פורום הריון ולידה (עמוד 842)

בדיקה מאוד פשוטה

זה מכשיר עם כמו אוזניה כזו שמכניסים לפתח של האוזן והוא בודק אם יש נוזלים וכמה.

ממש ממש פשוט, לא כואב לא מסוכן ולוקח שניות בודדות.

בדכ עושים את זה יחד עם בדיקת שמיעה רגילה.

אבל כן יש חמודים שנבהלים ומתנגדים וכן צריך לתפוס אותם בעדיפות שלא יבכו כי זה פוגע באמינות ולא תמיד מצליח.

מכניסים משהו קטן לאוזן כמו אטמים. זה עושה טיפה קול וטיפה דגדוג וזהו. כן מדד חשוב בצירוף לבדיקת שמיעה. 

מכניסים אטם קטן לאוזן למשך כחצי דקה, אולי פחות. לא כואב, אולי טיפה לא נח לרגע.

בדיקת שמיעה בודקת את השמיעה. הבדיקה הזו יכולה לאשר או לשלול נוזלים באוזניים (או גורם אחר שמפריע באוזן החיצונית והתיכונה, נוזלים זה הבעיה הנפוצה) ולכוון יותר טוב לטיפול המתאים, בשילוב בדיקת.השמיעה.

בהצלחה רבה

זה לא סבון כלים

אני חושבת שזה צבעוני בגלל ההשתברות של האור על המים

כמו שכשמבשלים תפו"א יש קצף לבן.

לאורז הוא קצת פחות לבן.

אני מבשלת לפעמים אורז עם מכסה זכוכית אז רגילה למחזה הזה

אבל לא הכנתי עוגה.

בגלל שאת רוצה עוגה גם לסיום מסכת וגם לתחילת זמן, הייתי מכינה עוגה יפה וכותבת עליה- מזל טוב או עלה והצלח...

בהצלחה! (ותשלחיי תמונה)

אחרי שהתלבטתי כמה שעות, הילדים הציעו שנעשה בתבנית עוגת ספר תורה , אבל בגלל שזה סיום מסכת ולא חומש נכתוב הדרן עלך.

והוספנו ברכות לזמן החדש עם פסוקים ואיחולים  שהצעתן.

@מאמינה ומתאמנת תודה על ההקפצה.

@עוד יבוא היום תודה על ההקפצה.

הלוואי שאזכה! ( בגלל שדף יומי זה מחוץ לסדרים של הישיבה, אני תמיד חוששת שלא בגללי לא עומד בקצב...)

@מאוהבת בילדי מזל טוב לכם! תודה- יישמנו הצעתך. מצרפת תמונה- למרות שלא מגיעה למקצועיות של העוגות שלך.החלטתי שהעיקר הכוונה...

@אן אליוט תודה על ההצעה השנונה!

@אני10 תודה! רעיון מקורי ,לא העזתי לגגל...

@אמא יקרה לי* תודה! שילבנו את זה

@שואלת12 תודה! שנון!

@מכחול תודה! בגלל שלא מזמן למד קידושין ,הרגשתי שזה לא יהיה מיוחד. אבל אשמח אם יש לך רעיון לעוגה לעוד 3 חודשים.

@אנונימיות תודה! עשינו משהו דומה!

אשריכם ומזל טוב!!

שתמשיכו להנות מלימוד התורה...!

כל הכבוד לכם.

שירבו הסיומים והעוגות

ממוזג, שזה הכי חשוב.

גדול ומעניין.

כנראה יעסיק אתכם פחות זמן מהתנ״כי.

אצלי גם בן השנה וחצי נהנה מאד.

רוצה לבלות שם? אקווריום מאוד מעניין אבל לילדים שלי פחות עניין לעמוד יותר מ2 דקות ליד כל אקווריום אז די מהר מיצו את הכללל..

מצד שני זה במזגן אז תענוג בתקופה הזו.

אנחנו החכנו לשם אחרי אטרקציה נוספת שעשינו לפני אז לא היה אכפת לנו שזה תפס,אותם למעט זמן.

גן חיות תנכי יכולה יום שלם להסתובב שם ולא למצות את הכללל מצד שני חם אז לא בטוח שרלוונטי לכל כך הרבה שעות אפילו שיש צל וכו..

יש גם פרפרים במתחם נוסף,מקורה גם כן.

וזה מוסיף עניין וזמן.

ואז הגעתי לירושלים והיה חם ברמה לא נסבלת. ואני באה ממישור החוף...

אבל זה כמובן תלוי במזג האוייר, אפשר לבדוק לפני 

להגיע עם רכב קרוב

גם באזור מודעין זה סבבה

נוחה ברכב

משקשקת מלנסוע בתוך ירושלים

אנחנו היינו בגן החיות בשבוע שעבר כשמזג האוויר היה סביר, והיה בסדר גמור.

האקווריום יכול לשעמם אותם ( אותי הוא שיעמם קצת)

לא ללכת לתנכי בבוקר או בצהריים חם בטירוף

ורק הולכים בקושי יש צל והחיות לא יוצאות בכלל 

אנחנו שמחנו שבחרנו באקווריום

ושיטוט בגן חיות בשמש הקופחת  זה לא היה רלוונטי כרגע

מהמם שם כל שנה נוסעים עם הילדים

גן החיות גם מאוד נחמד העניין הוא שבמזג אוויר כזה ממש לא הייתי נוסעת לשם נורא חם!! מעדיפה טיולים באוויר הפתוח בחול המועד סוכות או פסח 

ממוזג

חוויה שונה

פחות סיכוי לאבד אחד את השני

אבל תתייעצו עם הילדים גם ;)

ופרימולט נור לא מסוכן להריון (אבל לא *מיועד* להריון)

אז חכי עוד יום או יומיים ותראי אם זה באמת הריון

ואז תפסיקי

תגובה כיפית שמסתדרת עם מה שבא לי לעשות🙏🏻

שבוע טוב

אין מה להשוות מה שהיה לי בילדים הקודמים למה שיש לי עכשיו

ילדה ראשונה

בינתיים ממש מרוצה מכל הבגדים שלהם

יש לי בגדים מלפני חמש שנים ובגדים מלפני מס' חודשים

להיפך, ביקשו ממני לחתום על אפשרות קבלה למנת דם למקרה שח"ו יצטרכו במהלך הניתוח.

תגידי להם שאת עוברת לבית חולים אחר והפלא ופלא כל הדרישות ייעלמו.

בסופו של דבר, הדם הזה יכול חלילה בפוטנציאל לשמש את היולדת/ חולה שמגיע

אולי יש להם מחסור משמעותי במנות דם ורוצים להיות יותר בטוחים?

ביקשו ממך סוג דם מסויים?

ייתכן וזה לא ראוי ואפשר לאיים וכד' אבל לדעתי כן כדאי לעשות לפני זה עוד איזה בירור מה הסיפור

את משלמת על הניתוח לא על מצב של איבוד דם,

ואין קשר לתשלום, בי"ח לא קונה מנות דם.

הדרך היחידה שיהיה מספיק מנות גם במלאי זה שאנשים יתרמו אותו.

אם יש לך מי שיתרום תתרמו בשמחה ושלא תצטרכי להשתמש.

