פורום בני הישיבות (עמוד 37)

מי זה ראש הכולל, על האברכים, טלפון כל מידע

ככה.

יצא יין יצא סוד

 

אחרת סתם אפשר להתבזות שכל הסודות יוצאים..

התבשמות כן

יש מחלוקת פוסקים באיזה מידה אבל שכרות באופן כזה שאדם מתבזה היא פסולה ולא מוסרית ודאי שלא לבני תורה

אך שיקול הדעת והפכחון כמעט לא נפגעים
אתה עדיין די חד

חייב איניש לבשומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

ע"ע ירקרק או אדמדם

הרי"ף פוסק את מיחייב איניש לבסומי ואילו הר"ן תמה עליו שפסק זאת כי הגמרא דחתה את זה בעקבות הסיפור שלאחר מכן. רוב הראשונים והאחרונים פוסקים את מיחייב איניש לבסומי אך יש שחולקים ובחריפות.

ואז שיטת ר' זירה היא לא בכול יום מתרחש נס

 מפרשים את ה"עד דלא ידע" במשמעות שונה ומצמצמת, או שכותבים שזו לא חובה גמורה.

Getting a little high

יש לך שליטה על המעשים שלך 

שיכרות זה הרבה מעבר.. זה כבר גובל בהשתטות.. אדם הופך למזיק לעצמו ולסביבה ועלול לגרום לחילול ה' ולצערי רואים את זה לעיתים בישיבות כשלא שמים גבולות בפורים.

עד שלא ידע להבדיל וכו?
זה סותר את ההגדרה שלכם להתבשמות

שם ברור ששכרות זה להשתכר

ואתה לא יודע יותר מכל הרבנים שהם הביאו.. זה לא סותר הגמרא כי לא יתכן שכל הפוסקים יטעה בהבנת התלמוד.. נראה לי שהבעיה בהבנתך

והרב עובדיה ידוע כרב שדוחק את דבריו בכח לתוך ספרים של רבנים אחרים - כדי ליצור פסיקה אחידה

אין ספק שכך עשה ואין ספק שיש חשיבות בפסיקה מסודרת 

השאלה היא האם זה שווה את זה - הרב עובדיה בהחלט חשב שכן. תחליט אתה אם אתה סומך עליו

ועוד יותר שהמקרה שאתה מתאר מהגמרא רק מחזק את הסיבה שאסור להשתכר. 

כמו שהראשונים לא יכלו לפסוק מפסוקים אלא רק האמוראים ככה אנחנו לא יכולים פשוט לפסוק מהגמרא.

בכל הראשונים והאחרונים לא ראיתי מי שמבין את האמרה הזו כפשוטה. ומרן השו"ע (בב"י) והרמ"א כותבים יותר מכפי לימודו או שישתה קצת וילך לישון ובכך יקיים 'עד דלא ידע'. 

אז עד שאתה מקשה על הרב עובדיה תקשה על השו"ע שהתקבל כספר פסיקה לכולם.

 

וחוץ מהמקומות בהם פוסקים כמו נושאי הכלים שחולקים על השו"ע וחוץ ממקום שהמנהג לא כמותו וחוץ ממקום שיש ספק ברכות.
(התייחסתי לשורה האחרונה בדבריך)

המקומות שלא פוסקים כמו שו"ע הם בודדים וקשורים כמו שאמרת למנהג.

אז צודק שו"ע רמ"א פחות מנהגים. 

ובמקומות שאין מנהג - כמובן שיש ללכת על פי שו"ע ולא לחרוג. 

אבל שוב בשורה התחתונה כל הפוסקים, גם נושאי כלים לא הבינו את המשפט הזה כפשוטו - אז מה הקושיא על הרב עובדיה?

 

מה לעשות שחייבים, אז נוהגים כמו הרמ״א 200 מל יין וללכת לישון.

לעשות שטויות.
[יותר מסתבר לי כרבינו אפרים שאומר שהמעשה שהגמרא מביאה דוחה את 'עד דלא ידע', או כפירוש האחרונים שהכוונה לתת מקסימום ולא שחייבים להגיע עד שם, או כדברי הרמב"ם שיישן (איך שאני מבין שהשינה גורמת שלא יעשה שטויות כשער, זה לא מוכרח אבל כך הבנתי בו.)]

כמו שהמאירי כותב ששתיית יין צריכה להביא לידי שמחה, ושמחה משיגים עם דעת!

{בלילה וודאי אין מקור להשתכרות, ובפשטות אסור אז להשתכר.}

"וכל המשתכר, הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו; ואם משתכר בפני עמי הארץ, הרי זה חילל את השם."

לחכם וודאי שזה אסור, השאלה עם 'וכל' הוא כולל גם לא חכמים.

