותר?

מה זה ויתור בשבילך?

מה המחיר שאת משלמת כשאת לא מחליטה? (ציינת מעט: התחבטויות, תחושה של החמצה, "זה פשוט משגע"...)

אשאל אותך עוד שאלה, שעשויה להפתיע אותך, ויתכן שאף תחשבי שאני כנראה לא מבינה אותך:

מה הרווח שלך מאי קבלת החלטות, מהתלבטות קבועה?

כדי להסביר אתן דוגמא מעולם אחר:

באה אלי מתאמנת שהסבירה לי כמה קשה לה המשקל העודף, כמה הבריאות שלה נפגעה ולאיזה מצב גרוע היא הגיעה. כששאלתי מה היא מרוויחה מהצב הזה, היא כמעט לקחה את התיק והלכה. איך יכול להיות שאני חושבת שהיא מרוויחה משהו ממצב כל כך רע??? אבל לא ויתרתי. אחרי תהליך לא פשוט היא הסכימה לומר שהיא מרוויחה המון: טעם טוב, בריחה אל מקום אהוב, ועוד הרבה דברים שהיא מרוויחה מהנושא בתחום הזוגיות שלא היו קורים אחרת (בעל שכך היא משיגה את תשומת ליבו – על הדרך השלילית) ועוד.

וחזרה אליך - שימי לב שאת מרוויחה בכל פעם שאת לא בוחרת.

לגבי "הבחירה המושלמת": באימון תתבקשי לעשות חזון שהיא המציאות המיטבית בה את רוצה להיות. לפיו תוכלי לבחון מה יהיה הכי טוב *בשבילך*! כשאת לא יודעת מה את באמת רוצה, קשה לך גם לבחור כי את לא ניתבת לעצמך דרך. כשתדעי לאן, תסלילי את המסלול ואת הכלי להגעה אל המקום הרצוי וכך יהיה לך קל יותר לבחור (לדוגמא: אם את רוצה להגיע לאילת, תבחרי את המסלול ואת הכלי: מטוס ישיר, אוטובוס עם עצירה במקום ברור כי זו חברה שאת יודעת את מסלולה, מכונית פרטית עם טיולים על הדרך, או אופניים (ואולי ברגל). תבדקי מה היתרון ומה החיסרון של כל צד, תסכימי לוותר על משהו (את מוכנה לנסוע באוטובוס כי זה יחסוך לך הרבה דלק ואפשרות לישון בזמן הנסיעה בלי לנהוג ולהיות רענית, מה שיתן לך כח לצאת ישר לקניות באילת ולא להיכנס למיטה ולבזבז זמן בשינה) ותצאי לדרך.

לענין הלימודים ספציפית – כתבי לך את סדרי העדיפויות בחייך. זה יעזור לך קצת לעשות סדר.

מקווה שנתתי לך כלים לתחילת עבודה עם עצמך, כפי שביקשת.

בהצלחה.

השאלה שלך כל כך נכונה. כשאמצא את התשובות אליה -מה לעשות איתן?

התשובות יבואו מתוכך ויתכן ולא תצטרכי אותי יותר

במידה וכן, אני זמינה במייל המצ"ב, בניידים ובמסרים.

לבני הגדול - הנ"ל בן ה4.5 - יש חבר טוב מהגן. הוא מזכיר אותו הרבה והם משחקים יחד בגן וגם בבתים מידי פעם.

יש לי תחושה, שהוא לא משפיע עליו טוב...

זו באמת רק תחושה, אחרי הכל אלו ילדים קטנים - החבר אולי מעט גדול יותר, לא משמעותי,

אבל נראה לי שאחרי שהוא מבלה איתו הוא מתנהג פחות יפה -

יכול להעליב או להתנהג בזלזול לאחיו הקטן או לחבר אחר, לדבר אלי לא יפה ולא להיענות לבקשותי.

כל זה מעבר לקצת מושגים מספרים או סרטים (שאנו לא נותנים כלל לידינו) שהם לא בדיוק לרוח הבית שלנו, ומטרידים בעיקר את בעלי .

שאלתי היא:

האם בגיל כזה יש כבר משמעות רבה לחברים?

אני ממש לא מעונינת 'לנתק' את בני מהחבר, זה דרסטי, והם הרי נפגשים כל יום ואין לי שליטה על רמת הקשר בינהם.

איך אוכל למתן את השפעתו של החבר בכל זאת?

תודה רבה!

דבורי ערב -טוב,

בני בן 11.5 מאובחן כלקוי למידה עם ADD , מאז אובחן נסינו לתת מענה בביה"ס, ללא הועיל, גם שילוב ריטלין או קונצרטה לא עזר וגרם לו לכאבי בטן. הפסקנו.

כתוצאה מן המצב הוא כועס מאוד מאוד, כל שיחה פשוטה הופכת ויכוח טעון מאוד

אנחנו מאוד רוצים לעזור לו להתקדם הלאה,

אשמח לעזרתך

אמא ל 5 יקרה.

נראה שאת ובעלך משקיעים בילדכם מאד. הוא חשוב לכם ואתם מנסים דרכים שונות כדי לעזור לו.

אני לא אוכל לעזור בנושא הזה כיוון שאין לי התמחות בתחום לקות למידה ו\או ADD.

לצערי, אני גם לא מכירה מישהו אחר שאוכל להפנות אותך, אך יודעת שיש התמחות ספציפית בנושא. חיפוש באינטרנט בוודאי יעלה אפשרויות מתאימות.

לגבי הכותרת: ילד מתוסכל-הורים מתוסכלים

הכי פשוט זה לכתוב שאת צודקת כי זה באמת לא פשוט, אבל תזכרי שהילד מעתיק את ההתנהגות מכם. הורים שמבטאים את תסכולם באופן מסוים מלמדים במודעות או ללא מודעות את ילדם להגיב באופן דומה. נקודה למחשבה.

מאחלת לכם שתמצאו את הדרך הטובה והנכונה בשבילו ושתראו שמאמציכם נושאים פרי.

את מעלה סוגיה הורית לא פשוטה וכזו שכהורים אנו נתקלים בה לא מעט, בצורה כזו או אחרת:

האם ללכת עם התחושות שלי?

אין לזה תשובה אחת. על השאלה הזו יכולות להיות הרבה תשובות, אבל אם המקום של האינטואיציה הוא כלי חשוב אצלך – אז לכי עם זה, תוך כדי בירור אמיתי, האם יש להם בסיס.

במקרה הזה אני שומעת מדברייך שלא מדובר רק בתחושה אלא גם בעובדות: הבן שלך מתנהג פחות יפה אחרי השהות במחיצת חברו, ומושגים חדשים שאת לא רוצה בבית שלך מתחילים לחדור הביתה. זו השפעה ברורה, לטוב או לרע – זה בהתאם להסתכלותך.

ציינת שאת רוצה להקטין את השפעת החבר על הבן שלך, מה שאומר שברור לך מה את בטוח לא רוצה – שהם יהיו קרובים כל כך באופן שתיהיה על הבן שלך השפעה. האם זה עונה לך על השאלה ששאלת: "האם בגיל כזה יש השפעה רבה לחברים?"

מצד שני כתבת שאת לא רוצה לנתק ביניהם, כי זה דרסטי, כלומר: את לא רוצה לפגוע בבן שלך.

עכשיו זה המקום לברר מה ייחשב בעיניך פגיעה בבן שלך? האם ניתוק מחבר בטווח הקרוב כדי למנוע השפעות מסוימות בטווח הרחוק, או אי ניתוק מחבר בטווח הקרוב ולקיחת סיכון על השפעה לא חיובית בטווח הרחוק. התשובה שלך היא זו שתכריע מה נכון לך, כאמא, לעשות עכשיו. (וקצת ענית בשאלתך האחרונה: איך אוכל למתן את השפעתו של החבר בכל זאת?")

