פורום הריון ולידה (עמוד 5427)

לדודתי אסרו להרות שוב לאחר הלידה האחרונה בשל הידבקויות ברקמות... אבל שמעתי על כאלה שילדו גם תשעה בניתוחים...(אני לא מכירה מקרוב...).

ועכשיו השיא: אני מכירה אשה שעברה חמישה ניתוחים...אבל כולם מלידה 10-15!!!

הרבה הצלחה והתאוששות קלה!

א.  ההורמונים.....

ב. תראי, תמיד יש על מה לעבוד ולהתקדם,את עכשיו תעלי את האהבה שלך אליו בדרגה אחת יותר ממה שהיתה לפני הלידה.

 הקב"ה נותן לך ניסיון  (כן, גם עם ההורמונים) וכמו שאת בטח יודעת אם הוא נתן לך-את יכולה לעמוד בו.

תנסי לשבת עם עצמך, לראות (אפשר גם לכתוב לעצמך) את הדברים הטובים שבו (גם אם בהתחלה נראה לך שאין כמעט...), ותנסי להתחיל לראות אותו שוב באור חיובי.

נראה לי שגם אם תנסי להפוך מידי פעם לצד הנותן (אחרי לידה בדר"כ את הופכת להיות הצד היותר מקבל): לקנות לו משהו שהוא אוהב , להכין לו משהו שהוא אוהב וכד.

לגבי ה"תרגילים" האלה, גם אם  זה קצת מאולץ-- את בעצם רק מגלה משהו שמתחבא:האהבה שלך אליו.

את אוהבת אותו באמת, רק שעכשיו  קצת יותר קשה לך לגלות את זה לעצמך ולו...

בהצלחה רבה! והמון מזל טוב!!!!

תודה רבה לך, עודדת אותי. אני פשוט יושבת ובוכה. טוב שיש את מי להאשים (ההורמונים)

כולי תקווה שאחזור לאהוב אותו שוב...

כדי שיהיה לנו האמהות יותר קל להתרכז 100% בתינוק, שהוא 100% תלוי בנו. וגם כדי שיהיה יותר קל לשמור את דיני ההרחקות מהבעל. הגוף רחוק אז גם הנפש, ואולי זה צריך להיות ככה בהתחלה. מה שאת מתארת די מוכר לי.

אחרי ההפלה הראשונה של ההריון הראשון, חזרנו הביתה בידיים ריקות ואני רציתי לשבת על הרצפה ולבכות. הוא לא הבין באמת מה עובר עלי, אז רציתי לבכות עוד יותר. אבל מהר מאוד הרגשנו שאנחנו מתגעגעים זה לזו.

אחרי הלידה הראשונה לי זה לקח יותר זמן עד שהגעגועים חזרו.  

ואחרי הלידה השנייה זה לקח לי עוד יותר זמן.

אצלו לא השתנה כלום. לא בגוף ולא בנפש. התגעגע וחיכה. אין מה לעשות, ה' ברא אותנו מורכבות ומסובכות יותר מהגברים, לטוב ולרע, בגוף ובנפש. אותנו הוא באמת עשה כרצונו.

מה שאת מבטאת מזכיר לי את ההסבר למה יולדת צריכה להביא קורבן, מעבר להודיה לה'. כי בזמן הלידה, נשים בכאבן נשבעות לא ללדת יותר. רוב מוחלט של הנשים שוכחות מזה אחרי כמה זמן ומאוד רוצות ללדת שוב, לכן צריך קורבן להתיר את הנדר.

שמחה לדעת שאני לא לבד.

אחזור לעדכן ב"ה בקרוב.

רוב של תודות

יברכך השם וישמרך

לא כתבת כמה זמן את לאחר לידה. עקרונית כל מה שכתבו לך נכון, בתנאי שזה לא נמשך זמן רב מדי. אם את ממשיכה להרגיש כך גם כמה חודשים לאחר לידה (ואני מאחלת לך הרגשות טובות במהירות האפשרית ושזה לא יקרה חלילה) כדאי לדעתי להתייחס לזה קצת יותר ברצינות, משום שזה עלול להצביע על דכדוך/דיכאון קל לאחר לידה.

אני לא רוצה להפחיד בשום אופן, אבל חשוב להיות עירניים! היום זה דבר שיכול להסתדר כ"כ בקלות וחבל למשוך יותר מדי זמן קשיים וכאב שיכולים להימנע ומאידך עלולים חלילה להדרדר עוד.

שוב אדגיש  זה רק בתנאי שבאמת זה נמשך ולא עובר.

הרבה הרבה מזל טוב! ותזכרי שהגוף משפיע על הנפש, לכן תדאגי לעצמך. תשני כמה שאת יכולה- כל פעם שהתינוקת ישנה, תאכלי בריא!! לא ג'אנק אלא הרבה פירות וירקות פחמימות מלאות וחלבונים, את מן הסתם גם מניקה, לכן תזכרי שזה לא הזמן עכשיו לדיאטות אלא לתזונה מלאה וטובה, תפנקי את עצמך בקרם גוף ריחני, אמבטיות קצף  וכד' כל דבר שעושה לך טוב, גם פעילות גופנית חשובה! בתנאי שאת כבר ששה שבועות לאחר הלידה.

בקיצור תדאגי לעצמך! ובעז"ה זה ישפיע שתתחזקי פיזית ונפשית! הרבה הרבה הצלחה!

אנחנו כאן בשבילך!

שולחת לך חיבוק!

הי ירושלמית יקרה

ראשית רוב של תודות על התגובה. אני שמחה להודיעך כי ברוך השם חל שיפור מיום ליום.

אני שלושה שבועות אחרי הלידה, האמת שעשיתי קצת יוגה בימים האחרונים וזה משפר לי גם את המצב רוח, אבל עכשיו אני רואה שאת כותבת רק שישה שבועות אחרי הלידה...

מה שמשמח אותי זה שאני סוף סוף עומדת יציבה על הרגליים ויכולה להכין אוכל לשבת קודש ואפילו לאפות עוגות.

שימחת אותי מאוד.

תזכי למצוות ולמעשים טובים

אנא התייחסי לעצמך בהתאם!! כבר שמעתי את זה מנשים מבוגרות רבות, בעלות נסיון, בימינו נשים חושבות שלידה זה שום דבר ומצפות 'לחזור לעצמן' במהירות שיא. כל לידה עונה על ההגדרה של 'דחק' (STRESS) לגוף ולנפש, ובודאי שלידה ראשונה על אחת כמה וכמה! ששה שבועות הם 'משכב לידה' לכל הדעות, וגם שלושה חודשים להתאוששות לאחר לידה הם בהחלט נורמליים! בקיצור זמן, זמן, זמן, זו התשובה הטובה ביותר.

לכן תפרגני לך את הזמן שלך בכיף ובלי רגשות אשמה או ציפיות מוגזמות... תזכרי שלידה ראשונה היא פעם אחת בחיים, אז תפרגני לעצמך להנות מזה שאת יכולה להנות מהפיצית בלי'להתחלק' לעוד ילדים.. שאת יכולה להישון ממש כל פעם שהיא ישנה, ושבכלל אתם עדיין רק זוג צעיר+ תינוקת... תנצלי את זה עד הסוף!

אנחנו כאן איתך!

