נתחיל מזה שסתרת את הבחירה החופשית.
לא בחרת להיוולד,
ולכן פשיטא שלא בחרת להיוולד יהודיה,
ולכן ברור כשמש שאין שום סיבה שתשמרי תרי"ג מצוות, כי אפחד לא שאל אותך לפני שהתחייבת.
אז נכון, רוב הסיכויים שבחיים לא אמרת "טוב נו, אני מסכימה להיוולד יהודיה"
אבל הנשמה שלך, לפני שירדה לעולם הזה, וודאי שבחרה להיוולד איפה שאת נולדת.
אחרת... כבר אמרתי.
"את מדברת על ללמוד באוניברסיטה ולשמור על בסיס אמוני
אני אומרת שזה לא אפשרי!"
בדיוק אתמול הייתי בשיעור שהרב שלי העביר והוא אמר על זה משהו מאד נכון-
אמונה שלא מקבלת חיזוק תמידי מת"ח - סופה שלא תתקיים.
וזה ממש, אבל ממש ממש לא משנה מה הגודל והחונק של הבועה שלך.
לא משנה ולא קשור.
לגבי ההלכות-
אני אתחיל בזה שנפגעתי.
היית כאן?
את יודעת מה הולך?
אין לך שמץ של מושג.
את שומעת על אוניברסיטה (לא בחוג אלא במסלול שבו אני לומדת, אבל לא חשוב)
וישר נדלקת לך נורה ואת מורידה את העיניים.
בלי לדעת מה הולך בכלל.
בדיוק כמו עם המחב"ת שלך.
אז לדבר זה יפה,
אבל זה לא יפה כשאין לך שמץ של מושג.
ואני יכולה להגיד שאני, מהמקום הבעייתי שבו אני נמצאת,
הצלחתי ליצור מסביבי הבנה
שלידי לא מקללים
ולא אומרים מילים גסות
ולא אומרים דברים שמקום בצניעות.
וכשמישהו מכניס לאיזשהו משפט את חברה שלו
ושואלים אותו על זה משהו
הוא פשוט עונה "עזוב" במקרה הטוב,
ו"עזוב, אם רחל לא הייתה פה אולי הייתי אומר לך" במקרה הפחות טוב.
זה פשוט משהו שאת משדרת
או לא משדרת.
וככה בדיוק זה גם בצבא.
מנסיון של אחרים שסיפרו לי.
ואם את לא משדרת
אז כנראה שיש לך איזה באג.
שאת פשוט מתקנת וממשיכה הלאה.
אז נכון, רוב הסיכויים שאני לא אחזיר את כל אלה שאני לומדת איתם בתשובה
ואפילו לא חצי,
אבל רבנן, קחי רק שנה אחורה שרק התחלנו ללמוד-
את יודעת כמה השתנה?
כמה אני השתניתי, כמה הם השתנו?
כמה שהכל נהיה יותר טוב?
בחודש הראשון הייתי כל יום חוזרת הביתה ובוכה להורים שלי שאני עוזבת
ושאין מצב שאני נשארת שם עוד רגע אחד.
וכל יום אבא שלי היה יושב איתי
ומשוחח איתי על הדברים האלה
ומטפטף שאני שם בשליחות
ושאני יכולה לשנות שם עולמות.
עד שזה חדר.
עובדה.
תראי, תורה זה דבר מאד מלהיב.
אני יכולה גם לבוא עכשיו
ולהגיד "בואו, תראו את האמת של היהדות",
ולשכנע 100 יהודים לשים כיפה על הראש.
אבל חברה שלי, שחזרה בתשובה בעצמה,
אמרה לי שזו התלהבות שעוברת.
תוך יום, שבוע, חודש, שנתיים.
וכדי להחזיר בתשובה באמת
צריך להבין מה הולך באמת
או פשוט לתת לאנשים להגיע לזה לבד
ועד אז- לשדר החוצה את כל האמת שיש בתורה.
ולא, היא לא חזרה בתשובה בגלל ששכנעו אותה לבוא לשיעור של ילדה בת 20 ולשמוע קטע יפה.
היא ניצלה בנס מפיגוע
תפסה את עצמה קצת והתחילה לחשוב
פגשה שתי דתיות בתחנה המרכזית שיברו על שיעור
שאלה אותן במה מדובר
באה לשמוע
והיום היא חברה של שתיהן ושל עוד כמה ולומדת במדרשה.
אבל זה לא היה שיעור של "היי, חילונים, בואו לשמוע".
זה היה שיעור של הרב שלי שהיה מיועד לכמה תיכוניסטים בכלל.
דתיים.
אז היא הגיעה לבד לתשובה.
אחותה הקטנה די בכיוון הזה
אבל היא יכולה לבוא לסניף ולשמוע שיעור
ואח"כ ללכת לקרוע את העיר בשופינג ומועדונים.
שאלתי פעם את החברה שלי (האחות הגדולה) איך זה קורה
והיא אמרה לי פשוט מאד,
"אין לך מה להגיד לה.
את לא במקום שלה ואף פעם לא היית.
היא נהנית.
רק לחוזרים בתשובה יש דיבור איתה, וגם זה לא כ"כ.
לי אין.
עד שהיא תגיע לקב"ה
כל מה שאת יכולה לעשות לזירוז התהליך
זה לשדר את הדרך שלך.
ברגע שהיא תקלוט את האמת הזו
וזה יגע בה
היא תבוא לבד".
אני באוניברסיטה לא בשביל להיות חילונית ואז דתיה
ואז אני אוכל להחזיר בתשובה.
אני באוניברסיטה בשביל להיות חלק מהעם,
בשביל לשדר אמת,
ולהשפיע בטפטוף.
אומרים שזה יותר יעיל מלהנחית מכות.
אז אני לא רואה כמה חבר'ה פעורים ששומעים אותי, אומרים "וואו" ומתחילים לשים כיפה.
אבל אני כן רואה אנשים שפתאום הם הרבה יותר עדינים,
הרבה יותר צנועים,
הרבה פחות מנבלים את הפה,
הרבה יותר הם.
אז נכון, שניה אחרי שהם גומרים יום לימודים הם הולכים למועדון,
אבל ראבק,
הדברים הכי גדולים תמיד מתחילים בקטן.
רק בקטן.
הכללית בקרב הסטודנטים, היא 