העובדה שאת מבינה שהצעד עשוי לפגוע בילד שלך כך או אחרת מלמדת אותי שאת חושבת שהילד שלך בהחלט נתון להשפעת חברים. הוא זקוק לחברה, הוא מושפע מחברה ויש לו רגשות שפועלים כשמשהו חיובי או שלילי קורה עם החברה שסביבו.

אז אחזיר את השאלה אליך: האם בגיל 4.5 יש משמעות רבה לחברים?

הרשי לי להמשיך בקשר ישיר לעובדה שציינת "אין לי שליטה על רמת הקשר ביניהם". אני מזכירה לך שהבן שלך בן 4.5: האמנם אין לך שליטה? ואם בגיל 4.5 את מרגישה ככה, מה יהיה כשהוא יגדל ויגיע ל 14.5?

מקווה שמתוך השאלות תגיעי להחלטה ברורה, תעמדי בה ותרגישי שעשית את הדבר הנכון.

לזה התכוונתי ב'אין שליטה', שדווקא בגלל גילו הצעיר איני חושבת שיש ביכולתי - אם אחליט על כך - להסביר לו או להורות לו לא להתחבר יותר עם ידידו,

כי הרי זה יהווה סוג של 'עול' מאד כבד לילד כה רך, כך אני מרגישה.

פתאום לא לשחק ביחד,  לדבר איתו פחות וכו'. יותר מזה - ניתוק כזה דורש המון כוחות נפש ושליטה עצמית, שלדעתי גדולים על כתפי ילדי בן הארבע.

לכן חיפשתי דרך שבה א-נ-י עצמי אוכל להשפיע עליו יותר, למתן באמצעים עקיפים או חלופיים את השפעת החבר, שכפי שהבהרת לי יפה - היא כנראה פשוט קיימת כאן.

בכל אופן, תודה מקרב לב על התגובה המושקעת והנבונה, הארת לי בהחלט נקודות חשובות

אוקיי, אז ככה - אני בן אדם ביקורתי.. אפילו מאוד ביקורתי .. והבעיה היא שלצערי ממש לא הייתי מודעת עד כמה אני אדם ביקורתי עד שדברים מסוימים השתנו, בעיקר בהתנהגותו של בעלי.. זה פשוט השפיע עליו, הוא בן אדם כל כך טוב וכל כך חיובי שהוא פשוט היה שומע ואף פעם לא מעיר לי....   קשה להגדיר בדיוק מתי אבל בשלב מסוים בנישואים פשוט קלטתי עד כמה אני מבקרת אותו, מבקרת כל צעד שהוא עושה , כל החלטה שהוא מחליט ופתאום כאילו בבום הבנתי עד כמה זה הרסני...    אני יודעת שזה נשמע נורא אבל פשוט לא הייתי מודעת למעשי לפני כן....  ואני פשוט אוכלת את עצמי על זה ......

ועכשיו אני ככ מנסה ומנסה לעבוד על עצמי, ואמנם אני הרבה פחות ביקורתית אליו, אך לפעמימם מתוך הרגל זה פשוט יוצא לי....

שאלתי היא, איך אני מאמנת את עצמי ומרגילה את עצמי לא לבקר כל דבר, להוריד ממני את הביקורתיות ההורסת הזו, בעיקר כלפי בעלי וגם כלפי ביתי וילדי שיהיו בע"ה...

ערב טוב, צהובה.

כתבת שאת אדם ביקורתי ואת מתייחסת כרגע לביקורת בזוגיות.

אני מעריכה את הכנות שלך.

מדברייך אני מבינה שעשית דרך משמעותית בנושא. שלמדת מטעויות, ששיפרת, שהתקדמת ושאת אפילו מצליחה.

האם חוץ מלדעת את זה את מצ'פרת אותך? מוחאת לעצמך כפיים? מזכירה לעצמך שעבורך זה לא מובן מאליו? יש לי תחושה שלא. ולכן, זו ההזדמנות שלך להחליט שאת מפרגנת לעצמך משהו בכל פעם שאת מצליחה לעמוד בשינוי שלקחת על עצמך. לא צריך משהו גדול, אבל משהו שיתן לך כח. מגיע לך. זה גם יעזור לך לרצות לבקר פחות .

את מבקשת למצוא דרך להקטין את מספר הפעמים שאת פועלת מתוך ההרגל.

אני מציעה לך לבחור משהו שיזכיר לך מי את רוצה להיות ללא ביקורת: דמות, חפץ, דימוי... הסבירי לעצמך מדוע בחרת באותו הדבר וקני לך אותו. שימי במקום שיזכיר לך בכל פעם למה בחרת בו. לדוגמא: צמיד עדין שתענדי, שיזכיר לך שאת רוצה להיות גמישה, עגולה, בלי קצוות, בלי חודים שדוקרים, אלא מכילה, רכה...

את מספרת על בעל טוב, מקבל, חיובי, לא מעיר... גייסי אותו לעזרתך. בחרו סימן שהוא יעשה כדי להזכיר לך בפעמים שאת פחות מצליחה. משהו שלא יפגע בך אלא יעודד הלאה. ובנוסף, אם לא אמרת לבעלך עד כה מה את חושבת עליו  - זה הזמן J. (זה יעודד אותו לעודד אותך).

אל תצטערי על מה שהיה. תתחילי מעכשיו מחדש. יכולת באותה המידה לא להבין לעולם ולהמשיך לנהוג באופן שאת לא רוצה. תזכרי שהצלחת לצמוח מהטעות וזה לבד רווח נקי.

את ראויה להערכה על כך שאת עושה כבר עבודה עם עצמך כדי להיות אמא פחות ביקורתית גם כלפי הילדים שאי"ה יבואו.

בהצלחה רבה בהכנסת החום לביתך-ם.

כיצד מעניקים לילדים גבולות בצורה נכונה שמצד אחד הילדים יוכלו לעמוד בהם ומצד שני שהגבולות לא יהיו חונקים מידי?

וכיצד "גורמים" לילדים להקשיב למה שמבקשים מהם?

הגדול שלי בן 4, הרבה פעמים הוא עושה מה שהוא רוצה ורוב הפעמים שאני מבהקשת ממנו להפסיק הוא ממשיך- כמו לגשת לאמבטיה ולפתוח ברז וכשאני מבקשת ממנו לסגור הוא לא שומע, כשאני יכולה אני ניגשת אליו, אבל אני לא תמיד פנויה (יש לי תינוק בן 3 חודשים), ואם אני אשאל אותו הוא ידע להגיד שאסור לגשת למים ולפתוח לבד ושהוא לא התנהג בסדר.

בד"כ אחותו בת 2.5 מצטרפת אליו, לפעמים היא עצמה ניגשת לברז והגדול אחריה.

יש ביניהם שיתוף פעולה מלא

יש לו גם קושי בדחיית סיפוקים, למשל- אתמול הוא רצה איגלו ושכחתי להקפיא מראש, במשך שעתיים- שעתיים וחצי עד שהאיגלו קפא הוא כל כמה דק' שאל אם האיגלו מוכן וכל פעם הוא שאל שוב ושוב למרות שכל הזמן עניתי לו את אותה תשובה- "עדיין לא ייקח לזה הרבה זמן". אני יודעת שמבחינתו אין לו מושג של זמן וכמה דק' זה הרבה זמן בשבילו, אבל גם מיד אחרי שעניתי לו תשובה הוא שאל מיד שוב ואמר שהוא רוצה.

שאלה נוספת על שיטת אדלר:

בגדול שמעתי על השיטה הזאת. הרושם שקיבלתי הוא שהילד לא יודע מה טוב לו ואני ההורה צריך ללמד אותו מה טוב. המבוגר אחראי על הילד והילד לא אחראי למעשיו, אם ילד לא אחראי למעשיו כיצד הוא ילמד התנהגות נאותה?