אני מחזקת כל מילה שכתבו לך כאן! אכן, לא פשוט המצב הזה של טלטלה נפשית. מעניין לשמוע איך כל המערכת המשפחתית מגיבה לשינוי. זה גם משנה את היחס לבעל וכו'. (התייחסות של המשפחה שלך הקרובה לאיך הוא עוזר/לא, או כמה מי שמייעץ לך רואה אותו שותף/אויב...) בקיצור, המערכת הזוגית התפתחה למשלוש של משפחה, וזה משנה הרבה! כל אחד שינה את מקומו ומעמדו, ויקח זמן לכל אחד למצוא את מקומו החדש ולהרגיש בו בטוח. כך אגב, בכל שלב: כל ילד שנולד משנה שוב, וגם כל שלב בהתבגרות שלהם.

אני ממש מעריכה את אומץ ליבך לתת לעצמך להרגיש את כל הנ"ל ולשתף אותנו. זה מראה כמה כוחות נפש יש לך, וכמה רצון יש לך לא לשקוע ב"בוץ" הטובעני הזה.

למרות כל דברי העידוד, יש לי "חשק" ל"עודד" אותך עוד קצת באשר מצפה לך בהמשך (בד"כ, ואני אומרת זאת מפי יועצי נישואין ורופאי נשים וכו'). השפעת ההורמונים היא לא רק על מצב הרוח. גם לאחר שתטהרי... יתכן שתחושי שינויים דרסטיים (ודי לחכימא ברמיזא, לפני שיסקלו אותי באבנים). את מניקה כנראה, ולפיכך הורמון הפרולקטין פעיל במידה מוגברת, כך שהוא משפיע על תחומים אחרים. חשוב מאוד להיות מודעים לזה, כי למשל שמעתי על הרבה שלא ידעו ע"ז והסתובבו בתיסכול עצום מהעניין.

אבל ב"ה שכל זה נובע מסיבה טובה ומקסימה, ובאמת הקב"ה העניק לנו "זמן התאוששות"!!!

אני ממש מעריצה אותך על הכוח לקום ולאפות וכו'. אבל, שוב, שימי לב! אל תתאמצי יותר מידי. את יולדת טריה (במיוחד לידה ראשונה) ומאמץ גופני קשה גורם לירידה בברזל, במצב רוח, למחשבות לא טובות והדרך למטה סלולה. שמרי על עצמך למענך, למען בעלך והתנוק/ת (כבר לא זוכרת מה אמרת שילדת).

על תרופות בזמן הריון והנקה מס' טלפון:

9779695 – 08. 9779309 - 08

אני יודעת כמה זה קשה!!! הלחץ המטורף הבלאגן החוגג!! חוסר האונים! קשה! באמת קשה!

אני יכולה לנחם אותך שאצלי לפני חודש גם היתה היפרדות (קטנה יחסית)חלקית (שבוע 15) ועכשיו ב"ה נראה שזה הסתדר. אמנם עלי לנוח עדיין אבל לא שכיבה מוחלטת, בהחלט מותר לי עשות את רוב מלאכות הבית הקלות(כביסה, בישול לא ממושך, טיפול בילדים) מלבד כל מה שמאמץ שזה נאסר עלי עד לסוף ההריון. אמנם עדיין אני צריכה עזרה בנקיון בהרמת הקטן שלי(הוא בן שנתים ורבע)משום שאסור להרים שום דבר כבד,ובאופן כללי קצת יותר עזרה גם בקניות (אסור לסחוב, ואסור ללכת...) אבל ה"ה הבית מתפקד לא רע.

ליבי איתך! אין לי כ"כ עצות מעשיות משום שהמצב באמת לא קל, רק אוכל לומר לך מה שאמרתי לעצמי: כל יום צריך לחשוב רק על אותו היום ולא על העתיד (מה יהיה? מה יהיה עם ההריון? וכו') משום שהמחשבות האלו רק משתקות ומייאשות,בלעדיהן  קל יותר לשרוד. יש לך מה לקרוא כשאת במיטה? חשוב מאד שתשמרי על מצב רוח סביר בנסיבות העניין ולכן תעזרי במי שאת יכולה ותדאגי לעצמך אם בחומר קריאה ואם במשהו להאזנה או צפיה, העיקר שלא 'תתחרפני' לגמרי מהשכיבה הממושכת הזו!

את שותה מספיק? הרופא אמר לי שחשוב מאד לשתות הרבה!! זה מועיל למערכת הדם ומממילא לשליה.

בעז"ה גם אצלך זה יסתדר והמצב יהיה קל יותר!(לי מאד עזר לבקש ברכה מרב גדול שההמשך יהיה תקין).

הרבה הרבה הצלחה!!ה' יהיה בעזרך!אשמח להשתתף איתך בבשורות טובות ואם את רוצה לשאול משהו באישי אשמח.

אם נוריד את הסטנדרטים של הניקיון יותר נמוך ממה שעכשיו נחטוף כולנן ח"ו דיזינטריה !

ואני לא אתפלא אם אגלה שהמחנכים בבי"ס של הילדים שלי מעבירים מסר בהול למורים המקצועיים נא להתחשב בילדים ולא להתקשר הביתה בגלל בעיות משמעת ואי הכנת שיעורים, הבית לא ממש מתפקד כרגע (אפקטים: כאן מוסיפים צקצוקי לשון ואנחות קלות)

דווקא פירסמתי שאני מחפשת עזרה בעבודות הבית מאישה ו/או נערה אבל אין היענות בינתיים.

אני רק מקווה שהגננת של הקטנה לא תחליט שזה בדיוק הזמן המתאים להוריד לה טיטול, כי בבית היא נשארת עם עד הודעה חדשה...

בכל אופן, תודה על האמפטיה והאיחולים....

בעיקרון, אני מבינה שהקושי עם הילדים הוא אחר הצהריים כי בבוקר הם במסגרות. אז אם אפשר שבאמת תהיה מישהיא שתפעיל אותם, שתכין להם פעילויות, יצירות [שידביקו, יגזרו, יציירו]כל ילד ברמת הקושי שמתאימה לגילו וכו'. כמו כן, לארגן להם דיסקים או קלטות עם סיפורים ושירים. יש של מלכלי, של דודו פישר ועוד ולפחות בינתיים עד שיהיה לך מותר לקום ולהתרוצץ אחריהם... אין ברירה...השמירה על עצמך  יותר חשובה כרגע מכל דבר אחר..בהצלחה והמון אורך רוח!

אגב, שלחתי לך מסר אישי

הקזת נוזלים מסוימים ? לא שמעתי על דבר כזה .

לי אמרו בינתיים רק לשמור על דיאטה משומנים כדי למנוע התקפים.

אשמח אם תוכלי לברר, אם לא קשה לך.

תודה רבה

לי היה טחורים בתחילת ההריון זה באמת זוועת עולם הייתי אצל רופא ממש טוב בפ"ת ד"ר אילן זהבע גאסטרולוג הוא נתן לי איזה נרות גם ובערך 3 פעמים אמטיה חמה עם סבון ולהכניס אצבע ולרכך את פי הטבעת.

מועדים לשמחה ובהצלחה

ב"ה לא יצאו לי טחורים, וגם מקווה שלא יצא, אבל לא עדיף ללכת לרופא או להומאופט שיעזרו עם זה?