ואם זה לא בפני זרים אז זה גם לא חילול ה'

גם לחכם.

 

מדובר כשמתגנה בשיכרותו וגם אז רק לתלמיד חכם

בס"ד

יין ואלכוהול מגעילים אותי ואני לא מסוגל לגעת בזה. אבל בישיבה שלי כן מדריכים איך לשתות נכון על מנת לא להגיע ישר לשיכרות אלא להפיק מהיין את הטוב ולהגיע כמה שיותר לקדושה. כמו כן לא לשתות על תחילת הסעודה אלא רק באמצע, כי זאת סעודת מצווה וכששיכורים לא תמיד אוכלים בה, ועוד הדרכות כאלה.

זה מצווה ואפילו מצווה כיפית.

כל מה שקורה במגילה קורה בכל שנה מחדש....

וזה גם לא וורט, אפילו יש לזה ביטוי בהלכה

אחרי הקריאה כאשר עם ישראל שוב ניצל,

יש שמחה גדולה מאוד 

בס"ד

הסדר יום נשאר כמובן כרגיל, אבל משלווים בו הכנות לקראת פורים. לדוגמה לומדים מסכת מגילה ומי שרוצה נבחן עליה (עם רש"י ותוס') שזאת יוזמה שהבחורים עושים ומובילים. לומדים הלכות פורים בהרחבה וכמובן גם את ענייני הפורים.

בשבת זכור מוכרים את העליות בדפי גמרא ע"פ כללים מיוחדים שמטרתם בסופו של דבר לגרום לנו, התלמידים, לעשות חזרות על הלימוד. בד"כ המכירות מגיעות לאלפי דפים.

מבחינה גשמית אז כמובן יש 'גמד וענק', וועדת קישוט שדואגת לקשט את הישיבה וכו'.

אבל בעיקר מגבירים את השמחה והריקודים

/News/News.aspx/318543

 

וואו!!!

בס"ד

ולא רק הקניות שהגיעו לסכומים גבוהים במיוחד, אלא בכלל שבת זכור הייתה נפלאה ומהנה

והילדים וחבריהם דווקא מאוד נהנו מהעניין.

קשור לזה - אתמול הבאתי לילדים שלי אפרוחים חמודים?

 

כי לא נראה לי שהילדים שלך יראו את התוכנית שלך בעיין יפה.

 

וכן, נראה לי שכן. ולא סתם משחק, מן הסתם היו תוקעים את הצוואר על האצבע כמו הבובות אצבע שלנו...

אמא שלי לדוגמא, סיפרה שהיא הייתה קטנה היא הייתה לוקחת את העוף לשוחט  אז אחרי השחיטה הם היו משחקים עם האיברים שלא נחוצים לבישול... כמו הראש והרגליים.  (בעעעע)

הרי ילד קטן לא מבין ששניצל עשוי מתרנגול...

בס"ד

כל עוד הוא עושה את זה בשקט ומבלי להפריע, אז למה לא? אדרבה שיבואו וילמדו. זה מצוין.

אבל כמובן מבלי להפריע לסדר היום. לא להפריע לשיעורים וחברותות.

זה מן הסתם משתנה מאחד לשני

השאלה היא אם אתה לא רצוי שם כי אינך רשום או לא.
גם אולי תהיה בעיה אם תיקח מקום קבוע של מישהו בלי לדעת

לגבי להכנס לשיעורים זה משתנה מישיבה לישיבה

(אם זה ספר שצריכים אותו הרבה, על פי רוב קונים יותר עותקים...)

אלינו אפשר לבוא בשמחה, גם לשיעורים וגם אפשר להשיג חברותא בקלות.

ואם יש אחת כזו זה חמור מאד

 

בס"ד

אבל אם כל זה יש הורים שצריך להגיע אליהם, גם בשבילם וכמובן גם בשבילך. לכן, אני שומר באופן אדוק על סדרי שבתות הישיבה ובתור בחור הייתי יוצא רק בשבתות חופשיות (כל שבת שלישית) אבל ההורים שלי ידעו שבשבת חופשית אני בטוח אגיע ולא אסע לשבת למקום אחר.

בתור אברך זה קצת מסובך יותר, אבל עדיין אנחנו משתדלים מאוד (וב"ה מצליחים) בשבתות ישיבה להיות בבית, ולנסוע להורים בשבתות חופשיות.

היו הכי טובות.
חותם ההתעלות והקדושה שהיתה אז
הוא חזק מאוד
וכידוע בענייני קדושה
שתיים ועוד שתיים זה פחות מ4
זמן רצוף לא שווה לזמן זהה שאינו רצוף
כמו שמחממים משהו,
אם החימום הוא רצוף החום יהיה יותר גוה
מאשר אם תחמם את אותו הזמן אך לא רצוף.

