ליווי הלידה של א':

שבוע 41 כל השבת אני בכוננות אולי היא תתקשר..מעניין אם התחילו צירים,קמה בבוקר שבת בבהלה אולי היה טלפון ולא קמתי מסתכלת במסך ואין כלום.. מגיע מוצש"ק י' סיוון 22.5.10

מתקשרת לא' לשאול לשלומה..היא מספרת לי שהפקק הרירי יצא,ויש לה כאבי בטן אבל היא חושבת שזה לא צירים אלא כאבי בטן מהאוכל של שבת.. (ואני הבנתי שהלילה יתפתח לידה בע"ה.)

אמרתי לה שתלך לנח ותהיה בקשר.

בשעה 23:25 אני מקבלת הודעה מא':"טוב,אלו באמת צירים.הם קצרים ולא סדירים.אני נכנסת לישון". ואני כ"כ מתרגשת ישר מוציאה את תפילת חנה ומתחילה להתפפל, ונכנסת להתקלח,הכנסתי דברים אחרונים לתיק,שאבתי עוד מנה לנעם,הנקתי אותו ונכנסתי למיטה גם לצבור כוחות.

מרוב התרגשות נרדמתי רק ב 2 בלילה שבשעה 2:53 אני מקבלת טלפון מא',היי,יש לי צירים כל 5 דק' 40 שניות כל ציר,הם מאוד כואבים ואני רוצה להספיק אפידורל. בעלה נוסע להביא את חמותה והיא אמרה שניפגש ב 3:30 בהר הצופים. קמתי מלאה באדרנלין ציחצחתי שיניים,הנקתי את נעם ויצאתי לדרך. פגשתי אותם (את א' ובעלה י') בכניסה למיון וישר תקף את א' ציר חיבקתי אותה לחצתי לה בסקרום  ונשמתי אותו הנחתי אותו להוציא קול נמוך בזמן ציר. הציר היה ארוך בערך דקה.. המשכנו להתקדם ולא עבר 2 דק' ושוב ציר ארוך,א' נשענה עלי ושוב אותו דבר. א' אמרה לי שהיא מרגישה צורך להקיא אני כבר הבנתי שאפידורל היא לא תספיק היום,ושהיא מאוד קרובה ללידה לא רציתי סתם לנחש לכן לא אמרתי לה כלום. עלינו מדרגות והזמנו את המעלית לקומה 6 מחלקת יולדות,הגענו לקבלה וביקשו ממנה לתת שתן ולבנתיים שמענו צרחות מהחדר הסמוך וא' אמרה:אני לא מסוגלת ללדת,ממש הפחידו אותה הצרחות. א' נכנסה לשירותים,וראיתי בקבלה סטג'רית ממש מוכרת מסתבר שזו מישהי שפעם פגשתי..

ישר הכניסו אותנו לחדר לידה בלי מוניטור ובדיקה פנימית,נכנסנו לחדר 6,לא' היה מאוד חם,פתחנו חלונות ונכנסה רוח קרירה ונעימה,הרטבתי לא' את הפנים,ולחצתי לה עם יד אחת בסקרום ויד שניה במפתח הלב. קבלנו את המיילדת טל,שהיא מדהימה,ב"ה טל שמה רק מוניטור שישמיע את דופק העובר,ועשתה הערכה ידנית ואמרה 3.400 (בהערכת משקל אמרו 3.200) ובדקה פתיחה,פתיחה 10!! את יכולה ללחוץ. ראיתי את האכזבה על פני א' היא היתה מאוד כאובה וכ"כ רצתה אפידורל,לחשתי לה באוזן "ישועת ה' כהרף עין"..תלחצי כשתרגישי צורך.

א' התחילה ללחוץ והלחיצות לא היו מספיק אפקטיביות,א' הייתה מאוד עייפה,מרחתי לה שמן תפוז על השפתיים, הבאתי לה כדור ושמתי אותו על המיטה,א' החליפה תנוחה לעמידת 6 אבל לא היה לה כ"כ כוחות אז החזרנו אותה לשכיבה על צד שמאל,המיילדת הרימה לה רגל אחת ואמרה שתדחוף את הרגל על המותן שלה (של המיילדת)

אמרתי לה,תפתחי לו (לתינוק),הקב"ה הוא המיילד שלך, טל המיילדת פחדה שהתינוק במצג  op עורף לפנים, כי הלחיצות לא היו מספיק יעילות, שינינו תנוחה על הגב עם המשענת קצת מורמת חצי שכיבה חצי ישיבה שרגל אחד הסטג'רית מחזיקה ורגל שניה אני מחזיקה וא' לוחצת הזכרתי לא' לחייך וכשהגיע ציר את הנשימה הבלומה,הבאתי לה את היד שלי,היא קצת נשכה אותי. ובאמת ראינו את הראש,וכולנו ביחד אומרות לה הנה,הנה הוא יוצא.. ואופס הוא חזר לבפנים,נגמר הציר וטל אמרה תמשיכי ללחוץ גם בלי ציר,בעלה של א' אמר את יכולה לצעוק,ובאמת א' התחילה לצעוק. ושוב התינוק התחיל לצאת ראינו כבר את הראש וכולם מעודדות אותה,ואני לוחשת לה: את נהדרת,את מדהימה,הנה עוד קצת ותחזיקי את האוצר שלך..

ואז המיילדת אמרה לכולנו שקט שעכשיו א' תקשיב רק לה,ותתחיל להשתעל כי הראש בחוץ,ובשעה 4:42 הנסיך יצא לאוויר העולם והתחיל לבכות הרמתי עם א' קצת את החלוק ושמנו את התינוק על הגוף של א'.. א' התחילה לרעוד.. לקחנו את התינוק והתינוק נולד במשקל 3.946 לכן כנראה הלחיצות היו קצת ארוכות,א' לחצה עוד לחיצה קטנה והשליה יצאה ב"ה בשלמות,טל בדקה את א' בנוכחות רופאה (שגם אותה אני מכירה מהיישוב שלי) וב"ה אין תפרים. א' ביקשה ליטול ידיים הבאתי לה נטלה וקערה ונטלנו ידיים ובירכנו הטוב והמטיב..

התינוק פתח זוג עיניים והתחיל לאכול את היד א' הצליחה ב"ה להניק אותו, מצד שמאל היה קצת יותר קשה אבל גם משם התינוק ינק קצת..

השארתי את ההורים המאושרים קצת לבד והתקשרתי לבעלי לבשר שנולד ב"ה בן בריא וכו'..

בעלי ידע לפני ההורים שלהם,י' בעלה התחיל לעשות טלפונים בשעה 6 בערך..

והלך לילדים בבית,שעדיין ישנו. הלכתי עם א' למקלחת וא' התקלחה חיכיתי לה בחוץ. וזהו.. א' שמחה בסופו של דבר שהייתה בלי אפידורל והייתה בשוק מהמשקל של התינוק,את 2 הילדים הגדולים היא ילדה במשקלל 3.200 ו 3.400  וזהו היא הגיע למחלקה והלכה לנמנם קצת..

ולקחה ארניקה. ואני חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה.