פורום חסידות ברסלב (עמוד 110)

מאמר זה נכתב בעקבות מאמרים כאלה ואחרים המנסים לשכנע את יושבי ארץ ישראל לצאת לאומן שלא כדין והלכה, והרבה על חשבון כבודה של ארץ ישראל.

מאמרים אלה חוצים קווים אדומים ביסודות האמונה הפשוטה והמפורשת פעמים רבות בכל חלקי התורה, בנוגע למרכזיותה בקודש של ארץ ישראל. כמו כן, הם אינם עולים בקנה אחד הן עם תורתו של רבי נחמן שחזר ואמר פעמים רבות שיסוד היסודות הוא שמקור כל הקדושות נמשך מארץ ישראל ולא הפוך, והן עם רצונו לזכות בקבורה בארץ ישראל.

האמירה המסוכנת ביותר לאמת הגדולה של ארץ ישראל, היא לתאר אותה בתיאורים הנלהבים ביותר מתוך תורתו של רבי נחמן עצמו, ולהוסיף את המשפט (גם זה כביכול בשמו): 'אבל... יש משהו גדול יותר'.

מאמר זה נכתב לאלה שמתלבטים בנושא זה, להוציא ספק מליבם ולשנן שארץ ישראל בה ובזכותה עם ישראל קיים, כאן מקור חייו, כאן המקום הטבעי להתקרב אל אלקי אבותינו, כאן אנו דבקים בשכינה ולא בכל מקום אחר מחוץ לה, רק למקום הזה השתוקק עם ישראל לדורותיו להגיע ולא לשום מקום אחר בעולם.

כל אמירה אחרת היא חידוש מסוכן, בטח אם מדובר בהמצאה של הזמן האחרון, הסותרת את עליונותה של ארץ ישראל בבחינת 'מקור כל הקדושות'.    

הרבה מאמרים ושיעורי תורה נאמרים כל השנה ובפרט לקראת ראש השנה, שמטרתם לשכנע את הגרים בארץ ישראל לצאת ממנה בראש השנה לטובת העיר אומן וכדי לזכות להשתטח על קברו של רבי נחמן. עם השנים התופעה הזאת הלכה וגדלה:  

א. במספר האנשים העוזבים את ארץ ישראל בראש השנה. לצערנו זה אחד מהראיות המובאות להוכיח שזאת האמת. היכן מצינו שאם הרבה אנשים עושים משהו סימן שזו דרכה של תורה? על פי שיטת הוכחה זו, אפשר לומר שכיוון שרוב ישראל יושבים עדיין מחוץ לארץ ישראל ומנמקים זאת בהרבה נימוקים שחלקם רוחניים, אז אולי זו האמת? גם המרגלים היו הרוב ובכל זאת טעו טעות מרה!

ב. 'החובה' לצאת לאומן התרחבה לכל השנה. לשיטה זו מי שלא עושה זאת פוגם מאוד בעבודת ה' שלו, ואינו יכול לחזור בתשובה כי אין צדיק שיערב לתשובתו. לכן צריך להכין רכבת אווירית שתוציא כל נפש יהודי אנשים נשים וטף מארץ ישראל לאומן. (דברים שנאמרו בשיעור של הרב הרוש).  

ג. כדי להצדיק תופעה זו ההולכת ומתעצמת, גדלו גם ההסברים הרוחניים, שהם כשלעצמם סותרים דברי תורה פשוטים כפי שיבואר להלן.

מכל התופעה הזאת (שאינה כתובה בשום מקום בליקוטי מוהר'ן - הספר העיקרי של מוהר'ן) - אפשר להבחין במספר טעויות מספיק גדולות, כדי לזעזע חלק מיסודות האמונה. במאמר זה נעסוק בארבעה טעויות יסודיות:

טעות ראשונה:

הקלות הבלתי נסבלת להתיר לעזוב את ארץ ישראל כדי לפקוד קברות צדיקים.