אני ממליץ בחום על תקופות של חודש

לצערי לא זכיתי לרצף של יותר מ14 יום וזה מצער אותי

כדאי לנצל את ההזדמנות ולהצטרף. מוזמנים לפורום בית המדרש.

בס"ד

אני חושב שאתה צריך לחפש דווקא את הרב שמדבר אליך, למי שאתה, לדרך שלך, למה שאתה מאמין בו. יכול להיות גם רב שלא כולם מכירים אבל הוא תואם את הדרך שלך יותר מרב מוכר. לעניות דעתי זה תריך להיות השיכול בבחירת ישיבה.

כמובן, שאם אחד מהדברים החשובים לך זה שראש הישיבה יהיה דמות בשביל ללמוד ממנה או מכל סיבה אחרת, אז גם במקרה כזה צריך לחשוב עם עצמך בדיוק איזה רב מתאים לך ומה הדרך המתאימה.

האם ישיבות אלה נחשבות יותר? יכול להיות מאוד שכן, אבל שוב זה לא המדד לבחירת ישיבה. הגמרא אומרת במסכת עבודה זרה (יט) "אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ". כשאנחנו בוחרים ישיסה אנחנו לא הולכים לאיזה שנחשב אלא למקום המתאים לנו. יכול להיות ישיבה מאוד נחשבת אבל היא לא תתאים לי מבחינת השקפה, סגנון לימוד וכדומה, אז אני לא אלך אליה אלא למקום פחות נחשב שמתאים לי יותר.

חשוב לי רק לציין שישנם ישיבות (בלי להכליל ח"ו) שבהם ראש הישיבה נחשב ל'דמות' ולכן הוא לא כל הזמן בישיבה כי יש לו פה סימנריון של יומיים ושם שבת הרצאות וכו', ולא לכולם זה מתאים. יש מי שצריך את הנוכחות של רה"י בבית המדרש ולא רק את הספרים שלו וכדאי לבדוק עם עצמך גם את הנקודה הזאת.

בהצלחה

צריך מקום שאתה אוהב שמתאים לך שאוהבים אותך. מקום שמתאים לתוכניות שלך ולרצונות שלך.
תבוא מוכן- עם יעדים, מטרות שאתה רוצה להשיג ותראה האם הישיבה מתאימה לך. תהיה פתוח לשמוע.
בהצלחה ענקית!
גילוי נאות- אני לומד בישיבה שהר"י הוא רב עם שם ענק. אבל אני לאו דווקא רואה בזה יתרון.

אם אתה מחפש ללמוד תורה מת"ח גדולים, יש מקום לשקול.

אם אתה מחפש לעשות רושם על החבר'ה, תתאפס על עצמך.

 

אגב, "גדולים" ו"מפורסמים" לא תמיד הולך ביחד. יש הרבה מאוד גדולים שהם לא ידועים. זה לא בהכרח קנה מידה.

זה לא נשמע כמו שהתכוונתי.
זה לא מבחינת רושם, זה מבחינת ממי התורה שאני לומד

אז מה השאלה הראשונה והלפני-אחרונה באות לבטא?

 

לדוגמא, רה"י שלנו גדול ומוכר, אבל לא כל אחד פה הוא בהכרח עילוי. הדגש הוא העבודה העצמית של האדם, מול עצמו ומול החברותא שלו. נכון, מי שידע לנצל את הדמות הגדולה שנמצאת איתנו יתגדל יותר, אבל ההתחלה היא ממך...

 

האם יש עניין? כן. "צדק צדק  תרדוף - הלוך אחר חכמים לישיבה" (סנהדרין לב, ב או לג, ב).

האם זה מכריע? לאו דווקא. "אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ".

 

חוץ מזה, בישיבה יש הרבה מאוד מרכיבים חוץ מראש הישיבה (ר"מים, לימוד, חבר'ה, אברכים) שכדאי לשים לב אליהם.

אבל עיקר התורה היא לא ממנו כי הוא עסוק בהרבה דברים אחרים

תסתכל על ישיבות כמו הר ברכה שהרב עסוק בלכתוב את פניני הלכה 

גם ברמת גן קשה למצוא את הרב יהושע

ובמרכז.

 

בישיבות אחרות אתה מסוגל למצוא את הראש ישיבה כל היום בישיבה ואז באמת תקבל ממנו

להכנס לשיעור של ראש הישיבה לפחות פעם אחת (עדיף יותר) לא לפסול אופציות אחרות כי יש ראשי ישיבה גדולים, ומצד שני יש משמעות מלמידה מגדולי תורה- גם מבחינת יר"ש ואהבת ה', גם מבחינת רמת הלימוד, הזכות לינוק תורה מת"ח, השאיפות הרוחניות תורניות שזה נותן. כמובן זה תלוי גם לגופו של מקום, לרמת התלמידים, לכמות הזמן שראש הישיבה נמצא בה ועודת ב"הצלחה!

