ואם אין אז לא נוסעים

וחוזרים רק בתחבצ ממוגן

וכן צריך להשאר עוד לילה כנראה

מבחינת הביטחון להשוות בין ישובי הדרום לישובי דרום הר חברון אין לי מושג.

בעלך עם נשק?

אם לא זה גם שיקול נגד הנסיעה. קודם שיגיש בקשה

אני נוסעת ברכב לא ממוגן כי אין לי ברירה.. אבל הייתי מעדיפה להישאר בבית. יש הרבה יהודים על הכביש.. ואין כמעט ערבים.. 

גם תלוי באיזה יישוב גרים אבל לחלק מהיישובים אפשר להגיע כשאת רוב הדרך לא עושים בכבישים של יו"ש ורק בסוף נכנסים

נכון שיש כוחות צבא וכביכול יותר בטוח או רגוע אבל אם לי זה עושה סטרס ברמה שקשה לי מאוד להתמודד עם הנסיעה ואני גם לא מסוגלת לישון עוד לילה כדי לחזור בצורה בטוחה יותר - לא הייתי נוסעת. התקופה הזאת מאוד מאתגרת. ולא צריך להוסיף עוד מתחים ואתגרים מספיק יש.

אצלנו חמותי מאוד רוצה לראות יותר את הנכדים, הם גרים באזור שיכולות להיות בו אזעקות בקלות. מבחינתי אין אופציה לסוע לשם עם הילדים. וגם להזמין אני לא אקח את הסיכון והאחריות שחלילה יקרה משהו אם יבואו אלינו. אז לא מזמינה הרבה וגם אין באמת ראש לזה כולנו עוברים תקופה לא פשוטה בכלל. פעם בשבועיים בתקופה הזו זה יותר מסביר לדעתי וגם זה בלי לישון..

שורה תחתונה מה שעושה לך טוב יותר בתקופה הזו תעשי והכול בהסבר נעים ומתווך לבעל שיבין את המקום שלך. וגם בהסבר נעים להורים שלו מצד בעלך..יהיו עוד הרבה הזדמנויות להיפגש בזמנים שפויים יותר.. 

בעלי חייב להיות כאן בראשון ב5 וחצי בבוקר ככה שאין מצב לישון שם עוד לילה (מעבר לזה שאני ממש לא מעוניינת בזה)

ואני חייבת להחליט בהקדם.

אני לי יודעת מה המצב בדרום הר חברון, אבל אם כמו בשומרון הייתי נוסעת.

תמיד אפשר לפחד, והחרדות לא יעזבו אותנו כנראה גם כשתגמר המלחמה. אז לא תסעו יותר?

אני לא רואה מה יותר מסוכן עכשיו מאשר תמיד,

דווקא עכשיו יש מלא מלא צבא, הכיתות כוננות בישובים בדריכות מטורפת, כל הנשקים חולקו אז יש מלא אנשים עם נשק בכל ישוב, אם מישהו יעז לעלות לאיזשהו ישוב יטפלו בו מיד, ההוראות פתיחה באש שונו, הכבישים כמעט ריקים מערבים, ומפוצצים צבא!

למקום עם הזעקות באמת לא הייתי נוסעת כרגע כי זה זמני, בעזרת ה' המלחמה תגמר ולא יהיו יותר הזעקות.

לעומת זאת ביו"ש הדבר היחיד ששונה מלפני המלחמה זה הנפש שלנו שחרדה מהכל, ופה אין לי מה לומר, אבל באמת באמת לפי מה שזה נראה יותר מוגן פה מתמיד כי כולם בכוננות.

מה ששונה מהשגרה זה שעכשיו כמו שאנחנו בכוננות גם הם בכוננות ובטח מחכים לרגע להצטרף לבלאגן.

אבל מודה שההודעה שלך בהחלט שיכנעה אותי לכיוון של כן לנסוע.

אני נוסעת בכבישים האלו בלילה, רק כשיש איתי עוד רכב שמוודא שאני צמודה אליו.

