מאז הלידה- לפני חודש וחצי (ואולי גם בסוף ההריון), אני ממש נרתעת מחיבוקים ומגע.
ממש קשה לי לחבק את הילדים וכשהם רוצים להתמרח עליי.
יכול להיות שזה קשור גם לקושי ולרגישות כתוצאה מההנקה, ופחד שיכאיבו לי בשד, ויכול להיות סתם.
השאלה אם זו תופעה מוכרת ואיך מטפלים. עדיין לא טבלתי, אבל אין בי משיכה/רצון אפילו לחיבוק.
אם זה גם עם הילדים
מה עולה לך?
יש את החשש מכאב שאמרת
אולי מגע מתפרש לך כדרישה למשהו, ואת נמצאת בתקופה של תחילת הנקה שהיא תקופה של דרישה מתמדת שלא מתחשבת בך בכלל בכלל, בטח אם יש לך כאבים.
אולי חדירה לפרטיות, ושוב את בתקופה של חדירה לפרטיות מסיבית, הריון לידה והנקה, והחולשה של אחרי הלידה ( כמובן עוד המון דברים טובים אבל אם יש לך התנגדות אולי זה בגלל זה)
אולי את לא מרגישה לעצמך נעימה כאמא, אולי את מרגישה בתקופה יותר קפוצה או מכווצת ואז קשה להרפות ולחבק ולהיות במגע רגוע עם מישהו אחר
סתם אפשרויות
שאולי תצליחי להבין בעצמך ❤️
אחר כך ישר נפלנו לחגים, ועכשיו המלחמה, ואני ללא רגע פנוי לעצמי. ואני גם ככה בן אדם שצריך את המרחב שלו, וכ"כ בניתי על תקופת רוגע להתפנות לקטן ולעצמי.
השאלה איך מייצרים את המרחב בתקופה שכולם בבית, ומפחיד/אין לאיפה לצאת להתאוורר בחוץ.
לשחרר עם מסך.. יש תקופות שצריך ואפשר אח"כ להפסיק עם זה לגמרי... השפיות חשובה יותר.. כמוהן לעשות רשימת צפייה שאת רואה כראויה.. אפשר להגמיש אחרי אבל שיהיה לך בראש מה את מרשה ..
אני נותנת הרבה מסך בתקופה הזו, החל מזומים לימודיים המשך במשחקי מחשב וכלה בתוכניות- ערוץ מאיר וכדו.
אבל את בן 4 זה לא מעניין בדר"כ, אז הוא עליי, וגם אין לי מחשב פנוי לעשות /לראות דברים בעצמי.
מחכה שיחזרו באופן מלא, מה שיקרה מאוד לאט. כפי שהיה בקורונה..
טוב שאת ממקדת מה הקושי העיקרי..
את אלופה!
ובלי מחשב פנוי זה קשוח לעצמך זה קשוח.. אבל אולי לאטלאט יתנרמל היום ויהיה לך זמן בערב? בפלאפון שלך את יכולה להסתכל?
תחשבי רגע עם עצמך מה מפריע לך בחיבוקים האלה. ומה היה החיבוק האידאלי מבחינתך.
לפעמים יש הרגשה שאת נותנת את כל כולך לבעל ולילדים ואז הגוף שלך הוא לכאורה המפלט האחרון שלך, וגם אותו לוקחים... יכול להיות שההרגשה היא שהחיבוק פשוט מרגיש לקיחה, שאיבה של הכוחות שלך, של האהבה ואת לא מעניקה מרצון אלא לוקחים ממך. זה קשה. אבל קודם כל חשוב לדעת מה הרגש שיושב מתחת.
איך יוצאים מזה? הענקה עצמית. לקחת לך רגעים ביום שהם רק לעצמך. עדיף גם בלי טלפון. להעניק מאסז' לעצמך בפנים ברגליים בידיים, לתת לעצמך חיבוק רגשי ואפילו פיזית. לתת הנאה מרוכזת לגוף. לשבת עם הגוף קפה באווירה הכי נכונה לך, להתפלל, לשמוע מוזיקה, להתפנק עם מגע נעים. כל מה שעושה לך את זה אבל להעניק ורק לעצמך. כן גם בזמנים הקשים האלה זה אפשרי. 5 ,10 דקות ביום.
דבר שני. כרגע לצמצם בחיבוקים. ומצד שני לזום מול הילדים חיבוקים ומגע בזמנים שנוחים לך. ואת שם בבחירה. שהם עם ריח טוב אחרי מקלחת, במיטה שלהם מה שנכון לך. אבל שתרגישי שאת שולטת בהענקה. והמגע לא נלקח ממך.
דבר שלישי מול הבן זוג לחשוב מה היית רוצה שיהיה בחיבוק איתו. איזה מחשבות, איזה מחשבות לא. איפה זה יקרה. איפה מותר לגעת. ממש לפרט לפרטי פרטים שיהיה לך כמה שיותר טוב...
עזרתן לי להתבונן ולמקד את הקושי והגורמים אליו,
וכן איך להתמודד בהתאם.
שיהיו בשורות טובות.
מניקה 3 חודשים, צריכה לייבש מידית.
כדורים יכולים לעזור?
מתוך ייאוש...
עכשיו מתלבטת מה לעשות..
הבנתי שאי אפשר להניק אחרי שלוקחים, וגם אי אפשר להפסיק בבת אחת.
אני ממש סובלת מכאבים
בכל מקרה צריך בהדרגתיות. פשוט אל תתני את החלב לתינוק.
שימי הרבה כרוב
תסחטי במקלחת
כל פעם תסחטי פחות ופחות עד שיפחת ויגמר
זה התלווה לכאבים?
הריון קודם זה גם היה קורה אבל בשבועות 30 פלוס, לא כזה מוקדם...
כולם חזרו לעבודה השבוע ואני פשוט לא מסוגלת. ההורים שלי גרים שעתיים נסיעה מהבית שלי והעבודה שלי, והחלטתי להשאר אצלם. הבוסית עוד הכילה את זה איכשהו, בקושי...
שבוע הבא אני חייבת לחזור, ואני לא מסוגלת. התחלתי עבודה פחות מחודש לפני המלחמה ולא טוב לי שם, מצד שני זאת התחלה ולא נתתי מספיק צ'אנס. עברנו דירה לפני שנה בערך, ובכל זאת זוג טרי יחסית עם תינוק בתוך קהילה של משפחות... לא 100% השתלבנו.
אני לא מסוגלת לחזור לעבודה. אני לא ישנה בלילה, התינוק הפוך גם הוא. מתה מפחד מהבדידות... דואגת מאוד לבעלי
מתגעגעת. הוא יצא פעם אחת מתחילת המלחמה לכמה שעות וזהו ואין צפי לעוד שיחרורים בקרוב.
מה הייתן עושות במקומי?
מתפטרות? מנסות לחזור לשגרה גם במחיר של קריסה?
דבר שני אני דווקא חושבת שיכול להיות שזו הזדמנות..
לצאת לעבודה מאוד מסדר ומכניס לשגרה..
כן הייתי מנסה להפחית קצת ימים נגיד, ולהיות חלק מהזמן בבית שלך וחלק אצל ההורים שלך..
אם הבוסית שלך מכילה אז בכלל נשמע יחסית טוב..