מלאך ה' צבאות ממש

הייתי שם כמה פעמים ורק לראות אותו מתפלל זה שיעור שלם

לא שמעתי אותו אבל אולי שווה

אבל (לפחות כשאני היתי שבוש שם) זה מקום קטן מה שאומר אוירה מאוד מגובשת אבל כמעט שאין מי שבשכבה שלך

לפעמים עדיף ישיבה עם יחס אישי מאשר ישיבה עם מאות תלמידים ועם שורת דמויות ולפעמים להיפך

זה הגיוני, שאם הוא גדול הדעת התורנית שלו עמוקה יותר והשפעת הקדושה שלו גדולה יותר,
העניין הוא שלא כל מי שנחשב לגדול הוא באמת גדול
ולא כל מי שמחשב לקטן הוא באמת קטן.

ועוד,
שלפעמים דווקא לך יותר מתאים ללמוד בישיבה ספציפית מרב ספציפי, או בסגנון ספציפי, שהוא לאו דווקא גדול יותר.

אני אישית בחרתי עם השכל ישיבה מסויימת
והיה לי שם ממש רע מסיבות שאינני יודע להסביר בשכל עד היום,
ואז ביקרתי בישיבה אחרת ופשוט לא יכלתי לעזוב אותה, ואכן דווקא בה פרחתי ברוך ה׳,
אז צריך בשביל לבחור ישיבה הרבה תפילה והקשבה פנימית.

תוך כדי שיחה לגבי כל אחד מהרמים בישיבה אם הם היו הולכים לכל ישיבה אחרת הם היו מצליחים והיו מתגדלים להיות מי שהם היום.
לדעתי הוא רצה לומר בצורה די ברורה שזה ממש לא תלוי בישיבה שאליה אתה הולך זה תלוי ברצון שלך לשבת וללמוד ולגדול ולהתפתח בלימוד.
ואם כבר אז כבר יש גם את הצד שצריך ללמוד במקום שליבו חפץ וכו'
תאמין לי שבישיבות הגדולות איפה שיש רבנים גדולים עם כל הכבוד להם ויש לי המון כבוד להם הם מאוד עסוקים ויהיה לך קשה ליצור איתם קשר אישי (זה אפשרי אבל מאוד קשה) במקום קטן עם רב פחות מוכר זה יותר פשוט.

שיהיה לך המון הצלחה
הייתי בכיף חוזר לשלב הזה בחיים היום...

אחרת יכלו פשוט לשבת בשטיבלך ולהתמיד לבד


אגב, מי שמתמודד עם מציאות קשה,
הוא מתגדל ממנה.
מי שמתמרן עם מציאות של רב גדול עם מעט זמן
ומפיק ממנו את המיטב כמובן מרויח

כל השאלה אם זה באמת מה שמתאים לו ספציפית.
אין ספק שיש בכך יתרון עצום. מה השאלה

אני למדתי שיעור א בישיבה שמאוד נהנתי. ישימה מעולה והיו שם כמה חברים שהיה לי דיבור איתם (אומנם לא מהשיעור שלי אבל זה לא ממש הפריע) הראש ישיבה ממש לא היה מפורסם כגדול (למרות שכל מי שמכיר אותו יכול לומר שהוא גדול. אדם שאהבת התורה שלו היא משהוא יותר מנדיר). הוא אפיו היה מגולח שזה ממש מוזר בשביל רב (הצוות היו כולם עם לפחות חתימת זקן) 

(אני עזבתי לקראת סוף השנה ושאר החברים שלי עזבו גם תוך שנה שנתים - הישיבה מאוד השתנת וכו') 

 

ומצד שני יש לי חברים שלומדים בישיבות של "גדולים" ואני יכול להגיד לך שהם לא רואים בזה שם רבותא (בחלק מהמקרים זה אפילו מטרד) 

 

אני לא חושב שזה מחייב ופשוט לך תמצא מקום שטוב לך ותלמד בו

לך לישיבה שאתה יכול לגדול בה בתורה הכי הרבה!

יש ישיבות עם רבנים זקנים וידועים שלומדות פחות טוב

מאשר ישיבות עם רבנים צעירים אבל עם חבר'ה טובים.

 

ישיבה זה 90-70% החבר'ה והאווירה, ו30-10% הרבנים.

תחפש לרב את מי שהוא דמות בשבילך, ותקבל ממנו הכי הרבה יר"ש.