בנוסף כשילד מראה עצבים או תסכול אני כאמא צריכה להתעלם- לפי השיטה וקשה לי עם זה, אמנם אני לא אכנע לדרישות, אם הם מוגזמות בעיני או שילד מבקש בצורה שלא מקובלת עלי, אבל מצד שני אני לא אתעלם ממנו לגמרי, אני תמיד מחפשת את הדבר שיעזור לו להרגע, או להרחיק אותו מעט ממני תוך אמירה שהוא צריך להרגע ואם הבכי מאוד היסטרי אז אני אחבק וארגיע, אבל לעולם לא אתעלם ממנו לגמרי ואחרי שהילד נרגע אאפשר לו לבקש שוב בצורה מתאימה.

אשמח לקצת הסבר על השיטה מה היחס לילד ומקומו לעומת המבוגר.

תודה רבה!!

אמא מסורה ויקרה,

נושא הגבולות הוא אחד מהטעונים בתחום ההורות. אני חושבת שזה ה-תחום בעידן שלנו כיום.

הנושא רחב ואין לי את היכולת להרחיב כל כך, אבל אני מציעה לך קודם כל לבחון מה הם גבולות בשבילך, איפה קווים האדומים שלך, איפה את יכולה להקל, ואיפה את יכולה "להעלים עין". כהורים אנחנו צריכים גם להרפות, לאפשר במקומות מסוימים לחרוג, אך לא במקומות שהם מבחינתנו קו אדום, ולכל הורה הקו האדום קיים במקום אחר.

אחרי שאת תדעי באופן ברור רצוי לשבת עם הגדול "לשיחה", להבהיר לו מה יקרה אם הוא לא ישמע לבקשתך בנושאים אלו ואלו (סוג העונש) ומה יקרה אם הוא כן ישמע ויציית (הפרס).

העניין דחיית הסיפוקים, הייתי משקפת לו את הקושי שלו, כי כמו שציינת: הוא לא יודע כמה זה "קצת זמן". בשבילו זה סוף העולם. לכן הייתי משקפת שאני מבינה שהוא ממש רוצה את האיגלו כי איגלו הוא באמת ממתק טעים, שעושה נעים בפה, וכיף לאכול אותו כי הוא קר ומאד חם בחוץ, ואת מבינה שקשה לו וכו'. כלומר: לא לתת לו תחושה של "נודניק, כמה פעמים צריך להגיד לך?"

לעניין שיטת אדלר - אני מאמנת לפי השיטה ולמדתי את יסודות שיטת אדלר אך אני לא מנחת הורים ולכן לא אוכל לענות על השאלות המתייחסות לשיטה בנוגע לחינוך הילדים.

אני כן יכולה לכתוב בוודאות שאין לי ספק שאדלר לא דיבר על התעלמות לצרכיו של הילד. בשום אופן לא! הפוך - למדנו עד כמה חשוב לשקף לילד, להכיל, להיות אמפטי, או כפי שכתבת: לחבק, להרגיע, אבל לא לוותר על העקרונות שלך. כמו הדוגמא שנתתי עם ענין האיגלו - להתייחס לקושי שלו אבל לא להוציא איגלו אחר רק כדי "שיהיה בשקט".

מקווה שעזרתי.

שלום דבורי,

בזמן האחרון אני מרגישה שהביטחון העצמי שלי ממש בירידה, על אף הפרגון והחום שאני מקבלת מהסביבה. ואני באמת מקבלת ב"ה.

כל פעם שקורה משהו אני מיד מאשימה את עצמי. ואם אני עושה משהו טוב, אם משהו מצליח - אני מיד ממעיטה בערך של זה.

לדוגמא - הילד המתוק שלי היה נרדם אך ורק על הידיים ואחרי עבודה קשה הצלחתי ב"ה ללמד אותו להירדם במיטה בכוחות עצמו. בעלי ממש זוקף את זה לזכותי. אבל אני ממעיטה בערך של זה ובוחרת להגדיל ולהעצים את הדברים שעשיתי לא טוב. למשל שאני לא מצליחה להרגיע אותו כשהוא בוכה וצורח, או שהבית הפוך כולו למרות שלא יצאתי ממנו כל היום.... או שלא הצלחתי לחזור בזמן ללימודים אחרי הלידה וכו'.

בכלל, נראה לי שיש לי נטייה תמיד להעצים את הדברים השליליים... למרות שאני מודה לה' על כל דבר הכי קטן.

תמיד כשאני מסתכלת על בנות אחרות, כולן נראות לי יותר חכמות, יותר שמחות, יותר שלמות עם עצמן....

לא יודעת למה זה... אבל זה ממש גומר לי את כל הכוחות, למה אני לא מצליחה אחרת?!

ועוד שאלה, נראה לי שזה דומה, אולי זה בא מאותו מקום - אני כל הזמן מפחדת מהעתיד :/

כל הזמן נראה לי שבהמשך יהיה ממש קשה, ואיך אני אתמודד... איך נסתדר, איך אני אחזיק מעמד.....

אז טוב, אני צריכה לחזק את האמונה שלי בה', אבל יש פה גם עניין של אמונה בעצמי, ואני כל כך לא מאמינה בעצמי ובכוחות שלי.. אני לא יודעת למה זה..... איך מחזקים את הביטחון העצמי???

מה גורם לביטחון עצמי נמוך אצל ילדים ואיך אמא יכולה להרים בטחון צמי של ילד כך שירגישהוא יכול מסוגל ויוכל להתמודד עם בעיות בלי שהחצאית של אמא תהיה מאחוריו..

אז נכון שצריך לפרגן אבל מה מעבר לזה אלו מעשים אפשר לעשות?

תודה רבה

אהבה של אמא יקרה,

את כותבת על נטיה להגדיל את הדברים השליליים גם כשאת יודעת שאת מצליחה לעשות דברים נפלאים.

1. ייתכן שאת מסתובבת עם פרדיגמות (תבניות חשיבה שמתגבשות בשנות הילדות הראשונות) כמו:

"אסור להחמיא לעצמי יותר מידי", "להחמיא לעצמי זה גאוה", "אם אראה את הטוב - לא יהיה לי צורך להתקדם ולהיות טובה יותר", ועוד.

2. גדלת עם כמויות של ביקורת ואת פשוט לא יודעת אחרת.

3. את מרוויחה מהמקום של "אני לא בסדר". (התייחסתי בהרחבה לרווח ממצב שמדווח כמצב לא רצוי בתגובה תחת הכותרת "ובחרת בחיים")

בנושא הביטחון העצמי והביקורתיות יש אפשרות לעשות צעדים גדולים ומשמעותיים מאד בתהליך אימון, כי הוא מתמקד באופן מכוון ביכולות, בעוצמות ובעיקר בחיובי. קשה לי להרחיב יותר בנושא כי הוא מופשט מידי ובאימון אנחנו מתמקדים בתחום מסוים ואז רואים תוצאות בתחומים נוספים.

מקווה שנתתי לך עוד כמה זוויות לבחינה אישית.

בהצלחה רבה.

תודה בכל מקרה.. (:

נשים יקרות,

היה לי לעונג להיות בחברתכן.

עקב אירוע משפחתי אני נאלצת לסיים, להתלבש (אפשר עם איפור מהבוקר?) ולרוץ לאולם.

אכנס בשבוע הקרוב ואתייחס לשאר השאלות והתגובות.

במידת הצורך אני זמינה במייל, בניידים ובמסרים.

זכרונה שלהיות אמא בלי אף הדרכה מראש זה לא מובן מאליו.

מאחלת לכן כח ואנרגיות להיות אמהות שמחות, סבלניות וכאלה שמרגישות הגשמת ייעוד באימהוּתן.

לילה טוב,

דבורי.

תודה רבה שהקדשת מזמנך..ועוד את מסכימה בזמנך הפנוי להמשיך ולענות למי שלא הספקת.

עוד לא הספקתי לקרוא את הכל,אבל אני בטוחה שיש לי הרבה מה לקרוא וללמוד.

המשך ערב טוב,וסופ"ש נעים

משתמשים בו בקוסמטיקה טבעית, כי הוא נהדר לעור.