אני לא יודעת עד כמה זה יכול להיות רציני, אבל נגיד שזה מזדהם או משהו- יכול להיות שתתחרטי על זה אח"כ...

קיצר- לכי לרופא, תמיד טוב להקל קצת על הכאב.

שלהם.

האם היציאות שלך קשות והאם את לוקחת כדורי ברזל?

בכל מקרה שתיה מרובה.

לפעמים יותר עוזר מיצוי של שזיפים מאשר השיזיפים עמם, ניתן גם לקנות או להשרות את השזיפים במים ל-24 שעות ואז לשתות.

אם התחלת רק אתמול את הטיפול, לדעתי (רק מנסיון אישי כמובן) את יכולה לחכות עוד קצת לפני פניה לרופא להמשיך בטיפול ולגרום ליציאות רכות כמה שיותר, לא לחכות כשאת ריכה לשרותים (מפחד הכאב).

תרגישי טוב.

הכי הכי חשוב - זה לא להגיע למצב הזה...

וכשמגיעים - אין הרבה מה לעשות, לי מאוד עוזר בשעת היציאות לשבת עם רגליים מורמות ע"ג שרפרף (גם כמניעה...). זה כנראה משנה את הלחץ על המקום, וזה עוזר.

עוד דבר, שכבר נאמר, ואני מוסיפה - זה לשמן הרבה את המקום, עם שמן זית או אפילו וזלין.

אמבטיות - דווקא התחדש לי לאחרונה שלא טוב לעשות אמבטיות חמות (כי זה מרחיב את כלי הדם, שגם ככה יותר מידי מורחבים...)

וכמובן - לנוח הרבה, לשכב. אם יושבים - אז לשנות תנוחה מידי פעם.

ו... לחכות בסבלנות. בסוף זה עובר...

בתקווה שזה יעזור למישהי, אני כשאני סובלת אני מטפסת על הקירות (זה קורה לי בערך פעם-פעמיים בשנה, בעיקר אחרי לידות, אבל לא רק)

TRY TO WASH AND DRY AFTER EACH TIME

גם אני התחלתי בחג עם המשחה והנרות של פרוקטו-גלובינול- לי יש טחורים פנימיים...ברכה שלא כתובה בתורה.

התפתלתי כמו מטורפת, חודשיים וחצי- עד שנישברתי והלכתי לרופאה בערב החג...היא היתה ממש נחמדה, ולא היה כ"כ נורא.

היא נתנה לי את הנרות, והם ממש עזרו. תוך יומיים חשתי הקלה משמעותית.

דימום אין ולא היה לי, ב"ה, אבל הכאבים- חשבתי שאני משתגעת!

אני לא בטוחה שגמרתי לגמרי עם הזוועה הזאת...כנראה אלך לכירורג, מה שגורם לי לחשוב על התאבדות עוד קודם...בשביל להמנע מההשפלה...

איך חוץ מזה? מתאוששת?

מה עם הקטן? למה בוכה? אולי צריך קצת יותר שעות-אמא? (כמה כבר אפשר להוסיף, אם הוא כל היום ביאמו...?)

זה כמו טחורים,אבל פצע חיצוני.גם אני התביישתי ללכת לרופאה, אבל זה היה ממש בסדר, לבשתי חצאית , כך שאני לא ראיתי כלום, והיא היתה עם כפפות וזה בכלל לא כאב.

חייבת להודות שפחדתי מהנרות הענקיים...בעיקר עזר לי לשטוף עם מים ולנגב באדיקות או עם מגבונים לחים. העיקר שיהיה ממש נקי, שלא יזדהם כל פעם. ופירות וסיבים...

בהצלחה. שיעבור מהר. זה ממש כואב.

הרופאה חשבה שזה טחורים בגלל שהיתה שם נפיחות, שירדה בעקבות הטיפול בפרוקטו גליבנול, ואז הסתבר שזו פיסורה (קלה ב"ה) אז עכשיו אני עם אמבטיות, שטיפות ומשחות (ואני בדיאטה, כך שאוכלת הרבה פירות וירקות וסיבים וכל מה שממליצים לקיבה רכה...) מקווה שהזוועה תחלוף מעצמה ולא אזדקק לניתוח.

לא אתנגד לחיבוק וירטואלי, זה באמת סיוט...

אגב, למי שסבלה מפיסורה בעקבות לידה- האם עבר בסוף? תוך כמה זמן? האם חזר בלידות הבאות?

תודה מראש לעונות ולמחבקות...

אולי לך עזרו מצות, את יודעת,כל אחד והגוף שלו, אבל באופן הכללתי זה ממש גרוע. תמיד יוצר עצירות וידוע. לי כל פסח יש חשש שמה יחזרו הבעיות...

אמאקנגרו, יודעת כמה את סובלת, זה נורא. אני שתיתי כמה זמן מן שמן קיק מגעיל כזה שהרופאה נתנה לי וזה היה זוועה ולא עזר בכלל ובסוף עבר לבד. כמובן..דואגת מהלידה הבאה...

באופן כללי לכל תחלואינו- זה לשתות לשתות לשתות, טוב להריון ללא צירים, למערכת עיכול טובה, לניקוי הגוף...בקיצור הכי חשוב להקפיד. וכותבת את זה מי שלא כ"כ מצליחה לשתות אבל צריך לפחות מודעות...

ונזכרתי בך...

יש שם כתבה על זה, וכן המלצה למשחה.

בס"ד

אני שמעתי שעיסוי המקום עם שמן זית מקל.

גם שתית שמן זית על קיבה ריקה על הבוקר (תכיני לך כוס תה ליד, למקרה שקשה לך עם הטעם. אחר כך מתרגלים וזה אפילו טעים) עושה את הקיבה יותר רכה ככה את לא נפצעת כשאת מתפנה.

רפואה שלימה

ספריי איזוקט שנועד לטיפול בבעיות לבביות עוזר בשימוש מקומי בפי הטבעת לפיסורה כי הוא מרחיב כלי דם. אם זה טחורים זה לא יועיל. לכל הבנות שאובחנו כפיסורה זה עשוי לעזור- אפשר מרשם מרופא משפחה. וצודקת שלה- לשתות הרבה מים מלבד דיאטה עטירת סיבים. תרגישו טוב כולן. וכן לשאלתכן- יש תקוה- לעתים טחורים ופיסורה עוברים לבד. כדאי אבל למנוע חזרה ע"י כל הדברים שציינתן וכן חזרה מקדמת לפעילות גופנית לאחר לידה (לא פעילות אגרסיבית כמובן).

רפואה שלימה

התחילו לי דימומים ותופעות לוואי חזקות (דיכאון, מצבי רוח, אכילה לא מאוזנת) תוך כמה ימים ואז הפסקתי.

שמתי התקן שעשה לי קצת דימומים בהתחלה וזהו. ממליצה בחום. אין תופעות לוואי ולא צריך לזכור לקחת כל יום באותה שעה וכו וכו...

אצלי לא היה שום דימום. התחלתי לקחת כחודש וחצי לאחר הלידה ברצף. מאד חשוב להקפיד לקחת באותה שעה.

התחלתי חודש וחצי אחרי לידה. שבוע בדיוק אחרי שהתחלתי לקחת היה דימום. ומאז --- שקט. גם אין מחזור.