אני מכירה את הנוהל הזה, הוא לא חדש. הגיוני שהוא לא תמיד מופעל אלא רק כשיש מחסור או משהו כזה..

שיהיה בהצלחה ובקלות ובבריאות, זה מה שהכי חשוב.

ילדתי בקיסרי אלקטיבי ולא הבאתי התחיבות

קיבלתי תור לניתוח וזהו

להפקיד תרומת דם בבי"ח לפני הכניסה לניתוח?! ואם יש לה סוג דם שלא מתאים לקבל מרוב האנשים, אז היא צריכה לדאוג שיתרמו דם מתאים אולי?

מה זה הדבר הזה?

אפשר לצאת בהודעה כללית לציבור לתרום דם  מה קשור להצמיד את זה כסוג של תנאי לניתוח?! 

אבל זה ממש לא נוהל חדש,

זה מוכר וידוע והגיוני.

גם יוצאים לציבור במבצעי התרמות

אבל אם זה לא מספיק, אז המטופלים צריכים לדאוג מראש לגיבוי במקרה הצורך.

הקשר להצמיד לניתוח שזה כמו ביטוח למקרה שיקרה משהו.

כמו שמי שאין לו רכב לא משלם ביטוח רכב, ככה מי שלא עובר ניתוח לא צריך לדאוג למלאי מנות הדם.

ברגע האמת מעט משתמשים במנות דם בפועל, אבל אי אפשר לדעת מראש מי יצטרך ולכן כולם צריכים מראש להיכנס למאגר כמבוטחים ע"י השגת תרומה מקרוב משפחה.

זה לא כזה סיפור לתרום דם...

מי שאין לו מי שיתרום עבורו מאמינה שימצאו לא פתרון, אבל זה לא מופרך בכלל לבקש תרומת דם כתנאי לניתוח אם יש חסר במלאי מנות דם.

בסוף מי שצריך ומשתמש בזה זה החולים, לא עובדי בי"ח. הם לא מכניסים את זה לכיס שלהם.

באמת מי שתורם יש ביטוח לתרומת דם לו ולבני משפחתו במשך שנה

אבל לא יודעת מעבר לזה

זה סוג של תעודת ביטוח בשבילם כי גפ ככה תמיד יש צורך בתרומות. 

כן בדקו מה הדם שלי והחתימו אותי על אישור למנות דם במידת הצורך.

מצד שני, יצא לי לפני כן במהלך החיים לתרום דם כמה וכמה פעמים. לא יודעת אם קשור.. 

זכור לי משהו כזה בניתוחים..

אבל בוודאות לא זוכרת תרומה.

מניסיון של פעמיים בשיבא. בעלי הסתובב עם האישור בכיס, אף אחד לא התעניין בזה.

אם יש מי שיכול זה בסה"כ הגיוני ואנושי. כמובן לא יעכבו את הניתוח בגלל זה.

פשוט הפריע לי הניסוח בהודעה ורציתי לדעת האם זה מקובל..

כמובן שנתרום אם אפשרי.

השתדלנו לתרום, מי שיכל, סהכ זה בקשה מובנת.

אבל זה לא באמת מעכב את הניתוח...

לתמ"ל ולתת עם כפית

ומים בנפרד (אולי תסכים עם כוס אימון?)

המון בהצלחה!

זה כל כך מתסכל כשהם לא אוכלים...

לדעתי כדאי לא להתייאש מהבקבוק ולהמשיך להציע...

אם את אומרת שהיא לא מוכנה בכלל לתנוחה של ההנקה זה יכול להיות סימן.

נסי לתת את הבקבוק בישיבה.

ושימי לב אם היא נוגעת באוזנים. 

וכאב.

אפשר לנסות לתת בכוס או בישיבה.

דבר ראשון ממש תודה בנות על העצות ועל התמיכה ובכלל על מענה מהיר, לא ציפיתי

האמת שכבר תקופה נוגעת באוזניים

במיוחד תוך כדי בקבוק..

מעניין מאוד

אבדוק עם הרופאה

שלחתי בדחיפות את בעלי לקנות דייסה כזו של מטרנה שנקראת ״גם וגם״ שכבר יש תמ״ל בפנים רק להוסיף מים והפלא ופלא- אוכלת בשקיקה עם כפית.

איך יכול להיות

והאם זה באמת יכול להחליף מנת בקבוק?

לא ניסיתי ובהחלט אנסה להוסיף תמ״ל לפירות

וגם אולי להחליף בקבוק

פשוט אני בטראומה כבר מהניסיונות של הבקבוק שדופק לי הלב כל פעם שאני מנסה

הייתי לגמרי זורמת איתה ונותנת לה ככה את הארוחות בכפית

אל תילחצי, היא לא צמה. היא שותה ואוכלת ומקבלת נוזלים וקלוריות

וכן כדאי לבדוק אןזניים אבל לי השמע ממש בסדר גמור שתאכל ככה

לק"י

אף פעם לא שמעתי איזה כמות צריך.

כך שמניחה שזה בסדר.

טוב .

לפעמים לקצת זמן הם לא רוצים והכל בסדר

לא הייתי מודאגת

בגיל כזה אולי כדאי משהו שמוציא אנרגיות.

זה בתנאי שהחגיגה בגינה או איזה פארק.

טרמפולינה,מתנפח,כדור. 

חבילה עוברת

בינגו

תחרויות שונות

משחק הכיסאות

טוויסטר/פלונטר

כאלה את מחפשת? 

בשבוע הבא יום הולדת לבן ארבע.

חשבתי על יצירה פשוטה: מלבני סול שעליהם נכתוב "שנה טובה" והילדים יוכלו להדביק חיתוכי טפט בצורות (שופר, תפוח, ראש של דג...), עם צמר גפן ימרחו גואש ואחרי שיתייבש יסירו את הטפט (לכן מלבני סול, כדי שהטפטים יירדו בקלות ולא יידבקו)

חבילה עוברת קצרה

ולכסות את הרצפה במזרונים, לשים מוזיקה ולתת להם לרקוד ולקפוץ

לפי הזמן שיהיה...

הנ"ל חוץ מהאוכל והעוגה כמובן

אבל כמובן, רצוי שהמזרק הבא לא יהיה בהישג יד

ממליצה להתייעץ עם מוקד אחיות 

אם הוא ב*אמת* הזריק לעצמו.

צריך לעקוב, אבל בגדול זה לא אמור להיות בעייתי.

אצלי המשיך עד הלידה

אם מרגיש לך חריג לכי להיבדק

מזל טוב! 

מחפשת עוד פתרונות אם מישהי מכירה.. 

מנעול לחלון. התקין לנו בעל המקצוע שעשה לנו גם רשת. עולה סביב ה 150. אבל שווה כל שקל היה לנו ראש שקט כי אצלנו שובבים מאוד

בעצם זה אומר שאי אפשר לפתוח את החלון ליותר מ 5 סמ או כל פתח אחר שתחליטו

אגב שילמנו בעצמנו על רשת אחת שהייתה מאוד נחוצה בחדר של הילדים

שהוא מגיע ומתקין את המנעול על השלבים של החלון ואז שאת פותחת את החלון אז הוא נעצר איפה שהמנעול מותקן. אז נגיד את עושה פתח של 5 סמ או טיפה יותר-  רצוי פחות מ 10 סמ.