אבל בעבודה יש משהו שמסיח את הדעת נותן תחושת שפיות בתוך הבלגן הכללי בתקופה הזו...
אני דווקא חושבת שכדאי מאוד להשקיע בלנסות לעשות את זה טוב..
גם להשתלב קהילתית ולא להיות רק אצל ההורים יכול להיות לך נחמד.. ואולי תעשי חצי שבוע בבית, חצי שבוע אצלם וכזה..
בהצלחה גדולה בכל מקרה❤️
זה תפקיד תובעני וזה קצת או הכל או כלום, אי אפשר שמישהו יעשה במקומי ואי אפשר לתת רק חלק מהשעות
לגבי הקהילה.. אני בחורה ביישנית וזו גם התמודדות בשבילי 
ברור שלא קל לבד, גם אני כרגע לבד עם שניים. (ולמרות הכל אני עושה עבודה מדהימה, לא תיארתי לעצמי קודם שאוכל להסתדר לבד עם הילדים)
אם יש לך מסגרת לילד, בעיניי זה דווקא יעשה לך טוב לחזור לשגרה.
מקסימום תמיד תוכלי להתפטר אחר כך, אבל לפחות תנסי.
להמשיך להסתגר בבית, רק מעודד עוד חרדות ופחדים. לצאת לראות אנשים ולעשות דברים (עבודה) בעיניי, יעשה לך רק טוב.
אין לי כח למלחמה הזאתאנונימית בהו"לאחד, האם אתם גרים בעיר שיש בה מסגרות פתוחות?
אם המסגרות סגורות את לא צריכה לחזור לעבודה, במיוחד אם הילד שלך מתחת לגיל שנה,אבל תקחי בחשבוו שאין כרגע מתווה מוסדר לפיצויים של הורים שלא עובדים
דבר שני, לא בטוח שחזרה לשגרה תוביל לקריסה
ממה שיצא לי לקרוא, החזרה לשגרה בריאה נפשית. זה נותן לנו תעסוקה והסחת דעת לכמה שעות ממה שקורה
וממה שאני חוויתי בכל אופן, השהייה הממושכת בבית הגבירה לי את החרדות. אז לא חייב לחזור לשגרה מלאה 100 אחוז, אפשר לנסות גם לחזטר לחצי שגרה.
סופו של דבר, חשוב לציין שהרבה אנשים איבדו או יאבדו מקומות עבודה,אם המשכורת שלך נצרכת - הייתי משתדלת להגיע אם ניתן. לפחות עד שיפרסמו מתווה ונדע מה קורה ומה אנחנו זכאים או לא זכאים
ויש לי שם משרה מלאה ואני עוד לומדת את התפקיד
המסגרת שלו חזרה, אבל לא רגועה לשלוח לשם...
זה ברמה שיש ימים שאני לא אספיק להגיע ב16:00 למעון להוציא אותו ואין איך להפחית שעות
כל עוד בעלך מגויס
זה יכול לעזור לך
לעבודה (כל עוד התינוק בן יותר משנה) - את חשופה לפיטורין מוצדקים
חוזרת על ההמלצה לברר לגבי עבודה מרחוק
לא חייבת להתייצב לעבודה, לא יכולים להוציא אותך לחלת ללא הסכמתך כמובן ואת מוגנת מפיטורין.
אבל - מאחר ולא יודעים מה הפיצוי כרגע לשכירים, התשלום משפיע על חישוב דמי לידה
כשנדע מה הפיצוי אני מניחה שתוכלי להיות יותר רגועה כי לפחות תכנס משכורת
מחילה ייתכן וזה לא קשור לכאן
אולי התבלבלתי בין שרשורים
ושוב אני הולכת להורים. וב"ה שיש אל מי ללכת.. אבל אחרי כל החגים אצל המשפחה והשבתות מלאות הדאגה האלה, אני רק רוצה שבת בבית, עם בעלי והילדים.. בנחת.
הזמן עובר לאט, אבל בשבתות מגיעות מהר. והלבד קשה....
גם כבר מתה לחוזור הביתה
וגם
קה יום שישי בבית לשל אחרים עם הילדים
מתאמצץ מעל ומעבר לכל יכולת
וגם הרגע העצוב ההז
לשל להשליק לבד נרות
של 3ידוש בלי הבעל
חונק לי את הגרון כל פעם מחדש
המקוריתיום שישי בבית אחר זה באמת קשה..
ולברך את הילדים, מה שבעלי עושה בדרך כלל..
הלוואי שיחזור מהר
אם אני מבקשת מקבלת את כל השבת עד הבית. באמת מדהימים..
אבל באמצע שבוע מדחיקה את המחשבות עם טלפון וסרטים.. בשבת אני מפחדת מהשקט..
וזה שאי אפשר להתקשר לאף אחד
ואי אפשר לבאוח מעצמך
זה קשה
אבל יש במקביל גם הסחת דעת מעצם הארוחות שלפחות מסדרנקצת את היום
נמאס לי להיות רק גננת מהבוקר עד הלילה
אני אצל ההורים שלי בשבתות ואני מרגישה ממש בנוח שם. אבל מתגעגעת לשבת בבית עם בעלי והילדים.
ואני מפחדת לנסוע למקום אחר כך שבכל מקרה לא רלוונטי
גם אני. רק רוצה את הפשטות והשגרה כרגע.
זה יגיע בעז"ה🙏 צריך לעבור כל יום/כל שבת בפני עצמה. ולא לחשוב מעבר.
אני נגמרת
יוצא לי ככל האויר
פשוט ייאוש
איך אפשר
ואני מסרבת לקלוט... מספרת לעצמי שיכול להיות לנו נס כמו במלחמת ששת הימים. עוברת כל יום בנפרד ולא מסוגלת לחשוב רחוק כל כך. אני באמת מרגישה כל כך מרוקנת בלעדיו, שלא לדבר על הדאגה (אמור להכנס לעזה). והכל במדינה כל כך קשה! היום הלוויה להרוג רביעי שאני מכירה, ואני עם הקטני... אז אפילו לא יכולה ללכת להלוויה וכל ניחום זה לוגיסטיקה מסובכת. הלב עוד לא מעכל מה שקרה... אין מנוחה.
אחרת זה בלתי נסבל.
אני לא חושבת הלאה בכלל. לחיות בכאן ועכשיו.
היה שבוע קשה מאד בעבודה. מתיש בכל רמה- פיזית. נפשית. רגשית.
שבת מצילה אותי
🙏🙏🙏
באופן מפתיע היה דווקא בסדר גמור!!
אצל חברים בערב,
בבוקר לא ממש סעודה- כל אחד אכל בזמנו, הוריד לי עול..
סדש- אצל השכנים.
הלכנו לבית כנסת,
ודווקא היתה אוירה טובה, כי הצלחתי לנטרל את הלחץ שלי לגביו- הוא יהיה בסדר. אני יהיה בסדר. ולפחות כשהוא יקפוץ לבקר יהיה געגוע טוב כזה, מרענן בזוגיות ..