רצוי גם שיהיה רצוי לרוב אחיו, ולא אדם מפוקפק בדעותיו ובמידותיו...

 

בהצלחה!

מארגן השבת-0524437811-דניאל.

אני-0586981788

אני גר רחוב מבני ברק אז אני אפילו יוכל לישון בבית חחחחחח

אבל האמת שאני פחות  צריך את זה אני מכיר הרבה מאוד חרדים הייתי בעשרות טישים

ולמעשה אפילו אתמול השלמתי מיניין לאדמור שמול הבית שלי 

1. אנחנו מוכנים לארח אותם?? כאילו יש אנשים שמוכנים לארח את החברה האלו. כמו מקום לינה מאורגן מקומות הארחה אצל משפחות??

2. אני לא חרדי אז איני יודע כמה ירצו לבוא למרות שנראה לי שהבעיה 1 עומדת בעינה.

3.תוכנית מעניינת אין לנו בשבילם(לפחות לא אצלי בשכונה. מה הם יעשו כל השבת??

4. אין אף אחד שאני מכיר שמוכן לארגן שבת כזאת(אני לא המארגן של השבת הזאת ולא מעוניין לארגן).

 בהצלחה

 

בס"ד

אם אני זוכר נכון זה אפילו אותו המארגן שמארגן את השבת הזאת. אדם תותח! דיברתי איתו באחת השבתות שהוא הביא ישיבה חרדית לישוב שלנו.

אבל היוזמה יפה שאפו

הפעילות תהיה בהפרדה.

להרשמה:0586981788-נועם

המטרה:

להפגיש בין שני הגישות, להכיר את החרדים לא מעיני התקשורת, ולראות האם יש אמת בכך שהם לא הולכים לצבא, להכיר את הזרמים בתוך החברה החרדית(חסידים ליטאים), לראות שהם עובדים ולא פרזיטים ועוד.

התקיימו שני שבתות בעז"ה אחד בשבת ויקהל בבני ברק ואחד בשבת פיקודי בירושלים.

הפרטים על השבתות בקישורים הבאים:

20160227213524.docx-ויקהל-בני ברק.

20160227213544.docx-פקודי-ירושלים.

 

מה השאלה? לשם התורה

סתם כדי שתהיה לי עוד הזדמנות לבעוט בך.

בהתחלה בירור דרך, בניית השקפה, ידיעת תורה והלכות .. ואחרי שאתה מגיע לשלב של ה'לשמה' אתה תדע לבד מה זה

אז מדי פעם... כמו שאר המצוות...

ע"י התורה אני יכול להידבק ב"ה דרך השכל, וכך אדע גם איך לקיים את שאר המצוות בצורה טובה יותר.

זה מה שאני יודע כלומר בשכל.
מבחינת הרגש- זה עושה לי טוב, וככה אני מרגיש קרוב יותר לה' וככה אני שמח יותר

[אז מה אם ר' חיים מוולוז'ין אומר שזה לשמה, אני לא אמרתי את זה...]

 

האמת היא שהם חיינו ואורך ימינו, ואין לנו שיור רק התורה הזאת.

אחד הדברים הכי אינטימיים זה לשמוע את הקב"ה לוחש לך מה הוא רוצה,

ואנכ"י - אנא נפשאי כתבית יהבית...

אבל אם אני לא אלמד תורה איך אדע שצריך ללמוד תורה?

בס"ד

 

וזו אכן הבעיה בדורות האחרונים כשיש כ"כ הרבה אנשים שפיספסו את השלב ההתפתחותי הזה...

לשם קיום מצוות. "לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא", זו מבחינתי תורה לשמה המעלה הגבוהה ביותר ללימוד התורה. 

שהרי נאמר "אם בחוקתי תלכו ואת מצותי תשמורו"

רש"י על המקום אומר "אם בחוקתי תלכו יכול זה קיום מצוות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו? הא מה אני מריים אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה"

בד"כ נוטים ללמוד את הרש"י הזה ולדרוש עליו את כל הדרשות של תורה לשמה, ושוכחים לגמרי את הרש"י הבא:

"ואת מצותי תשמרו הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם"

ז"א סיבת הלימוד היא בראש ובראשונה קיום מצוות. "תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון"- אנחנו בעולם של עשייה בו צריך לעשות.

לימוד התורה היא ההיכי תימצי לעבודת ה' ולקיום המצוות. 

ובפשטות זהו לימוד תורה לשמה - לשם קיומה. ולא ללמוד לשמה= ללמוד רק כדי ללמוד (אולי זה טוב, אבל זו לא תורה לשמה וזו לא המעלה הגדולה שבלימוד תורה).