מצטרפת לטלי 10 בקשר לזמן המדויק. יומיים לא לקחתי ושבוע אחרי בדיוק היה איזה כתם בהיר קטן (הרב התיר), אבל זה בגלל השכחה.

אני דוקא מאד מרוצה.

את יכולה לבקש מהרופא שלך סוג אחר, זה לא מתאים לכולן, כך הבנתי.

מומלץ מאוד! שאלי את הרופא שלך. טוב גם עם הנקה.

התחלתי איתם כי שמעתי על הבעיות שיש עם 'סרזט' וב"ה הלך חלק.

מה שנכון- על כל אשה זה משפיע אחרת, אני הייתי מנסה עוד קצת זמן ואם לא עובר מנסה להחליף סוג.

שיהיה בקלות!

לי סרזט היה מצויין פעם קודמת שלקחתי ולא היה דימום בכלל אפילו לא בהתחלה.
עכשיו היה לי קצת והרב התיר את זה
ואמר לקחת כל בוקר חצי כדור בנוסף על הכדור בערב עד שאין דימומים (לא כ"כ הבנתי עד מתי...)

באמת חשוב להקפיד על השעה.

אם זה מלווה בכאבים וחום- אז תלכי לרופא, אם לא- אז תראי אם ביום-יומיים הקרובים זה יחלש, אז זה בסדר.

להתנקות לגמרי יכול לקחת 6 שבועות.

זה יכול לקחת אפילו עד חודשיים!  בגלל הכיווצים של הרחם על מנת לחזור למצבו הקודם, אז כל כמה זמן שוב יכול להיות כיווץ ושוב מחדש....

בהצלחה!

זה קורה במיוחד כשאשה מניקה.

מצד אחד הרחם חוזר מהר יותר למצבו הקודם ומצד שני יש יותר תופעות כמו שתיארת.

ברוך ה' כן.

זה קשור?

מזל טוב ואל דרגה!

נורמאלי להכתים אפילו אחרי 6 שבועות. קצת סדר בדברים: דימום לאחר לידה ומשכו אינם תלויים בהנקה. נכון שבשעת הנקה- בהתחלה בלבד- יש התכווצות של הרחם ועקב כך עשוי להפלט קריש דם (דם שהצטבר והקריש)או דם טרי. לגבי החלשה של הדימום- נכון שלפי הספר בשלשה ימים ראשונים יש דימום אדום אח"כ הוא נחלש ובהמשך הופך להפרשה בהירה- ולאחר ששה שבועות הכל חוזר לקדמותו. בפועל - יחידות סגולה מסיימות כל כך מהר עם הדיימום/ הכתמות. נורמאלי להכתים גם יותר מחדשיים. נורמאלי גם לסיים כמעט ואפילו להתחיל לספור נקיים ולדמם שוב- בתנאי שזה נגמר לאחר שבוע שבועיים וכמובן נחלש. לא נורמאלי- דורש ברור- הפרשות מסריחות, חום גבוהה, דימום כבד שאינו נחלש.

5 שבועות זה ממש נורמאלי.

תרגישי טוב ותהני מהתינוק

אני רוצה להגיד לך שאני -בטוח- פחדתי יותר ממך - היו לי סיוטים בחלומות על הריון כבר מגיל 15, חשבתי ללכת מראש על אימוץ ולחסוך מעצמי את זה והנה ב"ה אני כרגע אוחזת את הפיצקית שלי בזמן שאני כותבת לך.. לא כי התגברתי על הפחד או משהו כזה אלא פשוט משום שכאשר את כבר בהריון את מוכרחה לעשות את זה וללדת איכשהו. עלית על מסלול שאין ממנו דרך חזרה.

אני אנסה בכ"ז לכתוב כמה דברים שאולי יעזרו לך:

דבר ראשון קורס טוב להכנה ללידה מאד יכול לעזור. אם לא נרשמת עד עכשיו זה הזמן וכדאי לפי דעתי ללכת על קבוצה, כי ככה את שומעת כל מיני דעות ומחליטה לפי זה מה טוב לך. תעשי יומיום תרגילים שנותנים בקורס ובעיקר עיסוי פירנאום עם שמן קלנדולה שזה שמן מעולה שבעז"ה ימנע חתכים.

דבר נוסף תחשבי אם שווה לך להשקיע על דולה או מיילדת פרטית וככה תרגישי יותר רגועה.

דבר שלישי איך שאת מגיעה לבית חולים תגידי אפידורל אפידורל אפידורל, ישאלו אותך איך קוראים לך תגידי אפידורל, מה מספר זהות אפידורל. אם יציעו לך טשטוש במקום אפידורל אל תסכימי בשום פנים ואופן, כי צריך לחכות שעתיים בין הטשטוש לאפידורל.

דבר אחרון תדעי שמה שלא יהיה את הרי תעברי את זה בסוף בעז"ה (בזמננו מאד נדיר למות בלידה)

אני מאחלת לך שתהיה לך לידה קלה קלה!

הלכתי לקורס מעולה ונהניתי מאד זה לא עזר הפחד נשאר

אבל סתם מענין אותי לאיזה קורס הלכת שהביאו לך שם שמן שמונע חתחים כי פשוט גם אני הייתי שם

ומענין אותי לשמוע אם זה באמת עוזר או שזה בבלטים

אודה לך מאוד

היתה לי לידת ואקום ואין מצב שלא יהיה חתך כי יצאת הראש היא מהירה
אבל אולי בכל זאת זה כן עזר - הרי תמיד יכול להיות יותר גרוע.

בכל אופן השמן הזה פותח ומגמיש את העור והמדריכה של הקורס טוענת שרוב הבנות שעברו אצלה והתמידו בעיסוי נמנע אצלן החתך למרות שזאת לידה ראשונה. לדעתי זה לא בבלטים.

אני רועדת אימים רק לחשוב שאני אמורה ללדת (הריון שלישי) אני מסכימה להיות בהריון עוד כמה זמן שתרצו , מלידה אני רועדת אימים.. (וזה רק מתגבר מלידה ללידה, ולא שהיו לי לידות קשות) בהריון הראשון הייתי מסתובבת ברחוב, וכל פעם שהייתי רואה מישהי שכנראה ילדה פעם- אישה עם עגלה, עם ילדים גדולים, עם נכדים.. הייתי אומרת לעצמי: טוב, אם היא עברה את זה ונשארה בחיים כנראה שגם אני אעבור את זה. גם עכשיו מה שמעודד אותי בעיקר זה שאף לידה לא נמשכת לנצח ובטוח בסוף זה ייגמר ויהיה לי ת-י-נ-ו-ק.. ותאמיני לי שברגע שמקבלים אותו לידיים הכל נשכח (עד להריון הבא).

בקשר לחתך- יש מכשיר, שנקרא "אפי נו" או בעברית "חתכל'ס", יקר מאוד (500-600 ש"ח תלוי אם קונים דגם שרק מכין ללידה או דגם שגם עוזר לשקם את רצפת האגן אחרי הלידה) אבל לדעתי (הבלתי קובעת) שווה להשקיע בו. זה בעצם בלון פלסטיק עם משאבה שמכניסים לגוף, מנפחים עד הכי גדול שאפשר ואח"כ "יולדים" את הבלון החוצה. אחרי שבועיים-שלושה של אימון אישה אמורה להצליח "ללדת" בלון בהיקף ראש של תינוק- 32 ס"מ.