בטמפרטורת החדר הוא מוצק (נראה כמו קרם לבן). משפשפים בידיים וזה מתחמם והופך לנוזל

יא צריכה לברר את רמת החומציות כיון שבנרתיק רמת חומציות שונה ושמנים מסויימים גורמים לפטריות בעיקר (וחיידקים). שתתיעץ עם רוקחת '/ רופאת נשים שמבינה בעיניין.

לא כל אחד מבין למה דוקא שמן שקדים. בעיקר בגלל רמת חומציות של השמן.

שמן קוקוס דווקא עוזר נגד פטריות בנרתיק

בס"ד

אבל זה בהחלט אחד מהדברים הפחות נעימים...

באינטרנט כתוב שזו תופעה נומטיבית בשליש השלישי...

אני עושה מיד "פוינט פלקס" כמו בהתעמלות, וזה עובר באותה שניה. תנסי

אמנם המצאה שלי אבל זה עובד.

לקחת את הבהונות (האצבעות של כף הרגל) לכיוון הראש שלך.

זה נגרם מחוסר מגנזיום, ולא מחוסר סידן.

יש בבננות (תקני "בננה צ'יפס", כי הבננות הטריות לא משהו עכשיו...).

אכלתי אחת עם יוגורט היום, וממש התאמצתי לגמור את זה. בעעעעעעעעעעעעעעעעע אחד גדול.

ברוך ה' שנגמר!

מהשליש השלישי אני ממליצה לקחת בנוסף גם אומגה 3,

כמו שכתבו לק בפלקס,ואפשר להניח את הרגל על רצפה קרה.

אני עוד בשליש השני אז אולי קצת מוקדם שיהיו לי ההתכווצויות... אולי זה יעבור ויחזור. בהריון הקודם לא היה כמעט לילה בלי זה. הייתי קמה מהר ומניחה את הרגל על הריצפה הקרה וזה ממש עזר...

עדיין לא הבנתי אם אני צריכה משהו מהרופא בשביל אומגה 3 וסידן...

הבנתי שבכדאי לנשים לקחת גם סידן, נכון לא נכון?

תודה!

בהריון ספיגת הסידן אצל האישה עולה, ועל כן אין צורך לצרוך יותר סידן מאשר כרגיל.

בעדינות להגיד לה "לא, אבא/אמא לא מרשים"

ותציעי לה משחק חלופי שהיא אוהבת ותושיבי אותה במקום אחר.

אני ממליצה להגיד כמה שפחות לא.

לנסות להסיח את דעתה,לכסות את המקומות שאתם לא רוצים שתגע,ורק במקרים חשובים=סכנה וכו'..

להגיד לא,ולהזיז אותה מהמקום. ולהיות אסרטיבים! בהצלחה!

גיל מטריף

"לא לגעת" בשילוב נפנוף מאשים באצבע....  (לקח לנו זמן להאמין שזה מה שאנחנו שומעים, וביררנו במעון אם שם אומרים לה את זה- הסתבר שכן, היא היתה הופכת להם את המגירות של כולם, וזה מה שהיא שמעה יותר מכל...... זה תמיד נאמר לה בחיוך וברוח טובה, כך שזה הפך להיות עבורה משפט משעשע ביותר....    )

 ושם נאמר מפי המנחה שלהוריד את הלאוים לכמה שפחות ז"א להגיד "לא" רק במקומות שהכרחיים כמו גז, חשמל וכו'        

זה תקף לכל הגילאים, זה שלב בהתפתחות שנוגעים בכל דסר הם מתחילים להיות סקרנים ולהכיר את העולם אז זה לא יעזור שנגיד לא ולא, צריך להבין מאיפה זה נובע ולהכיר את מקומו של הילד שזה מה שהוא צריך לעשות עכשיו וככל שנגיד "לא" זה רק יחמיר יותר, אז להפוך את הסביבה שלו לבטיחותית כמה שניתן ולהגיד "לא" רק מה שהכרחי ואז הלא יהיה מתאים ואמיתי ולא כל פעם "לא" שזה לא הכרחי, כך כדי שהילד יבין את ההבדל בין לא שהוא רציני לבין עוד סתם לא ולא... בהצלחה לכולנו!! 

וההמלצה שלה זה לאפשר להם כמה פעמים לגעת בדברים האלה - כשאתם משגיחים צמוד צמוד, ואז הסקרנות שלהם יורדת והם פחות יחפשו את זה (לפחות במהלך אותו יום).

כשיש לי זמן אני עושה את זה, אבל אם אין לי, אני אומרת בד"כ לוקחת לה את הדבר ומעבירה אותה למקום אחר כמו שכבר הציעו לך כאן.

אנחנו אכן ב"העברות" ממקום למקום כל הזמן...

חיפושית- באיזה ספר שלה זה מופיע, הורוד או הכחול? (יש לי את שניהם, אבל אני לא זוכרת שקראתי את זה).

ואמ פי- סיפור חמוד . מזכיר לי שלא מזמן הקטנה רצתה להתהפך בכל פעם שהחלפתי לה, מה שדי הקשה, אז שמתי לה יד על החזה. כנראה בהתחלה עשיתי לה גם "לא" עם הראש, כי כשאני שמה לה יד על החזה כשהיא על המזרון, היא עושה לי "לא (וגם סתם ככה, כשהיא יושבת על הרצפה, אם אני עושה לה "כן", היא עושה לי "לא". מצחיקונת...).

אז אני תמיד נותנת לו משהו מעניין ביד כדי שיתעניין בזה,ובנתיים אני גומרת להחליף.

מה אני רוצה לאכול...כשאני מתעוררת בבוקר, כשאני עוד במיטה, אני מנסה לחשוב מה בא לי (מעגל די מצומצם של דברים...). אני גם דואגת שיהיה בבית את ה4/5 דברים שאני יודעת שטעימים לי ושנחמדים לי במקום להגיע למטבחף להתחיל לבשל והכל..פשוט לדאוג שדברים מוכנים מראש ולקבע בראש מספר דברים שאני יודעת שבא לי באופן כללי..

לאכול פרי ואז לרבע שעה אני מפוצצת ואח"כ זה פותח את התיאבון בבום

ובזמן הזה אני מכינה משהו שאני חושקת בו ממש...(פסטה פסטה ופסטה..)

רזיתי 2 קילו מתחילת ההיריון ושבוע הבא יש לי מפגש עם דיאטנית

אולי יהיו לי רעיונות אחרים בשבילך

בהצלחה מקסימה

ב"ה החופש התחיל טוב. הבנות בקייטנות, הבכור עדיין בתלמוד תורה והתינוק בן השנה כ-3 שעות ביום אצל מטפלת.

התנועות בבטן כבר הרבה יותר מורגשות וזה בהחלט נחמד. 

השאלה היא מה יהיה כשייגמרו הקייטנות. אני מהאימהות שלא מחבבות את החופש יותר מדי (לי זה ממש קשה עם הקטנים הצפופים). בינתיים אני בהכחשה...

אני בכוונה קמה יותר מאוחר כדי להרגיש חופש! חחח

הקטן בבטן בועט כל היום ב"ה ומרקיד לי את הבטן

ויש לי שאלה - הסתבכתי עם כל החישובים של שבועות הריון ומתי זה כל חודש.

אם אני יודעת את התל"מ. אני יכולה לחשב לפיו את השבוע המדוייק? (אני באמצע שמיני אפשהו....)

ועוד שאלה - באיזה שבוע מתחיל חודש תשיעי?

חופש נעים לכולם!!

חודש שמיני 32-36

חודש תשיעי 36-40

20110705153815.doc

במקום להסתבך עם חישובים...

שיהיה במזל"ט!

יש לך טעות לגבי חודש תשיעי - לפני כן אני לא כ"כ מחשבת וזה פחות קריטי החודש יותר השבוע.

החודש הראשון הוא שישה שבועות

יש מחשבוני חישוב שבועות וחודשים באינטרנט ובאתרים של הקופות חולים.