אפשר לראות את זה בכל הראשונים והאחרונים - כולם למדו כדי לפסוק הלכה בסוף. המהר"ל תוקף בחריפות את שיטת הפלפול שבלימוד.

בעז"ה שנזכה שקויים בנו "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם"

 

כדי לזכות במידות טובות ובפרט ענווה
כדי לקרב את הגאולה
כדי לבוא מוכן לשיעור

בס"ד

 

עִנְיַן תּוֹרָה לִשְׁמָהּ - לְשֵׁם הַתּוֹרָה. כִּי מְצִיאוּת הַחָכְמָה הוּא רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּפֹעַל, וְהיא מְצִיאוּת יוֹתֵר נֶחְמָדָה וּמְעֻלָּה מִכָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהֵחָשֵׁב, וְאֵין הַחִסָּרוֹן כִּי-אִם מִצִּדֵּנוּ, שֶׁמִּצַּד הֱיוֹתֵנוּ שְׁקוּעִים בְּגוּף אֵין אָנוּ מַכִּירִים כָּל עִנְיַן גֹּדֶל וְחֹזֶק וְעִלּוּי מְצִיאוּתָהּ. וְחָכְמַת הַתּוֹרָה הֲרֵי הִיא הַגִּלּוּי הָאֱלֹהִי כְּפִי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הַבָּא מִצַּד עֲבוֹדָתֵנוּ וְתַלְמוּדֵנוּ. וְהִנֵּה כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה הוּא מוֹצִיא מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֶת מְצִיאוּת חָכְמָתָהּ מִצַּד נַפְשׁוֹ, וּבְוַדַּאי אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ מִצַּד חִבּוּר הַתּוֹרָה לְנֶפֶשׁ זוֹ לָאוֹר הַנּוֹלָד מֵהִתְחַבְּרוּתָהּ לְנֶפֶשׁ אַחֶרֶת, וְאִם-כֵּן הוּא מַגְדִּיל הַתּוֹרָה מַמָּשׁ בְּלִמּוּדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּגְדִּיל תּוֹרָה, הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הוּא שֶׁיִּלְמַד הָאָדָם מִצַּד אַהֲבָתוֹ אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגִלּוּי מְצִיאוּתוֹ, שֶׁיִּתְגַּדֵּל יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא וַדַּאי הַגְדָּלַת הַתּוֹרָה מַמָּשׁ בְּאוֹר כָּפוּל. (אוה"ת ב א [מתוך ויקיטקסט]).

 

אבל יותר מזה, "כי לכך נוצרתי", כי אני חושב שזה מה שהאל ציוה אותי לעשות. כי אני מרגיש שכל מטרת הקיום שלי היא לעשות מה שהוא ציוה אותי, וכי אני אוהב אותו ורוצה לעשות את רצונו.

(סתם כי היה בא לי)

 

כדי להיות אדם שחי באופן ממשי את התכנים שהאל העביר לעולם. כדי לקיים את הצו האלהי.

משהו שלא נגעת בו בעבר. הלימוד של אחרי המשבר הוא לימוד שונה מהלימוד שלפניו, יותר מודע לעצמו, יותר 'מחוספס'. במידה מסוימת התמימות של תחילת שיעור א' אובדת, וזה לא רק לרעה.
אחרי המשבר זה הזמן לברר עם עצמך איזה לימוד מתאים ונכון *לך* ולהתמקד בו יותר.

מגוון כדי למצוא חיבור, ודורש כדי להפסיק להתקע

תלוי בבנאדם

יהיה אחד שלימוד בנפש החיים ושיעורים על חשיבות התורה מהכיוון החרדי יעזרו לו

 

יהיה אחד ששבוע בעלי או בשבחר ושיעורי ראבק יעשו לו את הקטע

 

ויש אחד שההבנה שזה הדרך בחיים יעשו לו את זה

 

כל אחד זה עולם אחר...

 

 

 

תעשה את הבירור הזה עם עצמך, הוא חשוב.

למה אתה לומד, מה אתה מחפש בלימוד שלך? לכמה זמן אתה עומד לעשות אותו?

 

בהצלחה

 

של לימוד בעצימות בינונית

עם הרבה צ'ופרים וכך וכך מטרות בלימוד
(לכתוב: כמה עמודים, כמה תוספותים, עמודים במשנ"ב,
כמה זמן קצות ושב שמעתתא, וכמה רמב"ם)

מתוך החלטה שאתה זורם לטוב ולרע עם מה שקבעת
ואין כאן מקום התחרטות, עד מוצש הבא

וכמובן שההישגים בפועל לאו דווקא כמו הציפיות
אבל רושמים אותם גם בפנקס, מדי יום

אפשר גם לשמור מקום לתובנה אחת ביום בשולי הפנקס
(שיפור/שימור השיטה שבחרת)
בתובנות תעיין במוצש


בסוף רואים את ההישגים במוצש,
רואים שקצרת יבול מסויים השבוע ואתה מאתגר עצמך
לקצת יותר בשבוע הבא.
זה גם נותן לך תמונה יותר ברורה של מי נגד מי
ואיך לתכנן לזמן ארוך


ככה זה. בהתחלה נשימה עמוקה, להיות רובוט או חייל.
בלי הרצון עדיין.