היתרון הגדול של המכשיר הזה לעומת עיסוי הוא שאת ממש מקבלת תמונה ברורה- קודם כל על מצב הגמישות של החיץ שלך, ודבר שני, מה זה ללדת.. כשאת מגיעה ללידה ויודעת כבר פחות או יותר איך לוחצים ראש החוצה, זה יכול מאוד לעזור.

בלידה הראשונה נחתכתי, לפני הלידה השניה החלטתי שאני עושה הכל כדי לא לחזור על זה, השקעתי במכשיר וב"ה אני לא יודעת אם בזכותו אבל לא היתה לי אפילו שריטה ולא הייתי כמעט צריכה ללחוץ! הבאסה הכמעט יחידה היא המחיר המאוד יקר וגם כתוב עליו לא להשתמש ליותר משני הריונות..

אפשר לקרוא על המכשיר הזה באתר שלו (תכתבי בגוגל "אפי נו"), שם גם כתוב בדיוק מה זה וגם איך משיגים.

אם כבר העלת את העניין... אני מתלבטת אם לרכוש אותו (הריון ראשון)

שאלותי הן: 1. זה בטוח מבחינה רפואית לשימוש?

2. האם כדאי לרכוש את המכשיר היקר יותר (580 ש"ח) או שניתן להסתפק בזול יותר (480 ש"ח)?

אשמח לתשובות מהמנוסות...

תודה!

לא ניסיתי את המכשיר, אבל במהלך ההכשרה שלי התמזל מזלי ללמוד על האפי נו מהמומחית מספר אחת לפיזיוטרפיה של רצפת האגן בארץ, יהודית שריג ז"ל. היא המליצה על המכשיר ואמרה שהוא בטוח לשימוש.

היא המליצה על המכשיר היקר יותר, שאיתו אפשר לתרגל שחרור, הרפיה של רצפת האגן, ע"י התבוננות במד הלחץ (שלא קיים במכשיר הזול).

היא ציינה שבגלל מחירו של המכשיר, היא לא ממליצה עליו אוטומאטית, אלא ממליצה קודם לכן לנסות עיסוי פירנאום ידני, ורק לאחר שמרגישים "מיודדים" עם התהליך, לרכוש את האפי נו. נשים רבות לא מרגישות בנח עם העיסוי, ומבחינתן רכישה יקרה כזו מיותרת, מין הסתם.

דווקא עם העיסוי לא הסתדרתי בכלל וזנחתי אותו אחרי כמה נסיונות, ועם המכשיר היה לי ממש מעולה. הוא גם ממחיש ממש מה זה לידה, ואת זה אין בעיסוי. החיסרון העיקרי שלו הוא המחיר..

מצד שני, לפני הלידה כשהתלבטנו אם להשקיע את הסכום הזה או לא, פתאום שאלתי את עצמי ואת בעלי "כמה אני מוכנה לשלם כדי שתהיה לי לידה יותר קלה?" וזה הכניס את הסכום הזה למימד קצת אחר. (אחרי התפרים שעברתי בלידה הראשונה הייתי מוכנה לשלם גם יותר כדי לא לחזור על זה...)

מה זה הכינוי הזה??????

ובקשר לשאלתך, זה כמו כל דבר בחיים- מפחיד מאד לפני, בלתי נודע, אבל בסוף עוברים איכשהו...

בהצלחה!!

תודה לכולכם על העצות המועילות וגם אם לא נתתם עצות פשוט הראתם לי שכולם פוחדות ונשאר לנו לסמוך רק על הקב"ה

בכל אופן תודה לכם!!!!

אני מכירה מיילדת שאומרת - היום נשים לא צריכות לסבול כי יש אפידורל. לגבי החתך, אני חושבת שזה תלוי במדיניות של בית החולים, יש כאלה שמשתדלים לעשות הכל רק לא לחתוך. והאפידורל זה ממש תרופת קסם. אל תדאגי, תתפללי להשם והוא יעזור לך. את יכולה גם לאמץ סגולות ללידה קלה כדי שזה יעודד אותך.

בהצלחה ושתצאו בידיים מלאות

בס"ד

תראי , לידה זה דבר כואב, אלא אם כן את לוקחת משכחים (אני ילדתי לפני שבועיים ולא לקחתי שום משכך) אבל אומרים שהם מעכבים את הלידה.

דעי לך שהלידה היא חוויה מדהימה שיש לך זכות שאת אישה בשביל לחוות אותה.

גם אני רעדתי פלצות, אבל ברוך השם, הכל בסדר. תתפללי חזק, בדיוק איך את רוצה, לידה קלה, קצרה, תינוק/ת בריא ושלם

מומלץ בחום בתחילת חודש תשיעי ללכת למקווה לטבול. לתת צדקה לקופת העיר, ולהתפלל בלי סוף. זה עובד!!

בהצלחה. השם ישמור אותך ולידה קלה

כמה שאני יודעת קונכיות משחררות גודש בעייתי לאחר לידה ובכך מונעות דלקות בפטמה.

גם לי היתה בעיה של פטמות שקועות לאחר לידה ראשונה והשתמשתי זמנית עם פטמות סיליקון אבל ברוך ה' בילדים אח"כ (יש כעת 6ב"ה)לא היה צורך כלל כי הפטמה היתה כבר בולטת יותר בגלל ההנקה בילדה הראשונהוהנקתי תמיד על גיל שנה או יותר.אז בהצלחה!

במהלך ההכשרה שלי נאמר לנו שפטמות שקועות אמיתיות (כאלה שאינן שטוחות, וכאלה שנשארות שקועות גם בהנקה) אינן שכיחות. יועצת הנקה מוסמכת תוכל לאבחן האם מדובר באמת בפטמות שקועות. במידה וכן, היא תדע להמליץ לך על הטיפול הנכון ביותר. ייתכן שהיה גורם אחר לבעיות בהנקה, או גורם נוסף.

וכן זו היתה הבעיה היחידה ואחרי חצי שנה התינוקת בעצמה הוציאה לי אותן.

השאלה היא האם יש משהו שיכול לעזור להוציא אותן אחרי הלידה?

אמרו לי קונכיות. ואח"כ אמרו לי שזה לא מוכח..

עניין אותי אם אתן יודעות על קונכיות או משהו, או שיש למישהי נסיון.

נכון שזה מפתה שהוא ישן עוד קצת ותספיקי עוד משהו...

אבל , למרבה הצער, וזאת שמעתי ישירות מפי מישהי שנפטר לה תינוק ממוות בעריסה, היא הגיעה אליו שהוא עוד היה חי וניסתה להנשים אותו- וזה כבר לא עזר...מהרגע שזה מתחיל מאוד קשה להציל.

מצד שני, חשוב להשכיב על הבטן כשהוא ער, כדי לחזק את חגורת הכתפיים על מנת למנוע ממנו וממך ריצות לריפוי בעיסוק בגלל בעיות של מוטוריקה עדינה וגסה.

אגב,יש מחקרים הפוכים שאומרים שצריך להשכיב דווקא על הבטן. אבל לבנתיים כל המקרים ששמעתי עליהם-התינוקות ישנו על הגב...

בכל אופן, ה' ישמור,  לא צריך לחשוב על זה יותר מידי,אבל כן להיות זהירים.