יש לנו ילד בן עוד מעט שנתיים. שבוע אחרי שהתחיל הבלאגן, עברנו לקרובי משפחה במקום ממש רגוע. עכשיו החלטנו לעבור דירה והוא לא יהיה שותף לעזיבה כי מפחיד אותי לקחת אותו לשם להיפרד וגם כי אנחנו נוסעים לשם רק לארוז את הבית ולא מסתדר שהוא יהיה בזמן הזה כי אין מי שישמור עליו. המרחקים בין המקום שאנחנו כרגע לבין המקום שאנחנו עוברים לבין הדירה הישנה הם מאוד רחוקים וזה פשוט מטריד אותי שהוא לא ייפרד מהדירה ההיא. גם ככה הוא חווה את האזעקות באינטנסיביות כשהיינו בדרום, ואת התקופה פה בבית של הקרובים כל כך הרבה זמן רחוק מהבית והוא וישן פחות טוב מאז כל הבלאגן ועכשיו בכלל להעביר אותו לבית חדש שהוא לא מכיר..לא רגועה לגבי זה אשמח לעצות
עם תמונות של הבית
אני... וזו המשפחה שלי
זה הבית שלנו
אחר כך נסענו לבית של...
עוד איקס ימים נעבור לבית חדש
אבא ואמא יסעו לבית וישימו את הגל בארגזים. משאית גדולה תיקח הכל לבית החדש
גם בבית החדש תהיה לי המיטה שלי ואבא ואמא ויהיה לנו טוב ושמח ביחד
משהו כזה...
אני בהריון ברוך השם, יש לי ילדים מתחת לגיל 14.
הממונה עליי התקשר ואמר לי שאני יוצאת לחל"ת והציג את זה ככה שזה עדיף גם בשבילי...
האם זה נכון?
אחרת לא אקבל שקל ואולי בחל"ת נקבל משהו.
זה יפגע לי בדמי לידה?
במידה ואת לא מסכימה זה נישב לפיטורים ואז הוא צריך לשלם לך גם פיצויים.
בגלל שאת בהריון זה יותר מסובך כי בעצם אסור לא לפטר אותך בלי הוכמה שזה ללא קשור להריון...
הייתי מתיעצת עם מישהו שמבין בדיני עבודה
את לא עובדת בכלל בימים האלו? זה גם תלוי בסוג העבודה יש מקומות שעובדים עם תקנים
אני לא חושבת שכדאי לך להתנדב לצאת לחלת כי אין לדעת מה יהיה מחר.
חלת שלא כמו שהיה בקורונה לא נותן לך למעשה כלום אלא אם כן זו החלטת ממשלה.
זו רשת עם הרבה מאוד סניפים.
חלק חזרו לעבוד, הסניף שלנו לא אבל אפשר לעבוד בסניף אחר.
החל"ת פוגע בדמי הלידה מאחר והכנסה בחל"ת יורדת, במיוחד אם היית בחל"ת או באבטלה בקורונה מאחר ןעברו פחות מ4 שנים, ורק פעם ב4 שנים הזכאות מתאפסת
ולכן - בעיניי זה לא כדאי
במה את עובדת? מה האופציות שהוא מציע?
קודם כל כדאי לך כמובן לבדוק את כל האופציות מה הכי כדאי
אבל מניסיון שלי אישי בקורונה.
כל החברות הוציאו לחל"ת והחברה שעבדתי בה אז היתה סוג של ממשלתית ולא הוציאו לחל"ת
אה מה מה, אמרו לי לא לבוא לעבודה.
והפסדתי מכל הכיוונים. לא קיבלתי משכורת ולא קיבלתי פיצויים של מי שהיה בחל"ת.
שנותן ודאות לגבי שכר העובדים
אז זה די להיות בין הפטיש לסדן
וד"א, לחברות ממשלתיות בקורונה היתה הנחייה לשלם לעובדים. אני לא זוכרת בדיוק איך זה היה
אבל אני קיבלתי תשלום 3 חודשים שלמים שישבתי בבית אז, ולא הוציאו אותי לחלת. זה היה הסכם עם ההסתדרות
שיקום העוטף יעלה מליארדים
מה שהמדינה לוותה בקורונה גולגל לעתיד
לא סתם לא מפרסמים מתווה
מי שיש לה עבודה ויכולה לעבוד הייתי מציעה לה לשמור עליה. אנחנו הולכים כנראה לתוך מיתון כי אין לנו ברירה.
לא מדברת עליך ספציפית עם בעיית השמירה על הילדים. מדברת על מי שנמצאת אצל סבא סבתא שיכולים לשמור על הילדים
והתשלום לא מובטח, שלא תחשבי
לחל"ת ללא חתימה ממך כיוון שאת בהריון.
שימצא לך עבודה אחרת לעשות.
בכל החברה אין מה לעשות?
בחלת צד צדדי
יש כאוס גדול כרגע
אף אחד לא סיפר לי שיש לי בחירה.
אם הייתי יודעת,
אין סיכוי שהייתי יוצאת לחל"ת.
במילואים.
עבודה יש בכמויות, ברוך השם
ההמלצה אצלינו היא לחכות ל1.11 עד אז משרד האוצר אמור להתעשת ולצאת עם מתווה פיצוי מסודר.
כרגע לא להסכים לחל"ת, בטח אם את בהריון.
לגבי פגיעה בדמי לידה- כל עוד את מקבלת אבטלה ( חלת זה אבטלה אבל תוודאי שאת זכאית) ואת לא חוזרת לעבודה לפני הלידה זה לא יפגע לך בדמי לידה והדמי לידה יחושבו לך לפי התלושים שקדמו להפסקת העבודה
במידה וחזרת לעבוד אפילו יום יחשבו לפי שלושה או שישה חודשים אחרונים כולל בזמן בו קיבלת אבטלה
אמרה שיש עבודה ומבחינתו היא יכולה חעבוד רק שאין סידור לילדים.
אם יסתדר לו תעסוקה בשבילך ואת לא יכולה להגיע לעבודה זה משהו אחד.
אם לו אין תעסוקה בשבילך והמשרד סגור- לא הייתי מסכימה.
הכלל הוא שחלת חייב להיות בהסכמה שלך
אבל אם את לא מסכימה- זה לא שהוא חייב להמשיך להמשיך אותך, אלא זה פשוט נחשב לפיטורין והוא חייב בפיצוי.
האם את יכולה לקחת את הסיכון שהוא יפטר אותך?
זה שאת בהריון יכול לסבך אותו קצת כי אסור לפטר אישה בהריון בגלל שהיא בהריון
אבל הוא כן יכול לפנות לבית הדין לעבודה ולקהל אישור אם הפיטורין הם מסיבה שלא קשורה להריון
(ובתכלס. אם העסק לא מתפקד בגלל המלחמה זה לא יהיה כל כך קשה להוכיח)
אז זה מחזיר לשאלה- למה את לא עובדת?
זה אמור להיות פשוט מכל סמארטפון אם יש לך (יש ממש רכיב כזה בתוך השיחה. את יכולה לנסות על סתם שיחה לפני ולראות שעובד)
חוקית כל עוד את צד בשיחה מותר לך להקליט בלי לספר לו
וזה יכול להיות משמעותי אחכ להוכחות.
רק טוב לכל עם ישראל בע״ה.
אמן!!
בס״ד
ה׳ יברך וישמח אתכן.
ביחד עם כל עם ישראל.
💗
חיבוק
וישועות גדולות בקרוב בעז"ה!
אמהלהבס״ד
ראיתי ניסים ב״ה ונתתן לי כוח אדיר בדרך.
לא מפרטת אבל רוצה שכל אחת תדע שהתפילה שלה עשתה רעש גדול בשמיים ושעשיתן עם אחות יהודיה חסד עצום.
