והיה טוב! עוצמתי!
מדהים לראות כ"כ הרבה חב"ב, פועל, עושה- שאכפת לו! שרק יגדל ויתעצם בע"ה!
אני אשתף מסיפורים מהבית אבות:
- הלכתי לקשישה אחת, נתתי לה יד. היא היתה כ"כ בשוק, החזיקה אותי חזק בשתי הידים ולא הפסיקה לנשק לי את היד. התחלתי לשאול אותה שאלות 'איך קוראים לך? מה שלומך? יש לך נכדים? וכו'. והיא פשוט לא עזבה לי את היד ונישקה ונישקה ונישקה..
- אישה אחרת. ניגשתי, נתתי יד שאלתי מה שלומה. ואותו סיפור- התחילה לנשק וכ'ו ואז שאלה: מי אתם?
אמרתי לה: תנועת אריאל, זו תנועת נוער.. והיא אומרת לי: שתדעי לך! אני בת 80, אבל מרגישה כאילו נולדתי אתמול!
אני: וואוו. זה מיוחד. באמת. איך את מצליחה להרגיש ככה בגיל כ"כ מבוגר? האישה: תפילה. כל יום אני מתפללת! זה מה שמחיה אותי, בזכות זה אני כמו חדשה!
אני: מה התפילה עושה לך? האישה: היא מחייה אותי, היא משמחת את הנשמה שלי!
מדהימה!
- עוד אישה, שוב - דבר ראשון - נותנת יד. פתאום האישה המתוקה מרימה אלי עינים ומחייכת חיוך ענק. מנסה למלמל משהו.. אבל היא במצב לא ממש טוב, היא לא כ"כ מתקשרת. אז פשוט הייתי לידה כמה דקות, ליטפתי לה את היד, דברתי איתה מדי פעם (חד צדדי, כן?
)
לאחר כמה דקות אמרתי לה שאני צריכה ללכת, קמתי, ואז גבר מולי קם לקראתי, עוצר אותי ואומר לי: 'תקשיבי, כל שבת אני בא לאמא שלי, שהיא יושבת מול האישה הזו, תמיד היא לבד. פתאום אני רואה אותה מסתכלת אלייך, מחיית! ואאו, את לא מבינה מה עשית! כל הכבוד לכן!'
- אישה אחת שהיתה נראת מאוד צעירה בשטח, ניגשתי אליה ושוחחתי איתה, היא ספרה לי שמאז שהיא עברה 'תאונה קטנה' היא 'פה'. שהרופאים לא האמינו, וזה נס המצב שלה.. אבל כ"כ כ"כ צריך להזהר בכביש. הכל יכול להשתנות בשניה..
ועכשיו בגדול - היתה אישה אחת, בין הראשונות, שהגעתי ונתתי יד והתחלתי לדבר, לשאול, לספר.
חלק ממש לא היו במצב של לתקשר, וכשנתקלתי באישה הזו שהיא היתה מאלו, המטפלת אמרה לי 'קוראים לה איטה אבל היא ממש לא אהה...'
ואז אמרתי לה: סבבה, אני חושבת שכל מה שהיא צריכה זה - יד.
לפני שבועיים, הלכנו, כל חב"ב לשיחה עם המנהלת של המועדון קשישים ביישוב שלי והיא אמרה לנו:
'אני תמיד אומרת, הבעיה הכי גדולה של הקשישים, זו הבדידות!'
ובאמת, לפעמים כל מה שהם צריכים, זה -יד..
אנחנו מסוגלות לתת להם את זה והרבה! לא רק בשבת, אלא כל השנה!
זה בידים שלנו!