המתירים מסתמכים על השדי חמד הכותב שיש להשתדל להשתטח על קברי צדיקים, כי היא זכות גדולה. על כך חולק הראי'ה קוק[1] :

כתב, דמותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ להשתטח על קברי הצדיקים, מצד שהיא מצוה רבה. ולעניות דעתי צריך עיון טובא [הרבה]. דנהי שמצינו בכלב שהשתטח על קברי אבות, וכיוצא בזה בכמה מקומות בגמ', אבל ודאי לענין מצוה היש פנים לומר דעל כל קברי הצדיקים שבעולם מצוה להשתטח? זה לא ניתן להאמר כלל, אם כן הלא רבו מאד קדושים וטהורים, ועיקר הקדושה של הצדיקים הראשונים, למי כל חמדת ישראל, הלא הוא בארצנו הקדושה, ולמה לן לאהדורי דוקא על קברי חו'ל? והלא גם בת'ת [בהיתר היציאה מארץ ישראל ללמוד תורה] ס'ל לר'י (ע'ז י'ג) במה דברים אמורים - כשאינו מוצא ללמוד, אבל כשמוצא, אסור, ולא איפסיקא כותיה כי אם מטעם שלא מן הכל אדם זוכה. ופשוט הדבר שאין זה שייך לענין ההשתטחות אקברי צדיקים, דלא שייך כי אם ברבו שלמד ממנו ורואה בו סימן ברכה, או אולי מזה דוקא יזכה ולא מאחר, אבל לזכות השתטחות על קברי צדיקים מנ'ל לחלק בין צדיק לצדיק? ומכל שכן שצדיקים שבארץ ישראל הלא המה הגיבורים אשר מעולם שאין דוגמתם, ואיך יתכן לומר שתהיה מצוה לצאת עבור זה לחו'ל?! ועל עיקר המצוה לא ידענא, דמצינו רק שהיא תועלת, שעל ידי כך הצדיקים מבקשים עליו רחמים, אבל מצוה מנ'ל?

כלומר: לדברי הרב:

א. ישנה תועלת להשתטח על קברי צדיקים אבל זו לא מצווה.

ב. ארץ ישראל היא מקור הקדושה גם של הצדיקים, אז למה לעזוב אותה?

ג. גם ההיתר לצאת כדי ללמוד תורה, מדובר רק כשאינו מוצא ללמוד ויש לו רב שגר בחוץ לארץ ורואה ממנו ברכה, אבל כל זה לא שייך לקברי צדיקים, לכן אם כבר אם כבר רוצה לפקוד קברי צדיקים, כדאי להשתטח על קברי צדיקים שבארץ ישראל.

גם רבי נחמן עצמו לא אמר בשום מקום לעזוב את ארץ ישראל לטובת אומן. מה באמת אמר מוהר'ן?

א. בליקוטי מוהר'ן - שעיקר תורתו כתבוה שם - מוזכר שיש ללכת לצדיקים [חיים ולא לקברי צדיקים] בראש השנה, בהמשך נוכיח על פי דברי קודשו שכוונתו הייתה לאותם שעדיין לא זכו לגור בארץ ישראל.

ב. במקום אחד בליקוטי מוהר'ן[2] ממליץ רבי נחמן לפקוד את קברו של הבעש'ט:

'שטוב מאוד להיות שם על קברו, [ומדוע?] ואמר כי 'צדיקים ירשו ארץ', היינו שהצדיקים אמיתיים יורשים ארץ ישראל, שזוכים שמקום גניזתם הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש, וארץ ישראל הוא תיקון גדול לפגם הברית'.

ובכן, למי מיועדת ההמלצה החמה לפקוד את קברו של צדיק האמת? רק למי שעדיין לא זכה להיות בארץ ישראל. ממילא המלצה זו אינה מתייחסת לאלה שזכו לגור בארץ ישראל.

ג. מוזכר אצל תלמידו המובהק רבי נתן ששמע מפי רבי נפתלי ששמע מרבי נחמן שהפציר שיבואו על קברו ובזכות זה הוא יציל ויוציא את האדם מן הגהינום. גם במקום זה לא מוזכר עניין ראש השנה על קברו, ופשוט שנאמרו הדברים לאלה שעדיין לא זכו לגור בארץ ישראל.

ומה לימדו חז'ל בנושא זה?