כלומר החלון לא יוכל להפתח לגמרי אלא אם כן את פותחת את המעצור.

בחיים לא פתחנו את המעצור היה רוח טובה גם בפתח יחסית צר ולא היה לנו בעיה גם היינו בקומה רביעית בלי סורגים אבל עם רשת ששילמנו עליה וזה היה חדר של הילדים.

***

ואני עורכת וכן חשוב לי להגיד שהיום עם איך שהבן שלי מתנהג לא הייתי רגועה אם היה רק מעצור ובמזל מאז כבר עברנו לבית עם סורגים. למרות שזה היה פתרון מושלם ולא היה לנו בעיות בכלל ב"ה.

זו דעתי

זה באמת סכנת חיים, ובנאדם צריך חמצן איך אפשר חלון סגור כל היום...

יש סורגים של טףסורג שהם הרבה יותר זולים, בטיחותיים לילדים אבל לא לגנבים. אנחנו התקנו כאלה בכל חלון שלא היה בו סורגים, גם אנחנו בקומה גבוהה...

זה האתר שלהם הסורג ששומר על ילדינו! - טף סורג

רק סורגים

מה שהעלת זה פתרון מעולה לתריסים נגללים.

כל פעם שאנחנו מחפשים דירה, אחת הסוגיות זה באמת הסורגים..

זה קריטי

הם חייבים להסכים ,כלומר לשים

אבל יכול להיות שיגידו לכם שאתם מוזמנים אתם לשלם

"ועשית מעקה לגגך" (אני חושבת שגם הרב מרדכי אליהו) ולכן אין מנוס מסורגים לפי עניות דעתי.

אפשר אם בעל הבית מסרב להציע להשתתף איתו בסכום מסוים או להתחייב לשהות בדירה זמן ארוך יותר. 

אמא שלי מספרת שכשאח שלי הגדול היה בן שנה וקצת היא ראתה שהוא מצליח לצאת לבד מהלול, היה ממש שובב, ומהר החליטה להתקין סורגים בחלונות. אחרי כמה ימים היא מצאה אותו יושב על הסורגים מחוץ לחלון😅 (החלון היה צמוד לשולחן).

זה השתדלות בסיסית בעיני....

אם בעל הבית לא בקטע יש סורגים שמתקינים לבד ואפשר להוציא ולהעביר לדירה הבאה.לא זוכרת מה השם של זה אבל תגגלי...

זה לא כי את אמא חרדתית את דואגת זה כי את אמא שפויה!!!!

הבת של חברים שלנו בת שנה וחצי נפלה מקומה 4 !!!!! אמא שלה ירדה תמדרגות בידיעה שהבת נפלה 4 קומות הם לא דתיים ובדרך שירדה ת4 קומות היא קיבלה צניעות מלאה שהגיעה לחצר גילתה שהילדה בריאה ושלמה!!! אבל לא כל יום קורים ניסים כי שתינו מבינות שאם זה היה נגמר אחרת הם היו משלמים גם 10000 פעם על סורגים

מיותר לציין שיום אחכ הם התקינו סורגים בכל הבית

חיזקתם לי את זה שאין מצב שזה נשאר ככה…

אבדוק מה שאמרתם פה

ממשש תודה!

במיוחד לבטיחות ילדים, ויוצא זול משמעותית. למקרה שבעל הבית יסרב להשתתף, ואתם מוגבלים בתקציב.

אנחנו הזמנו מהם כשנכנסנו לדירה שלנו לפני כמה שנים. הזמנו את הסוג המאסיבי יותר. בעלי התקין לבד. מרוצים מאוד.

סורגים | סורגית - סורגי בטיחות, סורגים לילדים נגד נפילה מהחלון, סורג לטף ולילד

אולי יש עוד חברות שמשווקות מוצר דומה. 

מנעול שמקבעים צד אחד לחלון וצד שני לקיר ואז אפשר לפתוח את החלון לכדי חריץ זה מספיק כדי לאוורר את החדר. וכשרוצים לפתוח את החלון לגמרי אז חייב לפתוח את המנעול עם המפתח.

הקיבוע חזק קודחים את לחלון!

ומפתח להחביא במקום שלילדים אין גישה.

הוא ממש עם מנעול..אני גרה קומה שניה וגם אין סורגים..קניתי את זה מאלי אקספרס.אנחנו כבר כמה שנים פה וברוך השם זה אחלה פטנט

1.78₪ 35% OFF|2pcs חלון מנעולי מתכוונן הזזה דלת מנעול חלון פקק חלון אבטחת בטיחות נגד גניבת לילדים חיות מחמד בית| | - AliExpress

סורגים.

ולא משנה לי המחיר שזה היה עולה.

החיים של הילדים חשובים יותר מכל סכום שבעולם.

בעצם אצלי באותה פעם לא הפסקתי מעצמי אלא התחילו לי כתמים עם הפרימולט אחרי איזה שבועיים

אז הפסקתי

ופשוט כל הווסת הייתה חלשלשה ממש

בחיים אין לי דימום כזה

תמיד הרבה יותר

אני בגישה שלא מפסידים מלבדוק. ואני גם בגישה שכל שינוי משמעותי ולא הגיוני במחזור, מצריך בדיקה.

אני לקחתי כמה פעמים פרימולוטנור, ולא זכור לי שהיה מחזור פחות כבד מהרגיל, אם כבר אז להיפך.

אני דווקא הבנתי שהדימום אחרי הפרימולוטנור אמור להיות יותר כבד, כי הרחם מתעבה בזמן הזה, אבל אולי באמת ההורמונים עובדים שונה על כל אישה.

ביום שהייתי אמורה לקבל מחזור (לא קיבלתי בגלל הפרימולט), ויצא שלילי.

יש טעם לעשות שוב?

אז יכול להיות שמתי שבדקת עוד לא היה באמת איחור.

ואני מעלה עוד כיוון,

יש מצב שהתחלת לקחת את התרופה לפני הביוץ בכלל? בדכ לוקחים את התרופה אחרי ביוץ , אז לפי מה קבעת שהיה לך ביוץ?

כי אם יש מצב שזה היה לפני ביוץ

זה יכול להסביר את הדימום הקל

וכנראה מה שיש לך זה דמוי מחזור

אחרי ביוץ, לפי בדיקות דם.

ככה שלא ככ הגיוני שאני בהריון..

מלחיץ אותי הדימום הקליל הזה בעיקר כי אני חוששת שזה יקח יותר זמן מהרגיל..

דווקא נחמד לא להיות בלחץ להתלכלך

אחרי 3 ימים אפילו כתמים לא היה

והיה לי דימום ממש חלש

בפעם הראשונה.

אבל, הם נותנים כדורים לעצירת הדימום. הבנתי שפחות מומלץ לקחת. אני לא לקחתי בזמנו.

זה יכול להיות מחולשה. עייפות. חוסר ברזל. ריפלוקס. צרבות.

בכל מקרה כדאי ללכת להבדק 

זה פתאום תוקף... בפעם הראשונה נלחצתי ממש

אז קודם כל מזדהה עם הקושי, זה באמת קשה ממש.

