השי"ת זיכה אותי ללמוד קצת את העניין הזה וחשבתי שאולי כדאי לכתוב כאן בקצרה מה הבנתי:
השו"ע בסימן צ"א סעיף ב כתב "צריך לאזור אזור (דהיינו אבנט, גארטל) בשעת התפילה, אפילו יש לו אבנט שאין ליבו רואה את הערוה, משום היכון".
לצערנו יש בלבול גדול בציבור. יש 2 עניינים לאבנט: אחד כדי להפריד בין הלב לערווה, ובשביל זה באמת מספיק הגומי שבמכנסיים, ואחד כדי להתכונן לתפילה, ולכן כתב השו"ע שאפילו אם יש לו אבנט שמפריד בין הלב לערווה, בכל זאת צריך עוד אבנט משום "היכון לקראת אלוקיך ישראל".
לפי זה, צריך לשאול למה צריך דוקא אבנט כדי להתכונן ולא משהו אחר? התשובה היא שפעם היו הולכים עם בגד ארוך (כמו ג'לביה) שהשלמות של הבגד הייתה כשהיו חוגרים עליו חגורה, ולכן דיבר השו"ע דוקא על אבנט.
המשנה ברורה כותב שרק מי שמקפיד כל הזמן ללכת עם חגורה צריך אבנט לתפילה, כי בשבילו חגורה זה דבר חשוב וצריך להוסיף לתפילה עוד חגורה. הוא מוסיף שמידת חסידות לשים אבנט גם למי שלא הולך כל הזמן עם חגורה.
בספר פסקי תשובות הביא עוד טעם שהאבנט זה "כדרך הגיבורים והרצים לשנס מותניהם כשרוצים להתגבר", וגם יש פסוק "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו" (ישעיה יא, ה) שרואים שיש שני אבנטים.
למסקנה: ע"פ פשט שו"ע יש לחגור אבנט (גארטעל), והמשנה ברורה כתב שזה מידת חסידות, וכך נהגו כל החסידים (והוסיפו עוד טעמים על דרך הסוד, למשל שכמו שהאבנט של הכהן הגדול היה מכפר על מחשבות רעות ככה גם הגארטעל)
אלה שלא נוהגים לשים גארטעל - סומכים על המשנה ברורה, שאמר שזה רק למי שמקפיד תמיד על חגורה, או שסמכו על ראשונים שחלקו על השו"ע והסבירו שהאבנט היה רק לבני בבל שלא היו להם מכנסיים והיו צריכים להפריד בין הלב לערווה, ולא משום "היכון". (אבל גם לשיטתם יש עניין להתכונן לפני התפילה, לסדר את הזקן והפאות, את החולצה והמכנסיים וכו').
זהו, מקווה שעזרתי...
רבנו אמר שלפי הצורה שאדם חוגר את הגארטעל שלו הוא יכול לדעת כמה אמונה יש לו!