עד 120... 

וגידול קל ונעים

יתכן שזו קצת חרדה מוגזמת , מצד שני אי אפשר להגיד שה' ישמור ולא לעשות מאמץ מצידך... (זה לא מאמץ מוגזם,לא ביקשו מאיתנו לבדוק דופק ,נשימה או רמת חמצן בדם כל כמה דקות... אם רוב הרופאים אומרים שזה לא טוב על הבטן, יש בכך משהו, וצריך להיות זהירים, גם במחיר של תינוק שלא ישן טוב)

הסיפור שסיפרתי לגבי התינוק ההוא, זה רק להגיד שזה לא עוזר שבודקים כל כמה דקות מה שלום התינוק.

שלא נדע...ושתהיה שינה מתוקה

אומרת להקשיב להוראות משרד הבריאות... באופן אישי אני משכיבה על הבטן כבר בביה"ח כי זה נראה לי באופן אישי יותר נכון לתינוק, בכל מקרה אני בודקת אותם כל הזמן... אני הולכת לישון ומשננת לעצמי כל הזמן "תסמכי על הקב"ה... תסמכי על הקב"ה... הוא מנהל את העולם..." זה יותר בריא להשכיב על הבטן מבחינה מוטורית.

חוץ מזה- אלו המלצות בלבד- לא נמצאה הסיבה למוות בעריסה וכל ההמלצות הן סטטיסטיות בלבד ולא "גורמים", ההשתדלות שלי באופן אישי היא להשמע לשאר ההמלצות: לא לחמם יותר מדי, להניק הרבה, לא לעשן ולהשכיב על מזרון קשה.

כל אחת ושיקוליה שלה,

בהצלחה- מחזקת את ידייך בכל החלטה.

ממה שאני הבנתי, הסיבה היחידה שהורו לא להשכיב על הבטן היא שבדקו סטטיסטית את מידת המוות בעריסה גילו שהוא היה גבוה יותר כשהורו לישון על הבטן, וכמעט וירד לגמרי כשהורו לשכב על הגב. אבל זה נראה לי ממש מוגזם להגיד שבגלל זה אסור להשכיב על הבטן. אישית- פחדתי מדי והוא פשוט ישן עלי רוב הזמן, עד שבגיל 3 חודשים החלטתי שמספיק, ומאז הוא ישן- טפו טפו טפו...

שמעתי ששינה על הצד היא די סבבה- כי זה גם נוח לתינוק וגם בריא במקרה של פליטות וכו' (אדב- תינוקות חלשים שפולטים זה די מסוכן להשכיב על הגב- לא?) אבל מצד שני אומרים שזה עושה בעיות בירך או משהו כזה, אבל אני בטוחה שלזמן של כמה חודשים זה לא  משנה.

כשהיה בני הבכור קטנציק התלבטתי כמוך. החלטתי שגם אם אשכיב על הבטן וגם אם לא אעשה זאת מפוקחת מתוך הבנה. ביקשתי בטיפת חלב את המחקר ואלו מסקנותי:

 א. יש לציין שהמחקר נערך באנגליה ולא באקלים הישראלי.

ב. כמה פרמטרים השפיעו על מוות בעריסה: 1.סוג המזרון- מחומרים טבעיים יותר מסוכן וגם אם הוא רך יותר. 2. רמת האוורור בחדר, באקלים של אנגליה אין חלונות פתוחים ויש הסקות בוודאי בחדר של תינוק ולכן כמות החמצן דלה יותר לכתחילה. 3. שינה עם כובע- אחד הדברים שמונעים אוורור מתאים לתינוק. 4.התנוחה בה ישן התינוק- על הגב או על הבטן.

בתנאים הנ"ל אחוז הילדים שמתים ממוות עריסה על הבטן הוא פי שניים מהישנים על הגב. רקע משפחתי של מוות בעריסה מגדיל פי כמה את הסיכון.

החשש המרכזי הוא שהתינוק ישקע בשינה כל כך טובה שהוא "ישכח" לנשום. העדר אוורור וחמצן מוסיף לחשש זה. זאת אומרת שמשכיבים על הבטן כדי להפריע לו לישון מידי טוב... (מעצבן)

המחיר:

א. תינוק שמתעורר כל הזמן. ב. תינוק שסובל יותר מגזים. ג.חשש לבעיות התפתחות (לפעמים קשות) כתוצאה מחגורת כתפיים חלשה- בעיות שניתן לסחוב עד לבית הספר ולפגוע ביכולות הלימודיות שלו. ד. חשש לחנק לא עלינו- לכן אם כבר אז על הצד לא על הגב בשום אופן. ה. אמא עייפה, עצבנית שקשה לה יותר גם בהנקה כתוצאה מכך.

דרך אגב, ממליצים בטיפת חלב להשכיב על הבטן ביום כשהוא בהשגחה.

ברמה האישית חשבתי כך: א. המזרונים בארץ סינטטיים וגם לא רכים ששוקעים בהם, ואני לא משכיבה על כרית או שמיכה רכה. ב. אני דואגת לאוורור החדר תמיד. ג. לא ישנים עם כובע, ואם באתי מבחוץ אני מורידה גם אם הוא ישן ועלול להתעורר ד.תפילה לה', גם על הגב מתים ממוות בעריסה... רק פחות.

בהצלחה ולילה טוב.

באופן מוחלט משכיבה על הגב... למרות! המחקרים הם חד משמעיים (ח"ו וכמובן שלא נדע וכו'...) והמחקרים האילו לא נערכו רק בארץ אלא בארצות המערב כולן. כך שלא ניתן לומר שאולי יש פרמטרים נוספים שהם בעצם אילו שהורידו את מספר האסונות.. ח"ו... אבל לדעתי, חז"ל כ"כ הזהירו אותנו להישמע להוראות וכו', כך שזה ממש אסור להשכיב על הבטן בשינה (ולהגיד אני סומכת על הקב"ה זה נכון על כל צעד ושעל.. אבל לא נשלח ילד קטן לחצות את הכביש לבד כי סומכים על הקב"ה... נכון?). זה לא שח"ו "הורגים" ילד, אבל בהחלט מכניסים אותו לסיכון!

אגב, קראתי שבכל מקרה מוצץ גם מסייע במניעה, כך שאולי אם בכ"א ישנים על הבטן... שזה יהיה עם מוצץ. כמובן, שאני מאחלת שלכולנו שכולם ישנו טוב ויהיו בריאים בכל צורה!

קראתי שיש גם סיכון כי אם הוא פולט זה יכול לגרום לחנק, כך שדי מסוכן לחיות..

ולפי מה שאני קראתי המחקרים לא לגמרי חד משמעיים, מצאו יחס בין מוות בעריסה לשינה על הבטן אבל לא מצאו את הסיבה לכך, ויש עוד די הרבה גורמי סיכון למוות בעריסה.

יש לי חברה שארבעת ילדיה הראשונים סבלו וסובלים מבעיות מוטוריות של חוסר התפתחות, קשיי למידה, עד כדי צורך בגן שפה בגלל שלא השכיבה על הבטן. חגורת הכתפיים היתה חלשה מאוד, הזחילה לא הגיעה בזמן או בכלל כשכולם הלכו הילדה סוף סוף זחלה גם לא בצורה תקינה. ילדה אחרת כל תפקודי המוטוריקה היו חלשים מספריים, עיפרון וכו' מה שגורם לדימוי עצמי חלש ובעיות נלוות נוספות.