לי עוזר לשכב במזגן עם ראש מוגבה, לשתות מים קרים ולחכות שיעבור.

אני חושבת שאחרי השליש הראשון זה כבר ממש משתפר

ותוך כמה זמן זה עובר?

באופן כללי תחילת הריון עם עבודה במשרה מלאה וילדים קטנים זה קשוח ממש. עשיתי את המינימום ההכרחי.

זה ספציפית לא קל בכלל אבל זה לא פגע לי ברמה שלא הצלחתי לתפקד,

למדתי לזהות מתי זה מתחיל ואז ישר עברתי (השתדלתי אם התאפשר) לעבור למצב מנוחה כדי שלא יחמיר.

כן זכור לי פעמים שהרגשתי שאני ממש מתעלפת ובנס בעלי היה בבית ופשוט ברחתי למיטה... 

להמשיך לתפקד רגיל תוך כדי רק החמיר לי את זה. הייתי חייבת לעבור לשכיבה ולעצום קצת עיניים. בעבודה למצוא חדר ריק ולשבת שם, בבית להביא לילדים איזה ממתק ולשכב על הספה לידם

לבד הייתי שואלת את הרופא. אולי יש מה לעשות...

לגבי לצאת למקומות כן בהחלט זה באסה ומגביל כי את לא סומכת על עצמך...  

תחזיקי מעמד, זה משתפר 🙏❤️

כבר מלא פעמים , בפעם הראשונה שזה קרה אפילו אשפזו אותי בגלל זה. אבל אף אחד לא נתן דרכי התמודדות . אתמול אצל רופאת נשים היא אמרה שהיא מבינה למה אני מרגישה ככה כי מבחינתה המדדים תקינים(לד טיפה נמוך,  אבל היה לי את אותם מדדים גם בהריונות קודמים ולא הרגשתי ככה את הדופק כאילו אני ממש שומעת אותו והוא ממש חזק).

את הרגשת כמו שאני מתארת? מתי זה עבר לך לגמרי? כי אני גם קצת חוששת מכיפור שבדרך,איך אני אצום ככה? 

מתי עבר... אני חושבת שאחרי השליש הראשון זה בקושי היה.

יו"כ הלכתי להורים שלי והשתדלתי לשכב רוב היום, בעלי התפלל במניין ותיקין וחזר מוקדם.

סיוט צום בהריון 😥

יש עוד זמן עד יו"כ, חכי זה ישתפר בעז"ה

שרוב ההריונות היו די מאתגרים עם סימפיזיוליז קשוח.. והייתי מאוד מוגבלת בתמועה. אבל גם בשגרה היומיומית מאוד קשה להתנהל ככה..

מבינה את הקושי שלך

ברגע אחד הדופק עולה, גל חום וזיעה בכל הגוף, כאילו כל הכוחות נוטשים את הגוף בבת אחת, בחילה, קצת שחור בעיינים, ממש כאילו עוד רגע ומתעלפים..

בדרכ הייתי מתיישבת או נשכבת ןאחרי כמה דקות היה נרגע

אין לי ככ זמן לפרט כי הקטן שלי לא מסכים לי

אבל דבר ראשון

להיות כלפי עצמך וכלפיו

בשפת ה"אני"

מה את צריכה

מה את זקוקה לו

ולא- אתה לא... זה גם לא העניין..

הוא עושה הרבה' עובד הרבה

אבל אוגוסט ואת מתזזת אז את זקוקה לזמן לעצמך, זקוקה לתכנון משותף איך להקל עלייך, זקוקה לאוכל, זקוקה לעזרה בבניית הימים

ואז שהוא כבר יחשוב מה הוא יכול לשנות או לעזור

אבל תדברי על מה שקשה לך...

הילדים והבית של שניכם

שניכם אוהבים ודואגים זה לזה

ורוצים שיהיה לשני טוב

אז אתם חושבים ביחד איך יהיה לך טוב

איך יהיה לילדים טוב

ככ מוכר לי..

לא נעים להיות בתחושת ביקורת..

אבל בעצם בעצם מה שקשה לנו זה שאנחנו לא מספיקות לדאוג לעצמנו...

ככה אצלי...

וגם באמת תחושת השותפות של שניכם בעול המתוק של הבית...

אוי הגבתי לא נכון

התכוונתי לפותחת

אני במצב ממש דומה לשלך , ומרגישה שבדרך כלל ש"עולה לי " עליו זה כי לא מתארגנת כדי להקל על עצמי , לא מאווררת את עצמי מספיק לא מפנקת את עצמי מספיק ....

לא תמיד , לפעמים באמת יושב על משהו בינינו אבל תנסי לראות עם הכיוון הזה מקל לך על הלב, לנסות לתכנן בייביסיטר ולנוח, יום אחד איך שהוא חוזר את בורחת לאיזה קניון

לדעתי זה לקחת חופש כדי להקל עלייך ולהיות אתכם ולצבור חוויות, לפחות יומיים.

אני עובדת מחוץ לבית, לחזור לילדים אחרי יום העבודה זה קשה ביותר.

מודה שגם אני, כאמא שלהם, מתקשה מאוד מאוד. ותכלס אני גם לא באמת מצליחה לתת להם מענה כל יום לאנרגיות שלא יוצאות במסגרת כי אני גמורה

אז מה שלי עוזר - לתת לי שעה להתאפס על עצמי, לאגור כח ולעזור במה שיש.

אנחנו באמת עושים תורנות כזו. אני שעה כשאני חוזרת מהעבודה, והוא שעה אחריי נכנס לנוח.

ובאמת, שגם אם את עובדת הוראה, זה לא אומר שזה קל להיות עם הילדים ככ הרבה זמן. אז תנסי לארגן עזרה לשעה שעתיים מדי פעם

בגדול, כל אחד עכשיו ממלא את תפקידו כדי שהוגדר. את עם הילדים והוא בעבודה.

ברגע שרוצים לשנות, לדבר על זה. כמו שכתבה יפה @אוהבת את השבת

אבל ברצינות אני שמה לב שבעלי חוזר הוא צריך רגע לנוח שנייה מהיום העמוס בטירוף שעבר עליו ואני מצד שני בטוחה הנה הגיע המושיע שניתן פה ביד יוריד ממני רגע את העומס הרגשי והטכני..

אז זה באמת רעיון יפה להגדיר מראש שכשחוזרים מהעבודה יש רגע זמן לנוח ואז נכנסים לקלחת  ומפנים את השני שהיה בבית המון המון..

אבל באמת שזה עוזר

רוב הפעמים אחרי שזה קורה אנחנו מפוקסים ומצליחים לצאת שנינו עם הילדים אחהצ לאיזה שעה וחצי משפחתית. זה באמת עושה את ההבדל, והיציאה מחוץ לבית גם כן מרעננת את כולם

כשנמצאים בעבודה באמת לא מבינים עד כמה זה מתיש להיות עם ילדים יום שלם. במיוחד אם הוא לא עשה את זה בעצמו אף פעם.

אז קודם כל לשקף לו את זה. אבל בשיחה שלווה, לא בעצבים. פשוט לתאר לו מה עשיתם במהלך היום, ומה זה דרש ממך. ממש לתאר לפרטים.