אוהבת ומאחלת ישועות אצל כל אחת ואחת, איפה שהיא צריכה, וגאולה שלמה לכל עם ישראל, מתוך רכּות וטוב גלוי.
🤍
מרגש מאד, בעז"ה שתמשיכי לראות ניסים!
שיהיה לך תמיד טוב.שבת שלוםאמהלהאחרונהילד מתוק וחכם בן שנתיים וחצי שמאז ומעולם התמודדנו עם השינה שלו
אבל לאחרונה זה נהיה בחתי נסבל ממש ברמה שאין לנו כח יותר
משכיבים אותו באזור 7 וחצי אחרי שלא ישן במהלך היום
נרדם מהר יחסית הבעיה שאז קם כל שעה על השעון בוכה ורוצה שנישן איתו או שנביא אותו למיטה שלנו ובחמש וחצי בבוקר קם סופית
זה משגע ומתסכל ומרגישים שממש אין לנו זמן לעצמנו ככה
ויש לציין שבליות שישן איתנו במיטה כן ישן כל הלילה הוא מתעורר רואה אותנו ומיד נרדם
אבל זה ממש קשה כבר התלותיות הזאת
מרדימים אותו בעגלה שיהיה לידינו בסלון כי במיטה שלו אין סיכוי שירדם
מה אפשר לעשות?????????
יש לציין שיש לו אח קטן בן חודשיים (שקם חצי ממנו) אולי משפיע
1. האם הוא נרדם בכוחות עצמו?
2. איך הוא במהלך היום?
מניסיון אצל הילדים שלי, אם אין תלות במשהו בשביל להירדם, לפעמים זה נובע מתחושת ביטחון וצורך לאמא ואבא.
זה קצת מתסכל, כי אין פתרון מיידי.
אבל המענה הוא תשומת לב במהלך היום, חיבוקים, מתן ביטחון ולקוות שיעבור.
לא נרדם בכוחות עצמו בד"כ עם בקבוק חלב
במהלך היום מקבל מלאאאאאאאאאאאאאאאא תשומת לב
בגן רק עד 1 ואז גינה איתי משחקים ספורים וכו לא חושבת שחסר לו
אבל ממש טוב לפני השינה?
גם לנו זה קרה ושמתי לב שהוא בקושי מנקר בארוחת ערב סביב 17:00 ואז לא מוכן לאכול עוד.
אז הזזנו את השינה שלו בעוד שעה (20:30)
והוא גם קם קצת מאוחר
אבל ב20:00 אנחנו נותנים לו ארוחה מלאה. מאכילים ממש עם כפית ומשחקי אוכל. העיקר שיאכל טוב וזה ממש ממש עזר ב"ה.
תבדקי גם אם משהו מציק לו. אולי תולעים או משהו רפואי.
אם זה לא שום דבר כזה הייתי מתייעצת עם יועצת שינה. הוא ממש אמור לישון נורמלי בלילה.
מילא לקום פעם פעמיים אבל הוא קם הרבה יותר מזה.
לפעמים זה גיל שיש ביעותי לילה וזה יכול לגרום לו לבכות מתוך שינה, אבל כדאי ללמד אותו להירדם בעצמו אח"כ בלי שהוא יצטרך אותכם.
לגבי המיטה שלכם, אצלנו אני מרשה לישון בספונת ליד המיטה שלי. מצד אחד זה צמוד אלי, מצד שני לא באותו מפלס מה שמאפשר לי לישון יחסית טוב.
את האמת הוא לא כזה אוכל טוב בכלל ואני יכולה לנסות מה שאמרת
הענין ששמתי לב שגם כשאוכל ממש טוב ליל שבת וכו אותו סיפור בדיוק
אבל אני ינסה באמת
ושאלה ישן בשמונה וחצי בלי שנ"צ?
וקם בבוקר ב7:00 לפעמים קצת לפני. הוא ישן יותר שעות מהבן שלך ויותר רצוף.
פשוט לפני 19:30 הבן שלי לא היה מוכן לאכול טוב לכן התחלנו למשוך אותו כדי שיהיה יותר רעב.
גם ב19:30 כולם עדיין ערים וחגיגה אז לא היה מסכים לאכול. רק ב20:00 שכולם במיטות אנחנו מאכילים אותו במיוחד ואז מרדימים אותו.
בארוחת ערב הוא אוכל עצמאי לכן זה לא כ"כ משביע אותו.
ילדים קולטים את השדר של ההורים.
הקטנים שלי לא מרגישים בסכנה, הם ישנים בממ"ד, אבל גם במהלך היום אם יש אזעקה בשבילם זה כמו משחק מי מגיע ראשון..
הם הכי לא אומללים שבעולם.
קשה להם והם מתגעגעים לאבא, אבל זה לא שונה הרבה מכל חוסר שגרה אחר.
חושבת שהפתרון הראשון זה לא ללכת לישון עם בקבוק חלב.
זה גם פחות טוב לשיניים, וגם יוצר לו תלות בהירדמות.
אצלנו הוא היה רגיל להירדם עם בקבוק מים, והיה מתעורר המון בלילה. ברגע שהורדנו את הבקבוק מים (עברנו לכוס, או בקבוק שאי אפשר לשתות בשכיבה), הוא גם הפסיק להתעורר בלילה
זה לפחות מכניס אותו למוד של שינה
איך נרדים אותו בלי זה?
אני לא יודעת מה להגיד.
באמת שלא רואה אף אופציה אחרת.
אצלנו רק כשהפסקנו עם בקבוק מטרנה / מים הם למדו לישון כמו שצריך.
קבענו עובדה, אין יותר וזהו. הוצאנו את הבקבוק מהבית, הצענו חלופה של כוס או בובה. היו יומיים שלושה בכי וזה עבר. היה שווה כל רגע.
אבל זה באמת קשה לעשות את זה
איך להרדים אותו? בלי להיות לידו גם? כי זה מה שהוא מחפש שהוא מתעורר אותנו לא את החלב
זה נשמע בעיקר הרגל כשה וצורך רגשי
וזה מובן
אבל באמת קשוח ככה
ובטח כשאת אחרי לידה
מהנסיון שלי
מהשעוזר לי זה הכנה נפשית
לספא לו במהלך יום כל מיני סיפורים אפילו מומצאים
אתה רואה את הילד החמוד הזה
נכון הווא גדול? הוא ישן במיטה שלו וכל כך כיף לו
כל הילדים ישנים במיטה שלהם
לא במיטה של אבא ואמא
גם הילד (נגיד החבר מהגן) וקם החבר שלך .. ישן במיטה שלו וכיף לו והוא לפעמים קם וחוזר לישון
לספר ולמציא שלל וריאציות
לא קשור אליו!
דרך משחק עם בובות הצגות וכו
לקשר את זה למי שגדול ובוגר ולכיף
ואז להחליט 'הולכים על זה
לגייס את בעלך
ופשוט כל פעם שקם
להיות מצד אחד מאוד אמפטיים
לחבק
לשדר נוכחות אוהבת ורגישה
אבל
לומר כל פעם את אותו ההסבר שתבחרו-
במשפט אחד או שניים
תמציתי
בטון סמכותי לגמרי אבל רגוע לגמרי
כמו מנטרה כזאת
להציע אופציות לאביזר או עוגן שיעזור לו להתגבר
או בובה או שמיכה או מים(אולי לקנות לו איזה כוס טפטופים כזאת חדשה שיתלהב ממנה)
לא להכנע!