הנה קטע קטן חמוד משבוע שעבר- בעלי התקין מצלמת אינטרנט שהייתה על שרפרף, והקטנה זחלה אליה, ואנחנו הסתכלנו במחשב הרחוק יותר (בחדר אחר), וראינו פרצוף חמוד מתקרב יותר ויותר למצלמה, ואז- הכל שחור פתאום...

(היא הפילה את המצלמה).

זה היה כ"כ חמוד...

בס"ד

התחלנו חודש שמיני...די לא מאמינה...

היום (!) אמא שלי הוציאה מהמחסן מלא בגדים חמודים שהיא שמרה כשאני הייתי קטנה.... והתחילה לכבס...

וזה היה פשוט מרגש )

והחצי החמוד שלי עשה לי הפתעה כיפית היום

ב"ה!!!!

לק"י

היום יצאתי להתפנק בטיפול רמלקסולוגיה של חברה מתלמדת(בסוף הלימודים..)
והיה פשוט נהדררררררררר!!
משחרר, מרגיע, ממש חלומי.

יצא לי לשבת ולדבר איתה על הטיפול ברפלקסולוגיה וחשבתי...
שאם הסדנאת התפתחות לילד של הקופה שנרשמנו אני וביתי לא תעודד אותה לזחול..
אז אנסה גם רפלקסולוגיה.

תאחלו לנו הצלחה רבה!! הסדנא מתחילה ביום שני..
מכווה שהיו לי סיפורים טובים יום שלישי הבא..

נ.ב- אחותו אני מדי פעם מפעילה את ביתי בתנועות שנתת לי..
וב"ה ממש שהיא בכתה בפעם הראשונה זה השתפר.. והיא מתחילה להנות ..
תודה רבה!! 

איך המרגש?

את יכולה לכתוב מי הרפלקסולוגית טיפלה בך...

היא תשמח שידעו עליה...

לק"י.

מרים יש לך ידי זהב!!
היה מהנה ומרגיע

והעיקר נתן לי שינוי במהלך היום> תודה!

המרגש כרגע הוא שיש כאבי גב באים וחולפים..

אל תבהלי מכאבי הגב..

זה כנראה קשור לטיפול אם היו לך לפני זה כאבי גב זה לא נורא ..יכול להיות רגישות גם בגלל הפלטפוס

מקווה שזה יחלוף

בע"ה אבוא אליך להמשך טיפול בלנ"ד..

היה לנו שבוע נהדר... עשינו סקירת מערכות מוקדמת והקטן שם בפנים פשוט עקשן!!! לא רצה להתהפך הרופא שלח אותי החוצה ללכת ולעשות קצת פעילות גופנית ולאכול שוקלוד וכלום לא עזר הקטנצי'ק פשוט לא רצה לשנות תנוחה בסוף הוא הועיל בטובו לשנות תנוחה...

לגבי ריקוד הלידה אני בעיקרון מאוד נהנתי בסדנא היא לימדה על תנועות שעוזרות ועל פחד מהלידה וכו'...אני לא כ"כ יודעת אם ככה זה כל סדנא כי בסדנא הייתי לבד (אף אחת מהיישוב לא הגיע) ואני דיי בתחילת ההריון (שבוע 16).

אבבבל היא מדברת על התחברות לנקודה הפנימית בלידה ולהפוך אותה לחוויה טובה.

בסדנא אני הרגשתי המון רוגע ושלווה.

ריקוד הלידה בעיקרון הוא רצף של תנועות שאמורות לעזור ללידה קלה יותר.

אולי כדאי לארח בפורום מישהי שהיא מדריכת ריקוד הלידה (יפעת אם את רוצה יש לי מייל של המעבירה...)

יש נשים שלא מסתדרות עם מנשאים מסויימים.

עם זאת רוב הנשים מסתדרות עם מנשא כריכות (6 מטר בד) ועם יאמו. יאמו גם מאוד מאוד מומלץ ונח: הכריכות חם, ונח רק מקדימה. יאמו מעולה בזה שאפשר לשים את התינוק על הגב.

מנשא בד עולה באזור 200, ויאמו 450 נראה לי.

ממליצה לך לשאול מחברות מנשאים שונים ולהחליט ואז לקנות. אל תקני רק לפי המחיר.

עוד רעיון לאירוח.

לי אישית יש את מנשארי הבד הארוך,צריך ללמוד לקשור אותו.

לי אישית כבר בגיל כמה חודשים זה כבד לי,אבל הילדים שלי נולדים גדולים..ככה שזה גם קשור.

דומה מאוד ליאמו, אבל נוח יותר, זול יותר, ומציע יותר אפשריות.

ועם מעט כישרון בתפירה - אפשר גם לתפור לבד.

מתאים לנשיאה קדמית ואחורית מלידה ועד 18 ק"ג.

ממש נח ופשוט! תחפשי את האתר שלהם. עולה 640 באתר ו580 אצל המשווקים. אבל כמו שכתבו, ממליצה לך למדוד עם התינוק  מה נח לך!

ונכנסתי לאתר שלהם להסתכל קצת.

הוא לא נראה עדיף על מנשאים אחרים מהסוג של יאמו/סיני רק הרבה יותר יקר.

ואיתו אפשר גם נשיאה קדמית (ואיתם לא). אני לא כל כך מכירה את המנשאים האחרים מבחינת נוחות אבל איתו אני יכול להסתובב כמה שעות טובות ולא הכואב לי הגב...

אבל שוב-כל אחת עם מה שנח לה...

מנסיון שלי, את הקטן שלי שהיה פג הייתי לוקחת במנשא סיני כעוד בקושי הגיע לגודל של  תינוק שרק נולד.

יאמו ברשמי מתאים רק מגיל 3 חודשים, ושמעתי מנשים שיש להן - שאפשר גם קודם.

שניהם מתאימים בהחלט לנשיאה קידמית ואחורית. במנשא הסיני בגלל שהוא מנשא קישרה בסופו של דבר יש מרחב גדול יותר של אפשרויות נשיאה.

ואני עם המנשא הסיני שלי הייתי (ועדין) הולכת במסלולים.

המחיר של פנטזו מופקע לגמרי בעיניי.

ועם המשפט האחרון אני מסכימה בהחלט - כל אחת מה שנוח לה, ומוסיפה - כל אחת והתקציב שלה

למה? כי הוא הכי זול, והוא נוח מאוד, במיוחד לנשיאה קדמית (פחות לאחורית)

כך שאפשר לנסות להתנסות בנשיאה, ואם את רוצה שזה מתאים לך ואת משתמשת במנשא הרבה אפשר לקנות בהמשך מנשא אחר, טוב יותר. או שתראי שהקשירה המסורבלת מעט לא מפריעה לך ותמשיכי להשתמש בו עוד שנים רבות.

אבל ממש באסה להוציא 400 ש"ח על מנשא שסתם ישב בארון ללא שימוש.

ואם מנשא בד ארוך - אפשר ללכת לחנות בדים, לקנות 5.5 ( או אפילו קצת פחות אם את יחסית קטנה ורזה) מטר בד, לחתוך לאורך לשניים, ולתפור באמצע כיס מבד לא גמיש (או אפילו סתם איזו אפלקציה חמודה שתעזור למצוא את האמצע, אבל עדיף כיס. וב100-120 ש"ח יוצא לך מנשא ועוד ישאר לך בד לעוד מנשא במתנה. (או שאפשר לעשות שותף שתיים ביחד, ואז זה יוצא ממש זול!)

מנשא בד ארוך מאפשר הרבה תנוחות, וזה טוב להתפתחות התינוק לשאת אותו במגוון דרכים ולא רק בדרך אחת. פעם ערסול לימין, פעם לשמאל, פעם בטן לבטן עם רגלי צפרדע, פעם בטן לבטן עם רגליים שמחבקות את המותניים שלך, כשכואבת הבטן אפשר גם גב לבטן עם רגליים משוכלות... (למי שתוהה - אפשר למצוא הסבר מפורט והדגמה מצולמת לכל אחת מהתנוחות שכתבתי באתר המנשאים הישראלי ובאתר המנשא הנכון)

כי תנוחת העירסול היא היחידה שלא אפשרית במנשאים האחרים, ובגיל חודשיים הוא גם ככה כמעט גדול מידי בשביל זה.