בנוסף, אני מניחה שגם הוא חוזר מותש מהעבודה, וקשה לו לנחות מיד לבאלגן. צריך לתת לו קצת זמן להתאפס על עצמו, ורק אחרי שנרגע, לבוא ולהסביר לו שאת צריכה עזרה, ולפרט מה.

ואם את מרגישה שזה לא מספיק לך, אז תשבי ותחשבי איתו איך הוא יוכל להקל עלייך.

אבל השורה התחתונה - לשקף לו כמה שיותר.

״אצטרך עזרה השבוע מתי שתוכל. אני עם הילדים כל היום ולא מספיקה לעשות 1,2,3..״

או ״יעזור לי מאוד אם אתה תשטוף את הכלים בערב ותזרוק את הפח״

סתם דוגמאות.. כשאני מודיעה לבעלי מראש שהשבוע או היום בערב אצטרך שהוא ילך לסופר או לסופר פארם ויקנה דברים, או יעשה דברים מסויימים בבית - הוא יודע שזה חלק מהלו״ז שלו ועושה אותם 

דיברנו עכשיו

הייתה שיחה לא מוצלחת

אוף.

קוראת את מה שאתן כותבות ומנסה לחשוב מזה...תודה...

יש משהו שעבודות הבית ושמירה על הילדים לא נתפסים כעבודה

וכמו שאת מתארת את עצמך לא מספיק יודעת מה את רוצה

מהנסיון האישי שלי גבר שאשתו רוצה ממנו 'משהו' זה הכי מתסכל

כי רב הגברים אוהבים את נשותיהם ודואגים להן 

והסיפוק הכי גדול בשבילו שלאשתו יהיה טוב

אבל לא תמיד הם יצירתיים...

תנסי לשבת עם עצמך/אחות/ חברה ולהגדיר מה כן יעזור לך,ולבוא במשהו מוגדר

'אני רוצה בערב שעה שקט'

אני רוצה סיבוב איתך בערב

אני רוצה לשבת לראות חדשות בשמונה בחדר עם דלת נעולה

לא להתבכיין אבל כן לתאר את המצב..

אם יש לכם כבר שלושה ילדים ברוך השם מן הסתם כב ריצא לו לשמור פעם או פעמיים על ילדים לבד שעות ארוכות והוא יוכל להתחבר לתאור

בתנאי שזה יבוא עם בקשה מוגדרת

בהצלחה!!!

קודם כל נתחיל ממך, סביר להניח שאת מרגישה תסכול וקושי

מול המציאות שהיא מאתגרת ולא פשוטה,

ולפעמים כשאנחנו לא מתמודדים ומתבוננים בכאב פנימה

הנטיה היא להשליך כלפי חוץ את הקושי.

מעבר לזה, ממליצה לך לשתף אותו.

להגיד בסוף היום שאת רוצה לשתף אותו ביום המורכב שהיה לך

ושיתמוך בך ויבין אותך, ותספרי עם מה התמודדת.. הכרה היא חשובה לנו מאד..

מעבר לזה, תנסי לחשוב מה יכול לעזור לך?

לדוגמא לי עוזר שכשבעלי חוזר אני משאירה לו את הטיפול בילדים וארוחת ערב,

והולכת לנוח בחדר.

מה יכול להקל עלייך? מה חשוב לך? תספרי לו מה את רוצה ומה יעזור לך...

ונקודה חשובה ממש-

יש קו גבול די דק בין שיחות ושיתופים כאלה שמצליחים.

כשהאיש מרגיש שמאשימים אותו והוא כושל, האוטומט שלו הוא להתרחק/להתגונן/לתקוף חזרה

כשהאיש מרגיש שאת רוצה להשען עליו וזקוקה לעזרתו, הוא נכון לעזור ולתמוך.

לפעמים מה שעוזר לנו לעבור מאפשרות 1 ל2 זה העיבוד הפנימי של החוויה שלנו

מקום לקושי הפנימי וגם לתסכולים החיצוניים

וכך השיחה לא מגיעה ממקום שמטיח דרך הקליפה החיצונית של הכאב והתסכול

אלא ממקום עמוק קרוב ומקרב יותר

אני אומנם לא עובדת אבל בסיטואמיה דומה שבעלי עובד( ובאמת קשה ובחום..) ואני עם הילדים בבית כל היום.

אז ככה שנים שהיה לי קשה וכשניסיתי להבין מה אז הבנתי שזה מעבר לקושי הפיזי להיות עם הילדים כל היום. אצלי התווספה לזה תחושת הלבד שאני עושה איתם דברים והוא כביכול לא שותף והרגשתי סוג של בודדה במערכה.

עכשיו מצד אחד הוא באמת לא יכול לקחת כל יומיים חופש בשביל להיות איתנו אז מה עושים?

הפיתרון שלי זה קודם כל ההבנה שזה לא בשליטתו כל כך ולמדתי לשתף אותו בתיכנונים שלי למשל עשיתי לילדים לוז שבועי אז שיתפתי אותו בתוכניות שלי ושלחתי תמונות והכנסתי אותו לזה גם מרחוק.

דבר שני כן קבענו 2 חופשות משפחתיות שבהן הוא לוקח חופש כל פעם ליומיים שלושה . אחת בהתחלה ואחת בסוף יחסית..

ובין לבין כל מיני יציאות של ערב או אחהצ או לאוו דוקא יציאות אפילו סתם ארוחת ערב מיוחדת עם הילדים..

ודאגתי מראש,שתהיה פעם בשבוע של משהו משותף השנה קצת התפקשש לנו שבוע אחד אבל בגדול זה מה שמחזיק אותי.. וגם למדתי להגיד לו שאני מעריכה את זה שעובד אבל שיראה גם את הקושי שלי..וישתדל להעריך.לקח לו זמן וגם לי אגב לקח זמן להבין מה נכון לנו.

ואגב לפעמים מבלבל זה שרואים משפחות אחרות סביבנו שעושים כל מיני דברים יחד ולמדתי להשתדל לא להסתכל כי זה סתם מחליש אותי לפחות.

וכן יש לי חברה שברוך ה הם משפחה מרובה והילדים בשלב שבכלל מעסיקים את עצמם בלעדיה.. אבל אני בשלב אחר הם זקוקים להכוונה שלי ולמסגרת שלי ושאפעיל אותם באופן חלקי. והשנה גם עשיתי להם מנוי לערוץ מאיר אז יש ימים שזה מה שהם עושים רוב היום אבל זה באמת רק בחופש ככה אחכ בלימודים כמעט ואין מחשב רק חצי שעה ביום כל אחד..

יש לי 3 ילדים בני פחות מ4 (אמורה להיות בחופשת לידה)

בעלי יוצא ב80:00 חוזר ב21:00 אחרי שהילדודס אמורים להיות ישנים.

בפועל מה שעוזר לי זה לעשות לו "יומני היקר" כל היום שולחת לו תמונות ועדכוני מצב על אותו היום. (על דברים טובים ופחות)

נותנת להם להיות המון זמן באמבטיה, בטרמפולינה.

משתדלת גם להוציא אותם למקומות ממוזגים.

ובפועל סופרת את הימים בחזרה לשגרה..