תנו רבנן: אין יוצאין מארץ לחו'ל - אלא אם כן עמדו סאתים בסלע. אמר רבי שמעון: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח, אפי' עמדה סאה בסלע - לא יצא. וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ, שנאמר: 'ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי'. מאי הזאת נעמי? א'ר יצחק, אמרו: חזיתם, נעמי שיצאת מארץ לחו'ל מה עלתה לה?[3]

כלומר, למרות שמשפחת אלימלך יצאה בגלל צרה גדולה, בכל זאת נענשו כיון שהיו צריכים להאמין ולהישאר בארץ ישראל. בכל מקרה, ההיתר לצאת (לשאת אשה, ללמוד תורה ומפני הפרנסה) הוא רק כאשר קדושת ארץ ישראל אינה נפגעת.

בעניינינו, היציאה לאומן של אלפי אנשים המלווה בהסברים רוחניים שאין תחליף לעבודת ה' שבאומן, הרי היא פגיעה גדולה בקדושת ארץ ישראל.

ועוד לימדו חכמים במקום אחר:[4]

'לא יצא אדם לחוצה לארץ אלא אם כן היו חטין סאתים בסלע, אמר רבי שמעון: במה דברים אמורין? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא, וכן היה רבי שמעון אומר: אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי ציבור היה, ועל שיצא לחוצה לארץ מת הוא ובניו ברעב והיו כל ישראל קיימין על אדמתן שנאמר: 'ותהום כל העיר עליהן' מלמד שכל העיר קיימת ומת הוא ובניו ברעב'.

מכאן למדים, שהיציאה מארץ ישראל גורמת את ההיפך. משפחת אלימלך יצאה בגלל סכנה גדולה של מיתה ברעב. התוצאה: משפחת אלימלך נגדעה וכל ישראל שנשארו בארץ ישראל חיים וקיימים.

כך גם פוסק הרמב'ם בפשטות:[5]

'אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו'ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב... ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כליה למקום.'

מעיר על כך הלחם משנה במקום:

'כיוון שהחטא הוא חמור כל כך, דהיכא דיוצאים שלא כדין כמחלון וכליון דהיו מוצאים ליקח, ויצאו שלא כדין כרבי שמעון בן יוחאי, אפילו שהיו גדולי הדור וחסידים, זכותם לא הגינה עליהם וענשו להם עונש גדול שהיא כליה, אם כן כיוון שהדבר חמור כל כך שאפילו שמין הדין הוא מותר לצאת, ראוי לחוש להחמיר ממידת חסידות'.

כלומר: כיוון שמדובר בחטא חמור כל כך, ראוי לנהוג במידת חסידות, ולא לצאת מארץ ישראל גם כשיש היתר לכך!

הרמח'ל במסילת ישרים מלמד שאדם צריך להרגיל את עצמו לחוש לדעת המחמירים בכל נושא, אם הדבר לא גורם להקל במקום אחר, כל שכן שבנושא זה שרבו הדעות לאיסור יציאה מארץ ישראל ובמיוחד כאשר אנו מדברים על התקופה שלנו. הרי עתה עם ישראל נבחן על נאמנותו לארץ ישראל!

רבי נחמן טרח מאוד להודיע על גודלה ומעלתה של ארץ ישראל ואיך שהיא מקור כל הקדושות, כיוון שהוא ידע שהנקודה העיקרית והמפתח לגאולה היא גאולתה של ארץ ישראל. לכן הוא רצה בכל מאודו לקשר את ישראל לארצם, ולימד שעד למגיעים לארץ ישראל חובה על כל אחד לכל הפחות להיות מקושר לאוויר של ארץ ישראל, על ידי שילך אל הצדיק ששם יש אוויר של ארץ ישראל.  

כמה האריך להסביר רבי נחמן על זכות וברית אבות ואיך שכל זכותם קשורה לארץ ישראל, וכפי שמלמדת הגמ' שזכות אבות קיימת רק בארץ ישראל:[6]

'אמר רב חנן בר רבא אמר רב: אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי, כולן בני נחשון בן עמינדב הן. מאי קמ'ל? שאפילו מי שיש לו זכות אבות, אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ.'

וכשרצו חכמים לעזוב את ארץ ישראל לדבר מצווה, נתעוררו לגודל טעותם ברגע האחרון:[7]

'מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר, שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה, והגיעו לציידן, וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם, וזלגו דמעותיהם, וקרעו בגדיהם, וקראו את המקרא הזה: 'וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים'. אמרו: ישיבת ארץ ישראל, שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, חזרו ובאו להם לארץ ישראל'.