אחרי קצת זמן רואים שיש תפוקה
וזה מעורר סיפוק ורצון לשמר ולשפר

הפעם

יש הרבה דברים שמצטרפים לעזור, אבל בשורה התחתונה צריך לשבת על הכיסא וללמוד. בהתחלה קשה, גם בהמשך, אבל אין לזה תחליף. יש גבול לכמה האדם יכול להיות נפעל, באיזשהו שלב הוא חייב לעבור להיות הפועל.

 

איך לעשות את זה, זה כבר פרטים והעצות הן אישיות, אבל בבסיס צריכה לבוא ההכרה הזאת.

בס"ד

אומנם זה לא היה שבו"ש רגיל, אלא יותר הכרות עם עולם הישיבות, אבל ממה שאני זוכר מעטות הן הישיבות שלא הסכימו לקבל אותנו בתור שביעיסטים.

כיום, לפחות לישיבה בה אני לומד כעת, מגיעים גם שביעסטים ושישיסטים שרוצים קצת להשתחרר ולשנות אווירה ואין אם זה שום בעיה. להפך. יגיע אלינו בעז"ה בחור שנה הבאה שהגיע בשישית וכבר סגר אצלנו

אבל קוראים לזה גלות ולא שבו"ש... לפחות בישיבה שבה אני לומד

בס"ד

גלות, למיטב הבנתי, זה תלמיד ששולחים אותו לישיבה על מנת לשפר את דרכיו. אבל אם זה סתם כי התלמיד רוצה לטעום טעם של ישיבה אז לא נראה לי שזאת ההגדרה של גלות.

שביעיסטים...

ויש גם לפני.

וזה אידיאלי ויש לנו ניסיון בזה.

 

ברוב המקומות מקבלים שביעיסטים, רק תבואו לזמן נורמלי ותשאירו רושם רציני, כמובן.

שקשורה אליו. באופן כללי הוא די עסוק אבל לפעמים מלווים אותו הבייתה. תלוי באופי השאלה. לך ע"פ העצה של יתרו, שרי אלפים וכו'

בס"ד

אבל אחרי כמה פעמים גם זה נגמר והיום אני מתייעץ הרבה, גם בדברים שלאו דווקא קשורים ללימוד ולישיבה אלא גם כל הנושאים שאני ו\או אישתי צריכים.

אבל בהתחלה זה בהחלט מובן לחשוש ולהתבייש.

אני תמיד שאלתי את הגדולים ביותר שיכלתי
הרבה ככל שיכלתי
ובמבט של שנים לאחור אני רק
מצטער שלא עשיתי את זה יותר

זה נשמע שהקשר עם ראש הישיבה הוא המטרה, והשאלות הם האמצעי.

זה נכון?

 

איזה שאלות אתה שואל אותו - שאלות בלימוד? שאלות הלכתיות? התיעצויות אישיות?

האמת היא שיש כמה אנפנין בזה:
• קודם כל, חשוב להיות קרוב לת''ח. חז''ל אומרים שבשביל להדבק בשכינה זה רק להתחבר לת''חים (ע''ע כתובות קיא
• חוץ מזה, הראש ישיבה מן הסתם גבוה משכמו ומעלה מכל העם, והתשובות (הן בגמ' הן בהלכה וכיו''ב) הן יותר עמוקות ובטוחות.
• מטרה שלישית - כשארצה להתייעץ איתו או לפתח איזה קשר אף לאחר צאתי מהישיבה, חשוב לי שהוא ידע (שאני קיים ו)קצת עלי ויסביר לי פנים

תלוי כמה תלמידים יש לו. לפעמים כדאי לחפש את הזמין ולא את הגדול ביותר.

זה תלוי בהרבה גורמים ומתשנים ותקופות וסגנונות..

 

מצא לך את דרכך שלך בטאקט ובנעימות..

אדם צריך לפתח שיקול דעת עצמי וזה לא בריא להיות יותר מדיי תלותי.. שאלות חשובות אפשר לשאול גם כדי ללמוד את צורת החשיבה כדי שכשאתה תצטרך להכריע זה יעזור לך אבל לא להגזים ולא לפתח תלות חלילה

קודם כל, תחשוב קצת על השאלה לפני שאתה שואל אותו, ואפילו תנסה לברר בעצמך.