החופש לא בא בהפתעה, התפקיד של כל אחד היה מוגדר מראש,

חשבת שתעמדי בזה לבד/ לא חשבת על ההשלכות של זה/ נוצר בלתם,

זאת האחריות שלך להעביר את המסר, אבל בצור, רגועה ולא תוקפנית ולא שיפוטית.

ולא "איך אתה לא שם לב כמה שזה קשה"

אולי מה שפוצץ את השיחה זה שצברת עד שהתפוצץ?

אם כן תני לזה עוד יומיים,

ותבקשי ממנו לשנות תוכניות אבל בצורה פרקטית:

דוגמאות-

*אשמח אם תוכל בשבועיים הקרובים לקחת חופש כל יום שלישי ולהוציא את הילדים. (למה שלישי? כי זה חותך את הרצף ליומיים כל פעם)

*קשה לי עם החום, אנחנו נצא למקומות ממוזגים בלבד

*קשה לי לבד, אקח עזרה בתשלום

*קשה לי לבד אשמח אם תוכל לגייס עזרה מהמשפחה שלך פעם ב.. אולי לשלוח לשם ילד גדול ליומיים

* יעזור לי להתחיל את היום במטבח נקי

*יעזור לי אם תיקח איתך לעבודה ילד אחד פעם בשבוע לפי תורנות.

לקראת שנה הבאה כבר תתכננו את הדברים אחרת..

א. שרדתי את השבוע! ואו, לא האמנתי שזה יהיה כזה קשה

ב. בעלי מדהים, באמת. בפועל הוא לא שינה את התוכניות עבודה שלו, אבל הרבה יותר פירגן, ודאג במהלך היום לשלומנו והיה שותף מרחוק. וזה היה לי מאד משמעותי, ב'ה. 

תודה לכולכן!

כי הוא בתכלס לא מדמיין כמה זה קשה.

ולגמרי תביאי בייביסיטר וצאי לך לקפה לבד.

גם אולי לנסוע לאיפשהו לבד כשהם אצל בייביסטר.

להיות עם ילדים כל היום זה קשה מרץאטד

וזה לא כל כך פרקטי.

במיוחד עכשיו בחופש- בצהריים אני יושבת איתו לפחות חצי שעה עד שנרדם ובינתיים הגדול שלי משתעמם בחדר השני ואני צריכה לעשות לו כל מיני מבצעים כדי שלא ייכנס ויפריע.

ובערב לוקח לו בערך שלושת רבעי שעה להירדם ובינתיים אני גם קצת נרדמת, ואז אני צריכה לישון יותר מאוחר בעצמי כדי להספיק את מה שאני צריכה להספיק בערב.

יש לי חברות ששמות את הילד במיטה והוא מעסיק את עצמו עד שנרדם והן פנויות לעשות דברים בינתיים וזה נשמע לי אידיאלי. יש מצב שזה באמת לא מתאים לילד שלי, אבל אם יש למישהי כאן רעיונות איך לנסות בכל זאת הייתי שמחה לשמוע.

הניסוח שלך בעיני קצת קיצוני. ילד שזקוק לאמא שלו כדי להירדם לא משעבד את אמא שלו, ומותר לילד גם להיות תלוי ההורים שלו, זה לא יימשך לנצח ויש בתלות הזו גם הרבה טוב.

כמובן שזה צריך להתאים לאמא, ומותר גם להחליט לשנות.

אבל הניסוח הזה צרם לי, כי הוא מציג את התלות הזו כרעה בכל מצב.

(אולי התכוונת דווקא ביחס למה שהפותחת הציגה, כשלה זה לא מתאים, ולכן פתרון שמציע לה לאפשר את זה לא מתאים לה. אבל הניסוח נשמע לי גורם מידי, ועל זה אני מגיבה, בלי קשר לפותחת).

שהפותחת אמרה שלא טוב לה עם זה.

אמא שמסוגלת ורוצה להשאר ליד ילדיה בלילות והיא שלימה עם זה אז בסדר גמור שתעשה מה שעושה לה טוב.

הניסוח אולי באמת היה כוללני מידי, התכוונתי ספציפית לפותחת..

שלא תרגיש ייסורי מצפון על כך שקשה לה והיא מרגישה שלא מתאים לה להיות ליד הילד שעות בלילה כדי להרדים אותו.

להרבה אימהות זה לא מתאים, וזה לא מפחית מהם כהוא זה, 

הוא חלוקת ציונים או מירוץ לאמא המצטיינת/ הסובלת, אלא יותר ריבוי דעות על כך שמדובר בצורך נפשי. אז להאיר על כך לפותחת.

לדעתי אי אפשר 'לכבות' צורך נפשי של ילד. והרבה ילדים זקוקים באמת להורה שילווה אותם במעבר מערות לשינה.

אפשר לעשות שינוי הדרגתי כמובן. וזו לדעתי הדרך, אם כבר. לתת מענה לצורך אבל בצורה אחרת עם הטרמה, אולי. ולהבין שחא בהכרח זה יילך גם וזה בסדר.

אבל זה בסדר גם להביע דיעה שונה כשיש דיעה נחרצת על איך אמורה להיראות הדרך לשינה ולמה, כשיש מי מאיתנו שסוברות שנכון גם אחרת

וכל אחת שתביע את דעתה בחופשיות.

זו דעתי בעניין.

אני לא חושבת שילדים זקוקים לאמא שתרדים אותם.

ילדים גם מבקשים המון הפתעות וממתקים ולא תמיד מקבלים מה שהם רוצים.

וזה בסדר.. שגם אם הם מביעים רצון מסוים שאמא תשב לידם עד שירדמו הם לא תמיד יקבלו את אותו רצון.

לעניות דעתי יש להבחין בין רצון לבין צורך.

ילד צריך אוכל שתייה חום אהבה ושייכות.

הוא לא חייב לקבל זאת דווקא כשהולך לישון

לגמישות של האמא, במידה וזה לא הולך לפי התוכניות ולפי האג'נדה.

לפעמים אי אפשר לרבע את העיגול לפי הצורך שלנו כאמהות וצריך להיות קשובות. כי גם אם נשיג את מבוקשנו, זה עלול ליצור תחושה לא טובה אצל הילד לפעמים.

אז תלוי איך עושים את זה ואיך ההתנהלות לפני השינה גם.

כמו שכתבתי, יש שינסו ויילך להן. ויש שלא. זו לא נוסחת פלא. יש ילדים שמקשרים את המעבר לשינה עם צורך שלהם (גם רצון של ילד הוא צורך בעיניי. ואני שוקלת איזה רצון הוא צורך בהתאם לנפש הילד שלי) בקרבה של האמא.

וזה ממש לגיטימי בעיניי, גם אם זה לא תואם את הרצונות/ צרכים של האמא באותו רגע. כמו הרבה דברים אחרים בעצם.

זה דברים שנוגעים ביחס בין הורה לילד - לא רק תלות, אלא כמה אני מוכנה להניח את הרצונות שלי בצד עכשיו ולתעדף לפי הסיטואציה ולתת לעצמי לזרום ולהתגמש.

זו ה- הורות. פרופר.  כי הרבה פעמים זה מתנגש. וזה לא תמיד כניעה.

