אותו כמין זמר... מביא רעה לעולם. רש"י מפרש: "הקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה ועושה אותה כמין שיר אע"פ שמשיר השירים הוא ועיקרו שיר אסור לעשותו כמין שיר אלא בקריאתו"
הראש ישיבה שלי סובר שלכן אסור לשיר שירים משיר השירים...
אני עדיין שר ויש לי על מי להסתמך (בעל התניא שהלחין את קול דודי דופק) ועוד מלא רבנים ששרים שירים משיר השירים.
השאלה על מה הם מסתמכים. חיפשתי ולא מצאתיו!
אשמח לעזרה איך לישב את זה
בס"ד
אלא קשור רק לתוכן המילולי, ואז ברור גם מה הבעיה דווקא בשרה"ש.
רש"י כנראה מסתמך על הגמרא שאומרת שאסור בכלל לקרוא פסוקים שלא בטעמים שלהם (לא זוכר איפה זה), אבל אנחנו לא נוהגים ככה.
זה נכון גם בגלל שאתה לא מסוגל לתת תיאור קטלוגי קר של הישיבה, וגם בגלל שמה שהישיבה עשתה בך - זה התיאור הכי נכון. הישיבה היא חוויה, זה משהו כללי, שאי-אפשר לפורר אותו לכל-כך הרבה פרטים. זה מאבד את העומק ואולי אפילו מקטין. זה נכון לגבי הרבה דברים בחיים...
תנסה לחוות את הרגע הזה מחדש
מה היה גורם לאותו עצמך שהיית להתחבר לישיבה מסויימת
מה היה מעניין אותו יותר ומה פחות
מה זיעזע והחריד אותך בשבוע הישיבה ומה גרם לך להתעלף מגודל הוואו
ולא רק חשיבה של הבנת הנקרא, שאת זה הוא כנראה עושה כבר עם המקורות של הר"מ.
ומציאת מקורות לבד, זה נחמד, אבל עדיין לא עיון.
ולהתרחב על עוד מקורות יכול להסיח עוד יותר מחשיבה עצמית.
[אלא אם כן זה לחפש תשובות לשאלות שמתעוררות לו במהלך הלימוד, ואחרי שהוא מנסה לענות עליהן לבד].
בן-ציוןתקבל הכל בערבון מוגבל, כלומר תתייג את המהלך של הרב בתור מה הרב אומר בסוגייא, לא שאלו דברי הגמ'.
אפילו הייתי מעיז לומר שאל תיכנס לשיעור, או רק לשלב השאלות, תראה רק את הראשונים על הסוגיא ותנסה לשאול שאלות,
אחר כך תבדוק אם יש אחרונים על הדף שמדברים על השאלות האלו, אבל קודם כל לשאול.
תחליט שעל השורות האלה אני מתרכז כל הסדר בוקר עכשיו ואז הם יצוצו... לאט לאט תקשיב איך הרב שואל, תמצא את השאלות וממילא התשובות יבואו
תשתדל לשאול את השאלות של עצמך, מומלץ להבין היטב פשט הגמרא בפירוש עצמי מאשר לקפוץ לרש"י, ורק אז לראות
איך מסבירים הראשונים.
ההבדל בין לימוד בקיאות לעיון זה להחליף את השאלה "מה אומר X?" ל"למה אומר X את מה שהוא אומר?"
כלומר לא "מה הרא"ש כותב בסוגיה?" אלא "למה הרא"ש כותב ככה בסוגיא?" זה הבדל משמעותי שהופך את הלימוד
להרבה יותר מעמיק.
תן שם שמתמצת את הסוגיא, לא סתם שם- אלא הגדרה של הסוגיא הפנימית.
תנסה לכתוב לעצמך "פשט הגמרא על פי הרא"ש, הרי"ף, הר"ן, הנ"י, הרמב"ן, הרז"ה וכו'..." כל אחד כזה יכול להיות פשט
אחר לחלוטין בסוגיא.
זה יעזור לך להתחיל להיכנס לנושא.
ללמוד גמרא, לנסות להבין לבד כל שלב.
ללמוד רש"י, האם הוא הסביר את הגמרא כמו שהסברת? האם הוא הסביר אחרת? (אם כן, למה?) האם הוא חידש לך משהו?
ללמוד את קושיית תוספות - היא הייתה קשה לך לפני? האם אתה מצליח לענות עליה לבד?
ללמוד את תירוץ התוספות, מה בדיוק הם עונים? האם זה מובן לך? האם זה משליך על הבנת הסוגיא מעבר לתשובה לקושיא?
למדת רמב"ם - הפסק שלו יוצא מהסוגיא כמו שהבנת אותה עד עכשיו? אם לא, איך הוא הסביר את הסוגיא?
בנוסף - נסה לשאול בעצמך שאלות כמו "מנלן? "היכי דמי?" [אין צורך לעשות את זה בארמית דווקא, גם לשאול "מה המקור?" או "מהי המציאות שעליה בדיוק מדברת עליה הגמרא?" זה בסדר..].
למה אביי לא הסביר כרבא,
איזה חיסרון יש בהסבר של רבא (שתמיד מגיע אחרי אביי),
למה רש"י לא הסביר כתוס', איך הוא יתרץ את קושיותיו?
מצ"ב דף נחמד, שאין לי מושג מי כתב אותו, ויכול מאוד לעזור.
בהצלחה צדיק!
איפה עובר הגבול? לא יודע.
איזה בינ'ושים הולכים כאן איכס
זה עושה לי בחילה!!!
כל תגובה אתה רואה שבייניש כתב אותה!!!
אצלינו הבעיה היא הפוכה, איך מוצאים את המתאים בלי יותר מדי פאדיחות...
בס"ד
אני זוכר שהייתה תקופה שאחד הרמ"ים אצלנו הציע לאחד התלמידים גם לעשות את זה ולתלות שלט שהוא מחפש חברותא.
"