אכן כן, צריך כל אחד שעולה בליבו מחשבת פסול לעזוב את ארץ ישראל, עם הרבה תירוצים רוחניים, להתעשת לבכות ולקרוע בגדיו שכך אירע לו. התנאים הקדושים בתגובתם הסבירו לנו עד כמה חמור הדבר. ומי יהין לחלוק על גדולי העולם אלו?

טעות שנייה:

נובעת מהטעות הראשונה ומתפתחת ממנה - להתיר לא רק ליחידים אלא להמוני בית ישראל שארץ ישראל היא מקור חייהם, לעזוב אותה בכל ימות השנה ובפרט בראש השנה. בכך פוגעים בכבודה של ארץ ישראל שהיא ורק היא נבחרה להיות המקום שבה שוכנת השכינה.

מדהים שדווקא בראש השנה שעיקר עניינו הוא המלכת ה' בעולם, ואין הקב'ה נקרא מלך אלא בארץ ישראל, דווקא אז באים ומבקשים לשכנע לא להיות בארץ ישראל בזמן הכי מיוחד.

כך מלמד הזוהר[8]:

'כשהקב'ה מחוץ למקומו הוא אינו מלך, וכאשר הוא חוזר למקומו - והיה ה' למלך. וכמו האבא כך הבנים, הם אינם בני מלכים עד שיחזרו לארץ ישראל'.

טעות שלישית:

נובעת מהטעות הראשונה וחמורה מקודמותיה - להפוך את אומן (אפילו לשעה קלה) לעיר קדושה כתחליף לירושלים, ואת קברו של הצדיק כתחליף לבית המקדש ולקודש הקודשים. כך עולה ממאמרו של הרב יום טוב חשין שפורסם בעיתון בשבע (אף אם הוא לא התכוון לכך). מעניין שמאמר זה נכתב דווקא בפרשה זו העוסקת בהליכה לארץ ישראל - ב'כי תבוא אל הארץ'!

לצערנו, למודה היא ארץ ישראל להיות מושפלת, לצערנו, גם על ידי חלק מתופשי התורה המסבירים כמה ארץ ישראל גדולה אבל... היא שנייה.

להלן קטעים מהמאמר הנ'ל:

'אשריכם אשר אתם יושבים בצל ארעא קדישא ומסתמא משתוקקים ומתגעגעים להתאבק בעפר ציון הקדוש והנורא אשר חפר ומצא שורש קדושת ארץ ישראל [אם שם שורש קדושת ארץ ישראל, אז לשם מה צריך את קודש הקדשים שבהר הבית?] כמבואר בספריו הקדושים.'

'אף על פי שישיבת ארץ ישראל גדולה מעלתה מאוד, אבל כבר אמר אדמו'ר ז'ל על ראש השנה שלו שאין דבר גדול מזה וגם כל קדושת ארץ ישראל נמשך ממנו [ולא מירושלים של מעלה?] כמבואר בתורותיו הקדושות'.

'... להשתטח במקום חיותנו וקדושתנו הוא מקום גניזת רבנו הקדוש והנורא בעיר אומן [ומה עם קביעתו של רבי נתן: 'כי שם [בארץ ישראל] חיינו, שם קדושתנו...ושכל קדושת איש הישראלי תלויה בארץ ישראל']'.

האם אכן שם באומן שבאוקראינה הטמאה, מקור ומקום קדושתנו וחיותנו? האם צריך בכלל להביא ראיות להוכיח טעות קשה וגסה זו?

טעות חמורה זו, לשייך קדושה לעיר אחרת מלבד ארץ ישראל (כבר נתחבר שיר חדש שכותרתו: 'אומן עיר האורות'), ולחשוב שמקור כל הקדושות הוא מקום אחר מלבד הר הבית והמקדש, מזכירה מאוד את החטא הנורא של דור הפלגה שהיה חמור מחטאם של דור המבול. הם רצו לבנות עיר (שתחליף את ירושלים) ומגדל (שיחליף את בית המקדש), נגד רצונו של הקב'ה - 'כי בחר ה' בציון איוה למושב לו זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה'!

להחליף את ירושלים במקום אחר?!

לעזוב את ארץ ישראל תמורת טומאת ארץ העמים?

כאמור, זה בדיוק היה חטאם של דור הפלגה וכפי שמבאר הזוהר הקדוש:[9]