זה הקשבה לצורך של הילד.

יש מקרים שאי אפשר לספק את הצורך. וזה בסדר.
 

וילד בהחלט תלותי בהורים שלו.

תהליך העצמאות הוא מאוד מאוד מאוד ארוך.

כל פעם הילד עושה עוד צעד לעצמאות שלו.

אני בעד לעזור לילד בצעדים קטנים בדרך לעצמאות שלו.

ולא לקבע אותו לתלות שלו

או תלות כצורך.

מה לעשות. ילד הוא תלותי.

הוא צריך שמישהו יכבס לו את הבגדים. אבל זה גם צורך.

ויש תלות שהיא הרגל. למשל להאכיל ולא לאכול לבד.

אין פה אמור או לא

אני יכולה לשתף שאני יושבת גם עם ילדים יותר גדולים. בני 4 ו5, שנרדמו לגמרי לבד עד גיל 3, והם כל לילה מחכים לי שארדים אותם. וזה ממיס לי את הלב כמה שאני חיונית להם בדבר ככ בסיסי, אפילו בגיל הזה.

וזה לא שאין לי מה לעשות. ממש לא. אבל התפיסה של בזבוז זמן ביחס לצורך נפשי של ילדים היא לא נכונה, כי למעשה נבנה פה קשר של אמון ותלות בריאה בעיניי בין אמא לילד. הוא זקוק לנו בהרבה דברים, גם בשינה.

ואם לומר עוד משהו - הרצון להספיק והמשימתיות פוגעת לנו הרבה פעמים בזרימה האימהית שככ נצרכת לפעמים. לא רק בשינה כמובן. אנחנו לא נהנים מהרבה רגעים כי 'יש עוד משהו לעשות'. אבל האמת היא, שתמיד יש מה לעשות.

עכשיו, יכול להיות שלאמא מסוימת זה יעבוד, שילד יישן ללא נוכחות שלה. וזה בסדר אם זה לא מתאים, אין בדבריי ביקורת כי אני כאמור חא הרדמתי ילדים עד גיל 3 וזה ממש נח. אבל עם הזמן הדברים לעתים משתנים, וחשוב לדעתי לשים לב שהמרוץ לדברים מסוימים לא גורם לנו לפספס דברים אחרים.

וכמובן שגם אני נופלת בזה ומתבאסת לפעמים שהם תלויים בי. גם אבא שלהם לצורך העניין לא טוב להם בשביל זה מבחינתם. אבל זו המחשבה שלי בעניין כעיקרון

ויש את הגישה ההיקשרותית שטוענת שהשינה זה זמן של פרידה מאד גדולה של הילד מההורה ושזה לא פשוט לילד וחשוב שההורה יהיה שם בשבילו.

אני גם נמצאת עם הילדים עד שהם נרדמים ורואה שזה ממש תלוי תקופה וכשהם כבר לא צריכים את זה הם משחררים ולא יוצרים תלות. הבן 4 שלי עכשיו בתקופה שמפחד ממפלצות וכו' ואני כן קשובה לצורך שלו שאני אהיה לידו עד שירדם. אבל אני כן חושבת שכל הורה מתאים לו משהו אחר וזה בסדר גמור... גם דרך אגב קראתי מחקר שילדים שנרדמים לבד יודעים לווסת את הפחדים שלהם בצורה יותר טובה מאשר אלה שההורים מרדימים אותם... אז כנראה יש 2 צדדים למטבע וכל הורה עושה מה שמתאים לו..

אז כן.. המחקר הזה הגיוני

אולי ההירדמות לבד גורמת לילד לווסת את הפחדים שלו טוב יותר (וגם אז, אולי זה בגלל השדר שכתבת ואולי לא...) אבל גם מאוד הגיוני להגיד הפוך, שילד שיודע לווסת את הפחדים שלו טוב יותר גם יצליח להירדם לבד ופחות יצטרך את ההורים.

ההרדמות עצמה זה אחרי שאני יוצאת אבל הטקס שינה עוזר להם להאסף ..שרה איתם את קריאת שמע ועוד איזה ניגון..ובאותה מנגינה אומרת לילה טוב לכל ילד.. ואז יוצאת...

דווקא הקטנים נרדמים לבד יותר אפילו

עכשיו הבת שקרוב. לשנתיים פתאם רוצה להרדם רק בעגלה.. לרוב עם נדנוד קל מצידי לכמה דקות

וזה אחרי שכבר למדה להרדם לבד במיטה

ופתאם עכשיו זה ממש קשה לה

זה מבאס אותי כי היה לי מאוד נח שנרדמה לבד במיטה

אבל מבינה שזה הצורך הרגשי שלה ושזאת תקופה וחבל לי לצאת למלחמות ותתסכל אותה..מעדיפה לזרום ..ונראה מה הלאה

דווקא הזמן שאני צריכה אחר כך הוא כדי להתאוורר, כי זה הזמן היחיד שלי שאני לא בעבודה או עם הילדים במהלך היום. וזה גורם לי לישון מאוחר ולהיות יותר עייפה למחרת.

ויש מצב שזה באמת צורך שלו, אבל נראה לי ששווה לנסות. גם כשגמלתי את הגדול שלי מהנקה לפני שינה בסביבות הגיל הזה ניסיתי כמה דרכים שלא הלכו טוב אז הפסקתי וחשבתי שהוא כנראה לא בשל לזה, ואז פתאום מצאתי שיטה אחרת שעבדה. אז אני בראש שאם יש משהו שרוצים לשנות כדאי לחפש דרך אחרת, אבל כמובן גם להיות קשובים לילד ולא ראש בקיר.

אני חושבת שאם זה באמת צורך שלו כנראה שאני לא אצליח לשנות את זה בלי שזה יגרום לו לבכות, אז זה סוג של מדד שלי.

כי כתבת: ' ואז אני צריכה לישון יותר מאוחר בעצמי כדי להספיק את מה שאני צריכה להספיק בערב'.

בלי פירוט נראה שמדובר בהספקים משימתיים

בעז"ה שתצליחי

זה משהו שמשפיע עלייך בצורה לא טובה וגורם לך להיות עייפה

מחזקת אותך לא להשלים עם זה מראש ולקבל את הדין

אלא בהחלט לנסות ולעשות תהליך ולהגיע לתוצאה שתיטיב איתכם

עצות פרקטיות מעשיות: לא ממש יודעת. אצלי כולם נרדמים לבד, יש תקופות שרוצים שאני אשב קצת לידם. אם זה חד פעמי או משהו כזה אני יושבת אבל אם רואה שזה נהיה יומיומי אני כבר לא מסכימה. אבל זה בגלל שאני יודעת שהם יודעים להרדם לבד.

ממליצה לנסות באמת כל פעם להרחיק את הכיסא לכיוון הדלת עד שהוא יהיה בחוץ

ואז לנסות לשבת קצת ולקום

ולספר לו מראש שככה יהיה. בגיל שנתיים כבר מבינים חלקית.

עוד שיטה היא לא לשבת לידו אלא להיכנס כל שתי דקות ללטף ולהסביר שהולכים לישון ואמא שומרת מהסלון. אבל זה יכול לקחת זמן ולהיות ערב ממש מתיש

בכל מקרה, בהצלחה!!