כמה כעס יש לה שרק בילד החמישי קלטה שמשכיבים על הבטן... וב"ה שני הילדים האחרונים- חמסה חמסה... שום בעיות.

צריך לדעת שמשרד הבריאות ממליץ על דברים בצורה גורפת שלא תמיד מוצדקת, ויש גם מחיר.

וזה לא להכניס את הילדים שלך לסכנה?

ושאני תמיד השכבתי ילדים על הבטן, בגלל הרוגע שבענין,

אבל בסקר שמלאתי נוכחתי להבין שזה ממש מסוכן, ושאין מספיק מודעות,

ואח"כ אמרו לי: את מורה ויש לך תארים ולימודים, את לא מספיק אינטלגנטית כדי להבין שזה מסוכן?

אז הילד השביעי ישן על הגב, ויש לו קרחת מגעילה מאחור.

כי אז הם ישנים פחות עמוק ואולי גם משאיר איזה מרווח לנשימה (פה פתוח)

אבל מוצץ גם מעלה את הסיכון לבלבול פטמות ופגיעה בהנקה...

דווקא טובה מאד לגב

זה מאריך את שריר הגב

ויעזור לתינוק לשכב על הבטן בנוח ולהרים את ראשו

שמה שצריך לקרות יקרה, את יכולה בשלווה להשכיב על הבטן, אבל אם את יודעת שאם ח"ו קורה משהו את נתקפת ברגשי אשמה איומים של למה השכבתי על הבטן, אז מחובת השתדלות תשכיבי על הגב או על הצד קרוב למגן ראש ושימי לו איזה שמיכה עבה או דובון שמנמנן שיחזיק אותו - לדעתי הוא גם ירגיש ככה עטוף ומחובק.

אבל אתם יודעות מה הכי מצחיק שגם אני אמרתי שהכי טוב על הבטן, ישנים הכי טוב, וכו' וכו' והייתי הופכת את האפרוחית לבטן כדי שתרדם טוב ותישן עמוק,אבל היא התרגלה לישון על הגב, אל תשאלו אותי איך... וגם היום כשהיא כבר בת 10 חד' היא נרדמת רק על הגב...

אם הכוונה זה לסלקל של אוטו זה ממש לא בריא לגב להיות בזה הרבה

וזה בכלל לא דומה לתנוחת עירסול של מנשא על גוף האמא.

לשאת אותו במנשא - אפילו בערסול.

כשאת בתנועה הוא מחזק את שרירי הכתפיים והצוואר כל הזמן, באווירה טובה ובכיף.

בנות יקרות!

כפיזיותרפיסטית אני רוצה להדגיש שממש לא מומלץ לתת לתינוק לישון או סתם לבלות בסלקל -הראש נוטה הצידה בגלל משקלו ואין אפשרויות תנועה במצב זה .מספיק ישנן הרבה בעיות בגלל שכולם עברו לשינה על הגב ,נוספה עוד בעיה של תינוקות שמפתחים טורטיקוליס (נטיה של ראש לצד אחד וחוסר יכולת לסיבוב מלא לצד נגדי) בגלל נטית ראש מרובה לצד אחד.ואנא המנעו משימוש בעגלה שמלבישים עליה את כסא הבטיחות והשכיבו כמה שיותר וכשאפשר על הבטן כך תחסכו לכן הרבה בעיות בעתיד.בהצלחה,מיכל

אטופיק דרמטיטיס בצורה קלה. מצטרפת להמלצות של קודמותי. השם הנכון של השמן אמבט הוא "בלנאום הרמל". הנה קישור פה באתר:

Search.aspx?cat=forums&string=%E0%E8%E5%F4%E9%F7&x=3&y=3

1) לנגב אחרי המקלחת טוב מאחורי האזניים.

2) בתנוך האוזן זה יכול להיות פשוט שאריות סבון שלא הורדת טוב...

אחרי שתקפידי על ניגוב וכו. אז תלכי רחוק לחשוב על ה"צרות " שהוזכרו לפני.

אבל נכון הוא שאם העור רגיש כדאי אולי להשתמש בתחליב ולא בסבון, יש בו יותר לחות,וכן לא להפריז במקלחות.

בהצלחה.

אולי לא כדאי להשתמש בשמן אמול לאמבט כי המים עלולים להיות חלקלקים והתינוקת יכולה להחליק לך מהאחיזה.

בכל אופן בזהירות.

נראה לי של היימליך, מצויינת גם לבעיות קשות בעור (כמו אסטמה של העור)

היתרון בה היא שהיא לא ממכרת וגם גורמת לעור לשקם את עצמו (זאת אומרת שהיא בעלת השפעה לטווח ארוך)

אם תרצי אוכל לתת לך את המספר ואיפה אפשר להשיג.

(יש לי אותה במקרר, רק שעכשיו יש לי ילד שישן עלי ואין לי כח לקום...)

ניתן להזמין בטלפון:1-599-5555-78

heimlich_y@netvision.net.il דוא"ל

לבן שלנו עזר פלאים לאחר שנה של ניסיונות מרים וחוזרים של טיפולים של סטרואידים שונים.

בהצלחה!

בעיר שלנו (היא קונה כמות ומוכרת)

המספר הזה מופיע על הקופסא.

טיפות חלב מיושנות מאוד, וגם האחיות.

בלידת הבן הראשון שלי הייתי אצל אימי והלכתי לטיפת חלב שבאזור שלה. מיושן, אחות מיושנת לא פחות שמפשיטה את התינוק לגמרי, מזרזת את האמא (שבקושי יודעת להלביש טיטול), ותוך כדי האבקות האם בבגדי התינוק היא מתישבת לאכול ארוחה דשנה...

כל הסניפים ככה, משיחות עם חברות, אבל בסניף שלי, כמה שהוא מיושן (במרכז העיר י-ם), האחיות מ ד ה י מ ו ת, למרות שהן טיפלו בשכנות שלי שהיום אמהות לכמה...

אבל כן, מדובר בגוף מאוד בעייתי מרובע, מקובע וגרוע מהכל- לא מעודכן!!! רוב אחיות טיפת החלב לא מעודכנות בנושא ההנקה, עדיין ממליצות להניק כל 3 שעות ולא לפי דרישה, להניק מצד אחד כל פעם, מעירות כמה התינוק לא עלה במשקל במקום לעדכן את העקומות הישנות, נותנים מנת מטרנה ולפיה מחליטים שהתינוק כנראה רעב... וכו' וכו'

כמובן שיש אחיות מקסימות, קשובות ומעודכנות אבל בכל זאת כל כך הרבה לא- שזה מרתיח!

אני לא מבינה למה. לי האחיות נראות ממש חמודות ובעלות ידע. באילו דברים הם מיושנים? מה הן שונות מהאחיות בבי"ח? לא כדאי לי לסמוך על מה שהן אומרות?

ואם כבר... כמה מכן, נשים יקרות, בחרו לא לחסן? מעניין אותי מה הסטטיסטיקה כאן...