אבל כן לבא
לחבק
אפשר ללטף לשיר לו קצת
אבל להסביר ולאפשר לו גם להתמודד
אם תחליטי בהחלטה גמורה שאת לא לוקחת למיטה
הוא ירגיש
זה יקח כמה ימים
אבל מנסיון של כל מיני כאלה
זה עובד
אגב
לגיל קטן אני לא בקטע של כאלה
אבל בגיל שנתיים וחצי זה אפשרי
אני לא מתיימרת לדעת מה יעזור כי הילדים שלנו שונים והנתונים שלנו שונים. אבל אני יכולה לכתוב לך מה עובד עם הבן שלי.
הוא מגיע אלינו לחדר כמעט כל לילה, יש לו פוך מקופל על הרצפה ליד המיטה שלי, הוא נשכב שם מעצמו ואז אני מכסה אותו והוא נרדם וישן עד הבוקר. לאט לאט (בטווח של כמה חודשים) השעה שהוא הגיע לחדר שלנו התאחרה, פעם הוא היה מגיע ב11 או 12, היום הוא מגיע בסביבות 4 או 5, אז מקווה שיגיע היום שהוא כבר יבוא אלינו רק בבוקר.
הוא היה נרדם עם בקבוק מטרנה מדולל, דיללנו ממש בהדרגה עד שהגענו למצב של בקבוק מים עם צבע טיפה לבנבן שקיבל את השם 'מטרנה' וסיפק את הילדון. (ממש רבע כפית ל150 מ"ל) מזה לא ידעתי איך לרדת. החלטתי שכשהקופסא תיגמר פשוט לא נקנה חדשה, אבל יום אחד שמתי לב שיש שם גושים וריח לא טוב (זה היה הרבה יותר מחודש אחרי הפתיחה, קצב שימוש של רבע כפית ביום) אז הסברנו לו שהמטרנה מקולקלת והוא בעצמו זרק לפח ובלילה כשביקש מטרנה הסברנו שוב ונתנו בקבוק מים ועבר ממש חלק (כנראה כי כבר למטרנה המדוללת היה טעם של מים). מאז הוא נרדם עם בקבוק מים, אבל בקבוק כזה של זרימה איטית ו150 מ"ל. בלילה כשבא לחדר שלנו הרבה פעמים מבקש מים ואני קמה למלא לו.
לגבי השעות, הוא הולך לישון בשבע, נרדם עד שבע וחצי וקם בשש או שש וחצי. והוא ישן שנ"צ מ11 עד 12.
אז אומרת בזהירות, אולי כן שווה להשכיב לשנ"צ? אין לי מושג אבל לפעמים עייפות גורמת לשינה פחות איכותית.
ננסה לישם לפי האופי שלו יש סיכוי שילך
לגבי שנצ הוא בגן עד 1 וחצי שלא משכיבים שם ועד שמגיע ואוכל נהיה כבר שתים וחצי שלוש להשכיב בשעה כזאת נראה לי מאוחר מידי לא?
אני אמאעכשיו ראיתי שהוא נרדם עם חלב ולא מטרנה, אבל עדיין אפשר לדלל בהדרגה, לעשות בהתחלה חצי חלב חצי מים, ולאט לאט להוריד את המינון של החלב בבקבוק עד שכבר זה יהיה רק מים עם צבע לבן ואז לעבור למים.
מצד שני, זה לא אידיאלי, ברור שעדיף גם להירדם בלי מים אם תצליחו.
לגבי השנ"צ, זה באמת מאוחר כבר. הוא בין הקטנים בגן? מעניין שלא משכיבים אותם...
זה גן עיריה ומכיון שלא בשנתון אנחנו משלמיםאבל חוץ מענין השינה זה מעולה לו להיות עם גדולים מבחינת סדר יום ותעסוקה
זה לא ממש תיאור קלאסי אבל זה קפץ לי כי יש החמרה במצב בתקופה האחרונה..
לא בכזו תדירות כמו שכתבת אבל עדין מתעורר
אז קודם תתעודדי
כותמ לבת מה הולך אצלנו סתם אם יתן לך השראה
א. באמת לדאוג שלא רעב. להשקיע בארוחת ערב
ב. בהשכבה אני משקיעה בסיפור שהוא בוחר בשירים שאני שרה לו. ואז נרדם
ג. בלילות אני לא מרשה לבוא לישון איתנו אבל זה באמת קשוח. צריך ללכת אליו איזה 5 פעמים והוא בוכה ובוכה אבל אני לא אוהבת שילדים מגיעים.
ומדברת איתו הרבה במשך היום למה בכה, ושלא צריך לבכות.
אבל לא מצליחה למגר את ההתעוררויות....
בהצלחה גדולה גדולה
עד לפני חודש הייתי בסרט דומה לשלך.
כותבת לך את התהליך והתובנות שלי תראי אם משהו כאן יכול להתאים לסיטואציה שלך.
אני עם ילד בגיל דומה שמאז שנולד לא ישן טוב וקם הרבה. לא לוקח מוצץ ונרדם עם בקבוק של חלב מדולל (הרוב מים) אני מרפידה שיהיה זרימה ממש איטית שיגמר לאט.
הבנתי שיש כאן כמה עניינים.
הוא היה רגיל לישון צהרים ונרדם לי אחרי הגן.
הוא נרדם עם בקבוק במיטה ומבקש עוד ועוד בקבוק וזה גורם לו לעשות פיפי והוא מתעורר מזה ולפעמים גם נרטב. ולא מצליח להרדם בכוחות עצמו בלי בקבוק.
אצלינו הילדים האחרים ישנים בשעה די קבועה ביחד יש סדר של פיג'מה צחצוח שיניים שמע ישראל במיטות בחושך סיפור ואני יוצאת מהחדר כשאני רואה שהם רגועים במיטות. והוא כאילו סוחב את ההרדמה.
בהשראת החגים והלחימה התחלתי לסחוב אותו בשעות הצהרים שלא ירדם אז הרדמתי מוקדם לנוח או שסחבתי אותו או שהערתי אם נרדם אחרי 2 ודי נתתי לשעות שלו להשתבש כי היה קם גם ממש מוקדם.
התחלתי להגביל את הבקבוק למקום מסויים רק בספה לפני צחצוח שיניים ואמרתי לו אחרי זה רק הולכים למיטה אם ראיתי שקשה לו להרגע נתתי קצת מים ואמרתי לו שזהו רק אחד ולישון בהתחלה נלחם ולא הסכים הבהרתי לו שזה קצת מים בבקבוק או בכוס שיבחר.
אצלי הוא היה מתעורר מזה שרטוב אז החזרתי לו את הטיטול למזלי לא התנגד וככה מתעורר פחות כשנרטב.
לאט לאט אני קולטת שהוא התחיל להרדם לבד לוקח את הבקבוק והבובה והשמיכה מחבק ונרדם.
ומתעורר פחות יש לילות שלמים מידי פעם אבל אם מתעורר זה פיפי בדרך כלל ואז מבקש מים לחזור לישון. כרגע אצלי המטרה להוריד את כמויות השתיה לפני השינה אבל רואה התקדמות שלמד להרדם עצמאית וזה עזר לו לדעתי להמשיך לישון גם אם התעורר קצת ממשהו
שאמן שיוולד אחרי ניצחון וישועה גדולה לעמ''י
לא חייב להיות קשור..