ניסיתי את השיטה השנייה וזה היה לו נורא קשה.

אז נראה לי באמת אנסה את השיטה הראשונה, וזה באמת  רעיון טוב להסביר לו תוך כדי.

לשבת לידו ולאמר לו מותק אתה מסוגל להרדם גם בלי יד של אמא. אמא פה איתך. שיר חיבוק ולישון..

רק אחרי שהוא כבר לא תלוי בזה אז ממשכים לשלב הבא

לא רואה סיבה להתעקש לשנות עכשיו.
 

הוא ישן לבד בחדר?

מה עם לשים סיפור שמע לפני השינה?

שבדרך כלל נרדם די מהר.

מרגיש לי שהוא עדיין קטן כדי להנות מקלטות שמע, אולי עוד כמה חודשים. אולי אפשר לנסות קלטות עם סיפורים שמכיר, אבל זה לא מפריע להירדם?

אולי הוא הולך לישון מאוחר מידי?

או מוקדם מידי ואז קשה לו להרדם מהר? מה עם להשאיר אותו קצת לשבת בסלון לידך, כשאת עושה דברים?

אצלי זה מחזיק אותם שוכבים במיטות. אבל הם יותר גדולים.

כשניסיתי להשכיב אותו לישון יותר מוקדם הוא אמנם נרדם יותר מוקדם אבל לקח לו אפילו יותר זמן להירדם. ואז גם לקח לאח הגדול הרבה זמן להירדם, אז הרגיש לי מיותר להשכיב אותם לישון כל כך מוקדם.

וכשניסיתי להשכיב יותר מאוחר עדיין לקח לו לפחות חצי שעה להירדם, אלא אם כן זה היה אחרי עשר וחצי בלילה ואז הוא נרדם ממש מהר. אבל ממש לא מתאים לי.

ואם אני אשאיר אותו בסלון הוא לא ילד שישב וישחק יפה לבד, הוא ממש יתרגש מזה שהוא בסלון ולא במיטה וישתולל וידרוש תשומת לב מלאה, ואני חוששת שאז גם הגדול לא ירצה לישון וזה יהרוס את שגרת ההרדמות בבית, כבר מעדיפה את המצב עכשיו.

כדאי לזכור שכמו שלכל ילד יש שם אחר, ככה הצרכים שלו אחרים.

אולי יש עוד אפשרויות שיכולות לעזור לו.

כמו למשל לשבת בעגלה.

או לשים לו מנגינה שקטה. או סיפור.

להזכיר שאמא נמצאת גם כשהוא לא רואה.

להקריא סיפור לפני השינה.

ולזכור שיכול להיות שזה באמת קשה לו. שהוא באמת זקוק לזה. וזה לא פינוק. זה צורך.

ואולי לשנות את ההתארגנות ערב, ולהתחיל לעשות דברים כשהם ערים. ולא לחכות שילכו לישון.

שישן בבוקר שעה.. גג עד 2..

ולדעתי ירדם יותר מהר

45 דקות להרדם זה סימן שהוא לא מספיק עייף

ושנ''צ לגמרי גורם לזה בגילאים האלו

ואם הוא עייף וזקוק לך לידו אפשר להרגיל וגם לדבר על זה מראש ולהכין אותו- שאמא יושבת לידך ואומרת קריאת שמע ושרה 2 שירים אחרי זה..

ואז או שיטת הלהתרחק בהדרגתיות עד לדלת..

או רק ללכת לסלון לרגע להביא משהו

הרעיון זה להרגיל שאת איתו

אבל לפרק זמן מוגבל ולכן כדאי שירדם אז

ואם הוא יהיה יותר עייף סביר להניח שברבע שעה נגיד הוא ירדם

אז קודם כל קבלי הזדהות מאחות לצרה שיושבת בחדר של הילדון לפעמים יותר משעה ויוצאת משם גמורה להמשך הערב...

אצלי בהתחלה הוא נרדם רק כשהייתי שוכבת לידו, בהתחחה במיטה שלו, בהמשך הייתה קבוע שמיכת פוך על הרצפה של החדר והייתי שוכבת עליה 🙈 עד שהיה לי לא נוח עם ההריון החדש, שמתי שם את הכרית הנקה הגדולה שלי אבל הילד לא רצה לשכב במיטה שלו כשאמא על כרית כזאת שווה, אז העפתי אותה ועברתי לכיסא, ברוך ה'! אחרת עד היום הייתי מרדימה אותו כשאני על הרצפה לידו...

מלכתחילה שמתי את הכיסא קצת רחוק ממנו, הוא התרגל תוך יומיים להסדר החדש. בהמשך העברתי את הכיסא ליד הדלת של החדר. עכשיו אנחנו כבר חודשיים שלושה ככה, שאני על כיסא ליד הדלת והוא במיטה שלו, בין חצי שעה לשעה וחצי כל ערב.

בעקבות עצה פה מהפורום (לא זוכרת מי כתבה) התחלתי מדי פעם לצאת למטרה מוגדרת ולחזור מיד, למשל אני רק הולכת לזרוק לפח וחוזרת. אני אומרת לו את זה. מנסה להאריך את היציאות האלה אבל זה לא עובד אםאני אהיה מחוץ לחדר שלו יותר משתי דקות הוא יבוא אלי לסלון...

אני יושבת פה גם ים ילדים בגיל 4 ו 6 ונרדמים מהר.

אז אולי כדאי להשכיב מאוחר יותר.. או לוותר על השנצ

גם בגיל 4 וגיל 7

כמובן אם אין מצב אני מסבירה להם

שהיום אני לא יכולה כי כך וכך והם מקבלים את זה

אבל כשאין לי משהו אחר שחייבת לעשות דווקא באותו זמן

אז יושבת עד שנרדמים.

בעיניי זה גיל שזקוקים לעזרה ונוכחות הורית לפני השינה.

הבן שלי בגיל הזה היה נרדם בטיול בעגלה. היום בגיל 3.5 הוא נרדם ביוזמתו ובכוחות עצמו במיטה, את השינוי עשינו בתהליך הדרגתי באזור גיל 3 כשהוא היה בשל אליו.

מבינה אותך ממש, משהו שעוזר לי תמיד זה משפט שאמא אמרה לי כשהבת שלי נולדה- כשאת איתה היא לא מפריעה לך לעשות משימות אלא המשימות שיש לעשות מפריעות לך להיות איתה. זה תמיד מזכיר לי מה אני בוחרת שיהיה המרכז ושהיא הכי חשובה לי. זה לא אומר שאי אפשר לעשות שינוי בהרגל שינה אל עד שישתנה... 

וועוד משהו, אצל הבת שלי זה בולט לי וגם כשעבדתי במעון ראיתי את זה חזק- שכל הקטע של הרדמות  קשור לעמדה פנימית, אם ברוור לך שהוא צרי לישון, ואת סומכת עליו באמת שהוא מספיק גדול ויכול עשות את זה בעצמו זה השדר שהוא יקב ואיך שהוא זה עובד. אני ממש משננת לעצמי, היא יכולה, היא עייפה, זה בשבילה. אמא פה. גם אם לא לידה.