כשהוא סופסוף משתף אלו דברים באמת שלא נעימים לי לאוזן ואני מקבלת אותם בצורה מאוד קשה ונפגעת. המסר שהוא מבין זה להפסיק לשתף כי הוא לוקח מאוד קשה את התגובות שלי. איך אנחנו לומדים ליצור תקשורת נכונה ופתוחה בלי להיבהל מהתגובות ולהיפגע אחד מהשני?
אני אתן לכם דוגמא למה שקרה היום. היה לנו יום מקסים מלא פרגון ואהבה ובעלי חוזר לפני הזמן נראה תשוש ומכין לעצמו ארוחה.
אני: מה קרה? נראה שמשהו עבר עליך.
בעלי: לא כלום. וממשיך להכין לעצמו
אני
בלב. הוא נראה כועס. לא להגיד לו על זה כלום זה יפוצץ אותו)אתה רוצה שאני אעזור לך? אני אכין לך חביתה
בעלי: לא צריך אני אדאג לעצמי.
אני: אני מכינה לך. בוא תשב.
מכינה לו סלט וחביתה. מגישה. מתיישבת לשוחח
בעלי: (אוכל ומסתכל עם הפנים לצלחת ותוך כדי נאנח)
אני: (??? לא מבינה מה עובר עליו אבל לא לוחצת)
איך אתה מרגיש?
בעלי: נאנח. כואב לי הראש אני חייב לישון. אני לא אוכל ארוחות בוקר. זה כל הבעיה.
אני: (בפנים כבר מתפוצצת. אבל לא מגיבה כלום כדי לא לפוצץ. מרגישה שהוא מאשים אותי על זה שאני לא מספיקה להכין לו ארוחות בוקר)
בסוף אחרי שהוא מסיים לאכול (את מה שאני הכנתי לו)בשתיקה בלי להעיף לעברי מבט או המהום .
אני: למה אתה לא מגיב? לא אומר תודה? זה לא יפה. אני מבינה שאתה חולה אבל תתייחס.
בעלי: לא נעים לי להגיד
זה ממש לא יפה
אני: נו תגיד. הכי גרוע זה השתיקות
האמת תמיד טובה יותר
בעלי: האמת שפגשתי עכשיו חבר והוא סיפר לי שאשתו קמה לפניו ומכינה לו כל בוקר ארוחת בוקר! ולא נעים לי אבל הרגשתי ממש תסכול מזה שאשתי לא דואגת לי ולא אכפת לה ממני
אני:????(בהלם מוחלט על סף בכי שהשוו אותי למישהי אחרת!!!) בשוק מזה שהוא שמר הכל במשך שעה כשאני טורחת ומכינה לו. בשוק שהוא שומר דברים כאלו גורליים בבטן. מרגישה אישה גרועה. יודעת שאני לא באמת מספיקה לקום לפני בעלי ולהכין לו אוכל. בשוק מזה שזה כזה קריטי עבורו.
מתפוצצת. כלומר מרימה את הקול ואומרת לו למה אתה תמיד שומר בבטן??? זה משגע! איך אני אדע מה אתה מרגיש? גם עם אנשים אחרים אתה שומר בבטן ומתעצבן שלא מבינים אותך.
אחרי הפיצוץ. בעלי אומר לי שכואב לו הראש והוא הולך לישון. אני אומרת לו לילה טוב ומנסה להבין מה קורה כאן. אני מאוד רוצה להיות אישה טובה עבורו ולהעניק לו את מה שהוא רוצה אבל למה הוא מרגיש( בשיחה שאחר כך הוא טען שמאז החתונה הוא מרגיש שהוא רק צריך לדאוג לי ואני לא דואגת לו אז הוא סוחב ומעניק ומעניק עד שהוא מתפוצץ ) כי אני מרגישה שזו מערכת הדדית ואני מאוד משקיעה לתת לו את מה שהוא צריך. מעולם לא חשבתי שהגשת ארוחת בוקר מוקדמות הם הם חיי הזוגיות והנתינה שלנו אני הרגשתי שאני נותת מעצמי המון במקומות אחרים והבית והזוגיות הם העיקר בחיי אז למה מופנות כלפי כאלו טענות ומה אני צריכה לשנות?
תודה מראש אשמח לתגובות מכבדות וקשובות






)