יש אחיות מאוד נחמדות, כמובן שיש יותר לחוצות על הכללים ויש פחות, אבהל יש גם אמהות לחוצות ויש פחות...
וגם כדאי שתדענה שמנסיון אישי הפגנת ידע ובטחון עצמי עוזרים מאוד בעניין הטפת המוסר של האחות.
יש לנו אחות קצת לחוצה (יש אחת שפחות) ואני תמיד באה אליה בכזה בטחון כבר מהילד הראשון ואז גם אם יש דברים שהיא לא מסכימה אני אומרת לה שהיא צודקת שזה הכלל אבל אני חושבת שככה יותר טוב לילד שלי ואם הוא לא מתפתח כ"כ מהר אני מתייעצת איתה מה לעשות בלי לחץ ואם היא אומרת הוראות מוגזמות אני מהנהנת ואח"כ עושה מה שאני חושבת לנכון...

ואל תגלו לה - הבן שלי ישן על הבטן... ובלילה הוא ישן הרבה שעות בלי שאני מעירה אותו לאכול...

ולקרן 2 - אני מחסנת כי אני חושבת שהיום גם אם יש תופעות לוואי לאנטיביוטיקה וכל התרופות הן לא מגיעות לרמת המחלות הנגיפיות שהיו בעבר והתמותה כיום פחתה רק בגלל זה. ויש מקומות שהרבה אנשים לא מחסנים וזו סכנה גדולה ושמעתי כבר מקרה של ישוב שהרבה לא מחסנים בו שהתפרצה בו מחלה שמחסנים נגדה היום וזו ממש סכנה! עלולות לחזור מחלות שהיו בעבר!!
מה שכן - יש מישהי שאמרה לי שהיא דוחה את מתן החיסונים לגיל יותר מאוחר כדי שהילד יתחזק. זה נראה לי יותר ריאלי.

איך בדיוק לוקחים ילד גדול לעשות חיסונים? לדעתי זה רשעות איומה לקחת ילד שמבין פוחד ובינינו בצדק זה כואב, למה שלא יפחד ויבכה ?

כמה שיותר קטן ופחות מבין יותר טוב ,לא? לכן כדאי מאד להקפיד על הזמנים של מתת החיסונים שלא יקרה מצב שמגיעים אם ילד בן 5

והעיקר שיהיה לבריאות

בטח עד שהוא יושב שם ושומע את הבכיות של התינוקים המחוסנים אז שום מסתיק לא עוזר והוא מתחיל לבכות ולילל ואז פעם הבאה שתרצי ללכת את יכולה לקפוץ תנגו והוא לא יסכים בשום פנים ואופן

סתם מענין אותי באיזה גיל מדובר?

להגיע לטיפת חלב בשיא הלחץ ולהתבכיין לאחות "מה יהיה, היא לא אוכלת, היא לא עולה במשקל, היא לא וכו' וכו' " וכמה שאת מנסה וכמה שהמצב גרוע.. ואז מה שנשאר לאחות לעשות זה רק לעודד אותך שהיא כן עולה והיא בסדר ורק אל תילחצי...

זה באמת עובד גם אצלי.
אני מספרת לה ממה אני מודאגת וככהה היא גם רואה שאני מבינה מה קורה ומה הם צריכים לעשות בגיל הזה.

אני זוכרת את עצמי ,יושבת על המשקל שעשוי ממתכת קרה,ללא בגדים,

היה לי קר ובכיתי, ועברו שם עוד אנשים והתבישתי מהם.

לדעתי היתי בת שנתיים.

לכן אני מתעקשת ולא מורידה לילדי את הגופיה. ותמיד שמה חיתול על המשקל הקר.

אני בטיפת חלב של קופ"ח מכבי באריאל, וחייבת לציין אותם לטובה.

אחיות מעודכנות, מפרגנות, מעודדות ונחמדות.

מעודדות להנקה מלאה, ושבירת עקומות לא ממש מלחיצה אותן, העיקר שהילד שמח, מתפתח, גדל (בקצב שלו) ובריא.

הן גם לא העירו או עיקמו אף, כשהגעתי לחסן מאוחר. (אבל האיחור שלי כנראה סביר בעיניהם- עד חצי שנה לחיסון ראשון.)

ממש נחמד לך תהני מכל שנייה להתרפק עליה

ב"ה שהיה לך טוב. זה נשמע בסדר גמור מבחינת ההנקה.
מה שכדאי לך לעשות זה כמו שדבי חיה אומרת - להניק בפעם הבאה מהצד השני.
בהתחלה הם יותר ישנונים ולכן זה מצב נורמלי. ככל שיעבור הזמן אולי יסתדר לך משני הצדדים.
אצלי הוא גם יותק יותר מצד אחד ומהצד השני פחות.

משהו חשוב שאמרו לי בבי"ח (יועצת הנקה)- ב-5 דק' הראשונות יוצא החלב הקדמי ואח"כ החלב האחורי.
החלב הקדמי עשיר בלקטוז ואם שותים רק ממנו זה גורם לגזים. לכן כדאי להניק לפחות 10 דק'
ואם התינוק אוכל קצת זמן, עדיף לתת מצד אחד בכל הנקה כדי שהוא יקבל גם חלב קדמי וגם אחורי.

ההמלצה היא לאכול ארוחה מלאה מצד אחד ולהוסיף "קינוח " מהצד השני. ובכל ארוחה להתחיל מהצד שבארוחה הקודמת סיפק רק את הקינוח...

העיקר תנוחי כמה שאת רק יכולה וא-ל תתפתי לעשות דברים בזמן שהיא ישנה!!! רוצי לישון גם!!!

המון המון מזל טוב! תגדלו אותה בנחת ובכיף לתורה לחופה ולמעשים טובים!

גיל שנתיים בלבד?

טוב, כמובן זאת "בדיחה"... אבל אני באמת מחכה לרעיונות לביתי היונקת והרעבה.

וחלבה, או לפעמים היא  מוסיפה ביסקוויט שיהיה משביע.

נדמה לי שזה דורש שתית מים אח"כ

עדיף טחינה גולמית מלאה

(חלווה זה מלא סוכר מעובד)

באמת נראה לכם לתת דגנים (לחם, פסטה) בגיל כזה? אין לה בכלל שיניים, אז כמובן שהכל מרוסק לכמה חודשים הקרובים בעז"ה.

אגב, לילך, התנגדותלטחינה! שומשום הוא גם אלרגן ברמת סיכון גבוהה.

אבל מה אמרת על בשרי? לא לתת עד גיל שנה? נראה לי מוזר. (כמובן ביצים ודגים לא), וסויה, כמובן גם לא...

זה מה שזכור לי מילדים קודמים (אני יכולה לשאול את חמותי שיש לה משפחתון).
אני בעד לטחון במזלג כדי שהם יתרגלו ליותר סמיכות ולא ממש לנוזל.
אולי רק בהתחלה טוחנים דק ודי מהר עוברים לטחינה במזלג.
צריך להיזהר גם מאפרסק ויש הרבה ילדים שרגישים גם לבננה.
גם במבה ודבש אסור עד גיל שנה.
סויה אפשר לתת במידה.
בהצלחה! עוד מעט גם אני אצטרך להתחיל...

למה הילד צריך לאכול את כל החיידקים. את היית מוכנה להכניס לפה או אפילו רק לגעת באוכל לעוס מפה של מישהו אחר? אז מה רק בגלל שהוא לא מבין עדיין שזה מגעיל הוא צריך ככה לסבול?