יש לזה שלושה יתרונות-

 

1. יותר מכובד ביחס לרב, שאתה לא מזבז את זמנו על שאלות שעם טיפת מחשבה היית להגיע לתשובה שלהן.

2. זה שומר על החשיבה העצמית שלך, שלא תתנוון.

3. ככה תוכל ללמוד מהרב יותר. אם אתה שואל את הרב שאלה הלכתית, אחרי שהרקע ברור לך, אתה יכול ללמוד ממנו לא רק מה הוא פסק, אלא גם למה הוא פסק. וכן למה הוא הבין את הסוגיא כפי שהוא הבין, וכדומה.

אם את מתייעץ בהתייעצות אישית, אחרי שחשבת בעצמך, אתה יכול להציג את הההתלבטות בצורה טובה יותר, ולקבל תשובה טובה יותר.

 

דבר שני - התחשבות. לשים לב האם הרב נראה ממהר, או שהוא רומז לך שאין לו זמן כרגע.

תלוי באופי של ראש הישיבה.

תלוי איזה שאלות.

אני ניגש המון לראש הישיבה לשאול שאלות. וכאשר מדובר בהתייעצות שהיא יותר עמוקה אז קובעים שיחה.

 

שאלות של "לימוד" אני הולך למי שיודע בלי לטרוח להטריח את הגדול 

שאלות שנוגעות לעניינים אישים אני הולך לרב שמכיר אותי טוב 

ושאלות שיש להם משמעות ציבורית אני מתיעץ גם אם הרב שלי

 

נ.ב. יש כמובן חריגים 

היה לי מקרה שבו 20 דקות לפני סוף הסדר היו לי כמה שאלות - ולא היה שם אף משיב אז הלכתי לראש ישיבה, ואחרי שהוא ענה אז הוא תחיל לשאול אותי מה שלומי וכו' ואני חסר דינסטנס שכמותי ישבתי ודיברתי איתו בערך שלושת רבעי שעה ודיבורים וסיפורים וכו' אחר באו אלי אנשים לשאול על מה דיברתם כל הרבה זמן (היתי שיעור א)

רק הפוך. ..
ואר"י מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו ? לפי שאין הקב"ה שמח בפתחו של רשעים ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כי כל הלילה? ביקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר הקב"ה משה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?
(מגילה י: למטה)
מצטט מהזיכרון לא בטוח מילה במילה

בס"ד

מצב שהשתנה לאחר מעמד הר סיני. וזה מתקשר להמשך המסכת (טז ע"א) עם הסיפור של המן ומרדכי שמרדכי בועט בו. המן שואל שהרי כתוב בפול אויבך אל תשמח ומרדכי עונה לו שזה מדובר על עם ישראל, אבל על רשעים כתוב "ואתה על במותיך תדרוך".

והיה קטרוג על צדקיהו(או חזקיהו?? אני מקווה שאני מדייק בשם המלך) שלא אמר שירה ולכן לא זכה להיות המשיח(ככה מחז"ל)

 

צריך לשמוח באיבוד הרשעים- "באבוד רשעים שמחה", ועדיין לזכור ש"ואהבת לרעך כמוך- ברור לו מיתה יפה(סנהדרין שם,שם), שמחה אמיתית של הטבה לעולם. כמו שכתב הרב אבינר בשו"ת- שצריך לשמוח בעת שהורגים מחבל שבא להרוג בישראל.
אבל לא להיות אכזריים.

עזים שבאומות, לא אכזריים שבאומות

 

 

מי אמר שעמלק אכזריים?
וגם אם גם,
אין אכזריות גדולה יותר מאשר להרוג אותם בשמחה

בס"ד

 

"ונתן לך רחמים" ורמב"ן שם

כלומר לשנוא אותם בכול לב ולהנות ולשמוח בהשמדתם 

אין שמחה בלי חלות והחלות לזה היא שנאת עמלק 

שמואל הנביא אומר כאשר הואר טובח את אגג "כאשר שכלה נשים חרבך - כן תשכל מנשים אמך" (מקור לרזי ברקאי על האמהות הערביות השכולות). השנאה והנקמה הם חלק מהמצווה - וכמובן שאתן גם השמה בהשמדת העמלק

 

נ.ב. אחד מגדולי חסידי חב"ד היה ר' הלל מפאריטש (מחבר ספר פלח הרימון) - ההתקרבות שלו לאדמוה"ז היתה כשהבטיחו לו ששם הוא יוכל ללמוד לשנוא עמלק באמת

 

נ.ב. כל האמור הוא כמובן בעמלקים הקדמונים וכו'