פשוט הפסקתי לקחת את זה בהריונות. עשה לי ממש רע.

אני רוצה לומר לך שבהריון הנוכחי הקפדתי לאכול יותר דגים (בעיקר סלומון) למשך כמה שבועות, והרגשתי שינוי ממשי לטובה.

ברוב ההריונות שלי הלידות התחילו בירידת מים, ואילו בלידה שהקפדתי על הדגים, המים פקעו שניה לפני שיצא הראש!

(אומגה 3 מחזק קרומים, בין השאר)

שכדאי לקחת את זה לפני הארוחה ורצוי שיהיה בארוחה משהו שומני.

כשלקחתי ממש לפני האוכל לא הרגשתי את הטעם בד"כ.

לדוג' תכיני סלט עם שמן זית ותקחי.. גם לי קשה לבלוע אותם זה ענק,וגורם לי לרפלקס הקאה.

ב"ה שלקחתי באיחור ורק בחודש תשיעי אבל זה יכול להיות

כי מאוד יכול להיות שהוא זה שמעכב את הלידה ומזמין את הזירוז ואת התפרים....

את לפני לידה שלישית בע"ה יהיה יותר טוב מהקודמות

וגם תתאמני על תרגיל "לכרוע " כמו צפרדע תאמיני לי זה עושה פלאים ב"ה

ותפרים זה קשה אבל ניתוח הרבה יותר

ההתאוששות, אי אפשר להניק ביום הראשון, אם תלדי 2 ניתוחים ברצף... הרופאים שוקלים אם את יכולה להיות שוב בהריון וללדת שוב....

(למרות שאצלנו יש מישהי עם 6 ניתוחים ב"ה )(יותר מזה אחת עם 9 ניתוחים של פ-ע-ם  פתח הבטן מלמעלה .. סכנת חיים כל לידה הייתה לה אבל ב"ה היום היא כבר סבתא ...)

תאמיני לי שלא בא לך

תכיני את עצמך נפשית וגופנית ותראי שהכל יהיה יותר טוב לידה לא סתם  ליד ה'

ב"ה גם לי יש המון חששות מכל לידה מסיבוכים שיש לי , אבל מלידה ללידה אני מנסה בע"ה להכין את עצמי כמה שיותר טוב פיזית ויותר מזה נפשית .זה פותח את הכל תקראי תלמדי תראי למה את מתחברת ותנסי להקל מעלייך יש הרבה תנוחות ודברים שאת יכולה לעשות על מנת להקל ואולי גם למנוע את התפרים  אלא אם כן זה ממש עניין של מבנה אבל רוב הלידה אם לא הכל קשור להכנה ( זה כתוב כב בספרים לא אני אמרתי )

תתפללי על זה הכי חשוב מהכל

בהצלחה

וחלמו שאולי פעם הן תוכלנה ללדת טבעי....

(לא בזילזול חס וחלילה, ברצינות!)

מי שתכנן את העסק ידע מה הוא עושה...

וזה ניתוח בטן עם כל ההשלכות שלו,יש חשש לזיהום ועוד..

את לא רואה את התינוק ישר אחרי הלידה רק 6 שעות אחרי.

ממליצה להכין את עצמך טוב ללידה הקרובה,ואפילו לשקול לקחת דולה.

ולעבד את חוויות הלידות הקודמות,ולראות איזה מסקנות את יכולה לקחת.

מאחלת לך בע"ה חוויה חיובית הפעם!

קודם כל לא רואים את התינוק אחרי 6 שעות... מקסימום אחרי שעה וחצי-שעתיים.

דבר שני-

לא לא לא לא לא מומלץ לעבור ניתוח. אם ההתאוששות הייתה לך קשה בתפרים... תאמיני לי שתפרים

בבטן ה-ר-ב-ה יותר כואבים.. הרחם כואבת הבטן כואבת הגב כואב (במיוחד אם זה עם הרדמה אפידורלית), את לא יכולה לזוז כמה ימים, ויש נשים שאפילו אחרי שנה מהלידה עדיין מרגישות את התפרים בבטן.

דבר שלישי-

מגבילים אותך אח"כ בילודה.... שמים עלייך 10 עיניים כל רופא שרואה אותך... בלידות הבאות יש לך סיכויים גבוהים לניתוח חוזר.

דבר רביעי-

סיבוכים בניתוח ח"ו לא על אף אחת...... יכולים להביא לצרות שאת לא רוצה להיכנס אליהם... מתחיל פה

ואת לא יודעת איפה זה נגמר...

לסיכום-

גם אפידורל רק במינון הרבה יותר גבוה מכרגיל (הרדמה כללית עושים רק במצבי חירום), גם תפרים בבטן גם תפרים ברחם (עם כל ההשלכות) וזה הרבה יותר כואב. גם התאוששות יותר ארוכה וקשה, גם הגבלות רפואיות בהמשך לדוג' כמה לחכות בין ילד לילד, חודשיים לא להרים דברים כבדים וכו'.

עכשיו תגידי לי את-

מה עדיף, ניתוח או לידה רגילה? תגידי תודה רבה ל-ה' יתברך שזיכה אותך בלידה רגילה

הרבה נשים היו מחליפות איתך.

http://www.kayguide.com/

אני מצטרפת בכל לב להמלצה לעשות הכנה טובה ללידה, וללדת בלידה טבעית ללא אפידורל וללא זירוז ותפרים. ההתאוששות תהיה הרבה יותר קלה ושמחה בע"ה.

מה, קורס הכנה ללידה?ס

קורס, פרטי או קבוצתי, שנעשה בהתכווננות מלאה ללידה טבעית ופעילה (ללדת עם אפידורל את כבר יודעת). פלוס קריאת ספרים בנושא, הכנת הפרינאום (באמצעות עיסוי או אפי-נו) והכנת הרחם (תה פטל וכמוסות נר הלילה).

אם יש לך קושי בהתמודדות עם כאב, אפשר להתמקד בשיטות ספציפיות ללידה טבעית ללא כאבים. כמו מכשיר טנס, או שיטת קיי שפצקרשת הזכירה ואינני יודעת מהי. כמובן שיש עוד המון שיטות לצמצם את הכאב בעת הלידה: מים, עיסויים בגב, גז צחוק, ועוד.

היפנוזה - שזה בעצם הרפיה עמוקה.

ונראה לי שזה מאוד דומה לשיטת קיי.

יש גם את שיטת ההיפנובירטינג - שדומה לנ"ל (כולן עובדות על התת-מודע), והבנתי מעדויות של נשים שהלידה בשיטה הזאת היתה מדהימה...

את התפרים האלו לאלו?

בטן חתוכה זה ממש ממש לא כיף.

יכולה להיות לך רגישות ושרירי בטן רפויים וכו גם כמה שנים אחרי.

ותחשבי גם על ההריונות והלידות הבאות.

בקיצור נראה לי תוכנית ממש לא טובה ...

מוטב עשר לידות קשות ולא ניתוח אחד.....

מצטרפת לכל מה שנאמר כאן:

תפרים של לידה הם שום דבר- לעומת תפרים של כמה שכבות בבטן (כל שכבות השריר, הרחם עצמו ועוד)

לעיתים נכנס אוויר לבטן בזמן הניתוח- ויש כאבים עזים.

הריונות נוספים אחר כך- מיד הופכים לברי סיכון (ולעיתים מוגבלים)

ההתאוששות אחר כך היא קשה במיוחד- כשהתאוששות מלידה היא ממש פיקניק ליד זה,

בהריונות נוספים יש חשש להידבקויות של התפרים,

וכל זה היא רק רשימה חלקית,

עדיין בא לך???

בדיוק שבוע שעבר ראיתי ניתוח קיסרי ביו טיוב. זה ממש מוציא כל טיפה של רצון לעבור את זה...

לפני הלידה ראיתי לא מעט סרטונים ביוטיוב - ורובן של לידות מים. זה ממש עשה חשק...