וכדי למקד- 2 שמות
אז אפשר גם צרוף יפה
אפשר קצת מקורי ומיוחד אבל לא בהגזמות
יאללה אשמח לרעיונות
מעדיפה לחשוב על שמות
מאשר על דברים אחרים כרגע
ישראל חי
עמיעד
ועמיחי
עם שמות שניים..
נריה דוד
אליה, יהודה
האמת אני לא מכירה מישהו עם השם נצח או נצח ישראל
נשמע לי מתחבר
אישית פחות אוהבת שהופכים ילד לביטוי אבל פסדר..
אור ישראל
אור חיים
רוב השילובים שאהבתי והצעתן אז חלקק מההצעות כבר תפוסות
אז אם יש עוד נצעות ל2 שמות שמשתלבים טוב
והראשון קצת מקורי והשני נגיד יותר רגיל או תנכי
אז אשמח!!
אוהבת שמות עם משמעות.
ולא חייב קשור למלחמה
פתוחה להכל
עד שיש לי בן בא לי שם שאני אוהבת
שיצדיק את זה שתמיד התלוננתי דלבנות אין שמות
דוקא עכשיו לבנות יש לי דווקא רעיונות חח
צור שלום
צור ישראל
צוריאל
יינון
ישי
אביאל
לא עלו לי רעיונות לצירופים, אבל בטח יש
נעם ישראל
דביר
יונתן
יגל
רחל
מיכל שהיתה אשת דוד ובת שאול
יעל ( מהסיפור עם סיסרא)
יהודית
ובכללי רוב הנשים במקורות היו נשים חזקות עם עוצמות..
ואם לא רק תנכיים-
אז אפשר גם
תחיה, אמונה, צופיה , גאולה ,נחמה,
כי שרית עם אלוקים - קית זה לשון מלחמה
והיא גם עוצמתית
וגם הראשונה שיצאה נגד ימשמעאל
על תמר יש לי פירוש ממש יפה איך מתאים לגאולה אם את רוצה בפרטי..
בספר "הכל לאדון הכל" מסופר שהרב הרמן קרא לבת שלו שנולדה ביום שפרצה מלחמת העולם הראשונה - רוחמה. על שם הפסוק בהושע-
אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה.
תיבות ניסים ונפלאות עשה ה'
מרים
יהודית
לגבי השם הזה
חכמינו אמרו שאפרת הוא שמה השני של מרים הנביאה. זאת שהיתה אחראית על עידודו של עמרם ונטעה את האמונה ביציאת ישראל ממצרים.
מרים נקראתה על שם המרירות ואפרת נקראת בשעת הגאולה - על שם הרפואה. גם היא באופן אישי חוותה את המרירות ואת הרפואה על בשרה.
בשם זה רמוז גם כח הפריון הגדול של אפרת שיחד עם האמא שלה - יוכבד הם עודדו את עם ישראל והיו המילדות שלו
אני רווקה אבל אשמח לשאול שאלה אם יש כאן כאלה שמבינות.
לפי מידע ברשת הגעתי למסקנה שיכול להיות שיש לי אנדומטריוזיס בגלל שיש כאבים מחזור מטורפים, כאב כששלפוחית השתן מלאה ובמתן שתן וגם בלאגן במערכת העיכול ושלשול. השאלה היא האם יש טעם ללכת לרופא לנסות לאבחן את זה והאם יש טיפול יעיל?
ואם יש למישהי טיפים מה עושים עם הכאבים הפסיכיים האלה חוץ ממשככי כאבים מסביב לשעון זה ממש יעזור.
את יכולה להסתכל, יש אתר שמרכז מידע
האבחנה כן חשובה כי לפעמים חוץ מכאבים, יש לזה עוד אספקטים רפואיים וחשוב לבדוק
וכן, יש פתרונות נוספים חוץ ממשככים, תלוי בדרגה של החולי ובביטוי הפיזי שלה
יש פה הרבה מידע והכוונה
אני כללל הלילה סביבו
אין לי כמעט מנוחה
הוא לא צורח מגזים (זה יותר בערב ובבוקר ורק לפעמים באמצע הלילה) פשוט לא נעים לו והוא קם מלא מלא
נרדם עליי קצת
במיטה שלו קצת
במיטה לידי קצת
אוכל קצת, נרדם קצת, קם שוב.
הוא יכול לקום פתאום אחרי חצי שעה או שעה או גג גג שעתיים במקרה הטוב (מהרגע שהוא קם ולא מהרגע שסיים לאכול)
מה אפשר לעשות כדי לרווח את הזמנים בין הארוחות / להאריך את זמן השינה?
ממני- אמא שמשתגעת וזה עושה אותה עצבנית לילד הבריא שלה
השעה 13 ועוד לא נחתי איתו כי הוא כל שניה קם !! ותכף הבכור יחזור מהגן
אוף
וכשאת ערה תנסי להשכיב אותו על הבטן
(אספר לך סוד שאצלי חלק מהילדים רק ככה ישנים.. על הבטן)
ולפעמים לא.
גם בלילה אם אני רואה שזה עוזר אני שמה אותו… בעוונותיי
לגבי עיטוף לא הצלחתי כ”כ עם טטרה/שמיכה רגילהוזההיהנאהשמעצבןאותו
תנסי אמבטיה ממש לפני שינה, זה לפעמים ממש מרגיע אותם. וגם, אצלי ראיתי שהרבה פעמים היא יונקת ואז עולה לה קצת חלב וזה מעיר אותה, אז התחלתי להשכיב על הגבהה וזה באמת עזר (בד"כ🤭).
בנוסף, אני מנסה בערב להאכיל פעמים תכופות יותר ולנסות שפחות תישן שינה ארוכה קרוב ללילה..
אם יונק אולי רעב ?
אולי תתני תוספת קטנה כדי להרגיע ולתת תחושת שובע.
ואם את בטוחה שלא רעב
ממליצה ברגע שמתחיל להתעורר מיד להכניס מוצץ ולנדנד בעגלה שימשיך לשון.
לפעמים מבכי קטן מרימים אותם וזה לא היתה הכוונה שלהם.
הם צרכים מחזור שינה יותר ארוך משעה.
אז פשוט לעזור להם להמשיך לישון.
אצלי גם קורה רוב הבקרים שדווקא בבוקר התינוקת פחות רגועה וזה קשה כי זה הזמן היחיד שאפשר לשון ולהשלים שעות...
מה שאני עושה 2 דברים - אחד נותנת לה בבוקר להיות ערה כשעה שעתיים ואז מחזירה לשון.
כי לפעמים אני רוצה לישון בבוקר וזה קשה לי מאוד
אבל היא כבר גמרה לישון....
דבר שני ישנה את שעות הבוקר כשהיא עליי מחובקת ועטופה
וככה אני יכולה לשון קצת. זה הכי מרגיע אותה.
שניסיתי הם לא רגועים שהם נולדים ..
השינה רופפת וזה נורמלי, לאט לאט זה מתייצב.
גם שבוכה צריך להשאר רגועים בלי לחץ
הם סובלים מכאבים בטן והסתגלות .... תמיד חושבים אולי חסר אוכל , עייפות , אבל זה בעיקר שהם בשוק והבטן ....