במקרה שלנו זה אבא שלי ולמרות שהוא אומר שאין מה לפחד אני אומרת לו שמותר לי לפחד ואני לא נמענת מלנסוע רק שאני רוצה ליווי. והוא עושה זאת בשמחה. למרות שכך המשפחה המורחבת שגרים ביו"ש משכנעים אותו שזה טפשי, הוא אבא שלי והוא יעשה מה שטוב לי.

אולי תבקשי ליווי מההורים של בעלך לפחות במוצ"ש שיסעו אתכם עד אחרי המחסום.

לא כי זה מסוכן, אלא כי אם זה מה שירגיע אז למה לא?

גם אני שמה מנורת לילה לילדים שלי למרות שלא מסוכן לישון בחושך, אבל אם זה עוזר להם אז זורמים.

אולי במהלך השבת בעלך יאתר עוד מתארחים אוחי גם חמושים שיוצאים לכיוון שלכם ותוכלו לקבוע יחד.

מצד אחד כדאי לא להאכיל את הפחדים, מצד שני זה לא בושה ואם יש משהו שיכול להקל אז למה לא.

גם ככה כולנו עם פתיל קצר.

תקחי איתך ספר קריאה לשבת. אם תרגישי בנוח לצאת החוצה אז מעולה, ואם לא אז שיהיה לך איך להעביר את הזמן שם.

רק אומרת שגם כשנמצאים במקום ללא אזעקות זה לא שפתאום הכל רגוע.. עדיין יש את הדריכות. לוקח זמן לשחרר את זה.

לכן שלא תהיו מופתעים אם לא תהיה לכם שלוות נפש מושלמת, אבל זה כן עדיף מאשר לא להתאוורר בכלל.

מתחרטת ממש שהסכמתי, סתם כי הפחד משתלט עליי.

אין מצב להתחרט עכשיו.

רק מחפשת דרכים להרגע ולהצליח לנשום.

ובטח כל השבת שם אהיה דרוכה.

אין לי כח. אוף.

וזה לא שהאופציה האחרת (להישאר בדרום) יותר מרגיעה אותי.

ושבעלה במילואים עכשיו בהגנש בישובים ביו"ש (לא דרום הר חברון, אבל לא מאמינה שזה כזה שונה). האיזור ממש ממש בטוח. בכל ישוב יש המון כוחות צבאיים. על כל כפר יש המון צבא. לנו היה יום אחד חשש על חדירת מחבלים (שבסוף זאת הייתה קריאת שווא) ותוך 20 שניות הגיע כוח צבאי שלם (שבשגרה לוקח לו 10 דקות). לכל יישוב כמעט יש כיתת כוננות וכולם בדריכות שיא.

ברור לי החשש (גם אני כולי בדריכות ולא ישנה), אבל צריך לזכור שרובו בראש שלנו. זה קשה לשחרר אבל אם מסתכלים על זה רגע רציונלית את נמצאת במקום בטוח.

שמחה לשמוע את זה.

ברור לי שהרבה זה בראש שלי אז טוב לשמוע את זה. אכניס לי לראש.

ממש יש עיניים בכל מקום. אזעקות לא היו.

אני לא יודעת מאיפה לאיפה את נוסעת אבל אם יש לך אופציה תסעו דרך כביש שש ותיכנסו להר דרך מעבר מיתר ואז הדרך ממש לא מפחידה.

אני מכירה סגולה של הרב מרדכי אליהו לשמירה בדרכים, לפעמים זה ממש מרגיע שיש לך את זה.

וזה גם לוקח מלא זמן להגיד אותה, שתעבור לך חצי דרך..

אומרים תפילת הדרך לפי הנוסח

ואז אומרים שלוש פעמים את כל הנ''ל -

ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו ..

ואז את המזמור "יושב בסתר עליון בצל שדי אתלונן.." (מתנצלת שלא זוכרת איזה פרק זה)

נסיעה טובה ושבת שלום!

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...