האמת לידה וגינאלית יוצא לי לראות כל שבוע,בטח עושה חשק,נס גדול!

יש מקומות בעולם שבאמת נוהגים ככה, ללדת בניתוח וזהו. אבל נראה לי שאלו אנשים עם ילד אחד וכלב...

זה קורה גם עם בעלך מנסה להשכיב אותו?

ניסית את שיטת הרם הורד?

כן, זה קורה עם שנינו, אלא אם כן פתאום מישהו אחר בא להרדים אותו ואז זה הרבה יותר קל.

נראה לי שזה פינוק, ואין לי מושג מה לעשות עם זה.

נראה לי שזה מתסכל את הילד!!

אולי תמצאי שם תשובות!

אי אפשר להשכיב אותו לישון. מעבר לזה הוא מתפקד מעולה ב"ה.

וציינת שזה קורה גם באמצע היום...

באמצע היום כשהוא צריך לישון.... לא אחרי אוכל באמצע היום.

כשהוא יודע שהוא צריך לישון הוא משתגע......

הילד שלך מרגיש כנראה את העייפות והלחץ שלך בתקופה הזאת .את יכולה להירגע ולשמור על קור רוח .עד גיל 2.5-3 הילדים כמו בתקופת הנקה הם מרגישים לכל סיטואציה שהאמא עוברת  כגון: אוכל  _(את אוכלת פתאום גם הילד רוצה ומשמיע זאת בבכי ).שישי ?(לחץ בישולים ניקיונות גם התינוק רוצה יחס דווקא אז..)תעשי זמן לפה וזמן לפה ותנסי בזמן הלימודים למצוא בייביסיטר.זה יקל על הלחץ .

שאנחנו לא בבית השבוע... אבל זו לא פעם ראשונה שהוא ישן במיטה שלא שלו ולא בבית וכל זה...

ואף פעם לא עשה בעיות...

גם, זה בעיקר המוצץ, הוא לא מוכן לקחת אותו, אבל בשנייה שמצליחים להכניס לו אותו לפה - הוא נרדם כמו קסם!!! הבעיה היא שהוא לא נותן להכניס לו אותו לפה....!!! בשום אופןןןן הוא ממש נאבק! אני לא מבינה מאיפה זה בא :/

ואם זה יהיה ככה עכשיו עד שנחזור הביתה אני בכלל אשתגע.... למרות שאולי זה טוב אם זה אומר שבבית הכל יחזור לקדמותו... למה אני מטילה בזה ספק......?

שפתאום היא השתוללה כל פעם שהכנסנו למיטה. אחרי המון זמן שהיא היתה נרדמת בקלות ב"ה.

כשזה קרה בד"כ הייתי נשברת ונותנת לה לשחק עוד עד שהיא ממש היתה גמורה מעייפות, או פשוט מניקה אותה והיא היתה נרדמת מזה. בכלל לא אהבתי את הרעיון אבל לא היתה שום דרך אחרת להרדים אותה.

מה שכן, תמיד ניסיתי קודם להרדים במיטה, ואם היא הייתה בוכה הייתי עוברת להנקה. ואז פתאום, מתישהוא היא פשוט חזרה להרדם ללא ההנקה בלי שום סיבה נראית לעין... כנראה עברה את המשבר

אפשרות נוספת זה שהחניכיים מתחילות לכאוב לו מצמיחת השיניים, ולכן קשה לו עם המוצץ (את יודעת, כמו שאנחנו ממש לא רוצים שהרופא יתקרב לנו לנו לפצע...). א

לגבי המוצץ, בשנייה שהוא מוכן לקחת אותו -הוא רגוע כאילו לא קרה כלום....

מה שכן, היום הוא עצבני גם בלי שינה... אולי זה באמת החניכיים... לא יודעת כבר... ואולי באמת תרצה צודקת והוא מרגיש שאימא שלו לחוצה... אני כמעט לא נמצאת איתו, יש לי ממש ייסורי מצפון... כל היום מחפשת מי יוכל לשמור עליו כדי שאני אעבור את המבחנים בשלום... אולי באמת כל הבלאגן הזה חירפן את כולנו...

מתה לסיים עם הלימודים המעיקים האלה כבר :S

תודה בכל מקרה על התשובות, הלוואי שזה יסתדר כבר בע"ה..

לק"י

גם הבת שלי עד גיל 7-8 חודשים לא היתה מוכנה לאכול אוכל מוצק שהייתי מכינה לה ומרסקת...
בהתחלה נלחצתי כשראיתי איך כל הילדים במעון אוכלים את האוכל שהאמהות הביאו מהבית ורק הבת שלי לא..
אך מהר מאוד הבנתי שבמלחמה זה לא יעזור והורדתי לחץ משנינו.
הייתי נותנת לה כמה שהיא מוכנה לאכול(2 כפיות של תינוקים -כמו כפית משחק של בובה)
ועם הזמן.. היא התחילה לדרוש מזון היא רואה שאנשים אוכלים: לחם,ירקות,פרות וכו'..
היא יכולה לראות אותי יושבת ואוכלת פרי, ולא להרפות עד שגם היא תקבל לפה(כמובן שאני נותנת לה בלי קליפה) ובסוף היא גומרת לי הכל!!

אז אל דאגה יום יבוא והיא תבקש כשהיא תרצה![כך לפחות אני חושבת..]
...בינתיים היא נהנת מהאוכל הכי טעים!

זה מעון פרטי??

מהבית.

אמהונת, אצלי הילדים מתחילים לאכול טוב את האוכל הרגיל רק באזור 10-11 חודשים..

לק"י.

היא היתה במעון אצלי במכללה(של אמונה אך עדיין לא מוכר בתמ"ת) שמקבל מגיל חודש על שנה.
מכיון שהיו בו מגוון גדול של ילדים לא היה שווה להם לבשל יום אחד בשביל 5 ילדים יום אחר בשביל 10 ילדים.. וכו'..
מה גם שהבישול  היה מצריך אותם למטבח עם תקן והכל.. ולא היה להם כוח לזה..

אתם קטנים/גדולים?גבוהים/נמוכים..יש גם גנטיקה.

בגיל הזה מוצקים זה בדר"כ עדין טעימות.

רק לקראת 10 ח' זה מתחיל להחליף הנקה..

אם את רוצה שהיא תשמין תני לה אבוקדו/חלבה וכו'..

לכל מילה של יפעת:

1. האם אמא ואבא של התינוקת ענקים נפילים? לא? יכול להיות שהבת שלכם דומה לכם?

2. כרגע אוכל הוא שעשוע. הילדים שלי התחילו באמת לאכול רק אחרי גיל שנה.

(יש לי ילדה מאוד גבוהה, ילד קצת נמוך, ועוד כמה ממוצעים!)

ואחות בטיפת חלב אמרה שאתן 3 טיפות בתור התחלה . היא דיברה על הברזל הרגיל וראיתי ש3 טיפות של הברזל הטבעי היו יותר מידי כי הם נספגים טוב ואני מנדנדת בין טיפה ל2 . ב"ה אחרי יום היא כבר התחילה לאכול חצי צלחת (קרונפקס) מרק טחון שהיתה נגעלת ממנו לפני כן וגם רוצה יותר לאכול.... 

כמעט אין כאבי בטן והיא עושה יפה ....

בהצלחה

לשאלות..

אני רוצה לראות אם יש הענות.

ויש לי כמה שאלות אבל על ילדים גדולים יותר, לא פעוטות. 

מה הטווח גילאים לשאלות ?

 אין קשר לגיל הילדים. האימון יתמקד באם, ובתפקידה וייעודה כאם,

בלי קשר בהכרח אם מדובר בתינוק, פעוט או ילד

לא יודעת אם תהייה לי שאלה כי הבן שלי עוד קטן ממש.. אבל אני אשמח לקרוא את השו"ת

בע"ה אכתוב יותר פרטים היום או ביום ראשון.