אפשר לעשות מה שכתבו לך אבל לדעת שזה תקופה וזה יעבור
תנסי להיות לידו במיטה שהוא בוכה ולשים מוצץ , חיתול טטרה, להרים לו רגליים לכיוון הבטן לשחרר גזים , עור לעור , להתקרב להיות לידו
החלמה מהירה וגידול קל יקרה
מייבש כביסה 7 קילו עם מעבה ..
תודה רבה מראש
ותופסים הרבה פחות מקום.
יש לי מכונה 7 קילו
ומייבש 7 קילו
וגם מכונה מלאה שתופסת תוף שלם במכונה, במייבש תופסת בערך חצי מהגודל של התוף.. ומתייבשת מעולה בלי בעיות.
כדי שיהיה מרחב לייבוש של הבגדים.
גם ככה בכל מכונה יש כמה פריטים שאני לא מייבשת במייבש כדי שלא ייהרסו...
מה שכן, בלי אלף תכניות ואפשרויות זה מגדיל סיכויים שיהרס...
זה שזה טכנולוגיה גבוהה ואיכות חומר ירודה, כולנו יודעים... מפה ולומר שזה זבל...? סתם מעצבן אותי אמירות כאלה. שידבר עניינית... שיאמר (למשל) ש80 אחוז מהטגנולוגיות החדשות שורש עד 5 שנים (המצאתי, כן?) אבל לומר סתם אמירה כזאת...?
אגב, יש לי מייבש של aeg מעל 7 שנים... הראשון שקנינו... עכשיו התחיל לקרטע ואני דוחה את הזמנת הטכנאי... כי זה עובד לי טוב עדין
מיבש זה טכנולוגיה הרבה יותר פשוטה (סה"כ גוף חימום...)
אנחנו התיעצנו בעבר עם טכנאי,
הוא אמר שלא ללכת על הכי זול-
אבל ממש אין צורך בבוש/סימנס או חברה גרמנית טובה.
מספיק ללכת על מעמד הביניים ככה
היה לי אחד פשוט לקח לו המון זמן ליבש וכשצפצף שסיים לרוב היה צריך עוד סיבוב.
מייבש אחר הרס לי את הבגדים
חייבת להגיד שרק שעברתי לסימנס ראיתי שבאמת יש הבדל גדול גם בשמירה על הבגדים וגם מקצר את זמן הייבוש משמעותית
שלי היה מעולה, בזמן האחרון באמת לוקח זמן עד שמיייבש- צריך לרוקן ת המים ולשים בערך 3 פעמים.
והבגדים נהרסים... אבל זה גם הבגדים של הילדים שצריכים הרבה כביסות
לפעמים מספיק להחליף את צינור ההתעבות כשזה קורה
שלא דורש יציאה נפרדת
מתאים במיוחד למי ששוכר דירה ואלי עכשיו יש פתח אבל בעתיד לא יהיה
וגם בכלל, הרבה יותר נוח בעיניי. רק לחבר לחשמל וזהו
לשים לב לצריכת החשמל ולמחיר- ופשוט ללכת לאחת החנויות ולראות מה יש להם ולבחור
ועצובה
ולא מבינה כלום
למה נכנסתי לפינה הזאת
שאני הכי צודקת בה בעולם
אבל אני לא קולטת שהוא לא מבין אותי
ב כ ל ל
ואחרי כמה דקות של ויכוח מטופש
מגיע הרגע שבו אני מתחרטת על הכל.
אם רק היה אחרת
לפעמים ללכת לישון ולקום מחר פותר חצי מהבעיה
מחר יום חדש
תסבירי לו את עצמך ביום אחר וכרגע זה בסדר להסכים שלא מסכימים
אני במאוחדת
בביטוח הכי גבוה
משלמת כל חודש
מנסה משבוע 10 לקבוע תור לסקירת מערכות מוקדמת ואין!!!!
זה לא נראה לי שפוי בשום צורה שהיא
על מה בדיוק אני משלמת? רופא או רופאה לא אכפת לי איזה
למה אני צריכה לוותר על הבדיקה הזאת??
זה חשוב לי בשביל השקט הנפשי שלי
אוף
מרגישה שזה לא פייר בתקופה כזאת להתעצבן על דברים כאלה. אבל זה מעצבן אותי ממש
אפשר אולי פרטי ויש החזרים כלשהם?
עכשיו אני כבר בשבוע 14 אז אין יש לי עוד חודש גג
הייתן נוסעות לשם שבת?
אני ממש מתלבטת, בעלי מאוד רוצה לנסוע להורים שלו אבל אני פוחדת מהצל של עצמי.
בהתחלה אמרתי לו שניסע אחרי שהכל יירגע אבל זה לא נראה משהו שהולך לקרות בקרוב והוא טוען ששם יהיה קצת שקט מהמצב (אנחנו מהדרום).
אבל אני מתה מפחד מהדרך. ההלוך עוד יהיה ביום אבל החזור בלילה. ולא, לא נשארת שם עוד לילה.
ובעלי אומר שהישוב שלו בטוח אז מקווה שהערבים באזור שם לא יפתיעו דווקא השבת.
מה הייתן עושות?
ואם אין אז לא נוסעים
וחוזרים רק בתחבצ ממוגן
וכן צריך להשאר עוד לילה כנראה
מבחינת הביטחון להשוות בין ישובי הדרום לישובי דרום הר חברון אין לי מושג.
בעלך עם נשק?
אם לא זה גם שיקול נגד הנסיעה. קודם שיגיש בקשה
אני נוסעת ברכב לא ממוגן כי אין לי ברירה.. אבל הייתי מעדיפה להישאר בבית. יש הרבה יהודים על הכביש.. ואין כמעט ערבים..
גם תלוי באיזה יישוב גרים אבל לחלק מהיישובים אפשר להגיע כשאת רוב הדרך לא עושים בכבישים של יו"ש ורק בסוף נכנסים
נכון שיש כוחות צבא וכביכול יותר בטוח או רגוע אבל אם לי זה עושה סטרס ברמה שקשה לי מאוד להתמודד עם הנסיעה ואני גם לא מסוגלת לישון עוד לילה כדי לחזור בצורה בטוחה יותר - לא הייתי נוסעת. התקופה הזאת מאוד מאתגרת. ולא צריך להוסיף עוד מתחים ואתגרים מספיק יש.
אצלנו חמותי מאוד רוצה לראות יותר את הנכדים, הם גרים באזור שיכולות להיות בו אזעקות בקלות. מבחינתי אין אופציה לסוע לשם עם הילדים. וגם להזמין אני לא אקח את הסיכון והאחריות שחלילה יקרה משהו אם יבואו אלינו. אז לא מזמינה הרבה וגם אין באמת ראש לזה כולנו עוברים תקופה לא פשוטה בכלל. פעם בשבועיים בתקופה הזו זה יותר מסביר לדעתי וגם זה בלי לישון..
שורה תחתונה מה שעושה לך טוב יותר בתקופה הזו תעשי והכול בהסבר נעים ומתווך לבעל שיבין את המקום שלך. וגם בהסבר נעים להורים שלו מצד בעלך..יהיו עוד הרבה הזדמנויות להיפגש בזמנים שפויים יותר..
