אחראי על הרבה דברים שקשורים לאוניברסיטה שרובם קשורים גם אלי (למסלול שבו אני לומדת),
השני ברשימה (העירונית, לא הארצית) של אחת המפלגות השמאלניות בארץ,
אוהב ערבים מאד,
שונא דתיים,
ועוד יותר שונא דתיים כמוני (א- בת, ב- לא מדוכאת מזה שהיא דתיה, ג- לא מתפשרת על "שריטות של דתיים" (התעקשתי שאם יש חופש באיזה חג נוצרי אז שיהיה גם בחנוכה; כשקיבלתי מלגה לא לחצתי ידיים לבנים (בלי לבייש כמובן ועם תיאום מראש); בטקס סיום כלשהו הודעתי שאם האוכל לא יהיה כשר אני לא באה (האוכל היה עיקר הטקס))).
והקטע הכי מעצבן-
הוא לא צועק את זה.
הוא עושה הרבה "דווקא" ומפלה המממון לטובת הערבים וקצת דופק אותי (אישית, או בכלל הדתיים) מדי פעם-
אבל הכל בשקט ועם חיוך מתוק כזה שעושה חשק להקיא.
ואתמול הייתה לו יציאה שהכאיבה לי, יותר מכל מה שהיה עד עכשיו.
עעעעע!
כ"כ הרבה זמן שלא התעצבנתי ככה!!!!
האמת היא שאני אפילו לא כועסת.
סתם קצת פגועה.

הרבה הצלחה!
..