קצת על דבורי

נשואה בשנית (+תינוק) ובאושר רב, לאחר שינויים מרחיקי לכת בתחום האישי, והחלטה לבחור כל רגע בחיי ולא להיות מונעת ע"י לחצים סביבתיים, הרבה בזכות הגישה האדלריאנית שאיפשרה לי להכיר דרכים חדשות.

בעלת נסיון תעסוקתי רב ותעודות במקצועות חופשיים, עוסקת בתחומים מגוונים מאד.

עיתונאית למעלה מעשר שנים ובעלת טור אישי.

מיד כשפגשתי בעולם האימון האישי הרגשתי שהגעתי הביתה, ומאז מתמקדת בהתפתחות אישית ובלמידה של תחום זה והתחומים הקרובים אליו מתוך רצון ללמוד, להתקדם ולהשפיע.

בוגרת ביה"ס לאימון של מכון אדלר.

לומדת הנחיית זוגות ומשפחה..

יש בית ספר לכל המקצועות, יש צורך באישורים רבים על מנת לאמץ ילד ולהיחשב כהורה לילד לא ביולוגי, אבל אין אף בית ספר שמלמד אותנו להיות הורים. בהתרגשות רבה אנחנו בוחנות את הבטן התופחת, ואיתה השאלות: איזה ילד יהיה לנו? מה העתיד צופן לו? מה העתיד צופן לנו, כמשפחה?
יש מאיתנו שמסתובבות עם פחדים, שאלות, תהיות: איך אוכל למנוע שהוא יהיה ילד שאני לא רוצה שיהיה? באיזו דרך הוא ילך: האם יאמין בערכי המשפחה, האם יבעט בכל הדרך שנקנה לו?
או מהצד ההורי: איך אדע להיות אמא? מנין תיהיה לי הסבלנות? מה יוכל לעזור לי להתמודד כשקשה?
בתהליך האימון ניתן לברר את השאלות, אלו שאנחנו מעיזות לומר בקול, וגם אלו שלא. באימון נוכל לברר אלו כלים יש לנו ואלו ניתן לרכוש. נברר: איזו אמא אני, איזו אמא אני רוצה להיות, מה תפקיד ההורות בחיי.
נשים שמרגישות שברצונן להיות אמהות סבלניות יותר, עם גבולות ברורים, בלי "לפחד" מהילד, להיות מודל אישי אמיתי ועוד, יכולות להפיק מאימון אישי כלים מדהימים ותובנות עוצמתיות, וכמובן, דרכים מעשיות לשינוי ויישום בפועל.
לכל אורך האימון תפגשי את הערכים שמובילים אותך בהורות ובכלל, תלמדי לזהות אותם, תלמדי להשתמש בהם.
תהליך האימון נע בין 10 ל 12 פגישות בנות שעה. תהליך קצר וממוקד מאד, מדיד ובעל תוצאות משמעותיות ומיידיות. אימון בתחום אחד משפיע על שאר התחומים בחיים.
ניתן להתאמן כמעט על כל נושא: הורות, זוגיות, קריירה, הפרדה בין בית ועבודה, סדר, יחסים, שיפור מיומנות בינאישיות ועוד.
התהליך חוויתי, עוצמתי ומיועד לאנשים שמוכנים לעבוד כדי לשפר את חייהם.
אני אשמח לענות על כל שאלה, בפורום או במייל הפרטי. אתן מוזמנות.

switch_dv@walla.com

זוגי,פרטי? קבוצתי? רק נשים?

מעורב ועוד.. שדולה תעביר או מיילדת?

מה התקציב?

איזה קופ"ח את?

לא הקדשתי לזה יותר מדי מחשבה כי הנחתי שמה שהקופה נותנת זה הטוב ביותר ברמה הכללית...
אני מניחה שלא ממש אכפת לי אם ה רק נשים או מעורב, ואני לא יודעת ממש מה ההבדל בין העברה ע"י דולה או העברה ע"י מיילדת...

אנ בקופ"ח מכבי, ומשום מה יש להם קורס אחד בכל העיר, שהתחיל כבר..

אני מניחה שהקורסים של הקופה (ובעיקר אלה של בתי החולים) אינם בגישה טבעית במיוחד, והם מנחים אותך איך להיות יולדת נוחה שנשמעת לרופאים ולאחיות...

כדאי שתבררי בקופה שלך - הרבה פעמים, בעיקר אם יש ביטוח משלים, מקבלים השתתפות בקורס הכנה אם מציגים קבלה.

אני די אכלתי אותה בלידה הראשונה כי לא הייתי מודעת לכך שיש הבדלים משמעותיים מאוד בין קורסי ההכנה. עברתי קורס גרוע שכמעט לא הוסיף לי כלום! כמעט כל מה שנאמר שם ידעתי כבר בגלל שיחסית קראתי הרבה חומר (בגישה קונבנציונלית) בנושא.

אני הייתי בקורס של הקופה...

ודווקא המדריכה היא דולה והיא יותר "טבעית"...

וממש עמדה על זה שאנחנו הקובעות בסופו של דבר...

אם כן את מוזמנת להצטרף מחר בבוקר....

על בסיס ידע והבנת התהליך אנו בונות ארגז כלים רחב להתמודדות עם הצירים, הלידה, השינויים הזוגיים וגם קצת הכנה להורות והנקה.

בכל מקרה בהצלחה בחיפוש- נעה

אם השאלה היא אישית מידי..

זה נכון שבאופן כללי תינוק שיונק/אוכל מטרנה - אינו צריך גם שתייה, אך בימים חמים ההמלצה בטיפת חלב היא לתת להם לשתות מים. 

שמתחילים מוצקים מסביבות גיל 4 ח'.

ולנשים שאני מכינה ללידה

מהשליש השלישי לקחת אומגה 3 בנוסף לברזל וכו'..

אז אני ממליצה לך!

בס"ד

סבבה, אז התחלתי היום....

אני מאמינה שזה קצת מציק להם אז הם זזים,אבל לי זה מאוד נחמד!

אבל ככה אנחנו משחקים, אני תופסת אותו והוא בורח לי

גם כשהוא מתמקם לא נח או בועט יותר מדי את משנה תנוחה, לא?

לק"י

אך לפי מה שהבנתי,

כשמתחילים גלולות שכאלו ההורמונים שמשתנים גורמים לדימום...

איני יכולה לעזור לך. לא משתמשת בגלולות.

בדר"כ תוך שבוע שבועיים.

שיותר,הבעיה יכולה להיות כשלא לוקחים בזמן קבוע או שוכחים,אז יש הכתמות ודימומים...דבר נוסף כשהתינוק כבר גדול והמזון שלו לא מתבסס רק על הנקה עלולים להופיע דימומים ויש לשקול מעבר לגלולות אחרות,אני משתמשת כ8 חודשים לפני כן ניסיתי מקרוליט והן לא עשו לי טוב..........

מינון קצת יותר גבוה לתקופה הראשונה ואח"כ יורדים בהדרגה.

אחרי משהו כמו 8-9 חודשים יתכן והוא כבר לא משפיע ואז יש כתמים / דימומים וצריך לעבור למשהו אחר.

בס"ד

חובה דימום בלי הנקה?

סרזט לא פוגע בהנקה ,וכך גם מקרוליט,אבל עם התזונה של התינוק לא מתבססת על הנקה,למה דווקא סרזט?

בס"ד

לא חבל??

אם עדיין ב"ה נשאר לי חלב כלשהו...

מצד שני, אני חוששת שהם לא פועלים את פעולתם.. ואני לא רוצה שיהיו דימומים..

מה דעתכן?

 ואפשר לעבור אם וכאשר מתחילות בעיות

מעוניינת להפסיק,אם יהיו דימומים או הכתמות אז תחליפי גלולות...היתרון בסרזט שאין מחזור בתקופה שלוקחים,אם מנקים כמה שיותר...אבל כשלא מניקים \שואבים מלא , אז יש סיכוי לדימומים\הכתמות...ורק בגלל הבלאגן של זה ,כשזה קורה ,כדאי להחליף...