בעלי חייב להיות כאן בראשון ב5 וחצי בבוקר ככה שאין מצב לישון שם עוד לילה (מעבר לזה שאני ממש לא מעוניינת בזה)
ואני חייבת להחליט בהקדם.
אני לי יודעת מה המצב בדרום הר חברון, אבל אם כמו בשומרון הייתי נוסעת.
תמיד אפשר לפחד, והחרדות לא יעזבו אותנו כנראה גם כשתגמר המלחמה. אז לא תסעו יותר?
אני לא רואה מה יותר מסוכן עכשיו מאשר תמיד,
דווקא עכשיו יש מלא מלא צבא, הכיתות כוננות בישובים בדריכות מטורפת, כל הנשקים חולקו אז יש מלא אנשים עם נשק בכל ישוב, אם מישהו יעז לעלות לאיזשהו ישוב יטפלו בו מיד, ההוראות פתיחה באש שונו, הכבישים כמעט ריקים מערבים, ומפוצצים צבא!
למקום עם הזעקות באמת לא הייתי נוסעת כרגע כי זה זמני, בעזרת ה' המלחמה תגמר ולא יהיו יותר הזעקות.
לעומת זאת ביו"ש הדבר היחיד ששונה מלפני המלחמה זה הנפש שלנו שחרדה מהכל, ופה אין לי מה לומר, אבל באמת באמת לפי מה שזה נראה יותר מוגן פה מתמיד כי כולם בכוננות.
מה ששונה מהשגרה זה שעכשיו כמו שאנחנו בכוננות גם הם בכוננות ובטח מחכים לרגע להצטרף לבלאגן.
אבל מודה שההודעה שלך בהחלט שיכנעה אותי לכיוון של כן לנסוע.
אני נוסעת בכבישים האלו בלילה, רק כשיש איתי עוד רכב שמוודא שאני צמודה אליו.
במקרה שלנו זה אבא שלי ולמרות שהוא אומר שאין מה לפחד אני אומרת לו שמותר לי לפחד ואני לא נמענת מלנסוע רק שאני רוצה ליווי. והוא עושה זאת בשמחה. למרות שכך המשפחה המורחבת שגרים ביו"ש משכנעים אותו שזה טפשי, הוא אבא שלי והוא יעשה מה שטוב לי.
אולי תבקשי ליווי מההורים של בעלך לפחות במוצ"ש שיסעו אתכם עד אחרי המחסום.
לא כי זה מסוכן, אלא כי אם זה מה שירגיע אז למה לא?
גם אני שמה מנורת לילה לילדים שלי למרות שלא מסוכן לישון בחושך, אבל אם זה עוזר להם אז זורמים.
אולי במהלך השבת בעלך יאתר עוד מתארחים אוחי גם חמושים שיוצאים לכיוון שלכם ותוכלו לקבוע יחד.
מצד אחד כדאי לא להאכיל את הפחדים, מצד שני זה לא בושה ואם יש משהו שיכול להקל אז למה לא.
גם ככה כולנו עם פתיל קצר.
תקחי איתך ספר קריאה לשבת. אם תרגישי בנוח לצאת החוצה אז מעולה, ואם לא אז שיהיה לך איך להעביר את הזמן שם.
רק אומרת שגם כשנמצאים במקום ללא אזעקות זה לא שפתאום הכל רגוע.. עדיין יש את הדריכות. לוקח זמן לשחרר את זה.
לכן שלא תהיו מופתעים אם לא תהיה לכם שלוות נפש מושלמת, אבל זה כן עדיף מאשר לא להתאוורר בכלל.
מתחרטת ממש שהסכמתי, סתם כי הפחד משתלט עליי.
אין מצב להתחרט עכשיו.
רק מחפשת דרכים להרגע ולהצליח לנשום.
ובטח כל השבת שם אהיה דרוכה.
אין לי כח. אוף.
וזה לא שהאופציה האחרת (להישאר בדרום) יותר מרגיעה אותי.
ושבעלה במילואים עכשיו בהגנש בישובים ביו"ש (לא דרום הר חברון, אבל לא מאמינה שזה כזה שונה). האיזור ממש ממש בטוח. בכל ישוב יש המון כוחות צבאיים. על כל כפר יש המון צבא. לנו היה יום אחד חשש על חדירת מחבלים (שבסוף זאת הייתה קריאת שווא) ותוך 20 שניות הגיע כוח צבאי שלם (שבשגרה לוקח לו 10 דקות). לכל יישוב כמעט יש כיתת כוננות וכולם בדריכות שיא.
ברור לי החשש (גם אני כולי בדריכות ולא ישנה), אבל צריך לזכור שרובו בראש שלנו. זה קשה לשחרר אבל אם מסתכלים על זה רגע רציונלית את נמצאת במקום בטוח.
שמחה לשמוע את זה.
ברור לי שהרבה זה בראש שלי אז טוב לשמוע את זה. אכניס לי לראש.
ממש יש עיניים בכל מקום. אזעקות לא היו.
אני לא יודעת מאיפה לאיפה את נוסעת אבל אם יש לך אופציה תסעו דרך כביש שש ותיכנסו להר דרך מעבר מיתר ואז הדרך ממש לא מפחידה.
אני מכירה סגולה של הרב מרדכי אליהו לשמירה בדרכים, לפעמים זה ממש מרגיע שיש לך את זה.
וזה גם לוקח מלא זמן להגיד אותה, שתעבור לך חצי דרך..
אומרים תפילת הדרך לפי הנוסח
ואז אומרים שלוש פעמים את כל הנ''ל -
ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו ..
ואז את המזמור "יושב בסתר עליון בצל שדי אתלונן.." (מתנצלת שלא זוכרת איזה פרק זה)
נסיעה טובה ושבת שלום!
הילדים ובשניה שהם חוזרים חוזרים הביתה אני מתחילה לכעוס עליהם.
הם ממש מסכנים.
אבל כנראה שגם אני.
אין לי יותר כוח לכלום!!
ולא מאמינה ששוב שבת ועוד לא ילדתי.. לא מצליחה להכיל את זה
בקרוב.
זוכרת הריון אחד שהייתי אחרי התאריך. הנפש כבר מתחרפנת ממש, הגוף תשוש... זה לא קל בכלל. תרגישי טוב אהובה ותבשרי לנו טוב בקרוב!!
תשלחי אותם.לשכנות אחר הצהריים. בייביסיטר.. כל מה שאפשר.
(כן. גם שכנות שהן נשות מגוייסים. אצלי לפעמים החברים שבאים רק עוזרים להעביר את הצהריים בצורה יותר רגועה)
אני עשיתי את זה יותר לאחרונה למרות שזה ממש לא בשגרה אצלנו
לדעתי עדיף שיהיו "דבוקים" למסך קצת מאשר שיהיה עצבים, וככה את תוכלי גם לנוח ולהיות עם עצמך בשקט.
חיבוק גדול אהובה! התקוםה הזאת מוציאה מכולנו הרבה אנרגיה, לא יכולה לדמיין להיות בחודש תשיעי עכשיו🥵
בטח סוחט....
יש לך סידור לזמן שתצאי לבי"ח?
אם את רוצה אני יכולה לקשר אותך לארגון שמציע תמיכה למשפחות מגויסים❤️
תרגישי טוב! ובשורות טובות בקלות ובבריאות💕💕💕
